תגית: חברים

קשר תלותי

קשר תלותי (חבל קשור על גזע עץ)

רבים מבני ובנות הנוער יוצרים במהלך תקופת התיכון או גם אחריה ולפניה קשרים תלותיים עם חברים, מדריכים או אפילו מורים. קשר תלותי אינו בריא ולעיתים אף יכול להזיק ולפגוע בנער או בנערה. במאמר זה ננסה לזהות את הסיבות להיווצרות הקשר התלותי וכיצד אנו יכולים לסייע לילדנו ולצמצם את האפשרות לקשר כזה.

כפתיחה נאמר כי כמו בכל דבר גם בקשר תלוּתי יש רמות.

ישנה רמה בריאה וחיובית של קשר בין אנשים. קשר שמתבטא ברצון להיות ביחד, לדבר, להיפגש, לשמח אחד את השני וכדומה. חברוּת טובה היא וודאי דבר מצוין ומבורך שמעניק הרבה כוח ושמחה בחיים גם לנו וגם לילדינו.

כשאנו מדברים על קשר תלותי אנו מדברים על מצבים קיצוניים יותר (שגם בהם כמובן ישנם תתי רמות) המאופיינים למשל בתחושות של חוסר משמעות בלעדי אותו אדם, תחושה של איבוד העצמי בשביל מישהו אחר, או גם רצון קיצוני להיות ביחד וקושי גדול לראות את החבר מסתובב או מדבר עם אדם אחר.

בחברות בריאה יש כמובן רצון להיות ביחד, לדבר ולבלות יחד אך יש גם יכולת לראות את עצמי, וכמו כן לראות את החבר כמשהו נפרד ממני, מבלי להיבהל מכך.

כיצד נוצר הקשר התלותי?

באופן כללי, הסיבה העיקרית שיוצרת את התלות או מביאה לכך שהנער או הנערה יוצרים קשרים תלותיים הינה: צרכים פנימיים רגשיים לא ממומשים וחסרים.

ובאופן נקודתי יותר-

לכולנו למשל, יש צורך להרגיש שאנו בעלי ערך וחשיבות בעולם. כל אחד רוצה לחוש שהעולם זקוק לו, שיש לו משהו לתת לעולם, משהו שיש אותו רק לו. גם מבוגרים וגם צעירים, כולנו זקוקים לתחושה זו.

כשהצורך הזה לא מתמלא בדרך חיובית, כשהנער לא מרגיש זאת בתוכו, לא מאמין בכך שהוא מיוחד וייחודי באמת, לא מרגיש שיש לו מקום מיוחד בעולם, בביתו, זה יכול להוביל לכך שיחפש את התחושה הזו במקום אחר, אצל אדם אחר, או על ידי התנהגות חיצונית מסוימת ועוד.

הקשר התלותי בתחילת דרכו נותן לילד פעמים רבות את ההרגשה שהוא מיוחד. שיש מישהו בעולם שהוא עבורו "מספר אחד" באמת. הקשר הכל כך קרוב שהוא יוצר עם מישהו מחזק את תחושת המיוחדות והחשיבות שלו.  זה ממלא את הצורך להרגיש חשובים לעולם.

לכן גם כאשר הקשר מסתיים (וסופם של קשרים לא מאוזנים אלו להסתיים) הנער או הנערה עלולים ליפול עוד יותר. להרגיש בודדים, לא אהובים, דחויים. וזה לא קל.

הם עלולים לחוש (אפילו באופן לא מודע) כי "ללא היחס שלו אני לא שווה. בלעדיו אני כלום, סימן שאני כבר לא חשוב, או אולי משהו בי לא בסדר"…  מחשבות אלו מחזקות לרוב את אותה התלותיות. מתחזק הצורך להיות קרוב לאותו אדם, לדבר איתו, להיפגש איתו, לשמוע אותו ורק להיות איתו בכדי להרגיש בעל ערך. הנער זקוק לקשר עם החבר בכדי להרגיש "שווה" וטוב, ולכן זה כל כך תלותי ומכאיב.

סיבה נוספת ועיקרית גם היא להיווצרות הקשר התלותי זה הצורך להרגיש אהובים.

כולנו רוצים וזקוקים לאהבה. תינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים. הצורך הבסיסי הזה חוצה כל מגזר, גיל או מין.

הצורך הכי בסיסי של כולנו זה הצורך באהבה. כאשר צורך זה אינו מתממש, כשהנער או הנערה מרגישים  שהם אינם אהובים, הם עלולים לחפש את אותה אהבה גם בדרכים שאינן מועילות להן.

אחת הדרכים היא הקשר התלותי. קשר קרוב שייתן את התחושה שהם אהובים. מישהו שיהיה צמוד צמוד וייתן את התחושה שהם הכי אהובים ורצויים אצלו. הרצון הזה לאהבה מאותו חבר עלול להביא לאחר זמן לכאבים גדולים. הנער או הנערה עלולים להזדקק לאהבה שלו ולעיתים אף להיות נואשים אליה. וזה כואב. כואב להרגיש את הנואשות לאהבה.

יש נערים ונערות שלעיתים מוותרים על עקרונות, חפצים, רצונות אישיים בשביל אותו אדם, העיקר להרגיש אהובים אצלו.

סיבה נוספת שיכולה להוביל לקשר תלותי זה הצורך בביטחון. כולנו רוצים להרגיש שיש לנו מקום בטוח בעולם. מקום מוגן שבו אנו אהובים ורצויים. קשר תלותי נוצר לעיתים מתוך הצורך הגדול לתחושה של בטחון, של מקום שמור ובטוח בעולם. מקום עבורי.

אז מה עושים? כיצד אנו כהורים יכולים לסייע לילדנו ולחסוך מהם את היווצרות הקשרים התלותיים הללו?

מילוי הצרכים בבית

כפי שאמרנו קשר תלותי נובע מצרכים בסיסים, פנימיים לא ממומשים וחסרים. לכן, כפעולת מניעה לקשרים הללו ננסה להיות במודעות גדולה יותר לצורך של הילדים לחוש את עצמם מיוחדים, טובים, אהובים ומוגנים.

חשוב עד מאוד להקדיש לכל ילד זמן ייחודי, רק לו. זה אפילו יכול להיות חמש דקות, אך חמש דקות שהן רק שלו.  לדבר איתו סתם, בפשטות.

להתעניין. להתעניין מה עובר עליו, בפשטות. בלי "לחקור". לתת לו את ההרגשה שמעניין אותנו לדעת מה עובר עליו, על מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש. ההתעניינות הזו יכולה לסייע רבות לחיזוק התחושה הטובה של הילד.

אהבה. מילים טובות. כולנו זקוקים לכך, ולכן גם חשוב להזכיר לעצמנו, שזה לא סיסמא, זה אמת אמיתית ועיקרית. הילדים שלנו זקוקים לתחושה שהם אהובים. לשמוע זאת במילים, להרגיש זאת על יד מעשים. ואם זה קשה לנו? אז צריך להתאמן. להשקיע בכך. להתפלל שנזכה להעניק להם את האהבה.  לחזק אותם על ההתגברויות השונות שלהם, על הכוחות שלהם, העזרה בבית, ההשקעה בלימודים או בכל דבר אחר.

ילד שמרגיש אהוב בבית, אהוב באמת וללא תנאי, יפתח פחות קשרים תלותיים באחרים. ילד כזה יהיה הרבה יותר שמח ורגוע.

בטחון. גיל ההתבגרות הוא גיל שמביא להרבה התנהגויות "לא רצויות", "קיצוניות", שקשה לעיתים להכיל אותן. עם זאת, התפקיד שלנו הוא לתת לילדים את תחושת הביטחון, בכל מצב. זה מתחיל אפילו במישור הפיזי – "הבית הזה, הוא גם הבית שלך. יש אמנם כללים בבית, אבל זה הבית שלך ואנו רוצים אותך פה, איתנו". התחושה הזו, שיש לי מקום, אפילו פיזי, היא מרגיעה את הנפש. אך כמובן שזה לא מספיק.

חשוב לחזק לנער את תחושת הביטחון הנפשי, הפנימי. שההורים הם מקור לביטחון, לאהבה, בכל מצב. מקום שאפשר להיות בו כשקשה וגם כשטוב ושמח. מקום בטוח אמיתי. בטחון כולל בתוכו גם גבולות, שמירה, הגנה, אך גם, כפי שכתבנו אהבה שלמה, חיבור אמיתי.

 ניתן עוד להרחיב ולפתח את כל אחת מהנקודות הללו, אך העיקר הוא לחדד ולהבין כי כאשר הצרכים הנפשיים של הנער מקבלים את המילוי שלהם בדרך החיובית – בבית, הם פחות ופחות יזדקקו למלא אותם מבחוץ. כאשר נהיה מודעים לכך ונשקיע בכך, נוכל לסייע לילדנו ולצמצם את האפשרות שהם יקלעו לקשר תלותי, קיצוני ולא בריא.

לסיום, חשוב להדגיש, כי גם אם נדמה לנו שנער נמצא בתוך קשר תלותי, צריך להיזהר מאוד בדרך שבה ננסה לעזור לו, על מנת שלא חלילה נקלקל. ועל כך בעז"ה נרחיב במאמר הבא.

בתפילה לאהבה ולשמחה לכולנו.

אודליה.

אודליה מימון (MA), יועצת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה בנושאים שונים, מחברת הספר "אוצרות פנימיים". ליצור קשר – מייל:  , טל': 0545219871.   אתר:  http://www.otsarpnimi.co.il

 

עוד מאמרים בלב אבות מאת אודליה מימון:

גיל ההתבגרות – זה גם לא קל להם… . מה קורה אצל הנער/ה בגיל ההתבגרות? כיצד זה משפיע על התנהגותם? האם נדע להקשיב להם? 

עידוד – לחזק עוד ועוד!  למה חשוב לעודד וכיצד מעודדים?

דימוי עצמי בגיל ההתבגרות – ומה תפקיד ההורים? כיצד מעודדים מתבגרים? כיצד נענים לצרכים שלהם?

חברים בעייתיים

שאלה: הבן שלי – בן 14 – התחבר עם חבר'ה בעיתיים ביותר, ויש ירידה אצלו מכל הבחינות – לימודית, דתית, התנהגותית. איך עוצרים את זה לפני שמאוחר מדי?

תשובה: התחברות עם חברים בעייתיים באה בדרך כלל לפצות על קושי אישי. החברים החדשים נותנים לעיתים תחושת שייכות, תחושת ערך עצמי שלא תמיד הבן מקבל או מרגיש שהוא מקבל במקום אחר. במילים אחרות התיאור של ירידה רוחנית, ירידה בלימודים, חברים בעייתיים הם הרבה פעמים הסימפטום ולא הבעיה.

על מנת לפרוץ דרך ולהתקדם, חייבים לאבחן את הבעיה. את האבחון הזה כדאי לעשות בשיחות איתו – אם הוא מוכן לשוחח (והרבה פעמים במצבים כאלה ערוצי התקשורת עם ההורים די חסומים…), אפשר לעשות בשיחות עם מוריו ומחנכיו ואפשר להיעזר באנשי מקצוע.

לאחר שיש אבחנה – צריך לטפל בבעיה. במקביל לטיפול בבעיה חשוב לשקול ולעשות כמה דברים:

  1. לחפש חוויות הצלחה. לחפש הצלחות קטנות בלימודים, למצוא תחביב חדש (לדוגמא: רכיבה על סוסים, נגינה בגיטרה וכו'), למצוא התנדבות עבור הבן במקום שהוא מרגיש שהוא תורם והוא שייך.
  2. להציע סוגי בילוי חדשים. או במקביל לעזור לו להשתלב עם חברים רצויים (בכתה או בתנועת הנוער). אפשר להציע את הבית כמקום לאירוח של מסיבה, פעולה וכו'.
  3. צריך לדעת שלהטיל איסור על פגישה עם החברים ה'בעייתיים' זו משימה שקשה מאד להצליח בה. גם אם מצליחים, זו בדרך כלל הצלחה זמנית. אפשרות אחרת היא דוקא לנסות ולהכיר טוב יותר את החברים החדשים ולראות לעומק האם באמת החברות מזיקה או שאולי היא דוקא מועילה. גם אם תגלו שיש בה נזק, אם תכירו את החברים החדשים יותר לעומק תוכלו לכוון את בנכם כיצד לנווט את עצמו בתוך החברות הזו – מתי להשתלב ומתי להתרחק? מתי להוביל ומתי להתחמק? מתי לעמוד על שלך ומתי לוותר?

אם תצליחו לנתח איתו סיטואציות (מבלי להטיף לו מוסר…), הוא ילמד הרבה מאד מההתנסות הזו ויתחסן כנגד השפעות מזיקות. צריך לזכור שכשאדם זוכה לשמוע דברים איכותיים הוא בסופו של דבר מפנים אותם, גם אם בהתחלה הוא דוחה את הדברים הללו על הסף.

בהצלחה.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

 

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

צלליות של חברים בעייתיים מסביב לכוסות בירה

3 שאלות ותשובות

שכתוב תשובות ל-3 שאלות שנמסרו בשיחה בעל פה

א. תפקיד ההורים כאשר הבן מגלה חוסר מוטיבציה לימודית

ליצור אווירה של לימוד אישי, מקום שקט. אווירה של לימוד אישי כדוגמא. לזכור שלימוד והצלחה דורשים רצון והנאה. ישנן ארבע ברכות לפני התפילה כאשר הראשונה היא על הנאה מעצם הלימוד. כאשר אנחנו כהורים לוחצים על הילד ללמוד, פוחתים גם הרצון וגם ההנאה מהלימוד. כמובן, לגילאים שונים דרושות מוטיבציות שונות שמתאימות לגילם ולאישיותם של הילדים. הורה שלא מכיר את ייחודיותו של הילד, לא יוכל למצוא את הדרך להשפיע עליו.

חשוב לכבד את הילד ולהדגיש במיוחד את כוחותיו ואת זכות בחירתו. אם לא, הוא יעשה את זה בלאו הכי בדרכו. בשולחן ערוך האמירה היחידה המנוסחת בלשון 'אסור' מופנית להורים: "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול" (קיצוש"ע קמ"ג, י"ז).

ב. תפקיד ההורים כאשר בנם נגרר אחרי חברים שליליים

האם שלחנו את ילדינו לחברים שליליים? ההתייחסות שלנו אליהם כעצמאים וחכמים והגדרתנו אותם כטובים, מפנות אותם לחברה טובה. אם נראה לכם כהורים שחברת הילד לא מתאימה לחינוכו, טוב לפתוח איתו בשיחה. חשוב שזו לא תהיה הרצאה אלא שיחה עם הילד שבה תחשבו ביחד איתו מה טוב לו. חברים זה מלשון חיבור. חברים הם יסודות האישיות במיוחד אצל ילדים.

במיוחד צריך להיזהר ולבדוק לְמה אנחנו מתייחסים כשלילי. כל הדרכים לא מובילות לרומא אבל כל השיטות יכולות להוביל לקדושה. לפעמים פחד מדחייה, פחד שאני (הילד) לא מספיק טוב, מרד נגד הורים כפייתיים וחוסר חיזוקים גורמים לילד לפנות לחברה שלילית. לעומת זאת, תמיכה בדימוי העצמי של הילד יכולה לכוון אותו לחברה חיובית יותר.

צריך לשמוע מהילד מה חשוב לו, מה כואב לו. שמיעה בלי ביקורת מאפשרת לנו ללמוד מהי הבעיה. הסדר הוא תמיד ללמוד וללמד. תוכחה עצמית חייבת תמיד לבוא לפני תוכחת הזולת, במיוחד לפני תוכחת הילדים. כאשר אנחנו פתוחים, הילדים שלנו ירצו להתייעץ איתנו. אם לא, שום דבר לא יעזור. אלף פסיכולוגים לא חזקים כמו הורה טוב אחד.

ג. תפקיד ההורים כאשר הבן נמשך אחרי שתיית אלכוהול

שתיית אלכוהול לרוב היא כדי להוכיח שאני מבוגר, עצמאי או כטיפול עצמי בכאבים אישיים, כאבים בחברה, כאבים בבי"ס, כאבים בבית או בעיות אחרות. היכרוּת ופתיחות יעזרו לנו לגלות את הבעיה.

לזכור שלכל דבר רע (אצל אנשים נורמליים) יש מטרה חיובית. הרבה פעמים שימוש בשתייה, ואפילו אלימות, זהו סוג של טיפול עצמי. טיפול שעוזר אבל יוצר בעיות חדשות וגרועות יותר.

הרב ד"ר דניאל סטולפרפסיכולוג קליני

נערה גולשת במחשב

פער דורות מקוון

בימינו הורים וילדים כאחד יודעים להשתמש במחשב הביתי. אך בדיקה מעמיקה יגלה כי שימושיהם שונים לחלוטין. הורים משתמשים במחשב כדי לבדוק: חדשות; מספרי טלפון; חשבונות בנק; מפות ועוד. בקיצור: למידע. אצל הנוער השימוש העיקרי אינו למידע אלא למפגשי חברה כמו בפייסבוק. מכאן, כי למרות שנדמה לנו שכולנו עסוקים באותו הדבר, אנו בעצם עסוקים בשתי שפות זרות. וכידוע, פער שפות יוצר קושי לחנך.

זאת ועוד, במחקר מפורסם שהתקיים בארץ התברר שנוער בקיא הרבה יותר מהוריו בשלל שימושי מחשב. ברוב הבתים, כשיש תקלה במחשב ההורה קורא לבנו לטפל בבעיה. חלק אחר באותו מחקר הראה כי רוב ההורים אינם יודעים מה בדיוק ילדיהם עושים במחשב: באלו אתרים הם אוהבים להיות, האם יש להם פייסבוק ועוד.

מצב זה מסוכן. תהליך חינוכי רגיל מתקיים על ידי "שאל אביך ויגדך". כשהורה מלמד את בנו מיומנות, הוא מלווה את הלימוד גם במסרים רוחניים וחינוכיים. אך כשהילד לומד בעיקר מחבריו – בזמן שלהוריו אין מושג במה מדובר – יש 'פער דורות' שמונע הכוונה רוחנית וחינוכית. המחיר החינוכי שמצב זה גובה דומה למה שקורה לעתים לילדי עולים חדשים אשר הוריהם אינם מסוגלים לכוונם כיאות. המסקנה היא שצריך ללמוד את השפה, ובהעדר השתלמות מומלץ לעשות זאת בעזרת הילד. כדאי שילמד ויסביר לך מה הוא עושה במחשב ומה הן 'רשתות חברתיות'. באופן זה ניתן להיפגש עם עולמו, ובו זמנית להוסיף לו מחכמת חייך ומתורתך. דווקא נוכח חידושים בהם אין מסורת משפחית, הוא זקוק להכוונתך ולנוכחותך.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

השפעה שלילית של חברים

שאלה: לבננו בן ה-12 מאוד חשוב מעמדו החברתי. הבעיה היא שהוא מוכן לשלם מחיר מבחינת הרמה הדתית (לא להיחשב 'דוס' מדי) כדי לקבל את ההערכה מחבריו. אנו חוששים שעם הזמן הוא יתפשר על ערכים משמעותיים אבל איננו יודעים כיצד לנהוג איתו.

תשובה:

מעמד חברתי הינו גורם המשפיע על אורח חיינו, דפוסי התנהגותנו ובעיקר על הדימוי העצמי שלנו. השפעתו של המעמד החברתי אינה תלוית גיל – כל עוד אנו משתייכים לחברה, המעמד לו אנו זוכים הינו משמעותי מאוד עבורנו. לא לחינם אני פותח את תשובתי באמירה זו. אנו כמבוגרים נוטים לשפוט את הילדים ובעיקר את בני הנוער לחומרה על כך שהם מושפעים מהלכי רוח חברתיים ואינם בעלי חוט שדרה עצמאי המעצב את השקפותיהם ואורח חייהם. אם נהיה כנים עם עצמינו נאלץ להודות כי גם אנו המבוגרים מושפעים מאוד מההשלכות החברתיות ועל פי מימד זה לעיתים קרובות אנו מעצבים את אורח חיינו. יתר על כן, לחברה לעיתים קרובות השפעות חיוביות ביותר על הפרט. אנו נשמח אם בננו יעצב את אישיותו על פי הדרישות החברתיות, כל עוד דרישות אלו עולות בקנה אחד עם התפיסות הערכיות שלנו.

לאור זאת, להערכתי, 'הבעיה' איננה נעוצה בכך שהילד מוכן לשלם מחיר כדי לקבל מעמד חברתי. להפך, הדבר טבעי ואף רצוי. הבעיה איננה בנכונותו לשלם מחיר, אלא במחיר עצמו. כל עוד המחיר תואם את הערכים שלנו כהורים וכמחנכים, הרי שאנו נעודד את הילד לשלם מחיר עבור מעמדו החברתי. כאשר המחיר שהילד נתבע לשלם סותר את השקפת עולמנו, או אז נוצרת בעיה בעיצוב עולמו הערכי של הילד. יש להרחיב ולומר כי בעיה זו עלולה להיווצר במגוון תחומים ולא רק בתחומים הנקשרים עם אורח חיים דתי. לדוגמא, אם הילד השקדן זוכה לקיתונות של לעג וקלס מצד חבריו, הוא עלול לזלזל בלימודיו ולמתן את שאיפותיו האקדמיות וזאת רק בכדי לזכות להערכה חברתית.

אם ננסה להביט על הבעיה המוצגת במבט רחב יותר, הרי שהקושי נוצר כאשר ישנו פער בין הערכים שלאורם רוצים ההורים לחנך לבין הערכים החברתיים הנהוגים במרחב החברתי בו הילד גדל. ככל שהילד מתבגר, כך גם השפעת החברה נהית משמעותית יותר לטוב ולרע. בשל כך, כאשר ישנו פער בין הערכים המשפחתיים לבין הערכים החברתיים, הילד נמצא במצב של קונפליקט. עליו לבחור בין ערכי הבית לבין ערכי החברה. קשה מאוד לצפות מילד ואף ממבוגר במצבי קונפליקט להתעלם מהדרישות החברתיות. מעבר לכך אנו כהורים לרוב רוצים שהילד יהיה חברותי וישתלב בהווי החברתי. להשתלבות זו ישנו מחיר – קבלת הנורמות והערכים החברתיים.

כאשר אנו מאפשרים לילד להיות חלק מחברה, אנו מקבלים את המסגרת החברותית על כל השלכותיה ולכן קשה לצפות מהילד להיות חלק פעיל ואורגאני בחברה ומאידך לא לקבל את ערכיה. לאור זאת, אם אנו רוצים להימנע ממצב בו הילד יאמץ נורמות חברתיות שאינן לרוחנו, עלינו להקדים רפואה למכה – יש לכוון את הילד למסגרות חברתיות בהן הנורמות תואמות את עולם הערכים שלנו כהורים. דברים אלו נכונים ביחס למגוון מסגרות חברתיות בהן הילד משתתף – בית הספר, תנועת הנוער והילדים עמם הוא נפגש בשעות הפנאי.

ישנם מצבים בהם קונפליקט ערכי הינו בלתי נמנע, כמו למשל כאשר הילד גדל בשכונת מגורים בה בני הנוער הינם בעלי ערכים שלדעת ההורים אינם ראויים, או כשהילד נאלץ ללמוד בבית ספר שערכיו אינם עולים בקנה אחד עם ערכי המשפחה. מצבים אלו הינם בדיעבד ולבטח אין להגיע אליהם לכתחילה, ולכן יש לנסות להימנע מלהציב את הילד בפני סתירה ערכית.

כאשר נוצר פער בין הנורמות המשפחתיות לנורמות החברתיות, מומלץ מאוד לנסות לפתח אצל הילד את ההכרה במאפיינים הייחודיים שיש לכל פרט בחברה. יש ללמד את הילד כי בחברה לכל אחד ואחד מאפיינים ייחודיים לו, מאפיינים עליהם עליו לשמור. מאפיינים אלו אינם פוגעים בלכידות החברתית, אלא מאפשרים הטרוגניות. לדוגמא, כאשר הילד נמצא בחברה בה להערכת ההורים לא מושם דגש מספיק על הקפדה על קיום מצוות, על ההורים להקדים ולפתוח את הנושא לדיון עם הילד. יש להסביר לו כי לכל בית סולם ערכים משלו וכי בחברה בה הוא נמצא באים ילדים מבתים שונים, ולכל ילד יש את הסגולות הייחודיות לו. אין לזלזל בערכים של יתר הילדים, אלא ללמד את הילד לראות את הטוב והיפה שבאחר ובד בבד גם לראות את הטוב והייחודי שבו. המטרה היא לאפשר לילד לשמור על ערכיו ואף להיות נכון להיאבק עליהם כאשר הוא נתון בלחץ חברתי כנגד הערכים עליהם חונך בבית.

אוסיף ואומר כי בחברה הטרוגנית ומורכבת כמו החברה הישראלית, כמעט שלא ניתן למצוא מסגרות חינוכיות בהן דפוסי החינוך והערכים של כל התלמידים זהים לחלוטים לערכים שאנו כהורים רוצים להקנות. השונוּת החברתית מפתחת בנו את היכולת לקבל את הזולת ללא שיפוטיוּת, לאהוב את האחר אף אם הוא שונה ולהיות רגיש לצרכי הזולת. מומלץ ללמד את הילד כי השתייכות לחברה מגוונת ורב-תרבותית וערכית, אינה מחייבת אותו לוותר על ערכיו. שונוּת ערכית אין משמעה סתירה בין ערכים, אלא שמירה על ייחודיוּת ערכית ותרומה לכלל.

ד"ר קובי סגל, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, מטפל משפחתי מוסמך

השפעה שלילית של החברה

שאלה: יש לי בן בכיתה ט'. הוא לא מצטיין בלימודים ולא התקבל למקום איכותי ברמה תורנית גבוהה כמו שרצינו ונאלצנו להתפשר על משהו בינוני. מאוד מפריע לנו סגנון החברים שהבן שלנו מסתובב איתם. אין לו אופי חזק ואנו חוששים שיגרר אחריהם יושפע לרעה ויתדרדר. מה עושים?

תשובה: אכן סוגיה מצערת ש'הציונות הדתית' טרם השכילה לבנות די מקומות מלאים אווירה של תורה המתאימים לילדים ונערים בינוניים ומתקשים בתחום ההישגי (אותה בעיה קיימת גם במוסדות של בנות). בעקבות כך, לא מעט הורים עומדים בדילמה הזו בבואם לחפש מוסד תיכוני, ישיבה או אולפנא שיקבל את בנם/בתם אך גם יאפשר לילד/ה להתפתח ולהשתלם מבחינה רוחנית, בחברה רצינית, אידיאליסטית ושואפת.

אין ספק שהקשר החברתי והשפעתו משמעותיים להתפתחותו של הנער ובמידה רבה יקבעו איך יבנה את עולמו האישי ואת עתידו.

אני מכיר נערים רבים שלמדו ב'מוסדות בינוניים' אך התקדמו בתורה ויראת שמיים וסופם שחבשו את ספסלי בית המדרש ועמלו בתורה בשקידה ובאהבת תורה. לשאלתי אותם כיצד התקדמו כך, לא מפתיע היה לגלות כי כמעט תמיד הייתה שם דמות משמעותית בדרך (מי יותר מוקדם ומי יותר מאוחר) שהבעירה להם את ה'זיק' התורני. מדריך בתנועה, חבר, ר"מ או ראש ישיבה ואפילו שכן שהיה להם קשר טוב איתו. דבר נוסף שכמעט תמיד היה בעברם של החבר'ה האלה היא ה'נתינה', ההתנדבות (במערכת החינוך קוראים לזה 'מחויבות אישית'). העיסוק בנתינה לאחר משאירה אותך ברובד אידיאליסטי, תמיד מעמיק, תמיד עסוק, תמיד מחובר לחברה' ערכיים כמוך. לא נותר פנאי לעיסוקי הבטלה ופיתויים ובנוסף הנתינה ממלאת את הנער סיפוק ומשמעות.

לסיכום : אני מציע לחפש דמות בתוך המוסד או מחוצה לו שתוכל ליצור קשר נאמן עם הבן, מעין אח בוגר, מדריך נערץ, ר"מ מכיל ואותה דמות תלווה אותו לאורך השנים ושאותו מלווה יבנה קשר מאתגר, יפנה אותו לעשייה חיובית וכללית למען היחיד והחברה. קשר כזה יוכל למצב את בנכם במקום יציב ומבורך.

הרב יאיר גנז, ראש אולפנת נווה דקלים, גבעת וושינגטון

השפעת החברה

שאלה: אני מעוניין לחנך את ילדי לאהבת ישראל, ללמוד, להכיר ולכבד את השונה מאיתנו אך מצד שני מפחד מהשפעה שלילית ורוצה שלילדי תהיה חברה טובה ובריאה. האם ילדים יכולים להתמודד מול מציאות מורכבת? האם ישנם גילאים שחינוך פתוח יכול להתאים יותר?

תשובה: ככלל החינוך המשמעותי הוא החינוך המתנהל בבית.

מה שקורה בבית הינו ללא מחיצות וללא הצגות. בבית רואים הילדים את הוריהם בכל המצבים, לטוב ולמוטב. שם הם חווים את יסודות החיים מתוך החיים ולא מתוך הספר או ההרצאה.

מתוך כך ילד שגדל בבית שיש בו בריאות אמונית – אמונה בבורא עולם ואמונה בילדים, יחסי הורים-ילדים בריאים, שמחת אמת, עין טובה כלפי העולם ובריותיו, לימוד תורה אמיתי וכו' – חי בבריאות ויש לו כוחות רבים וטובים, והבית יהיה תמיד המשענת ומקור הכח שלו.

ילד שגדל באווירה כזו יעמוד ברוח מצויה ושאינה מצויה. גם אם יעמוד במציאות שבה הוא חווה חוויות המנוגדות לנורמה ולחינוך שבבית, המשענת שהבית מעניק לו תישאר תמיד הגורם המרכזי בחייו.

עזיבת דרך ההורים באה על פי רוב לא בגלל שהילד למד לכפור בבורא עולם, אלא בעיקר מפני שמצא מקום שבו הוא מרגיש יותר חם וטוב, יחס שונה וכו'.

כמובן – מי יכול להעיד על ביתו שהוא כזה? זוהי שאלה פנים-ביתית שעל כל משפחה לענות בעצמה. כאן מקומם של ההורים המכירים את נפש ילדם וכוחותיו.

גם אם הבית מהווה מקור לכוחותיו של הנער, אין זו חברת ביטוח שניתן להתעלם מהעובר על הנער. יש להמשיך, באופן טבעי ונורמאלי להיות בקשר, להקשיב, לחוות יחד עם הנער את העובר עליו ובמקביל לבחון מה עובר עליו.

יתכן בהחלט שנגלה קשיים כאלה ואחרים שהנער עובר והוא מתקשה לחבר בין העולמות. כאן בא מקום ההורים כדי לתווך, כדי לשים לב וגם לומר בשלב מסוים "עד כאן".

הרב שלמה וייס, ראש אולפנת "אבן שמואל", ורבה של "בני דרום"

החברים של הבן

שאלה: בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

תשובה:

  1. קנה לך חבר – לחברה השפעה גדולה על האדם, ילד כמבוגר. עם זאת ברור שהחברה משפיעה על הילד שאיננו מעוצב יותר משהיא משפיעה על המבוגר המגובש. לכן חשוב שההורים ידעו עם מי נפגשים ילדיהם, ובמקרה הצורך למנוע או לצמצם חברות או חברה שהשפעת איננה טובה לילד/ה.
  2. ערבים זה בזה – ומאידך, אוי לנו אם נחרים ילד בשכונה בגלל התנהגותו. אין זה נכון כלפי הילד המוחרם ואין זה נכון כלפי הילד/ה שלנו. צריך לדעת לצמצם צמצום ניכר את הזמן המשותף שהילדים חווים זה עם זה, אך בלי להפוך את החבר הלא רצוי למפלצת מדבקת ומפחידה.
  3. מי האיש החפץ חיים...נצור לשונך מרע – נידוי סמוי של הילד (ישנם ילדים כאלה ההולכים בשכונה עם עננה שחורה סמויה מעל ראשם) נעשה פעמים רבות כיוון שמשפחתו איננה 'בדיוק', או כיוון שהוא אינו מתלבש 'בדיוק', או כיוון שפעם הוא לא התנהג 'בדיוק', או שהוא סתם שובב וזאת על אף שנשמתו גדולה, והוא טוב לב, חכם וילד טוב. עלינו להיזהר מאוד מחינוך רע של ילדינו ללשון הרע, לסטיגמות, ופעמים רבות להוצאת שם רע (שקר אודות הזולת).
  4. אי אפשר להשתית חינוך על הסתגרות – ההתמודדות מחכה לילדכם בכל פינה. זה לא רק החבר או החברה הבעייתיים האלה שאתם מכירים. זאת יכולה להיות התארגנות של חבר'ה (המוגדרים כ'טובים') בכיתה המתכוננים להתנהגות לא חיובית, זה עשוי להיות נער או נערה שפגשו ברחוב, זה בכל מקום. לכן הדגש בסופו של דבר צריך להיות על חינוך להתמודדות, על הבנת הרווח שיש בין ה'יחיד' ל'יחד'. ועל ההבנה שלכל אדם יש 'חוט שדרה' ערכי ואישיותי שהוא חייב לשמור עליו מכל משמר, גם במצבים של התמודדות. ושבסופו של דבר החברה מעריכה את מי שעומד על עקרונותיו ולא 'שבשבת' שכל רוח מניעה אותה לכל כיוון.

 

  הרב רפי פויירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. יו"ר הנהלת רבני צהר

 

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

 

"הורות והתבגרות": דחייה חברתית

להאזנה להקלטת התוכנית:



יעל שפר על דחייה חברתית

 

עוד עם יעל שפר בלב אבות:

 שלושת הסלים – לא רק לחובבי כדורסל

"הורות והתבגרות": אלימות כלפי הורים וכלפי אחים

גיל 15 הנורא – על תופעת ההתנגדות וההתבגרות

"הורות והתבגרות" בנושא: בעיות התנהגות של מתבגרים