תגית: הפרעות

הפרעה כפייתית

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחצו כאן

מבוא

 

אם אובחנה אצלך או אצל מי מהקרובים לך הפרעה כפייתית ,יתכן שאתה מרגיש כאילו אתה האדם היחיד הניצב לנוכח קשייה של הפרעה זו ,אך אינך לבד .בכל העולם וכן גם בישראל לוקה מבוגר אחד מכל , בהפרעה זו .למרבה המזל ,ישנו כיום טיפול יעיל להפרעה הכפייתית 50 המסייע ברוב המקרים לשוב לחיים תקינים וטובים יותר.

משגב אינה ממליצה על השימוש בסוג טיפול ספציפי כלשהו או בתרופה כלשהי הנזכרות בחוברת זו. לשם ייעוץ בדבר שימוש בתרופות או בטיפולים ספציפיים יש לפנות לרופא המטפל ו/או למומחה לבריאות הנפש.

מהי הפרעה כפייתית?

 

דאגות וספקות הם מנת חלקו של כל אדם במידה זו או אחרת. עם זאת, כאשר הם מגיעים לקיצוניות שבעטיה האדם רוחץ את ידיו במשך שעות או חוזר ושונה את מילות התפילה במידה שסמכות רבנית הייתה מגדירה כמופרזת, אזי מאובחן, לעתים קרובות, מצב המכונה כפייתיות. לכל אדם יש מחשבות פולשניות מפעם לפעם. מה שמבדיל את ההפרעה הכפייתית מאותן מחשבות פולשניות מצויות הוא הקיבעון על אותה מחשבה מסוימת, החרדה שיוצר הקיבעון הזה, והטקסים האישיים הנערכים כדי לדכא את המחשבה ולהפחית את החרדה. בהפרעה הכפייתית המוח 'נתקע' על מחשבה מסוימת או על דחף מסוים ופשוט אינו מסוגל להרפות. אנשים שחוו מצב זה מדמים אותו לכעין 'שיהוק מחשבתי' שאינו עובר. הפרעה כפייתית היא הפרעה מוחית רפואית היוצרת בעיות בעיבוד מידע. אינך אשם בהפרעה והיא אינה נובעת מאישיות 'חלשה' או בלתי יציבה.

מהם התסמינים של הפרעה כפייתית?

 

ההפרעה הכפייתית מורכבת משני אלמנטים: האלמנט האובססיבי, והאלמנט הקומפולסיבי, שאותם נסביר להלן:

אובססיות הן מחשבות חוזרות, פולשניות ובלתי רצויות, דחפים או דמיונות, היוצרים רמה ניכרת של חרדה. בתחילה האובססיה עשויה להראות בלתי משמעותית למדי. עם הזמן, עלולה תודעתו של האדם החווה אותה לקשר בינה לבין תחושה של חרדה וחוסר ישע.

אובססיות טיפוסיות

 

  • פחד מזיהום של לכלוך, חיידקים או רעל.
  • פחד מהאפשרות ללקות במחלות קשות.
  • פחד מופרז מעשיית עבירות דתיות.
  • פחד שפעולותיו של האדם פוגעות באחרים או גורמות לדברים
    שליליים להתרחש.
  • ספקות מופרזים באשר לשאלה של מילוי חובה הלכתית.
  • צורך בסימטריה, סדר ודיוק.
  • אי-יכולת להיפטר מחפצים בלתי שימושיים (אספנות יתר).
  • מחשבות בנושאי קדושה ודמיונות תוקפניים בלתי הולמים.

אנשים החוששים מזיהום עלולים להיות חרדים מפני לחיצת יד או מפני מגע בידית של דלת במקום ציבורי. אלה הסובלים מאובססיה באשר להשלכות מעשיהם על אחרים חוששים לעתים קרובות שהם מסכנים את זולתם. הם עלולים לחשוש שהשאירו דלת לא נעולה או שיתנגשו במישהו בעת שהם נוהגים ברכב. אובססיות של סימטריה וסדר עלולות לגרום להתעסקות יתרה בסידור רהיטים, בהרגלי אכילה, או בביגוד. דחפים ודמיונות בנושאי קדושה, לעתים קרובות בעלי אופי תוקפני, עלולים לשלוט במוחו של אדם. איסוף ערימות של חפצים שאין בהם תועלת או שימוש כלשהו, כגון קטלוגים ישנים או בגדים, גם הוא נפוץ בהפרעה הכפייתית.

לפעמים קורה שהסובלים מכפייתיות מכירים בכך שהם יוצרים את האובססיות שלהם, אך מרגישים שתוכן האובססיה הוא מחוץ לשליטתם, ואף אינו מתאים להם ואינו מבטא את אישיותם האמיתית, ומהווה מחשבה זרה שבמצב רגיל לא היתה עולה על דעתם. כך קורה שחרדתם גוברת, לא רק בשל הישנות האובססיה, אלא גם בשל זרותה.

קומפולסיות הן התנהגויות חוזרות, טקסיות לעתים קרובות, האמורות לשכך את החרדה הנגרמת על ידי האובססיות.

קומפולסיות טיפוסיות

 

  • שטיפת ידיים או התקלחות במידה מופרזת.
  • ספקות ובדיקות חוזרות – לגבי סגירת מנעולים, אורות ותנורים.
  • שאילת אותן שאלות הלכתיות שוב ושוב.
  • סידור וארגון מופרזים.
  • ספירה.
  • התנהגויות חזרתיות, כולל דיבור ומעשה, כגון חזרה על התפילה
    (במידה שעל פי פסיקת רב נחשבת מופרזת).
  • ניקוי מופרז.
  • אספנות מופרזת.

ֿרחצה ושטיפה חוזרות ונשנות מבטאות את הפחד האובססיבי מפני חיידקים וזיהומים. אנשים קומפולסיביים מסוימים מתקלחים במשך 4 שעות, או רוחצים את ידיהם עד שעורן נעשה רגיש ומתקלף. אחרים מקפידים לסדר את מגבות האמבטיה שלהם בסדר מופתי מדויק כלשהו, או שהם עומדים על כך שהסבון יהיה יבש לפני שיניחו אותו מידיהם. יש הבודקים את מנעול הבית כמה פעמים מדי שעה כדי לוודא שהוא נעול, או חוזרים הביתה שוב ושוב מפעילותם בחוץ כדי לבדוק שלא שכחו לכבות את התנור. יש אנשים העוסקים בספירה בלתי
פוסקת כדי להסיט ולהרגיע מחשבות תוקפניות. אחרים מקפידים על דפוס התנהגות קבוע כגון הימנעות מהגעה למחלפים בכבישים, ויש הנמנעים משינוי בשגרת יומם כאמצעי לשליטה בחרדה.

מניע מרכזי בהתנהגות הקומפולסיבית הוא ההישמעות לסדרת כללים או לשגרה שרירותית מסוימת. אנשים כפייתיים לא יחסכו מעצמם טרחה ובלבד שיקפידו לעמוד בדרישותיה של סדרת הכללים הפנימית שלהם. התוצאה היא התנהגות בדפוס אישי נוקשה, לדוגמא, הכנה איטית ומדוקדקת של חדר הרחצה למקלחת במשך כמה שעות.

התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית מובילה לעתים קרובות להתנהגות של הימנעות משנית. לדוגמא, אנשים החרדים מחיידקים רוחצים ידיים בקומפולסיביות, ועלולים גם להימנע באופן קומפולסיבי מלהגיע לקרבתם של מקומות ושל מצבים המעוררים את חרדתם מלכתחילה, כגון בתי שימוש ציבוריים, ידיות של דלתות, ולחיצת ידיים. לאנשים מסוימים יש חרדה-הימנעותית עד כדי אי-יציאה מהבית.

ישנם אנשים המבלים את רוב זמנם בהתנהגות קומפולסיבית, מה שעושה את ההפרעה הרסנית עוד יותר, במיוחד כשמדובר בדפוסי התנהגות ההופכים ליומיומיים. למעשה, עניין הזמן מובא בחשבון כאחד המדדים באבחון ההפרעה. למרבה האירוניה, התנהגות שמטרתה לשכך חרדה בדרך כלל יוצרת לחץ גדול עוד יותר, מגבילה את יכולת הריכוז, ומפריעה לתפקוד היומיומי התקין.

כפייתיות כוללת על פירוב אובססיות וגם קומפולסיות, אם כי יתכן מצב שבו יהיו לאדם כפייתי אובססיות בלבד, עם קומפולסיות מנטליות – מחשבתיות.

מאפיינים נוספים של הפרעה כפייתית

 

במהלך הזמן נוטים תסמיני הכפייתיות להתגבר ולהיחלש וחוזר חלילה. יש תסמינים המתמזגים ברקע החיים היומיומיים, ולעומת זאת יש תסמינים המעוררים מידה רבה של מצוקה.

לאדם כפייתי יש התנהגויות אובססיביות וקומפולסיביות קיצוניות במידה כזאת שהן מפריעות למהלך החיים התקין שלו. אין להחליף אנשים אלה עם הקטגוריה הרחבה הרבה יותר של אנשים המכונים לעתים 'קומפולסיביים' כיוון שהם מציבים לעצמם רף גבוה של ביצוע, פרפקציוניסטים ומאורגנים מאוד בעבודתם ואפילו בפעילויות הפנאי שלהם. סוג זה של 'קומפולסיביות' משרת לעתים קרובות מטרה חיובית, ותורם להערכה העצמית של האדם ולהצלחתו בעבודה. במובן זה הוא נבדל מהאובססיביות ומהטקסים המפריעים את כל מהלך חייו התקין של הסובל מכפייתיות.

אנשים עם הפרעה כפייתית לעתים קרובות חשים בושה בהפרעתם ומנסים להסתיר אותה במקום לחפש לה מזור. לא פעם הם מצליחים להסתיר את תסמיני ההפרעה מחבריהם ומעמיתיהם לעבודה. השלכה מצערת של הסתרה זו היא שלעתים חולפות שנים עד שהם זוכים לסיוע מקצועי. בשלב זה כבר נוצר לעתים מצב שבו הם והסובבים אותם למדו לחיות את חייהם סביב הטקסים הללו.

רוב הסובלים מכפייתיות נאבקים להכחיד את מחשבותיהם האובססיביות, הבלתי רצויות, ולמנוע מעצמם להוציא לפועל התנהגויות קומפולסיביות. רבים מצליחים לשלוט בתסמינים שלהם במשך שעות שהייתם בעבודה או בלימודים. ברם, במהלך החודשים או השנים עלולה יכולת השליטה להחלש, ואז עלולה הכפייתיות להפוך כה חמורה שטקסים הצורכים זמן רב ישתלטו כליל על חיי הסובל מההפרעה, באופן שלא יאפשר לו המשך פעילות מחוץ לבית.

באיזה שלב בחיים עלולה להתפתח הפרעה כפייתית?

 

הפרעה כפייתית עלולה להתחיל להתרחש מגיל הגן ועד לבגרות. שליש עד מחצית מהסובלים ממנה מדווחים שההפרעה החלה בגיל הילדות. לצערנו, הפרעה זו נמשכת לעתים זמן רב מבלי שתתגלה.

הפרעה כפייתית נוטה להיות בלתי מאובחנת ובלתי מטופלת מכמה סיבות. לעתים האנשים הסובלים מההפרעה מסתירים את התסמינים, או שאינם מודעים להפרעה שלהם. מטפלים רבים מתחום בריאות הנפש אינם בקיאים בתסמינים או שלא הוכשרו לטפל בהפרעה זו. יש מהסובלים שאין להם גישה למשאבי טיפול. הדבר מצער כיוון שגילוי מוקדם וטיפול נאות, כולל מציאת התרופות הנכונות, עשויים לעזור במניעת סבל ובהפחתת הסיכון להתפתחות בעיות נלוות, כדוגמת דכאון או בעיות בנישואין או בעבודה.

האם הפרעה כפייתית היא תורשתית?

 

עד כה לא זוהו גנים ספציפיים הקשורים להפרעה הכפייתית, אך חוקרים נוטים ל חשוב שלגנים יש תפקיד בהתפתחותה במקרים מסוימים. להתפתחות ההפרעה בילדות יש נטייה להימצא במשפחות מסוימות (לעתים בהקשר של הפרעות תנועה כגון תסמונת טורט).

כשלהורה יש הפרעה כפייתית, יש סיכון מעט מוגדל שילדו יפתח את ההפרעה, אם כי הסיכון הוא נמוך. במקרים שבהם יש נטייה להפרעה זו במשפחה, הנטייה היא להפרעה באופן כללי ולא לתסמיניה הספציפיים. לפיכך יכולים להתגלות אצל ילד טקסי בדיקה, בעוד שהאם מכבסת באופן קומפולסיבי.

מה גורם להפרעה כפייתית?

 

להפרעה הכפייתית אין גורם יחיד מוכח. הדעה המיושנת שהפרעה זו נובעת מחוויות חיים מסוימות נחלשה בפני העדויות המתרבות לכך שגורמים ביולוגיים הם התורמים העיקריים להיווצרותה. העובדה שמטופלים כפייתיים מגיבים יפה לתרופות המשפיעות על הסרוטונין של הנוירוטרנסמיטורים מורה על כך שלהפרעה יש בסיס נוירוביולוגי.

מחקרים מוכיחים כי חומר הממסר הכימי במוח הנקרא סרוטונין עשוי להיות גורם עיקרי בהפרעות כפייתיות. תרופות המעלות את ריכוז הסרוטונין בחלקים שונים של המוח מביאות לעתים קרובות לידי שיפור בתסמיני ההפרעה.

אם כי נראה שלסרוטונין יש תפקיד בהפרעה הכפייתית, אין בדיקת מעבדה להפרעה זו; האבחון נקבע על סמך הערכת התסמינים. כאשר הפרעה כפייתית מתפתחת לפתע בילדות בעקבות דלקת גרון, יתכן שמנגנון אוטו-אימוני (של חיסון עצמי) מתערב, וטיפול אנטיביוטי עשוי להיות יעיל.

כיצד מטפלים בהפרעה כפייתית?

 

הצעד הראשון בטיפול בהפרעה הוא חינוך האדם הסובל מההפרעה ומשפחתו לגבי ההפרעה והטיפול הניתן לה כמחלה רפואית. במהלך 20 השנים האחרונות פותחו שני טיפולים יעילים לכפייתיות: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ותרופה עם מעכבי שאיבת הסרוטונין (SRI).

טיפול פסיכותראפי מסורתי, המכוון לסייע למטופל בהבנת ההפרעה שלו, בדרך כלל אינו יעיל במקרים של הפרעות כפייתיות.

שלבים בטיפול

 

  • שלב הטיפול המרוכז והיסודי: הטיפולמכוון לחיסול ההפרעה הכפייתית הקיימת.
  • טיפול מתחזק: הטיפול מכוון למניעת הישנות הפרעות כפייתיות בעתיד.

מרכיבי הטיפול

 

  • חינוך: הכרחי שהסובלים ומשפחותיהם ילמדו כיצד להתמודד עם ההפרעה בצורה הטובה ביותר ולמנוע את הסתבכותה.
  • פסיכותראפיה: פסיכותראפיה קוגניטיבית-התנהגותית היא המפתח לטיפול ברוב הסובלים מהפרעה כפייתית.
  • תרופות: תרופות עם מעכב שאיבת סרוטונין מקלות על רבים מהמטופלים.

חינוך

 

אחד הדברים החשובים ביותר שתוכל לעשות בקשר להפרעה שלך הוא להפוך למומחה בהבנתה.

כיוון שהפרעה כפייתית יכולה להחריף ולהחלש בגלים במהלך החיים, אחד אתה ובני משפחתך והקרובים לך צריכים ללמוד עליה ועל אופני הטיפול בה. ידיעות אלה יסייעו לך לקבל את הטיפול הטוב ביותרולשלוט בהפרעה. קרא ספרים, האזן להרצאות, ושוחח עם הרופא או עם המטפל שלך. הדרך הטובה ביותר להצלחה היא להיות מטופל ידען.

פסיכותראפיה

 

פסיכותראפיה קוגניטיבית התנהגותית היא הטיפול הפסיכותראפי הנבחר לילדים, מתבגרים ומבוגרים עם הפרעה כפייתית.

בפסיכותראפיה כזו יש קשר הגיוני עקיב ומחייב בין ההפרעה, הטיפול והתוצאה הרצויה. תראפיה זו מסייעת למטופל להפנים דרכי התמודדות של התנגדות לכפייתיות, שמהן יפיק תועלת במשך כל חייו.

מהי פסיכותראפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT)?

 

תראפיה התנהגותית מסייעת לאדם ללמוד איך לשנות מחשבות ורגשות על ידי שינוי מעשיו. בתראפיה התנהגותית להפרעה כפייתית נעשה שימוש בחשיפה ומניעת תגובה.

החשיפה מבוססת על העובדה שהחרדה בדרך כלל קטנה ככל שמתארך משך הזמן שבו האדם נשאר במגע עם גורם הפחד. לפיכך, אנשים המפחדים מחיידקים מתורגלים בהישארות עם חפצים 'מחויידקים' (כגון מטבעות כסף) עד שחרדתם מתפוגגת. החרדה נוטה לפחות עם החשיפה, עד שהיא נעלמת. כדי שהחשיפה תהיה יעילה ביותר עליה להעשות בשילוב עם מניעת תגובה או טקס. ב'מניעת טקס' הכוונה היא לכך שחוסמים את האדם מלבצע את הטקסים או את התנהגויות ההימנעות שלו. לדוגמא, אלה הסובלים מחרדות יתרות בדבר חיידקים לא רק מובאים לידי מגע עם 'חפצים מחוידקים', אלא גם נמנע מהם לרחוץ ידיים.

אנשים שונים מגיבים באופנים שונים לפסיכותראפיה, כפי שנכון גם לגבי תרופות. תראפיית CBT היא חופשית-יחסית מתופעות לוואי, אך לכל מטופל יש מידה מסוימת של חרדה במהלך הטיפול. חרדה זומתעצמתכאשר הטיפול מתחיל לפעול את פעולתו. התראפיה יכולה להיעשות בצורה פרטנית (אתה והרופא שלך), בקבוצה (עם מטופלים נוספים), או במשפחה. פסיכיאטר עשוי לספק הן תראפיית CBT הן תרופות, או שפסיכולוג או עובד סוציאלי יתן טיפול CBT בעוד שהרופא יתן את התרופות. על אלה המטפלים בך, ולא משנה מהו תחום התמחותם, להיות בעלי ידע והבנה לגבי הטיפול בהפרעה הכפייתית, וכן בעלי נכונות לשתף פעולה ביניהם במהלך מתן הטיפול.

כיצד לבחור תרפיסט התנהגותי

 

איך תדע שתרפיסט מסוים מתאים לך? למד על ההפרעה הכפייתית ועל הטיפול בה. למידה זו תסייע לך בהחלטה אם התרפיסט אכן מציע לך טיפול מתאים.

לפי ד"ר מישל ג'ניקה, MD ,פרופ' לפסיכיאטריה באוניברסיטת הרוורד ומנהל קליניקת ההפרעות הכפייתיות שבבית החולים המרכזי במסצ'וסטס, יש לשאול את התרפיסט באיזו שיטה הוא משתמש לטיפול בהפרעה הכפייתית. "אם התרפיסט מעולם לא שמע על 'חשיפה ומניעת תגובה' [שלעתים נקראת גם 'חשיפה ומניעת טקס'] או מתייחס לשיטת הטיפול באופן מעורפל, יתכן שהטוב ביותר יהיה לחפש מטפל אחר. עליך להכיר את טיבן של השיטות הללו כדי להבין את הנאמר לך."

"לפיכך, אם התרפיסט אומר שהשיטה שלו מבוססת בעיקר על תראפיית הרפיה, תוכל להיות בטוח למדי שאין לו די נסיון, מפני שהרפיה איננה יעילה במקרים של כפייתיות. אם התרפיסט מספר לך ששורש ההפרעה שלך נעוץ בקושי כלשהו בתהליך הגמילה שלך מחיתולים בילדותך, גם אז כדאי שתחפש מטפל אחר."

חבר רשימת שאלות למטפל שלך, ובתוכן:

  • האם יש לך רשיון?
  • בכמה מקרים של כפייתיות טיפלת?
  • באיזו שיטה אתה משתמש לטיפול בכפייתיות?
  • כמה זמן ימשך הטיפול?
  • בכמה מטופלים טיפלת בשיטת CBT?
  • האם מצבם של המטופלים השתפר?
  • כמה ממטופליך הנוכחיים סובלים מכפייתיות?
  • האם אתה בעד שימוש בתרופות מתאימות תוך כדי הטיפול?
  • מהי מטרת הטיפול בשיטת CBT?
  • באיזה מצב אהיה לאחר תום הטיפול?

אנא שים לב שהתראפיה ההתנהגותית והתראפיה הקוגניטיבית-התנהגותית דומות מאוד. חשיפה ומניעת טקס היא אבן הפינה בטיפול התנהגותי בהפרעות כפייתיות. תראפיה קוגניטיבית-התנהגותית משתמשת בחשיפה ומניעת טקס ובשיטות קוגניטיביות שיסייעו לך לשנות את האמונות הכוזבות שיש בדרך כלל לאנשים הסובלים מהפרעה כפייתית.

היה קשוב לתשובות שמשיב המטפל הפוטנציאלי לשאלותיך. מטפל טוב ישמח לשתף אותך בתכנון התראפיה העתידית שלך. אם התשובות שקיבלת אינן מספקות אותך, או אם המטפל הפוטנציאלי נראה לך כמתחמק, אל תהסס ללכת ולחפש לך מטפל אחר. המשך לנסות עד שתמצא מטפל שאיתו אתה חש בנוח. בכל מקרה, היה נחוש ואל תרים ידיים.

איך להפיק את המרב מפסיכותראפיה

 

  • הקפד להגיע לפגישות.
  • היה גלוי ופתוח.
  • עשה את שעורי הבית שלך כפי שאתה נדרש כחלק
    מהתראפיה שלך.
  • תן לתרפיסט משוב על התקדמות הטיפול.

שאלות נפוצות לגבי תראפיית CBT

איזה שיעור הצלחה יש ל-CBT?

 

בעוד שכ-%25 מסרבים לקבל CBT ,אלו המשלימים את הטיפול מדווחים על הפחתה של %50 עד %80 בתסמינים של ההפרעה אחרי 12 עד 20 פגישות. חשוב לא פחות לציין שאנשים בעלי הפרעה כפייתית המגיבים לשיטת CBT בדרך כלל נשארים חופשיים מההפרעה גם שנים לאחר סיום הטיפול. שילוב ה-CBT עם הטיפול התרופתי עשוי לעזור במניעת הישנות ההפרעה עם הפסקת נטילת התרופות.

כמה זמן לוקח ל-CBT לפעול?

 

כשמטפלים על בסיס שבועי, חודשיים או יותר עשויים לחלוף לפני שיוכר שיפור. טיפול CBT אינטנסיבי, שפירושו שעתיים-שלוש של חשיפה ומניעת תגובה בעזרת תרפיסט מדי יום למשך שלושה שבועות, הוא הטיפול המהיר ביותר הקיים להפרעה כפייתית.

מהו האופן האופטימלי לטיפול בשיטת CBT?

 

רוב המטופלים מתקדמים יפה עם CBT הדרגתי על בסיס שבועי, שבו הם נפגשים עם התרפיסט פעם בשבוע ואחר כך עושים את עבודת הבית היומיומית בשיטת החשיפה ומניעת תגובה. עבודת הבית נחוצה מפני שהמצבים או החפצים המעוררים את ההפרעה הכפייתית הם ייחודיים לסביבתו של הפרט, ולעתים קרובות לא ניתן לשחזר אותם במשרדו של התרפיסט. בטיפול CBT אינטנסיבי התרפיסט עשוי לבוא לביתו של המטופל או למקום עבודתו. לעתים התרפיסט עושה זאת גם כשמדובר ב-CBT הדרגתי על בסיס שבועי. במקרים נדירים מאוד, כשההפרעה חמורה במיוחד, טיפול ה-CBT מתקדם בצורה הטובה ביותר כשהוא נעשה במסגרת של בית חולים.

איך אוכל למצוא תרפיסט התנהגותי בסביבת מגורי?

 

יתכן שקשה יהיה למצוא פסיכותרפיסט המנוסה בטיפול בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית בסביבת מגוריך, ובייחוד כזה המומחה לטיפול בילדים ובמתבגרים.

אם ההפרעה הכפייתית שלך קשורה לתחום הדתי, יתכן שכדאי יהיה לחפש מטפל שכבר טיפל בהצלחה באנשים מהציבור החרדי ושיש לו הבנה טובה של הקו המפריד בין טקסים דתיים מוצדקים לבין כפייתיות. משגב יצרה בסיס נתונים נרחב של מטפלי CBT באזורים רבים ברחבי הארץ ויכולה לסייע לך במציאת התרפיסט הנכון שיטפל בך.

ברם, זכור שאם אינך מקבל CBT אמיתי המשלב חשיפה ומניעת תגובה, תוך שימוש ברשימת תסמיני כפייתיות המדורגים מהקשה אל הקל, מן הסתם אינך מקבל את הטיפול שלו אתה זקוק. אל תחשוש לבקש חוות דעת נוספת במקום שבו היא נדרשת.

באיזו תדירות עלי לשוחח עם התרפיסט שלי?

 

בתחילת הטיפול משוחחים רוב המטופלים עם התרפיסט שלהם לפחות פעם בשבוע כדי לפתח יחד תוכנית טיפול CBT ולעקוב אחר התסמינים, מינוני התרופות, ותופעות הלוואי. עם השיפור במצב תפגוש את המטפל לעתים רחוקות יותר. לאחר שתבריא, יתכן שתפגוש את התרפיסט שלך פעם בשנה.

ללא קשר למועדי הפגישות, התקשר לתרפיסט שלך במקרה שמופיעים:

  • תסמיני כפייתיות חריפים, חוזרים ונשנים, ללא כל סיבה גלויה לעין.
  • תסמיני כפייתיות שאינם מגיבים לדרכי ההתמודדות שלמדת בשיטת CBT.
  • תופעות לוואי של שינויי תרופות.
  • תסמינים חדשים של הפרעה אחרת (כגון פאניקה או דכאון).
  • משבר (כגון החלפת מקום עבודה) העלול להחריף את הפרעת הכפייתיות.

תרופות

 

באילו תרופות משתמשים כדי לטפל בהפרעה הכפייתית ? מחקרים מראים בבירור שמעכבי שאיבת הסרוטונין RI (הם טיפול ייחודי ביעילותו להפרעה הכפייתית. תרופות אלה משפיעות על הסרוטונין, שהוא מוליך כימי במוח. שבע התרופות המשמשות לעת עתה לטיפול בהפרעה הכפייתית הן:

  1. מרוניל (קלומיפראמין)
  2. פרוז'אק (פלואוקסטין)
  3. פבוקסיל (פלובוקסאמין)
  4. סרוקסט (פארוקסטין)
  5. לוסטראל (סרטראלין)
  6. רסיטל (ציטאלופראם)
  7. ציפראלקס (אסציטלופראם)

(לעתים משתמשים בנוסף לתרופות שמנינו לעיל גם באפקסור, אך יעילותו בטיפול ב-OCD נחקרה פחות.)

פרוזאק, פבוקסיל, סרוקסט, לוסטרל ו-רסיטל נקראים 'מעכבי שאיבת סרוטונין בררניים' מפני שהם משפיעים בראש ובראשונה על הסרוטונין ועליו בלבד. מרוניל הוא מעכב שאיבת סרוטונין בלתי בררני, כלומר שהוא משפיע על נוירוטרנסמיטרים רבים נוספים מלבד הסרוטונין.

מה מידת יעילותן של התרופות?

 

כאשר מטופלים נשאלים בדבר מצבם בהשוואה לזה שלפני תחילת הטיפול, הם מדווחים על מידת שיפור מתונה-עד-ניכרת לאחר 8-10 שבועות מאז שהחלו ליטול את התרופות המשפיעות על הסרוטונין.

לצערנו, פחות מ-%20 מהמקבלים טיפול תרופתי בלבד מסיימים את הטיפול ללא תסמינים כלל. מסיבה זו משתמשים לעתים קרובות בשילוב של תראפיית CBT לקבלת תוצאות טובות ועמידות יותר. כ-%20 אינם חווים שיפור משמעותי עם תרופת הסרוטונין הראשונה, וצריכים לנסות אחת מהתרופות האפשריות האחרות.

באיזו תרופה כדאי לי לבחור קודם?

 

מחקרים מראים שכל התרופות המעכבות את שאיבת הסרוטונין יעילות בערך באותה מידה. עם זאת, כדי להפחית את סיכויי התפתחותן של תופעות לוואי, רוב המומחים מייעצים להתחיל את הטיפול עם אחד מבולמי שאיבת הסרוטונין הבררניים. אם אתה או מישהו מבני משפחתך טופל בהצלחה מרובה או פחותה על ידי תרופה מסוימת מקבוצה זו בעבר, יתכן שהבחירה תושפע מכך. אם יש לך בעיות רפואית (כגון מעי עצבני, או בעיותשינה) או אם אתה נוטל תרופות נוספות, גורמים אלה עשויים להשפיע על הבחירה של הרופא שלך באחת התרופות שיהיו לה מינימום תופעות לוואי והתנגשויות עם התרופות שאתה כבר נוטל.

מה לעשות במקרה שהתרופה הראשונה אינה מועילה?

 

ראשית כל, יש לזכור שתרופות אלה אינן פועלות מיד. רוב המטופלים חשים הטבה במצב כ-3-4 שבועות לאחר תחילת נטילתן, בעוד שתקופה זו עשויה להתארך עד 10 ואפילו 12 שבועות, וזאת כמובן בתנאי שהמינון מספיק. כאשר ברור למעלה מכל ספק שתרופה מסוימת אינה מועילה בצורה ניכרת, רוב המומחים ממליצים לעבור לשימוש בתרופה אחרת מקבוצת מעכבי שאיבת הסרוטונין. כיוון שיש מטופלים המגיבים לתרופה מסוימת מקבוצה זו ולא לאחרות, חשוב להמשיך ולנסות עד שמזהים את התרופה הנכונה והמתאימה אישית למטופל.

מהן תופעות הלוואי של התרופות הללו?

 

באופן כללי מתקבלות תרופות אלה היטב על ידי המטופלים. לחמש תרופות מעכבי שאיבת הסרוטונין הבררניות (פרוזאק, פבוקסיל, רסיטל, סרוקסאט ו-לוסטראל) יש תופעות לוואי דומות. אלה כוללות עצבנות, נדודי שינה, חוסר מנוחה, בחילות, שלשולים, עליה במשקל ותופעות לוואי בתחום האישות.

מרוניל נוטה יותר ליצור בעיות בלחץ הדם ופעימות לב בלתי סדירות, כך שילדים, מתבגרים, וכן מטופלים שידוע שסבלו עוד קודם ממחלת לב, צריכים לעבור בדיקת א.ק.ג. לפני תחילת הטיפול במרוניל ובמהלכו.

הסתגלות לתופעות הלוואי קיימת יותר בנטילת התרופות הבררניות מאשר בנטילת מרוניל, כך שמטופלים רבים מסוגלים להתמודד עם התרופות הבררניות לאורך זמן. את נטילת כל התרופות הבררניות למעט פרוזאק יש להפחית בהדרגה כשרוצים להפסיק את הטיפול התרופתי בשל האפשרות של חזרת התסמינים ושל תגובות גמילה. הדבר נכון במיוחד לגבי סרוקסאט.

הודע לרופא שלך מיד עם הופעתן של תופעות לוואי

 

אנשים שונים מגיבים לתרופות בצורות שונות, כך שלעתים יופיעו אצל כל אחד תופעות לוואי שונות; כמו כן, תופעת לוואי אחת שאינה נעימה לאדם מסוים (כגון ישנוניות) עשויה לעזור לאדם אחר (כגון לסובל מנדודי שינה). תופעות הלוואי שיופיעו אצלך בעקבות נטילת התרופות תלויות בכמה גורמים:

  • סוג התרופה והמינון שלה.
  • הכימיה של גופך.
  • גילך.
  • תרופות אחרות שאתה נוטל / מצבך הרפואי.

אם תופעות הלוואי בעייתיות מבחינתך, יעמדו בפני הרופא שלך כמה אפשרויות:

  • הורדת מינון התרופה: הרופא עשוי להפחית את המינון בהדרגה כדי לנסות ולהגיע למינון שיפחית את תופעות הלוואי אך לא יהיה נמוך עד כדי גרימת נסיגה במצב.
  • הוספת תרופה שתועיל למנוע את תופעות הלוואי, כגון בעיות שינה או בעיות בתחום האישות.
  • ניסוי תרופה אחרת כדי לבדוק אם יהיו לה תופעות לוואי פחותות – מבחינת מספרן ומבחינת מידת הפרעתן לחיי היומיום. לעיתים תופעות הלוואי בלתי נסבלות למרות שהתרופה מועילה באופן ניכר, במקרה זה כדאי לנסות תרופה אחרת.

זכור: שינוי תרופה הוא עניין רגיש שיש בו סיכון מסוים. אל תחליף את התרופות שלך או את מינונן על דעת עצמך. שוחח על כל בעיה בתחום זה עם הרופא שלך.

תשובות נוספות בענייני תרופות:

 

אם את חושבת שיתכן שאת בהריון או מתכוונת להרות, כדאי להתיעץ עם רופא. למרות שידוע כעת כי רוב תרופות מסוג SSRI בטוחות בהריון אנו ממליצים להתיעץ בנדון וכן לשקול במקרה זה פניה לטראטולוג (רופא המומחה לטיפול בתרופות בהריון).

  • תרופות מעכבי שאיבת הסרוטונין הבררניות מועדפות לטיפול באנשים הסובלים מבעיית כליות או ממחלת לב הדורשות טיפול תרופתי.
  • בעת שקיימת במקביל בעיה פסיכיאטרית נוספת, הרופא שלך מן הסתם יתאים וישלב תרופות לטיפול במכלול הבעיות. לעתים ניתן לטפל בשתי בעיות על ידי מתן אותה תרופה (כגון מעכב שאיבת סרוטונין גם לכפייתיות וגם לפאניקה). במקרים אחרים, כגון התקפות מאניה חוזרות ונשנות וכפייתיות, יהיה צורך ביותר מתרופה אחת (כלומר בתרופה מייצבת מצבי-רוח, ובמעכב שאיבת סרוטונין).
  • יש לבצע בדיקות מעבדה לפני ובמהלך הטיפול באנפרניל אך לא במהלך הטיפול בשאר התרופות המשפיעות על הסרוטונין.

מה לעשות אם אני מרגיש צורך להפסיק את הטיפול?

 

תחושות אי נוחות וספקות המתעוררים לגבי הטיפול הם נורמליים. שוחח על כך עם הרופא שלך, עם התרפיסט, עם המשפחה. אם אתה מרגיש שתרופה מסוימת אינה פועלת את פעולתה או שיש לה תופעות לוואי, אמור זאת לרופא. אין להפסיק ליטול את התרופה או לשנות את המינון שלה ללא התייעצות. יחד עם הרופא שלך תוכל להגיע למציאת התרופה הנוחה והמתאימה ביותר בעבורך. כמו כן, אל תתבייש לבקש חוות דעת שניה מתרפיסט אחר.

זכור, קשה יותר להגיע לידי שליטה בהפרעה כפייתית מאשר להמשיך ולשלוט בה כשהיא כבר בשליטה; אל תסתכן בהרעת המצב על ידי הפסקת הטיפול ללא התייעצות מוקדמת עם המטפל.

מה בדבר אפשרות של אשפוז?

 

אנשים הסובלים מהפרעה כפייתית יכולים כמעט תמיד להיות מטופלי חוץ. במקרים נדירים, כגון מקרה שבו אדם אינו מסוגל לתפקד בעטיה של ההפרעה, הפתרון המעשי ביותר יהיה לעתים אשפוז במרפאת חוץ או במרפאת פנים, שם ניתן לקבל תראפיית CBT אינטנסיבית. כאשר אדם סובל מהפרעה כפייתית חריפה במיוחד, או כאשר ההפרעה משולבת עם מצב רפואי קיים של מחלה רפואית או נוירופסיכולוגית, אשפוז עשוי לעתים להוות דרך יעילה למתן תראפייתCBT .אשפוז במרפאות פנים שאינן מתמחות בכפייתיות בדרך כלל אינו מקל על הבעיה, ואף עלול להחמיר אותה.

הצורך בתרופות תלוי במידת חומרתה של ההפרעה ובגילושל המטופל. במקרה של הפרעה קלה יותר, לעתים קרובות די בתראפיית CBT ,ואם אין היא יעילה די הצורך מוסיפים לה טיפול תרופתי. אנשים עם הפרעה כפייתית קשה או עם מצבים מורכבים העלולים להפריע לתראפיית ה- CBT) כגון הפרעות של פאניקה או דכאון) בדרך כלל זקוקים לתרופות בתור התחלה, ומוסיפים CBT לאחר שהתרופות סיפקו הרגעה ראשונית. אצל מטופלים צעירים יותר, תרפיסטים נוטים להשתמש אך ורק ב- CBT .ברם, הפסיכותרפיסטים הקוגניטיביים-התנהגותיים אינם רבים, כך שכאשר CBT אינו בהישג יד, התרופות עשויות להוות חלופה. כיוון שכך יתכן שהרבה יותר אנשים מקבלים תרופות מאשר תראפיית CBT.

לפני שמחליטים על גישה טיפולית, תצטרכו אתה והרופא שלך לסקור את תסמיני ההפרעה הכפייתית שלך, הפרעות אחרות שיש לך, הנגישות של תראפיית CBT ,ורצונותיך לגבי הטיפול, השתדל למצוא רופא שישוחח אתך על מגוון האפשריות הללו כך שתוכל להגיע לבחירת האפשרות הטובה ביותר בשבילך מבין כל האפשרויות הקיימות.

טיפול מתחזק

 

משעה שתסמיני הכפייתיות נעלמים או פוחתים ברמה משמעותית – מטרה שהיא בת-השגה בעבור רוב המטופלים – הופכת המטרה להיות שמירה על הישגי הטיפול.

שמירה על הישגי הטיפול

 

  • כאשר מטופל השלים בהצלחה את מהלך הטיפול בהפרעה הכפייתי, רוב המומחים ממליצים על ביקורי מעקב חודשיים למשך 6 חודשים לפחות, והמשך טיפול תרופתי למשך שנה לפני שמנסים להפסיק את התרופות. לגבי תראפית ה-CBT ,משך הטיפול הוא 14-12 שבועות וביקורי ביקורת אחת ל-3-2 חודשים בשנה הראשונה.
  • נסיגה במצב עם הפסקת נטילת התרופות היא שכיחה מאוד, במיוחד אם המטופל לא הפיק תועלת מ-CBT .מסיבה זו ממליצים מטפלים רבים על המשך נטילת התרופות אם למטופל אין גישה ל-CBT.
  • אנשים הסובלים מהתקפות חוזרות ונשנות של כפייתיות עשויים להזדקק לטיפול תרופתי ארוך טווח או אפילו טיפול טיפול מתחזק תרופתי פרופילקטי למשך כל חייהם. מומחים ממליצים על טיפול ארוך טווח שכזה לאחר 2-4 נסיגות חריפות או 3-4 נסיגות מתונות יותר.

הפסקת טיפול

 

  • כאשר מטופל הגיב יפה לטיפול המתחזק ואינו זקוק לתרופות לטווח ארוך, רוב המומחים מייעצים להפסיק את התרופות בהדרגתיות, תוך מתן מפגשי תראפיית CBT כדי למנוע אפשרות של נסיגה. הפחתה הדרגתית במינון התרופות משמעו בדרך כלל הקטנת המינון ב-%25 והקטנה נוספת רק לאחר חודשיים, בהתחשב במצבו של המטופל.
  • כיוון שכפייתיות היא מצב שעולה ויורד בגלים במהלך החיים, יש להרגיש בנוח בכל עת לחזור ל תרפיסט במידה שהתסמינים חזרו.

כיצד יכולים בני המשפחה והחברים לסייע?

 

  • בני משפחה רבים חשים תסכול ובלבול לנוכח התסמינים של ההפרעה הכפייתית. הם אינם יודעים כיצד לעזור ליקירם. אם אתה בן משפחה או חבר של אדם הסובל מהפרעה זו, משימתך הראשונה והחשובה ביותר היא ללמוד כמה שניתן על ההפרעה, על סיבותיה, ועל אופני הטיפול בה. בו בזמן עליך לוודא שגם לקרובך או לחברך הסובל מההפרעה יש גישה למידע זה.
  • סיוע חשוב שניתן להגיש לאדם הכפייתי הוא לסייע לו להבין שיש אפשרות לטפל בבעייתו. כשאדם עם הפרעה כפייתית מכחיש שישנו טיפול העשוי לסייע לו, הדבר מקשה מאוד על בני משפחתו ועל כל שאר הסובבים אותו. המשך להציע לו חומר לימודי בנושא.
  • בעיות משפחתיות אינן גורמות להפרעה הכפייתית, אך האופן שבו מגיבה המשפחה לתסמינים עשוי להשפיע על ההפרעה, כשם שהתסמינים עשויים להשפיע על המשפחה. טקסים כפייתיים עלולים לסבך את בני המשפחה כמעט ללא מוצא, ולעתים המשפחה זקוקה לתקופה של תראפיה יחד עם המטופל. התרפיסט יוכל ללמד את בני המשפחה כיצד לצאת מהסבך בצעדים קטנים והדרגתיים ובהסכמת המטופל. הפסקה פתאומית של שיתוף פעולה עם המטופל בטקסים שהוא עורך ללא הסכמתו אינה מועילה ברוב המקרים, מפני שהוא לא ידע כיצד לכלכל את נטל המתח לבדו. סירובך לקחת חלק בטקסים לא יסייע לגבי אותם תסמינים שעדיין חבויים, ומה שמשמעותי יותר, לא יעזרו ליקירך ללמוד דרכים להתמודדות עם ההפרעה.
  • הערות שליליות או ביקורת מצד בני המשפחה מחמירים בדרך כלל את הכפייתיות, בעוד שגישה משפחתית רגועה ותומכת עשויה להועיל לתוצאות הטיפול. אם המטופל טוען שעזרתך היא התערבות בלתי רצויה, זכור שההפרעה היא המדברת מגרונו. השתדל להיות נעים וסבלני ככל שתוכל, כיוון שזו הדרך הטובה ביותר להיפטר מתסמיני הכפייתיות. אמירה לאדם עם הפרעה כפייתית שיפסיק להתנהג באופן זה בדרך כלל אינה מועילה, ועלולה להכביד על הרגשתו הקשה ממילא, כיוון שאינו מסוגל לציית. במקום זאת, שבח כל נסיון מוצלח שלו להתגבר על תסמיני הכפייתיות, תוך מיקוד תשומת הלב ביסודות החיוביים שבו. עליך להימנע מלצפות לגדולות – וגם להפך. אל תדחוף חזק מדי. זכור שאין מי ששונא את הכפייתיות יותר מהאדם הסובל ממנה.
  • התייחס אל האדם באופן נורמלי כאשר הוא נרפא, אך הישאר ערני לסימנים אפשריים של נסיגה. אם ההפרעה מתחילה לחזור יתכן שאתה תגלה זאת לפני המטופל עצמו. פנה אליו בנימה אכפתית והצבע בפניו על אותם סימנים, תוך שאתה מציע לו לגשת לשיחה עם הרופא. עם זאת, עליך ללמוד להבחין בין מצב רוח לא-מוצלח לבין הפרעה כפייתית. אל תמהר לקשור בין כל התנהגות שאינה מיטבית לבין כפייתיות.
  • בני המשפחה יכולים לסייע לתרפיסט בטיפול על ידי שמירה על קשר איתו בתקופת הטיפול. תוכל להציע לבקר את התרפיסט עם יקירך כדי לחלוק עמו את מחשבותיך לגבי יעילות הטיפול. עודד את המטופל להתמיד בטיפול התרופתי ו/או בטיפול הפסיכותראפי. ברם, אם המטופל התמיד במשך תקופה ארוכה בטיפול ללא שיפור משמעותי במצבו, עודד אותו לשאול את הרופא בדבר טיפולים חלופיים, או לגשת ולקבל חוות דעת נוספת.
  • כאשר ההפרעה הכפייתית מצויה אצל ילדים או אצל מתבגרים, חשוב שההורים ישתפו פעולה עם בתי הספר ועם המורים כדי לוודא שהבינו היטב את מהות ההפרעה. בדיוק כפי שעם ילד רגיל יש להציב גבולות, כך גם עם ילדים ומתבגרים כפייתיים, יש להבהיר להם למה מצפים מהם.
  • זכור לפנות זמן מיוחד לך ולמשפחתך. אם אתם מסייעים בטיפול בבן משפחה כפייתי בבית, נסו ליצור תור שלפיו תתחלק האחריות לבדיקת מצבו בין כולכם, כדי שלא יווצר עומס רב מדי על מישהו מבני המשפחה. חשוב שתמשיך לנהל את חייך, אל תתן לעצמך להפוך לאסיר של טקסי יקירך. בתנאים כאלה תוכל לטפל ביקירך טוב יותר.

עם הסיוע והתמיכה הנכונים, ניתן להתגבר על הכפייתיות. המחקר בנושא צועד בצעדי ענק ומסייע לאנשים הסובלים מהפרעה זו לחיות חיים טובים ומוצלחים יותר. זכור, אינך לבד. יש תמיכה והדרכה שיוכלו לסייע לך במסע הזה. התקשר למשגב בטל' 02-5808008, לקבלת העזרה והעידוד הדרושים לך.

משגב רוצה להביע תודתה לקרן OC ולמכון הלאומי לבריאות הנפש [בארה"ב] שסיפקו חלק ניכר מהחומר המופיע במדריך זה.
תודה מיוחדת לפרופ' יוסף זוהר מהמרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא בתל-השומר, על עצותיו והערותיו רבות-הערך בהכנת חוברת זו לדפוס.

משגב, יעוץ והכוונה לבריאת הנפש

 

דלת סגורה

שאלה: הבן שלי בן ארבע עשרה וחצי ועד לפני כחצי שנה, היה ילד עדין, פתוח ומשתף. בחצי השנה האחרונה הוא מתרחק מכל בני המשפחה (גם מאחיותיו) ומתבצר בחדר שלו שעות, עם דלת סגורה. אני לא נכנסת לחדר ורוצה לכבד את הפרטיות שלו. כשאני שואלת אותו מה העניינים, הוא מגיב אלי בפרצוף כועס, או בחוסר סבלנות ומחכה לרגע שאפסיק לנדנד. המצב הזה מדאיג אותי מאוד. משהו עובר עליו. מה עושים?

עזרה ראשונה: מן השאלה שאת שואלת, אני לומדת שאת אמא רגישה ומעורבת. יישר כוח על כך.

ובכן, ללא ספק, "משהו עובר על הילד" , על זאת יעיד השינוי הקיצוני בהתנהגות. כיבוד הפרטיות שאת נוקטת בו, הנו חשוב ומבסס יחסי אימון עם הבן ועם זאת, זכותכם וחובתכם כהורים, להגיב ולהבין את המתחולל בנפשו.

לאור הנ"ל אציע ייזום של שיחה שאינה אקראית או מזדמנת עם הנער, כאשר אין לו זכות לבטלה, אלא לקבוע את מקומה – בבית, בבית קפה, בפינה נעימה בטבע. רק אתם והוא. בשיחה זו תתארו בפניו את השינוי בו אתם מבחינים (תיאור אובייקטיבי ולא מאשים) ותביעו את דאגתכם.  בקשו ממנו להגיב על כך בנחת וככל שהוא מרגיש שהוא יכול. במידה ויסרב להגיב ולשתף, קבלו זאת בהבנה ועם זאת, ציינו כי אתם מודאגים ומבקשים שינקוב בשמה של דמות בוגרת, המוכרת גם לכם, אותה הוא מוכן לשתף ברגשותיו ובמחשבותיו בתקופה הנוכחית. ציינו שאין בכוונתכם לתחקר אדם זה בנוגע לנאמר.  ציינו כי מפגש נוסף מסוג זה, שלכם עמו יתקיים בתוך כשבועיים וכי אתם עומדים על השתתפותו בארוחות המשפחתיות או כל פעילות משפחתית אחרת (נסו לא להגזים) ועל יחס של כבוד להורים הפונים אליו.

במקביל, אציע להזמין ולאפשר פעילות חברתית ומפגשי חברים של הבן בביתכם, לצאת לפעילות /חוויה משפחתית ולגשש מול ביה"ס האם גם שם ניכר שינוי התנהגותי.

במידה וההתנהגות מתמשכת או מחריפה אציע לפנות להתייעצות עם פסיכולוג.

 

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר מנהלת השרות הפסיכולוגי חינוכי של גוש עציון

בן מתבודד ומסתגר

שאלה: 

יש לנו קושי רב עם בננו. הוא מוזר בתחומים רבים, הוא מתבודד ומסתגר ואנו דואגים לו מאד. איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג ) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

תשובה:

א. 'ורפא ירפא' מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות

– יש בעולם מציאות אותה אנו מכנים 'טבעית'. ה'טבע' {האנושי, הביולוגי, פיזיקאלי} פועל על פי מערכת חוקים. היכולת של האדם לפעול במציאות  {לבנות גשר, לייצר מטוס ולרפא מחלה} מחייבת את האדם לחשוף את החוקיות הרלבנטית לאותו תחום, ולדעת לשלוט במציאות חוקית זאת. ואכן, התורה חייבה את האדם לשלוט בחוקי הטבע.

 "וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלוקים וַיּאמֶר לָהֶם אֱלוקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרמֶשֶׂת עַל הָאָרץ".

ב. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי

– במקביל חייבה אותנו התורה לנהוג בטבע האנושי והעולמי תוך התייחסות למימדי המוסר והקדושה. התנהגות לא מוסרית ומלאת תאוות תגרום להשחתת הטבע, לדלדול משאביו, לאסונות אקולוגיים, לפגיעה בבריאות, ובאישיות ח"ו.

ג. רפואת הנפש

– לנפש יש חוקים, כשם שלגוף ישנם חוקים. הכרת חוקים אלה מחייבת לימוד רב כמו גם הטיפול בהם. הלימוד בישיבה איננו כולל את התחום הזה ולכן הרב איננו מומחה בתחום זה.

ד. משקפיים של תורה

– יחד עם זאת, כמו בכל תחום מדעי {ועוד יותר} התיאוריות המנסחות את החוקים נשענות על הנחות יסוד מסוימות המחייבות בדיקה ובחינה באיזו מידה הן תואמות את השקפת העולם של היהדות. ומעבר לכך, המלצות מסוימות של המטפל עשויות לסתור את ההלכה ו/או את רוח ההלכה. לשם כך יש צורך ברב. הרב הוא מומחה בתחום המוסר וההלכה. דהיינו: תפקידו לבקר את הנחות היסוד של המטפל ולבחון עם המטפל את המלצותיו במידה ומתעורר חשש שיש ניגוד עניינים בין המלצותיו לבין התורה.

ה. מסקנה

– כדאי לפנות לרבכם ולתאר בפניו את המצב, לשאול אותו אם הוא מכיר מטפל עליו הוא סומך, ואיתו הוא יכול לשוחח על מנת לעקוב אחר מהלך הטיפול, במידת הצורך. אך בכל מצב החורג משמעותית מתחום הבעיות 'הרגילות' יש לפנות לאיש מקצוע מוסמך, ובמקביל להיוועץ ברב באשר להתאמת הטיפול לתורה.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. יו"ר הנהלת רבני צהר

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

הבן מתמודד עם נטיות הפוכות – מורה נבוכים להורים

שיחת טלפון בשעות הערב. מהצד השני של הקו קולות בכי ומלמולים. לאחר כשתי דקות של נסיונות הרגעה, הצלחתי להבין כמה מילים: "אני לא יודעת איך זה קרה לנו? הבן שלי… איך הוא עושה לי את זה?…". לבסוף הצלחתי להבין. על קו הטלפון היתה אמא שהבן שלה סיפר לה ולבעלה שהוא נמשך מינית לבני מינו. מה עושים?

מובן שמדובר בבשורה לא פשוטה להורים, שבדרך כלל גם נופלת "כרעם ביום בהיר" ללא הכנה מוקדמת, אך ננסה לתת כמה עצות לתגובה ראשונית ונכונה, שבעז"ה תבנה ותקדם, וחלילה לא תהרוס.

  1. כמו בכל התמודדות, תגובה לחוצה והיסטרית לא מקדמת ועלולה רק לסבך את המצב. נכון שזה לא קל, אך יש להשתדל לא להגיב מהבטן, אלא בנחת ובשיקול דעת. קודם כל צריך להביע כלפי הבן עד כמה אוהבים אותו בכל מקרה, ואת העובדה שאתם מעריכים מאד את העובדה שהוא משתף אתכם, על אף שזה ודאי לא קל עבורו (מן הסתם שהוא מסתובב עם זה כבר הרבה זמן, בלי לשתף אף אחד). יש להביע את האמונה שתעברו את ההתמודדות ביחד, וכמובן לומר שתשמחו שגם בעתיד ישתף אתכם במה שמטריד אותו (כמובן שאמירת משפט כזה לאחר תגובה היסטרית/ מאשימה וכדו' לא תהיה רלוונטית בדרך כלל…).
  2. חשוב מאוד לדעת כי "נטייה הפוכה" אינה בחירה, ולכן זו גם אינה "אשמתו". אדם, ובוודאי נער, שחש משיכה לבני מינו, מתמודד עם קשיים רבים והיה מוכן לעשות הכל כדי שהמצב לא יהיה כמו שהוא. הוא ודאי לא עושה את זה בכוונה, ולכן אין מקום להאשים אותו במצב, אלא להבין את המצוקה שבה הוא נמצא.
  3. הבן ששיתף אתכם בהרגשתו אינו סוטה/ פושע/ פורק עול. חשוב לשים לב כי התורה לא אסרה את עצם ההרגשה. התורה כתבה דברים חמורים אודות מי שנכשל במעשה, אך את עצם ההרגשה התורה לא אסרה, מכיוון שהיא לא תלויה באדם עצמו. לא כל מי שמרגיש כך הוא אוטומטית חבר בקהילה ה"גאה" או משתתף במצעדים שונים. הוא פעמים רבות ילד/נער טוב, צדיק ותמים שמתמודד עם אתגר לא קל. הנטייה אותה הוא מרגיש אינה משנה עובדה זאת.
  4. גם במידה והבן שיתף אתכם בדברים שעשה וחווה מעבר להרגשה גרידא, גם אם הדברים כרוכים באיסורים, הרי שכעת הוא משתף אתכם וזקוק לעזרתכם. תפקידנו כהורים במצב כזה הוא להיות שם לצידו ולסייע לו, ולא להיות רק על תקן המוכיחים בשער. לא בהכרח שעמדת המוכיחים תקדם את הבן בהתמודדות אותה הוא חווה, ואשר בה הוא שיתף אתכם.
  5. כשמדובר בגיל הנעורים פעמים רבות התחושה של נטייה הפוכה נובעת מבלבול, אשר אופייני מאוד לגיל זה של גיבוש הזהות המינית. פעמים רבות הנער נחשף לתכנים מסויימים או למידע על קיומה של נטייה הפוכה, וכחלק מבלבול אשר אותו הוא חווה גם כך, הוא משייך את עצמו לקבוצה זאת. מחשבות ש"אולי אני כזה" חולפות בראשם של בני נוער רבים, ואותו נער שעשה צעד נוסף קדימה, והכריז שהוא "כזה", אינו שונה פעמים רבות מבני נוער רבים אחרים. המשותף לכולם שבדרך כלל אין במחשבה/הכרזה זו אחיזה במציאות והיא נובעת מבלבול ותו לא. לכן תפקידם של ההורים הוא לשמוע ממה נובעת המחשבה של הבן שהוא בעל נטייה הפוכה. בדרך כלל התשובה תהיה מאוד כללית ולא מטרידה, לכן ניתן יהיה להרגיע את הבן ולומר לו שעל אף שאינכם מזלזלים בתחושותיו ומקבלים את הרגשתו, הרי שתחושה זו שכיחה מאוד אצל בני נוער, ובמרבית המקרים היא נעלמת כמו שהיא באה. חשוב עם זאת לומר לבן, שבמידה ובעוד מספר שנים ימשיך להרגיש כך, אזי יש לבחון את העניין שוב, וכמובן שתהיו שם לצידו, ותעזרו לו בכל התמודדות שתהיה.

כאשר אתם, ההורים, חשים שאינכם מצליחים להרגיע את הבן (ואולי גם אתכם ההורים..), כדאי להציע לבן לפנות לאיש מקצוע, על מנת ש"צפירת ההרגעה" תשמע ממקור מוסמך ומקצועי, כך שלא ימשיכו לקנן בליבו ספקות, אלא יקבל אמירה זו כעובדה מוחלטת. כמובן שחשוב מאוד להתייעץ אודות איש המקצוע אליו פונים, על מנת שההדרכה תהיה מועילה.

על אף האמור לעיל, שבדרך כלל בגיל הנעורים מדובר בבלבול, אין להתעלם מהפנייה של הבן אלא להשתתף איתו במצוקתו, ולעבור יחד איתו את ההתמודדות הזאת תוך אמפתיה, הענקת חום ואהבה בנחת ובהבנה. התעלמות או אמירות בסגנון "תפסיק לבלבל את המח" או "מי מכניס לך את השטויות האלה לראש? אני צריך לדבר על זה עם המורה שלך…" עלולות לגרום לבן להמשיך ולהסתבך עם המצוקה שאותה הוא חש לבדו, או לשתף בה חברים (פיזיים או וירטואליים..) שייתכן שיסבכו את העניינים הרבה יותר.

חשוב להדגיש, כי במקרה ואתם מתרשמים, עקב סיפור המקרה או מסיבה אחרת, שתחושת הבן אינה נובעת רק מבלבול של גיל הנעורים, והיא שורשית יותר, או במקרה שהבן לא מקבל את הסברכם שמדובר רק בבלבול, והוא משוכנע שהוא אכן מתמודד עם נטייה הפוכה, הרי שלא מדובר ב"סוף פסוק" ובהחלט ניתן לטפל בנטייה זאת על ידי טיפול מקצועי ונכון. חשוב מאוד לפנות לאיש מקצוע אשר דוגל בגישה שנטייה זאת ניתנת לטיפול ושינוי. רבים כבר עברו תהליך זה, וב"ה העידו בסיפוק רב על שינוי משמעותי ביותר אותו עברו.

על אף החשיבות הרבה להתייעץ עם אנשים נוספים, כדאי מאוד שלא לפרסם את העניין מעבר למי שנצרך, וכך גם להדריך את הבן, על מנת שלא ליצור חותמת על זהותו המינית של הבן, דבר שקשה יהיה לתקן בעתיד.

 

בהצלחה!

 

 הרב איתמר הלוי, ר"מ בישיבה תיכונית, מתנדב לשעבר בקו הסיוע "עצת נפש".

בננו מאיים בהתאבדות

שאלה:

בננו עומד לסיים כיתה י'. הוא מתקשה בלימודים ומרבה להתחצף ולהתמרד בבית. עד לא מזמן חשבנו כי מדובר בתסמינים רגילים של גיל ההתבגרות, אך לאחרונה חלה החמרה במצב, והוא משתמש בביטויים חריפים יותר כמו "לאף אחד לא אכפת ממני", "אין לי בשביל מה לחיות", "אתם עוד תצטערו על כל מה שאתם עושים לי", ומדבריו נשמעים רמזים שונים בכיוון של התאבדות חלילה. אנחנו מצדנו עד היום ניסינו עד כמה שאפשר להכיל את התפרצויותיו ולהגיב בנחת רוח, וכמובן תגברנו אותו מבחינה לימודית. כששמענו את התבטאויותיו האחרונות מיהרנו להציע לו ללכת לטיפול, אך הוא מסרב בתוקף.

בעלי שמע פעם כי מי שמאיים בהתאבדות לא יעשה זאת בפועל. האם זה נכון? מה מידת הסכנה בה אנו נתונים? כמו כן, האם ישנם דברים נוספים מעבר לטיפול מקצועי שאנו כהורים יכולים לעשות על מנת להרגיע את המצב?

 

 

תשובות:

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

יש כאן קריאה לעזרה שחייבת לקבל אוזן קשבת ומענה בשיא הריכוז. התאבדות היא שם קוד לקו אדום. לדבר האחרון שנשאר לאדם לאיים בו ולכן היחס חייב להיות בהתאם.

 

שלום לכם.

אכן הסיטואציה ששיתפתם אותנו נשמעת כלא פשוטה בכלל.

כמו שיש מילים שלא אומרים אותם בטיסה, גם לא בצחוק כמו למשל: "יש לי פצצה" וכל אמירה כזו מחייבת את הצוות לפתוח בנוהל חירום מיוחד, לבדוק את המטוס ובהינתן הנסיבות להנחית אותו בחזרה, גם אם בעל האמירה ינסה לשכנע שהוא בסך הכול צחק, כך גם עם כל מה שקשור לעניין ההתאבדות.

התכוון. לא התכוון. זה כבר לא משנה. בוודאי שיש כאן קריאה לעזרה שחייבת לקבל אוזן קשבת ומענה בשיא הריכוז.

התאבדות היא שם קוד לקו אדום. לדבר האחרון שנשאר לאדם לאיים בו ולכן היחס חייב להיות בהתאם.

מעבר לכך הייתי הולך במיידי לאנשי מקצוע: פסיכיאטר – ייתכן ומדובר במשהו כימי במוח שמחייב טיפול תרופתי לייצוב מצב הרוח

פסיכולוג – לא במקום. במקביל. בכדי להבין מאיזה מקים מגיע המצוקה הזו.

אני מקווה אי"ה שעם ההשתדלות הנכונה שלכם, יעטפו את בנכם מחשבות אופטימיות ומלאות שמחת חיים.

 לתגובות ניתן לפנות למייל הבא

 

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

התאבדויות הן הגורם השני למוות בקרב מתבגרים אחרי תאונות דרכים ולכן אין להקל ראש בשום אופן כשיש איתות לכך. הבשורה הטובה היא שלא כל מתבגר שמדבר על אובדנות מתכוון לכך באמת. האמת היא שרובם רק מאיימים. ייתכן שהוא לא קיבל תשומת לב ואמפתיה מספקות מהסביבה למצוקותיו ולכן הוא מוציא "כרטיס אדום" כדי לנער את הסובבים. יחד עם זאת אסור להקל ראש וחייבים להקשיב לזעקה גם אם היא "אזעקת שווא". 

 

להורים היקרים שלום וברכה,

לצערי, הורים רבים שילדיהם זקוקים לעזרה מקצועית אינם זוכים לכך מסיבות שונות שחלקן נעוצות בפחד כגון "מה יגידו עלינו?" וכיו"ב.
לכן, בראשית הדברים ברצוני לשבח אתכם על הערנות והאומץ שלכם לפנות לייעוץ. לא קל להיות "חשוף בצריח" ולפתוח נושאים כאובים.
מי שעוסק במקרים מעין אלו יודע שניתן להגיע לפתרונות טובים ולהחזרת השקט והשלווה לבית ולהשיג הצלחה ושגשוג אצל אותם שהיה נראה שההצלחה מהם והלאה. כשאתם נועצים במומחים ונעזרים בניסיונם – אתם כבר בכיוון הנכון ובעז"ה תמצאו פתרונות טובים.
הניסיון הרב של אנשי החינוך והמקצוע שאני מכיר, קובעים נחרצות ש70% מהבעיות עם ילדים נגרמות בגלל חוסר חום ואהבה. אל תטעו בדבריי. ייתכן שאתם מעניקים עד בלי די ואפילו הרבה יותר מהורים אחרים, אך לכל ילד מיכל אהבה אחר וייתכן שלבנכם זה מעט מידי. חשבו על כך. כל אדם מחפש אהבה, תחושת ערך ושייכות וייתכן שבנכם סובל ממחסור באחד או יותר מהמרכיבים האלה.

לעצם העניין, נראה שיש כאן תהליך של התדרדרות במישור ההתנהגותי והלימודי ולא כל כך ברור מה גורם למה. מעין סיפור של ביצה ותרנגולת.
ברור שהבן במצוקה ומהדברים שלכם קשה ואולי גם לא ניתן להצביע על הסיבה. העובדה שהבן בכל זאת מדבר, צועק ומתלונן היא סימן טוב כיוון שהתקשורת היא הבסיס שעליו ניתן להתקדם לפתרון המצוקה שלו. מי שלא מצליח במרכז העיסוק של יומו ובמקרה שלנו בית הספר – מרגיש מצוקה נוראה.
בני נוער מגיעים לדבר על התאבדות ועל חוסר רצון בחיים מסיבות שנות הכוללות: חוסר הצלחה לימודית, דחייה חברתית ואבדן ערך עצמי. הם חווים כאב נפשי המלווה בתחושות של חרדה, דיכאון, בדידות, ריקנות וחוסר ערך. הכאב נהיה בלתי נסבל עד שמוצג פתרון אחד ויחיד בדמות ההתאבדות שתגאל אותם מהייסורים. הכאב לא נותן לראות אפשרויות נוספות – טובות הרבה יותר.

צריך לדעת שהתאבדויות הן הגורם השני למוות בקרב מתבגרים אחרי תאונות דרכים ולכן אין להקל ראש בשום אופן כשיש איתות לכך. הבשורה הטובה היא שלא כל מתבגר שמדבר על אובדנות מתכוון לכך באמת. האמת היא שרובם רק מאיימים. ייתכן שהוא לא קיבל תשומת לב ואמפתיה מספקות מהסביבה למצוקותיו ולכן הוא מוציא "כרטיס אדום" כדי לנער את הסובבים. יחד עם זאת אסור להקל ראש וחייבים להקשיב לזעקה גם היא "אזעקת שווא".
הלכה למעשה, צריך להגיע לטיפול כי הילד במצוקה ואתם במצוקה. נראה שהבן סובל מחוסר ערך עצמי. ושוב, להיות יום יום במסגרת שאינך מצליח בה זו ממש פגיעה בערך העצמי. אם הבן לא מוכן לשמוע על טיפול בכלל, אולי יסכים ללכת לפגישה אחת לניסיון. ואם לא, אולי אתם צריכים ללכת לטיפול ולקבל כלים ודרכים להכיל ולנהל אותו יחד עם עשיית סדר ברגשות שלכם.

במה שנוגע לבן, הנתונים שיכולים לסייע לבנות תמונה מדויקת יותר יכולים להיות:
1. לימודית – מה מצבו הלימודי המדויק. האם הוא לקוי למידה. אם כן, האם קיבל מענה הולם. האם יש לו חוויות חיוביות בבית הספר ולא רק מבחינה לימודית. האם לומד במסגרת מתאימה (כן! אפשר ולפעמים רצוי לעבור מסגרת גם לכיתה יא).
2. חברתית – מה מצבו החברתי. האם הוא מקובל או דחוי. האם יש לו חבר טוב. האם מזמין לביתכם ומוזמן לבתי חברים. אם מצבו אינו טוב, ממתי זה התחיל. מה קרה שם.
3. בבית – סביב מה יש קונפליקטים בבית. מה הטריגרים. באילו מצבים, ימים ושעות זה קורה. האם יש כלפיו ביקורת מתמדת או חוסר שביעות רצון מכם ומאחיו.
4. תחביבים ופנאי – האם יש לו עולם מעבר לבית ובית הספר. מהם תחביביו וכמה משקיע בהם. האם נמצא בשעמום ובטלה תמידיים. האם מחובר לתנועת נוער.
כל אלו יכולים לתת תמונה בהירה יותר על הבן בכדי להתקדם לטיפול.
עליכם לפנות לאיש מקצוע ולשרטט לו את הפרופיל המלא של הבן. משם הוא כבר ינחה אתכם כיצד להמשיך.

ובינתיים, לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם הבן בכל מחיר. אם יש ביקורת – להפסיק מייד כל סוג ממנה. להרבות באמפתיה ובהקשבה ללא כל ביטול לרגשותיו ואמירותיו – יהיו הקשות ביותר. לחבר אותו לחיובי שבו. לבנות אצלו אוריינטציית עתיד כמו תפקיד בצבא או מקצוע ומשרה שיכולים להתאים לו בעתיד. חיבור לחסד ונתינה יכולים לתת לו הרגשה טובה של ערך עצמי – יש לו מה לתת לעולם. העולם צריך אותו. לפתח את כישרונותיו על מנת לספק לו תחושת הצלחה. אם לא יוזם בעצמו, לחבור לחבריו ולתאם איתם ביקורים והזמנות.
מעבר לאווירה החיובית שחייבת להיות בבית (ובכל בית), יש לבנות סביבו מעגל כוח בבית הספר, המורכב מאותם אנשי צוות שמעריכים אותו, מסוגלים לראות בו את החיובי ומוכנים לתת יותר בשביל שירגיש רצוי ומקובל למרות פעריו הלימודיים. ייתכן שצריך לבנות לו מערכת אישית הממוקדת במקצועות בודדים בלבד וגם בהם לתת לו את מלוא הסיוע במטרה להגיע לתחושת הצלחה.

עכשיו לקראת חופשת הקיץ זה זמן מצוין לחיבור בין בני הבית. מזג האוויר וארצנו הנפלאה מזמינים אותנו לזמן איכותי וירוק ביחד, ומאפשרים לנו להירגע ולמלא מצברים לקראת השנה החדשה הברה עלינו לטובה.
אני מאחל לכם טיפול רגוע ומושכל באתגר העומד לפניכם ובעזרת ה' תסייעו לבנכם לחזור למסלול של שמחה, הערכה עצמית והצלחה!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

קשה להעריך מה מידת הסכנה בה בנכם נתון. מה שנכון להיום לא בטוח שתקף למחר. אולם די שבתחושה הפנימית שלכם, הנכם חשים שבנכם זקוק לעזרה. מי שמאיים בהתאבדות משדר לנו בדרכו שהוא במצוקה. במידה ונתעלם ממסר חשוב זה, או חלילה נמעיט בערכו – הרי שהוא עלול דווקא לפעול ביתר נחישות, מתוך תחושה שגם ככה לאף אחד לא אכפת ממנו, ושאין לו מה להפסיד.

גיל ההתבגרות הינו תקופה לא פשוטה עבור המתבגר והוריו. אולם יש להיזהר מלייחס כל אמירה או התנהגות ל" מאפייני גיל ההתבגרות". אני חשה את הדאגה והחשש העולים מדבריכם, ואכן, נהגתם נכון כאשר הצעתם לו לפנות לטיפול מקצועי והענקתם סיוע לימודי במטרה להקל על הלחץ בו הוא נתון.

בנכם מבטא אותות מצוקה. וגם אם בשלב זה הוא מסרב ללכת לטיפול, אל תרימו ידיים! המשיכו להציע לו עזרה. גם אם נראה לכם שהוא אינו קשוב ובוחר לשמוע "מה שהוא רוצה"- המשיכו לומר עוד ועוד כמה הוא יקר לכם, שאתם אוהבים אותו, דואגים לו ורוצים בטובתו. אמירות אלו מחלחלות והינן בעלות משמעות וחשיבות רבה.

אלברט איינשטיין אמר –"העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע,  אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין". כהורים, אנשי חינוך, חברים -עלינו להיות קשובים ולגלות ערנות לכל סימן מדאיג או נורות אזהרה המאותתים לנו שמשהו אינו כשורה. אין להסתפק באמירה ש "יהיה בסדר, זה יעבור". אלא להתייחס ברצינות לקושי. איני מקבלת את הטענה, שמי שמאיים בהתאבדות לא יעשה זאת בפועל. מי שמאיים בהתאבדות או מבטא אמירות אובדניות או התנהגות מדאיגה משדר לנו בדרכו שהוא במצוקה. במידה ונתעלם ממסר חשוב זה, או חלילה נמעיט בערכו- הרי שהאדם עלול דווקא לפעול ביתר נחישות, מתוך תחושה שגם ככה לאף אחד לא אכפת ממנו, ושאין לו מה להפסיד..

קשה להעריך מה מידת הסכנה בה בנכם נתון. מה שנכון להיום לא בטוח שתקף למחר. אולם , די שבתחושה הפנימית שלכם, הנכם חשים שבנכם זקוק לעזרה. הרי אם חלילה היה לו חום גבוה וכאבים בגופו, לא הייתם מתמהמהים, אלא פועלים בנחישות לקחתו לרופא ולערוך לו את הבדיקות הנדרשות. ובכן, גם הנפש שלנו זקוקה להתייחסות רצינית.

מה ניתן לעשות ?

  • היו קשובים וערניים. יתכן וכעת בזמן החופשה הלחץ והעומס יפחתו. אולם, אם עדיין קיים חשש, פנו אתם לליווי מקצועי שיכוון, שיתמוך בכם, יציע כיווני חשיבה נוספים ויעריך כדאי נכון לנהוג.
  • הזמינו את בנכם לשיחה. בזמן שמתאים לכם ולו. לעיתים שיחה משמעותית מתפספסת רק בשל תנאים או אווירה לא מתאימים, וחבל. במידה, וישנם גורמים נוספים במשפחה או בסביבה הקרובה ( אח בוגר, מדריך, מורה) שעשויים לסייע – רתמו גם אותם למשימה והיעזרו בהם.
  • התייחסו לדבריו של בנכם ברצינות – לצד ההרגעה והנרמול, חשוב להבין למה בדיוק הוא מתכוון באמירות שהוא זורק מדי פעם? אל תחששו לדבר על כך באופן ישיר – "למה אתה מתכוון? האם תכננת כיצד לבצע זאת?" בניגוד לתפיסה הרווחת – דיבורים על התאבדות לא מכניסים לאף אחד רעיונות לראש. להיפך- דיבור ישיר מעניק תחושה שאתם לא נבהלים, שאפשר לדבר על הכל, ושאתם איתו.
  • נסו להישאר רגועים – גילויים של בהלה חוסמים מלספר. ביטויי זעזוע או חרדה מצדכם עלולים לגרום לבנכם לחזור בו ולשמור את תחושותיו לעצמו. השתדלו שלא לשפוט או לחנך, גם אם בדבריו הוא מבטא כעס או חוצפה או מייחס לכם כוונות שאינן נכונות. הקשיבו בשקט. נסו להכיל את הקושי.
  • בנוסף, היזהרו מאמירות כמו- "יהיה בסדר, מחר תזרח השמש.."- נער המצוי במצוקה מתקשה בשלב זה לראות את הדברים באור חיובי. אמירות מעין אינן מסייעות ועלולות לתת תחושה שאתם לא באמת מבינים אותו. עדיף לומר: "אנחנו מבינים שקשה לך, וגם אם כרגע אתה לא רואה אפשרויות אחרות, יש דרכים לצאת מהמצב ואנחנו פה בשביל לעזור לך, לא נוותר עליך, אנחנו אוהבים אותך ורוצים בטובתך". העבירו מסר של תקווה –"ניתן לעזור לך, גם אם לא יהיה קל ".
  • קשה להכריח אדם לקבל טיפול אם אינו משתף פעולה. אולם – "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- אל תצפו שהפניה לטיפול תבוא ממנו. לעיתים אמירה נחושה וברורה מצדכם שקבעתם עבורו פגישה עם מישהו שעשוי לסייע לו, ושאתם לוקחים אותו לפגישה (קבעו עובדה) , ושלאחריה הוא יוכל לבחור כיצד להמשיך.
  • זכרו – ההבדל בין התנהגויות אחרות לבין התאבדות הינו שאין דרך חזרה מהתאבדות. ב"ה, יש כיום מגוון דרכים ואנשי טיפול מקצועיים שיכולים לסייע. אל תוותרו.
  • ולסיום, השתדלו שלא להתמקד רק בקושי. צאו לבילוי משפחתי מהנה , חבקו, צחקו, שוחחו על מגוון נושאים נוספים, תוך ערנות והקשבה רגישה לדופק הלב.

 

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות.   054-4798064

http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il

 

 

יונה תור, יועצת חינוכית, יועצת נישואין ומשפחה ומנחת הורים:

בשום אופן אין להסתמך על ההיגד "שמי שמאיים לא מבצע". התייחסות כזו היא מסוכנת ומעלימה עין. מצד שני חשוב לטפל בעניין ברוגע וכראוי.

שלום רב!

אני בטוחה שהסיטואציה המתוארת כאן מכניסה את ההורים למקום של חרדה וחוסר אונים רב. אלו הצעותי:

בשום אופן לא להסתמך על ההיגד "שמי שמאיים לא מבצע". התייחסות כזו היא מסוכנת ומעלימה עין. מצד שני חשוב לטפל בעניין ברוגע וכראוי. רב המתבגרים אינם ששים לטיפול ואפשר להבין את עמדתם. "אין לי כח לחפירות" ברב המקרים אפשר לדלג וללכת עם המתבגר. אך במקרה הזה זה יותר מסובך. חשוב לנהל שיחה פתוחה עם הנער. לבדוק בחכמה, ללא היסטריה אך בישירות מה כוונתו באמירותיו. לומר לו שאמירות אלו מדאיגות אתכם מאד, ואתם לא מוכנים לעבור לסדר היום. בנחישות רבה עליכם להעמיד בפניו 2 אפשרויות: או שהוא משכנע אתכם ואתם משתכנעים מעל לכל ספק שלאמירותיו אלו אין רגליים או שהוא אכן הולך לטיפול. חשוב מאד לבחור מטפל בעל ניסיון בתחום. כדאי להתייעץ עם יועץ בית הספר.

בנוסף ובכל מקרה אני ממליצה ללכת לייעוץ הורי.

 

בברכה, יונה תור

050-6423004

 

הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון:

בכל מה שקשור להתאבדויות יש להתייעץ עם פסיכיאטרים מומחים ומנוסים ולא עם רבנים או פסיכולוגים.

חשוב לדעת שבכל מה שקשור להתאבדויות
יש להתייעץ עם פסיכיאטרים מומחים ומנוסים ולא עם פסיכולוגים. זה עניין מקצועי שלא מיועד לרבנים וגם לא לפסיכולוגים.

 

עמיחי גורדין

 

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

יתכן כי התבטאויותיו הקיצוניות הן חלק מן התפאורה של גיל ההתבגרות, אך יש חשש לקושי רגשי שמחייב התערבות מקצועית. אל תדלגו על שלב חיוני זה.

אפשר להבין מאד את המצוקה בה אתם נתונים. הילד מעמיד אתכם לפני דילמות קיומיות. האיומים שלו עשויים להיות חלק מהתפאורה של גיל ההתבגרות בו ההתבטאויות הן קיצוניות. יתכן מאד ש'בין אמר לבין עשה – ת"ק על ת"ק פרסה'…ובכל אופן, עדיין קיים חשש לקושי רגשי שמחייב הערכה מקצועית של איש טיפול. לא הייתי מדלגת על שלב חיוני זה. בהצלחה רבה מאד!

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער:

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

הליכה לטיפול ופתיחת הפצעים מחדש

שאלה:

בננו לומד בישיבה תיכונית בכיתה י"א וסובל ממצבי רוח די קיצוניים. לעיתים הוא שמח מאד ורוצה להיטיב עם כולם, ולעיתים הוא עצוב ומכונס בעצמו ונוטה לראות את חצי הכוס הריקה. כשהיה בחטיבת הביניים עבר סוג של טראומה על רקע חברתי, כאשר חברים הציקו לו ולעגו לו במשך כמה חודשים. כשנודע לנו העניין שוחחנו עמו רבות וגם יועצת בית הספר הייתה בתמונה וישבה עמו לא מעט. בשנתיים האחרונות נראה היה כי השתקם מהסיפור הזה, עבר למקום חדש ורכש לו חברי אמת, אולם לאחרונה התחילו מצבי הרוח שלו והוא מתלבט מאד אם לפנות לטיפול. מצד אחד הוא רוצה לחיות חיים מאוזנים מבחינה נפשית וחושב כי אולי טיפול מקצועי יעזור לו, אך מצד שני רק המחשבה על הטיפול עושה לו רע. היא מציפה בו את מה שעבר בחטיבה והוא ממש חרד לחזור לשם. שאלתנו היא: האם תמיד נכון לעורר ולפתוח מחדש נקודות שכואבות לנו, או שאולי ניתן להמשיך איתן הלאה לאורך שנים ובסך הכול לחיות בטוב? גם אנו, כהורים, חיים עם נקודות שכואבות לנו בתחומים שונים בחיים, ורואים אותן כחלק בלתי נפרד מהמורכבות של החיים.

מחילה מכל אנשי המקצוע אליהם מופנית השאלה, אך עם יד על הלב, האם הליכה לטיפול אינה כרוכה בסיכון גדול מדיי שיפתחו את הפצע מחדש, יעמיקו ויחפרו בו, ולא ידעו לאחות אותו כראוי? האם המודעות לעצמנו ההולכת וגוברת עם השנים אינה יוצרת "איום" מתמיד הנושף בעורפנו שאם לא נטפל בעצמנו ונדחיק את הנקודות הכואבות לנו לא נסתדר בחיים? דעתכם חשובה לנו.

 

 

תשובות:

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

מצבי רוח משתנים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות, וזה בסדר גמור. זה פשוט חלק מהעניין של חוסר היציבות שמאפיינת את הגיל. אם יימצא שהבן נמצא במצוקה שמקשה עליו את שטף החיים בלימודים, עם החברים או עם עצמו – זה המדד לגשת לטיפול. לעולם לא נדע להשיב בבטחה על השאלה אם המטפל ידע לאחות את הפצע הפתוח, ולכן יש לפנות רק אל מטפל מקצועי ביותר.

הורים שלום וברכה,

מתוך דבריכם עולים הנתונים הבאים: בנכם בכיתה י"א בישיבה תיכונית וסובל ממצבי רוח קיצוניים ואף יש לו מחשבות שליליות. מדבריכם נראה שהוא במצוקה. בתקופת חטיבת הביניים חווה משבר חברתי ונראה שיצא ממנו לאחר שיחות עם יועצת בית הספר וגם כיום נראה שמצבו החברתי טוב.

שאלתכם היא האם תמיד נכון לפתוח נקודות שכואבות לנו או שניתן להמשיך עמן את החיים כרגיל.

ברצוני להתייחס למקרה הקונקרטי שלכם ולאחר מכן באופן כללי בקשר להליכה לטיפול.

כלל לא ברור אם מצבו הנוכחי של בנכם קשור ומושפע למצבו בשנים עברו. ייתכן  שהסיבות למצבי הרוח שלו נעוצות בגורמים אחרים לחלוטין. אי אפשר לדעת ללא היכרות מעמיקה עם הבן.

לידע כללי, מצבי רוח משתנים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות, וזה בסדר גמור. זה פשוט חלק מהעניין של חוסר היציבות שמאפיינת את הגיל.  ייתכן שלמרות מצבי הרוח שלו, הוא לא רואה את זה כעניין ויכול להמשיך לתפקד כרגיל. בשאלתכם לא פרשתם את סדר יומו ותפקודו בישיבה כך שאין לי על מה להסתמך אך העניין שווה בדיקה ואולי "ההר הוליד עכבר".

באופן כללי כדאי לברר האם הבן שלכם מודע למצבי הרוח שלו? האם הוא רוצה לעזור לעצמו? מה הוא אומר? האם יש לכם שיח בעניין? מה התוצאות שלו?

בשורה התחתונה, יש לבדוק האם יש בכלל מצוקה ומהי.

ומכאן לעניין העקרוני בשאלתכם. האם תמיד כדאי לפתוח פצעים או שכדאי להמשיך כרגיל ולראות בזה חלק מהחיים.

ואני שואל, האם תמיד כדאי ללכת למוסך בגלל בעיה ברכב או פשוט להמשיך כרגיל מתוך ידיעה שיש בלאי טבעי לרכב ואפשר להמשיך הלאה?

כמובן שהתשובה ההגיונית היא: תלוי מה הבעיה והאם באמת אפשר להמשיך הלאה. אם הבעיה מאפשרת המשך נסיעה ברכב ללא כל בעיה בטיחותית ולא רואים שהמצב יחמיר עם הזמן אז למה לא?

כלומר, אין כללים מדויקים מתי כן ללכת לטיפול ומתי לא. הכלל היחיד הוא האם יש מצוקה כרגע או האם האיזון והסדר של החיים העכשוויים מופרים.

ואם החלטנו שיש לפנות לטיפול "האם ידעו לאחות את הפצע כראוי?" ואני שואל, האם המוסכניק שמחליף לי ראש מנוע (היה לא תהיה…) ידע לסגור הכל כראוי?

לעולם לא אדע להשיב בבטחה על שאלה זו. מה שבטוח, שבשביל ראש מנוע אלך למוסכניק מקצועי ביותר (וכמובן ישר והגון). אלך לאחד עם ניסיון רב שכבר טיפל בכמה ראשי מנוע. וגם אז אגיד תהילים אותיות "ראש מנוע" להצלחת הטיפול….

אם אכן יימצא שהבן נמצא במצוקה שמקשה עליו את שטף החיים בלימודים, עם החברים או עם עצמו – זה המדד לגשת לטיפול. על שאלה זו אתם יכולים בעצמכם בעקבות שיח איתו. שיח שלכם או של כל גורם מעורב אחר. ולמי לפנות לטיפול? רק לבקיא ומפורסם בתחום בעל קבלות והמלצות רבות. קל וחומר מראש מנוע של רכב.

מאחל לכם הצלחה רבה בשיח עם הבן ואבחון מוקדם ויעיל של הבעיה שתיפתר בעזרת ה' בדרך הטובה והקצרה ביותר על ידי שליח נאמן.

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

 

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

 

השאלה עד כמה נכון לפתוח פצעים מהעבר, במיוחד כשהעבר (אולי) ממשיך ומציק לנו כיום היא שאלה חשובה. ישנן הרבה גישות טיפול שמעדיפות להתמקד במה שמקדם אותנו ולא בהכרח הולכות בכיוון של פתיחת פצעים כאלה. פעמים רבות מה שנכון הוא דווקא להיצמד למקומות החזקים שלנו ומהם להמשיך הלאה. אני מציע לחפש איש מקצוע שאפשר לפרוש בפניו את ההתלבטות הזו ולדון איתו על האפשרויות העומדות בפניכם.

 

שלום לשואלים.

אני כותב את השורות הבאות למרות שאינני איש מקצועות הטיפול, אלא אדם שעוסק בחינוך וייעוץ ועומד לפעמים בתפר שבין העולם החינוכי ועולמות הטיפול למיניהם.

נדמה לי שהשאלה עד כמה נכון לפתוח פצעים מהעבר, במיוחד כשהעבר (אולי) ממשיך ומציק לנו כיום היא שאלה חשובה. ישנן הרבה גישות טיפול שמעדיפות להתמקד במה שמקדם אותנו ולא בהכרח הולכות בכיוון של פתיחת פצעים כאלה. פעמים רבות מה שנכון הוא דווקא להיצמד למקומות החזקים שלנו ומהם להמשיך הלאה. הרבה משיטות האימון (coaching) מתבססות על זיהוי הבעיה ונתינת כלים כיצד לעקוף אותה ולפרוץ הלאה מבלי להיכנס לניתוחי עומק של הסיבות שהביאו אותנו למצב התקוע בו אנו נמצאים.

גם בצבא ביחידות מסוימות מתרכזים בתחקיר בעיקר ב'מה עשינו טוב ונכון?' ופחות מתרכזים בסיבות שהביאו לדברים הפחות מוצלחים שעשינו. קוראים לזה 'למידה מהצלחות'. כנ"ל בייעוץ הזוגי, פעמים רבות כשמגיע זוג במשבר מתחילים איתו דווקא ממקום של כוח, מהמקום שבו טוב להם ביחד ומזכירים להם למה הם בחרו מראש להיות ביחד.

בסופו של דבר בארגז הכלים של אנשי הטיפול אפשר למצוא מגוון רחב של כלים שבהם הם ניגשים לבעיות שמביאים אליהם האנשים שמגיעים אליהם לייעוץ. אפשר גם להתייעץ עם רבים מאנשי המקצוע הללו בדבר הדרך הנכונה לגשת לבעיה.

ייתכן שאולי דווקא פתיחה מחודשת של פצעי העבר וסגירה אחרת, בוגרת יותר של ראייה מחודשת של אירועי העבר תפתור מהר יותר את ה'פלונטר' בה אנו נמצאים. לא פעם מתבזבזים זמן רב ואנרגיות רבות על הליכה מסביב.

לסיכום:

אני מציע לחפש איש מקצוע שאפשר לפרוש בפניו את ההתלבטות הזו ולדון איתו על האפשרויות העומדות בפניכם.

המון הצלחה!

 

 

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

זה נכון שהחיים מורכבים ואנו חיים עם בעיותינו, אבל יש בעיות שקשה מאוד לחיות עמן והן משפיעות עלינו לרעה באופנים שונים. כשמנסים לדחות את הטיפול בבעיה, היא עלולה להתפרץ בזמן ובמקום הלא נכונים.

שלום להורים.

 

פנייה לאיש מקצוע איננה " פתיחת פצעים " אלא טיפול מרפא לפצעים קיימים שאינם יכולים להתרפא כראוי… הפצעים הם שם, מצבי הרוח הקיצוניים של בנכם, מהווים, כנראה, את הסימפטומים לכך שהפצע לא נתרפא כראוי…זה נכון שהחיים מורכבים ואנו חיים עם בעיותינו, אבל יש בעיות שקשה מאוד לחיות עמן והן משפיעות עלינו לרעה באופנים שונים…

במצב שבו מנסים לדחות את הטיפול בבעיה, היא עלולה להתפרץ בזמן ובמקום הלא נכונים: צבא, לימודים, חיי הנישואין… שהרי היא עדיין קיימת שם, אבל אנחנו מנסים להתעלם ממנה בתקווה שתעלם. לעומת זאת, במצב שמטפלים בה היא הופכת להיות כזו שאפשר להתמודד ולחיות אתה חיים נורמאליים, ולעיתים היא אף מתגמדת ונעלמת…

 

חשוב מאוד מאוד – לפנות אל איש מקצוע מוסמך, בעל תעודות מוכרות ע"י המוסדות המכשירים אנשי טיפול, ובעל ניסיון בתחום גיל ההתבגרות.

 

בהצלחה

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

 

אודיה ון לואן, יועצת חינוכית ומאמנת:

כשם שאנו נדרשים לטפל בגוף שלנו כאשר הוא פגוע ולא נתעלם מפצעים ושריטות למרות הכאב הפיזי, כך עלינו לטפל בנפש שלנו ולהיטיב עמה.
יתכן שהטיפול בדרך יהיה כואב ולא נעים, יתכן והמוגלה תצא וייקח זמן עד לריפוי השלם, אך אין קיצורי דרך.

 

השאלה הנשאלת חשובה בכל שלב בחיים ולא רק בגיל ההתבגרות, ובעצם מציפה את השאלה: מדוע ללכת ולפתוח פצעים בטיפול שאולי יגרמו למפח נפש והפרת איזון עדין.
כיועצת בתיכון אינני יכולה להתעלם מהאמונה שלי בטיפול נכון כמקפצה לחיים שקטים יותר מבחינה נפשית, שלמים ויציבים יותר.
לשמחתי ראיתי ממש ניסים אצל תלמידות ששלחתי לטיפול המתאים עבורן. הן בהחלט הודו על ההזדמנות לשחרר קשיים, להציף ולקבל כלים נכונים כדי להמשיך הלאה.
זו לא בושה, אלא להפך, כשם שאנו נדרשים לטפל בגוף שלנו כאשר הוא פגוע ולא נתעלם מפצעים ושריטות למרות הכאב הפיזי, כך עלינו לטפל בנפש שלנו ולהיטיב עמה.
יתכן שהטיפול בדרך יהיה כואב ולא נעים, יתכן והמוגלה תצא וייקח זמן עד לריפוי השלם, אך אין קיצורי דרך.
שווה להשקיע זמן וכסף כאשר מדובר בבריאות הנפשית וחזרה לשמחה הטבעית הברוכה.
עם זאת, אציין שהתופעות העוברות על הבחור, אינן יוצאות דופן בגיל המיוחד הזה ולעיתים שיחה פשוטה עם מחנך טוב או דמות טיפולית הקרובה אל הנער עשויה לעזור עד מאוד. ובמידה ולא מועיל שווה ללכת לאנשי מקצוע המתמחים במתן מענה לגיל ההתבגרות. לפעמים גם כהורים שווה להתייעץ.

אודיה ון לואן
יועצת חינוכית ומאמנת מדריכה כלות ומרצה בתחום הנשיות והמיניות.

"הורות והתבגרות": תקשורת עם מתבגר בספקטרום האוטיסטי

להאזנה להקלטת התוכנית:

 


ד"ר שמחה צ'סנר על תקשורת עם מתבגר בספקטרום האוטיסטי

השיח עם המתבגר איננו כלי עזר אלא לב ליבה של חינוך הילדים. היום מאמינים שתקשורת בריאה עם המתבגר היא המפתח להצלחה חינוכית. מנגד, אם התקשורת לקוייה, המתבגר מתנתק מאיתנו, אנחנו מפסיקים להיות רלוונטיים בחייו וממילא כל הדרכותינו החינוכיות, כמה שיהיו חשובות בעיניינו, נהייות חסרות כל תועלת מכיוון שהמתבגר לא יהיה קשוב להן בכלל. בנוסף, זו טעות לחשוב שמתבגר אינו זקוק למילה טובה ולליטוף. הוא בתהליך התפתחות אישיותו, רגשותיו מתפתחות, ולכן צרכיו הרגשיים עצומים. בגיל ההתבגרות, השיח ממלא פונקציה מרכזי בתמיכה הרגשית. אם לא יקבל המתבגר תמיכה רגשית מהוריו, הוא לא יוותר עליה אלא יחפש אותה מחוץ לביתו במקומות אחרים, מהם מתוקנים ומהם מקולקלים. כל זה נכון לכל בית ולכל מתבגר. התוכנית הזאת עוסקת בתקשורת במתבגר בספקטרום האוטסיסטי. מה הוא אוטיזם במובנים נוירולוגיים? מה הקשר בין תקשורת לבין נוירולוגיה? איך אפשר לזהות סימנים של אוטיזם? איך מורים והורים ואנשים אחרים מגיבים לילד אוטיסט? האם אוטיזם משמעותו פיגור? מהו הספקטרום של אוטיזם? כיצד כן ניתן לפתח ולשכלל תקשורת במצב כזה?

 ד"ר שמחה צ'סנר, פסיכולוג קליני, מומחה בהפרעות קשב וריכוז ומייסד ישיבת בני חיל.

עוד עם ד"ר שמחה צ'סנר בלב אבות:

הפרעות קשב וריכוז
התמודדות חינוכית עם ADHD

"הורות והתבגרות" בנושא: יחסי הורים וילדים – ומרד נעורים
משברים דתיים בגיל ההתבגרות
חינוך ילדים לשמחה
מרד אנטי דתי בגיל ההתבגרות – גורמים ודרכי התמודדות
זהות המתבגר
התפתחות מינית בגיל ההתבגרות
"הורות והתבגרות": שיקום מערכת היחסים עם המתבגר

פסיכולוג או רב

האם ללכת לפסיכולוג או לרב? 

שאלה:

יש לנו קושי רב עם בנינו. הוא מוזר בתחומים רבים, הוא מתבודד ומסתגר ואנו דואגים לו מאד. איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

תשובה:

  1. 'ורפא ירפא' מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות – יש בעולם מציאות אותה אנו מכנים 'טבעית'. ה'טבע' (האנושי, הביולוגי, פיזיקאלי) פועל על פי מערכת חוקים. היכולת של האדם לפעול במציאות (לבנות גשר, לייצר מטוס ולרפא מחלה) מחייבת את האדם לחשוף את החוקיות הרלבנטית לאותו תחום, ולדעת לשלוט במציאות חוקית זאת. ואכן, התורה חייבה את האדם לשלוט בחוקי הטבע. "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרמֶשֶׂת עַל הָאָרץ"
  2. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי – במקביל חייבה אותנו התורה לנהוג בטבע האנושי והעולמי תוך התייחסות למימדי המוסר והקדושה. התנהגות לא מוסרית ומלאת תאוות תגרום להשחתת הטבע, לדלדול משאביו, לאסונות אקולוגיים, לפגיעה בבריאות, ובאישיות ח"ו.
  3. רפואת הנפש – לנפש יש חוקים, כשם שלגוף ישנם חוקים. הכרת חוקים אלה מחייבת לימוד רב כמו גם הטיפול בהם. הלימוד בישיבה איננו כולל את התחום הזה ולכן הרב איננו מומחה בתחום זה.
  4. משקפיים של תורה –  יחד עם זאת, כמו בכל תחום מדעי (ועוד יותר) התיאוריות המנסחות את החוקים נשענות על הנחות יסוד מסוימות המחייבות בדיקה ובחינה באיזו מידה הן תואמות את השקפת העולם של היהדות. ומעבר לכך, המלצות מסוימות של המטפל עשויות לסתור את ההלכה ו/או את רוח ההלכה. לשם כך יש צורך ברב. הרב הוא מומחה בתחום המוסר וההלכה. דהיינו: תפקידו לבקר את הנחות היסוד של המטפל ולבחון עם המטפל את המלצותיו במידה ומתעורר חשש שיש ניגוד עניינים בין המלצותיו לבין התורה.
  5. מסקנה – כדאי לפנות לרבכם ולתאר בפניו את המצב, לשאול אותו אם הוא מכיר מטפל עליו הוא סומך, ואיתו הוא יכול לשוחח על מנת לעקוב אחר מהלך הטיפול, במידת הצורך. אך בכל מצב החורג משמעותית מתחום הבעיות 'הרגילות' יש לפנות לאיש מקצוע מוסמך, ובמקביל להיוועץ ברב באשר להתאמת הטיפול לתורה.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, ירושלים. חבר הנהלת רבני צהר

 

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

תמונה של גלידת תות מודבקת מעל המצג של משקל גוף - אילוסטרציה עבור מאמר על הפרעות אכילה אצל נערות

הפרעות אכילה אצל נערות

מגלידת תות למשקל - הפרעות אכילה אצל נערות

מדי יום מגיעות נערות לבירור בעקבות הפרעות קשות בווסת, וכמעט תמיד נמצא שקיימת אצלן הפרעת אכילה בעבר הלא רחוק ואף בהווה, הפרעה שממנה הכל התחיל להתגלגל.

התופעה שכיחה ביותר, והשכיחות ממשיכה לעלות כל הזמן. היא חוצה אוכלוסיות, ומופיעה היום לצערנו יותר ויותר גם בציבור הדתי והחרדי, ואף אצל בנים.

המערכת ההורמונלית מנווטת סימפוניה משולבת של תהליכים עדינים, שכל פגיעה בהם מערערת את האיזון בגוף. מערכת זו מושפעת בראש ובראשונה מהורמונים שמופרשים במח וביותרת המח, שהפרשתם משתבשת בעקבות שינויים חדים בהרגלי החיים או מתחים למיניהם, כגון שינויי אקלים, תזונה, משקל הגוף, מצב משפחתי וכד'.

קשה מאוד לחזות מראש מי מהנערות תפתח הפרעה הורמונלית בעקבות ירידה לא מבוקרת במשקל, אך קיימת התאמה ברורה בין חומרת הפרעת האכילה לבין היעלמות או שיבוש מחזור הווסת, ותופעות אלו הן תמרור אזהרה לכך שההפרעה היא קיצונית; הגוף צועק 'הצילו'!

החזרת המערכת לאיזון היא בעיה קשה ומורכבת, אורכת זמן רב ולעיתים אף אינה מצליחה להגיע לפתרון. מדובר על טיפול הורמונלי ארוך טווח בשילוב עם עליה מכוונת במשקל ושמירה על BMI תקין, לעיתים בשילוב עם טיפול התנהגותי-נפשי.

היעלמות המחזור מבשרת על שיבוש שעלול להיות הרסני לפוריות של הנערה בעתיד, ולכן חייבים לתת על כך את הדעת, לבצע באופן מיידי בירור רפואי, ולהתחיל כמה שיותר מהר בטיפול רפואי משולב עם איזון משקל הגוף.

השפעות נוספות: ירידה קיצונית במשקל פוגעת גם באופן קשה ובלתי הפיך בעור ובעצמות של הנערה, וגם בזה צריך לטפל בדחיפות בעזרת מתן הורמונים.

בדרך כלל מלוות את הפרעות האכילה הפרעות אישיוּת, המתאפיינות בנטייה אובססיבית-קומפולסיבית, שאיפה לשלמות, הערכה עצמית נמוכה, נוקשות, נטייה לדיכאון ועוד. לכן חשוב ביותר לתת את הדעת גם לאיזון הרוחני והנפשי של הנערה הסובלת.

ה' יצר את האדם בחכמה, והפרת האיזון הטבעי והבריא מביאה למצב שבו 'אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך' ח"ו. יהי רצון שכל בני ובנות ישראל יגדלו ויתבגרו תוך איזון גופני, נפשי ורוחני, יבנו בתים כשרים וטובים בישראל, ויגדלו את הדור הבא תוך שמחה ואיזון.

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית, http://www.katanchana.co.il

.

עוד עם ד"ר חנה קטן בלב אבות:

התבגרות נשית גופנית – התפתחות מינית מוקדמת של נערות

שינויים גופניים בגיל ההתבגרות : בנים – סקירת השינויים הגופניים העוברים על בנים בגיל ההתבגרות

גמילה מאמא – גמילה ממוצץ, מהגננת או מילדות היא שינוי מבורך, אבל נדיר שהתהליך עובר בקלות. גם מתבגרים עוברים תהליך של גמילה – מהילדות, והיא תהליך לא פשוט גם להורה וגם למתבגר.

גיל ההתבגרות- תחילת המחזור הנשי – שינויים גופניים ורגשיים עם תחילת ההתבגרות הנשית ותמיכת ההורים בתהליך

סרט: הפרעות במחזור במהלך ההתבגרות – הפרעות במחזור בגיל ההתבגרות עלולות להפריע לדימוי העצמי ולבטחון העצמי של הנערה. התופעה ניכרת במיוחד במהלך שנת השירות. מה גורם להפרעות בוסת? איך אפשר להרגע?

סרט: קשר אמא בת במהלך הההתבגרות – על הכנת האמא לגדילה של הילדה – קשר רגשי, פיתוח דימוי גוף נשי חיובי אצל הנערה, התייחסות להתפתחות הפיזית של הילדה בשמחה. על תופעות פיזיות מלחיצות כמו שיעור יתר, פצעי בגרות / אקנה, משקל יתר. התייחסות להפרעות אכילה – אכילת יתר ולעומתו אנורקסיה עד כדי הפסקת המחזור. על מה שיכול לעזור בקשר האמא-בת לפתח תחושה נשית נעימה – על חווית קניית בגדים ביחד.

 סרט: התפתחות המתבגרת – על תחילת המחזור החודשי – על תחילת המחזור החודשי – טווח הגילאים להתחלת הווסת, ומה עושים אם ההתפתחות מוקדמת או מאוחרת מדי. איך ומתי מתחילים לדבר עם הילדה על קבלת הווסת.

 

 

"הורות והתבגרות": זיהוי קשיים בעולם הנפש של מתבגרים

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

 

יהושע (שוקי) זקבך,

מנהל מרכז יעד – מרכז ייעוץ והכוונה לתחום הטיפול הנפשי

הנושא:

 זיהוי קשיים בעולם הנפש של מתבגרים

עוד בנושא מלב אבות:

בני בדיכאון… / דורית שילוח. אני מרגישה שהבן שלי – בן 16 – בדיכאון… הוא מסתובב כל היום עצוב ובפנים נפולות. איך אפשר לעזור לו?