ביסוד חג החנוכה עומד הנס האלוקי של נצחון החשמונאים, המעטים והחלשים, על האימפריה היוונית הגדולה והחזקה. החשמונאים הרימו את נס המרד והביסו את היוונים בשדה הקרב. אבל, יודעים אנו, שהכיבוש היווני לא החל במסעותיו של אנטיוכוס אפיפאנס, אלא מאה וחמישים שנה לפני כן, עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. עיקרו של הכיבוש היה תרבותי. ההתייוונות פשטה בכל מרחבי ארץ ישראל. גימנסיון הוקם בירושלים, נורמות התנהגות יווניות השתלטו על חיי החברה ברחבי ארץ ישראל.

כיצד הגיבו חכמי ישראל לתופעת ההתייוונות? האם הם הסתפקו במאבק הצבאי הנוקשה של החשמונאים נגד היוונים? האם די בכך? האם זהו מענה יעיל להשפעתה התרבותית של יוון?!

נקדים שאין לזלזל באפשרות הזו. במקום להשקיע משאבים רבים בחסימת ההשפעה השלילית של הרע, עדיף לסלק לחלוטין את מוקדיו. "ובערת הרע מקרבך". אם יש גורם המפיץ רעל רוחני, צריך לפעול בשני מישורים: א. חיזוקה הרוחני של החברה על מנת לחסן אותה מפני הרעל. ב. השקעה בפעילות "משפטית" לשם סילוק מקור הרעל. כך נוהגת החברה במלחמתה בסמים: היא עוסקת בהסברה כדי למנוע את השימוש בסם, ויחד עם זה היא נלחמת בעזרת המשטרה נגד יבוא סמים ומנסה להשמיד את היבולים שמהם מפיקים את החומרים הממכרים.

כך גם ביחס למלחמת החשמונאים. היא תרמה לא רק במישור המדיני-צבאי אלא גם במישור התרבותי. ניצחון החשמונאים פגע בתשתית ההתייוונות בארץ ישראל שניזונה מהנוכחות הפיזית של היוונים בארץ.

אך נשוב ונשאל: האם די בכך? האם חכמי ישראל בדור החשמונאים הסתפקו במלחמה צבאית נגד הכובש הזר? האם הם גם פעלו במישור ההסברתי החינוכי? לא נוכל להשיב לשאלה זו אם לא נברר תחילה, מי היו חכמי ישראל שפעלו באותו הדור.

מדרש אחד (בראשית רבה) מספר על יקים איש צרורות, המוביל את דודו, רבי יוסי בן יועזר איש צרידה, לצליבה [= השיטה המקובלת להוצאה להורג בתקופה היוונית והרומית]. בדרך לצליבה, לועג יקים לדודו ומתפאר בפער המעמדי ביניהם: הוא [=יקים] רוכב על סוס מכובד, בשעה שדודו רוכב על סוס המוביל אותו למיתה. יש הסבורים שיקים איש צרורות אינו אחר מאשר אלקימוס, אחת הדמויות המרכזיות בין המתייוונים. ספרי החשמונאים מספרים שהוא עשה יד אחת עם הסלווקים כדי ללחום נגד יהודה בן מתתיהו והוציא להורג עשרות חסידים. לפי זה, רבי יוסי בן יועזר איש צרידה וחבירו רבי יוסי בן יוחנן איש ירושלים, היו בני דור החשמונאים.

לא רחוק הדבר שאמרותיהם ב"פרקי אבות" אינן מנותקות מרוח התקופה. הן תגובה חינוכית למשברים הרוחניים אשר פקדו את החברה הישראלית בגלל התפשטות ההתייוונות. מה הם אמרו? "יוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האישה…".

המכנה המשותף לאִמרותיהם הוא העיסוק בבית: "יהי ביתך". מדוע הם עסקו בבית? מפני שמחוץ לבית נשבו רוחות רעות, רוחות יווניות. אי אפשר לכבוש את החוץ מבלי להקדים לו את השיקום הרוחני של הפְּנִים, של הבית. הבית הוא אבן היסוד, הוא נקודת המוצא, הוא התא הבסיסי. שבים אל הבית, משקמים אותו, ואז ורק אז ניתן לפנות אל החוץ בעוז ובאומץ.

גם ההגדרה ההלכתית הבסיסית של מצוַת החנוכה קשורה לבית: "תנו רבנן: מצוַת חנוכה, נר איש וביתו". ההדלקה היא מצוַת הבית. ולא בכדי. הנצחון הרוחני נעוץ בהתכנסות לתוך הבית ובשיקומו.

כיצד מטהרים את הבית ומקדשים אותו? רבי יוסי בן יועזר ורבי יוסי בן יוחנן הצביעו על שני כיוונים. רבי יוסי בן יועזר, הדגיש את לימוד התורה והדבקות בתלמידי חכמים. רבי יוסי בן יוחנן, הדגיש את החסד ואת הצניעות. אלו הן יסודות הבית היהודי.

יסודות אלו לא השתנו מאז ועד היום. בהעדרם, מתערער הבית. ואז, עלול הזרם החיצוני לסחוף את כל מי שיוצא מן הבית. חלק מהבעיות הפוקדות את הנוער בימינו, נובעות מהחולשה של הבית. הבית המודרני הוא אימפריה כלכלית – מרווח, מטופח ומושקע, מצויד בכל החידושים הטכנולוגיים לרווחת דייריו, אבל הוא חסר יסודות רוחניים איתנים: לימוד תורה, חסד וצניעות. מיעוט תורה, מיעוט פעילות של חסד, ומידה מרובה של חוסר צניעות (בעיקר בגלל איכותם הירודה והקלוקלת של אמצעי התקשורת) נותנים את אותותיהם בפגיעוּתו של הנוער על ידי רוחות זרות.

מתוך עיון נוסף במשנה, ניתן גם להגיע למסקנה ששלושת ההדרכות היסודיות המוזכרות בה, הן תגובה ישירה להתייוונות. א. חכמת התורה מול חכמת יוון האלילית והפילוסופית. ב. עשיית חסד לכולם מול חלוקת החברה למעמדות שהנהיגו המתייוונים. המתייוונים ניצלו את המעמד הנמוך והתנשאו עליו בגסות (כדוגמת יוסף בן טוביה המוכס, שהטיל מיסים כבדים על העם והתעשר על חשבונו, וכל זאת על מנת לקנות בכסף מלא משרות ציבוריות עבור עצמו ועבור בני משפחתו). רבי יוסי בן יוחנן קורא לביטול החלוקה למעמדות על בסיס כלכלי. "יהיו עניים בני ביתך" – אל תפלה בין מעמד למעמד, אלא תקרב את כולם. המעמד הכלכלי איננו קריטריון לקביעת יחסים חברתיים. ג. גם הדרישה לצניעות היא תגובה לפריצות ולמתירנוּת היוונית.

גם היום אנו נקראים לחזק את הבית, למלא אותו בתורה, בחסד ובצניעות, ואז ורק אז נהיה רשאים להניח את הנר שלנו בפתח ביתנו כדי שיאיר החוצה ויקרין על סביבתנו. אז ורק אז, יוכלו בנינו להתהלך בבטחה במרחבי החיים והחברה. 

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה