תגית: ויכוח

לתפוס את הרכבת בזמן

אבא אחד אמר: "כשהילדים שלי היו קטנים, הם היו כל-כך מתוקים שהיה בא לי 'לאכול' אותם. כשהם גדלו הצטערתי שלא עשיתי את זה…". ממתי צריך להתחיל לחנך את הילד, להציב גבולות, ליצור הרגלים חיוביים?

ברור שכמה שיותר מוקדם עדיף. כבר מרגע שיש לילד תפיסה והבנה כלשהי צריך לנצל את האפשרות להעביר לו מסרים. אלא שהרבה פעמים אנחנו, ההורים, קצת "נרדמים בשמירה". כשהילדים קטנים הם בדרך-כלל יותר נוחים וממושמעים ואנחנו מאפשרים להם חופש ועצמאות. כשהם מתבגרים ומתחילים להגזים ולהתדרדר למקומות לא טובים (התחברות עם חברים שליליים, הפיכת סדרי יום ולילה, זלזול בלימודים, ירידה מבחינה דתית, עישון וכדו'), אנחנו מתעוררים ומנסים לרסן אותם, אלא שאז הרבה פעמים זה קצת מאוחר. הרכבת דוהרת וקשה לעצור אותה. בבתים רבים ההורים מגלים שקשה לומר לבנם בן 16 כמה שעות ביום לגלוש במחשב ואת מי לאשר כחבר בפייסבוק, ולבִּתם בת 17 לחזור עד אחת-עשרה הביתה ועם איזו חצאית לצאת לבלות. להתחיל להציב גבולות בשלהי גיל ההתבגרות דומה לסגירת השער אחרי שכל הסוסים כבר ברחו מהאורווה. אם אנחנו רוצים לשמור על מסגרת וגבולות בגיל העשרה עלינו להחיל את הכללים וליצור הרגלים בריאים כבר בגיל הילדות. לא בכיתה יא' אלא בכיתה א'. דווקא עכשיו, כשהם קטנים ומקבלים מרות צריך לחנך אותם לגבולות, שכמובן יעוצבו ויתפתחו עם השנים בהתאם לאופי הבן/ת וגילם.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

פינוק או מחסור?

תחת החופה נהוג לקרוא את הכתובה, שם מזכירים לנו כי חובתו של הבעל לדאוג לכל מחסורה של אשתו. תקנות חכמים שונות הרחיבו את החובה וקבעו כי על ההורים לדאוג גם לרווחת ילדיהם. לדאוג לכסותה של אישה הוא כמובן עניין יחסי – יש מי שתסתפק בכסות פשוטה וזולה ויש מי שתוכל להיות מאושרת רק בכסות מיוחדת ויקרה, או בתכשיט יוקרתי. רבי עקיבא הרי מבטיח לרחל לקנות לה ירושלים של זהב, משמע שראויה הייתה רחל, כמו כל נשותינו, לכבוד מיוחד.

הוא הדין לגבי ילדינו – יש ילדים שדי להם בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ויש המשתוקקים למעדנים מיוחדים, ואנו ההורים איננו מבינים. מדוע צריך מותגים מיוחדים? למה צריך אופניים? שוב בגד חדש? האם אי אפשר להסתדר עם הנעליים הישנות? לנו היה בגד אחד והיינו מאושרים!

כל ההסברים נכונים, אולם הילדים חשופים לעולם של מותרות, ללחצים חברתיים, לצרכים שנולדים חדשות לבקרים, וככל שנלחם בהם, איננו יכולים להתנתק מהם לחלוטין.

הורים צריכים לחנך כי תרבות הצריכה והפרסום נועדו להפכם ל"צרכנים" במקום לבעלי בחירה, שהלחצים החברתיים חשובים רק כדי לעודד התנהגות טובה. אולם יחד עם זה עלינו לכבד את החוש האסתטי של הילדים, לספק חלק מרצונותיהם גם אם הם נראים בעינינו מיותרים, לחדש ולהתחדש יחד עימם. חובה עלינו לספק צרכים רגשיים אלו, כמו שחובה עלינו לעשות זאת איש לרעהו.

הסתפקותנו במועט היא יפה ומשובחת, אולם איננו יכולים לאכוף אותה על הילדים אלא באמצעות חינוך מדורג. ילד איננו צריך להסתגף, גם אם הוריו כאלו. הוא צריך לקבל את מחסורו, והגדרת "מחסורו" תיעשה על ידי חינוך ודוגמא אישית לאורך שנות חינוכו. גלוּ נדיבות, עד כמה שאפשר, במקום להיכנע בסוף.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

נשק יום הדין

"הוא לא שומע לי. יוצא מן הבית… וחוזר מתי שהוא רוצה. מסתובב במקומות מפוקפקים. מצוות – הוא מקיים כשבא לו. שוחחתי איתו ארוכות, אבל זה לא הועיל. אפילו אמרתי לו שבסירובו לציית לי הוא עובר על מצוות כיבוד הורים, אבל הוא מצפצף עלי".

הורה יקר – תמשיך לשוחח עם בנך, אל תתייאש, אבל אל תשתמש בטיעון של מצוות כיבוד הורים כלפי בנך. הורים שאינם מצליחים להשפיע על בניהם נוטים לאיים עליהם באמצעות מצוות כיבוד הורים. זהו נשק יום הדין, בפניו ייכנע הבן…

חבל, חבל מאוד, להפוך את מצוות כיבוד אב ואם לאיום ולנשק ביחסי הורים/ילדים. חז"ל לימדונו שמי שמסרב לקיים את מצוות התורה כופים אותו לקיימן, אבל אין כופים על מצוות כיבוד הורים. מדוע? מפני ש"מתן שכרה בצידה", כלומר: התורה פירשה את שכרה (= אריכות ימים). בזה היא מלמדת אותנו שהתמריץ לקיום מצוות כיבוד הורים הוא קבלת שכר עליה ולא עונש. בלשון אחרת: התמריץ צריך להיות חיובי ולא שלילי. קיום מצווה זו חייב להשרות אווירה של נעימות ושמחה ולא של סבל. מדוע? מפני שיחסי הורים/ילדים צריכים להיות נעימים ושמחים.

לכן, אל תשתמש במצוות כיבוד הורים כאיום. ובכלל, הניסיון מראה שאיום זה איננו יעיל. הוא רק מעכיר את האווירה ודוחף את הבן להתרחק מהבית ולהתנתק ממנו. תנקוט בגישה הפוכה: אל תדגיש את המפריד בניכם אלא את המשותף. אולי, לדעתך, לאחר שבנך סטה מן הדרך, אין הרבה מן המשותף. תתאמץ, תחפש את המשותף עד שתמצא אותו ועליו תדבר עם בנך, על מנת לחזק את הקשר ביניכם. זה מה שיעודד אותו לכבד אותך.

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה, מייסד ויו"ר של לב אבות 

שאלות בוטות של בני נוער

ערמה של סימני שאלה - איך עונים לבני נוער?

שאלה: בִּתנו בת ה – 16 שואלת בבית שאלות בוטות מאוד שנראות בעינינו על גבול הכפירה ממש. הדבר גורר ויכוחים ואי-נעימויות גם באירועים משפחתיים כולל שולחן שבת ועוד. כיצד עלינו לנהוג במקרה כזה?

תשובה:

1. לחזור בשאלה – השאלה הפכה לגורם מאיים במחוזותינו. האם זה בגלל המשבר הרוחני הגדול שפקד את עמנו בתהליך החילון? האם משום שלא תמיד אנחנו עצמנו יודעים את התשובות לשאלות שילדינו שואלים אותנו? הבה נזכור שהבן הירוד ביותר מארבעת הבנים של ההגדה הוא זה שאינו יודע לשאול ולא זה שאיננו יודע מה לענות (התם). והסיבה היא שזה שאיננו יודע לשאול, לא יחפש לעולם אחר התשובה. גם אם נעמיס על מוחו 'תשובות', הן יהיו חסרות משמעות עבורו, כי הן אינן עונות על צורך פנימי אצלו. ולכן הגיע הזמן שנתיידד עם השאלות שלנו ושל ילדינו.

2. לחזור בתשובה – ראשית, פעמים רבות גישה המתבטאת בתגובה כמו: "איזו שאלה מעניינת ועמוקה את שואלת" עשויה להקהות  את העוקץ מההתרסה שבשאלה.

השלב הבא: "הבה ונלמד אותה יחד, היא כל כך רצינית שאנחנו חייבים לברר אותה לעומק". גישה-תשובה מסוג זה מתעלת את האנרגיות החיוביות של השאלה (והשליליות של הביקורת) לכיוון חיובי. השאלה הופכת לכוח מניע המוביל לחיפוש רציני אחר תשובה.

השלב השלישי – אם ההורים יודעים ספר – יחפשו את הספר המתאים (בנושא, ברמה, בתוכן ובצורה) ויקבעו 'חברותא' סביבו. אם ההורים יודעים קצת פחות יתייעצו עם הרב, מה ואיך ללמוד. או יקבעו פגישה משותפת עם רב הקהילה לשם לימוד משותף.

3. לסיכום – אנחנו לא נבהלים, שאלה היא חיובית ובונה. ועכשיו הבה ונבנה יחדיו כשהשאלה היא לנו מניע ומכוון.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, ירושלים. חבר הנהלת רבני צהר

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?