השאלה:
בתי הבכורה נישאה בגיל צעיר (19), וכיום, 5 שנים אחר כך, יש לה כבר 3 קטנטנים. בתי השנייה הגיעה לגיל 22 ואיננה מוכנה לשמוע הצעות. הסיבה, לפי דבריה, שאין לה שום רצון להיכנס ל"סרט" הזה שהיא רואה אצל אחותה. ה"סרט" הזה משמעו טיפול אינטנסיבי בילדים שהגדול שבהם רק בן ארבע והקטנה בת חצי שנה, עיניים אדומות מעייפות, חוסר סבלנות, וכן, גם חוסר רומנטיקה בין ההורים הצעירים. אני מוכרחה לציין שהקשר ביני לבין בעלי טוב ויציב, וזו פעם ראשונה שהיא רואה מקרוב חיי נישואים מורכבים. כואב לי שזו התדמית שנוצרה לה על זוגיות וחיי משפחה, ואני גם חוששת כי הזמן החולף אינו לטובתה. אשמח שתעזרו לי.
תשובות:
חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית:
מפגשים שבתשתיתם עמדת סירוב, לא עולים יפה ולא נושאים פרי, ולכן אין טעם ללחוץ. מאידך, יש לגדל את ילדינו להבנת המורכבות בחיים; להבין שיש מטרות עיקריות שאנו מכוונים אליהן, ובצדן יש מחירים שאנו מוכנים לשלם כדי להגיע לשם.
אמא יקרה.
בתך צודקת. באמת חיי נישואין כרוכים בעמל, במחויבות, לעתים בתובענות. ב"ה יש בהם גם צדדים יפים ומתגמלים, אבל לא תמיד הם נראים לעין כמו החלקים המאמצים והמעייפים. לא כל אחד מוכן ורוצה להיכנס למערכת הזו בגיל צעיר, כשמנגד נמצאים "החיים הטובים": עצמאות, ספונטניות, פעילות מגוונת, סדנאות, בילויים וכד'. קשה להמיר את אפשרויות הבחירה הפתוחות במסגרת מחויבת ומחייבת, שלעתים גם מעייפת וסוחטת. עמדה זו משקפת נאמנה תפיסות רווחות בתקופתנו, שהחיים נועדו ליהנות אותנו. במתח בין אחריות ומחויבות לבחירה פתוחה וחופשית נוטה הכף פעמים רבות לכיוון הפחות מחייב. (כאן תאמר הבת: זה לא לגמרי נכון, יש לי לימודים, עבודה, ודי לי בכך – נכון לעכשיו).
מבחינתך, כמי שגידלה את בנותיה לחיים ערכיים, שמהם נגזרות גם האחריות, המחויבות, והעדפת מטרות העל על פני הנוחות המיידית, התנהלותה של בתך מערערת על היסודות האלו. עם זאת, נראה שבעמדה שלה מעורבים גם חששות ופחדים אמתיים, שהמשא הזה יעיק עליה באופן שלא תוכל לשאתו בכבוד. אולי היא לא מביעה את החששות האלה כדי לא להצטייר כחסרת בטחון ויכולת, אבל אין זה אומר שהם לא מנהלים אותה.
יתכן שתחושת הלחץ גורמת לה להתבצר בעמדה השוללת, ודווקא יתר הבנה תשחרר אותה לבחור מתי היא מוכנה להתניע תהליך בחירת בן זוג. בשיחה עם הבת הייתי נותנת מקום לחששותיה: באמת יש רגעים, שעות וזמנים שתובעים מאתנו מעל ומעבר. עם זאת, בית ומשפחה הם מקום משמעותי ביותר בחיינו, ושווה להשקיע. תני דוגמאות מחייך, אל תחששי להצטייר כמי שהתמודדה עם רגעים מעיקים. אני מאמינה שהדוגמה האישית שלך, של בעלך ושל משפחתכם, תיתן לה כוח והבנה לראות את המערכת הזוגית והמשפחתית במבט רחב.
באמת יש רמות בשלות שונות ביכולת להקים בית. פגשתי בנות שנפגשו עם בחורים מגיל 20 כיוון שכך מקובל, ובפועל זיהו רטרואקטיבית שאלו היו פגישות סרק, כי הן בשלו לנישואין כמה שנים אחר כך. לחילופין, יש גם כאלה שנישאו בגיל צעיר כיוון שכך מקובל, ומצאו עצמן לא מוכנות לאתגר שנקלעו אליו. אני מניחה שגם בתך אינה רוצה לוותר על נישואין, אבל היא רוצה להגיע למקום בתחושת מסוגלות ורצון, ולא בהרגשה שנדחפה לשם בעל כורחה. מכל מקום, מפגשים שבתשתיתם עמדת סירוב, לא עולים יפה ולא נושאים פרי.
כעמדה חינוכית, נראה לי שיש לגדל את ילדינו להבנת המורכבות בחיים; להבין שיש מטרות עיקריות שאנו מכוונים אליהן, ובצדן יש מחירים שאנו מוכנים לשלם כדי להגיע לשם. זה נכון בלימודים, בעבודה, בבית, בכל אתגר חדש או מתמשך. נתפלל על חכמה, בינה ודעת, לבנות נכון את מערכות חיינו ולעמוד בכבוד באתגרים שהן יזמנו לפתחנו.
מיכל פלהיימר, יועצת, ומלמדת בתוכנית בית מדרש במכללת אפרתה:
לא פשוט לתמרן בין הבנות, ובעיקר לא פשוט להכיל הרבה כאב. אם נלמד להתפעל מן "הלב של אימא", אולי נצליח גם להעביר את זה הלאה.
אכן. לב של אימא מכיל הרבה כאב. כואב לך שזו התדמית שנוצרה לה על זוגיות וחיי משפחה, וכואב לך בוודאי לא פחות לראות בקשייה של בתך הבכורה. את מנסה לסייע לזו ולסייע לזו ואת זקוקה לכישורי לוליינות לא פשוטים. אם תציעי לבכורה לבוא כל יום עם הילדים – עלולה בתך השנייה לחוות באופן לא הדרגתי וטבעי מה טבעה של אימהות (בדרך כלל ילדים נולדים אחד אחרי השני, ולא בבת אחת), ובכלל, נראה כי המפגש ה"הצפוף" ביניהן אינו עושה לה טוב. ומצד שני, אם תמעיטי בסיוע לבכורה בשעה שהיא כה זקוקה לעזרתך, מי יודע לאן הדברים ילכו.
כך את נקרעת בין הרצון לסייע לבכורה לבין המחיר שאחותה משלמת, והשעון מתקתק..
אז איך צריכה אימא לנהל את כאביה? והאם אפשר בכלל לנהל אותם, או שתמיד נהיה מוצפות בהם?
אז קודם כל, בואו נודה על האמת. מגיע לנו צל"ש על הלב הנפלא שלנו. הוא גמיש ורחב ויש בו המון מקום. הוא מתמלא שמחה ונחת כשמישהו מהילדים שולח אותנו לנוח "כי את ממש עייפה", וחווה התרגשות רבה כשהבן נכנס ללמוד בישיבה. הוא מתפעל מתשובה מיוחדת של אחד הילדים בשולחן שבת, ומייחל לרגע שהבת המתבגרת "תתאפס" על הלבוש שלה. הוא מכיל ציפייה מתוחה לבן שאמור לחזור מהצבא, ומרגיש חוסר אונים אל מול תקופת יובש בהצעות השידוכים של הבת. אלף רגשות, נעימים יותר, ונעימים פחות, וכולם מסתובבים במרחב הגמיש הזה שנקרא "לב של אימא".
לכן, קודם כל, תני כבוד ללב שלך.
שימי לב כמה הוא פועם. כמה הוא דואג לכולם. כמה הוא עשוי להימתח לכל הכיוונים, כמה הוא סופג, ותטפחי לעצמך על השכם. מותר לך.
כשתלמדי להכיר במעלה הזו, ביכולת הספיגה שלך כאימא, ביכולת לכאוב ולשמוח ולחוש את כל הרגשות גם יחד, יתכן ותצליחי להעביר מסר דומה גם לבת שלך.
החיים הם לא פלקט. יש בהם המון רבדים והמון תנועה. מה שהיא רואה אצל אחותה אכן קיים. אי אפשר להכחיש. יש עייפות, ויש קשיים לעיתים בחיי הזוגיות. אבל יש בהם גם המון יופי וטוב. את לא יכולה להבטיח לה שחייה יהיו נופת צופים, שכל יום יתבוננו יחד בשקיעה וליבם יתרחב באהבה, אבל את כן יכולה להבטיח לה שהיא תהיה מסוגלת להכיל. גם כאב, גם שמחה, גם דאגה וגם שלווה.
תפקידך, כך נראה לי, הוא להעצים בה את הנקודה הזו. לגרום לה להאמין ביכולת שלה להכיל את כל מניפת הרגשות הזו על כל גווניה.
ולצורך זה, תצטרכי את לעשות את הצעד הראשון.
להתפעל מהלב האימהי שלך, לקבל את כל התחושות הסותרות שמסתובבות בו ועושות מהומה, וללחוש לו בינך לבין עצמך: אתה גדול!
.
שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:
פעם היה מובן מאליו שנערה מתבגרת, מתחתנת ומקימה משפחה. החשיבה המערבית הליברלית יצרה בלבול בתפיסה זו, וכתוצאה מכך, נשים צעירות מרחמות על אימהות ש"סובלות" ו"תקועות" עם מטלות הבית וגידול ילדיהן. חשוב לשוחח עם הבת על תפקידיה של האישה ועל המשמעות של זוגיות והקמת משפחה.
את מזכירה במכתבך שני גורמים שהשפיעו על גישתה של בתך השנייה בת ה-22 לגבי חיי הנישואין והקמת משפחה – הדוגמה של אחותה הגדולה והדוגמה של הקשר בין הוריה. יש גורמים רבים נוספים שעלולים לתת חומר למחשבה על חיי משפחה לאשה בת 22. שיחות עם חברות, סיפורים שהשמיעו לה, כתבות בעיתונים, מאמרים בתקשורת, ודעות של נשים אחרות שהשפיעו עליה מוסיפים למכלול החוויות שעיצבו את המסקנות של בתך.
פעם היה מובן מאליו שנערה מתבגרת, מתחתנת ומקימה משפחה. לציבור המסורתי והתורני וגם לציבור הכללי זה היה ערך עליון ולא היה אפילו צורך לדבר על זה. בגלל ההשפעה של החשיבה המערבית הליברלית, שמקלקלת את התרבות המסורתית שלנו בדרכים רבות, נשים צעירות רבות התבלבלו והתחברו לתפיסות מעוותות. תפיסות אלו עטופות במילים יפות כמו 'שחרור האישה,' ו'שוויון זכויות,' וגרמו לאיבוד המהות הפנימית לחיי המשפחה והתפקיד המיוחד של האישה בחיי המשפחה ותרומתה לחברה כולה. שכחנו את הערך של האישה כעיקר הבית, המעניקה את הביטחון ההכרחי לצמיחתם של ילדיה. במקום זה, התרבות נותנת לנשים את המסר הסמוי וגם הגלוי שזה בזבוז זמן לטפח את הבית ולדאוג לילדים. כתוצאה מכך, נשים צעירות מרחמות על אימהות ש"סובלות" ו"תקועות" עם מטלות הבית וגידול ילדיהן.
היום כשזוג מחליט שהם רוצים להתחתן, הם מתכננים יחד את החיים שלהם. הם משוחחים ושוקלים יחד את סגנון החיים שלהם, יכולתם להתפרנס, שאיפותיהם האישיות ושאיפותיהם כזוג. כל זוג תופר את התכניות שלהם כפי שמתאים ואפשרי להם. אבל הבסיס להחלטותיהם צריך להיות הערך של הבית היהודי והמשפחה. לא סתם אנחנו מאחלים לזוג צעיר שמתחתן, "שיבנו בית נאמן בישראל."
כדאי לשוחח עם בתך על גישתה כלפי התפקידים של האישה, והמשמעות של זוגיות ובניית הבית והמשפחה. היא לא צריכה להשוות את עצמה לאחותה הגדולה. היא ובעלה לעתיד יהיו בע"ה ייחודיים. המטרה של השיחה עם בתך היא לא לשפוט או לשכנע אותה אלא לעזור לה לראות את הנושא מחדש, להעצים את הערכים, להתחשב בנקודות מבט אחרות ולקבל פרספקטיבה אחרת.
שושנה הימן,
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת www.lifecenter.org.il
מכון ניופלד ישראל www.neufeldinstitute.co.il
.
הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:
כדאי שההורים יעודדו את הבת הבכורה להשקיע בזוגיות (ויציעו שירותי ביביסיטר לצורך זה). כתוצאה מכך תלמד הבת הצעירה יותר כי אפשר להעצים זוגיות שאינה הולכת "חלק", והחשש מפני נישואים ילך ויקטן.
אני חושב שההערה של השואלת בסוף דבריה לגבי הקשר שלה עם בעלה היא הערה חשובה שכדאי לפתוח ממנה.
ב"ה יש לא מעט אנשים שזוכים לזוגיות טובה ויציבה. יש לזה בוודאי סיבות רבות הקשורות גם לאופיים של שני בני הזוג. לעומתם יש לא מעט זוגות שהזוגיות שלהם מאתגרת ולפעמים גם לא יציבה. הדור הצעיר שלנו נחשף לכל הסוגים. לכל ילד וילדה יש כמה חברים/חברות בכתה שההורים שלהם גרושים או שהם מתגרשים והסיפורים הטרגיים הללו זולגים לכתות.
הילדים שלנו גדלים מול מציאות שהם יודעים שלא כל אחד זוכה לזוגיות טובה ויציבה.
אז מה עושים? כמובן שצריך להתפלל לזיווג הגון.
אך מעבר לזה חשוב ללמד את עצמנו ואותם שזוגיות זה דבר שאפשר וצריך לעבוד עליו, להשקיע בו!
בעניינה של השואלת, נראה לי שבמצבים כאלה נכון שהבת השנייה תראה שאפשר 'להעצים את הזוגיות' של האחות הגדולה. אם זה על ידי עידודם ללכת ליעוץ או להעצמה זוגית ואם זה על ידי עידודם להשקיע זמן בזוגיות שלהם (ולשמש בייביסיטרים מסורים בזמנים החשובים הללו), ייתכן שאם הבת השנייה תראה שזוגיות טובה היא לא רק גזירת גורל אלא תלויה הרבה מאד בשני בני הזוג, היא תהיה מוכנה להתנסות בכך מתוך אמונה ביכולותיה לבנות לעצמה זוגיות טובה ויציבה.
ד"ר חנה קטן, מומחית ברפואת נשים ופריון:
בדרך כלל לא רצוי לדחות את גיל הנישואין. הזמן החולף אינו מיטיב עם היכולת לזרום בזוגיות. חשוב שבתך תבין כי אינה רואה את כל התמונה בחיי הנישואין של אחותה. היא רואה את העומס והעייפות, אך את רגעי החסד הנעימים אינה רואה. רגעים אלו באים לידי ביטוי בבית פנימה.
בשאלתך – את בעצם נוגעת בדילמה המורכבת של מציאת הגיל האופטימלי לנישואי הבת.
וכמובן שאין תשובה אחת לכולם. זה תלוי בגורמים מגוונים- אופי, בגרות, בשלות לקשר, האיש ואופיו, ובעיקר בסייעתא דשמייא.
מניסיוני, נישואין בגיל צעיר אינם נופלים באיכותן מנישואין מאוחרים, אם לא להיפך.
ככל שהגיל מתקדם, יש יותר נוקשות, יותר כבדות, פחות זרימה טבעית שכל כך חשובה לבניית קשר בריא.
אין לי ספק שבתך רואה תמונה מעוותת ומתעתעת של נישואי אחותה. עול הבית והילדים הוא עול נעים, עול שממלא בסיפוק, עול של נתינה למי שאוהבים…
היא רואה את אחותה בשעות של עייפות ושל עומס. את רגעי החסד הרבים, היא מפספסת. הם בתוך הבית פנימה. הם בתוך הלב והנשמה.
ה'ביחד' הופך אותם לאנשים שלמים. מאושרים. מלאים וגדושים בטוב ה'.
כדאי להדגיש לבתך את הצדדים השונים של דחיית קשר לגיל מבוגר, ואף להעלות את החשש מרווקות מאוחרת, בעקבות הדחייה הזו.
אני מאחלת לך שתזכי ובתך תקים בקרוב בנין עדי עד.
אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק טל'- 03-5605001,
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896
:
תפקידנו כהורים אינו מסתיים עם סיום גיל ההתבגרות, הוא רק מקבל אופי קצת אחר. בדבריה של בתך ישנם רמזים לכמה הנחות יסוד שעליהן היא נשענת. אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שמדובר בכשלים לוגיים וחשוב שהיא תיווכח בהם באמצעות שיחה טובה איתך. מלבד בירור הדברים עם בתך הצעירה, רצוי שתסייעי לבתך הבכורה בגידול ילדיה הקטנים, ובעיקר הפגיני שמחה על נוכחותם בחייך. כך תטמיעי את התחושה והתפיסה כי "ילדים זו שמחה".
לאם היקרה שלום וברכה!
אי אפשר שלא להבין את הדאגה שלך לשתי בנותייך. לזו שמסרבת כרגע לנסות להקים בית בישראל וגם לזו שכורעת תחת נטל גידול הקטנטנים. הסיפור שלך מוכיח לכולנו, שלעולם נישאר בתפקיד ההורים גם כשילדינו יעברו את גיל ה20 ואף יקימו משפחה משלהם.
כאן נשאלת השאלה: מה תפקידנו כהורים מול ילדינו הבוגרים כשהם עצמם כבר הורים או בדרך להיות כאלה?
אם בגיל ההתבגרות אנו מדברים על שיח בוגר ושיתופי מתוך כבוד אמתי ליכולתו של המתבגר להבין מורכבות מה היא, הרי כשמדובר בילדינו המבוגרים, על אחת כמה וכמה שעלינו לראות אותם כשותפים ושווי ערך מבחינת המשאבים האישיים, יכולת החשיבה, האבחנה, הרגישות ומציאת הפתרונות.
אם בגיל ההתבגרות אנו מרשים לעצמנו להתערב כשצריך, הרי שבחיים הבוגרים של ילדינו עלינו לכבוש את עצמנו ולגלות מעורבות, אכפתיות ורגישות בכדי לתת את מלוא הכבוד והאמון לאדם שאנו כה רוצים שינהל את עצמו היטב.
בתך הצעירה מדברת על ה"סרט" שהיא רואה ואולי גם חיה בתוכו במידת מה, בהיותה חלק מהמשפחה, אך כלל לא בטוח שאי רצונה להיפגש נעוץ בסיבה זו. הקושי של אחותה יכול להיות כיסוי לסיבות שונות לחלוטין, שאינן קשורות כלל בגידול ילדים והשלכותיו.
בהנחה שלא כך הם פני הדברים, ובאמת היא מתכוונת למה שהיא אומרת, ייתכן שהנחות היסוד שלה, הגלויות והנסתרות הן:
- גידול ילדים קטנים היא משימה קשה שפוגעת בשמחה ובזרימה של החיים.
- גידול ילדים קטנים וצפופים עשוי לפגוע בזוגיות של ההורים.
- אם אתחתן ואלד ילדים, גם אני אכנס ל"סרט" הזה.
בהנחות היסוד הללו יש שני כשלים לוגיים דומים: "הכללה" ו"חיבור מקולקל". ונבחן את הדברים: האם העובדה שאחותה מותשת ומתוחה מחייבת שגם היא תגיע למצב זה? גידול ילדים קטנים היא משימה קשה שפוגעת בשמחה ובזרימה של החיים?? (כן, להחליף את סימן הקריאה שלה בסימן שאלה). מי מחליט מה יקרה בזוגיות שלהם – הם או האתגר שבגידול הילדים? האם לא ניתן למנף את השותפות הקדושה בגידול הילדים לחיזוק הזוגיות? וכאן מגיע "החיבור המקולקל" – "אם זה קרה לאחותי – זה חייב לקרות גם לי." מי אמר?
אם יש לך קשר ושיח טובים איתה, ויש לך כאימא וכאימה את התכונות והיכולות לדבר איתה בגובה העיניים מתוך ראייתה כאישה בוגרת, עצמאית ומודעת לעצמה, אני מציע לך לבדוק איתה את הנקודות הבאות:
מהן תפיסותיה לגבי קושי בחיים? (דבר שיש להימנע ממנו בכל מחיר/הזדמנות לצמיחה/מבחן למידת המחויבות שלנו לערכים וכו')'
מה משפיע על חיינו, האירוע או הפרשנות שלנו לאירוע? (וכאן המקום לדון בדוגמאות מחייך ומחייה)
האם המציאות המורכבת (והשמחה) של משפחה ברוכת ילדים מכריחה עייפות, תשישות, זוגיות מקרטעת וחוסר שמחה?
לבחון איתה את העיקרון של "חיבור מקולקל", ולהראות לה כיצד ברוב חייה היא לא מאמינה לו (דוגמאות: אם העולם החברתי שלה טוב – היא לא מאמינה שיתעלמו ממנה או ינדו אותה או שלא תהיה לה יכולת להתמודד במצב כזה, כמו שקורה לפעמים לאחרים. אם הלכה לאקדמיה – לא מאמינה שאין לה סיכוי להצליח כמו אחרים שמאמינים כך ומוותרים מראש. אם יש לה רישיון נהיגה – היא לא האמינה שלא תעבור טסט או שלא תצליח להשתלב בתנועה כמו אחרים שכלל לא ניגשים ללימודי נהיגה)
אחד התפקידים שלנו כהורים להורים, הוא לקחת חלק מסוים בגידול הנכדים ובעיקר להפגין שמחה ואושר על כך שזכינו לנכדים ולהרחבת המשפחה ואנו שמחים להשקיע גם אם קשה ולא תמיד נוח במצווה הגדולה הזו – לגדל ילד בישראל ולהיות שותפים לבורא עולם בגידול ופרנסת בריותיו. אני בטוח שגם אתם שותפים למחשבה זו גם במעשה, ואתם שמחים ומחפשים כל הזדמנות "להסניף" את הנכדים, ואם צריך גם לשמור עליהם, לקלח, להלביש ולהאכיל אותם ורואים את הבלגן שהם מסדרים לכם בבית כאי סדר חיובי ביותר. ההסתכלות וההתנהגות שלכם חשובה מאין כמותה להטמעת התפיסה בבית ובמשפחה ש"ילדים זו שמחה".
שתזכו להרבה נכדים ונכדות משתי בנותיכם!
נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il
יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:
אולי דבריה של בתך נובעים מתפיסה מסוימת של חיי הנישואין, ואולי זהו רק "כיסוי" לסיבה האמיתית. חשוב לשוחח איתה, ובמידת הצורך להפנות לסיוע מקצועי.
שני דברים עולים משאלתך:
1 – הסתכלותה של בתך על מציאות חייה של אחותה מעידה, אולי, על ראיה מעט "צרה" ללא אפשרויות בחירה, כלומר: נישואין = ילדים ללא "תכנון" " שליטה" או חשיבה האם זה מתאים כרגע? האם זה הזמן הנכון ? וכ"ו , מבלי להתייחס לצד ההלכתי שבעניין זה, מבחינה רגשית "הסרט "הזה נראה לה כרגע מעייף, עמוס, טורדני ולא ניתן " לבחירה ", ולכן המסקנה הטבעית היא להימנע מכך….
2 – יתכן שחייה המורכבים של אחותה הוא "תירוץ " להימנע כרגע מהכרויות למציאת בן זוג לחיים…ואולי קיימת סיבה אחרת להימנעות הזו ?
מומלץ כהורים לשוחח עם הבת ולנסות להרחיב את הראיה שלה , כך שתבחין בכך שיש עוד אפשרויות לחיי נישואין ולא כולם חיים באותה הדרך …
במידה ואתם מודאגים כדאי להפנותה לאיש מקצוע.
טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il