תגית: נישואים

עידוד הבת לנישואין

השאלה:

בתי הבכורה נישאה בגיל צעיר (19), וכיום, 5 שנים אחר כך, יש לה כבר 3 קטנטנים. בתי השנייה הגיעה לגיל 22 ואיננה מוכנה לשמוע הצעות. הסיבה, לפי דבריה, שאין לה שום רצון להיכנס ל"סרט" הזה שהיא רואה אצל אחותה. ה"סרט" הזה משמעו טיפול אינטנסיבי בילדים שהגדול שבהם רק בן ארבע והקטנה בת חצי שנה, עיניים אדומות מעייפות, חוסר סבלנות, וכן, גם חוסר רומנטיקה בין ההורים הצעירים. אני מוכרחה לציין שהקשר ביני לבין בעלי טוב ויציב, וזו פעם ראשונה שהיא רואה מקרוב חיי נישואים מורכבים. כואב לי שזו התדמית שנוצרה לה על זוגיות וחיי משפחה, ואני גם חוששת כי הזמן החולף אינו לטובתה. אשמח שתעזרו לי.

 

תשובות:

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית:

מפגשים שבתשתיתם עמדת סירוב, לא עולים יפה ולא נושאים פרי, ולכן אין טעם ללחוץ. מאידך, יש לגדל את ילדינו להבנת המורכבות בחיים; להבין שיש מטרות עיקריות שאנו מכוונים אליהן, ובצדן יש מחירים שאנו מוכנים לשלם כדי להגיע לשם.

אמא יקרה.

בתך צודקת. באמת חיי נישואין כרוכים בעמל, במחויבות, לעתים בתובענות. ב"ה יש בהם גם צדדים יפים ומתגמלים, אבל לא תמיד הם נראים לעין כמו החלקים המאמצים והמעייפים. לא כל אחד מוכן ורוצה להיכנס למערכת הזו בגיל צעיר, כשמנגד נמצאים "החיים הטובים": עצמאות, ספונטניות, פעילות מגוונת, סדנאות, בילויים וכד'. קשה להמיר את אפשרויות הבחירה הפתוחות במסגרת מחויבת ומחייבת, שלעתים גם מעייפת וסוחטת. עמדה זו  משקפת נאמנה תפיסות רווחות בתקופתנו, שהחיים נועדו ליהנות אותנו. במתח בין אחריות ומחויבות לבחירה פתוחה וחופשית נוטה הכף פעמים רבות לכיוון הפחות מחייב. (כאן תאמר הבת: זה לא לגמרי נכון, יש לי לימודים, עבודה, ודי לי בכך – נכון לעכשיו).

מבחינתך, כמי שגידלה את בנותיה לחיים ערכיים, שמהם נגזרות גם האחריות, המחויבות, והעדפת מטרות העל על פני הנוחות המיידית, התנהלותה של בתך מערערת על היסודות האלו. עם זאת, נראה שבעמדה שלה מעורבים גם חששות ופחדים אמתיים, שהמשא הזה יעיק עליה באופן שלא תוכל לשאתו בכבוד. אולי היא לא מביעה את החששות האלה כדי לא להצטייר כחסרת בטחון ויכולת, אבל אין זה אומר שהם לא מנהלים אותה.

יתכן שתחושת הלחץ גורמת לה להתבצר בעמדה השוללת, ודווקא יתר הבנה תשחרר אותה לבחור מתי היא מוכנה להתניע תהליך בחירת בן זוג. בשיחה עם הבת הייתי נותנת מקום לחששותיה: באמת יש רגעים, שעות וזמנים שתובעים מאתנו מעל ומעבר. עם זאת, בית ומשפחה הם מקום משמעותי ביותר בחיינו, ושווה להשקיע. תני דוגמאות מחייך, אל תחששי להצטייר כמי שהתמודדה עם רגעים מעיקים. אני מאמינה שהדוגמה האישית שלך, של בעלך ושל משפחתכם, תיתן לה כוח והבנה לראות את המערכת הזוגית והמשפחתית במבט רחב.

באמת יש רמות בשלות שונות ביכולת להקים בית. פגשתי בנות שנפגשו עם בחורים מגיל 20 כיוון שכך מקובל, ובפועל זיהו רטרואקטיבית שאלו היו פגישות סרק, כי הן בשלו לנישואין כמה שנים אחר כך. לחילופין, יש גם כאלה שנישאו בגיל צעיר כיוון שכך מקובל, ומצאו עצמן לא מוכנות לאתגר שנקלעו אליו. אני מניחה שגם בתך אינה רוצה לוותר על נישואין, אבל היא רוצה להגיע למקום בתחושת מסוגלות ורצון, ולא בהרגשה שנדחפה לשם בעל כורחה. מכל מקום, מפגשים שבתשתיתם עמדת סירוב, לא עולים יפה ולא נושאים פרי.

כעמדה חינוכית, נראה לי שיש לגדל את ילדינו להבנת המורכבות בחיים; להבין שיש מטרות עיקריות שאנו מכוונים אליהן, ובצדן יש מחירים שאנו מוכנים לשלם כדי להגיע לשם. זה נכון בלימודים, בעבודה, בבית, בכל אתגר חדש או מתמשך. נתפלל על חכמה, בינה ודעת, לבנות נכון את מערכות חיינו ולעמוד בכבוד באתגרים שהן יזמנו לפתחנו.

 

מיכל פלהיימר, יועצת, ומלמדת בתוכנית בית מדרש במכללת אפרתה:

לא פשוט לתמרן בין הבנות, ובעיקר לא פשוט להכיל הרבה כאב. אם נלמד להתפעל מן "הלב של אימא", אולי נצליח גם להעביר את זה הלאה.

אכן. לב של אימא מכיל הרבה כאב. כואב לך שזו התדמית שנוצרה לה על זוגיות וחיי משפחה, וכואב לך בוודאי לא פחות לראות בקשייה של בתך הבכורה. את מנסה לסייע לזו ולסייע לזו ואת זקוקה לכישורי לוליינות לא פשוטים. אם תציעי לבכורה לבוא כל יום עם הילדים – עלולה בתך השנייה לחוות באופן לא הדרגתי וטבעי מה טבעה של אימהות (בדרך כלל ילדים נולדים אחד אחרי השני, ולא בבת אחת), ובכלל, נראה כי המפגש ה"הצפוף" ביניהן אינו עושה לה טוב. ומצד שני, אם תמעיטי בסיוע לבכורה בשעה שהיא כה זקוקה לעזרתך, מי יודע לאן הדברים ילכו.

כך את נקרעת בין הרצון לסייע לבכורה לבין המחיר שאחותה משלמת, והשעון מתקתק..

אז איך צריכה אימא לנהל את כאביה? והאם אפשר בכלל לנהל אותם, או שתמיד נהיה מוצפות בהם?

אז קודם כל, בואו נודה על האמת. מגיע לנו צל"ש על הלב הנפלא שלנו. הוא גמיש ורחב ויש בו המון מקום. הוא מתמלא שמחה ונחת כשמישהו מהילדים שולח אותנו לנוח "כי את ממש עייפה", וחווה התרגשות רבה כשהבן נכנס ללמוד בישיבה. הוא מתפעל מתשובה מיוחדת של אחד הילדים בשולחן שבת, ומייחל לרגע שהבת המתבגרת "תתאפס" על הלבוש שלה. הוא מכיל ציפייה מתוחה לבן שאמור לחזור מהצבא, ומרגיש חוסר אונים אל מול תקופת יובש בהצעות השידוכים של הבת. אלף רגשות, נעימים יותר, ונעימים פחות, וכולם מסתובבים במרחב הגמיש הזה שנקרא "לב של אימא".

לכן, קודם כל, תני כבוד ללב שלך.

שימי לב כמה הוא פועם. כמה הוא דואג לכולם. כמה הוא עשוי להימתח לכל הכיוונים, כמה הוא סופג, ותטפחי לעצמך על השכם. מותר לך.

כשתלמדי להכיר במעלה הזו, ביכולת הספיגה שלך כאימא, ביכולת לכאוב ולשמוח ולחוש את כל הרגשות גם יחד, יתכן ותצליחי להעביר מסר דומה גם לבת שלך.

החיים הם לא פלקט. יש בהם המון רבדים והמון תנועה. מה שהיא רואה אצל אחותה אכן קיים. אי אפשר להכחיש. יש עייפות, ויש קשיים לעיתים בחיי הזוגיות. אבל יש בהם גם המון יופי וטוב. את לא יכולה להבטיח לה שחייה יהיו נופת צופים, שכל יום יתבוננו יחד בשקיעה וליבם יתרחב באהבה, אבל את כן יכולה להבטיח לה שהיא תהיה מסוגלת להכיל. גם כאב, גם שמחה, גם דאגה וגם שלווה.

תפקידך, כך נראה לי, הוא להעצים בה את הנקודה הזו. לגרום לה להאמין ביכולת שלה להכיל את כל מניפת הרגשות הזו על כל גווניה.

ולצורך זה, תצטרכי את לעשות את הצעד הראשון.

להתפעל מהלב האימהי שלך, לקבל את כל התחושות הסותרות שמסתובבות בו ועושות מהומה, וללחוש לו בינך לבין עצמך: אתה גדול!

.

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

פעם היה מובן מאליו שנערה מתבגרת, מתחתנת ומקימה משפחה. החשיבה המערבית הליברלית יצרה בלבול בתפיסה זו, וכתוצאה מכך, נשים צעירות מרחמות על אימהות ש"סובלות" ו"תקועות" עם מטלות הבית וגידול ילדיהן. חשוב לשוחח עם הבת על תפקידיה של האישה ועל המשמעות של זוגיות והקמת משפחה.

את מזכירה במכתבך שני גורמים שהשפיעו על גישתה של בתך השנייה בת ה-22 לגבי חיי הנישואין והקמת משפחה – הדוגמה של אחותה הגדולה והדוגמה של הקשר בין הוריה. יש גורמים רבים נוספים שעלולים לתת חומר למחשבה על חיי משפחה לאשה בת 22. שיחות עם חברות, סיפורים שהשמיעו לה, כתבות בעיתונים, מאמרים בתקשורת, ודעות של נשים אחרות שהשפיעו עליה מוסיפים למכלול החוויות שעיצבו את המסקנות של בתך.

פעם היה מובן מאליו שנערה מתבגרת, מתחתנת ומקימה משפחה. לציבור המסורתי והתורני וגם לציבור הכללי זה היה ערך עליון ולא היה אפילו צורך לדבר על זה. בגלל ההשפעה של החשיבה המערבית הליברלית, שמקלקלת את התרבות המסורתית שלנו בדרכים רבות, נשים צעירות רבות התבלבלו והתחברו לתפיסות מעוותות. תפיסות אלו עטופות במילים יפות כמו 'שחרור האישה,' ו'שוויון זכויות,' וגרמו לאיבוד המהות הפנימית לחיי המשפחה והתפקיד המיוחד של האישה בחיי המשפחה ותרומתה לחברה כולה. שכחנו את הערך של האישה כעיקר הבית, המעניקה את הביטחון ההכרחי לצמיחתם של ילדיה. במקום זה, התרבות נותנת לנשים את המסר הסמוי וגם הגלוי שזה בזבוז זמן לטפח את הבית ולדאוג לילדים. כתוצאה מכך, נשים צעירות מרחמות על אימהות ש"סובלות" ו"תקועות" עם מטלות הבית וגידול ילדיהן.

היום כשזוג מחליט שהם רוצים להתחתן, הם מתכננים יחד את  החיים שלהם. הם משוחחים ושוקלים יחד את סגנון החיים שלהם, יכולתם להתפרנס, שאיפותיהם האישיות ושאיפותיהם כזוג. כל זוג תופר את התכניות שלהם כפי שמתאים ואפשרי להם. אבל הבסיס להחלטותיהם צריך להיות הערך של הבית היהודי והמשפחה. לא סתם אנחנו מאחלים לזוג צעיר שמתחתן, "שיבנו בית נאמן בישראל."

כדאי לשוחח עם בתך על גישתה כלפי התפקידים של האישה, והמשמעות של זוגיות ובניית הבית והמשפחה. היא לא צריכה להשוות את עצמה לאחותה הגדולה. היא ובעלה לעתיד יהיו בע"ה ייחודיים. המטרה של השיחה עם בתך היא לא לשפוט או לשכנע אותה אלא לעזור לה לראות את הנושא מחדש, להעצים את הערכים, להתחשב בנקודות מבט אחרות ולקבל פרספקטיבה אחרת.

שושנה הימן,
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת www.lifecenter.org.il
מכון ניופלד ישראל www.neufeldinstitute.co.il

.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

 כדאי שההורים יעודדו את הבת הבכורה להשקיע בזוגיות (ויציעו שירותי ביביסיטר לצורך זה). כתוצאה מכך תלמד הבת הצעירה יותר כי אפשר להעצים זוגיות שאינה הולכת "חלק", והחשש מפני נישואים ילך ויקטן.

אני חושב שההערה של השואלת בסוף דבריה לגבי הקשר שלה עם בעלה היא הערה חשובה שכדאי לפתוח ממנה.

ב"ה יש לא מעט אנשים שזוכים לזוגיות טובה ויציבה. יש לזה בוודאי סיבות רבות הקשורות גם לאופיים של שני בני הזוג. לעומתם יש לא מעט זוגות שהזוגיות שלהם מאתגרת ולפעמים גם לא יציבה. הדור הצעיר שלנו נחשף לכל הסוגים. לכל ילד וילדה יש כמה חברים/חברות בכתה שההורים שלהם גרושים או שהם מתגרשים והסיפורים הטרגיים הללו זולגים לכתות.

הילדים שלנו גדלים מול מציאות שהם יודעים שלא כל אחד זוכה לזוגיות טובה ויציבה.

אז מה עושים? כמובן שצריך להתפלל לזיווג הגון.

אך מעבר לזה חשוב ללמד את עצמנו ואותם שזוגיות זה דבר שאפשר וצריך לעבוד עליו, להשקיע בו!

בעניינה של השואלת, נראה לי שבמצבים כאלה נכון שהבת השנייה תראה שאפשר 'להעצים את הזוגיות' של האחות הגדולה. אם זה על ידי עידודם ללכת ליעוץ או להעצמה זוגית ואם זה על ידי עידודם להשקיע זמן בזוגיות שלהם (ולשמש בייביסיטרים מסורים בזמנים החשובים הללו), ייתכן שאם הבת השנייה תראה שזוגיות טובה היא לא רק גזירת גורל אלא תלויה הרבה מאד בשני בני הזוג, היא תהיה מוכנה להתנסות בכך מתוך אמונה ביכולותיה לבנות לעצמה זוגיות טובה ויציבה.

 

ד"ר חנה קטן, מומחית ברפואת נשים ופריון:

בדרך כלל לא רצוי לדחות את גיל הנישואין. הזמן החולף אינו מיטיב עם היכולת לזרום בזוגיות. חשוב שבתך תבין כי אינה רואה את כל התמונה בחיי הנישואין של אחותה. היא רואה את העומס והעייפות, אך את רגעי החסד הנעימים אינה רואה. רגעים אלו באים לידי ביטוי בבית פנימה.

בשאלתך – את בעצם נוגעת בדילמה המורכבת של מציאת הגיל האופטימלי לנישואי הבת.

וכמובן שאין תשובה אחת לכולם. זה תלוי בגורמים מגוונים- אופי, בגרות, בשלות לקשר, האיש ואופיו, ובעיקר בסייעתא דשמייא.

מניסיוני,  נישואין בגיל צעיר אינם נופלים באיכותן מנישואין מאוחרים, אם לא להיפך.

ככל שהגיל מתקדם, יש יותר נוקשות, יותר כבדות, פחות זרימה טבעית שכל כך חשובה לבניית קשר בריא.

אין לי ספק שבתך רואה תמונה מעוותת ומתעתעת של נישואי אחותה. עול הבית והילדים הוא עול נעים, עול שממלא בסיפוק, עול של נתינה למי שאוהבים…

היא רואה את אחותה בשעות של עייפות ושל עומס. את רגעי החסד הרבים, היא מפספסת. הם בתוך הבית פנימה. הם בתוך הלב והנשמה.

ה'ביחד' הופך אותם לאנשים שלמים. מאושרים. מלאים וגדושים בטוב ה'.

כדאי להדגיש לבתך את הצדדים השונים של דחיית קשר לגיל מבוגר, ואף להעלות את החשש מרווקות מאוחרת, בעקבות הדחייה הזו.

אני מאחלת לך שתזכי ובתך תקים בקרוב בנין עדי עד.

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

:

תפקידנו כהורים אינו מסתיים עם סיום גיל ההתבגרות, הוא רק מקבל אופי קצת אחר. בדבריה של בתך ישנם רמזים לכמה הנחות יסוד שעליהן היא נשענת. אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שמדובר בכשלים לוגיים וחשוב שהיא תיווכח בהם באמצעות שיחה טובה איתך. מלבד בירור הדברים עם בתך הצעירה, רצוי שתסייעי לבתך הבכורה בגידול ילדיה הקטנים, ובעיקר הפגיני שמחה על נוכחותם בחייך. כך תטמיעי את התחושה והתפיסה כי "ילדים זו שמחה".

לאם היקרה שלום וברכה!

אי אפשר שלא להבין את הדאגה שלך לשתי בנותייך. לזו שמסרבת כרגע לנסות להקים בית בישראל וגם לזו שכורעת תחת נטל גידול הקטנטנים. הסיפור שלך מוכיח לכולנו, שלעולם נישאר בתפקיד ההורים גם כשילדינו יעברו את גיל ה20 ואף יקימו משפחה משלהם.

כאן נשאלת השאלה: מה תפקידנו כהורים מול ילדינו הבוגרים כשהם עצמם כבר הורים או בדרך להיות כאלה?

אם בגיל ההתבגרות אנו מדברים על שיח בוגר ושיתופי מתוך כבוד אמתי ליכולתו של המתבגר להבין מורכבות מה היא, הרי כשמדובר בילדינו המבוגרים, על אחת כמה וכמה שעלינו לראות אותם כשותפים ושווי ערך מבחינת המשאבים האישיים, יכולת החשיבה, האבחנה, הרגישות ומציאת הפתרונות.

אם בגיל ההתבגרות אנו מרשים לעצמנו להתערב כשצריך, הרי שבחיים הבוגרים של ילדינו עלינו לכבוש את עצמנו ולגלות מעורבות, אכפתיות ורגישות בכדי לתת את מלוא הכבוד והאמון לאדם שאנו כה רוצים שינהל את עצמו היטב.

בתך הצעירה מדברת על ה"סרט" שהיא רואה ואולי גם חיה בתוכו במידת מה, בהיותה חלק מהמשפחה, אך כלל לא בטוח שאי רצונה להיפגש נעוץ בסיבה זו. הקושי של אחותה יכול להיות כיסוי לסיבות  שונות לחלוטין, שאינן קשורות כלל בגידול ילדים והשלכותיו.

בהנחה שלא כך הם פני הדברים, ובאמת היא מתכוונת למה שהיא אומרת, ייתכן שהנחות היסוד שלה, הגלויות והנסתרות הן:

  1. גידול ילדים קטנים היא משימה קשה שפוגעת בשמחה ובזרימה של החיים.
  2. גידול ילדים קטנים וצפופים עשוי לפגוע בזוגיות של ההורים.
  3. אם אתחתן ואלד ילדים, גם אני אכנס ל"סרט" הזה.

בהנחות היסוד הללו יש שני כשלים לוגיים דומים: "הכללה" ו"חיבור מקולקל". ונבחן את הדברים: האם העובדה שאחותה מותשת ומתוחה מחייבת שגם היא תגיע למצב זה? גידול ילדים קטנים היא משימה קשה שפוגעת בשמחה ובזרימה של החיים?? (כן, להחליף את סימן הקריאה שלה בסימן שאלה). מי מחליט מה יקרה בזוגיות שלהם – הם או האתגר שבגידול הילדים? האם לא ניתן למנף את השותפות הקדושה בגידול הילדים לחיזוק הזוגיות? וכאן מגיע "החיבור המקולקל" – "אם זה קרה לאחותי – זה חייב לקרות גם לי." מי אמר?

אם יש לך קשר ושיח טובים איתה, ויש לך כאימא וכאימה את התכונות והיכולות לדבר איתה בגובה העיניים מתוך ראייתה כאישה בוגרת, עצמאית ומודעת לעצמה, אני מציע לך לבדוק איתה את הנקודות הבאות:

מהן תפיסותיה לגבי קושי בחיים? (דבר שיש להימנע ממנו בכל מחיר/הזדמנות לצמיחה/מבחן למידת המחויבות שלנו לערכים וכו')'

מה משפיע על חיינו, האירוע או הפרשנות שלנו לאירוע? (וכאן המקום לדון בדוגמאות מחייך ומחייה)

האם המציאות המורכבת (והשמחה) של משפחה ברוכת ילדים מכריחה עייפות, תשישות, זוגיות מקרטעת וחוסר שמחה?

לבחון איתה את העיקרון של "חיבור מקולקל", ולהראות לה כיצד ברוב חייה היא לא מאמינה לו (דוגמאות: אם העולם החברתי שלה טוב – היא לא מאמינה שיתעלמו ממנה או ינדו אותה או שלא תהיה לה יכולת להתמודד במצב כזה, כמו שקורה לפעמים לאחרים. אם הלכה לאקדמיה – לא מאמינה שאין לה סיכוי להצליח כמו אחרים שמאמינים כך ומוותרים מראש. אם יש לה רישיון נהיגה – היא לא האמינה שלא תעבור טסט או שלא תצליח להשתלב בתנועה כמו אחרים שכלל לא ניגשים ללימודי נהיגה)

אחד התפקידים שלנו כהורים להורים, הוא לקחת חלק מסוים בגידול הנכדים ובעיקר להפגין שמחה ואושר על כך שזכינו לנכדים ולהרחבת המשפחה ואנו שמחים להשקיע גם אם קשה ולא תמיד נוח במצווה הגדולה הזו – לגדל ילד בישראל ולהיות שותפים לבורא עולם בגידול ופרנסת בריותיו. אני בטוח שגם אתם שותפים למחשבה זו גם במעשה, ואתם שמחים ומחפשים כל הזדמנות "להסניף" את הנכדים, ואם צריך גם לשמור עליהם, לקלח, להלביש ולהאכיל אותם ורואים את הבלגן שהם מסדרים לכם בבית כאי סדר חיובי ביותר. ההסתכלות וההתנהגות שלכם חשובה מאין כמותה להטמעת התפיסה בבית ובמשפחה ש"ילדים זו שמחה".

שתזכו להרבה נכדים ונכדות משתי בנותיכם!

נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

אולי דבריה של בתך נובעים מתפיסה מסוימת של חיי הנישואין, ואולי זהו רק "כיסוי" לסיבה האמיתית. חשוב לשוחח איתה, ובמידת הצורך להפנות לסיוע מקצועי.

שני דברים עולים משאלתך:

1 – הסתכלותה של בתך על מציאות חייה של אחותה מעידה, אולי, על ראיה מעט "צרה" ללא אפשרויות בחירה, כלומר: נישואין = ילדים ללא "תכנון" " שליטה" או חשיבה האם זה מתאים כרגע? האם זה הזמן הנכון ? וכ"ו , מבלי להתייחס לצד ההלכתי שבעניין זה, מבחינה רגשית "הסרט "הזה נראה לה כרגע מעייף, עמוס, טורדני ולא ניתן " לבחירה ", ולכן המסקנה הטבעית היא להימנע מכך….

2 – יתכן שחייה המורכבים של אחותה הוא "תירוץ " להימנע כרגע מהכרויות למציאת בן זוג לחיים…ואולי קיימת סיבה אחרת להימנעות הזו ?

מומלץ כהורים לשוחח עם הבת ולנסות להרחיב את הראיה שלה , כך שתבחין בכך שיש עוד אפשרויות לחיי נישואין ולא כולם חיים באותה הדרך …

במידה ואתם מודאגים כדאי להפנותה לאיש מקצוע.

טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

תסמונת הקן המתרוקן

תסמונת הקן המתרוקן

סוף הקיץ מביא עמו שינויים רבים בהתנהלות של בתים רבים בארץ. הילדים יוצאים מהבית לחלק נכבד המיום, חלקם אף לפנימיות במסגרת האולפנות והישיבות. הבוגרים יותר פורחים להם לישיבות הגבוהות, למכינות ולשירות הלאומי, ובל נשכח בני גיוס אוגוסט שבימים אלה כבר מתחילים את החודש השני שלהם בטירונות.

ברבים מהבתים הללו נותרים מאחור ההורים אשר מוצאים את עצמם בפעם הראשונה מזה שנים רבות לבד. תחילת השנה החדשה מסמנת עבור אותם הורים כניסה לשלב חדש בחיים, שלב "הקן המתרוקן". מדובר בשלב חשוב בחיים שמתקבל ברגשות מעורבים. מחד הוא מסמן את המעבר לשלב מתקדם יותר בחיים. ההורים יכולים סוף סוף לנוח אחרי שנים של התעסקות אינטנסיבית בגידול הילדים, אולם למנוחה זו מתלווה תחושת אובדן לא פשוטה. הבית שקט יותר. יש פחות כלים בכיור, וכבר אי אפשר להאשים את הילדים בבלגן שאיננו. מכונת הכביסה עובדת פחות, "הבית" הולך לישון מוקדם. רעשי הרקע הקבועים של הבית דוממים. השקט שמשתרר גורם אצל בני הזוג צורך לדבר יותר אחד עם השני כדי למלא את החלל. עבור זוגות מסויימים מדובר במצב אידאלי, אלא שאצל אחרים הוא דווקא מרתיע.

תסמונת "הקן המתרוקן" מפחידה מאוד זוגות שבמשך השנים נהגו לטאטא דברים אל מתחת לשטיח. זהו מבחן קשה שבו לפתע מוצאים את עצמם יחד שני אנשים שביניהם שוררת תחושת זרות. השיחות שלהם שנסובו במהלך כל השנים סביב הילדים, לא אפשרו להם לפתח זהות זוגית. הם לא יודעים להנות האחד עם השני. הם לא יודעים לדבר ומאידך הם גם לא יודעים לריב. עבור זוגות שכאלו, עזיבת הילדים את הבית היא משבר שמאיים על עצם המשך קיום הזוגיות. זוגות שכאלו נאלצים לפתע להתחיל ולבנות מערכת יחסים בגיל מאוחר. הם צריכים ללמוד לחזר האחד אחר השני כפי שעשו בגיל 18 ולגלות תחומי התעניינות משותפים. הם צריכים לדבר על בעיות וצריכים לפתור את כל הכעסים והתיסכולים אשר הצטברו במשך השנים שתמיד היה נוח להתעלם מהם.

מכאן שחשוב להתכונן לפריחתם של הילדים מהקן. חשוב שבני הזוג ישוחחו על כך מבעוד מועד וינסו לתכנן אותה בצורה מושכלת. האמת היא שלא חסר מה לעשות. בכל בית ישנם הרבה מאוד דברים שלא היה פנאי להתפנות אליהם בשל המטלות הקשורות בגידולם של הילדים. זהו בדיוק הזמן להשקיע בעבודה, בלימודים, בטיולים, בהתנדבות בקהילה. את תחושת הבדידות ניתן להפיג בחידוש קשרים עם חברים שנמצאים אף הם באותו שלב של מעגל החיים.

במקביל יציאת הילדים מהבית מאפשרת הסתכלות חדשה עליהם. השלב בו הילדים מתחילים לבנות את החיים הבוגרים האישיים שלהם, מזמן להורים הזדמנות ללמוד ולהעריך אותם. זהו אחד המבחנים המשמעותיים ביותר של החינוך אותו העניקו ההורים לילדים. אמנם הורים מתגעגעים לילדים כאשר הם כבר אינם בבית, אולם ככל שהם מבינים ומפנימים את ההכרה כי העצמאות החדשה של הילדים הכרחית להתפתחותם, כך ההורים לומדים לחיות עם הגעגועים ללא מעוקה. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם כאשר הילדים עוזבים את הבית, הם עדיין זקוקים להורים, לעצה טובה, לאהבה וקבלה ולפעמים גם לסיוע חומרי או כלכלי.

אולם האמת היא שאין במעגל החיים המשפחתיים תקופה שהיא טובה יותר או פחות מהאחרת, גם אם לפעמים נדמה לנו כך. מכאן שהמשימה היא לנסות לגלות את המיוחד בכל תקופה ולנסות להפיק ממנה את המקסימום.


ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

תגובת הורים לקשר המעלה חששות עם בן/בת זוג של בנם/ביתם

שירת מלאך, יועצת פו"פ ומנכלי"ת עמותת ישפה

עוד עם שירת מלאך בלב אבות:

מגורים ב"ביצה": קשיים, אתגרים והתמודדויות   אחת ההתלבטויות בתקופת הרווקות היא היכן לגור, בבית ההורים או בדירת שותפים? רווקים ורווקות רבים בוחרים לצאת מהבית ולגור ב"ביצה". איך על ההורים להתייחס לכך?

בית ההורים כעוגן בתקופת הרווקות   מה התפקיד של בית ההורים בתקופת הרווקות שנמשכת לעתים זמן ממושך? איך הורים יכולים להוות מקור תמיכה עוגן ממנו אפשר להתמלא כוחות, ולא מקור נוסף ללחץ?

הורים וילדיהם- הבת שלנו לא מדברת אתנו על הרווקות שלה   בתנו לא משתפת אותנו בכל מה שקשור לנושא השידוכים. כיצד מפתחים שיח מסוג אחר? 

הזכות לבחור

לאחרונה אני מוצאת את עצמי יושבת מול רווקים, ובעיקר רווקות, בגילאי 25 ומעלה, ומתאמצת לשכנע אותם שמותר להם לבחור, לברר, לסנן, ולא להיענות לכל הצעה שנשלחת לעברם. לכאורה זה כל כך פשוט ומובן מאליו; בכל תחום מתחומי החיים אנו עושים זאת: בוחרים, כל הזמן בוחרים!

אנחנו בוחרים מה ללמוד, היכן לגור, עם מי, מה לקנות ובאיזו איכות, היכן לעבוד, לאיזו הופעה ללכת ובאיזה צימר לנפוש. לפני שאנו עושים צעדים אלו, אנו שואלים, בודקים, משווים, מבררים, ומקווים שהבחירה שהגענו אליה אחרי תהליך הבירור תהיה אכן לטובה ולברכה. אם לא נהיה מרוצים בסופו של דבר, נדע שלפחות השתדלנו לבחור את מה שנראה לנו טוב ומתאים.

דווקא בנושא כל כך חשוב ומרכזי, כמו בחירת בן/בת זוג, מוצאים הרווקים עצמם תחת לחץ סביבתי מאסיבי, 'לחטוף' מכל הבא ליד, מה שמציעים לך, בלי לבדוק 'יותר מדי', בלי לברר, העיקר שאולי יקרה משהו. לחץ המעביר תחושה שאולי זו הזדמנות חייך, ואם לא עכשיו, ואתו – מי יודע אם בכלל, ואימתי.

באמת הכל נובע מרצון טוב (חייבים לעשות משהו!), מדאגה (מה האלטרנטיבה?), מאמונה (אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע), מרצון להפיח תקווה (מה עדיף – שתישארי לבד בבית???), מייאוש (ממילא אין מה שאתה מחפש…) – ומתוך כל אלו, ביחד או לחוד.

אפשר להבין את הלוחצים: לכל אחד מהם כמה סיפורים באמתחתו, איך זה קרה באופן לא צפוי, עם מישהו שלא היינו מעלים על הדעת, על ידי מישהו שלא הכיר אותו ואותה, ובכל זאת זכה להיות שליח ההשגחה, והנה, עובדה, היתה חופה ויש בית!!!

נכון, הם צודקים. גם לי יש סיפורים כאלה.

ובכל זאת: כמה זה מתיש, למנות למעלה ממאה דייטים, ולזכור שעשרות מהם לא היו קשורים בעליל, וחלקם מעליבים עד משפילים: "זה מה שחושבים עלי???", "מצבי קשה עד כדי כך???".

לקראת כל אחד מהם התכוננה הבחורה במלוא תשומת הלב: איפור, לבוש, התכוונות, והבחור התגלח, 'וירד וטבל ועלה ונסתפג', ושניהם הגיעו עם ציפייה, חלומות, ציורים אפשריים… ומפח נפש צורב!!! תחושת ריק, עלבון, התשה, עוד תקווה שמצאה עצמה מושלכת לרחוב האשליות המנופצות.

כשמגיעה ההצעה הבאה, שלא נראית קשורה, זו שוב התלבטות קשה אם לסרב או לצאת: זכר המפגש המתיש צרוב בזיכרון, לא בא לצאת לעוד דייט מתסכל, ועם זאת, יש רצון עז להתחתן, וחשש להצטייר כ'סרבן דייטים', בררן ומתנשא, ואולי אם אסרב הפעם, יימנעו להבא מלהציע לי…

אפשר לחלק את חוויותינו לאלו שנותנות אנרגיות, ולאלו שלוקחות אנרגיות. דייטים חסרי סיכוי הם זוללי אנרגיות גדולים, ומדללים את המאגרים הטבעיים של שמחת החיים, התקווה והחיוניות, עד כדי ירידה למינוס.

יש לי סיסמא שאני משננת אותה לעוסקים בהיכרויות: תפקידנו הוא שלא תהיה 'פאדיחה'! שגם אם השידוך לא יגיע לחופה, הוא ישאיר זיכרון של ערב נעים. אם בני הזוג לא ימצאו עניין להמשיך, הם יוכלו לחשוב לעצמם: למי הוא, או היא, מתאימים מבין חבריי?

כדי שזה יוכל לקרות, מותר לשאול מי מכיר ומי יודע , אצל מי אפשר לברר, מי עוד מכיר? לשמוע את מילות התיאור, להקשיב למנגינה, ולהקשיב לעצמנו – האם משהו נשמע לי שייך, מעניין, מתאים? ואחרי כל אלו, מותר להגיד 'תודה שחשבת, לא מתאים לי'.

אז מה, לא ננסה? אולי דווקא הפעם נחמיץ את השעה והאדם?

אני מרשה לעצמי לומר, שלפגישות שאין להן סיכוי מלכתחילה, יש גם כן 'תג מחיר', ובמזומן.

נכון שאין לדקדק בכל פרט ופרט, וכדאי להשאיר מקום להפתעות ולהיכרות עם מקום לא מוכר, של הזולת וגם שלי. יכול להיות שהמציאות תהיה שונה מאוד מההצהרות שהצהרתי, יכול להיות שהוא יהיה שונה מאוד ממה שאמרו עליו, אבל לפחות שתהיה היתכנות של קשר.

(לאלו ששפר מזלם והם מוצפים בהצעות, וגם זה אתגר לא פשוט, אני מציעה להפעיל מערכת סינון ביתית, או חברית. לבקש מבן משפחה או חבר שסומכים עליו, שיהיה מוכן לברר ולעשות את מלאכת הניפוי הראשונה, כך שעל שולחן העבודה של המועמד תהיינה לא יותר משלוש הצעות בזמן נתון, והוא יוכל לבחור אחת מביניהן, בלי להתבלבל מהשפע המוצע).

לנו, המציעים או המבררים, חשוב לזכור, שהגנה על בריאות הנפש של צעירינו ועל האמון שלהם בעצמם (ובנו), זו מצווה וחובה. נשתדל להרבות בהצעות מתאימות, נקבל בהבנה ונכבד את הרצון לבדוק, לברר, ולהשיב בחיוב או בשלילה. והעיקר, לא להתייאש, ולנסות שוב!

התפרסם ב"צהר"

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית

"הורים כבני אדם"

אם עם בנה הבוגר - על הורים בליווי ילדים לקראת בניית זוגיות טובה

א.  הסרט     

 

כששלושת בני היו בני 32 27 ו-24, הייתי אני בת 55. מצאתי את עצמי עם ראש ולב דחוסים במחשבות ורגשות אודות האימהות שלי, ועשיתי על זה סרט. מאז אני מראה את הסרט לקבוצות נשים, ובעקבותיו עולים דיונים מרתקים אודות השלב הזה שבהורות.

בעקבות הסרט הוזמנתי להרצות לפני פורום מכובד של נוגעים בדבר. בהסבר אודות הצורך במפגש נאמר: "על מנת למלא את תפקידם כהלכה, לפעמים ההורים נדרשים ליזום, להיות מעורבים, להביע דעתם, ולפעמים הם נדרשים לשתוק ולהימנע מהתערבות". נראה לי שבמשפט הזה מגולם לב הקושי במה שנדרש מהתפקוד ההורי בשלב בו אנחנו עוסקים. הקושי הוא במאמץ לייצר גמישות לוליינית בין הצרכים ההופכיים כמעט של הילדים בתקופה הזו. צרכים שגורמים להם להביע נזקקות גלויה וסמויה כלפי ההורים מחד, ורצון עז להתרחק ולהתנתק מאידך. ההורים אז נתונים לטלטלות חוזרות ונשנות של הצורך להתמקם נכון. איך לעזור, במה, כמה. איך לא להיעלב, לא להיעלם… איך להישאר קשוב וקרוב למרות התנהגויות מרחיקות מהילדים. הורים כל כך רוצים להיות הורים טובים. כל כך דואגים. והדבר האחרון שהילדים צריכים ומסוגלים לראות, אלה עיניים דואגות, ביטויים של חרדה, חוסר שביעות רצון שחששות בבסיסו.

במפגשים בעקבות הסרט התוודעתי לתכנים האלה המעסיקים הורים שלא בקליניקה. בקליניקה אני פוגשת בנים ובנות צעירים שרוצים לשנות משהו בהתמודדויות שלהם בשלב החיים הזה, ובסדנאות לזוגות אני פוגשת את קבוצת ההורים לצעירים אלה. ההורים הם אלה שכלפיהם מופנות האמירות: נדרש מהם…. צריכים ל…. ללוות.. לעזור…לתמוך… לתת… לדעת… להשתמש בכלים… להתערב… להיות מעורבים… להיזהר… להיות אחראים… להגיד… לשתוק…. לתת דוגמא….

 אימי בת 89, שתהיה בריאה. התייעצתי איתה בנושא. היא מיד הגיבה: לעזור לעזור לעזור. התייעצתי עם בני, אבא לשלושה קטנים. הוא מיד הגיב: להיות איתם. כשעצוב לו – להיות עצוב איתו, כששמח לו – להיות שמח איתו. חשבתי לעצמי: איך הורים יכולים להיות גם במצב של עזרה מתמדת, נתינה, ויתור על דברים אישיים, וגם בד בבד להיות פנויים ומותאמים רגשית.

 אז מי הם האנשים האלה, ההורים האלה? מה הם צריכים להיות בשביל לעמוד בזה, לעשות את כל זה? מה הם צריכים להיות בשביל לא לעשות? מה עובר עליהם?

***

הוצאתי מהספרייה שלי מה שנראה קשור. אז כפי שאתם רואים יש ספרות ענפה בהדרכת הורים. אבל רק בשנים האחרונות, מבצבצות פה ושם התייחסויות לגילים עליהם אנחנו מדברים. במייל שלי עכשיו יש הזמנה לשלושה כנסים בנושא.

האם זו תופעה מבורכת? כשמדברים על הדרכת הורים אפשר לסמן כמה אסכולות, שההבדל העיקרי ביניהן הוא מוקד הדיון: (א) עצות והוראות להורים לפי צרכים מזוהים של ילדיהם או (ב) התייחסות כוללת לאדם שתפקיד ההורות מהווה נגזרת חשובה מאישיותו, עולמו הפנימי וחייו כולם.

נראה שהדרכת הורים שבבסיסה איתור וניסיונות תיקון לכשלים ופתולוגיות הינה מחלישה ולעיתים אף משתקת. המתנגדים טוענים שהיא מערערת את בטחונם העצמי של המשתתפים. הם שואלים איך תמיד גידלו ילדים, איך חיתנו… איך עושים את זה בימינו בחברות מסורתיות, בעולם החרדי… המנגינות הללו מוכרות וידועות.

הגישה האחרת מציעה פתיחת מרחב חשיבה ודיבור שנותן הכרה להורים כבני אדם שלמים ומהווה במה לרצונות ולהתלבטויות שלהם עצמם.

***

ב.        הקניית ידע וכלים הוריים

 

נחזור לאנשים עליהם אנו מדברים בהקשר של הקניית ידע וכלים הוריים.

הם כיום בני חמישים שישים. כנראה השקיעו את מיטב שנותיהם, מאז היו הם בני 20-30, במילוי חובתם למדינה, בחיפוש ומציאת מקצוע, במציאת בן בת זוג, לידות, והתבססות כלכלית. הם עצמם קיבלו או לא קיבלו עזרה מההורים שלהם. ואז עכשיו, אפשר שהאנשים האלה, שהפעילו אחריות ומסירות ועשו מה שצריך ומה שנדרש ומה שמקובל ומה שהכרחי כדי לגדל ילדים, יכולים לנשום רגע. לחשוב הנה אמצע החיים מגיע, מה עשיתי עם חיי, האם ואיפה שמתי בצד את ההתפתחות שלי, למען לאפשר לילדי להתפתח. הנה סוף סוף אולי אוכל לארגן את חיי קצת לפי המטרות שלי, לפני שאזדקן… (דיבורים כאלה אני מרבה לשמוע יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, אבל גם).

כן, לפעמים הילדים שבגיל נישואין, משקפים להוריהם את מקומם שלהם, וזה יכול לגרור עיסוק רב בחשבונות פנימיים מסוגים שונים.

 ועוד עניין בקשר ל"הורים" הנידונים במפגש הזה שלנו. אולי ההורים שלהם עדיין עוזרים להם, אולי לנכדים. ואולי ההורים שלהם מתחילים להיות חולים והאנשים האלה, ההורים "שלנו", נהיים מקור התמיכה לאלה שמתחתם ולאלה שמעליהם. הם עסוקים בזיהוי ומילוי הצרכים של אלה שלפניהם ואלה שאחריהם. זה עומס.

העומס מגיע גם ממורשת הציפיות שקיבלו מדור ההורים וחשיפה לציפיות של דור הצאצאים. האנשים הללו מוצאים עצמם צאצאים של דור שידע מה נכון ומה לא. צאצאים לדור שעשה, הקים, בנה, למרות הצרות המצוקות והקשיים. דור שפעל מתוך היענות לערכים ברורים ומטרות מנוסחות. אם היה זה הישרדותי או אידיאליסטי, זה היה מסומן היטב.

והנה אלה שלפניהם, שמים לפניהם ראקציה. "מה שאני לא מחובר אליו לא קיים. זה לא עובר דרכי. החיים עוברים לידי. אם אני עדיין לא מצאתי את עצמי איך אני אמצא עכשיו בן זוג? עוד לא התחברתי לעצמי, איך אתחבר למישהו אחר?". גם הדור הזה יודע הכל. הוא יודע שהוא לא חייב לדעת כלום, ושהכל מורכב ושאין שום אמת אחת.

זו מבוכה נפוצה אצל ההורים. מבוכה שגורמת ערעור המקום היודע, הבטוח, הסמכותי. המבוכה הזו מוקרנת גם בתחושת הזכות והיכולת לתת עצות.

האנשים האלה אומרים:

– כבר מגיל 14 היא לא בבית, כשהיתה באולפנה עוד סיחנשנו מידי פעם, בשרות הלאומי רצתה להיות רחוק, בכל המובנים… אז עכשיו שאני אגיד לה מה לעשות?!

– בישיבה התיכונית הוא בא הביתה פעם בשבועיים, ב"הסדר" רצה רק לראות חברים. מזל שבצבא נהיה קצת תינוק ורצה אותנו עם האוכל והפינוקים. אבל לתת לו עצות? מה פתאום…

– בשירות הלאומי היא ניהלה את כל העולם, בחיים היא לא תשאל אותי איך לבחור מקצוע או בחור.

– בנושאים שבינו לבינה הוא סגור כמו בונקר. מקסימום יסכים ללמוד עם בעלי משהו.

ג.        הורים משמעותיים בתפקיד ההתפתחותי

 

אז אם היכולת להנהיג הדרכה ועצה נחלשה לנו, אפשר שהורים יכולים להיות מאוד משמעותיים בתפקיד ההתפתחותי של השלב ההתפתחותי שבמרכז הדיון שלנו. ניתן לראות את המשימה ההתפתחותית שעומדת בפני ליווי ההורים בצורה הטובה ביותר בדרך הבאה:

 "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

מהתבוננות במפרשים לפסוק הזה, אי אפשר שלא להרגיש את הקשר החזק שמסומן בין הקשר הזוגי ההורי לבין מה שקורה לילדים. "על כן" – סיבה, מה שמניע ומאפשר. אם זה בהקשר של מניעת גילוי עריות, ואם בהקשר של חיפוש יחס רגשי מיוחד, דבקות מחוץ למשפחה הגרעינית. לא עם אמא ואבא. אפשר להציע שיחס זוגי מנפש ועד בשר (כך הרבי היה מתבטא) של ההורים הוא המנוף שבבסיס המנגנון שמאפשר עמידה במשימה ההתפתחותית של להיות איש, אישה. כבר לא ילדים…

מכאן אפשר ללמוד מהו העניין בו ההורים כן יכולים לתרום לתהליך בריא אצל בניהם ובנותיהן. בלי התנהגויות חינוכיות שאולי ההורים מרגישים שכבר אינם ביכולותיהם. אני מתכוונת לנושא של איכות הקשר הזוגי שבין ההורים.

מהות האישיות של כל אחד מההורים, ומהות היחסים ביניהם, הם בתחילתו ובסופו של עניין המשתנה היותר קובע בכוחות ובאמונה של הצאצאים אודות חיי נישואין. ידע וכלים מעשיים להורים הם רכוש רב ערך. אולם רקמת יחסים שמקרינה שהחיים ביחד אפשריים, נסבלים, ואפילו טובים משמחים ומעניקים שמחה וכח – זהו קנין הנספג בתוככי האישיות של הבן והבת, ומהווה כן שיגור בטוח אל מחוץ לבית.

אני שוב ושוב שומעת הורים שאומרים לי: אני מצטטת: "במקום לנבור לילדים החלטנו להתעסק עם עצמנו". "אנחנו רוצים לחזק את הקשר בינינו כדי לעמוד בתקופה הקשה של שידוכי הילדים". "לראות אותם זה כמו להסתכל בסרט על עצמנו, בואי נאהב כמו בימים ההם במקום להיות עצובים". או כמו שאבא אחד אמר לאישתו בנוכחותי: "את מפסיקה להיות בת זוג כשהם בסביבה. אם תראי להם שאת אוהבת אותי, הם יתחתנו לך יותר מהר…".

לא כל האנשים והנשים שילדו ילדים יחד, מגיעים לוותק של 20-30 שנות נישואין משותפות. מבין אלה שכן, לא כולם חוגגים את ימי הנישואין בשלווה ושמחה. יש הורים רבים שמלווים את ילדיהם בהיותם אלמנים, גרושים, פרודים נפשית ופיזית. גם אלה וגם אלה רוצים להעניק לילדיהם את המיטב. בכל המצבים האלה אפשר לקחת אחריות על האופטימיות. על היכולת לדבר. להסיר פחדים. זה קשור בשנוי רגשי אשמה והאשמה שאנחנו מומחים בהם, לחוויה של אחריות.

כאן אני מסתייעת ב: "לך לך מארצך… אל המקום אשר אראך"

יש לי מחשבות אודות רוח הזמן של השיח הפסיכולוגי בהקשר לנושא שלנו. בהגזמה אוכל לתאר זאת כך: מגיע בחור או בחורה אלי, מתישב/ת ואומר: יש לי בעיה… אמא שלי… אבא שלי…… איכשהו חלק מהשיח הפסיכולוגי התיאורטי, יחד עם תכונת ההאשמה העצמית של היידישע מאמע, יוצרים אווירת רקע כללית שההורים האשמים בכל. אני מעדיפה להתחיל טיפול בהזמנה לחפש את ה -"לך לך אל המקום אשר אראך…". מה הוא, היא, רוצה, מה היא אוהבת, מאמינה, איזה משמעות היא מזהה בחייה, מה אהבה והזדהתה איתו, מה חלומותיו…למה בכלל רוצה הוא, היא להתחתן…

נכון שהרבה קשור ונקבע על ידי ההפנמות מההורים ואי אפשר בכלל לעשות הפרדה ולהבחין. אבל עצם השיח הוא אחר ומזמין לקחת אחריות, להיות שמח באפשרויות הנפרשות בעולם של מעין חירות פסיכולוגית… אז מגיעה המשימה של קילוף השכבות שנדבקו תוך כדי ההיסטוריה האישית, וחשיפת העצמי המשוחרר לפעול בעולם להתפתחות ולצמיחה.

 אולי גם השיח הרווח אודות אחריות ההורים, יכול להתרחב ולהכיל עוד משמעויות. אולי גם השיח יכול לעזוב אותם במובנים מסוימים. ניתן לחשוב על כינון שיח שמזמין הורים לחדול מאשמות והאשמות, שכן אלה טבעם שמשתיקים ומשתקים יכולות חשיבה ופעולה. אשמה גוררת האשמה, ומתבטאת לרוב בהתרחקות ובנטישה על מנת לא להיות מותקף ולא להתקיף.

הורים לא רוצים לנטוש. הם מבקשים לשרוד את טלטלות הקרב על הקירבה עם הילדים ולהמשיך להרגיש הורים טובים.

 

נאוה גולדנצייל סגל, פסיכולוגית קלינית ומנחת סדנאות לזוגות

שיחה שניתנה במפגש "קידום מעמדם של הורים", תמוז תשע"ג

"הורות והתבגרות": איך לעזור לילדים לחפש בן/בת זוג?

להאזנה להקלטת התוכנית:



ענת נובוסלסקי, פסיכולוגית ורבנית, מנהלת המיזם "הורות לנצח"

עוד עם ענת נובוסלסקי ב'הורות לנצח':

האם יש גבול להתייעצות הורים?

 

עוד בנושא בלב אבות:

מעורבות או התערבות, כיצד מלווים בן או בת שמתחילים לצאת? מה תפקידנו? זכותנו לדעת או זכות הפרטיוּת של הבן והבת?

הורות לנצח – הורים כשדכנים

"הורות והתבגרות" בנושא: מוכנות ובשלות לנישואין

"הורים כבני אדם", שיחה מהלב של פסיכולוגית ואמא על תפקיד הורים בליווי ילדיהם לקראת בניית זוגיות טובה

בדיקת "דור ישרים"- זמן הצלבת מידע, בדיקות גנטיות לקראת נישואין – מתי לבצען? ההתלבטויות והתפקיד ההורי

הזכות לבחור, חיה מאיר משוחחת עם רווקים ורווקות שסביבתם לוחצת עליהם להתחתן. הורים, אנא הקשיבו לשיחה זו!!!

הבן אינו מספיק בוגר להתחתןהוא הכיר מישהי ומעוניין להתחתן איתה. לדעתנו הוא לא בוגר ולא מספיק יציב. האם להתנגד לנישואין?

תסמונת הקן המתרוקן, המתבגרים עוזבים את הבית. ההורים נותרים בו לבדם. זוהי הזדמנות להסתכל באופן אחר על הילדים.

 

 

 

 

 

"הורות והתבגרות" בנושא: מוכנות ובשלות לנישואין

להאזנה להקלטת התוכנית:

 


הרב משה ברלינר,

מטפל משפחתי ויועץ נישואין

על הנושא מאת הרב ברלינר:
מהי האחריות של ההורים בשידוכים של ילדיהם?

על הנושא בלב אבות:
הבן אינו מספיק בוגר להתחתן
יכול להיות שהבת שלי לא מתחתנת בגללי
כיצד משוחחים עם בת רווקה על מצבה
"הורים כבני אדם"

הרב משה ברלינר

שיח בנושאים אינטימיים

שאלה:

 בשעה טובה בננו מתחתן. בין כל ההכנות והריצות בעניינים הטכניים לקראת החתונה , אני שואל את עצמי כמה הוא מוכן לקראת הזוגיות ובפרט לחיי אישות. חשבתי לקנות לו ספר בנושא ואני מתלבט – האם נכון שאשוחח אתו על כך או שעדיף שאמליץ לו לפנות לייעוץ מקצועי או להדרכת חתנים?

תשובה:

שאלתך חשובה ביותר  ומעידה על רצונך ללוות את ילדך בתקופה כה משמעותית בחייו. ובכלל – כמו בכל נושא ובפרט בתחומים אלו, לא די לצאת מנקודת הנחה ש"הילדים יודעים" או ש"עם הזמן החיים כבר יכינו אותם". שיח על מיניות וזוגיות הינו חשוב ומשמעותי במהלך שלבי ההתפתחות השונים ובפרט לקראת בניית זוגיות.

במשפחות רבות נושא המיניות אינו מדובר באופן פתוח מתוך החינוך לצניעות ושמירת הפרטיות. אולם חשוב שנשוחח על כך עם ילדינו כבר מגיל צעיר באופן המותאם לשלבי ההתפתחות השונים. וזאת למרות המבוכה או הקושי, היות והחלופה לחינוך מיני עלולה להיות באמצעות האינטרנט או מקורות מידע שאינם מותאמים להם.

עיקר הסוד הינו ביצירת תקשורת פתוחה ומכבדת – בפרט בתחום האינטימי. עלינו לזכור כי הילדים קולטים מסרים מיניים באופן מודע ולא מודע כבר מינקות: האופן בו הם לומדים להתייחס לאיברי הגוף, תגובות הסביבה לשאלות שהם מציגים ולסקרנותם בנושא, וכמובן בדוגמא האישית של ההורים – בהבעת רגשות של חיבה ואהבה ובמתן מודל של זוגיות בריאה.

שיחה על מיניות אינה רק הנחיות של מה אסור וממה יש להיזהר (כמו הטרדה מינית או חשיפה לתכנים פורנוגרפיים). חשוב לדבר על הצד הבריא של המיניות, שהינה חלק בלתי נפרד מיחסים המבחינים את בני הזוג מאחרים ומייצרים אינטימיות וקרבה. לפי היהדות בחיי אישות יש ממד של התחברות פנימית עמוקה הנעטפת בקדושה ובצניעות, ובספרי הקבלה הם אף מכונים "חיבור". ללמדנו, שיחסי אישות הינם קודם כל יחסים, ולכן הם כוללים את היכולת להקשיב לעצמי, להתחבר לאחר, להיות רגיש לצרכיו, לתקשר, להביע רגשות ולשתף בתחושות.

יחד עם זאת, עלינו לגלות רגישות לפרטיותם של ילדינו, להקשיב ליכולת שלהם להכיל את המידע. פתיחות יתר שאינה מותאמת מצד ההורה תחת האידיאולוגיה ש"אצלנו אין סודות ומדברים על הכל" עלולה לגרום נזק. יש לשים לב לתגובות, לברר בעדינות מה הילד יודע ומה הוא מעונין לשאול, ובהתאם לכך לנווט את המשך השיחה. וכמובן, בידינו  הבחירה כמה נכון לפרט ולשתף מניסיוננו האישי.

ולשאלתך, בתלמוד במסכת קידושין נאמר כי אחת מחובות האב היא להשיא את בנו. אני מניחה, שאין הכוונה רק למצוא עבורו כלה, אלא גם לדאוג להכינו לחיי הנישואין (ובמקומות נוספים אף מסופר על תלמידי חכמים שביקשו ללמוד מחיי המעשה של רבותיהם). ולכן כדאי להציע ערוצי הידברות מגוונים: א. הערוץ האישי המכיל תמיכה וידיעה שבנך יכול לפנות אליך לשתף, לברר ולשאול (וזאת מומלץ לייצר כבר מגיל צעיר בהזדמנויות שונות ולא לחכות ל"שיחה" של "לקראת גיל ההתבגרות" או "ליל הכלולות"). ב. הענקת ספר הדרכה לבנך מעידה על כך שאתה משקיע (זמן וכסף) וחושב עליו. אך אל תשכח, כמובן, להשאיר דלת פתוחה ולהציע לבנך לשוחח על התכנים שיקרא. ג. ובמקביל להציע ערוץ חיצוני המכוון לקבלת מענה מקצועי שניתן לפנות אליו בשאלות אישיות ולחוש בנוח, במיוחד כאשר מדובר גם בתחום הקשור בבת זוגתו.

מחקרים רבים מצביעים על כך שרמת האושר שלנו תלויה במידה רבה בשביעות הרצון שלנו מחיי הנישואין. קשיים בזוגיות נובעים מגורמים שונים, ויש בנמצא מענה ופתרונות מגוונים. יש המעדיפים להכחיש ולא להתמודד עם הקושי, וחוששים לפנות לעזרה. חשוב להבין שלא רק שהם פוגעים באיכות חייהם, אלא יש לכך גם השלכות על התא הזוגי והמשפחתי, ועם הזמן עלול להיווצר נזק שיהיה קשה לתקנו.

בני אדם נולדים לתוך קשר וצומחים לתוכו. חשוב שנפתח ונשדרג את הזוגיות בכל שלב. כפי שכתב רבי שלמה קרליבך: "זה עצוב כאשר בני הזוג "מכירים האחד את השני". אסור להפסיק ללמוד זה את זו אף פעם".

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מרצה ומנחת סדנאות.

סימנים מדאיגים אצל הבת הנשואה

שאלה:

 

בתנו נשואה כבר קרוב לשנה וחצי ומתגוררת במרחק של כשעתיים נסיעה מאתנו. יש להם תינוק קטנטן בן שלושה חודשים, אבל אנחנו בקושי זוכים ליהנות ממנו בשל המרחק. לאחרונה נראה לנו שאין זו הסיבה היחידה למפגשים המועטים בינינו. יש לנו תחושה שמשהו לא טוב קורה שם. לא פעם בתנו מתחמקת ממתן תשובות ישירות לשאלותינו כמו "איך הייתה שבת?", "מה שלום התינוק?" ועוד. כשאנחנו מתעניינים מתי הם יבואו לבקר, היא תמיד אומרת שהיא תדבר עם בעלה-חתננו, וכמעט אף פעם אינה חוזרת עם תשובה ברורה. כשאנחנו נוסעים אליהם בעלה מתנהג אליה למופת ואין סימנים מדאיגים, אך שיחות הטלפון בינינו מעוררות דאגה. נראה כאילו היא חוששת לומר משהו כשבעלה בסביבה, ואף אם הוא אינו בבית השיחה אינה זורמת כמו בעבר (כשהייתה בדירת שירות או במעונות של האוניברסיטה). לבד מכל זאת, היא רזתה מאד מאז הלידה, לטעמנו יותר מדיי. אנחנו מרגישים כי בתנו במצוקה כלשהי, ומכיוון שהיא אינה "ברשותנו", יש לנו תחושה של חוסר אונים. מה לעשות?

 

תשובות:

ענת סטרז', יועצת זוגית:

ההרגשה שילדינו אט אט יוצאים מתחת ידינו ומשליטתנו מזעזעת אותנו כהורים, אך למען האמת ישנם שלבים בחיים שאין לנו יותר אפשרות להיכנס למקומות שאנחנו לא מוזמנים אליהם, בפרט לא אצל הקרובים לנו ביותר. בתך רוצה להמשיך לקיים בית מתוקן. היא מתמודדת עם קשיים, אך החשש מפירוק הזוגיות ומבדידות גדול מהם . אם היא תדע מראש שאת איתה אך לא נגד בעלה, היא תוכל לסמוך עלייך ולשתפך בדברים.

המחשבה שצאצאינו אינם ברשותנו יותר , עם התבגרותם ונישואיהם, ודברים עלומים קורים איתם שלא בידיעתנו אינה מתקבלת על דעתנו . הרי לפני זמן לא רב ידענו הכול בנוגע אליהם.
ההרגשה שילדינו אט אט יוצאים מתחת ידינו ומשליטתנו  מזעזעת אותנו כהורים, אך למען האמת ישנם שלבים בחיים שאין לנו יותר אפשרות להיכנס למקומות שאנחנו לא מוזמנים אליהם, בפרט לא אצל הקרובים לנו ביותר.

קשה לכל הורה להשלים עם כך ודאי…הרי הילד שלי הוא ה"בייבי" שלי …
בכל מקרה הייתי ממליצה לך, אמא אוהבת ויקרה, להזמין בוקר אחד את בתך לבילוי משותף…קני לה בגד או תכשיט …פנקי אותה והתפנקי איתה ולבסוף הזמיני אותה לשבת אתך בבית קפה נעים המאפשר שיחה  אישית ללא הפרעה  …ולאחר ארוחת בקר נעימה תניחי את חששותייך, בעדינות אך בגלוי, על השולחן.
תוכלי ללמוד הרבה גם מהבעת הפנים: דמעות, רוגז,  פליאה ,השתאות או התעלמות וקור רוח מצידה .
גם אם היא תדחה על הסף את החששות שלך ותאמר ש"הכל בסדר"…היא שמעה.

מרגע זה היא יודעת  שלא עזבת אותה …שאכפת לך ממנה …שאת שמה לב לדברים הקשורים אליה .

זה בוודאי יעורר אותה לחשוב הלאה בקשר לאופן התנהלותה מולכם.
גם אם היא תמשיך להפריך את חששותייך ולהתנגד להם , משהו בליבה יקרה .
וכן, לעולם היא לא תוכל להטיח בפנייך דברים כמו :"איפה היית? איך לא ראית? למה לא התייחסת?"

במידה והיא תדחה את הרגשתך בנוגע אליה ואל בעלה ותאמר שיחסיה עם בעלה תקינים לחלוטין אפשר יהיה לעבור ולדבר על הדברים האחרים ( שיחות הטלפון המתוחות, התשובות המאחרות להגיע, הרזון שלה.

אך ייתכן גם תסריט אחר בו הנגיעה העדינה שלך תתברר כנגיעה בקצה קרחון ומשם ייפתחו דברים שלא פיללת לשמוע.

במקרה שביתך תראה את המפגש ביניכן כהזדמנות ותפתח את סגור ליבה בפנייך את צריכה להכין את עצמך לשמוע דברים קשים.

אם אכן, כך יהיה הדבר , כל שעלייך "לעשות" הוא : להתכונן להקשבה הקשבה הקשבה..

הקשבה פעילה , הכוונה , שאילת שאלות ולתת לביתך הזדמנות לפתוח את סגור ליבה.

פתרונות, עצות, דרכים להקלת המצב, הטחות דברים כנגד בן זוגה – אינן מועילות בשלב הראשון.

מזה בדיוק ביתך חוששת…היא זקוקה ( במידה שאכן ישנם קשיים והיגיע הזמן מצידה לדבר ) לאוזן ולב אימהיים קשובים עכשיו…

כן, וגם מותר לך להזיל דמעה (היא תראה בכך אות הזדהות ולא חולשה) , להשמיע קולות ומילות הזדהות ( כמו : אוהה, אני לא מאמינה, זה נורא ואיום ) .

חשוב לא לשפוט , לא אותה ולא את בעלה. נדמה לנו שכשאחד מבני הזוג מתלונן על השני , הדבר שיעשה לו טוב , זה לשמוע מילים רעות על חברו. לא, זה לא נכון !

אחד הדברים שהוא פוחד מהם  זה מזה…בתך רוצה להמשיך לקיים בית מתוקן…היא מתמודדת עם קשיים אך החשש מפירוק הזוגיות ומבדידות גדול מהם . אם היא תדע מראש שאת איתה אך לא נגדו , היא תוכל לסמוך עלייך ולשתפך בדברים.

באחד מסיורי חול המועד בירושלים, לפני שנים רבות,  עברתי ליד אישה צעירה בהריון העולה במעלה סמטאות העיר העתיקה ומאחריה אמה הדוחפת עגלה עם תינוק וצועקת : "למה הוא לא בא? מה הוא חושב לעצמו ?" הנחתי שהיא מרוגזת על חתנה שלא היגיע לסיור וחשבתי לי…איזו מסכנה האישה הצעירה. גם מצטערת בוודאי שבעלה לא איתה וגם שומעת חרפות וגידופים בנוגע אליו מאמה, שכל כוונותיה בוודאי לטובה , אך בלי דעת , היא מעמידה את ביתה בין הפטיש ( בעלה) לסדן ( אמה). כמה קשה שם . כמה לבד.

ביקורת ושיפוטיות הן מחוץ לתחום וצריך לומר זאת מראש :"באתי לדבר אתך ואין לי שום מחשבה רעה לגבי מי מכם …רק רוצה לשמוע מה שלומך ".

בהצלחה

ענת סטרז' 

ייעוץ זוגי והורי 

 0526675364

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

כאשר תהיי מסוגלת להכיל כל דבר שהיא תגיד לך, יש יותר סיכוי שמערכת היחסים ביניכם תפתח ותקבל צורה יותר בוגרת ומתאימה למצבה.

לפי מה שאת כותבת, את יכולה רק לנחש מה קורה אצל בתך ומה גורם לה להתחמק משאלותייך ולהימנע מרצונך לבקר אותה או שיבקרו אותך בצורה חופשית וספונטנית.  קל מאוד לדמיין את הסיבות או המצבים הכי גרועים!  גישתה השתנתה מאז שהיא ילדה והפכה לאימא, ומשונה שהיא כבר לא פתוחה אתך אלא במקום זה, מסתירה את עצמה ומתחמקת ממך.

כדאי לדבר איתה בפתיחות על מחשבותייך ודאגותייך.  אולי היא באמת במצוקה, או יכול להיות שהיא מחפשת את הפרטיות שלה ורצון לגבש את משפחתה עם בעלה, וחוששת מיותר מדי התערבות ממך. כדאי לתת לה מקום לספר לך  כל דבר.  אם היא תראה שאת נעלבת מדבריה, היא תפחד לדבר אתך ותמשיך להתחמק.  כאשר את מסוגלת להכיל כל דבר שהיא תגיד לך, יש יותר סיכוי שמערכת היחסים ביניכם תפתח ותקבל צורה יותר בוגרת ומתאימה למצבה.  היא צריכה להרגיש תחושה של ביטחון  שהיא לא צריכה להסתיר דברים ממך, אלא יכולה לספר לך את האמת – גם כשהיא מעדיפה לא לשתף אותך בכל דבר בחייה.

שיחה פתוחה כזאת דורשת הכנה נפשית.  מצד אחד את מביעה אכפתיות, דאגה, ורצון להמשיך להשתתף בחייה, ומצד שני את נותנת לה מרחב המאפשר לה להחליט מה הגבולות של הקשר איתך.  מתוך הגבולות האלה, את יכולה להמשיך לפעול כאם וכסבתא.

אם במקרה את מגלה שבתך באמת במצוקה וצריכה עזרה, את צריכה להתערב כדי לעזור לה ולהגן עליה, גם כשהיא מתחמקת או מכחישה את הרציניות של המצב.

בברכה,

שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל.  שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

הייתי יוזם שיחה עם בתכם, כמובן ללא הבעל, כאשר מטרת הפגישה אמורה להיות משהו טריוויאלי שאינו מעורר חשד. פשוט שיחה על הא ודה שאמורה לספק לכם מידע רב יותר מאשר האינפורמציה שמגיע לכם דרך שיחותיה של בתכם באמצעות הטלפון.

מעבר לכך, מאחר וייתכן ומדובר בדברים אקוטיים ביותר, אני ממליץ לכם בחום להתייעץ עם גורמי מקצוע מוסמכים ורציניים.

שלום להורים המודאגים.

אין ספק שתחושת חוסר האונים שדיברתם עליה ראויה לכל הבנה והכלה. למרות כל ההכנות והידיעה ש'הגוזלים שלי עוזבים את הקן' כמאמר השיר, אף אחד לא  יכול באמת להכין אתכם לתחושת התסכול והקושי כשאתם חווים באינטואיציות שלכם שמשהו אינו כשורה ואין לאל ידיכם לעשות כלום מלבד לגשש ולקוות שבתכם תשתף אתכם יותר.

עם זאת, עקב ה'נעלם' החדש במשוואה בדמות הבעל-חותנכם, בוודאי שהדברים כפי שאתם אכן מעידים מהתנהגותכם מצריכים זהירות יתירה והליכה על גחלים בכדי לא לגרום לכל מיני תגובות שעלולים לזעזע את הספינה המשפחתית הטרייה.

כמו כן, גם התופעה של הניגודיות שאתם מדברים עליה: לפני כן האינטראקציה עם בתכם הייתה זורמת ופתוחה וכעת אתם מרגישים שמשהו חוסם אותה, מוכרת וידועה ומצריכה חשיבה מרובה בכדי שתוכלו להגדיל את הסיכוי שתגיעו בסופו של התהליך למקום שתכננו להגיע אליו מלכתחילה ולא חלילה למקום אחר.

לעצם העניין: אני במקומכם הייתי יוזם שיחה עם בתכם, כמובן ללא הבעל, כאשר מטרת הפגישה אמורה להיות משהו טריוויאלי שאינו מעורר חשד. פשוט שיחה על הא ודה שאמורה לספק לכם מידע רב יותר מאשר האינפורמציה שמגיע לכם דרך שיחותיה של בתכם באמצעות הטלפון.

מתכונת השיחה יכולה להיות בילוי משותף של אם ובתה או לחלופין של אב ובתו ועל הדרך בנחת, להתחיל ולגלגל את השיחה בכדי לדלות ממנה את הנאמר בגלוי ואת הנאמר בין השורות כמו גם את שאינו נאמר. באופן זה תוכלו להצליב מידע בדרך למיפוי התמונה בצורה מדויקת ואיכותנית יותר מאשר הניסיונות להבין את המצב דרך הטלפון.

מעבר לכך, מאחר וייתכן ומדובר בדברים אקוטיים ביותר, אני ממליץ לכם בחום להתייעץ עם גורמי מקצוע מוסמכים ורציניים בעלי ארגז כלים מוכח בנושא הרגיל הנ"ל: בין אם מדובר ביועצים מוסמכים לענייני משפחה, עובדים סוציאליים במקרה שצריך או פסיכולוגים מוכשרים לעניין..

ישנם סימנים שעין חדה ומיומנת של איש מקצוע יכולה לקלוט כמו גם רמזים שהיא יכולה להבין על סמך הניסיון הרב שלה.

הייתי מוסיף שבמצבים כאלו, עדיף תמיד להמתין עוד רגע מאשר לעשות צעד אחד מיותר שעלול להכניס את בתכם למצב של הסתגרות.

כל העניין אמור להתנהל באופן חכם מתחת לפני השטח ובצורה דיסקרטית לגמרי.

כך או אחרת, בוודאי שניכר שהאינטואיציות הבריאות שלכם ידעו להמשיך ולזהות את דפוסי ההתנהגות של בתכם

שילך הכי בקלות ובמהרה יסתדר על הצד היותר טוב

לתגובות:

אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל 'חברים מקשיבים'. 

 

:

ניתן להרכיב מהנתונים הללו פרשנויות שונות והפוכות. בכדי להתקדם לבהירות גדולה יותר על המתרחש בחיי בתכם כדאי לברר כמה שאלות. השאלות הללו עשויות לתת לכם תמונה יותר בהירה על המצב ולאפשר לכם לבדוק את עצמכם במידת מה. אולי תגלו שעליכם לשנות גישה בעניינים מסוימים הנוגעים לקשר ביניכם ולהיותכם הורים לבת שהיא עכשיו נשואה ובעלת משפחה משלה.

להורים הדואגים שלום וברכה,

התמונה המתוארת כאן נראית באמת מדאיגה מאד לאור סידור הנתונים והפרשנויות באופן בו הם מוצגים…..
אינני בא להפריך את חששותיכם משום שאף אחד מאתנו לא יודע מה באמת קורה שם בבית. יש סימני שאלה רבים והשאלה היא כיצד לפתור אותם.

ראשית עלינו לדעת להפריד בין דעה לבין עובדה.

העובדות בסיפור שלכם הן: הזוג נשוי שנה וחצי. גר במרחק שעתיים נסיעה מכם. יש להם תינוק בן 3 חדשים. מבקרים מעט לדעתכם. השיחות עם הבת שונות לרעה לעומת העבר ותשובותיה אינן ברורות. בנוכחותכם בביתם אתם מבחינים שבעלה מתנהג אליה למופת. בתכם רזתה מאד מאז הלידה.

מכאן ניתן להרכיב שתי פרשנויות שונות בתכלית:

  1. בתכם סובלת מדיכאון לאחר לידה ח"ו. בנוסף היא סובלת מאדישות של בעלה כלפיה וכלפי התינוק במקרה "הטוב" או מהתעללות פיזית או נפשית במקרה הרע. כל אלה משפיעים עליה לרעה – מה שמתבטא בהיעדר שמחת חיים, תיאבון, רצון וחשק לדבר עם מישהו. למעשה, בתכם היא שפחה של חתנכם שרודה בה ביד קשה ומעמיד לה דרישות לא הגיוניות במיוחד לאחר הלידה. בכדי למנוע מכם לדעת את הסוד הנורא היא מתרחקת ומנסה לשדר שהכול בסדר ויש לה כוחות להסתדר ואין לה כל צורך להתאוורר אצל אמא כמנהג היולדות הצעירות.
  2. בתכם ובעלה חיים חיי אהבה ואחווה ושלום ורעות. רק לפני שלושה חדשים הם נהיו לבשר אחד עם לידת בנם הבכור. אהבתם הגיע לשיא המימוש שלה בהורות המשותפת. ההתרגשות הגדולה מהלידה ומהאהבה שהתגשמה לכדי חיים חדשים גורמת לבני הזוג להשקיע בעצמם ומעמיקה את רצונם לחיות חיים עצמאיים בביתם שלהם, כשהם תומכים זה בזו על רקע הקשיים בגידול תינוק ראשון כששניהם חסרי ניסיון כשברקע לימודים או עבודה שוחקים. הנסיעות הארוכות אליכם הלוך וחזור (ללא רכב?) מאד קשות עבורם מצד עצמן ומצד הטיפול בתינוק במשך הנסיעה ובשל כך הם בחרו להסתפק במינימום. הטרחה והעייפות המלוות גידול תינוק קטן גרמו לבתכם לירידה במשקל וייתכן שהיא זקוקה לשינוי תזונתי ולעזרה חיצונית בבית בשעות שחתנכם לא נמצא. חתנכם הוא הבעל הנפלא והמתחשב ביותר בדיוק כפי שחשבתם שיהיה ערב החתונה ובמהלך היכרותכם איתו מאז האירוסין ולפניהם.

במילים אחרות, ניתן להרכיב מהנתונים הללו פרשנויות שונות והפוכות. בכדי להתקדם לבהירות גדולה יותר על המתרחש בחיי בתכם כדאי לברר כמה שאלות:

  1. האם יש לה אחים? האם היא בקשר איתם? באיזו תדירות? איך הם מתרשמים ממצב רוחה? השאלה הזו מניחה שקרבת הדם תזהה מייד התנהגות חריגה. אם עד עכשיו חששתם להעלות את הנושא בפני האחים אולי הגיע הזמן להתחיל עם אחד מהם בשאלה תמימה שלא מעוררת חשד ומשאירה את הדברים פתוחים כגון: מתי דיברתם לאחרונה? מה אתם שומעים ממנה? בנוסף, במידה ויש לכם ילדים נשואים נוספים, האם חוויתם חוויה דומה עם אחד מהם? האם אתם מתנהגים או התנהגתם שונה אל בתכם וחתנכם?2. האם יש לה חברות טובות בהווה שהן חברות נפש מהעבר ומכירות אותה היטב? אם כן, כיצד הן מתרשמות ממצבה? מה הן שומעות ממנה? גם שאלה זו מבקשת לבחון את עוצמת השינוי של בתכם כפי שהצבעתם עליה והפעם מהכיוון של החברות. אולי זה רק משהו עם המשפחה.
  2. האם הזוג מגיע יותר להורי חתנכם? באיזו תדירות? מה המחותנים אומרים? שוב, המטרה לבחון האם יש כאן צורך של בני הזוג באינטימיות בתקופה הזו. האם המרחק מהווה עבורם קושי. האם הניתוק לדעתכם מכוון רק אליכם.
  3. מה קורה כשאתם כן נפגשים? איך התרשמתם מהחיבור שלהם אליכם בשבתות שביליתם ביחד? איך בתכם מתנהגת בבית ילדותה? האם ישנה מצדם דריכות ומתח באוויר המלווים בציפיה חרישית לצאת השבת? איך התרשמתם מהקשר והחיבה בין בני הזוג? האם תוכלו להצביע על סימנים כל שהם המדליקים נורה אדומה? איך הקשר שלכם עם חתנכם בסתם יום של חול ובשבתות כשאתם יחד?
  4. מה יקרה אם תיסעו לטיול באזור שלהם ותרימו טלפון שאתם בסביבה ואם אפשר לקפוץ עוד רבע שעה? במצב בריא אתם אמורים להתקבל בזרועות פתוחות גם אם זה לא הכי נוח עכשיו כי סוף סוף אתם ההורים, אתם התומכים, אתם הכי אוהבים.
  5. האם אתם יכולים לחשוב על גורם מצדכם שאחראי במידה מסוימת למצב הנוכחי? האם תוכלו לזהות את רגע "ההתנתקות"? מה היה יכול להיות הטריגר, לדעתכם, מאותו מאורע שהיה יכול לפעור את הפער האדיר בהתנהגותה?

השאלות הללו עשויות לתת לכם תמונה יותר בהירה על המצב ולאפשר לכם לבדוק את עצמכם במידת מה. אולי תגלו שעליכם לשנות גישה בעניינים מסוימים הנוגעים לקשר ביניכם ולהיותכם הורים לבת שהיא עכשיו נשואה ובעלת משפחה משלה.

זכרו שיש זוגות צעירים שאוהבים להתכנס בשנים הראשונות, ולבנות את הקן שלהם סינם ובין עצמם – מה שמביא לפעמים להתרחקות מהמשפחה הגרעינית. בררו את הדברים בסבלנות רבה לאור השאלות המנחות שהובאו כאן והלוואי שתגלו שהכול בסדר וזה רק עניין של זמן והסתגלות של הזוג לחיים החדשים שלהם שגם אתם חלק מהם.

בהצלחה והרבה נחת מכולם!


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

אם אתם מתרשמים מאווירה נעימה בבית אין סיבה לחשש יתר. ישנן תקופות שונות בחיי הזוג ומערכת היחסים ביניכם לבינם מזמינה דינמיקה וגמישות.

 היציאה של הגוזל  מהקן החם, מזמינה דינמיקה, תנועה במערכת היחסים של הילדים שלנו. לעתים, תהיה לנו תחושה מדומה של ריחוק, כאשר הזוג בעצם עסוק בבניית הקן המשפחתי  החדש שלו.

אם אתם מתרשמים מאווירה נעימה בבית אין סיבה לחשש יתר. יתכן והזוג מרגיש יותר בנח בסביבתו הטבעית ולכן ממעט בנסיעות. אולי תבקשו לבקר אותם בימי החול, אם מתאפשר לכם וזה גם מתאים לזוג הצעיר.

בכל מקרה, ישנן תקופות שונות בחיי הזוג, כך שיתכן מאד שבעתיד, הם דווקא יחפשו להתארח תכופות אצלכם.

העתיד עוד לפניכם.

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

כמה באמת עולה חתונה?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

על המיזם "הורות לנצח"

היא כבר מרוויחה יפה ועדין חושבת שאת המחשב החדש אתם צריכים לממן לה? מיזם "הורות לנצח" בא לתת מענה להורים למבוגרים צעירים אלה שעדיין חיים בבית ואלה שכבר עפו מהקן. רווקים או נשואים צעירים מעמידים אותנו ההורים בפני אתגרים חדשים הדורשים למידה והערכות חדשה.

אנו משופעים בחוגי הורים לגיל הרך ומוזמנים לערבי הורים מיוחדים לגיל ההתבגרות. אולם כשילדינו מחליפים קידומת ומטפסים בשנות העשרים לחייהם המבוכה כמו גם הבדידות של ההורים רבה. מיזם "הורות לנצח" בהובלתה של הרבנית ענת נובוסלסקי ובסיועה של הפסיכולוגית נחמה קירשנבאום אבינר נועד להציף את האתגרים המיוחדים העומדים בפני הורים לצעירים בוגרים, להעלות את העניין למודעות הציבורית ולהציע דרכי פעולה.

עוד סרטונים מ'הורות לנצח':

מי אמר שרווקות מאוחרת היא בעיה?

הורות לנצח – הורים כשדכנים

האם יש גבול להתייעצות הורים?

תנצלו את הזמן ליצור קשר