תגית: מיניות

התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (3) על מה מדברים?

לסרטים הקודמים:

התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה

התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות 

התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות

הרב אלי שיינפלד, ר"מ שישיבה תיכונית מעלה אדומים, ומחבר הספרים "היצר, הלב והאדם", ו"הבן שלי מתבגר"

לסרט הקודם: התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (3) על מה מדברים?

לסרט הבא: התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (3) על מה מדברים?

לסרט הקודם: התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה

 

התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה

"כל התחומים מקבלים מענה בתוך בית המדרש – הלכות ריבית, איסור והיתר, הלכות שבת, דיני נזיקין ושכנים – כל התחומים כמעט מקבלים מענה מתוך בית המדרש. יש תחום אחד שהרבה פעמים מרגישים שהוא מחוץ לתחום: על זה לא מדברים, וגם לא מדברים על למה לא מדברים…

הדבר הזה עלול להכניס את הבנים ואת הבנות לתחושה קשה מאוד. של בלבול, של חוסר אונים, של מבוכה. "אולי אני היחיד שמרגיש ככה?", "אולי אני היחיד שנופל?", "אולי אני היחידה שבעצם לא בסדר…"

עצם הדיבור מרפא. עצם הדיבור גורם להרגשה נינוחה – "הנה, יש מענה, מדברים על זה. נותנים לי הרגשה אמתית שאני נמצאת בתוך המסגרת, בתוך התחום." עצם הדיבור גורם להם להרגשה נעימה. וזה עוד לפני התוכן של השיחה.
מה עוד, שיש רווח נוסף צדדי אבל משמעותי מאוד, שזה מחזק את הקשר בין הבנים לבין ההורים.

אז – על מה נדבר? איך לדבר? איך לגשת?…

הרב אלי שיינפלד, ר"מ שישיבה תיכונית מעלה אדומים, ומחבר הספרים  "היצר, הלב והאדם", ו"הבן שלי מתבגר"

להרצאה הבאה: התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות – הרב אלי שיינפלד

הורות והתבגרות: פגיעה מינית בקרב בני נוער

פגיעה מינית בקרב בני נוער

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

..אילנית ימיני, מדריכה ביחידה למניעת פגיעה והטרדה במשרד החינוך

כנגד ארבע בנות דיברת

כנגד ארבע בנות דיברת: אחת סקרנית, ואחת מרדנית, ואחת תמימה ואחת שאינה יודעת לשאול.

 

הסקרנית

 

מה היא אומרת: "אמא, למה גופנו נברא כך? ומה תפקידו?"

הסקרנית היא בת שמרגישה בנוח לבטא עניין טבעי בגופה ובמיניותה. שינוי שמתרחש בגופה, חשיפה במדיה לכתבות/חדשות/פרסומות בנושא מיניות, שיח מצחקק עם חברות – כל אלו מביאים בעקבותיהם שאלות מתעניינות ומסוקרנות מצידה. זה נפלא, וחשוב לנצל הזדמנויות כאלו.

אף את הסבירי ופרטי והדגימי ועני לה על כל שאלותיה המתעניינות בסבלנות, בנינוחות ובטבעיות. תגובות של דחייה ("אין לי זמן כרגע"), שאט נפש ("איך את מדברת?" או "מה זה השאלות האלה??"), הכחשה ("אל תתייחסי לזה") וכדו', בדרך-כלל לא יגרמו לבת להפסיק לחפש מענה. זה הרי מטריד אותה. לכן, היא תאלץ לחפש אותו במקומות אחרים עד שתגיע לתשובה מספקת. איננו יודעות באילו מקומות היא תחפש ומה היא תפגוש בדרך…

 

המרדנית

 

מה היא אומרת: "למה משהו כל-כך מיושן שנכתב בידי גבר, יכתיב לי מה ומתי לעשות ולחשוב ולנהוג עם הגוף הנשי שהוא רק שלי, בניסיון לדכא אותי?"

המרדנית היא הבת שכועסת. כועסת! יש לה חשבון ארוך מאוד ולא פתור בכלל – עם ההלכה היהודית, עם השוביניזם, עם ה'. כל הלכה הנוגעת לנשים ונפסקת בידי גבר מעוררת בה פלצות, חוסר צדק ושוויון, והיא מתקוממת. היא דורשת שינוי של הפסיקה הקיימת, אופן קבלת הפסיקה ומקבלי ההחלטות. כל היהדות לפיה נועדה כעוד ניסיון כדי לדכא את המין הנשי ולהאדיר את המין הגברי. ובכלל – המון דברים ביהדות אינם מוצאים חן בעיניה.

ולפי שבאה כדי להתריס (ועד שתחזור כדי להקשיב), אף את הטיחי בפניה

אין טעם להסברים מפורטים ומלומדים, הרי היא לא באה כדי להקשיב לך באמת. לא באמת מפריע לה נקודה ספציפית כזו או אחרת. אם תניחי את דעתה (או כשלא יהיה לה מה לענות) בנושא מסוים, זה לא יפחית את עצמת האנטגוניזם ליהדות. כל הטענות הללו הן רק סימפטום למשהו עמוק יותר. נדרש כאן טיפול בסיסי בענייני אמונה ומאבק עם רוחות זרות של רפורמיות ופמיניזם רדיקלי שמצוידות בתקשורת מגויסת לצידן.

אבל לפטור אותה בלא כלום גם אי אפשר. לכן זרקי לה נקודות למחשבה, כגון:

  • לו רק הייתה הקפדה על הלכות ייחוד ושמירת נגיעה שכיחות ההטרדות במקום העבודה הייתה נמוכה פי כמה.
  • צאי וראי כמה זוגות שאינן שומרים על טהרת המשפחה מצליחים לשרוד יחד בזוגיות בריאה, ללא בגידות וגירושין.
  • את מסורבות הגט מאוד פופולארי לסקר, אבל על "מסורבי גט" שמעת? על נשים בתהליך גירושין שמגישות תלונות על פגיעה מינית מהגבר שלמפרע מתבררות כשקריות, ידעת? בדיינים שהופכים עולמות כדי להשיג את הגט עבור האישה, נתקלת?

מטרתן של הנקודות האלו היא לייצר איזון כלשהו עם התכנים  אליהם היא נחשפת בשגרה, ולגרום לה לערעור וריכוך ההתנגדויות ולחשיבה מחודשת. לתשומת ליבך, לא מיד תראי את השינוי. נקודות אלו הן בבחינת "שלח לחמך", את שותלת את הזרע ולוקח לו זמן להבשיל ולנבוט. דבר נוסף שחשוב לזכור הוא כי יחד עם הנקודות האלה "שמאל דוחה וימין מקרבת" – חשוב לשדר לה יחס אוהב והזמנה כנה לשיחה משותפת. לא לוותר. אנחנו בתקווה שהיא עוד תחזור בסוף כדי להקשיב.

 

התמימה

 

מה היא אומרת: "מה זה הדבר הזה??"

התמימה היא בת שמסרים מיניים לרוב עוברים אצלה מתחת לרדאר. היא עסוקה בענייניה ולא מעוניינת להיחשף לתכנים כאלו. צריך לקרות משהו מאוד קיצוני, מזעזע  ומטלטל כדי לגרום לה לשאול שאלה: כאשר גופה עובר שינויים מובהקים, כאשר היא נחשפת למקרה שלילי אצל חברה או דמות קרובה, כאשר הסביבה משדרת לה מסרים שסותרים את הערכים עליהם חונכה וכו'.

ואמרת אליה והשבת לסימני השאלה שלה בשפתה ולפי יכולתה לקבל. חשוב לא להיבהל שהבת חלילה "איבדה את תמימותה". בכך שאת משיבה לה ועונה לה בשפתה, את למעשה מכינה אותה לחיים בדרך הכי רכה ובריאה. העולם שלנו אינו אוטופי ולא נוכל לשמור על ילדנו עטופים בחממה שלנו לעד. חלק מהשיחה איתה תהיה להרגיע אותה מחששות מיותרים שעלו בה, לנפץ לה מיתוסים ששודרו אליה, וכן תוכלי לבחון ולעקוב איך הדברים השפיעו עליה ולמנוע ממנה להגיע למצבים או משקעים שליליים יותר, שעלולים לבוא לידי ביטוי בשלבים מאוחרים יותר של החיים.

 

ושאינה יודעת לשאול

 

הבת שלא שואלת. פשוט כך. אולי מפאת גילה הצעיר, אולי ממבוכה, אולי כי אינה יודעת את מי. קשה לדעת מה "עובר" עליה – מה היא מרגישה, על מה היא חושבת, מה מעסיק אותה בפנים.

את פתחי לה, ועוררי את האהבה לפני שתחפץ. אנא ממך, אל תחכי שיקרה משהו שיעורר אותה לחפש תשובות. כיוון שבדור בו המיניות כל-כך זמינה ונגישה גם למי שלא דורש אותה, היא תפגוש תכנים מיניים בין אם תרצה ובין אם לא. לכן, נכון יותר שהיא תקבל את המידע מעובד, מסונן ומותאם לגילה ורמתה, ממקור אמין, מהימן, ואוהב – כמוך. נצלי הזדמנויות שמתרחשות ביום-יום כדי לפתוח בשיחה, להזמין לדיון, לשתף בחוויות ובתחושות שעולות, ובעיקר לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ולשדר לה שיש לה כתובת לסימני השאלה לכשיעלו.

 

טיפוסים שונים, סגנונות שונים, רמות שונות, ולכולן – את אמא – תוכלי לתת מענה, ולהעביר את לפיד הנשיות לדור הבא.

פסח כשר ושמח!

 

שירן רבינוביץ, מחנכת למיניות בריאה ובעלת תואר שני בחינוך. עוסקת בסדנאות וייעוץ בתחום, בעיקר לנוער צעיר ובוגר. לפניות – 

יפה השתיקה?

פניה להורים ומורים בנושא חובת העיסוק ביצר העריות

אחד הנושאים המשמעותיים ביותר אצל נוער מתבגר הוא העיסוק ביצר המין וגרורותיו. שאלות ותהיות רבות מעסיקות את הנוער במהלך תהליך גיבוש זהותם הגופנית והרוחנית. האם הרגשותיי נורמאליות? למה קשה לי כל כך? מדוע התורה מגבילה כל הזמן בכל כך הרבה דברים? למה אני נופל שוב ושוב? אולי כל הסיפור הזה פשוט גדול עלי? ומה ה' בכלל רוצה ממני?

העיסוק האינטנסיבי בנושא איננו מקרי: עוצמות חיים רבות מרוכזות ביצר העריות, וכאן טמונים גם האתגר וגם הקושי הכרוך ביכולת לפתח שליטה בכוח זה. מפאת צניעותם של הדברים, הנוער חושש בדרך כלל "לפתוח" את הדברים בפני מבוגרים. החשש נובע לרוב ממבוכה, בושה ותחושה כי הדברים איתם הוא מתמודד עלולים לצייר אותו כפחות ורדוד.

הדחקה זו של הדברים מחוזקת, לא פעם, בצורה חיצונית בידי החברה הדתית (על גווניה הרבים…) שמשדרת כי ההתמודדות עם יצר העריות הוא מסוג הנושאים שהשתיקה יפה להם. שתיקה זו הופכת את ההתמודדות עם הנושא לאישית-אינדיווידואלית, כשהגישה הרווחת גורסת כי דברים יבואו על פתרונם אם באמצעות לימוד התורה שישכיח את הדברים, או לחילופין על ידי הדחקתם עד יעבור זעם ויגיע גיל שבו הם כבר לא יטרידו כבעבר.

גישות אלא אינן מהוות פתרון. אדרבא: הן רק מחריפות את הבעיה, כשבתווך בני נוער מיואשים מנפילות, רוויים בתסכולים מרוב ניסיונות שכשלו וכואבים את הבלבול הגדול שמלווה אותם. אלו יחד עם תפיסות מעוותות ביחס לציווי התורה, מביאים את הנוער לתחושה כי אין לתורה קשב אמיתי למצוקותיהם, והדבר רק מצמצם עוד יותר את כוחות החיים ומפר את השלווה הכל כך נחוצה בגיל הנעורים. רבים מבני הנוער "נושכים שפתיים" וממשיכים לחיות את חייהם, למרות הקשיים, הסתירות והשאלות. אולם ישנם גם כאלו שהייאוש גורם להם ללכת ו"לרעות בשדות זרים", מתוך מחשבה שימצאו שם מזור לכאב ולתסכול. אלא שהמפגש עם תפיסות שונות בתכלית מרוח התורה מוליד לרוב רק קושיות נוספות, ואלו נערמות על גבי הראשונות מה שמוליד תסכולים חדשים, מעמיק את העצב ומביא לייאוש.

מכאן שחובה עלינו כהורים וכמורים לגבש משנה סדורה בנושא. זה ממש קיומי עבור בני הנוער. חובה זו איננה חדשה שהרי חז"ל עסקו רבות בהבנת דרכי היצר הרע ובהתייחסות הראויה לכוחות החיים שבאדם. מכאן שהדבר אפשרי, ולכל דור יש ההדרכות ייחודיות הראויות לו. יתר על כן, גם לאחר שגובשה משנה סדורה בנושא, אין להמתין לבני הנוער על מנת שיבואו לשאול. היוזמה והחובה ללמד מוטלת עלינו – המבוגרים, שהרי השאלות קיימות, בוערות ממש ומחכות לתשובות מסודרות.

בבואנו לעסוק בנושא טעון שכזה, יש לנקוט בזהירות רבה שכן מפגש לא נכון עם השאלות עלול להזיק ורק להרוס עוד יותר. הסיכון הכרוך בעיסוק מפורש ביצר העריות הוא ברור, אולם אסור שהוא יגרום לנו לוותר על הרווחים המשמעותיים שיניב בירור מעמיק ותקין של תהליך ההתבגרות ובניית חיי משפחה. אם אנו נותיר את הבירור הזה לאחרים, הוא יתרחש ברחוב, שכן אין חלל ריק. "הבור ריק אין בו מים", ואם לא נשכיל לצקת את מי החיים לתוך אישיותם של בנינו ותלמידנו, נגלה ברבות הימים ח"ו כי נחשים ועקרבים משוטטים שם. חובה עלינו לתת מענה הכרחי לדור דעה, דור עמוק ומבולבל ששואל ומצפה לתשובות.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

מה יעשה הנער?  האם אתה יודע היכן בנך גולש?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד בנושא:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

"הורות והתבגרות" בנושא: התמכרויות

כמויות מופרזות של אלכוהול

להאזנה להקלטת התוכנית:



 
 

רונן זוארץ,

עובד סוציאלי, מטפל בפסיכודרמה, עובד במכון הירושלמי לטיפול בהתמכרויות ותחלואה כפולה כפר שאול ובעמותות נפש לנפש וחיים של טובה.

רונן זוארץ

על התמכרויות בלב אבות:
שעמום קטלני
השימוש בסמים בקרב בני הנוער
תפסתי את בני מעשן…
אין עשן – בלי אש
להרחיב את השוליים הצרים בציונות הדתית
"ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג?" – התמודדות עם לחץ קבוצתי בגיל הנעורים
בני נוער ותרבות האלכוהול
גורמים העלולים להפנות צעירים אל המשקה האלכוהולי ואל שתייה מופרזת
החבר´ה שותים בירה
צריכת אלכוהול וגיל ההתבגרות / תקציר מאמר
לחיות לרגלי הר הגעש – הורים מתמודדים עם תופעת השתייה של משקאות אלכוהוליים
מקומם של הורים בהתמודדות עם סכנת שימוש מופרז באלכוהול אצל ילדיהם
למה הם שותים אלכוהול
על שינויים בתרבות השתייה (החריפה…) של ילדינו
מבט על התנהגות סיכונית
קדם התמכרות בגיל ההתבגרות – מה לעשות?

 

 

 

 

 

 

שיח בנושאים אינטימיים

שאלה:

 בשעה טובה בננו מתחתן. בין כל ההכנות והריצות בעניינים הטכניים לקראת החתונה , אני שואל את עצמי כמה הוא מוכן לקראת הזוגיות ובפרט לחיי אישות. חשבתי לקנות לו ספר בנושא ואני מתלבט – האם נכון שאשוחח אתו על כך או שעדיף שאמליץ לו לפנות לייעוץ מקצועי או להדרכת חתנים?

תשובה:

שאלתך חשובה ביותר  ומעידה על רצונך ללוות את ילדך בתקופה כה משמעותית בחייו. ובכלל – כמו בכל נושא ובפרט בתחומים אלו, לא די לצאת מנקודת הנחה ש"הילדים יודעים" או ש"עם הזמן החיים כבר יכינו אותם". שיח על מיניות וזוגיות הינו חשוב ומשמעותי במהלך שלבי ההתפתחות השונים ובפרט לקראת בניית זוגיות.

במשפחות רבות נושא המיניות אינו מדובר באופן פתוח מתוך החינוך לצניעות ושמירת הפרטיות. אולם חשוב שנשוחח על כך עם ילדינו כבר מגיל צעיר באופן המותאם לשלבי ההתפתחות השונים. וזאת למרות המבוכה או הקושי, היות והחלופה לחינוך מיני עלולה להיות באמצעות האינטרנט או מקורות מידע שאינם מותאמים להם.

עיקר הסוד הינו ביצירת תקשורת פתוחה ומכבדת – בפרט בתחום האינטימי. עלינו לזכור כי הילדים קולטים מסרים מיניים באופן מודע ולא מודע כבר מינקות: האופן בו הם לומדים להתייחס לאיברי הגוף, תגובות הסביבה לשאלות שהם מציגים ולסקרנותם בנושא, וכמובן בדוגמא האישית של ההורים – בהבעת רגשות של חיבה ואהבה ובמתן מודל של זוגיות בריאה.

שיחה על מיניות אינה רק הנחיות של מה אסור וממה יש להיזהר (כמו הטרדה מינית או חשיפה לתכנים פורנוגרפיים). חשוב לדבר על הצד הבריא של המיניות, שהינה חלק בלתי נפרד מיחסים המבחינים את בני הזוג מאחרים ומייצרים אינטימיות וקרבה. לפי היהדות בחיי אישות יש ממד של התחברות פנימית עמוקה הנעטפת בקדושה ובצניעות, ובספרי הקבלה הם אף מכונים "חיבור". ללמדנו, שיחסי אישות הינם קודם כל יחסים, ולכן הם כוללים את היכולת להקשיב לעצמי, להתחבר לאחר, להיות רגיש לצרכיו, לתקשר, להביע רגשות ולשתף בתחושות.

יחד עם זאת, עלינו לגלות רגישות לפרטיותם של ילדינו, להקשיב ליכולת שלהם להכיל את המידע. פתיחות יתר שאינה מותאמת מצד ההורה תחת האידיאולוגיה ש"אצלנו אין סודות ומדברים על הכל" עלולה לגרום נזק. יש לשים לב לתגובות, לברר בעדינות מה הילד יודע ומה הוא מעונין לשאול, ובהתאם לכך לנווט את המשך השיחה. וכמובן, בידינו  הבחירה כמה נכון לפרט ולשתף מניסיוננו האישי.

ולשאלתך, בתלמוד במסכת קידושין נאמר כי אחת מחובות האב היא להשיא את בנו. אני מניחה, שאין הכוונה רק למצוא עבורו כלה, אלא גם לדאוג להכינו לחיי הנישואין (ובמקומות נוספים אף מסופר על תלמידי חכמים שביקשו ללמוד מחיי המעשה של רבותיהם). ולכן כדאי להציע ערוצי הידברות מגוונים: א. הערוץ האישי המכיל תמיכה וידיעה שבנך יכול לפנות אליך לשתף, לברר ולשאול (וזאת מומלץ לייצר כבר מגיל צעיר בהזדמנויות שונות ולא לחכות ל"שיחה" של "לקראת גיל ההתבגרות" או "ליל הכלולות"). ב. הענקת ספר הדרכה לבנך מעידה על כך שאתה משקיע (זמן וכסף) וחושב עליו. אך אל תשכח, כמובן, להשאיר דלת פתוחה ולהציע לבנך לשוחח על התכנים שיקרא. ג. ובמקביל להציע ערוץ חיצוני המכוון לקבלת מענה מקצועי שניתן לפנות אליו בשאלות אישיות ולחוש בנוח, במיוחד כאשר מדובר גם בתחום הקשור בבת זוגתו.

מחקרים רבים מצביעים על כך שרמת האושר שלנו תלויה במידה רבה בשביעות הרצון שלנו מחיי הנישואין. קשיים בזוגיות נובעים מגורמים שונים, ויש בנמצא מענה ופתרונות מגוונים. יש המעדיפים להכחיש ולא להתמודד עם הקושי, וחוששים לפנות לעזרה. חשוב להבין שלא רק שהם פוגעים באיכות חייהם, אלא יש לכך גם השלכות על התא הזוגי והמשפחתי, ועם הזמן עלול להיווצר נזק שיהיה קשה לתקנו.

בני אדם נולדים לתוך קשר וצומחים לתוכו. חשוב שנפתח ונשדרג את הזוגיות בכל שלב. כפי שכתב רבי שלמה קרליבך: "זה עצוב כאשר בני הזוג "מכירים האחד את השני". אסור להפסיק ללמוד זה את זו אף פעם".

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מרצה ומנחת סדנאות.

על חינוך ילדים ומתבגרים למיניות בריאה

מבוא

 

בגיל ההתבגרות חלים שינויים התפתחותיים רבים :גופניים,  מיניים, רגשיים קוגניטיביים וחברתיים. ברצוני להתמקד בחלקים הקשורים לאינטימיות חברתית ולהתפתחות פיזיולוגית ומינית ולהציע דרכים ליצירת שפה מחודשת עם הילדים בכדי שיגיעו לגיל ההתבגרות מוכנים יותר לתהליכי ההתפתחות הפיזיולוגית והמינית.

אינטימיות וגיל ההתבגרות

 

חברויות בגיל ההתבגרות נושאות אופי שונה מחברויות בתקופת הילדות; הן מתאפיינות בהדדיות רבה יותר, בנאמנות ובאינטימיות חברתית גבוהה יותר. בעוד שחברויות של ילדים מתרכזות בעיקר סביב פעילויות של חברים למשחק, הרי שחברויות של מתבגרים הן אינטימיות בטבען ומחייבות גם כישורים חברתיים אחרים. אינטימיות זו כוללת יכולת לראות דברים דרך עיני האחר ויכולת לחלוק עמו ברגשותיו, להקשיב ולהשיא עצות. התהליך המרכזי באינטראקציות אינטימיות הוא לא רק החשיפה עצמה, כי אם ההרגשה שהשני מבין אותי, ותחושת האכפתיות של האחר המלווה את החשיפה האישית. לכן מתבגרים רבים מחפשים גם ליצור אינטימיות עם בני/בנות המין השני. התחושה שיש מישהו שמכיל, מישהו שמבין ועובר תהליכים דומים במקביל מעודדת יצירת אינטימיות חברתית-נפשית.

היעדר התנסות בקשר רגשי-נפשי קרוב בגיל ההתבגרות, עלול להוות מקור משמעותי למועקה וללחץ. מאחר והמתבגרים מתעמתים עם מגוון לחצים ייחודיים כגון: שינויים גופניים, התעוררות מינית, מתחים שונים בתוך המשפחה ומחוצה לה – נושאים אשר לא בכולם ניתן לדון ולשתף את ההורים. האינטימיות עם חברים, חונכים, אחים בוגרים וכדו' מאפשרת לחלוק תחושות אלו עם אנשים בעלי נסיון רב יותר. מערכות יחסים משמעותיות אלו מאפשרות למתבגרים להמשיך ולגלות את העצמי האמיתי שלהם ולגבש את זהותם הייחודית.

שינויים פיזיולוגיים

 

מבחינה פיזיולוגית, התפתחותו המואצת של הגוף בגיל ההתבגרות תגרום למספר תופעות במסגרת ההתפתחות הנורמטיבית של אברי המין הזכריים והנקביים. סימני התבגרות יופיעו לעתים מוקדם ולעתים מאוחר יותר, תלוי בגנטיקה ובעוד גורמים המשפיעים על ההתפתחות ההורמונאלית (בממוצע מגיל 11-16). יש להתייחס לשינויים בטבעיות הראויה להם ולהכין את הנער/ה לקראתם שלא יצרו חלילה קושי רגשי, אלא שמחה בשינוי והבנה מיטבית של התהליכים!

השינויים הפיזיולוגיים הצפויים אצל בנים הם: עליה במשקל הגוף, צמיחה של האשכים והפין, התפתחות של שיער הערווה ושיער הפנים, פליטה ראשונה, קרי לילה, שינוי הקול, צורת הגוף מתעצבת, פיתוח כוח ושרירים, בעיות אקנה (פצעי בגרות).

השינויים הפיזיולוגיים הצפויים אצל בנות הם: ראשית המחזור, עליה במשקל הגוף, התפתחות שדיים וצמיחת שיער הערווה, הגדלה של שפתי הערווה והדגדגן, צורת הגוף מתעצבת, בעיות אקנה.

דחף מיני ודימוי גוף

 

במהלך גיל ההתבגרות מתעורר לראשונה גם הדחף המיני. אנו מחנכים את הנערים לשליטה בדחפים באופן כללי ובדחפים המיניים בפרט. אולם, אצל חלק מבני הנוער (הבנים) עלול להיות מתועל דחף זה לפעולות של אוננות (גירוי עצמי עד להוצאת זרע). מדובר בתופעה נפוצה מאוד הנתפסת בעולם הרחב כטבעית ונורמטיבית, אולם היא אסורה בתכלית על פי ההלכה. לפיכך האוננות דורשת התייחסות מורכבת: מצד אחד אין לתת לכך לגיטימציה מן הצד ההלכתי האוסר הוצאת זרע לבטלה, ומצד שני יש להיות מודעים לקושי שבשליטה בדחף זה. חשוב מאוד לא להיבהל כדי שלא יווצרו רגשות אשמה ותסביכים מיותרים אצל המתבגר.

תופעה נוספת הקשורה לגיל זה: חלק מבני הנוער שיש להם קשר הדוק יותר עם בני המין השני עלולים להתנסות במגע מיני חלקי כגון: חיבוק, נשיקה וכדו'.

אצל בני הנוער הדתיים לעיתים המגע הוא בין בני אותו מגדר לדוגמא: בנות אולפנא שירבו להתלטף זו עם זו או אפילו לישון באותה מיטה בפנימייה, מה שאינו מעיד חלילה על סטייה מינית, אלא על צורך באינטימיות, למרות שכדאי לחנך להימנע מכך.

הופעת סימנים מיניים מביאה גם לעיסוק מוגבר בשאלת הזהות המינית,  ולכן מאופיין גיל ההתבגרות בתהיות וספקות לגבי אופי הזהות המינית וחרדה ממצבים שאינם נורמטיביים.

לעיתים קיים גם פער משמעותי בין ההתפתחות המינית הפיזיולוגית לבין ההתפתחות הרגשית. יתכן והנער או הנערה אינם רואים את עצמם כבוגרים אם תהליך זה קורה אצלם קודם ליתר חבריהם. פער זה גורם לעיתים לתחושות של דחייה כלפי הגוף או במקרי קיצון להתעלמות ממנו ולהזנחה. לדוגמא: בעוד שרוב הבנות (וגם הבנים) יתחילו לטפח את עצמם בגילאים אלו, ישנן כאלו שיפתחו תסמינים של הפרעות אכילה (אנורקסיה/בולימיה), או יכסו את הגוף באופן מוגזם שאינו תואם את האופנה המקובלת. ישנן בנות שיתלבשו כמו בנים וינסו לטשטש את הגוף הנשי וישנן כאלה שימנעו מקניית בגדים ומדידתם מחשש להיחשפות מול אנשים זרים.

 

מדוע יש להכין את הילדים לקראת השינויים הפיזיולוגיים והרגשיים?

 

א. הכנה מתאימה לגיל ההתבגרות ולשינויים החלים בו, ללא סרבול מיותר ובצורה טבעית, יכולה להאהיב את התהליך הטבעי ולגרום לנער/ה לקבל את עצמם ולשמוח בשינויים אלה.

ב. כהורים אנחנו רוצים לשמור על הרלוונטיות שלנו ועל ערוצי תקשורת פתוחים על מנת שילדינו יבואו להתייעץ איתנו בכל דבר. אם אנו מתחמקים מלדון עימם בנושאים מיניים, מדוע שנהיה רלוונטיים בנושאים אחרים?

ג. אנו רוצים לחנך את ילדינו לקדושה הכרוכה בהקמת בית יהודי בע"ה. יש להניח שנעדיף שילדינו לא יחשפו לתכנים מיניים באופן שאינו הולם את השקפת עולמה של התורה.

לגודל הכאב, גם הבנות וגם הבנים המתחנכים בבתים ובמוסדות דתיים, חשופים במידה זו או אחרת למיניות ולפורנוגרפיה בעיקר דרך המדיה האלקטרונית הזמינה מדי, דרך סרטים ודרך ספרות זולה. המציאות המינית נתפסת כזולה, לא קשורה כלל לעולם מושגי הקדושה, ומלווה ברגשות אשמה וייסורים. במקביל, כאשר היצר מתעורר לאור ההיחשפות הנ"ל, הבנים (אולי הבנות קצת פחות?) מרגישים טומאה והתרחקות, וישנם בני נוער המתרחקים מעולם המצוות בעקבות ייסורי נפש אלה.

כיצד אם כן, נוכל לתקן את המעוות ולצייר תמונה של קדושה ושמחה בהתפתחות המינית הטבעית? התשובה היא שהדרכה מינית נכונה ונבונה תוכל למנוע ולאזן הרבה מהבלבול הנוצר כתוצאה מצריכת תקשורת שאינה ראויה. הילדים והנוער יקבלו את המסר ש"היצר הוא הדרך ליצירה" ולא שיצר מין הוא דבר נורא שיש לדכא בכל מחיר!

ד. להדרכה כזו יש השפעה גם בגיל מתקדם יותר: מניסיוני כמדריכת כלות וכיועצת מינית, אני חיה בתחושה שיש לנו, כחברה, מה ללמוד ובמה להשתנות בכדי למנוע מצבים של טלטלה נפשית אצל חתנים וכלות, וחוסר סיפוק בתחום האישות. יש ליצור לימוד טבעי ופתוח, מגיל צעיר מאוד, בצורה צנועה ובקדושה.

כמו כן, הדרכה מינית נכונה בשלבים מוקדמים יותר בחיים תסייע גם להפחית את הלחץ המצוי בתקופה הסמוכה לחתונה, כאשר כבר יש עומס נפשי סביב המחשבות לגבי "הצלחה" ביצירת אינטימיות בנוסף למחשבות לגבי הבאת ילדים לעולם. מחשבות אלו עשויות להלחיץ כאשר אין מוכנות נפשית לאינטימיות בריאה בין בני הזוג. בנוסף עלינו להבין שהעומס הרגשי סביב ארגון החתונה עלול להציף ולא לאפשר בזמן כה קצר את השינוי המתבקש בנפש ואת הגישה הטבעית כלפי מיניות. לכן כדאי להתחיל בכך בגיל צעיר בהרבה.

זוגות רבים מתחתנים וחווים תסכולים בחדר המיטות, ואינם משתפים אף אחד בבעיותיהם ובחששותיהם. בניגוד לתחושה הרווחת, לא מדובר במקרים נדירים אלא במעשים שבכל יום, ולצערנו לפעמים הבעיות וחוסר התקשורת מתעצמים עד כדי הימנעות ממושכת מקשר אינטימי ובמקרים קיצוניים אף הימנעות מהליכה למקווה.

בעבודתי נחשפתי למקרים רבים בהם הטרדה מינית לא פתורה, או כאב פיזי לא מוסבר, זהות מינית שאינה מוגדרת או דימוי גוף לקוי מפריעים מלהגיע לשיח מיני פתוח ולהתנסות אינטימית בריאה. אילו החוויות השליליות הללו היו מדוברות ומטופלות בעבר, הזוג לא היה נפגש איתן בעוצמות כאלה בהווה.

אם כן, מה עושים?

חנוך לילד ולנער על פי דרכו, גילו ושאלותיו. לא ניתן להציף אותו במידע אם הוא לא בשל לכך.

כמה מאיתנו נפגשו עם המידע על הווסת החודשית, בגיל צעיר מדי, שלא דרך אמא או דמות מקצועית אחרת? התוצאה היא פחד ובושה גדולה, במקום השמחה על עצם ההשתתפות במעשה בראשית ועל הנס הגלום ביכולת להביא ילדים לעולם.

הבושה הטבעית והצניעות הקיימת אצל ההורים סביב נושאים אלו אינן תמיד רצויות בדור ה"אייפון", ה"יוטיוב" והמידע הרגיש הנגיש לכל אחד. הרי גם אחרי כל הסינונים שבעולם, ילדים הם סקרנים והם רוצים לדעת!

אז מי יספק להם את המידע?

אתם!!!

ההורים בראש ובראשונה, ועל גביהם מחנכים ויועצים, בדרך המתאימה ובזמן המתאים.

צרור עצות

מניסיוני כאימא, ככל שמתחילים לשוחח עם הילדים בגיל צעיר יותר, המסרים עוברים ללא תחושת אי נוחות. הילדים זקוקים למידע, ואם המידע יעבור באופן טבעי הוא יספק ויתווה דרך.

והנה כמה עצות:

  • כשילד שואל כיצד באים ילדים לעולם, לא מספיק לענות לו: כשה' מחליט על כך… יש לספק הסברים פשוטים ונקיים וכך גם הילד יקבל אותם. יש לשדר לילד שמדובר בתהליך טבעי ונפלא, בקשר של אהבה בריאה ובזכות להיות שותפים יחד עם הקב"ה ביצירת חיים חדשים.
  • לילדה ששואלת למה אסור לה להיכנס לחדר ההורים, צריך להסביר על פרטיות ועל אינטימיות צנועה. כמובן מבלי לרדת לפרטים.
  • ילדים רבים חושבים שהתינוק יוצא ישר מהבטן. כשילד שואל על מהלך ההיריון והלידה צריך להסביר מהו התהליך הטבעי שעובר על האישה והעובר, בליווי הצבעה על תרשימים של שלבי התפתחות העובר עד ללידה [ניתן למצוא גם תרשימים צנועים באינטרנט או בספרי רפואה].
  • ילדים, אולי יותר בוגרים, צריכים לשמוע גם על מושג הנידה, ועל כך שאימא הולכת למקווה, ועד כמה זה טוב וקדוש (כמובן שאין צורך להגיד בדיוק מתי זה קורה).
  • האהבה בין ההורים צריכה להיות ברורה וטבעית, מבלי להיות בוטה או לא צנועה.

באופן כללי, היו קשובים לשאלות של ילדיכם, וענו להם בצורה טבעית לפי רמתם. אין צורך להתבלבל, להסמיק או להתפתל. זה רק גורם יותר נזק.

אפשר לנצל את סיפורי התנ"ך ואת פרשות השבוע המזמנות באופן פשוט וטבעי יצירת שיח על זוגיות, אינטימיות, אהבה, התמודדות עם יצרים, משפחתיות ועוד:

  • בספר בראשית "והאדם ידע את חוה אשתו" – כיצד באים ילדים לעולם.
  • ניסיונו של יוסף עם אשת פוטיפר – יצר המין וההתגברות עליו מכוח הקדושה.
  • אהבתו של יעקב לרחל – בניית קשר נפשי עמוק עם בן/בת הזוג, מסירות למענה…
  • סיפור הדודאים – יצירת גבולות ברורים של התנהגות בתחום האישות.
  • סיפור דינה ושכם – הטרדה מינית ואונס. איך להימנע מכך ומה עושים אם זה חלילה קורה?
  • בספר ויקרא סביב קורבנות יולדת וכו'.
  • דוד ובת שבע – הנפילה והתיקון.
  • אמנון ותמר – משיכה גופנית חיצונית שמסתיימת בשנאה.
  • במגילת רות – היופי והאצילות שבמעשה הייבום, הסיפור הלילי בגורן.
  • מסירותה של אסתר המלכה להצלת עם ישראל במחיר חיי אישות שלה עם מלך גוי.

כל כך הרבה מושגים של אהבה, יופי, קדושת המשפחה, עקרות, הריון, לידה ומעגל החיים יכולים להילמד בפשטות בסיפורי התורה!

ומה לגבי המתבגרים?

אני מאמינה שפתיחות בתחום המיני ביניכם לבין המתבגר/ת תלויה ברמת התקשורת שהייתה ביניכם כבר מגיל צעיר. אך גם אם מעולם לא שוחחתם בפתיחות על אינטימיות, חפשו את הטריגרים שמזמנים שיח על הבדלים פיזיולוגיים ונפשיים אצל בנים ובנות, דברו על המשיכה הטבעית ועל הקשיים עימם הם מתמודדים, תנו לגיטימציה לקשיים, עוררו דיון על חברה מעורבת והמורכבות הכרוכה בכך, איסור נגיעה וכמה הוא חשוב כדי להגיע טהורים ל"דבר האמיתי" וכו'. אפשר גם לדבר על החיבור לגוף, האהבה אליו והקבלה העצמית בדרך ליצירת אינטימיות בריאה וזוגיות מאושרת בע"ה. כמובן שבגילאים אלו עדיף שהאב ידבר עם הבן והאם תשוחח עם הבת.

הערה לסיום: הרגשת אי נוחות סביב הדיבור על מיניות עם ילדיכם היא מובנת ולגיטימית, אך בדור הזה פשוט אי אפשר לוותר עליו ולתת לדברים לקרות סתם כך. אם זה קשה, אפשר לנסות ולהתאמן. אני מאמינה שכאשר תרגישו בנוח עם העיסוק במושגים אלה, יהיה קל יותר גם להעביר את המסרים הלאה.

אודיה ון לואן, יועצת חינוכית, מדריכה כלות, מעבירה סדנאות ושיחות ויועצת מינית. טל. 052311534 או במייל: