תגית: לחץ חברתי

בִּתי מבלה בליל שבת מחוץ לבית עם חברות…

בִּתי מבלה בליל שבת מחוץ לבית עם חברות

שאלה: 
בִּתי (בת ה- 13) יוצאת בליל שבת מיד אחרי הסעודה לפגוש חברות וחוזרת בשעות הקטנות של הלילה. אנחנו – ההורים – סבורים שזה לא מתאים לבת לבלות בלילה מאוחר ובמיוחד בליל שבת, אבל היא טוענת שכך נוהגות כל החברות שלה. האם נכון שנלחץ עליה שתישאר בבית בניגוד לנורמה המקובלת בין החברות?

תשובה:
זוהי אכן דילמה קשה להורים. מצד אחד, כמו כל הורה, אתם מעוניינים שילדיכם ייטלו חלק בפעילות חברתית. להיות מקובל בחברה ולחוש תחושת שייכות חשובים מאוד לבני נוער. המפגשים ביום בליל שבת הם לעתים קרובות המפגש העיקרי של השבוע.

מצד שני, כמו הורים רבים, אתם מרגישים שישנה בעיה במסגרת החברתית הזו. הורים מרגישים שמפגשים אלו איבדו כל פרופורציה, כשילדים בורחים משולחן השבת כדי להיפגש עם חבריהם, עם או בלי השגחת מבוגרים, ולעתים נשארים בחוץ עד 1 או 2 לפנות בוקר.

השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם היא, כמה השפעה יש לכם על בתכם על מנת להגיע להבנה בנוגע למפגשים ביום שישי בלילה? האם בתכם מקשיבה לכם כשאתם מבקשים ממנה להישאר בבית או לחזור בזמן? האם היא מתחשבת בדעתכם ומקבלת את רצונכם בעניינים שנוגעים אליה? האם חשוב לה לרצות אתכם? האם היא מעריכה את ערכיכם? אם התשובה לשאלות אלו היא "כן", אז לא יהיה מסובך להגיע איתה להבנה לגבי כמות המפגשים ואורכם בליל שבת. אם מערכת היחסים שלכם קרובה ועמוקה דיה, היא תתחשב ברצינות בדאגותיכם ובקשותיכם. סביר להניח שהיא גם תיהנה משהייה בקרב המשפחה בשבת.

הרגשתכם שישנה בעיה במפגשים חברתיים עמוק לתוך הלילה צריכה להוביל אתכם לסמוך על האינטואיציה שלכם, להתערב ולהעניק לבתכם הכוונה. היא עדיין בגיל שהיא זקוקה להכוונות אלו, זקוקה להגבלת הזמן מחוץ לבית, צריכה שידאגו שתהיה השגחה הולמת ושהפעילות החברתית מתאימה לגילה בכלל ולשבת בפרט. אתם תרצו לדעת מי הם חבריה ולהעניק לבתכם הרגשה שחבריה תמיד רצויים בביתכם. ילדים שהוריהם מעורבים בחייהם ובקבלת ההחלטות, לרוב מרגישים נאהבים יותר ושהוריהם דואגים להם יותר מילדים שניתן להם החופש בכל החלטותיהם. ייתכן שהם יתלוננו מעת לעת, אבל אין ספק שהם שמחים שהוריהם דואגים להם ושומרים עליהם.

אם אתם צופים התנגדות מבתכם, שתיאלצו לבסוף לוותר, או שהיא תתגנב מהבית בלי רשותכם, אזי צריך לשקול את נושא המפגשים בלילות שבת בהקשר רחב יותר. במצב כזה תצטרכו לפעול מחוץ לשאלת "לילות שבת" ולהתמקד בחיזוק מערכת היחסים והחזרתה למקום הנכון, שבו יהיה טבעי עבורה לכבד את דעתכם ורצונכם. לגבי מערכת יחסים מהסוג הזה, קל יותר להגיע לעמק השווה, הן בנושאים כגון לילות שבת והן בנושאים רלוונטיים אחרים בהם תרצו שקולכם יישמע.

שושנה היימן, מנכ"ל לייף סנטר המרכז להורות מקושרת, מנהלת בי"ס להורות מקושרת במכון לנדר, מרצה ומנהלת סדנאות בכל רחבי ישראל. למידע נוסף, צלצלו 1599-550-777 או 0528-405568, או במייל 

עוד בנושא בלב אבות:

שוטטות בליל שבת

"ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג?" – התמודדות עם לחץ קבוצתי בגיל הנעורים

מעשה שהיה: נער בן 14 מיהוד קפץ מהגג בעקבות התערבות. הנער ועוד קבוצת חברים צפו במשחק כדורגל, שתו משקאות אלכוהוליים והתערבו עימו על 100 שקלים שהוא יקפוץ מהקומה שנייה. הנער אכן קפץ וניצל בנס. כתוצאה מהנפילה הוא שבר יד, רגל וחוליה בגב. האירוניה שבדבר הוא, שהורים רבים משתמשים במשפט "ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג אז תקפוץ?", על מנת להסביר את חוסר ההיגיון הקיים בלחץ קבוצתי.

לחץ חברתי מהווה תופעה המשותפת לכלל בני הנוער בשל הצורך בהתרחקות ונפרדות מההורים והצורך בקבוצת שייכות חליפית. מותגים כגון, כובע "נייק", מכנס "בילבונג" ונעלי "וונס", חזרה בשעות מאוחרות, שתייה של משקאות אלכוהוליים, עישון נרגילה בגינה או התנסות בסמים הנם דוגמאות להתנהגויות המהוות ביטוי לצורך של מתבגרים לחוות עצמם כשייכים. מתברר שלחץ חברתי הינה חוויה שכל אחד נאלץ להתמודד עימה בשלב כלשהו בחייו. בד"כ בגיל הנעורים, הלחץ החברתי בא לידי ביטוי בעוצמה הרבה ביותר.

גיל הנעורים מהווה שלב שבו מתבגרים מנסים לייצר לעצמם זהות אישית, אך באופן פרדוקסלי הם עושים זאת באמצעות שייכות לקבוצה ואימוץ הכללים וחוקים ה"מקובלים" בקבוצה. לכן, הם מושפעים בקלות יחסית ומהווים מטרה נוחה ללחץ חברתי. חשוב לזכור שהצורך לחוות שייכות בקרב מתבגרים אינו בעייתי כל עוד המחיר אינו יקר. עם זאת, לעיתים קרובות משמעותו של לחץ חברתי היא להיות מושפע או "להידחף" על ידי חברים לעשות מעשה שהם היו מעדיפים לא לעשות או שעלול לסכן אותם, כגון קפיצה ממרפסת.

כחלק מתהליך הנפרדות והצורך ביצירת זהות נבדלת מהורים, מתבגרים מתחילים לבלות הרבה יותר זמן עם חברים ופחות זמן עם המשפחה. יחסיהם עם חבריהם הופכים להיות מרכז חייהם. לעיתים קיימת סכנה שבני הנוער יטו לשמור על מרחק מהוריהם, ובסופו של דבר יאבדו את הקרבה הרגשית ואת החום שפעם היו בינם לבין הוריהם. קבוצה זו הופכת להיות רגישה אף יותר להשפעות של חבריהם.

בנוסף, ייעוץ גרוע מצד חברים, סקרנות לנסות משהו שכולם מנסים או פשוט החשש להיות מקור ללעג על ידי חבריהם גורמת לחלקם להיות "מושפעים". עם זאת, ההשפעה, יכולה להיות גם חיובית. לדוגמה: לחץ חברתי חיובי יכול לבוא לידי ביטוי בהצטרפות לתנועת נוער, מוכנות לעזור ולהתנדב, לחץ להצלחה בלימודים או התמודדות עם אתגרים חדשים.

מניסיוני בעבודה עם הורים ומתבגרים בנושאים הקשורים להתמודדות עם מצבי סיכון, הורים למתבגרים מדברים רבות על נזקי הלחץ חברתי ולעיתים קרובות אף מאשימים את הלחץ החברתי כמשפיע על ההחלטות האומללות של ילדיהם. אולם, חשוב שנבין כי לקבוצת השווים יש תפקיד חשוב בתהליך התפתחותם של ילדינו המתבגרים. היא עוזרת להם לעבור מחווית תלות בהורים לתחושת מסוגלות להתנהל באופן עצמאי במרחב. לקבוצה יש את הפוטנציאל לחזק את הדימוי העצמי של המתבגר לגבי יכולתו להתמודד עם משימות החיים. אלו הסיבות שרבים מהמתבגרים יעדיפו לבחור ללכת עם ציפיות הקבוצה כשהתמורה לכך הינה שצורכיהם לחוות עצמם כעצמאיים תסופק.

גורמי חוסן לעומת גורמי סיכון להתמודדות עם לחץ קבוצתי

המתבגר נחשף למספר קבוצות של חברים במהלך גיל ההתבגרות, בין היתר בתיכון, בשכונה, בתנועת הנוער ובמסיבות. מתברר שלכל קבוצה עשויות להיות תכונות ייחודיות, נורמות ומערכות ערכים המשפיעות על תפיסותיו, ערכיו והתנהגותו של המתבגר. מידת יכולתו של המתבגר להתמודד בהצלחה עם לחץ חברתי, תלויה ברובה בתחושותיו לגבי עצמו ולגבי מקומו בעולם, בתחושת ערך עצמי חיובי, ביכולתו למצוא קבוצה חלופית בעת משבר, וביכולת של הוריו לחזק את חוסנו באמצעות תפיסת עולם אסרטיבית.

לעומת זאת ישנם מספר "גורמי סיכון" ללחץ חברתי המובילים בני-נוער "לקפוץ מהגג", הכוללים בין היתר דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית שבירה, חוסר חלופות בקבוצת שווים (לדוגמה: קבוצה בישוב קטן כאשר כולם מבלים עם כולם) והורים אשר מבינים, עד כדי מזדהים, עם הרצון של ילדם להיות שייך ומוכנים לאפשר לו לסכן את עצמו. הורים אלו מתקשים להיות ה"קול השפוי" שמתבגרים כל כך זקוקים לו, כאשר חבריהם לוחצים עליהם לשתות, לנהוג בפראות על הכביש, להתנסות בסמים או כל התנהגות בסיכון אחרת.

כיצד הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד עם לחץ קבוצתי?

הכירו את החברים של ילדיכם: בקשו מילדיכם להזמין את חבריהם אליכם כך שתוכלו לפגוש אותם ו "להחליף" איתם מילה או שתיים.

הציבו ציפיות וחוקים ברורים: רוב המתבגרים מבלים זמן רב יותר עם חבריהם מאשר עם הוריהם ולכן חשוב שתגדירו ציפיות ברורות להתנהגות, בססו חוקים לגבי יציאות ובילויים עם חברים והגדירו מראש את התוצאות לגבי אי-עמידה בהסכמים שנקבעו.

תקשורת ברורה: הבהירו בצורה ברורה את הציפיות שלכם מילדיכם והסבירו להם מדוע הצבתם גבול כלשהו. הדבר ימנע את היכולת של ילדכם לטעון שהוא "לא ידע" כיצד אתם מצפים שינהג.

זהו את הסיבה להשפעת הלחץ החברתי – אחד הנושאים היותר מורכבים שהורים נאלצים להתמודד עמו הינו כאשר ילדיכם מחליטים להסתובב עם הקבוצה ה"לא נכונה". מתברר שלהורים בגיל הנעורים כמעט ואין שליטה עם מי ילדם יבחר להיות. הורים עשויים לייצר משבר ואף להקטין את יכולת ההשפעה שלהם במידה וינסו לאסור על ילדם המתבגר להסתובב עם אנשים מסוימים. במקרה כזה, החברים הופכים למגנט וירטואלי עבור ילדכם. דרך יעילה יותר להתמודד עם חברים "לא רצויים" הינה לומר לילדכם שאתם חוששים מחבריהם, באמצעות הצבת גבולות תוך משא ומתן עמם, דרישה מהם לשתף אתכם במקומות הבילוי ובחוויותיהם וציפייה שלכם שהם יעמדו בהסכמים. דרך אמצעים אלו, תוכלו להגביל את ההשפעה של קבוצת השווים. במקביל חשוב לבדוק מדוע ילדיכם נוהג להתרועע עם קבוצה המשפיעה עליו לרעה. יתכן שלילדיכם יש בעיה עם הדימוי או הביטחון העצמי והוא חש שהוא חייב להתקבל בכל קבוצה שמוכנה לקבל אותו, גם אם משמעות הדבר שמדובר בקבוצה שלילית. הורים לא יצליחו לשנות את גישתו של הילד אם יאסרו עליו מפגשים עם חבריו. הם יכולים לשנות את הגישה על ידי התמודדות עם הסיבה המרכזית אשר גורמת לכך שמלכתחילה ילדם בחר בקבוצה זו. מתבגר נמשך לקבוצה מסוימת מכיוון שהיא מספקת לו צרכים שהוא זקוק להם. בכל מקרה, במקרים מסוג זה חשוב לקבל ייעוץ וסיוע מקצועי על מנת להבין את הסיבות לבחירות שילדכם עושה ומציאת דרכים לעזור לו להימנע מנזקי הקבוצה בצורה יעילה.

לסיכום, זכרו שקבוצת השווים מציעה עצמאות מהמשפחה, קבלה, תחושת ערך, תמיכה במצבי בלבול, מודלים להתנהלות בעולם מורכב וזהות חברתית. משתנים רבים משפיעים על האופן שבו בסופו של דבר הקבוצה משפיעה על חבריה ובד"כ מתבגרים יעדיפו לפעול על פי ציפיות הקבוצה בתמורה לכך שהצרכים שלהם יסופקו על ידה. עם זאת, לנו ההורים תפקיד חשוב לווסת את הכוחות שיש לקבוצה על ילדינו ולחזק אצלם חשיבה ביקורתית וחוסן להתמודד במצבי מבחן. הורות נוכחת, מטפחת ומדריכה המגדירה ציפיות בצורה ברורה, מגבירה את יכולתם של המתבגרים להתמודד בצורה יעילה עם הלחץ הקבוצתי.

רן בראון – עובד סוציאלי, מנחה במכון יסודות יוזמות חברתיות ויועץ ארגוני

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

פינת הרב גודמן: החלטות טובות – עצמיות במקום לחץ חברתי




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

קבוצת נערים שקופצים ממדרגות גבוהות שעומדות בתוך הים

העיקר הי"ד

קופצים לים עם החברה - על התנהגות סיכונית בקרב נבי נוער

על התנהגויות סיכוניות בקרב בני נוער

הרמב"ם מיפה שלושה עשר עיקרי אמונה. לעתים נדמה כי חלק מהנוער ניסח עיקר נוסף: "קדושת החבר'ה". אמנם כן, חיי חברה מגובשים הם ערך חשוב, אך לעתים הוא מתפרש בצורה מעוותת. את הבעייתיות שבהעלאת ערך החברה נדגים בשני תחומים. ראשית, פעמים מתכנסים קבוצה של בני נוער לפעילות שגרתית. חלק קטן מחבריהם בוחרים לעסוק בהתנהגויות סיכוניות שאף אינן נעימות לסובבים: עישון סיגריות, שתיית משקאות חריפים, עישון סמים ועוד. אף כי דעתם של רוב חברי הקבוצה אינה נוחה מעשייה זו הנעשית במחיצתם ובמקום פועלם, אין הם מפרים את העיקר של "קדושת הח'ברה" ואין הם מעיזים לבקש מהם לחדול או להתרחק. בדוגמא שנייה וקשה יותר, יודעים צעירים כי חברם עומד לבצע פעילות המסכנת אותו בצורה ממשית: החל מטיול מסוכן וללא אמצעי הבטחה וכלה במקרי קצה של צעיר המשתף בנטיותיו האובדניות. פעם אחר פעם פוגשים צעירים שידעו מראש, אך לא עירבו מבוגרים "כי הבטיחו לחבר לא לספר". הם יכלו למנוע אסון אך לא עשו כן עקב קדושת ערך החבר'ה.

חובתנו החינוכית היא ללמד את ילדינו כיצד ערכי חברה בריאים דווקא מאפשרים לרוב לבקש מהמיעוט לחדול ממעשים לא רצויים, ובעיקר כיצד חברות אמת מביאה לעתים להבנה כי חייבים 'לשבור' אמון ולרוץ לספר למבוגר – למען החברות והחבר גם יחד.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

החבר´ה שותים בירה

התמכרות לאלכוהול בקרב בני נוער

שאלה: בני סיפר לי שבמפגשים של החבר'ה, הם נוהגים לשתות בירה לבנה על מנת "לתפוס ראש טוב" ולזרום. אני מאוד מודאגת. לטענתו הם שומרים על הגבולות ולא מפריזים. האם עלינו להתערב או לא?

תשובה: שני מישורים שעלינו להתייחס אליהם מצויים בשאלה זו: תופעת השתייה לכשעצמה, ותופעת הלחץ החברתי והעמידה כנגד הזרם.

בעניין הלחץ החברתי נאמר כי בקרב בני הנוער "מפגש" גרידא של דיבור או משחק סולידי הוא בגדר מפגש חסר. הנוער רוצה לרגש את עצמו. אחת הדרכים לעשות זאת הוא בשתיית אלכוהול. ריגוש זה שבני הנוער כל כך מתאווים לו הוא בשני מישורים. א. במישור האישי, הנער מעוניין לעשות לעצמו טוב וכאשר הוא לא מכיר את דרכי הדיבור עם עצמו ואת ההנאה מעניינים שהוא חווה מידי יום הוא מחפש דרכים נוספות. באם יש לו נטייה לאלכוהול, ייתכן והוא יתנסה בשתייה. ב. המישור השני הוא הריגוש הקבוצתי. כאן יש בוודאות עניין של לחץ חברתי. כאשר החבורה נפגשת יש ציפייה "לעשות משהו", או אז תגיע הצעה לשתות, והשאר שהם חלק מהקבוצה ישתתפו בעשייה – השתייה.

הורים יקרים אני עומד להפתיע אתכם, ואולי אף אתם תפתיעו את המתבגר באֹמרכם אליו את הדברים להלן:

אם הבחור איננו משתכר מכוסית של משקה נאמר לו כי "אין פסול, סכנה או דבר שלילי לשתות כוסית של משקה. הבעיה היא חוסר השליטה לגבי מה שעתיד להתרחש לאחר אותה כוסית.

מה לעשות, כולנו נבראנו עם משיכה לתאוות. יש תאווה שקל להתרחק ממנו, ויש תאווה שכמעט שאין ביכולתנו להימנע ממנו. תחום השתייה שייך לקטגוריה השנייה.

הכל טוב ויפה, אך כיצד נבהיר למתבגר שלנו את הסכנה הטמונה בדברים שעומדים להתרחש לאחר שתיית הכוסית הראשונה? (עוד כוסית ועוד… עד לאובדן ההתפכחות…)

הבה נשאל את המתבגר כמה שאלות:

כיצד מרגיש בחורצ'יק שמנמן שלא יכול להתאפק מלזלול עוד קוביית שוקולד לאחר שאכל חפיסה שלימה?  מה תגיד לו? מתי קרה לך דבר דומה?

כשידוע לך שאם תאחר לעבודה או לבית הספר יענישו אותך ותצטער על כך מאוד, אז מדוע בכל אופן אינך קם בזמן?

אתה מכיר את עצמך, ומודע לכך שאם אתה הולך לשון אחרי 12:00 היום שלך למחרת מתחיל וממשיך על "רגל שמאל", מדוע אם כן אתה כמעט כל לילה נוהג לישון אחר חצות?

אתה מול המחשב, אתה מרגיש שהזמן "נשרף" לך על כלום, ובכל אופן חולפות להם דקות רבות מול המחשב בעיסוק במשחק טפשי. למה זה קורה לנו?

תשובה אחת לכל השאלות הללו: מה לעשות, כך הוא יצר האדם, מתחיל במקובל ברגיל ובסביר, אך נגרר ונגרר למעבר למה שאנו באמת רוצים.

ובעצם בבואנו להתייחס לסוגיית ההיגררות לטיפה המרה נמצאנו מתייחסים גם לסוגיית הלחץ החברתי. שוב, אין אולי רע בתחילת התהליך כאשר אתם הצעירים יוצאים לבילוי עם חברים ששותים, אבל הלחץ החברתי גורר אתכם בתת-מודע לעשות את אשר השתכנעתם שאתם ממש לא רוצים לעשות (לשתות).

בני/בתי היקר/ה מי לא רוצה לשלוט בחייו, וגם כאשר מסביב יש כאלה שלא יודעים לעשות כך? תהיו חזקים כלפי עצמכם ותדגישו חזור והדגש "אני קובע לעצמי ולא מישהו, משהו או כל דבר אחר!"

הרב שמואל שנהב, מנהל תיכון ישיבה תיכונית נעם, ירושלים

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית

בקיץ האחרון כולנו התעוררנו למציאות אלימה. מציאות שבה בני-נוער שותים וודקה ומאבדים שליטה. בני-נוער הנוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים אינה תופעה חדשה. עם זאת ניתן לראות יותר ויותר בני נוער שותים משקאות אלכוהוליים וירידה בגיל תחילת השתייה. בל"ג בעומר האחרון באחד מהמושבים המבוססים בישראל, ילדי כיתה ו' התארגנו לקראת המדורה, זו היתה הפעם הראשונה שהם הורשו לארגן מדורה ללא ההורים. אכן הילדים ארגנו קרשים תפוחי אדמה ו.. שני בקבוקי וודקה.

בעבר נהגו אנשי המקצוע לציין שסיבת השתייה של מתבגרים נובעת מבעיה, מצוקה או טראומה שהנער חווה. אם בעבר נהגנו לומר ש"בעיה מובילה לשתיה", כיום ניתן לראות ש"שתייה מובילה לבעיה". כיצד הפך האלכוהול מרכיב מרכזי בתרבות הבילוי של בני הנוער, עד כדי כך שחלק מבני נוער מציינים שללא אלכוהול אין בילוי? במאמר זה אנסה להתחקות אחר הסיבות המרכזיות לשתיית בני נוער ולמנות דרכים בהם הורים יכולים לשפר את הבקרה ההורית על מנת להפחית הסיכוי שילדיהם ייפגעו בעקבות שתיית משקה אלכוהולי.

רצון להיות "גדולים": 

 

ראשית יש לזכור שתחילתו של הרומן בין המתבגרים לאלכוהול נובע מהרצון שלהם לחוות את עצמם "גדולים". סיגריות נרגילה ואלכוהול מהווים חלק מטקס המעבר מילדות לבגרות. הצורך של בני הנוער להיפרד מעולם הילדות ולהיכנס לעולם המבוגרים מעודד אותם לבחור סמלים המאפיינים את עולם המבוגרים – אלכוהול הוא אחד מהם.

זמינות האלכוהול:

סיבה עיקרית לשתיית אלכוהול היא זמינות המשקה. מאוד קל להשיג וודקה במדינת ישראל. וודקה נמכרת בכל מקום, 24 שעות ביממה במחירים הנעים בין 20 ל 120 ₪. כפי שבני נוער יודעים לציין "אין שום בעיה להשיג". למרות שהחוק הישראלי אוסר על מכירת משקאות אלכוהוליים למי שטרם מלאו לו 18 שנים, חלק מבתי הממכר מוכרים לבני נוער. במידה ו"יש בעיה" ולא מוכרים לנער משקאות אלכוהוליים, הוא יבקש מבחור או בחורה הנמצאים בקרבת מקום לקנות להם את המשקה האלכוהולי ואף ישאיר להם "טיפ" במידת הצורך.

לשתות זה חוקי: 

 

במדינת ישראל שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער אינה מהווה עבירה בחוק. אלכוהול הינו הסם השכיח ביותר בקרב בני-נוער, יותר מסגריות (ניקוטין) או חומרים נדיפים. קיימת נטייה לזלזל במשמעות החוק ולומר שלחוק מעין זה לא יהיו שיניים. אכן ישנם בני נוער שיעברו על החוק כפי שהם עוברים על החוק בתחומים נוספים, וישנם בני-נוער שהנם שומרי חוק. עם זאת, מנתוני הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול לגבי שכיחות השימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער ניתן ללמוד ששכיחות השימוש בסמים חוקיים גבוהה יותר משימוש בסמים לא חוקיים בקרב בני נוער. כנראה שלחוק יש השפעה על כמות המשתמשים.

התעשייה: 

 

קיימת תעשייה שלמה המעודדת את ילדינו לקנות משקאות אלכוהוליים. ראשיתה בפרסומות ענק, המשכה בהזמנות למסיבות שמצויין בהם "אלכוהול חינם" לבני נוער, וכלה במכוניות הממלאות את הבג'ז במשקאות אלכוהוליים המגיעות למתחמי בילוי, מסיבות חוף, חורשות או מדורות ל"ג בעומר ומוכרות את המשקאות בתוך מתחמי הבילוי (או כפי שנהוג לקרוא להם Car Bar).

אלכוהול בבתים:

 

גם בבתים יש משקאות אלכוהוליים. חלק מבני הנוער יודעים לתאר כיצד הם לוקחים משקאות מהבית. בחלק מהמקרים ההורים נוסעים לחופשה והבית הופך למקום מפגש לבני נוער הכולל משקאות חינם מהבר המקומי. זכור לי נער ממושב בצפון שתיאר כיצד הוא הזמין קבוצת חברים אליו הביתה לערב שתייה שכלל וודקה שהיה בארון המשקאות של הוריו. עוד הוא ציין שלאחר שלגמו את כל הבקבוק, מילאו אותו במים על מנת שלא לעורר חשד והחזירו את הבקבוק למקומו.

האטרקציה: 

 

ילדינו גדלים על אטרקציות. הרעיון שצריך מתווך באירוע על מנת ליהנות מהחוויה, הינו תהליך נלמד כמעט מיום היוולדם של ילדינו. הליצן שמגיע כבר ביום ההולדת שנתיים והדי'-גיי' שמגיע ליום ההולדת בכיתה ד' הנם האטרקציות שעליהם ילדינו גדלים. סיגריות, נרגילה ואלכוהול הם האטרקציות הבאות. לא מעט מבני הנוער יציינו שהסיבה שהם שותים אלכוהול היא "כי משעמם".

הראש: 

 

אכן אלכוהול יכול לשנות את הראש. סטלה, סוטול, היי, שחרור, כיף הם רק מילים נרדפות לאותה התחושה ששתייה של משקה אלכוהולי יכול לתת. בד"כ מגיל 15 נשמע בני נוער שמדברים על הכיף שבשתייה. השחרור הצחוקים והקטעים שחבריהם עושים בעקבות שינוי מצב התודעה "משדרג" את האירוע. חלק מבני הנוער אף יודו שהם לא יכולים ליהנות מבילוי ללא תדלוק מקדים (תדלוק=שתייה). באחת מההרצאות להורים, פנה אלי אבא וציין שבתו (בת ה-16) ארגנה מסיבה בביתם וביקשה ממנו לארגן משקאות אלכוהוליים. האב סרב, הבת בכל זאת ארגנה מסיבה, החברים הגיעו והלכו לאחר חצי שעה כי… לא היה אלכוהול.

לחץ קבוצתי:

 

אותו מושג נדוש אבל מאוד רלוונטי לשתיית משקאות בקרב בני נוער. יום שישי, אחת לפנות בוקר, גינה ציבורית. חבורה של שמונה בני נוער בכיתה ט' יושבים בגינה החשוכה. אחד דאג לנרגילה, השני דאג לוודקה, השלישי לא אוהב וודקה ולא את עשן הנרגילה. עם זאת, ההחלטה לעשן או לשתות אינה תלויה רק בטעם האישי, אלא ברצון של אותו נער לחוות את עצמו שייך לחבורה. ברור לאותו הנער שהשתייה תסמן אותו כשייך, "מגניב" וכחלק מכולם. מתברר שבקרב בני נוער הרצון לחוות שייכוּת לעיתים קרובות גובר על השכל הישר. חלקם יהיו מוכנים להסתכן בהתנהגות שעלולה לפגוע בהם בשם הצורך להיות "בפנים".

סף ריגוש גבוה:

 

לאור העולם המהיר והגירויים המהירים, ילדינו מתרגשים מחוויות בעוצמות גבוהות. אם בעבר משחקי ילדים הצטמצמו לגוגואים, רביעיות, גולות, חבל, גומי וכדור רגל. בעידן המחשב והטלויזיה הרב ערוצית, המשחקים שילדינו נחשפים אליהם הנם בעוצמה גרייה גבוה יותר, כך שאותו גירוי שריגש ילד לפני 20 שנה כבר לא מרגש את ילדי 2010. הם צריכים "יותר חזק" על מנת ליהנות ולהתרגש. אכן לאלכוהול יש את הפוטנציאל לעשות זאת.

ההורים: 

 

הורים בד"כ לא מעודדים את ילדם לשתות משקאות אלכוהוליים אך בהחלט מאפשרים זאת. ראשית התופעה הינה בגיל 12 כאשר הורים מארגנים מסיבות בת-מצווה במועדונים ודאנס ברים על רקע משקאות אלכוהוליים. חלקם אף מזמינים בר אקטיבי לאירוע. אמנם המבחנות בבר האקטיבי אינם ממולאות במשקאות אלכוהוליים. אך ילדינו מתאמנים ב"להקפיץ" מיץ ענבים. לאחר מכן מגיעות מסיבות הבר-מצווה שבחלקם הילדים מחפשים את המשקה האלכוהולי ואכן זוכים לקבל אותו באותו אירוע, למרות נוכחות המבוגרים. לעיתים הורים עדים לקניית משקאות אלכוהוליים של ילדיהם ולא עושים דבר. באחד ממפגשי ההורים ציינה בפני אימא לנער בן 15 שביום שישי האחרון היא ראתה את בנה יוצא מהבית עם שני בקבוקי אלכוהול. לדבריה זה לא קשור אליו, בנה לא אוהב לשתות. המשקאות שייכים לחבר שלו שביקש ממנו לשמור לו את המשקאות. מתברר שרוב בני הנוער קונים את המשקאות מכספי הוריהם. דמי הכיס והכסף לסרט ופיצה לעיתים מהווים דרך להתארגנות של מספר ילדים על מנת לקנות בקבוק משקה חריף.

העובדה שהורים מאפשרים לילדיהם לבלות בשעות הלילה המאוחרות ברחובות, לצאת בסביבות 12 בלילה לבילויים ללא ידיעה ברורה היכן ילדיהם נמצאים ומה הם עושים בזמן הבילוי הופכת לא מעט מקומות בילוי אזורים בטוחים לשתייה.

מניעה: 

 

אם כך כיצד ניתן למנוע את הבעיה המדאיגה של שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער?

התשובה אינה נמצאת במקום אחד. למדיניות המניעה יש משמעות רבה. חשוב לחוקק חוקים המגבילים את שתיית בני הנוער. החוקים יאפשרו לרשויות האכיפה למנוע מבני הנוער לשתות במקומות ציבוריים. גם לגורמי האכיפה יש תפקיד חשוב, לאכוף ושוב לאכוף את החוקים האוסרים מכירה של משקאות אלכוהוליים לבני נוער או נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לצערנו, מספר רב של עסקים ופיצוציות מתפרנסים מעבריינות. לעיתים אף מוכנים לקבל דוחות ולהמשיך לעבור על החוק בשל הרווח הרב שהם משלשלים לכיסם ממכירת משקאות אלכוהוליים. גם למערכת החינוך יש תפקיד: ראשית, להגביר את המודעות לנזקי השתייה. ושנית, להקנות מיומנויות חברתיות שיאפשרו לנער/ה להתמודד במצבי לחץ.

קביעת מדיניות, אכיפה וחינוך הנם גורמים משמעותיים במניעה, אך הגורם המשמעותי ביותר הוא ההורים. ילדינו יוצאים מהבית לבלוי וחוזרים הביתה לאחר הבילוי. כיום ברור יותר ויותר, שהגורם המשפיע ביותר על קבלת ההחלטות של הילד – האם לשתות או לא. ואם כן, שתייה מבוקרת או לא – הם ההורים.

עצות: 

 

להלן מספר עצות שיוכלו לשפר את הבקרה שלכם ההורים על תרבות הבילוי של ילדיכם. הורות מיטבית אינה מונעת לחלוטין את האפשרות להיחשפות ילדינו למצבי סיכון. עם-זאת, להורים תפקיד מרכזי בהכוונה ויצירת תפיסה בקרב ילדיהם להימנעות והתמודדות עם מצבי סיכון.

חשוב לזכור שילדכם המתבגרים זקוקים למרחב של עצמאות המאפשר חשיבה עצמאית וביקורתית. הצורך שלהם למרחב משלהם הכולל דרישה לפרטיות, למפגשים חברתיים וקבלת החלטות עצמאית הינו תהליך בריא שחשוב לעודד. עם זאת, עדיין מדובר בחוויות ראשוניות הזקוקות להדרכה, הכוונה ובקרה. קבוצת השווים (החברים) אינה יכולה להוות תחליף להכוונה ובקרה, זהו מקומם ותפקידם של ההורים מתוקף ניסיונם והאהבה שהם רוכשים לילדיהם.

להלן מספר עצות ליצירת בקרה הורית:

– התעניינו בילדכם, דאגו מידי יום לשאול אותו לשלומו במפגש פנים אל פנים ולא דרך הטלפון.

– רצוי לקיים ארוחה יומית משותפת שבה ניתן יהיה לדבר סביב השולחן.

– במידה וילדכם יוצא מהבית בררו לאן הוא יוצא ועם מי?

– במידה וילדכם יוצא לבילוי, דאגו לשאול אותו לאן הוא הולך, עם מי הוא הולך, האם הוא מתכוון לשתות משקה אלכוהולי וכיצד הוא מתכוון לסרב לשימוש בסמים?

– העבירו מסר ברור על התנגדותכם לשתיית משקאות אלכוהוליים עם חבריו במקומות הבילוי.

– הגדירו לילדכם את שעות החזרה מחברים או מבילוי.

– היו ערים מידי פעם כאשר ילדכם חוזר מבילוי.

– עודדו את ילדכם לברוח במידה והוא נחשף למצבי סיכון הכוללים: שיכורים, דילרים, שימוש בסמים על ידי חברים, ילדים או אנשים שהם עלולים להסתכסך עימו.

– בקרב בנים, הסיכון לפציעה, פגיעה ומעורבות באירוע אלים גדול יותר מאשר בקרב נערות. חשוב לשוחח עם בנים לגבי היכולת שלהם לבטא את גבריותם בדרכים לא סיכוניות.

– חשוב להגביל את דפוסי הבילוי של ילדכם במידת הצורך.

– צפו מילדכם לקחת אחריות בכל מרחב שבו הם דורשים עצמאות – בחדר שלהם, ב"יציאות" שלהם, בלימודים שלהם, בנהיגה שלהם ובמפגשים החברתיים שלהם. הגדירו בצורה ברורה את המושג אחריות וכיצד אתם מצפים שהיא תתבטא בחיי היום יום.

– במידה וילדכם לוקח את הרכב, בררו שהוא לא מתכוון לשתות. במידה והוא נוסע עם חברים לבילוי בדקו עם ילדכם לגבי נהג תורן ובררו את שמו.

– דברו עם ילדכם ואפשרו ערוץ תקשורת פתוח. היו גאים בו והמשיכו לחזק ולעודד אותו במקומות הראויים. גישה חיובית תאפשר קבלת המסרים שלכם.

לבסוף המשיכו לאהוב את ילדיכם המתבגרים גם ברגעים קשים. הם זקוקים לחום, אהבה והגנה גם אם הם מתכחשים לכך, וזכרו שבריאותם הנפשית והגופנית חשובה יותר מאושרם כפי שהם רואים אותו בגיל הנעורים.

יאיר אפטר, מנהל מכון יסודות יוזמות חברתיות

עוד עם יאיר אפטר בלב אבות:

"אני אוהב אותי" – על הערכה עצמית בקרב מתבגרים ותפקיד ההורים / איילה לויטה ויאיר אפטר – מדוע הערכה עצמית חשובה וכיצד מטפחים אותה?

שוטטות בליל שבת

שאלה:

בננו בן ה-13 יוצא בכל ליל שבת להיפגש עם חברים וחוזר בשעה מאד מאוחרת. ניסינו למנוע אותו מכך, אולם הוא טוען כי כל החברים יוצאים והוא איננו רוצה להרגיש יוצא דופן. אנחנו מתגוררים ביישוב דתי, אולם רבים מבני הנוער המסתובבים בשכונה אינם שומרים על קלה כבחמורה (בלשון המעטה) ואנו חוששים כי השוטטות בליל שבת עלולה להשפיע על בננו לרעה. פנינו להורים נוספים וניסינו לארגן סבב של "בית מארח", אולם נתקלנו בעייפות רבה מצדם וחוסר מוטיבציה. בשבתות האחרונות התחלנו לראות אצלו התרופפות מסוימת. קשה לו לקום לתפילה בשבת בבוקר (מה הפלא, כשהולכים לישון כל כך מאוחר), ונראה לנו כי הוא מרחף יותר מתמיד ולא ממש "איתנו". מה לעשות?

 

תשובות:

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

זכותכם לחוס הן על נפשו של הילד והן על ניהולו התקין של שולחן השבת, ולהציב גבולות. אך הטוב יהיה אם תוכלו אתם להתגייס ולהזמין את החברים של בנכם מדי פעם לפעילות בביתכם.

הדילמה שלכם מוכרת. האם להיכנע לתכתיבי החברה, או להעמיד גבולות. אכן, טיול לילי בליל שבת, מעבר לכך שהוא עלול לפגום בשולחן השבת כי הילד פורש באמצע ארוחה או בסופה, כורך בתוכו סיכון משמעותי לשוטטות חסרת תוחלת. אם מדובר בשהייה בפעילות חברתית מאורגנת ומושגחת עם תכנים ראויים בתוך מבנה סגור זה בוודאי שונה משוטטות בחוצות הישוב עד שעות מאוחרות. זכותכם לחוס הן על נפשו של הילד והן על ניהולו התקין של שולחן השבת, ולהציב גבולות. אך הטוב יהיה אם תוכלו אתם להתגייס ולהזמין את החברים של בנכם מדי פעם לפעילות בביתכם. כך תצאו מורווחים כפליים – הילד יקבל 'שדרוג חברתי' ואתם תציעו אלטרנטיבה למתרחש מחוץ לבית. מה דעתכם?

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

בנכם צריך להישאר אתכם בליל שבת כי הוא מעדיף להיות אתכם. יותר טוב לו להיות אתכם מאשר להיות עם חברים. אבל בלי שתשקיעו בבניית הקשר החזק והעמוק, זה לא יבוא לידי ביטוי.

אתם מתארים בעיה מוכרת.  הורים רבים נתקלים בבעיה זו של מפגש החברים בליל שבת.  הילדים עוזבים את שולחן השבת והמשפחה באמצע סעודת השבת; חוזרים בשעות מאוחרות ולא קמים לתפילה; יותר ויותר מוכוונים לחברים במקום להיות מוכוונים להורים ולמשפחה;  מתרחקים באופן רגשי מההורים ולכן פחות מקשיבים להוריהם.  הרעיון לארגן סבב של "בית מארח" לא מוצלח מכיוון שקשה לעמוד בצרכים של ארגון כזה, וזה לא פותר את הבעיה העיקרית – מוכוונות חברים.  (כדאי לקרוא את הספר "איחזו בילדיכם:  מדוע הורים חשובים יותר מחברים" מאת דר' ג. ניופלד בהוצאת לייף סנטר).  

למרות שבחברה בת ימינו מאמינים שרצוי שלילדים יהיו חברים ופעילות חברתית עשירה, אין הדבר באמת תורם להתפתחות הבריאה של הילדים.  כשהורים באים להתייעץ אתי על בעיותיהם עם ילדיהם, אחד הדברים הראשונים שהם מספרים לי הוא שהילד פופולרי ומאוד חברותי.  הם חושבים שזה דבר רצוי וחיובי.  אבל אני רואה זאת כנורה אדומה שתורמת לבעיות שהם באו לפתור.  

כשהילד מתקרב לגיל ההתבגרות, ההורים חושבים שהוא כבר עצמאי יותר והם רואים זאת כהזדמנות לשחרר אותו, לטפל בילדיהם הצעירים יותר, ואולי לחזור לעבודה במשרה מלאה או לטפל בעניינים אחרים בחיים.  יש סוג של ריחוק מהילדים הגדולים ויחד עם זה, ציפייה שהילד המתבגר ייקח יותר אחריות.  ההורים אינם שמים לב שהילד המתבגר עדיין זקוק לקשר משמעותי עם הוריו, קשר של אינטימיות פסיכולוגית.  הילד המתבגר זקוק לחום, קרבה, ואהבה לא פחות מילד צעיר.  הוא צריך להרגיש שהוא חשוב ומיוחד להוריו.  הקשר צריך להיות עמוק כך שלילד תהיה נטייה לשתף את הוריו במה שקורה לו בחיים, ולחשוף להוריו את מחשבותיו ורגשותיו. בקשר כזה אתם צריכים להשקיע לפני שתוכלו להתקדם בכל עניין אחר.

אני סבורה כי בנכם צריך להישאר אתכם בליל שבת כי הוא מעדיף להיות אתכם. יותר טוב לו להיות אתכם מאשר להיות עם חברים.  הוא חושב שכייף יותר לדבר אתכם מלדבר עם חברים.  הוא יודע שרק אתם יכולים להעניק לו את הערכים המשמעותיים לו.  כל זה נכון.  אבל בלי שתשקיעו בבניית הקשר החזק והעמוק, זה לא יבוא לידי ביטוי. רצוי שתצליחו להפוך את עצמכם לסוג של הורים שימשכו את לבו של בנכם אליכם באופן טבעי כדי שיהיה מובן מאליו שהמקום הטוב ביותר להיות בו בשבת הוא בבית עם ההורים והמשפחה.    

בברכה,

שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל.  שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.

 

 

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

בנכם למעשה נכנס באופן רשמי לגיל ההתבגרות. אם הוא לא מתכוון לבצע פעולה מסכנת חיים או כזו בעלת נזק בלתי הפיך, אין עניין להראות לו שעברתם באופן רשמי לגדה השנייה של ממלכת הביקורת. לפעמים תגובה מתונה שלכם יכולה ליצור התחלה של דיאלוג אמתי. 

 

בתור מחנך שמייעץ רבות לטווח הגילאים הנזכר, האתגר החינוכי[1] שהעליתם מוכר לי היטב:

בנכם למעשה נכנס באופן רשמי לגיל ההתבגרות. אנו תמיד מושפעים מהסביבה וחשוב לנו לדעת מה חברנו חושבים עלינו. אבל בטווח הגילאים הזה, החשיבות שנערים מייחסים לחבריהם מתעצמת שבעתיים. אני לא יודע מה אמרתם לו כשניסיתם למנוע ממנו ללכת. מן הסתם בחרתם בממד השכלי. ניסיתם לשכנע אותו בטענות לוגיות. "לא כדאי לך כי…" או "לא ראוי בגלל…". כך או כך סביר להניח שהוא לא ממש הקשיב לכם מסיבה פשוטה:

התדר שלו עכשיו מכוון לניגון של הלב. מאוד סביר שגם הוא יודע שחלק מהדברים שחבריו עושים לא עולים בקנה אחד עם החינוך שקיבל. אבל זו לא הנקודה בכלל: הנקודה היא שבנכם, כמו יתר חבריו, נאבק קודם כל על מקומו החברתי. זה עכשיו כל עולמו. ואם להיות יותר מקובל אומר ללכת עם החבר'ה אחרי שבת, אז זה מה שהוא יעשה. אז מה עושים?

קודם כל לא מתנגחים ישר. אם הוא לא מתכוון לבצע פעולה מסכנת חיים או כזו בעלת נזק בלתי הפיך, אין עניין להראות לו שעברתם באופן רשמי לגדה השנייה של ממלכת הביקורת. לפעמים התגובה המתונה שלכם מראה לו שגם אם אתם לא שלמים עם החלטתו, אתם מוכנים לדבר איתו ולשוחח, והדבר יכול ליצור התחלה של דיאלוג אמתי.

מעבר לכך, אין לכם עניין להפוך את השוטטות הזו לאיזה 'פרי אסור'. דבר שרק יעצים את עצם העניין.

מה כן עושים? מדברים. מסבירים. עם כל הסבלנות שיש בעולם. לאט. עוד שיחה. עוד נקודה. בלי להוריד עליו פטישים וגרזנים. רק מילים

נסו להוציא את העוקץ מהמהלך. כשתלמידים שלי מספרים לי בהתלהבות על איזה מעשה שובבות בלתי חינוכי בעליל אני קודם כל מסביר להם שהם לא המציאו מחדש את הגלגל ואין חדש תחת השמש. עכשיו, אחרי שהם מבינים שהעוקץ של המעשה התפוגג והאדמה לא הולכת לרעוד, אנחנו מתחילים לפרק את המורכבות לחתיכות קטנות ולעיסות והם לאט לעט מעכלים את השקר שיש בעניין שנראה במבט ראשון כל כך מפתה ומושך.

קשה לבנכם לקום לתפילה? אחלה. אני מניח שאם נפתח את זה אז יהיה לו גם קשה לוותר על הליכה משותפת לסרט כשכל החברים שלו מהסניף ילכו. הוא לא יבין למה יש שעות הגבלה בגלישה באינטרנט. וממש בעוד כמה שנים, מן הסתם הוא גם לא יבין למה ומדוע לא כדאי כבר בגיל 16 שתהיה לו חברה.

הנוער הנפלא שלנו רוצה הסברים. תשובות. מעצם היותו דור שההתחברות למעשים ולמצוות הנה חלק חשוב ביותר בהטמעה ובהפנמה של אורח חייו הדתי, יותר מומלץ לשבת ולפתוח איתו הכול:

תפילה בבוקר קשה לו ומה על תפילה בכלל?

האם הוא מבין את החשיבות שלו?

ומה לגבי שאר הדברים. האם בנכם מודע לגודל מעלת הציצית? ולכיפה

עכשיו זה הזמן לדבר על הכול. להקשיב. להיות שם בשבילו וביחד לצאת מהמורכבות שדיברתם עליה בקומה גבוהה יותר, מדויקת ונכונה שבנכם יגיע אליה דווקא מתוך הקשיים והמורכבויות האלו.

כל אבן, כל בור הנם מקפצות לבירור גבוה ואמתי יותר.

 

[1] חלק ראשון בעיניי בפתרון הבעיה טמון בסמנטיקה של המילים: בעיות הם קשות. לא נעימות. לעיתים מלחיצות ומפחידות. 'אתגרים' לעומת זאת נשמעים הרבה יותר רכים ומעודדים צמיחה. למילים כידוע יש כוח.

 

אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל 'חברים מקשיבים'. 

 

 

:

כל ילד וכל מתבגר מזמינים אותנו ללמידה חדשה עליו ובמיוחד עלינו. לפני שנכנסים לרובד המעשי, ישנם כמה עקרונות שצריכים לעמוד מול עינינו.

להורי המתבגר שלום וברוכים הבאים לגיל ההתבגרות!
אולי זה המתבגר העשירי שלכם ובכל זאת כל ילד וכל מתבגר מזמינים אותנו ללמידה חדשה עליו ובמיוחד עלינו…
אולי לא נדרשתם עד עכשיו לסוגיה החברתית ולגבולות בקשר לחזרה הביתה מטיול ליל שישי. אולי לא התעמתתם עד עכשיו עם אמירה כמו "אבל כולם יוצאים" ואולי הכרתם פתאום צדדים חדשים אצל הורים בשכונה שגורמים לכם להרים גבה. בקיצור הרבה דברים חדשים. הזדמנויות רבות לחשיבה, להבהרת ערכים, חיזוק והעמדת גבולות ובמיוחד הזדמנות גדולה לשיח חינוכי.
לפני שניכנס לרובד המעשי, כמה עקרונות שלדעתי צריכים לעמוד מול עיניכם בטיפול בסוגיה הזו:
1. הילד גדל וצרכיו משתנים. עליכם להתאים את הגבולות ואופי השיח לצרכיו במסגרת ערכי הבית.
2. הטיפול בסוגיה הזו יכול להיות אב טיפוס לסוגיות נוספות שתידרשו להם בהמשך לטוב ולמוטב. הצלחה בעניין הקונקרטי יכולה לבנות תשתית חיובית לסוגיות הבאות.
3. היו מוכנים לדרך ארוכה. אין פתרונות קסם. חושבים ומתכננים, מבצעים ומפיקים לקחים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.
4. צרו מבט חיובי על בנכם. עסקו בסוגיה מתוך עין טובה ולימוד זכות על בנכם שנכנס למלחמת ההתבגרות.
5. האמינו בעצמכם. קיבלתם את הנשמה הזו אז אתם ראויים לגדלה. זה לא אומר שתמיד יהיו לכם פתרונות ורעיונות, אך יש בכוחכם להגיע אליהם ממקורות שונים.
6. הקפידו על הפרדה בין אישיות להתנהגות. אל תתייגו את בנכם בגלל מעידות חוזרות. שמרו על החיובי שבו.
7. יחד עם הצורך בתמונה הכוללת, דעו להפריד בין הסוגיות השונות תוך הדגשת חצי הכוס המלאה. טפלו בכל סוגיה בנפרד.
8. בנכם הגיע לגיל שיש לבנות איתו את צורת החיים הרצויה ולא להנחית עליו הוראות. לפעמים צריך גם להנחית אך כדאי לבנות הרגלי תקשורת חיוביים.
9. זכרו שלא לנצח תוכלו להחזיק את בנכם תחת הסינר החמים והדואג שלכם. התקשורת הטובה, האמון והגבולות יוצרים יחד את היחסים הטובים והנעימים.
10. בחינוך אפשר להגיע בקלות לניצחון על הילד בבחינת " הניתוח הצליח. החולה נפטר." אם ניצחתם את בנכם דעו שהפסדתם. אין בדברים אלו כדי לסתור את זכות הווטו שלכם. השאלה היא איך להיות אסרטיבי באופן שמכבד את הצד השני ומבין את צרכיו.
ועכשיו לרובד המעשי יותר.
דרך אחת, שמונעת חיכוכים מיותרים היא דרך שדורשת מההורים להתאגד. לא התאגדות של אירוח החבורה – ניסיון שלצערכם נכשל בינתיים, אלא התאגדות של החלטה משותפת על שעת החזרה של הבנים הביתה.
אני מניח – וזה לא רחוק מהאמת – שרוב ההורים של בני ה13 לא נוחה דעתם משוטטות ממושכת בלילות השבת. התאגדות והסכמה של שעה ריאלית שלכם עם הורי 3 החברים הטובים ביותר שלו עשויה לתרום לעניין. כי מה קורה בדרך כלל? לאחד אמרו לחזור ב10 לשני ב11 ולשלישי עד 12 ולרביעי לא אמרו כלל מתי לחזור. במצב זה הראשון יוצא "ילד כאפות" בלשון החבר'ה.
אם החבורה הקרובה הזו צריכה לחזור באותה שעה המצב נוח ומתקבל אצל כולם.
שווה להתאמץ ולהסביר להורים הנוספים את התועלת שבדבר.
הדרך השנייה שאציע כאן מכוונת למצב שלא הצלחתם או אינכם רוצים להתאגד עם יתר ההורים, ונשארתם מאונס או מרצון עם בנכם בודדים במערכה. עכשיו יש לכם הזדמנות לבנות משוואה עם הילד תוך הקשבה לצרכיו והבנה של חשיבות העולם החברתי בשלב זה.
קשה ביותר לקרוע ילד ובטח בגיל הזה מחבריו השליליים (לפי דעתכם). הטוב ביותר הוא לנסות לחבר אותו לחברה חיובית יותר או לספק לו עשייה מעניינת יותר ללילות שבת. זה עשוי לדרוש מכם תשומת לב רבה בשעות שבדרך כלל העייפות מכריעה.
במקרים קיצוניים, יש הורים שבוחרים לעבור לשכונה מרוחקת עם היצע חברתי חיובי יותר, אבל זו סוגיה בפני עצמה ובעלת השלכות רבות ומרחיקות לכת שאין כאן מקומה.

בעניין הקימה בבוקר לתפילת שבת, לא בטוח שהסיבה היא השפעה שלילית של אותם חברים. ייתכן בהחלט שזו העייפות שמכריעה כשהתפילה לא הכי חשובה לו כי כשחשוב יודעים לקום. גם כאן, החינוך לתפילה כחלק מעבודת ה' צריך להיות מותאם לרמת המתבגר שלכם. ייתכן שהמטען הטוב שנתתם לו כבר לא מפרנס את יכולות ההבנה שלו ואז העייפות היא סיבה טובה לעוד שעה או שעתיים של שינה.
גם כאן צריך להיכנס לשיחה ולראות מה הבן חושב על התפילה וכמה היא חשובה עבורו. לא הייתי מציע בגיל זה אפשרות למניין מאוחר ללא אבא. ילד צריך להתפלל עם אביו ובטח בגיל הזה – "בנערינו ובזקנינו נלך". אם ממש קשה אז מומלץ להחליף מניין לפחות לבוקר כשהאבא הולך עם בנו. יש כאן מסר חשוב וברור של אכפתיות והבנה.
והעיקר זו הדוגמה האישית שלכם ההורים, והיכולת שלכם להתמיד בתקשורת חיובית בונה ומקדמת של שיח חינוכי ואוהב.

 


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

עוד בנושא בלב אבות:

בִּתי מבלה בליל שבת מחוץ לבית עם חברות…

מה באמת קורה בווטסאפ של הילדים?

מבחינת ההורים וואטסאפ היא אפליקציה שמאפשרת לשלוח מסרונים בחינם ולשגר אותם לקבוצה, אבל בשביל התלמידים זו כבר מזמן רשת חברתית, שהפכה את פייסבוק ללא רלוונטי.  תמונות, סרטונים, הודעות וכל מה שהיינו רגילים לראות ברשת החברתית עבר אל האפליקציה. כשההורים לא מודעים לתופעה – הזירה הופכת להרבה יותר אלימה.

ג', שתמונת עירום מזויפת שלה הופצה מקבוצה לקבוצה, סיפרה לחדשות 2: "כמו שזה כלי שיש בו הרבה ברכה, אני חושבת היום שיש בו הרבה יותר קללה". אמה של ג' לא יכולה לשמוע יותר על הוואטסאפ, הכלי שהרס לבת שלה את החיים.

תמונות העירום המזויפות שלה עברו מקבוצת וואטסאפ אחת לשנייה במהירות מסחררת, מקבוצה כיתתית לשכבתית, ומשם לקבוצות של ילדים אחרים מרחבי העיר ואפילו הארץ. אף אחד לא עצר לחשוב על ההשלכות לפני שהפיץ את התמונות אל מעגל נוסף של חברים.

"כתבו לי: 'לכי תתאבדי, למה את מצטלמת ככה? מה זו ההתנהגות הזו? את חסרת כבוד ובושה'", תיארה ג'. את הנזק החברתי שנגרם לה איש לא צפה, גם לא אותו "ידיד": "הייתה לי תקופה שלא יצאתי מהבית, שנכנסתי ממש לדיכאון, שהתחלתי לחרוט על עצמי. בכל מקום שהלכתי אמרו לי: 'זונה' או: 'תתלבשי'".

 

"מקללים, מחרימים, ריבים מטורפים"

 

אמה של ג' טוענת כי התופעה התפשטה ברחבי הארץ. "זה כמו אש בשדה קוצים", אמרה, "מספיק צעד אחד קטן שמישהו לוחץ על כפתור ושולח, וזה כבר לא משהו שאפשר לעצור. זה שורף וזה כואב מאוד. אני לא בטוחה שעד היום התמונה לא מסתובבת אצל כל מיני אנשים".

ג' מוסיפה ומתארת זירה רווית יצרים: "בקבוצות מעלים תמונות של כוכבות פורנו, מקללים, מדברים לא יפה, ריבים מטורפים בוואטסאפ, פותחים קבוצות שנאה לילדים".

המקרה של ג' אולי קיצוני במידת הנזק שנגרמה בעקבותיו, אבל הוא מייצג את עוצמת הכלי ומהירותו. נערים שראיינו סיפרו לנו אורח החיים שלהם עם האפליקציה שלא מפסיקה. "כל היום הטלפון לידי, גם כשאני ישנה. בכל פעם שיש הודעה אני קופצת וקוראת ומגיבה. אני מקבלת בערך 3,000 הודעות ביום", העידה שקד חן.

בני הנוער נמצאים בוואטסאפ גם כשהם יושבים אחד מול השני. "המשתמשים בפייסבוק ירדו המון, גם אני סגרתי את הפרופיל כי ראיתי שאין לי כל כך מה לעשות שם. הכל עבר לוואטסאפ", סיפר רון.

תופעת החרם עברה לוואטסאפ

 

תופעת החרם הכיתתי עברה גם היא לאפליקציה. לכל קבוצה יש מנהל, והנער או הנערה שפתחו אותה יכולים גם להוציא ממנה חברים ובכך למעשה להחרים אותם. מי שלא בוואטסאפ לא קיים. "אם רוצים לארגן מסיבה בלי שנער מסוים יבוא, מכל מיני סיבות, פשוט פותחים קבוצה בלעדיו, או שמוציאים אותו מקבוצות", סיפר עידו דניאל, בן 11. חברו ניצן ליסטמן הוסיף: "ראיתי איך חברים שלי בכל פעם לוקחים ילד אחר, מוציאים אותו מהקבוצה ויורדים עליו ביחד, כל הכיתה יורדת עליו ביחד – זה היה מאוד מלוכלך".

"ריבים שיש בבית ספר פשוט ממשיכים בקבוצות ואז כולם מעורבים, וכשמנסים להפריד זה לא הולך", הבהירה שקד חן. "99% מהריבים קורים בוואטסאפ והשאר בפייסבוק. בוואטסאפ אומרים לך לפעמים קללות שהם לא סתם, אלא עלבונות אישיים על חסרונות אישיים שלך, אז זה יותר פוגע", חלקה סיוון סבורובסקי את תחושותיה.

"קל לפגוע כשלא רואים את השני"

 

"זה יותר קל לפגוע כשאתה לא רואה את מי שאתה פוגע בו. זה יהיה קשה לבוא לקלל מישהו בפנים. כשאתה כותב את זה לאוויר, אתה לא רואה פנים או מישהו שנפגע, אתה לא יכול לפתח אמפתיה לרגש של מי שנמצא מולך", הסבירה אנאבלה שקד, מדריכת הורים במכון אדלר, את הקלות הפסיכולוגית בה ניתן לפגוע ברשת.

רק כשהריאיון עם קבוצת הצעירים מטלמון הסתיים, הבנו באמת עד כמה זה אינטנסיבי: הם קיבלו יותר מ-200 הודעות בזמן הריאיון, וגם פתחו קבוצה לנערים שהתראיינו לריאיון.

מסקר מיוחד שערך מכון שילוב Millward Brown עולה כי ככל שיורד הגיל "הטירוף" באמת גדל. 22% מהישראלים בגילאי 18-29 שולחים יותר מ-60 הודעות ביום, לעומת 9% מבני 30-49 ואחוז בודד מהישראלים שחצו את גיל ה-50. עוד עולה כי נשים שולחות יותר הודעות מגברים ושרוב המשתמשים חברים בעד 10 קבוצות – ככל שהגיל יורד, כמות הקבוצות גדולה.

אז איך שולטים על מה שקורה שם? בפייסבוק אפשר להיות חברים של הילדים או להציץ בפרופיל ממחשב אחר, כאן הכול נמצא בטלפון הנייד, ביד של הילד והרבה יותר קשה לחדור פנימה. ענת גולדשטיין מגנזי, אם לארבעה ומדריכת הורים, מצאה את הדרך לדעת ולעקוב: "אם הם לפעמים עוזבים את הטלפון, או שמים אותו בצד, וקופצת לי הודעה אני מסתכלת. לפעמים גם בלי שקופצת הודעה אני נכנסת ומסתכלת".

ענת החלה לדאוג לאחר שנתקלה בקבוצה של השכבה. "היו שם מילים שלא ידעתי על קיומן בכלל", סיפרה. ילדיה לא תמיד אוהבים את העובדה שמאז החליטה לעקוב אחריהם. "לפעמים הם כועסים, אבל אני מסבירה להם: 'אתם עדיין חיים פה אצלי ואני עדיין האימא שלכם ואני צריכה לדאוג".

גלעד האן, חוקר בתחום הפשיעה לרשת קורא להורים לא לוותר על המעקב. "הורים חייבים לקבל את הסיסמא, ואם אין להם אז יש כלים להשיג ולדעת את הסיסמא", המליץ. "אפשר להיכנס ולראות את הקבוצות. למרות שאפשר למחוק אותן, אפשר גם לשחזר".

מורים משתמשים בוואטסאפ בכיתה

 

שיגעון הוואטסאפ הגיע גם למערכת החינוך, בבית הספר הרב תחומי של רשת "עמל" ברמלה, לכל מחנך יש קבוצת וואטסאפ משותפת עם התלמידים עם התלמידים, וגם חלק מהמורים המקצועיים פותים קבוצות משלהם. "עדי, תצלמי את הלוח בבקשה ותעלי את התרגול כדי שיהיה לכולם", מבקש ברק פרידמן, מנהל בית הספר ומורה למתימטיקה, מאחת התלמידות.

"כל אחד מכם יכול לשלוח מתי שהוא רוצה שאלות שהוא לא הבין, ואני אשתדל להדריך אתכם", הסביר לתלמידים. אחד מחברי הכיתה הודה: "אני מטמטם אותו בהודעות, אני שולח לו הודעות בחמש, בשש וב-12, ואני יודע שאני אקבל מענה".

יהודית פרידמן היא מורה ומחנכת, וגם מנהלת קבוצת הוואטסאפ "הנסיכים של יהודית". "אני מקבלת לפעמים 200-300 הודעות ביום, אבל הרוב הן 'חחחח', מכירים את זה?", סיפרה יהודית, שמזכירה לתלמידים למשל לעודד את חבריהם לכיתה בחידון התנ"ך.

לא מדובר בשינוי טכני בלבד: הוואטסאפ משנה את מערכת היחסים בין מורים לתלמידים. "את יודעת מתי הם קמים, מתי הם ישנים, איפה הם ממוקמים, הכול פתוח עבורנו", ציינו מורים עימם שוחחנו, "זה מרחב נוסף שקיים, ואם אנחנו לא שם אנחנו לא קיימים".

בקבוצות שהמורים מנהלים, הם דואגים למנוע אלימות מילולית, אבל גם הם יודעים שאין להם באמת שליטה על מה שקורה שם. הם מודים שהתלמידים לפעמים מודיעים שהם עוברים להתכתבות פרטית או לקבוצה אחרת, ולפעמים אפילו מוחקים את המורה מהקבוצה למספר דקות.

"כבר החלפתם לו חיתול?"

 

בגן של אורן ברישפון יש קבוצת וואטסאפ משותפת להורים ולצוות. פעמיים בשבוע אורן שולח באמצעותם תמונות של כל הילדים. "מבחינתי זה אדיר. את עסוקה במשהו ופתאום באמצע היום את מקבלת תמונה שלו משחק במשהו", חלקה דניאל, אם לילד בגן וחברה פעילה בקבוצה, את חיבתה לפעילות של הגן בוואטסאפ.

הוואטסאפ הוא אכן כלי גאוני להעברת הודעות ותמונות במהירות, אבל כשמדובר בהורים צעירים ולפעמים מודאגים, התכתבות יכולה להתארך יתר על המידה. "אתה שולח תמונה ואז שואלים למה אני לא רואה את הילד שלי, או החלפתם לו חיתול? זה לא היה ככה פעם", סיפר אורן סטליק.

למרות שהקבוצות הללו כבר כאן ובגדול, ומשפיעות על מערכות היחסים של התלמידים ושל המורים, משרד החינוך החליט לא להתערב בנושא הקבוצות בוואטסאפ. מבחינת המשרד כל הורה או גנן יכול לעשות כראות עיניו. השאלה היא אם עדיין יש לנו באמת זכות בחירה, להיות או לא להיות, בזירה הזאת.

דפנה ליאל, כתבת כנסת – חדשות 2

המאמר פורסם באתר mako בתאריך 05/02/14 :
http://www.mako.co.il/news-israel/education/Article-5420cb160c30441004.htm

פותחים שולחן – לפרשת שלח

המרגלים – "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (יג,ב) – מה היה חטאם של המרגלים, הרי נשלחו כדי לספר מה ראו וזה מה שעשו, לא? האם במבט ריאלי-ארצי היה סיכוי לכבוש את הארץ המבוצרת ולגבור על בני הענק? האם עַם ישראל צריך לבנות על ניסים     כשהוא יוצא להילחם? כבר כשעלה הרעיון הציוני לפני עשרות שנים היה שאמרו שהוא הזוי ולא ריאלי. האם הם טעו באבחנתם? מה ההסבר לכך שהצליח בסופו של דבר, ומה עומד מאחורי ההישגים העצומים של מדינת ישראל בכל שנות קיומה – האם יש לכך הסברים טבעיים או שזה נובע מעזרה משמים? כאשר אדם מנסה לגלגל יוזמה חדשה אך נתקל בקשיים כלכליים ובהתנגדויות שונות – האם זה סימן שעליו להפסיק או שצריך להתעקש בכל מחיר עד להשגת המטרה?

ארץ ישראל – "אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָש" (יד,ח) – בדיחה ידועה אומרת שמשה רבנו הסתובב עם בני ישראל ארבעים שנה במדבר כי הוא חיפש את המקום היחיד במזרח התיכון שאין בו נפט… האם ארץ ישראל היא אכן "זבת חלב ודבש"? האם יש לה סגולות ויתרונות גם במישור החומרי?

סליחה – "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (טו,כו) – למה קשה כל-כך לבקש סליחה? האם יש דרך נכונה ולא נכונה לעשות את זה? למה קשה לסלוח? האם יש מצבים בהם מוצדק לא לסלוח למי שפגע בך גם אם הוא מבקש סליחה?

ולא תתורו – "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (טו,לט) – כיצד אפשר להתמודד עם הפזילה החוצה וההשוואות הבלתי פוסקות ל'דשא של השכן' ובעיקר לְמַה שיש לו בתוך הבית? במה באה הבעיה הזו לידי ביטוי בתחום של ההיכרויות למטרת חתונה? האם יש לה גם מקום חיובי?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת שלח

השפעת החברה על היחיד בתקופתנו

דומה כי הניסיון הבולט שמתנסה בו אדם בן דורנו, העושה את דרכו בחיים מתוך חתירה מתמדת לקראת הטהרה והקדושה, הוא ניסיון ההשפעה של חברה רעה. לפנים היה נטוש המאבק בין היחיד לבין חברה לא גדולה בשטח מגע מצומצם יחסית. ההתמודדות התחוללה בין היחיד לבין חבריו הקרובים, שכניו ואנשי עירו.

לעומת זאת, מעגל החברה של בן תקופתנו התרחב למימדים עצומים, החובקים כמעט את העולם כולו. אמצעי התקשורת המפותחים שהקטינו את מימדיו של כדור הארץ, ואמצעי הדפוס והחומר המצולם והמוקרן, מבליטים כל אירוע חריג, כל דעה והשקפה, וכל הנהגה מעוותת, ומציגים אותם בצורה מגרה ומרתקת לעיני כל יחיד ויחיד.

האדם בימינו אף נוטה לצאת ממשכנו הפרטי ומעירו, לתור את העולם לכל מיני צרכים ורצונות, ואורחים מכל כנפות הארץ, על המגוון העצום של דעות והתנהגויות, מופיעים בעולמו הפרטי. כך מטפטפת החברה האנושית, הכוללת את השפעתה, מכל קצוות תבל, וחודרת לכל פינה פרטית בחיי האדם.

עוצמתה של השפעה זו רבה מאד, ופועלת היא הן על המעשים והרגלי המידות, והן על עיצוב הדעות וההשקפות. אפילו הרצון הפנימי ביותר של האדם, כוח אחר מעורב בו, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, בין מרצונו ובין שלא מרצונו.

קשה למדיי לבן תקופתנו למצוא "עבר" אחד, זך ונקי, כדי שיוכל להעתיק את מקום גידולו לשם, ולהשאיר את כל העולם, עם כל גילוליו, בעבר השני. דומה כי כל העברים נתונים תחת הלחץ האדיר והבלתי פוסק של נחשולי התקשורת והשפעתם השלילית. דרוש תחכום רב ותחבולות עצומות להית "עברי", להתייצב בעבר אחד, ולהשתייך לאותו עבר ייחודי…

ניסיון החיים שלנו האישי שלנו, וכן ניסויים מכוונים של חוקרי הנפש שבדקו את ההשפעה העקיפה של דעת הקבוצה על היחיד, מעידים שוב ושוב על העוצמה האדירה של השפעה זו על היחיד בכל ענייני החיים… כל כך הושפעו החוקרים מבדיקות אלו עד שיש מהם הנוטים לחשוב כי כוח זה של השפעת החברה, הוא הכוח המכריע המפעיל והמניע את כל פעולותיו של האדם, וכל פעולותיו בחיים הם בעיקר תוצאה הכרחית מכוח זה.

אנו כמובן דוחים מסקנה קיצונית זו מכל וכל. אנו מאמינים שהבורא העניק לאדם כוחות פנימיים חזקים ביותר הנובעים משורש נשמתו הייחודית, ושכוח הבחירה שלו יכול להתגבר ולדחות השפעה חיצונית זו. עם זאת, אין להכחיש כי אמנם פועלת ההשפעה החיצונית של החברה כמכבש אדיר הלוחץ בחוזק רב על האדם, וכדי שיוכל להתמודד עם מכבש זה עליו לגייס מתוכו כוחות גדולים ועצומים.

הרב אברהם בהר"ן, החברה והשפעתה עמ' 20-21, 26

החברה והשפעתה - כריכה