תגית: התמכרות לאינטרנט

המחשב ובני נוער


שאלה:
 בני מכור למחשב, לא קם מהכסא – מה לעשות?

תשובה:

הורים יקרים,

זהו זה, המחשב הוא עובדה קיימת בכל בית, כמעט וניתן לומר זאת גם על החיבור לאינטרנט על גרורותיו השונות.

לפני שנרד לפרטי ההתייחסות, נאמר כי עלינו להבין ולשכנע את עצמנו ואת ילדינו כי המחשב הוא כלי עזר עם דגש תחת המילה 'כלי' ולא שעשוע להעביר בו את שעות הפנאי. הורים אשר יתייחסו למחשב ככלי בלבד, לכתיבת המסמכים או לתקשורת חיונית עם המכותבים, אזי הילדים יווכחו שאכן זהו שימושו, ותופעת "בילוי הזמן" מול המחשב תצטמצם!

נושא שעות הבילוי מול המחשב הוא מסוג ההתמודדויות שלנו כהורים אשר התכחשות או שלילה מוחלטת תוביל לניתוק בינינו לבין ילדינו ולהתגברות התופעה. יחד עם זאת אפשר, ראוי ומצוי ואולי אף מחובתנו, להגדיר בגילאים השונים הגדרות שונות ולגלות דווקא "שותפות מכוונת".

ילד עד גילאי 7-8 אשר מבלה שעות רבות מול מסך המחשב, בדרך כלל משחק את משחקי המחשב השונים. מדובר במשחקים המותקנים במחשב, בתוכנות משחק ובגלישה באתרי משחק. ראשית, עלינו לפקח על "רשימה לבנה", זאת אומרת, רשימת משחקים או אתרי משחקים שההורים ראו ואשרו (צניעות, אלימות וכו'), את השימוש בהם. יש לציין בפני הילדים כי אנו סומכים עליהם שהם ישחקו רק במשחקים שאישרנו להם, ואם הם מעונינים להוסיף משחק עליהם לפנות לאחד ההורים בכדי להוסיף את המשחק לרשימה הלבנה.

נוסף על כך עלינו להגביל את זמן השימוש במחשב, עם "תקופת צינון". לדוגמא 20 דק' ברציפות של משחק, המתנה של לפחות חצי שעה ושוב אפשרות של 20 דק' נוספות (בהתאם לגיל). בסיכום היום הילד יוכל להשתמש במחשב 40-50 דק' לסירוגין.

רעיון מומלץ נוסף הוא לשים שעון גדול ליד המחשב בכדי שהילד יאכוף את הזמנים על עצמו.

מגילאי 9 ועד 12-13 בנוסף על האמור לעיל (ובהתאמה לגיל) יש עניין לשבת עם המתבגר מול המחשב פעם בשבוע למשך כמה דקות ולסקור יחד עמו את מקומות הגלישה, אתרי הפורומים והפייסבוק שהבחורצ'יק גולש בהם. זאת בכדי שאנחנו נהיה "שותפים פעילים" בעיסוקיו של המתבגר במחשב. השיתוף לא חייב להיות מכורח הבילוש אלא כחוויה שיתופית של היכרות הדדית.

מגילאי בר/בת מצווה ואילך בנוסף ובהתאמה לנאמר לעיל, יש עניין לפתוח את הנושא בשולחן שבת (וכיוצא בהזדמנויות שכאלה) סביב הכותרת של: "ההתמכרות למחשב". מי חושב שהוא יודע להגביל את עצמו וכיצד? מה ניתן לעשות בכדי לצמצם את התופעה? מהו זמן ממוצע סביר לשימוש במחשב? האם וכיצד יש הבחנה בין שימוש במחשב לצורך שיעורי בית ועבודות לבין תקשורת עם חברים ומשחק?

ברמות גבוהות יותר ובגילאים מתקדמים ניתן לפתח דיון על איזה מין אנשים אנו עומדים להיות כאשר כל ההתקשרות בינינו היא דרך המקלדת ולא דרך התקשורת הבלתי אמצעית של פנים מול פנים.

הרב שמואל שנהב, מנהל תיכון ישיבה תיכונית נעם, ירושלים

לכודים ברשת

סכנות האינטרנט

סיימתי את ההרצאה והתחלתי לקפל את הציוד אל תוך התיק. בזווית העין קלטתי אותו עומד בצד. נער, אולי יותר נכון לומר ילד, פנים תמימות, מבט מבויש. מהסס. לגשת או לא לגשת. שיגרתי לעברו חיוך ידידותי והזמנתי אותו להתקרב. זו היתה הרצאה בנושא 'התמודדות עם האינטרנט'. בשנים האחרונות גברה המודעות לכוח העצום של הרשת, לטוב אך גם לרע, ואני מוזמן למוסדות חינוך רבים כדי לדבר עם התלמידים על הנושא. אלא שהניסיון שלי מלמד שלפעמים הדברים הכי חשובים מתחילים דווקא כשההרצאה נגמרת. הזמנתי את הנער ללוות אותי בדרך אל הרכב. ראיתי שיש לו משהו בִּפְנִים שמתחנן לצאת החוצה וצריך רק לתת לו את ההזדמנות לעשות את זה. גם הפעם זה התחיל בטפטופים מגומגמים ונמשך בשטף סוחף. רק לפני חצי שנה הוא חגג את הבר-מצווה. תלמיד מצטיין בכיתה ז', בכור למשפחה בת 4 ילדים. הנושא, איך לא, נפילות באינטרנט. בעיניים מושפלות הוא סיפר איך נסחף בחודשים האחרונים לתהומות של התועבות ברשת. הוא נחשף לדברים שלא מתאימים לילדים, בעצם שלא מתאימים לאף גיל, איבד את התמימות, מרגיש איך הרעל מפעפע בו ואין לו מושג איך להיחלץ מהמדרון החלקלק.

"תגיד", אני שואל בעדינות, "יש איזו חסימה אצלכם בבית?". הוא מרים אלי את העיניים ומבטינו מצטלבים. אני רואה את הכאב שמציף אותו. "לא", הוא אומר בקול מיוסר, "ההורים שלי אומרים שאין צורך, שהם סומכים עלי שאני אדע לגלוש למקומות הנכונים…".

*

"60% מילדי ישראל גולשים באתרים פורנוגראפיים" (TheMarker, 2008), "רוב הגולשים לאתרי מין הם בני 12 עד 17" (ידיעות אחרונות). הנתונים מזעזעים, המספרים מפחידים. וההורים? עדיין ישנים. ברוב הבתים בישראל, גם בציבור הדתי(!), האינטרנט פתוח לגמרי. מדינת ישראל היא בין המפגרות בעולם בתחום חקיקה שתגן על הילדים מנזקי הרשת, מה שאומר שהאחריות רובצת על כתפי ההורים. וכשאתה שואל בתמיהה איך הם מאפשרים מצב מסוכן כזה אצלם בבית, אתה שומע תשובות כמו:

– "כל החסימות לא שוות כלום. הצעירים של היום יודעים לעקוף את הכול" (רוב הילדים אינם האקרים בינלאומיים, ורוב הזמן לא מחפשים דווקא דברים שליליים. אם החסימה תציל אותם לפחות מהיתקלויות אקראיות בתועבות, לא כדאי? חוץ מזה, גם חגורת בטיחות לא מונעת הרמטית מוות בתאונת דרכים, אבל מי הטיפש שיוותר עליה?).

– "אנחנו רוצים לחנך את הילד להתמודדות" (אל תדאגו, גם אחרי החסימה יהיו לו עוד שפע התמודדויות באינטרנט ומחוצה לו. חוץ מזה, אם נלך הלאה עם הטיעון הזה – אפשר גם לשלוח ילד בן שש לכביש לבד. שיתמודד!).

– "אני מכיר את הבן שלי. הוא צדיק. לא מעניין אותו הדברים האלו" (גם אם נניח שחז"ל הגזימו כשאמרו ש"אין אפוטרופוס לעריות", למה שנער צדיק לא יתעניין בדברים האלו? הוא צעיר, בריא, סקרן, ורק רוצה לבדוק פעם אחת על מה מדברים כולם. חוצמזה, גם בלי כוונה לחפש שום דבר שלילי, בכל גלישה בדף הבית של פורטל חדשות מצוי הוא ייתקל בלפחות בחמש כתבות חצי-פורנוגראפיות).

– "אנחנו כבר חתומים לשנה בספק אחר ולא יכולים לעבור עכשיו לספק יותר בטוח" (או, סוף סוף טיעון משכנע. באמת חבל על הכסף. עדיף להוציא 11 אלף שקל בשנה שכר לימוד למוסד חינוכי יוקרתי ולהחריב את כל מה שהוא מקבל שם בערב אחד מול האינטרנט, מאשר להוציא עוד 59 ₪ לחודש על חסימה טובה יותר).

*

המציאות מראה שנער/ה ממוצעים לא מסוגלים להתמודד לבד עם עוצמת הפיתויים שהאינטרנט פורש לפניהם. הם זקוקים לנו, ההורים, שנהיה שם בשבילם, שנעזור להם, שנגן עליהם. אבא ואמא יקרים, הרי אין דבר יקר לנו בעולם יותר מהילדים שלנו. אני מבטא כאן זעקה אילמת של המוני נערים ונערות נפלאים, מוכשרים, מקסימים (הילדים שלכם, לא?) ו..אומללים: "עִזְרוּ לנו, הצילו אותנו, אנחנו לא מסוגלים לעמוד בניסיון הזה". האם נפקיר אותם דווקא  במקום בו הם תלויים בנו כל-כך?!

נ.ב דיברנו לכל אורך הדרך על הילדים אולי כי פשוט נוח לנו יותר לדבר עליהם. אבל בינינו, וכי אנחנו המבוגרים לא צריכים את זה?…

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

סכנות האינטרנט

"הורות והתבגרות" בנושא: האינטרנט והשפעתו על המתבגר

להאזנה להקלטת התוכנית:



 
"טכנולוגיית האינטרנט היא ברכה עצומה שמביאה לנו מידע בשפע. מצד שני, אפשר להשתמש בו לטוב ולרע. עוד לא שמענו על מישהו שהתמכר למכונת כביסה או למאוורר.. הכלי הוא לא רק אמצעי טכני, יש לו גם מסר שהוא מעביר – הוא מעצב ומשפיע. אין ספק שהדור הזה יהיה שונה מהדור של הוריו. הטכנולוגיה רצה קדימה, אבל המודעות והביקורת נמצאות צעד אחד אחורה. בפער הזה בין שניהם אנחנו משלמים מחיר גבוה, ומי שמשלם המחיר הכי גבוה הם הצעירים, הנוער."

הרב יוני לביא,
רכז ותיק בקו החם של לב אבות, ומנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה

מאמרים בנושא מאת הרב יוני לביא:
חגורות בטיחות- לא רק בכביש
לכודים ברשת
למה אין לי אינטרנט מוגן בבית?
על הורים, ילדים, והפייסבוק שביניהם
עצות וטיפים לגלישה בטוחה ומועילה
פייסבוק – הפנים שלא הכרתם

לאתר "ונשמרתם"
Harav Yoni Lavi

לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"

 

 

 

חינוך בתלת מימד

אין כמו אירועי 'הכתרות רב ורבנית פורים' במוסדות החינוך בכדי להציף כל מיני דפוסי התנהגות הקשורים לדברים שהצנעה יפה להם מצד התלמידים שביום יום הרגיל עקב הגבולות הברורים של מדיניות מוסדות החינוך שהם לומדים בהם הם לא היו מגיעים לכדי מימוש ופרסום.

לפעמים יש ומעשי הקונדס חורגים מגבולות הנורמה וגולשים לעבר מחוזות ההפקרות ומעוררים בשל כך פולמוס חינוכי מתחדש אודות הטיפול  והשיח היומיומי המתקיים במערכת החינוך אודות נושאי גיל ההתבגרות ויצר הנעורים.

לאחרונה נתקלנו בעוד אחד ממקרים אלו, בהם הגבול נחצה ובשל כך יצאו כמה גורמים מחוץ למערכת החינוך הפורמלית בקריאה נרגשת לציבור המחנכים לדבר עם תלמידיהם ביתר פתיחות, לעודד אותם, להיות להם לאוזן קשבת ובכלל להפסיק ולהתעלם משאלות גיל ההתבגרות העולות לפתחם מקרב תלמידיהם:

מסופקני האם קוראי הקריאה מודעים וערים מבפנים להתנהלות מערכת החינוך הפורמלית, רוצה לומר: עמדו בעצמם מול כיתה במציאות יומיומית ומכירים במגוון אילוצי השעה העומדים בפתחו של כל מחנך. תרשו לי לנחש שלא. ההנחה לפיה אנו, המחנכים, לא מספיק מודעים/רגישים/ערים/פתוחים/קשובים היא מקוממת במקרה הטוב, ומנותקת מהמציאות באחר.

אז הנה הצהרה רשמית של מחנך בישראל:

אני וחבריי המחנכים נמצאים עם תלמידינו. אנו מודעים לחלוטין להרגלי צריכת התרבות שלהם כמו גם למנעד הסכנות והפיתויים הנגזרים מכך.

אממ.. יש מחנכים שלא מודעים לתכנים שתלמידיהם צורכים? שלא שמעו מעולם על הנוער הדתי וחופשותיו ב'איה נאפה' והציוצים האחרונים שהם הקלידו היו ב'אגמון החולה?'.

סה לה וי. מסתבר שגם מערכת החינוך לא חפה מבינוניות.

עד כמה מורכבת הבעיה וגדול האתגר ניתן להסיק ממחקר מפורסם של ארגון הבריאות העולמי מלפני שנתיים שהעלה שילדי ישראל בגילאי 11-15 הם הראשונים בעולם מבחינת היקף הזמן שבו הם גולשים באינטרנט. צעירי ישראל זכו ב"מדליית כסף" בקטגוריה המצערת לא פחות: כמות הזמן שבה הם רובצים מול הטלוויזיה. עוד עולה כי 28.5% מילדי ישראל בגילאים אלה גולשים באינטרנט לפחות ארבע שעות ביום. כשזה מגיע לצפייה בטלוויזיה, המצב מדאיג אף יותר: 35.8% מבני 11-15 צופים בטלוויזיה יותר מארבע שעות ביום. (תמר טרבלסי-חדד, "ידיעות אחרונות"פורסם:  15.07.12 )

לשמחתנו נתוני הגלישה והצפייה בטלוויזיה בחמ"ד הם במצב טוב לאין ערוך, אולם היו בטוחים שרוב המחנכים הבקיאים במספרים אלה, מודעים לגודל ההתמודדות בלימוד 'הוויות אביי ורבא' בבוקר כאשר בערב תלמידיו ממשיכים לריתחא דאורייתא של האדמו"ר מ'גאליס' ביחד עם חסידיו מ'השמינייה'.

נכון, לוקח זמן לגוף גדול כמערכת החינוך לעשות את הטרנספורמציה הנדרשת בכדי להתאים את עצמה לאתגריה המתחדשים של הפוסט מודרנה, אבל שבוע המוגנות האחרון במערכת החינוך בסימן: 'לוקחים 30 שניות למחשבה לפני שמשתפים'  על שלל הסרטונים, החומרים, מערכי השיעור והמחקרים הרלוונטיים והעדכניים ביותר שהופצו וחולקו על ידי רכזי התקשוב לכלל סגל המורים, מלמד שהיא לגמרי בכיוון הנכון, ערה ומודעת לגודל השעה וחשיבות הסכנות בשימוש לא נכון במדיה: הן מצד ה'בין אדם לחברו' והן מצד 'קדושת המחנה'.

מעבר לכך, היכרות מבפנים עם תכני תחום ה'חינוך מתוך אמונה', תגלה מדוע זמנה של המנטרה הלעוסה עד כדי החלדה המופנית למחנכים, 'הגיע הזמן שתתחילו לדבר ולפתוח עם הנוער על הנושאים הללו' עבר והפך אותה ללא רלוונטית בעליל.

אנחנו מדברים. מנהלים פולמוסים. כותבים מערכי שיעור. ומציפים איתם ביחד את הנושאים הרגישים ביותר. עדיין יהיו מעידות. עדיין תלמידים בריאים בנפשם וביצרם יחפשו למרות ההתמודדות של מערכת החינוך תכנים מיניים. ויודעים מה? זה בסדר גמור.

כי זה בעצם ההבדל בין פיסול ועיצוב נשמות אנושיות, דינמיות לבין התעסקות עם טכנוקרטים.

ואם בקריאות עסקינן: אני הייתי מפנה את אותה קריאה בעיקר לחלק מציבור ההורים, אלו האמונים על הרגלי התרבות ושעות הפנאי של ילדיהם. די להביט בנתון של איגוד האינטרנט הישראלי:

האומר ש "63 אחוז מההורים לא יודעים היכן ילדיהם גולשים" (NRG    רעות וילף  23/7/2013)

בכדי להבין שיש יותר מידי זמן בהם הילדים נחשפים למגוון תכנים ללא שום פיקוח והשגחה מחוץ לכותלי בית הספר.

היום ככל הנראה המצב חמור הרבה יותר עקב הטכנופוביה המובנת של חלק גדול מההורים.

בהתחשב בכך ש'זה לעומת זה עשה האלוקים', ויש כיום חומרי הדרכה כמו גם מגוון כלים נהדרים וחדשניים הבנויים ומיוחדים להורים, בעצם לא נותר לנו אלא לחכות להצטרפות של חלק מההורים למערכת הבלימה שמערכת החינוך התחילה כבר מזמן.

אין לי ספק שביחד נוכל לה.

 

אבינועם הרש, סמנכ"ל 'חברים מקשיבים', מחנך ורכז תקשוב.

לתגובות וקבלת חומרי הדרכה והסברה להורים ניתן לפנות ל:

 

כבלים מודרניים

במדור "תמונת חיים" נעלה סרטים המציגים תמונות חיים מעולמו של המתבגר וממערכת היחסים שלו עם הוריו.

סרט זה הוכן והופק על ידי תלמידי/ות תיכון במגמת תקשורת. באמצעותו ניתן להכיר מקרוב את מחשבותיהם ותחושותיהם של מתבגרים בסוגיות שמעסיקות אותם וממלאות את עולמם האישי.

 

 

כבלים מודרניים / אולפנת להב"ה (12 דקות)

נעה, נערה החיה במציאות המודרנית מבלה את מרבית זמנה מול המחשב, הפלאפון ושאר טכנולוגיות. במהלך הסרט עוברת נעה מהפך שמעורר בה שאלות קיומיות.

הורים-ילדים והפייסבוק: המלצות למעורבות הורית ברשת החברתית

בשנים האחרונות אני מרכזת את תחום האינטרנט במכון יסודות, מרצה בפני הורים, תלמידים וצוותי חינוך ומעבירה סדנאות הורים-מתבגרים בנושא. בשנתיים האחרונות, במרכז הדיון סביב השימוש באינטרנט בקרב בני נוער עומד – איך לא – הפייסבוק. רבות דובר בנושא: יתרונות, חסרונות, מאיזה גיל מותר, החברים בפייסבוק, חברות של הורים עם ילדיהם, הגבלת שימוש בתמונה ועוד. לאחרונה, התעצם הדיון בנושא האלימות בפייסבוק, כפי שבאה לידי ביטוי בקבוצות חרם ושנאה. מתוך ניסיוננו עם מגוון רחב של קבוצות בחברה הישראלית – ילדים, בני נוער והורים – מובאות להלן המלצות "מכון יסודות יוזמות חברתיות" עבורכם, ההורים. המלצות אלה יאפשרו לכם לעשות סדר ב"ים" המידע שזורם בנושא ויסייעו לכם לכוון את צעדיכם, בכל הנוגע לפעילות הילדים בפייסבוק.

התמכרות לפייסבוק

 

– למרבית הילדים ובני הנוער יש פרופיל בפייסבוק אך אחוזים גדולים מספרים בגלוי שהם מאסו בפורמט הזה ומנסים, למרות שלא תמיד בהצלחה, להתנתק. לדבריהם, מדובר בעיסוק סתמי ומשעמם, אך סוחף וממכר. התפכחות זו נפוצה יותר בקרב בני נוער בכיתות ט' ומעלה. עבורנו, ההורים, זוהי דוגמא מובהקת לעובדה שאכן פייסבוק ממכר הופך להתנהגות הנחוות בקרב מספר רב של בני-נוער כלא נשלטת. כמו בכל התמכרות, ההתנהגות הופכת לחסרת תכלית, אך היא עוזרת לברוח מהתמודדות עם משימות ומטלות התפתחותיות אחרות, כגון קביעת מפגש עם חברים, הכנת שיעורי-בית, למידה למבחן או לקיחת חלק במטלות הביתיות שכל תירוץ הוא כשיר על מנת להתחמק מהן. כדי לעזור לילדינו "להיגמל" משעות הבילוי הרבות בפייסבוק, חשובות הנוכחות והבקרה ההורית ובמידת הצורך, גם הגבלת הזמן לשהייה (או בהייה) במחשב.

דפוס השימוש באינטרנט

 

– ילדים מבלים שעות רבות מול המסך, בממוצע בין 4 ל-7 ביום. פייסבוק שינה את דפוס השימוש והוסיף נדבך חדש. לא רק שהם מבלים הרבה זמן, הם מבלים כל הזמן. מספר רב של בני-נוער מרגישים צורך לקבל את מנת המידע שלהם באופן מיידי. חלק מהילדים מחוברים בכל שעות הערוּת שלהם לדף פייסבוק שלהם ושל חבריהם על מנת להתעדכן בחדשות האחרונות בזירה החברתית (כולל באמצעות הסלולר). המשמעות הנה מרחיקת לכת. ראשית, ילדים ובני נוער צריכים להתמודד עם סביבה חברתית עתירת משתתפים ועם לחץ חברתי המתנהל במרחב האינטרנטי. חשוב לזכור, שלרוב הילדים אין את הכישורים והבשלות להתמודדות יעילה עם הלחצים שמציאות זו מייצרת. כיתה של 40 תלמידים מהווה זירה רחבה דיה עבור ילדינו על מנת ליצור קשרים – זירה המחייבת כישורים חברתיים מפותחים. קל וחומר זירה של 800 חברים. שנית, "פייסבוק סביב השעון" מערער את מקומו של הבית כמקום בטוח ורגוע עבור ילדינו, המופרד מהסביבה החברתית שבחוץ. הבית הופך לסביבה רועשת וגועשת, עם פחות יכולת רגיעה ופחות יכולת בחירה בפעילויות אישיות. בהתאם לכך, האתגר ההורי הוא להחזיר את הבית למשפחה ולהקפיד שהבית כן ישמש מקום רגוע המשרה בטחון.

חברים בפייסבוק

 

– בני נוער מפתחים חוגים חברתיים בפייסבוק שנעים בין 200 ל- 1200 חברים. עבור חלקם, מדובר בתחרות פופולאריות הנמדדת בכמות החברים בפייסבוק. מרביתם לא מכירים את כל החברים שברשימה שלהם. חלקם מאשרים חברים חדשים ללא בדיקה כלל, על סמך התמונה או על סמך בדיקה שטחית בלבד (מספיק שמישהו שמבקש ממני חברות מופיע ברשימת החברים של מישהו שאני מכירה). ובכן, מה זה אומר על המושג חברות? מה זה אומר על המידע, התמונות והחומרים שילדיכם נחשפים אליהם או חושפים בפומבי? אלו שאלות שכדאי לשאול את ילדיכם בהקשר זה. בכל מקרה, חשוב שנזכור שהסיכוי שילדינו ייחשפו לחומרים, לתכנים, לפיתויים ולהטרדות גדול יותר כאשר יש להם 600 חברים לעומת 60 כפי שאולי היו לנו בנעורינו.

ניהול פרופיל

 

– בפייסבוק אנו נדרשים "לנהל פרופיל" הכולל יכולות שונות, ביניהן: הגדרת החשבון מבחינת חשיפת המידע שבו, בחירת החברים וקיטלוגם לקבוצות, הגבלת המידע שחושפים ועוד. כל אלו יכולות שהילדים אינם מודעים לחשיבותן, שהרי הם ילדים ולא מנהלים. ברירת המחדל של פייסבוק היא שהכל גלוי. כל אופציה אחרת מחייבת שינוי אקטיבי. לפיכך, חשוב, כמו בכל עסק, שאנו ההורים נהיה המנהלים של הילדים שלנו ומדי פעם נציץ ונבדוק איך העניין "עובד", על מנת לא להתעורר למשבר בעסק.

גיל 13 ומעלה

 

– פייסבוק אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 13. ילדים מתחת לגיל 13 עם פרופיל בפייסבוק נאלצים לשקר. לאור זאת, חשוב לברר באיזה גיל הם מציגים את עצמם. הפייסבוק מנסה לאתר אנשים בעלי מאפיינים דומים שאולי יוכלו להתחבר. כלומר, הילדים בני ה-11 במציאות, שבפייסבוק חגגו 18, יקבלו הצעות מבני גילם השיקרי. וברור שאין שום סיבה שנער בן 18 יצור קשר עם בנכם או בתכם בני ה-11. חשוב לזכור שרשתות חברתיות מהוות אוטוסטרדה לפדופילים המחפשים את הקורבן הבא.

מדוע פייסבוק מגבילה את הכניסה מגיל 13? מכיוון שמדובר בזירה הדורשת כישורים חברתיים, יכולת אסרטיבית, בשלות רגשית ויכולת להפעיל שיקול דעת ואחריות בשעת הצורך. בדרך כלל, ילדים מתחת לגיל 13 חסרי כישורים ובשלות. אנו ממליצים לא לאפשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח פרופיל בפייסבוק. במידה ולילדיכם יש פרופיל, חשוב שתהיו חברים שלהם ותייצרו מנגנוני בקרה המאפשרים לכם להאיר או להעיר בשעת הצורך.

קבוצות שנאה וחרם

 

– משיחות עם ילדים ובני נוער, לצערי, אני יכולה לומר שכל הילדים נחשפו לתופעה, אם כמשתתפים, כקורבנות, כמי שפתחו קבוצה או כמי שלא בחרו באופציה "לייק" אבל לא עשו דבר מעבר לכך. מרבית הילדים מבינים כי מדובר בתופעה שלילית, הפוגעת ברגשותיו של הקורבן ולעיתים אף הופכת לפגיעה במרחב הממשי (במציאות), אך לא יעשו דבר על מנת להפסיק את הפעילות העוינת. כמו כן, הם לא "ילשינו" להורים או למורים על כך. לדבריהם, במידה והם לא נוטלים חלק בפגיעה אז זה "לא עניינם". רוב הילדים יאמרו שאחריותם של הורי הילד הנפגע לגלות תופעות מעין אלו. אכן, ילדינו מצפים מאתנו לשמור ולהגן עליהם מפני פגיעות, למרות הצורך שלהם בפרטיות.

פרטיות או לא להיות ?

 

– כניסה לעולמו של הילד מעלה את שאלת הפרטיות. הפייסבוק מציף את הקונפליקט ביתר שאת. אז זה הרגע לומר שהפייסבוק אינו מקום פרטי. המרחב האינטרנטי הוא ציבורי בהגדרתו.

בעולם הווירטואלי חסר הגבולות, בו מבלים הילדים שעות כה רבות, חייבת להיות נוכחות של מבוגר אחראי, כמו במקומות אחרים במרחב הממשי שבו ילדיכם נמצאים. אפילו בבית הספר יש מבוגר אחראי ולמרות זאת, הורים מגיעים לאסיפות הורים על מנת להתעדכן. כמו כן, ילדים, בעצמם, אומרים שהם מבינים את חששות ההורים ושהם זקוקים לנוכחות ההורית כי הם "בסך הכול ילדים". מרביתם, יאשרו אתכם בשמחה בתור חברים כי מבחינתם מעורבות תמיד עדיפה על ריגול. בנוסף, מעורבות מאפשרת התערבות במקרה הצורך. הורה מעורב יכול לבחור מתי להתערב ומתי לא. התערבות משמעותה להדריך, לכוון, ובמידת הצורך להציב גבולות.

בהקשר זה, יש לזכור שקוד כניסה למחשב, לסלולר או לנייד חוסמים את האפשרות לעזור לילדיכם בשעת הצורך.

הילדים רוצים אתכם מעורבים

 

במפגשים שלי עם ההורים, אני מבחינה כי עבור חלקם, האינטרנט והפייסבוק מהווים זירה עלומה ומסתורית, המעוררת חששות כאילו מדובר במדינה זרה ולא מוכרת. כמו כן, חלק מההורים נהנים מהשקט היחסי שהרשת נותנת בבית – עיסוק לילדים, כל אחד בחדרו, מעט ויכוחים בין אחים ומעט דרישה לזמן איכות. אחרים מציינים שהילדים "יודעים הכל, כי הם נולדו לתוך זה" ושוגים כשהם מבלבלים ידע טכני עם יכולת מנטלית.

חשוב לזכור שלמרות השינויים הטכנולוגיים והחשיפה הרבה של ילדינו למחשב, מוחו של הילד נותר ללא שינוי ויכולותיו לקבל החלטות, להעריך סיכונים ולקחת אחריות נותרו בעינן – מוגבלות מאלו של מבוגרים בעלי חוכמת חיים.

תהא הסיבה אשר תהא להדרת ידי ההורים מהמקלדת, הכוונה והדרכה יכולות לפתור את הבעיה. תפקידנו לתת לילדינו את מה שהם צריכים – הורים מעורבים וגבולות יציבים שיבטיחו את ביטחונם הנפשי והגופני. מבחינת הילדים, ברגע של כנות, הם יודעים לומר שהם מבינים ואף רואים את המעורבות הורית ברשת כלגיטימית. עבורם, מדובר בחובה הורית. לא תמיד הם אוהבים את זה, הרבה פעמים הם מתרעמים כנגד זה, אך בסופו של דבר, מבינים ומעריכים.

אביטל ליטוין גרשפלד, פסיכולוגית, רכזת תחום האינטרנט במכון יסודות יוזמות חברתיות

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin