תגית: התערבות הורים בלימודים ושיתוף פעולה עם צוות בית הספר

פינת הרב גודמן: העברת אחריות לילד על לימודיו




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

להקלטת התוכנית המלאה: "הורות והתבגרות" בנושא: לימודים, עבודה, כסף

"הורות והתבגרות" בנושא: תקשורת בין הורים למתבגרים – כיצד מדברים עם המתבגר?

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

 


 

דורית שילוח,
פסיכולוגית חינוכית בכירה

הפסיכולוגית יעל שפר

לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"

"הורות והתבגרות": חובות הידיעה וגבולות הידיעה על המתבגר

להאזנה להקלטת התוכנית:



 

 

 

 

 

מאמרים בנושא מאת מתיתיהו שליאכטר בלב אבות:
קצה החוויה ההורית – יש דבר כזה??

מתיתיהו שליאכטר,

פסיכולוג קליני, מטפל זוגי, הדרכת הורים, משיב בקו הייעוץ של לב אבות

שיר הלל למחנכים בתיכון

הכרת תודה היא חובה מוסרית ראשונית. תזכורת זו באה על רקע הביקורת הנשמעת מדי פעם על כישלונות חינוכיים במוסדות החינוך התיכוניים – ישיבות תיכוניות ואולפנות. רשימת התלונות ארוכה: אין מספיק יראת שמיים, חסרה דרך ארץ, ההישגים הלימודיים אינם מרשימים, התוצאות הסופיות אינן מלהיבות. חודש ימים בישיבה גבוהה תורם יותר משנה שלמה בישיבה תיכונית. עד כאן תמצית הביקורת.

גם אם העובדות שעליהן מתבססת הביקורת נכונות, אין הביקורת מוצדקת. מדוע? מפני שהאתגר החינוכי המוטל על המחנכים הוא מן הקשים ביותר: בנינו ובנותינו שרויים אז בפרק חייהם הנקרא "גיל ההתבגרות". הם שרויים בתסיסה מתמדת ומגבשים את אישיותם באמצעות חיכוך עם סביבתם. עוצמת החיכוך משתנה מנער לנער, אבל היא עלולה להגיע למימדים גדולים. גיל ההתבגרות אינו חל בתאריך אחד אצל כל בני הנוער, כך שכיתה אחת עשויה להכיל תלמידים טרום תקופת גיל ההתבגרות, הנוטים לעיתים לילדותיות, בצד תלמידים בוגרים ברוחם שכבר עברו את תקופת גיל ההתבגרות, ובתווך תלמידים השרויים בתוך תקופת גיל ההתבגרות ומתמודדים עם קשייה. המחנך צריך לגלות כישרון נדיר של קברניט מומחה כדי להוביל את הכיתה אל חוף מבטחים.

הנוער המתבגר צמא לפעלתנות, לעשייה, לביטוי עצמי – טיולים, התנדבות, תנועת נוער, פעילות חברתית, קריאה. הוא מחפש אחר התמודדויות לשם גיבוש אישיותו. הנוער המתבגר נמצא בכל מקום הומה, הוא נענה לכל אתגר חלוצי. מימוש חלקי של רשימה זו יכול למלא יום שלם. אבל, למעשה, יומו השלם של הנער מוקדש ללימודים, הוא מפלפל בדף גמרא, מאזין לשיחה בענייני אמונה, משנן כללי דקדוק ופותר תרגילים במתמטיקה. רכון על ספרים ומחברות, הוא מתכונן למבחנים ולמתכונות, הוא סופר ומונה יחידות בגרות. מההשכמה עד לשעות הלילה המאוחרות הוא עסוק בלימודים, האין זה פלא?! את הפלא הזה יש לזקוף לזכותם של הרמי"ם, המחנכים והמורים.

הורים רבים מצפים שהמחנכים יצליחו במקום שבו הם נכשלו. יש בני נוער הגוררים איתם בעיות קשות מהבית. לפעמים בגיל הילדות היתה הבעיה סמויה וטרם באה לידי ביטוי, היא פורצת רק בגיל התיכון, אבל האצבע המאשימה מופנית כלפי המחנכים שנכשלו.

המשימה המוטלת על המחנכים בתיכונים הדתיים, בישיבות התיכוניות ובאולפנות, היא מן הקשות בשדה החינוך. את ההצלחה יש למדוד לפי הקשיים. על כן אל נזלזל בתוצאות ואל ניסחף אחר ביקורת כוללת. נדע להעריך נכונה את גודל השקעתם של מחנכי בנינו ובנותינו, נזהה את ההצלחות ונגיד להם תודה בפה מלא. האמת היא שבסך הכול התוצאות באמת מרשימות…

מתוך אמונת החינוך עמ' 92-93, הרב אלישע אבינר

 

"הורות והתבגרות" בנושא: אחריות ומעורבות של ההורים בלימודי ילדיהם

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

צביקה מור,
יועץ, מאמן הורים, ילדים ונוער
הפסיכולוגית יעל שפר

לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"

"הורות והתבגרות": קשרים בין הורים למורים

האזנה להקלטת התוכנית:

 

 

.
קטע נבחר מתוך התוכנית: חינוך למידות טובות – תפקיד הבית או של בית הספר? :

 

הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש המינהל לחינוך הדתי במשרד החינוך
לפינת הרב גודמן: חושבים על הילדים ומדברים עם המורים

כריכה של הספר לימוד פרשני התורה ודרכים להוראתם

מטרת המורה בבית הספר

ויזכור המורה תמיד: אין עיקר מטרתנו בבית הספר להרבות מידע, ואין ביכולתנו להוציא מתוכו תלמידי חכמים בקיאים בכל חדרי התורה. אלא מטרתנו היא להרבות אהבת התורה, שיהיו דברי תורה יקרים וחביבים על הלומד, שיראה את האור הגדול הנוגה מפרשנינו ומזריח את הפסוקים. שייחם לב תלמידינו לאורם.

נחמה ליבוביץ, לימוד פרשני התורה ודרכים להוראתם, בסוף המבוא

 

מגדל קלפים

בבקשה תשמרו על הילדים

מגדל קלפים - עבודת צוות בית הספר במשך השנה היא כמו מגדל קלפים?

 

הורים יקרים

השבוע אנו מחזירים לכם את הפיקדון היקר אשר הפקדתם בידנו, הצוות החינוכי של בית הספר, לפני כעשרה חודשים. לא יאומן כיצד עברה לה השנה, מהר כל כך. הנה אנו שוב על ספו של חופש גדול עייפים, מותשים אך מלאי סיפוק.

במשך שנה שלמה עמלנו על חינוך, ערכים, הוספת דעת והשכלה. ראינו בילדים שלכם את הילדים שלנו.לא פעם שנתנו נדדה בלילות בגללם, יותר מאשר אלו הישנים בחדר הסמוך. התחלקנו אתכם יחד כמעט בכל. לעיתים הבעיות שלכם בבית הפכו לבעיות שלנו. השמחות, התקוות, השאיפות; לכולם היינו שותפים. הרגשנו כי מתקיים בנו כפשוטו מאמר חז"ל: "כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו" (סנהדרין יט.). עתה, כשאנו יוצאים לנוח ולאגור כוחות לקראת שנה חדשה, עמוסה וקשה לא פחות מזו שהסתיימה, רצינו לבקש בקשה קטנה, מכם ההורים: בבקשה אל תחזירו את הגלגל אחורנית! בבקשה אל תתנו לעבודה שהשקענו לרדת לטמיון!

במשך שנה שלמה עמלנו על הקניית גבולות ברורים לילדים. דברנו והקפדנו על הגעה בזמן, על סדר וניקיון, על דיבור נקי, על כבוד לזולת, לבוגר ולחבר. בנינו בשיתופכם מערכת איזונים שמצד אחד נותנת לילדים חופש פעולה, ומאידך מגדירה בבירור מה אסור ומה מותר. יחד חינכנו לערכים של כבוד, של דת ומסורת. לקיום מצוות ,למשמעות התפילה והציצית.

הנה מגיע החופש, ואיתו הפרפרים בבטן שכל שנה מחדש אני חש אותם. כיצד יתנהגו הילדים שלנו (שלנו הפרטיים, ואלו שלכם שהם גם שלנו) בפרק זמן ארוך כל כך? האם יקומו לתפילה בכל בוקר? האם ילבשו ציצית? לאיזה סרטים הם ילכו? עד לאיזו שעה בלילה הם יצפו בטלוויזיה, שלא לדבר על מה הם יראו בה? באילו חופים ומסיבות הם יבקרו? מה הם יעשו שם? כיצד הם ידברו? איך הם יתלבשו? איך הם יתנהגו?

במהלך השנה ישנה תחושה כי ההצלחה שלנו דומה למגדל ההולך ונבנה קומה אחר קומה. לצערנו המגדל הוא מגדל קלפים, וכולנו יודעים כי רוחות מנשבות בחוץ, מה טיבן של אותן רוחות ומהי עוצמתן…

אין ספק שהילדים זקוקים לחופש. הם צריכים לנוח ולהירגע, אולם חובה לזכור כי גם בחופש ישנם גבולות וכי למנוחה יש שעות מומלצות וגם על החברים כדאי לפקוח עין.

בבית הספר יכולנו אנו, הצוות החינוכי, להיות המצפן שדואג להחזיר את הילד לנתיב אחרי סופשבוע סוער או לילה ארוך שלא נוצל לשינה בהכרח. עשינו זאת בעדינות אך גם בתקיפות. בסמכות ובאהבה. כעת, כשלא נראה אותם לאורך תקופה ארוכה, אנו סומכים עליכם ההורים שתיקחו את ההגה לידים ותנווטו את הספינה כך שתצלח את אוקיינוס החופש הסוער, ותגיע לחוף המבטחים של ה-1 בספטמבר כשהמטען היקר שהנחנו בה בשנה האחרונה עדיין בתוכה.

זוכרים כמה פעמים הבטחתם לעצמכם להתחיל ללמוד עם הילד כמה דקות בכל יום? כמה פעמים אמרתם לעצמכם ולילדכם כי צריך זמן איכות גם למשחקים, לנסיעה על אופנים, לשיחה, או לסתם ישיבה רגועה? האמינו לנו כי אין כמו החופש הגדול בכדי להתחיל ולקיים את ההבטחות. הזמן הוא אין-סופי, ותשומת הלב לה ילדיכם זקוקים לעולם לא נגמרת. עשו טובה להם ולכם וצמצמו קצת את שעות העבודה. נצלו את שעות האור הארוכות, ותנו לילדים ועשו את מה שכל כך רציתם לתת במשך כל השנה. אם אתם לא תעשו זאת כעת, בחופש הגדול, אין מי שיעשה זאת במקומכם.

כך או אחרת, בכל מקרה אנו מבטיחים להיות כאן שוב בשבילכם ובשביל הילדים, בעוד חודשיים, ערוכים ומוכנים לצאת שוב למסע ארוך של חינוך ומסירות, השקעה ואהבה. יחד אתכם נבנה עוד קומה במגדל האישיות שלהם, מתוך תקווה שאט-אט הקלפים יהפכו לאבנים מוצקות, והילד הקטן שאותו קיבלנו לכיתה א' יהפוך בסוף המסע לנער עצמאי ובוגר הבטוח בעצמו ובצדקת דרכו.

חופש נעים מאיתנו – הצוות החינוכי של ילדכם.

 

הרב חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי", מקיף-דתי נתיבות, מרבני 'צהר', ומשיב בקו הייעוץ של לב אבות

המאמר מהאתר של ארגון רבני צהר

תפקיד ההורים בבחירת הישיבה התיכונית

מעגלי שליטה

אחד הכלים החזקים ביותר של עולם האימון מכונה "מעגלי שליטה". דמיינו לכם מעגל קטן בתוך מעגל גדול ממנו, כאשר הגדול החיצוני מסמל את כל מה שחוץ לאדם, כל אותם דברים שאין לנו באמת שליטה עליהם. המעגל הקטן והצנוע מסמל את המקומות בהם יש לאדם השפעה ובחירה.

הרבה פעמים אנו חיים במעגל הגדול. זה קורה לנו למשל, כשאנו מתרצים תירוצים לחוסר העשייה שלנו. אנו חיים במצב של קורבנוּת. מי שחי במעגל השליטה הפנימי בוחן את הנסיבות ותמיד שואל את עצמו "מה הצעד הבא שלי?". לכן מעגל זה נקרא גם מעגל האחריות. אחת האמירות המופרכות ביותר, השייכת למעגל הקורבנוּת, ורבים משתמשים בה, היא האמירה "אין לי זמן". מדוע? כי בשבוע ישנן 168 שעות לכל אחד מאתנו ואנו בוחרים מה לעשות בהן. זה לא שאין לך זמן. יש לך זמן כמו לכולם אלא שסדר העדיפויות שלך הכתיב שתעשה כך ולא כך.

נבחן עכשיו את מעגלי השליטה הללו במה שנוגע להרשמה לכיתות ט' בישיבות התיכוניות שנוגעת לרבים מאתנו בימים אלה.

כהורים איננו יכולים לברוח מההחלטה הגורלית היכן לשלוח את הבן לכיתה ט'. במקרה הטוב, אנו עושים כמיטב יכולתנו לזהות את הצרכים של הבן ולהציע לו חלופות שעונות על מרבית הפרמטרים החשובים לו ולנו. כאן בערך מסתיימת הבחירה שלו ושלנו. את המחנך שילווה אותו בשנה זו כמו גם בשנים הבאות איננו בוחרים כלל. בינקותו יכולנו לבחור בשבילו את האדם הספציפי שילווה אותו, בין אם זו המטפלת או הגננת, אך מרגע שדרכה רגלו בבית הספר, בית הספר יקבע לאיזו כיתה הוא ייכנס ומי יהיה מחנכו. בסופו של דבר הצלחת הבן והרגשתו הכללית בישיבה התיכונית תלויה מאד באיש זה שיהיה עמו בשלב מכריע ביותר בחייו – גיל ההתבגרות.

לצדו הוא יהפוך מילד לנער ומנער לבוגר האוחז בנשק ולא פחות מזה ללוחם את מלחמתה של תורה, שעה שהתרבות משדרת את ההיפך הגמור. אנו בוחרים את הישיבה התיכונית על פי דרכה ומגמותיה ולא פחות מזה על פי בוגריה. מעבר להצהרות ולסיסמאות, לפלאיירים ולפגישה רבת הרושם העשויה היטב עם הצוות החינוכי, חשוב לנו לבדוק האם הישיבה התיכונית שעשינו לה לייק עומדת גם במבחן התוצאה. למרות כל המאמצים הללו, ברוב מוחלט של המקרים לא נוכל לבחור בגורם המשפיע ביותר על הבן שלנו בישיבה התיכונית – הר"מ. עניין זה נמצא לחלוטין במעגל השליטה החיצוני שלנו – מקום בו אין לנו כלל השפעה.

תוכלו לרשום את בנכם לישיבה הטובה ביותר עבורו ועבורכם, ובכל זאת הוא עלול ליפול אצל מחנך אפתי עם יכולות הקשבה והכלה מועטות. וגם להיפך, תיתכן ישיבה תיכונית פחות מתוקשרת, שלא נכנסה מעולם למצעד "עשר הטובות ביותר", אך יש בה כמה מחנכים מופלאים, כמו המחנך בסרט שמצליח לקחת כיתת עבריינים ובאהבה אין קץ המשולבת בחכמה שלא לומדים באף מקום מוציא מהם את המרב. מורה מהסוג שכל מנהל וכל הורה מאחל לעצמו, לתלמידיו ולבניו, אך הוא נמצא דווקא בישיבה הזו ולא בישיבה שבחרתם עם בנכם.

אז מה כן? על מה בכל זאת יש לנו שליטה ואיך נעשה את זה הכי טוב שאפשר?

רבים מהורי ח' שואלים "להיכן נשלח את הבן בשנה הבאה?". אך זו צריכה להיות השאלה השנייה. אתם לא באים לרמי לוי ושואלים את עצמכם "רגע, בשביל מה באנו לכאן עכשיו?". בדרך כלל אתם יודעים בדיוק למה הגעתם, מה הצורך שלכם והיכן למצוא אותו. אפילו יש לכם רשימה מדוקדקת ביד. כך גם כשבוחרים ישיבה תיכונית לבן שלכם. השאלה הראשונה צריכה להיות "מה אנחנו רוצים?" וליתר דיוק "מה הבן שלנו רוצה? מה הוא צריך? מה יתאים לו?". זה אומר שלוקחים דף ועט ועונים על השאלות הללו ושכמותן כגון: "מה אני רוצה מהישיבה התיכונית?" או "מה חשוב לי שיהיה בישיבה התיכונית?".

תקופת ההרשמה לישיבות התיכוניות נחשבת אצל רבים כתקופה מורטת עצבים להורים ולבנים. הפחד מתשובה שלילית, חוסר הנעימות בבית, בשכונה, בכיתה ובקהילה מדירים שינה מהתלמידים ולא פחות מזה מהוריהם. ההרשמה לישיבות התיכוניות היא הגיבוש הראשון שבנינו עושים בחייהם ואת חלקם הוא ישרוט לכל החיים. ועוד לא הזכרנו את הגיבוש שייעשה להם על ידי השמיניסטים בתחילת כיתה ט'. אולי זו אחת הסיבות שבנינו טובים כל כך בגיבושים בצה"ל…

התקופה המלחיצה הזו שווה מאמר בפני עצמו, אך בינתיים בואו ניכנס למעגל האחריות ונחשוב על המתנות שבה, על כל אותם דברים טובים שנוכל לקחת ממנה. אם תחזרו שתי פסקאות אחורה, תגלו שהדף, העט והרשימה הזו מזמינים אתכם, הורים ובנים, להיכרות מחודשת עם עצמכם. כאן תוכלו לשאול את עצמכם, הורים יקרים, שאלות שאינכם שואלים כל יום, כגון: מה אנו רוצים עבור הבן שלנו? האם קיימת הלימה בין סולם הערכים בביתנו לזה שבישיבה פלונית? מה מאפיין את תלמידי ונרשמי ישיבה הפלונית? מה משותף להם? האם נוכל להמשיך להיות הורים מעורבים ונוכחים כשהבן נמצא 80 ק"מ מאתנו? כיצד נוכל לשמור על קשר חם אוהב ואכפתי? אילו תכונות עלינו לחזק בבננו כדי שישתלב היטב בישיבה התיכונית ויצליח בה? כיצד נדע באמת מה קורה לו כשהוא שם ואנו כאן ואצלו תמיד הכל "סבבה"? מהן הפעולות שעלינו לעשות היום כדי לחזק את הזיקה ביננו ובינו ובין אחיו לפני שיוצא לארבע שנים מחוץ לבית? וכמובן לענות בבהירות מקסימאלית על כל אחת השאלות.

גם אתה, בן יקר, מוזמן לשאול את עצמך כמה שאלות עוצמה שעשויות להוביל אותך קדימה. ואתם ההורים מוזמנים לעזור לו בשלב זה. הכן לעצמך רשימה שעונה על השאלה "מה חשוב לי שיהיה בישיבה התיכונית?". התחל לכתוב "מהבטן" תחילה ללא מחשבה מעמיקה. כתוב ברצף ובלי חשבון. כתוב כל מה שעולה לך בראש. כשסיימת ורשימה מכובדת לפניך, קח את 5 הדברים הכי חשובים לך וסמן אותם בלבד. עכשיו דרג אותם כדי שיהיה לך סדר עדיפויות ברור מאד. האם החברה חשובה לך יותר ממגמות הלימוד בתיכון? האם הטיולים מידי חודש חשובים לך יותר מהמרחק של הישיבה מהבית? וכן הלאה. כך תיצור לעצמך בהירות גבוהה לגבי הישיבה שאתה באמת רוצה לעצמך.

אם אינכם רוצים שבנכם ייכלל בסטטיסטיקה של התלמידים שלומדים בישיבות תיכוניות שלא מתאימות להם, אתם חייבים לעצמכם את הבדיקה הזו. בוודאי שהרשימה לא תיתן לכם בטחונות של 100% לגבי הקליטה וההשתלבות של בנכם בישיבה, אך היא תסייע לכם למפות את אותן ישיבות שמתאימות מאד, מתאימות פחות ולא מתאימות כלל. בהצלחה!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

בחירת מקום לימודים – מי קובע? חלק ב'

 

לחצו כאן לצפיה בחלק א'

.
לשמיעת/הורדת האודיו בלבד: