תגית: נישואים

מעורבות או התערבות

כולנו חולמים על קשר כל כך קרוב עם ילדינו עד שבתקופת הדייטים נהיה אנו, ההורים, הכתובת הטבעית עבורם להתייעצות. ברוב המשפחות, זהו חלום שכדאי להתפכח ממנו. מבחינה מסויימת – טוב שכך. אם בננו מתלבט בגלל החסרונות של בת זוגו, הוא יעדיף לספר על כך למישהו רחוק יותר. אם הוא יחליט לצרף אותה למשפחה – הוא בודאי ירצה שנלמד לאהוב אותה, בלי לדעת על החסרונות שהפריעו לו.

מה, בכל זאת, המקום שלנו כהורים?

א. לתת חוות דעת כלליות וחיוביות.

כלליות – להגיד: התכונה הזאת והזאת חשובה לדעתנו. ולא – האם יש לה את התכונה הזאת והזאת?

חיוביות – לא להגיד "כדאי לך לברוח מבחורות רעשניות", אלא – "נראה לנו שבחורה שקטה תתאים לך". לא "אל תיקח בחורה שלא יודעת מה היא רוצה ללמוד" אלא "תזכור איזה יתרון יש בבחורה שכבר גמרה ללמוד ועובדת" (כל אלו דוגמאות בלבד ולא הבעת דעה).

ב. ילדינו לא צריכים לשמוע לנו כי אבא ואמא אמרו. עלינו להתייחס אליהם כאל כל מבוגר אחר ולנמק את דעתנו. כשנסביר להם מדוע אנחנו חושבים כך ולא אחרת, לא רק הבן שלנו יקשיב לנו יותר אלא גם אנחנו נרוויח, כי נצטרך לבחון את מחשבותינו והרגשותינו, ולא לדבר רק מתוך תחושות בטן, או גרוע מכך – מתוך פחדים ודעות קדומות.

ג. כשאנחנו רוצים להשמיע דעה, נזכיר תמיד לעצמנו: השאלה היא מי בת הזוג המתאימה לבן שלי. לא באיזו כלה ומחותנים אני אוכל להתפאר.

ד. זכותנו לדבר. זכותנו לבקש מבננו להקשיב לנו. אבל הרבה יותר טוב מלדבר הוא לשוחח. לשאול. להתעניין. לא רק במי מדובר, אלא במה שילדנו גילה על עצמו. על בגרותו, גבריותו, העדפותיו, יכולותיו, דרך הקשר הזה. הוא ישמח שנגלה גם אנחנו עד כמה הילד הקטן שלנו התפתח. אם רק נקשיב בענווה, ולא נחשוב שעל כל משפט שלו מוטל עלינו לתת תגובה מחנכת – תהיה לנו שיחה טובה בע"ה.

ה. גם אם לא מתייעצים אתנו – עדיין יש לנו מה לומר בתחום. נמליץ בחום ללכת להתייעצות כשצריך (ומתי לא צריך?), נמליץ על כתובת מתאימה, ואף נציע לשלם כשמדובר בייעוץ מקצועי.

ו. אפשר לבקש במפורש: מי שתהיה אשתך תכנס למעגל המשפחתי הקרוב ביותר. קשה לנו לראות בחורה זרה ומיד להתקשר אליה. לכן, בבקשה, תביא אותה הביתה עוד לפני שאתם מחליטים ביניכם בחיוב. זה יכבד אותנו, שנוכל להתרשם, וגם ההתקשרות אליה תהיה יותר הדרגתית וטבעית.

ז. מותר לנו להמליץ על עצמנו. על טביעת העין שלנו, נסיון החיים שלנו, ועל האהבה והקירבה שלנו אתך, בננו, שבזכותה נוכל לתת לך עצה טובה. אבל – שתי תזכורות: כשמגזימים בהמלצה עצמית זה מריח כמו גאווה, וגם – כשאנחנו מציעים את חוות דעתנו, זאת רק חוות דעת. לא כפיה מעשית או רגשית.

ח. מעורבות בקשר שנבנה אצל ילדינו, היא לא רק לקבל עידכונים ולהביע עמדות. כשבִּתנוּ נפגשת עם בחור שמוצא חן בעיניה, נרבה בחיזוקים חיוביים לאישיוּת שלה ולמראה שלה. כך נעזור לה להגיע לפגישות שמחות ומוצלחות. נוכל גם לעזור לה אם נקנה לה בגד חדש, תכשיט או מערכת איפור. נוכל להציע לבננו כסף כדי שיוכל להזמין את הבחורה לאכול בחוץ. אם הוא עסוק יותר מאתנו, נדאג אנחנו לנקות מבפנים ומבחוץ את הרכב שבו הוא יבוא לאסוף אותה. אם הם כבר בשלב של לעשות פיקניק ביחד – נוכל לעזור לו או לה להכין משהו טעים.

ט. לפעמים אנחנו רוצים מעוּרבוּת לא בשביל הבן אלא בשבילנו. נראה לנו שיש פה הזדמנות להכניס צבעים עזים וסיפורים רומנטיים לחיינו מלאי השגרה. את המנגינה הזאת כדאי וצריך להפסיק. יש הרבה דרכים להכניס עניין לחיינו, או יותר מכך – לגלות את הענין שכבר קיים מתחת למעטה השגרה. הדייטים של הבן שלנו לא אמורים לפתור לנו את הבעיה שלנו. יש לו זכות לפרטיות, ולנו יש הזדמנות לגבור על הסקרנות.

י. המצב הקשה ביותר הוא כשההורה משוכנע שהבן שלו עומד לעשות שגיאה חמורה. במצב כזה, אתה, ההורה, זקוק להכוונה צמודה. ראשית כדאי לבדוק מהיכן נובעת הוודאות שלך. אולי לא ממקומות ענייניים. שנית כדאי לבחון את מצב מערכת היחסים שלך עם הבן שלך. אולי זאת מערכת יחסים שבה דיבור יוכל לעזור, אולי זאת מערכת יחסים שבה דיבור לא יועיל, ואולי הוא אפילו יזיק. עלינו לדעת, שהאחריות שלנו היא רק על מה שבידינו. על כל השאר לא נותר לנו אלא להתפלל.

מעוּרבוּת היא מילה שמציינת רצון הדדי לקשר. התערבוּת היא מהלך חד צדדי. יהי רצון שננהג כלפי המתבגרים שלנו ברגישות ובכבוד, וכך נזכה, שהם ישתפו אותנו בחייהם, במקום שננסה להידחק לשם בכוח.

הרבה שמחות!

טל רחמני

הרבנית טל רחמני מלמדת במדרשת "מעמקים" ובמכללת אפרתה

פותחים שולחן – לפרשת בראשית

טוב מאוד? – בתום ששת ימי הבריאה אלוקים מסתכל על מעשה ידיו ומסכם בסיפוק – "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (א,לא). קצת מפתיע, לא? כשאנחנו מסתכלים על העולם שלפנינו, מה שנגלה לעינינו רחוק מאוד מלהיות מושלם.  מלחמות ואסונות, מחלות וסכסוכים, ייסורים וסבל. אני מכיר כמה אנשים שהיו נותנים לעולם הזה מספיק בקושי… ממה נובע הפער ומי אחראי לו?  מתי וכיצד זה אמור להשתנות?

שבת – "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (ב,ג) – "שבת היא דבר גאוני", אמר לי פעם מישהו, "אם היא לא היתה כתובה בתורה – היה צריך להמציא אותה". אלא שלא כולם מרגישים ככה. יש כאלו שעבורם זהו יום מעיק של הגבלות ואיסורים ("אוף, מתי כבר יוצאת שבת?! אין פייסבוק, אין סלולארי ואפילו לנסוע לעשות שופינג עם חברות אי אפשר…"). מהי שבת בשבילך? מה היא נותנת לך?

הנחש – "והנחש היה ערום…ויאמר אל האישה" (ג,א). אילו טכניקות פיתוי ושכנוע אתם מזהים אצל הנחש הקדמוני? מה מתוך זה מצלצל לכם מוכר בהתמודדויות שלכם? האם יש עוד קווי דמיון בין החטא הראשון בהיסטוריה לבין נפילות שלנו היום?

לבוש – "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (ג,כא). "הבגד עושה את האדם", אומר הפתגם, ובאמת בגדים, עבורינו, הם כבר מזמן לא משהו שנועד רק לשמור מפגעי מזג האוויר. תעשיית האופנה היא אחת החזקות בעולם, ובני אדם משקיעים זמן למכביר וסכומי עתק רק כדי להיראות טוב ולהופיע בפומבי בצורה מרשימה.

מה המקום שהלבוש תופס בחיים שלך? מה היחס בין איך שאת/ה מתלבש/ת לאיך שאתה מבפנים?
עד כמה השיפוט שלך כלפי אנשים תלוי בהופעה החיצונית שלהם?

לזוגות נשואים

א. "לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו" (ב,יח). באילו תחומים בחיים אתם 'עזר' אחד לשני, ובאילו תחומים אתם 'כנגדו'? (נקודה למחשבה – האם הניגודים ביניכם הם דברים שאין ברירה אלא ללמוד איך 'להסתדר' איתם, או שאתם מסוגלים לראות בהם מקור להפריה הדדית ואיזון בתוך הבית?).

ב. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו" (ב,כד). עד כמה התנהגויות שלכם הם תולדה של מה שראיתם/הורגלתם בבית ההורים? אילו דברים מתוך מה שראיתם תרצו לאמץ ומה תעדיפו לעשות אחרת?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת בראשית

פ"ש חינוך לפרשת בראשית

פינת הרב גודמן: הצעת נישואין בנוכחות קבוצת חברים




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הבן אינו מספיק בוגר להתחתן

שאלה: הבן שלי – בן 19 – הכיר מישהי, ומעוניינים להתחתן. אנו מרגישים שהוא לא מספיק בוגר, ובכלל בעל אופי לא יציב. הוא כל הזמן משנה את דעתו בכל מיני נושאים. אנחנו חוששים מאד מהחלטה זו. איך להתייחס ומה לעשות?

תשובה: משאלתך משתמע שמדובר בהיכרות קצרת טווח, בהחלטה מהירה, שעמידותה לא נבחנה במבחן הזמן. מלבד זאת, מצוין בשאלה שהבן מתאפיין בהחלטות מהירות ולא יציבות. נראה, אם כן, שיש מקום לחששותיכם מהחלטה כה משמעותית, שנראית כחסרת בסיס יציב. עם זאת, ואולי בין השורות, משתמע שאתם גם חוששים מלצאת בגלוי נגד ההחלטה, שמא הוא יידחף לצעד פזיז חד צדדי.

נראה לי, שזכותכם וחובתכם כהורים להביע את עמדתכם, שהתהליך מהיר מדי, מצריך ביסוס, אולי מוטעה, ואין להיחפז. אמירה זו צריכה להיאמר מהמקום ההורי היציב, השוקל, המאוזן, לא מהמקום המתרגש/כועס/מטיף/מתעצבן וכד'. לא לצאת בהכרזת סירוב מוחלט ודחייה, ולהוכיח לבן עד כמה הוא צעיר פזיז ולא רציני, אלא להזמין לשיקול דעת, לשיחה, לשאול שאלות מעשיות, להעלות שיקולים שונים. חשוב שהבן ירגיש שאתם פונים דווקא אל המקום הבוגר שבו, ומזמינים אותו לחשיבה אחראית.

אני מניחה שפגשתם גם את 'בת הזוג'. חשוב לא לשדר כלפיה הסתייגות על בסיס אישי. תנו לה הרגשה טובה, כדי שהיא תבין ותחוש שהסירוב הוא על רקע ענייני ולא כלפיה.

מלבד זאת, אפשר למפות את סביבתו של הבן, ולזהות דמות בוגרת ויציבה הקרובה אליו, ויכולה להיות 'כוח עזר' להורים להאיר את עיניו ולכוון אותו להחלטה שקולה.

בשורה האחרונה, אם בת הזוג היא בת טובה וראויה, ובוגרת נפשית יותר ממנו, והם עומדים על דעתם בכל תוקף, ונראה שלא ניתן למנוע את המעשה, כדאי ללוות אותם בברכת הדרך, להתפלל שתהיה סייעתא דשמיא, ולהשתדל לעזור להם כמיטב יכולתכם – הם בוודאי יצטרכו לכך…

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית