תגית: משטרה

אלימות בני נוער כלפי הוריהם

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן

אלימות של נער כלפי הוריו

שאלה: יש לנו קשיים רבים עם ניר, בן 16, הילד ללא מסגרת חינוכית מזה כ-3 שנים. כל המאמצים שאנו עושים לשווא. הילד מתנהג בצורה אלימה ובוטה כלפי אחיו ואחיותיו וכן כלפי אמו. הוא מטיל מוראן עליהם, גונב כספים לאמו ולאחותו הגדולה. ניסיתי בגישות חיוביות לדבר אל ליבו וללא אלימות אך זה לא עוזר.

לאחרונה פנינו למשטרה בדבר תלונה על סחיטה באיומים על אימו ואחותו, וכן על גניבת כספים, ואנו פשוט מעוניינים שייצא מחיינו. האם לא די בסבלנו? וזה רק חלק קטן מהסבל שאנו עוברים יום יום שעה שעה. האם זה לא "בן סורר ומורה"?!

ממתין לתשובה ולעזרה

תשובה: התנהגותו האלימה של בנכם היא "השפה" שהוא סיגל לעצמו כדי לחוות התייחסות אליו, וכן להרגיש שהוא חזק ושולט, והכל יראים ממנו. גניבת הכסף מייצגת, בין היתר, סמל הרומז באופן "לא מודע" על חוסר האהבה שהוא חש מכם כלפיו. הוא גונב כדי להיענש ובכך להרגיש שאתם לא אוהבים אותו. המצב הריגושי סבוך בשל חוסר האמון ההדדי וחוסר הכבוד ההדדי שהתהווה במשך השנים הרבות ביניכם. אנא, זכור שמלך הכבוד הוא הקדוש ברוך הוא, והוא ברא אותנו בצלמו ובדמותו. כולנו זקוקים לחוות אהבה וכבוד. "ואהבת את ה' א-לוהיך" – הקב"ה דורש ממני האדם הקטן לאוהבו, משמע שהוא מעריך אותי, אני שווה משהו. באין תחושה פנימית של אהבה וכבוד, יהיה מוכן הילד (האדם) להתנהג באופן שלילי, כדי לחוות התייחסות ואפילו שלילית… והעיקר לחוות שהוא קיים.

בנכם חייב לחוות אחריות וחיוניות. אתה זקוק לו והוא זקוק לך. התייעץ עמו והענק לו חשיבות. בתחילה הוא יחשוד בך, אך בהמשך הוא ישמח להיות ליועץ ולחוות חשיבות ממך אליו. הדגש נא את העובדה שהוא בנך. הדרך לשינוי ארוכה, אך אפשרית! חינוך הוא שינוי, וזקוקים לאמונה ולסובלנות כדי להשיגו. נראה לי שחשוב לשתף את העובדת הסוציאלית, והיא בודאי תערב את הפסיכולוגית החינוכית של העירייה או של המועצה.

חשוב שתדע כי המחלקה הפסיכולוגית של אוניברסיטת בר-אילן ברמת גן הקימה קליניקה לייעוץ ולטיפול ותוכל לפנות ולהיעזר בה.

חזק ואמץ. בכוחך ליצור את השינוי.

 (עיין נא בספר "העבריין בהתהוותו", הוצאת אור-עם, ת"א 1989, וכן בספר של דרייקוס, "ילדים האתגר", ת"א).

ילדים ונוער העושים מעשים שליליים כדי להיענש! הייתכן?

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח) – זו היתה הצעתו של שלמה המלך, והוא הוסיף "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ (=הנהגתו) שונא בנו" (שם יג כד). אכן כן, תורה ומוסר חשובים ביותר החל מהגיל הרך. רבי מאיר בשם רבו לימד אותנו (בפרק ד משנה כ מפרקי אבות), כי הלומד ילד לְמה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. השגרות (=מסרים) הוריות ומסרים של הגננות והמורות בגיל הרך ועד גיל 3-4, יוצרים את "הקרקע המכינה" של האדם, ובתהליך זה מפנים התינוק בתאי מוחו את המותר ואת האסור. אם ההשגרות (=המסרים) ההוריות מועברות בשובע (כשילד רעב הוא אינו רגוע ולכן יש לספק לו את צורכו עד שישבע. וכמו במובן הפיזי כך הוא הרעב הרוחני: יש לדאוג שלא יהיה לו חסך בחיוויי אהבה וכו' החשובים ביותר לרוגע הנפשי שלו), באהבה, בחום, בקול ידידותי באופן עקבי וחוזר על עצמו וכן באסרטיביות, הרי שהן תהיינה אוצר חבוי ופעיל שיאפשר לילד לחיות בעולם של גבולות, של קביעות ושל התעצמות חיובית. תיווצר בו מפה מכוונת המזכה אותו לתחושות טובות. הסביבה מעודדת את התנהגותו והוא חווה את עצמו רצוי ובסדר, טוב ואהוב.

דומה התינוק שנולד "לעיוור נפש" הנמצא בבית ובו חדרים רבים ומקלחות וכו', והוא חייב ללמוד להתמצא בבית הזה. אם התהליך ייעשה בחום, ביד מושטת ומלטפת, בשובע, בחיבוקים ובמילות עידוד (חיוך, מחיאת כפיים, שירה ועוד) הרי שהוא ישמח ללמוד את גבולות הבית, ישאב בתוכו נפשית את החום והאהבה, בתנאים של שובע, והא יתעצם ביכולתו להתמצא בביתו. בעת מצוא הוא יפעל מרצונו הפנימי וינהיג את עצמו לפי הכללים והחוקים של בני ביתו.

התהליך הזה יאפשר לו בשנים הבאות (9-4 ש') לעבור תהליך של חיזוק ההפנמות ושל התעצמות האני (ה-EGO) בדרך ההזדהות עם הוריו ועם כל "סוכני השינוי" האחרים (סבים וסבתות, גננות, מורים ומורות, דודים ודודות ועוד), וכן עם מסורת אבותיו ועוד…

ההפנמה (0- 4\3 ש') וההזדהות (9-4 ש') יאפשרו לו ליצור "קרקע נפשית" שתעצים אותו מתוך פנימיותו. חשוב ביותר, בגיל הרך, להרבות בלטיפות, נשיקות חיבוקים ובאהבה, בהענקת תשומת לב ייחודית ועוד, על מנת לחזק את הפרט בדרך איחודית והשתייכותית.

הפרט הגדל, יִרְצה להיות חלק אינטגראלי מהמשפחה ויתנהג באופן חיובי. אם המסרים (=ההשגרות) יהיו נוקשים, נעדרי אהבה, חום, שובע פיזיולוגי ונפשי, הרי שהם (המסרים, ההשגרות) יופנמו בו בדרך שתהיה מלווה בחרדות לא מודעות, ואף דרך ההזדהות תהיה שלילית, ותעצים את החרדות (נוירוטיזם; אנא לעיין בספר של אדד – "העבריין בהתהוותו" הוצאת "אור עם" ת"א, 1989), שיגבירו את אי יציבותו הנפשית של הילד ושל הנער שיחווה את עצמו "כלא בסדר". תחושה זו ש"אני לא בסדר" היא פנימית ולא מודעת. היא תוביל את הילד ובהמשך את הנער החש כ"לא בסדר" לחפש להיטהר, בדרך העונש. באופן לא מודע, כלומר מתוך תחושה פנימית שאינה קוגניטיבית-לוגית, הוא יעשה מעשים שליליים, וישאיר עקְבות כדי להיתפס ולהיענש, ובכך לחוות… היטהרות… ושוב… חוזר חלילה. במצב זה אסור להורה להעניש, כי העונש כאן, במצב הנפשי הסבוך והפתולוגי, רק יחמיר את מצבו הנפשי של הילד/הנער, ויוביל אותו להחמיר בהתנהגותו השלילית. אכן, לצערנו הרב, שגינו כהורים אוהבים בתחילת הדרך. לעולם לא נשכח את שלמדנו במשנה (חגיגה ב א, ובפרקי אבות, בפירושו של הרב קהתי זצ"ל נמצא את התמצית): "כשנטה אלישע בן אבויה למות בא רבי מאיר ע"ה לבקרו וביקש ממנו שיחזור בתשובה: אמר לו, אלישע, אם אשוב האם יקבלוני? אמר לו רבי מאיר, כתוב (בתהילים צ ג): תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כלומר, עד דכדוכה של הנפש מקבלים תשובה".

נחפש כל דרך ובכל זמן אפשרי, כדי להחזיר את הילד/נער לשיווי משקלו הנפשי (הומיאוסטאזיס) וכך, בס"ד, ישוב להתנהג כהלכה. יש לאפשר לילד/נער לשוב ולחוש שהוא חשוב לנו ושייך לנו, ואהוב עלינו… ועוד ועוד. המסר חייב להיות מועבר באופן ברור וחד משמעי, וח"ו לא במסר כפול (Double bind).

הקב"ה העניק לנו את היכולת לשוחח עם הילד בדרך לא ורבאלית (=לא מילולית), על ידי מבט חם, חיבוק אוהב, קול חם ונעים, לחיצת יד ועוד, וכן בדרך ורבאלית (מילולית) שתאפשר לילד לקלוט מילים שהוא כה רוצה לשמוע: "אתה יקר לי/לנו", "יוסי אהוב", "יוסי יקר", "יוסי שלנו"… בתחילת הדרך החדשה והאחרת שאנו נוקטים בה, הוא יחווה חוסר אמון. אך בהמשך יחול שינוי. הדרך קשה, מאכזבת, כי התוצאה והשינוי לא ימהרו להופיע.

תמיד נזכור שהנזק הלא מכוון שיצרנו, הוא עמוק מאד, הוא לא מודע, ואכן הוא היה עלול להוליד ילד רוצח…

עלינו לפעול באמונה בה' ולהתפלל שה' ידריך אותנו לעשות את הטוב. כמובן שדרך הטיפול המקצועי חשובה ביותר, ועם זאת היא תשיג את המטרה רק אם נשתף פעולה ונשנה את האוריינטאציה ההורית בכיוון הרוח האמונית: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים". אִלו הקב"ה היה מאיר על הארץ באמצעות השמש בעוצמה יתרה היינו כולנו עיוורים…

לחנך, במחילה, ברחמים, אט אט בשובע נפשי ורוחני, בעידוד, בהענקת חשיבות לילד, באהבה אמיתית וקבועה ושאינה תלויה בהתנהגות. אהבה תמיד ובכל מצב, בדומה להקב"ה האוהב אותנו תמיד ורק בזכות אהבתו אותנו, אנו קיימים.

יש להתחזק ולחזק את הנער/הילד ולא להתייאש. כל עוד אדם מפעיל את דעתו אין הוא יכול להתייאש. סיפר לי הסופר מר מרדכי רסל ז"ל, כי ידידו במחנות ההשמדה, היה בכל יום, בשובו מעבודת הפרך לצריף הדולף, עמל לחרות עוד קו על קרש מיטתו כי האמין שככל שירבו הקווים, הרי שחבלי הגאולה יופיעו. וכך היה, הוא שרד בהאמינו שהקב"ה ירחם, משום שהוא האמין בו. עוד ליטוף ועוד מילה, לאט ובהתמדה, יתהווה השינוי החיובי.

מי ייתן ותראה ברכה רבה.

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן

הורים נגד הטרדות – על ידי ילדיהם!

לאחרונה גוברת המודעוּת ההורית בדבר תפקידנו לשמור על ילדינו מפני הצקות. החדשות על צעירים שהוטרדו בהליכתם ברחובה של עיר; הידיעות על ילדים שסבלו מחרמות ובריונוּת מקוונת ברשת כמו גם רצף הפרסומים על בנות שסבלו מ"הטרדות" – הביאו אותנו להבנה כי עלינו להדריך את ילדינו להיזהר ולהתלונן עת חלילה מציקים להם. זה צורך בסיסי, וכל מי שטרם מצא את האומץ לשוחח על כך עם ילדיו, ראוי שיתגבר על קשייו ויפעל למען שלום ילדיו.

ברם, יש מימד שמבייש עוד יותר לדבר עליו ולכן רובנו מתרשלים בו. כוונתי – לצורך ללמד את ילדינו לא להיות בין – הפוגעים! בלא מעט מקרים אני פוגש אירועים בהם ילדים טובים, שזכו לחינוך נהדר, נגררו למעשים פסולים או קשים היות ולא הודרכו אחרת. הם חונכו למידות אך התרבות הבוטה לה כולנו חשופים גרמה להם לראות במעשים קשים מעשי קונדס תמימים. לדוגמא, שלושה בנים בכיתה ה' שהורידו בהסעה את המכנסיים לילד בכיתה ב'. בניגוד למה שחשבו הורי הנפגע, הפוגעים לא היו סוטים. הם גדלים בתרבות רווית אלימות ופריצות, ומתקשים לדעת היכן עובר הגבול בין שובבות למעשים פסולים. כן אירע במקרים בו הציקו לאחר באינטרנט וכו'. סוף דבר, הורוּת בריאה מחייבת להזהיר את ילדינו מפני סבל מיותר ואכזרי – הן כמקבליו והן חלילה כמחולליו.

הרב יונה גודמן ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

עישון נרגילה בקרב בני נוער: תופעה שנשארת

פעילות נרחבת נעשית במסגרת משרד החינוך, משרד הבריאות, האגודה למלחמה בסרטן וארגונים שונים על מנת לחנך ללמד ולהסביר על תופעת עישון הרגילה. מסתמנת ירידה במימדי התופעה, אך עדיין הם גבוהים. בבתי הספר, בחוגים, בקמפיינים תקשורתיים למיניהם ובכתבות שונות במדיה עולה הנושא וניצנים של מוּדעוּת נראים בקרב מחנכים, הורים וילדים. בשנים האחרונות, חלה ירידה קלה בשיעורי עישון הנרגילה אך עדיין מדובר בתופעה נפוצה למדיי ששיעוריה עולים על עישון סיגריות.

 למה לא כדאי להתחיל?

 

אפשר למנות סיבות רבות מדוע לא כדאי להתחיל בעישון נרגילה. אני בוחרת להרחיב על שלוש סיבות עיקריות: 1. התמכרות לניקוטין. 2. התדרדרות מוכחת להתנהגויות סיכון אחרות. 3. נזק בריאותי מצטבר.

1. התמכרות לניקוטין.

 

בעניין ההתמכרות, יש להבין כי עישון טבק בנרגילה, פירושו עישון טבק בכלי עישון שמידת הסינון שלו הוכחה במחקרים מדעיים כמוגבלת ביותר. עישון הנרגילה מעלה את הסבירות להתמכר לניקוטין. ניקוטין נחשב חומר ממכר וגורם לתלוּת. יש קושי רב להיגמל מעישון, ובנוסף קיימות תופעות גופניות הנגרמות עקב גמילה מניקוטין: כאבי ראש, עייפות, נמנום, חוסר ריכוז, עצבנות, חרדה, נדודי שינה, תחושת רעב, דפיקות לב מואצות ורעידות. כאשר מעשני סיגריות עוברים לסיגריות דלות ניקוטין, הם שואפים עמוק יותר או מעשנים יותר סיגריות כדי להגיע לאותה רמת ניקוטין בדם, וכן אנשים שהפסיקו לעשן מתארים תחושה עזה של "תשוקה" לסיגריות העשויה להתמיד שנים ארוכות. בקרב בני נוער מקובלת התפיסה כי בעקבות מספר שימושים, התמכרות בוודאי לא תקרה להם, והם מאמינים בכוחם כי יוכלו להפסיק לעשן מתי שרק ירצו בכך. הצרה היא, שהמציאות מראה לנו את ההיפך: רוב המעשנים שמגיעים בגיל 50 לבית חולים עם התקף לב, התחילו לעשן בגילאי 13-14.

בנוסף, גיל התחלת עישון הנרגילה הוא נמוך מגיל התחלת עישון הסיגריות. הסיכון הכרוך בירידה בגיל התחלת העישון בעייתי כיוון שככל שמתחילים בעישון בגיל מוקדם, כך קשה יותר הגמילה ממנו. וכן התחלת עישון בגיל צעיר קשורה בעישון יותר סיגריות ליום מאשר התחלת עישון בגיל מבוגר יותר.

2. התדרדרות מוכחת להתנהגויות סיכון אחרות.

 

מעבר להתמכרות לניקוטין, עישון נרגילה עלול לגרור אחריו סיכונים נוספים. הוכח כי עישון נרגילה משמש כ"שער" כניסה להתנהגויות סיכון אחרות, ולשימוש בסמים מסוכנים עוד יותר. כיצד? הרי למעשני נרגילה יש סיכוי של יותר מפי 7 לעשן מריחואנה בהשוואה למי שאינו מעשן נרגילה. למעשני מריחואנה יש סיכויים גבוהים של יותר מפי 9 להשתמש באקסטזי מאשר למי שאינו מעשן נרגילה. גם שתייה בעייתית של אלכוהול נמצאה גבוהה יותר בשכיחותה בקרב מעשני נרגילה ביחס למתבגרים שאינם מעשנים נרגילה.

המעורבות בהתנהגויות סיכון שונות שאינן כרוכות בשימוש בחומרים ממכרים גם נמצאה גבוהה יותר בשכיחותה בקרב מעשני נרגילה ביחס למתבגרים שאינם מעשנים נרגילה: בהיפגעות מפציעות, במעורבות באלימות, במעורבות בהתנהגות מינית ובאובדנות. כלומר, עישון נרגילה מהווה שער להיכנס למקום אחר חשוף יותר לחומרים ממכרים אחרים. ההחלטה לעבור בשער או לא, להיכנס או לא להיכנס, תלויה גם במידת החשיפה לסמים ולנגישות אליהם. חשוב מאוד, שבני נוער יבינו, שהסיכוי שלהם לחצות שערים אחרים עולה עם פתיחת השער הראשון של עישון נרגילה. הסכנה הנשקפת למתבגרים המעשנים נרגילה אינה פחותה מזו של עישון סיגריות, וההתנהגות של התופעה דומה מאוד בתבניתה להתנהגויות סיכון אחרות כמו עישון סיגריות או צריכת אלכוהול.

3. נזק בריאותי מצטבר.

 

הנזק הבריאותי של עישון טבק נגרם בשל מגוון החומרים המסוכנים שנמצאים בתוכו. ההשפעות הבריאותיות השליליות של עישון טבק נסקרו במחקרים רבים. הטבק גורם ליותר מקרי מוות מכל הסמים האחרים גם יחד, ובהפרש ניכר. בטווח הארוך מחסור כרוני בחמצן מזיק ללב ולכלי הדם. בקרב נשים הרות השפעה זו עלולה להזיק לעובר ולהגדיל את ההסתברות למומים מולדים. הניקוטין מכווץ את כלי הדם ומאלץ את הלב לעבוד קשה יותר כדי להזרים את הדם והחמצן הדרושים לגוף. עישון טבק הוא הסיבה העיקרית להתפתחות סרטן הריאות, ומהווה גורם מרכזי בהתפתחות טרשת העורקים הכליליים (Coronary Heart Disease), דלקת סמפונות כרונית ונפחת הריאות (Emphysema). ככל שאדם מעשן יותר ביום כך גוברים סיכויו לחלות באחת ממחלות אלו. מחלות של עורקי הלב, עורקי המוח ועורקים פריפריאליים נובעות במקרים רבים מחדירת הניקוטין והפחמן החד-חמצני לגוף תוך תהליך העישון. עישון הנרגילה פוגע ברמת החמצון של טסיות הדם. סרטן הריאות, סרטן הפה, סרטן הוושט, סרטן שלפוחית השתן וסרטן הלבלב הם תוצאה של חדירת החומרים המסרטנים שבעשן. מחקרים שבדקו את ההשפעה של עישון נרגילה על מחלות שונות גילו כי הסבירות ללקות במחלת ריאות (COPD- Chronic Obstructive Pulmonary Disease) גבוהה יותר בקרב קבוצת מעשני הנרגילה מאשר בקרב קבוצת הלא מעשנים. נמצא כי מתקני נרגילה קטנים הם מסוכנים יותר מהגדולים כיוון שהטבק בהן הוא מרוכז ונפח המים קטן.

תחביב עישון הנרגילה נמצא מסוכן לבריאות, מהווה גורם סיכון לסרטן הריאות, בעל השפעות שליליות על בריאותו הכללית של האדם, ויכול להוות גורם מנבא חשוב בהתפתחות של סרטן הפה או הלחיים. בקרב מעשני נרגילה נמצאו באזור השפה התחתונה תאי סרטן קשקשיים. נמצא גם כי עישון הנרגילה משפיע על משקל היילוד ועל פרמטרים אחרים של העובר בקרב נשים הרות. במיוחד במבחן אפגר ובהפרעות נשימה, נמצא מובהק ומשמעותי, ובעל השפעה מסכנת על בריאות התינוק. יתר לחץ דם, מחלות כרוניות בדרכי הנשימה, כיבים במערכת העיכול, נמצאו גבוהים יותר בקרב קבוצת מעשני סיגריות ונרגילה (Water-Pipe) מאשר בקרב קבוצת הלא מעשנים. עשן הנרגילה מכיל כמויות גדולות של ניקוטין, זפת ומתכות כבדות, וביחס לעישון של סיגריה בודדת, רמה גבוהה של רעלים, כרום ועופרת.

מה לעשות?

 

חשוב להמשיך ולחנך כי התנהגות עישון הנרגילה מהווה חלק מהתנהגות צריכת חומרים ממכרים. יש להפיץ מידע הסברתי וחינוכי בדרכים שונות, מחד, להורים ולמחנכים, ומאידך, לילדים ולבני נוער. הפצת חומר הסברה להורים ומחנכים בנוגע לבעייתיות התופעה כבר עוזרת בצמצום הבלבול והבורוּת הקיימים בציבור. תוכניות להעברת מסרים בנוגע לסכנות ההיפגעות וההידרדרות של בני נוער עקב חשיפה לעישון נרגילה צריכות להיות מועברות באמצעות סוכנים של מערכת החינוך הפורמאלית והלא פורמאלית, מפעילי תוכניות, סוכנים במערכת הבריאות, אמצעי התקשורת ועוד. כמו כן מומלץ להכשיר את בני הנוער עצמם כסוכני שינוי חזקים פוטנציאליים. השפעת המערכות הסובבות את המתבגרים: המשפחה, קבוצת השווים, בית הספר היא בעלת חשיבות מכרעת על תחושת הרווחה שלהם.

ככל שמתבגרים יחוו יותר את חייהם כמספקים, ידווחו על היותם מאושרים, יקבלו את התמיכה המשפחתית הרגשית הנדרשת ואת מידת המעורבות ההורית הרצויה כך סיכוייהם להיות מעורבים בעישון נרגילה יקטנו. התמיכה וההשגחה ההורית היו ועדיין הינם גורמים חשובים ברווחתם של ילדים ומתבגרים. יחד עם זאת, קבוצת השווים נמצאה מקור להשפעה רבה על מעשני נרגילה ביחס לאלו שאינם מעשנים. עצם כך, יש לה חשיבות מכרעת בהשפעה על התנהגות היחיד בתוך הקבוצה.

כמו כן, נדרשת תשומת לב מיוחדת לתלמידים המדווחים על קשיים במסגרת הלימודית. יש למצוא אלטרנטיבות בתוך המסגרת הבית-ספרית בהן מתבגרים יחושו כי הם תורמים לנעשה בבית הספר ומעורבים יותר בפעילויות בבית הספר באופן המעורר תחושות חיוביות כלפי המוסד בו הם מבלים הרבה מזמנם.

יש צורך בתוכניות התערבות שיספקו למתבגרים תכנים מעניינים לבילוי בזמנם הפנוי, לא במסגרת הבית-ספרית. תרבות הפנאי של בני נוער מאופיינת באוטונומיה ובהתנגדות לעולם המבוגרים. בני נוער מרבים לבלות את הזמן הפנוי שלהם בפעילות הפגתית שאינה דוחה סיפוקים ומפיקה הנאה מיידית. עישון הנרגילה מהווה עבורם פעילות הפגתית המקנה להם את סוג הבילוי הזה. ניתן לנסות ולהשפיע על סוג הבילוי שבו בוחרים בני נוער להעביר את זמנם, אך עדיין תאפשר להם את הרגיעה, את הבריחה משעמום ואת העברת הזמן באופן המספק להם תחושת חופש והנאה.

הגורמים העלולים לחשוף מתבגרים להתנהגות סיכון של עישון נרגילה נמצאים במערכות השונות הסובבות אותם. מגוון רב יותר של בעיות במערכות אלו מגדיל את סיכוייו של המתבגר להיות מעורב בה. תכנון וביצוע פעולות צמצום ומניעה של המשך התפשטות התופעה החברתית הזו צריכים להתבסס על הבנה מעמיקה של תחומי ההשפעה הרבים והמגוונים הקשורים בחייהם של מתבגרים.

הכרה מעמיקה של אסטרטגיות להפעלת תוכניות התערבות ומניעה שונות ושל הדרכים לצמצום בעיות התנהגותיות מסוכנות תסייע ליצירת מכפלת כוחות מערכתית של גורמים מטפלים שונים. לצד ההתערבות בצמצום התופעה הקיימת יש להרחיב את הפעילות למניעתה. שיטות התערבות חייבות לבחון בקפידה את הגורמים הרבים בחייהם של בני הנוער המשפיעים על רווחתם.

אין לי ספק כי הירידה הקלה בשיעורי ההתנסות והעישון הקבוע היא תוצאה ישירה של המלחמה העיקשת והמתמדת שמנהלים כנגדה במוסדות ובארגונים השונים, הן בחזית החוקית והן בחזית התקשורתית והן בבתי הספר. על מנת להוריד משמעותית שיעורים אלו, ולצמצם למינימום האפשרי, עלינו להמשיך ולהיאבק בכך, להפעיל תוכניות בבתי הספר ולפרסם כתבות ופרסומות בתקשורת ההמונים. אני מודה לכל העוסקים בכך על העבודה הנפלאה. תמשיכו כך. ישר כוח!

ד"ר ליאת קורן, מומחית להתנהגויות סיכון לבריאות בקרב בני נוער. חוקרת ומרצה במחלקה למנהל הבריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בעישון נרגילה בקרב בני נוער בישראל. למידע נוסף, ניתן לפנות במייל לד"ר ליאת קורן: 

מדוע בני נוער אלימים?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן