תגית: לג בעומר

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים

להאזנה להקלטת התוכנית:

.
 
 קטעים עם כתוביות מתוך ההקלטה:

 

 

.
הרב דב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים, מייסד מערך להכשרת מורים "לפני ולפנים" ומייסד בית המדרש להתחדשות
.
עוד עם הרב דב זינגר בלב אבות:

"הורות והתבגרות": ממשמעת דתית למשמעות דתית – האם למתבגרים שגדלו בבתים דתיים יש עומק דתי או האם קיום המצוות אצלהם הוא רק עניין של הרגל? האם/איך ניתן לחלץ אותם מן ההרגל ומן ה"מובן מאליו"?

חינוך לדתיות – כיצד מעצימים את עולמו הדתי של הבן/הבת? משפת המעשים לשפת הנפש

חינוך עקיף – כמה פעמים מרגישים שמה שאנחנו אומרים לילד נכנס לאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה? על חינוך שעוקף את הדיבורים..

עוד על לג בעומר בלב אבות:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

מה בין רשב"י ל"אבסולוט" – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

 

"משחקים באש" – השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו…

קוראים יקרים, ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת משנה שעברה בל"ג בעומר.

במסגרת תפקידי כמורה וכמחנך כיתה, קבלתי את המלצת מנהל בית הספר בו אני עובד ויצאתי לבקר במדורות תלמידי (אגב, שמחתי לראות כי לא הייתי המורה היחיד מבית ספרנו שביצע ביקור מסוג זה…)

קצת אחרי חצות… שוטטתי בין מדורות התלמידים הפזורות ברחבי העיר למשך כשעתיים וברצוני לשתף אתכם כאמור, ברשמים מביקור זה. התובנה הבסיסית והמרכזית היא שהשטח בוער והתוכן חסר – אנו משחקים באש.

אומנם, במקבץ המדורות הראשון בו ביקרתי התקבלתי בזרועות פתוחות מלאות אהבה וחום (תרתי משמע). פגשתי בתלמידים שמחים, מאורגנים בתנועות נוער מסודרות וממוסגרות, שרים שירי מדורה, ממלאים את אש המדורה בחום אנושי ומעניקים משמעות חיובית לכינוסם.

אולם, למציאות שונה בתכלית הגעתי במקבצי המדורות אחרים בהם ביקרתי ברחבי שכונות רבות בעירנו היפה. את פני קיבלו ילדים ונערים נדהמים (שאינם תלמידינו), המחפשים את עצמם ואת מקומם, רודפים משטות אחת לחברתה, ומעיסוק בשתיה חריפה לרדיפה זולה אחר בנות הנענות לשברי חיזור אלו. ילדי כיתה ה' (גילאי 10-11) יושבים סביב מדורה לבדם ללא מבוגר ומעסיקים את עצמם בהליכה על פלטת עץ המונחת על האש ("משחקים באש" כבר אמרנו?). חברי כיתות י"א-י"ב מרעילים את עצמם בנרגילות וסיגריות לקול צרחות הדיסק ברכב המנגן בעקשנות את אותו שיר דיכאוני בפעם ה-62 כמנין שנות המדינה ללא הפסקה. תלמידי כיתות ט' וי' עוסקים בתחרות שתיה חריפה ובני נוער רבים אחרים משוטטים בעיר ללא מטרה.

במרקם אנושי מגוון זה חסרו לי אנשי חינוך, מדריכם ומדריכות, מורים ומורות מנהלים ומנהלות שיבקרו את תלמידיהם ויכוונו אותם למטרה מסויימת ולכיוון מסויים. דמויות יקרות אלו הרואים בחייהם שליחות, נעדרו מנוף המדורות וחסרה השלמת העבודה החינוכית הקשה וההשקעה המרובה בין כותלי בית הספר. אין בכוונתי שאנשי החינוך הנ"ל ישמשו בתפקיד שיטור ו/או בתפקיד אחראי משמעת, אלא כאנשי חינוך משמעותיים המכוונים ומנחים את התנהגות התלמידים ובאים לחלוק מנסיונם וממאור פניהם.

עם זאת ואולי אף מעבר לכך, בעיקר חסרתם שם אתם – ההורים. היכן הייתם? האם ישנתם בשקט כשילדכם בן העשר עמד בשעה שתיים בלילה במרכז המדורה בין להבות האש? היה נוח לכם לדעת כי ילדכם חשוף לזרים שאינכם מכירים ואינכם יודעים את זהותם (כמוני לדוגמא)? האם בכלל הצלחתם להירדם כאשר בנכם ערך עם חברו תחרות שתיית אלכוהול? כיצד בנכם חזר הביתה לאחר בילוי מפוקפק זה? מה היו השלכות האלכוהול על גופו ובריאותו? לאלו תכנים נחשף ב"מדורה"? מהי המדורה עבורו? האם מקום פורקן נטול משמעות ואחריות, הממלא לילה שלם ללא שינה בריקנות מוחלטת, מהוה חלק מהתפריט החינוכי אותו אתם רוצים להעניק לילדכם? כיצד בנכם יאמין לכם כשתסבירו לו כי חינוכו יקר וחשוב בעינכם, בעודכם מפקירים את מדורתו באופן מוחלט? האם האמירות "תשמור על עצמך" ו\או "תעשה חיים" מספיקות על מנת שבנכם יצליח לעצב אישיות בוגרת, אחראית ונבונה בסביבה כה עויינת? האם למקרה המזעזע הבא שלא נדע או נשמע בחדשות שמקורו באותו שעמום המוביל לוונדליזם נוכל לומר "כיצד הגיעו למצב כזה…"? האם בילוי כמתואר לעיל לא מדליק את כל הנורות האדומות וזועק להתערבותנו?

תהיות רבות על חינוך ילדינו עלו לי בסיורי ורק חלק קטן מהן שטחתי לפניכם. פנייתי אלכם, כפנייתי אל עצמי, באה ממקום כואב אך מאמין כי עדיין לא מאוחר…

אנו משחקים באש – בואו נהיה נוכחים ונכוון את ילדינו כיצד להתחמם מאש המדורה, אך לא חלילה להישרף ולהיכוות ממנה!

בהצלחה לכולנו במדורות הבאות.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

.

עוד על ל"ג בעומר:

מה בין רשב"י ל"אבסולוט" – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים –

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

פרשת אמור

1. "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג, טו)

 

שאלה לדיון: תכלית ימי הספירה

חז"ל אמרו על ספירת העומר (מנחות ס"ה, ב): "שתהא ספירה לכל אחד ואחד". מהי לדעתכם המטרה או התכלית של ספירת העומר? מהי העבודה הפנימית שעלינו לעשות בימים אלו?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • מעיין הנדלר, מועדים לחסידות (סמסטר שני, עמ' 34) ע"פ דברי רבי מרדכי ליינר מאיזביצה, 'מי השילוח' ח"ב אמור, ד"ה "וספרתם":

תכלית ימי הספירה היא הפנמת האירוע הגדול שהתרחש ביציאת מצרים. אנו יוצאים למסע בו עלינו לעשות סדר באור המופלא שקיבלנו בליל הסדר. לא ביום אחר, אלא במשך חמישים יום.

הדברים הגדולים בחיים נוחתים עלינו בבום. אירועים חד-פעמיים וממוקדים שהופכים לנו בדקה אחת את החיים. לידה, חתונה ומוות, מתרחשים בנקודה אחת ומציבים אותנו במקום אחר לגמרי. גם אם התכוננו אליהם ודמיינו אותם שוב ושוב, הם תמיד יהיו פיצץ באמצע החיים. ככה זה קורה , וככה זה מוכרח לקרות. השינויים האלו כל כך גדולים עד שאי אפשר לבצע אותם בתהליך, הם מוכרחים ליפול עלינו. בלי זה, פשוט לא היינו נותנים להם לקרות.

אבל, השינוי האדיר הוא רק תחילת הסיפור. אם לא נפנים את מה שקרה בו, נאבד את תוכנו במקרה הגרוע, או גרוע מכך: נתפרק לגורמים. כשוך הסערה, יתחיל תהליך אמתי, הכרחי ואיטי. רק אז נתחיל לקלוט מה בעצם קרה לנו ומהו המקום החדש שאליו 'נקלענו'. בסיומו של תהליך נוכל לחיות עם השינוי ולהפיק ממנו את המרב.

היציאה ממצרים קרתה ב'בום'. ה' שלף את בני ישראל ממ"ט שערי טומאה ו'העיף' אותם לשמי שמים. בני ישראל היו מוכרחים לצאת בלי לשאול שאלות. עוד טיפהל'ה התעכבות, והם היו נתקעים שם לתמיד. זה היה מאורע ניסי ומופלא שהפך את העולם, אבל הוא היה כל כך מופלא עד שהיה עלול להתאדות כמו חלום. מהנקודה הזו בני ישראל היו מוכרחים להתפכח ולהבין מה בעצם קורה פה. מה זה אומר להיות בני חורין ומה רוצים מהם.

הצעד הראשון, במסע ספירת העומר שלנו, הוא לעשות סדר באור המופלא שקיבלנו בליל הסדר. לא ביום אחר, אלא במשך חמישים יום אנחנו צריכים לעכל אותו. בספרי החסידות מובא שה"ספירה" בספירת העומר היא מלשון "ספיר" – אבן יקרה ומאירה. העבודה של ספירת העומר היא לקחת את האור הגדול של ליל הסדר ולהאיר על ידו את עצמנו ואת כל חלקי האישיות שלנו.

 

 

  • ספר החינוך, מצות ספירת העומר, פרשת אמור:

כמו תלמיד השואף לצאת לחופש הגדול וסופר את "ספירת הגומר", כך גם אנו סופרים את הימים לקראת מתן תורה. הספירה לקראת מתן התורה גורמת לנו להפנים את תכלית קיומנו כעם ישראל ואת עיקר הסיבה בגללה נגאלנו ממצרים – קבלת התורה וקיום התורה.

משורשי המצווה. על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקימוה…

ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל, ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.

 

 

  • שפת אמת, פרשת אמור, תרמ"ד:

בימים אלו מתעוררת כל שנה מחדש התשוקה לקב"ה אשר הייתה לבני ישראל ביציאת מצרים. וכשם שאז הייתה תשוקה זו הכנה לקבלת התורה, כך כגודל התשוקה אל הקב"ה בימי הספירה נזכה לקבל הארה חדשה בחג מתן תורה.

במצוות ספירת העומר כבר כתבתי במקום אחר שעל אלה הימים נאמר יודע ה' ימי תמימים, דרשו חז"ל: כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וכמו שכתוב במדרש אימתי הם תמימים, כשעושין רצונו של מקום. כי התמימות הוא הדביקות בשורש, שזה עיקר מצוות ספירת העומר לתת הראשית לקב"ה, ונמשך ברכה ודבקות לשורש על ידי הפרשת הראשית עד סופו. וכמו כן, בזמן הזה, שהוא עיקר גידול התבואות ואילנות, לכן צריכין להידבק בה' יתברך בימים אלו והם הכנה על כל השנה. וכמו כן בדורות. בימים אלו אחר יציאת מצרים, שנמשכו בני ישראל אחר הקב"ה במדבר כמו שכתוב "זכרתי לך חסד נעורייך". ובוודאי מזה נשאר זכירה בשמים לדורות, ממילא יש התעוררות בנשמות בני ישראל להתבטל אליו יתברך בימים אלו. לכן כתוב "וספרתם לכם", כי הזמן מוכשר עתה לכך. ולאשר דור המדבר היו באמת תמימים, שהרי נמשכו אחריו כבהמה כמו שכתוב במדרש בפסוק "משכני אחריך נרוצה". לכן זה הזכות עומד לפניו…. שנשאר התעוררות הימים האלה בכל שנה ושנה. וכמו שהיה אז מעשה זה הכנה לקבלת התורה, כמו שכתוב אחרי זה "הביאני המלך חדריו", כמו כן, כפי הבירור וחיפוש התשוקה אליו יתברך בימי הספירה וכו' כך זוכין אחר כך בשבועות לקבל הארה חדשה מקבלת התורה.

 

2. "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח)

 

שאלה לדיון: צער בעלי חיים

מה לדעתכם צריך להיות היחס שלנו לעולם החי? מה עושים כאשר ישנה התנגשות בין צער בעלי חיים לצרכיו של האדם (שחיטה ואכילת בשר, ניסויים בבעלי חיים לצורך רפואה, לבישת בגדי עור, פיטום אווזים)?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הרב אליעזר מלמד, אתר ישיבה, הלכות צומח ובעלי חיים:

ישנו איסור מהתורה לצער בעלי חיים, ואף מצווה לטרוח על מנת להסיר מהם צער. לפי ההלכה מותר לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מבשרם, אולם ראוי להצטער מעט על שאנו נאלצים להורגם.

יש להתייחס אל בעלי החיים ברחמנות ובהגינות, וישנו איסור מהתורה לצער בעלי חיים. ולא רק לצער אותם אסור, אלא אף מצווה לטרוח כדי להסיר מהם צער, כפי שלמדנו ממצוות פריקת החמור, שאדם הרואה חמור רובץ תחת משאו, מצווה שיפרוק המשא מעליו, כדי למנוע ממנו צער. ומכאן למדנו שבכל עת שאדם רואה חיה סובלת, וביכולתו לעזור לה, מצווה עליו לנסות להצילה ממצוקתה.

לכאורה קשה, שאם כן, איך אנחנו שוחטים בהמות, חיות ועופות, ואוכלים מבשרם, הלא אין לך אכזריות גדולה מזו? אלא שהכלל הוא, שכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לבעלי חיים, אזי תורכי האדם קודמים… אבל שלא לצורך חיוני לאדם , אסור לצער בעלי חיים ומאחר והבשר נחוץ מאד למזונו של האדם, התירה לנו התורה לשחוט בהמות וחיות כדי לאוכלם. בנוסף לכך, ישנו ספק מהי מידת הסבל שהשחיטה גורמת לבהמה, שיתכן ורגע השחיטה קצר כל כך עד שכמעט אינה מרגישה סבל…

אף שלפי ההלכה מותר לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מבשרם… מכל מקום ראוי להצטער מעט על כך שהננו נאלצים להורגם. כי באמת במצב האידיאלי של העולם, בני האדם היו יכולים להסתפק במזון מן הצומח, ורק לאחר שהעולם כולו ירד ממעלתו בעקבות חטא אדם הראשון וחטא המבול, גבר חוק הטבע, ובני אדם אוכלים בעלי חיים. אבל מצד האמת האידיאלית ראוי שנצטער מעט בעת שאנחנו רואים את סבלם של בעלי החיים.

 

 

  • ד"ר אברהם שטינברג, ספר אסיה א', עמ' 263-269

על פי חזון הצמחונות של הרב קוק, האידיאל אליו שואף העולם הוא לחזור לצמחונות כפי שהייתה בראשית האנושות. אמנם הבשר הותר באכילה, אולם המצוות בתורה המגבילות את אכילת הבשר באופנים שונים מובילות אותנו אט אט אל עבר המטרה העליונה הזו, בה נחזור אל המוסר הגבוה כלפי בעלי החיים.

מרן הרב קוק זצ"ל הקדיש מקום נכבד לעניין בעלי-חיים בתפיסת ההלכה ומחשבת ההלכה… בפרקים מתוך הספר "חזון הצמחונות והשלום" שליקט הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"), קובע הרב זצ"ל, שבראשית היווסדות האנושות נוצר המוסר הגבוה של זכויות בעלי-חיים, ואכן לאדם הראשון לא הותר בשר באכילה. "אולם כשירדה האנושות, עם השתכללותה, ולא יכלה לשאת את זוהר האור הגדול ונשברו כליה" – היה צורך להתיר בשר לאכילה, מימי נח ואילך. ברם, לעתיד לבוא, כשהאנושות תשתכלל ותגיע למדרגה גבוהה "תצא השאיפה הצפונה למשפטי בעלי חיים מנרתיקה בבוא העת". ואולם עד אז, "באו המצוות בסדר אכילת הבשר, בצעדים המובילים למטרה העליונה" והרב זצ"ל הולך ומונה את כל המצוות והמגבלות באכילת בשר עם הסבריו העמוקים והיסודיים: כיסוי דם חיה ועוף, מצוות השחיטה, אותו ואת בנו, שילוח האם מעל הבנים ועוד.

בתוך מסגרת כללית זו של יחס התורה לבעלי חיים, עומד צער בעלי חיים במקום בולט.

 

  • הרב יחיאל האופט, אתר ישיבה, הלכה ומנהג, צומח ובעלי חיים:

באופן כללי כאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לצער בעלי חיים מתחשבים בצורכי האדם (ולכן מותר ללבוש בגדים העשויים מעור). במיוחד מותר לצער בעלי חיים אם הדבר נוגע לכלל (כמו בעניינים רפואיים), ואין להחמיר בכך אפילו ממידת חסידות (אלא אם כן ניתן להגיע לאותן תוצאות בדרכים אחרות). אולם ראוי להשתדל להימנע מצער בעלי חיים כאשר הצורך אינו גדול (כמו אכילת כבד אווז).

בגדים העשויים מעור:

הנודע ביהודה כבר חידש שאין בעניין זה צער בעלי חיים, כיוון שבעלי החיים מתים מיד. ויתרה מכך, במקרה זה, גם אם יהיה צער, כיוון שזה לצורך האדם – אין איסור. הנודע ביהודה אוסר רק את הציד לשם ההנאה והספורט.

שימוש בבעלי חיים לצורך רפואה:

"שרידי אש" מביא את שאלת התוספות בעבודה זרה כיצד ניתן לסרס בשביל מלכים, והלוא יש בכך צער בעלי חיים? ומתרץ תוספות שכבוד מלך הוא כבוד לכל ישראל, ובא כבוד רבים ודוחה צער בעלי חיים. ומסיק מכאן שעולה מכך שכל דבר הנוגע לכלל ישראל אין להחמיר בו ואפילו מדין מידת חסידות. על כן מותר לרופאים לבצע ניסויים רפואיים בבעלי חיים, שהרי זה לצורך כלל ישראל. מובן שאם ניתן להגיע לאותן תוצאות ללא ניסויים על בעלי חיים – אין לעשות זאת. וכן, אם יש אכזריות בניסוי, וניתן להגיע לתוצאות דומות בדרכים אחרות, יש לבחור בדרכים אחרות.

פיטום אווזים:

כיום השתכללה השיטה: מכניסים לאווז כעין קשית קטנה לתוך הפה ומחדירים לו באמצעותה דייסת אורז גרוס מהולה במים. בתהליך זה נמנעת פציעת הוושט. התופעה היחידה שנותרת היא גדילת הכבד פי שמונה, וקיימת אותה תחושת מחנק.

מעיקר הדין, צער בעלי חיים הותר לצורך האדם כפי שהבאנו לעיל. כאו יש צורך כלכלי גדול, גם אכזריות אין בעצם התהליך מאחר שלא דוחפים לגרונם דבר, אלא הם מקבלים אוכל בקשית פלסטיק. על כן מעיקר הדין זה מותר. אלא שיש מקום להעיר שהרגשת המחנק עדיין קיימת והאווזים סובלים מאד מכך. מכל האמור עולה כי מי שמחמיר על עצמו ואינו צורך כבד אווז, תבוא עליו ברכה… ועל כל אדם לחשוב לעצמו אם סבלם של ברווזים ואווזים אלו מוצדק, כדי שאני אקבל כבד אווז בכמה שקלים פחות.

 

 

שאלה פותחת:

"אלה הם מועדיי" (ויקרא כג, ב)

בפרשתנו מפרטת התורה מהם המועדים הנקראים "מועדי ה'".

מהו המועד "שלכם"?

איזה חג או יום בשנה אהוב עליכם במיוחד? מדוע?

 

 

 מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת אמור

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת אמור