תגית: התאבדות

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים

התאבדות בקרב בני נוער זיהוי סימנים

הקשיים הרגשיים המאפיינים את גיל ההתבגרות הופכים את המתבגרים לקבוצת סיכון בכל הנוגע לדיכאון ואובדנות. בכל שנה מתאבדים בישראל 400 בניאדם. 70–90 מהם צעירים עד גיל 24 וכ-15 מהם בני נוער. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב צעירים בגילאים 15-24 הוא הגבוה ביותר מכל קבוצות הגיל.

כשמדובר בבני 15–24 התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים והשלישית בשכיחותה בקרב הבנות. יותר בנים מתאבדים, אך הרבה יותר בנות מנסות להתאבד. על כל מקרה התאבדות מדווחים עשרה ניסיונות אובדניים וההנחה היא כי יש ניסיונות רבים שאינם מדווחים ומוסתרים בגלל בושה. מחקרים שנעשו בנושא מראים כי המעקב אחר מי שניסו להתאבד חשוב כיוון שניסיון התאבדות הוא המנבא העיקרי של הניסיונות הבאים.

דיכאון הוא גורם הסיכון הראשון לאובדנות. חשוב לשים לב לירידה במצב הרוח, אמירות המבטאות ייאוש מהחיים ומעצמי, חוויה של חוסר סיכוי ואמירות ציניות לגבי החיים. כמו כן, אצל מתבגרים הסובלים מתסמינים דיכאוניים יופיעו לעיתים קרובות ירידה בתפקוד, הפרעות בשינה או שינה מרובה מהרגיל, ירידה בלימודים, הסתגרות חברתית, אפטיה מוגברת, חוסר יכולת למצוא עניין ועוד.

חשוב לשים לב במיוחד להופעה פתאומית של מצב רוח חיובי לאחר תקופה של מצב רוח ירוד. במקרים אלו, מתרחש לעיתים סבב ביקורים אצל החברים ואווירה של פרידה, העלולים להעיד על מצב סיכון. כמו כן, היעדרויות מרובות מהלימודים, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, נטייה להתפרצויות ומיעוט קשרים חברתיים מעידים על צורך בתשומת לב מיוחדת. כאשר מתקיימים חלק מגורמי הסיכון שהזכרנו, חשוב במיוחד לשים לב לשינויים בהתנהגות, בתפקוד, במצב הרוח ובתפיסת המציאות.

אירועים מלחיצים: גורם סיכון חשוב

אירועי חיים מלחיצים מהווים גורמי סיכון המאיצים התפתחות של סימפטומים דיכאוניים וסכנה אובדנית. אירועים מלחיצים ביותר עבור מתבגרים הם גירושי הורים, חוויה של כישלון, דחייה או התעללות חברתית, הסתבכות המובילה לענישה ותחושת אכזבה. אצל בעלי דרישה עצמית גבוהה גם ציון של 90, כשהציפייה הייתה ל-100, או עלייה קלה במשקל עלולים להוות גורמי סיכון. הגירה וניכור חברתי מהווים גורם לחץ שיש להתייחס אליו.

במישור ההתפתחותי, בולטת אצל מתבגרים חשיבה פילוסופית על החיים המובילה אותם לעיתים, ביחד עם לחצי גיל ההתבגרות, לייאוש עמוק. המתבגר מצוי בלחצים של התאמת עצמו ללחץ החברתי, של עיסוק בזהותו המינית והחברתית ושל שינויים גופניים אינטנסיביים. הוא חש קושי למצוא עצמו בין עולם המבוגרים לבין עולם הנערים. קשיים אלו יחד עם התלבטויות פילוסופיות על החיים מובילים לעתים לייאוש ולמחשבות אובדניות. עם זאת, המתבגר אינו מסוגל להעריך את המשמעות של האובדנות ולעיתים אינו מעכל את חומרת מעשיו.

סימן לסיכון גבוה להתנהגות אובדנית, כפי שכבר ציינתי, הוא ביצוע ניסיון אובדני קודם. מנבא שני הוא קיומה של תכנית פעולה אובדנית ואחר כך מחשבה אובדנית. חשוב להתייחס ברצינות לכל סימן המעיד על ניסיון, תוכנית או מחשבה. לצערנו, לעיתים יש נטייה להניח כי מי שמאיים לא מקיים, אך כל דיווח או סימן מעידים על צורך בהתייחסות דחופה.

כשמתבגר משתף במחשבות או תכניות חשוב לדובב, לאסוף מידע, לא להשאירו לבד ולשתף את מרב הגורמים מיד. יש להיזהר מהדיפת המתבגר תוך אמירות כמו : "אפילו אל תחשוב על דברים כאלו", המותירות אותו לבד עם המצוקה. החשש מהתמודדות עם מצבי סיכון ואובדנות מביא הורים, מורים ואנשי חינוך להתעלם לעיתים מסימנים.

איך להתמודד עם חשש מהתאבדות?

מערכות החינוך והצבא פיתחו בשנים האחרונות מערכת הדרכה לצמצום התופעה. נהוג לחשוב כי אסור לדבר על אובדנות בתקשורת, מתוך חשש כי הפרסום יוביל לתהליך של "הדבקה" ויגרום למתבגרים נוספים לבצע ניסיונות אובדניים. נכון שרצוי להימנע מכניסה לפרטים סנסציוניים, אך כן חשוב לעודד מודעות למצוקתם של מתבגרים. חשוב לדבר על הסכנה וללמד מה הם גורמי הסיכון ומהן "נוריות האזהרה" שצריך לשים אליהן לב. כחברה החורטת על דיגלה תפקוד ועצמאות, אנו נוטים לעיתים להתעלם מסימני מצוקה ולראות אותם כפינוק או השתמטות הדורשים יד חזקה. ההמלצה המקצועית היא לא להזניח ולא לוותר ולבחון בהקפדה רבה סימני מצוקה שעולים אצל מתבגרים.

 

עקרונות התמודדות

 

עקרונות ההתמודדות המרכזיים הם:

1. קשר הורים-בית ספר: חשוב להקפיד על קשר בין ההורים ובית הספר ודיווח הדדי על שינויים בהתנהגות, במצב הרוח ובלימודים.

2. יצירת קשר עם הנער או הנערה במצוקה ועידודו לשתף: מתבגרים אינם משתפים בקלות, אך חשוב להתעניין למרות תגובתם ההודפת. הורים רבים מרגישים דחויים מתגובת המתבגר ומרפים מהניסיונות ליצור קשר או מפרשים את ההתנגדות לתקשורת כחוסר צורך. חשוב להתמיד, להתעניין וליצור קשר גם אם המתבגר אינו משתף פעולה. קשר והתעניינות מתמשכים הם אמצעי המניעה הראשון במעלה.

3. להבהיר שהקשיים עוברים: חשוב להבהיר כי קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים, בתחושת מקובלות, בדימוי גוף ותחושת אושר עוברים עם הגיל ואינם צפויים להימשך תמיד.

4. הסברה מתמשכת: הסברה מתמשכת על קשיים אופייניים לגיל ההתבגרות,

ובכלל זאת מידע כי רבים סובלים ממצוקות נפשיות, יכולים להועיל. ההבנה כי איני האדם היחיד שקשה לו מקלה. בשונה מהפתגם – צרת רבים היא כן נחמה.

5. לשתף במצוקות ההורים: חשוב שהורים ומבוגרים אחרים ישתפו את המתבגרים בקשיים ומצוקות שלהם. דוגמה אישית של המבוגרים בהתחלקות במצוקה, שיתוף בקשיים והתמודדות עימם תורמת לחוסן של המתבגר.

6. התייעצות: חשוב להתייעץ עם גורמים בבית הספר ומחוצה לו (פסיכולוג, רופא משפחה, פסיכיאטר) בכל מקרה של דאגה. לא לחכות, לא לשקול האם המצב מספיק קשה – להתייעץ במהירות ולפעול בהתאם.

ד"ר שרון זיו ביימן,  פסיכולוגית קלינית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. 

המאמר פורסם באתר ynet בתאריך ג' בכסלו תשע"ב / 2011-11-29

 

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער – זיהוי סימנים :

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים

המילה ' התאבדות ' מעוררת רגשות ותחושות אינטנסיביים אצל כל אדם. יש שנוטים להימנע מלדבר על התאבדות מחשש לא אמיתי שהעלאת הנושא לשיחה תעצים את התופעה. אכן, מדובר בתופעה מפחידה ומורכבת. ככל שמעמיקים ללמוד ולחקור את הידע הקיים אודות אובדנות מגלים, שאין הסבר יחיד לתופעה ואין טיפוס אישיותי מובחן שנמצא בסיכון גבוה יותר. למעשה מדובר בתופעה מורכבת מאד שתורמים לה תהליכים, נסיבות חיים וגורמי אישיות שונים.

מה שברור הוא ש"ידע הוא כח". תוספת מוּדעות והבנה על הנושא בקרב הורים, אנשי חינוך וטיפול היא מומלצת. הידע הקיים מאפשר איתור מוקדם של מתבגרים עם נטיות אובדן ומגביר את הסיכוי של מתבגרים לפנות לסיוע בעת מצוקה.

נתונים אודות התופעה

  • בנים מתאבדים פי 2 יותר מבנות (היחס גבוה יותר אם מחשיבים תאונות דרכים קטלניות כמחוות אובדניות).
  • בנות חושבות יותר על התאבדות, מתכננות יותר ועושות יותר ניסיונות אובדן, פי 10 יותר מאשר בנים.
  • בארץ, שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר הם בקרב יוצאי רוסיה ואתיופיה.

כדי להבין יותר מהי חשיבה אובדנית בקרב ילדים ומתבגרים, חשוב להבין כיצד נתפס המוות בעיניהם. ילדים צעירים לא רואים את המוות כמצב בלתי הפיך. לפי תפיסתם המוות עשוי להיות הזדמנות להיפגש עם אדם אהוב. ילדים בוגרים יותר או מתבגרים מבינים את המוות במונחים של עצב, כאב ואבל על אלו שנשארו מאחור. לכן המוות נתפס אצלם לעתים כדרך לפגוע במי שדואג להם. יש מתבגרים שרואים את המוות כדרך לברוח מכאב או קונפליקט ולהפחית את מצוקתם.

אם כך, המוות יכול לשמש עבור ילד או מתבגר כהגנה מפני כאב. הערכה מקצועית של חומרת הסיכון האובדני היא קריטית במקרים אלו. לדוגמא, מתבגר שהיה מצוי בקונפליקט סביב הישג התפתחותי של עצמאות גוברת הפך מתוח ומסתגר. כשהופנה לטיפול החל להרהר על התאבדות כאמצעי לברוח מהקונפליקט.

סימנים וגורמי סיכון

אצל מתבגרים עם נטיות אובדן נצפה לראות סימפטומים של דיכאון, חוסר שינה, חוסר אונים ואמונה שלאף אחד לא אכפת ממצבם או אשמה וצער. לכמה מתבגרים יש תוכניות אובדניות מפורטות, שאותן הם חולקים עם חבריהם שנשבעו לשמור זאת בסוד.

אובדנות יכולה לבטא גם דינמיקה פנימית אגרסיבית ובלתי מוּדעת. פנטזיות לא מוּדעות עשויות להיות מכוונות פנימה, אל העצמי. זו הסיבה לקיומן של התנהגויות אובדניות רבות המתרחשות ללא מוּדעות של האדם. לדוגמא: "תאונות דרכים" רבות "קורות" למתבגרים ומהוות למעשה ביטוי לא מודע של ניסיונם לגעת במוות או לשים קץ לחייהם. עם זאת, פחות צפוי לראות אובדנות אצל אדם שמבין באופן מלא את מושג המוות, שהוא סופי, בלתי הפיך וקבוע.

גורמי הסיכון העיקריים שנמצאו במחקר הם: קיומה של הפרעה נפשית כמו דיכאון, סכיזופרניה, פוסט-טראומה, הפרעות התנהגות, חרדה והתמכרויות; ניסיון אובדני קודם – כשליש מהמתבגרים שהתאבדו עשו ניסיון אובדני קודם; קשיים בפתרון בעיות; בעיות והתלבטויות סביב זהות מינית ועוד.

היחסים והקשרים של מתבגרים אלו עם הסובבים אותם אינם מספקים. המתבגר עשוי לחוש שחסרים לו תמיכה או תחושת ערך מהקרובים לו. המתבגר שחווה כעס רב, עשוי לעורר תגובות עוינוּת כלפיו והוא לכוד במעגל שלילי.

במחקר נמצא שכשליש מהמתבגרים שעשו ניסיונות אובדניים העידו על כך שאחת הסיבות למעשה האובדני היתה "לבדוק אם אוהבים אותי" או "לגרום לאנשים להבין את רגשותי". כלומר, ניסיון אובדני בגילאים אלו משמש לא אחת כדרך הרסנית לתקשר עם הקרובים של המתבגר ולהפעיל אותם לתקשורת רגשית איתו.

מצבים סומטיים (גופניים) נלווים לרוב למצב אובדני אצל מתבגר. לדוגמא, תגובה פיזיולוגית הנלווית לכעס ומתח, כמו כיווץ שרירים ודופק מואץ, רעד המקושר עם פחדים וקשיי שינה ואכילה המקושרים עם ייאוש.

התיאוריות המסבירות את התופעה הן מגוונות. גורם משמעותי אחד שעולה לאורך תיאוריות רבות הוא קיומו של כאב נפשי בלתי נסבל אצל המתבגר ותחושה של מלכוד פנימי. הוא עומד בפני תמרור "אין מוצא" או מול "בעיה בלתי פתירה". לעתים מדובר בקונפליקט משפחתי והמתבגר חש שהוא לכוד בתפקיד שניתן לו ללא יכולת להשתחרר ממנו, או שקיים כאמור קונפליקט פנימי בלתי פתיר.

בצד גורמי הסיכון, המחקר בתחום מונה מספר גורמים מגנים. הגורם הראשון במעלה הוא לכידות משפחתית. נמצא שמעורבות של בני המשפחה זה בזה, משפחות שהיו בהן תחומי עניין ופעילות משותפים ותמיכה רגשית-כל אלו נמצאו גורמים מגנים מפני נטייה אובדנית אצל המתבגר באותה משפחה. גורם מגן משמעותי נוסף שנמצא הוא דת. במשפחות דתיות (מדתות שונות) נמצאו שיעורי התאבדות נמוכים יותר.

מתי פונים לטיפול?

מצב אובדני הוא מצב דחוף אצל מתבגרים, המצריך הערכה מהירה וממוקדת. אם פונה אליכם מתבגר ומשתף אתכם במחשבות או כוונות אובדן הפנו אותו באופן מיידי לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכיאטר או פסיכולוג קליני). אִמרו לו שאתם מבינים שהכאב שלו בלתי נסבל ושהמצב הזה עשוי להשתנות בעזרת טיפול מתאים.

מה קורה בטיפול?

כל מפגש טיפולי מצריך התייחסות ייחודית, אך ככלל הטיפול המיידי במקרים אלו הוא התערבות מוגדרת וממוקדת מטרה במסגרת מפגשים משפחתיים. הפגישות ממוקדות בפעולה ובשינוי ומשלבות מיומנויות של פתרון בעיות ופחות "שיחות טיפוליות". יש דגש על אינטנסיביות בתדירות המפגשים על מנת להעצים את השפעת הטיפול.

תוכניות למניעת התאבדות בקרב מתבגרים תורמות למניעת התופעה דרך הגברת המוּדעות אצל הורים ומחנכים, צמצום גורמי הסיכון, זיהוי מוקדם ומתן לגיטימציה לפניה להתייעצות מקצועית.

הילה אורנג', פסיכולוגית קלינית

.

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער ומניעת התאבדות:

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

בננו מאיים בהתאבדות

שאלה:

בננו עומד לסיים כיתה י'. הוא מתקשה בלימודים ומרבה להתחצף ולהתמרד בבית. עד לא מזמן חשבנו כי מדובר בתסמינים רגילים של גיל ההתבגרות, אך לאחרונה חלה החמרה במצב, והוא משתמש בביטויים חריפים יותר כמו "לאף אחד לא אכפת ממני", "אין לי בשביל מה לחיות", "אתם עוד תצטערו על כל מה שאתם עושים לי", ומדבריו נשמעים רמזים שונים בכיוון של התאבדות חלילה. אנחנו מצדנו עד היום ניסינו עד כמה שאפשר להכיל את התפרצויותיו ולהגיב בנחת רוח, וכמובן תגברנו אותו מבחינה לימודית. כששמענו את התבטאויותיו האחרונות מיהרנו להציע לו ללכת לטיפול, אך הוא מסרב בתוקף.

בעלי שמע פעם כי מי שמאיים בהתאבדות לא יעשה זאת בפועל. האם זה נכון? מה מידת הסכנה בה אנו נתונים? כמו כן, האם ישנם דברים נוספים מעבר לטיפול מקצועי שאנו כהורים יכולים לעשות על מנת להרגיע את המצב?

 

 

תשובות:

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

יש כאן קריאה לעזרה שחייבת לקבל אוזן קשבת ומענה בשיא הריכוז. התאבדות היא שם קוד לקו אדום. לדבר האחרון שנשאר לאדם לאיים בו ולכן היחס חייב להיות בהתאם.

 

שלום לכם.

אכן הסיטואציה ששיתפתם אותנו נשמעת כלא פשוטה בכלל.

כמו שיש מילים שלא אומרים אותם בטיסה, גם לא בצחוק כמו למשל: "יש לי פצצה" וכל אמירה כזו מחייבת את הצוות לפתוח בנוהל חירום מיוחד, לבדוק את המטוס ובהינתן הנסיבות להנחית אותו בחזרה, גם אם בעל האמירה ינסה לשכנע שהוא בסך הכול צחק, כך גם עם כל מה שקשור לעניין ההתאבדות.

התכוון. לא התכוון. זה כבר לא משנה. בוודאי שיש כאן קריאה לעזרה שחייבת לקבל אוזן קשבת ומענה בשיא הריכוז.

התאבדות היא שם קוד לקו אדום. לדבר האחרון שנשאר לאדם לאיים בו ולכן היחס חייב להיות בהתאם.

מעבר לכך הייתי הולך במיידי לאנשי מקצוע: פסיכיאטר – ייתכן ומדובר במשהו כימי במוח שמחייב טיפול תרופתי לייצוב מצב הרוח

פסיכולוג – לא במקום. במקביל. בכדי להבין מאיזה מקים מגיע המצוקה הזו.

אני מקווה אי"ה שעם ההשתדלות הנכונה שלכם, יעטפו את בנכם מחשבות אופטימיות ומלאות שמחת חיים.

 לתגובות ניתן לפנות למייל הבא

 

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

התאבדויות הן הגורם השני למוות בקרב מתבגרים אחרי תאונות דרכים ולכן אין להקל ראש בשום אופן כשיש איתות לכך. הבשורה הטובה היא שלא כל מתבגר שמדבר על אובדנות מתכוון לכך באמת. האמת היא שרובם רק מאיימים. ייתכן שהוא לא קיבל תשומת לב ואמפתיה מספקות מהסביבה למצוקותיו ולכן הוא מוציא "כרטיס אדום" כדי לנער את הסובבים. יחד עם זאת אסור להקל ראש וחייבים להקשיב לזעקה גם אם היא "אזעקת שווא". 

 

להורים היקרים שלום וברכה,

לצערי, הורים רבים שילדיהם זקוקים לעזרה מקצועית אינם זוכים לכך מסיבות שונות שחלקן נעוצות בפחד כגון "מה יגידו עלינו?" וכיו"ב.
לכן, בראשית הדברים ברצוני לשבח אתכם על הערנות והאומץ שלכם לפנות לייעוץ. לא קל להיות "חשוף בצריח" ולפתוח נושאים כאובים.
מי שעוסק במקרים מעין אלו יודע שניתן להגיע לפתרונות טובים ולהחזרת השקט והשלווה לבית ולהשיג הצלחה ושגשוג אצל אותם שהיה נראה שההצלחה מהם והלאה. כשאתם נועצים במומחים ונעזרים בניסיונם – אתם כבר בכיוון הנכון ובעז"ה תמצאו פתרונות טובים.
הניסיון הרב של אנשי החינוך והמקצוע שאני מכיר, קובעים נחרצות ש70% מהבעיות עם ילדים נגרמות בגלל חוסר חום ואהבה. אל תטעו בדבריי. ייתכן שאתם מעניקים עד בלי די ואפילו הרבה יותר מהורים אחרים, אך לכל ילד מיכל אהבה אחר וייתכן שלבנכם זה מעט מידי. חשבו על כך. כל אדם מחפש אהבה, תחושת ערך ושייכות וייתכן שבנכם סובל ממחסור באחד או יותר מהמרכיבים האלה.

לעצם העניין, נראה שיש כאן תהליך של התדרדרות במישור ההתנהגותי והלימודי ולא כל כך ברור מה גורם למה. מעין סיפור של ביצה ותרנגולת.
ברור שהבן במצוקה ומהדברים שלכם קשה ואולי גם לא ניתן להצביע על הסיבה. העובדה שהבן בכל זאת מדבר, צועק ומתלונן היא סימן טוב כיוון שהתקשורת היא הבסיס שעליו ניתן להתקדם לפתרון המצוקה שלו. מי שלא מצליח במרכז העיסוק של יומו ובמקרה שלנו בית הספר – מרגיש מצוקה נוראה.
בני נוער מגיעים לדבר על התאבדות ועל חוסר רצון בחיים מסיבות שנות הכוללות: חוסר הצלחה לימודית, דחייה חברתית ואבדן ערך עצמי. הם חווים כאב נפשי המלווה בתחושות של חרדה, דיכאון, בדידות, ריקנות וחוסר ערך. הכאב נהיה בלתי נסבל עד שמוצג פתרון אחד ויחיד בדמות ההתאבדות שתגאל אותם מהייסורים. הכאב לא נותן לראות אפשרויות נוספות – טובות הרבה יותר.

צריך לדעת שהתאבדויות הן הגורם השני למוות בקרב מתבגרים אחרי תאונות דרכים ולכן אין להקל ראש בשום אופן כשיש איתות לכך. הבשורה הטובה היא שלא כל מתבגר שמדבר על אובדנות מתכוון לכך באמת. האמת היא שרובם רק מאיימים. ייתכן שהוא לא קיבל תשומת לב ואמפתיה מספקות מהסביבה למצוקותיו ולכן הוא מוציא "כרטיס אדום" כדי לנער את הסובבים. יחד עם זאת אסור להקל ראש וחייבים להקשיב לזעקה גם היא "אזעקת שווא".
הלכה למעשה, צריך להגיע לטיפול כי הילד במצוקה ואתם במצוקה. נראה שהבן סובל מחוסר ערך עצמי. ושוב, להיות יום יום במסגרת שאינך מצליח בה זו ממש פגיעה בערך העצמי. אם הבן לא מוכן לשמוע על טיפול בכלל, אולי יסכים ללכת לפגישה אחת לניסיון. ואם לא, אולי אתם צריכים ללכת לטיפול ולקבל כלים ודרכים להכיל ולנהל אותו יחד עם עשיית סדר ברגשות שלכם.

במה שנוגע לבן, הנתונים שיכולים לסייע לבנות תמונה מדויקת יותר יכולים להיות:
1. לימודית – מה מצבו הלימודי המדויק. האם הוא לקוי למידה. אם כן, האם קיבל מענה הולם. האם יש לו חוויות חיוביות בבית הספר ולא רק מבחינה לימודית. האם לומד במסגרת מתאימה (כן! אפשר ולפעמים רצוי לעבור מסגרת גם לכיתה יא).
2. חברתית – מה מצבו החברתי. האם הוא מקובל או דחוי. האם יש לו חבר טוב. האם מזמין לביתכם ומוזמן לבתי חברים. אם מצבו אינו טוב, ממתי זה התחיל. מה קרה שם.
3. בבית – סביב מה יש קונפליקטים בבית. מה הטריגרים. באילו מצבים, ימים ושעות זה קורה. האם יש כלפיו ביקורת מתמדת או חוסר שביעות רצון מכם ומאחיו.
4. תחביבים ופנאי – האם יש לו עולם מעבר לבית ובית הספר. מהם תחביביו וכמה משקיע בהם. האם נמצא בשעמום ובטלה תמידיים. האם מחובר לתנועת נוער.
כל אלו יכולים לתת תמונה בהירה יותר על הבן בכדי להתקדם לטיפול.
עליכם לפנות לאיש מקצוע ולשרטט לו את הפרופיל המלא של הבן. משם הוא כבר ינחה אתכם כיצד להמשיך.

ובינתיים, לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם הבן בכל מחיר. אם יש ביקורת – להפסיק מייד כל סוג ממנה. להרבות באמפתיה ובהקשבה ללא כל ביטול לרגשותיו ואמירותיו – יהיו הקשות ביותר. לחבר אותו לחיובי שבו. לבנות אצלו אוריינטציית עתיד כמו תפקיד בצבא או מקצוע ומשרה שיכולים להתאים לו בעתיד. חיבור לחסד ונתינה יכולים לתת לו הרגשה טובה של ערך עצמי – יש לו מה לתת לעולם. העולם צריך אותו. לפתח את כישרונותיו על מנת לספק לו תחושת הצלחה. אם לא יוזם בעצמו, לחבור לחבריו ולתאם איתם ביקורים והזמנות.
מעבר לאווירה החיובית שחייבת להיות בבית (ובכל בית), יש לבנות סביבו מעגל כוח בבית הספר, המורכב מאותם אנשי צוות שמעריכים אותו, מסוגלים לראות בו את החיובי ומוכנים לתת יותר בשביל שירגיש רצוי ומקובל למרות פעריו הלימודיים. ייתכן שצריך לבנות לו מערכת אישית הממוקדת במקצועות בודדים בלבד וגם בהם לתת לו את מלוא הסיוע במטרה להגיע לתחושת הצלחה.

עכשיו לקראת חופשת הקיץ זה זמן מצוין לחיבור בין בני הבית. מזג האוויר וארצנו הנפלאה מזמינים אותנו לזמן איכותי וירוק ביחד, ומאפשרים לנו להירגע ולמלא מצברים לקראת השנה החדשה הברה עלינו לטובה.
אני מאחל לכם טיפול רגוע ומושכל באתגר העומד לפניכם ובעזרת ה' תסייעו לבנכם לחזור למסלול של שמחה, הערכה עצמית והצלחה!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

קשה להעריך מה מידת הסכנה בה בנכם נתון. מה שנכון להיום לא בטוח שתקף למחר. אולם די שבתחושה הפנימית שלכם, הנכם חשים שבנכם זקוק לעזרה. מי שמאיים בהתאבדות משדר לנו בדרכו שהוא במצוקה. במידה ונתעלם ממסר חשוב זה, או חלילה נמעיט בערכו – הרי שהוא עלול דווקא לפעול ביתר נחישות, מתוך תחושה שגם ככה לאף אחד לא אכפת ממנו, ושאין לו מה להפסיד.

גיל ההתבגרות הינו תקופה לא פשוטה עבור המתבגר והוריו. אולם יש להיזהר מלייחס כל אמירה או התנהגות ל" מאפייני גיל ההתבגרות". אני חשה את הדאגה והחשש העולים מדבריכם, ואכן, נהגתם נכון כאשר הצעתם לו לפנות לטיפול מקצועי והענקתם סיוע לימודי במטרה להקל על הלחץ בו הוא נתון.

בנכם מבטא אותות מצוקה. וגם אם בשלב זה הוא מסרב ללכת לטיפול, אל תרימו ידיים! המשיכו להציע לו עזרה. גם אם נראה לכם שהוא אינו קשוב ובוחר לשמוע "מה שהוא רוצה"- המשיכו לומר עוד ועוד כמה הוא יקר לכם, שאתם אוהבים אותו, דואגים לו ורוצים בטובתו. אמירות אלו מחלחלות והינן בעלות משמעות וחשיבות רבה.

אלברט איינשטיין אמר –"העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע,  אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין". כהורים, אנשי חינוך, חברים -עלינו להיות קשובים ולגלות ערנות לכל סימן מדאיג או נורות אזהרה המאותתים לנו שמשהו אינו כשורה. אין להסתפק באמירה ש "יהיה בסדר, זה יעבור". אלא להתייחס ברצינות לקושי. איני מקבלת את הטענה, שמי שמאיים בהתאבדות לא יעשה זאת בפועל. מי שמאיים בהתאבדות או מבטא אמירות אובדניות או התנהגות מדאיגה משדר לנו בדרכו שהוא במצוקה. במידה ונתעלם ממסר חשוב זה, או חלילה נמעיט בערכו- הרי שהאדם עלול דווקא לפעול ביתר נחישות, מתוך תחושה שגם ככה לאף אחד לא אכפת ממנו, ושאין לו מה להפסיד..

קשה להעריך מה מידת הסכנה בה בנכם נתון. מה שנכון להיום לא בטוח שתקף למחר. אולם , די שבתחושה הפנימית שלכם, הנכם חשים שבנכם זקוק לעזרה. הרי אם חלילה היה לו חום גבוה וכאבים בגופו, לא הייתם מתמהמהים, אלא פועלים בנחישות לקחתו לרופא ולערוך לו את הבדיקות הנדרשות. ובכן, גם הנפש שלנו זקוקה להתייחסות רצינית.

מה ניתן לעשות ?

  • היו קשובים וערניים. יתכן וכעת בזמן החופשה הלחץ והעומס יפחתו. אולם, אם עדיין קיים חשש, פנו אתם לליווי מקצועי שיכוון, שיתמוך בכם, יציע כיווני חשיבה נוספים ויעריך כדאי נכון לנהוג.
  • הזמינו את בנכם לשיחה. בזמן שמתאים לכם ולו. לעיתים שיחה משמעותית מתפספסת רק בשל תנאים או אווירה לא מתאימים, וחבל. במידה, וישנם גורמים נוספים במשפחה או בסביבה הקרובה ( אח בוגר, מדריך, מורה) שעשויים לסייע – רתמו גם אותם למשימה והיעזרו בהם.
  • התייחסו לדבריו של בנכם ברצינות – לצד ההרגעה והנרמול, חשוב להבין למה בדיוק הוא מתכוון באמירות שהוא זורק מדי פעם? אל תחששו לדבר על כך באופן ישיר – "למה אתה מתכוון? האם תכננת כיצד לבצע זאת?" בניגוד לתפיסה הרווחת – דיבורים על התאבדות לא מכניסים לאף אחד רעיונות לראש. להיפך- דיבור ישיר מעניק תחושה שאתם לא נבהלים, שאפשר לדבר על הכל, ושאתם איתו.
  • נסו להישאר רגועים – גילויים של בהלה חוסמים מלספר. ביטויי זעזוע או חרדה מצדכם עלולים לגרום לבנכם לחזור בו ולשמור את תחושותיו לעצמו. השתדלו שלא לשפוט או לחנך, גם אם בדבריו הוא מבטא כעס או חוצפה או מייחס לכם כוונות שאינן נכונות. הקשיבו בשקט. נסו להכיל את הקושי.
  • בנוסף, היזהרו מאמירות כמו- "יהיה בסדר, מחר תזרח השמש.."- נער המצוי במצוקה מתקשה בשלב זה לראות את הדברים באור חיובי. אמירות מעין אינן מסייעות ועלולות לתת תחושה שאתם לא באמת מבינים אותו. עדיף לומר: "אנחנו מבינים שקשה לך, וגם אם כרגע אתה לא רואה אפשרויות אחרות, יש דרכים לצאת מהמצב ואנחנו פה בשביל לעזור לך, לא נוותר עליך, אנחנו אוהבים אותך ורוצים בטובתך". העבירו מסר של תקווה –"ניתן לעזור לך, גם אם לא יהיה קל ".
  • קשה להכריח אדם לקבל טיפול אם אינו משתף פעולה. אולם – "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- אל תצפו שהפניה לטיפול תבוא ממנו. לעיתים אמירה נחושה וברורה מצדכם שקבעתם עבורו פגישה עם מישהו שעשוי לסייע לו, ושאתם לוקחים אותו לפגישה (קבעו עובדה) , ושלאחריה הוא יוכל לבחור כיצד להמשיך.
  • זכרו – ההבדל בין התנהגויות אחרות לבין התאבדות הינו שאין דרך חזרה מהתאבדות. ב"ה, יש כיום מגוון דרכים ואנשי טיפול מקצועיים שיכולים לסייע. אל תוותרו.
  • ולסיום, השתדלו שלא להתמקד רק בקושי. צאו לבילוי משפחתי מהנה , חבקו, צחקו, שוחחו על מגוון נושאים נוספים, תוך ערנות והקשבה רגישה לדופק הלב.

 

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות.   054-4798064

http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il

 

 

יונה תור, יועצת חינוכית, יועצת נישואין ומשפחה ומנחת הורים:

בשום אופן אין להסתמך על ההיגד "שמי שמאיים לא מבצע". התייחסות כזו היא מסוכנת ומעלימה עין. מצד שני חשוב לטפל בעניין ברוגע וכראוי.

שלום רב!

אני בטוחה שהסיטואציה המתוארת כאן מכניסה את ההורים למקום של חרדה וחוסר אונים רב. אלו הצעותי:

בשום אופן לא להסתמך על ההיגד "שמי שמאיים לא מבצע". התייחסות כזו היא מסוכנת ומעלימה עין. מצד שני חשוב לטפל בעניין ברוגע וכראוי. רב המתבגרים אינם ששים לטיפול ואפשר להבין את עמדתם. "אין לי כח לחפירות" ברב המקרים אפשר לדלג וללכת עם המתבגר. אך במקרה הזה זה יותר מסובך. חשוב לנהל שיחה פתוחה עם הנער. לבדוק בחכמה, ללא היסטריה אך בישירות מה כוונתו באמירותיו. לומר לו שאמירות אלו מדאיגות אתכם מאד, ואתם לא מוכנים לעבור לסדר היום. בנחישות רבה עליכם להעמיד בפניו 2 אפשרויות: או שהוא משכנע אתכם ואתם משתכנעים מעל לכל ספק שלאמירותיו אלו אין רגליים או שהוא אכן הולך לטיפול. חשוב מאד לבחור מטפל בעל ניסיון בתחום. כדאי להתייעץ עם יועץ בית הספר.

בנוסף ובכל מקרה אני ממליצה ללכת לייעוץ הורי.

 

בברכה, יונה תור

050-6423004

 

הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון:

בכל מה שקשור להתאבדויות יש להתייעץ עם פסיכיאטרים מומחים ומנוסים ולא עם רבנים או פסיכולוגים.

