תגית: התמודדות

"אני אוהב אותי" – על הערכה עצמית בקרב מתבגרים ותפקיד ההורים

נערה מחייכת - על הערכה עצמית של מתבגרים

 

הערכה עצמית הינה חווייה סובייקטיבית שלנו כלפי עצמנו. ילדים נוטים לשפוט את עצמם על בסיס השוואתי לאחר שהפנימו מסרים חברתיים נורמטיביים לגבי מה "נכון" ו"מה לא נכון", מה "שווה" ומה "לא שווה". הפגנת הערכה ומתן חיזוקים חיוביים הן חלק מהדרכים שמציג מאמר זה עבור ההורים בהסתמך על מחקרים אשר הוכיחו כי הערכה עצמית גבוהה בקרב ילדים חיונית להתמודדותם המוצלחת עם אתגרי החיים.

 

כל אחד מאיתנו יודע במה מדובר. כהורים, מורים וחברים אנו יודעים לזהות אנשים, ילדים או מתבגרים בעלי הערכה עצמית גבוהה לעומת מבוגרים או ילדים חסרי בטחון ובעלי הערכה עצמית נמוכה. רובנו יודעים על עצמנו שישנם כישורים, מיומנויות, או דברים שאנו אוהבים, מעריכים בעצמנו וטובים בהם, לעומת מקומות בהם אנו חווים את עצמנו כלא טובים ומרגישים חסרי ביטחון לגביהם. דוגמה טובה לכך הנו דימוי הגוף שיש לנו. יש הגאים בגופם ומרגישים איתו טוב ונוח ויש מי שמתביישים בו ומרגישים לא טוב עם חלקים בגופם. חלקנו גאים ביכולות החברתיות שלנו וביכולתנו ליצור קשרים בין אישיים לעומת אחרים החווים חוסר ביטחון ביצירת קשר.

מכאן שהערכה עצמית הינה חוויה אישית, סובייקטיבית שיש לכל אחד מאיתנו לגבי עצמו. הקשר בינה ובין המציאות יכול להיות מקרי לחלוטין. הערכה עצמית יכולה להיות לגבי תחום מסוים: לדוגמה – "אני לא טוב בדברים טכניים" המאפיין הערכה עצמית בהקשר נתון. לעומת תחושת ערך כללית לגבי עצמי המאופיינת במשפטים כגון: " אני אוהב את עצמי על מי שאני" או: "אני כשלון".

מיהו ה"עצמי" וכיצד הוא נראה?

העצמי כולל את סך התפיסות שלנו על עצמנו וכולל את המשמעויות שאנו מייחסים להיבטים שונים בחיינו. בין היתר העצמי כולל תפיסות בנושאים כגון: מין, גזע, מעמד סוציו אקונומי, מבנה גוף, מגדר, העדפות ונטייה מינית, משפחה, מקום מגורים, יכולות, מגבלות, ערכים, אידיאולוגיה, דעות ועוד. בקיצור העצמי הוא כל מי שאנו.

מתברר שאנו נוטים לשפוט את עצמנו כמעט על כל דבר שיש או אין לנו. "אני לא אוהבת את המראה שלי", "הייתי רוצה להיות כמו אחי שמצליח בלימודים"," אם הייתי יפה כמו חברה שלי היו מתייחסים אלי אחרת" – אלו רק מעט מהמשפטים המראים לנו כיצד ילדים, כבר בגיל צעיר, שופטים את עצמם על בסיס השוואתי. הם שופטים את עצמם בשל העובדה שהם הפנימו מסרים לגבי מה שווה או לא שווה, מה טוב ומה רע ובוחנים את עצמם על פי אותם קריטריונים חיצוניים. אצל רובנו מתפתח דימוי עצמי אידאלי על בסיס שיפוטים אלו. אותו עצמי שאנו רוצים להיות שלצער רבים מאיתנו כנראה ישאר בגדר שאיפה בלבד.

מראה, מסוגלויות פיזיות ונפשיות ויחסים בין אישיים – כל אלו משתנים לאורך מעגל החיים. הגוף משתנה, היכולות משתנות והלמידה מחזקת דפוסים או משנה אותם. עם זאת, למרות העצמי המשתנה, הדימוי העצמי לרוב ממשיך להיאחז באותה תפיסה ולכן, קיימת חשיבות גדולה להערכה עצמית חיובית יציבה למרות העצמי המשתנה.

[על אף שפעמים רבות מתייחסים לדימוי עצמי והערכה עצמית כאל מונחים זהים, קיים ביניהם הבדל משמעותי: דימוי עצמי ניתן לראות כמכלול התכונות והאפיונים שהאדם מייחס לעצמו, בעוד שהערכה עצמית מתייחסת לערך שמקנה האדם למאפיינים אלו. כלומר, דימויו העצמי של אדם עשוי לכלול את היותו עקשן אך תכונה זו עשויה להיתפס על ידו כחיובית או שלילית]

 

מדוע הערכה עצמית חיובית ויציבה חשובה?

להערכה עצמית יש השפעה כללית על הרווחה האישית שלנו, על האמונה לגבי היכולות שלנו וכתוצאה מכך על הרגשות שלנו כלפי עצמינו. לאור ההערכה העצמית אנחנו אוהבים את עצמנו, שונאים, מתביישים בעצמנו ועוד. הערכה עצמית חיובית מייצגת את היכולת להרגיש אהוב, נחוץ, בעל ערך, בעל יכולות ובעיקר כמסוגל להתמודד עם אתגרי החיים.

על פי מחקרים נמצא שמתבגרים בעלי הערכה עצמית חיובית חווים יותר שליטה בחייהם מאשר מתבגרים בעלי הערכה עצמית שלילית. הם נוטים לבטא עצמם בחופשיות נטולת בושה, מצפוניים יותר ומאופיינים בפתיחות ומוכנות להתנסות בחוויות חדשות. בעלי הערכה עצמית גבוהה מצליחים להחזיק תחושות אלו באופן רציף גם כאשר הם חווים כשלון, אכזבה או דחייה, הם פחות הגנתיים ומתמודדים עם ביקורת ביתר יעילות שכן הם מאופיינים כבעלי יציבות רגשית.

כיצד ניתן לחזק, לתחזק ולשמר הערכה עצמית חיובית בקרב מתבגרים?

הערכה עצמית חיובית תחילתה בגיל הינקות כאשר התינוק מבין שיש "אני" ויש "אחר". תפקידו של האחר המשמעותי לספק את צרכיו הבסיסיים של הרך הנולד שבין היתר כוללים טיפוח וחיזוק בטחונו של התינוק בסובבים אותו וביכולותיו והפגנת גאווה במעשיו. היכולת של המבוגר המשמעותי: הורים, מטפלים ומחנכים, לחוש ולבטא גאווה כלפי הילד, תורמים באופן משמעותי לתחושת הביטחון ולהערכה עצמית חיובית. כהורים, תלינו על המקרר את התמונה שילדנו בן השלוש הביא מהגן (ליתר דיוק קשקוש) בגאווה גדולה. בכך, לא רק שאמרנו לו שהוא צייר מוכשר אלא גם השכלנו לתלות את התמונה במקום בולט וחלקנו אף שומרים את ציורי הילדות של ילדינו שנים רבות. כך בדיוק אנו מחזקים את תחושת הערך שלהם. הורים המתביישים בציור, משווים את הציורים לציורים של ילדים אחרים או מבטלים את כישרונו של "הצייר המחונן" בן השלוש, פוגעים בתחושת הערך של ילדם וקיים סיכוי שהוא יפסיק לצייר ויפתח התנהגות הימנעותית.

מתבגרים לעומת ילדים, נוטים להפחית מערכם של מסרים הוריים. קבוצת השווים הופכת להיות משמעותית יותר ויותר והדרך בה החברים תופסים את המתבגר הופכת למשמעותית לתחושת הערך שלו. בגיל זה קיים צורך ביצירת הגדרה מחודשת של העצמי ולעיתים השאלה "מי אני" תיבחן תוך דחייה של הדרך בה ההורים מנסים להגדיר אותי ואת הצרכים שלי. משפטים כגון: "אני אחליט על עצמי", "אל תגידו לי מה לעשות" ו"אני בחיים לא אתנהג כמו ההורים שלי", הנם שכיחים בגיל זה. עם זאת, הצורך בתחושת עצמאות וריחוק מההורים מחזק את תחושת הבלבול של המתבגרים לגבי מי הם או ליתר דיוק מה ה"עצמי" שלהם מכיל. זאת גם הסיבה שלוואקום הנפשי חודרים ביתר שאת מסרים תרבותיים ומסרים של קבוצת השווים. אנו ההורים נבהלים ולעיתים נפגעים מהצורך של ילדינו לבטל אותנו ולעיתים אף להתבייש בנו. הדבר עלול להוביל לקונפליקטים המאופיינים ברצף שבין צעקות לשתיקה רועמת.

חיזוק הערכה עצמית בקרב מתבגרים

המשימה הראשונה שלנו כהורים למתבגרים הינה, להבין ולנסות לקבל את העובדה שאופי היחסים שלנו עם ילדינו המתבגרים משתנה. כעס ושיפוטיות או ניסיונות אחיזה נואשים בדפוסי הקשר שהיו כאשר הם היו ילדים, אינו תורם לתחושת הערך העצמי של ילדינו. בכך, אנו שופטים אותם ומתקשים לקבל אותם על מי שהם.

לאחר שהשכלנו לקבל את השלב ההתפתחותי של ילדינו המתבגרים, להלן מספר רעיונות כיצד ניתן לעזור לילדינו לתחזק הערכה עצמית חיובית (לתחזק מכיוון שתפקידינו בביסוס ערך עצמי חיובי החל הרבה לפני גיל הנעורים)

יצירת אווירה מקבלת ואוהבת.

הערכה עצמית חיובית מתפתחת על בסיס הידיעה שאני שווה על מי שאני. חשוב שהנער/ה יחוו עצמם נאהבים על ידי האחרים המשמעותיים להם על מי שהם. עלינו לתחזק את התחושה הפנימית של ילדינו שהם שווים בדיוק כפי שהם ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולותיהם על אף הסערות המאפיינות את הגיל.

לאפשר התנסויות חדשות:

סביבה שיפוטית מקשה על ילדים ומתבגרים להתנסות בחוויות חדשות. עודדו את ילדיכם להתנסות גם אם הסיכוי להצליח במשימה נמוך. המסר הוא: "ככל שננסה יותר נצליח יותר". כאשר מנסים יותר חווים יותר הצלחות ברמה המספרית ובכך תחושת המסוגלות מתגברת. הדגישו בפני ילדיכם את אמונתכם בהם ובכך שהם יכולים להתגבר על מכשולים ושתפו אותם בקשיים עמם אתם התמודדתם בהצלחה למרות שחשבתם שלא תצליחו לעמוד בהם.

התמקדות ב"יש" במקום ב"אין":

בשל הנטייה האנושית לביקורת והשוואתיות, אנו נוטים לעיתים לראות את מה שילדינו אינם: "היית יכולה לקבל יותר", "אין סיבה שאחיך יצליח בחמש יחידות מתמטיקה ואת לא". יש מקום לעודד את ילדינו לשפר הישגים אך חשוב גם שהישגיהם לא יגדירו אותם ואת ערכם. חפשו בהם את אותן תכונות חיוביות המאפיינות אותם ואת תחומי החוזק העיקריים שלהם, הדגישו והעצימו אותם.

לאפשר לילדינו לטעות וללמוד מכישלונות:

כשלון זו רק תחנה בדרך להצלחה. כשלון מהווה כלי מצוין ללמידה ולא לשיפוטיות. חלקנו חוטאים בכך שאנו מפגינים אכזבה וכעס על כשלון ילדינו אולם הם אינם זקוקים לכעס שלנו ולחוסר האמון שלנו בהם. הם זקוקים לעידוד שלנו, לכלים ללמידה מהחוויה ולציפייה.

לחזק ניסיון ומאמץ ולא תוצאות:

אנו חיים בעולם תוצאתי שבו הציון בבגרות בהיסטוריה חשוב יותר מתהליך הלמידה או הדרך להשגת הציון. תוצאות לא יחזקו את הערך העצמי אלא אם כן מתלווה לתוצאה תהליך משמעותי. חשוב לחזק את הילדים על המאמץ, ההתמדה והעקביות ועל האופן שבו הם פעלו בדרך להשגת המטרה. הדגישו את הדרך והלמידה שעשה הילד ולא את התוצאה שקיבל.

מתן חיזוקים ומחמאות:

החמיאו לילדיכם על מי שהם וחזקו אותם על היכולת שלהם. חיזוקים ומחמאות הם כוח מצמיח ומעודד.

ריצ'ארד לאבוי, בהרצאתו "כשהאסימונים נגמרים", מתאר את ההערכה העצמית של הילד כערימה של אסימונים איתם נכנס שחקן פוקר למשחק. במידה ולילד אסימונים רבים הוא ייכנס למשחק ויתנסה גם כשאינו בטוח שיצליח. ככל שההערכה העצמית נמוכה יותר (כלומר יש בידיו מעט אסימונים) הוא ימעט לנסות ולהתנסות בשל החשש להפסיד עוד אסימונים, מה שיקטין את הסיכוי שלו לצבור הצלחות וחיזוקים שישמשו עבורו לאסימונים נוספים, או שישחק משחק פזיז וחסר אחריות מתוך התחושה שכבר אין לו מה להפסיד. בהרצאתו, מדגיש לאבוי כי אחריותנו כאנשי חינוך לדאוג שילדינו ילכו לישון בכל ערב עם יותר אסימונים ממה שהיה בידם כשחזרו הביתה. במילים אחרות, יש מספיק אנשים בחוץ שיערערו את ההערכה העצמית של ילדינו, תפקידנו למלא עבורם את מצברי האסימונים ולעזור להם להרגיש טוב לגבי עצמם.

לצמצם דרוג והשוואה:

השתדלו להשוות את ילדיכם ביחס לעצמם ולא ביחס לאחרים. בסופו של דבר הם לעולם לא יהיו אחרים, הם יכולים להיות רק הם עצמם. השוואתיות מפחיתה ערך כיוון שגם כאשר אני טוב מהאחר תמיד יהיה מי שטוב ממני. עודדו את הילדים לאהוב את מי שהם גם אם הם לא כמו….

חיזוק גאווה ואהבה עצמית:

היו גאים בילדיכם גם כשהם מכעיסים, מביישים או מביכים אתכם. חוש הומור בהחלט יכול לעזור להתגבר על רגשות קשים שמתעוררים ביחסים שלנו עם ילדינו ובמיוחד בגיל הנעורים.

לסיום, קבלו את עצמכם כהורים. נכון, גם אתם לא מושלמים, אתם לא בני עשרים וכנראה שגם לא תהיו. חזקו את עצמכם על מי שאתם, היו גאים בעצמכם ובעיקר תאהבו את עצמכם על מי שאתם. יש מספיק אנשים שם בחוץ שיעזרו לכם להרגיש לא טוב לגבי משקל הגוף שלכם או לגבי דברים שיש או אין לכם. אל תשתפו פעולה עם מסרים אלו. החזיקו וטפחו עמדה חיובית לגבי עצמכם. הדבר בהחלט יכול לעזור לילדיכם לתחזק את התחושה הבסיסית שהם שווים ובעלי ערך.

התפרסם ב"אתר יסודות". http://www.yesodot3.co.il

איילה לויטה, עובדת סוציאלית במכון יסודות יוזמות חברתיות, ויאיר אפטר, מנהל מכון יסודות יוזמות חברתיות

עוד עם יאיר אפטר בלב אבות:

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית  סקירה מקיפה של סיבות לשתיית אלכוהול ועצות מעשיות להתמודדות עם התופעה

 

מגישים יד תומכת

תפקיד ההורים בעזרה לילדיהם בהתמודדות עם אובדן אדם אהוב/מוכר

מוות במשפחה מביא איתו התמודדות עם רגשות עוצמתיים הן של הילד והן של הוריו. הילד קולט בחושיו שקרה אירוע "נורא" גם אם לא אומרים לו ישירות. כאשר אין לו מידע, הוא נוטה להשלים בדמיונו ובדרך כלל מקצין את עוצמת התיאור והחשש הנלווה אליו. לכן, ישנה חשיבות רבה בשיחה עם הילד ובהכרת העקרונות.

להלן חלק מהעקרונות היכולים לסייע להתמודדות נפשית טובה ובריאה של הילד ומשפחתו עם הצער והאובדן.

  1. נִרמול

באירוע משברי, גם הילד וגם המבוגר חווים שינויים בצד הגופני, החשיבתי, הרגשי והחברתי. לעיתים ילד "נצמד" להורה, או מתנהג כצעיר מגילו, או עייף, או חסר תיאבון או מתלונן על כאב, והמבוגר דואג שמא יש כאן בעיה חדשה נוספת. צריך לזכור כי גם תגובות אלו הן תגובתיות לכאב ולשינוי, הן טבעיות. לכן, לרוב אינן צריכות התערבות חיצונית והן יעברו מאליהן. טבעי הדבר שבתחילה העוצמות הן חזקות ואחר כך נחלשות. רק אם עם הזמן אין בכלל שיפור או שישנה החרפה אז יש מקום לפנות לעזרה מקצועית.

 

  1. תמיכה

התרופה היעילה ביותר היא תמיכת הסביבה הקרובה והמוכרת (במשפחה ומחוצה לה). המחקרים מצביעים על כך כי גורמי התמיכה – הרגשת אכפתיות, יחד, והזדהות וכדו' – הם שנותנים את הכוח להתמודד יותר מאשר השונוּת הבינאישית ופרטי האירוע. טבעי שהורה השרוי באבל או צער, פחות פנוי לילדו. זוהי מציאות נורמלית. מאחר והילד כן זקוק למבוגר, יש לחשוב על מבוגר אחר שיכול להיות פנוי עבורו בימים אלו לפחות חלק מהזמן, או להציע להורה מה יעזור לו להיות קצת פנוי גם לילד.

 

  1. חשיבות השיח עם הילד ועקרונות ההידברות

הילד זקוק למבוגר כמקור ידע ותמיכה. הורה שרוצה להיות כתובת אמינה עבור ילדו עליו ליזום שיחה עם הילד. מודל ה אאא יעזור לזכר את העקרונות

 אינפורמציה. לתת מידע אמין ותואם גיל. כגון: הוא מת, היה חולה, אירעה תאונה… לדאוג להבהרת מושג המוות לפי הגיל (לא זז, לא כואב לו, לא יחזור… הצד האמוני למי שחשוב לו – הגוף באדמה והנשמה בשמים, הוא רואה אותנו אבל אנחנו לא רואים אותו). כולנו  עצובים/כואבים/מתגעגעים. לאפשר לילד לשאול שאלות ולא להיבהל. (גם אני/את/אנחנו נמות? לא להסס לא להיבהל אלא להרחיק: לא עכשיו אלא כשנהיה זקנים….). צריך לזכור שהילד לפעמים רוצה מידע כדי להרגיש בטוח, לדעת שלמבוגר יש תשובה ולהרגיש שהמבוגר זמין עבורו. התשובה לא חייבת להיות נכונה מדעית ב100%, אלא משדרת אמת על פי רוב. זה עוזר לילד לסדר את מחשבותיו ועולמו.

אוורור רגשי. ילדים שונים מביעים את רגשותיהם וכאבם בדרכים שונות (ראה סגנונות התמודדות: גש"ר מאח"ד – ר"ת של גופני, שכלי, רגשי, מערכת אמונות, חברתי ודמיוני – של פרופ' מולי להד). חשוב לאפשר לילד להביע את כאבו בסגנון שלו, המוכר להורה בדרך כלל. במילים בעשיה או בכל סגנון אחר. אין לחשוש שאם הילד לא ידבר תקרה קטסטרופה בהמשך… חשוב להסתכל על התנהגות הילד יחסית לעצמו, להרגליו ולסגנונו (דברן/שתקן, אקטיבי/פסיבי וכדו') ולא בהשוואה לאמירות חיצוניות!! אמנם קשה לפעמים להכיל צער/כאב, אך חובת ההורה לאפשר לילד לחוות את רגשותיו, ולזכור שזה חלק מהחיים. עצם האפשור והביחד מעצים תחושת יכולת להתגבר ויעזור בהמשך להחליש את עוצמת הכאב.

ארגון מחודש דרך עשיה חיובית. חשוב לבנות לילד שגרה גם בתוך השינוי. לאפשר לו בחירה, שמחזקת תחושת שליטה, מגבירה את הביטחון ומחזירה לתפקוד טוב יותר. עם זאת על ההורה לבחור באלו נושאים הוא מחליט לבדו, ואלו עומדים לבחירה. לגיטימי שהורה יחליט ויכוון את הילד לבצע, אך כשהוא מציע לילד לבחור עליו לכבד כל החלטה. ברגע ששאלת את בנך – כללי המשחק הם שמותר לו לומר "לא".

דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה, בית אל.

052-8332306

הורות והתבגרות: שיחה עם שלושה ראשי אולפנות על אתגרים חינוכיים

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

.
 

 

הרב משה נוימן, אולפנת בהר"ן, אביה ששר, אולפנת עפרה ואורית בלוך, אולפנת צביה יצירתית, ירושלים

 

הורות והתבגרות: התמודדות מתבגרים עם שכול במשפחתם

להאזנה להקלטת התוכנית:

.
נעמי עיני, פסיכולוגית חונוכית
 

בתקופה הזאת בשנה מציינים 3 ימי זכרון – יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות. שלושת הימים האלה מסמנים שלושה סוגים של גבורה. יום השואה – לא רק מרד גטו וורשה, אלא מציין גם גבורת עם ישראל במהלך כל הגלות – השיא בשואה – בו מסמנים את גבורת הסבל: היכולת לסבול ולשמור על צלם אנוש ואפילו להתרומם מבחינה רוחנית. יום הדכרון – גבורה עצמאית, גבורה צבאית – עם ישראל כבר לא צאן לטבח אלא אוחז בנשק ונלחם. וביום העצמאות גבורה מסוג אחר: הגבורה הלאומית, שאחרי 2000 שנות גלות עם ישראל מסוגל לעמוד מול אומות העולם. אבל המלחמות ופעילות האיבה הביאו איתם למעלה מ23,000 חללים, ובעקבותם משפחות שמתמודדות עם השכול. מה משמעות השכול? מה היא חווית השכול? גבורת החיים – להתמודד עם הסבל ולחיות איתה, וגבורת המוות – לדעת שהוא מחכה לנו בפינה… חווית השכול היא חוויה שנתפסת כמוקדמת מדי. על יכולת ההסתגלות המופלאה של אדם. על 5 שלבי התמודדות עם השכול ועל מה במיוחד קשה בשכול אצל מתבגרים?

 

למאמרים בנושאים דומים בלב אבות:

ההשפעה של אובדן על המתבגר / ד"ר דניאל גוטליב. אובדן כרוך בתחושות החמצה, עצב, כעס וגעגועים, אך הביטויים לכך מופיעים בצורה   שונה בכל גיל. כיצד המתבגר חווה אובדן?

תפקיד ההורים בעזרה לילדיהם בהתמודדות עם אובדן אדם אהוב/מוכר / הפסיכולוגית דורית שילוח. ההתמודדות עם אובדן של אדם אהוב במשפחה שואבת אנרגיות רבות. ההורים שקועים באבלם. והילדים… כיצד נוכל לעזור להתמודד עם הקושי?

איך לשוחח עם ילדים לאחר פיגוע? / הרב יונה גודמן. הילדים בבית בחופש וחשופים יותר לחדשות באמצעי התקשורת. כיצד אנו כהורים יכולים לסייע להם להתמודד עם ידיעות קשות על פיגועים כשהם לא במסגרת בית הספר?  הרב יונה גודמן משוחח על תפקיד הורים בשעה זאת.

הכנת ילדים לקראת מצב חירום / מתוך משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו / עמירם רביב ועדנה כצנלסון. הזמן המתאים ביותר לארגון ולהכנה לזמן חירום, הוא במצב של רוגע יחסי ושיקול דעת. אחד האמצעים היעילים ביותר העומדים לרשותנו כדי להכין את הילד להתמודדות עם מצב של מתח ביטחוני…

התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה

"כל התחומים מקבלים מענה בתוך בית המדרש – הלכות ריבית, איסור והיתר, הלכות שבת, דיני נזיקין ושכנים – כל התחומים כמעט מקבלים מענה מתוך בית המדרש. יש תחום אחד שהרבה פעמים מרגישים שהוא מחוץ לתחום: על זה לא מדברים, וגם לא מדברים על למה לא מדברים…

הדבר הזה עלול להכניס את הבנים ואת הבנות לתחושה קשה מאוד. של בלבול, של חוסר אונים, של מבוכה. "אולי אני היחיד שמרגיש ככה?", "אולי אני היחיד שנופל?", "אולי אני היחידה שבעצם לא בסדר…"

עצם הדיבור מרפא. עצם הדיבור גורם להרגשה נינוחה – "הנה, יש מענה, מדברים על זה. נותנים לי הרגשה אמתית שאני נמצאת בתוך המסגרת, בתוך התחום." עצם הדיבור גורם להם להרגשה נעימה. וזה עוד לפני התוכן של השיחה.
מה עוד, שיש רווח נוסף צדדי אבל משמעותי מאוד, שזה מחזק את הקשר בין הבנים לבין ההורים.

אז – על מה נדבר? איך לדבר? איך לגשת?…

הרב אלי שיינפלד, ר"מ שישיבה תיכונית מעלה אדומים, ומחבר הספרים  "היצר, הלב והאדם", ו"הבן שלי מתבגר"

להרצאה הבאה: התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות – הרב אלי שיינפלד

מתבגרים חסרי מנוח

בשנים האחרונות הפכו האלימות והתוקפנות בקרב בני נוער לתופעות נפוצות בחיינו, והורים רבים ניצבים מולן חסרי אונים. מרפאת המתבגרים הוקמה על מנת לתת מענה למתבגר ולהוריו בשאלות והתנהגויות מטרידות. המרפאה מסייעת בין השאר בקביעת הגבול בין הנורמלי לפתולוגי בגיל רגיש זה, ובמתן כלים להתמודדות במצבים שונים. במפגש עם המתבגר נתייחס לשלבי התפתחותו המוקדמים, למשפחתו ומקומו בה, קשריו הבין-אישיים, תפקודו ופגיעותו התורשתית.

טלטלות גיל ההתבגרות הן שלב הכרחי בחיים בדרך להתפתחות נפשית תקינה. זהו שלב בו המתבגר נמצא על פרשת דרכים ברצף שבין ילד לבוגר, כאשר בחיי היומיום הוא נע בין שני הקצוות של הרצף: אפשר לשבת עם המתבגר ולשוחח איתו כמו עם מבוגר, ומייד לאחר מכן הוא עלול להסתבך בקטטה עם אחיו בן החמש. ואכן, הוא עדיין לא מבוגר. גופו אמנם גדול וטעון בהורמונים, אך התנהגותו לעתים קרובות עדיין ילדותית.

תקופת ההתבגרות היא תקופה של הגדרת הזהות העצמית וגיבוש הזהות המינית. על מנת שהתהליך יעבור בשלום יש צורך בקבלת נורמות, בשליטה עצמית, בהשתייכות חברתית ובמעבר לחשיבה בוגרת, אחראית ועצמאית. כל המטען הערכי והרגשי שרכש המתבגר מהוריו בשנות חייו הראשונות, עומד בגיל זה למבחן המציאות והחברה. אין פלא כי לעתים הוא משדר מצוקה בצורת התנהגות פרועה וחסרת רסן. הוא צועק, מכה, בועט וטורק דלת, כי הוא נמצא בעיצומו של תהליך הבשלה שכלי, פיזי ורגשי. האישיות מתפתחת בהדרגה, ומתקדמת לקראת גיבוש סופי בסיום גיל ההתבגרות (כאשר סיום זה מתארך ולא תמיד מוגדר בבירור).

מהן הסיבות להתנהגות קיצונית של בני נוער?

אנשי המקצוע מונים שלוש סיבות עיקריות להתנהגות חריגה בגיל ההתבגרות:

א. שינויים פיזיולוגים בגוף ו"השתוללות" של הורמונים.

ב. מעבר לשלב ביניים בהתפתחות המוח, המלווה בתהליכים פסיכולוגיים שונים.

ג. גמילה רגשית מהתלות בהורים ופיתוח צורך בייחודיות, עצמאות ותפקוד חברתי נורמטיבי.

סיבה ראשונה: השינויים בגוף

הגוף תופס מקום חשוב ומרכזי בחיי המתבגר והוא מעסיק אותו שעות רבות ביום. הוא מהווה בסיס לדימוי העצמי, מקור לדחפים ולהתרחשותם של שינויים רבים, שלמתבגר אין שליטה עליהם. השתוללות ההורמונים משפיעה על הגובה, המשקל, הקול, הופעת שיער גוף, פצעי בגרות, צמיחת איברים, מחזור חודשי אצל הנערה וקרי לילה אצל הנער. אלה הן תופעות ביולוגיות המסמלות את תחילת גיל ההתבגרות, שמתחילות כיום בגיל תשע עד עשר שנים, מוקדם הרבה יותר מבעבר.

דימוי גוף חיובי מביא לתחושת ערך עצמי טובה ולשליטה בגוף ובתנועותיו. המתבגר בודק את גופו וגבולותיו, עמידותו וחוזקו, ומבלה שעות רבות מול המראה. לעתים הוא אף פוגע בעצמו ולוקח סיכונים, כדי להרגיש תחושת כוח ושליטה: הוא לא ישן מספיק, לא אוכל כראוי, מגזים בפעילות ספורטיבית, או תוקף את עצמו ומתנסה בסיגריות, סמים, אלכוהול. הוא מקעקע, מחורר ופוצע את גופו.

תחושות אלו מובילות אותו לעיתים גם למצבים קיצוניים ופליליים הכוללים שבירת החוקים ותקיפת אנשים אחרים, והוא פורץ, גונב, תוקף, לוקח דברים בכוח, או נוהג במהירות או בלי רישיון. במקרים כגון אלה חשוב וצריך לפנות לאיש מקצוע מוסמך, פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים לצורך אבחנה מבדלת וטיפול מתאים בהקדם. לעתים מדובר באבחנה של הפרעת התנהגות, אישיות בעייתית, דיכאון או בעיה רגשית או תורשתית אחרת.

סיבה שנייה: התפתחות המוח ותהליכים פסיכולוגיים

המוח מתחיל להתפתח כבר ברחם, ועד גיל חמש בערך הוא מגיע ל- 95 אחוז מנפחו הסופי. בין גיל חמש לגיל שתים-עשרה עדיין ממשיכות להתפתח האונות הפרונטליות שבמוח האחראיות על הרגשות, השליטה העצמית, כושר השיפוט, התכנון והארגון.

בגיל ההתבגרות, בין גיל שתים עשרה לגיל שש-עשרה בערך, עדיין מתפתחת האונה הפריאטלית (הקודקודית), שאחראית על עיבוד המידע שמתקבל מהסביבה באמצעות החושים. כמו כן מתפתחת האונה הטמפורלית (הרקתית), שאחראית על השפה ועל השליטה הרגשית. התפתחות המוח שטרם הושלמה בגיל זה, מהווה גורם נוסף לחוסר בגרות ולהתנהגות חריגה שמאפיינת בני נוער.
בין גיל שש-עשרה לגיל עשרים ואילך ממשיך להתפתח במוח הקורפוס קלוסום (הרשת העצבית המחברת בין שני חצאי המוח ומעבירה מידע ביניהם) שאחראי לאינטליגנציה, להכרה, למודעות עצמית ולגיבוש מרכיבי האישיות.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו שהמוח ממשיך להתפתח גם בשנות העשרים לחיינו, ובמיוחד באזורים שאחראים על כושר השיפוט, ההיגיון, השליטה הרגשית והמיומנות החברתית. אלה הם בדיוק אותם האזורים במוח שאחראים על הבעיות המאפיינות את גיל ההתבגרות, כגון חוסר שליטה ושיפוט חברתי מוטעה לעתים. המתבגר חש שהוא חזק וגדול, כאשר למעשה שיקול הדעת שלו לקוי, סף התסכול שלו נמוך והוא לא מתחשב בסביבתו. הוא מתקשה להתמודד עם התסכולים, מגיב תגובת יתר לכל כישלון, המלווה בתחושה שהוא "לא שווה כלום" ו"אין לו בשביל מה לחיות". כל אכזבה או ביקורת מובילים לייאוש ולתגובות קיצוניות, לעתים עד כדי ניסיונות אובדניים.

המתבגר מנסה להבין את העולם הסובב אותו ולהתאים את עצמו למצבים חדשים, אך מתקשה לעשות זאת, הן מאחר שמוחו עדיין לא סיים את התפתחותו, ואישיותו עדיין לא מגובשת, והן מחמת השפעות סביבתיות שאחריהן הוא נגרר. אין פלא, לכן, כי לעתים מתקשים ההורים והמורים להבין אותו, והגבול הדק שבין נורמה לפתולוגיה נסדק.

סיבה שלישית: גמילה רגשית מההורים

הגמילה הרגשית מהתלות בהורים היא תהליך התנתקות פסיכולוגי שעובר כל מתבגר, והוא הכרחי להתפתחות אישית ונפשית תקינה. כדי ליצור לעצמו זהות פנימית בוגרת ועצמאית, המתבגר חייב לעבור שלב של היפרדות מההורים. ההורים מצידם לעתים מבולבלים, מופתעים, כואבים וחסרי אונים מול התנהגותו הקיצונית של ילדם. המתבגר כועס עליהם, מתחצף, מסתגר בחדרו ונוהג בהם בריחוק וזרות. הוא בודק גבולות ועלול לקחת סיכונים, להסתבך עם החוק או להגיב בהתנהגות קיצונית. המסר שלו הוא "עזבו אותי לנפשי", "תרדו ממני" ו"אל תגידו לי מה לעשות".
גם להורים קשה. הקשר עם המתבגר עלול להיות קשה וסוער ומלווה מאבקים ועימותים. את מקומם של ההורים, שהיו עד כה מרכז עולמו – ולמתבגר קשה למעשה להינתק מהם – תופסים כעת החברים, ואילו ההורים מהווים עתה עבור המתבגר שק איגרוף, עליו הוא פורק את תסכוליו. החברים הופכים להיות גורם מרכזי בחייו של המתבגר, והוא נגרר אחריהם ושואף להשתייך לקבוצה ו"להיות כמו כולם".

מצד אחד – המתבגר מרוכז בעצמו, אינו מתחשב באחרים ואינו מסוגל לראות דברים מנקודת מבטו של מישהו אחר. מצד שני – הוא צובר ידע, מפתח תחומי התעניינות ומתחבט בשאלות הנוגעות למהות החיים. הוא מבלה שעות רבות עם מכשירים ידידותיים כמו טלוויזיה, מחשב וטלפון סלולארי, ונוטה להעריץ כוכבי טלויזיה. במאה ה – 21 אמצעי התקשורת תופסים מקום מרכזי בעיצוב דמותו של המתבגר המצוי, והוא מושפע מהם לטוב ולרע.

תגובת ההורים

בדרך כלל נוקטים ההורים בשתי שיטות פעולה:

שיטת "היד הקשה" – איומים, סנקציות ועונשים, גוררת בדרך כלל הסלמה והקצנה בהתנהגות המתבגר, וזאת כדי להוכיח להורים שהוא מבין לפחות כמוהם, לא מפחד מהם ושהוא חזק יותר. הכלים החינוכיים שהורים ומחנכים הפעילו על הילדים בדורות הקודמים, ובהם עונשים כבדים, כוחנות ודרישה לציות אוטומטי – אסורים בחלקם על פי החוק ובחלקם לא רלוונטיים לזמננו. הנזק עלול להיות רב מן התועלת, וליצור נתק טוטאלי בין הצדדים.

שיטת הכניעה – כניעה לתוקפנות ולסחטנות של המתבגר כדי להימנע מעימותים גורמת לו לצבור ביטחון ולהאמין כי יוכל להשיג הכל באמצעות איומים ואלימות. הוא מנצל את חולשת ההורים וסוחט אותם רגשית. ניסיונות התקרבות של ההורים, שכנועים, בקשות והסברים לא תמיד משפיעים עליו וגוררים תגובה בנוסח "אל תתערבו לי בחיים". חשוב לזכור שהיעדר גבולות וסמכות הורית עלולים להביא גם הם להתנהגות קיצונית ולאלימות.

לכן, השיטה המומלצת היא שיטת האמצע – חינוך (הצבת גבולות) והענקת אהבה במקביל. יש להיאבק בהתנהגות הקיצונית והאלימה, אך לא לאבד את הגבול על ידי עודף נתינה והגנתיות יתר. אפשר וצריך להתמודד עם המתבגרים בתקופה קשה זו בחייהם, באמצעות הידברות ומימוש הסמכות ההורית. התייחסות והקשבה למתבגר מסייעים להגיע לשיתוף פעולה ולתוצאות חיוביות, משדרים רוגע ומשפרים את התקשורת בין הצדדים.

מה צריכים ההורים לעשות?

  •  חשוב לתת למתבגרים מרחב ועצמאות, אך במקביל לדרוש מהם לגלות אחריות, ולהדגיש בפניהם שההשגחה עליהם היא חובתנו המוסרית והחוקית כהורים. יש להרשות להם לצאת לבלות, למשל, אך עלינו לדעת עם מי ולאן הם הולכים ומתי הם חוזרים.
  •  יש להציב גבולות ברורים, תוך התחשבות בנורמות המקובלות של הגיל והתקופה. לא כדאי להתעמת עם המתבגר בנושאים חסרי משמעות כמו צבע השיער, בגד מסוים, או המוסיקה שהוא מאזין לה, אך יחד עם זאת צריך ההורה להעביר את המסר שיש כאן מי שמציב גבולות.
  •  חשוב להדגיש בפני המתבגר כל הזמן את היתרונות, היכולות והצדדים החיוביים שלו, לדעת להחמיא ולפרגן.
  •  יש לשוחח איתו ולהזהירו מפני הסכנות האורבות לו, כגון סמים, אלכוהול, אלימות ונהיגה שלא כחוק. יש לסייע לו להפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות על מעשיו, להסביר מדוע אנו מבקשים ממנו לעשות כך ולא אחרת, ולהזהירו כי הוא עלול להיענש.
  •  יש לתת לו הנחיות כיצד לנהוג במידה ונקלע לצרה, כיצד לפעול ובמי להיעזר.
  •  כדאי לנצל הזדמנות שבה כולכם רגועים כדי להסכים יחד על נהלים מסוימים, מתוך החלטה משותפת וכבוד הדדי. לסכם, למשל, שהוא יכול לישון אצל חבר אך צריך להודיע לנו…
  •  ההורה צריך לתת דוגמה אישית למתבגר באופן דיבורו והתנהגותו כדי שיאמץ לעצמו סטנדרטים המקובלים בחברה, ללא אלימות מילולית או פיזית.
  •  לנקוט בשיטת הדלת הפתוחה: הוא מוזמן לבוא ולדבר איתנו בכל זמן שהוא מעוניין בכך. כנגד זה – אם היום זה לא היום שלו ואין לו רצון לשוחח, מומלץ לוותר ולא להיכנס לעימותים מיותרים.
  •  כדאי לבלות זמן איכות יחד ולפתח ערוצי תקשורת משותפים. רצוי לשתף אותו, במידה, גם במה שעבר עלינו במשך היום או השבוע, אולם לא להעמיס עליו חרדות, קונפליקטים בלתי פתורים, ופחדים של ההורים.
  •  רצוי להקשיב לו ולשוחח אתו בגובה העיניים, ולא מתוך עמדת שליטה או התנשאות.
  •  יש להגביר את הפיקוח והנוכחות ההורית בחייו של המתבגר, בגלל העדר הניסיון שלו ונטייתו לחשוף את עצמו לסיכונים. לא לחשוש לומר לו שאנחנו בעניינים, דואגים, אוהבים ומתייחסים. עלינו להוכיח שאכפת לנו ממנו ולכן נאבק בהתנהגותו השלילית ולא נניח לו להרוס את חייו ועתידו.
  •  במקרים של התנהגות שלילית קיצונית של המתבגר, ניתן לשתף אם צריך את הסביבה הקרובה, בני משפחה וחברים של הילד, ולא לשמור אותה בסוד, כדי להשיג סיוע או תמיכה שעשויים להיות רבי ערך.
  •  לא להיגרר, למאבקי כוח, הטחת האשמות, איומים או מכות. לא להיעלב ולא לאבד שליטה, וזאת על מנת למנוע הסלמה ומאבקי כוח קיצוניים. לענות בשקט או להשהות את התגובה הרצויה למועד אחר.
  •  אם למרות הכל קשה להורים להתמודד, יש לפנות ליעוץ מקצועי כגון מרפאת מתבגרים, פסיכולוג למתבגר, פסיכיאטר ילדים. לעתים שיחות של המתבגר עם גורם מקצועי והדרכה של ההורים יספיקו כדי לשפר את המצב. במקרים קיצוניים ניתן לשלב טיפול תרופתי באופן זמני.

ד"ר אלידה מגור, מנהלת מרפאת מתבגרים ומומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מאוחדת מחוז יהודה ודרום

פורסם ב"מאוחדת בשבילך", מגזין קופ"ח מאוחדת, 2010\7

מה יעשה הנער?

הורים יקרים.

מה החלק שלנו בחינוך ילדינו? עד כמה אנחנו צריכים להיות מעורבים ומתי נכון להעביר אחריות לילדים?שאלה זו מורכבת שהרי מחד גיסא אנחנו רוצים שילדינו יהיו עצמאיים וילמדו לקחת אחריות. ומצד שני יש דברים שהילדים פחות מודעים אליהם ועלינו להיות מעורבים יותר ולהוביל אותם בצורה מבוקרת.

ניתן למור בצורה כללית כי בדברים בהם אנחנו יכולים לסמוך על שיקול הדעת של הילדים ועל הבנתם, בדברים אלו ניתן ואף ראוי להעביר את האחריות לידי הילדים, ועל ההורים להיות בקרים חיצוניים שמוודאים שההחלטות שמקבלים הילדים מתאימות לדרכינו החינוכית. אמנם יש דברים בהם עלינו ההורים להיות אלו שמובילים ומקבלים את ההחלטות.

במאמר זה נעמוד על נקודה אחת בה אנחנו ההורים צריכים להיות מעורבים יותר.

המדרש מספר על גדולתו של רבי מתיא בן חרש. פעם אחת עבר יצר הרע ליד בית המדרש וראה את רבי מתיא בן חרש, שהיה ידוע בהקפדתו הרבה בשמירת העיניים, לומד תורה והחליט להחטיאו. כאשר יצא רבי מתיא מבית המדרש, נדמה לו היצר כאישה יפה ובא לפניו. הסיט רבי מתיא את מבטו. בא לו יצר הרע מן הצד, שוב הסיט את מבטו, ושוב בא לו מן הצד. אמר לנערו ללבן לו ברזל, לקח אותו ושם אותו על עיניו וסימא אותם, בעיקבות כך יצר הרע נפל לאחוריו. הקב"ה שלח את המלאך רפאל, שישיב לו את ראיית עיניו. אמר לו רבי מתיא: "מי אתה"? השיב לו: "אני המלאך רפאל ונשלחתי להחזיר לך את הראיה". סרב רבי מתיא. חזר המלאך רפאל אל הקב"ה ואמר לו: ש"רבי מתיא מסרב לרפא את עיניו". אמר לו הקב"ה: 'אמור לו, שאני מחזיר לו מאור עיניו ומבטיחו שלא יחטא'.

רבי מתיא בן חרש עמד בפני התמודדות קשה, והיה מוכן לוותר על מאור עיניו על מנת לשמור על טהרת העיניים. האם רבי מתיא הוא היחיד שמתמודד? האם יצר הרע מנסה להפיל רק אנשים ידועים ומפורסמים? בוודאי שלא. אין מי שמחוסן בפני התמודדויות, ויצר הרע לא נמצא רק בבית המדרש, הוא נמצא גם בתוך הבתים שלנו.

מדי שנה מפרסם משרד החינוך נתונים לא פשוטים ביחס להרגלי הגלישה של בני הנעורים, על סמך סקר שנעשה בקרב התלמידים. על פי רוב, מתבצע הסקר בכיתות ה', ח' וי"א, כאשר השאלון מתייחס לגלישה באינטרנט במחשב בלבד, ואינו כולל את הרגלי הגלישה בטלפונים הניידים. מהשאלון עולה, כי מעל 70% מההורים מאפשרים לילדיהם לגלוש בלא הגבלה, כאשר מעל ל-50% מקרב ההורים אינם מגלים עניין כלל בגלישת ילדיהם. כ-60% מההורים אינם משוחחים עם הילדים באשר למעשיהם ברשת, ובכ-80% מהבתים לא מצוי חוסם כלשהו לאינטרנט.

בעקבות ממצאי הסקר, קורא משרד החינוך לציבור ההורים להיות מעורב יותר בשגרת חייהם של הבנים והבנות :

'הילד שלך יוצא מהבית, ואתה ההורה נוהג להתעדכן, היכן הוא מבלה, ומתי הוא אמור לשוב הביתה. הילד שלך גולש במחשב, האם אתה יודע היכן הוא גולש ועם מי הוא משוחח, מה הוא רואה שם וכמה זמן הוא עוד יבלה שם. ישנה חשיבות עליונה לשיתוף פעולה הנדרש מצד ההורים, שכן עליהם לדעת כי האינטרנט הוא עולם ומלואו, וכי הוא משמש כזירת התרחשות אמיתית עבור הילדים. הורים רבים סבורים, כי ניצול שעות הפנאי של הילד לגלישה במחשב הביתי, פוטרת אותם ממעקב ודאגה לשלומו. הורה אשר סבור, כי דלת הבית חוסמת את הסכנות האורבות לילדו ברחובות ובסמטאות, טועה. עליו  לדעת, כי האינטרנט פותח בפני הילד דלת, לא רק אל  הרחוב והסמטאות בעירו, אלא גם אל העולם הגדול, על כל המשמעויות הנלוות לכך'.

האינטרנט, על שלל יתרונותיו המשמעותיים, העצים בעשרת מונים את ההתמודדות של דורנו עם שמירת העיניים ועם בניית חיים של קדושה. אמנם גם בדורות הקודמים ההתמודדות לא היתה פשוטה, אבל אין להשוות את ההתמודדות בעבר לקשיים שנגרמים בעקבות האינטרנט, זמינות החטא, עוצמתו הגדולה והקלות הרבה בה ניתן ליפול ברשת ללא כוונה. חובה עלינו להקל את הניסיונות מילדינו היקרים, וַלא 'מה יעשה הנער ולא יחטא?'

על ילדינו לדעת כי לחסום את האינטרנט בפני אתרים מזיקים זו לא בושה, זוהי גבורה. עלינו להיות מודעים לקשיים שלהם ולהיות יותר אחראים.

היום, ברוך ה', קיימים פתרונות שמאפשרים לסנן אתרים מזיקים ובאחריותנו ליישמם בהקדם (לדוגמה נציין את אינטרנט רימון, שנותן פתרונות טובים ומסנן אתרים בצורה מבוקרת על פי דרישת הצרכן – ניתן ליצור קשר עם חברת 'אינטרנט רימון' על ידי מנוע החיפוש 'גוגל' באינטרנט…). ולוואי ונשכיל להשתמש ביתרונות האדירים שבקידמה המדעית, ובו זמנית נצליח לנטרל את החסרונות הנלווים, כך שנרוויח מכל העולמות.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

יפה השתיקה?  לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

הורות והתבגרות: לקראת האתגרים החינוכיים העתידיים

להאזנה להקלטת התוכנית:


.
 

הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

 

 

 

 

חינוך לרגשות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

מרדכי שדה, מנחה הורים ויועץ חינוכי

חינוך להתמודדות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

 

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?