תגית: חבר / חברה

נערה דתייה היוצאת עם נער חילוני

שאלה:
בתי (בת 16) תלמידת אולפנה פגשה נער חילוני, והם יוצאים יחד. ניסינו להסביר לה שזה לא מתאים לנערה דתייה לבלות עם נער חילוני, אבל היא לא מקשיבה. לדבר איתה על זה, זה כאילו לדבר אל הקיר. מה נכון לעשות? עד עכשיו דיברנו איתה בטובות, האם אנחנו צריכים להיות יותר קשוחים איתה?

תשובה:

שלום ואור,

מצב זה של קשר בין נערה דתייה לנער חילוני הוא בהחלט מורכב, ובהנחה שההורים מיצו את הכלים ההסברתיים שברשותם – כפי שהם רומזים במכתבם – הרי שהמצב מורכב עוד יותר. הניסיון מלמד שקשר רומנטי כזה עלול להתרחב אל תרבות הפנאי ואף לערער את עולם האמונה והמצוות.

יש לזכור שמדובר בגיל ההתבגרות שבו יש אצל המתבגרים רצון פנימי לעצמאות ולעיצוב זהות עצמאית, ועל כן הם אינם נוטים לקבל בקלות את דעת המבוגרים.

איני סבור שקשיחות היא הפתרון האולטימטיבי. על ההורים לזכור שמטרתם היא לעורר בבִתם את ההכרה בדרך שחונכה אליה ולחבר אותה אל שמירת המצוות והמסורת. לכן עליהם לקיים הערכה זהירה האם הקשחה תועיל לעניין או תביא לריחוק ואף לניתוק יחסים – גם אם זמני – ח"ו.

 כמו בכל סוגיה חינוכית גם כאן נדרשת סבלנות, וגם אם נראה בתחילה כאילו אין מה לעשות, עדיין אפשר "לנצח" במערכה.

אין ספק שנכונותה של הבת לקבל מההורים ומידת שיתופה את ההורים בלבטיה תלויות במידה רבה באופי במערכת היחסים שהשכילו ההורים להעמיד במשך השנים. במידה שמערכת יחסים זו סבירה, רצוי להעצים ולטפח את הקשר, את היחס החם והמקרב, ובכך לפתוח ערוץ של דיבור על תחושות, על מחשבות, על רגשות, על החיים, על אידיאלים ועל ייעוד. רק מתוך שיחות עומק ובנעימוּת יוכל המסר להתקבל ע"י הבת, גם אם זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה.

כשיש בסיס לשיח שכזה, יכולים ההורים לדבר גם עימה על החששות שלהם. בסיס כזה גם יאפשר להציב גבולות לקשר שלה עם הבחור, כמו "את לא ישנה אצלו", "לא בשבת…" וכדו'. כך משאירים לבת איזה מרחב של תמרון לנהל בינתיים את הקשר מבלי להרגיש צורך לחצות גבולות ולהסתיר מהוריה מידע או התנהלות.

 על בסיס זה, ניתן לגוון את דרכי ההסברה – אם להפנות אותה לאנשים (אולי צעירים…) בעלי שפה משותפת איתה, או להתייחסויות רבות שיש בנושא זה באינטרנט באתרים שונים (חברים מקשיבים, כיפה, מורשת וכו') שם תפגוש את ניסיונם של אחרים ומגוון תגובות מעניינות.

יש לזכור שהאמרה "באהבה ננצח" אמנם איננה מבטיחה תוצאות רצויות, אבל בשנאה (ובסיטואציה הזו: מתח וכפיה) בטוח שנפסיד.

הרב יאיר גנז, ראש אולפנת "נוה דקלים"

קשרים בוסריים

קטע מתוך שיחה

נער מעוניין בנערה? יש לזה מקום אבל לא עכשיו. עליו להתאפק כי הוא צעיר מדי. זה יגיע אחר-כך בצורה טובה יותר. כעת זהו קשר בוסרי.

אכן, הנער נמצא במלכוד מסוים. מצד אחד הוא משתוקק להתחתן, ומצד שני הוא אינו יכול מבחינה כלכלית וחברתית, ואינו מוכן מבחינת הבגרות הנפשית. אמנם, מותר על-פי ההלכה להתחתן בגיל שש-עשרה, אבל בני הזוג אינם בשלים לכך. נישואי בוסר אינם טובים, וקל וחומר קשרים בוסריים אינם טובים, מלבד היותם אסורים על-פי ההלכה. יש בהם בריחת הנער מעצמו. אדם צריך אינטימיות עם עצמו לפני שהוא בונה אינטימיות עם הזולת. הוא טרם מצא את עצמו. הוא טרם יודע מיהו ומהו.

בגיל ההתבגרות הנער מחפש את עצמו, ומנסה להגדיר את עצמו בתהליך של הזדהות ודחייה. בגיל זה הנער סופג המון רשמים, שומע, לומד וקורא דברים סותרים לרוב. יש לו אנדרלמוסיה בתוך הראש והוא צריך לעשות שם סדר: כזה ראה וקדש, כזה ראה וטמא. זה כן וזה לא. הוא ממיין לאט לאט את היסודות שקלט. בתוך כל המערבולת הפנימית הוא צריך למצוא את עצמו. ודאי, במקום למצוא את עצמו, תמיד קל יותר לברוח אל נערה נעימה שאפשר לשוחח איתה שיחות נשמה עד עומק הלילה. אבל בכך הוא לא פתר כלום. באמת הוא אינו אוהב אותה, אלא מוצא בה את עצמו. היא אמצעי בשבילו. לא אמצעי במובן הגס, אלא אמצעי אציל, אבל זה עדיין יחס מכשירי.

שאלה: מה רע בזה ששניהם עושים אותו דבר בדיוק? כל אחד נעזר בשני כדי לגלות את עצמו!

תשובה: זה אמנם נכון, אבל שניהם עדיין בתוך הבוץ. זה חיובי שבנים יעשו זאת עם בנים, ובנות עם בנות. הבן צריך להיות פתוח עם חבריו ולשוחח איתם, אבל כשהוא נמצא עם בת הוא חומק מהבירור העצמי. אין זה בירור אמיתי אלא הוא מתענג להיות בחברתה. היא מקשיבה לו, והוא מדבר. הוא שמח שסוף סוף מישהו מקשיב לו, אך אין זה אמיתי ומחובר אל החיים. ישנו משל על איש אחד שהלך לנשף מסכות ופגש שם אישה מעניינת ונעימה מאוד, דיבר איתה שיחת נשמה עמוקה עד חצות הלילה, שעזרה לו מאוד, לא כמו עם אשתו המרשעת, ובחצות כשהורידו את המסכות, הוא גילה שזו אשתו (הפילוסוף שופנהאור). בקיצור, הנער צריך לבנות את עצמו, לעשות סדר בתוך עולמו, ולא לרוץ להתחבר עם עולם אחר. זו התחברות עדינה ומסובכת. כל זה במובן הפסיכולוגי, מלבד האיסור ההלכתי.

שאלה: איך משכנעים את הנער או הנערה שזה באמת כך?

תשובה: כשהוא כבר מקושר איתה, אין לכך סיכוי רב. מלכתחילה יש לדאוג שלא ייווצר קשר, כי זה אסור וגם לא בריא. אין תחבולה איך משכנעים בעניינים אלו. עלינו לדבר, לשוחח, לברר, ובעיקר לדובב אותו. הוא צריך להבין את העניין, לא אנחנו. כדי שיפנים את הדברים, צריך לדובב אותו, ואפשר להדגים גם בסיפורים. הוא צריך לחוש ולא רק לקלוט שכלית.

באופן כללי, הנער צריך ללמוד איפוק, גבורה והמתנה. עליו לדעת שישנן בעיות בלתי-פתירות, לא רק בתחום הזה. זה מה שמבדיל בין ילד קטן למתבגר. ילד קטן אינו סובל בעיות בלתי-פתירות. הוא רוצה סוכריות, אומרים לו שאין, אך הוא מתעקש. מראים לו שאין בארון המטבח, ולא בארון אחר, מסבירים לו שהמכולת סגורה בלילה, שאין מכולת אחרת ביישוב, שאי-אפשר לנסוע לתל אביב וכן הלאה. הוא אינו מסוגל לעכל בעיות שאין להן פתרון. לעומתו, המתבגר צריך להבין שיש בעיות שאין להן פתרון כרגע, וצריך ללמוד לחיות איתן, בתקווה שהעתיד אולי יפתור אותן חלקית. הדבר נכון לא רק בתחום שלנו, אלא בתחומים רבים. יש כאן בעיה בלתי-פתירה.

צריך ללמוד גבורה ואיפוק. מעשה בבחור שלא נתן מתנה לכלתו, כנהוג באותו מקום, משום שהיה עני. נעלבה הכלה ושאלה אותו: "איזו מתנה אתה נותן לי לחתונה"? אמר לה: "המתנה שלי היא שאת הבחורה הראשונה בחיים שלי שאני חושב עליה ושאני מסתכל עליה. זו מתנה". איזה טוהר עילאי! צריך ללמוד איפוק, צריך להמתין, לא להיות משועבד לפולחן העכשוויזם. אי-אפשר לחטוף מיד וליהנות מיד, לקחת הכל ולגעת בכל.
הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל, וראש ישיבת "עטרת כהנים"

התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה

"כל התחומים מקבלים מענה בתוך בית המדרש – הלכות ריבית, איסור והיתר, הלכות שבת, דיני נזיקין ושכנים – כל התחומים כמעט מקבלים מענה מתוך בית המדרש. יש תחום אחד שהרבה פעמים מרגישים שהוא מחוץ לתחום: על זה לא מדברים, וגם לא מדברים על למה לא מדברים…

הדבר הזה עלול להכניס את הבנים ואת הבנות לתחושה קשה מאוד. של בלבול, של חוסר אונים, של מבוכה. "אולי אני היחיד שמרגיש ככה?", "אולי אני היחיד שנופל?", "אולי אני היחידה שבעצם לא בסדר…"

עצם הדיבור מרפא. עצם הדיבור גורם להרגשה נינוחה – "הנה, יש מענה, מדברים על זה. נותנים לי הרגשה אמתית שאני נמצאת בתוך המסגרת, בתוך התחום." עצם הדיבור גורם להם להרגשה נעימה. וזה עוד לפני התוכן של השיחה.
מה עוד, שיש רווח נוסף צדדי אבל משמעותי מאוד, שזה מחזק את הקשר בין הבנים לבין ההורים.

אז – על מה נדבר? איך לדבר? איך לגשת?…

הרב אלי שיינפלד, ר"מ שישיבה תיכונית מעלה אדומים, ומחבר הספרים  "היצר, הלב והאדם", ו"הבן שלי מתבגר"

להרצאה הבאה: התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות – הרב אלי שיינפלד

בתנו יוצאת עם בחור לא דתי

שאלה:

בתנו בת ה-17 לומדת באולפנה ומתנדבת במד"א. לפני כחודש וחצי נודע לנו כי היא יוצאת עם בחור חילוני אותו הכירה במד"א. אנחנו משפחה תורנית, (בעלי אף משמש כר"ם בישיבה תיכונית), והקשר הזה מאד לא מוצא חן בעינינו. אמנם, מדובר בבחור ערכי, אולם מכאן ועד לשמירת מצוות הדרך מאד רחוקה. ניסינו לדבר על ליבה, אך היא שבויה בקסמו ובטוחה כי עם אהבה אמתית ניתן לגשר על כל הפערים. אנחנו מרגישים במצוקה גדולה. חינכנו את ילדינו על טהרת הקודש, הם גדלו במסגרות נפרדות ותורניות, וחשבנו כי נאמנות לקיום המצוות ואהבת תורה יהיו בבסיס חייהם. גם בתנו זו נראתה תמיד מזוהה עם תפיסת עולמנו, וההתנדבות במד"א הייתה אחרי חשיבה מרובה תוך ידיעת האתגרים הרוחניים העלולים לעמוד לפתחה. כל כך בקלות היא מוותרת על כל עקרונותיה? האם האהבה חזקה מהכול?

 

תשובות:

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

אני מציע לכם לראות את הדברים מנקודת מבט של מבחן ערכים לבתכם ומבחן אהבה עבורכם, וכך להציב את הדברים בפניה והכל מתוך אהבה ודאגה כאחד. אם המצב הנוכחי הוא שבתכם מדברת אתכם בחופשיות על העניין, עליכם לשמור מכל משמר על ערוץ פתוח אתה. בשום אופן לא להיגרר לתגובות מהבטן, לא לפגוע בכבודה כשאתם בארבע עיניים אתה וקל וחומר מול אחיה ואחיותיה. פשוט להיות לבביים וענייניים.

להורים המודאגים שלום וברכה,

החיים מטבעם מזמינים לנו התמודדויות קטנות וגדולות שקוראות לנו לגדול, להעמיק ולמצוא בתוכנו קומה גבוהה יותר, משאבים חזקים יותר מהקושי העומד מולנו.

ההתנדבות במקומות מעין אלו, בהם נמצאים בנים ובנות בכלל ומרקע שונה בפרט, מזמינים מצבים של קרבה בין המינים. כמעט ואי אפשר שלא יקרו שם מקרים מעין אלה.
מציע לכם לראות את הדברים מנקודת מבט של מבחן ערכים לבתכם ומבחן אהבה עבורכם, וכך להציב את הדברים בפניה והכל מתוך אהבה ודאגה כאחד.

הקשר הזה לא בריא. נקודה. גם אם החבר היה בחור ישיבה ירא שמים (?) זה ממש לא טוב עכשיו. איני מכיר את בתכם ובכל זאת הסטטיסטיקה מלמדת שטרם הגיעה העת. קל וחומר כשמדובר על בחור שהעולם שלכם זר לו לחלוטין, ומה שעומד על הפרק הם התום והטוהר של בתכם, והציפייה העמוקה ממנה שבבוא הזמן תבנה את המקדש הפנימי של ביתה עם בעלה.

יש דבר אחד שאסור שיקרה בשום אופן והוא שהחברות הזו תרד למחתרת. אם חלילה בתכם תרגיש מאוימת, הרי שהקושי מולכם עשוי להפוך למכנה משותף נוסף עם אותו בחור והקשר רק ילך ויתהדק ויגיע (מהר יותר) למקומות לא טובים. אם תוכלו לשמור על ערוץ פתוח עם בתכם ולדבר על הקשר בחופשיות – כבר עשיתם הרבה מאד. זה הבסיס שממנו תוכלו להשפיע עליה.

אם המצב הנוכחי הוא שבתכם מדברת אתכם בחופשיות על העניין, עליכם לשמור מכל משמר על ערוץ פתוח אתה. בשום אופן לא להיגרר לתגובות מהבטן, לא לפגוע בכבודה כשאתם בארבע עיניים אתה וקל וחומר מול אחיה ואחיותיה. פשוט להיות לבביים וענייניים.

אם אתם כבר לא הכתובת, משום שמיציתם את העניין איתה או משום שהגעתם למשבר, נסו למצוא דמות עם יכולת השפעה עליה וכמובן הכל בעקיפין.

אל תשלו את עצמכם שאיסור היפגשות איתו יעשה את העבודה. הוא רק יגביר את הגעגועים בלב, הקיימים ממילא, ויצוק דלק למדורה הזו. גם מבחינה מעשית יהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי לעקוב אחריה 24/7 ולא נראה לי שאתם רוצים להיכנס לסרט הזה.

ההשפעה עליה תיעשה בשני מסלולים מקבילים. האחד הוא הלבביות והחמימות -"את לעולם הבת האהובה שלנו". השני מכוון יותר לבירור והעמקה של הסוגיות העומדות כאן על הפרק: מה זה להיות יהודי, מהי תורה, מהו בית יהודי, שמירת הכוחות לבניין הבית האמיתי, הבעיות והסכנות בחברויות מעין אלה וכו'.

כשנותנים לה כבר בתחילת הדרך הצהרת כוונות שאתם מתנגדים לקשר אך זו צריכה להיות החלטה שלה מתוך הבנה שלה – מסירים את העוקץ והצורך למרוד ולעשות דווקא, ומשאירים את מרחב השיחה שהוא הוא הבסיס שלה לחישוב מסלול מחדש.

שאלה נוספת שאתם עשויים להיתקל בה עם הזמן היא האם לאפשר לה לארח אותו בביתכם?

במצב הנוכחי כשמדובר בנערה בוגרת בסוף התיכון, והנחת היסוד היא שבכל מקרה יש לטפל בעניין בכפפות של משי מתוך כבוד ורגישות, הרי שהנוסחה היא "מכבדים עד הבית". כלומר, לאחר שניסיתם להניא אותה מהרעיון והיא נשארה בשלה, הרי שהכללים הם שהבית נשאר בערכיו לחלוטין ו"חבר כזה לא אצלנו" (לאמיתו של דבר, גם חבר דתי ואפילו דתי אינטנסיבי לא בדיוק מתאים בגיל זה).

מצד אחד שומרים על ערוץ פתוח ומדברים על הכל, ומאידך הדגל של הבית נשאר מורם תמיד לכל אורך הדרך. זה הבית שלכם ויש את האחים הקטנים שזקוקים לדוגמא אישית. במקרים נדירים יש לאפשר לבת להביא חבר הביתה. לפעמים יש בזה יתרון בכך שניתן לעמוד במשהו על טיבו.

ולכם ההורים היקרים יש מבחן אהבה אמיתי. הכי קל לאהוב ילד שהולך בתלם שיעדנו לו. קשה מאד לאהוב ילד ש"בוגד" בערכים של הבית. אולי זה משבר ההתבגרות שלה. אולי כך היא מורדת ומנסה לבנות את הנפרדות שלה. מה שבטוח הוא שבכל מקרה היא צריכה הורים אוהבים עד הסוף.

מאחל לכם צמיחה גדולה בקשר עם בתכם ותזכו לעמוד איתה תחת החופה בבניין בית נאמן בישראל!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

אכן. המצוקה גדולה. האם ישנה דמות חיצונית – מחנכת או מדריכה שיכולה להיכנס לתמונה ולתת לבתכן מבט-על לגבי המציאות המורכבת שהיא נכנסת אליה? 

הכאב. הדאגה, והתסכול ניכרים בשאלתך. אכן, המצוקה גדולה. 17 שנה של חינוך תורני וערכי, עם דוגמה אישית של אהבת התורה והמצוות מתפוגגים מול היכרות סתמית במסגרת התנדבות במד"א. האם אכן כך?

הילדה שקלה היטב לפני שפנתה למסלול, ולקחה בחשבון שתעמוד לפני ניסיונות רוחניים וערכיים והכריעה בעד ההתנדבות, למרות החשש. זה מראה על החוסן שקיבלה בבית. אך האם ההחלטה היתה מגובה בשאלת רב?

בשכלול עמוק של כל הסיכונים, מול הרצון לעשיית חסד? מסגרת זו ידועה כמסוכנת בהיבטים האלו דווקא, ולא מעטים הסיפורים על בנות שנלכדו ברשתם של בחורים שאינם יהודיים כלל…. פה מדובר בבחור ערכי, אך לא שומר מצוות.  עם כל ההערכה ההדדית ביניהם, בוודאי שיש סיבה גדולה לדאגה. האם ישנה דמות חיצונית – מחנכת או מדריכה שיכולה להיכנס לתמונה ולתת לבתכן מבט-על לגבי המציאות המורכבת שהיא נכנסת אליה?

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

ככל שתקדישו לנושא ההתאהבות של בתכם אנרגיה רבה יותר ותנסו לשכנע אותה או למנוע ממנה את הקשר, היא עלולה "להתחפר " ולהעמיק את הקשר. עצתי היא: הנמיכו את הלהבות… 

שלום לכם,

אני מניחה שכהורים המעורבים בחיי בתכם אתם מאוד דאוגים ואולי אפילו מרגישים אשמה על כך שאפשרתם לבתכם להתנדב במקום שבו עליה להתמודד עם אתגרים רוחניים העלולים לשנות את חייה וגלגלתם לפתחה ניסיון מסוג זה שבו לדעתכם היא לא הצליחה לעמוד…

האמת, שלא אתייחס בתגובתי לתהליך ההתאהבות אלא אהיה מעשית ואומר לכם שימו לב – ככל שתקדישו לנושא ההתאהבות של בתכם אנרגיה רבה יותר ותנסו לשכנע אותה או למנוע ממנה את הקשר , עלול להיווצר מצב בו היא רק "תתחפר " ותעמיק את הקשר… הניצחון ב "מאבק " הדעות ביניכם לבין הזוג  ייהפך להיות מטרה בפני עצמה ובחינת הקשר הזוגי  בניהם תיהפך למטרה משנית… כך, במקום להתרשם ולבדוק את הקשר עם בן זוגה של בתכם, אם הוא נכון או לא נכון לה, מתאים או לא מתאים, יתאחדו בני הזוג להתארגנות משותפת למאבק מולכם וזה יהיה ה" דבק " שיאחד בניהם, מולכם, ההורים הדואגים …

ולכן-  עצתי היא: הנמיכו את הלהבות…

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

רותי מדן, יועצת חינוכית:

נראה שבתכם נמצאת בשלב של ההתאהבות ובכלים הגיוניים קשה כרגע לשוחח עמה. חשוב למצוא הזדמנות לשבת אתה, להקשיב לה ולבדוק שהיא הובנה היטב גם אם אין הסכמה. לאחר שדעותיה יובנו תוכל היא להקשיב לכם. עליה להכיר במשמעויות של הדרך. אם היא תמשיך את הקשר עם בחור שאינו שומר מצוות היא עלולה להגיע לדילמות לא קלות. תוכלו להבהיר לה ברכות ובבהירות את הדילמות הללו.

הורים  יקרים!

הכאב הרב וההתלבטויות ניכרים במכתבכם. אתם לא לבד. הורים רבים נתקלים בשאלות הללו החל מהגיל הצעיר כשהילדים מתחברים על חברים  שמעוררים אצלנו  את השאלה האם להתערב  בלי להזיק וכיצד. כשהילדים מתבגרים ויכולותיהם כמעט בלתי מוגבלות גם הדילמות שלנו כהורים הופכות להיות כמעט בלתי מוגבלות. טוב שהצפתם את הנושא כי הוא אכן, כאוב.

נוכח הסיטואציה שלכם נוצר פער מסוים ביניכם לבין הבת. לא ציפיתם שכך יקרה מאחר ובניתם בית עם אהבת תורה וחינוך לקיום מצוות. ציפיתם לנאמנות ולכך שהילדים יאהבו וימשיכו בדרך ובעקרונות שלכם -שלהם. וכעת אתם מאוכזבים ובעיקר מתלבטים ודואגים. מתוך דבריכם אני משערת שהפער החל עם החלטתה של בתכם להתנדב במד"א. ואם השערתי נכונה – דאגתכם לא הייתה לשווא.

אנסה להביע את עמדתי בכמה נקודות:

העקרונות שלכם לא השתנו, בתכם יודעת אותם היטב וזו ההזדמנות לשבת אתה. תחילה להקשיב לה ולבדוק שהיא הובנה היטב גם אם אין הסכמה. לאחר שדעותיה יובנו תוכל היא להקשיב לכם. אתם הורים, אוהבים תמיד, חינכתם ועשיתם את המיטב, ובמידה והיא בוחרת בדרך שונה עליה להכיר במשמעויות של הדרך. אם היא תמשיך את הקשר עם בחור שאינו שומר מצוות היא עלולה להגיע לדילמות לא קלות. תוכלו להבהיר לה ברכות ובבהירות את הדילמות הללו. היא צעירה ואולי לא רואה זאת. בנוסף חושב מאד לדעתי להדגיש את העובדה שכבחורה בוגרת ההחלטות והאחריות עליהן הם שלה.

חשוב להבחין בין אהבה והתאהבות. יש המגדירים התאהבות כהתנהגות דומה לשל אנשים מכורים או לא יציבים (אין היגיון, יש התרגשות מתמדת, הגוף מתנהג אחרת, קשה לישון ועוד).  לאחר שלב ההתאהבות מגיעה האהבה –  שבה קיימת יותר אחריות ומחויבות וגם אינטימיות (על פי העקרונות של האוהב. כשמדובר על אנשים שומרי מצוות  העקרונות הם הלכתיים). נראה שבתכם נמצאת בשלב של ההתאהבות ובכלים הגיוניים קשה כרגע לשוחח עמה. נקווה שתבונתה הבסיסית תועיל לה.

כאשר הורים נשאלים על דעתם לגבי בן או בת הזוג של הילדים קיימים סיכוי וסיכון. לא להביע עמדה – קשה, אך, בלא מעט מקרים הבעת העמדה השלילית  גרמה לדרדור הקשר ללא תקנה. כיון שציינתם שמדובר בבחור ערכי ועל כך ב"ה, יש מקום לקוות שאולי בתכם תצליח להביא אותו להכרות עם עולמה- עולמכם.  בכל מקרה הצעתי לכם היא לשמור על קשר בכל מחיר ולא לוותר על כך למרות אינכם משנים את  הערכים שלכם.

ההתנדבות במד"א כרוכה בהרבה רצון טוב ועשיית חסד. עד כמה שידוע לי ההתנדבות כרוכה בהרבה התנסות ובהרבה  ניסיונות  שלא תמיד  ילדינו עומדים בהם. הלוואי ובידינו היה ניתן  לשפר את ההתנהלות במקומות אלו.

רותי מדן

יועצת חינוכית וזוגית

אלון שבות.

מלחמת עשר השנים

במוסדות החינוך עוסקים בזה בלי סוף. סדנאות וסמינריונים עם טובי המרצים מוקדשים לעניין. ובכל זאת נדמה שזרם השאלות רק הולך ומתגבר. בעשר השנים האחרונות הגיעו למוקד "חברים מקשיבים" לנוער כשלושים אלף שאלות של מתבגרים דתיים בגילאי 12-20. כמעט 40% מתוכן עוסקות בנושאי צניעות בהקשרים שונים: חברויות, קשרים, אהבות, איסור נגיעה, אוננות, ניסיונות ונפילות, לבוש ועוד. על רקע מה זה צומח? האם משמעות הדבר שכל העמל החינוכי שלנו יורד לטימיון? ששום דבר לא מעניין את בני הנעורים, חוץ מאשר הבנות את הבנים והבנים את הבנות?

שורשי הבעיה

בבסיס הדבר מצוי קונפליקט שיש לו שלוש זוויות:

א.  הראשונה היא שהפער בין ההתבגרות הגופנית לבין היכולת לממש אותה בצורה כשרה מעולם לא היה גדול יותר. מצד אחד, גיל תחילת ההתבגרות המינית הולך ונעשה מוקדם בכמה חודשים בכל עשור ומתחיל כיום כבר בגיל אחת עשרה. מצד שני – כדי להיות בשל לנישואין מבחינה נפשית, ולסיים את המסלול המקובל – תיכון, צבא, ישיבה, שירות לאומי (כפול שתיים?), מדרשה, לימודים, הנער/ה כבר נכנס עמוק לתוך שנות העשרים שלו. כך נוצר פער של כעשר שנים בין הופעת הכוחות הפיזיים, לבין הרגע בו אפשר לתת להם לבוא לידי ביטוי בצורה ראויה.

ב. שנית, מעולם לא היה עוד דור בו היינו מופצצים בכל כך הרבה גירויים ופיתויים כמו הדור שלנו. התרבות שאופפת אותנו עוסקת בלי הרף ביחסים בין המינים, משיכה ואהבה. מי שחשב שהפתרון יהיה לברוח מן הרחוב אל הבית, גילה ששם הסכנה גדולה עוד יותר. עשרות ערוצי טלוויזיה כובלים אותנו ושוטפים את מוחנו, שלא לדבר על מה שיש לעולם האינטרנט להציע בתחום… הרושם שנוצר בנפש הצעירים הוא שאהבה היא טעם החיים, ומי שאין לו אותה הריהו אומלל וחשוב כמת.

ג. מצד שלישי – המסר המשודר מכיוון מוסדות החינוך והעולם התורני-רבני הוא 'אסור, זה לא טוב, תתאפקו, רק אחרי החתונה, זה מזיק לכם' וכדו'.

תחושות קשות ובלבול

 

הקונפליקט הזה מטלטל ומבלבל ומייצר אצל הצעירים תחושות לא פשוטות. לא תמיד מודעים אליהן, לפעמים רק "מתבשלים" איתן בפנים, אך יש כאלו שאצלם זה גם מתפרץ החוצה. התחושה הראשונה היא של בלבול וחוסר בהירות ביחס לכל מה שעובר עליהם, הכוחות המתפתחים, התחושות, המשיכה. 'זה חיובי או שלילי? טוב או רע? קדוש או טמא?'. התחושה השנייה היא תחושה קשה שהקב"ה עושק מאיתנו את הדבר הנפלא והממלא אושר ששמו 'אהבה', ומעמיד אותנו בפני משימה בלתי אפשרית – התאפקות וריסון עצמי במשך עשר שנים!

נוסף לזה, בנות רבות מתוסכלות מכך ש'אלוקים חנן אותנו ביופי של הגוף המתפתח אך אנו נאלצות להסתירו. ובאשמת מי? בגלל שהבנים לא מסוגלים להשתלט על היצר שלהם…".

אחרי כל זה, הנטייה המאפיינת את גיל ההתבגרות של מרד ובדיקת גבולות, חיפוש התנסויות ורצון לעצמאות, באים לידי ביטוי באופן חזק בתחום הזה.

גורמים נוספים

אל תוך הקלחת המבלבלת הנ"ל נוסיף עוד שני גורמים:

א. מהפכת הפייסבוק שכבשה את העולם לא פסחה על ארץ הקודש. בתחומים מסוימים היא שינתה את כללי המשחק. למשל, בתחום שלנו. מעולם לא היה מצב שבנים כה רבים שוטטו בחופשיות באלבומי תמונות פרטיים של בנות שהם מכירים או שלא, ודנו בהם בפומביות. מעולם לא היה מצב בו ילדה בכיתה ב' היתה צריכה לתת את דעתה על הגדרת הסטאטוס הזוגי שלה – 'מתעניינת בגברים', כמו שהיא עושה כיום בעת ההרשמה לפייסבוק (דרך אגב, אתם יודעים שהשימוש בפייסבוק מותר רק מגיל 13, ומי שלא הגיע לשם צריך לשקר בנוגע לגילו כצעד ראשון בהרשמה?…). האשליה כאילו מדובר בעולם "אחר", וירטואלי, לא אמיתי, גורמת לבני נוער רבים לפרוץ את גבולות ההתנהגות ברשת החברתית. כתוצאה מכך נתקלים לא פעם בחבר'ה רציניים המנבלים את הפה, מעלים תמונות חושפניות ומתעסקים בתכנים לא צנועים, ומשלים את עצמו כאילו 'כאן זה אחרת'.

ב. הורים ומחנכים רבים חשים חוסר נוחות לעסוק בסוגיות צניעות עם ילדים ותלמידים. לפעמים זה מגובה בנימוקים חינוכיים מסוג 'מוטב לא לדבר בפומבי על הנושאים האלו, כדי לא לגרום לאלו שנמצאים מחוץ לעניין להישאב פנימה'. נימוק שעשוי להיות נכון במקרים מסוימים, אך גם עלול להיות כיסוי למבוכה, פחד וחוסר יכולת להתמודד מבחינה חינוכית ותורנית עם העניין.

וממילא, במקום שחסר עיסוק מסודר, שיטתי ומשכנע, נוצר וואקום שמתמלא במהירות בעזרת מקורות מידע רבים שאמצעי התקשורת מציעים. התוצאה המצערת היא שהפעם הראשונה שילדים רבים לומדים על אהבה, יחסים ומשיכה זה בצורה טמאה, זולה וחיצונית, ולא בדרך יהודית, קדושה ובריאה.

מסקנות חינוכיות

האם המסקנה היא שיש צורך לעסוק בנושא הזה במידה רבה ותכופה, ולהקדיש לו עוד ועוד שעות במערכת ומחוצה לה?

לאו דווקא. לעיתים עצם העיסוק בנושאי צניעות אינו צנוע, ומגיע ממקומות לא טובים. אין ספק שחוג בנושא של "אהבה וחברות בגיל 16" ימשוך יותר רייטינג צעיר מאשר "איך אוהבים יותר את ה'", אך לא בטוח בכלל שיקדם ויתרום להם יותר. הניסיון מלמד שההקפדה על הלכות צניעות בלבוש והתנהגות לא מגיעה מעיסוק אינסופי בתחום, אלא דווקא מעליה כללית במפלס יראת השמים, השאיפות, והתעצמות כוח הרצון. פעמים רבות הסיבה לחוסר הקפדה בתחום אינה בגלל אי הבנה של חשיבות הצניעות ושחיים מתוך מבט פנימי זו דרך נכונה ואמיתית יותר, אלא כי זה… פשוט קשה, והניסיון גדול, ויש פיתויים, וסחף חברתי, והורמונים, כמו גם כוחות בריאים שמחפשים להתבטא אבל עדיין אין להם את האפיק הנכון לעשות זאת. כמובן שגם כאשר באים לעסוק בסוגיות הצניעות יש לדעת כיצד לעשות זאת בצורה יהודית, חכמה ואפקטיבית, אך זה כבר נושא למאמר נפרד.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

למאמר המשך >>

לבן יש חברה

שאלה: בננו בן ה-16 מדריך בסניף בישוב. לאחרונה שמענו מהשכנים שראו אותו מסתובב עם אחת הבנות, מדריכה גם היא בסניף. כששאלנו אותו על כך התחמק. לא נראה לנו קשר זוגי בגיל כזה. מה לעשות?

תשובה: לצאת עמו לבית קפה לשיחות עומק על בנים בנות מה שביניהם, סיכוי וסיכון, רווח והפסד, יצרים והלכה, דעתנו כהורים ומדיניותנו כמשפחה בסוגיא.

בסוף, כמו תמיד, הוא יחליט ואתם תאלצו לקבל את החלטתו, לכבדה ולהמשיך ללוותו באשר ילך. זיכרו כי מירב החשש בקשרים שכאלו הנו בסמוי מן העין, ולכן חייבים ליצור אוירה משפחתית בה כל הנושא ניצב על השולחן ולא ניזון מרסיסי רכילות שכונתית. ולסיום זיכרו כי כעומק המילקשייק כך עומק ההבנה וההזדהות.

אך טוב וחסד.

נעם

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא

לבני יש חברה. ציפיות וגבולות

לבני יש חברה

שאלה: בני בן 18 ולאחרונה סיפר לי שיש לו חברה 'בדרך' (לא למטרת חתונה, לפחות לא כרגע). אני חוששת שקשר זוגי יפריע לו בלימודים ובעיקר בגלל שזה לא נשמע רציני, יכול להפריע לו בעתיד ליצור קשר משמעותי. כששאל אותי הצגתי לפניו את חששותי והוא אמר שיחשוב על זה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שזה מה שהיה נכון להגיד.

תשובה: ראשית, צריך להבחין בין מה שאנו רוצים לעשות למה שאנו יכולים לעשות. גיל 18 הוא גיל שבו המשמעות ההורית כלפי הילד והחלטותיו הולכת וקטנה, כפי שאת מן הסתם מרגישה, ועל כן הצעה חד משמעית של סגירת הקשר עם החברה איננה באה בחשבון. מהצד השני קשר אינטנסיבי בין שני צעירים בגיל זה בהחלט יכול להזיק לו בלימודיו ובהמשך דרכו. מה ניתן לעשות? הצבת סדרי עדיפויות ברורים. משפט כמו "אנו מכבדים את החלטותיך, גם לגבי חייך האישיים. אבל אתה בעצמך אומר שזה לא הולך לקראת חתונה, אז איך אתה רואה את המשך הקשר?" יכול להביא לדיון פתוח על סדרי עדיפויות ובעיקר על תדירות הקשר.

הדגש העיקרי מבחינתכם צריך להיות לגבולות שמציבים שני הצעירים בקשר שלהם. אם המפגשים תדירים כמה פעמים בשבוע, זה בהחלט מהווה בעיה, או למשל, אם שיחות הטלפון (וזה ניתן לדעת בקלות על פי חשבון הפלאפון שמתקבל אצלכם) הן יום-יומיות ולמשך שעות רבות אז בהחלט רצוי לשים קצת מעצורים. מאידך, אם הקשר מתנהל באופן יחסי על אש קטנה אין הכרח שהדבר יזיק לו בלימודיו וייתכן שערוץ פתוח אתכם כהורים, חשוב יותר מבלימת הקשר.

