שאלה:
עד כמה הורים צריכים להתערב בקשר של בנם עם בחורה?
תשובה:
התשובה לשאלה זו מורכבת ונדרשת מחשבה ושיקול דעת בכל מקרה לגופו, וזאת בהתאם לפרמטרים השונים (אישיות הנער וגילו, טיב הקשר של הבן עם הוריו, מה מקובל בחברה שבה הבן נמצא – ביה"ס/תנועת נוער ועוד). ולכן ננסה להציג עקרונות מנחים. לאור עקרונות אלו כדאי לשקול ולחשוב ולגבש את התשובה המיוחדת לכל מקרה.
קשר בין בנים לבנות – בעד או נגד?
לגבי קשר בין בנים לבנות, כגון בתנועת נוער מעורבת, ישנן שתי גישות מרכזיות:
גישה ראשונה טוענת שכל עירוב בין המינים ויצירת מפגשים ו/או פעילויות לבנים ולבנות בצוותא – אסורים גם אם נשמרו כל הגדרים ההלכתיים של נגיעה, קול באישה ערווה וכו'. עצם המפגש אסור הלכתית. אחד ממובילי גישה זו הינו הרה"ג הרב שלמה אבינר שליט"א, שעוד לפני שנים רבות פירסם תשובה על המעלות הרבות של תנועת בני עקיבא, אבל שלל והתנגד לכך שהתנועה מעורבת. אף על פי כן, התיר הרב אבינר קיום סניף מעורב במקום שבו בני הנוער לא יגיעו לסניף אם הוא לא יהיה מעורב, ועלולים להתדרדר ולהתרחק מתורה ומצוות. רק במקרה כזה התיר הרב אבינר בלית ברירה, להקים סניף מעורב מתוך מטרה לשמור על הנוער ולחזק אותו, ולאחר שיתחזק ניתן להפריד בין המינים. הרב אבינר הסתמך על תשובתו המפורסמת של ה'שרידי אש' שראה בחברה מעורבת איסור, ואף על פי כן התיר תנועת נוער מעורבת בצרפת, מתוך 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' (הוראת שעה בלית ברירה) על מנת למנוע התבוללות.
גישה שניה טוענת שבמציאות שבה אנו נמצאים כיום שאנו בפועל חיים בחברה מעורבת (אפילו אם נגור בשכונה הכי חרדית ונפרדת, נפגש עם הקופאית בסופרמרקט, עם פקידת הבנק ועם האחות בבית החולים), איננו רוצים שכל מפגש עם בת יוציא אותנו משיווי משקל ויפר ויפגע במצבנו הרוחני, ולכן עלינו ל'נרמל' את הקשר בין המינים. עלינו ליצור מפגש עם בנות טובות וצנועות, ולהתרגל לקשר נורמאלי ומכבד כדבר שבשגרה, ודווקא על ידי כך ליצור חברה בריאה בנפשה וקצת יותר מחוסנת, וכך להתמודד עם כל המעורבות וחוסר הצניעות השורר מסביבנו.
בעבר כתבו הפוסקים שלא לברך 'השמחה במעונו' בחתונה מעורבת או ב'שבע ברכות' מעורב, משום שיש הרהורי עבירה. וכתב על כך ה'לבוש': "אין נזהרין בזה עכשיו ואפשר משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כל כך דדמיין עלן כקאקי חיורי (דומים עלינו כאווזים לבנות), מתוך רוב הרגלן בינינו וכיוון דדשו, דשו". כלומר בגלל המציאות שנוצרה יש פחות הרהור במפגש רגיל ולכן אפשר לברך. מו"ר הרה"ג הרב רבינוביץ' שליט"א – ראש ישיבת ההסדר 'ברכת משה', אמר לי מספר פעמים כי עלינו ליצור מציאות של חברה מעורבת על מנת שנגיע לתוצאה של "דמיין עלן כקאקי חיורי", ולא נתרגש ונהיה מלאי הרהורי עבירה מכל מפגש או דיבור עם בת.
גישה זו דוגלת לכתחילה במציאות שבה אנו חיים היום, בחברה מעורבת בתנועות הנוער, תוך שמירה על גדרי ההלכה (כגון איסור נגיעה).
חשוב לציין כי האוחזים בשיטה זו מתנגדים לעידוד חברות בין בן לבת או לפעילויות היוצרות מתח מיני וגירוי יצרים, ולכן הם יעודדו שמיעת הרצאה משותפת או דיון בין חברי השבט (בנים ובנות), אבל יאסרו משחקים (כגון אמת וחובה).
לסיכום:מניסיוני הקצר בחיים (בתחומי החינוך, ובתור אדם שמנסה להיות מעורב עם הבריות), לא ראיתי שיטה שהצליחה באופן חד משמעי ב 100%. מצד אחד, גם בחברה מעורבת רצינית וערכית נוצרים לעיתים קשרי חיבה וחברויות, ולעיתים גם נפילות וכישלונות (נגיעה, הרהורי עבירה, פגם הברית ועוד). ומצד שני, גם בחברה נפרדת יש לעיתים את אותן התופעות.
לעיתים, בחברה מעורבת הבן מושפע בהשפעה גלויה או סמויה של הבנות, והוא בוגר יותר, רגיש, עדין ומתחשב. ולעיתים להיפך – קל דעת וליצן יתר על המידה. וכבר לימדנו ה'נשר הגדול' "שאין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות" (איסורי ביאה כ"ב, ט).
לאור האמור לעיל, נוהג אני שלא לייעץ באופן גורף לכל התלמידים השואלים אותי האם מותר ורצוי להשתתף או להדריך בחברה מעורבת – ללכת לסניף מעורב או נפרד, אלא זה תלוי בשואל. אם נראה לי שהוא בוגר והינו בעל עמדות טובות ונכונות כלפי בנות – שיש לו קשר טוב ונורמאלי עם בנות משפחתו (אחיות, בנות דודות וכד') והוא לא 'לחוץ' על קשר עם בנות – אייעץ לו ללכת לתנועה נפרדת (ישנם מקרים בהם אמליץ לבחור כזה ללכת לסניף המעורב מתוך מטרה לתרום ולחזק את הסניף).
ומאידך במקרים שבהם השואל מוטרד ומתעניין בבנות המין השני, או שנראה לי שקשר עם בנות יקדם את אישיותו והתפתחותו, אמליץ לו על חברה מעורבת מתוך מטרה ל'נרמל' את הקשר עם בנות, מתוך התרגלות למסגרת חיובית, בוגרת, איכותית וערכית של בנים ובנות דתיים ושומרי הלכה.
ומה עם קשר למטרה רצינית?
לענ"ד בכל מקרה יש לחנך נגד יצירת קשר מעמיק עם בנות במגמה של חברות וכדומה. מדוע?
כאשר בחור מעוניין לחפש בת זוג למטרה רצינית, להקים בית בישראל, ומחפש את האחת והיחידה, אסייע לו ככל שניתן. אבל כאשר מדובר בנער שעדיין לא מגובש ויודע מי הוא, כיצד הוא יכול לחפש את החצי השני כשהחצי שלו עצמו אינו ברור?! רוב הנוער הולך ומגבש את אישיותו באופן משמעותי בתקופת הישיבה/המכינה ובתקופת השירות הצבאי. אז זוכה האדם להכיר טוב יותר את פנימיותו ואישיותו, לפתח את עצמו ולהתקדם במידות טובות ובתובנות חשובות. ברור שכל אורך החיים הולכים ומתקדמים, אבל יש גיל שבו בדרך כלל כבר גובשו בנפש האדם ובהכרתו כמה עניינים בסיסיים ומשמעותיים, כגון: מה רמתי הדתית, במה אני רוצה לעסוק בחיים, מהם תחומי העניין שלי? מה מרכיבי האישיות שלי? וכו' וכו'. ברור שבגיל צעיר כשהבסיס עוד לא ברור ובני הנוער עוד עוברים תהפוכות גדולות – אין זה הזמן המתאים לחפש בת זוג רצינית.
מה הבעיה בחברה שלא למטרת חתונה?
לרוב, בני הנוער מבינים ויודעים שאין מדובר בבת זוג רצינית, כי הם עצמם לא בנויים עדיין לקשר רציני ועמוק שיוביל לחתונה, אבל הם רוצים ושואלים מה רע בחברה שלא למטרת חתונה?!
הרבנית רחל נריה בספרה החשוב 'מול מבוכת המתירנות' מתייחסת לנושא זה וכותבת שכיום בהשפעת העולם המערבי, דהיינו אידיאולוגיה של תענוג והנאה תוך העמדת ה'אני' במרכז ורדיפה אחרי הקל, המבדר והמהנה, ובהשפעתה החזקה של המדיה (עיתונות, סרטים, ספרים, אינטרנט וכו'), הפכה ה'אהבה' לאידיאל אצל בני הנוער והיא מצטיירת כדרך קצרה להשגת סיפוק ואושר. הנער חש שכשם שהאהבה מתאימה למבוגרים כך היא מתאימה גם לו. וכך בגיל שבו מתחילה התבגרותו המינית וסקרנות כלפי בני המין השני, יש רצון לקשר בין בנים לבנות שמתבטא בחברות.
ממשיכה הרבנית וכותבת "ברור כי החברות אינה תולדה טבעית של התפתחות גופנית ונפשית, וכי היא מהווה חיקוי לעולם המבוגרים. מערכת היחסים מתעוררת בגיל שבו כוחות הנפש אינם יציבים דיים להתמודד עם הבעיות וההשלכות, ופעמים רבות שהתוצאות חמורות".
גם כאשר הבן טוען שיש לו ידידה והיא בדיוק כמו ידיד (יש שיחות מעניינות וכיף להיות ביחד) – ידידה היא לא כמו ידיד, מכיוון שהרצון לידידה נובע מהמשיכה ההדדית בין בנים לבנות. פעמים רבות המניע של הבן הוא הסיפוק שבהשגתה, המעמד החברתי, המענה לחוסר הביטחון של המתבגר, ולא קשר נפשי-פנימי!!
"יש לזכור" – כותבת הרבנית נריה – "כי יש שוני גדול בין בנים לבנות בגיל ההתבגרות, ופעמים רבות הבת מחפשת את הביטחון הנפשי והקירבה הנפשית, והבן מחפש בעיקר את הקירבה הגופנית" (בהמשך הספר נכתב משפט קשה: "פעמים רבות שהבת נותנת מין כדי לקבל אהבה, והבן נותן 'אהבה' כדי לקבל מין"). סופה של חברות שאינה בנויה על תהליך עמוק ופנימי – להסתיים, ואז נגרמים משברים, צער, דימוי עצמי נמוך, רגשי אשמה ונחיתות.
הרבנית ממשיכה ומביאה דברים של ד"ר סגל מספרו 'סוד הנעורים' העורך השוואה בין אהבה בוגרת ל'אהבת נעורים' המכונה אהבת קסם: "באהבת קסם האדם מאוהב באהבה, באהבה מבוגרת וכנה אוהבים אדם שני. ב'אהבת קסם' מרובים רגשות חוסר ביטחון, ואילו אהבה מבוגרת נוטעת ביטחון והמשכיות. ב'אהבת קסם' סובלים מחוסר רצון לפעול ומחוסר תיאבון, ובאהבה מבוגרת מנסים לספק את צרכיו של האהוב ומתמלאים מרץ וחיוניות לפעולתם".
"אהבת נעורים ביסודה סיפוק עצמי ומחזקת את האנוכיות ואת הרדיפה אחרי תענוג אישי וסיפוק מיידי, כי ביסודה הרצון לקבל יותר מאשר להעניק. היא מערערת את שלוות הנפש ופוגעת בהתפתחות של תחומים נוספים, היא מקהה את רגש האהבה ועושה אותו שטחי, היא הופכת את האדם לציני לרגשות העמוקים ביותר, היא מקבעת דפוסי התנהגות של הגיל הצעיר להתרשם מהצד החיצוני ולא לבחון בתשומת לב את הצדדים העמוקים באישיות בן הזוג".
כל הנאמר עד עתה נכון גם לחברות של בני נוער שאינם דתיים, אבל אצלנו בעולם הדתי יש בעיה נוספת חמורה ביותר והיא שהחברות מובילה לאיסורים רבים וחמורים של נגיעה, הרהור, פגם הברית – אשר מלבד היותם אסורים וחמורים כשלעצמם, גם מפריעים ופוגעים בהתקדמות הרוחנית והדתית. קשה מאוד להתפלל או ללמוד תורה כשרק אתמול נכשלת ועברת על איסורים עם החברה!!
כל האמור לעיל מסביר באופן חד משמעי מדוע יש להתנגד לחברות ולקשרים הדוקים בין בנים לבנות בגיל הנעורים, ושומה עלינו ההורים והמחנכים לעשות כל מאמץ ולחנך ולהסביר כראוי את התחום החשוב הזה.
ואם הרכבת כבר יצאה לדרך?
מה עלינו לעשות אם הבן כבר יצר קשר משמעותי עם בת? לדוגמא נניח שהבית בעד תנועת נוער מעורבת, כפי שכתבנו לעיל והסברנו את הרציונאל של חברה מעורבת רצינית, שבה נפגשים בנים ובנות לפעילות משותפת ואיכותית העולה בקנה אחד עם רוח ההלכה. אבל במרוצת הזמן מתברר שנוצרה חברות בין הבן למדריכה שאיתו או לבת מהשבט, או שהוא מאוהב, כיצד עלינו לפעול ולהגיב?
במקרים בודדים, כגון אם מדובר בבן רציני ובוגר בגילו ובאישיותו, ונראה שהקשר מגיע ממקום עמוק ומשמעותי (וכמובן כנ"ל אצל בת הזוג), והקשר יכול להתקדם לכיוון של קשר קבוע ובעתיד נישואין – גם אם אנו ההורים מאוד רצינו ותכננו שהבן יתחתן בגיל יותר מבוגר, לענ"ד לא כדאי להתנגד לקשר. אלא יש לייעץ, להסביר ולדבר באופן פתוח עם הבן ולכוון אותו לקראת קשר רציני, תוך יעוץ מה וכיצד כדאי לעשות כדי לא להיכשל באיסור נגיעה (לא להגיע לייחוד, ולא להיכנס מראש למצבים שעלולים להביא לנפילות ולכישלונות). ובמרוצת הזמן או שהקשר ייגמר מעצמו או שהזוג יחליט להתארס, ואז צריך לחזק אותם ולתמוך בהם, ולא להחליש ולייאש.
ברוב המקרים ההורים מבינים שמדובר בחברות שאינה הולכת לכיוון רציני מאחת הסיבות שהוזכרו לעיל (רצון לחזק את הביטחון העצמי, המעמד החברתי, רצון לכבוש ולהשיג את הבת, נורמה מקובלת בשבט או בכיתה), או שהבן עצמו אומר מפורשות "אני יודע שאני עוד לא בוגר, אני יודע שאני לא נמצא בשלב מתאים בחיים לחתונה, אבל אני רוצה חברה, זה כיף לי, לכולם יש" (ועוד טענות שונות ומשונות). במקרה כזה הייתי עושה כל מאמץ להסביר ולשכנע את הבן למה לא טוב ולא כדאי (כמפורט לעיל).
אם לא הצלחנו – כדאי לשקול כמו בכל בעיה חינוכית אחרת האם באפשרותנו להתערב – אם נאסור עליו להיפגש עם הבת, האם הוא יקשיב לנו? מה יהיו המחירים של ההתערבות שלנו (מרדנות, שבירת כלים, ריחוק רוחני)? ולאור הערכה זו הייתי בוחר לאסור / להביע את אכזבתי ומחאתי / להעלים עין / אפשרויות אחרות.
לפני שההורים מקבלים החלטה, מומלץ להתייעץ עם איש חינוך (רצוי מישהו שמכיר את הבן), כדי לבדוק אם יש לו רעיונות מקוריים כיצד להתייחס לנושא בחכמה ובזהירות. כמו בתחומים חינוכיים אחרים שלא תמיד כדאי לדרוש "הכל או לא כלום", כך גם כאן, אנו ההורים יכולים בדיעבד להסכים לחלק ולהתנגד לחלק מהקשר עם הבת (לדוגמא – לא להסכים לפעילויות מסוימות ו/או להתערב בתדירות המפגשים והפעילויות).
לסיכום: בתשובה זו הבאנו שתי שיטות מרכזיות בעד ונגד חברה מעורבת איכותית, המנסה לשמור על גדרי ההלכה. הסברנו את הבעיות הרבות בחברות והגענו לתובנה שכדאי להסביר לבן את הדברים בהקדם במטרה למנוע הידוק והעמקה בקשרים בין בנים ובנות. בסיום התייחסנו לעניין מנקודת מבט שבה לבן יש כבר חברה.
בסיום הדברים, נזכיר שוב שצריך הרבה תפילה לפני ריבונו של עולם, על הבנים היקרים שיזכו לעלות מעלה מעלה במדרגות הקדושה והטהרה ובעבודת ה', והרבה תפילה שה' יאיר את עינינו למצוא את המסילות הנכונות לליבם של הבנים היקרים כדי שנזכה "לא ליגע לריק ולא נלד לבהלה" אלא לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".
הרב יוסף פרנקל, ראש הישיבה התיכונית ב"מעלה אדומים"
.
לקריאה נוספת:
לבן יש חברה / הרב נעם פרל. ראשי פרקים לשיחה עם הבן
קשרים בוסריים / הרב שלמה אבינר. קשרים בוסריים, התבגרות, מלכוד, איפוק וגבורה – מושגי יסוד
לבני יש חברה. ציפיות וגבולות / הרב מתניה ידיד. על בן 18 ניתן עדיין להשפיע, ובאיזה נושא…
נערה דתייה היוצאת עם נער חילוני / הרב יאיר גנז. בתי תלמידת אולפנה פגשה נער חילוני… ניסינו להסביר לה שזה לא מתאים לנערה דתייה לבלות עם נער חילוני, אבל היא לא מקשיבה…
