תגית: לחץ חברתי

פרשת שלח לך

1. "ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה" (במדבר יד, כד)

 

שאלה לדיון: לחץ חברתי

בפרשתנו מסופר על כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא נכנעו ללחץ החברתי של המרגלים האחרים והביאו רוח אחרת אל בני ישראל. כיצד לדעתכם ניתן לעמוד מול הכוח האדיר של השפעה חברתית, במיוחד בגיל הנעורים? האם ככלל עדיף להיות "בזרם" או להיות עצמאי לגמרי?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • הרב אברהם בהר"ן, החברה והשפעתה עמ' 27:

לחברה ישנה השפעה אדירה על האדם, לטוב ולרע. האדם צריך להכיר בכך ולהשתדל בכל כוחו לנצל זאת אך ורק לקבלת השפעה חיובית.

אדם השואף לעלות בדרך השלמות האמתית, ולצעוד בעקבותיו של אבינו אברהם העברי, אשר זכה להיקרא כך משום שהיה לו העוז לעמוד לבדו מעבר אחד בעוד העולם כולו עומד מן העבר האחר, אדם כזה מן ההכרח שיהיה מודע לכוחות האדירים של החברה המאיימים להסיט אותו מדרכו זו.

עליו להבין על בוריה את התלות של נפש האדם בחברה. עליו להכיר את דרכי השפעתה, את אמצעי הנגד שהבורא העניק לאדם לשמור על עצמאותו, ואת התחבולות שניתן לנקוט בהן כדי לדחות ולהדוף את ההשפעה השלילית של החברה. עליו גם לדעת כיצד לנצל טבע זה של האדם להיות מושפע השפעה חיובית, לצורך יצירת ובניית אישיותו המקורית והעצמאית שהיא כולה חיובית.

זה מול זה ברא ה' את האדם. מול חולשתו של האדם נוכח כוח ההשפעה האדיר של החברה, קיימת באדם ישות ייחודית, המבדילה ומייחדת אותו מאחרים, והיוצרת תחושה ותודעה של בסיס מוצק ואיתן בתוכו פנימה. תוך הישענות על בסיס זה יוכל לעמוד מול ניסיון ההשפעה מן החוץ.

 

  • רמח"ל, מסילת ישרים בביאור מפסידי הזהירות:

במצב בו החברה לועגת למי שהולך בדרכי ה', יש להתאזר בגבורה ובאומץ רוח על מנת לעמוד כנגד החברה. על אדם הנמצא בסיטואציה כזו לחשוב כי אילו היו לועגים לו על מאמציו להרוויח כסף, היה בוודאי ממשיך להתאמץ ולא מתחשב בדעתם של הבריות. קל וחומר בנושא החיוני הזה, השייך לנשמת האדם ולעיקר חייו.

ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעיג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם. ויחשוב בדעתו, כי לו היה לו להרוויח ממון הרבה – ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו? כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג! ועל דרך זה הזהירו זיכרונם לברכה (אבות ה, כ): הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. ודוד אמר (תהילים קיט, מו) "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", שאף על פי שרוב המלכים עסקם ודיבורם בדברי גדולות והנאות, ודוד, שהיה גם כן מלך, לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה, תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם – הנה לא היה חש לזה כלל, ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה, אחרי שכבר השיג האמת, אלא מפרש ואומר "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". וישעיה כמו כן אמר (ישעיה נ, ז): "על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש".

 

  • הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, צז:

האדם צריך לדעת להשיב תשובה ברורה על שאלת ה"איכה". לא להתנכר לעצמיותו.

ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור…

חטא אדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו. לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת "איכה", מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוויה לאל זר… וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל.

באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות והלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה.

 

 

 

2. "טובה הארץ מאד מאד" (במדבר יד, ז)

 

שאלה לדיון: ראייה חיובית, אופטימיות

שנים עשר המרגלים הלכו לתור את אותה ארץ, אולם נתנו פרשנות שונה לחלוטין למראות שנגלו לפניהם. עשרה מהם הוציאו את דיבת הארץ ואמרו: ארץ אוכלת יושביה היא, ואילו כלב בן יפונה ויהושע בן נון התבוננו על הדברים באופטימיות ואמרו: טובה הארץ מאד מאד.

מדוע לדעתכם יש לנו לפעמים נטייה לפרש את המציאות באופן שלילי, לשפוט התנהגויות של אנשים אחרים בביקורתיות, לראות את הרע? כיצד ניתן לצבוע את המציאות בצבעים יפים יותר, להתאמן בראייה חיובית?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • צבי איל ואלי טייב, מי שטעם יין הונגרי, עמ' 20-27:

הדרך בה אנו מתבוננים על הזולת היא השתקפות של הדרך בה אנו מתבוננים על עצמנו. אם איננו רואים את הצד החיובי שבזולת, כנראה שגם על עצמנו איננו מביטים באופן חיובי. יש לחזק את האמון שלנו בעצמנו, ללמוד לקבל מחמאות ויחס חיובי כלפינו, וכך נצליח להשיב יחס חם לסובבים אותנו ולגלות בהם את הטוב.

 

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם (ספר משלי). חכמתו של שלמה המלך בספר משלי מלמדת אותנו שכמו המים, שבהם משתקפים הפנים, כן בליבו של הזולת משתקף ליבנו. היחס שלנו לזולת הוא השתקפותו של יחסנו לעצמנו…

כמים הפנים לפנים – התחושות שמתגלות לנו כשאנו נמצאים בחברתם של אחרים, משקפות לנו את מה שאנו מרגישים באשר לעצמנו ולא תמיד מודעים לו.

כשקשה לנו להחמיא לעצמנו – קשה לנו לקבל מחמאות, ואף קשה לנו להחמיא לאחרים.

אלו הן שלוש "מראות" בתוך הנפש שלנו, שבהן משתקפות זו מול זו מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם הזולת.

המראה הראשונה היא הדרך שבה אנו מתייחסים לעצמנו ומעריכים את מי שהננו.

המראה השנייה היא הכישרון שלנו לספוג את יחס הסביבה ולהפנימו, להוקיר יחס חיובי ואוהב ולקבל ביקורת בבגרות.

המראה השלישית היא יכולתנו להשיב יחס חם לסובבים אותנו, המידה שבה אנו מגלים כלפיהם חיבה ומעריכים אותם בגלוי.

שלוש המראות הן שלוש השתקפויות של כוח האהבה והאמון בנו…

חיזוק האמון בעצמנו צריך לחזק את אמוננו בסובבים אותנו, בקרובים וברחוקים.

 

  • ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן רפב:

הדרך להגיע לראיה חיובית היא על ידי ברירת הטוב מן הרע והתמקדות בו. יש לחפש אחר הנקודה הטובה שיש בכל דבר ובכל אדם (גם אם היא קטנה וכמעט לא מורגשת), לבודד אותה מן הרע ולהתמקד בה. התנהלות כזו תביא בסופו של דבר גם לשיפור ממשי במציאות.

 

דע, כי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה…

ועוד מעט ואין רשע – שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב, שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצווה או דבר טוב מימיו, ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב  בתשובה על ידי זה. וזהו: ועוד מעט ואין רשע – על ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על ידי זה.

 

  • בעל הנתיבות שלום בשם הסבא מלכוביץ, נתיבות החינוך פד:

ראייה חיובית מתחילה באמונה כי כל יהודי הוא יהלום, אבן יקרה. לעיתים מכוסה הוא בבוץ, אולם הבוץ רק דבוק אליו מבחוץ, ובשום פנים לא חלק מהותי ממנו. אם רק נסיר את הבוץ, אורו יתחיל לנצנץ.

יהודי, אפילו נפל הרבה ממדרגתו ושקוע בטיט היון, אין להתייאש ממנו, שהרי הוא כמו אבן טובה ויהלום שנפל לבוץ, שצריך רק להרימו ולרחוץ אותו מהבוץ שנדבק בו, ומיד יתחיל אורו לנצנץ…

 

 

שאלה פותחת – דיון בסגנון קצת אחר…

"טובה הארץ מאד מאד" (במדבר יד, ז)

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מקטרים על הארץ (חם בטבריה), על המדינה והשלטון (שמאלנים פה כולם), על החינוך (לא יודעים אפילו מה זה שמע ישראל, כל היום עם הסמארטפונים) ועוד.

אז בואו ננסה בלי ציניות:

מה בעצם טוב בארץ הזו? מדוע לא נחליף אותה בארץ אחרת?

מה טוב במדינה ובשלטון שלנו? (במערכת החינוך, המשפט ועוד)

מה אני הכי אוהב כאן, אשר בזכותו אשאר בארץ הזו ואבנה בה את ביתי בע"ה?

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת שלח

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת שלח

על שינויים בתרבות השתייה (החריפה…) של ילדינו

שינויים בתרבות השתייה

מכתב גלוי להורים לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה..

 

בשנים האחרונות מתרבים הדיווחים על צעירים מתוכנו שחלק מתרבות הפנאי שלהם כולל צריכת שתייה חריפה. הדברים מגיעים לשיא לקראת פורים, ולעתים מתוך פורים נוצר הרגל המגביר את הנורמה לאורך השנה כולה. המסמך הבא מבקש להיות מעשי. אין בו רעיונות עמוקים על ימי הפורים, אלא ניתוח ישיר של תופעת השתייה בפורים ולאורך השנה, תוך ניסיון לזהות מספר נקודות כֶּשל נפוצות.

א.      נפתח בפורים.

 

בחלק גדול מהקהילות מקיימים מסיבה למבוגרים. בה בעת, רוב בני הנוער נמצאים במוסדות הלימוד בליל פורים וממילא אין עבורם תכנית פורים בקהילה או בסניף. ברם רק "רוב" בני הנוער נמצאים במוסדות – ולא כולם. בכל קהילה קיימת קבוצה שאינה לומדת במוסדות פנימייתיים (או במוסדות עירוניים שבהם עושים מסיבת פורים ראויה). דווקא קבוצה זו, שחלקה לעתים חלשה יחסית מבחינה תורנית, נותרת ללא מסגרת או הכוונה, בלילה שבו מאמינים הם כי מצווה "לעשות שמח", בין השאר באמצעות ריבוי שתייה. לעתים הם מנסים להצטרף למסיבה של מבוגרים, אך לפעמים הם חשים שאינם רצויים שם. אחרים אינם מעלים על דעתם להשתתף במסיבה של המבוגרים, ונוסעים לעיר "לחפש את השמחה".

קבוצה זו "נופלת" בין הכיסאות. ההורים עסוקים במסיבותיהם וסומכים על מסגרות החינוך הבלתי-פורמליות, אך בסניף יודעים כי רוב הצעירים נמצאים במסגרת בתי הספר ואין רואים טעם או יכולת לארגן פעילות מכוונת לקבוצה קטנה. בפועל, אין מי שלוקח על עצמו את האחריות החינוכית בערב רווי סכנות זה. התוצאה היא הפקרות נוראה – צעירים בגילאי תיכון ש"חונכו" כי יש מצווה דתית להרבות בשתייה, בפרט בערב זה, משוטטים ללא הכוונה וללא מסגרת חינוכית או תורנית שתכוון או תכיל את שכרותם.

ב.      גילאי חטיבת הביניים

כן קיימת קבוצת סיכון נוספת – גילאי חטיבת הביניים. לרובם אין מסיבה בבית הספר בערב פורים ובה בעת אין הם מוזמנים למסיבה של ההורים. אף בני גיל זה חשים גדולים דיים כדי להשתכר (הרי הם בני מצווה ומחויבים במצוות…). ההורים אינם מודעים (או אומרים לעצמם: "לפחות בפורים ניתן לילד להשתולל קצת. מה כבר יקרה"…). התוצאה היא נערים בגיל צעיר מאוד, ללא בגרות או בשלות, ששותים לשוכרה ללא מסגרת תורנית או חינוכית תומכת או מכוונת. לעתים הילד אומר להוריו שהוא "הולך לסניף". ההורים חושבים שכוונתו לפעילות מסודרת ואילו הוא מתכוון למקום מפגש טכני שמהווה נקודת הזנק לבילוי אחר, מסוכן למדי. מעבר לבעיה החינוכית-מוסרית, השכרות חוברת לעתים לחוסר הבגרות ומביאה חלילה לסכנה פיזית או לפגיעות מיניות (כן, בפורים. על ידי ילדינו), וד"ל. כל זה חובר לאווירה הכללית של "ונהפוך הוא" המתפרשת כהיתר להתרת הרסן בתחומי צניעות והתנהגות, "וכדי בזיון וקצף" (לא רק בעיני שרות פרס ומדי…).

ג.       הצעות מעשיות

  1. ברמת הקהילה: מומלץ כי בכל קהילה יקבעו מי לוקח אחריות חינוכית על שתי קבוצות אלו של צעירים (וצעירות…) בליל פורים (ובעצם, גם לאורך השנה): האחת, גילאי תיכון שאינם לומדים במוסד פנימייתי או במוסד שמארגן פעילות איכותית בפורים, והשנייה, גילאי חטיבת ביניים. האחריות יכולה להיות מוטלת על רכז נוער, תנועת הנוער או כל גורם אחר. עליהם להודיע לנוער מראש מה הם כללי ההתנהגות במסיבת הפורים. אם אין מבנים מסגרת פעילות ראויה ומוגנת בליל פורים, יש להודיע מפורשות להורים שאין תכנית לגילאים אלו. בה בעת, ראוי שאותם אחראים יקיימו שיחה פתוחה ונעימה עם הצעירים, עוד לפני פורים, על אתגרי פורים מצד אחד ועל גבולות אישיים דווקא בלילה זה, מצד שני.
  2. ברמת המשפחה: על ההורים להיות מודעים לסכנות ולאתגרים הטמונים באופי הבילוי בליל פורים, ו"לקחת אחריות" על מעשיהם של ילדיהם המתבגרים, כל בית לפי דרכו. יש לברר בדיוק לאן הצעיר מתכנן ללכת ומה תכנית הערב שלו. באחת: "לא יודע", "נראה", "תלוי בחברה" אינן תשובות קבילות בערב רווי סכנות רוחניות ואולי חלילה פיזיות. הגיעה העת לנוכחות הורית משמעותית.
    בשיחה נוחה ונינוחה, מתוך דיאלוג וכבוד, יש לעזור לו לגבש כללי עשה ואל-תעשה בדבר אופי ההתנהגויות שהוא יסכים להצטרף אליהן בלילה זה. למותר לציין ששיחת תיאום ציפיות כזו לא ניתן לקיים כשהנער עומד ליד הדלת בליל פורים עצמו, ויש להקדים ולקיימה כמה ימים קודם.
  3. ברמת הכיתה: על המחנכים להוסיף, בצד השיעורים היפים בהם עוסקים בעומק הרעיונות של המגילה וימי הפורים, גם שיעור שבו ישוחחו יחדיו על תרבות החגיגות של פורים, על סכנות ועל בלמים אישיים.

 

ד.        שתייה

 

 מכאן לעניין העקרוני של שתייה, לאו דווקא בהקשר לפורים. קיימים דיווחים רבים על עלייה תלולה במספר הצעירים העוסקים בשתייה חריפה בזמן הפנאי, אם במסגרת קומזיץ או פוייקה ואם במסגרת מסיבת יום הולדת או ב"סעודה שלישית" שהצעירים מארגנים לעצמם כאשר אין נוכחות של מבוגר בבית. אצל חלק זה בילוי קבוע במוצאי שבתות ואצל בוגרים יותר – בחתונות. בכל המצבים אין מדובר ב"כוסית" של "לחיים" אלא בשתייה מרובה, לעתים עד כדי שכרות. הפאבים לדתיים, הצומחים כפטריות אחר הגשם בכל עיר, מלאים במיטב בוגרינו המשמשים גם דוגמה אישית לצעירים יותר.

להתרחבות התופעה חוברים גורמים שונים: תרבות פוסט-מודרנית נטולת מעצורים; הגברת ההתעניינות בשתייה אצל דור ההורים הדתיים-לאומים (ראו את מדורי היין בעיתונות שלנו או את הבקבוק היוקרתי בשולחן השבת); היכרות עם שתייה חריפה דרך "טיש" שחלק ממקדמי רוחות החסידות מארגנים (לטעמי, טיש יכול להיות מצוין, אך שתייה חריפה בטיש בגיל תיכון היא טעות חינוכית שיש למחות נגדה) ועוד. לזה הוסיפו מאפיינים של גיל ההתבגרות, נכונות ליטול סיכונים, רצון לחוות חוויות ולחץ חברתי, והנה קיבלנו תמהיל רווי אדים מסוכנים.

ה.      "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך"

 

אמנם כן, "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך". עיקר החינוך הוא להרבות אור, להוסיף תורה ואידאלים וכו'. ברם, נוסף על הגישה החינוכית העקרונית הזו (הרואה את העיקר בחינוך "חיובי"), יש צורך גם בהתמודדות ישירה הכוללת שיחות הסברה מפורשות הן להורים הן לצעירים. דומה הדבר לזהירות בדרכים. פשיטא שבנושא זהירות בדרכים עיקר השינוי מושג באמצעות חינוך למידות טובות, אך הכול מבינים שבינתיים יש צורך גם בהסברה ישירה על הנושא עצמו וסכנותיו. דא עקא, בעת שקהילות ובתי ספר רואים בעין יפה שיחות בנושא "זהירות בדרכים"; עדיין קיימת אצל אנשי שלומנו התנגדות רחבה מאוד לשיחות בנושא אלכוהול. הן קהילות והן מוסדות חינוך אינם מוכנים לאפשר הסברה חיונית כזו ("זה לא באמת קיים אצלנו"; "העיקר זה חינוך למידות טובות"; "זה יוציא שם רע על הישיבה\אולפנה\קהילה"; "אצלנו הנוער תמים וזה יפגע בתמימותו ויתן לו רעיונות"). בה בעת, הורים רבים פשוט אינם יודעים כיצד לדבר על זה עם הצעירים.

ו.     ברשותכם, אבקש להתייחס בקצרה לנימוקים אלו:

 

  1. אילו הייתה הצעה למקד את כל הפעילות החינוכית רק במלחמה נגד נגעים, אכן היו צודקים המבקרים הטוענים שהעיקר זה חינוך לדברים חיוביים. אך אכן העיקר הוא להמשיך לחנך בע"ה לתורה גדולה, לערכים, לאידאלים ועוד. הקריאה היא לאפשר (ואף ליזום!) גם הסברה מעת לעת בנושא נקודתי בוער זה. מותר לדבר גם על "סור מרע" ולא רק על "עשה טוב", אף כי זה העיקר.
  2. הטענה כי "הנוער שלי הוא תמים, חבל להכניס לו רעיונות לראש" – היא עצמה תמימה. הנוער מכיר אישית חברים שעסוקים בשתייה חריפה. אנו לא נחדש לו דבר. מבוגר החש קושי לעסוק בנושא בצורה ישירה מוזמן להציג את הדיון כשאלה, "מדוע אחרים עוסקים בזה כבילוי פנאי לגיטימי…". אף התורה וחז"ל לא התביישו ולא היססו מלדבר בצורה גלויה וישירה נגד מגוון תחלואי העולם הזה. אף כאן עלינו ללמוד מהם.
  3. החשש שיֵצא שם רע על המוסד או על הקהילה שאִפשרו לקיים שיחות הסברה – מובן, אך שֵם רע גדול פי כמה יֵצא אם חלילה יתברר בפרהסיה שצעירים מהמקום עסוקים בשתייה חריפה בפועל.
  4. סוף דבר, צריך לדבר ולחנך, בעיקר למסרים גבוהים, אך גם להתמודדות עם קשיים ממוקדים. בצד החינוך, צריך לא לחשוש מהטלת גבול. לא להתבייש לקבוע גבולות גזרה של התנהגות רצויה לעומת התנהגות אסורה, אף אם לדעת הילד זה מיותר ("אבל אימא, זה רק יין וכולם שותים…") ולפי הצורך להגביל הליכה למקומות בעייתיים.

 

ז.       שיקול דעת

 

כבכל סוגיה חינוכית, יש להיזהר מבהלה או היסטריה. נדרשים שיקול דעת והתמודדות עניינית, אך גם הסרה של התחפושת היוצרת דימוי שכל אתגרי החינוך הם אצל השכנים וה"אחרים". בנפשנו הדבר.

התורה עצמה אינה מסתפקת רק בחינוך, אלא מציבה מצוות מעשיות שחלקן יוצרות גם גדר ממשי מפני נפילות אפשריות. בהקשר שלנו בולטת ביניהן, "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו" (דברים כב, ח). חז"ל כבר לימדו אותנו כי אין החיוב של בניית "גדר הגנה" מיועד רק לגגות. עלינו לבנות "גדר" בפני כל דבר העלול להוות סכנה לבני ביתנו או לאחרים.[1] עלינו להבין כי "נפילה" עלולה להיות לא רק מהגג אלא גם בעקבות שתייה, בעת שמחה או מסיבה, בפורים או לאורך השנה. חובתנו הבסיסית כמבוגרים וכהורים היא לא רק לחנך באמצעות מסרים נעלים, אלא גם בעזרת הסברה מצד אחד והצבת גדר וגבולות ממשיים מצד שני.

פורים שמח!

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

 

 עוד בנושא:

בני נוער ותרבות האלכוהול מאת אבי רומנו

למה הם שותים אלכוהול מאת הרב אלישע אבינר

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית מאת יאיר אפטר 

 


[1]     "אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם" (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש יא; שולחן ערוך, חושן משפט תכז, ז), וכן קיצור שולחן ערוך: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה" (סימן קצ).

"למה לכולם מרשים ולי לא"

אין מצב שהמילים האחרונות לא מוכרות לכם. הרי זה התכסיס הידוע (והיעיל) ביותר שהילדים משתמשים בו כדי להשפיע עלינו. וכי איזה הורה רוצה שהבן/ת שלו יהיה שונה מכולם? וכי יש דבר נורא יותר מלהיות המסכן שצריך לעזוב באמצע רק בגלל ההורים הקשוחים והאטומים שלו?… וזה חוזר בווריאציות שונות: "לכל הבנות בכיתה שלי מרשים לחזור באחת ורק אני צריכה להיות כמו תינוקת שחוזרת עד אחת עשרה", "לכל החבר'ה בשבט יש פייסבוק ורק אני באווט טוטאלי".

האמת חייבת להיאמר שהטענה אינה מופרכת מן היסוד, והיא צריכה להילקח בחשבון במערכת השיקולים. גם אם אני מעדיף שבני לא ישתמש בדבר מסויים או ישתתף בפעילות כזו או אחרת, אם הדבר יגרום לו להיות חריג בחברה ושונה מכולם יש מקום להתחשבות מסויימת בדבר.

יחד עם זה צריך לזכור שני דברים: לא צריך להאמין אוטומטית למשפט "לכולם מרשים ורק לי לא". ייתכן שברגעים אלו ממש בשלושים ושניים בתים של בני הכיתה של בני נשמעת בדיוק אותה הסיסמא וההורים התמימים פשוט בולעים את הפיתיון. מעבר לזה, גם אם כולם עושים דבר מסויים אין זה מחייב אותי, וזכותי כהורה לקבוע את המדיניות החינוכית בבית שלי. אני מכיר אבא אחד שכאשר היה שומע מפי בנו את המשפט – "אבל למה לכולם… ורק לי לא?" – היה לוקח אותו אל הדלת, פותח אותה ואומר: אתה רואה מה כתוב על הדלת? משפחה לוי. כשיהיה כתוב כאן משפחת 'כולם' תעשה מה שכ-ו-ל-ם עושים… ".

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

עוד מאמרים בנושא:

אמא- אבל לכל האחרים מותר…! /  הרב יונה גודמן – איך להגיב כאשר הילדים שולפים את הקלף המנצח- "אבל לכולם מותר!"?

אז למה לכולם יש?! / הרב יוני לביא – שיטת ה"כ-ו-ל-ם" מפורסמת להפליא בין הילדים ואפקטיבית להפליא אצל ההורים. שוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו שולפים את האשראי וקונים מוצרים שאנחנו לא רוצים או מתירים דברים שאנו יודעים שלא יעשו טוב לילד שלנו. כיצד מתגוננים מול נשק יום הדין שמערטל אותנו שוב ושוב מעקרונותינו ההוריים?

חינוך למתבגרים – חלק א: בחירה נכונה בחיים

חינוך למתבגר : בחירה נכונה בחיים

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים  לחצו כאן.

לאתר של ד"ר אבולעפיה

לחלק ב של ההרצאה: חינוך להכלה והיכלות לבחור

דר מיכאל אבולעפיה

 

עוד עם ד"ר מיכאל אבולעפיה:

חינוך להכרח ולחופש – חלק א

חינוך להכרח ולחופש – חלק ב

חוצפת המתבגר – איך להתחבר לנער מתבגר? הדרך להתמודד עם החוצפה – כדרך להתחבר אליו

חינוך למתבגרים – חלק ב: חינוך להכלה והיכלות לבחור – איך מעודדים בנער יכולת הכלה? איך עוזרים לו לבנות כוחות נפשיים להתמודד עם מציאות קשה, ולראות את הטוב מתוך מציאות חשוכה? איך נעזור לו לשכלל את ההבנות שלו?

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק א – נשירה סמויה היא תופעה מדאיגה, בה אחוז גבוה מאוד של ילדים שנמצאים רשמית בכיתה הם בעצם מנותקים ממנה. איך נלחמים בתופעה? איך מחזקים את הזיקה של הנוער ללימודים?

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק ב – סרטון המשך על נשירה סמויה: יןלדים שנמצאים בבית הספר פיזית אבל לא נפשית – הילד לא לומד ולא מתחבר חברתית. מה עושים עם ילד שחושב שאף אחד לא איכפת לו ממנו?

שילוב הומור בחינוך – שילוב הומור בחינוך ככלי להתנהלות מול הילדים במקום הכלים 'הישנים' של הטלת מרות. התוצאות מפתיעות.

פרשת משפטים

1. "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג, ה)

 

שאלה לדיון: סיוע למי שאינו מסייע לעצמו

האם לדעתכם צריך לעזור למי שאינו מתאמץ לעזור לעצמו? האם יש לעשות חסד רק למי שמשתדל בעצמו לצאת מ"הבוץ"? (דוגמאות: חבר שלך מסתובב ב"פרצוף חמוץ" ואינו יוזם שיחה עם אף אחד, מורה מתלבטת אם לסייע לתלמידה שאינה מתאמצת בלימודים, אימא רואה את החדר ההפוך של המתבגר שלה ומתלבטת אם לסדר אותו)

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • חזקוני על הפסוק "עזוב תעזוב עמו":

המצווה לעזור בפריקת החמור היא רק במידה ובעל החמור גם שותף למאמץ. אם הוא מתחמק מאחריות בטענה כי המצווה מוטלת על השני לא מוכרחים לעזור לו.

שלא יהא בעל החמור הולך ויושב לו ואומר הואיל ועליך המצווה אם רצית לפרוק פרוק. לכך נאמר "עמו", אם הוא מניחו, הרשות בידך להניחו. "עמו", אי אפשר לפרוק משאוי בהמה אלא בשני בני אדם זה פורק מצד זה וזה פורק מצד זה.

  • הרב שלמה וולבה, עלי שור, חלק א' עמ' קצא:

לא פעם הסיבה שהשני אינו יוזם שיחה או קשר אינה מפני שאינו מעוניין בקשר, אלא מפני שהוא מצפה כי חברו יהיה היוזם. כך לפעמים עוברים ימים ושנים בהם כל אחד מצפה שהשני יאיר לו פנים ויפנה אליו. על כך אמרו חכמינו: הוי מקדים שלום לכל אדם. תהיה אתה הראשון.

כל בני אדם מחכים זה לזה, כל אחד רוצה שחברו יאיר לו פנים. התלמיד מצפה להארת פני רבו אך גם הרב מצה להארת פנים מצד תלמידו בנים סומכים על חמלת הוריהם אך גם ההורים רעבים ותאבים ל"הזרחת שמש" מאת בניהם… ושני כוחות אלה הם היסוד לחיי החברה האנושית: האחד – רעבון כל אדם להארת פני הזולת והשני – כוח הנתינה של הארת פנים השתול בלב כל בעל נשמה ונתבונן קצת ביחסי בני אדם איך לפעמים חיים איש בצד חברו מבלי למצוא דרך ושפה זה אל זה אם ננסה למצוא את המקור לכך נראה כי תמיד אדם מחכה שהלה "יתחיל" להתקרב אליו וככה מחכים עד בוש…

הרב מצפה לתלמידו שיתקרב אליו ויציע לו ספקותיו ובעיותיו ואילו התלמיד מחכה לרבו שיפתח לו פתח ויקרב אותו או: רב בעירו רוצה שעדתו תשתף אותו בכל פעולותיה, תשאל לעצתו ותסור למשמעתו, ואילו העדה ממתינה ליוזמת הרב שירד לתוך בעיותיה ויהא מעורב בחייה וככה יכולים לחיות שנים על שנים מבלי להתקרב זה לזה ובינתיים הולך ומתרחב ביניהם תהום כל אחד חושב על הצד שכנגדו שיש לו טעמים ונימוקים כמוסים להישאר רחוק – ואין כאן לא טעם ולא נימוק רק דעת חסרה כאן והידיעה הראשונה שעלי להזריח שמשי ולהאיר פנים להתבונן ולא להעלים עין!

כמה גדולים ונפלאים דברי חז"ל, ומה נפלאה דרכם לקפל בתוך הנהגה פשוטה ומעשה קטן סודות כה גדולים והרי קילו כל תורת הדעת והארת הפנים בציווי קצר זה: הוי מקדים שלום לכל אדם!

  • הרא"ה קוק, אורות הקודש ג שטז:

האדם צריך לשאוף להיות טוב לכול. גם אם עומדים בפניו עיכובים גשמיים ורוחניים, אל יעצור את רצונו להיטיב.

כשמתגבר האיווי להיות טוב לכול, אז יודע האדם שהארה מעולם העליון באה אליו ואשריו אם הוא מכין מקום הגון בלבבו, במוחו, בפועל כפיו ובכל רגשותיו לקבל את האורח הנישא הזה… וכל המניעות והעיכובים, הגשמיים והרוחניים המעכבים את קבלת הרעיון הקדוש הזה אל תוכיותו, אל יעצרוהו. על כולם ילחם, ובמעוזו יחזיק, ויישא דעו למרחוק, להחזיק במידותיו של מקום, הטוב לכול, ורחמיו על כל מעשיו.

 

2. "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ג)

שאלה לדיון: עצמאות ולחץ חברתי

האם לדעתכם יש "ללכת עם הזרם" ולפעול על פי תכתיבים חברתיים כאשר מדובר בנושאים שאינם שליליים במהותם, אך גם אינם חיוביים? (לדוגמה: כולם קובעים ללכת למעיין, מדפיסים חולצות זהות, מאזינים לאותה מוסיקה)

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • הראיה קוק, אורות הקודש ג, רכא, קמ:

אדם צריך להיות נאמן לעצמיותו ולעולמו הפנימי, ולא להיגרר אחר עולמותיהם של אחרים.

כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגדם יפה בצרור החיים שלו.. אבל הוא צריך לרכז את חייו בעולמותיו הוא, בעולמות הפנימיים שלו, שהם לו מלאים כל ומקיפים את כל. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.

חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איכה מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמתית נאבדה ממנו.

 

  • הרב אברהם בהר"ן, החברה והשפעתה עמ' 124:

כאשר אדם נמצא בחברה טובה והוא מנסה להבליט את ייחודיותו על ידי מעשה של חריגה מן הכלל, אין לכך הצדקה באופן עקרוני, והדבר יביא לו נזק.

כדי לקבוע שיש הצדקה ליחיד להתנהג בהנהגה מיוחדת שאינה תואמת את הנהגת הכלל, יש לנקוט בזהירות מיוחדת. יש להתייעץ ולשאול שאלת חכם, ולקבל הכוונה על טיב ההנהגה, צורת הביצוע, אורך הזמן, וכל מה שקשור בזה. יש להיזהר מן הנטייה הטבעית שבאדם להבליט את ייחודו בפעולותיו גם כשאין כל הצדקה מעשית לכך ולא יושג כל שיפור במצבו בעניין זה. הנהגה כזאת, אם אינה באה לשם התועלת והשיפור, בהכרח היא מביאה נזק כאשר הוא נמצא בחברה טובה.

 

שאלה פותחת: בדידות

"אם בגפו יבוא, בגפו יצא" (שמות כא, ג)

אנשים רבים, ביניהם בני נוער ומתבגרים, חווים בדידות בחייהם.

מתי לאחרונה חשתם בודדים? בעקבות מה? מה סייע לכם לצאת מן הבדידות?

האם הווצאפ והאמצעים האלקטרוניים למיניהם פותרים את בעיית הבדידות?

נסו להיזכר במקרה בו סייעתם למישהו לצאת מן הבדידות. כיצד עשיתם זאת?

 

 

 

 מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת משפטים

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת משפטים

 

חברים בעייתיים

שאלה: הבן שלי – בן 14 – התחבר עם חבר'ה בעיתיים ביותר, ויש ירידה אצלו מכל הבחינות – לימודית, דתית, התנהגותית. איך עוצרים את זה לפני שמאוחר מדי?

תשובה: התחברות עם חברים בעייתיים באה בדרך כלל לפצות על קושי אישי. החברים החדשים נותנים לעיתים תחושת שייכות, תחושת ערך עצמי שלא תמיד הבן מקבל או מרגיש שהוא מקבל במקום אחר. במילים אחרות התיאור של ירידה רוחנית, ירידה בלימודים, חברים בעייתיים הם הרבה פעמים הסימפטום ולא הבעיה.

על מנת לפרוץ דרך ולהתקדם, חייבים לאבחן את הבעיה. את האבחון הזה כדאי לעשות בשיחות איתו – אם הוא מוכן לשוחח (והרבה פעמים במצבים כאלה ערוצי התקשורת עם ההורים די חסומים…), אפשר לעשות בשיחות עם מוריו ומחנכיו ואפשר להיעזר באנשי מקצוע.

לאחר שיש אבחנה – צריך לטפל בבעיה. במקביל לטיפול בבעיה חשוב לשקול ולעשות כמה דברים:

  1. לחפש חוויות הצלחה. לחפש הצלחות קטנות בלימודים, למצוא תחביב חדש (לדוגמא: רכיבה על סוסים, נגינה בגיטרה וכו'), למצוא התנדבות עבור הבן במקום שהוא מרגיש שהוא תורם והוא שייך.
  2. להציע סוגי בילוי חדשים. או במקביל לעזור לו להשתלב עם חברים רצויים (בכתה או בתנועת הנוער). אפשר להציע את הבית כמקום לאירוח של מסיבה, פעולה וכו'.
  3. צריך לדעת שלהטיל איסור על פגישה עם החברים ה'בעייתיים' זו משימה שקשה מאד להצליח בה. גם אם מצליחים, זו בדרך כלל הצלחה זמנית. אפשרות אחרת היא דוקא לנסות ולהכיר טוב יותר את החברים החדשים ולראות לעומק האם באמת החברות מזיקה או שאולי היא דוקא מועילה. גם אם תגלו שיש בה נזק, אם תכירו את החברים החדשים יותר לעומק תוכלו לכוון את בנכם כיצד לנווט את עצמו בתוך החברות הזו – מתי להשתלב ומתי להתרחק? מתי להוביל ומתי להתחמק? מתי לעמוד על שלך ומתי לוותר?

אם תצליחו לנתח איתו סיטואציות (מבלי להטיף לו מוסר…), הוא ילמד הרבה מאד מההתנסות הזו ויתחסן כנגד השפעות מזיקות. צריך לזכור שכשאדם זוכה לשמוע דברים איכותיים הוא בסופו של דבר מפנים אותם, גם אם בהתחלה הוא דוחה את הדברים הללו על הסף.

בהצלחה.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

 

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

צלליות של חברים בעייתיים מסביב לכוסות בירה

3 שאלות ותשובות

שכתוב תשובות ל-3 שאלות שנמסרו בשיחה בעל פה

א. תפקיד ההורים כאשר הבן מגלה חוסר מוטיבציה לימודית

ליצור אווירה של לימוד אישי, מקום שקט. אווירה של לימוד אישי כדוגמא. לזכור שלימוד והצלחה דורשים רצון והנאה. ישנן ארבע ברכות לפני התפילה כאשר הראשונה היא על הנאה מעצם הלימוד. כאשר אנחנו כהורים לוחצים על הילד ללמוד, פוחתים גם הרצון וגם ההנאה מהלימוד. כמובן, לגילאים שונים דרושות מוטיבציות שונות שמתאימות לגילם ולאישיותם של הילדים. הורה שלא מכיר את ייחודיותו של הילד, לא יוכל למצוא את הדרך להשפיע עליו.

חשוב לכבד את הילד ולהדגיש במיוחד את כוחותיו ואת זכות בחירתו. אם לא, הוא יעשה את זה בלאו הכי בדרכו. בשולחן ערוך האמירה היחידה המנוסחת בלשון 'אסור' מופנית להורים: "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול" (קיצוש"ע קמ"ג, י"ז).

ב. תפקיד ההורים כאשר בנם נגרר אחרי חברים שליליים

האם שלחנו את ילדינו לחברים שליליים? ההתייחסות שלנו אליהם כעצמאים וחכמים והגדרתנו אותם כטובים, מפנות אותם לחברה טובה. אם נראה לכם כהורים שחברת הילד לא מתאימה לחינוכו, טוב לפתוח איתו בשיחה. חשוב שזו לא תהיה הרצאה אלא שיחה עם הילד שבה תחשבו ביחד איתו מה טוב לו. חברים זה מלשון חיבור. חברים הם יסודות האישיות במיוחד אצל ילדים.

במיוחד צריך להיזהר ולבדוק לְמה אנחנו מתייחסים כשלילי. כל הדרכים לא מובילות לרומא אבל כל השיטות יכולות להוביל לקדושה. לפעמים פחד מדחייה, פחד שאני (הילד) לא מספיק טוב, מרד נגד הורים כפייתיים וחוסר חיזוקים גורמים לילד לפנות לחברה שלילית. לעומת זאת, תמיכה בדימוי העצמי של הילד יכולה לכוון אותו לחברה חיובית יותר.

צריך לשמוע מהילד מה חשוב לו, מה כואב לו. שמיעה בלי ביקורת מאפשרת לנו ללמוד מהי הבעיה. הסדר הוא תמיד ללמוד וללמד. תוכחה עצמית חייבת תמיד לבוא לפני תוכחת הזולת, במיוחד לפני תוכחת הילדים. כאשר אנחנו פתוחים, הילדים שלנו ירצו להתייעץ איתנו. אם לא, שום דבר לא יעזור. אלף פסיכולוגים לא חזקים כמו הורה טוב אחד.

ג. תפקיד ההורים כאשר הבן נמשך אחרי שתיית אלכוהול

שתיית אלכוהול לרוב היא כדי להוכיח שאני מבוגר, עצמאי או כטיפול עצמי בכאבים אישיים, כאבים בחברה, כאבים בבי"ס, כאבים בבית או בעיות אחרות. היכרוּת ופתיחות יעזרו לנו לגלות את הבעיה.

לזכור שלכל דבר רע (אצל אנשים נורמליים) יש מטרה חיובית. הרבה פעמים שימוש בשתייה, ואפילו אלימות, זהו סוג של טיפול עצמי. טיפול שעוזר אבל יוצר בעיות חדשות וגרועות יותר.

הרב ד"ר דניאל סטולפרפסיכולוג קליני

פרשת דברים

1. "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם" (דברים א, יג)

 

שאלה לדיון: תבונה

מהי תבונה? מהו ההבדל בין חכמה לתבונה? האם ניתן לדעתכם לשפר את התבונה שלנו?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • רש"י ורש"ר הירש דברים א, יג, רש"ר הירש בראשית מא, לג:

החכמה היא הכרת הדברים (להכיר את תכונותיהם וייעודם), ואילו התבונה היא היכולת לחדור אל בין הדברים, ולהסיק מהם מסקנות.

רש"י: נבונים: מבינים דבר מתוך דבר.

רש"ר הירש: ונבונים: אנשים המוכשרים להסיק מן הנתון את המסקנה הנכונה כדי להכריע במשפט הנדון.

רש"ר הירש: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם": אם כי בדרך כלל תקדם חכמה לבינה, כתוב כאן בהדגשה: נבון וחכם. "חכם" קרוב ל"אגם": קליטת היש המצוי. המכיר את העצמים בתכונתם ובתעודתם, הנו חכם. שתיהן נתונות, ואין על האדם ליצור אותן. אך זהו חכם באמת, הלומד את התכונה והתעודה ממי שקבע לעצמים את תכונתם ותעודתם. משום כך חכמת התורה היא החכמה העליונה. –"בינה", "בין": ראייה חודרת אל תוך הדברים, יותר נכון אל "בין הדברים". "ראיית התוך", הכישרון לחדור אל תכונת הדברים עצמם, אלה לא ניתנו לשום הן תמותה. אך "ראיית ביניים", להסיק מסקנות ממנהגם ותכונותיהם של לפחות שני יסודות נתונים, להבין דבר מתוך דבר, זוהי – מלבד הכרת הנתונים – עיקר הפעילות של הרוח האנושית.

  • מלבי"ם משלי א, ב, מלבי"ם משלי כד, ג:

החכמה היא תנועה מבחוץ פנימה – היכולת לאסוף ולקבץ כללים ולימודים שונים אל תוכנו. התבונה היא תנועה מבפנים החוצה – היכולת לעבור בין הדברים שקיבצנו, לחקור אותם, לרדת לעומקם ולצאת עם תובנות.

משלי א, ב: "לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה": והנה הבינה היא נבדלת מן החכמה, שהיא מה שהאדם מבין דבר מתוך דבר…ותחת שהחכמה נאספת אל הנפש מבחוץ, הבינה היא יוצאת מנפש האדם לחוץ לעבור בין הדברים ולחוקרם ולחדור לדעת עמקם ולהוציא התעלומות על ידי היקשי התבונה.

משלי כד, א: "בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן": החכמה היא מקובלת והוא אוסף חוקי החכמה מבחוץ, ומקבץ אל לבו כלליה ולימודיה אחת אחת, והוא נמשל למי שאוסף עצים ואבנים וסיד וכל החומרים הצריכים לבניין הבית ובונה אבן אל אבן, אולם התבונה היא המבין דבר מתוך דבר, אחר שקיבל וקיבץ חוקי החכמה ואסף אותם באמונה, והוא דומה למכונן הבית ומשים עליו הגג והתקרה.

  • אבות ב, יג:

לדעת רבי שמעון התבונה (לראות את הנולד) היא תכונה שניתן לשפר, וזוהי הדרך הטובה שראוי לדבוק בה.

אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי): צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

 

 

2. "לא תגורו מפני איש" (דברים א, יז)

 

שאלה לדיון: תלות בחברה ועצמאות

עד כמה לדעתכם צריך האדם להתחשב בדעת החברה? האם עליו להיות עצמאי לגמרי בבחירותיו או שעליו להתחשב בשיקולים כמו "מה יגידו"? האם ניתן בכלל להתעלם משיקולים כאלו?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, רכא:

הנטייה לחפש את אוצרות חיינו בעולמותיהם של אחרים אינה טובה. עלינו לדעת ולהפנים כי בתוכנו קיים האוצר. האדם נקרא לעבוד את ה' על פי האופי המיוחד שלו ולהתרכז בעולמותיו הפנימיים.

כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים, שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגם יפה בצרור החיים שלו. אלה העולמות ימצאו תיקונם במקומם, אצל המסוגלים לבניינם ושכלולם. אבל הוא צריך לרכז את חייו בעולמותיו הוא, בעולמות הפנימיים שלו, שהם לו מלאים כל ומקיפים את כל. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.

 

  • אלפא ביתא דבן סירא:

חיקוי של הזולת יוצר עיוותים. לכל אחד מאתנו ישנה אישיות שונה ואם נאמץ לעצמנו את אישיותם של אחרים נתקשה אחר כך לשוב לאופי המקורי והייחודי שלנו.

מפני מה העורב הולך ברקידה? פעם אחת ראה העורב ליונה הולכת בטוב, הליכה יפה יותר מכל העופות. ישרה בעיניו הליכת היונה, אמר בליבו: אלך גם אני כמותה! והיה משבר עצמו בהליכה, והיו העופות משחקים בו, נתבייש העורב ואמר: אחזור להליכתי הראשונה. בא לחזור ולא היה יכול, אלא שכח הליכתו הראשונה והיה כמרקד, ולא עלתה בידו לא הליכה הראשונה ולא אחרונה.

 

  • רמב"ם, הלכות דעות פרק ו', א:

תקציר: הנטייה להתחשב בשיקולים כמו "מה יגידו" ולפעול על פי מניעים חברתיים היא נטייה טבעית. לכן יש לדאוג לכך כי החברה ממנה נהיה מושפעים תהיה של אנשים צדיקים וטובים.

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג במנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל חכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם. והוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע (משלי יג, כ), ואומר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' (תהילים א, א). וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיו צדיקים ונוהגים בדרך טובים.

 

 

שאלה פותחת: דיון בסגנון קצת אחר

"אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר ישא איש את בנו" (דברים א, לא)

מהו היחס שלכם לתינוקות וילדים קטנים?

איזה אבא או אמא תהיו? באיזה סגנון תחנכו את ילדיכם?

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת דברים

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת דברים

לקנות לה סמארטפון?

לצפיה בגרסת PDF: לקנות לה סמארטפון  

האם לקנות סמארטפון לבת ולהיכנע ללחץ חברתי?

שיחת ווצאפ מדומה בין אמא לבין הרב יוני לביא לגבי קניית טלפון חכם לבתה בת ה13

 

עוד בנושא בלב אבות:

אז למה לכולם יש?! / הרב יוני לביא. שיטת ה"כ-ו-ל-ם" מפורסמת להפליא בין הילדים ואפקטיבית להפליא אצל ההורים. שוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו שולפים את האשראי וקונים מוצרים שאנחנו לא רוצים או מתירים דברים שאנו יודעים שלא יעשו טוב לילד שלנו. כיצד מתגוננים מול נשק יום הדין שמערטל אותנו שוב ושוב מעקרונותינו ההוריים?

האם לקנות לבן סמארטפון? / משיבים שונים לשאלה השבועית. בננו לוחץ מאד שנרכוש עבורו פלאפון חכם. איננו רוצים לשדר לו חוסר אמון, אך מצד שני, רבים וטובים נפלו בעניין הזה. מה לעשות?

שימוש חכם בטלפון חכם / הרב יוני לביא. שימוש בטלפון חכם דורש היערכות, הכנה ומעקב שוטף. בואו נערוך חוזה עם הנער.

מבט חינוכי על תרבות הווטס-אפ של ילדינו… / הרב יונה גודמן. 1500 הודעות ביום! האם הוואטסאפ הוא כלי שימושי ונחמד או מנהל את חיינו?

פנים חולמניות של נער או נערה שמסתכל למעלה - בשמים עפים תמונות של נעלי ספורט, שטרות כסף, טלפונים חכמים, ומפתחות של מכונית. למה לכולם יש - ילד שרוצה פלאפון, כסף, נעלי ספורט, את הרכב....

אז למה לכולם יש?!

למה לכולם יש - ילד שרוצה פלאפון, כסף, נעלי ספורט, את הרכב....

אם אתם הורים אין מצב שלא שמעתם מתישהו את אחד המשפטים הבאים: "אז למה לכולם בכיתה שלי כבר יש _______ (השלימו את החסר) ורק לי לא?" או "למה לכל הילדים מרשים בשבט לחזור הביתה באחת בלילה ורק לי אתם עושים בעיות?!". מכירים? נתקלתם? מסתבר שכן. שיטת ה"כ-ו-ל-ם" הנ"ל מפורסמת להפליא בין הילדים ואפקטיבית להפליא אצל ההורים. הרי אף אחד מאתנו לא רוצה שיורש העצר היקר שלו יישאר האחרון בכיתה שאין לו סמארטפון חדיש, או שיתייחסו אליו בזלזול רק בגלל ההורים ה'שמרנים' וה'פחדנים' שלו. ושוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו שולפים את האשראי וקונים מוצרים שאנחנו לא רוצים או מתירים דברים שאנו יודעים שלא יעשו טוב לילד שלנו. לא קל להתעקש על עמדתך מול הלחץ המתגבר והנדנודים של הילדים, ובמוקדם או במאוחר ההורים מרימים ידיים ונכנעים.

לא נעים לומר אבל יש סיכוי לא רע שאת השיטה המבריקה הנ"ל הגאונים הקטנים למדו בכלל מאתנו. מתי? אל תגידו שאתם לא זוכרים. זה היה כשהוא (או היא) היה בן ארבע וקם בוקר אחד במצב רוח קרבי והודיע שהיום לא בא לו על בגדים ולהתלבש זה לא בקטע שלו. מה עושים במקרה מביך שכזה?

ההורים הלחוצים והממהרים לא היססו לרגע ושלפו אוטומטית את נוסחת הקסם: "אתה לא יכול ללכת לגן עם פיג'מה, חמוד. כ-ו-ל-ם יבואו עם בגדים. אתה רוצה שכולם יצחקו עליך?!". וזה עבד! תוך תשעים שניות הברנש הקטן היה עטוי במיטב המחלצות, וההורים המרוצים אחזו בידו צועדים אחר כבוד לגן כשהוא לבוש כמו כולם.

דא עקא שאת המסר הסמוי מן הסיטואציה הוא לא פספס. יום אחד כשהוא יהיה בן 15 וההורים יתקלו בו בחצר המועדון בישוב מעשן נרגילה יחד החבר'ה, וירימו גבות בתמיהה, הוא יסביר להם בטבעיות: "מה אתם רוצים? כולם פה מעשנים. אני לא להיות אחרת מכ-ו-ל-ם…".

 

"כאן גרים משפחת לוי"

ובכל זאת, מה עושים כנגד הג'וקר הזה? כיצד מתגוננים מול נשק יום הדין שמערטל אותנו שוב ושוב מעקרונותינו ההוריים? לטובת כל האבות והאימהות המבולבלים נציע כאן ארבעה טיפים שימושיים:

  • אל תאמינו! – סרבו בעקשנות לקבל את הטענה "לכולם בכיתה שלי כבר יש" ודרשו הוכחה אמפירית. "למי יש? תן לי שמות, אני רוצה לבדוק". בירור קצר בקבוצת הווצאפ של ההורים או טלפון למחנכ/ת הכיתה עשוי לגלות, שמשפט הקסם נאמר השבוע בעוד 31 בתים של שאר ילדי הכיתה, ובפועל רק חלק קטן מהם אוחזים במכשיר המדובר.
  • "זו המדיניות שלנו" – אני מכיר אבא שבכל פעם שהבן שלו מנסה להפעיל אליו את השיטה הוא מזמין אותו אל דלת ביתם ומצביע על השלט שמתנוסס עליה 'כאן גרים בכיף משפחת לוי'. "אתה רואה מה כתוב פה, מתוק? כשזה יהיה 'משפחת כ-ו-ל-ם' תעשה מה שכולם עושים. כל עוד זה 'משפחת לוי' – אלו הכללים של המשפחה שלנו!". כלומר, גם אם בבתים אחרים הורים מרשים לילדים שלהם (מסיבות מוצדקות או שלא) דברים מסוימים, אתם כהורים מכירים הכי טוב את הילד שלכם ויודעים מה נכון בשבילו. ייתכן שלפעמים נהיה מוכנים לאפשר דברים מסוימים (כל עוד אינם מנוגדים ל'קוים האדומים' שלנו) כדי לא לגרום לילד להרגיש חריג בין חבריו, אך עדיין לא כל דבר בא בחשבון גם אם הוא קיים אצל אחרים.
  • לעשות מהמניע הנכון – להיזהר לא להעביר לילדים מסר שגוי כאילו יש לעשות דברים 'כדי להיות כמו כולם'. לחנך אותם לעשות דברים מתוך מחשבה ובחירה ולא כדי לרצות אחרים או להתאים את עצמך אל הסביבה.
  • בומרנג – להשתמש בעצמנו בשיטה הזו אבל הפוך. לגבש מדיניות אחידה עבור כלל הורי הכיתה/השבט וכו' ולבוא אל הילדים בהודעה "כל ההורים החליטו שלא מגיעים לפעולות בסניף עם טלפונים. ככה קבעו, מה אתה רוצה, שההורים האחרים יכעסו עלי? אני לא יכול להיות שונה מכ-ו-ל-ם…".

אחרי כל זה מגיע כמובן העיקר: אחריותנו כהורים היא לחנך ולהדריך את הילדים מתוך מחשבה מה באמת הדבר הנכון והטוב עבורם. מה יעזור להם להתקדם ולהתפתח כמו שצריך ולא יפריע להם, חלילה. חשוב שיהיה תיאום בין ההורים (!) ושאת המדיניות המשותפת הם ישדרו בבהירות ועקביות ובעיקר בנחישות, תוך מציאת הזמנים המתאימים ליצירת דו-שיח ולהסברה מתאימה לילדים. בהצלחה!

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

עוד מאמרים בנושא:

"למה לכולם מרשים ולי לא" / הרב יוני לביא – על מידת ההתחשבות בטיעון המנצח..

אמא- אבל לכל האחרים מותר…! /  הרב יונה גודמן – איך להגיב כאשר הילדים שולפים את הקלף המנצח- "אבל לכולם מותר!"?