אם לא ניתן לדבר איתו באופן ישיר על הקשר, ניתן להציב לו  "דרישות" או יעדים בתחום הלימודי. משפט כמו "אנו מצפים שתתקדם ותלמד היטב בשנים בהן אתה משקיע בלימודים" יבהירו לו גם אם לא במפורש שיש ממנו ציפיות, ואולי זה יחזק גם את הציפיות שלו מעצמו.

כך או כך, אין תחליף לשיחה פתוחה ויצירת אוירה שמאפשרת לבן לספר ולהתלבט יחד  אתכם. במקרים מסויימים (ונדירים) אולי נכון גם להביא את חברתו לבית ולהיות שותפים ללבטים. מעבר לאמון זה גם מאפשר לכם לדעת מי המיועדת, ולפעמים דווקא צעד כזה יכול להרגיע אתכם.

הרב מתניה ידיד, ר"מ בישיבת ההסדר בעכו

לבן שלנו יש חברה

שאלה: שמענו שלבננו (בן ה-16) יש חברה. הוא לא סיפר לנו על כך. אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה. מה עלינו לעשות?

תשובה: לצורך העניין בואו נעשה תרגיל מחשבתי: מה היה קורה אם בנכם בן ה-22 היה בא ומספר לכם שיש לו חברה? – מן הסתם הייתם שמחים עבורו ומקווים שהוא עשה את הבחירה המתאימה עבורו. מה היה קורה אם הבן הוא בן ה-12? – מן הסתם אפשר היה לאסור עליו את החברות, בחלק גדול מהמקרים זה היה מצליח.

הבעיה היא שגיל 16 הוא גיל ביניים. בזמן הזה אנחנו כהורים מאבדים לאט-לאט את יכולתנו להחליט עבור ילדינו והם נעשים עצמאיים. העצמאות הזו נקנית לעיתים בהיסח הדעת ולעיתים – במאבק. השורה התחתונה ידועה, בסופו של דבר הם יהיו עצמאיים ויזדקקו לנו כנותני עצות ותמיכה. עד אז, אנחנו צריכים להתנהל בחכמה ובסבלנות.

חשוב לציין שניסיון לכפות את עמדתנו בגיל 16 עלול להסתיים בכישלון. במקרים רבים הקשר שנוצר עם החבר/ה מספק לבן/בת שלנו משהו שהם מוכנים לצאת למלחמה חזיתית ונואשת עבורו. הם יכולים להרגיש שהקרב הוא לא רק על עצם זכותם להתקשר עם בני המין השני אלא על עצם עצמאותם. לצערנו, מקרים רבים של נסיונות כפייה במצבים אלו רק הובילו להתדרדרות גדולה. מומלץ לחפש דרכים לא כפייתיות להשפיע. זה אמנם יכול לקחת זמן רב אבל בטווח הארוך זה נכון יותר.

הסרת הכפייה מסדר היום פותח פתח רחב מאד לדיאלוג, חינוך והשפעה. משפט כמו "אנחנו מכבדים את זכותך לפתח קשרים עם… אבל אנחנו מודאגים מהקשר הזה. ההסתרה שלך את מערכת הקשרים הזו מוסיפה לדאגה שלנו" משקפת התנהלות של שווים הנמצאים בשיחה.

אפשר וצריך להביע דעה בקשר להתנהלות של בנכם. למרות שאולי לא יודה בזה, הוא מחכה לשמוע את דעתכם. גם אם לא יציית מיד, תגובתכם תחלחל לתוכו.

חשוב לזכור שמערכות הקשרים הללו (עם בן/בת המין השני) מביאות איתן בלבול רב, והמצב האידיאלי הוא שהבן יוכל להתייעץ עם הוריו. לא תמיד זה אפשרי, ולכן העברת מסר של כבוד ושל ציפייה היא חשובה: "אנו מצפים שתשמרו על ההלכה במערכת היחסים שלכם ושתקפידו בענייני צניעות".  גם אם ח"ו לא יישמרו כל הכללים, אמירה מעין זו מהווה "דמות דיוקנו של אביו" שיכולה לסמן את הכיוון הבריא במערכות יחסים עתידיות.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

.

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

חברות בין בן לבת בגיל הנעורים

שאלה:

 

עד כמה הורים צריכים להתערב בקשר של בנם עם בחורה?

תשובה:

התשובה לשאלה זו מורכבת ונדרשת מחשבה ושיקול דעת בכל מקרה לגופו, וזאת בהתאם לפרמטרים השונים (אישיות הנער וגילו, טיב הקשר של הבן עם הוריו, מה מקובל בחברה שבה הבן נמצא – ביה"ס/תנועת נוער ועוד). ולכן ננסה להציג עקרונות מנחים. לאור עקרונות אלו כדאי לשקול ולחשוב ולגבש את התשובה המיוחדת לכל מקרה.

קשר בין בנים לבנות – בעד או נגד?

לגבי קשר בין בנים לבנות, כגון בתנועת נוער מעורבת, ישנן שתי גישות מרכזיות:

גישה ראשונה טוענת שכל עירוב בין המינים ויצירת מפגשים ו/או פעילויות לבנים ולבנות בצוותא –  אסורים גם אם נשמרו כל הגדרים ההלכתיים של נגיעה, קול באישה ערווה וכו'. עצם המפגש אסור הלכתית. אחד ממובילי גישה זו הינו הרה"ג הרב שלמה אבינר שליט"א, שעוד לפני שנים רבות פירסם תשובה על המעלות הרבות של תנועת בני עקיבא, אבל שלל והתנגד לכך שהתנועה מעורבת. אף על פי כן, התיר הרב אבינר קיום סניף מעורב במקום שבו בני הנוער לא יגיעו לסניף אם הוא לא יהיה מעורב, ועלולים להתדרדר ולהתרחק מתורה ומצוות. רק במקרה כזה התיר הרב אבינר בלית ברירה, להקים סניף מעורב מתוך מטרה לשמור על הנוער ולחזק אותו, ולאחר שיתחזק ניתן להפריד בין המינים. הרב אבינר הסתמך על תשובתו המפורסמת של ה'שרידי אש' שראה בחברה מעורבת איסור, ואף על פי כן התיר תנועת נוער מעורבת בצרפת, מתוך 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' (הוראת שעה בלית ברירה) על מנת למנוע התבוללות.

גישה שניה טוענת שבמציאות שבה אנו נמצאים כיום שאנו בפועל חיים בחברה מעורבת (אפילו אם נגור בשכונה הכי חרדית ונפרדת, נפגש עם הקופאית בסופרמרקט, עם פקידת הבנק ועם האחות בבית החולים), איננו רוצים שכל מפגש עם בת יוציא אותנו משיווי משקל ויפר ויפגע במצבנו הרוחני, ולכן עלינו ל'נרמל' את הקשר בין המינים. עלינו ליצור מפגש עם בנות טובות וצנועות, ולהתרגל לקשר נורמאלי ומכבד כדבר שבשגרה, ודווקא על ידי כך ליצור חברה בריאה בנפשה וקצת יותר מחוסנת, וכך להתמודד עם כל המעורבות וחוסר הצניעות השורר מסביבנו.

בעבר כתבו הפוסקים שלא לברך 'השמחה במעונו' בחתונה מעורבת או ב'שבע ברכות' מעורב, משום שיש הרהורי עבירה. וכתב על כך ה'לבוש': "אין נזהרין בזה עכשיו ואפשר משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כל כך דדמיין עלן כקאקי חיורי (דומים עלינו כאווזים לבנות), מתוך רוב הרגלן בינינו וכיוון דדשו, דשו". כלומר בגלל המציאות שנוצרה יש פחות הרהור במפגש רגיל ולכן אפשר לברך. מו"ר הרה"ג הרב רבינוביץ' שליט"א – ראש ישיבת ההסדר 'ברכת משה', אמר לי מספר פעמים כי עלינו ליצור מציאות של חברה מעורבת על מנת שנגיע לתוצאה של "דמיין עלן כקאקי חיורי", ולא נתרגש ונהיה מלאי הרהורי עבירה מכל מפגש או דיבור עם בת.

גישה זו דוגלת לכתחילה במציאות שבה אנו חיים היום, בחברה מעורבת בתנועות הנוער, תוך שמירה על גדרי ההלכה (כגון איסור נגיעה).

חשוב לציין כי האוחזים בשיטה זו מתנגדים לעידוד חברות בין בן לבת או לפעילויות היוצרות מתח מיני וגירוי יצרים, ולכן הם יעודדו שמיעת הרצאה משותפת או דיון בין חברי השבט (בנים ובנות), אבל יאסרו משחקים (כגון אמת וחובה).

לסיכום:מניסיוני הקצר בחיים (בתחומי החינוך, ובתור אדם שמנסה להיות מעורב עם הבריות), לא ראיתי שיטה שהצליחה באופן חד משמעי ב 100%. מצד אחד, גם בחברה מעורבת רצינית וערכית נוצרים לעיתים קשרי חיבה וחברויות, ולעיתים גם נפילות וכישלונות (נגיעה, הרהורי עבירה, פגם הברית ועוד). ומצד שני, גם בחברה נפרדת יש לעיתים את אותן התופעות.

לעיתים, בחברה מעורבת הבן מושפע בהשפעה גלויה או סמויה של הבנות, והוא בוגר יותר, רגיש, עדין ומתחשב. ולעיתים להיפך – קל דעת וליצן יתר על המידה. וכבר לימדנו ה'נשר הגדול' "שאין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות" (איסורי ביאה כ"ב, ט).

לאור האמור לעיל, נוהג אני שלא לייעץ באופן גורף לכל התלמידים השואלים אותי האם מותר ורצוי להשתתף או להדריך בחברה מעורבת – ללכת לסניף מעורב או נפרד, אלא זה תלוי בשואל. אם נראה לי שהוא בוגר והינו בעל עמדות טובות ונכונות כלפי בנות – שיש לו קשר טוב ונורמאלי עם בנות משפחתו (אחיות, בנות דודות וכד') והוא לא 'לחוץ' על קשר עם בנות – אייעץ לו ללכת לתנועה נפרדת (ישנם מקרים בהם אמליץ לבחור כזה ללכת לסניף המעורב מתוך מטרה לתרום ולחזק את הסניף).

ומאידך במקרים שבהם השואל מוטרד ומתעניין בבנות המין השני, או שנראה לי שקשר עם בנות יקדם את אישיותו והתפתחותו, אמליץ לו על חברה מעורבת מתוך מטרה ל'נרמל' את הקשר עם בנות, מתוך התרגלות למסגרת חיובית, בוגרת, איכותית וערכית של בנים ובנות דתיים ושומרי הלכה.

ומה עם קשר למטרה רצינית?

 

לענ"ד בכל מקרה יש לחנך נגד יצירת קשר מעמיק עם בנות במגמה של חברות וכדומה. מדוע?

כאשר בחור מעוניין לחפש בת זוג למטרה רצינית, להקים בית בישראל, ומחפש את האחת והיחידה, אסייע לו ככל שניתן. אבל כאשר מדובר בנער שעדיין לא מגובש ויודע מי הוא, כיצד הוא יכול לחפש את החצי השני כשהחצי שלו עצמו אינו ברור?! רוב הנוער הולך ומגבש את אישיותו באופן משמעותי בתקופת הישיבה/המכינה ובתקופת השירות הצבאי. אז זוכה האדם להכיר טוב יותר את פנימיותו ואישיותו, לפתח את עצמו ולהתקדם במידות טובות ובתובנות חשובות. ברור שכל אורך החיים הולכים ומתקדמים, אבל יש גיל שבו בדרך כלל כבר גובשו בנפש האדם ובהכרתו כמה עניינים בסיסיים ומשמעותיים, כגון: מה רמתי הדתית, במה אני רוצה לעסוק בחיים, מהם תחומי העניין שלי? מה מרכיבי האישיות שלי? וכו' וכו'. ברור שבגיל צעיר כשהבסיס עוד לא ברור ובני הנוער עוד עוברים תהפוכות גדולות – אין זה הזמן המתאים לחפש בת זוג רצינית.

מה הבעיה בחברה שלא למטרת חתונה?

 

לרוב, בני הנוער מבינים ויודעים שאין מדובר בבת זוג רצינית, כי הם עצמם לא בנויים עדיין לקשר רציני ועמוק שיוביל לחתונה, אבל הם רוצים ושואלים מה רע בחברה שלא למטרת חתונה?!

הרבנית רחל נריה בספרה החשוב 'מול מבוכת המתירנות' מתייחסת לנושא זה וכותבת שכיום בהשפעת העולם המערבי, דהיינו אידיאולוגיה של תענוג והנאה תוך העמדת ה'אני' במרכז ורדיפה אחרי הקל, המבדר והמהנה, ובהשפעתה החזקה של המדיה (עיתונות, סרטים, ספרים, אינטרנט וכו'), הפכה ה'אהבה' לאידיאל אצל בני הנוער והיא מצטיירת כדרך קצרה להשגת סיפוק ואושר. הנער חש שכשם שהאהבה מתאימה למבוגרים כך היא מתאימה גם לו. וכך בגיל שבו מתחילה התבגרותו המינית וסקרנות כלפי בני המין השני, יש רצון לקשר בין בנים לבנות שמתבטא בחברות.

ממשיכה הרבנית וכותבת "ברור כי החברות אינה תולדה טבעית של התפתחות גופנית ונפשית, וכי היא מהווה חיקוי לעולם המבוגרים. מערכת היחסים מתעוררת בגיל שבו כוחות הנפש אינם יציבים דיים להתמודד עם הבעיות וההשלכות, ופעמים רבות שהתוצאות חמורות".

גם כאשר הבן טוען שיש לו ידידה והיא בדיוק כמו ידיד (יש שיחות מעניינות וכיף להיות ביחד) – ידידה היא לא כמו ידיד, מכיוון שהרצון לידידה נובע מהמשיכה ההדדית בין בנים לבנות. פעמים רבות המניע של הבן הוא הסיפוק שבהשגתה, המעמד החברתי, המענה לחוסר הביטחון של המתבגר, ולא קשר נפשי-פנימי!!

"יש לזכור" – כותבת הרבנית נריה – "כי יש שוני גדול בין בנים לבנות בגיל ההתבגרות, ופעמים רבות הבת מחפשת את הביטחון הנפשי והקירבה הנפשית, והבן מחפש בעיקר את הקירבה הגופנית" (בהמשך הספר נכתב משפט קשה: "פעמים רבות שהבת נותנת מין כדי לקבל אהבה, והבן נותן 'אהבה' כדי לקבל מין"). סופה של חברות שאינה בנויה על תהליך עמוק ופנימי – להסתיים, ואז נגרמים משברים, צער, דימוי עצמי נמוך, רגשי אשמה ונחיתות.

הרבנית ממשיכה ומביאה דברים של ד"ר סגל מספרו 'סוד הנעורים' העורך השוואה בין אהבה בוגרת ל'אהבת נעורים' המכונה אהבת קסם: "באהבת קסם האדם מאוהב באהבה, באהבה מבוגרת וכנה אוהבים אדם שני. ב'אהבת קסם' מרובים רגשות חוסר ביטחון, ואילו אהבה מבוגרת נוטעת ביטחון והמשכיות. ב'אהבת קסם' סובלים מחוסר רצון לפעול ומחוסר תיאבון, ובאהבה מבוגרת מנסים לספק את צרכיו של האהוב ומתמלאים מרץ וחיוניות לפעולתם".

"אהבת נעורים ביסודה סיפוק עצמי ומחזקת את האנוכיות ואת הרדיפה אחרי תענוג אישי וסיפוק מיידי, כי ביסודה הרצון לקבל יותר מאשר להעניק. היא מערערת את שלוות הנפש ופוגעת בהתפתחות של תחומים נוספים, היא מקהה את רגש האהבה ועושה אותו שטחי, היא הופכת את האדם לציני לרגשות העמוקים ביותר, היא מקבעת דפוסי התנהגות של הגיל הצעיר להתרשם מהצד החיצוני ולא לבחון בתשומת לב את הצדדים העמוקים באישיות בן הזוג".

כל הנאמר עד עתה נכון גם לחברות של בני נוער שאינם דתיים, אבל אצלנו בעולם הדתי יש בעיה נוספת חמורה ביותר והיא שהחברות מובילה לאיסורים רבים וחמורים של נגיעה, הרהור, פגם הברית – אשר מלבד היותם אסורים וחמורים כשלעצמם, גם מפריעים ופוגעים בהתקדמות הרוחנית והדתית. קשה מאוד להתפלל או ללמוד תורה כשרק אתמול נכשלת ועברת על איסורים עם החברה!!

כל האמור לעיל מסביר באופן חד משמעי מדוע יש להתנגד לחברות ולקשרים הדוקים בין בנים לבנות בגיל הנעורים, ושומה עלינו ההורים והמחנכים לעשות כל מאמץ ולחנך ולהסביר כראוי את התחום החשוב הזה.

ואם הרכבת כבר יצאה לדרך?

מה עלינו לעשות אם הבן כבר יצר קשר משמעותי עם בת? לדוגמא נניח שהבית בעד תנועת נוער מעורבת, כפי שכתבנו לעיל והסברנו את הרציונאל של חברה מעורבת רצינית, שבה נפגשים בנים ובנות לפעילות משותפת ואיכותית העולה בקנה אחד עם רוח ההלכה. אבל במרוצת הזמן מתברר שנוצרה חברות בין הבן למדריכה שאיתו או לבת מהשבט, או שהוא מאוהב, כיצד עלינו לפעול ולהגיב?

במקרים בודדים, כגון אם מדובר בבן רציני ובוגר בגילו ובאישיותו, ונראה שהקשר מגיע ממקום עמוק ומשמעותי (וכמובן כנ"ל אצל בת הזוג), והקשר יכול להתקדם לכיוון של קשר קבוע ובעתיד נישואין – גם אם אנו ההורים מאוד רצינו ותכננו שהבן יתחתן בגיל יותר מבוגר, לענ"ד לא כדאי להתנגד לקשר. אלא יש לייעץ, להסביר ולדבר באופן פתוח עם הבן ולכוון אותו לקראת קשר רציני, תוך יעוץ מה וכיצד כדאי לעשות כדי לא להיכשל באיסור נגיעה (לא להגיע לייחוד, ולא להיכנס מראש למצבים שעלולים להביא לנפילות ולכישלונות). ובמרוצת הזמן או שהקשר ייגמר מעצמו או שהזוג יחליט להתארס, ואז צריך לחזק אותם ולתמוך בהם, ולא להחליש ולייאש.

ברוב המקרים ההורים מבינים שמדובר בחברות שאינה הולכת לכיוון רציני מאחת הסיבות שהוזכרו לעיל (רצון לחזק את הביטחון העצמי, המעמד החברתי, רצון לכבוש ולהשיג את הבת, נורמה מקובלת בשבט או בכיתה), או שהבן עצמו אומר מפורשות "אני יודע שאני עוד לא בוגר, אני יודע שאני לא נמצא בשלב מתאים בחיים לחתונה, אבל אני רוצה חברה, זה כיף לי, לכולם יש" (ועוד טענות שונות ומשונות). במקרה כזה הייתי עושה כל מאמץ להסביר ולשכנע את הבן למה לא טוב ולא כדאי (כמפורט לעיל).

אם לא הצלחנו – כדאי לשקול כמו בכל בעיה חינוכית אחרת האם באפשרותנו להתערב – אם נאסור עליו להיפגש עם הבת, האם הוא יקשיב לנו? מה יהיו המחירים של ההתערבות שלנו (מרדנות, שבירת כלים, ריחוק רוחני)? ולאור הערכה זו הייתי בוחר לאסור / להביע את אכזבתי ומחאתי / להעלים עין / אפשרויות אחרות.

לפני שההורים מקבלים החלטה, מומלץ להתייעץ עם איש חינוך (רצוי מישהו שמכיר את הבן), כדי לבדוק אם יש לו רעיונות מקוריים כיצד להתייחס לנושא בחכמה ובזהירות. כמו בתחומים חינוכיים אחרים שלא תמיד כדאי לדרוש "הכל או לא כלום", כך גם כאן, אנו ההורים יכולים בדיעבד להסכים לחלק ולהתנגד לחלק מהקשר עם הבת (לדוגמא – לא להסכים לפעילויות מסוימות ו/או להתערב בתדירות המפגשים והפעילויות).

לסיכום: בתשובה זו הבאנו שתי שיטות מרכזיות בעד ונגד חברה מעורבת איכותית, המנסה לשמור על גדרי ההלכה. הסברנו את הבעיות הרבות בחברות והגענו לתובנה שכדאי להסביר לבן את הדברים בהקדם במטרה למנוע הידוק והעמקה בקשרים בין בנים ובנות. בסיום התייחסנו לעניין מנקודת מבט שבה לבן יש כבר חברה.

בסיום הדברים, נזכיר שוב שצריך הרבה תפילה לפני ריבונו של עולם, על הבנים היקרים שיזכו לעלות מעלה מעלה במדרגות הקדושה והטהרה ובעבודת ה', והרבה תפילה שה' יאיר את עינינו למצוא את המסילות הנכונות לליבם של הבנים היקרים כדי שנזכה "לא ליגע לריק ולא נלד לבהלה" אלא לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".

הרב יוסף פרנקל, ראש הישיבה התיכונית ב"מעלה אדומים"

.

לקריאה נוספת:

לבן יש חברה / הרב נעם פרל. ראשי פרקים לשיחה עם הבן

קשרים בוסריים / הרב שלמה אבינר. קשרים בוסריים, התבגרות, מלכוד, איפוק וגבורה – מושגי יסוד

לבני יש חברה. ציפיות וגבולות / הרב מתניה ידיד. על בן 18 ניתן עדיין להשפיע, ובאיזה נושא…

נערה דתייה היוצאת עם נער חילוני / הרב יאיר גנז. בתי תלמידת אולפנה פגשה נער חילוני… ניסינו להסביר לה שזה לא מתאים לנערה דתייה לבלות עם נער חילוני, אבל היא לא מקשיבה…