תגית: לימודי שואה ומסע לפולין

פרשת מסעי

1. "אלה מסעי בני ישראל" (במדבר לג, א)

 

שאלה לדיון: מסעות לפולין

מה דעתכם על המסעות לפולין?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

שאלה:
ברצוני לדעת האם לדעתו של הרב מתאים שבנות אולפנה ובני ישיבות יצאו למסע חינוכי בפולין הכרוך ביציאה מהארץ וכל היוצא בזה?

תשובה:
אולפנות וכן ישיבות בעלי רמת החינוך התורני הגבוהה, עדיף שלא יסעו כי כל מה שאפשר לקבל מאותו מסע בחו"ל אפשר לקבל גם בארץ. למה לצאת לארץ העמים?

הרה"ג יעקב אריאל

שאלה:
מה דעת הרב בעניין נסיעה לפולין ללימוד השואה. השאלה היא מבחינת היציאה מהארץ ומתן פרנסה לשונאי ישראל. אני עובדת במוסד חינוכי ואם אסע לפולין זה יהיה כחלק מהצוות החינוכי, האם עובדה זו משנה לגבי החשיבות או ההיתר שלי לנסוע לפולין?
תשובה:
אם יש תועלת חינוכית בנסיעה לפולין היא מותרת, אם לא, היא אסורה. הדבר תלוי אפוא בסוג התלמידים ובהכנה שקיבלו ובין היתר גם במלווים. לכן מותר ללוות קבוצה מחונכת שקיבלה הכנה יסודית, הן בנושא האמוני והן בנושא הלימודי.

הרה"ג דב ליאור

שאלה:
האם מותר לטוס למחנות השמדה (במשלחת שהאולפנה מוציאה)?
תשובה:
כבר נשאלתי כמה פעמים, מה דעתי על עצם הנסיעה לפולין למחנות. לעניות דעתי, יש לנו כלל שיש לנו איסור לצאת לחו"ל, אלא אם כן זה לדבר מצווה. אם הוא הולך להשתטח על קברי הקדושים, הרב קוק כותב במשפט כהן (קמ"ז) שנשאל האם מותר לצאת לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים. והוא טוען שוודאי יש עניין להשתטח על קברי צדיקים, אנו רואים שכלב בן יפונה הלך להשתטח על קברי אבות. אבל כשזה בא בהתנגשות עם איסור יציאה לחו"ל מי אמר שהאיסור נדחה. ובשביל להכיר את עוצמת הרשעות של הגויים, לא צריך לנסוע לאירופה. אפשר לקרוא את זה בספרים ולראות את זה במסכים, במוזאונים וכו'. אני לא רואה בזה עניין חינוכי. להבין מהי אנטישמית, למה הם שונאים את עם ישראל, לא צריך לנסוע לחו"ל.

הרב אליעזר מלמד

שאלה:
מה דעת הרב לגבי נסיעות לפולין לצורך לימוד נושא השואה במסגרת משלחות של האולפנות והישיבות.
תשובה:
למי שהנסיעה תתרום להעמקת ההזדהות עם המורשת היהודית לדורותיה ועם קדושי השואה, ותעמיד אותו ביתר חדות על שנאת ישראל, טוב שיסע. מי שיכול להעמיק בזה גם בלא הנסיעה יותר טוב שלא יסע, שכל שעה ושעה שאדם נמצא בארץ ישראל הוא מקיים מצווה. עוד צריך לשים לב, שיש נערים שהנסיעה הזו קשה מידי עבורם מבחינה רגשית, ומוטב שלא יסעו ויחשפו לנושאים הללו באופן מתון ואיטי יותר.

 

  • הרב שאול ישראלי, חוות בנימין חלק ג' עמ' תשכ"ד:

יציאה לחו"ל לצורך התרשמות ישירה מן המקומות בהם התרחשה השואה אינה נחשבת יציאה של תענוג, ולכן היא מותרת.

והנה נידון דשאלתנו שהיציאה היא למטרות לימודיות, להעמיק הידיעות בשטחים שונים, ובפרט לשם התרשמות ישירה מהמקומות שבהם התרחשה השואה הגדולה באבדן חלק גדול של ישראל, נראה פשוט שלא גרע מיציאה להרווחה, ואינו דומה ליוצא לשוט "כדי לשוט בעולם ולראותו", שאין לפניו אלא מטרת תענוג בעלמא.

ולעניין מטרה לימודית לכאורה יש להבחין, אם הכוונה להסתייע בזה לשם לימוד מקצוע שממנו יתפרנס בעתיד, דפשוט דבכה"ג הרי זה בכלל סחורה ממש, דלימוד מקצוע הוא מחובות שמוטלים על האב כלפי בנו (קידושין כ"ט.), והיא מצווה, כמבואר ברש"י כתובות (ה. ד"ה ללמדו אומנות). ונראה לפי זה שהוא גם בגוונא שאינו נצרך לידיעות אלו באופן ישר למקצועו, אלא שהוא נצרך ללימודו כדי לקבל תעודה מתאימה שלפיה יוכל ללמוד המקצוע שצריך, גם זה בכלל סחורה הוא, כיוון שבאופן אחר לא יוכל להגיע ללמוד האומנות שממנה יתפרנס. אכן, אם אין זה אלא לשם העשרת חוויותיו יש לדון שאין זה אלא כמו לשוט, דגם שם הוא עושה זאת להנאתו ולא הותר אלא כשזה נצרך לפרנסתו כנ"ל….

ולפי הנ"ל יוצא ברור דלמאי דנקטינן להלכה כדעת הראב"ד, יציאה לחו"ל לצורך לימוד שאין בזה משום החשבת חוץ לארץ, אלא מחמת הצורך לקבל ידיעות ממקור ראשון, אין בו משום איסור. אכן נראה שמכל מקום מידת חסידות איננה.

 

סביב היציאה לפולין מתעוררות הרבה דילמות אישיות עבור בני הנוער וגם דילמות הוריות, ננסה לעשות קצת סדר בתהליך.

סביב היציאה לפולין מתעוררות הרבה דילמות אישיות עבור בני הנוער וגם דילמות הוריות, ננסה לעשות קצת סדר בתהליך: בהכנה לקראת, במשך המסע, ולאחריו . השלב המקדים – האם לצאת?

דבר ראשון חשוב לשים דברים בפרופורציות: אפשר להיות יהודי טוב וגם ישראלי משובח מבלי לבקר בפולין. עם זאת, המסע לפולין הינו הזדמנות חינוכית טובה שאינה מזדמנת בדרך כלל בשנות התיכון כאן בארץ. אך מטרת מאמר זה אינו לשכנע לצאת לפולין אלא לתת כמה קווים מנחים לאלו ששוקלים או שהחליטו לצאת.  איך מחליטים? נכון לתת את ההחלטה בידי הילדים עצמם, מדובר כאמור בתלמידי כתות יא' ויב' שבעוד זמן קצר יצטרכו להחליט החלטות משמעותיות מאד בעלות השלכה ארוכת טווח ביותר. אבל כמו בכל החלטה חשוב להיות מייעצים ומנחים בהחלטה הזו.

צריך להכניס את כל המרכיבים לתוך ההחלטה:

החוסן הרגשי כפי שהוא מוכר לנו. במקרים של ספק בעניין הזה נכון לפנות לגורמים מקצועיים, הצוות החינוכי והייעוצי של ביה"ס, מארגני המסע.

היכולת להתמודד עם העומס הלימודי. פעמים רבות היציאה למסע כרוכה בהוספת עומס לימודי על התלמידים, ונכון לבדוק מה היציאה תעשה לעומס הזה.

העול הכלכלי – המסע לפולין עולה כסף רב (כ 6000­5000- ₪ במשלחות של הישיבות והאולפנות). במשפחות ברוכות ילדים המשלמות גם כך סכומים לא מבוטלים על הלימודים בבתי הספר מדובר בהוצאה מתמשכת לאורך שנים. נכון הדבר שמשרד החינוך וגופים אחרים מציעים מלגות (די נדיבות) עבור משפחות המתקשות במימון אך לא כולן זכאיות, ובכל מקרה תמיד נותר עול כבד על המשלמים.

התלבטות ערכית ותורנית – האם יש היתר לצאת במצבים כאלה מארץ ישראל? האם נכון להפוך את המסע לפולין לאבן דרך בחינוך הילדים שלנו? רבות נכתב בנושא זה אך חשוב להתייחס אליו במסגרת ההתלבטויות. נכון לתכנן מראש ולהציב לבני הנוער את הצורך שלהם בהשתתפות בהוצאה הגדולה – 'אם זה חשוב לך לצאת, כיצד את/ה מתכנן לעזור במימון?'. (יצויין שמדובר גם בגילאים של לימוד הנהיגה ואותם השאלות צריכות להישאל גם כאן) וכפי שפתחתי, אפשר גם להחליט לאור כל אחד מהשיקולים לעיל שלא לצאת וזוהי החלטה לגיטימית . בבתי ספר רבים מתקיים מסע בארץ ישראל במקביל. כדאי לעודד את הילדים לשקול את האופציה הזו בכובד ראש. שלבי ההכנה משרד החינוך קובע שעל התלמידים היוצאים למשלחות לעבור הכנה לימודית, רגשית וחברתית לקראת המסע. כדאי להתעניין מהי תכנית ההכנה הנעשית בביה"ס, על מנת להדגיש בעיני הילדים את חשיבות העניין ועל מנת לפתוח פתח לדיבור על הנושאים הללו כבר מראש. בצד המשפחתי, חשוב למצוא קשרים לסבים ולסבתות או לשכנים ומכרים שיש להם שורשים בפולין: קברי משפחה, מקומות מגורים, סיפורים חשובים, תמונות ועוד. כדאי לצייד את הילדים בחומר ממשי וקונקרטי אך חשוב גם לבדוק עד כמה הם מוכנים להעמיס על כתפיהם את השליחות המשפחתית הזו. במקרים רבים זה מצריך חשיפה של הנער או הנערה לעבר הקשה של המספר – חשיפה שיכולה להיות מורכבת מדי עבורם. אם הנער/ה מסוגלים לכך, כדאי לצייד אותם בכל החומר הקיים, מכתבים תמונות וכתובות – הרבה פעמים במהלך המסע מתעורר הצורך הזה אצל הילדים. כדאי לעזור גם בצד הטכני, המסעות אינטנסיביים מאד, מגיעים מאוחר בלילה לבית המלון, מתעוררים מוקדם ובדרך כלל עוברים מדי יום­יומיים לבית מלון מה שמצריך את אריזת המזוודה ומוכנות ליציאה בשעה מוקדמת. הרבה מבני הנוער צריכים בשלב הזה את עזרת הוריהם בתכנון של מה לקחת? איך להכניס למזוודה? מה להוציא מדי לילה בבית המלון? איזה ביגוד לקחת? כיצד להסתדר עם האוכל?? יצויין שעבור חלק מבני הנוער (שאינם לומדים בפנימייה) זו הפעם הראשונה שהם עוזבים לתקופה כל כך ארוכה את הבית.  במהלך המסע כדאי לעודד את בתי הספר לשלוח עדכונים מדי יום­יומיים עם קצת תמונות. הקשר הזה חשוב בוודאי להורים ועוזר להם להרגיש מחוברים למסע, הוא עוזר גם לבני הנוער במשלחת לתקשר עם הבית. מאידך, חשוב גם לדעת 'לשחרר' את הילדים שלנו ולא לצפות לשמוע מהם מדי יום מה שלומם. לאחר המסע המסע לפולין מטלטל מאד מבחינה רגשית. יש בו שיאים של שמחה והתרוממות (!) בקברי אדמורי"ם וצדיקים, בבתי הכנסת או בצוותא של תפילה וסעודות שבת. ומאידך יש צלילה לתהומות של עצב ומפגש עם אכזריות אנושית בלתי נתפסת. חשוב ליצור אפיקי ביטוי טבעיים שיאפשרו להם לשתף בחוויות, ליצור (בשיתוף ובהסכמה בלבד), מיני 'ערב פולין' עבור המשפחה. לפעמים מספיק רק לעודד אותם לאסוף את תמונותיהם ולהכין אלבום. לכתוב / לסדר לעצמם את יומן המסע שלהם. רובם של הילדים עוברים זאת בטבעיות. הליווי הרגשי והתמיכה החברית מסייעים מאד בתהליך הזה. אך יש פעמים שהטלטלה הזו לא מוצאת מרגוע גם לאחר החזרה הביתה. נכון להיות קשובים לילדים בשלב הזה ולשתף את צוות ביה"ס בדאגות שלכם. פעמים רבות צוות ביה"ס יצליח לעזור. אם לא הם ימליצו לכם כיצד להמשיך בליווי. לסיכום המסע לפולין מזמן דילמות, אתגרים והזדמנויות רבות עבור בני הנוער שלנו. עם סייעתא דשמיא וליווי נכון מצד ההורים זו יכולה להיות חוויה מעצימה ומבורכת לא רק בפן האישי אלא גם בפן המשפחתי.

 

 

2. "והקריתם לכם ערים ערי מקלט… ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה" (במדבר לה, יא)

 

שאלה לדיון: ענישה

מהי לדעתכם תכלית הענישה? (לטובת הציבור או לטובת החוטא)

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • הרב ד"ר אברהם וינגורט, חידושי בעל השרידי אש על הש"ס, חלק א', נספחים, עמ' תקלח:

מטרת הענישה והגלות לעיר מקלט היא ליצור תהליך של תיקון בליבו של הרוצח בשגגה. הוא לא נזהר בחיי אדם, ובמעשהו גרם לתחושת חוסר ביטחון תמידי בליבם של אנשים (החוששים להיפגע מפני רוצחים בשגגה), לכן עליו לגלות לעיר מקלט ולחיות בחשש מפני נקמתו של גואל הדם. על ידי כך תגבר רגישותו לקדושת החיים.

ואפשר שהגלות היא בבחינת מידה כנגד מידה, ותכליתה לנטוע ברוצח בשוגג תחושה של "חוסר ביטחון" המחייבת אותו בהתגוננות תמידית נגד גואל הדם (עיין היטב מכות י, א וגם רש"י שם ד"ה אוכלוסין). אחרי שהתנהגותו שיקפה חוסר רגישות לחיי אדם, כלומר מעין זלזול בקדושת החיים, שהוא הגורם שהאנשים חשים בחוסר ביטחון תמידי, עליו להרגיש את מה שעולל לחברה (שמעתי מר' מיכאל ויגודה נ"י). וכל זה קשור לשאלה הידועה האם גלות היא עונש או תיקון וכפרה, או שמא שניהם גם יחד… ומובן שזהו "תיקון" ייחודי לשוגג, כי המזיד אינו לוקה סתם בחוסר רגישות לחיים, אלא לוקה במידת האכזריות או בחוסר יכולתו להתגבר על יצר השנאה.

ואפשר שכל עניין גואל הדם ע"י התורה, ה"מנצלת" את טבעו "כי יחם לבבו" (דברים י"ט, ו) על מנת לנטוע ברוצח בשוגג את התחושה הנ"ל של חוסר ביטחון ופחד מתמיד…

 

  • פרופ' שלום אלבק, יסודות העבירה בדיני התלמוד, עמ' 123:

תכלית הענישה באופן עקרוני היא לצורך תיקון הפגם בנפש החוטא, ולא לטובת הציבור. אולם בעבירות שהן סכנה לציבור, תכלית הענישה היא בשביל טובת הציבור.

דיני העונשים והעבירות שבתורה אינם באים לתקנת הציבור, לשמור עליו מסכנת העבריינים, ואין תכליתם טובת הציבור ושלומו והרחקת סכנות ממנו, אלא הם באים ללמד את היחיד כיצד ינהג לטוב לו, ואין העבירות אלא פגם בשלמות האדם העובר, בין בעבירות שבין אדם למקום ובין בעבירות שבין אדם לחברו, וכדי לתקן פגם זה צריך העובר עבירה כפרה. החטא עושה בנפשו וברוחו פגם מוסרי, והעונש מתקן פגם זה ומטהר את רוחו שתהא שוב זכה. אין החטא אלא זוהמה בנפשו של העובר, ואין העונש אלא כפרה…

עבירות שהן סכנה לציבור, בייחוד אם יתרבו מעשי עברה אלה, ומחמתן אי אפשר לקיים סדר ראוי, יש להעניש עליהן בשביל תקנת העולם, ולא בשביל תקנת עושה העברה וכפרתו.

 

שאלה פותחת: דיון בסגנון קצת אחר

"והיו לכם הערים למקלט" (במדבר לה, יב)

באיזו סביבה אתם מרגישים מוגנים ביותר? מה תורם לתחושה זו?

איזו סביבה מאיימת על תחושת המוגנות שלכם? מדוע?

 

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת מסעי

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת מטות-מסעי

דיון במקורות על מסעות לפולין

שאלה לדיון: מסעות לפולין

מה דעתכם על המסעות לפולין?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

שאלה:
ברצוני לדעת האם לדעתו של הרב מתאים שבנות אולפנה ובני ישיבות יצאו למסע חינוכי בפולין הכרוך ביציאה מהארץ וכל היוצא בזה?

תשובה:
אולפנות וכן ישיבות בעלי רמת החינוך התורני הגבוהה, עדיף שלא יסעו כי כל מה שאפשר לקבל מאותו מסע בחו"ל אפשר לקבל גם בארץ. למה לצאת לארץ העמים?

הרה"ג יעקב אריאל

שאלה:
מה דעת הרב בעניין נסיעה לפולין ללימוד השואה. השאלה היא מבחינת היציאה מהארץ ומתן פרנסה לשונאי ישראל. אני עובדת במוסד חינוכי ואם אסע לפולין זה יהיה כחלק מהצוות החינוכי, האם עובדה זו משנה לגבי החשיבות או ההיתר שלי לנסוע לפולין?
תשובה:
אם יש תועלת חינוכית בנסיעה לפולין היא מותרת, אם לא, היא אסורה. הדבר תלוי אפוא בסוג התלמידים ובהכנה שקיבלו ובין היתר גם במלווים. לכן מותר ללוות קבוצה מחונכת שקיבלה הכנה יסודית, הן בנושא האמוני והן בנושא הלימודי.

הרה"ג דב ליאור

שאלה:
האם מותר לטוס למחנות השמדה (במשלחת שהאולפנה מוציאה)?
תשובה:
כבר נשאלתי כמה פעמים, מה דעתי על עצם הנסיעה לפולין למחנות. לעניות דעתי, יש לנו כלל שיש לנו איסור לצאת לחו"ל, אלא אם כן זה לדבר מצווה. אם הוא הולך להשתטח על קברי הקדושים, הרב קוק כותב במשפט כהן (קמ"ז) שנשאל האם מותר לצאת לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים. והוא טוען שוודאי יש עניין להשתטח על קברי צדיקים, אנו רואים שכלב בן יפונה הלך להשתטח על קברי אבות. אבל כשזה בא בהתנגשות עם איסור יציאה לחו"ל מי אמר שהאיסור נדחה. ובשביל להכיר את עוצמת הרשעות של הגויים, לא צריך לנסוע לאירופה. אפשר לקרוא את זה בספרים ולראות את זה במסכים, במוזאונים וכו'. אני לא רואה בזה עניין חינוכי. להבין מהי אנטישמית, למה הם שונאים את עם ישראל, לא צריך לנסוע לחו"ל.

הרב אליעזר מלמד

שאלה:
מה דעת הרב לגבי נסיעות לפולין לצורך לימוד נושא השואה במסגרת משלחות של האולפנות והישיבות.
תשובה:
למי שהנסיעה תתרום להעמקת ההזדהות עם המורשת היהודית לדורותיה ועם קדושי השואה, ותעמיד אותו ביתר חדות על שנאת ישראל, טוב שיסע. מי שיכול להעמיק בזה גם בלא הנסיעה יותר טוב שלא יסע, שכל שעה ושעה שאדם נמצא בארץ ישראל הוא מקיים מצווה. עוד צריך לשים לב, שיש נערים שהנסיעה הזו קשה מידי עבורם מבחינה רגשית, ומוטב שלא יסעו ויחשפו לנושאים הללו באופן מתון ואיטי יותר.

  • הרב שאול ישראלי, חוות בנימין חלק ג' עמ' תשכ"ד:

יציאה לחו"ל לצורך התרשמות ישירה מן המקומות בהם התרחשה השואה אינה נחשבת יציאה של תענוג, ולכן היא מותרת.

והנה נידון דשאלתנו שהיציאה היא למטרות לימודיות, להעמיק הידיעות בשטחים שונים, ובפרט לשם התרשמות ישירה מהמקומות שבהם התרחשה השואה הגדולה באבדן חלק גדול של ישראל, נראה פשוט שלא גרע מיציאה להרווחה, ואינו דומה ליוצא לשוט "כדי לשוט בעולם ולראותו", שאין לפניו אלא מטרת תענוג בעלמא.

ולעניין מטרה לימודית לכאורה יש להבחין, אם הכוונה להסתייע בזה לשם לימוד מקצוע שממנו יתפרנס בעתיד, דפשוט דבכה"ג הרי זה בכלל סחורה ממש, דלימוד מקצוע הוא מחובות שמוטלים על האב כלפי בנו (קידושין כ"ט.), והיא מצווה, כמבואר ברש"י כתובות (ה. ד"ה ללמדו אומנות). ונראה לפי זה שהוא גם בגוונא שאינו נצרך לידיעות אלו באופן ישר למקצועו, אלא שהוא נצרך ללימודו כדי לקבל תעודה מתאימה שלפיה יוכל ללמוד המקצוע שצריך, גם זה בכלל סחורה הוא, כיוון שבאופן אחר לא יוכל להגיע ללמוד האומנות שממנה יתפרנס. אכן, אם אין זה אלא לשם העשרת חוויותיו יש לדון שאין זה אלא כמו לשוט, דגם שם הוא עושה זאת להנאתו ולא הותר אלא כשזה נצרך לפרנסתו כנ"ל….

ולפי הנ"ל יוצא ברור דלמאי דנקטינן להלכה כדעת הראב"ד, יציאה לחו"ל לצורך לימוד שאין בזה משום החשבת חוץ לארץ, אלא מחמת הצורך לקבל ידיעות ממקור ראשון, אין בו משום איסור. אכן נראה שמכל מקום מידת חסידות איננה.

 

המאמר הופיע לראשונה בתוך מדור 'פ"ש חינוך' לפרשת מסעי

 

עוד בנושא בלב אבות:

מסע לפולין / הרב יוני הולנדר. סביב היציאה לפולין מתעוררות הרבה דילמות אישיות עבור בני הנוער וגם דילמות הוריות, ננסה לעשות קצת סדר בתהליך.

הורות והתבגרות: כיצד ראוי להנחיל את זכרון השואה ? / הרב אלישע אבינר עם אבי רט. מה אנחנו אמורים להנחיל לילדינו? על יציאת מצרים אנחנו מספרים כדי לפרסם את הנס הגדול ולבסס את האמונה ביכולת ובהשגחה האלוקית. אבל למה לספר על אסונות שקראו לעם ישראל? איזה מסר חינוכי יש להם להפיק מאירועי העבר?

מסע לפולין

entrance-to-auschwitz-1517620

סביב היציאה לפולין מתעוררות הרבה דילמות אישיות עבור בני הנוער וגם דילמות הוריות, ננסה לעשות קצת סדר בתהליך: בהכנה לקראת, במשך המסע, ולאחריו.

השלב המקדים – האם לצאת?

דבר ראשון חשוב לשים דברים בפרופורציות: אפשר להיות יהודי טוב וגם ישראלי משובח מבלי לבקר בפולין. עם זאת, המסע לפולין הינו הזדמנות חינוכית טובה שאינה מזדמנת בדרך כלל בשנות התיכון כאן בארץ. אך מטרת מאמר זה אינו לשכנע לצאת לפולין אלא לתת כמה קווים מנחים לאלו ששוקלים או שהחליטו לצאת.

איך מחליטים? נכון לתת את ההחלטה בידי הילדים עצמם, מדובר כאמור בתלמידי כתות יא' ויב' שבעוד זמן קצר יצטרכו להחליט החלטות משמעותיות מאד בעלות השלכה ארוכת טווח ביותר. אבל כמו בכל החלטה חשוב להיות מייעצים ומנחים בהחלטה הזו.

צריך להכניס את כל המרכיבים לתוך ההחלטה:

  1. החוסן הרגשי כפי שהוא מוכר לנו. במקרים של ספק בעניין הזה נכון לפנות לגורמים מקצועיים, הצוות החינוכי והייעוצי של ביה"ס, מארגני המסע.
  2. היכולת להתמודד עם העומס הלימודי. פעמים רבות היציאה למסע כרוכה בהוספת עומס לימודי על התלמידים, ונכון לבדוק מה היציאה תעשה לעומס הזה.
  3. העול הכלכלי – המסע לפולין עולה כסף רב (כ 5000-6000 ₪ במשלחות של הישיבות והאולפנות). במשפחות ברוכות ילדים המשלמות גם כך סכומים לא מבוטלים על הלימודים בבתי הספר מדובר בהוצאה מתמשכת לאורך שנים. נכון הדבר שמשרד החינוך וגופים אחרים מציעים מלגות (די נדיבות) עבור משפחות המתקשות במימון אך לא כולן זכאיות, ובכל מקרה תמיד נותר עול כבד על המשלמים.
  4. התלבטות ערכית ותורנית – האם יש היתר לצאת במצבים כאלה מארץ ישראל? האם נכון להפוך את המסע לפולין לאבן דרך בחינוך הילדים שלנו? רבות נכתב בנושא זה אך חשוב להתייחס אליו במסגרת ההתלבטויות.

נכון לתכנן מראש ולהציב לבני הנוער את הצורך שלהם בהשתתפות בהוצאה הגדולה – 'אם זה חשוב לך לצאת, כיצד את/ה מתכנן לעזור במימון?'. (יצויין שמדובר גם בגילאים של לימוד הנהיגה ואותם השאלות צריכות להישאל גם כאן)

וכפי שפתחתי, אפשר גם להחליט לאור כל אחד מהשיקולים לעיל שלא לצאת וזוהי החלטה לגיטימית.

בבתי ספר רבים מתקיים מסע בארץ ישראל במקביל. כדאי לעודד את הילדים לשקול את האופציה הזו בכובד ראש.

 

שלבי ההכנה

משרד החינוך קובע שעל התלמידים היוצאים למשלחות לעבור הכנה לימודית, רגשית וחברתית לקראת המסע. כדאי להתעניין מהי תכנית ההכנה הנעשית בביה"ס, על מנת להדגיש בעיני הילדים את חשיבות העניין ועל מנת לפתוח פתח לדיבור על הנושאים הללו כבר מראש.

בצד המשפחתי, חשוב למצוא קשרים לסבים ולסבתות או לשכנים ומכרים שיש להם שורשים בפולין: קברי משפחה, מקומות מגורים, סיפורים חשובים, תמונות ועוד. כדאי לצייד את הילדים בחומר ממשי וקונקרטי אך חשוב גם לבדוק עד כמה הם מוכנים להעמיס על כתפיהם את השליחות המשפחתית הזו. במקרים רבים זה מצריך חשיפה של הנער או הנערה לעבר הקשה של המספר – חשיפה שיכולה להיות מורכבת מדי עבורם.

אם הנער/ה מסוגלים לכך, כדאי לצייד אותם בכל החומר הקיים, מכתבים תמונות וכתובות – הרבה פעמים במהלך המסע מתעורר הצורך הזה אצל הילדים.

כדאי לעזור גם בצד הטכני, המסעות אינטנסיביים מאד, מגיעים מאוחר בלילה לבית המלון, מתעוררים מוקדם ובדרך כלל עוברים מדי יום-יומיים לבית מלון מה שמצריך את אריזת המזוודה ומוכנות ליציאה בשעה מוקדמת. הרבה מבני הנוער צריכים בשלב הזה את עזרת הוריהם בתכנון של מה לקחת? איך להכניס למזוודה? מה להוציא מדי לילה בבית המלון? איזה ביגוד לקחת? כיצד להסתדר עם האוכל?? יצויין שעבור חלק מבני הנוער (שאינם לומדים בפנימייה) זו הפעם הראשונה שהם עוזבים לתקופה כל כך ארוכה את הבית.

 

במהלך המסע

כדאי לעודד את בתי הספר לשלוח עדכונים מדי יום-יומיים עם קצת תמונות. הקשר הזה חשוב בוודאי להורים ועוזר להם להרגיש מחוברים למסע, הוא עוזר גם לבני הנוער במשלחת לתקשר עם הבית.

מאידך, חשוב גם לדעת 'לשחרר' את הילדים שלנו ולא לצפות לשמוע מהם מדי יום מה שלומם.

 

לאחר המסע

המסע לפולין מטלטל מאד מבחינה רגשית. יש בו שיאים של שמחה והתרוממות (!) בקברי אדמורי"ם וצדיקים, בבתי הכנסת או בצוותא של תפילה וסעודות שבת. ומאידך יש צלילה לתהומות של עצב ומפגש עם אכזריות אנושית בלתי נתפסת.

חשוב ליצור אפיקי ביטוי טבעיים שיאפשרו להם לשתף בחוויות, ליצור (בשיתוף ובהסכמה בלבד), מיני 'ערב פולין' עבור המשפחה. לפעמים מספיק רק לעודד אותם לאסוף את תמונותיהם ולהכין אלבום. לכתוב / לסדר לעצמם את יומן המסע שלהם.

רובם של הילדים עוברים זאת בטבעיות. הליווי הרגשי והתמיכה החברית מסייעים מאד בתהליך הזה. אך יש פעמים שהטלטלה הזו לא מוצאת מרגוע גם לאחר החזרה הביתה. נכון להיות קשובים לילדים בשלב הזה ולשתף את צוות ביה"ס בדאגות שלכם. פעמים רבות צוות ביה"ס יצליח לעזור. אם לא הם ימליצו לכם כיצד להמשיך בליווי.

 

לסיכום

המסע לפולין מזמן דילמות, אתגרים והזדמנויות רבות עבור בני הנוער שלנו. עם סייעתא דשמיא וליווי נכון מצד ההורים זו יכולה להיות חוויה מעצימה ומבורכת לא רק בפן האישי אלא גם בפן המשפחתי.

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

 

הורות והתבגרות: כיצד ראוי להנחיל את זכרון השואה ?

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

 

 

 

..אבי רט, איש חינוך ותקשורת רב-פעלים, מייסד מכון ש"י באוניברסיטת בר-אילן, העורך הראשי של 'התלמוד ישראלי', ובן לניצולי שואה
 
מתוך פינת הרב גודמן: 
 

פותחים שולחן – לפרשת ויצא

חלומות – "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" (כח,יב) – איך צריך להתייחס לחלומות? האם הם חושפים אמיתות נסתרות וחוזים את העתיד או שהם דמיונות והבל? איפה בתנ"ך מצאנו חלומות ומה היה היחס אליהם? האם יש הבדל בין החלומות הללו לחלומות שלנו? מה אתה עושה כשאתה חולם חלום רע?

הארץ המובטחת – "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ…וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (כח, יג-יד)

בדיחה ישנה אומרת: למה משה רבינו הסתובב עִם בני ישראל ארבעים שנה במדבר?

כי הוא חיפש את המקום היחיד במזרח התיכון שאין בו נפט…

ההבטחה של ארץ ישראל לעם ישראל חוזרת אצל האבות שוב ושוב.

למה זה כל כך חשוב? מדוע צריך שתהיה לעם ישראל ארץ מיוחדת ומסויימת? האם ההשפעה הרוחנית והמוסרית שלנו על העולם לא תהיה גדולה יותר כשנהיה מפוזרים בכל הארצות ובין כל העמים?

שלבי ביניים – "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (כט,כ) – הכיצד?! הרי כולם יודעים שכשנפגשים עם משהו טוב ורוצים שרק יימשך עוד ועוד – הזמן טס, ואילו כשמחכים למשהו טוב שיגיע – הזמן עובר ל א ט  ל א ט… איך ייתכן שאצל יעקב זה עובד בדיוק הפוך, ושבע שנות הציפייה לאהובת ליבו נדמות בעיניו לימים אחדים?!

איך אנחנו מתייחסים לשלבי ביניים בחיים – עד שאעבור טסט, אגמור את התואר, אמצא עבודה, אמצא חתן, יהיה לי ילד? איך אנחנו מרגישים ומתפקדים בתקופה הזו? האם הם נועדו רק כדי לעבור אותם ולהגיע אל התכלית או שיש להם ערך מיוחד בפני עצמו?

היכרויות – "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (כט,כו) – מה דעתכם על כל מיני מוסכמות בתחום ההיכרויות המולידות יחס מסתייג כלפי קשר: נישואי אח צעיר לפני מבוגר ממנו, נישואין בין עדות שונות (פולניה עם מרוקאי) או מגזרים שונים (היא גדלה בבני עקיבא והוא חרדי), הבדלים מנטאליים (הוא צבר והיא עולה חדשה מקנדה), פערים בהשכלה (לה יש תואר שני והוא בקושי סיים תיכון)? ומה תגידו על מקרה בו הגבר צעיר מהאישה ונמוך ממנה?

מעבר לעמדתכם התיאורטית, האם גם בפועל הייתם מוכנים להיפגש עם מישהו/י שמצא חן בעיניכם אבל יש ביניכם אחד או יותר מהפערים הנ"ל?

אנטישמיות"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" (לא,א) – אחת התופעות שעם ישראל סבל מהם כל הדורות (עד היום!) היא שנאת ישראל – אנטישמיות. גם במדינות שכמעט ולא היו בהן יהודים – שנאו יהודים. מה לדעתכם גורם לזה? האם גם לנו יש אשמה בעניין? האם זה תלוי בנו? האם אתם חושבים שיבוא יום בו יאהבו את עם ישראל בעולם?

המטרה מקדשת את האמצעים? – "וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (לא,יט) – האם למען מטרה טובה מותר לעשות דבר לא כשר? אם לא – מדוע? אם כן – היכן עובר הגבול? האם נכון לעבור על החוק/ההלכה למען מטרה שנראית בעיניך טובה, קדושה, חשובה לכלל ישראל?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת ויצא

פ"ש חינוך לפרשת ויצא