תגית: ישיבה גבוהה

פרשת מקץ

1. "והנה שבע שיבולים צנומות דקות שדופות קדים" (בראשית מא, כג)

שאלה לדיון: דיאטות

מה דעתכם על עשיית דיאטה על מנת לרדת במשקל? מהם היתרונות והחסרונות בעשיית דיאטות למיניהן, ומהם תמרורי האזהרה להתנהגות אנורקסית?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

א. הפרעות אכילה אצל נערות,  ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ומומחית לפריון, פורסם באתר  ­לב אבות  בב' באדר ב' תשע"ד 2/2/2014:

הפרעות אכילה אצל נערות הן גורם משמעותי לשיבוש הווסת החודשית ותופעות לוואי חמורות נוספות.

מדי יום מגיעות נערות לבירור בעקבות הפרעות קשות בווסת, וכמעט תמיד נמצא שקיימת אצלן הפרעת אכילה בעבר הלא רחוק ואף בהווה, הפרעה שממנה הכל התחיל להתגלגל.  התופעה שכיחה ביותר, והשכיחות ממשיכה לעלות כל הזמן. היא חוצה אוכלוסיות, ומופיעה היום לצערנו יותר ויותר גם בציבור הדתי והחרדי, ואף אצל בנים.  המערכת ההורמונלית מנווטת סימפוניה משולבת של תהליכים עדינים, שכל פגיעה בהם מערערת את האיזון בגוף. מערכת זו מושפעת בראש ובראשונה מהורמונים שמופרשים במח וביותרת המח, שהפרשתם משתבשת בעקבות שינויים חדים בהרגלי החיים או מתחים למיניהם, כגון שינויי אקלים, תזונה, משקל הגוף, מצב משפחתי וכד'.  קשה מאוד לחזות מראש מי מהנערות תפתח הפרעה הורמונלית בעקבות ירידה לא מבוקרת במשקל, אך קיימת התאמה ברורה בין חומרת הפרעת האכילה לבין היעלמות או שיבוש מחזור הווסת, ותופעות אלו הן תמרור אזהרה לכך שההפרעה היא קיצונית; הגוף צועק 'הצילו'! . החזרת המערכת לאיזון היא בעיה קשה ומורכבת, אורכת זמן רב ולעיתים אף אינה מצליחה להגיע לפתרון.  מדובר בטיפול הורמונלי ארוך טווח בשילוב עם עליה מכוונת במשקל ושמירה על BMI תקין, לעיתים בשילוב עם טיפול התנהגותי­ נפשי.  היעלמות המחזור מבשרת על שיבוש שעלול להיות הרסני לפוריות של הנערה בעתיד, ולכן חייבים לתת על כך את הדעת, לבצע באופן מיידי בירור רפואי, ולהתחיל כמה שיותר מהר בטיפול רפואי משולב עם איזון משקל הגוף.

השפעות נוספות: ירידה קיצונית במשקל פוגעת גם באופן קשה ובלתי הפיך בעור ובעצמות של הנערה, וגם בזה צריך לטפל בדחיפות בעזרת מתן הורמונים.  בדרך כלל מלוות את הפרעות האכילה הפרעות אישיוּת, המתאפיינות בנטייה אובססיבית­ קומפולסיבית, שאיפה לשלמות, הערכה עצמית נמוכה, נוקשות, נטייה לדיכאון ועוד. לכן חשוב ביותר לתת את הדעת גם לאיזון הרוחני והנפשי של הנערה הסובלת.  ה' יצר את האדם בחכמה, והפרת האיזון הטבעי והבריא מביאה למצב שבו 'אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך'  ח"ו. יהי רצון שכל בני ובנות ישראל יגדלו ויתבגרו תוך איזון גופני, נפשי ורוחני, יבנו בתים כשרים וטובים בישראל, ויגדלו את הדור הבא תוך שמחה ואיזון.

 

ב. השמנה ודיאטות לירידה במשקל בקרב מתבגרים, מירב רבר, דיאטנית קלינית, פורסם באתר לב אבות בי"ט באדר תשע"ב 13/3/2012:

ישנה מגמת עלייה בשיעור הסובלים מהשמנה בקרב בני הנוער בישראל. קיימות מספר גישות תזונתיות לטיפול בהשמנת מתבגרים, כאשר בכולן המטרה היא הקניית הרגלי אכילה מאוזנת ובריאה, אשר יובילו לירידה או שמירה על המשקל (לפי המטרה המתאימה) ולהספקת כל רכיבי המזון החיוניים לגדילה אופטימאלית ומניעת מחלות.  

קיימות מספר הגדרות של השמנה. המדד המקובל כיעיל ביותר להערכת מצב המשקל הוא אינדקס מסת הגוף (BMI)  המחושב על ידי משקל הגוף מחולק בגובה בריבוע (ק"ג/ מ' 2) . במבוגר ערכי BMI בתחום 19­25 מעידים על משקל תקין ביחס לגובה. ערכי BMI בדרגה של 25­30 מוגדרים כעודף משקל ומעל 30 כהשמנה. במתבגרים, עודף משקל מוגדר כBMI  מעל אחוזון 85, והשמנה כ BMI מעל אחוזון 95 התואם לגיל ולמין (כאשר ישנן עקומות עם האחוזונים המתאימים לכל מין וגיל. )

במתבגרים הגישות בדיאטות לירידה במשקל המקובלות כיום על ידי ארגוני הבריאות בעולם נחלקות לשתיים:  א. כאשר יש עודף משקל ללא סיבוכים רפואיים – המטרה הינה שמירה על המשקל הקיים, כך שעם העלייה בגובה הפרופורציות בגוף ישתנו והגובה יתאים למשקל.

ב. כאשר ישנו עודף משקל עם סיבוכים רפואיים (כגון יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, תנגודת לאינסולין, דום נשימה בשינה, בעיות אורטופדיות) או כאשר ישנה השמנה – המטרה הינה ירידה במשקל מתחת לאחוזון BMI85,  כאשר הקצב הינו קצב איטי הנקבע על ידי מידת ההתפתחות המינית של הנער או נערה ושונה מאוד מכפי שמקובל בירידה במשקל במבוגרים.

השמנה מתרחשת כאשר מפירים את האיזון בין צריכת הקלוריות (באמצעות מזון) לבין הוצאת הקלוריות (באמצעות פעילות גופנית). כלומר, כשאוכלים יותר מידי ועוסקים בפעילות גופנית פחות מידי.

הסיבות להשמנה הן:

א. חברת השפע שאנו חיים בה מאפשרת כמויות אדירות של מזון מוכן לאכילה בהישג יד, בכל פינה ברחוב ישנה מאפיה, דוכן מזון מהיר, גלידריה ועוד.

ב. ישנה עליה במגמת האכילה מחוץ לבית (במסעדות, קניונים וכו') ורוב המזונות שאוכלים בחוץ מכילים כמות רבה של שומן ומוגשים במנות גדולות.

ג. אורח החיים המודרני מקשה על ארוחות סדירות מה שמעודד תזונה לא מאוזנת ועתירת קלוריות.

ד. צריכה רבה של יותר ויותר משקאות עתירי­ קלוריות כגון משקאות מוגזים, מיצים ממותקים.

ה. עליה בגודל המנות המוגשות – גם בדוכני המזון המהיר וגם בשקיות החטיפים, באריזות הדגנים והעוגיות הנמכרות באריזות חסכוניות משפחתיות.

ו. ירידה בפעילות הגופנית בהשוואה לעבר, בילוי של שעות רבות בצפייה בטלויזיה ומול המחשב. כך מלבד הפעילות הגופנית שמפסידים בזמן הצפייה, ישנה גם חשיפה לפרסומות המעודדות קניית מזונות עתירי קלוריות שומנים וסוכרים.

ז. אכילת מזון מהיר עתיר קלוריות ובכמויות גדולות. מיני חטיפים מטוגנים ומומלחים שנאכלים ללא תשומת לב תוך כדי צפייה בטלוויזיה או מחשב.

עקרונות הדיאטה לירידה במשקל במתבגרים:

קיימות מספר גישות תזונתיות לטיפול בהשמנת מתבגרים, כאשר בכולן המטרה היא הקניית הרגלי אכילה מאוזנת ובריאה, אשר יובילו לירידה או שמירה על המשקל (לפי המטרה המתאימה) ולהספקת כל רכיבי המזון החיוניים לגדילה אופטימאלית ומניעת מחלות.

בני­ נוער רבים מתפתים לדיאטות "כאסח", המזיקות לבריאות ועלולות לפגוע בגדילה ובהתפתחות התקינה של המתבגר. לכן, חשוב מאוד להנחות את המתבגרים לבחור מסגרת בריאה ושפויה, בליווי דיאטנית המומחית בתחום של תזונת מתבגרים. חשוב לציין, שלמרות הנטייה לחשוב שלילד או נער שמן אין חסרים תזונתיים,  קיימת נטייה לחסרים תזונתיים דווקא באוכלוסיה זו, הנובעת לרוב מהרגלי אכילה לא נכונים. החסר השכיח ביותר במתבגרים בעלי עודף משקל הוא חסר ברזל (הגורם לאנמיה). בנוסף, תזונתם חסרה ברמות מספיקות של סידן (שמקורו העיקרי במוצרי חלב), וכן ויטמינים ומינרלים נוספים שמקורם בירקות ופירות, שכן ילדים ומתבגרים רבים מעדיפים ממתקים וחטיפים על פני ירקות ופירות טריים. בעיה נוספת שמהווה את אחד מהגורמים העיקריים להשמנה היא שתייה מרובה של משקאות מתוקים, העשירים בסוכר במקום מים.

סביר שנער או נערה הסובלים מהשמנה יגיעו לנקודה בה ירצו מיוזמתם להתחיל דיאטה להורדה במשקל. זהו צעד חשוב עבורם ואין להקל בו ראש.  מאמצים לירידה במשקל עלולים להוריד את חילוף החומרים בגוף, להגביר את הלחץ לאכול ולגרום לתגובת אכילה מופרזת, שבטווח הארוך הופכת נערים ונערות לשמנים יותר, לא לרזים יותר. זה יהיה המאמץ הגדול הראשון שלהם לראות אם הם מסוגלים להוריד במשקל וחשוב שלא יכשלו בו.  אם נער או נערה מעוניינים להוריד במשקל עודדו אותם לפנות לדיאטנית מתמחה בטיפול במתבגרים שיכולה לייעץ להם לגבי עריכת שינויים מתונים באכילה ובפעילות, שאם עושים אותם בקביעות לאורך זמן, יש להם הסיכוי הגדול ביותר להצליח מבלי לגרום לעליה מחודשת במשקל.

 

ג. רמב"ם, הלכות דעות פ"ד, טו:

מאכלים רעים או אכילה מרובה מדי מביאים על האדם מחלות.

רוב החולאים הבאים על האדם אינן אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אומר בחכמתו, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (משלי כא, כג), כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו.

 

2. "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, ויקראו לפניו אברך" (בראשית מא, מג)

שאלה לדיון: אברכים בישיבות

מה דעתכם על תופעת ה"אברכיות"? האם טוב להישאר בישיבה מספר שנים אחרי החתונה מבלי לצאת לאקדמיה ולעבודה? האם הישיבות צריכות לחנך לכך שכל תלמיד הנכנס בשערי הישיבה יהיה "גדול בתורה"? מהו לדעתכם תפקידן של נשות האברכים?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

א. רמב"ם הלכות תלמוד תורה, פ"ג, ו-ז:

קיום מצות תלמוד תורה כראוי והזכות להיות מוכתר ב"כתר של תורה" אינם הולכים יחד עם השקעה מסיבית בממון. יש להשקיע את מירב המאמצים בלימוד התורה ואת מיעוטם בהשגת ממון.

מי שנשאו ליבו לקיים מצווה זו כראוי לה ולהיות מוכתר בכתרה של תורה – לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד. כך הוא דרכה של תורה: פת במלח תאכל ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, ובתורה תהיה עמל. ולא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל. אבל אם הרבית תורה הרבית שכר, והשכר לפי הצער.

שמא תאמר, עד שאקבץ ממון ואחזור אקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקיי ואחזור אקרא – אם תעלה מחשבה זו על ליבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם. אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי, ואל תאמר, לכשאפנה אשנה – שמא לא תפנה.

 

ב. הרב יצחק שילת, ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, מעלי עשור עמ' 46-47:

ישיבה איננה רק בית ספר לרבנים. ישיבה היא בית יוצר לבני תורה, גם לאלה אשר יגדלו להיות רבנים וגדולי תורה, וגם לאלה שיפנו לכל שטחי החיים הנחוצים לאומה.

יש המעדיפים להטיף לכך שכל תלמיד הנכנס לבין כותלי הישיבה חייב להיות "גדול". ואף אם ממאה נכנסים יצאו רק עשרה "גדולים" – על הכול לדעת שהישיבה הוקמה למענם ובשבילם. משל למה הדבר דומה? לבית ספר לטייס. בית הספר לטייס הוקם בשביל להוציא טייסים, ואם נכנסים בשעריו מאה ויוצאים עשרה – הרי בשביל העשרה הללו הוקם בית הספר. השאר הם פשוט נושרים. כמובן, בשביל להוציא עשרה טייסים יש צורך אמיתי להכניס מאה, כך שאין כאן בזבוז משאבים ויגיעה לריק, ומכל מקום אותם העשרה הם התכלית.

לעמדה זו יש השלכות חינוכיות מעשיות, שאחת הבולטות שבהן היא התעלמות גמורה מצד המחנכים מבעיית התעסוקה העתידית של אותם תלמידים שלא יהיו תלמידי חכמים "מקצועיים". יתר על כן, בגלל בלעדיות המגמה לגדל תלמידי חכמים שתורתם אומנותם – נסחפים למגמה זו, שלא בטובתם, ומתוך חוסר לגיטימציה מוסרית לאלטרנטיבה, גם תלמידים שאינם מתאימים לה, והנזק האישי והציבורי הצפוי – רב. תוצאה ישירה נוספת ממדיניות זו היא הנטייה של "הנושרים" למצוא פרנסות פחות יצרניות, פחות מקצועיות ומתוחכמות, ופחות תורמות לכלל ישראל, משהיו יכולים אנשים ברמתם למצוא עם הכוונה מתאימה.

עמדתנו העקרונית היא שישיבה איננה רק בית ספר לרבנים. ישיבה היא בית יוצר לבני תורה, גם לאלה אשר יגדלו להיות רבנים וגדולי תורה, וגם לאלה שיפנו לכל שטחי החיים הנחוצים לאומה. אלו כאלו – כך אנו שואפים – יחיו חיים של תורה, יהיו ממולאים באהבתה, בערכיה ובקדושתה, ויעסקו בבניינו של עולם כל ימיהם.

 

ג. מתוך ראיון שנערך בעיתון "משפחה" עם הרבנית ציפורה אלתר, רעייתו של הרבי מגור בעל ה"פני מנחם":

שכרן של הנשים המאפשרות לבעליהן ללמוד תורה אינו נופל משכרם של הלומדים עצמם, ואולי אף יותר מכך.

הגמרא שואלת "נשים במה זכיין?" ומשיבה: בכך שהן שולחות את בניהן ללמוד, ומצפות לבעליהן שישובו מלימודם. והשאלה לא ממש מובנת. הרי לנשים מצוות רבות. תפילה, חסד, הדלקת הנר, גידול הילדים ועוד. האם אין אלו זכויות נחשבות?

ודאי ובודאי שכל אלו זכויות גדולות. אך זכות התורה של הבעלים והילדים, אותה תורה שמגיעה מכוחן של הנשים-האימהות, התורה שהן מאפשרות באהבה ובמאמצים, היא זכות מיוחדת, נוספת, מלבד כל הזכויות העצומות שעומדות לה, לאישה. שכרה בדפי הגמרא של הבעלים והילדים אינו נופל משכרם של הלומדים עצמם. כאשר אישה משחררת את בעלה ללימודו, הרי שבכל רגע היא זוכה לשכר מלא, כאילו הוא מקדיש את כל כוחותיו ללימוד. גם בפועל הבעל ביטל רגעים אחדים, אין הם נגרעים מחשבונה של האישה.

זוג צעיר נישא, מסיימת הרבנית ציפורה אלתר בסיפור שסיפר הרבי מקוסוב, הבעל התנה עם רעייתו שאם היא תאפשר לו לעבוד את הבורא בדרכו ללא הפרעות, תקבל היא מחצית משכרו לעולם הבא עבור כך. הסכימה והבטיחה, ואכן, חייהם המשותפים זרמו כמתוכנן. הוא היה שקוע בתורה, ונסע אל הרבי לשאוב מלוא חופניים רוחניות. רעייתו, אשת חיל, ניהלה את ביתו ביראת שמים, ולא הפריעה לבעלה בעבודת הקודש שלו.

שנים חלפו, הילדים גדלו וגם נישאו. היא מילאה את חלקה בהסכם בנאמנות, אך לפתע התעורר בליבה חשש שמא אין ההסכם שערכו בצעירותם תקף. נסע הוא אל הרבי, שטח את הדברים, ושאל על דבר ההסכם. האם הוא שריר?

השיבו הרבי: "ההסכם – תקף הוא. אבל אתה עשית את שטות חייך. מדוע לא ביקשת מחצית מן העולם הבא שלה?"

 

שאלה פותחת:

"קחו מזמרת הארץ בכליכם" (בראשית מג, יא)

רש"י: …שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם

איזה שיר או ניגון אהוב עליכם במיוחד ומדוע?

למי מהזמרים בארץ אתם אוהבים ביותר להאזין?

מהו השיר היפה ביותר בעיניכם משירי ארץ ישראל?

 

 

 

פרשת מטות-מסעי

1. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" (במדבר לב, ו)

 

שאלה לדיון: לימוד בישיבה ושירות צבאי

האם לומדי התורה השואפים להיות תלמידי חכמים פטורים משירות צבאי? מה לדעתכם נכון יותר, ללמוד במסגרת ישיבות ההסדר ולשרת בצבא במשך כשנה וחצי או ללכת למסגרות אחרות (כמו מכינות וישיבות גבוהות) ולהתגייס לשלוש שנים?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הרב שאול דוד בוצ'קו, ראש ישיבת ההסדר היכל אליהו בכוכב יעקב, "לימוד תורה ושירות צבאי" עמ' 8-9:

אדם שמוותר על מנעמי החיים כדי לעסוק בתורה, אינו מרוויח משכורת גבוהה ומסתפק במועט, אינו רודף אחר מותרות והנאות אלא מסגף עצמו כדי ללמוד תורה – קדוש ייאמר לו. אך אין הוא נפטר מקיום מצוות, ובכלל זה אין הוא נפטר מלהשתתף במלחמת מצווה.

רבים מביאים את דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל כראייה לכך שתלמידי חכמים פטורים מלהילחם. כך כתב הרמב"ם שם: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך". ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו לעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם – הרי זה נתקש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכוהנים ללוויים, הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". משמע מכאן שכל אדם המתמסר כל-כולו לתורה הרי הוא כשבט לוי, ואינו נלחם, ואף צריכים הקהל לתת לו מתנות כדי לפרנסו.

אך באמת קשה להביא מכאן ראיה. כל מה שנאמר כאן הוא שיש אפשרות לכל אדם להתמסר כל כולו לתורה, ובכך הוא מקדש עצמו, ואף הציבור צריך להתחשב בו ולכבדו. אדם שמוותר על מנעמי החיים כדי לעסוק בתורה, אינו מרוויח משכורת גבוהה ומסתפק במועט, אינו רודף אחר מותרות והנאות אלא מסגף עצמו כדי ללמוד תורה – קדוש ייאמר לו. אך אין הוא נפטר מקיום מצוות, ובכלל זה אין הוא נפטר מלהשתתף במלחמת מצווה. שבט לוי עצמו לא נפטר מכל מלחמות ישראל, ומעולם לא עלה על הדעת לומר כן. כל מה שנפטר שבט לוי היה ממלחמת כיבוש הארץ, וזאת מפני שאין לו נחלה בארץ, אבל אם אויבים מתקיפים את ישראל – ודאי אינו פטור! "לא תעמוד על דם רעך"! אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה יוצאים למלחמת מצווה (רמב"ם הלכות מלכים פ"ז ה"ד), ובוודאי אף שבט לוי, וכן כל המקדש עצמו ולומד תורה כל חייו! פנחס היה כהן ויצא להילחם את מלחמת ה' במדיין. יהושע, עליו נאמר "לא ימיש מתוך האוהל" שהיה שקוע בתורה, יצא ונלחם עם עמלק ברפידים. אף אחד אינו פטור מהגנה על עם ישראל, ובוודאי אין לו פטור בזכות התורה שלמד ולומד.

 

 

  • הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר במעלות, בראיון ל"עולם קטן" גיליון 557, פנחס:

במקום שהציבור התורני יבין שיש לו אחריות גדולה להתגדלות בתורה, הוא מחנך את הנוער לחפש רק את הסיירות. השיח אצל בוגרי שמינית צריך להיות איך אהפוך להיות תלמיד חכם משמעותי יותר, הרב לפני השאיפה להיות גנרל בצבא.

הסיבה העמוקה לכך שישיבות ההסדר מצמיחות לומדי תורה בחיים היא שישיבות ההסדר מלמדות שהחיים מורכבים", מסביר הרב ויצמן. לשיטתו, אך טבעי הוא שמי שמחנך את תלמידיו לטוטליות בכל הקשור לתורה, מעביר להם מסר סמוי שברגע שיוצאים החוצה התורה מונחת בצד. "מאשימים את ישיבות ההסדר בברווזיות – קצת יודע ללכת, קצת יודע לעוף, אבל את שניהם לא עושה טוב. זו הסתכלות של 'מוחין דקטנות' שאינה מבינה שהחיים מורכבים, והתורה ניתנה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. אנשים לא קולטים שהתורה פונה מלכתחילה לחיים מורכבים. ישיבות ההסדר, בגדלות המוחין שלהן, קלטו שבישיבתנו בארץ ישראל השילוב של תורה וחיים הוא מובנה.

בוגר ישיבה שעזב אותה אחרי ששידרו לו כל הזמן שלימוד תורה הוא רק לתלמידי ישיבות, יתקשה לקבוע עתים בחיי המעשה. הוא חושב שמרגע שעזב את ספסלי בית המדרש, הוא ויתר על האפשרות להיות תלמיד חכם. בוגר ישיבת הסדר ששידרו לו השכם והערב שיש לו אחריות על התגדלות התורה וששואף להיות תלמיד חכם, הוא יקבע עיתים ויתגדל בתורה עד שיהיה תלמיד חכם בכל מערכות החיים, בכל מקום שהוא נמצא…

רבים מתרעמים על קיצור השירות של תלמידי ישיבות ההסדר.

"חייל בישיבת ההסדר משרת בצבא במשך ארבע שנים", קובל הרב על שיטת הספירה של השירות. "אני הייתי בנח"ל וקטפתי בצל כמה חודשים מהשירות הצבאי שלי, וזה נחשב לי שירות צבאי. לימוד תורה הוא לכל הפחות כמו לקטוף ארטישוק ביישוב מחולה. מסלול ההסדר הוא העשייה הצבאית בצורה המעולה ביותר שבה אדם יכול לתרום לעצמו ולמדינת ישראל בעת הזו"…

"אחת הבעיות הקשות היא שבחור בוגר שמינית החושב איך לחיות חיים משמעותיים יותר, לא יכול להגיע עם המשקפת שלו יותר רחוק מאשר השירות הצבאי. הוא מתרגם חיים משמעותיים עם העשייה הצבאית, ולא קולט שחיים משמעותיים זה איך הוא ייראה בגיל חמישים או ששים.

במקום שהציבור התורני יבין שיש לו אחריות גדולה להתגדלות בתורה ולתורה בהמון, הוא מחנך את הנוער לחפש רק את הסיירות. השיח אצל בוגרי שמינית צריך להיות איך אהפוך להיות תלמיד חכם משמעותי יותר, הרב לפני השאיפה להיות גנרל בצבא."

 

  • הרב זלמן מלמד, תחומין ז, עמ' 330-334:

האומה צריכה תלמידי חכמים גדולים השוקדים בתורה ומתעלים לדרגות היותר גבוהות בתורה, והאומה צריכה ג"כ אנשי צבא מאומנים. לשם השגת התכלית הזאת של הופעת התורה בגדלות, הכרח הוא לשחרר את העוסקים בתורה מכל עול אחר, ולאפשר להם להתרכז בלימוד התורה באופן מלא.

המבט הציבורי קובע שהאומה צריכה תלמידי חכמים גדולים השוקדים בתורה ומתעלים לדרגות היותר גבוהות בתורה, והאומה צריכה ג"כ אנשי צבא מאומנים. לשם השגת התכלית הזאת של הופעת התורה בגדלות, הכרח הוא לשחרר את העוסקים בתורה מכל עול אחר, ולאפשר להם להתרכז בלימוד התורה באופן מלא. אם יידרשו לומדי התורה לשלב עבודת צבא בתוך לימודם אפילו במידה מועטת ואחר כך להיקרא למילואים בתוך זמני הלימוד בשנות הלימוד הראשונות, הרי שתפגע עד מאד האפשרות של צמיחת גדולים בתורה באופן היותר שלם כפי הנצרך מאד לאומה כולה….

ככלל קיים הבדל עצום בין בני ישיבה שלמדו בשנים הראשונות תורה בלבד, ובין אלו שלמדו בישיבה בשילוב עם שירות בצבא. כמובן יש יוצאים מן הכלל, אך אנו בכלל עסקינן. ההבדל העיקרי הוא בבניין האישיות התורנית הנוצר מתוך מסירות לת"ת ללא שום תכלית נוספת: לא צבא ולא תעודת הוראה. רק כאשר שנות הלימוד הראשונות מוקשות כולן לת"ת בלבד, תוך התגברות על לחצים חיצוניים ופנימיים של הורים וחברים, נבנית אישיות חזקה ואיתנה מלאה ביראה ואהבה.

החשש שמא בן תורה שאינו משלב ישיבה וצבא כאחד, יהיה מתנתק מהציבור, מתרחק ומסתגר, ולבסוף מסתייג ומתנכר, אין לו כל הצדקה. הקובע הוא החינוך בישיבה. יכול להיות בן ישיבה מלא באהבת ישראל, הארץ והמדינה, ושמח בכל הצלחות הציבור בחומר וברוח. ולעומתו יוכל להיות תלמיד המשלב לימוד תורה וצבא, אך אינו עומד על ערכו האלוקי של הצבא וערכה האמתי של המדינה, מדינת עם ד' בארץ ד'.

בבית מדרשו של רבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל חונכנו לתפישה של אחדות, לומר כחכמי יבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר וחברי מלאכתו בשדה. לאמר: זה משלים את זה, ואין אחד יכול וצריך לעשות את כל התפקידים. רק באומה כולה באים כל התפקידים לביטוי בשלמות.

 

 

2. "איש כי ידור נדר לה'" (במדבר ל, ג)

 

שאלה לדיון: נדר, קבלה טובה

מה דעתכם, האם טוב לקבל על עצמנו הנהגות טובות שאינן חלק מן ה"שולחן ערוך"? (לדוגמה, לומר פרקי תהילים בכל יום, לצלצל בכל שבוע לקשישה בודדה). האם נכון "להכריח" את עצמנו על ידי נדר לעשות מעשה חיובי כלשהו? (כגון לפתוח קבוצה של לומדי שמירת הלשון, להקים מסגרת חינוכית)

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • קהלת ה, ג-ד, גמרא נדרים ט ע"א:

מה שנודרים מוכרחים לקיים. לדעת ר' מאיר עדיף להימנע מנדרים. לדעת רבי יהודה הטוב ביותר הוא לנדור ולשלם.

"כאשר תדור נדר לאלוקים אל תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים, את אשר תדור תשלם.

טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם."

טוב אשר לא תדור וגו', טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם.

 

  • הרב חיים סבתו, תיאום כוונות, עמ' 165-166:

יש מקום לנדור נדר בעת צרה.

אמת, פעמים שעושה הקדוש ברוך הוא חנינה עם מי שאינו ראוי ומאיר לו את פניו. ואותה חנינה ואותה הארת פנים עומדת היא לנגדו כל ימיו ולא מרפה ממנו. חוב הוא ועליו לפורעו. והדין דין אמת. זכרתי מה שנדרתי בעת צרה כשיצאנו מן הטנק ורצנו בין הכדורים להסתתר בוואדי. ידעתי, העולם לא יהיה עוד בעיני מה שהיה קודם.

 

  • הראי"ה קוק, מידות הראיה, אמונה כא:

מי שכל חשקו הוא להתקרב אל ה', ירצה שגם התנהגותו ומעשיו החיצוניים יתאימו לאותו חשק פנימי. מתוך כך הוא ידור נדרים ויקבל על עצמו החלטות מעשיות מעבר לתרי"ג המצוות.

… מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא תמיד את נטייתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלוקים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההתנהגות החיצונית, ע"פ אותו העניין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים ויסכים הסכמות לסמן בהם חייו בסימנים של זיקוק אלוקי, וקל וחומר שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלוקי חשקם ותשוקתם.

 

שאלה פותחת – דיון בסגנון קצת אחר

"נחנו נעבור חלוצים לפני ה'" (במדבר לב, לב)

כיצד הייתם מגדירים את עצמכם, כחלוצים ומובילים בחברה, או יותר כהולכים בתלם אחרי מוסכמות חברתיות?

באיזה עניין בחייכם אתם מרגישים חלוצים, או לפחות מעוניינים להיות חלוצים?

 

לפרשת מסעי

 

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת מטות

פותחים שולחן – לפרשת מסעי

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת מטות-מסעי

 

 

ישיבה או מכינה

שאלה:

בננו שמיניסט בישיבה תיכונית. במהלך החודשים האחרונים מגיעים רבנים מישיבות ומכינות שונות ומציגים את "מרכולתם" בפני הבחורים הצעירים. בננו הלך כבר לארבע ישיבות ולא מצא בהן את עצמו, והוא מתחיל לחשוב על מכינה קדם צבאית כאופציה רצינית. כהורים, חבל לנו מאד. לבננו יש יכולות לימודיות גבוהות, ואנו חוששים כי אופי הלימוד במכינה ולאחריו השירות הצבאי המלא יוציאו אותו לגמרי מן הלימוד הישיבתי. כמו כן, אנו חוששים מן ההשלכות העתידיות של הבחירה הזו על תחומים נוספים בחיים, כמו שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד. לדעתנו הוא פשוט עוד לא מצא את הישיבה "הנכונה" עבורו, או שמראש הגיע לישיבות הללו עם איזושהי חסימה. מצד שני, איננו רוצים ללחוץ עליו כי ידוע הכלל ש"אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ", ובנוסף איננו שוכחים כמובן שהוא כבר לא ילד קטן, ועליו להחליט בעצמו. אנחנו רוצים להדגיש כי רצוננו שיבחר בישיבה ולא במכינה מותאם לאופיו וליכולותיו, ולא נובע מכך שאנחנו "סגורים" ולא מאפשרים דרכים אחרות. בננו השני למשל, הוא בעל אופי אחר לגמרי, ובבוא היום יתכן מאד שנמליץ לו ללכת למכינה.

 

תשובות:

 

:

הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות. כל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה. שוחחו עמו על כך, אך לא באופן של הטפת מוסר, אלא מתוך אמון מלא.

 להורים היקרים שלום וברכה,

השלב הבא בחיים של בנכם דורש תשומת לב, התבוננות והכנה רבה משום שהוא איננו עומד לעצמו אלא יש בו בכדי להשפיע על עתידו של בנכם בכל המישורים: האישי, הרוחני, הזוגי והחברתי.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שדווקא הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות.

הישיבה – זו שממשיכה את ישיבתו של אברהם אבינו שהוא "זקן ויושב בישיבה" – היא לבדה החממה להתפתחות התורנית של האדם בישראל כבר אלפי שנים.

אני כותב לכם את הדברים הכול כך מובנים מאליהם משום שדווקא בגלל שהם כך, הם לפעמים נשכחים מאתנו, וכשמדובר בבנכם כלל לא בטוח שהוא יודע ומבין מה באמת עומד כאן על הפרק.

לעשות 4 שבושי"ם ולצאת בידיים ריקות זו עובדה לא נעימה שגם מעלה כמה סימני שאלה כגון: האם בנכם סגור על עצמו? האם הוא יודע מה הוא רוצה ומחפש? מה הפריע לו שם? מה כן היה טוב?

אלו שאלות שיש לברר אתו כשלב שני לאחר שדיברנו והעמקנו בעניינה של הישיבה וחשיבות הבחירה בהווה לחיים העתידיים שלו, החל מהאופן שבו ייכנס לשירות הצבאי ועד לאשה שיבחר להקים אתה את ביתו ולחנך את ילדיו. אפשר להגיד שכל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה.

כשאתם משוחחים אתו בעניין זה, השתדלו להציב יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אל תהפכו את השיחה לשיחת מוסר. שדרו לו אמון מלא. אל תהפכו את הסוגיה הישיבתית שלו לסוגיה שלכם, כאילו שעליו ללכת לישיבה כדי לרצות אתכם. תנו לו בחירה חופשית. זה לא ילך בדרך אחרת וכפי שכתבתם "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ".

השאלה שלכם נוגעת בעניין הישיבות אך לא נוגעת בכלל בחיים של בנכם באופן כללי. האם הבעיה היא רוחנית. כלומר, הבן לא סגור על עצמו מבחינה רוחנית. כן או לא ישיבה. במקרה זה יש לעסוק איתו כאמור בחשיבות הישיבה לשרשרת הדורות, לבחון פרמטרים שונים שחשובים לו בישיבה ולבדוק איזו ישיבה עונה על הכי הרבה פרמטרים. בהמשך כדאי לבנות איתו את הדרך להצלחה בישיבה. בכל זאת מקום חדש עם דרישות חדשות וגבוהות. מומלץ להיעזר בר"מ שלו בישיבה התיכונית או אישיות תורנית בעלת השפעה עליו.

ייתכן שהעניין כאן הוא קושי בקבלת החלטות שמתבטא במישורים נוספים בחייו. במקרה זה יש לעשות עבודה עם איש מקצוע שילמד אותו אחת ולתמיד את המיומנות החשובה הזו. הוא יקבל כלים שיסייעו לו גם בחייו הבוגרים.

לסיום, אחת הדרכים להיכנס ברגל ימין לישיבה הגבוהה היא השקעה בתורה ותפילה בעיקר בחצי השני של כיתה יב. דווקא אז, כשהשמיניסטים מרגישים שהעולם שלהם יש עלילות גבוהה לנסיגה רוחנית בבחינת "אכול ושתה כי מחר בישיבה הגבוהה". דווקא אז להגביר חילים לתורה ולתפילה ולסיים את הישיבה התיכונית עם הראש למעלה.

מאחל לכם הרבה נחת מבנכם. שתזכו שימשיך את שרשרת הדורות מתוך חיבור עמוק לתורה ולמצוות!


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו. אישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות. תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה.

 שלום לכם.

מבלי להכיר אתכם או את בנכם, דומני שרצונכם שהוא ילך בדווקא לישיבה ולא למכינה מובן וראוי בהחלט לכובד ראש. אני בטוח כי שיקוליכם מבוססים ומעוגנים בהיכרות העמוקה והאישית שיש לכם אתו.

ובכל זאת, תרשו לי להתייחס לגורמים המעכבים שכתבתם אודות ההשלכות העתידיות:

"שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד."

ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו:

אלירז פרץ, רועי קליין ויהונתן נתנאל הי"ד, כמו גם להבדיל אל"מ עופר וינטר, לא חשודים כהוא זה על השחיקה בקיום מצוות או חפיפניקיות. דמותם וחייהם משמשים כמגדלור חינוכי ומוזכרים תדיר כמושא לחיקוי.

אני בטוח שגם בקרב החיים, ישנם תלמידים רציניים ביותר שהלכו לצבא ולא רק שלא ניזוקו מכך אלא הכלים והצידה שקיבלו לדרך מהמכינות עזרו להם בהפצת האור ובקידוש ה' בצבא.

כלומר, בוודאי שאישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות.

בכל אופן, מאחר שאמרתם ובצדק, ש"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ", הייתי מנסה להפגיש אותו עם דמויות חיוביות. בהחלט יכול להיות שברגע שהמסר שלכם מגיע ממכם, יש לו קשיים יתרים ורעשי רקע בקבלתו) שלמדו גם בישיבה ונותן להם לפרוש בפניו את התמונה:

שיקולים בעד ובנגד. הניסיון האישי שלהם ועוד.

כך או כך, אחרי שבנכם קיבל את התמונה, הייתי בהחלט משאיר לו את הבחירה ומתפלל לקב"ה שיביא לו את הסיעתא דשמיא לבחור את המקום הנכון ביותר בעבורו.

מאחר ששתי הבחירות ראויות בעיני,  תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה, שגם ככה טומנת בחובה התלבטויות רבות עקב שינוי המצב.

בברכה.

אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, מעביר שיחות וסדנאות לנוער

לתגובות: 

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד::

הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…  הכול סטיגמות. מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.

כדי לענות על שאלה זו, רציתי לקבל חוות-דעת רחבה יותר מאנשים שלומדים ועובדים בתוך עולם הישיבות. היה חשוב לי להסתכל על השאלה מנקודות מבט רחבות יותר, כי לפעמים הנחות היסוד שלנו  גורמות לנו להסתכל על המצב בצרות אופק.

המכתב מביע הנחת יסוד שמכינה זה לא רציני, ואילו ישיבה זה רציני.

יש בו הנחת יסוד שמכינה מוציאה אנשים חלשים מבחינה תורנית, ואילו ישיבה מוציאה אנשים חזקים מבחינה תורנית.  בנוסף, יש הנחת יסוד במכתב, שמכינה מובילה לשירות צבאי ארוך ומתיש ואילו ישיבה מביאה לשירות צבאי קצר.

ההנחות הללו אינן נכונות, ואשתף אתכם במילים של רב שלום הימן.

יש מכינות רציניות מאד, הרבה יותר מישיבות רבות, ויש ישיבות רציניות מאד, הרבה יותר ממכינות רבות.  יש בוגרי מכינות רבים שמקפידים על כל התורה, ויש יוצאי ישיבות רבים שהפכו להיות חילונים או "לייטים" (כלומר שלא מקפידים על תורה ומצוות).

יש יוצאי מכינות שעשו צבא רגיל (3 שנים), או עברו בהמשך לישיבה אחרת ועשו הסדר, ויש יוצאי ישיבות שעשו 3 שנים צבא כמו כולם ואף האריכו את השירות.

הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…

הכול סטיגמות.

בנוסף – ההורים גדלו בעולם שבו לא היו מכינות, וכל מה שהכירו היה ישיבות הסדר עתיקות או ישיבות גבוהות רציניות. אלא שמפת הישיבות והמכינות השתנתה רבות מאז, עד כדי כך שהמציאות הזו זרה להורים רבים.

מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.

יותר מזה: מי שלא רציני – יש יותר סיכוי שהמכינה תהפוך אותו לרציני מאשר ישיבה, כי ישיבה לא מתעסקת בדברים כאלה ואילו מכינה כן.

 

סוף דבר – אין בזה כללים. הכל תלוי בילד עצמו, מה מושך אותו, איזה מקום שובה את ליבו ואיפה הוא מרגיש בבית.

בברכה ובהצלחה,

שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל.  שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שכבר יבחר מקום.

מכיוון שאני עוסק רבות בהכוון השמיניסטים, אני בהחלט מזדהה עם הדילמה.

פעמים רבות אני מרגיש שהנער הניצב בפניי יכול לפרוח ולהתפתח בישיבה וחבל יהיה לבחור אחרת. בנוסף לזה חשוב לזכור שמבחינת הצבא הרבה יותר קל לעבור מישיבה למכינה מאשר להיפך. (או במילים אחרות כמעט בלתי אפשרי לעבור ממסלול של מכינה למסלול של הסדר)

הכותבת מדגישה בסוף דבריה את הכלל ש"אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ" ונדמה לי שכאן טמון המפתח של כל העניין:

לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו, למרות שייתכנו רגעים שדברים אלו רק יגבירו את הבלבול… אני מאמין שבסופו של דבר העצמת הבחירה ודיון מעמיק בכלל השיקולים יעזרו לבנים להגיע לכלל החלטה מושכלת. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שהוא כבר יבחר מקום.

פעמים רבות קורה שהבנים בוחרים במסגרת אחת ולאחר זמן קצר הם מרגישים ש'זה לא זה' ומחפשים מסגרת אחרת. יש לזה חסרונות אבל גם לא מעט יתרונות. הגמישות המאפשרת תיקון תוך כדי המסלול היא היום דבר נפוץ. הרבה פעמים הבנים הללו שבוחרים מסגרת שבה הלימוד הוא פחות אינטנסיבי מתחילים לחפש משהו שיותר מתאים לרוחם ולשאיפותיהם, הם דוחים את השירות בעוד שנה וגם חוזרים ללמוד לאחר השרות הצבאי להם.

בנוסף לכך אני ממליץ להתייעץ עם הר"מ של הבן לעיתים (עוד) שיחה ממנו יכולה לעזור לבנים לראות ביתר בהירות את מצבם ולכוון באופן מדויק יותר את בחירתם.

המון הצלחה!

 

הרב דוד זולדן, מחנך בישיבה תיכונית:

להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה, אך המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות שלכם.

 ראשית, בחירת מסגרת ההמשך היא החלטה דרמטית המלווה בחששות רבים וחשוב שתעשה מתוך בחירה של המתבגר. חשוב להבין כי המתבגר נמצא בשלב בו הוא מגבש את זהותו האישית בכלל ואת זהותו הדתית בפרט. זהו תהליך של בירור וחיפוש טבעי ובריא העשוי להוביל לגיבוש זהות אישית ודתית מגובשת ויציבה אך עלול להוביל לבלבול וזהות מפוזרת. בחירת מסגרת ההמשך היא קבלת החלטה המקבעת במידת מה את הזהות האישית והדתית. כמובן שישנם רבים שגם לאחר מכן 'נודדים' בין מסגרות שונות כחלק מאותו תהליך. "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (ע"ז יט ע"א)  – קודם ללימוד תורה יש לכוון את חפץ הלב, את הרצון, את הזהות. לאחר מכן ניתן לבחור מקום בו חפצים ללמוד  -"לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ". (שם)

להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה. מחקר שנעשה באוניברסיטת בר-אילן מצא כי להורים יש את ההשפעה הרבה ביותר על בחירת מסגרת ההמשך של המתבגר (יותר מהרמי"ם בישיבה התיכונית ואף יותר מקבוצת השווים החברתית). המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כיום ישנם מכינות "ישיבתיות" רבות ואפשר לכוון ולהמליץ לבדוק אותם, מתוך אמון כי המתבגר ידע לזהות את המקום בו ליבו חפץ. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות ההורים.

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

ככל ההורות שלנו צומחת, אנחנו לומדים להאריך אט אט את החבל אליו קשור הילד המתבגר. לעתים נמצא שמורכב עבורנו להאריך את החבל. הילד המתוק והצדיק הוא כבר איש, ראוי להגן על עם ישראל, איש עם שיקול דעת , עם מחשבות, ועם נטיות נפש עצמאיות.

לגבי בנכם היקר מפז – גם אם הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה, עם פוטנציאל לגדול בבית מדרש על 'רמה גבוהה', לבו נוטה לאווירה שבבית המדרש של המכינה. ויכול מאד להיות שדווקא שם הוא יצמח  ויעלה  במעלות הקדושה, התורה, והיראה, מתוך מחויבות לדוגמה אישית, ומתוך רצון למשוך את החברים מעלה מעלה. עתים שאנו מכוונים גבוה, מתוך רצון שהילד יגדל בתורה וביראה ובמידות, אך אם נמצא שזה לא מתאים לרצונו של הילד, התוצאה תהיה הפוכה לחלוטין. ברור, אם כן, שמתיקות התורה תתגלה במקום בו יחפץ לבו. הבן היקר בדק מספר ישיבות [היום ההיצע הוא עצום, ב"ה], והחליט לכיוון של המכינה. תברכו אותו במאור פנים. תנו לו להרגיש שאתם שמחים בבחירתו וקשובים לרחשי ליבו. והעיקר- תרבו בתפילה. תכוונו לשפע של אהבת תורה  ודבקות בו יתברך. בהצלחה רבה!

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

פינת הרב גודמן: הכוון לעתיד בכיתה י"ב ושמירת אחריות




.
הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל
.
להקלטת התוכנית המלאה: הורות והתבגרות: הכוון לעתיד לתלמידי י"ב
 

 

הורות והתבגרות: הכוון לעתיד לתלמידי י"ב

בסוף כיתה י"ב, המתבגרים והמתבגרות ניצבים בפני התלבטות, והרבה פעמים הם נמצאים לבד בהחלטה כמעט בלעדית, לעומת התקופה בסוף כיתות ו' או ח' שבו ההורים שותפים להחלטות המתבגרים ואפילו מחליטים עבורם. לאן פניהם מועדות? – צבא / ישיבה / מכינה? וההחלטות הגולרליות האלה על העתיד הקרוב משפיעות גם על העתיד הרחוק – לכן ההכרעה כה משמעותית. בתוכנית הזאת הרב שיינפלד, שמלווה כבר הרבה שנים תלמידים בכיתה י"ב, מדבר על הכוונת מתבגרים בשנה זו. מה תפקידם של הורים ואיך הם יכולים לסייע – אם בכלל – לבניהם? מה המשמעות של השנה זאת, שהיא בעצם השנה לפני שהבן בעצם עוזב את הבית? איך מבססים תשתית נכונה של הקשר עם הבן? האם אנחנו ההורים הכלל אמורים להתערב בהחלטות נער שעוד מעט לוקח אחריות על הגנת מדינת ישראל? האם להורים יש כלים כדי לכוון? והאם ההורים מעוניינים במקום שטוב לבנם או בעצם במקום שטוב להם ההורים? ולגבי החשש של הבנים שידרשו להשתנות.

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

 

קטעים מתוך התוכנית:
קטע מתוך התוכנית:

 

 

הרב אלי שיינפלד : הכוון לעתיד לתלמידי כיתות י"ב

הרב אלי שיינפלד, ר"מ כיתה י"ב ומחבר הספר 'הבן שלי מתבגר'
לפינת הרב גודמן: הכוון לעתיד בכיתה י"ב ושמירת אחריות

 

עוד בנושא עם לב אבות:

ישיבה או מכינה  בננו שמיניסט בישיבה תיכונית. יש לו יכולות ללמוד בישיבה, אולם הוא חושב על מכינה. אנו חוששים כי הלימוד במכינה ואחריו השירות הצבאי המלא ישחקו אותו מבחינה דתית. מה לעשות?

עוד עם הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר – תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר – איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

מחלה ושמה פרפקציוניזם – לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

מבחן התוצאה – כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

יפה השתיקה? -לגבי ההתבגרות המינית, לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

מה יעשה הנער?  האם אתה יודע היכן בנך גולש?

הבן מבקש להמשיך ללמוד בישיבה

שאלה: הבן שלנו בן 25. הוא מסיים שמונה שנים בישיבה וכשאנחנו מדברים איתו על לימודים ועל העתיד הוא אומר שהוא לא ממהר ורוצה להמשיך בישיבה עד שירגיש אחרת… מה יהיה? מה נעשה? הוא צריך להתחיל לחשוב על פרנסה ועתיד!

תשובה: טרם שאענה, רוצה הייתי להעלות כמה שאלות :

האם דרכו של הבן מאז ומתמיד 'לקחת את הזמן', להתקדם בקצב שלו, ולבחור מתי נכון לו לפעול? האם הוא הססן, דחיין? האם התבגר נפשית עם שאר בני גילו, או מאוחר יותר?

האם ניחן הבן בביטחון עצמי, או אולי האמירה שהוא לא ממהר זו דרכו לברוח מהתמודדות?

האם אתם חשים בבנכם שבאמת חשקה נפשו בתורה?

מהי המדיניוּת בישיבה בה הוא לומד ביחס לבחורים בני גילו? האם מעודדים ללמוד לאורך שנים ארוכות, או שמא מעודדים לאחר כמה שנים לצאת ל'חיים האזרחיים', בכל תחומיהם? האם יש הכוונה אישית בנושא?

בוודאי יש תלמידי ישיבה בגיל זה שתורתם אומנותם ממש. הם אלו שעשויים להיות בבוא היום מורי דרך לרבים, וכל שנה נוספת שהם יושבים בישיבה מעלה את שיעור קומתם הרוחנית. גם את פרנסתם ימצאו בע"ה בתחום התורני במסגרות השונות.

רוב בחורי הישיבות מוצאים את דרכם במוקדם או במאוחר בתחומי תעסוקה אחרים, והם בעלי בתים אוהבי תורה ומקדישים עיתים לתורה.

ביחס לבנכם, פתחתי דווקא בשאלות המאפיינים האישיים, מפני שיש פעמים שהדבקוּת בספסלי בית המדרש עשויה להיות כיסוי לקשיים אחרים, וחשוב לשלול את קיומם של קשיים אלו לפני שדנים בנושא ברמה האידיאולוגית. לחילופין, אם יש בהם ממש, יש מקום לעזרה מקצועית.

אם מדובר באידיאולוגיה או הרגשה, יש לכם שותפים סמויים ומשמעותיים בהכוונת בנכם – ראשי הישיבה. מותר וחשוב לברר מול ראשי הישיבה מהי המדיניוּת שלהם ככלל, ואיך הם רואים את מקומו של בנכם בפרט. שיתוף פעולה שלהם (מתוך הנחה שבנכם קשוב לדעתם) יוכל לקדם בירור עמדות וציפיות, וביחד לבנות תוכנית לשנים הבאות.

בהתחשב בעובדה שמדובר ב'ילד גדול', בן 25, צריכים הדברים להיעשות בידיעתו ובחלקם בנוכחותו, מתוך כבוד והערכה.

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית

הבן לומד בישיבה ואינו חושב על העתיד

 

 

עוד מהרב ברלינר בלב אבות:
מהי האחריות של ההורים בשידוכים של ילדיהם?
"הורות והתבגרות" בנושא: מוכנות ובשלות לנישואין
יציאת תלמידים ותלמידות לפנימייה (מאמר עם הרב איתן אייזמן, הרב זאב מנדלסון והרב משה ברלינר)