תגית: התבגרות גופנית

"הורות והתבגרות": תופעת החיפוש העצמי של בוגרים

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

 


הרב צחי להמן, חבר הנהלת צהר

והרב אביחי רונצקי, ראש הישיבה הגבוהה באיתמר ולשעבר הרב הצבאי הראשי של צה"ל

מאמרים בלב אבות מאת הרב צחי להמן:

article icon כיצד לעזור לבן עשרים ומעלה 
article icon מחשבות והרהורים על ילד שאינו שומר תורה ומצוות

מאמרים על חיפוש עצמי בהודו:

הילדים נוסעים להודו

משל הענבים והיין

יין לקידוש

שלושה שלבים עוברים על הענבים עד שנראה אותם בכוס הקידוש.

האחד – לאחר קטיפתם מהעץ, הם מאוד נחמדים ומתוקים. אם נביט בהם נהנה מהמראה שלהם, אפשר לאכול כמות נכבדה בלי לחשוב הרבה, "ההשקעה מועטה – ההנאה רגעית"!

השני – הוא השלב שבו לוקחים את הענבים ודורסים אותם, ומניחים אותם בחביות לתקופת הרתיחה, כדי שהסוכר שבהם יהפוך לאלכוהול וליין. בתקופה זו אם נעיף מבט לתוך החביות, נעוות את פנינו, למראה התכולה שנמצאת בהן – בלגן של קליפות וגרעינים בתוך רטיבות המעלה ריח רע שמזכיר ריקבון וסירחון. וכל שכן אם נטעם ממנו, זה ממש יעורר בחילה, ונצטרך לפלוט. "כל הענבים – אינם ראויים לכלום"!

השלישי – זהו השלב שלאחר הרתיחה. אם נביט כעת לתוך החבית, כבר לא נראה את הקליפות והגרעינים (הם שקעו מזמן), רק נראה משקה אדום וצלול, עם ריח משכר של יין טוב וחשוב. אם נלגום ממנו מעט נרגיש מיד את הטעם העמוק בפה, ולאחריו התרוממות הנפש, כמאמר חז"ל במסכת הוריות "חמרא וריחנא פקחין", שהיין מפקח את המוח, וודאי נקדש עליו בליל שבת.  "ההשקעה רבה – ההנאה והתועלת נמשכת וסועדת"!

ויהי היום, ושני אנשים ניגשו אל החבית בשלב השני שלה. האחד לא חכם (בלשון המעטה), כאשר ראה את מה שקרה עם הענבים הנחמדים והמתוקים וכיצד הכל התקלקל, הוא תפס את החבית ורצה להשליכה לזבל. "לפחות שהיא לא תסריח את הבית" הוא אמר. ניגש אליו השני, שהיה חכם, ואחז בידו ואמר "אל תביט אל המראה שלה כרגע, המתן בסבלנות, כי לעולם לא תוכל להגיע אל היין הטוב, אם היא לא תעבור את השלב של הרתיחה והסירחון הזמני".

הנמשל מובן בלא צורך  להאריך.

השלב הראשון – הילדים הם נחמדים ומתוקים, "ההשקעה מועטה (יחסית) – וההנאה שלהם ומהם רגעית".

השלב השלישי – הם מבוגרים, עם ניסיון חיים, עמקות המחשבה וריבוי תועלת במעשים נכונים ושקולים, "ההשקעה רבה – ההנאה והתועלת נמשכת".

השלב השני שבאמצע הוא "גיל ההתבגרות". לא רואים כלום רק בלגן של שטויות וערבוב של רע וטוב יחד.

הבה נהיה כחכם שלא זרק את הכל, אלא המתין בסבלנות, "כי לעולם לא נגיע לבגרות וליין הטוב, בלי לעבור את שלב הרתיחה של גיל ההתבגרות".

יחיאל מ. מושקוביץ, ייעוץ והדרכה לקשיי למידה והתנהגות, ארה"ב

עוד בנושא בלב אבות:

בני הנעורים / דורית שילוח. סקירה תמציתית של ההתנהגויות המאפיינות את גיל ההתבגרות, ולצידן הכוונות חינוכיות.

וידאו: גיל ההתבגרות, תקופת שינויים והתפתחות / אלישע אזר. סיכום תמציתי על תקופת גיל ההתבגרות מתבחינת המתבגר/ת עצמו/ה

קשרים בוסריים

קטע מתוך שיחה

נער מעוניין בנערה? יש לזה מקום אבל לא עכשיו. עליו להתאפק כי הוא צעיר מדי. זה יגיע אחר-כך בצורה טובה יותר. כעת זהו קשר בוסרי.

אכן, הנער נמצא במלכוד מסוים. מצד אחד הוא משתוקק להתחתן, ומצד שני הוא אינו יכול מבחינה כלכלית וחברתית, ואינו מוכן מבחינת הבגרות הנפשית. אמנם, מותר על-פי ההלכה להתחתן בגיל שש-עשרה, אבל בני הזוג אינם בשלים לכך. נישואי בוסר אינם טובים, וקל וחומר קשרים בוסריים אינם טובים, מלבד היותם אסורים על-פי ההלכה. יש בהם בריחת הנער מעצמו. אדם צריך אינטימיות עם עצמו לפני שהוא בונה אינטימיות עם הזולת. הוא טרם מצא את עצמו. הוא טרם יודע מיהו ומהו.

בגיל ההתבגרות הנער מחפש את עצמו, ומנסה להגדיר את עצמו בתהליך של הזדהות ודחייה. בגיל זה הנער סופג המון רשמים, שומע, לומד וקורא דברים סותרים לרוב. יש לו אנדרלמוסיה בתוך הראש והוא צריך לעשות שם סדר: כזה ראה וקדש, כזה ראה וטמא. זה כן וזה לא. הוא ממיין לאט לאט את היסודות שקלט. בתוך כל המערבולת הפנימית הוא צריך למצוא את עצמו. ודאי, במקום למצוא את עצמו, תמיד קל יותר לברוח אל נערה נעימה שאפשר לשוחח איתה שיחות נשמה עד עומק הלילה. אבל בכך הוא לא פתר כלום. באמת הוא אינו אוהב אותה, אלא מוצא בה את עצמו. היא אמצעי בשבילו. לא אמצעי במובן הגס, אלא אמצעי אציל, אבל זה עדיין יחס מכשירי.

שאלה: מה רע בזה ששניהם עושים אותו דבר בדיוק? כל אחד נעזר בשני כדי לגלות את עצמו!

תשובה: זה אמנם נכון, אבל שניהם עדיין בתוך הבוץ. זה חיובי שבנים יעשו זאת עם בנים, ובנות עם בנות. הבן צריך להיות פתוח עם חבריו ולשוחח איתם, אבל כשהוא נמצא עם בת הוא חומק מהבירור העצמי. אין זה בירור אמיתי אלא הוא מתענג להיות בחברתה. היא מקשיבה לו, והוא מדבר. הוא שמח שסוף סוף מישהו מקשיב לו, אך אין זה אמיתי ומחובר אל החיים. ישנו משל על איש אחד שהלך לנשף מסכות ופגש שם אישה מעניינת ונעימה מאוד, דיבר איתה שיחת נשמה עמוקה עד חצות הלילה, שעזרה לו מאוד, לא כמו עם אשתו המרשעת, ובחצות כשהורידו את המסכות, הוא גילה שזו אשתו (הפילוסוף שופנהאור). בקיצור, הנער צריך לבנות את עצמו, לעשות סדר בתוך עולמו, ולא לרוץ להתחבר עם עולם אחר. זו התחברות עדינה ומסובכת. כל זה במובן הפסיכולוגי, מלבד האיסור ההלכתי.

שאלה: איך משכנעים את הנער או הנערה שזה באמת כך?

תשובה: כשהוא כבר מקושר איתה, אין לכך סיכוי רב. מלכתחילה יש לדאוג שלא ייווצר קשר, כי זה אסור וגם לא בריא. אין תחבולה איך משכנעים בעניינים אלו. עלינו לדבר, לשוחח, לברר, ובעיקר לדובב אותו. הוא צריך להבין את העניין, לא אנחנו. כדי שיפנים את הדברים, צריך לדובב אותו, ואפשר להדגים גם בסיפורים. הוא צריך לחוש ולא רק לקלוט שכלית.

באופן כללי, הנער צריך ללמוד איפוק, גבורה והמתנה. עליו לדעת שישנן בעיות בלתי-פתירות, לא רק בתחום הזה. זה מה שמבדיל בין ילד קטן למתבגר. ילד קטן אינו סובל בעיות בלתי-פתירות. הוא רוצה סוכריות, אומרים לו שאין, אך הוא מתעקש. מראים לו שאין בארון המטבח, ולא בארון אחר, מסבירים לו שהמכולת סגורה בלילה, שאין מכולת אחרת ביישוב, שאי-אפשר לנסוע לתל אביב וכן הלאה. הוא אינו מסוגל לעכל בעיות שאין להן פתרון. לעומתו, המתבגר צריך להבין שיש בעיות שאין להן פתרון כרגע, וצריך ללמוד לחיות איתן, בתקווה שהעתיד אולי יפתור אותן חלקית. הדבר נכון לא רק בתחום שלנו, אלא בתחומים רבים. יש כאן בעיה בלתי-פתירה.

צריך ללמוד גבורה ואיפוק. מעשה בבחור שלא נתן מתנה לכלתו, כנהוג באותו מקום, משום שהיה עני. נעלבה הכלה ושאלה אותו: "איזו מתנה אתה נותן לי לחתונה"? אמר לה: "המתנה שלי היא שאת הבחורה הראשונה בחיים שלי שאני חושב עליה ושאני מסתכל עליה. זו מתנה". איזה טוהר עילאי! צריך ללמוד איפוק, צריך להמתין, לא להיות משועבד לפולחן העכשוויזם. אי-אפשר לחטוף מיד וליהנות מיד, לקחת הכל ולגעת בכל.
הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל, וראש ישיבת "עטרת כהנים"

הורים, מתבגרים, ומה שביניהם

"גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים מהירים", אומר הפתגם, "מגיל 12 עד גיל 18, ההורים מזדקנים בעשרים שנה לפחות…". מי היה מאמין שהילד הקטן והמתוק, זה שציית לכל פקודה והלך בשמחה עם אבא לבית הכנסת, מגלה פתאום ניצני מרדנות. מתחיל לחזור הביתה בשעות מאוחרות (ולהתעורר בבוקר בהתאם…), מוסיקה קולנית בוקעת מחדרו, הלימודים והמחויבות לבית אינם עומדים בראש מעייניו, וגם הבגדים והשער שלו/ה – לא בדיוק תואמים לאופנת מאה שערים האחרונה. "איך זה קרה? איפה טעינו?", מתייסרים ההורים, "כשהיינו בגילו לא חלמנו להתנהג כך!".

לפני הכול – בואו נירגע. מה שקורה לא אומר שהבן השתגע, וגם לא שאתם אשמים במה שעובר עליו. זה לא אישי נגדכם. כל זה הוא חלק מתהליך של חיפוש וגילוי עצמי, ושלבים בגיבוש האישיות ועיצוב הזהות שלו. מה שהילדים צריכים בתקופה המבלבלת הזו יותר מכל הוא אבא ואמא יציבים, חזקים ואוהבים. מחקרים מראים שהשפעת ההורים על עיצוב זהותו ודרכו של הנוער הדתי חזקה יותר מהשפעת המחנכים והחברה הסובבת!

בתקופה סוערת זו יש כמה שאלות יסוד שעלינו לשאול את עצמנו: האם אנו מסוגלים להכיל את המתבגר שלנו גם כשאינו מתנהג בדיוק כפי שהיינו רוצים? האם אנחנו מסוגלים לייצר איתו/ה שיח שלא עוסק רק בשעה שבה הוא חזר הביתה או ב"איך שהיא מתלבשת"? האם אנו מסוגלים למצוא את האיזון בין הצבת גבולות ברורים (אך ריאליים) לבין נתינת מרחב לביטוי האישי ולהתנסות? תשובה נכונה לשאלות אלו תעזור לנו לעבור את התקופה הזו בצורה בריאה וקלה יותר.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

גיל ההתבגרות: הצבת גבולות ויחסים בין הורים למתבגרים

תקופת ההתבגרות ידועה כאחת התקופות הקשות יותר בהתפתחותם של ילדים. הקושי אינו נחלתם הבלעדית של ההורים והמשפחה, אלא גם של המתבגר עצמו. עם זאת חשוב לזכור שמתוך הקשיים צומחים ההישגים, ובסיכומו של דבר מתפתחת מערכת יחסים חדשה בין המתבגר לבין הוריו ולסביבתו הקרובה.

תקופת ההתבגרות – הנמשכת בדרך כלל בין גיל 12 לגיל 20 – קשה בעיקר משום הניגודים והסתירות הטמונים בה. בתקופה זו, שבה הילד עובר תהליך של התפתחות והופך להיות מבוגר, קיים מתח מתמיד בין תלותיות לבין עצמאות, בין התחושה של "אני יודע הכול" לבין חוסר אונים, בין הצורך להיות בקרב המשפחה לבין הרצון להימצא בקרב חברים, בין הרצון להתנסות בדברים חדשים לבין הצורך להישאר עם המוכר והידוע.

בגיל ההתבגרות המתבגר נמצא במסע מתמיד למצוא את עצמו, להגדיר את עצמו ביחס לאחרים ולבנות לעצמו זהות אשר תכלול לא רק מרכיבים ממשפחתו, אלא גם מרכיבים חדשים ומקוריים משלו.

תהליך זה הוא ארוך ולעתים מייגע, ואיננו עובר על כל משפחה ועל כל מתבגר באותה מידת קושי. ישנן משפחות שתקופה זו – או חלק ממנה – קשה להן, סוערת ורווית מתחים, בעוד משפחות אחרות חוות את תקופת ההתבגרות בשקט יחסי.

אחת הדילמות השכיחות יותר בתקופת גיל ההתבגרות היא מידת החופש שרצוי לתת למתבגרים. הדעות בקשר לכך שונות, הן בקרב ההורים והן בקרב המתבגרים, ואין לכך תשובה אחת נכונה. הדבר משתנה ממשפחה למשפחה וממתבגר למתבגר, ולעתים קרובות באותה המשפחה נדרשת לכל מתבגר מידת חופש שונה. עם זאת אין לשכוח כי גם אם לא יודו בזה, מתבגרים רוצים גבולות – הגיוניים, גמישים וכאלה הניתנים למשא ומתן – אבל גבולות.

עניין הצבת גבולות הוא מהמרכזיים בגיל ההתבגרות, ולעתים קרובות הוא יוצר עימותים בין הורים למתבגרים. למעשה, הצורך בהצבת גבולות יוצר דילמה הגורמת לבלבול ולמתח בקרב הורים ומתבגרים כאחד:

מבחינת ההורים – מצד אחד הם רוצים כי המתבגר שלהם ילמד לקחת על עצמו יותר אחריות ויפעל בצורה בוגרת יותר. מצד שני, לא תמיד ההורים סומכים על השיפוט של המתבגר, לא תמיד הם מסכימים עם ההחלטות העצמאיות שהוא מקבל ולא תמיד הם מוכנים לקחת את הסיכונים שהוא מוכן לקחת. ישנם הורים החוששים כי מתן עצמאות למתבגר יביא לירידה בהשפעתם עליו.

מבחינת המתבגרים – מצד אחד הם רוצים להתנסות בדברים חדשים ולהרגיש גדולים, ובשל כך אינם רוצים שיגידו להם מה לעשות (באיזו שעה לחזור הביתה, מתי להכין שיעורי בית, עם מי לצאת ואיך להתלבש). הם חושבים כי הדרך לגבש את זהותם היא על ידי דחיית הזהות של הוריהם.  מצד שני, תקופת ההתבגרות מתאפיינת בחוסר ודאות, עם קשיים רבים ועם אתגרים רבים. המתבגר שואף להתנסות בחוויות חדשות, במיוחד חוויות השייכות לעולם המבוגרים, אבל החוויות האלה מובילות אותו לפעמים למצבים הדורשים כוחות נפש וניסיון חיים שלא עומדים עדיין לרשותו. במקרים כאלה מתברר לו שבכל זאת, הוא עדיין זקוק קצת להוריו.

יוצא אפוא שהורים ומתבגרים כאחד חווים את תקופת גיל ההתבגרות כתקופה של מתחים – בין קירבה לריחוק, בין תלות לעצמאות ובין התכנסות להתפרצות. ניגודים אלה אינם יוצרים בהכרח עימותים בין מתבגרים להוריהם. ככל ששני הצדדים יבינו זה את זה ויכבדו זה את זה, כך תעבור תקופה זו באופן רגוע יותר. גם בנקודות הקשות והמתסכלות יותר חשוב לזכור כי מדובר בתהליך נורמטיבי העובר על כולם, וכי במקרים רבים מידה מסוימת של עימות היא אפילו בריאה וחיונית. חשוב לכולם לזכור כי מדובר בתקופה של שינוי והתפתחות, וכי גם אם עכשיו היא קצת סוערת, בעתיד היא תלך ותירגע.

לא צריך לפחד מהמתבגרים, גם לא מעוצמות הכעסים שלהם. אין לשכוח שהם זקוקים לְהורים שבצד היותם חזקים, יציבים ובטוחים בעצמם, הם בעלי יכולת להיות גמישים. יכולת ניווט נכונה של ההורים בתקופה הזאת תבטיח התפתחות נפשית בריאה של המתבגרים, שהם, למעשה, המבוגרים של מחר.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

© כל הזכויות שמורות לד"ר דניאל גוטליב ולמכון שינוי.

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´

האתגרים והשאלות החינוכיות המתעוררות בעניין ההתייחסות הנכונה לילדינו יכולים להביא למתחים עם הילדים, לאי הסכמה ולמתח בין ההורים באשר לדרך ה'נכונה' לחנך את הילדים. ההולך ב'דרך הלא נכונה' מואשם בהרס העתיד של הילדים והמשפחה, ח"ו.

חשוב לזכור כמה דברים חשובים בהתמודדות זו:

פתיחת ערוצי תקשורת רבים עם הבת יביאו להפחתה ניכרת של המתח. כלומר, אם ערוץ התקשורת היחיד (כמעט) בין האב לבתו נוגע להתנהגויות השליליות שלה, הנתק ילך ויתעצם. הבת תרגיש שהיא בעצם לא מעניינת את אביה וכל מה שמעניין אותו זה שמירת הצניעות שלה. במקרים כאלה היא יכולה להבין ש'הנשק' שלה הוא יעיל – היא מצליחה להכאיב כל הזמן על ידי ההתנהגות השלילית שלה.

לעומת זאת, אם הוא מתעניין במישורי החיים האחרים של הבת, לדוגמה: איך הולך לה עם החברות, תנועת הנוער, אפיזודות בביה"ס, התלבטויות ערכיות שעלו בכתה,אומנות, חוגים, וכו' נוצר מצב של קשר הדוק, ערוץ אחד סתום אבל יתר הערוצים הפתוחים מחפים עליו.

הדבר דומה לכביש סתום שישנה אפשרות לנסוע בכבישים עוקפים. לעומת מצב שבו יש רק כביש אחד שסגור עכשיו לתנועה…

לא נכון לוותר על ההתנגדות העקרונית להתנהגויות השליליות בעיני ההורים. ההורים צריכים להביע את התנגדותם למה שלא נראה בעיניהם. ויתור או התעלמות יוצרים תחושה של חוסר אכפתיות.

השילוב של שני העקרונות לעיל הוא הדרך הנכונה. חשוב לשדר לבת שיש לנו המון דברים שאנחנו מסכימים עליהם ורואים עין בעין איתה, ויש לנו דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם ואנחנו 'תקועים' בהם.

מכיוון שמדובר בגיל ההתבגרות, הרי שמדובר בשלב מעבר ממצב שבו אנחנו מחליטים עבור ילדינו כמעט הכול למצב שבו הם בוגרים ומחליטים את החלטותיהם לבד. בני הנוער מביעים במילים ובמעשים את התנגדותם לכך שההורים שלהם ממשיכים להחליט עבורם. הכרה של ההורים במצב, והגעה לפשרות מתוך הבנה ש"אנחנו לא מחליטים הכול בשבילך אבל את גם לא יכולה להחליט הכול עבור עצמך עדיין" מאפשרות להגיע למצבים מוסכמים. לדוגמה: להתפשר על שעת ההגעה הביתה בתנאי שהבת קמה בזמן ביום למחרת. או לאפשר פריטים מסוימים של לבוש ואחרים להשאיר מחוץ לדיון.

לא תמיד הילדים עומדים בהסכם. חשוב לזכור שמרכיב מרכזי בחינוך שלנו הוא לחנך את ילדינו לעמוד בהסכמים ולכבד את הבטחותיהם. תזכורת לכך שאנו מצפים מהם לעמוד בדבריהם פועל את פעולתו לאורך זמן.

החשש של האבא שבתו תהיה חילונית הוא חשש שיושב על הלב של כל אדם הרוצה לחנך את ילדיו לחיי תורה ויראת שמים. מאידך צריך לזכור שלכל אדם יש בחירה חופשית והוא אחראי לבחירה שלו. לעיתים ניתן לשמוע משפט של אדם בוגר שהוא לא שומר תורה ומצוות בגלל החינוך הלקוי שהוא קיבל בבית הוריו. משפט כזה הוא משפט שמסיר את האחריות של האדם למעשיו ויש בו הטעיה עצמית. התפקיד של ההורים הוא לחנך את ילדיהם בצורה הנראית להם טובה ונכונה וגם ראוי להתפלל לקב"ה שנצליח במשימת החינוך. בצד זה, חשוב לזכור שאין לנו שליטה על כך וילדינו יפעילו בעתיד את הבחירה החופשית שלהם באשר לחיי תורה ומצוות.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

 

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

הורות והתבגרות: לקראת האתגרים החינוכיים העתידיים

להאזנה להקלטת התוכנית:


.
 

הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

 

 

 

 

חלק א: למה קשה לנו לדבר על זה?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

 

הסרטונים באדיבות האתר מילה טובה ובסיוע האתר כיפה בהפקת הסרטונים.
נשמח מאוד לקבל תגובות, כמו גם שאלות, הערות או הצעות להמשך.
מוזמנים לשלוח תגובות במייל:
הרב יוני לביא

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

 

הסרט הוא חלק א' מתוך סדרה על איך לדבר עם ילדים על נושאים צנועים

לעוד סרטונים בסדרה :
(כדי לגבש התייחסות מסודרת ובהירה לנושא – מומלץ לצפות בסרטונים לפי הסדר)

חלק ב – מחיר השתיקה´אולי עדיף לשתוק ולא להתעסק בענינים ´צנועים´ עם הילדים? מי יודע מה זה יעורר ולמה זה יגרום?´ – מה המחיר שאנו משלמים על הבחירה להתעלם מן הנושא ולשתוק…

חלק ג – ארבעה עקרונות יסוד בהסברה / הגענו למסקנה שצריך לדבר על זה. לשבת עם הילדים או המתבגרים שלנו ולשוחח איתם על נושאים צנועים. איך עושים את זה כמו שצריך? מהם עקרונות היסוד כשבאים להסביר דברים כאלו?

חלק ד – חיים חדשים באים לעולם / יושבים בארוחת ערב ופתאום הילד שואל "אמא, איך את התינוק נכנס לך לבטן? ומאיפה הוא ייצא החוצה?" – איך מסבירים לילדים את הנושא הרגיש של איך באים ילדים לעולם

חלק ה – הגיע זמן ההתבגרות / מה עובר עליהם בגיל ההתבגרות? איך צריך להתייחס לשינויים הפיזיים והנפשיים שמגיעים בתקופה הזו? פרק מתוך סדרה להורים בנושא חינוך לצניעות

חלק ו – שמירת הברית ואוננות / מדוע בנושא ´שמירת הברית´ חמור כל-כך בהלכה? איך להתמודד עם הפחדים והקשיים שמתלווים אליו? כמה כיווני הסברה בנושא של שמירת הברית

חלק ז – מה רע בפורנוגרפיה? / מה הבעיה בראייה של דברים לא צנועים? מה עומד מאחורי תעשיית הפורנוגרפיה? מה יש בה שמושך אליה אנשים? מה ההשלכות של הצפיה בה? פרק נוסף בסדרה להורים

חלק ח – נטיות הפוכות / מה גורם לתופעה של נטיות הפוכות? האם יש דרך להתמודד איתה? כיצד עלינו להתייחס אל אנשים כאלו? ומה לעשות כאשר בני נוער מרגישים שהם נמשכים לבני מינם? פרק נוסף בסדרה להורים – כיצד לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים

חלק ט – מי ידבר על הנושא, מתי בדיוק / מתי הזמן הנכון לדבר על הנושא עם הילדים? מי אמור לעשות את זה? אבא? אמא? – הפרק האחרון בסידרה להורים – איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים