תגית: התערבות הורים בלימודים ושיתוף פעולה עם צוות בית הספר

הבן הפסיק ללמוד

שאלה: בני (בן 16) היה מאוד חרוץ בעבר. אהב ללמוד תורה, ובזכות כישוריו המצויינים הוא הצליח. לאחרונה, הוא איבד כל חשק ללמוד. לא מעוניין ולא רוצה. אני מאוד דואגת.

תשובה:

אמא יקרה שלום

'הורדת הילוך' בלימוד תורה עלולה או עשויה להגיע ממספר כוונים, סיבות ומניעים – חלקם מדאיגים וחלקם משמחים ביותר.

התבגרות 

– לעיתים בנינו היקרים, אשר ספגו בבית ובמסגרות החינוך שבהם הם גדלו וחונכו את חשיבות לימוד התורה כהנחת יסוד, חפצים לבחון 'הכצעקתה'. האם באמת לימוד התורה כה משמעותי ומה קורה בהעדרו, האם משפיע הוא על האישיות? האם באמת לא ניתן בלעדיו? מה אני 'פראייר' שלומד רק בגלל שאבא שלי לומד? וחוץ מזה – אני אדם מבוגר ואני אלמד כשיתחשק לי בזמן, במקום, באופן ובכמות שאני בעצמי אבחר.

מרד 

– לעיתים לימוד התורה והיחס לקב"ה נופלים 'קרבן' על לא עוול בכפם. בנינו הגדלים ומתגברים רוצים לבדוק מי הם באמת ולמשש את גבולות האפשר והאי אפשר, את סמכות ההורים ואמונם ואת יציבות מוסכמות היסוד המשפחתיות והחברתיות. במסגרת זו נבחן אף מקומם של הקב"ה מצוותיו ותורתו התופסים, ברוך ה', מקום משמעותי בחייהם ובסדר יומם.

דילוג 

– פעמים שלימוד התורה – אותו למדו הבנים בגילאים צעירים מתוך תחרות, פרסים, חיזוקי הורים ושאר מתאבנים – מאבד את טעמו וקמל. קטן ודל לימוד זה למידותיהם החדשות של בנינו וחייב הוא לפנות את מקומו לקראת לבלובו של לימוד תורה עמוק ומשמעותי ממנו המכונה בפינו – 'תורה לשמה'.

מיצוי 

– יש והבן הגדל והמתעצם איננו מוצא חיוּת מספקת עבורו בלימוד הקטן מכפי מידותיו בין אם בסגנונו ובין אם בתכניו. מחפש הוא משהו שיְחיה את עולמו, יטעין אותו ויהיה רלוונטי לחייו והתלבטויותיו. מצפה בננו הצדיק מהתורה להרבה מעבר למה שציפה ממנה עד היום, לפיכך הוא מאוכזב ממנה כפי שהכירה עד כה. זקוק הוא לתכנים חדשים, ספרים אחרים, רבנים משודרגים.

חברתיוּת 

– חייבים אנו לזכור כי כוחות חברתיים מסוגים שונים פועלים בקביעות על כולנו וביתר עוצמה על בנינו המתבגרים. אולי החליט בננו כי עמדת ה'דוס' אינה מתאימה לו ולפיכך מנסה הוא להתנער מתדמית 'רב השבט/ העילוי הכתתי'. חפץ הוא 'להחליף תפקיד' ולהפוך להיות איש החברה והמעש, ראש וראשון לסיירים, מפקדה הבא של 'סיירת מטכ"ל' או איש המוסד המחליף זהויות ודירות מסתור בבירות ערב ונלחם את מלחמת ה' באויבי עמו באשר הם. לצורך כך ישקיע הבן יקיר שלנו את משאבי זמנו המוגבלים בשיחות נפש לתוך הלילה או בריצות אינסופיות ושאר אדריכלי עוצמת השרירים וחוסן הרצון.

בין כך ובין כך תפקידנו כהורים ומחנכים הנו ללוות את הבן בתהליך זה אשר הנו תהליך אישי שלו. חייבים אנו לשוחח ולהקשיב, להיות שותפים, להביע את דעתנו ולהציע עזרה ופתרונות אם חפץ בננו היקר בכך.

'אמא תפסיקי לחפור' 

– פעמים רבות זו תהיה התגובה לה נזכה מבננו היקר. בל נעלב מתגובה שכזו. לעיתים מעונין בננו להתמודד עם אתגריו בעצמו, אולם לרוב הוא איננו מודע לתהליכים העוברים עליו ולמניעים הכמוסים המעצבים את בחירותיו ולפיכך הוא איננו מסוגל לספק תשובות לשאלותינו ה'חפרניות'.

שיחות מוסר ופולשנות מתמדת לחיי הבן לא יועילו במאום, ולעיתים אף יעכבו ויסיטו את תהליך הבשלתו מהמסלול המתאים לו. צריכים אנו לדעת כי את אהבת התורה וערכה העצום שואבים בנינו בבית מינקוּת, ועתה אין זה הזמן לשיחות חוצבות להבות אש אודות מעלת התורה וסגולות לימודה. מה שבפְנים כבר נכנס ומה שלא הוטבע במעש ודוגמא אישית של שנים לא יוטבע עוד על ידינו, ודאי שלא מתוך לחץ הנסיבות ומצוקתנו כהורים.

לסיכום 

– הבה נבטח בבנים, במטען הרוחני הנטוע בקרבם ובאינטואיציה הטבעית אשר נטע הבורא בקרבם. אנו נדבר עמם, נציע עזרה ובעיקר נתפלל כי כור ההיתוך של ההתבגרות בו הנם נתונים יעצבם כאנשים בוגרים העושים נחת רוח לפניו יתברך תמיד. או כמו שהסבתות נוהגות לומר 'בגיל הזה רק לתת להם אוכל ולהתפלל !!!'

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא

 

פער בלבוש בין הבת לבית

שאלה: הבת שלי בת 14 והיא רוצה ללכת עם מכנסיים. זה לא מקובל עלינו בבית ואני לא מוכנה לקנות לה מכנסיים. בזמן האחרון היא שואלת בגדים מחברות כגון חולצות צמודות, חצאיות קצרות ומכנסיים ומסתובבת איתן. כמה להלחם איתה? אני מוצאת שכל היום אנחנו רבות!

תשובה:
גיל ההתבגרות הוא גיל בו הבת עסוקה מאוד במראה החיצוני שלה ויש לה צורך לתת ביטוי לאישיותה וייחודיותה. זהו גיל שהשפעת החברות היא גדולה מאוד ולעיתים בנות מבטלות את עצמן ואת החינוך שקיבלו על מנת להיות מקובלות בקרב חברותיהן. כמו כן יש צורך כל הזמן לבחון את הגבולות של הבית בדרך לגיבוש ועיצוב של הזהות העצמית.

ראשית, עליך כאימא מוטלת מצות החינוך וההכוונה מה מותר ומה אסור ומהו הגבול. אך חשוב מאוד, לפני שאת פונה לבתך, לערוך בירור עם עצמך מה קשה לך עם התנהגות בתך? מה בעצם הדבר שהכי מפריע לך?

האם הרמה הרוחנית של בתך שנפגעה והיא אינה צנועה? האם כעס או בהלה שנכשלת בחינוך ו"איך יצאה לי ילדה כזו"? האם את חוששת מ"מה יגידו" השכנים או איך תגיב הסבתא או הדודה שתמיד יש לה מה להעיר?

לאחר הבירור הזה תוכלי להגיב יותר בנחת ובמתינות. מצד אחד להבהיר בצורה חד משמעית וברורה כי התנהגות זו איננה מקובלת עליך כיון שהיא נוגדת את ההלכה ובביתכם לא נוהגים כך. מצד שני לאפשר דיאלוג עם הבת ולנסות להבין מה הצורך הנפשי שלה המביא אותה לבחור בצורת לבוש זו, ויחד איתה לנסות להגיע להבנה ולספק את הצורך שלה בתוך גבולות ההלכה.

חשוב מאוד להגיע למצב של הידברות ללא מלחמה. כשהבת תרגיש שיש לה מקום לבטא את עצמה ולהביע את רצונה היא תהיה מוכנה יותר לשתף פעולה ולקבל את דבריך. היא תחוש את האהבה והקרבה של ההורה.

אין ספק שמדובר בהתחלה של תהליך ואין תוצאות מיידיות. הדבר נכון לכל תחום ולא רק לנושא הצניעות.

במקביל כדאי מאוד להרבות בתפילה על ענין זה ובכלל על ההצלחה בקשר ובחינוך.

בהצלחה!

שפרה בודנהיימר, יועצת חינוכית

תרימו טלפון…

"לא ידעתי שהוא מבריז משיעורים וכבר 9 פעמים לא היה בשיעור מתמטיקה, גם שלא הגיש 4 book report באנגלית לא הייתי מעודכן" – זהו תמליל אקראי של שיחה בין הורה למורה, בסביבות חודש שבט, לאחר חצי שנת לימודים.

אילו ההורה היה מתָּקשר עם המורה בתחילת השנה, ושומר על ערוץ תקשורת פתוח עם המורים במהלך כל השנה, הדברים היו נראים אחרת. כדאי ורצוי ליצור עימנו (המחנכים/המורים) מידי פעם קשר. בכל מוסד חינוכי ניתן לקבל רשימת מורים עם כתובות דוא"ל, מספרי טלפונים וזמני התקשרות נוחים למורים. כדאי לנצל זאת, כמובן שלא מדובר על קשר מעיק, מפריע ומוגזם. כוונתנו לקשר בונה, מעדכן ומתעדכן. לעיתים, עצם הידיעה של הבנים/בנות שההורים עם "יד על הדופק", מסייעת להם לשמור על מתח לימודי פורה ויעיל. במקרים אחרים בהם ישנן חריגות בהתנהגות הלימודית של הבנים, התערבותכם כהורים בשלב מוקדם מסייעת לכך שאירוע חריג ובודד לא יתפתח לרצף אירועים ולהתדרדרות כללית.

ישנה חשיבות רבה לקשר רציף עם המורים, אנו יכולים בעזרתו כאמור למנוע דברים, אך ואולי אף בעיקר, לקדם תהליכים חיוביים אצל הבנים. לעיתים טלפון אחד בתחילת שנה מאיר לנו כצוות נקודות חשובות באישיותם של הבנים ומתוכם אנו מגיעים לחיבור מהותי ופורה איתם.

כהערת אגב, אפשר להשתמש בשיחת טלפון למטרה נוספת, והיא לומר תודה ויישר כח על עבודת החינוך…

תרימו טלפון!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

את פתח לו…

רבים מאיתנו מקבלים את ילדינו השבים מהגן בשאלה: "חמוד, מה למדת היום בגן?" ברצוננו לטעון כי שאלה זו נכונה לא רק לילדי הגן אלא גם למתבגרים בני השלוש עשרה ומעלה. שמא תאמרו: אין הילדים משתפים פעולה, הם רגילים לשפת ה-s.m.s ומדברים בקצרנות מקסימאלית. הם מתייחסים לשאלות מסוג זה כמיותרות – במקרה הטוב, וכמטרידות – במקרה הגרוע. נשיב על כך כי עלינו להתחבר לתכנים שלמדו בבית הספר – "את פתח לו".

בשנים האחרונות, קיימת מודעות גבוהה בקרב צוותי החינוך בישיבות התיכוניות ובאולפנות לשיתוף ההורים בתכני הלמידה הנלמדים. ברוב הישיבות והאולפנות, ובוודאי שבבתי הספר היסודיים, מלמדים את הילדים "דברי תורה לשולחן השבת/החג", במוסדות מסויימים קיימת מחברת מיוחדת לענין זה. מעבר לכך, את חומש שמות כדוגמא, לומדים הילדים ע"פ תוכנית הלימודים של משרד החינוך ארבע פעמים! תחילה בגן הילדים, בכיתה ג, בכיתה ז, ובכיתה י לקראת הבגרות בתנ"ך. נושאים מרכזיים כיציאת מצרים וכמתן תורה הקשורים לחגים נלמדים בחומש זה בהעמקה ובעיון. נושאים גבוהים יותר כשאלת הבחירה החופשית וסגולת ישראל נלמדים בכיתות הגבוהות לקראת הבגרות במחשבת ישראל, וכן עוד כיוצא באלו. עניינים אלו יכולים לשמש כְּמָצַע לשאלות מעמיקות שלנו כהורים לילדינו. על ידי שילובם בשולחן השבת ובדיונים הרוחניים בבית, "תורת המבחן" ו"תורת הבגרות" תהפוך לתורת חיים, ותשדרג את שולחן השבת ואת האווירה הרוחנית ערכית בבית. את פתח לו!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

תיאום כוונות

במאמר קודם ביקשנו שתעדכנו אותנו – הצוות החינוכי של בית הספר – בפרטים הגדולים והקטנים, ובאירועים השונים המזדמנים וקורים לילדכם. העידכון בנעשה עם בנכם חשוב לדיאלוג האישי בינינו לבין הילדים היקרים הלומדים עימנו.

הפעם נעסוק בחשיבות המכרעת שיש לשיתוף הערכי בינינו. על מנת שנצליח בעבודתנו החינוכית המשותפת עלינו לדבר בשפה משותפת. רק במידה וההורים ובית הספר "משדרים על אותו גל", וחיים עולם ערכי משותף, רק אז בעז"ה יהיו פירות להשקעתנו בחינוך הילדים.

איננו יכולים לדבר עם הילדים על ערכים כמו פשטוּת, צניעוּת, "השמח בחלקו" וכיוצ"ב, כאשר חגיגת בר המצווה של הילד מתקיימת באולם אירועים נוצץ ומפואר ומוגשות בה מנות העולות סכומי עתק. איננו יכולים לדבר עם בנכם על חשיבות הצניעוּת ומעלתה כאשר הילד חוזר לביתו לאחר הלימודים, יושב מול אינטרנט פרוץ ולא מסונן, ורואה שם תכנים לא ראויים (במקרה הטוב…). לא יהיה אמיתי, ולא יהיה יעיל אם נשוחח על מעלת לימוד התורה וחשיבותה כאשר הוריו משדרים לו להיפך, וכאשר צריך הילד להשתחרר מבית הספר לטובת סידורים אישיים, השיעור הראשון שהוריו יציעו לו יהיה שיעור גמרא, בגלל שאינו חשוב לבגרות…

ללא שיתוף ערכי ומסרים משותפים, אנו מבלבלים את הילד ומביאים אותו במבוכה. הילד שומע מסרים כפולים ובמקרה הטוב "רק" מתבלבל. על מנת להצליח בחינוך צריך שיהיה שיתוף ערכי בין ערכי הבית לערכי המוסד בו הילד לומד. בהצלחה!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מדעית במעלה אדומים

עדכון בקטנה – ספרו לנו

בפינה קודמת הצעתי וביקשתי לשתף את הצוות החינוכי של בית הספר, הישיבה או האולפנה במידע לימודי, רפואי ומשפחתי אודות הבן/הבת. הצבעתי על כך שלעיתים הרצון הטוב לאפשר פתיחת "דף חדש" ומניעים אחרים גורמים להסתרת מידע חשוב ונצרך. מציאות זו מקשה על הצוות החינוכי לעזור לבן/לבת, זמן יקר ואמצעים חשובים מבוזבזים במטרה להגיע למקור הבעיה הידועה להורים ונעלמת מהצוות החינוכי, וחבל!

ברצוני להאיר שכשם שיש חשיבות לעדכן את הצוות בפרטים ה"גדולים", כך רצוי לעדכן אותם בפרטים ה"קטנים" הקשורים לשגרת היום-יום.

מסיבות שונות ומגוונות, הבן/הבת אינם משתפים אותנו – המחנכים – בהתמודדויותיהם. גם כשאנו משוחחים עימם ומצויים בקשר טוב עימם, לעיתים הם נסגרים ושומרים מעשיהם לעצמם. בשל כך העידכון מועיל מאוד להתנהלותינו מול הבן/הבת. ידיעת הפרטים ה"קטנים" מאפשרת לנו להבין קצת יותר את העובר עליהם ולהתייחס אליהם בהתאם. זה מאפשר לנו להיכנס עימם לשיחה, בבחינת "את פתח לו" ולהגיע איתם עד ליבון הדברים לגופו של עניין. יש מקרים בהם עצם הסבת תשומת ליבם של הבנים להיותנו שותפים לקורותיהם ומודעים לענייניהם מעודדת אותם ועוזרת להם.

לכן בקשתנו היא שאם הבן עבר טסט, הבת נרשמה לחוג ריקוד, הדודה האהובה חולה, הבת עלתה לקונצרט העירוני, האוגר האהוב נפטר וכיוצ"ב ממקרי העולם – אנא עדכנו אותנו!

כך נוכל לקיים מלאכת ה' בצורה יותר יעילה ולראות ברכה במעשה ידינו.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מדעית במעלה אדומים