חשוב לדעת שבכל מה שקשור להתאבדויות
יש להתייעץ עם פסיכיאטרים מומחים ומנוסים ולא עם פסיכולוגים. זה עניין מקצועי שלא מיועד לרבנים וגם לא לפסיכולוגים.

 

עמיחי גורדין

 

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

יתכן כי התבטאויותיו הקיצוניות הן חלק מן התפאורה של גיל ההתבגרות, אך יש חשש לקושי רגשי שמחייב התערבות מקצועית. אל תדלגו על שלב חיוני זה.

אפשר להבין מאד את המצוקה בה אתם נתונים. הילד מעמיד אתכם לפני דילמות קיומיות. האיומים שלו עשויים להיות חלק מהתפאורה של גיל ההתבגרות בו ההתבטאויות הן קיצוניות. יתכן מאד ש'בין אמר לבין עשה – ת"ק על ת"ק פרסה'…ובכל אופן, עדיין קיים חשש לקושי רגשי שמחייב הערכה מקצועית של איש טיפול. לא הייתי מדלגת על שלב חיוני זה. בהצלחה רבה מאד!

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער:

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

פותחים שולחן – לפרשת נח

תיקון וחורבן – "ואני הנני מביא את המבול…לשחת כל בשר" (ו,יז). קרה לכם פעם שעמדתם מתוסכלים מול מציאות תקועה ובעייתית והדבר שהכי התחשק לכם באותו רגע היה 'להביא מבול', להרוס הכול, ולהתחיל מחדש? באילו מקרים בחיים הפתרון המתבקש הוא 'לעשות ריסֶט', לזרוק הכול ולהתחיל שוב ממקום אחר, ומתי ניתן לתקן את המציאות שלפנינו? (תחומים בחיים שכדאי לבחון אותם בהקשר הזה – זוגיות, חינוך ילדים, יחסי אנוש, פרוייקט בעבודה).

מהות האדם – "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח,כא). האם לדעתכם האדם מטבעו הוא טוב או רע?
כיצד הייתם מדרגים את גורמי ההשפעה בעיצוב נפשו של האדם (האופי הבסיסי, ההורים, המשפחה, החברים, בית הספר, החברה)? מה הגורמים שהשפיעו עליך יותר מכל?

משפחה – "פרו ורבו ומילאו את הארץ" (ט,א). מה לדעתכם הטעם של המצווה הזו? מה העניין שיהיו עוד ועוד אנשים?
נסו לדמיין רגע את המשפחה העתידית שלכם. האם הייתם רוצים משפחה גדולה? מה היתרונות והחסרונות של משפחה כזו?

התאבדות –  "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (ט,ה) – רש"י: אף השופך דם עצמו.

לאחרונה דווח בתקשורת על מספר מקרים של אנשים ידועים שהתאבדו. איך לדעתכם החברה מתייחסת לאדם ששם קץ לחייו? האם אתם מסכימים עם היחס הזה? האם יחס שכזה מגביר או מפחית את הסיכוי שעוד אנשים ילכו בעקבותיו?
מה הייתם אומרים לחבר שמתוודה בפניכם שרע לו והוא לא רואה עוד טעם בחייו?

התמכרות – "ויחל נוח איש האדמה וייטע כרם" (ט,כ) – הדבר הראשון שהתורה מספרת שעשה נח מיד אחרי המבול הוא לנטוע כרם, ומיד בפס' הבא "וישת מן היין וישכר ויתגל תוך אוהלו". האם ייתכן שיש קשר בין האירועים?
מה מביא אדם להתמכר לחומר כלשהו או לתת לצורך גופני/נפשי מסויים להשתלט עליו? (סיגריות, אלכוהול, אינטרנט, הימורים, אכילה, כסיסת ציפורניים, והרשימה עוד ארוכה…). ושאלת מיליון הדולר – האם יש דרך לצאת מזה?

חטא המגדל – "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (יא,ד). מה לא בסדר במה שעשו אותם האנשים? כיצד העונש שקיבלו (ה' בלל את שפתם ופיזרם בכל הארץ) קשור לחטא שלהם?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת נח

פ"ש חינוך לפרשת נח

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות

ממשיכים בדרכו

 




הרב יונה גודמן דן בנושא התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות ומורכבות הפרסום. הנסיון מראה שכתבות בעיתון על פרטי נסיונות התאבדות עלולות לעודד גל נסיונות נוספים. מה אנחנו כאנשים פרטיים אמורים לחשוף במקרה כזה ומה עדיף להסתיר? איך מספידים נפטר ששלי יד בעצמו? איך ומה מסבירים לחבריו? איך מאפשרים למשפחת הנפטר לתת ביטוי לרצון להנציח אותו? ואיך להתייחס לצורך של החברים להתאבל? איך להיות שקולים ולא פזיזים בהחלטותינו בענינים אלו.

לתכנית המלאה עם הרב אלישע אבינר וד"ר יוכי סימן טוב: התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער – איך מונעים מקרי התאבדות? איך ועל מה לדבר עם הנוער? איך מזהים נער שעלול לנסות להתאבד?

 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

 

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער:

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער

להאזנה להקלטת התוכנית:


ד"ר יוכי סימן טוב,
מנהלת היחידה להתמודדות במצבי לחץ,השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך, ויועצת במכללת אפרתה
דר יוכי סימן טוב - על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער

  • התאבדות היא הקצה הרחוק על פני רצף של דכאונות ברמות שונות.
    איך לתת מענה חיובי של מניעה? האם דיבורים על מניעת התאבדות בעצם יכולים לעודד את התופעה? מה לא להגיד כשמדברים על התאבדות, ומה באמת יוכל להזיק? האם לנסות להסתיר מידע?
  • על אפשרות לפתח שיחה מרפאה עם בני נוער על התמודדות בקושי ובמצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא.
  • על חשיבות שלא לשפוט את הנער, אלא לתת לו הרגשה שמבינים אותו, ההבנה ש"אני לא לבד", שהחוויה היא מוכרת, ולא יחידאית.
  • על האמת שאנשים לא רוצים למות, אלא רוצים להפסיק את הכאב העצום שממנו סובלים.
  • מה התמונה הסטטיסטית של נסיונות התאבדות בקרב בני נוער בישראל? למה בגיל ההתבגרות יש נסיונות התאבדות?
  • איך מזהים נער שעלול לנסות להתאבד? האם ייתכן תהליך של הסתרה? איך בנות שונות מבנים בנסיונות התאבדות?
  • איך מתייחיסם לכאב של משפחת הנפטר אחרי התאבדות?

התוכנית כוללת פינת הרב גודמן על התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות

 מאמרים אחרים בלב אבות על הנושא התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער:

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

מדריך להפרעה דו-קוטבית ( מניה-דפרסיה )

לקריאת החוברת בפורמט PDF לחצו כאן

משגב הוא שירות הפנָיה בתחום בריאות הנפש המשלב רגישות ייחודית לקהילה הדתית-חרדית עם המומחיות הדרושה למציאת הטיפול הטוב ביותר האפשרי. עם רשת ההפניות המקיפה שלנו למומחים רפואיים מובילים בתחומם, אנו יכולים לקשר בין מטופלים למטפלים על פי תחומי התמחות, מיקום, וטכניקה טיפולית.

אם אתה או מישהו מיקיריך סובלים מהפרעה כלשהי ואינכם יודעים לאן לפנות, התקשרו למשגב בטלפון 02-5808008 וקבלו את הטיפול והתמיכה להם אתם זקוקים.

משגב אינה ממליצה על השימוש בסוג טיפול ספציפי כלשהו או בתרופה כלשהי הנזכרות בחוברת זו. לשם ייעוץ בדבר שימוש בתרופות או בטיפולים ספציפיים יש לפנות לרופא המטפל ו/או למומחה לבריאות הנפש.

 

ההפרעה הדו-קוטבית (מאניה-דפרסיה): יותר מתנודות במצב-הרוח

 

מאניה-דפרסיה היא מחלה, וניתן לטפל בה. היא מתבטאת בשינויים קיצוניים במצב-הרוח, בחשיבה ובהתנהגות. היא נודעת גם בשם ההפרעה הדו-קוטבית כיוון שמצב-רוחו של אדם עם הפרעה כזו נע בין ה’קטבים’ של מאניה ושל דפרסיה (דיכאון). תנודות אלה, או ‘מטוטלת’ מצבי-רוח זו, עלולים להימשך שעות, ימים, שבועות ואפילו חודשים. תנודות מצב-הרוח המופיעות עקב ההפרעה הדו-קוטבית עלולות להיות חמורות, כשהן נעות בטווח שבין שיאי אנרגיה לבין תחושות של ייאוש עמוק. חומרת התנודות במצבי-הרוח והאופן שבו הן משבשות את הפעילות הנורמאלית מבדילים את אפיזודות מצבי-הרוח הדו-קוטביים משינויי מצב-רוח רגילים.

 

שלא כמו אנשים עם דיכאון קליני (חד-קוטבי), רוב הסובלים מההפרעה הדו-קוטבית מדברים על כך שהם חוֹוים ‘גבהים’ ו’תהומות’ במהלך המחלה. ‘הגבהים’ הם פרקי זמן של מאניה או של פרצי אנרגיה ואופוריה, וה’תהומות’ הם תקופות של דיכאון ועצב קיצוניים.

הפרעה דו-קוטבית תאובחן במידה שמתקיימים לפחות כמה מהסממנים הבאים:

 

תסמינים של מאניה

 

  • אנרגיה פיסית ומנטאלית מוגברת.
  • מצב רוח מרומם; הרגשה נהדרת, אופורית.
  • אופטימיות ובטחון עצמי מופרזים; לדוגמא, כאשר אתה משוכנע לחלוטין שהשיפוט שלך נכון ושכל מי שאינו מסכים אתך טועה בעליל.
  • רגיזוּת (התרגזות מהירה אף ללא סיבה מוצדקת), התנהגות תוקפנית.
  • צורך מועט בשינה ללא תחושת עייפות נלווית.
  • מחשבות שווא גרנדיוזיות (כגון האמונה שאתה המשיח או בטחון גמור בכך שאתה מסוגל להביאו), תחושת חשיבות עצמית מנופחת.
  • דיבור שוצף, מחשבות רצות או בריחת רעיונות (קפיצה מרעיון למשנהו – במהירות גדולה כל כך שאנשים אחרים אינם יכולים לעמוד בקצב).
  • פעולה על פי דחפים פתאומיים, שיפוט לקוי או חוסר ריכוז.
  • התנהגות חסרת אחריות, כדוגמת פִּרצֵ י בזבוז-כספים בקנה מידה חריג, החלטות עסקיות פזיזות, נהיגה פרועה או התנהגות מופקרת.
  • חשדנות-יתר ואי-אמון באנשים שיש לתת בהם אמון, אי-אמון בבן/בת זוג, בבני משפחה, או ברופא כאשר הם אומרים למטופל שהוא זקוק לעזרה.
  • הרגשה של הנעה פנימית חזקה.
  • משימתיוּת מוגברת – כאשר משימה או פעילות מסוימת מוצבת בראש סדר העדיפויות עד כדי ביטול משימות ועניינים אחרים, לדוגמא, עניין-יתר בדת המתבטא בהרגשת מחויבוּת ללמוד, להתפלל או לנהל “חיים מושלמים” מבחינה דתית מעבר לַמידה שבה היה רב מייעץ לאדם זה לנהוג.
  • במקרים הקשים ביותר, מחשבות שווא והזיות המתאימות למצב הרוח כמו של גדלות.

 

תסמינים של דיכאון (דפרסיה)

 

  • עצב ממושך או התקפי בכי בלתי מוסברים
  • שינויים משמעותיים בדפוסי תיאבון ושינה
  • עצבים רופפים, כעס, דאגה, עצבנות, חרדה
  • פסימיות, אדישות
  • אובדן אנרגיה, לֵאוּת אדישה
  • כאבים בלתי מוסברים
  • תחושות אשם, חוסר ערך ו/או חוסר תקווה
  • אי-יכולת להתרכז או חוסר החלטיות
  • אי-יכולת להפיק הנאה מפעילויות שהיו מהנות בעבר, או הסתגרות חברתית.
  • מחשבות נשנות על מוות או התאבדות

 

סוגי אפיזודות

 

אפיזודה מאנית:

אפיזודה מאנית מתבטאת בפרק זמן מוגדר של מצב רוח מרומם, של זחיחות הדעת אושל סף גירוי נמוךוסף תסכול נמוך, הנמשך שבוע לפחות. במהלך תקופה זו חייבים להתקיים לפחות שלושה תסמיני מאניה.

אפיזודה דיכאונית משמעותית:

אפיזודה דיכאונית משמעותית מתרחשת על פני תקופה של שבועיים או יותר שבה מתקיימים לפחות חמישה תסמיני דיכאון.

אפיזודה היפומאנית:

אפיזודה היפומאנית היא רמת מאניה מתונה. היא דומה לאפיזודה מאנית אך פחות חמורה ממנה, ונעדרות ממנה מחשבות השווא וההזיות. חייב להיות הבדל ברור בין אפיזודה היפומאנית לבין מצב הרוח הלא-דכאוני הטיפוסישל אותו אדם, עםשינוי ניכר בתפקוד ועם התנהגויות שהן בלתי רגילות ובלתי טיפוסיות בעבורו, כגון הוצאת כספים חריגה, בעיות בחיי הנישואין ו/או כעס וּוַכּחנות מופרזים. היפומאניה עשויה להתקיים לעתים אפילו בעת ובעונה אחת עם הרגשה טובה ועם עשיית-יתר. עם זאת, היפומאניה עלולה להתפתח למאניה חמורה או להתחלף בדיכאון.

אפיזודה מעורבת

אפיזודה מעורבת מתרחשת כאשר תסמינים של מאניה ושל אפיזודה דיכאונית משמעותית נוכחים בו-זמנית בכל יום במשך שבוע לפחות. יש החווים תסמינים של מצב מעורב שבו הם חשים עצובים מאוד וחסרי תקווה, ברם, בו-בזמן הם חשים שמפעמים בהם כוחות רבים. האדם עלול להתנודד במהירות – תוך דקות או שעות – בין מאניה לדיכאון. לדוגמא, האדם עלול להיות מאני, לדבר מהר ולרגוז, ולפתע פתאום לפרוץ בבכי.

מחזוריות מהירה

מחזוריות מהירה מתבטאת בארבע אפיזודות מאניות, היפומאניות, מעורבות או דיכאוניות לפחות, במהלך תקופה של שנים עשר חודש. יש אנשים החווים אפיזודות מרובות בתוך שבוע יחיד, או אפילו ביום אחד. מחזוריות מהירה שכזאת נוטה להתפתח מאוחר יותר במהלך המחלה.

הצורה הקלאסית של המחלה, הכוללת אפיזודות נשנות של מאניה ושל דיכאון, נקראת הפרעה דו-קוטבית 1 .עם זאת ישנם אנשים שלעולם אינם מפתחים מאניה חמורה אך במקום זאת חווים אפיזודות מתונות יותר של היפומאניה המתחלפות לסירוגין עם דיכאון; צורת מחלה זו נקראת הפרעה דו-קוטבית 2.

 

חשיבות ההכרה במאניה

 

למרבה הצער, אנשים רבים שיש להם תסמינים של מאניה דוחים קבלת טיפול מקצועי. אם כי בקהילה החרדית הפחד מסטיגמה (הדבקת תווית חברתית שלילית) אכן גדול, הרי שהצורך לטפל בבריאות חייב לעמוד במקום גבוה יותר בסולם העדיפויות.

בין תחילתה של מחלה דו-קוטבית לבין אבחונה עוברות בממוצע כשבע שנים. ישנה סכנה ממשית באי-אבחון הפרעה דו-קוטבית, או בהשארתה ללא טיפול או בתת-טיפול – וזאת משום שלאנשים הסובלים ממנה ושאינם מקבלים טיפול יש שיעור התאבדות גבוה של עד כ-%20 .

על פי מהלכה הטבעי ההפרעה עלולה להחריף, ואפיזודות עלולות להופיע בתדירות גבוהה והולכת ולהחמיר עם הזמן. ברם, במקרים רבים ניתן לטפל בהפרעה ביעילות, והטיפול עשוי לשפר את איכות חיי החולה ולסייע לו להתמיד בתפקוד בריא ופורה.

 

מהו מהלך ההתפתחות של ההפרעה הדו-קוטבית?

 

אפיזודות של מאניה ושל דיכאון מתחלפות במהלך החיים של אדם החוֹוה הפרעה זו. בין אפיזודה לאפיזודה, רוב החולים חופשיים  מתסמינים, אך לכשליש מהם יש תסמינים רדומים. שיעור קטן של חולים חוֹוֶה תסמינים כרוניים בלתי פוסקים על אף הטיפול.

אנשים הסובלים מההפרעה הדו-קוטבית יכולים לנהל אורח חיים בריא ופורה כשהמחלה מטופלת באורח יעיל. ברם, ללא טיפול, כאמור, ההפרעה נוטה להחמיר, כך שעם הזמן האדם עלול לסבול מאפיזודות מאניות ודיכאוניות בתדירות גבוהה יותר ובדרגת חומרה גבוהה יותר מאלה שחווה כשהמחלה הייתה בתחילתה. ואולם ברוב המקרים טיפול נאות עשוי לסייע להוריד את תדירות האפיזודות ואת חומרתן ולסייע למטופלים להגיע לאיכות חיים טובה.

 

האם ילדים ומתבגרים עלולים ללקות בהפרעה הדו-קוטבית?

 

הן לילדים והן למתבגרים יכולה להיות הפרעה דו-קוטבית. התופעה נוטה יותר להתרחש אצל ילדים שהוריהם סובלים מההפrעה.

שלא כמו מבוגרים רבים עם ההפרעה הדו-קוטבית שהאפיזודות שלהם נוטות להיות מוגדרות באופן ברור, ילדים ומתבגרים צעירים הסובלים מהמחלה חוֹוים לעתים קרובות תנודות מצב-רוח מהירות מאוד פעמים רבות במהלך יום אחד ויחיד. ילדים עם מאניה נוטים לרגזנות ולהתפרצויות הרסניות יותר מאשר לאושר יוצא דופן או למצב-רוח מרומם. לדוגמא, הם עלולים לשבור חפצים או להפגין אלימות כלפי הסובבים אותם; לנבל את פיהם בצורה מזעזעת; ולהיות חסרי יראה לחלוטין בפני מבוגרים. תסמינים מעורבים גם הם נפוצים אצל בני נוער עם ההפרעה הדו-קוטבית. למתבגרים מבוגרים יותר המפתחים את ההפרעה עשויות להיות יותר אפיזודות קלאסיות ותסמינים מהסוג הטיפוסי למבוגרים.

לעתים קשה להבחין בין ההפרעה הדו-קוטבית בילדים ובמתבגרים לבין בעיות אחריות העלולות להתעורר בגילאים אלה. לדוגמא, בעוד שרגזנות-יתר, פגיעוּת ותוקפנות עשויות להורות על הפרעה דו-קוטבית, הן גם עשויות להצביע על ליקויי ריכוז או על הפרעה היפראקטיבית, על הפרעת התנהגות, על הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD) או על סוגים אחרים של הפרעות מנטאליות הנפוצים יותר אצל מבוגרים כגון דיכאון משמעותי או סכיזופרניה. על אף שההיפראקטיביות הנובעת ממאניה וזו הנובעת מליקוי קשב וריכוז דומות מאוד, סביר יותר שיהיה זה הילד המאני שישבור חפצים באופן רצוני (ולא בטעות) ויהיה אלים או יאיים באלימות. גם שימוש בסמים יכול להביא להופעת תסמינים אלה. כבכל מחלה, טיפול יעיל תלוי באבחון נכון. ילדים או מתבגרים עם תסמינים רגשיים או התנהגותיים צריכים אבחון זהיר על ידי מומחה לבריאות הנפש. יש לקחת ברצינות כל ילד או מתבגר שיש לו תחושות אובדניות, או המנסה להתאבד, ולסייע לו מיידית על ידי הפנייתו למומחה בתחום בריאות הנפש.

 

מה גורם להפרעה הדו-קוטבית?

 

מחקרים הוכיחו שהפרעה דו-קוטבית מצביעה על חוסר איזון בתפקוד חומרים כימיים במוח הנקראים נוירוטרנסמיטרים. אף  על פי שהגורם הישיר למחלה אינו ידוע, ידוע שגורמים גנטיים, ביוכימיים וסביבתיים תורמים להתפתחותה. הפרעות ושינויים בתפקוד חומרים כימיים והורמונאליים בגוף יכולים להביא לאפיזודה מאנית או דפרסיבית בשל קיום מחלה נוספת, בשל שינוי בהרגלי הבריאות, בשל עָקָה (מצבי לחץ), בשל שימוש בסמים ממכרים, או בשל שינויים הורמונליים. בנוסף, מחקרים הראו שלעתים קרובות המחלה עוברת בתורשה המשפחתית, ושאירועי חיים מלחיצים או יוצרי מתחים עלולים לעורר חלק מהתסמינים.

 

כיצד מטפלים בהפרעה הדו-קוטבית?

 

רוב האנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית – אפילו אלה הסובלים מהצורות החמורות ביותר שלה – יכולים להגיע לצמצום תנודות מצבי-הרוח שלהם ושל התסמינים הנלווים בעזרת טיפול מתאים. כיוון שההפרעה הדו-קוטבית היא מחלה חוזרת ונשנית, מומלץ לטפל בה טיפול מניעתי ארוך-טווח. אסטרטגיה המשלבת טיפול תרופתי וטיפול נפשי היא אופטימאלית להתמודדות עם ההפרעה לאורך זמן.

ברוב המקרים, קל בהרבה לשלוט בהפרעה הדו-קוטבית בעזרת טיפול מתמשך ולא כאשר הטיפול ניתן לסירוגין. ואולם אפילו כשאין הפסקות בטיפול, עלולות להתרחש תנודות במצב-הרוח, ויש לדווח עליהן מיידית לרופא המטפל. יתכן שהרופא יצליח למנוע אפיזודה מלאה על ידי הכנסת שינויים בתוכנית הטיפול. תיאום מלא עם הרופא ותקשורת פתוחה אתו לגבי שאלות ואפשרויות טיפול עשויים להניב פירות מבחינת יעילות הטיפול.

בנוסף, כדאי להחזיק לוח יומי של תסמיני תנודות במצב-הרוח, של טיפולים, של דפוסי שינה, ושל אירועי יום יום – אלה יסייעו לאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית ולבני משפחתם להבין את המחלה טוב יותר. לדוגמא, החולה עשוי להבחין שלעתים קרובות לאחר שהוא שב בשעה מאוחרת מאירוע משמח, הוא נוטה לחוות אפיזודה מאנית קטנה; או ששינה עד שעה מאוחרת בבוקר באופן קבוע גורמת לו לדיכאון. לוח זה גם יכול לעזור לרופא לעלות על עקבות המנגנון של המחלה ולטפל בה בצורה היעילה ביותר.

 

תרופות

 

מרשמי תרופות להפרעה הדו-קוטבית ניתנים על ידי פסיכיאטרים–רופאים
(.M.D) המתמחים באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות. בעוד שרופאי משפחה שאינם מתמחים בפסיכיאטריה יכולים גם הם לרשום תרופות אלה, מומלץ שאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית יפנו לפסיכיאטר לשם טיפול. תרופות הידועות בכינוי “מייצבי מצב-רוח” הן הניתנות בדרך כלל כדי לשלוט בהפרעה הדו-קוטבית. ישנם כמה סוגי מייצבי מצב- רוח. באופן כללי, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית ממשיכים בטיפול עם מייצבי מצב-רוח למשך תקופות זמן ממושכות (שנים). תרופות אחרות ניתנות כתוספת כאשר יש צורך בכך, בדרך כלל לתקופות קצרות יותר, לטיפול באפיזודות של מאניה או דפרסיה הפורצות למרות מייצבי מצב-הרוח.

 

  • ליתיום, תרופת ייצוב מצב-הרוח הראשונה שאושרה על ידי מִנהלת המזון והתרופות האמריקנית (FDA) לטיפול במאניה, נחשבת כיעילה מאוד בשליטה במאניה ובמניעת הישנות של אפיזודות, הן מאניות והן דפרסיביות.
  • גם לתרופות נוגדות פרכוסים, כגון דפלפט/ואלפורל (סודיום ואלפרואט), טגרטול (קארבאמאזפין), למיקטל (לאמוטריג’ין) יש השפעות של ייצוב מצב-הרוח והן עשויות להיות שימושיות במיוחד לאפיזודות דו-קוטביות קשות-לטיפול.
  • תרופותאנטי-פסיכוטיותאַ טיפיות (לאטיפוסיות), כוללזיפרקסה (אולנזפין), ריספרדל (ריספרידון), סרוקוול (קוואטיאפין), ו-גאודון (זיפראסידון), – באלה משתמשים כטיפול אפשרי בהפרעה הדו-קוטבית, ומאושרות ע”י משרד הבריאות כקו טיפולי שני. על אף שתרופות אלה מכונות ‘אנטי פסיכוטיות’, מטופל עם ההפרעה הדו-קוטבית אינו חייב להיות פסיכוטי כדי להפיק תועלת מאחת מהן, וקבלת מרשם לאחת מהן אין פירושה שהאדם סובל מסכיזופרניה; תרופות אלה הוכחו כמועילות בטיפול במאניה חמורה ורופאים רבים מעדיפים את הטיפול באמצעותן במצב זה מאשר טיפול בליתיום ובנוגדי-פרכוסים.
  • ישנה אפשרות לשלב תרופות נוגדות פרכוסים עם ליתיום או זו עם זו להשגת יעילות מקסימלית.
  • ילדים ומתבגרים עם ההפרעה הדו-קוטבית בדרך כלל מטופלים בליתיום, אך יש שימוש גם ב-דפלפט/ואלפורל (סודיום ואלפרואט), וב-טגרטול (קארבאמאזפין), חוקרים בודקים את הבטיחות ואת היעילות של אלה ושל תרופות פסיכוטרופיות אחרות בילדים ובמתבגרים. יש עדויות לכך שדפלפט עלול לגרום לשינויים הורמונליים שליליים אצל בנות במהלך גיל ההתבגרות, ולתסמין השחלה הפוליציסטית אצל נשים שהחלו בנטילת התרופה לפני גיל 20. לפיכך, נשים צעירות שלוקחות דפלפט צריכות להיות במעקב זהיר אצל רופא משפחה.
  • נשים עם ההפרעה הדו-קוטבית המבקשות להרות, או הנכנסות להריון, עומדות בפני אתגרים מיוחדים בשל האפשרות של השפעות מזיקות של התרופות לייצוב מצב-הרוח על התפתחות העובר ועל היילוד היונק. לפיכך יש לדון בכל היתרונות והסיכונים של כל אפשרויות הטיפול עם רופא המיומן בתחום זה. טיפול חדש עם סיכונים מופחתים במהלך הריון והנקה נחקרים בימים אלו.
  • אם ישנה בעיית נדודי שינה, יתכן שתרופת בנזודיאזפין כגון קלונקס (קלונאזפאם), או לוריבן (לוראזפאם), תסייע בהטבת איכות השינה. ברם, כיוון שתרופות אלה עלולות לפתח הרגל פסיכולוגי בלקיחתן, עדיף ליטול אותן על בסיס קצר-מועד. לעתים מחליפים אותן בסוגים אחרים של תרופות מרדימות, כגון זודורם (זולפידם).
  • יתכן שיהיה צורך להכניס שינויים בתוכנית הטיפול בנקודות-זמן שונות במהלך ההפרעה הדו-קוטבית כדי להתמודד עם המחלה באופן יעיל יותר. יש לקבל הנחיות מפסיכיאטר לגבי שינויים כלשהם בסוגי התרופות או במינונן.
  • עדכן את הפסיכיאטר שלך לגבי כל תרופת-מרשם אחרת או לגבי תוספים טבעיים שאתה נוטל. חשוב להקפיד על כך מפני שתרופות ותוספים מסוימים הנלקחים יחד עלולים ליצור תגובות בין-תרופתיות בלתי נעימות.
  • כדי להפחית את הסיכוי להישנוּת או להתפתחות אפיזודה, חשוב לדבוק בתוכנית הטיפול. שוחח עם הרופא שלך אם יש לך אי-אלו דאגות או שאלות לגבי התרופות שאתה נוטל.

 

טיפול בדיכאון דו-קוטבי

 

מחקרים מראים שאנשים הסובלים מדיכאון במסגרת ההפרעה הדו-קוטבית נמצאים בסיכון להתחלפות מצבם במאניה או בהיפומאניה  או לפיתוח מחזוריות מהירה במהלך הטיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות.

לפיכך, תרופות מייצבות מצב-רוח נחוצות בדרך כלל, לבד או בשילוב עם תרופות אנטי-דיכאוניות, כדי להגן על אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית מחילוף זה. כאמור, ליתיום, דפלפט, למיקטל, וטגרטול, הן התרופות לייצוב מצב-הרוח המצויות ביותר בשימוש כיום, החוקרים ממשיכים להעריך את פוטנציאל השפעת ייצוב מצב-הרוח של תרופות חדישות יותר.

 

פעילות בלוטת התריס

 

מסיבות שאינן ידועות, לאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית יש לעתים קרובות תפקוד בלתי נורמאלי של בלוטת התריס – במיוחד תפקוד נמוך (היפותירואידיזם). כיוון שיותר מדי או מעט מדי הורמון מבלוטת התריס עשוי להביא לשינויי מצב רוח או רמת אנרגיה, חשוב שרופא יקיים מעקב אחר רמות ההורמונים המופרשים מבלוטת התריס.

לאנשים עם מחזוריות מהירה של ההפרעה הדו-קוטבית יש נטייה גם לבעיות בבלוטת התריס ולפיכך הם עלולים להזדקק לתרופות נוספות מלבד התרופות לטיפול בהפרעה הדו-קוטבית שלהם. כמו-כן, טיפול בליתיום עלול להביא לתת-תפקוד בלוטת התריס אצל אנשים מסוימים, שתוצאתו – צורך בתוספים (אלטרוקסין) להגברת פעילות זו.

 

תופעות לוואי של התרופות

 

לפני שתתחיל בנטילת תרופה חדשה להפרעה הדו-קוטבית, שוחח תמיד עם הפסיכיאטר שלך ו/או עם הרוקח שלך לגבי תופעות הלוואי האפשריות. תופעות הלוואי – כשתלוי כמובן באיזו תרופה בדיוק מדובר – עלולות לכלול עליה במשקל, בחילה, רעד, בעיות בתחום האישות, חרדה, נשירת שיער, בעיות תנועה, או יובש בפה. זכור לספר לרופא שלך על כל תופעות הלוואי שאתה נוכח בהן במהלך הטיפול. יתכן שיוכל לשנות את המינון או להציע תרופה אחרת שתשכך את התופעות הללו. אין לשנות או להפסיק את נטילת התרופות שלך ללא הוראת הפסיכיאטר.

 

לעולם אל תפסיק את נטילת התרופות שלך ללא התייעצות מוקדמת עם הרופא שלך

 

אם אתה נוטל תרופות, חשוב שלא תפסיק את נטילתן בפתאומיות. ישנן תרופות שאי אפשר להפסיק את נטילתן לפתע [מבלי שיהיו לכך השלכות מזיקות]; יש להפסיק את נטילתן באופן מודרג ובהשגחת רופא. שאל את רופאך מתי וכיצד להפסיק את נטילת התרופות.

חשוב גם להיות מודע לאופן שבו קיום מצוות עשוי להשפיע על נטילת התרופות שלך. תרופות מסוימות כגון ליתיום יש לקחת עם מים. לפיכך עליך להתייעץ עם הרופא שלך לגבי ימי תענית. בנוסף, לגבי צריכת יין (כגון בליל הסדר ) יש להתייעץ עם הרופא ולקבל ממנו הדרכה. אל תשנה דבר בתוכנית הטיפול התרופתי שלך בעצמך.

 

פסיכותראפיה

 

פסיכותראפיה או ‘טיפול בשיחות’ היא חלק חשוב בטיפול בעבור אנשים רבים. יש מקרים קלים עד בינוניים של דיכאון שבהם די בה בלבד. אנשים השרויים בדיכאון עמוק יתכן שלא יוכלו להפיק תועלת מפסיכותראפיה עד שהתסמינים שלהם יוקלו קודם על ידי אמצעי טיפול אחר. אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית ו/או השרויים בדיכאון כרוני בדרך כלל מפיקים תועלת משילוב של תרופות עם תראפיית שיחות. מטפל טוב מסוגל לסייע לחולה למתֵן דפוסים התנהגותיים או רגשיים התורמים למחלה. ישנם כמה סוגי פסיכותראפיה: בינאישית, קוגניטיבית-התנהגותית, קבוצתית, טיפול זוגי וטיפול משפחתי, ואלה הם רק אחדים מהסוגים הקיימים. חקור את הסוגים השונים כדי למצוא את הסוג שאתה חש שמתאים לך. פסיכותרפיסטים, למרות שהם מומחים ומלומדים מאוד, אינם רופאים ולכן אין הם מורשים לרשום תרופות.

 

טיפול בנִזעֵי חשמל (ECT)

 

טיפול זה מכוּון לאנשים עם תסמינים חמורים של דיכאון או לעתים עם מאניה. כשתרופות ופסיכותראפיה נכשלים בהפחתת התסמינים טיפול בחשמל עשוי לספק חלופה בטוחה ויעילה. טיפול זה לעולם אינו נכפה על אנשים ואין משתמשים בו כאמצעי להשגת ציות או כניעה.

גירוי חשמלי מתון למוח גורם לפרכוסים זמניים אשר מקלים על הדיכאון. תרופות מרפות-שרירים ניתנות למטופל המורדם כדי למנוע את הרעד. בדרך כלל נחוץ ממוצע של ששה עד שנים-עשר טיפולים במהלך תקופות של שלושה עד ארבעה שבועות. לאחר טיפול מוצלח, ניתן להתמודד עם אפיזודות דיכאוניות באמצעות תרופות אנטי-דיכאוניות או באמצעות מינונים אחזקתיים של טיפול בחשמל לעתים רחוקות יותר. כמו לכל טיפול, גם לטיפול בנזעי חשמל יש תופעות לוואי אפשריות. אף על פי שדוּוח על הפרעות בזיכרון, רוב המטופלים בנזעי חשמל חשיםשהיתרונותשל הטיפול עולים בהרבה על מגרעותיו – הם מעדיפים לשאת את תופעות הלוואי על פני האפשרות לסבול מדיכאון חמור ארוך-טווח. דבר זה נכון במיוחד לגבי מטופלים אובדניים, שלולא הטיפול בחשמל היו עלולים להוציא לפועל את דחפיהם אילו נאלצו לחכות שהטיפול התרופתי יפעל את פעולתו.

 

טיפולים אלטרנטיביים

 

 

משגב מכירה בכך שתוספים תזונתיים וטיפולים אלטרנטיביים אחרים מתפרסמים כבעלי השפעה חיובית על מצבי דיכאון או על  ההפרעה הדו-קוטבית, ונכנסים לשוק בתמידות. טיפולים אלטרנטיביים אלה כוללים אומגה-3 ,היפריקום (St. Johns wort),
(SAM-e)  ואחרים. ברם, לשני האחרונים יש השפעות גירוי אנטי-דיכאוניות, כך שלמעשה הם עלולים להחמיר דיכאון דו-קוטבי. יש ראיות מסוימות שאומגה-3 מסייע לטפל בדיכאון דו-קוטבי ואף מונע אותו, אך אין לקחתו כתרופה בלעדית אלא כתרופה משלימה. בשל העדר נתונים מחקריים, משגב אינה מביעה עמדה תומכת או מתנגדת לשימוש בהם. ברם, צרכנים צריכים להיות מודעים לכך ש’טבעי’ אינו תמיד שם נרדף ל’בטוח’. תוספים המיוצרים על ידי חברות שונות עשויים להכיל ריכוזים שונים של החומר הפעיל, ולטיפולים אלטרנטיביים אלה יכולות להיות תופעות לוואי, לכן יש לקרוא את התוויות שעל גבי התוספים בזהירות ולדון באפשרות נטילתם עם הרופא או עם הרוקח.

 

התאבדות

 

כיוון ששיעור ההתאבדויות עקב ההפרעה הדו-קוטבית הוא גבוה, יש לטפל מיידית בכל מי שחושב על התאבדות, וכדאי שהטיפול יינתן על ידי מומחה בתחום בריאות הנפש או על ידי רופא משפחה. יש לקחת ברצינות כל מי שמדבר על התאבדות. כפי הנראה, הסיכון להתאבדות גבוה יותר ככל שהמחלה נמצאת בשלב מוקדם יותר. לפיכך, הכרה בהפרעה הדו-קוטבית בשלב מוקדם, והבנה כיצד יש להתמודד עִמה באופן מיטבי, עשויות להקטין את סיכון ההתאבדות.

סימנים ותסמינים העלולים להתלוות להרגשות אובדניות כוללים:

  • דיבור על הרגשות אובדניות או על רצון למות
  • הרגשות של חוסר תקווה, שדבר לא ישתנה או ישתפר אי-פעם
  • תחושת חוסר ישע, שאין בכוחו של אף אחד לשנות דבר
  • הרגשת החולה שהוא בבחינת עול למשפחתו ולחבריו
  • שימוש לרעה באלכוהול או בסמים ממכרים
  • סידור עניינים אישיים (כגון ארגון עניינים כספיים או חלוקת רכוש כהכנה למוות)
  • כתיבת מכתב התאבדות
  • הסתכנות במצבים שניתן להרג בהם אם אתה חש אובדני או מכיר מישהו שחש כך:
  • הזעק רופא, פנה לחדר מיון, או טלפן לשירותי החרום כדי לקבל עזרה מיידית
  • הבטח שהאדם האובדני לא יישאר לבד
  • הבטח שאין לאדם האובדני גישה לכמויות גדולות של תרופות, לכלי נשק או לחפצים אחרים שבהם הוא עלול להשתמש כדי להזיק לעצמו

בעוד שיש ניסיונות התאבדות שאותם מתכנן האדם האובדני בזהירות במהלך תקופה ארוכה, ישנם ניסיונות אחרים שלא תוכננו היטב; הנקודות האחרונות שציַ ינו לעיל, אפוא, עשויות לעזור כאסטרטגיה ארוכת-טווח לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית. בכל מקרה, חשוב להבין שהרגשות ופעולות אובדניות הן תסמינים של מחלה שניתן לטפל בה. בעזרת טיפול מתאים, ניתן להתגבר על הרגשות אובדניות.

 

באילו מצבים נדרש אשפוז

 

במקרים מסוימים ימליץ הרופא על אשפוז. הצורך באשפוז עשוי לנבוע מכמה סיבות: תופעות לוואי של תרופות מסוימות עלולות להפוך את האדם לבלתי מסוגל לטפל בעצמו באופן זמני; הפסקת תרופות עשויה לדרוש תקופת פיקוח מבוקר; יתכן גם שניסיון התאבדות או אפיזודות מאניות חמורות עשויים לדרוש טיפול בסביבה בטוחה ומוגנת. אם ישנה המלצה להתאשפז, זכור להעלות את שאלותיך בדבר מהלך הטיפול בעודך מאושפז, ולקבל הערכה לגבי משך האשפוז שיידרש. לא תמיד מוכן החולה להתאשפז. את אלו שאינם מסוגלים לטפל בעצמם, או את מי שנראה כמהווה איום לעצמו או לאחרים, מוכרחים לאשפז בכפיה. אשפוז בכפיה הוא נדיר, אך יכול להציל חיים.

אם הטיפול אינו נוחל הצלחה, המשך לעבוד עם הרופא שלך על התוכנית הטובה ביותר שתוכלו לבנות לחיים מוצלחים עד כמה שניתן. אל תנסה לארגן לעצמך תוכנית תרופתית על ידי שינוי מינונים עצמאי, באמצעות שילוב תרופות ללא רשות מהרופא או על ידי שימוש לרעה באלכוהול או בסמים בלתי חוקיים. טיפול שנכשל יכול להיות מתסכל, ואנשים רבים חוו זאת. זכור שנקודה קשה זו היא רק צעד אחד בדרך לריפוי, ולא אמירה עובדתית לגבי החיים או הכרזה לגבי הצפוי בעתיד. המשך לנוע קדימה כדי למצוא את העזרה שאתה זקוק לה – וזכור שעוד תזכה למצוא תמיכה וסיוע !

 

לקיחת אחריות על המחלה שלך

 

כפי שקורה במחלות כרוניות אחרות כגון סוכרת, מחלת לב או אסתמה, אנשים עם הפרעות מצב-רוח צריכים לראות את עצמם כמנהלי  המחלה שלהם. ההפרעה הדו-קוטבית היא הפרעה רפואית ניתנת לטיפול, כפי אך אינה ניתנת לריפוי. יתכן מאוד שהטיפול הראשוני שתקבל יהיה הפעם היחידה בחייך שהפרעתך תטופל תרופתית. עם זאת, אצל רבים שבות ונשנות אפיזודות דיכאוניות ו/או מאניות חמורות בנקודת-זמן כלשהי בחייהם. אם כך קורה, אל תיכנס לפאניקה. ניסיונך מאפיזודות קודמות מקדם אותך בצעד ענק לעבר הכרת התסמינים לַ אֲ שורם, ולהשגת עזרה.

 

טיפול-עצמי

 

שמירה על בריאות טובה איננה ריפוי, אך היא יכולה להשפיע רבות על תחושת הרווחה הכללית שלך. החלק החשוב ביותר בטיפול העצמי הוא שמירה על הרגלי שינה קבועים – 8-7 שעות קבועות בלילה. בנוסף, תזונה נאותה ופעילות גופנית יכולים לעזור לך להרגיש טוב יותר. מצד שני, גורמים התורמים להפרעות מצב-רוח כוללים הרגלי שינה גרועים, חוסר בוויטמינים, עקה (מצבי לחץ), מחלות אחרות וטיפוליהן, תגובות בין-תרופתיות, רגישויות למזון, חילוף חומרים לקוי, בידוד חברתי ושימוש לרעה באלכוהול או בסמים ממכרים.

  • טול את התרופות שלך. אפילו אם אתה חש בטוב, התגבר על
    הפיתוי שלא לקחת את התרופות. אם תפסיק, אתה עלול לגלות
    שוב את הסימנים והתסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית.
  • שים לב לסימני אזהרה. יתכן שאתה ומטפליך כבר זיהיתם דפוס
    מסוים של אפיזודות בהפרעה הדו-קוטבית שלך ובמה שמעורר
    אותן. התקשר לרופא שלך אם אתה חש שאתה עומד בפני
    תחילת אפיזודה. שתף בני משפחה וחברים בערנות לסימני
    אזהרה.
  • הימנע מסמים ומאלכוהול. סמים, במיוחד ממריצים, כולל
    תרופות דיאטה ואלכוהול, עלולים לעורר אפיזודות של ההפרעה
    הדו-קוטבית.
  • עצור לפני שאתה נוטל תרופות אחרות. התקשר לרופא המטפל
    שלך בהקשר להפרעה הדו-קוטבית שלך לפני שאתה לוקח
    איזושהי תרופה שרשם לךרופא אחר. לעתים יש תרופות אחרות
    המעוררות אפיזודות של הפרעה דו-קוטבית, או שעלולות
    להיווצר תגובות בין-תרופתיות.

יתכן שתמצא תועלת בכתיבת יומן פעילויות, תזונה, מצב בריאות כללי, ובעבור נשים – ציון דפוס המחזור החודשי, וזאת כדי לעלות על עקבותיהם של גורמים אפשריים התורמים להפרעות מצב-הרוח שלך. שתף ביומן זה את מטפליך.

 

כיצד יכולים חולים ומשפחותיהם לקבל עזרה לטיפול בהפרעה הדו-קוטבית?

 

כל מי שיש לו הפרעה דו-קוטבית צריך להיות תחת השגחת פסיכיאטר המיומן באבחון ובטיפול במחלה זו. מומחי בריאות נפש אחרים, כגון  פסיכולוגים, עובדים סוציאליים פסיכיאטריים, ואחיות פסיכיאטריות,  יכולים לסייע לחולה ולמשפחתו בכך שיאירו את עיניהם לגבי גישות טיפוליות נוספות.

 

ניתן לקבל סיוע במקומות הבאים:

 

  • מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים
  • מרפאות פסיכיאטריות בבתי חולים
  • מרכזי בריאות-נפש קהילתיים
  • קופות חולים
  • מרפאות פסיכיאטריות פרטיות

 

אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית עשויים להזדקק לעידוד כדי שיסכימו להסתייע באחרים.

 

  • לעתים קרובות קורה שאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית אינם מבינים עד כמה הם מוגבלים, או שהם מטילים את האשמה לבעיותיהם על גורם כלשהו מחוץ למחלתם הנפשית.
  • אדם עם ההפרעה הדו-קוטבית עשוי להזדקק לעידוד נמרץ מרב, מבן משפחה או מחבר כדי לפנות לטיפול. לרופא המשפחה עשוי להיות תפקיד חשוב בהפנייתו למומחה לבריאות-הנפש.
  • עידוד ותמיכה מתמשכים נחוצים גם לאחר שהאדם פנה לטיפול, מפני שעשוי לחלוף זמן-מה עד שתימצא תוכנית הטיפול הטובה ביותר המתאימה לו ספציפית.
  • במקרים מסוימים עשויים אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית להסכים, כשההפרעה בשליטה, לדון במהלך הפעולה המיטבי למקרה של אפיזודה מאנית או דיכאונית בעתיד.
  • כמו במחלות רציניות אחרות, ההפרעה הדו-קוטבית קשה גם לבני הזוג, לבני המשפחה, לחברים ולמעסיקים.
  • בני המשפחה של אדם עם ההפרעה הדו-קוטבית נאלצים לעתים קרובות להתמודד עם הבעיות ההתנהגותיות הקשות שלו, כדוגמת הוצאת כספים פרועה במהלך מאניה או הסתגרות קיצונית במהלך דיכאון, ועם ההשלכות המתמשכות של התנהגויות אלה.

לבני משפחה ולחברים

 

לחיות עם אדם שיש לו הפרעה דו-קוטבית – זהו אתגר עצום. כבן משפחה, כחבר או כתומך נאמן, חשוב שתלמד על המחלה ותתעדכן  במצבו של יקירך כדי שתדע מתי לעזור ומתי להשאיר את העניינים כפי שהם. לדוגמא, אם מכריחים אדם המצוי בדיכאון חמור לפגוש אורחים, הדבר עלול להעלות מאוד את רמת החרדה שלו במקום לרומם את רוחו. מצד שני, לתת לאדם להישאר מבודד במשך זמן רב מדי כשהוא בדיכאון חמור עלול להיות מסוכן אם הוא מגלה סימנים של מחשבות אובדניות.

עם אדם הנוטה לאפיזודות מאניות, השתדל להציב כללים במהלך תקופות של מצב-רוח יציב ודון איתו בנקיטת צעדי בטיחות, כגון בזמנים שבהם עדיף למנוע ממנו גישה לכרטיסי אשראי, לזכויות בבנק או למפתחות הרכב. כמו דיכאון אובדני, גם מאניה בלתי נשלטת עלולה לסכן את חייו של האדם. בשני המקרים אשפוז עשוי להועיל.

לעולם אל תתעלם מהערות לגבי התאבדות, או לגבי היזק עצמי. אם למישהו שאתה מכיר יש מחשבות על מוות או על התאבדות, דבר עם המטפל שלו. אל תבטיח סודיות אם אתה חושב שמישהו שוקל להתאבד. אם נראה לך שהוא מסוגל להזיק לעצמו, התקשר לפסיכיאטר המחוזי באזור, או לשירותי החרום.

תמיכה נפשית גם היא חשובה מאוד, כולל הבנה, סבלנות, חיבה ועידוד. היכנס עם האדם בשיחה והקשב לו רוב קשב. השתדל לא לנהוג כמטפל או להעלות תשובות לדאגותיו. לעתים קרובות אנשים פשוט רוצים מישהו שיקשיב להם. אל תבטל רגשות שהביע, אלא הצבע על המציאות והצע תקווה. הזמֵ ן את האדם המדוכא להליכה, לטיול, ולפעילויות אחרות.

עליות וירידות במהלך תקופות שונות בחיים הן תופעה נורמאלית. ברם, אנשים הסובלים מההפרעה הדו-קוטבית מתקשים מאוד לתפקד בעבודה, בבית הספר או במערכות יחסים אישיות. למרבה הצער, רבים אינם מקבלים את העזרה הנחוצה בשל הסטיגמה הנלווית למחלה — או מפני שאינם מבינים או מכירים בתסמינים. אולם, חשוב להכיר בכך שההפרעה הדו-קוטבית ניתנת לטיפול.

עם העזרה והתמיכה הנכונות, ההפרעה הדו-קוטבית ניתנת למיתון. ישנן פריצות דרך אדירות בטיפול בהפרעה הדו-קוטבית  כך שאנשים הסובלים ממנה יכולים לחיות חיים טובים ומוצלחים יותר. 
זכור, אינך לבד. יש הרבה תמיכה והדרכה שתוכל להיעזר בהם בדרכך.
התקשר למשגב בטלפון 02-5808008 וקבל את העזרה והעידוד שלהם אתה זקוק.

משגב, יעוץ והכוונה לבריאות הנפש

 

עוד בלב אבות על הפרעות דיכאוניות:

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים

מהן הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים?

אם אתם חושבים שילדכם או המתבגר במשפחתכם סובל מהפרעה דיכאונית עליכם לדעת שקיימים שני סוגים:

  • דיכאון ראשי עיקרי (major depression), שנקרא גם דיכאון חד-קוטבי (unipolar depression).
  • דיכאון מאני (manic depression) שנקרא גם הפרעה דו-קוטבית (bipolar Disorder).

עד לפני חמש עשרה שנה לא חשבו שילדים ומתבגרים עלולים לסבול מהפרעות דיכאוניות. אולם עתה הרופאים מודעים להפרעות האלו הן אצל ילדים והן אצל מתבגרים. ברוב המקרים ניתן לאבחן את אותם הסימנים כמו אצל מבוגרים. בממוצע 2% מבין הילדים ו – 5% מבין המתבגרים נמצאים בין הנפגעים. על מנת להגיע לאבחנה מדויקת צריך לאבחן במשך לפחות שבועיים מצב רוח דיכאוני, ובנוסף לפחות ארבעה סימנים נוספים או שלושה סימנים אצל ילדים בגיל למטה משש (ראה טבלה להלן).

דיכאון ראשי

דיכאון ראשי הוא בעיה רפואית רצינית ואין לבלבל אותו עם העליות והירידות במצב הרוח המקובלות אצל ילדים ומתבגרים. אירוע לא מטופל עלול להימשך בממוצע שבעה חודשים. ארבעים אחוז מבין הנפגעים סובלים מהישנות המחלה תוך שנתיים. אחד מתוך שלושה ילדים דיכאוניים מפתח סימנים פסיכוטיים כגון: הזיות, מחשבות שווא או פרנויה. אפילו לאחר החלמה רוב הילדים מתקשים באופן משמעותי לתפקד בחברה.

מתבגרים הסובלים מדיכאון הם בסיכון משמעותי להתאבדות ולעתים קרובות מתקשים לתפקד בחברה, נוטים לצרוך סמים ומשקאות ומתקשים לקיים קשרים אישיים.

סימנים של דיכאון

1. שינוי בתיאבון או במשקל הגוף (עליה או ירידה). אצל ילדים אין עליה במשקל בהתאם לגיל.

2. שינוי בהרגלי השינה (נדודי שינה או שינה רבה מידי) כמעט בכל יום.

3. התנהגות עצבנית או שקטה מידי.

4. העדר עניין או הנאה.

5. העדר מרץ – עייפות כמעט בכל יום.

6. רגשות של חוסר ערך אישי ורגשי אשם לא מבוססים.

7. קושי בריכוז, חוסר יכולת להחליט.

8. התנהגות קולנית פוגעת ולא חברותית.

9. התפרצויות אלימות וקושי בשליטה עצמית.

10. היעדרויות מבית-הספר והסתלקות מאירועי חברה ופעילויות ספורט.

11. מחשבות חוזרות ונשנות על מוות, התאבדות בפועל או בנטייה.

הפרעה דו-קוטבית

כאשר לילד הסובל מדיכאון ראשי יש גם סימנים מאניים, האבחנה הנכונה היא הפרעה דו-קוטבית או דיכאון מאני. ההפרעה הזאת מאופיינת בשני סוגי הסימנים:

א. סימנים של דיכאון ראשי

ב. סימנים מאניים

מאניה מתבטאת במצב רוח מרומם או רגזנות, מרץ נפשי וגופני חריג וביטחון עצמי ללא שיעור. הפעילויות המאניות אינן ממוקדות, אימפולסיביות וללא מטרה ותכלית, הגורמות לעתים קרובות להפרעות ולקשיים מרובים. דוגמה לכך עשויה להיות ילד המסרב לישון, מתעקש לבצע פעילויות קשות מאוחר בלילה, מדבר ללא הפסקה ובכפייתיות ומסרב להקשיב לאחרים או לציית להוראות.

כאחוז מכלל האוכלוסייה סובלים מן ההפרעה הזאת. כ 25% מן הנפגעים מקבלים את ההתקף הראשון בגיל ההתבגרות. אצל רבים מביניהם ההפרעה הזאת קיימת במהלך כל החיים כאשר התקפים של דיכאון או מניה חוזרים לעתים קרובות.

מהם הגורמים ל הפרעות דיכאוניות ?

אלו הן הפרעות על בסיס גופני, המאופיינת בהפסקות של המעבירים הנוירולוגיים בתוך המוח. מחקרים מדעיים מצביעים על הבדלים ביולוגיים אצל ילדים ומתבגרים מדוכאים בהשוואה לקבוצות נורמאליות. גורמים גנטיים חשובים ביותר בהתפתחות ההפרעות האלו. המקרים הקשים ביותר של הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ומתבגרים מופיעים לרוב במשפחות בעלות בסיס גנטי בולט של המחלה.

אלו טיפולים יעילים ב הפרעות דיכאוניות ?

בהפרעות דיכאוניות צריך טיפול של פסיכיאטר בעל התמחות בתחום ילדים ומתבגרים ובעל ניסיון קליני מקיף בתחום זה. הטיפול כולל בעיקר תרופות, פסיכותרפיה ומתן מידע, כלים ותמיכה למשפחה.

טיפול תרופתי

לטיפול תרופתי מתאים יש השפעה מכריעה על מהלך ההתפתחות של שתי ההפרעות. המחקר המתקדם בקשר לבסיס הגופני של הפרעות נפשיות אצל ילדים העלה את מודעות הרופאים לרשום להם תרופות פסיכיאטריות. החלטות בנדון צריך לקבל בזהירות בשיתוף מלא עם ההורים. על הרופא לתת הסבר מלא ומקיף על הסיבות למתן התרופות, התועלת שהן עשויות להביא, תופעות לוואי אפשריות וחלופות אחרות. לתרופות מסוימות יש השפעה חיובית בהתמודדות עם סימנים מיידיים ולזמן ארוך אצל ילדים הסובלים מהפרעות נפשיות.

פסיכותרפיה

קיימות גישות רבות ושונות בעזרה לילדים הסובלים מהפרעות רגשיות קשות. בדרך כלל הטיפול יכלול שיחות ארוכות עם הילד על הרגשות והבעיות שלו. הטיפול הזה יתמקד בעזרה להבין את הבעיות הנוכחיות שלו וכיצד הוא יוכל לשפר את היחסים שלו עם הסובבים אותו.

טיפול התנהגותי – שנקרא לפעמים שינוי התנהגותי מתמקד בהתנהגות החיצונית של הילד ומנסה לשנות את אותם דברים שאינם מקובלים או גורמים לתוצאות שליליות. גישה זו מעודדת מתן פרסים עבור התנהגות חיובית ומחזקת את יכולת ההתמודדות האישית. המשפחה מהווה חלק חשוב באסטרטגיה לשינוי ההתנהגות בכל הסביבה של הילד.

טיפול תומך – לעתים קרובות מכנס קבוצה של צעירים שיש להם בעיות דומות ועוזר להם להתגבר על הבדידות במאמץ להתגבר על הבעיות שלהם ובהענקת סביבה אוהדת לשיחה גלויה על פחדים ובעיות. לעתים גם בני המשפחות לוקחים חלק בסוג זה של טיפול קבוצתי, בעיקר כשזה ממוקד בהקלת הלחצים בבית ומתן כלים להתמודדות.

בלי קשר לסוג הטיפול שעליו הגעתם להסכמה עם המטפלים המקצועיים, חשוב ביותר ליצור בסיס הבנה רחב עם המטפל בילדכם. כהורים עליכם להיות מיודעים ומעורבים בטיפול של ילדכם. הורים יעדיפו לעבוד עם מטפל המוכן להתחשב בתפקידכם ולא מתייחס אל המשפחה כמקור לבעיה של ילדכם, אלא רואה בכם גורם מחזק ותומך.

תמיכה במשפחות – זה עוזר למשפחות לדעת שהם לא בודדות ושניתן לקבל תמיכה במאבק שלהן. בני המשפחה יכולים ללמוד טכניקות התמודדות ולהבין טוב יותר את מהות ההפרעות הדיכאוניות.

מתוך אתר האינטרנט "בנפשנו" – מוקד לנפגעי נפש ומשפחותיהם. המוקד הפסיק את פעילותו ואתר האינטרנט כבר לא קיים.

עוד מאמרים בלב אבות על דיכאון והתאבדות בקרב בני נוער:

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?