תגית: הקשבה

חינוך לרגשות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

מרדכי שדה, מנחה הורים ויועץ חינוכי

חשיבות השיתוף הרגשי חלק ב´

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

שרה רוזנפלד היא עו"ס ומנהלת מרכז גוונים – מרכז לטיפול, ייעוץ והכוונה בשער בנימין

חשיבות השיתוף הרגשי חלק א´

עוד עם שרה רוזנפלד בלב אבות:

מגע פיזי בין הורים למתבגרים – על חשיבות של מגע אוהב – גם כלפי ילדים יותר גדולים.

"הורות והתבגרות": תפקיד הרגש בחינוך מתבגרים – מהו תפקיד הרגש בחינוך מתבגרים? איך למנוע נתק רגשי בין הורים לבין מתבגרים, ואיך מביעים להם רגשות ואהבה? על כוחו של דיבור, רפואה מונעת ואיך להכניס מילות אהבה.

פינת הרב גודמן: הקשבה לכאבים של ילדינו




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

שבט אחים

"אני אחיך אל תשכח…"

בניית האחווה המשפחתית היא אחד האתגרים הגדולים הרובצים לפתחם של ההורים. הוא דורש השקעה מתמדת, אך ללא ספק היא משתלמת מאוד.  קשר משפחתי חם ואיכותי הוא אוצר יקר ואין לו תחליף. גם אם יש לך אלפי חברים בפייסבוק, ברגע האמת מי שיבוא לעזרתך ויחלץ אותך בעת צרה אלו קודם כל בני המשפחה שלך.

איך עושים את זה? הנה כמה כיוונים למחשבה:

  • יצירת חוויות משפחתיות מגבשות – נצלו כל הזדמנות של מפגש משפחתי (בארוחת ערב סתמית, בטיול משפחתי בחופש, בטקס הדלקת נרות חנוכה וכן הלאה) ליצירת חוויה משפחתית נעימה של שיח, התעניינות, שיתוף והנאה. הורים שיובילו נכונה את המהלך יצמיחו משפחה מדברת, מקשיבה ומגובשת.
  • כל אחד אהוב בפני עצמו – אחד הלקחים מסיפור יוסף ואחיו הוא האחריות של ההורים להימנע מלעורר קינאה בין הילדים. "אמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת ד,ב). כל ילד צריך להרגיש אהוב ומוערך בפני עצמו, כך שלא יהיה מאויים מהענקה של יחס טוב לאחיו.
  • הניחו להם להסתדר – האינטואיציה הטבעית של הורים דוחפת אותם למהר ולהתערב בכל מריבה בין הילדים. המציאות מלמדת שאם נצליח לעצור את עצמנו ולהמתין – את רוב המריבות מצליחים הילדים לפתור בעצמם!
  • לחלוק ולהתחשב – בלא מעט בתים יש היום חדר לכל ילד ומחשב לכל צאצא. אין ספק שזה חוסך מריבות וויכוחים ויוצר הפרדה המספקת להורים שקט תעשייתי. מצד שני, מחמיצים כאן הזדמנות לחנך את הילדים להתחשבות ולהרגיל אותם לוויתור. אדרבה, מוטב שיהיה רק מחשב אחד ובאותו חדר יגורו כמה ילדים. הם יצטרכו ללמוד לראות את האחר ולקחת בחשבון את זכויותיו וצרכיו, נכס גדול לחיים כאנשים בוגרים.
  • דוגמא אישית – האופן בו בני הזוג מתייחסים זה לזו, והדרך בה הם מתייחסים לבני משפחתם היא ספר הלימוד הטוב ביותר לילדים מהי משפחה ואיך לנהוג בזולת.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

סבלנות בחינוך הילדים

אנחנו יכולים להסביר, לכעוס, להעניש. אנחנו יכולים ללכת לשיעורי חינוך, לייעוץ או לשלוח את הילד לטיפול, אך בסופו של דבר אנו נדרשים – לסבלנות. פשוט לחכות. הוא לא יגדל כל כך מהר, הוא לא ישתנה כל כך מהר. בחינוך, אנחנו קודם כל נדרשים ל- סבלנות.

אנחנו דואגים

 

כל אחד מאיתנו יכול למצוא בילד שלו (או גם בעצמו…) נקודה, או תכונה מסוימת שהיה רוצה שישתנה בה. ילד רגזן שיהיה יותר סבלן, ילד ביישן שיתחיל לדבר, ילדה חוצפנית שתנהג בכבוד, ילדה עקשנית שתלמד לוותר ועוד ועוד.

כהורים, באופן טבעי, אנו נוטים לדאגה. דאגה שהילדה תסתדר בחברה, שהילד יצליח בלימודים. דאגה לאופיו של הילד, שיהיה  אדם טוב, עם מידות טובות, שיצליח ויתפתח כראוי. הדאגה בבסיסה היא חיובית ומניעה אותנו לפעול ולעשות. אלא, שלעיתים מרוב דאגה, אנו יוצרים לחץ. אנו מלחיצים את עצמנו, והרבה פעמים גם את הילד בעצמו. דאגת יתר לא מאפשר לנו, ולא מאפשרת לילד את המרחב הדרוש לו, על מנת שיוכל לגדול, להשתנות, להתפתח בעצמו.

אנחנו דואגים ורוצים כבר את השינוי. אנו רוצים ומלחיצים. אפילו אם איננו מבטאים את הלחץ במילים, הילד מרגיש. הילד מרגיש שאתה מודאג, שאתה רוצה שהוא כבר יהיה "ילד אחר", וזה מלחיץ. וזה גם עלול לחסום. כשם שמנסים לדחוף חפץ מסוים, לדחוף ולדחוף – בסופו של דבר, מרוב דחיפות הוא נצמד לקיר ולא מסוגל לזוז לשום מקום. תחושת לחץ פעמים רבות מונעות מאיתנו, גדולים וקטנים כאחד – את האפשרות לשינוי. בשביל להשתנות, צריך מרחב. צריך קבלה ואמון.

ימי ספירת העומר מנסים לחנך גם אותנו ההורים – שצריך לחכות. בסבלנות. המציאות לא משתנה כל כך מהר, אנחנו לא משתנים כל כך מהר, וגם הילדים לא. השינוי לא יקרה כל כך מהר.

אי אפשר להשתנות ברגע. צריך זמן ובעיקר – צריך מרחב.

מהי סבלנות?

עומק הסבלנות זהו – האמון. האמון בטוב שקיים בילד שלי, האמון בדרך, בתהליך. האמון והאמונה שמה שקורה לילדים שלי, מה שעובר עליהם, ומה שעובר עלי, זה בדיוק – לטובה. זה מכוון לטוב. והטוב השלם עוד יתגלה, בזמן הנכון והמתאים ביותר.

חוסר סבלנות, לעומת זאת, מתאר את תחושת האכזבה. את האי אמון. את הפחד ואת הקושי לקבל את המציאות העכשווית.  חוסר סבלנות מתבטא פעמים רבות בכעס, בעצבנות, בתקשורות לקויה, בשל הקושי שלנו לקבל ולהכיל את הפער בין מה שאנו רוצים שיקרה, לבין מה שקורה בפועל.

כשהמציאות מאכזבת, האי-אמון מתחיל לחלחל. המרירות, הפחד, הקושי ואולי גם הכאב.

ודווקא במקום הזה אנו נדרשים לסבלנות.

לנשום עמוק ולהאמין שמה שקורה כעת, זה מה שצריך לקרות. זה הכי נכון. המציאות הזו, היא המציאות שאני צריך להיות בה כרגע. ובעזרת ה' הדברים עוד יסתדרו, בקצב שלהם. השאלה הגדולה היא – האם יהיה לי את הסבלנות לחכות, האם כשהשינוי יגיע אני עוד אהיה בסביבה או שכבר אתייאש ואהיה בכלל במקום אחר?

סבלנות והשתדלות

הסבלנות, אין פירושה ויתור, או ייאוש חלילה. הסבלנות איננה הרמת ידיים והתבוננות פסיבית מהצד. הסבלנות מחייבת אותנו גם להשתדל, לחפש את הדרך, אבל רק להשתדל. אי אפשר מעבר.

כשם שמטפלים בפרח. משקים אותו, עושים השתדלות, אבל אחר כך מרפים. נותנים לו קצת לגדול בעצמו. לאחר כמה ימים, שוב משקים קצת, מסדרים, ושוב נותנים מרחב. אם נשקה את הפרח עוד ועוד, אם נלחץ עליו לגדול מהר, הפרח פשוט ייבול.

אנו נדרשים להשתדל, לעשות ולחפש את הדרך הטובה והנכונה, אבל יחד עם זאת אנו מוכרחים גם להרפות. לתת לדברים לקרות מעצמם. לשחרר. לתת לילד או לילדה את המרחב על מנת להבין, לגדול, וללמוד על פי הקצב והיכולת שלהם.

איך בונים סבלנות?

איך מחזקים את הסבלנות שבתוכנו? איך בונים אותה? מעצבים אותה?

השלב הראשון זה להכיר בעצמי, לזהות ולשים לב לזמנים ולמקרים בהם אני חסר סבלנות. לזמנים בהם אני כועס כי פשוט אין לי סבלנות. כלומר, נתחיל בכך – שנזהה. מתוך הזיהוי הזה ועצירת המנגנון האוטומטי שפועל בתוכנו, ניתן יהיה בעז"ה גם ליצור שינוי.

השלב השני, אחרי שהבחנתי בחוסר הסבלנות שלי, זה דווקא לעצור לרגע. לנשום. ולהקשיב. להקשיב באמת. בלי הטלפון ובלי לשטוף כלים. להקשיב לילד שלי לחמש דקות – מכל הלב: מה הוא רוצה? מה הוא צריך? איך הוא מרגיש? ואיך אני יכול לסייע לו?

כאשר איננו מצליחים לעצור ולהקשיב, אפשר ואולי כדאי לצאת לרגע למקום אחר. ללכת לסיבוב קצר, לשטוף פנים, לנוח רבע שעה, לצאת לרגע מההמולה. ולנוח. לנשום אוויר קצת אחר. ורק לאחר מכן לחזור. ולנסות שוב, להקשיב. להבין. ולשמוע, באמת.

להאמין בטוב

אחד הדברים שמאפשרים לנו להיות בסבלנות אמיתית כלפי ילדנו וגם כלפי עצמנו זה האמונה בטוב. האמונה שהילד שלנו הוא ילד טוב באמת, שמה שעובר עליו כרגע עוד יעבור, ומה שנראה לנו שלילי ומזיק, זה רק מה שנראה מבחוץ, זה זמני וחולף, אך מבפנים, הטוב הוא עמוק וגדול עוד הרבה הרבה יותר. האמונה שיהיה טוב, האמונה שגם מה שקורה עכשיו זה טוב, שהתהליך הוא טוב וחשוב, ושכל יום שעובר, עובר בדרך הכי נכונה והכי טובה ומתאימה, מאפשר לנו להיות סבלנים באמת. נכון, זה קשה. אבל זה הכוח של האמונה.  להאמין בטוב הפנימי, המהותי שבעז"ה עוד יתגלה, בקצב ובזמן שלו.

סבלנות והנאה

חוסר הסבלנות מונע מאיתנו פעמים רבות את האפשרות ליהנות מרגע ההווה. אנו דוחים את המציאות העכשווית, אנו רוצים שינוי, וממילא, כיצד ניתן ליהנות? הסבלנות, לעומת זאת, הורדת הלחץ, מאפשרת לנו ליהנות כרגע. לנשום. להבחין גם בטוב שיש כעת וליהנות ממנו. ליהנות מהדרך, מהתהליך, מההתפתחות. ליהנות מהיום, בלי לחשוש לגבי מחר. ליהנות מהילד, ליהנות מעצמי, ליהנות מהחיים. גם כשהם עוד לא נראים כמו שהייתי רוצה שיראו.

אנחנו חיים כעת. לא מחר. ולא אתמול. אנחנו חיים עכשיו – וכמו שאמרו רבותינו – "העבר אין העתיד עדיין וההווה כהרף עין – דאגה מנין?". בואו ננסה לאפשר לעצמנו ליהנות כבר היום. להרגיש את הנחת ממה שיש כרגע. לחיות את הווה ולא רק לצפות לעתיד. כי חבל לפספס את הרגע הזה.

נאפשר לעצמנו להתבונן בהם מהצד, לנשום הרבה, ולחפש את הטוב שקיים בילד או בילדה שלי. להתבונן בעיניים הרכות והטובות שלהם, לזכור, לדעת ולהאמין- שהעיניים מלאות בטוב. הנשמה מאירה. הטוב עוד יתגלה. בנחת. בסבלנות. בקצב ובזמן הנכון.

להרפות. וליהנות.

בהצלחה!

אודליה מימון (MA), יועצת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה בנושאים שונים, מחברת הספר "אוצרות פנימיים". ליצור קשר – מייל:  , טל': 0545219871.   אתר:  http://www.otsarpnimi.co.il    

רגש וחינוך א

הרב משה נוימן הוא ראש אולפנת בהר"ן בכפר אליהו, גדרה

לסרט המשך: רגש וחינוך ב'

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


 

 

עוד הרצאות של הרב משה נוימן בלב אבות:
רגש וחינוך ב
חינוך והשתנות

חשיבות השיתוף הרגשי חלק א´

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

שרה רוזנפלד היא עו"ס ומנהלת מרכז גוונים – מרכז לטיפול, ייעוץ והכוונה בשער בנימין

חשיבות השיתוף הרגשי חלק ב´

עוד עם שרה רוזנפלד בלב אבות:

מגע פיזי בין הורים למתבגרים – על חשיבות של מגע אוהב – גם כלפי ילדים יותר גדולים.

"הורות והתבגרות": תפקיד הרגש בחינוך מתבגרים – מהו תפקיד הרגש בחינוך מתבגרים? איך למנוע נתק רגשי בין הורים לבין מתבגרים, ואיך מביעים להם רגשות ואהבה? על כוחו של דיבור, רפואה מונעת ואיך להכניס מילות אהבה.

שמע ה´ קולי

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

במדור "תמונת חיים" נעלה סרטים המציגים תמונות חיים מעולמו של המתבגר וממערכת היחסים שלו עם הוריו.

סרט זה הוכן והופק על ידי תלמידי/ות תיכון במגמת תקשורת. באמצעותו ניתן להכיר מקרוב את מחשבותיהם ותחושותיהם של מתבגרים בסוגיות שמעסיקות אותם וממלאות את עולמם האישי.

שמע ה' קולי/  אמי"ת קריית מלאכי. ( 17 דקות)

סיפורו של אבנר, נער יתום המתגורר אצל משפחת אומנה ונמשך לעולם המוזיקה. הוריו האומנים מסרבים להכיר בעולמו המוסיקלי ומעדיפים שישקיע בלימודים. המצב מסתבך כאשר אביו אוסר עליו לנגן  ואבנר מרגיש שהוא עוד קושי בעולמה של המשפחה. 

שמע ה קולי

עד דרוש אחיך

השבת אבדה

כשנולד אדם הוא אינו לוח חלק. טבועים בו אמונות ודעות, יצרים וחוקים, תפקידים ומכשולים, אלא שאנו צריכים למצוא אותם מחדש, לגלות את מה שכבר ידענו ואבד ממנו. ואנו נעזרים באחרים, מבקשים שימצאו את אבדתנו ואנו נמצא את זו שלהם. וכך קורה שיש מי שמוצא אבידה ובטוח כי זו אבידתו, אלא שמי שלצידו יאמר לו כי זו אינה שלו, וכי עליו לדרוש אבידה אחרת. ויש מי שממליץ לתלמידו ליטול אבידה מסויימת, אלא שהתלמיד יודע כי אין זו אבידתו. וכך אנו עוברים בדרך, מחפשים אבידות ומוצאים אבידות, מנסים להתאים אבידה לבעליה. ומי ששולח את כל תלמידיו או ילדיו למצוא אבידה מסויימת במקום מסויים, ומי שמחפש את אבידתו היכן שכולם מחפשים אותה, שניהם יחיו חיים של אחרים.

מתחילה שנה, רבים מהבנים והבנות מחפשים את אבידותיהם, ורבים מההורים והמחנכים פותחים משרד לאבידות ומציאות ורוצים להתאים בין הילד ובין האבידה, אלא שפעמים רבות אנו מתאימים את האבידה שלנו לילד, והוא מתמרד ואינו רוצה, שהרי עוד לפני שנולד הראוהו את אבידתו. ופעמים אחרות הילד מוצא אבידה ואנו משוכנעים כי אין זו שלו, ואנו מתמרדים. אלו מרידות קדושות, ורק אם נתייחס אליהם כך, לשני הסוגים, נמצא איש את אבידתו. נזכיר לעצמנו ולילדים כמה חובה יש לדרוש אבידות, לחפש אחריהן, אך גם לחשוד בהן.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

שילוט 'עצור' ברחוב - לדעת לאמר לא

לומר: לא!!

שילוט עצור - לדעת לאמר לא

לחבק אותו, להקשיב לו, להכיל, לקבל, לאהוב, לשוחח איתו, לפרגן לו, לתת בו אימון, להעריך אותו, להביט על הפן החיובי, להאמין בכוחותיו, להכיר בזכותו לעצמאות, לייחודיות – של מי? של המתבגר!! זהו הלכסיקון העדכני של חינוך מתבגרים, ויש בו הרבה מן האמת והצדק. הורים שחפצים בצמיחה הבריאה של בנם כך ראוי שינהגו. זה לא קל, רק לפני שנה/שנתיים, הוא היה כל כך צייתן. לא נדרשנו ליותר ממשפט אחד, והוא ציית לדרישותינו. ועכשיו… הכלה, קבלה, הערכה… שלא כילד קטן, שגם אם "מכופפים" אותו הוא מתכופף ושוב מתיישר, מתבגר אם מכופפים חזק הוא נשבר, ואם מכופפים אותו קלות הוא לא מרגיש. לכן, דרך החינוך היא שונה.

אבל יש גבול. וכאשר מגיעים אליו, אין הכלה ואין קבלה אלא אומרים: לא. מותר להגיד: לא. ולפעמים, אפילו חייבים לומר: לא.

סיפר לי ידיד שבנו דרש ממנו לקנות לו נייד עם מסך מגע. כמובן, המכשיר כולל גם אינטרנט, ועוד. הבן איננו מוכן להסתפק במכשיר פשוט מהסוג שאני מחזיק. ידיד יקר, מותר לך להגיד: לא!! לא למכשיר עם אינטרנט אלחוטי שאין עליו סינון, לא לגלישה בלתי מבוקרת, לא לגלישה בכל שעות היום והלילה. ולא למסך מגע שעלותו גבוהה ומיותרת, לא לתרבות הצריכה, לבזבזנות ולרדיפה אחרי מותגים. אוהבים, מפרגנים ומכילים, אבל גם יודעים לומר "לא!".

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה