תגית: לימודים

חרדת בחינות - בלאק אאוט

חרדת בחינות

קריקטורה של ילדה עם חרדת בחינות - בלאק אאוט

שאלה: הבן שלי – בן 14 – מבריק, אך נתקף בחרדת בחינות קשה – פשוט "בלק אאוט" – ותמיד נכשל. כיצד ניתן להתגבר על בעיה זו?

תשובה:

תופעת חרדת הבחינות מוכרת לרבים. יש לדעת כי כדי להצליח במשימה, דרושה מידת מה של חרדה, אחרת נהיה אדישים ולא נשתדל להצליח. עם זאת חרדה רבה מידי, משבשת את התפקוד עד מקרה קיצוני כמו שתיארת. החרדה נובעת מכך שהאדם נותן משמעות רבה לתוצאות תפקודו ב"מבחן". בהרגשתו הוא נבחן על כלל תפקודו ואישיותו ולא רק על המבחן הספציפי.

לעיתים החרדה מתחילה לפני זמן המבחן עצמו, לילה קודם, באותו בוקר, סמוך למבחן או בזמן המבחן עצמו.

יכולים להיות ביטויים שונים לחרדה. יש מי שיפתח תגובות סומטיות או גופניות, כהזעת יתר, בחילה, שלשול, כאב בטן וכדו'. לעומתו, יהיה מי שירגיש שאינו יכול להתרכז, שאינו זוכר כלום, שאיננו מבין את השאלה וכדו'. אחר פשוט יבכה מרוב לחץ או יפחד נורא, בזמן שאדם אחר ידמיין את תוצאות "כשלונו" ועוד. כפי שאנו רואים יש סגנונות תגובה שונים.

פרופ' מולי להד קרא ל-6 הסגנונות הקיימים "גשר מאחד" שהם ר"ת של ששת הסגנונות; גופני, שכלי, רגשי, מערכת אמונות, חברתי ודמיוני. מכאן אנו רואים שאותה תחושת חרדה יכולה להתבטא בסגנונות שונים ובתופעות שונות. זיהוי מה אני מרגיש/עושה בזמן החרדה יכול גם לעזור לי לדעת איך להרגיע את עצמי. אדם שחרדתו מתבטאת בתגובה גופנית, רצוי לבדוק האם תרגילים גופניים מתאימים מסייעים להרגעה, כגון: מתיחה, אכילה… בעוד שאדם שסגנונו "שכלי" יעזור לו לחפש דרכים חשיבתיות-קוגנטיביות "להרגיע את עצמו", כגון: דיבור פנימי, דוגמת "את החומר הזה אני יודע, אני מכיר את הנוסחה…", וכך בכל סגנון.

כל הרגעה רגשית טובה, אך אינה מספקת. כאשר מדובר בחרדת בחינות יש לוודא שקיימים גם הרגלי למידה נכונים. שקיים ידע איך ללמוד למבחן, איך לסכם ואיך לזכור וכד'.

מי שמתקשה להתגבר על חרדה, גם לאחר שניסה להגדיר לעצמו מה אפיון החרדה ומה יעזור לו, יכול לפנות לעזרה. במקומות רבים יועצת ביה"ס מארגנת קבוצת תלמידים לעבוד על החרדה ולשפר את התפקוד. אפשר גם לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד ולא ארוך. ישנם סוגי טיפול שונים. אך תמיד צריך שיהיה דגש שיכלול הן זיהוי סגנון החרדה ודרכי הרגעה עצמית לצד חיזוק הכרת התלמיד את דרכי הלמידה שלו. שילוב של הרגעה ולמידה יאפשר לרוב שיפור משמעותי בתפקוד וסילוק חרדת הבחינות. טיפול נכון בחרדה יאפשר תפקוד נכון יותר בתחומי חיים רבים. כי חרדת בחינות אינה קשורה רק למבחנים, אלא לכל סיטואציה שהאדם תופס כמוערכת/ מבוקרת/ נשפטת על ידי אחרים. בהצלחה בבחינות ובחיים!

דורית שילוח פסיכולוגית חינוכית בכירה

עצלות וחוסר מוטיבציה בקרב בני נוער

מבחן / ראיון קבלה(המאמר נכתב בד"כ בלשון זכר אך הכוונה היא כמובן לשני המינים)

אחת התופעות שהכי מדאיגה הורים (ובצדק…) הינה תופעת העצלנות והבטלה בקרב בני נוער. לא אחת קורה שהתלונה המרכזית, המביאה הורים לפנות לאיש מקצוע היא זו: "הנער לא עושה כלום"; "הנער מסרב ללמוד"; "הנער אינו מתפקד" וכיו"ב. ואכן, למרבה הצער, לעתים קרובות, תופעה זו אינה אלא קצה-קרחון של מצוקה עמוקה וחמורה בהרבה, ועל כך  ננסה לעמוד בקצרה במאמר זה.

לתופעת העצלנות ייתכנו גורמים שונים, כפי שננסה להבהיר:

א. של מי התלות הזאת?

במקרים מסויימים, מדובר במצב בו הנער התרגל לכך שהוריו עושים עבורו הכל, לעתים מתוך כוונות טובות. כגון, במקרה של נער דיסלקטי, שהעזרה הלימודית לה הוא באמת זקוק, הפכה להיות טוטאלית ומחליפה את מאמציו-שלו. במקרה כזה, נחצה הגבול החמקמק שבין סיוע מטעם ההורה לבין השתלטותו, למרות שבבסיס, מטרת ההורה היתה חיובית.

במקרים אחרים, ייתכן שכוונות ההורה פחות ברורות. כגון, במקרה של אם 'חולת' נקיון שאינה מאפשרת למי מבני ביתה להשתתף במטלות הבית, משום שאינם מצליחים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלה. נער הגדל בסביבה כזו, עלול למצוא את עצמו מתרגל לא לנקוף אצבע בבית, בגלל שהאופן שבו הוא מדיח  כלים/ שוטף רצפה/ מקפל כביסה וכו' אף פעם אינו לשביעות רצון ההורה.

לחלופין, יתכן וההורה 'מרחם' על הנער העסוק, ומעדיף לשחרר אותו לעיסוקיו מאשר לדרוש ממנו להירתם לעזרה בבית. הרבה פעמים מדובר בהורה שעבר בעצמו ילדות קשה והוא מנסה לפצות את עצמו בכך שמפנק פינוק יתר את ילדיו. בבחינת "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן…" לא עלינו! בשל כך, כמו הדיסלקט מהדוגמא הקודמת, גם נער במשפחה כזו עלול להתרגל לחיים נטולי מאמץ, שמאחוריהם מסתתרת תחושת אין-אונות וחוסר יכולת לפעול בעולם. מה הפלא שילד כזה יגדל להיות מתבגר חסר מוטיבציה ו'עצלן'? הרי הוא התחנך שלא לעבוד ויתירה מכך- שלא להאמין ביכולתו!

כשאנו מעניקים לילדינו שירותים, כגון עזרה לימודית, קיפול כביסה וכיו"ב, עלינו לשאול את עצמינו מה האינטרס שלנו בהענקת 'שירות' זה: האם זהו באמת האקט הנכון לטובת הילד? או שמא יש לנו כהורים אינטרס סמוי – כגון השגת שליטה על הנער; השגת תוצאות מעולות ע"מ להרשים את הסביבה וכו'? זוהי שאלת המפתח במקרים של עזרה עודפת לילד מצד הוריו.

ב. ביקורת 'בונה'??

כמו במקרה של האם 'חולת' הנקיון הנ"ל, פעמים רבות, הנער מרים ידיים מראש ומעדיף שלא לנסות בכלל, מחשש לביקורת המצפה לו על תוצאות בלתי מושלמות.  כוונתי איננה להורים שמראש לוקחים אליהם את המושכות ומונעים את ההתנסות מהילד (כמו במקרה של האם הנ"ל), אלא דוקא להורים שמאפשרים לילד את ההתנסות אך בסופה, לא יחסכו ממנו את להב ביקורתם.

ילדים להורים ביקורתיים יעדיפו במקרה הטוב להצניע את מעשיהם, ובמקרה הרע לא יתאמצו ולא יעשו כלל, מחשש ל'קטילה'. על מנת שילד יעז לפעול בעולם, הוא חייב להרגיש חופשי לעשות טעויות. חירות אמיתית כוללת בתוכה גם את החירות להיכשל. על מנת שנער ירצה להתאמץ, עליו לדעת שמותר לו להיכשל מידי פעם ויתירה מכך: שאהבת הוריו או הדימוי העצמי שלהם אינו תלוי בתוצאות מעשיו.

כי זאת יש לדעת: ביקורת מכל סוג שהוא היא הרסנית! אם ברצוננו לבנות את נפשו של הנער ולא להרוס אותה, עליו לחוש אהבה וקבלה בכל תנאי ולשמוע פירגון על מאמציו, גם כשאינם מניבים את התוצאות הרצויות. לא כתוב ש'צדיק אף פעם אינו נופל' אלא "שבע ייפול צדיק וקם". נער שגדל באוירה שמותר לו לא להצליח בכל, כל הזמן, אינו מתייאש. מותר (לו) להיכשל. אסור (לנו) לקטול!

ג. פרפקציוניזם

כתוצרים של תרבות המערב, התחנכנו לאידאל ההלני של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" ולסטנדרטים של הצלחה כמותית שבדרך כלל אינם ניתנים להשגה, והדוגמאות לכך סובבות אותנו בכל  התחומים. אנו חיים בחברה המקדשת את ההישג, את 'מבחן התוצאה', ולמרבה הצער נוטים לשכוח שזוהי תרבות זרה לנו. כי ביהדות "לא המעשה עיקר, כי אם הכוונה" ו"כוונה טובה – הקב"ה מצרפה למעשה". היהדות מייקרת את המאמץ ולא את התוצאה, ולכן כל התעקשות על מושלמות – בטעות יסודה, בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור"…  דרישות מופרזות הן של ההורים מהנער והן של הנער מעצמו – עלולות לגרום לו להרים ידיים מראש ולהיתפס לייאוש וחידלון.

במקרה הראשון, על ההורים לשאול את עצמם מה עומד מאחורי דרישתם לשלמות מצד הילד? האם הקושי לקבל חלקים פגומים בתוך עצמם, שלכולנו יש, אגב…

במקרה השני, יש לחשוב מה גורם לנער להרגיש כ"כ חסר בטחון עד כי כל תוצאה פחות ממושלמת אינה מקובלת עליו ולכן הוא נמנע מראש.

ד. זעקה אילמת

הגורם האחרון שאותו נזכיר הינו החמור מכל: לעתים קרובות חוסר המעש של המתבגר אינו אלא זעקה אילמת שלו להצלה. פעמים רבות, חוסר המעש בא לאחר שנים של תסכול, שבהן הנער ניסה להתמודד עם טראומה כלשהי בכוחות עצמו, עד כי בגיל ההתבגרות אמר נואש, בעקבות התעצמות הרגשות המאפיינת את גיל הנעורים.

חוסר מעש הינו אחד הסימפטומים של דכאון קליני, שיכול לנבוע משילוב של כל הגורמים שמנינו: תחושת חוסר-אונים ואפסות; סביבה ביקורתית; ייאוש בעקבות דרישה לפרפקציוניזם ובעיקר – טראומה, כגון: תקיפה מינית, גם אם בילדות המוקדמת; שכול ואובדן; גירושי ההורים ועוד.

לאור כל זאת, עצלנות וחוסר מעש של מתבגר, הינו סימפטום רציני ביותר, שאסור לעבור עליו לסדר היום. נראה כי מתבגרים מגיעים למצב כזה, רק כשכלו כל הקיצין מבחינתם וזוהי הדרך היחידה שנותרה להם לזעוק את מצוקתם.

אם המתבגר הפרטי שלך אינו מתפקד – רוצו לטיפול! ויפה שעה אחת קודם!!

רניה סמואל ,M.A תרפיה באמנות

"הורות והתבגרות" בנושא: חינוך למצוות בשמחה בגיל ההתבגרות

להאזנה להקלטת התוכנית:



 

הרב זאב קרוב,
מרצה בנושא חינוך ילדים, לשעבר ראש הישיבה התיכונית קרני שומרון

הפסיכולוגית יעל שפר

לרשימת הקלטות השידורים של התוכנית "הורות והתבגרות"

.

עוד עם הרב זאב קרוב בלב אבות:

התמודדות עם משברים בגיל ההתבגרות – איך מתמודדים עם משברים דתיים בגיל ההתבגרות? האם בעיות גיל ההתבגרות הן תופעה של העדן החדש? איך נבין את מה שהנערים עוברים? ומה אפשר לעשות?

מבחן התוצאה או מבחן הדרך? – על חשיבות החינוך לדרך נכונה ולא לתוצאה

החינוך החיובי – מהות החינוך- "אל תעשה" או "עשה"?

עין טובה על ילדינו  – על החשיבות לדון לכף זכות את ילדינו למרות הקושי שבכך..

גיל חינוך-עד מתי? – עד איזה גיל מותר להורים לחנך את ילדיהם? ומדוע?

בני קנה אייפוד ללא אישור – על אייפוד, אמון וחינוך לעצמאות

 

 

 

 

 

קשיי התאקלמות בישיבה

שאלה: בני בכיתה ט' נכנס לישיבה התיכונית ומתקשה להתאקלם – בא לשבת חופשית ומסרב לחזור. מה לעשות, האם ללחוץ עליו?

תשובה: כמו בכל בעיה, ננסה לזהות את שרשיה ומתוך כך לענות עליה.

ראשית נקדים ונאמר, שזוהי בעיה נפוצה אצל תלמידים בכיתה ט', ובייחוד אצל תלמידים שיוצאים מהבית לראשונה ומתמודדים עם חיי פנימייה. בכלל, כל כניסה למסגרת חדשה יוצרת קשיים אצל כל אחד מאיתנו.

הסיבות האפשריות לקושי זה הן: א. געגועים. ב. קשיים חברתיים . ג.קשיים לימודיים.

א. געגועים

הבעיה הנפוצה ביותר היא הגעגועים, והדבר בהחלט מובן. נער צעיר עוזב את הבית בדור שהקשר המשפחתי כל כך חזק, והפינוק האישי כל כך עמוק, בהחלט יכול לרצות להיות בבית, וזה לגיטימי שהוא יתגעגע. ההתמודדות עם הבעיה צריכה להיות משולבת. אגב, הפתרון לכל הבעיות צריך להיות בשילוב כל הכוחות המטפלים – ההורים והצוות החינוכי בישיבה, קרי: המחנך, המדריך, היועץ, ובמידת הצורך גם עובד סוציאלי, ואם הבית בפנימייה.

ראשית, כאמור, יש להרגיע את הנער ולומר לו שזה נורמאלי, ורבים כמותו מתמודדים עם הבעיה. שנית, דוקא כאן אפשר לומר שהזמן פועל לטובתו, מפני שככל שיעבור הזמן הוא יתרגל ויתחשל.

עם כל זאת יש להקל עליו את משך זמן ההתמודדות, כאמור, על ידי כל הסובבים אותו. ההורים צריכים לבוא ולבקר בתכיפות רבה (קשר טלפוני בודאי יישמר בכל יום), הרב המחנך ישוחח איתו ויעקוב אחרי מצבו בפנימיה, רצוי לשחרר אותו לעיתים תכופות יותר עד יעבור זעם, המדריך ישתדל לקרב אותו ולהרבות בשיחה, לתת לו מידי פעם צ'ופרים, מילות חיבה, חיבוק קל, להזמין אותו הביתה לשיחה על כוס קפה, והכל כדי לתת הרגשת חמימות ובית, בתקווה שעם הזמן הוא יתרגל. ההורים חייבים לעמוד על כך שהצוות אכן נרתם לעזור, ולעקוב  אחר פעילותם, מפני שלא פעם  הם יכולים להזניח תלמיד, לא מרוע לב אלא מתוך עומס יתר.

ב. קשיים חברתיים

במידה והבעיה נובעת מקשיים חברתיים, יש לבדוק מהי הסיבה – האם בגלל עימותים עם מי מתלמידי הכתה, או קשיי הסתגלות בשל אופי מופנם וסגור. כאן בודאי יש מקום חשוב למעורבות הצוות החינוכי בישיבה על ידי פעולות אישיות וכיתתיות. מכיון שהתלמידים הבאים לפנימיה מגיעים ממקומות שונים ומרקע שונה, חובה על כל הצוות להרבות בשנה הראשונה בפעולות גיבוש כיתתיות, החל מפעולות ומשחקי היכרות מגוונים, דרך הפעלות של היכרות וחשיפת הזהות האישית, ועד פעילות אתגרית מגבשת מחוץ למוסד. הצוות החינוכי יכול להביא לידי כך, שדווקא הגיבוש החברתי יהיה הגורם שיחזק את הקשר למוסד, והתלמיד יתגעגע דווקא לישיבה ולא לבית.

ג. קשיים לימודיים

כאשר הבעיה נובעת מסיבה לימודית, יש לחקור ולראות מה שורש הבעיה. אם מדובר בפער לימודי, שנוצר בגלל המוסד החינוכי הקודם שממנו הגיע הבן, והוא לא נמצא ברמה הלימודית של הישיבה,  הרי שבקלות אפשר לפתור את הבעיה על ידי בקשת סיוע – שיעורי עזר מהישיבה, ולהשלים את הפער.

יש לציין שהמעבר מבית ספר יסודי לתיכון גורם קשיים לתלמידים רבים מפני ששיטת הלימוד, הקצב ותוכן הלימודים שונים מאד. תלמידים רבים שהצטיינו בבית ספר יסודי, הפכו למתקשים מאד בבית ספר התיכון, בייחוד כשמדובר בישיבה עם הרבה שעות לימוד, לימודי קודש מתוגברים ורמה גבוהה. עם פתיחות והבנה אפשר לעזור לכל תלמיד להשלים ולהדביק את הקצב. הישיבה יכולה להעמיד חונך שיעזור, ההורים יירתמו לתת שיעורי עזר, ותוך זמן קצר, עם הדבקת הקצב והשלמת החומר, תרד הרתיעה מהלימודים וישוב החשק להישאר בישיבה.

לדעתי, בשלב ראשון לא כדאי לוותר לנער. עלינו להדגיש שכל פעולה בחיים כרוכה בקשיים, קשיים מזמינים התמודדות, והתמודדות מחשלת. יש לחזק ולתמוך אבל לומר לנער אנחנו מתמודדים ביחד. ההתמודדות שלנו תיתן לנו כוחות להתגבר עכשיו, ולחשל אותנו לעוד התמודדויות ואתגרים שיעמדו בפניו בחיים. "מה שקשה מחשל". יש לנו הזדמנות להיבנות, בוא ננצל אותה ביחד.

לא נכחד ונאמר שלפעמים מגיעים למסקנה שאכן המקום לא מתאים, ואפשר בלי בושה לחפש מקום אחר. לפעמים משנה מקום משנה מזל , ודווקא שם יפתח הנער דף חדש ויצליח.

הרב אנגל אברהם, ראש ישיבת בנ"ע מירון

עוד מאמרים בנושא:

קשיי התאקלמות בישיבה (הרב יצחק נריה)

ילדי ADHD לומדים גמרא. כיצד נעזור להם?

הנושא של הפרעת קשב וריכוז הוא נושא מפורסם ונדון רבות, המאמר דלהלן, לא מתמקד בכלליות הנושא, אלא בהשלכות הספציפיות הנוגעות ללימוד הגמרא במוסדותינו בחדרים וישיבות.
וכבר בפתח הדברים הערה כללית: ישנם תחומים מקצועיים רבים המוזכרים במאמר זה, אולם בכוונה תחילה לא כתבנו את הכינויים המיוחדים שלהם, אלא זה נכתב בשפה פשוטה ומובנת לכל אדם, וזאת כדי שהמאמר ישיג את מטרתו.

1. ההגדרה של הפרעת קשב וריכוז ADHD
הבעיות הנלוות
  • קושי להתרכז לאורך זמן במהלך ביצוע מטלות ממושכות או בזמן משחק.
  • קושי להתייחס לפרטים ונוטה לעשות שגיאות שנראות כנובעות מרשלנות.
  • לעתים קרובות נראה שאינו מקשיב כשמדברים אליו.
  • קושי בארגון פעילויות או משימות.
  • נטייה להימנע ממשימות הדורשות מאמץ מנטלי )מחשבתי( ממושך.
  • נטייה לאבד דברים, להם זקוק להשלמת משימה.
  • מצב שכיח שבו גירויים חיצוניים מסיחים את דעתו.
  • נטייה לשכוח דברים במהלך פעילות שגרתית.

בנוסף להפרעה עצמה עלולים ילדי ADHD לסבול מלקויות למידה שונות, הנלוות להפרעה עצמה ומקשות עליהם ללמוד ולהתפתח בדרך רגילה, כשאר בני גילם. לילדים אלו נוספות לפעמים בעיות מוטוריות וכן קושי בתאום עין יד. שתי תכונות אלו מקשות על – הכתיבה. יש גם שכיחות של בעיות בשפה, קריאה, כתיבה, קושי בעבודה רצופה, זאת אומרת כשיש רצף של משימות לבצע הם לא יזכרו את הסדר, וגם ישמיטו חלק מהמשימות.

פעמים רבות מצוי גם שילדים אלו מתקשים בזיכרון לטווח הקצר. מלבד הקושי הלימודי ברכישה והבנה של חומר, דברים אלו גם משפיעים לרעה על התנהגותו של הילד ועל האינטגרציה שלו עם החברה, ופוגעים ביכולתו לתכנן ולצפות מראש מה תהינה התוצאות ממעשיו. וממילא הוא מסוגל לבא לידי מעשים בלתי מחושבים שהוא עצמו מתחרט עליהם, הן מבחינה מוסרית, והן בכללי חברה. וזאת לא רק בגלל ההפרעה עצמה, אלא גם בגלל ההשלכות הרגשיות שהוא סובל כתוצאה מהקשיים בלימוד, שזה יוצר מעגל של רגשות שליליים. כי כתוצאה מהקושי בלימוד, הדימוי העצמי נופל וכל המוטיבציה נחלשת, ומכאן נסללת הדרך לקשיים בחברה, ובמשפחה. וכל זה מוריד לילד את הביטחון עצמי, וממילא משקיע פחות בלימודים, והתוצאות בלימוד פוחתים והולכים, וחוזר חלילה .

מבחינה רפואית הפרעת קשב (ADD) או הפרעת קשב ופעילות יתר (היפראקטיביות) (ADHD) הן הפרעות נוירו קוגניטיביות ונוירו פסיכולוגיות. כלומר, אלו הם הפרעות שיסודן בתפקוד לקוי של – – מערכת העצבים המרכזית (המוח) ויש להן השלכות על המישור הלימודי והרגשי ו/או ההתנהגותי.

2. קשיים בלימוד גמרא הנובעים מבעיית ADHD

במאמרינו נתמקד בעיקר בהשלכה ספציפית הנובעת מבעיית ADHD , המפריעה ללימוד הגמרא. הגמרא הוא הספר שנחשב מאז ומעולם למוטיב המרכזי בלימודי היהדות, וההתייחסות אליו היתה, לא הייתה רק בהקשר לתוכנו ההלכתי או החשיבתי, אלא כיסוד ובסיס המביא להשקפה טהורה, ליראת שמים ולחוסן רוחני, ידועות אמרותיהם של חכמינו ז"ל שבכל דור ודור, על חשיבות לימוד התורה, ועל חובתו של כל יהודי באשר הוא לעסוק בה.
אי לכך נחשב לימוד הגמרא בכל הישיבות בארץ ובעולם כנושא הלימודים העיקרי, שתופס את עיקר השטח של הלימוד, הן בכמותו והן באיכותו. אולם דא עקא, שבלימוד הגמרא, ובמיוחד בדיונים ההלכתיים שבו, טמון קושי מיוחד, לא רק בשל השפה הארמית, אלא בשל ניסוחו הייחודי, התמצאות והקיצור שבו. שימוש במונחים תלמודיים מסובכים, חוסר סימני פיסוק, והשפה הארמית המשתלבת יחד עם לשון הקודש ולוגיקה מורכבת.
יש קושי מיוחד בסוגיות ארוכות.

בגמרא יש מאפיינים ייחודיים שאין בשום ספר אחר, הן מבחינת הקריאה הפשוטה, והן מבחינת המשמעות והחשיבה העמוקה מאפיינים אלו אינם קיימים בשום ספר, וגם בספרי הקודש אינו מצוי נוסח של דף גמרא. לומד מיומן רואה בכל שורה ושורה בגמרא חידה ואתגר. לכל ילד זה קשה, ובמיוחד קשה לתלמיד עם בעיית הקשב והריכוז ADHD /ADD זו עבודה לא קלה ללמוד בכלל וכל שכן גמרא שהיא הרבה יותר מורכבת ונראית לפעמים בגדר של ה"אי אפשרי" בשבילם. אחד המאפיינים העיקריים של הקושי בלימוד הגמרא על פני לימודים אחרים הוא שבשאר הלימודים מה שנדרש מכל תלמיד הוא "ללמוד".. ואילו בגמרא, לא די בלימוד הגמרא עצמו אלא מעבר ללימוד הגמרא, צריך גם ללמוד "כיצד ללמוד"…

בלימוד גמרא ישנם אסטרטגיות למידה רבות, שכל לומד משתמש איתם ביודעין ובלא יודעין, וכל ילד שמתחיל ללמוד גמרא מפתח עם הזמן אסטרטגיות למידה רבות, וככל שהוא יותר גדל, הוא יותר ויותר "לומד איך ללמוד".

3. הכישורים המיוחדים הדרושים ללומד הגמרא

נציג כאן רשימה חלקית של האסטרטגיות והכישורים המיוחדים הנצרכים ללימוד גמרא: נקדים נקודה להבהרה, אין הכוונה באמור להלן, שכל ילד עם הפרעת קשב וריכוז מתקשה במיומנויות אלו, ישנם הרבה ילדים עם ADHD שמבינים טוב בלימוד, ומצליחים בגמרא, וגם ילדים שכן מתקשים יש קושי שהוא בדרגה קלה וקל להם להתגבר עליו ולהצליח. אמנם יש ילדים שכן
מתקשים בכל האמור, ומטרתנו להביא זאת למודעות של ההורים והמורים, שישימו לב ולבדוק, איפה יש נקודת קושי שצריך טיפול וטיפוח,
הרשימה דלהלן היא אסופה של קשיים העלולים להיות, לפעמים ישנם יותר מקושי אחד אצל ילד, ומיותר לומר שאין כוונתנו, שכל האסטרטגיות האלו חסרות לכל ילד עם ADHD .
א. הבנת הנקרא של הגמרא; יותר קשה להפיק את המשמעות מדברי הגמרא, מלהוציא את המשמעות מלשון של ספר אחר, כי פעמים רבות בגמרא המשמעויות הן עמוקות ונסתרות.
ב. חשיבה "גמישה"; יכולת התגמשות וזרימה עם הקושיות והתירוצים, בגמרא יש הרבה סוגיות שמתפתלות ומשנות כל הזמן את הכיוון, זאת אומרת שהבנת הרעיון המרכזי של הסוגיא משתנית תוך כדי המהלך, וממילא יש גם שינוים בפסיקת ההלכה, עקב שינוי ההבנה, ודבר זה יכול להיות בסוגיא אחת מספר פעמים, ילד עם הפרעת קשב שקשה לו להתגמש, יתקשה במיוחד בסוגיא כזו, לעקוב אחרי הפיתולים והשינויים של הסוגיא. ויצטרך הנחיה והדרכה
מיוחדת כיצד ללמוד סוגיא זו.
ג. הרבה מאד חשיבה מופשטת. ישנם בגמרא סוגיות רבות שהנושאים הנידונים הם בדברים מופשטים, ולא הולכים בהדרגה מהמוחש אל המופשט. גם הספיקות וצדדי השאלות הם ברעיונות עדינים ודקים, שצריך הרבה מיומנות בסוג חשיבה כזו בכדי לקלוט את המסר הנכון של הסוגיא. וילד עם לקות בקשב וריכוז, רואה דברים על פי רוב רק ב"שחור לבן", מה שנקלט בחושים הברורים שלו, וקשה לו להתמקד ולהתייחס לדברים שהם "אבסטרקטיים" דהיינו מופשטים. והמלמד שלו יצטרך להשתמש עם יותר המחשות וכלים, כדי לקרב אליו את הבנת הרעיון הנידון.
ד. הבנת המהלך. שלא כבספרים אחרים, יש בגמרא מקבץ של מספר שלבים המחוברים יחד עם רצף רעיוני, ישנם לפעמים סוגיות שמורכבות מ 8 – 7 ויותר שלבים, ובמשך התהליך הרצפי ישנם שינוים בהבנות ובהלכה, לפעמים הסוגיא גולשת מהרעיון המרכזי למטרת משנה ומתפתח שם דיון שלם על הנושא הצדדי הנכנס דרך אגב, ואח"כ הסוגיא חוזרת לנקודת ההתחלה. זוהי מטלה הנראית קשה מאוד לבעלי קשיים בקשב וריכוז. וצריך להקנות להם אסטרטגיות מיוחדות לשם כך.
ה. הבעה טובה. כל דבר חכמה שהאדם חושב ודן בו, הרי הוא יעמיק את הבנתו על ידי ההבעה, דהיינו על ידי שיביע ויסביר את הבנתו הפנימית הוא עצמו יבין טוב יותר. בלימוד גמרא נחוץ כושר הבעה מפותח כדי להביע את הסברות העמוקות שבתלמוד, כדי להגיע "להבעה המחדדת את ההבנה". לקות בקשב וריכוז גוררת אחריהם לפעמים חסר בשפה, המקשה ומכביד על ההבעה, בשיחה קצרה יומיומית אולי לא נבחין בכך, אבל כשניכנס אתם לשיחה יותר חשיבתית הממוקדת בנושא ספציפי מיד נבחין בכך. הרי לנו קושי נוסף המעכב את הבנת הגמרא לילדים אלו. המצריך לפעמים התמקדות ספציפית בבעיה עם מומחיות לפיתוח שפה.
ו. תפיסה טובה (במילים אחרות זיכרון לטווח קצר וזיכרון פעיל). תכליתה לתפוס ולאחד את כל השיטות הרעיונות והפרטים ולחבר ולקשר כל פרט במשבצת המתאימה לו, ולפעמים יש חלק מסוים בסוגיא שמתקשר לחלק שקדם לו בכמה שלבים, ולא לזה הסמוך לו. וכל זה מאד קשה לבעלי בעיות קשב וריכוז, כי יותר קל להם להתמקד בדבר אחד, ולדלג מפרט למשנהו, מאשר לארגן ולסדר כמות של פרטים יחד, אם נסתכל במגירה של החפצים שלהם או בחדר השינה שלהם, נבין זאת מיד. (יש להבדיל בין המונח תפיסה בלשון המדוברת דהיינו הבנה טובה לבין תפיסה שבשפה המקצועית הינו כושר להחזיק כמות ידע במוח ולעבד אותם הן בכדי להבינם והן בכדי לאחסן את החומר בצורה יעילה בזיכרון לטווח הארוך) וכשהמלמד יכין סוגיא זו, יצטרך לזכור מלכתחילה שלתלמיד המיוחד צריך לערוך כלים המסייעים לזכור ולתפוס את המכלול.
ז. אוצר מילים גדול ובעיקר בארמית: התלמוד כתוב בלשון הקודש ובארמית. ולבעלי קשב וריכוז מצוי במידה גבוהה עיכוב שפתי, בקליטת אוצר מילים . קושי נוסף מצד השפה הוא בתמרון בין שתי השפות השולטות בתלמוד. לשון הקודש וארמית המשתלבים יחד, ומעכבים את ההבנה המהירה והפקת המשמעות של המסר הנכתב . לפעמים יכולה בעיה זו בלבד הנראית לכאורה כקושי צדדי, לגרום לבלבול אצל הילד שירחיק אותו מהגמרא, ומצד שני עם תשומת לב נכונה, וכמה עצות פרקטיות שניתן לתלמיד כיצד להבחין בין שני השפות, ולעשות את הסדר והתרגום הנכון, נחסוך ממנו התמודדות מיותרת, ונקרב אותו אל הלימוד.

כל האסטרטגיות והכישורים הללו שייכים ללמידה בכללות, להיסטוריה גאוגרפיה מתמטיקה וכו'. אבל בגמרא במיוחד אי אפשר להסתדר בלי הכלים האלו .

ובכן, ילד רגיל קולט ולומד שלב אחר שלב את כל הכלים הנדרשים
אבל לילד עם ADHD / ADD קיים קושי כפול, האחד הוא בלימוד הגמרא עצמו, והשני בלימוד האסטרטגיות ופיתוח כישורי הלמידה שצוינו לעיל.
נקודה נוספת ישנה באסטרטגיות הלמידה, המביאות עמם קושי נוסף, והוא, שמלבד עצם הידע של האסטרטגיות צריך גם ידע מקצועי מיוחד כיצד מלמדים אסטרטגיות וכיצד מרגילים את התלמיד להשתמש אתם (מטה קוגניציה), שהרי אין ידע אסטרטגי כידע של קושיא בגמרא, זו מיומנות מיוחדת ללמד תלמידים "כלי למידה".
סיכומם של דברים:
לסיכום; ישנם שלושה קשיים עיקריים העלולים להימצא אצל ילדים עם לקות בקשב וריכוז:
1.חוסר היכולת להתרכז ולהפנים את הידע  (כי הלקות גורמת לו הסחות דעת תכופות)
.2 ADHD עלול לפגוע בחלק מכישורי הלמידה (זיכרון ושפה).
.3 קושי כללי בקליטת אסטרטגיות לימוד.

4. ADHD ואינטליגנציה

חשוב להדגיש כי כל ליקויי הלמידה אינם קשורים כלל לאינטליגנציה, ועשויים להופיע בילדים אינטליגנטיים מאוד, ואף במחוננים. שילוב כזה של מחוננות, ליקוי למידה והפרעת קשב וריכוז – קיים, ויש להכיר בו ולהתייחס אליו,
במיוחד בגלל התסכול העצום הנגרם לילד שסובל ממנה אצל הילד האינטליגנטי והחכם, התסכול עוד יותר חמור, כי הוא יושב בכתה עם עוד 25 ילדים ומנסה להקשיב ובאמת מתאמץ ופעם אחרי פעם לא מצליח ומקבל ציון של 60% (אם הוא בכלל מקבל ציון).
יש ילדים שאחרי המבחן אומרים אני לא יודע למה לא הצלחתי הרי חזרתי טוב, ואנחנו בלב אומרים אם הוא היה חוזר באמת הוא היה זוכר, אלא הוא כנראה לא חזר טוב. או אפשר לשמוע את המשפט הבא: "אם הוא היה מתאמץ הוא היה מצליח".
אחרי שאנו יודעים איך תלמיד עם ליקוי ADHD לומד גמרא. אנו צריכים לומר "אם הוא היה מצליח הוא היה מתאמץ"…
ובמקום לחשוב, "אם הוא היה רוצה הוא היה יכול", עלינו להפוך את הסיסמא ולחשוב "אם היה יכול הוא היה רוצה".
זהו החלק של החדשות הטובות, שאמנם בידינו לגרום בעזרת השם, שהוא יוכל וממילא הוא גם ירצה, כפי שיבואר להלן, עם מלמד שעבר הכשרה, אפשר לקדם ולעזור הרבה מאוד לילדים אלו, זאת לא תיאוריה אלא דברים שהוכחו בניסיון בשטח, שעל ידי לימוד והוראה נכונה, ממש השתנו ילדים אלו לבלי הכר, והתחילו להצליח בלימודים ולאהוב את הלימוד.

5. האבחון

חלילה לנו להחליט לבד למי יש הפרעה זו ולמי אין, כי ישנם כ 16 אפיונים שדומים – ל ADHD לעין הלא מקצועית. כגון בעיות תחושתיות, ראיה כפולה, תופעות לוואי לתרופות, מחוננות, הפרעות שינה, עיבוד שפה איטי, בעיות רגשיות ועוד, וכמובן שהטיפול בהם משתנה מקושי אחד למשנהו. ואילו הסימפטומים של מגוון הפרעות אלו, דומות מאוד אחת לשני. לכן בהכרח להגיע לעין חדה שתבחן ותאבחן את סוג הקושי.

לצורך אבחון וטיפול בבעיות אלו, יש לפנות לאבחון דידקטי לפעמים דווקא נוירולוג (לא חייבים דווקא פסיכיאטר), יוכל לקבוע ולאמת את התוצאה הסופית מהו ההפרעה המדויקת, ומה רמת חומרתה.

6. העזרה והטיפול

ולצורך הטיפול צריך להגיע להוראה מתקנת (מלבד הטיפול התרופתי הנצרך כשצריך), ההוראה המתקנת תתבסס על האבחון בהתאם לסוג הלקות שתמצא, כי לא הרי הוראה לילד עם הפרעת קשב וריכוז כהוראה מתקנת לילד עם קושי בקריאה או הפרעה תחושתית. עם זאת בגישתנו לטיפול אחרי הקביעה שזה אמנם הפרעת קשב וריכוז אמיתית, עלינו לדעת שלקות זו אינה ניתנת לריפוי מוחלט, כי הגורם לה הוא ככל הנראה, התפתחות חריגה של מסלולים מוחיים מסוימים. מטרת הטיפול היא, שיפור התסמינים ועקיפת הקושי הבסיסי, תוך קבלת המשך הקיום של הקושי, והוראה והדרכה ברורה לתלמיד כיצד להתמודד עם קושי זה, עד שנגיע למינימום של הפרעה בתפקודו הלימודי וההתנהגותי.

המורה הפרטי, שהוא מומחה בלקויות הללו וגם מתמצא בפרקטיקה של סיוע ופיתוח, יוכל לעזור לו ללמוד ולהצליח תוך שידע לזהות את הצדדים החזקים שלו, ומשם לבנות אותו, להמשיך בדרכו בהצלחה.

לא נפרט כאן את כל אופני הטיפול, כי רבים הדרכים והשיטות ותקצר היריעה. העיקר הוא שטיפול ועזרה אמיתית משתנים מילד לילד, ומאבחן יסודי ידע לערוך תכנית התערבות המתאימה ספציפית לכל ילד באשר הוא, לפי כישרונותיו תכונותיו והסביבה בה גדל.

נכתוב בקצרה את הבסיס לטיפול נכון ללימוד הגמרא לילד קשה למידה. ישנם שני יסודות המורכבים יחד, האחד הוא הגמרא והשני הוא הילד. כמו שכתבנו למעלה, את היחודיות של "ספרהגמרא" אשר הוא גורם אחד של הקושי, שגם לילד רגיל יש קושי זה אלא שהוא מצליח להתמודד עמו, וזה מצד החומר. הגורם השני של הקושי, הוא מצד הילד העיכובים בכישורים ובמיומנויות של הילד עצמו, שהם לקויים וחלשים, וזה גורם לקושי בכל לימוד שיהיה הן בלימודי חול, והן בלימודי קודש הקלים יותר כחומש רש"י ומשניות והלכה.

אבל כששני הקשיים נפגשים יחד, דהיינו המורכבות של הגמרא יחד עם הלקות של הילד, יגדלו הקשיים שבעתיים.

וממילא כשאנו ניגשים לעזור לילד זה, מוכרחים אנו להתייחס ולהתמקד בכל אחד משני הגורמים האלו, דהיינו עלינו לדעת כיצד ניקח את החומר וניצור לו "ידיות לאחיזה" שהתלמיד יוכל לאחוז את חומר הלימוד שלא ישמט מידו, וכדברי הרמח"ל בספרו "דרך תבונות" בו הוא מבאר את דרכי הלימוד, הוא ממשיל את הכללים שהוא נותן למזוודה כבידה שקשה לנושאה, וכשבא החכם – ומחבר לו ידיות, הריהו גורם שיוכלו להרים ולסחוב את כל המזוודה על תכולתה מבלי לאבדה.

וכן עלינו לדעת מה הם הכישורים הלקויים והחלשים אצל הילד, וכיצד נחדד ונפתח אותם למקסימום האפשרי. ואם נמשיך במשלו של הרמח"ל נוסיף כאן שמלבד התקנת הידיות על המזוודה, עלינו גם לקחת את האדם הנושא אותה, ולעשות אתו אימונים של הרמת משקולות כדי לחזק את שריריו, אחרת גם כשיתפוס את המזוודה עם הידית שלה, הוא עדיין לא יצליח להרימה מפני חולשתו להרים משאות. כך שהמורה הפרטי שלמד ויודע את הכישורים, ואת הדרכים לפיתוחם. הוא בעצם המאמן האישי של תלמידו, שהופך אותו מילד נחשל, לילד לומד פעיל בדרך להצלחתו.

ובעצם יש כאן פעולה נוספת והוא החיבור של שני הכיוונים יחד, וזה על ידי כך שהמאבחן של התלמיד הוא גם המתווה של דרך הטיפול, והוא יוצר דרך מתאימה לכל תלמיד, בו המורה הפרטי ידריך את תלמידו גם בהוראת ספר הגמרא, שפתה וצורת חשיבתה ומהלכיה, בצירוף התייחסות לכישורים של התלמיד, הגם שהגמרא היא שווה אצל כל אחד, אבל הדרך כיצד להדריך את התלמיד המתקשה משתנה לכל אחד לפי רמת כישרונותיו וההרכב המיוחד שלו.

נתאר אופן אחד של טיפול מקצועי, ילד שבגלל הקשב וריכוז, מתקשה בקליטת מהלכים (עיין לעיל ברשימת האסטרטגיות) שזה מאד יכול להפריע בגמרא, אנו נבחר סוגיות ממקומות מפוזרים בש"ס, נתחיל בסוגיות עם הרכב קטן יחסית, ונראה לילד לא רק את תוכן הסוגיא, אלא גם נתמקד להסביר לו את הדפוס והתבנית של הסוגיא, דהיינו המסגרת החיצונית המובילה את המהלך, ע"י שנכין לתלמיד דבר שנקרא "מפות קוגניטיביות" דהיינו תרשימי זרימה וסכמות כך שהוא יקבל שליטה ותפיסה על הרצף של הסוגיא, ולאט לאט נעבור לסוגיות יותר מורכבות, עד שהוא יתפוס את הכיוון, וככה הוא יוכל בע"ה להצליח לבדו אפי' בסוגיה המורכבת עם מספר מרובה של מהלכים. כיון שידע מה מצפה לו, ויהיה מיומן לדעת איזה אסטרטגיות עליו לשלוף כעת מתיקו כדי לא להתבלבל ולא לאבד את ידיו ורגליו, אלא לכבוש את הסוגיא על ידי שרטוטים ותרשימים עד שתהא מונחת מסודרת בכיסו, ויזכרנה.

בתחילת התהליך, משורטטות המפות על ידי המורה. וכאשר התלמיד לומד אותם או משלים משפטים בצורה של קלוז', על המורה להכין עבורו את המבנה הגרפי של מהלכי הסוגיא.

ובשלב הבא נלמד אותו איך לעשות את התרשימים לבד. המטרה הסופית היא להביא את הלומד ליכולת של הכנת מפה פנימית, ובהמשך למפה קוגניטיבית לא כתובה, בתוך מערך החשיבה שלו.

על ידי המפות הקוגניטיביות ניתן בקלות יתר להבין את הסוגיא כאשר במבט אחד רואים את כל התמונה, וכן יבין במבט אחד את הלוגיקה של הסוגיא. לאחר זמן התלמיד יבין שכל מפה מסמל לוגיקה שונה ויתרגל ויבין את מהלך הסוגיא לפני קריאת הטקסט. אך אם נתאר את הדברים בעל- פה, הדבר יתבע מאמץ רב וריכוז לאורך זמן והקשבה רבה מצד התלמיד. באמצעות טבלה ניתן לפעמים להבין במבט אחד סוגיא שלמה הכתובה בחצי עמוד גמרא.
המפה הקוגניטיבית מהווה תמריץ להכנה עצמית. התלמיד ההיפראקטיבי צריך להיות פעיל ואקטיבי בכל מהלך השיעור ולא להיות במצב של כלי קיבול ללא תנועה.

גם ניתן להכליל חומר רב יותר בטבלה מטקסטים כתובים, טבלאות מצטיינות בדרך כלל בהצגה כמות גדולה של נתונים בשטח קטן, ובכך שהן מסייעות למשתמשים לזהות ערכי נתונים בודדים (ד"ר צבי קנריק ותשח"ל על שיחד מזמנו בכדי לעבור על המאמר ועל הערותיו המחכימות).

לא נאריך כאן בדוגמאות נוספות, כי צריך לשם כך ספר עב כרך, עם הרבה הרבה הכשרה. מה שבעיקר חשוב לזכור הוא, שהמורים המגידי שיעור, צריכים להיות מודעים לכל הנאמר במאמר זה, ולנסות להתחבר רגשית לילד המתקשה, הריווח יהיה כולו של התלמיד, מכיוון שהתגובות וההערות שיקבל ממוריו ומחנכיו יהיו יותר מתונות ומתחשבות, והלוואי שיהיו גם מעודדות.

כל התלמידים צריכים עידוד וחיזוק, אבל תלמידים אלו על אחת כמה וכמה, שהם צריכים מנה כפולה ומכופלת של עידוד על בסיס יומיומי, זהו החמצן והכוח שעמו הם יכולים להתמודד עם הקושי שלהם.

ועוד נקודה חשובה להורים היקרים, השוכרים את שירותיו של המורה הפרטי, אל תהססו לשאול את האברך, אם הכיוון ברור לו, ואם הוא מרגיש שיש בידו באמת את הכלים, הנדרשים, הן להוראת הגמרא, והן לפיתוח הכישורים של הילד, (ודוגמא קטנה, יש ילד שצריך להסביר לו את הגמרא מספר פעמים, ויש ילד שהעזרה והפיתוח שלו הוא דווקא כשנותנים לו להתאמץ לבד, וכמובן מכוונים אותו, רק זה עוזר לו, ואילו כשנסביר לו זה פוגע בהתפתחות שלו). כדאי ומומלץ לבקש מהאברך פגישה מפעם לפעם לשמוע על התקדמויות וכדומה.

כי סוף סוף ההורים הם הדואגים באמת, וכשנמצאים בשטח ומבררים, זה עוזר להתקדמות. ושוב נזכיר הניסיון בשטח הוכיח, שהילדים שקיבלו עזרה מקצועית, על ידי אברכים שעברו הכשרה נכונה, לא רק שההצלחה בלימודים שלהם השתנתה, אלא הרבה בעיות התנהגות שהיו בעבר, נעלמו או נחלשו, הביטחון עצמי עולה. והמשוב שחוזר מההורים ומהמלמדים בכיתה הוא חזק מאוד.

7.תרופות מעוררות

הטיפול באמצעות תרופות מעוררות (ריטלין) עשוי לשפר זמנית את תפקודי הקשב, להפחית את האימפולסיביות ולהפחית את תנועתיות היתר. הודות לכך הוא עשוי לשפר כישורי למידה. להגביר את יכולת הריכוז, את יכולת התכנון מראש, את הסבלנות בהכנת עבודות בכיתה ובבית, להפחית טעויות בפתרון בעיות חישוב ועוד. המאבחן יכול להמליץ על נטילת הכדור אך גם אז יהיה על ההורה להגיע לרופא נוירולוג או פסיכיאטר שרק הם רשאים לתת מרשם לכך.

על פי נוהלי משרד הבריאות, את המרשם הראשוני לריטלין רשאי לתת נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים שהתמחה בהתפתחות הילד. אבל לגבי המשך טיפול, כל רופא רשאי לשנות את המינון של הריטלין.

כאן חשוב מאוד להבהיר כמה נקודות, האחת למרות שנכונות העובדות, שישנם הרבה בחורים שהתרופה ממש הפכה את חייהם למנוחה, זאת על פי אמירות שנשמעות הרבה מפי רמי"ם ומלמדים שאומרים "קיבלתי ילד חדש לכיתה" ילד רגוע משתתף פעיל ומקשיב. כן שמעתי מפי הילדים והבחורים עצמם, בנוסח, "את כל זה פספסתי עד היום?
ממש חבל…", ובפרט אצל לומדי גמרא, שומעים משפטים כמו, "לא האמנתי שקטע גמרא עם תוס' יכול להיות כל כך מושך ומעניין, חשבתי תמיד שהמשגיחים בשיחותיהם רק מגזימים וכדומה" ועוד הרבה פתגמים ומשפטים מהסוג הזה, המראים עד כמה התרופה הזו, פשוט לוקחת את דף הגמרא, ומגישה אותו על מגש של כסף לפני הבחור.
(יש לציין כי ישנם כל מיני טיפולים אימונים ותרגילים, וכן שיטות הוליסטיות כהומאופתיה וכדומה, המנסים להיות תחליף לריטלין . האמת בדברים אלו, שזה מסייע ומשפר קצת, למי שאין לו ADHD – ADD אמתי, אבל לתלמיד עם ADHD והתלמיד רוצה ללמוד גמרא ברצינות ובמיומנות, רק התרופה כמו ריטלין הוכיחה את עצמה ביעילות, העוזרת לתלמיד להגיע למטרתו.)
בכל זאת לא נכחיש שישנם גם מקרים שזה לא כל כך מצליח, (או שהתרופה לא פועלת או שיש תופעות לוואי מרובות) ועל כאן חשוב להעיר כאן הערה נחוצה, פעמים רבות זה תלוי במומחיות של הגורם הרפואי אליו פנו, כי "יש מומחים ויש מומחים" וצריך באמת לברר היטב לפני שהולכים, אצל כאלו שכבר טופלו שם בעבר והם מרוצים, או שהגורם המפנה הוא אמין ואחראי, ואומר בפה מלא שהוא שולח לאדם עם ניסיון של הצלחה בשטח. חשוב להדגיש את הכרחיות המעקב הקפדני של הרופא המטפל, מעקב שמטרתו הגדרת סוג התרופה והמינון המתאימים לילד המסוים מתוך שאיפה לשיפור מרבי בתפקוד הילד ומזעור תופעות לוואי לא רצויות.

יש כאן ענין של החלטה איזה תרופה לתת, צריך לדעת שריטלין הוא רק השם הקלאסי המוכר, אבל יש כמה סוגים לתרופות להפרעת קשב וריכוז, ואצל כל אחד פועל משהו אחר, זה דבר שקשה לדעת לפני הטיפול, צריך שיקול דעת וזהירות, הן באיזה סוג מתחילים והן במינון, כי יש אמנם כאלו שממש מיום למחרתו, כבר רואים שינוי גדול לטובה, הילד מתחיל להירגע להקשיב, וממש גן עדן אתו. אבל יש גם כאלו שיכולים להרגיש בהתחלה רק שינוי קטן, או שזה מפריע להם מכל מיני סיבות, ולפעמים מקבלים עקב זאת החלטה שגויה, שריטלין לא יועיל לילדם, והם יורדים מהכיוון הזה. ברוב המקרים זו החלטה לא אמיתית, כי מה שצריך הוא להתייעץ עם המומחה – או עם עוד נוירולוג וכדומה, ובהרבה מקרים הוכח, שכשהעלו את המינון, הכל התייצב, או ששינו לסוג אחר, במקום ריטלין, נותנים לדוגמא "אדרול" או "סטרטרה", כל אחד עם מעלותיו ומגרעותיו יש שפועלים זמן ארוך יותר, ויש שמשתחררים לאט לאט וכדומה, לא ניכנס כאן לאורך פרטי הדברים שאין כאן מקומם.
לסיכום, יש לברר למי הולכים, וצריך לדאוג לכך שהמטפל ימשיך ויעקוב אם סוג התרופה מתאים, ואם המינון מדויק.
יש לציין שהניסיון הוכיח שברגע שהתלמיד התחיל להצליח יותר בלימודיו, מיד התחיל גם מעגל התגובות הרגשיות להתהפך למעגל חיובי, דהיינו ברגע שהוא מתחיל להצליח הוא מקבל יותר ביטחון עצמי, וממילא מתנהג יותר בכבוד, ומקבל משוב חיובי מהסביבה שלו (חבריו מוריו והוריו), ומכאן הדרך קצרה ליותר השקעה והצלחה בלימודים, ומכאן למוטיבציה וביטחון עצמי וחוזר חלילה, כך שהמעגל החיובי מביא בעקבותיו יותר ויותר תוצאות חיוביות שבמקורם התחיל על ידי התרופה.

לסיכום:

ADHD – ADD יכול להוות גורם ישיר לקושי מיוחד בהצלחת לימוד גמרא וחובתנו אנו לזהות את זה ואח"כ להבין זאת היטב, וממילא נוכל בעזרת השם גם לעזור להם.

אלכסנדר אשר מושקוביץ, מאמן ומפתח כישורים ומערכות חשיבה תלמודיים
לתגובות והערות ניתן לשלוח לדוא"ל

מסע לפולין

entrance-to-auschwitz-1517620

סביב היציאה לפולין מתעוררות הרבה דילמות אישיות עבור בני הנוער וגם דילמות הוריות, ננסה לעשות קצת סדר בתהליך: בהכנה לקראת, במשך המסע, ולאחריו.

השלב המקדים – האם לצאת?

דבר ראשון חשוב לשים דברים בפרופורציות: אפשר להיות יהודי טוב וגם ישראלי משובח מבלי לבקר בפולין. עם זאת, המסע לפולין הינו הזדמנות חינוכית טובה שאינה מזדמנת בדרך כלל בשנות התיכון כאן בארץ. אך מטרת מאמר זה אינו לשכנע לצאת לפולין אלא לתת כמה קווים מנחים לאלו ששוקלים או שהחליטו לצאת.

איך מחליטים? נכון לתת את ההחלטה בידי הילדים עצמם, מדובר כאמור בתלמידי כתות יא' ויב' שבעוד זמן קצר יצטרכו להחליט החלטות משמעותיות מאד בעלות השלכה ארוכת טווח ביותר. אבל כמו בכל החלטה חשוב להיות מייעצים ומנחים בהחלטה הזו.

צריך להכניס את כל המרכיבים לתוך ההחלטה:

  1. החוסן הרגשי כפי שהוא מוכר לנו. במקרים של ספק בעניין הזה נכון לפנות לגורמים מקצועיים, הצוות החינוכי והייעוצי של ביה"ס, מארגני המסע.
  2. היכולת להתמודד עם העומס הלימודי. פעמים רבות היציאה למסע כרוכה בהוספת עומס לימודי על התלמידים, ונכון לבדוק מה היציאה תעשה לעומס הזה.
  3. העול הכלכלי – המסע לפולין עולה כסף רב (כ 5000-6000 ₪ במשלחות של הישיבות והאולפנות). במשפחות ברוכות ילדים המשלמות גם כך סכומים לא מבוטלים על הלימודים בבתי הספר מדובר בהוצאה מתמשכת לאורך שנים. נכון הדבר שמשרד החינוך וגופים אחרים מציעים מלגות (די נדיבות) עבור משפחות המתקשות במימון אך לא כולן זכאיות, ובכל מקרה תמיד נותר עול כבד על המשלמים.
  4. התלבטות ערכית ותורנית – האם יש היתר לצאת במצבים כאלה מארץ ישראל? האם נכון להפוך את המסע לפולין לאבן דרך בחינוך הילדים שלנו? רבות נכתב בנושא זה אך חשוב להתייחס אליו במסגרת ההתלבטויות.

נכון לתכנן מראש ולהציב לבני הנוער את הצורך שלהם בהשתתפות בהוצאה הגדולה – 'אם זה חשוב לך לצאת, כיצד את/ה מתכנן לעזור במימון?'. (יצויין שמדובר גם בגילאים של לימוד הנהיגה ואותם השאלות צריכות להישאל גם כאן)

וכפי שפתחתי, אפשר גם להחליט לאור כל אחד מהשיקולים לעיל שלא לצאת וזוהי החלטה לגיטימית.

בבתי ספר רבים מתקיים מסע בארץ ישראל במקביל. כדאי לעודד את הילדים לשקול את האופציה הזו בכובד ראש.

 

שלבי ההכנה

משרד החינוך קובע שעל התלמידים היוצאים למשלחות לעבור הכנה לימודית, רגשית וחברתית לקראת המסע. כדאי להתעניין מהי תכנית ההכנה הנעשית בביה"ס, על מנת להדגיש בעיני הילדים את חשיבות העניין ועל מנת לפתוח פתח לדיבור על הנושאים הללו כבר מראש.

בצד המשפחתי, חשוב למצוא קשרים לסבים ולסבתות או לשכנים ומכרים שיש להם שורשים בפולין: קברי משפחה, מקומות מגורים, סיפורים חשובים, תמונות ועוד. כדאי לצייד את הילדים בחומר ממשי וקונקרטי אך חשוב גם לבדוק עד כמה הם מוכנים להעמיס על כתפיהם את השליחות המשפחתית הזו. במקרים רבים זה מצריך חשיפה של הנער או הנערה לעבר הקשה של המספר – חשיפה שיכולה להיות מורכבת מדי עבורם.

אם הנער/ה מסוגלים לכך, כדאי לצייד אותם בכל החומר הקיים, מכתבים תמונות וכתובות – הרבה פעמים במהלך המסע מתעורר הצורך הזה אצל הילדים.

כדאי לעזור גם בצד הטכני, המסעות אינטנסיביים מאד, מגיעים מאוחר בלילה לבית המלון, מתעוררים מוקדם ובדרך כלל עוברים מדי יום-יומיים לבית מלון מה שמצריך את אריזת המזוודה ומוכנות ליציאה בשעה מוקדמת. הרבה מבני הנוער צריכים בשלב הזה את עזרת הוריהם בתכנון של מה לקחת? איך להכניס למזוודה? מה להוציא מדי לילה בבית המלון? איזה ביגוד לקחת? כיצד להסתדר עם האוכל?? יצויין שעבור חלק מבני הנוער (שאינם לומדים בפנימייה) זו הפעם הראשונה שהם עוזבים לתקופה כל כך ארוכה את הבית.

 

במהלך המסע

כדאי לעודד את בתי הספר לשלוח עדכונים מדי יום-יומיים עם קצת תמונות. הקשר הזה חשוב בוודאי להורים ועוזר להם להרגיש מחוברים למסע, הוא עוזר גם לבני הנוער במשלחת לתקשר עם הבית.

מאידך, חשוב גם לדעת 'לשחרר' את הילדים שלנו ולא לצפות לשמוע מהם מדי יום מה שלומם.

 

לאחר המסע

המסע לפולין מטלטל מאד מבחינה רגשית. יש בו שיאים של שמחה והתרוממות (!) בקברי אדמורי"ם וצדיקים, בבתי הכנסת או בצוותא של תפילה וסעודות שבת. ומאידך יש צלילה לתהומות של עצב ומפגש עם אכזריות אנושית בלתי נתפסת.

חשוב ליצור אפיקי ביטוי טבעיים שיאפשרו להם לשתף בחוויות, ליצור (בשיתוף ובהסכמה בלבד), מיני 'ערב פולין' עבור המשפחה. לפעמים מספיק רק לעודד אותם לאסוף את תמונותיהם ולהכין אלבום. לכתוב / לסדר לעצמם את יומן המסע שלהם.

רובם של הילדים עוברים זאת בטבעיות. הליווי הרגשי והתמיכה החברית מסייעים מאד בתהליך הזה. אך יש פעמים שהטלטלה הזו לא מוצאת מרגוע גם לאחר החזרה הביתה. נכון להיות קשובים לילדים בשלב הזה ולשתף את צוות ביה"ס בדאגות שלכם. פעמים רבות צוות ביה"ס יצליח לעזור. אם לא הם ימליצו לכם כיצד להמשיך בליווי.

 

לסיכום

המסע לפולין מזמן דילמות, אתגרים והזדמנויות רבות עבור בני הנוער שלנו. עם סייעתא דשמיא וליווי נכון מצד ההורים זו יכולה להיות חוויה מעצימה ומבורכת לא רק בפן האישי אלא גם בפן המשפחתי.

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

 

בת מצווה

שאלה:
לבת שלנו יש בת מצווה בעוד כמה חודשים, מלבד מה שנעשה בבית הספר (עבודת שורשים, שיחות וכדומה) איננו יודעים כיצד להתכונן לאירוע.

תשובה:

בת מצווה – תפיסה עקרונית – א. צמתי המעבר בחיינו אינם רק סמלים ריקים מתוכן אלא מצבים ממשיים הן מהבחינה הרוחנית הן מהבחינה הנפשית פסיכולוגית, ופעמים רבות אף מן הבחינה הגופנית (הדברים קשורים כמובן ביניהם). ב. לכן יש להתייחס אליהם בכל הרצינות, ובעיקר תוך הכנה נפשית רבה. הכנה זאת תבטיח שהכניסה ל'צומת' תאפשר שינוי מדרגה רוחני,  נפשי, התנהגותי, חברתי ומשפחתי .

מקומה של ה'בת' בבת-מצווה –  הבת, האישה לעתיד, צפויה להיות בעזרת ד' מחנכת לילדיה, היא עשויה להיות, מורה, רופאה, עורכת דין, מרצה, חוקרת, אשת עסקים. היא עשויה להיות  אישה משכילה, עצמאית, דעתנית. היא עשויה להיות בעלת תחביבים רבים הצומחים עכשיו: קריאה, מוסיקה, אומנות….היא תתפתח לכל הכיוונים האפשריים בעומק וברוחב, ומה על התורה? האמונה? על המצוות? אלה יישארו בקרן זווית ברמה רדודה, ללא חוויה של ממש וללא העמקה שכלית. הבת תתפתח בכל התחומים אך בתורה, חס וחלילה, לא?! הייתכן הדבר?

נכון, יש היום ברוך ד' מדרשות מפוארות ובנות לומדות תורה בסגנונות שונים, אך זה צריך להתחיל מהבית, מהבסיס בגיל מוקדם ככל האפשר. לכן צומת המעבר הזה, חייב להיות בעל משמעות רבה לבת, להוריה ולמשפחתה.

איך עושים את זה? מתכוננים. הפגישה עם המצווה ולהבדיל עם כל אירוע, תלויה במידה רבה בהכנה אליו. האם ליל הסדר יקבל את אותה משמעות נפשית ללא כל מאמצי ההתכוננות אליו? גדולי האמוראים היו עסוקים בהכנות אישיות לשבת. רבא היה מולח דג, רב הונא הדליק את המנורות, רבה ורב יוסף היו בוקעים עצים (שבת קיט א). מי שלא טורח בשבת גם אם הוא אוכל בשבת אין הוא חש את השבת. ולכן בת המצווה כמו כל אירוע חשוב אחר מחייב הכנה מעמיקה.

כיצד עושים זאת בפועל?

מתי מתחילים?  כמה שיותר מוקדם. למה לא כבר מכיתה ד'? אומרים לבת: אנחנו מתחילים מסע ארוך שמטרתו להגיע מוכנה לבת מצווה. ההתכוננות לבת מצווה, גם אם היא רחוקה, תעלה את המוטיבציה שלכם ההורים ושל בתכם.

לימוד תורה – לעול מצוות נכנסים מתוך לימוד שמטרתו ידע, הפנמה והזדהות. מה לומדים? מומלץ ללמוד שני תחומים: א. הלכה – כניסה לעול מצוות כמחויבות ואחריות תועבר לבת בצורה הטובה ביותר בלימוד הלכה. אפשר ללמוד ספר "קיצור שלחן ערוך" (של הרב גנצפריד או של הרב ח"ד הלוי) או ספרים שונים העוסקים בהלכות הבת, הלכות לשון הרע או כל ספר הלכות אחר בתנאי שיהיה מנוסח באופן ידידותי לבת הצעירה.  ב. לימוד 'רחב' יותר כגון, לימוד תנ"ך, משנה ואף גמרא. אפשר ללמוד את ספר החינוך, או את פרשת השבוע של בת המצווה עם מפרשים רבים ביותר. כדאי לתכנן את הלימוד כך שיאפשר לסיים את מה שנלמד: לסיים מסכת משנה, או את ספר החינוך וכו'.

המשפחה – היכרות מעמיקה עם תולדות המשפחה, תוך דגש על האופן שבו מִמשו את יהדותם במרוצת הדורות. ראיון של סבים וסבתות, דודים ודודות סביב דמות מסוימת או נושא מסוים. רצוי שעבודת מחקר זו תסתיים בעבודה יצירתית.

אישיותה הייחודית של הבת – תפיסת עולמנו מחברת בין האישיות הטבעית של הילדה לערכי התורה והמצוות. ולכן נשאף לבטא במעמד זה גם את התשתית הנפשית (שכלית ורגשית) של הבת. לכן אם הבת מנגנת, מציירת כותבת או כל תחביב אחר, נכין איתה 'פרוייקט' שתוכל לבטא ביום שמחת ליבה.

"לפום צערא אגרא" – נזכור, התוצר הסופי איננו העיקר, אלא התהליך של ההתכוננות וההתכוונות לקראת קבלת עול מצוות. האירוע הינו חד פעמי, אך ככל שאנו מעמיקים ומרחיבים את ההכנה לקראתו, כך הוא יוצא 'מחד פעמיותו' והופך לתהליך ממשי.

שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך – לימודי ילדינו מופקדים בידי אחרים, זאת ההזדמנות שלנו ההורים להטביע בעצמנו חותם של לימוד בילדינו.  אל נפקיד תהליך יקר זה בידי אחרים. נפנה את זמננו היקר כיוון שזו זכותנו וחובתנו.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. חבר הנהלת רבני צהר

 

 

לקריאה נוספת:

אודיו: אמירה הורית מול בנות בוגרות / הרב אלישע אבינר והרב חיים סולטן. על נוכחות, הקשבה ואכפתיות – וגם אמירה. איך להחזיר את הקשר בין הדורות.

חדר פרטי לבת מתבגרת / ד"ר קובי סגל. בתנו מתלוננת על ריבוי הילדים בבית. לטענתה היא לא מקבלת מספיק תשומת לב… האם לאפשר לה חדר משלה?

מדריך להפרעות אכילה / משגב, ייעוץ והכוונה לבריאות הנפש. מה הם הפרעות אכילה? מה הם אנורקסיה ובולימיה? איך מטפלים בהפרעות אלו?

 

עוד מאת הרב רפי פויירשטיין:

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

זיהוי מצבי משבר ומצוקה אצל מתבגרים שומרי מצוות

המושגים לחץ, מצוקה ומשבר

 

א. המושגים לחץ, מצוקה ומשבר דרים בכפיפה אחת ולמרות השוני ביניהם אנו מתייחסים אל כולם כאל מצבים הדורשים ארגון מחודש של מיומנויות התמודדות.

מן הספרות המחקרית אנו מכירים ארבעה שלבים בתהליך המשבר:

1. עלייה במתח ובחרדה בשל הופעה של אירוע או גורם מאיים.

2. תחושה של אי יעילות בפתרון הבעיה הגורמת לעלייה במתח.

3. גיוס משאבים פנימיים וחיצוניים להפחתת המתח.

4. כשלון שלב ג' גורם בלבול, חרדה, דיכאון וחוסר אונים המביאים לקושי בארגון האישיות, מעצימים את החרדה ומונעים התמודדות יעילה עם המצב הראשוני.

כאשר המצב המשברי מתמשך ואין ביכולות של האדם להפחית מעוצמתו מוגדר המצב כמצוקה. למצב המצוקה ארבעה מאפיינים:

1. חוסר ודאות.

2. נתפס על ידי הפרט כבלתי פתור.

3. מתמשך לאורך זמן.

4. משפיע בו זמנית על תחומי חיים רבים.

מצב המצוקה פוגע בתפקוד הפרט ובתחום הקושי הקוגנטיבי וההתנהגותי. במצב של חוסר אונים ותחושת אין מוצא עלול הפרט לראות בפגיעה בעצמו והרס עצמי או התנהגות אובדנית פתרון אפשרי לסבל.

 

תגובה מתבגרים למצוקה

 

ב. מתבגרים בכלל כמו גם מתבגרים שומרי מצוות עשויים להגיב במצוקה כאשר הם חווים כישלונות לימודיים, נטישה ודחייה חברתית, אובדן דמות משמעותית (הורה, חבר), התייחסות ביקורתית ומאשימה מצד מבוגר משמעותי ועוד. למרבה הפלא המתבגרים משאירים "סימני דרך" בהיותם במצוקה, ומבקשים באופן לא מודע שנזהה אותם ונסייע להם למצוא את דרכם.

"סימני דרך" התנהגותיים: שינוי בהתנהגות, נטייה לשקר, חשדנות, התפרצויות רגשיות מוגזמות, שינויים בהרגלי אכילה ושינה, ירידה בלימודים, שימוש באלכוהול וסמים, חלוקת חפצים אישיים ללא קשר לאירוע מסוים, התרחקות והתנתקות מחברים, מצבי רוח קיצוניים, פגיעה בגוף באמצעות מכשירים, מריטת שיער וכו'. "סימני דרך" מילוליים: "נמאס לי מהחיים", "אני רוצה למות", "לא אהיה כאן יותר", "הכל לא שווה". כתיבת שירים וחיבורים שמוטיב המוות בולט בהם, שרבוטים שחורים עם המילים מוות ודם.

"סימני דרך" פנימיים: עצב, דיכאון, פסימיות, התייחסות של מתן חוסר חשיבות לדברים שבעבר היו חשובים, ריקנות, עייפות מתמדת, חרדה, חוסר ריכוז בולט, חוסר עניין בסביבה, הבעת תסכול.

יש לציין שכמעט לכל אדם יש מין הסימנים הללו בתקופה מסוימת בחייו, אך צירוף של מאפיינים רבים שנקשרים זה לזה הם כ"נורה אדומה" שהמתבגר מזהיר באמצעותה ואומר: "אני במצוקה".

למרות הבהירות הרבה שב"סימני הדרך" נראה שאנו מתקשים לראות ולאבחן סימנים אלו. מדוע? אנו נוטים להכחיש בתוכנו קיומה של מצוקה כשאנו חשים חסרי אונים להתמודד עם הקשיים. סטיגמות שליליות כמו היחס להתאבדות גורמות לנו להרחיב את מה שניתן לראות. אנו שבויים במיתוסים שמשרתים את ההכחשה: "אם נדבר על המצוקה, נחריף אותה", או: "אם נבין, המתבגר עלול לנצל אותנו, יהיה בסדר… זה רק עניין של זמן…", "סתם מגזימים. הכול איתו בסדר".

מתבגרים עוסקים במוקדי קונפליקט שונים במהלך שנות התבגרותם. אנו מזהים קונפליקטים תוך אישיים, כמו: קונפליקט בין צורך בתלות ורצון בעצמאות, ציפיות גבוהות מהורים ומורים והחשש של המתבגר להיות "מאכזב". ציפיות מה"עצמי" והתסכול המתמשך בהשגתן, מראה חיצוני והשפעתו על המתבגר ועוד. קונפליקטים בין אישיים מתמקדים גם במשפחה וגם בחברה כמו: גבולות כנושא למשא ומתן בין ההורים והמתבגר, נושאים כספיים ביחסים עם ההורים, גירושין ואובדן המשפחה, יחסי אחים, וקושי במתן אמון במתבגר, פופולריות, דחייה, נטישה ובגידה ביחסים חברתיים, התקרבות לבני המין השני, ועוד. המתבגר המתלבט מתמודד נוסף על כל אלה גם עם האתגרים הלימודיים שמוסיפים לחייו קונפליקטים כמו הישגים וכישלונות, לחץ בלתי פוסק להצלחה, רצון להפסקת לימודים, עמידה בחוקים וכללים נוקשים ועוד.

המתבגר שומר המצוות מתייצב מול אתגרים נוספים שקשורים לאורח חייו הדתי: הציפיות הרוחניות שלו מעצמו ושל סביבתו ממנו גבוהות ומפותחות, הצורך בביטוי עצמי, לראות ולהיראות מול הגבולות הברורים ושאינם ברורים, החשיפה לתקשורת אלקטרונית ותרבות מערבית, הצורך ב"התחברות" למצוות מול החיוב שבהן, המודל של "דתי לייט", "נוער הגבעות" ועוד.

 

אל מי פונים ? 

 

ג. אל מי פונים המתבגרים בבקשת עזרה בעת מצוקה? במחקרים שונים נמצא שהורים, אחים, מורים ויועצים, למרות נגישותם למתבגר, לא יהיו הראשונים שאליהם הוא יפנה את המצוקה. בין חבריו מרגיש המתבגר בטוח ואלה יזכרו באמונו כשירצה לפנות לעזרה. בשנים האחרונות התפתחה דמות של הרב כמקור משמעותי לסיוע ועזרה. הפנייה אל הרב מקורה בהערכה למעמדו וסמכותו כמו גם לאישיותו. הפנייה אל הרב נורמטיבית, מאפשרת תחושת "ערך", שמירה על דיסקרטיות וסודיות תוך אמון בתפקידו המנהיגותי. כשמצב המצוקה משתלט על חייו של המתבגר ומקשה על תפקודו הוא מחפש אחר מענה מקצועי.

עד  כמה ההורים, המורים והחברים יכולים לסייע? המתבגרים זקוקים להקשבה שמאפשרת תחושת הקלה, אכפתיות ונכונות לסייע. רצוי להימנע בהפחתת עוצמת הרגשות באמירות כגון: "יהיה בסדר.." או בשליפת פתרונות מעולמו האישי של המסייע. כדאי לעודד לפנות לעזרה, ובמידת הצורך להתייעץ עם אנשי טיפול בהתמודדות עם מתבגר מופנם או "סרבן" קבלת עזרה. התנסות חיובית של המתבגר בהתמודדות עם המצוקה תספק לו חיזוק. יש חשיבות רבה לנתינת תוקף לעולמו הפנימי ומתן כבוד בלתי מסויג לבעלותו על מחשבותיו ורגשותיו.

אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי
ענייני עצמיותי מוכרחים להתברר לי
הרבה מאוד. בהבנתי את עצמי אבין
את הכל, את העולם ואת החיים,
עם הגעת הבינה למקור החיים.

(הראי"ה, חדריו – פרקים אישיים מאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, רן שריד (עורך), הוצאת רעות, תשס"ב)

חנה רוזנברג, פסיכולוגית

http://www.hanarosenberg.co.il/hanar/tzavta.asp

"הורות והתבגרות" בנושא: הפרעות קשב וריכוז

הפרעות קשב וריכוז?

להאזנה להקלטת התוכנית:



 
 

 

 

 

 

 

 

ד"ר שמחה צ'סנר, פסיכולוג קליני, מומחה בהפרעות קשב וריכוז ומייסד ישיבת בני חיל.

הרצאות בנושא עם דר צ'סנר:
הפרעות קשב וריכוז
התמודדות חינוכית עם ADHD
עוד בנושא בלב אבות:
מדריך להפרעות קשב וריכוז (ADHD)
בנושאים דומים:
קשיים לימודיים
קשיי התארגנות
כיצד למנוע את הנשירה מבתי הספר?
כיצד מעוררים מוטיבציה לימודית?

דר שמחה צ'סנר
לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"