תגית: ניצול החופש

כיצד להפוך את החופש מ"עונש" לברכה

כיצד להפוך את החופש מעונש לברכה

במהלך החופש הגדול, גורמים רבים מנסים לסייע להורים כיצד להעסיק את ילדיהם: המתנ"סים, תנועות הנוער, משרד החינוך, מחלקות החינוך העירוניות, והרבה גופים התנדבותיים,  ועוד. אבל, יש תחום אחד שהוא תלוי בהורים ובהם בלבד. אף גורם חיצוני איננו יכול לבוא לעזרתם ולהחליף אותם. זה תלוי בהם ורק בהם. מהו? התקשורת בינם לבין ילדיהם.

עבור הילדים, היציאה לחופשה יוצרת מפנה במרכז הכובד של חייהם. במהלך שנת הלימודים, חייהם התחלקו בין הבית לביה"ס (אם הם שהו במסגרת שבה היה יום לימודים ארוך, גבר משקל ביה"ס על משקל הבית!!). אבל בחופשה – יש רק בית. זה משפיע על טיב התקשורת בין ההורים לילדים. במהלך השנה, אם התקשורת בין ההורים ילידים לקויה זה מורגש בעוצמה נמוכה בלבד, מפני שביה"ס תופס חלק מהנפח הרגשי של הילדים. אבל, בחופשה יש בית ורק בית, אם התקשורת בין ההורים לילדים לקויה, מורגש הקושי במלוא חריפותו. אם אין התייחסות לילד, אם הבית קר ומנוכר, עלול הילד להגיע למסקנה שאין לו בית.

אבל, הבה נדבר בשפה חיובית ולא שלילית. החופשה היא הזדמנות להעמיק את התקשורת בין ההורים לילדים. הילדים פנויים יותר לקשרים משפחתיים, ואף מצפים להם. השאלה היא האם ההורים פנויים? האם יש להם סבלנות לילדים ששוהים 24 שעות בבית? האם הם מקרינים אושר ושמחה על ההזדמנות לפגוש את ילדיהם בתדירות גבוהה יותר? האם הילד מרגיש שתוספת הקרבה להוריו מטיבה לו? האם בסוף החופש יוצא נער/נערה עם חוויה חיובית מהמפגש האינטנסיבי עם הוריו, או עם חוויה שלילית ומייסרת, המביאה אותו לייחל לחידוש הלימודים כדי לברוח מהבית?

הורה שמתייחס לחופש הגדול כקללה, כ"עונש", משדר לבנו שהוא איננו רצוי, או שהוא רצוי אך ורק כאשר נוכחותו מצומצמת. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" – אף הבן/הבת יתייחס לחופש כעונש, ויפנים שקרבתו להוריו היא סיבה לכאב ועוד כאב, ולא לאושר.

יש להורים סיבות רבות להתעצבן על בנם בחופש: הוא קם מאוחר, הוא בטלן, לא עושה כלום, כל תפילה היא מלחמה, הוא לא פותח ספר קודש, הוא מבלה עד לשעות הקטנות של הלילה, הוא מאמץ התנהגות מסוכנת, יש לו ערימות של זמן פנוי ולמרות זאת הוא מסרב להושיט יד בבית, הוא מתחמק מכל מטלה. זו רשימה חלקית, אשר מוכרת לכל הורה. אבל, אם אכזבת ההורים מהתנהגות בנם תכתיב את טיב התקשורת ביניהם בימי החופשה, תצא המשפחה מהחופשה פגועה קשה. הצלקת שתיווצר תהיה עמוקה כל כך עד שהיא תשאיר סימן לכל החיים.

לפני שמתחיל החופש הגדול צריכים ההורים לקחת נשימה עמוקה, ולהחליט שיהיה מה שיהיה לא יצליח השטן של הכעס לערבב את שמחתם. הסתכלות חיובית על החופש הגדול, על הפוטנציאל החיובי שגלום בו בהידוק הקשר עם הילדים, היא פתח ליצירת אווירת שמחה פנים-משפחתית. הראייה החיובית תוביל לחיפוש דרכים מעשיות להידוק הקשר עם הילדים: שיחות ודיונים משותפים, משחקים וטיולים משותפים, החלפת חוויות אישיות.

לא די בראייה חיובית אלא נדרשת גם פניוּת נפשית. גם אם הזמן הפנוי העומד לרשות ההורים הוא מוגבל, ואין להם אפשרות להשתעשע מבוקר עד ערב עם ילדיהם, חשוב שבזמנים שההורים מקדשים להם, יהיו ההורים פנויים נפשית, לבל יחושו הילדים שהם מעמסה על הוריהם.

ראיה חיובית על החופשה עשוייה להשפיע על איכותה ועל תוצאותיה. במקום עונש – ברכה. במקום מתח – שמחה. במקום נתק בין הורים לילדים – הידוק הקשר ביניהם. במקום תקשורת לקויה – תקשורת בריאה.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

חול ים בורח בין אצבעות הידיים - לא הספקנו את מה שתכננו בחופש הגדול

נזכרים בחופש הגדול

החול בורח בין האצבעות - לא הספקנו את מה שתכננו בחופש הגדול

פְעָמִים אחדות אנו שומעים את תלמידנו נרגנים ואומרים: "אוּף, הלוואי והיה עכשיו חופש". פעמים אחרות הם מכניסים אותנו יותר לעולמם ומפרטים בצורה מפורשת את תוכניותיהם לאותו חופש מיוחל ומשמיעים אימרות כגון: "הלוואי, ובמקום שיעור היסטוריה המשעמם, הייתי כעת בים", או: "הלוואי ובמקום לפתור תרגילים מעצבנים במתמטיקה, הייתי נוסע לטיול בגולן", וכן על זו הדרך.

כעת, אנו עומדים בפתחו של החופש הגדול והארוך אשר לעיתים (כמעט תמיד) הינו מעמסה על ההורים. החופש אשר התלמידים מְמַצִים אותו לאחר שבועיים, וההורים לאחר שעתיים.

אולם, נראה שלמעשה החופש הגדול הוא ההזדמנות והעיתוי המתאים למימוש ה"הלוואי", ולביצוע כל אותם חלומות שהבנים-בנות חלמו במהלך שנת הלימודים. החופש אינו צריך להיות מטלה ו/או מעמסה. החופש הוא הזמן המתאים לכל התוכניות ששגרת הלימודים הארוכה והשוחקת דחקה ודחתה. פעמים רבות כאשר יוצאים לחופש עצם ה"שחרור מעול הלימודים" מְשָכֵּח את התוכניות, לכן עלינו לשבת עם הילדים לפני החופש ולהיזכר בכל הדברים אותם הם רצו לעשות במהלך שנת הלימודים אך לא יכלו בגלל "הלימודים המעצבנים". בנוסף לכך רצוי להציע תכנים נוספים ותוכניות נוספות אשר ניתן למלא בהם את החופש כגון: חיזוק קשרי משפחה, הרחבת תחומי הדעת והתעניינות באופנים שונים, עבודה, התנדבות, עיסוק בתחביבים. תכנון מוקדם של החופש הינו הבסיס לחופש נעים ופורה.

ניזכר בדברים, נבנה וניצור חופש יעיל ונעים!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

קשיי החינוך בחופש הגדול נובעים (גם) מ… ההורים

קשיי החינוך בחופש הגדול

למרבה הפלא, אחת מנקודות התורפה של החופשה הגדולה נוצרת לעתים עקב (חוסר) תפקוד של… ההורים! ההורים כמובן אינם אשמים במציאות החינוכית המעוותת שבה מפקירים את ילדינו לשבעים ימי חופשה רצופים כשהם נטולי מסגרת מסודרת. אך היות שמצב זה הוא בינתיים נתון, ההורים הם האחראים העיקריים להעניק לילדיהם הכוונה ברורה ומפורטת כיצד להתנהל בקיץ ולסייע להם לבנות חופשה שיש בה גם תכנים וגבולות.

הבעיה היא שחלק מההורים עסוקים (ועייפים…) ומעדיפים פשוט לא להתעמת עם ילדיהם בנושאים של גבולות ומשמעת, אף אם המשמעות היא הכרעה תת-מודעת לאפשר לילדיהם לרבוץ שעות ארוכות מאוד כל יום מול המחשב, בצפייה אין-סופית בסרטים ובפייסבוק, בחזרה הביתה בשעות מוזרות ועוד. על ההורים להבין כי קביעת גבולות התנהגות מפורטים לילדיהם אינה מנהג מיושן אלא ביטוי לסמכות הורית בריאה.

מה עושים אפוא? מילות הקסם הן תכנון, תכנון ושוב תכנון. עוד טרם הקיץ, על ההורים לחשוב איך רוצים שהקיץ של ילדיהם ייראה. איך רוצים שהבית יתפקד בקיץ? איזו אווירה רוצים שתשרור בבית בימי החופשה ומה ניתן לעשות מראש כדי שזה יתרחש? כמה שעות רוצים שהם ישחקו במחשב כל יום ובאיזו שעה רוצים שיחזרו הביתה בערב? עלינו להבין כי יציאה לטיול משפחתי של מספר ימים זה נפלא, אך הטיול מהווה מענה רק לאותם ימים. יש לעשות עוד פעילויות משותפות, קצרות יותר, גם בשאר הימים. זאת במקביל לארגון קייטנות הורים, ביצוע התנדבות משפחתית משותפת, סיוע לילד לקבוע מה ומתי הוא עושה בימים שבהם הוא לבדו ועוד. לאחר פתיח זה, ניתן להציע כמה עצות פרקטיות:

פגישה אישית מקדימה

יש לשבת עם כל ילד/נער לחוד ולדון על תכניות הקיץ שלו. השיחה צריכה להיות באווירה טובה (חצי אבטיח קר לא יזיק…) ולהתקיים מתוך הקשבה כנה. ההורה ילבן עם הילד "מהן ציפיותיך מהקיץ?" "כמה שעות מחשב הן סבירות בעיניך?" "כמה זמן תוכל להקדיש למטלות הבית?" (המטלות הן של כולנו ולא רק מוטלות על אימא…), "כמה כסף נוציא על פעילות בקיץ (מחנה, טיול וכו')?" "מה היא שעת חזרה סבירה הביתה בערב לצעיר בגילך?" ועוד.

יש לקבוע את דרכי ההתנהלות המשפחתית בקיץ מתוך הידברות והקשבה, כשההורה והילד מחליטים מראש על מתווה ההתנהגות בחופשה. על מנת לעשות כן עלינו להבין ולהפנים כי ילדינו זקוקים לגבולות (גם בגיל תיכון!) וכי שוטטות אין סופית בקניון או בשבילי היישוב עד אמצע הלילה אינה ערובה להמשך חינוכם לערכים ראויים.

שיחה משפחתית

כחלק מבניין הקיץ יש לקיים שיחה משפחתית של כולם יחד ולא רק שיחה פרטנית עם כל ילד. בשיחה נלבן תכניות משפחתיות משותפות, נדון על כללי ההתנהגות והנורמות של המשפחה בימי החופשה, נבחן כיצד נתקדם בלימוד התורה גם בימים אלו, נקבע מתי בני הבית יתפללו ועוד. כן נבחן שאלות כמו: כיצד נחזק קשרים חברתיים עם השכנים ועם החברים לספסל הלימודים? כיצד נתרום למשפחת העולים החדשים שהגיעה לאחרונה לשכונה? מי ומתי יבקר את סבתא? ועוד. כך נצליח לעבור יחדיו את החופשה באווירה טובה ובונה.

פגישה אישית שבועית

הקיץ הוא הזדמנות טובה להעמקת הקשר בין ההורים לילדים. מומלץ לתאם פעילות שבועית שההורה מקיים עם כל ילד. הליכה משותפת לבריכה, משחק כדורגל, הכנת ארוחת ערב משפחתית, התנדבות משותפת, לימוד תורה בחברותא, לימוד משותף של תוכנת מחשב חדשה וכדומה. דווקא בקיץ עלינו להקדיש זמן לחיזוק הקשר עם ילדינו, קשר בריא אשר בע"ה ילווה אותנו לאורך שנים.

הכינו לוח קיץ

התוצר של כל הדיונים יכול להתבטא בלוח קיץ גדול וייחודי לכל ילד. על הלוח יש לכתוב את כל האירועים הקהילתיים של בית הכנסת, תנועת הנוער, הקייטנה וכדומה. לאחר מכן נוסיף את האירועים המשפחתיים ולבסוף את התכניות האישיות של הילד. במשך הקיץ כדאי לבחון מעת לעת כיצד מתממשות התכניות שרשמנו מראש על הלוח.

דוגמה אישית

אם כהורים אנו שואפים שהילד יהיה עסוק בחופשה (גם) בעשיית חסד, כדאי שגם כמשפחה נפנה זמן ומרץ לפעילות התנדבותית ולא נקדיש את הפעילות המשפחתית המשותפות רק לפעילות של הפגה כמו טיולי מים או אכילת פיצה בעיר. דוגמה אישית שלנו כהורים וכמשפחה שווה יותר מאלף מילים. כן הדבר לגבי לימוד תורה, עשייה למען הבית עצמו ובעצם בכל תחום אפשרי.

חופשי ומאושר

יש הרואים בחופשה הגדולה סכנה נוראה. לדעתם היא מהווה אסון חינוכי, צניעותי ותורני. הם מתייחסים אל החופשה בפחד ורואים בה גורם אנטי-חינוכי. דא עקא, שפת ההפחדה אינה מתאימה לילדינו, היא אינה בונה כוחות בנפש אצל ילדים אלא משכנעת אותם שהם חלשים. השפה המתאימה לדורנו היא שפת האמון והאהבה.

יש להציג את ימי הקיץ כתקופת אתגר שבה יוכל כל אחד להוכיח לעצמו עד כמה הוא ערכי ואיכותי מבחירתו, אף ללא נוכחות רציפה ועקיבה של מוריו ושל הוריו. הרי רוב חייהם יהיו ילדינו ברשות עצמם, ואף בקיץ הם שיקבעו לפי רצונם חלק גדול מעיסוקיהם. צריך וניתן לאתגר אותם לקראת התנהגותם בקיץ בשפה מרוממת ומתוך שדר של אמון בכוחם ובטהרתם. עלינו לעודדם להציב בפני עצמם גבולות וציפיות ולהאמין ביכולתם לממשם.

העולה מכל זה הוא שימי החופשה הגדולה טומנים בחובם סיכון וסיכוי כאחד. אם חלילה נסמוך על המזל ונעמוד מנגד, ימי הבטלה הארוכים עלולים לחנך את ילדינו לערכים פסולים. אך אם נתגייס, בחשיבה, בתכנון ובעשייה מתמשכים – זו עשויה להיות תקופה של הידוק הקשרים המשפחתיים והפנמת ערכיה. סוף דבר, נדרשת אמונה. בין השאר: אמונה בעצמנו, כהורים. אמונה כי בע"ה יש בכוחנו להיות הורים משמעותיים ומכוונים דווקא בימי הקיץ. בע"ה, אין הדבר תלוי אלא בנו!

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הסיפוק מהחופש הגדול

סקר שנערך בסוף החופש הגדול בחן את מידת הסיפוק של בני הנוער מתקופת החופש. בני נוער נשאלו האם הם מרוצים מהאופן שבו הם ניצלו את החופש, ואילו היתה להם אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה ולהתחיל מחדש את החופש האם הם היו מבלים באותה צורה או בצורה אחרת. רבים מבני הנוער הודו שהם מאוכזבים מהאופן שבו בילו את החופש הגדול. תוצאות המחקר היו צפויות. החידוש הוא, שלא רק אנחנו המבוגרים סבורים שהחופש הגדול הוא בזבוז גדול והחמצת הזדמנות מיוחדת אלא גם בני הנוער חשים בכך. אבל, כשהם מגיעים למסקנה זו, חודשיים כבר חלפו להם. בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון".

מהי המסקנה החינוכית? אין להמתין עד לסוף החופש הגדול על מנת לבקש מהבן/הבת לערוך סיכום של החודשיים שחלפו, כי אז לא נותר אלא לבכות יחד איתו על החלב שנשפך. אלא, בהתקרב המחצית השנייה של החופש הגדול, רצוי לשבת עם הילדים ולערוך איתם סיכום ביניים, לבדוק תכנון מול ביצוע, ציפיות מול מימוש, חלומות מול מציאות. אם הילד מרוצה – מה טוב. ואם לא – נסייע לו לשנות כיוון, אולי הוא עדיין יוכל להציל את יתרת החופש.

הורים שיש להם נשמה חינוכית, לא יסתפקו בסיכום ביניים חד-פעמי אלא יקפידו על סיכום שבועי. אבל, נדרשת מהם זהירות, שלא לפגוע בחדוות היצירה ותחושת החופש של הילדים.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

מתי אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

מתי אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

רק החל החופש הגדול וכבר כולם מתלוננים. כולנו זקוקים לחופש, אולם איננו יודעים מה לעשות איתו, שהרי האדם לעמל יולד, אך כמו שאומרים החבר'ה, כל הזמן רוצה רק לנוח. המסודרים בינינו מתכננים את החופש היטב והזורמים חיים את היום ומחליטים בכל בוקר מה עושים היום, כולם ימרטו את שערותיהם לאחר חודש. וכמו במזג האוויר, שכולנו מדברים עליו ואיש לא יכול לעשות דבר כדי לשנות אותו, כך גם שאלת החופש הגדול.

אולי שמתם לב שכלל לא מדובר בילדים, אלא בנו ההורים והמורים שבחופש. מתי את קמה בבוקר? איך אתה מנצל את הזמן? כמה אתם קוראים/כותבים/לומדים/מתנדבים/עובדים/עושים משהו מועיל, כמו שאתם 'חופרים' לילדים? אם נלמד לדרוש מעצמנו, אך לדעת שחופש אינו "עבודה" אלא הרפיה מלחץ ומחובות רבים, נדע גם ליהנות מן החופש. הילדים ילמדו מאיתנו.

כמה מאיתנו מוכנים לצאת לשביל ישראל, לישון באוהל, לצאת למסע אופניים, ללמוד חברותא יומית, להתנדב למען הזולת? אלו העושים זאת לא מתלוננים על החופש, גם ילדיהם לא. את הקיץ שלי כבר תכננתי, אצא לטיול סנייפלינג, אקרא שלשה ספרים שרציתי מזמן, אכין את השיעורים שאלמד בשנה הבאה, אכתוב שתי פינות נוספות לראש יהודי (בהתנדבות…), אשלים עבודה שאני חייב לקורס שלמדתי, מידי שישי אצא לרכיבת אופנים, קבעתי כבר חברותא פעמיים בשבוע. יש גם ימי היערכות בבית הספר. נראה, אולי אסכים שהילדים יצטרפו אלי לפעמים.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

הורים ממאדים וילדים מנגה – בימי הקיץ… מכתב גלוי להורים

להורים היקרים, שלום רב!

משברים לא קלים פוקדים לעתים עולים חדשים, המגלים שאין הם מבינים את שפת התושבים הוותיקים בארצם החדשה או את שפת ילדיהם שלהם. פערי מנטאליות ושונוּת בין תרבויות עלולים ליצור מתחים חריפים. שורש הקשיים טמון בעובדה כי שני הצדדים פשוט מדברים בשפה אחרת. תחושה זו, של פערי שפות וציפיות החוצצים בין עולים לוותיקים, היא משל למה שקורה (גם) בלא מעט משפחות בימי הקיץ. לעתים מצפים ילדי המשפחה ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. בלי לשים לב הם חיים מבילוי לבילוי. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מבילוי לבילוי ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי הנחות המוצא של ההורים בדבר האופן בו ראוי שייראה הקיץ של ילדיהם הן אחרות לגמרי. אך בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. ימי הקיץ הם זירת הניסויים בה לעתים מתעמתים ההורים וילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים מלאי 'כיף' ובילויים ובין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).

פתיחה זו מביאה למסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה (גם להורים) יש צורך בעבודה הורית. אין חופש מהורוּת בימי הקיץ ונדרשת חשיבה ובנייה חכמה כדי שכולם יֵצאו נשכרים. בשורות הבאות נציע כמה הצעות פרקטיות העשויות לתרום ליצירת קיץ משפחתי איכותי ומפרה. אמנם לכל משפחה ציפיות וסולם ערכים ייחודי משלה, אך חלק מההצעות עשויות לשמש נקודת תשתית עליה תוכל כל משפחה לסלול את דרכה.

1. תכנון:

לפני שניגשים לקביעת תכניות הקיץ עם הילדים יש צורך בחשיבה מוקדמת של ההורה \ ההורים. עליהם להחליט: מה לדעתם מהווה שעת חזרה (הביתה) סבירה? כמה שעות מחשב ביממה הם לדעתם הגיוניים? כמה כסף יסכימו לאפשר לכל ילד (לפי גילו) להוציא על בילויים? רק אם ההורים יגדירו לעצמם מראש את ציפיותיהם ניתן לעבור לשלב הבא, של דיאלוג על נושאים חשובים אלו עם הילדים.

2. דיאלוג:

לפני תחילת החופש יש לשבת עם כל ילד (ונער) לחוד, לשם דיון משותף על תכניות הקיץ שלו. השיחה צריכה להיות באווירה טובה (חצי אבטיח קר לא יזיק…). נקודת הפתיחה של השיחה צריכה להיות הקשבה כנה בה יברר ההורה בכנות עם ילדו: "מה הציפיות שלך מהקיץ?" השאלות המכַוונות צריכות להוביל לחשיבה ולשיחה גם על בילויים שהוא מבקש להספיק אך גם על עשייה ערכית שהוא יתגייס למענה במקביל לשותפות בעול המשפחתי. יש לברר יחד איתו שאלות כמו: "כמה זמן תוכל כל יום להקדיש לשותפות בבית?" (שימו לב: אנו לא מבקשים "עזרה לאימא" – כי בית נקי אינו רק צורך של אימא, אלא "שותפות בבית"'). יחד ראוי לדבר על גבולות תוך בחינת שאלות כמו: "כמה שעות מחשב ביום הן סבירות בעיניך?" מתוך דיאלוג, יקבעו ההורים לילדיהם את מסגרות ההתנהגות לקיץ הקרוב, בבית ומחוצה לו. עיקרון זה נכון אף ביחס להוצאות כספיות. יש ילדים שכל יום מבקשים סכום קטן (לקניון, לסרט וכדומה), אך הסכומים הקטנים מצטרפים לעוד סכומים גדולים (עקב תשלום על מחנה, תשלום על טיול נוער וכו') ויחד מגיעים לסכומים גבוהים. נוכח מצב זה יש משפחות שיבכרו לקבוע עם הילד סכום חודשי של כסף העומד לרשותו, תוך העברת האחריות אליו לקבוע מתי להצטרף לחבריו לפעילות הכרוכה בהוצאה כספית ומתי הוא ישכנעם לקיים קומזיץ מקומי.

3. שותפות:

הקיץ הוא הזדמנות טובה להעמקת קשרי הורים ילדים. מומלץ לבחור עם כל ילד פעילות שבועית קבועה שהוא עושה עם ההורה. אחד יבחר יצירה ואחר – ספורט, אחד יבחר ללמדו שימושי מחשב (הילד את ההורה…) ואחר – רכיבת אופניים בשעות הערב. העיקרון הוא ה'יחד' והמודעות כי דווקא בקיץ עלינו להקדיש לכך יותר זמן. כל זאת בנוסף לאדן היסוד של לימוד תורה משותף.

4. שיחה משפחתית:

בנוסף לעבודה הפרטנית עם כל ילד, ראוי גם להעמיק את העשייה ההורית מול כלל הילדים יחדיו. רכיב ראשון במעלה לעניין זה הוא השיחה המשפחתית. למותר לציין כי אף היא צריכה להיות ברוח נעימה (כאן המקום לחצי השני של האבטיח…). בשיחה ילובנו יחדיו תוכניות משפחתיות משותפות וכן כללי התנהגות משפחתיים אשר יקלו על כולם לעבור יחדיו את ימי הקיץ באווירה טובה ובונה.

5. דוגמה אישית:

לעתים אנו משדרים מסר כפול: מצפים מהילד כי לא רק יבלה אלא יעשה מעשים של חסד, בעת שהפעילות המשפחתית המשותפת אינה כזאת. בהרכב משפחתי מלא יוצאים רק לאכול פיצה או לכמה ימי חופש משפחתי מהנה, אך ברמת המשפחה אין מקדישים זמן גם לחסד או ללימוד תורה משותף. המסר הסמוי הוא כי אנו כמשפחה – פטורים, ורק אתה, הצעיר, חייב (בחסד או בלימוד תורה). דוגמה אישית בריאה כוללת מבצעי חסד של המשפחה כולה. הפעילות יכולה להיות חד-פעמית (ערב משפחתי המוקדש לסיוע באריזת חבילות בבית תמחוי) או קבועה (בישול שבועי של אוכל לנזקקים).

6. לוח קיץ:

התוצר של כלל הדיונים צריך להיראות כלוח קיץ גדול. יחד עם כל ילד כדאי לתלות לוח קיץ, הכולל הן את אירועי הבילוי המתוכננים והן אירועי התוכן המתוכננים. ישנם בתים בהם ניתן לראות בימי הקיץ 'לוחות קיץ' גדולים של כל ילד תלויים זה לצד זה על המקרר הביתי. שלבי בניית הלוח פשוטים: תחילה יעלו על כל ללוח אירועים אזוריים וקהילתיים (של בית כנסת, תנועת נוער, קייטנה וכו'). לאחר מכן יועלו על הלוח אירועים משפחתיים משותפים ולבסוף אירועים אישיים שהילד מתכנן מעצמו. יודגש כי עצם החשיבה המשותפת על הלוח המתוכנן (אף אם פה ושם יחרגו ממנו) היא עצמה מחנכת ללקיחת אחריות על זמני ועל תרבותי, וכן לעוד שלל תכונות מבורכות.

7. תחזוקה:

כל תוכנית היא בסיס לשינויים ולשחיקה. כך אצל מבוגרים וכל שכן אצל ילדים בימי החופש. ראוי לעצור מעת לעת כדי לבחון יחד עם כל ילד כיצד מתממשת תוכניתו. לזהות היכן שאיפותיו מתממשות והיכן ראוי לכונן שינוי כדי לממשן בצורה טובה יותר. בדומה, ראוי כל כמה שבועות לקיים "שיחה משפחתית" חדשה, לשם בדיקה משותפת איך הקיץ מתקדם, מי מרוצה מהכלליים והתוכניות שגיבשנו יחדיו ולשם חשיבה על שינויים אפשריים ברכיבים אלו.

במקום סיכום:

כל שנכתב עד כה יכול להיכתב בכל מסגרת חינוכית, לאו דווקא של ציבור דתי. ברם, אצל משפחה דתית ראוי לבחון יחדיו כיצד ניתן להאיר בתוך המשפחה את כל הנאמר כאן מתוך עולמנו האמוני. אילו ערכים ופעילויות נוספות נטפח כדי להדגיש את הפן הייחודי של דרכנו הציונית-דתית? כיצד נחזק בקיץ את התפילה ואת קיום המצוות, את יראת השמים ואת יסודות האמונה? כיצד נטפח את הקשר לארץ ואיך נעמיק את הרגישות לשכבות מצוקה? שאלות אלו צריכות להעסיק אותנו תדיר, לאורך השנה כולה, אך דווקא בימי החופשה ניתן לממשן במיוחד.

מתוכן ולאורן נשכיל בעזרת ה' להציב את חיזוק החינוך לאמונה, בדרכנו הציונית-דתית המיוחדת, כקרן אור אשר יאיר וירומם את כל מעשינו. בימי הקיץ – ומתוכם, לאורך השנה כולה!

קיץ טוב ופורה!

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל