תגית: התערבות הורים בלימודים ושיתוף פעולה עם צוות בית הספר

הורות והתבגרות: שיחה עם שלושה ראשי אולפנות על אתגרים חינוכיים

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

.
 

 

הרב משה נוימן, אולפנת בהר"ן, אביה ששר, אולפנת עפרה ואורית בלוך, אולפנת צביה יצירתית, ירושלים

 

תלמיד חטיבה מכין שיעורי בית

עולים לט´ – מתחילים את הישיבה התיכונית ברגל ימין

מתחילים את הישיבה התיכונית ברגל ימין

גם אם מאות אלפים כבר עברו בהן בשבעים השנים האחרונות, גם אם גם אתם בוגרים של ישיבה תיכונית וגם אם שכניכם הלומדים בהן כיום נראים בסך הכל בסדר גמור, וגם אם הבן שלכם הוא הכי מוצלח בעולם – גם לכם יש עדיין כמה הכנות לקראת הישיבה התיכונית.

גם בישיבות התיכוניות הזמן לא עמד מלכת והותיר את רישומו בשינויים רבים לעומת הישיבה התיכונית המוכרת לכם מלפני 20 שנה, בתקופת האבן של האסימונים והטלפונים הציבוריים. הבן שלכם, שזו השנה הראשונה שלו בישיבה התיכונית, הוא אדם בפני עצמו, אישיות מיוחדת שטרם התנסתה באתגריה הרבים של הישיבה התיכונית. ושכחנו להזכיר שלפני חודשיים הוא סיים כיתה ח'. פשוט ילד שזקוק עדיין לליווי, להדרכה ולתיווך שלכם. זה מצוין שאתם נותנים בו אמון לכל אורך הדרך ומאמינים שהוא יעבור בהצלחה את המשוכות הרבות ששנת המעבר הזו מציבה לו, אך מעבר לאמון כדאי לתת כלים. מעבר למילים הטובות כדאי לחשוב מה זה בעצם ישיבה תיכונית, מה יש בה ומה אין בה ולהתכונן בהתאם.

הטוב ביותר הוא לשבת יחד – אבא אימא ובן – ולחשוב בסיעור מוחות משותף על הדברים, ואם צריך – לקחת גם דף ועט למען הסדר הטוב. וגם אם אינכם מצליחים לגייס את הבן לשיחה משולשת, שבו אתם, אבא ואימא, וחשבו על בנכם ועל תפקידכם בשנה הקרובה. נסו אח"כ לשתף את הבן במסקנותיכם.

לפני הכל, כדאי ורצוי מאד שתקבלו החלטה אסטרטגית ל-4 השנים הקרובות של הבן שלכם בישיבה התיכונית. העובדות הן, שרוב ההורים בוחרים במדיניות "שגר ושכח" ולא מנסים אפילו לעקוב אחר המתרחש עם בנם הצעיר.

א. החלטה. ככתוב לעיל, יש לכם סיבות וגורמים רבים שיסיחו את דעתכם מלדעת באמת מה קורה עם הבן שלכם בישיבה התיכונית. תוסיפו להם את השוטף היומיומי שלכם, ואת הדאגה ההורית ליתר הילדים בבית ואתם לגמרי מחוץ לתמונה. לכן, כדאי להחליט ממש עכשיו – "אנחנו הורים נוכחים גם בישיבה התיכונית". זו וודאי לא אותה נוכחות המתחייבת אצל הבן בכיתה ג' ויש לה את המאפיינים שלה, אך העיקר שתישארו הורים נוכחים ואחראיים גם כשהבן שלכם נראה כבר גדול ומסוגל יותר לדאוג לעצמו.

ב. מתחילים בטוב. הכינו רשימת "כל הכבוד" לבנכם. כתבו רשימה מהירה של מעשים והתנהגויות המזכים את בנכם במחיאות כפיים. לאחר מכן, גזרו מהמעשים תכונות חזקות של בנכם שיצאו לפועל באותם מעשים. כל אלו עשויות לתמוך בו בעולם החדש שיתגלה לו בשנה הקרובה. כדי להוסיף פלפל לעניין כדאי שכל אחד מכם יכין רשימה עצמאית, ואז השוו ביניכם את הרשימות וחשבו על נקודות המבט השוות והשונות שלכם על בנכם.

ג. התחלה חדשה. בנכם מתחיל פרק חדש בחייו. זו הזדמנות מצוינת להשאיר מאחור הרגלים לא משרתים ולהכניס לחיים הרגלים ודפוסי חשיבה ועשייה מקדמים. הדגישו בפניו את העובדה שיש לו הזדמנות להוכיח את עצמו ולגלות לעצמו ולסביבה מי הוא באמת. יש לו אפשרות להיות מי שחלם להיות כבר שנים. אמרו לו שהישיבה שקיבלה אותו לשורותיה נותנת בו את מלוא האמון ותשמח לראות אותו פורח בכל שטחי החיים.

ד. "סיור" בישיבה התיכונית. היכן בנכם נכנס? איך נראית הישיבה מבחינה פיזית? היכן הפנימיה והיכן ביהמ"ד? מהו סדר היום? מהם החובות ומהן הזכויות? מהם כללי המקום? מה מדיניות הישיבה בנושאים מסוימים? האם יש עזרה לימודית? האם יש שיחות אישיות? עם מי? ממי מורכבת השכבה של הבן? היכן הם גרים? כיצד התלמידים מבלים בשיעורים החופשיים ובשעות הערב במקרה של פנימיה? כמה תלמידים בחדר? כיצד נקבעת החלוקה לחדרים? עם מי חשוב לבן שלנו להיות? עם מי חשוב לנו שיהיה או שלא יהיה בחדר? מהי תוכנית הלימודים בכיתה ט'? האם מעדכנים את ההורים מעבר לאספות ההורים הדו-שנתיות? האם הישיבה מאפשרת להורים כניסה לתוכנת הניהול הישיבתית ואילו תועלות ניתן להפיק מזה? ככל שתכירו יותר את הבית החדש של בנכם, תוכלו לקבל תמונה מדויקת יותר על המתרחש. והכי חשוב, באיזון עדין שלכם בין החובה ההורית לעקוב ולהשגיח ובין הזהירות מפיקוד ושליטה מוגזמים, תשדרו לילד שאתם איתו.

ה. החוליה החלשה. לאחר שסיירתם בישיבה התיכונית ואספתם את המידע החשוב לכם, חישבו עכשיו היכן צפויה לבן שלכם ההתמודדות הגדולה ביותר. מה יכולה להיות החוליה החלשה של הבן בישיבה התיכונית? ממה הבן הכי צפוי לסבול? ממה הוא מפחד? איפה הוא עלול ליפול ואפילו להתרסק? חשבו על 3 נקודות חולשה כאלה, שבתרגום לשפה האימונית הן לא פחות מאשר הזדמנויות לפריצה וצמיחה. התכוננו אליהן מראש. עסקו בחשיבה ביחד ולחוד והעלו אפשרויות להתמודדות ישירה ועקיפה.

ו. תורה. אם לא מדובר על תיכון ישיבתי, אז התורה אמורה להיות מרכז ההוויה של הקמפוס. אנחנו מדברים על תורה במובנה הרחב הכולל: לימוד תורה, הקפדה על קיום מצוות, עבודת המידות, בין אדם לחברו, חסד, תפילה והידבקות בתלמידי חכמים. נזכור שלא מדובר על ישיבה גבוהה ולא על אברכים שלומדים כבר 20 שנה בכולל. מדובר בילדים שחגגו בר מצוה לפני כמה חודשים והם עדיין בדרך הארוכה מאד של בניית החיבור שלהם לעבודת ה'. בוודאי חלקכם שמו לב לירידת המתח הרוחנית שלאחר חגיגת בר המצווה. לא תמיד תפילה ולא תמיד ציצית. עזרו לבנכם למצוא את נקודת החיבור שלו לקודש. זה יכול להיות שיעור מסוים גם באינטרנט, חברותא עם בוגר סיירת שמאד מושך אותו באישיותו, עידוד לקריאה בתורה בבית הכנסת, התנדבות במפעל חסד כל שהוא וכו'.

ז. לימודי תיכון. אתם אמורים לדעת בדיוק מה מצבו הלימודי של בנכם נכון לסוף כיתה ח'. כהורים, אתם ודאי מכירים את נקודות התורפה שלו במקצועות ובנושאים מסוימים. אם לא צמצמתם את הפערים בחופשת הקיץ הארוכה, דאגו לעשות זאת במהלך השליש הראשון של השנה עד חנוכה. העובדה שכיתה ט' היא כיתת מעבר, בה הדברים מתנהלים באיטיות יחסית, תסייע לבנכם להדביק את הפער הלימודי. התייעצו עם הנהלת התיכון בישיבה התיכונית ותאמו שיעורי עזר בסנכרון עם לוח הזמנים השבועי של הישיבה. אם הישיבה לא מספקת להורים מיוזמתה, בקשו לוח מבחנים חודשי. כך תוכלו להיערך מבחינה משפחתית. גם אם העברתם את האחריות הלימודית לבן, ורצוי מאד שזה יקרה, כדאי שתישארו עדיין ברקע, ולו בכדי להזכיר לו את חובותיו הלימודיות, במיוחד אם הבן מבקש מכם תזכורות. גם זה גילוי אחריות מצדו.

ח. בקשר לקשר. אם לא יקרה משהו מיוחד, קרוב לוודאי שתבקרו בישיבה התיכונית של בנכם פעמיים וחצי בשנה. פעמיים באסיפת הורים, ובערב לימוד אבות ובנים במידה ויהיה כזה. מצב זה משאיר אתכם לגמרי מחוץ לעניינים. אל תחכו שהישיבה תזמין אתכם. היו אתם היוזמים לשמירת הקשר. שני האנשים המשפיעים ביותר על הבן בישיבה התיכונית, בדרך כלל, הם הר"מ והמדריך החברתי (בעיקר בישיבות הפנימיתיות). זרקו אליהם את ה"כדור" ושאלו: "האם נוכל להיות בקשר?" "באיזו תדירות נוכל להתקשר?" "באילו שעות נוח שנדבר?". גם אם יגידו לכם "לא" – וזה כנראה לא יקרה – אין לכם מה להפסיד. ניסיתם ועשיתם את שלכם. גם אם יגידו לכם: אחת לשלושה שבועות – זה הרבה יותר טוב מלפגוש אותם רק בחנוכה באסיפת ההורים הראשונה. דאגו ששיחת הטלפון תהיה עניינית. הכינו מראש 3 שאלות קצרות שתספקנה לכם את המידע החשוב לכם ביותר. התחשבו בצוות החינוכי העמוס ממילא, ודאגו שהשיחה קצרה. ה"חפץ חיים" אומר שבדקה ניתן לומר 200 מילים.

ט. חינוך לקדושה. בנכם עומד להיכנס לשלב חדש בהתבגרותו המנטאלית והפיזית. המצב בשטח הוא שכמעט מאה אחוז מהמתבגרות זוכות לשיחת אם-בת בעוד כמעט מאה אחוז מהבנים לא זוכים לשיחת אב-בן. כך הבן לומד שיצר המין – בחטא יסודו. ממש שיעור מבוא לנצרות. כדאי לנו מאד שהבן ישמע ויפגוש את הדברים מתוך קדושה. זה עדיין לא מבטח אותנו מפני נפילה באינטרנט אבל לפחות עשינו את שלנו. סמכו על בנכם שיחפש את התשובות ברשת, ושם החלופות רעות ביותר וללא ספק יפילו אותו ברשת. אני מבטיח לכל אב שיתכונן היטב לשיחה זו ויבצע אותה, הזדמנות מיוחדת וחד פעמית לבניית קשר איכותי ביותר עם הבן. אינני יכול שלא להמליץ כאן על ספרו המצוין של הרב אלי שיינפלד הי"ו – "היצר, הלב והאדם" שמיועד להורים, מחנכים ומתבגרים. יחד עם החינוך לאמון בעולמו של הקב"ה ולאהבת החיים, חובה עלינו להזהיר את ילדינו מסכנות שונות המצויות לצערנו בכל אתר ואתר תרתי משמע. כשתשוחחו עם הבן ממקום טהור ובריא על כח היצירה האלוהי שנתן הבורא באדם, הזכירו גם את הבחירה שלא להשתמש בו בקדושה ובבוא העת במזל טוב, וגם את אלו בעלי הנטיות ההפוכות שה' ישלח להם רפואה שלמה בקרוב ממש. הנושא יצא כבר מזמן מהארון בזכות הצועדים הגאוותניים וקרוב לוודאי שבנכם כבר שמע על המחלה. הסטטיסטיקה מלמדת, שכשמדובר בפנימיה בה חיים יחד 24 שעות קיים חשש גדול יותר שיקרה משהו מהסוג הזה. אמרו לבנכם בביטחון שאם קרה והותקף ע"י מישהו בפנימיה, שיצעק וירחיק בכוח את התוקף תוך הקמת מהומה בחדר, ויתקשר אליכם מיד בכל שעה ביממה ואתם תטפלו בעניין.

ולסיום, גם לכם ההורים זו התחלה חדשה. יש לכם הזדמנות לפתוח דף חדש וחלק עם בנכם. מי מאתנו לא סוחב על עצמו מטענים רגשיים מיותרים. מצד אחד הוא רק בכיתה ט' ומצד שני הוא כבר בכיתה ט'! הוא בוגר! עכשיו, לפני שהבן יוצא לדרך חדשה, זו גם הזדמנות בשבילכם להתקרב אליו ולפתח את היחסים שתמיד רציתם עם המתבגר שלכם!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

החופש הגדול מדי

river1

מתוך "עין חינוכית" מספר 60, מכללת אורות ישראל

האבא ישב מולי ובכה. בְּנו מזמן הוריד את הכיפה וכעת אף נעצר על ידי המשטרה. ביקשתי ש"ייקח אוויר" ויספר לי את השתלשלות הסיפור מתחילתו. הוא ניגב את עיניו, ופתח: "הכול התפרץ בקיץ שבין כיתה ט' לכיתה י'. אמנם היו קשיים גם קודם לכן, אך הקיץ הארוך, לילות השוטטות, הירידה שלו עם החברים לאילת… שם איבדתי אותו". סיפור זה, שהוא חריף אך לא חריג, מהווה ביטוי לחלק מהקשיים שימי החופש מציבים בפנינו.

נתחיל מההתחלה. חופש זה דבר טוב; לא רק למבוגרים אלא גם לבני נוער או לילדים. זה הזדמנות להתאוורר, לרענן כוחות, להכיר תחומים שאינם כלולים בתכנית הלימודים, להעמיק קשרי חברוּת ופשוט לנוח. הכול כהפסקה לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, החופש הנהוג אצלנו, בו ילדים ובני נוער נמצאים כשהם נטולי מסגרת במשך חודשיים וחצי ויותר, הוא ארוך מדי ומזיק. רוב בני הנוער אינם מדריכים בתנועות נוער או בקייטנות (עד גיל 16 הם פשוט צעירים מדי), ואף המדריך בתנועה נמצא על פי רוב רק שלושה או ארבעה ימים עם חניכיו במחנה. מה עם שאר הקיץ? מי שעובד עם בני נוער יכול להעיד שאצל אלו שהתדרדרו, לא פעם נקודת התפנית (לרעה) הייתה בימי החופש הארוכים, עת התגלגלו ממקום למקום ומבילוי לבילוי, כשבכל פעם הם השילו עוד רכיב מעולמם הרוחני. אמנם כן, ישנם בני נוער נפלאים רבים המייסדים "ישיבות בין-הזמנים", יוצאים לשבועות גדושי התנדבות עם חולי סרטן, נפגעי טרור, נכים ועוד. אך יש להודות שאחוזים ניכרים של הנוער אינם נוטלים חלק באלו, וחלקם מהווים הוכחה לדברי חז"ל כי הבטלה מזיקה.

מה עושים?

ראוי לה לכל מסגרת לבחון כיצד היא יכולה לסייע בהתמודדות מערכתית עם האתגרים שהחופש הגדול מציב. ארבע מסגרות עיקריות אמורות לתת מענה משולב: משרד החינוך, מסגרות החינוך הלא-פורמאליות, המשפחה ובתי הספר. נתייחס על קצה המזלג לשלושת הראשונות, ונרחיב ברביעית, המשליכה על תפקיד המחנכת והמורה.

 

א.         משרד החינוך: המשרד מצדו צריך היה לקצר משמעותית את החופש. אמנם יש צורך בכמה שבועות חופש, ולוּ כדי לתת לילדים להתנסות בלקיחת אחריות על יומם וזמנם. אך כאמור, האורך הרצוף של החופש הוא גדול מדי.

ב.         מסגרות לא פורמאליות: מסגרות אלו צריכות להגביר את פועלן, לתת בקיץ היצע עשיר יותר של פעילויות פנאי, ערכיות והפגתיות כאחת.

ג.          ברמת המשפחה: הורים צריכים להשקיע הרבה מחשבה על מבנה הקיץ של ילדיהם. לא די להסתפק בשלושה ימי טיול משפחתי לקראת סוף החופש. יש לחשוב, לחוד ואחר כך עם הילדים – על אתגרי החופש, על הפעילויות שירצו לעשות יחד (כמשפחה) ולחוד (רק הילדים). לא ניתן להסתמך על מסגרות אחרות, ובימי הקיץ תפקיד ההורות עובר למשרה וחצי (לפחות…). יש צורך לקבוע מראש את גבולות ההתנהגות הביתיים (מתי הולכים לישון, כמה שעות ביום משחקים במחשב וכו'; כל משפחה ואופייה, כל ילד והמתאים לגילו). אך בעיקר יש להגביר את הנוכחות ההורית, את ההשקעה והעשייה הפנים-משפחתית הנעשות כה חיוניות בימי הקיץ הארוכים.

כאמור, את המבט העיקרי אנו מבקשים להפנות לתפקיד המחנכת (והמחנך) בבית הספר. היכולת שלו לסייע בהתמודדות יעילה עם אתגרי הקיץ נחלקת לשני חלקים:

א.

חלק ראשון צריך להתקיים לפני הקיץ. ראוי לקיים שעות חינוך ושיחות בכיתה על הקיץ ואתגריו. לדון ביחד על הדברים שילדים 'כמונו' עושים לפעמים בגלל שעמום ולחשוב ביחד על הדברים הטובים שכל אחד רוצה להספיק לעשות בקיץ הקרוב. יש להציג את החופש כאתגר בו הילד יכול להוכיח בעיקר לעצמו שהוא ראוי לחופש, ויודע לעשות דברים חיוביים עם עצמו: מלימוד תורה או חסד ועד בילוי איכותי לשם הנאה בצורה בונה שאינה הורסת.

ב.

החלק השני של תפקיד המורה צריך להתקיים תוך כדי ימי הקיץ. יש ערך חינוכי עצום בהמשך קשר עם הילדים שהמורה לימד בשנה החולפת (בין אם ימשיך ללמדם בשנה הבאה ובין אם ישובץ לכיתה אחרת). המומלץ ביותר הוא לקיים מפגש ו"יום עיון" חווייתי אי-שם באמצע הקיץ, כגון בתשעת הימים (בטרם יֵצאו הכול לחופשה משפחתית). המפגש עם החברות ועם דמות מוערכת מבית הספר, בצד העיסוק בתכנים משמעותיים – מהווים ערך בפני עצמם. אך לא פחות מכן, הם מזכירים לצעירה את העולם הערכי של בית הספר ממנו היא באה ואליה היא בע"ה תשוב בסוף הקיץ. זו מעין "דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו בחלון" (רש"י לבראשית לט, יא, על פי סוטה לו) המזכירה לו את ערכי חייו. קשר נוסף יכול להיות מושג באמצעים פשוטים יותר: למשל ניתן לאסוף את כתובות הדוא"ל של כל בנות הכיתה ולשלוח מכתב במייל פעם בשבוע לתיבת הדואר הפרטית של כל אחת. במכתב כדאי לכתוב לא רק דברי תורה אלא גם התייחסות אישית לחדשות ולאקטואליה, מחשבות על החיים ועל החופש ועוד. מורים עם אוריינות טכנולוגית גבוהה קצת יותר יכולים לפתוח פורום כיתתי ברשת בו תיפגשנה כל הבנות לשם דיונים (עם המורה) על כל נושא שבעולם. כן ניתן לקבוע סבב בו פעם אחת בחופש מדברים בצורה יזומה עם כל תלמידה בטלפון, שיחה שנועדה להתעניינות בשלומה ולחיזוק הקשר ביניכן. בפעם אחרת ניתן לשלוח מכתב במייל רגיל (זוכרים? עם בול ומעטפה…) ומדי פעם הודעת טקסט (המכונה S.M.S.). שילוב כל הרכיבים יחדיו, ובעיקר מפגש או בוקר עיון חווייתי, יכולים לסייע משמעותית בשמירת קשר אישי וערכי בין המורה לבנות הכיתה.

סוף דבר, החופש מהווה תקופה של אתגרים. אם נסייע לתלמידים לבחור מראש מה הם רוצים לעשות בימי הקיץ, ואם נשמור אִתם על קשר באמצעים מגוונים בימי הקיץ עצמם, נוכל בע"ה לתרום את חלקנו הצנוע בהמשך מסע החינוך שלהם ושלנו. כך נוכל כולנו לשוב אחרי חופש איכותי ולצעוד עם כוחות נפש בריאים לתוך ימי אלול ותקופת התשובה הגדולה.

 קיץ טוב!

הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

קשיים לימודיים

שאלה: לבן שלי קשה מאד בלימודים – אפילו עם הקלות – ולאחרונה הוא פשוט התייאש והרים ידיים. האם לדחוף אתו בכל זאת?

תשובה: זו אכן שאלה מורכבת. ודאי אתם כהורים שואפים לקדם את בנכם כמה שיותר. עצם העובדה שאתם עוקבים אחר לימודיו וקשייו, ואף עשיתם כנראה אבחון שעל פיו הוא קיבל התאמות להקלת ההתמודדות, מעיד על רצונכם לסייע לו. עם זאת יש לראות את התמונה בכללותה. אינכם מציינים האם הבן לומד במקום בו יש דגש על הישגים ולחץ לימודים או מקום אחר. ילד (וגם מבוגר) מרים ידיים, כאשר בהרגשה שלו המשימה העומדת לפניו היא בפער משמעותי מיכולתו והרבה למעלה מכוחותיו, או כשיש סיבה רגשית, רפואית או אחרת (זמנית או קבועה) המקשה עליו.

אתם מכירים אותו היטב, לכן, מחד אתם יכולים קצת יותר באובייקטיביות לדעת האם הרגשתו משקפת מציאות או נובעת ממקור אחר. מאידך, אולי מרוב רצון טוב לקדמו, אולי ציפיותיכם ממנו או שיבוצו במקום הלימודים, הם בפער משמעותי מיכולתו. כדאי גם להתייעץ עם מחנך / יועץ / רב במקום שלומד, ולעשות הערכה מחודשת האם זה המקום היעיל בשבילו, לא רק בשאלת תעודת בגרות או הספק מסוים, אלא כהכנה לחיים שזהו המבחן האמיתי והחשוב. עדיף שילד ילמד במקום מותאם ליכולתו, ולעיתים אף עדיף לשבצו במסגרת שאינה מתמקדת רק בלימודים אלא גם בהכשרה לחיים, בין אם זה ברכישת מקצוע או למידת מיומנויות החסרות לו.

ילד בעל יכולת שנמצא במסגרת שטוב לו בה, בדרך כלל ילמד ויתקדם. וגם אם זמנית הוא מוותר על התמודדות, הוא יוכל לחזור ולסגור את הפער. במקרה כזה ההורים יכולים להיות יותר רגועים.

ילד שיותר קשה לו, כל יציאה שלו מהרצף תקשה עליו לחזור ולסגור את הפער. ולכן חשובה התערבות מנחה של ההורים. עם הבנה ואמפתיה אך גם עם הצבת יעד בר השגה.

לכן חשוב שאתם כהורים תשקלו מה מתאים לבנכם. בהנחה שבנכם מתבגר, כדאי להיות קשוב לו ולשתף אותו בחשיבה. ראשית בבירור מה מקשה עליו, ומה לדעתו יוכל לעזור לו. שנית בבניית תוכנית משותפת והדרגתית. כמובן שאסור לוותר על הכל. ויתור על הכל לא יעזור.

בכל מקרה יש לתחום באילו תחומים/מקצועות ימשיך להשקיע כרגיל ובאילו אולי זמנית פחות. להציב משימות ברוֹת הישג לחזק את תחושת היכולת, ועם ההצלחה ותחושת הסיפוק יבוא בע"ה גם הכוח להמשיך ולהתקדם. אין כמו הצלחה לעודד להצלחה נוספת! דברו עם בנכם והתאימו לו את מה שיעזור לו להמשיך ולהתמודד.

דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה

הדרכה מול לימודים

שאלה:
בני (בן 15) נכנס להדרכה בתנועת נוער. מאז הפסיק ללמוד. אנחנו רואים שהוא שמח בתפקיד ההדרכה. הוא משקיע בו הרבה. אבל, זה פוגע קשות בלימודים שלו. מה לעשות?

תשובה:

ראשית, כשבאים להתייחס לבעיה שכזו חשוב לשאול האם האבחון הוא נכון. כלומר, האם הירידה בלימודים נובעת באמת מההדרכה, אולי ההדרכה היא רק תירוץ?

מה בהדרכה גורם לירידה בלימודים: עומס הזמן? חוסר פנאי נפשי? ייתכן גם שזה נובע מתחושה ש'מצאתי את הדבר החשוב באמת בחיים ואילו הלימודים הם לא חשובים' או 'מצאתי סופסוף משהו שנותן לי תחושה שאני שווה, מעולם לא קיבלתי הרגשה כזו מהצלחתי בלימודים' .

כמובן, שהגישה לבן צריכה לנבוע מהאבחון הנ"ל:

אם הבעיה היא עומס זמן, אז יש לנו הזדמנות לעזור לו בתכנון ובניהול זמן. לשבת יחד על רשימת המטלות הלימודיות, הביתיות וההדרכתיות ולחלק יחד את מלאי הזמן, ואם לא יחד אז לבקש מהבן שיגיש הצעה משלו לניהול זמנו.

אם הבעיה היא חוסר פניוּת נפשית או שינוי בסדרי עדיפויות של מה שחשוב בחיים, אפשר להשתמש בהדרכה דוקא כמקפצה להתחזקות בלימודים.

כדאי לשאול אותו: האם חשוב לך שחניכיך יעריכו אותך? מה אתה רוצה שהם ילמדו ממך?

האם, לדעתך, תפקיד המדריך מיועד רק למדריכים 'קוליים' (מלשון cool) שאין להם יכולת להצליח בלימודים, או שאפשר להיות גם 'קול' וגם מוצלח בלימודים?

בהקצנה מסוימת אפשר להסביר שהמסר הסמוי העובר מהמדריך לחניכיו הוא שהמצליחנים בתנועה הם אלה שהם חלשים לימודית. בדרך משל אפשר לצטט את האמירה העממית המקוממת ש'מי שלא מצליח למצוא עבודה שוות ערך הולך להיות מורה' האם הוא רוצה להיות כזה?

דוקא השילוב של הצטיינות בתחומים שונים וגם בהדרכה מעוררת הערכה. עיין ערך ר"מ כריזמטי שהוא גם שחקן כדורסל מוצלח וכו'.

מה לא כדאי לעשות במצב זה? להפסיק את ההדרכה או לאיים בהפסקתו.

ההדרכה נותנת למדריכים ערך מוסף חשוב ביותר, זוהי הזדמנות של הבן להתנסות בהיפוך תפקידים: בלקיחת אחריות, בהשפעה על האחר, בהתמודדות של הקניית ערכים, בהשתתפות בצוות מוביל של הסניף בהיותו חלק מצוות מדריכים. בקיצור, ההדרכה נותנת תחושת משמעות וכיוון בחיים. הפסקת ההדרכה תפגע בכל אלה. בנוסף לכך, ההדרכה היא אחת הפעולות הראשונות שנער מבצע כחלק מאישיות עצמאית ובוגרת. הפסקת ההדרכה בהתערבות של המבוגרים יכולה להיות טראומטית (ומביישת) ביותר.

ככלל, ההדרכה בתנועת נוער יכולה להוות מצע נוח לדיון בין הורים לילדיהם. "על מה אתה הולך להעביר פעולה? איך היתה הפעולה? איך אתה מתמודד עם חניכים שמפריעים לך? האם נתקלת במצב בו חניכים התנהגו לא יפה אחד כלפי השני, מה עשית עם זה?"

חשוב להביע הערכה לעבודת ההדרכה של הבן, בסופו של דבר הוא עושה דבר חשוב ורצוי. מאידך, חשוב להביע ציפייה לניהול זמן אחראי ולשיפור לימודי. אתה מבוגר, נא הראה בגרוּת.

בהצלחה.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

 

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

דפוסי הורות ותפקוד בבית הספר

דפוסי הורות

המחקר  החשוב של פרופ' עפרה מייזלס  וד"ר מירי שרף התמקד בכיתות ח' כמייצגות מתבגרים צעירים ובכיתות י"א כמייצגות מתבגרים בוגרים יותר. המחקר כלל 158 כיתות מ־22 חטיבות ביניים ו־25 חטיבות עליונות בבתי ספר ברחבי הארץ. 3,496 משתתפי המחקר (1,611 בנים ו־1,884 בנות) נדגמו אקראית בדגימת שכבות כך שייצגו את מכלול החתכים הסוציו־אקונומיים של הנוער הלומד בישראל. המתבגרים ענו על שאלונים שונים (בעלי מהימנות ותוקף ידועים). השאלות נגעו ליחסים עם ההורים, למאפיינים שונים של הסתגלות ושל האווירה בכיתה, ליחסם למורה ולהסתגלות של עמיתיהם לכיתה לבית הספר ותפקודם בו. מחנכי הכיתה מילאו אף הם שאלונים שבהם התבקשו לדווח על התנהגותם ותפקודם של מחצית מתלמידי כיתתם.

ממצאים

מאפייני ההורות בישראל: נמצא שהיחסים של בני הנוער עם הוריהם מאופיינים בדרגת קרבה גבוהה שבאה לידי ביטוי בתחושה של קבלה, פתיחות ויכולת לסמוך על ההורה (הורות חיובית), בצד יחסים המתאפיינים ברמה נמוכה יחסית (אך לא זניחה) של הורות שלילית/פוגעת הכוללת חודרנות, שימוש באשמה, ענישה מחמירה ושליטה פסיכולוגית.

מבחינת בקרה, הצבת חוקים ופיקוח ניכרות רמות בינוניות עד גבוהות, ובה בעת יש נטייה בינונית בעוצמתה לוותר לילד ולא לדרוש ממנו הקפדה על חוקים ונהלים. היבט זה של ותרנות נמצא קשור בתחושה "נסיכותית" של צעירים, תחושה של "מגיע לי".

ככלל, אף על פי שקרוב ל־70% מבני הנוער חווים קשר קרוב וחם עם ההורים, עבור מחציתם הקשר הזה מלווה בוותרנות – באי הצבת גבולות או באי־אכיפתם כאשר הם מוצבים.

פירוט:

רק 33% מבני הנוער מדווחים על דפוס הורות "חם ומציב גבולות" (דפוס סמכותי).

22% מבני הנוער דיווחו על קשר שמאופיין כ"מעורב/פולשני" – קשר שכולל רמות גבוהות יחסית של מעורבות וקרבה יחד עם ענישה פוגעת, עירור אשמה, חודרנות פסיכולוגית ועימותים.

כ־30% מבני הנוער דיווחו על דפוס הורות "ותרני" המאופיין בקשר חם עם ההורה יחד עם היעדר דרישה מצדו להתנהגות בוגרת, ויתור לילד והיעדר ציפייה מהילד לציית לחוקים ולמוסכמות.

כ־15% מבני הנוער דיווחו על חוויה של קשר לא מושקע מצד ההורים – דפוס "מזניח/פוגע": ההורה איננו מבטא חמימות כלפי הילד, אינו מציב גבולות ובקרה ובה בעת מתנהג כלפיו באופן פוגעני ושתלטני הכולל ענישה מחמירה, שליטה פסיכולוגית ועימות.

ממצאים אלה היו דומים מאוד בקבוצות אוכלוסייה שונות (דתיים וחילונים, מעמדות חברתיים־כלכליים שונים, שכבות גיל שונות, עולים וותיקים, תושבי ערים גדולות ותושבי פריפריה). אפשר אפוא לומר שהממצאים האלה מייצגים תרבות יחסי הורים־מתבגרים בישראל אשר חורגת מאפיון קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, כולל קבוצות שהיה אפשר לצפות שיהיו נבדלות זו מזו.

הקשר בין מאפייני הורות לבין הסתגלות בית ספרית

כאשר בוחנים את דפוסי ההורות והקשר שלהם להסתגלות לבית הספר נמצא ככלל שצעירים שמשפחתם מאופיינת בדפוס הורות "חם ומציב גבולות" הם בעלי התפקוד הטוב ביותר. דבר זה בא לידי ביטוי בכל תחומי התפקוד וההסתגלות שנמדדו: לימודיים, חברתיים, רגשיים, התנהגותיים. כך למשל, הדבר בא לידי ביטוי ברמה הנמוכה ביותר של בעיות מופנמות, בעיות מוחצנות, בעיות משמעת קלות ובעיות למידה וכן ברמה הגבוהה ביותר של מעמד חברתי, הצלחה אקדמית, אווירת כיתה טובה והוקרה למורה בהשוואה לעמיתיהם.

התפקוד הבעייתי ביותר בבית הספר הוא של תלמידים שדיווחו על חוויית הורות מזניחה ופוגעת. דבר זה בא לידי ביטוי בכל התחומים – הרגשי (בעיות מופנמות), ההתנהגותי (בעיות מוחצנות), החברתי (מעמד חברתי בכיתה) והלימודי (הישגים לימודיים).

לדפוס הוותרני ולדפוס המעורב/פולשני מאפייני קושי ייחודיים. כך למשל, צעירים שחווים הורות ותרנית מראים תמונה מעורבת מבחינת תפקודם. הם אינם מתפקדים גרוע כמו צעירים שחווים הורות מעורבת ופולשנית או הורות מזניחה ופוגעת, אך רמת הבקרה הנמוכה של הוריהם נמצאה קשורה לרמה נמוכה יותר של תפקוד לימודי ולשכיחות גבוהה במיוחד של עבֵרות משמעת "קלות" כגון פגיעה ברכוש בית הספר וחוסר כבוד למורה. הישגיהם הלימודיים נמוכים יותר או זהים לאלו שחוו הורות מעורבת/פולשנית. גם בתפיסת הגבולות בכיתה והאווירה הלימודית בכיתה המתבגרים שחוו הורות ותרנית קיבלו דיווח גרוע מאלה שחוו הורות מעורבת/פולשנית. במילים אחרות, חוויה של הורות חמה אך נעדרת גבולות ובקרה היא גורם סיכון בעיקר לבעיות משמעת קלות, הפרות סדר וקשיים בלימודים ופחות לבעיות אלימות קשות יותר.

תפקודם של צעירים שחווים הורות מעורבת/פולשנית בעייתי בעיקר בתחומי בעיות ההתנהגות כגון אלימות ועבריינות, אך הם גם חשופים יותר לאלימות כלפיהם ובעלי רמות גבוהות של חרדה, דיכאון, בעיות קשב ובעיות סומטיות.

התובנות

מן הממצאים עולה כמשוער שההיבט של חום וקרבה ביחסי הורים ומתבגרים בישראל הוא חיובי וקשור בעיקר לתפקוד חברתי טוב. לעומת זאת התנהגות הורית פוגענית וכן בעייתיות בסמכות ההורית (חוסר בקרה, ותרנות ואי־אכיפה) עומדים בבסיס חלק לא מבוטל מן הקשיים של תלמידים בבית הספר. במה שנוגע להתנהגות הורית פוגענית אפשר לראות כי משמעת נוקשה, עירור אשמה וחודרנות פסיכולוגית מלווים לרוב גם בעימותים ביחסים בין המתבגרים להוריהם. כל אלה כמכלול עלולים לפגוע פגיעה חמורה בדימוי העצמי של הילד ובאמון שהוא נותן בזולת, לעורר חרדה ודיכאון ולפגום ביכולת שלו להתרכז במשימות אקדמיות. חרדה, תסכול וכעס, כמו גם חיקוי ההתנהגות של ההורים, פוגעים פגיעה ממשית ביכולת הילד לתפקד בהצלחה בכל התחומים שנבדקו במחקר הנוכחי: יחסים חברתיים, בעיות התנהגות, תוקפנות ויכולת לימודית. אין ספק שמדובר בגורם סיכון מן המעלה הראשונה.

כמו כן קשיים בסמכות ההורית ובמיוחד בממד הבקרה תורמים אף הם תרומה גדולה לבעיות הסתגלות. ילדים שחוו רמת בקרה נמוכה נטו לפי מחקרנו להתנהגויות מסתכנות, להפרות משמעת קלות, להתרסה, לוונדליזם וגם לעבריינות ולתוקפנות. הקשר בין בקרה נמוכה לבין התנהגות תוקפנית נמצא כאשר הילדים עצמם דיווחו על תוקפנותם וכאשר בני כיתה ומורים דיווחו על התנהגותם.

מדוע מופיעה נטייה להתנהגות אלימה אצל ילדים החווים הורות חמה אך בעלת רמות נמוכות של בקרה ופיקוח?

מודלים תאורטיים אחדים מציעים הסברים אפשריים. המודל של בנדורה (Bandura, 1986), העוסק בלמידת תוקפנות מתצפית באחרים, עשוי להסביר חלק מהתופעה. סביר להניח שילדים שרואים את הוריהם או אחרים לא מציבים גבולות או לא אוכפים גבולות כאשר הם מתנהגים שלא כשורה יגלו התנהגות בעייתית. היעדר תגובה הורית כמוהו כחיזוק חיובי להתנהגות בעייתית. מודל נוסף בעל כושר הסברי הוא המודל של פטרסון (Patterson, 2002), הקובע שילדים לומדים לכפות את רצונותיהם כאשר הוריהם אינם יודעים להטיל מגבלות על התנהגותם. לטענתו, כאשר הילד נזקק להקצין את התנהגותו כדי לכפות על ההורה להיענות לו הוא מפנים את ההתנהגות כחלק מאישיותו. יתרה מזו, התנהגות של אי־אכיפה או אי־תגובה מצד ההורה מחזקת את ההתנהגות הכופה מצד הילד ותורמת גם לחוסר ההערכה שלו כלפי סמכות. לבסוף, לעתים קרובות התנהגות תוקפנית או בעיות משמעת "קלות" הן ביטוי לקושי של ילדים לרסן את עצמם – כלומר משקפות קושי בוויסות רגשי והתנהגותי.

מערכת היחסים בין ההורים לילדים היא הזירה המרכזית שבה ילדים אמורים לרכוש ולפתח מיומנויות של שליטה ברגשותיהם ובהתנהגותם (Thomson, 1991). הורים שמסירים מעל עצמם אחריות זו, אם במכוון ואם "בלית בררה" או מחוסר אונים, פוגעים ביכולת של ילדיהם לפתח את המיומנויות האלה ולפתח ויסות רגשי והתנהגותי.

ייתכן שגורם נכבד לבעיות משמעת בכיתה ולחוסר גבולות וכבוד למורים קשור להיעדרם של יחסי כבוד והערכה מצד המתבגרים כלפי הוריהם, ובמיוחד קשור לוותרנות ולאי־אכיפה של חוקים ונהלים משפחתיים או היעדר בקרה על קיום הציפיות של ההורים להתנהגות בוגרת ואחראית מן המתבגרים. נראה שבני הנוער מיישמים בבית הספר את מה שחוו או למדו בבית. הורות שלילית ופוגענית קשורה במיוחד לבעיות "קשות" כגון אלימות ועבריינות, חרדה, דיכאון וקורבנוּת, ואילו קושי בבקרה ההורית קשור במיוחד לבעיות משמעת "קלות" יותר, אם כי לחוסר בקרה יש תרומה גם לתחום הבעיות ה"קשות".

ברור שישנם משתנים נוספים התורמים להסתגלות ולתפקוד בבית הספר ואינם קשורים למערכת היחסים בין הורים לילדיהם: האקלים הבית ספרי, הרכב הכיתה, אישיות המורה ועוד. עם זאת ממצאי המחקר מעידים על תרומה אפשרית לא מבוטלת של בית ההורים להסתגלות לבית הספר ולהתנהגות בתוכו.

חשוב לציין שכיוון שהמחקר מדד היבטים אלה מדידה בו־זמנית אפשר לדבר על קשרים בין המשתנים אך אין בכך הוכחה בדבר קיומו של קשר סיבתי. ייתכן גם שהממצאים משקפים השפעה דו־כיוונית של בית ההורים על בית הספר והתלמיד ושל בית הספר על בית ההורים ועל תפקוד הילד. המחקר הנוכחי בחן מדגם מייצג של בני נוער בישראל וחשף תמונת מצב בעייתית של מאפייני ההורות בישראל בתחום הסמכות ההורית וכן תמונה מדאיגה למדי של מאפייני ההסתגלות לבית הספר והתפקוד בו. נראה שיש חשיבות לטפל במכלול ההיבטים הבעייתיים שנמצאו במחקר כדי לשנות את האקלים המשפחתי והאקלים הבית ספרי ולשפר את הסתגלותם של המתבגרים למשפחה ולבית הספר ואת תפקודם בהם.

פרופ' עפרה מייזלס, דיקן הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה

ד"ר מירי שרף, ראש התוכנית ליעוץ חינוכי לאוכלוסיה החרדית, החוג ליעוץ והתפתחות האדם, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה

תקציר מתוך מאמר שהתפרסם ב"הד החינוך", כרך פ"ג , גיליון מס' 7, ע"ע 50-543. התקציר מופיע באתר http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2721

לשיר בשני קולות

בתחילת השנה שעברה פנתה אלי אימא של אחד התלמידים וביקשה שלא אלחץ על בנה כיון שהוא רגיש מאוד: "אנא ממך, שחרר אותו מעול שיעורי הבית. אני אדאג ללימודיו, הנח לו". שמעתי את דבריה, כיבדתי, ואכן כך התנהלנו במשך מספר חודשים. לפתע לאחר זמן, התקשר אלי אביו והתרעם: "מה זאת ההפקרות הזו, היכן המעקב? הילד לא עובד בבית, עוד מעט הבגרות, איפה אתם?" לאחר שנרגעתי מסגנון הדברים, הסברתי שזוהי דרך העבודה עליה סיכמנו בתחילת השנה. "מה? אבל היא לא מקובלת עלי!" אמר האבא.

הורים יקרים, "לשיר בשני קולות" אלו דברי השיר. דומה, כי הדברים יפים ונכונים רק לשיר, אבל כאשר מדברים עימנו המורים בשני קולות אנו מתבלבלים, ויותר מכך גם בנכם מתבלבל וניזוק!

כאשר אתם עומדים לקבוע עימנו נהלי התנהגות ועבודה משותפת עם הבנים/בנות, אנא תָּאמו ביניכם עמדות. הגיעו אלינו לאחר שהחלטתם יחד מה שטוב ונכון לבנכם. אמנם, יתכן ויהיו ביניכם חילוקי דעות על דרכי החינוך של הבן/הבת. חילוקי דעות אלו חשובים ומפרים. ניתן וכדאי להתייעץ, לחשוב ולגבש עמדה, אבל כאשר מדברים עם המחנך/המורה/הצוות החינוכי יש לדבר בקול אחד ואותו להעביר לבן/בת. ניתן לחשוב יחד עם הצוות החינוכי, אך המסקנות צריכות להיות ברורות ואחידות. תיאום זה הוא טוב לנו, טוב לכם ובעיקר טוב להם. בואו נשיר בקול אחד!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

שיעורי עזר

שאלה: הבת שלנו, תלמידת כיתה י', שאובחנה לפני כשנתיים כסובלת מלקות למידה, הודיעה לנו השבוע כי בשנה הקרובה היא אינה מעוניינת לקבל שעות סיוע (הוראה מתקנת) והיא מתכוונת לעבוד למחייתה וללמוד בעיקר סמוך לבגרויות. האם כל מה שהשקענו עד כה מבחינת הלימודים וההישגים, ירד לטמיון?

תשובה: בתכם נכנסת לשלב של התבגרות ועצמאות. לא עוד הילדה של אבא ואמא וזו הזקוקה לעזרה והגנה ואף לא עוד – לקוית הלמידה. נראה שהיא מעוניינת להרחיב ולעצב את זהותה באופן אחר. מה שהושקע עד כה לא ירד לטמיון. בתכם רכשה ככל הנראה הרגלי למידה וייתכן שאף הגיעה להישגים. עם זאת, לאור התבטאויותיה כיום, לא יהיה זה צעד נבון להכריח אותה להמשיך ולקבל שיעורי עזר. לפחות לא לעת עתה. באשר ליציאה לעבודה- יש מקום להגביל את כמות הימים בהם תעבוד ולהגיע, תוך מו"מ מכבד מצידה ומצדכם להסכם זמני בן חודשיים שלושה, שישוב וייבחן מחדש (גם בהתייחס להישגים הלימודיים).

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר מנהלת השרות הפסיכולוגי חינוכי של גוש עציון

 

למאמרים נוספים בנושאי קשיים בלימודים, מוטיבציה ונשירה:

אודיו: "הורות והתבגרות": נשירה מבית הספר / הרב אלישע אבינר ואריאל סוקולוף. מי באמת נער בסיכון? ילד בסיכון זה רק נער שנשר? שעומד לנשור? נער שכבר מעשן סמים? על הרצף של נוכחות ותמיכה הורית ונקודת המשבר.

חוסר מוטיבציה לימודית / ד"ר קובי סגל. הבן לא משקיע בלימודים. הוא לא עושה כלום. כיצד יכולים אנו לסייע לו?

אודיו: "הורות והתבגרות" בנושא: אחריות ומעורבות של ההורים בלימודי ילדיהם / הרב אלישע אבינר וצביקה מור. בתור מחנכת, כמה פעמים ליצור קשר עם ההורים לגבי הישגים נמוכים של תלמיד? מה עושים עם ילד שמסרב ללמוד? איך אפשר להספיק לעזור לכל הילדים בשיעורי הבית כשמגיעים הביתה בשעה מאוחרת אחרי העבודה?

אודיו: "הורות והתבגרות" בנושא: לימודים, עבודה, כסף / הרב אלישע אבינר והפסיכולוגית נעמי עיני. בתי בת ה-17 רוצה לעבוד במלצרות כמו חבריה, אבל העבודה בשעות מאוחרות ופוגעת בלימודיה. מה לעשות? על יתרונות התעסוקה בתקופת הלימודים, וכמה הצעות פרקטיות.

אודיו: "הורות והתבגרות": כמה להתערב בלימודים של הילדים? / הרב אלישע אבינר והפסיכולוגית נעמי עיני. כשילד מגיע לגיל ההתבגרות ההורה מתחיל להעביר אליו את שרביט האחריות. אלא שבנוגע ללימודים הורים ממשיכים ללחוץ. עד כמה ההורים אמורים להתערב בלימודים של הילדים? איך מעבירים לנער/ה את הערכים של למידה ומשמעת?

אודיו: יישום תיאורית פרופ´ פוירשטיין בחינוך הביתי / הרב אלישע אבינר והרב רפי פוירשטיין. פרופסור ראובן פוירשטיין, חתן פרס ישראל למדעי החברה, המציא שיטת חינוך מפורסמת, הכוללת העשרה אינסטרומנטלית ולמידה מתווכת. מהי השיטה והאם אפשר ליישם אתה בבית? ראיית הילד כצלם אנוש ולא בסימון כסובל מהפרעה כזאת או אחרת, פריצת איבחון והגדרות ב"קופסאות"

הדרכה בסניף או לימודים / הרב אליקים לבנון. יש לנו בן בגיל תיכון והוא עסוק בהרבה דברים: הדרכה בסניף, עזרה לילדים עם לקויות… זה פוגע מאוד בלימודים שלו… מה לעשות?

הבן הפסיק ללמוד / הרב נעם פרל.  בני היה מאוד חרוץ, ובזכות כישוריו הצליח. אבל לאחרונה הוא איבד כל חשק ללמוד. אני מאוד מודאגת.

את פתח לו… / הרב ליאור זיו. על חשיבות השיחה עם ילדינו על תכני הלימוד בבית הספר..

עידכון לימודי, משפחתי ובריאותי – ספרו לנו

בשנים האחרונות אנו מצויים בתהליך מבורך של הידוק הקשר ההדדי בין הצוות החינוכי להורים. עם זאת ישנם הורים החושבים כי לעיתים יש לתת לילד לפתוח "דף חדש" בתחילת שנת לימודים ו/או במוסד לימודים חדש אליו הגיע ובשל כך אינם חושפים בפני הצוות החינוכי מידע חשוב, מהותי והכרחי אודות בנם/בתם. אומנם, יש ברכה גדולה וחשיבות רבה בפתיחת "דף חדש", אבל מידע על מצב בריאות הילדים, על מצבם המשפחתי ועל מצבם הלימודי חייב להיות נגיש, גלוי וברור לצוות החינוכי. הסתרת מידע מסוגים אלו פוגעת בעבודה החינוכית המשותפת.

סיפר לי מורה על מקרה בו תלמיד "ירד מהפסים" בהתנהגותו וכל ניסיונות העזרה ומאמצי הסיוע להחזירו להתנהגות הולמת ותקינה לא הועילו. בשל כך נאלץ המורה לבקש מהתלמיד להגיע ללימודים מְלוּוֵה בשני הוריו. ענה לו התלמיד: אבא ואמא כבר תשעה חודשים חיים בנפרד ואינם מדברים אחד עם השני… אילו ידע המורה פרט חשוב ומרכזי זה היה יכול לתת דעתו לעניין ולהתייחס אל הילד באופן שונה כך שהרבה מהבעיות היו נמנעות.

בדומה לכך, לאחר ארבעה חודשי למידה, יועצת בי"ס ומחנך הכיתה הפנו תלמיד לאבחון פסיכודידקטי על מנת לבדוק את תפקודיו. ענו להם ההורים: "אבל יש לילד אבחון, אלא שרצינו לראות אולי הוא מסתדר ללא ההתאמות והריטלין…"

הסתרת מידע מזיקה ומבזבזת זמן, כוחות ואמצעים. עידכון הצוות החינוכי, הכרחי, חשוב ומאפשר התקדמות וצמיחה.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מדעית במעלה אדומים

לפתיחת השנה – בכיתת 'האח הגדול'

שלום גם לכם הורים.

אז מחר אתם הולכים מחר למסור לנו המחנכים, את הדבר הכי יקר לכם בעולם.

אחרי יולי אוגוסט המסוגלים לטיפוס על הקירות ולאובדן השפיות יש בתחושה הזו מן הנחמה. ברוך ה' הגשר נגמר, הילדים הולכים ל'מסגרות', כוננות הרגעה. אפשר לנשום.

אבל בתור המחנך שיקבל אותם מחר, תרשו לי לומר לכם שאין דבר יותר מוטעה ומזויף מהתחושה הזו.

כי מחר, מתחילה ההתמודדות האמיתית של התלמידים שלכם. החיים הולכים להסתכל עליהם ישר לתוך הלבן של העיניים. זה מאתגר. זה מחשל. אבל זה בעיקר מפחיד.

אין דבר מיושן וארכאי יותר מהתפיסה שתלמידים באים לבית הספר בשביל הציונים.

זה השקר הלעוס ביותר.

תלמידים מגיעים לבית הספר קודם כל, בכדי לפתח לעצמם את היכולת להיות ב'אח הגדול' של החיים. לדעת איך לשרוד את האינטראקציה החברתית והבין אישית בתור חלל סגור עם תלמידים אחרים.

הציונים הם באמת לא האישו כאן. את מה שהם עושים בתוך שש שנים הם יכולים להשלים במכינות בתור שנה.

בית הספר הוא קודם כל כוך ההיתוך החברתי והחשוב ביותר הרבה לפני הצבא ובדיוק בגלל זה אתם חייבים, פשוט חייבים לכוון את האוזניים הרגישות שלכם לתדר הנכון:

לא הציון בתעודה יקבע באיזו משקפיים הילד שלכם יסתכל על העולם אלא חוות הדעת של החברים שלו כמו גם קבוצת הווטסאפ הכיתתית.

אם הוא לא יעבור את הבגרות במתמטיקה תמיד הוא יוכל להשלים אותה. אבל אם הוא ינודה מקבוצת הווטסאפ הכיתתית זה לעומת זאת יוכל לגמור עליו ולצלק אותו לכל החיים.

תעשו לנו טובה, בבקשה, ואל תהיו מסוג ההורים שמתקשרים אלינו רק בכדי לדעת מדוע הילד שלכם קיבל שמונה וחצי כשמגיע לו תשע.

הם אלו שיקבעו האם הילד שלכם יאמין שהוא מסוגל כמאמר הרבי מקוצק, להרים את השמים. לחיות את המשפט: "בשבילי נברא העולם". להסתכל במראה ולחייך.

הם אלו שיקבעו האם אחר כך, כשהבן שלכם יגיע לראיון אישי, הוא ישפריץ כריזמה או ילך לאיבוד בתוך עצמו.

אנחנו מנסים לעשות הכול, באמת, אבל כמה משאבים שלא נשקיע, היכולת שלנו להגיע ברזולוציה גבוהה לכלל התלמידים היא מוגבלת מאוד. כי מלאכים יש בשמיים ואנחנו עובדים בתוך 'מערכת'.

כשהילד שלכם יחזור הביתה, אל תשאלו אותו דבר ראשון כמה הוא קיבל במבחן או איך היה השיעור.

תשאלו: "איך הולך עם החברים בכיתה? טוב לך איתם? אתה מרגיש אהוב?".

הכיתה מעבר לסביבת לימודים היא קודם כל מעבדה חברתית שחלים בה גם חוקי הג'ונגל ההישרדותיים ביותר.

אנחנו מודעים לכך. מנסים באופן תמידי ליישר כאן ולדחוף שם כשצריך, אבל אף פעם לא נוכל לדעת שהצלחנו להגיע לכולם.

תלמיד הוא קודם כל נער או ילד. ומספיק לפעמים פרצוף עקום של חבר בכדי להשבית אותו לכל היום ולגרום לו לאבד עניין בשיעור.

אנחנו נעשה הכול בכדי לנסות ולדאוג לנשמה של הילדים שלכם.

אבל דווקא עכשיו כשאתם שולחים את הילד שלכם ל'מסגרות' החינוכיות, אתם חייבים לפקוח את האוזניים ולהיות קשובים הרבה יותר מאשר הקשבתם בחופש.

אין משפט שיותר לא נכון לבית הספר מאשר: 'נו ניוז, גוד ניוז'.

לפעמים שתיקה היא 'צבע אדום'. או יותר נכון 'צבע שקוף.' ואף אחד לא רוצה להיות שקוף בבית הספר.

לא באתי לבאס או להפחיד. חלילה. בסופו של דבר מדובר על מסלול שכולנו עברנו. מלא בחוויות. בונות. מעצבות. אבל המודעות הבריאה והנכונה מצידכם, זו שתדע להעניק לילדכם את רשת הביטחון הראויה, תדאג שהוא גם יזכור את בית הספר כמקום שמח ומכונן.

יאללה, שתהיה לנו אי"ה טיסה נעימה.

אנחנו כבר כאן.

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים

לתגובות ניתן לפנות למייל הבא: