תגית: התמכרות לאינטרנ

I LIKE IT! או שלא…: הרשת החברתית פייסבוק (ושפתה) מאתגרת…

מבוא

הרשת החברתית פייסבוק הפכה למוכרת ולמדוברת בפי כול. מקור הצירוף face ו-book מכוון לאוסף תמונות של מגוון אנשים, שכל אחד מהם מנסה לאתר את מכריו ברשת. ניתן לראות בצירוף מילולי זה שיקוף מעניין לחיבור או לריחוק שבין מערכת החינוך לילדים של היום. מערכת החינוך מחזיקה באדיקות בספר, ואילו הילדים מסתפקים בדפדוף מהיר ובהקלקת עכבר על שלל פרצופים. הימצאותם של ילדים ונוער ברשת האינטרנט בכלל וברשתות חברתיות כדוגמת הפייסבוק בפרט, מזמנת שיח חדש עם מערכת החינוך. להלן אדון בכמה מרכיבים בשיח זה: הפער הדיגיטלי בין הצעירים והמבוגרים, מקומה הרצוי והמצוי של מערכת החינוך בזירה הווירטואלית של הצעירים, ומכאן יועלו סוגיות בהכשרת מורים.

הפער הדיגיטלי בין מבוגרים וצעירים

הפער הדיגיטלי הוא הפער הטכנולוגי בין תרבות הנוער, אשר נולדה לתוך מציאות מרושתת, לבין תרבות המבוגרים, שמציאות זו נכפתה עליה ללא כל הכנה. הצעירים חשים בנוח להתנסות באתרים וביישומים שונים ברשת, בעוד המבוגרים חסרים המיומנות והביטחון לצורכי התנהגות דומה באינטרנט. כך ניתן לחזות בהיפוך תפקידים, שבמסגרתו המבוגר מבקש את עזרת הצעיר בתפעול המחשב או באיתור מידע ברשת. חוסר הביטחון של המבוגר בשימוש במחשב מחד גיסא, והחופשיות חסרת העכבות של הצעיר באינטרנט מאידך גיסא, מולידים לעתים הימנעות מלאכוף נורמות בכל הקשור בגלישה בטוחה, אלימות והתנהגות מתירנית, בשל חוסר המיומנות של אותם מבוגרים אחראים ואי-ידיעתם את השפה (בוניאל-נסים ודאו, 2009). אחת האמירות הנשמעות בפי מבוגרים – הורים כמורים – היא כי לא ניתן למנוע מהילדים את הפעילות ברשת. ואולם אין כל כוונה להביא למניעה, עם זאת יש להבחין בינה לבין הרמת ידיים בייאוש. התהליך החינוכי, שבסיומו ראוי שיתמקד בילדים, צריך להתחיל בהכשרת המבוגרים בשדה החדש. באופן שכזה, הפעילות של מערכת החינוך, מבית ומבית הספר תהיה כזו של מניעה ושל הדרכה ולא של התערבות בשעות משבר. הילדים מלאי ביטחון באופן פועלם ברשת, וחלק מהתנהגותם כמתבגרים הוא פריצת גבולות, התרחקות מהמבוגר האחראי ובחינת זהותם מחדש. כל אלו מתאפשרים באינטרנט – אותה זירה המנוכרת לרבים מהמבוגרים (ברק, 2006). אין פלא אפוא, שכאשר מבוגרים מנסים את דרכם ברשת, הם נתקלים בצעירים חסרי סבלנות המנסים להרחיק אותם ואף ללעוג לניסיונם המקרטע. חוסר סבלנות זה גורם לחלק מהמבוגרים להימנע מלהיכנס אל המרחב המקוון, שבו הם מוצאים את עצמם חסרי ניסיון, ידע וביטחון. משתמע מכך שעליהם להיעזר בחסדי הצעירים – אותם ילדים או תלמידים שבחיי היום-יום הם מובילים אותם ביד רמה. עם זאת, ישנם מבוגרים ה"קופצים למים הווירטואליים" ובוחרים בדרך של הצטרפות לעדר הצעירים עד כדי הימצאות במרחביהם, דיבור בשפתם ויצירת קשר המאתגר את ההגדרה המקובלת בעולם ההפיזי (ממורה בבית הספר לחבר בפייסבוק). אם כן, ניתן לומר כי הפער הדיגיטלי המדובר נדמה כחבל מתוח עד מאוד, אשר לאנשים מסוימים הוא נקרע ולאחרים פעל כקפיץ לקירוב ולצמצום הפער.

מי זה פייסבוק? מה זה פייסבוק? למה פייסבוק?

בשנת 2004 עלתה לרשת האינטרנט הרשת החברתית פייסבוק (www.facebook.com), ועד מהרה היא הפכה לפופולרית. פייסבוק היא רשת חברתית חינמית, המאפשרת שיתוף עם כל מי שמצוי באותה רשת. חברות ברשת מחייבת פתיחת כרטיס שבאמצעותו ניתן לאתר אחרים באותה רשת, בעלי מכנה משותף כלשהו (בדרך כלל היכרות מוקדמת). האתר מעוצב באופן נוח ונגיש לשיתוף מידע עם כל אדם שהמשתמש מעוניין בכך. ככל שבעל כרטיס יציין יותר מידע על אודותיו (שם מלא, מקום מגורים, שם בית הספר, תאריך לידה, השתייכות לתנועת נוער, ועוד) כך ייקל על אחרים לאתרו ולחבור אליו. נוסף על כך מקובל לפרסם תמונות כדי להקל את הזיהוי. בפייסבוק יש מעל ל-500 מיליון משתמשים. בישראל (נכון לפברואר 2010), קיימים 2,452,140 חברים בפייסבוק, בהם 586,620 בני 18-13. האתר מחויב להגן על קטינים המשתמשים בפייסבוק; על פי התקנון, אין לפתוח כרטיס מתחת לגיל 13. האתר מתחייב כי ימחק כל מידע שיימצא על ילדים מתחת לגיל 13. בפועל, המציאות מראה כי ילדים תחת הגיל הזה פותחים כרטיס בפייסבוק כשהם מזייפים את גילם (בוניאל-נסים, 2010).

ישנה תחושה שבכל עת צץ עניין חדש הסוחף את הצעירים לדבר בשפה שנראה שרק הם מבינים. המבוגרים הם בגדר מספקי השירות – אלו אשר רוכשים את המוצר או הנותנים לילדים את האישור לשימוש בו, ומכאן ואילך מצפים ל"שקט תעשייתי". אולם לאור ההתפתחות של מרחבים שונים ברשת, הצעירים זקוקים פחות לאישור המבוגרים. כך נוצר מצב אשר מרחיק עוד יותר את המבוגרים מן הזירה החברתית הווירטואלית של הצעירים. פשוט אין הם מצליחים לעקוב אחר המתחדש. הם מזהים את הצעירים ישובים אל מול המחשב, פולטים גיחוכים, קריאות ואנחות שאין ברור ההקשר שלהן, עד שקורה משהו שהם (המבוגרים) מגדירים כבעייתי (כמו שימוש בשפה לא נאותה, ישיבה ממושכת אל מול המחשב, וכדומה) המניע אותם לפעול – אם בחשיבה ואם בעשייה. החוויה של המבוגרים דומה לזו המתרחשת בעת שיחה בנייד ללא קליטה; שומעים חלקי מילים ואת השאר מנסים לקשר אסוציאטיבית. במצב שכזה ניתן להיווכח בפערים גדולים בגישות כלפי התנהלות הילדים באינטרנט: יש האומרים כי זהו הדור החדש, ואין למבוגרים היכולת להתחבר אליו טכנולוגית; יש אשר יפעלו ביד קשה ויצרו סנקציות של מניעה וענישה; יש אשר יאמרו כי הם סומכים על הילדים; יש אשר יפתרו כל התנהגות באינטרנט באמירה שאין היא ממשית כיוון שמדובר במרחב וירטואלי; ויש אשר יביעו חרדה ותסכול בשל חוסר המיומנות שלהם, המקשה עליהם את הנחיית הילדים ואת חינוכם במרחב הזר.

ההבדל בגישות חודר גם את גבולות בית הספר, כאשר יש צורך בפעולת התערבות. מכאן עולה השאלה, האם על מבוגרים ועל אנשי חינוך להימצא בזירתם של הצעירים כחלק החינוך המוצע? הדינמיקה החברתית המיוחדת, הנוצרת מחוץ לגבולות בית הספר, מחייבת התייחסות, כיוון שהיא באה לידי ביטוי גם בתוך המסגרות הפורמליות. על כן, ישנה חשיבות-על בלמידת המרחב החברתי הווירטואלי של הילדים, משמעותו והשפעותיו. כך ניתן יהיה לחזק התנהגויות בין-אישיות חיוביות או ליצור מודל לכך, וכן להתייחס להתנהגויות הרסניות ופוגעניות. אין משתמע מכך, בהכרח, כי אנשי החינוך יהפכו ל"חברים" של הילדים ברשתות החברתיות, אלא שיהיו מעורבים בשיח על נושאים אלו בהתערבות מניעתית.

רשת הפייסבוק היא דוגמה עכשווית ואקוטית, אולם "הדבר החדש הבא" כבר עומד בפתח, כצפוי ברשת האינטרנט המהירה בחדשנותה. ככל שיקדימו במערכת החינוך לערוך שיח בהקשר להתנהגויות במרחב הווירטואלי, כך יוכלו להתמודד במהירות וביעילות עם כל התפתחות ברשת, שיהיו מעורבים בה ילדים ובני נוער; כך לא יחושו המבוגרים צעד מאחורי הצעירים הבקיאים ברשת; כך יהיו הם מוכנים ויוכלו להוות מודל איתן לעבודה יציבה עם הילדים והנוער וייתפסו ככאלו שניתן לפנות אליהם (בוניאל-נסים, 2010).

מה זאת השפה הזו? איך אתם מדברים?

לרשת כללים משל עצמה. החברים בה הופכים שווי זכויות ומעמד, בעלי שפה ייחודית לגיטימית. אולם, מה קורה כאשר המורה והתלמיד נכנסים לאותו מרחב וירטואלי? רבים מן המבוגרים נזעקים לאופי השפה של הצעירים באינטרנט, ובכלל זה, ברשתות החברתיות כמו פייסבוק. אם תחילה הסתייגו מהקיצורים ("בצפר") ומשגיאות הכתיב, כעת חרדתם נתונה לקללות, לשטחיות. אולם כאשר נכנס המבוגר למרחב זה, עליו להחליט מה מקומו – מבקר שפה, אוכף חוק, מתצפת מרוחק? המפגש של איש החינוך עם ילד במרחב הווירטואלי משנה את הכללים ויש בו ערפול במיוחד אם לא נעשה תיאום ציפיות קודם לכן. ראשית, אין המורים או המבוגרים "חברים" של הילדים, ולגיטימי שלא ידעו הכול על המתרחש ביניהם. נוסף על כך, אם המורה או המבוגר מנהל כרטיס פעיל בפייסבוק, הכולל מידע אישי, כעת הוא הופך זמין לכל הילדים ומייצר מפגש שעשוי להיות מביך עבורו. בכלל, צריך לנסות ולהבין מהי המשמעות בהימצאותו של מורה במרחב הווירטואלי של תלמידיו. האם כעת באחריותו להיות שם לעתים קרובות כדי לדעת מה מתרחש?

ד"ר מירן בוניאל-נסים – חוקרת ומרצה בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט, המכללה האקדמית לחינוך גורדון חיפה ואוניברסיטת חיפה

אתר: http://tinyurl.com/meyranbn דוא"ל: