תגית: התמכרות

פותחים שולחן – לפרשת נח

תיקון וחורבן – "ואני הנני מביא את המבול…לשחת כל בשר" (ו,יז). קרה לכם פעם שעמדתם מתוסכלים מול מציאות תקועה ובעייתית והדבר שהכי התחשק לכם באותו רגע היה 'להביא מבול', להרוס הכול, ולהתחיל מחדש? באילו מקרים בחיים הפתרון המתבקש הוא 'לעשות ריסֶט', לזרוק הכול ולהתחיל שוב ממקום אחר, ומתי ניתן לתקן את המציאות שלפנינו? (תחומים בחיים שכדאי לבחון אותם בהקשר הזה – זוגיות, חינוך ילדים, יחסי אנוש, פרוייקט בעבודה).

מהות האדם – "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח,כא). האם לדעתכם האדם מטבעו הוא טוב או רע?
כיצד הייתם מדרגים את גורמי ההשפעה בעיצוב נפשו של האדם (האופי הבסיסי, ההורים, המשפחה, החברים, בית הספר, החברה)? מה הגורמים שהשפיעו עליך יותר מכל?

משפחה – "פרו ורבו ומילאו את הארץ" (ט,א). מה לדעתכם הטעם של המצווה הזו? מה העניין שיהיו עוד ועוד אנשים?
נסו לדמיין רגע את המשפחה העתידית שלכם. האם הייתם רוצים משפחה גדולה? מה היתרונות והחסרונות של משפחה כזו?

התאבדות –  "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (ט,ה) – רש"י: אף השופך דם עצמו.

לאחרונה דווח בתקשורת על מספר מקרים של אנשים ידועים שהתאבדו. איך לדעתכם החברה מתייחסת לאדם ששם קץ לחייו? האם אתם מסכימים עם היחס הזה? האם יחס שכזה מגביר או מפחית את הסיכוי שעוד אנשים ילכו בעקבותיו?
מה הייתם אומרים לחבר שמתוודה בפניכם שרע לו והוא לא רואה עוד טעם בחייו?

התמכרות – "ויחל נוח איש האדמה וייטע כרם" (ט,כ) – הדבר הראשון שהתורה מספרת שעשה נח מיד אחרי המבול הוא לנטוע כרם, ומיד בפס' הבא "וישת מן היין וישכר ויתגל תוך אוהלו". האם ייתכן שיש קשר בין האירועים?
מה מביא אדם להתמכר לחומר כלשהו או לתת לצורך גופני/נפשי מסויים להשתלט עליו? (סיגריות, אלכוהול, אינטרנט, הימורים, אכילה, כסיסת ציפורניים, והרשימה עוד ארוכה…). ושאלת מיליון הדולר – האם יש דרך לצאת מזה?

חטא המגדל – "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (יא,ד). מה לא בסדר במה שעשו אותם האנשים? כיצד העונש שקיבלו (ה' בלל את שפתם ופיזרם בכל הארץ) קשור לחטא שלהם?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת נח

פ"ש חינוך לפרשת נח

מבט על התנהגות סיכונית

כשאנו מדברים על מצבי סיכון אצל מתבגרים, מן הסתם נמצא לא מעט הורים היכולים להזדהות עם התחושה שאצלם "העסק לא בטוח" – בלבול, תחושה שהקרקע נשמטת להם מתחת רגליהם, אובדן סמכות, אובדן שליטה, חשש וחוסר ביטחון, כאב, עלבון, כעס ועד לייאוש.

"היא כבר לא מתייחסת אלינו כאל הורים, אין עם מי לדבר" או "הוא הולך מתי שרוצה, וחוזר מתי שרוצה. ואם אתה מעיר לו חבל על הזמן, שבוע שעבר הוא ברח מהבית". ואם מקשים על אותו הורה ושואלים- ומה עם הצבת גבולות, זמנים, או כללי חיים של משפחה ובית? לא פעם נשמעת תשובה חסרת אונים "תסתכל עליו, הוא כבר גבר ענק אני מפחדת ממנו".

בעת שעוסקים בנוער מתבגר אין ספק שכל אחד מאתנו – הורים, מחנכים, מדריכים – עומדים לא פעם מול התמודדויות חדשות שלא תכננו מראש להיתקל בהן, המומים לנוכח התעוזה והסגנון החדש "שאצלנו בבית לא חלמו עליו", ובעיקר מול תחושת חוסר האונים.

אם כן מהי בעצם "התנהגות סיכונית"? והאם כל מתבגר נמצא כיום בסיכון מעצם התנהלותו כמתבגר העומד מול השטף התרבותי שאליו הוא נחשף?

מהם מאפייני סיכון?

מהם הגורמים העלולים להוות זרזי סיכון?

מתי מתעצמת ההתנהלות הסיכונית של נער/ה?

על מנת לקבוע האם התנהגות מסוימת שייכת לתחום הסיכוני, עלינו להכיר את המרקם החברתי שאותו אנו מבקשים לבדוק.

לכל חברת אנשים ישנם מאפייני תרבות שונים, ערכים ויעדים חינוכיים, אליה היא שואפת לחנך. ולכן נמצא שוני גם בהגדרות של התנהגות סיכונית. השוני הוא לא רק ברמה הכללית אלא אף בתוך חברת אנשים המוגדרת כזהה. גם אם קיים שוני בין סגנונות משפחתיים, עדיין תיוותר לנו רמת סיכון דומה במספר רחב של אוכלוסיות השונות באופיין כמו: החברה הישראלית החילונית, החברה הדתית לאומית והחברה החרדית. ובתת הקבוצות בהן – עירונים, מושבים, קיבוצים וישובים. בשלב זה אנסה לעמוד על ההתנהגויות השוות לחברות שונות מתוך הנחה שכל התנהלות אישית או קבוצתית העלולה לפגוע בפרט או בקבוצה במישור הפיזי, הנפשי והערכי לאותה חברה תצביע על מגמה להתנהגות סיכונית.

אלימות – הכוללת פגיעות פיזיות ומילוליות (ובכללן פגיעות מיניות), איומים, שליטת רחוב= כוחניות , ונדליזם.

נפשיות – הפרעות אכילה, אנורקסיה, בולימיה, דפרסיה ועוד.

חומרים ממכרים – אלכוהול, סמים לסוגיהם השונים, חומרים נדיפים, תרופות.

חברתיות – שיוך לחברה סיכונית, הפקרות מינית, גניבות, עישון בגיל צעיר, בילויים מועדים, שוטטות, עבריינות  חוק, ניתוק  חברתי (משפחתי, בית ספרי).

כשאנו מדברים על סיכון אנו מתכוונים להימצאות במצבים הבאים או חשיפה גבוהה למצבים אלו. בדרך כלל יתכנו מספר מרכיבים של מאפייני סיכון, וככל שיתמזגו מספר מאפיינים למקרה אחד כך תגבר דרגת הסיכון.

מניסיוני האישי אוכל לומר שברוב המקרים המצריכים את התערבות היחידה, מצויים מספר גורמים שונים העלולים ליצור מצע המאפשר היקלעות למצב סיכוני. כמובן שלא נוכל למנות את כולם אך לכל הפחות נמנה את חלקם.

מאידך, תתכן תמונת מצב דומה של צירוף מספר גורמי סיכון, אך קיימת בחירה של הנער/ה ללקיחת אחריות אישית ולעמידה איתנה מול כל המכשולים והניסיונות עד כדי הפיכת המציאות בה הוא נתון למנוף בחייו. בחירתו האישית של הנער לשינוי הוא המרכיב העיקרי ללקיחת האחריות, כאשר תפקידנו, עולם המבוגרים, הוא שיקוף הבחירות, העצמת הרצונות החיוביים, חיזוק ערכו בעיני עצמו וזולתו ופעמים אף דחיפה "למרחב הבטוח".

להלן אסקור את זרזי הסיכון אליהם נחשפתי במעגלים השונים. אינני מתיימר להציג את פרטי כולם אלא לאפשר נגיעות מסוימות ולסמנם כ"נורות אזהרה".

גורמים אישיותיים

 לכאן נכניס את המבנה האישיותי של הנער/ה ואת כישוריו האישיים.

 חוסר היכולות בתחומים הבאים עלול להגדיל את דרגת הסיכון:

  • היכולת לעמוד מול האחר ולא להיגרר.
  • היכולת להיות נאמן לערכים עליהם הוא גדל, התחנך ועוצב עד כה.
  • האמון בעצמי ובערכי מול החברה המודדת אותי מול האחר, תחושת חיוניות מעצמי מחיי ומהסובב אותי – "אני שווה כאן בעולם הזה ויש לי מה לתת בו".
  • היכולת לדחות סיפוקים ולעמוד מול פיתויים.
  • היכולות שלי להתמודד ולהפוך את הגרוע – לרגוע.
  • יכולות קוגניטיביות או לימודיות (עלולות ליצור רצף כישלונות – דימוי עצמי נמוך -מעברים בין מסגרות לימוד – נשירה וניתוק).
  • חוסן רגשי – נמדד בשינוי מצבים, הכלה והתמודדות, יציבות רגשית, "פערי העצמי" – בין האני הרצוי למצוי ועוד.

יכולתנו כהורים לזהות את נקודות החוזק והתורפה בקרב ילדינו עשויה למזער נזקים לטווח הקצר והארוך, ועם ליווי מתמשך לבנות בקרבם את תחושת הערך העצמי המקדים, את ה"אנכי = העצמי, לה' א-לוקיך. תחילה אמון בעצמי ועל גביו האמון בא-לוקי.

גורמים משפחתיים

 הגורם המשפחתי הוא מורכב לאין ערוך וכולל מצבים שונים:

  • אובדן או שכול של אחד מבני הבית: הורים, אחים או קרובים משמעותיים לנער/ה.
  • נטישה של אחד ההורים עקב משבר גירושין, המשך התמודדות ללא הדמות המשמעותית או מעבר להרכבי חיים לא טבעיים לילד  ונדודי בתים.
  • קשר זוגי לא בריא – אלימות, צעקות, מתחים, שתיקות רועמות, ביטול האחר, חוסר נאמנות, שידור סולם ערכים שונה ללא מסרים ברורים ואחידים וכו'.
  • חוסר תקשורת חיובית בין הורה לילד.
  • חוסר נוכחות הורית – מציאות בה לנער/ה אין דמות הורית משמעותית המלווה אותו בעולמו הפרטי במפגשים פיזיים ובמצבים בהם הוא מתמודד מול פיתויים. הנוכחות ההורית עומדת במבחן המציאות כדמות ווירטואלית המסמנת ומזכירה את גבולות הגזרה של האסור והמותר, האפשרי והמיותר.
  • אימוץ – סוגיה העומדת בפני עצמה ומצריכה חשיבה, הכנה ומודעות למצבי התמודדות אפשריים עם הילד המאומץ, בפרט בשלבי ההכרה. חווית הנטישה היא חלק מזהות הנער/ה ומלווה אותו לאורך שנות חייו. התפרצויות של הכרה זו ניתן לזהות כחוויה מתעצמת במעבר אל גיל ההתבגרות.
  • חוסר תפקוד הורי – עלול להתבטא בהזנחות מסוגים שונים:  פיזית, רגשית וחינוכית.

 

גורמים חברתיים 

  • חשיפה לחברת השווים הנמצאים בסיכון אתם הנער/ה מבלה את זמנו בכל מסגרת חברתית, פורמאלית ולא-פורמאלית.
  • מעברים חברתיים בין מקומות מגורים, תרבויות, שפות, סגנונות חברתיים, מסגרות לימוד וכו'. לכן בשלבי עלייה לארץ נכון להקדים ולהתערות ככל האפשר בקודים החברתיים המצויים במקום החדש, בתכונות החיים, בשימוש השפה, בכללים התוך מסגרתים ובתרבות הפנאי.

המעבר לגיל ההתבגרות

 

גיל ההתבגרות להורה הוא פרק חיים המצריך הכרות מקרוב, והפעם לא מהזווית שלי, ההורה, כנער מתבגר לשעבר, אלא כמלווה מן הצד. מדוע?

משום שבהיותך נער מתבגר היית בתוך התקופה ולא למדת מן החוץ על עצמך. כשהתבגרת ואתה כבר נמצא מרחוק והופך להורה המציב סמכות ומעצב את התא המשפחתי אתה שוב לומד על פרק חיים זה מן החוץ, עם זיכרונות מן העבר שחלקם כבר ניטשטשו, וחלקם לבשו תובנות אחרות.

גיל ההתבגרות הוא שלב חיוני והכרחי בעיצוב האישיות. הוא מזמין אתגרים חדשים לעובר בתוכו ובפרט להורה המלווה בחשש את הקרוב אליו ביותר. אינני מכלילו כגורם סיכוני כיוון שאף הוא נתון לשינויים בין אישיים, אך הייתי מגדירו כתוסף משמעותי במפגש של מספר גורמי סיכון. לכן טוב יהיה אם נטעין את עצמנו ההורים עוד בטרם ילדינו הגיעו אליו.

כחלק מתהליך ההתבגרות של בדיקת הגבולות והרצון לגיבוש עצמי, קיים במקרים רבים מתח בין הורה למתבגר על רקע דתי/ ערכי: פערי הבנות, חוסר הזדהות והתנגדות עד לכדי מציאות של- "חיים זה לצד זה". פעמים נוצרת תחושה מדומה אצל ההורה או הנער/ה כי זהותו הדתית היא הגורם העיקרי לניתוק בינו לבין הוריו, לאובדן הקשר ופריקת העול עד לכדי התדרדרות לסיכון.

מניסיוני האישי בזירת עבודתי עם בני נוער רבים וכהורה למתבגרים אוכל לומר שברוב המקרים שהכרתי בקרב בני נוער בסיכון ובכלל, נסמך הנושא הדתי על בעיות לא פתורות מן המעגל האישי, המשפחתי והחברתי, ומהווה רק זרז בנקודות החיכוך בין הצדדים. אינני בא לומר שלא נמצאו גם מקרים הפוכים שהנושא הדתי היה מוקד המתח עד לכדי ניתוק, אך כמרכיב עיקרי להתנהגות הסיכונית הוא היה יחסית שולי.

נקודה נוספת שרציתי להבהיר המאפיינת בני נוער בסיכון מהמגזר הדתי לאומי הוא מושג שאני מכנה אותו "נפילת-מתח". בשלב שהנער/ה מבין כי סביבת הגידול הקרובה אליו משדרת אותות ייאוש של חוסר יכולת, רצון וכוח לעמוד מולו, מקבלים שלבי ההתדרדרות תאוצה. תחושת המעבר אל העולם ה"חילוני" הגדול והפתוח הנדמה להם כחסר גבולות לחלוטין ומהווה כרטיס הזמנה לכל "המי ומי" ולו רק כדי לטעום מקסמיו בערים "ללא הפסקה" יוצר את תחושת ההפקרות שהכל מעתה מותר.

מכל האמור ניסיתי להציג בפנינו הורים, מורים, מדריכים וכל הבאים במגע עם בני נוער את אותן "נורות אזהרה" הדורשות התערבות מתוך תפיסת העובדה שאכן מודעות בקרב הקהילה עשויה לצמצם ולמזער תופעות שליליות איתן אנו מתמודדים ביום יום המורכב.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער מועצה מקומית אפרת

קדם התמכרות בגיל ההתבגרות – מה לעשות?

תקופת ההתבגרות היא תקופה של תקוות וציפיות בלתי מוגבלות, אך גם של מצוקות ומשברים. הדברים שלובים זה בזה. לדוגמא, המסגרת הלימודית בה מצוי המתבגר משחקת תפקיד מרכזי בתודעתו. האתגרים שהיא מציבה בפניו, הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי, מאפשרים לו לפתח את אישיותו ואת הכלים אשר ישמשו אותו לאורך חייו. עם זאת, קורה כי מתבגר מתקשה להתמודד עם האתגרים הלימודיים והחברתיים. ייתכן ובשל קשיי למידה, מאמציו הכנים של הילד אינם נושאים את הפרי המבוקש. ייתכן ובעיות קשב וריכוז מקשות על ניסיונותיו להתרכז בבית הספר או להכין שיעורי בית. תופעות אלו חמורות במיוחד כאשר מדובר במתבגר בעל רמה אינטלקטואלית גבוהה אשר אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי ביטוי. ייתכן והוא מתקשה להתחבר חברתית והוא מוצא את עצמו קרבן של נידוי או חרם. לאור מרכזיותו של בית הספר בחייו של ילד, מה שהוא חווה ככישלון לימודי או חברתי עשוי לפגוע קשות בדימויו העצמי ולהוות מקור לכאב נפשי של ממש.

כדי להקל על הסבל הוא יחפש כל דרך לברוח מהכאב. במקרים מסוימים הוא יבחר בדרך בריאה. למשל, הגברת מעורבותו בתנועת נוער או בפעילות בתחום הספורט, האומנות או המוסיקה. הצלחה בפעילות מעין זו עשויה להחזיר לו את הערך העצמי האבוד. הוא יכול להתחבר לדמות חיובית כמו מורה או רב. אולם במקרים אחרים הוא עשוי לבחור בדרך לא בריאה לברוח מהכאב. הוא עשוי לשבת שעות רבות מול המחשב. הוא עשוי לאכול בכפייתיות, או להימנע מאכילה. הוא עשוי להתחבר למערך חברתי בלתי ראוי. הוא עשוי להישאר מחוץ לבית עד לשעות המוקדמות של הבוקר. הוא עשוי להתנסות בשתיית אלכוהול או בעישון סמים קלים.

מתבגרים מתמודדים גם עם התפתחות מינית. מתבגר במצוקה נפשית עלול לגלות שהתעסקות במין מפחיתה את כאבו. גילוי זה מוביל אותו לאתרי פורנוגרפיה ולפורומים ולצ'אטים בעלי אופי מיני. מתבגרים ומתבגרות כאחד עשויים לעסוק באוננות אובססיבית ולהגיע לקשר מיני עם בני זוג מאותו מין או מהמין השני. מתבגרות במצוקה, עשויות למצוא מפלט בקשר רומנטי או מיני עם אדם המבוגר מהן בשנים רבות.

כאשר הורים מזהים תופעות שליליות כאלו אצל ילדיהם (ובמאמר מוסגר אוסיף כי פעמים רבות הורים מודעים רק לקצה הקרחון של ההתנהגות המזיקה של ילדיהם) הם עשויים להגיב בדרכים שונות. לפעמים הם מתעלמים מתוך תקוות שווא שמדובר בתופעה חולפת. לפעמים הם מדברים ישירות עם הילד כדי לשכנעו לחזור בו מהתנהגותו הרעה. לפעמים הם מנסים להילחם בתופעה באמצעות עונשים או הגבלת פעילותו של הילד.

ניסיוני מלמד כי תגובות מעין אלו לא יפתרו את הבעיה. יש לזכור כי ההתנהגות הבעייתית היא סימפטום לבעיות עמוקות יותר. היא פתרון מוטעה לסבל ולכאב שהילד חווה. כדי לעזור לילד יש לגלות מהו מקור המצוקה שלו.

על אף רצונם העז של ההורים לעזור לילדיהם, גילוי המצוקה הנפשית העומדת בבסיס ההתנהגות המזיקה בדרך כלל אינו דבר שהם מסוגלים לעשותו לבד ללא עזרה של איש מקצוע המיומן באבחון מצוקות כאלה. יש לכך מספר סיבות. מטבע הדברים מעורבותם היומיומית בחייו של הילד מקשה עליהם לראות את הדברים בעיניים אובייקטיביות. המתבגר בדרך כלל אינו נוטה לשתף את הוריו בכל פרטי התנהגותו העכשווית או בתחושותיו מן העבר. אך דומני כי המכשול העיקרי העומד מפני ההורה המבקש באופן נואש לעזור לילד שלו, הוא שאין לו המיומנות הנחוצה לכך. אבחון הבעיה והכוונה נכונה לאופן הטיפול בה הוא מקצוע בפני עצמו.

כאשר מדובר במתבגר, אבחון מעמיק חייב לכלול שיחות פרטניות עם הילד ועם כל אחד מההורים. בדרך זו המאבחן מקבל תמונה כוללת ומסוגל להמליץ על דרכי הפעולה הראויים. אם ההמלצה היא שילד זקוק לטיפול כדי להתמודד עם המצוקות הנפשיות המעיקות עליו, היא תכלול גם את דרך הטיפול (קוגניטיבית פסיכו-דינאמית, קוגניטיבית-התנהגותית, אקלקטית וכיו"ב). במצבים מסוימים המאבחן יגיע למסקנה שהילד אינו זקוק לטיפול, אלא שההורים מסוגלים להתמודד עם הבעיה אחרי שיקבלו הדרכה והכוונה. במקרים אחרים יומלץ על שילוב בין השניים.

לסיכום, התנהגות של מתבגר הנתפסת בעיני הוריו כלא בריאה היא תמרור אזהרה. בחלק ניכר מהמקרים הנסתר רב על הגלוי הן במישור האופקי והן במישור האנכי. במישור האופקי, רבים הסיכויים כי ההורים אינם מודעים להיקף ההתנהגות המזיקה או לפרטי פרטיה. במישור האנכי, רבים הסיכויים כי הם אינם מודעים למצוקות ולחוויות מהן הילד מנסה לברוח. איש מקצוע המיומן באבחון הפרעות התנהגותיות למיניהן יכול לחשוף את הבעיות המסתתרות מתחת לפני השטח ולהמליץ על דרכי פעולה יעילות טרם ייגרם נזק בלתי הפיך.

שרון אלקינס, מנהלת "מרכז קשרים" לאבחון וטיפול בהתמכרויות (לצוות ניסיון ורגישות לטיפול באוכלוסיה בעלת רקע דתי). תמר: 052-8108201 www.ksharim-center.org