תגית: נשירה

ילד מושעה בבית

שאלה: יש לי ילד בן שבע עשרה. אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא השקיע בלימודים השעו אותו מהישיבה התיכונית. כבר שבועיים הוא נמצא בבית ולא נראה שזה מפריע לו. הוא קם מאוחר, מעביר את זמנו מול המחשב או הטלוויזיה ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים איך להזיז את העניינים. מה כדאי לעשות?

תשובה: השעיה מהישיבה היא מסר חזק מאד. לעיתים קרובות המסר הזה בכוחו לשבור את התלמיד. בהנחה שהבחור הגיע למצבו הקשה בישיבה בגלל קושי בתפקוד, ההשעיה (או במקרה הזה: הסילוק) בודאי מעצים מאד את הקושי.

כמו תמיד, אבחון נכון של הבעיה הוא שלב חשוב ביותר בהגעה לפתרון. למה הוא לא השקיע בלימודים? קשה לו יותר מחבריו? הוא מוטרד מבעיה מחוץ ללימודים ואינו מצליח להתרכז? הוא התרגל לא לעבוד ואין לו כח? מה מצבו הרוחני? האם יש לו מוטיבציה רוחנית?

לאחר שעניתם על השאלות לעיל, צריך לעבור לתחום אחר: מהן נקודות החוזק שלו? האם הוא הצליח להביא אותן לידי ביטוי בבית הספר? האם יש משהו שמביא לו סיפוק/שמחה בחייו?

השלב הבא הוא לקיים שיחה. את השיחה צריך 'להזמין' מראש ולא 'ליפול' עליו. רצוי לצאת יחד למסעדה וליצור אוירה נעימה לשיחה. בשיחה צריך להגדיר מטרות. "באנו לשוחח על הבעיה שאתה לא נמצא במסגרת של בי"ס, ומטרתנו להגיע בסוף השיחה לפיתרון מוסכם". חשוב שלא להטיף מוסר בשיחה זו אלא להגיע ביחד איתו לתשובות על השאלות לעיל.

לאור התשובות שיתגבשו בשיחה אפשר לחשוב על פתרונות: בי"ס/ישיבה אחרת, מסגרת אקסטרנית (יש תוכניות ממוסדות כמו פרוייקט היל"ה ויש בתי"ס אקסטרניים). לאחר בחירת המקום החדש צריך להטיל עליו משימות מוגבלות בזמן: "עד ליום ___ אתה מברר מה צריך בשביל להתקבל ל____ ומסדר לעצמך ריאיון במקום החדש"

מה צריך לעשות בכדי שהפעם נצליח? לפעמים צריך אבחון של קשיי למידה, לפעמים צריך להעמיס מעט משימות ולבנות אותן בהדרגה וכו'. באיזה מקום חלופי תוכל להביא את נקודות החוזק שלך לידי ביטוי? חשוב לסיים את השיחה באווירה טובה ובהבעת אמון שזה יכול להצליח, ושאתם ההורים מגוייסים למשימה אך האחריות הראשית היא עליו.

יצויין שחובת הרשות המקומית לסייע במציאת מקום לימודים חלופי. כמו כן עד למציאת המקום החלופי, בית הספר שבו הוא למד אחראי עליו. הצעות ומקומות חלופיים וכן התהליך כולו יכולים וצריכים להיות מלווים על ידי עובדי ה'ביקור הסדיר' של הרשות המקומית במקום מגוריכם. ע"פ החוק כל ילד עד גיל 18 מחוייב בהימצאות בתוך מסגרת לימודית. תפקידם של עובדי ה'ביקור הסדיר' הוא לדאוג לכך.

בשלבי הדיון צריכה להיות אלטרנטיבה שמונחת על השולחן : יציאה לעבודה. חשוב לזכור: הזכות ללמוד בבית ספר עד גיל 18 היא מתנה שהחברה מעניקה לצעיריה. הם פטורים מחובת הפרנסה האישית שלהם, פטורים מתשלום מיסים ובמקום זאת הם זוכים למימון נדיב מצד המדינה וההורים. חוסר הימצאות במסגרת לימודית מהווה ויתור על המתנה וממילא מחייבת השתתפות ונשיאה בעול. אין סיבה שההורים יחזיקו ויממנו חיי בטלה של הבן שלהם.

לא תמיד צריך להציב את האלטרנטיבה הזו בתחילת הדיון ולפעמים אפשר לוותר עליה בכלל. אבל, אם הבן מתעקש שלא ללמוד ולא להצטרף לשום מסגרת לימודים, נכון לדרוש ממנו ולסייע לו במציאת מקום עבודה.

"הבטלה מביאה לידי חטא". חשוב להתרחק ממנה. גם אם יציאה לעבודה תפגע בדימוי שלו (שהוא עובד במקום ללמוד), בטווח הארוך היא תחזק אותו ותמנע נפילות מיותרות. גם כאן צריך לחפש מקום עבודה מתאים לאופי וליכולות שלו. רצוי מאד שזה יהיה מקום עבודה בשעות הבוקר-צהריים ולא עבודת ערב-לילה. בעבודת ערב – לילה הוא שוב עלול להסתבך בסדר יום לא בריא מבחינה נפשית.

בהצלחה!

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

נשירה מבית הספר

נשירה - והלאה?

נשירה מבית הספר איננה תופעה רחבת-היקף בקרב הציבור הדתי אבל למשפחות שילדיהם – בדרך כלל בנים – שוקלים לעזוב את הלימודים אין נחמה סטטיסטית. אדרבה, בקרב ציבור אשר רואה ערך נעלה בישיבה על ספסל הלימודים, הנשירה נתפסת כדבר חריג ומביך, וזאת מעבר לנזק שהיא גורמת לתלמיד עצמו.

נשירת תלמיד מבית ספר הינה מקור של חרדה להורים ממספר סיבות. במישור החינוכי, הם דואגים לעתיד החינוכי והמקצועי של הילד. מכונן בתוכם פחד שאם הילד לא ילך לבית הספר, כל שיוכל לעשות בעתיד הוא למכור עפרונות בתחנה המרכזית. הורים מודעים לתחרות שקיימת בשוק העבודה ולחשיבות של תארים אוניברסיטאיים, על אחת כמה וכמה תעודת בגרות, כדברים אשר גם אם לא מבטיחים הצלחה מקצועית, בהחלט תורמים לה.

אולם, מעבר לחששות אלו – שהרי שכולנו מכירים אנשים אשר לא סיימו תיכון או שאין להם חינוך פורמלי מעבר לתיכון ובכל זאת מאד מצליחים בחיים – הורים חרדים לגבי מה הילד יעשה באותן שעות בהן שאר הילדים יושבים נמצאים בבית הספר. הורים חרדים מהאפשרות כי ילדיהם יתחילו לבלות ברחובות, יתערו בחברה "לא טובה" ובסופו של דבר יתדרדרו לסמים ולפשע. אכן הניסיון מלמד כי לעיתים חששות אלו מוצדקים.

נשירה מבית ספר איננה מתחילה ביום אחד אלא הינה סופו של תהליך הנמשך חודשים אם לא שנים. כאשר נער מגיע למצב של נשירה כבר קשה מאד לעזור לו. לא רק שהוא בדרך כלל נמצא בפיגור משמעותי בחומר הלימודים, אלא שהוא גם הגיע למצב של ייאוש, פקפוק ביכולתו ללמוד ולעמוד במשימות החינוכיות ונהיה עצוב ואף מדוכא.

עם זאת, הורים יכולים לזהות סימנים מוקדמים לנשירה כמו ירידה בהישגים לימודיים, איחורים והיעדרויות רבים, אי הכנת שיעורי בית, אדישות  כלפי בית הספר, תלונות רבות על מורים והתחברות לילדים אחרים אשר מתקשים גם הם בלימודים או אשר בעצמם כבר נשרו. כמו כן, ילדים המרגישים את עצמם מנוכרים מבית הספר וממטלות לימודיות הינם בסכנה של נשירה.

ילדים לא נושרים כי טוב להם בבית הספר או כי  הלימודים ממלאים אותם בסקרנות וסיפוק. נושרים רבים הינם בעלי ליקויי למידה כגון דיסלקציה, בעיות שפה, קשיים בהבעה בכתב או קשיי קשב וריכוז. עבורם החוויה הלימודית הייתה רצופה תסכולים בגלל הקשיים בעמידה בקצב של הכיתה, בהגעה להישגים להם הגיעו שאר הילדים, חוסר העמידה בציפיות של ההורים שלהם ואף אי יכולת לעמוד בציפיות שלהם מעצמם. ילדים אלו חשים כי אין הם מצליחים להגיע לשליטה על המסגרת החינוכית – דבר שגורם להם מועקה – ועל כן הם מחליטים כי הדרך היחידה שהם יכולים להרגיש מידה מסוימת של שליטה, היא פשוט לברוח מבית הספר.

לעומת ילדים עם קשיי הלמידה, סוג אחר של ילדים הנושר מבית הספר הם ילדים עם מועקות רגשיות שאינן קשורות ליכולתם הלימודית כי אם ליכולתם לגייס את כוחות הנפש הנדרשים על מנת לעמוד בתסכולים הרגילים של בית הספר, בדרישות של זמן ומאמץ, בכישלונות שכמעט כל תלמיד נוחל מדי פעם ובתחרות מול ילדים אחרים. מצבים שכאלו יכולים להיגרם מכך שהילד נתון ללחצים רבים בעקבות אירועים או התרחשויות במשפחה – אובדנים, התעללות, מאבקים קשים בין ההורים – או בשל חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך או דיכאון.

הנשירה קיימת גם בקרב ילדים הבאים ממשפחות אשר אינן מעודדות את ילדיהם לסיים את התיכון ולהגיע ללימודי המשך. נדמה כי כיום חלה ירידה משמעותית במספרן של משפחות שכאלו אם כי הסטטיסטיקה עדיין מצביעה על שיעור נמוך יותר לזכאות לתעודות בגרות בישובים הנחשבים "חלשים" יותר.

אז מה לעשות?

כמו ברוב הבעיות האחרות של ילידם, המפתח לטיפול מוצלח נעוץ בזיהוי מוקדם. חובה על הורים להיות מעורים בנעשה עם ילדיהם בבית הספר ולעקוב אחרי ההתקדמות שלהם. כאשר ילד מתקשה בלימודיו, אין לתלות את זה בכך שהוא "עצלן" או בכך שהמורה "לא בסדר". יש תמיד לוודא אם אין לילד קושי בלמידה ואם קיימת דרך אחרת ללמד, ואפילו לחשוב להעבירו לבית ספר אחר המתאים לו יותר.

יש להיות זהירים וערים לסימנים מוקדמים של עצבות או דיכאון אצל ילדים. ניתן לזהות מצבים שכאלו על ידי שינויים משמעותיים בהרגלים ובחיים היומיומיים של הילדים בתחומים של אכילה, שינה, עצמאות, מצבי רוח ויחסים עם בני משפחה.

במקרים שבהם ילדים נמצאים על סף הנשירה או כבר נשרו, יש להיזהר מביקורתיות יתר. הילד יודע שזה לא בסדר ושאתם מאוכזבים. הוא לא צריך לשמוע את זה עוד מאתיים פעמים. בראש וראשונה הוא זקוק לאהבה, הבנה ותמיכה. תמיד אפשר להשלים בגרות אחרי הצבא. יש להיזהר שלא לגרום לילד להתרחק מהמשפחה ולהסתבך עם אותם הדברים הנמצאים ברחוב.

יש לזכור כי יש ילדים אשר אינם בנוים ללימודים בבית הספר או שאין להם את הבגרות הנדרשת על מנת לשבת בבית הספר, לעמוד בדרישות ולהתמודד עם התסכולים. יש לזכור כי חלק מילדים אלו לוּ היו חיים לפני 1000 שנה, בתוך חברה עם דרישות וציפיות אחרות, היו מצליחים. יש לעודד ילדים אלו למצוא את התחום שבהם הם יכולים להצליח.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

סולק מהלימודים ונמצא בבית

שאלה: בני בן שבע עשרה. אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא השקיע בלימודים השעו אותו מהישיבה התיכונית. כבר שבועיים הוא נמצא בבית ולא נראה שזה מפריע לו. הוא קם מאוחר, מעביר את הזמן מול המחשב או הטלוויזיה ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים איך להזיז את העניינים. מה כדאי לעשות?

תשובה:

גילאי 16-17 הם גיל עצמאי למדי ויהיה קשה "לשנות לנער את הראש', בטח לא בכפייה. הפיתרון תלוי הרבה במערכת היחסים שנבנתה עם הבן במשך השנים ובאווירה בבית, האם יש שיח איתו? האם יש אמון? האם יש במשפחה אווירה של 'ביחד' ושיתוף. תשתית כזו מהווה מענה לחלק ניכר מן השאלות.

אני מניח שבמשך הזמן ניהלתם עימו שיחות, כמו בוודאי אנשי החינוך בישיבה שבה הוא למד, ולמרות זאת בחירתו הביאה אותו למצב של בטלה. אינני חושב "שזה לא מפריע לו". כל אדם בריא, קל וחומר נער בריא עם מרץ נעורים, איננו מוצא סיפוק ב'לא לעשות כלום'. ה'לא כלום' הזה נמאס די מהר, ודרך כלל מחפשים לעשות משהו. לכן אפשר להשתמש בעיקרון של 'מוטב לחלל שבת אחת בשביל שישמור שבתות הרבה…' ולומר לו בפה מלא 'שא בתוצאות של בחירתך'. זה ייקח חודש, והוא יחל לחוש אי נחת, מיאוס ושעמום ואז יקבל על עצמו לחזור ללימודים. אם כך יקרה, תודה לה'.

אבל לא אצל כולם ולא תמיד זה עובד.

לכל אורך הדרך חשוב לשדר לנער שיש לו אחריות ומחויבות למעשיו ולבחירתו, כמו גם גבולות במרחב הבית והמשפחה שהוא כחלק מהמשפחה מחויב להם. אני מכיר חקלאי שיש לו שישה בנים. מידי פעם נשלח אחד מבניו מהישיבה הביתה בגלל בעיות דומות. הוא לא התלבט בשאלה מה מותר לעשות או לומר לנער, אלא בחמש בבוקר העיר את הנער לעבודה בחממות בטיעון פשוט "אני עובד קשה להקנות לך תורה, יראת שמים והשכלה ומוכן למסור את נפשי ועמל יומי על כך, אך אם אתה לא מעוניין בכך, הטה כתף לפרנסת הבית וצא לעבודות היום הרי אתה 'גבר'…" וכך עבד עימו משחר ועד ערב. באמירה כזו הציב האב גבול (אין סטלבט ועצלנות), כיבד את 'החלטת' הבן שלא ללמוד וגם המשיך לשדר לו ציפייה לתפקד כמו 'גבר' (יכולת ומסוגלות). לא לכולם יש חממות אבל לכולם יש גם מלאכות בבית שיהיה נכון להטיל על הנער אחריות לבצען כדי לסייע להורים שעובדים קשה לפרנסת הבית לפני שהוא מתיישב מול המחשב והטלוויזיה ('קודם עושים מה שצריך. אחר כך, מה שרוצים…'). לא כדאי להציג זאת כעונש אלא כתרגום לבחירתו הוא. המטרה בכל זה הוא לעזור לו להבין את משמעות הבחירה שלו והשלכותיה. גם אם "לא בא לו" ללמוד, לא נקבל אותו כחלש אופי ועצל אלא נדרוש ממנו להיות 'גבר', להמשיך לשאת באחריות ולהתגבר על הקושי.

כשרעיונות יצירתיים כאלה לא עוזרים, כדאי לנסות להבין היכן נעוץ שורש הבעיה. ניתן להתייעץ עם הצוות החינוכי שלו בישיבה. במידה ומזהים מצב דיכאוני או רגשי קשה כדאי לפנות לייעוץ לקבל סיוע.

הרב יאיר גנז, ראש אולפנת נווה דקלים, גבעת וושינגטון

עוד בנושא:

זרקו את הבן מן הישיבה / רבנים ואנשי מקצוע משיבים על שאלות חינוכיות. בננו נזרק מן הישיבה בעקבות התנהגות שאינה הולמת. האם לגלות כלפיו אמפתיה או להצטרף לביקורת של הישיבה?

התמודדות עם נשירה ממסגרת ובטלה

אנו מתנצלים על איכות הסרט, שצולם לפני כמה שנים ושופץ לאחרונה.

 

עוד בנושא נשירה:

וידאו: בני נוער ברחוב – עוזבים מסגרת לימודית או מבלים שעות רבות ברחוב / הרב פנחס רובינשטיין. איך להתייחס לתופעת נשירה מבית הספר? איך להתמודד עם כח המשיכה של הרחוב ועם הימצאות הילדים שלנו בפאבים? הרב פנחס רובינשטיין מדבר מנסיון אישי ביצירת קשר והגשת עזרה לנוער שנמצא…

אודיו: "הורות והתבגרות": נשירה מבית הספר / הרב אלישע אבינר ואריאל סוקולוף. מי באמת נער בסיכון? ילד בסיכון זה רק נער שנשר? שעומד לנשור? נער שכבר מעשן סמים? על הרצף של נוכחות ותמיכה הורית ונקודת המשבר.

אודיו: כיצד למנוע את הנשירה מבתי הספר? / הרב אלישע אבינר והרב דוד סמסון. האם ניתן למנוע את הנשירה? ואם הילד נשר – האם יש לכך פיתרון?

אודיו: הורות והתבגרות: נוער הגבעות / הרב אלישע אבינר, הרב דודי דודקביץ' והרב יונה גודמן . הבנת תופעת נוער הגבעות. מה ההשלכות החינוכיות? מי הם נוער הגבעות? יש להם דמות המלווה והמכוונת את דרכם? האם התופעה הזו חיובית או בדיעבד? האם יש שם זרם אידיאולוגי ייחודי,…

נשירה מבית הספר / ד"ר דניאל גוטליב. נשירת מתבגרים מבית הספר אינה מתרחשת באופן פתאומי. זוהי תופעה שיש לה סיבות רבות. כיצד מונעים אותה, וכיצד מתמודדים אתה לאחר שהיא מתרחשת?

סולק מהלימודים ונמצא בבית / הרב יאיר גנז. לעיתים נער מתבגר לא מוצא את עצמו במסגרת התיכונית, ובעקבות זאת מושעה או מורחק מבית הספר. מה עושים עם נער כזה שרובץ בסלון, ללא שאיפות וללא יוזמה? על חינוך לאחריות…

עוד עם יהודית שילת בלב אבות:

חינוך ילדים כמקור למתח זוגי / יהודית שילת. האב נוקט בדרכים נוקשות בחינוך הבת המרדנית, האם משוכנעת שצריך להתגמש ולדבר עם הבת באופן רך יותר. הפער בין הגישות השונות גורם למתח בין בני הזוג. איך על האם להתנהג?

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק ב

חינוך למתבגר : בחירה נכונה בחיים


לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 .

לחלק א:  להיאבק נגד הנשירה הסמויה חלק א

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים  לחצו כאן.

לאתר של ד"ר אבולעפיה

דר מיכאל אבולעפיה על נשירה סמויה

 

עוד עם ד"ר מיכאל אבולעפיה:

חינוך להכרח ולחופש – חלק א

חינוך להכרח ולחופש – חלק ב

חוצפת המתבגר – איך להתחבר לנער מתבגר? הדרך להתמודד עם החוצפה – כדרך להתחבר אליו

חינוך למתבגרים – חלק א: בחירה נכונה בחיים – איך מחנכים את הנוער לבחור מתוך הרצון הפנימי שלו, ולא רק מהשפעות חברתיות? כמה עקרונות להעביר לנער כדי שיוכל לקבל בחירה נכונה בחיים.

חינוך למתבגרים – חלק ב: חינוך להכלה והיכלות לבחור – איך מעודדים בנער יכולת הכלה? איך עוזרים לו לבנות כוחות נפשיים להתמודד עם מציאות קשה, ולראות את הטוב מתוך מציאות חשוכה? איך נעזור לו לשכלל את ההבנות שלו?

שילוב הומור בחינוך – שילוב הומור בחינוך ככלי להתנהלות מול הילדים במקום הכלים 'הישנים' של הטלת מרות. התוצאות מפתיעות.

זרקו את הבן מן הישיבה

שאלה:

בני למד עד לפני חנוכה בכיתה י' בישיבה תיכונית. עם היציאה לחופשה נכפתה עלינו "חופשה" ללא הגבלת זמן. בננו נזרק מהישיבה. אינני יכול לומר שאני מופתע. קיבלנו כמה וכמה אזהרות על התנהגות שאינה הולמת. הוא מגדל שיער, מסתובב עם בנות, מעשן, רואה סרטים בפלאפון באופן לא מבוקר, ולא עסוק בלמידה. בחודשים האחרונים ניסינו לדבר על ליבו לא פעם ולא פעמיים אולם שום דבר לא זז. כעת מסתיימת חופשת חנוכה, איננו יודעים עדיין לאן פנינו מועדות מבחינה מעשית, אך שאלתי העקרונית היא: האם לגלות כלפיו אמפתיה, או להצטרף לביקורת של הישיבה?

 

תשובות:

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

המראה החיצוני שלו, ההתנהגויות שלו, ההתנגדויות שלו, הקשיחות שלו כל אלה הם תוצאות של מגננות שהתחזקו עם הזמן. אתם הכתובת היחידה שלו כרגע. אם תפנו גב אליו ותצטרפו לביקורת של אחרים, הוא יישאר לבד והמצב רק יכול להתדרדר.

במצב שאתם מתארים, בנכם לא קשוב לשום ביקורת כי כבר "לא אכפת לו."  מבחוץ, הוא נראה כנער שמתריס, מתחצף, בז, וכפוי טובה.  מבפנים, התמונה האמתית שונה לחלוטין.  הוא בהחלט צריך אתכם ואת האמפתיה שלכם.  אתם הכתובת היחידה שלו כרגע.  אם תפנו גב אליו ותצטרפו לביקורת של אחרים, הוא יישאר לבד והמצב רק יכול להתדרדר.

המראה החיצוני שלו, ההתנהגויות שלו, ההתנגדויות שלו, הקשיחות שלו – כל אלה הם תוצאות של מגננות שהתחזקו עם הזמן מפגיעות גדולה מדי לשאת. בנכם לא עושה את מה שהוא עושה מתוך רצון. הוא לא יכול לשלוט על זה. מזמן מוחו הפעיל מגננות כדי לשמור עליו.  מגננות אלו באמת מגנים עליו מחוויות פגיעות שמעוררות רגשות כמו אכזבה, עצב וצער.  אבל למגננות האלו יש מחיר מאוד גבוה – הן מונעות מבנכם להרגיש אכפתיות, יכולת לחשוב פעמיים, רצון ללמוד, יכולת לראות טעויות או לקבל ביקורת, יכולת להתחשב בדעות של אחרים, ועוד ועוד.  בעצם המגננות האלו גורמות לו לתפקד כילד הרבה יותר צעיר מגילו. בנוסף, בנכם נשאר בבהלה מתמדת כי אין לו מנוחה נפשית, והעישון ומשיכה לסרטים בפלאפון הם רק שני סימנים למאמץ שלו לצמצם את תחושת הבהלה.

בנכם צריך אתכם. אתם יכולים להיות המטפלים הטובים ביותר. המגננות האלו צריכות להתרכך ובנכם צריך להרגיש שוב את הרגשות החיוניים המניעים את תהליכי ההתבגרות והתנהגות אחראית. אתם יכולים לקבל את הדרך לספק לבנכם את התנאים ההכרחיים שיעזרו לו לחזור לעצמו, בחור רגיש, אכפתי, מתחשב ואחראי.

בברכה,

שושנה הימן

www.lifecenter.org.ilwww.neufeldinstitute.co.il

 

:

מתוך הסיפור נראה שהבן שלכם זקוק לגירויים חזקים בכדי להרגיש את החיים. זה לא מקרה שהוא גם עם בנות וגם עם סיגריות וגם עם סרטים לא מבוקרים. הוא חי בקצה. יש סיבה שהחיים הנורמטיביים לא מדברים אליו. יש להגיע איתו לשיחה שהנושא שלה והאווירה בה רחוקים מאד מכיוון משמעתי. במידה ולא ילך בדרך הטובה והנעימה, אולי יגיע הזמן להשתמש בדרך הטובה והקשה. המטרה תהיה לגרום לו לרדוף אחריכם במקום שאתם תחזרו אחריו ללא הרף.

לאב היקר והמודאג שלום וברכה,

כואב מאד לקרוא את הסיפור שלך, ולפני הכל אני משתתף השתתפות כנה בצערכם, במיוחד כשהילד ללא מסגרת כרגע – דבר גרוע ביותר כשלעצמו. אך דווקא עומק הצרה מכריח אותנו להעמיק יותר בתוכנו ולחפש משאבים חבויים השמורים לנו למצבים מעין אלה. מתוך המבט הזה ננסה לענות על שאלתך.

לעצם העניין וכתשובה לשאלתך, יש לבדוק קודם את ה"מה" ואחר כך את ה"איך". כדי לענות על השאלה כיצד להגיב להתנהגות הבן, שאל את עצמך מה אתה רוצה ומה חשוב כרגע ביחסים עם הבן שלך לאור המצב החמור שהגיע אליו. או במילים אחרות איזו מבין התגובות תקדם את המצב העגום של הבן שלכם ושל יכולת ההשפעה שלכם עליו.

ישנם כמה נעלמים בסיפור שלכם שפתרונם יכול לתת לנו כיוון להתקדמות. למשל, כמה זמן נמשך המצב הזה? מה היה מצבו הלימודי וההתנהגותי לפני? מה הישיבה עשתה מצדה בעניין? איך הבן מתפקד באופן כללי בבית, מולכם, מול אחיו ומול החברים? מה הבן כן אומר מעבר לסירוב שלו? האם קיים מבוגר שמשפיע או יכול להשפיע עליו חיובית?

בכל אופן, מתוך הסיפור נראה שהבן זקוק לגירויים חזקים בכדי להרגיש את החיים. זה לא מקרה שהבן שלכם גם עם בנות וגם עם סיגריות וגם עם סרטים לא מבוקרים. הוא חי בקצה. יש סיבה שהחיים הנורמטיביים לא מדברים אליו. אולי הם משעממים אותו. אולי הוא לא יודע איך או פשוט לא יכול להצליח במסגרת הנוכחית.

בכדי לקבל תשובות לשאלות הללו עלינו להגיע איתו לשיחה שהנושא שלה והאווירה בה רחוקים מאד מכיוון משמעתי. יש לשאול אותו שאלה פשוטה ורבת עוצמה: "מה אתה רוצה?". הכוונה, "איך אתה רוצה לסיים את תקופת הישיבה/תיכון? מה אתה רוצה שיהיה לך ביד בסוף התקופה הזו?" מטרת השאלות הללו לחבר אותו ל"אני" היותר פנימי שלו – זה שלא חי רק את הרגע ופיתוייו – אלא יודע לחשוב קדימה ולחלום על חיים מספקים ומלאי עשייה חיובית.

לתת לו לדבר. להקשיב לו. לנסות להבין למה הוא "יורה לעצמו ברגל" והאם הוא מבין בכלל את ההשלכות של בחירותיו. לנסות בכל דרך לגרום לו להבין שיש לו הרבה מה להפסיד בבזבוז של השנים הללו.

מישהו צריך לקיים איתו את השיחה הזו. אם למרות הפערים הקשר ביניכם מאפשר את השיחה הזו, דאגו לקיים אותה. מתוך דבריך לא ברור אם קיימתם שיחה ראויה או שהדיבורים היו של "שיחות מסדרון" שבדרך כלל לא נושאות פרי ובוודאי לא בנושאים עדינים.

במידה וזכיתם לרגע חסד והבן גילה את רצונו האמיתי למלא את חייו בעשייה חיובית שבראשה למידה ובניית האישיות, נסו לבדוק איתו על מה זה נופל, וייתכן שתצטרכו לגשת לאבחון בכדי להעריך את היכולות הרגשיות והלימודיות שלו.

החזרה שלו למסגרת חינוכית חיונית ביותר, אך רק לאחר החלטה של הבן שתכליתה "חישוב מסלול מחדש". עליו לעשות צעדים ראשונים בעניין בטרם יחזור לישיבה הנוכחית או למסגרת אחרת. זאת כדי להבטיח שלא ייקח איתו את הבעיות למקום החדש. בכל אופן, בינתיים, יש לבנות איתו סדר יום מפורט ומלא הכולל מרכיבים של למידה ועשייה שיאפשרו לו לצמצם פערים לימודיים ולהיות שקוע בעולם חיובי.

ואולי ייתכן שהבן שלכם הוא "ילד כוח" ואז יש לדבר אליו בשפה שהוא מבין כי היא ורק היא יכולה להניע אותו לפעולה חיובית.

במידה ולא הולך בדרך הטובה והנעימה, אולי הגיע הזמן להשתמש בדרך הטובה והקשה. המטרה היא לגרום לו לרדוף אחריכם במקום שאתם תחזרו אחריו ללא הרף.

כיצד? הרעת תנאים. אם כיום הוא מקבל הטבות מסוימות כדוגמת זמן מחשב וחבילת סלולאר – קחו אותם ממנו. אם הוא לא מבין את ערכה של מסגרת לימודית, הוא מבין היטב ערכו של מחשב וטלפון נייד. המטרה היא להחזיר אותו לשולחן הדיונים כשאתם מנהלים את הדיון וההחלטות מעמדת כוח.

את הקו הנוקשה עליכם להציב ולהציג בפניו בשיחה מטרימה, שהרי אין עונשין אלא אם כן מזהירין, ואז להעמיד בפניו את הבחירה ולקוות שיבחר בדרך הטובה. אם לא, זו לגמרי הבחירה שלו ועליו לשאת בתוצאות. תתכוננו לאפשרות של "צונאמי" גדול מצדו ולהפגנות והרמות קול, אך זה בדיוק המבחן שלכם כהורים – ללמד אותו לשאת בתוצאות של בחירותיו.

מאחל ומקווה בשבילכם, שלא תצטרכו להשתמש בדרך הקשה, ושהדברים יסתדרו מתוך שיח וקרבה ותרוו ממנו הרבה נחת בהווה ובעתיד!


נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

יש לשוחח עם הבן באווירה רגועה על מצבו ועל המשך דרכו מתוך אמפתיה ודאגה. בתהליך ההיפרדות מן הישיבה כדאי מאד להיעזר בקציני ביקור סדיר מטעם המועצה שתפקידם ללוות תלמידים במצב כזה עד למציאת מסגרת חינוכית מתאימה.

באופן עקרוני חשוב לציין שהתופעה של 'להזרק מהישיבה' הולכת ומצטמצמת בשנים האחרונות. הפעילות של משרד החינוך וגם של הנהלת החמ"ד בעניין יצרה את המצב (הרצוי והנכון) הזה.

יחד עם זאת, בודאי יש מצבים של חוסר התאמה בולט בין הקו החינוכי של המוסד לבין השאיפות וההתנהלות של חלק מהתלמידים ונכון לאפשר 'היפרדות' של המוסד והתלמיד.

כל זה קשור לתמונה הכללית, עכשיו לתמונה הפרטית אצלכם בבית.

נראה לי שנכון להושיב את הבן לשיחה רצינית באוירה רגועה. (אולי בבית קפה?)

ולשאול כמה שאלות:

  • האם המצב הזה הוא התגשמות שאיפותיו של בנכם שרצה לעזוב את המוסד שלו רק שלא היה לו האומץ ו/או היכולת, או שהוא היה מעדיף להישאר למרות ההתנהלות החלקית שלו?
  • מהם שאיפותיו? עם מה הוא רוצה לצאת מתקופת התיכון?
  • באיזה סוג מוסד הוא רוצה ללמוד: פנימייתי ישיבתי? תיכוני עם לינה בבית?

אם מרגישים שאפשר להעמיק יותר בשיחה אז אולי כדאי גם לשאול מהם השאיפות הרוחניות שלו? איזה מין מבוגר הוא היה רוצה להיות מבחינה רוחנית וערכית?

אפשר ליצור מצב שבו הוא לא יצטרך לתת תשובות מידיות לשאלות הללו. אפשר לקבוע ישיבת המשך שבה הוא יצטרך לבוא עם תשובות. (וחשוב לדאוג שהוא ירשום לעצמו את השאלות).

נראה לי כי חשוב מאד שהוא יבין שהוא בצומת דרכים מאד חשובה והניסיון הבא במוסד הבא חייב להצליח. הוא צריך לדעת שהוא צריך להגיע מחוייב למסגרת ולדרישותיה ושלא יקרה שמוסד הלימודים הבא שלו הוא עוד תחנה בדרך למטה חלילה.

בעניין האמפתיה אני חושב שמאד נכון לגלות כלפיו אמפתיה והבנה – זה תמיד לא נעים להיות מסולק מבית הספר. ואין ספק שזה גורר הרגשות כואבות גם אם הם לא מורגשות על פני השטח.

כמו כן לא נכון 'ליישר קו' עם הישיבה וביקורתה. הבן שלכם מתחיל בתהליך הפרדות מהישיבה ואתם לא רוצים שהוא יזהה אתכם עם ההיפרדות הזו. אני חושב שמילת המפתח כאן היא דאגה. חשוב שהוא ירגיש שאתם דואגים לו.

ועוד עניין , טכני אבל חשוב. ע"פ החוק הרשות המקומית (העירייה או המועצה האיזורית/מקומית) מופקדים על כך שכל הילדים הגרים בתחומם יהיו משובצים בבית ספר כלשהו. לצורך כך יש קבס"ם (קציני ביקור סדיר) בכל מועצה שתפקידם ללוות את התלמידים שאין להם מסגרת עד למציאת מסגרת מתאימה עבורם. אני מאד ממליץ להעזר בהם. מדובר באנשי מקצוע המכירים טווח רחב של מסגרות ויודעים 'לפתוח דלתות' סגורות. חוץ מזה חשוב לדעת שהמוסד שהרחיק את בנכם מחוייב לעזור גם הוא במציאת מסגרת חלופית ובעצם אין לו סמכות לסלק תלמיד עד שאין לו מסגרת חלופית.

בהצלחה רבה!

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

הדרך ארוכה וכואבת, אולם אינכם מפחדים. בינתיים הרעיפו עליו מאהבתכם, קבלו אותו כמות שהוא, ובמקביל התפללו עליו.

אתה מתאר סיטואציה מאד כואבת. פרותיך המתוקים מתעטרים במעטפת קוצנית [זמנית!]. כמה טרחתם ועמלתם על צמיחתו. כמה אתם מתפללים להצלחתו, לקרבת א-ל, לקשר חם עם ריבונו של עולם- ועם עצמו, בעיקר. אך אינכם מפחדים מדרך ארוכה. והישועה- בוא תבוא, בקצב ובצורה המדויקת לנשמה שלו. ובינתיים, תרעיפו עליו מאהבתכם, חייכו אליו, חבקו אותו, הראו שאתם שמחים בו, מקבלים אותו כמות שהוא.  חזקו בו את האמון בעצמו, במשפחתו, ביכולותיו. ובמקביל- התחברו לנעים זמירות ישראל. אין כמו ספר התהילים- לשמח לב אנוש. וקמעה, קמעה- כך היא גאולתם של ישראל- הישועה- בוא תבוא. האמינו בזה!

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני – מאמר נוסף בעניין:

נשירה מבית ספר איננה מתחילה ביום אחד אלא הינה סופו של תהליך הנמשך חודשים אם לא שנים. כאשר נער מגיע למצב של נשירה כבר קשה מאד לעזור לו. לא רק שהוא בדרך כלל נמצא בפיגור משמעותי בחומר הלימודים, אלא שהוא גם הגיע למצב של ייאוש, פקפוק ביכולתו ללמוד ולעמוד במשימות החינוכיות ונהיה עצוב ואף מדוכא.

עם זאת, הורים יכולים לזהות סימנים מוקדמים לנשירה כמו ירידה בהישגים לימודיים, איחורים והיעדרויות רבים, אי הכנת שיעורי בית, אדישות  כלפי בית הספר, תלונות רבות על מורים והתחברות לילדים אחרים אשר מתקשים גם הם בלימודים או אשר בעצמם כבר נשרו. כמו כן, ילדים המרגישים את עצמם מנוכרים מבית הספר וממטלות לימודיות הינם בסכנה של נשירה.

ילדים לא נושרים כי טוב להם בבית הספר או כי  הלימודים ממלאים אותם בסקרנות וסיפוק. נושרים רבים הינם בעלי ליקויי למידה כגון דיסלקציה, בעיות שפה, קשיים בהבעה בכתב או קשיי קשב וריכוז. עבורם החוויה הלימודית הייתה רצופה תסכולים בגלל הקשיים בעמידה בקצב של הכיתה, בהגעה להישגים להם הגיעו שאר הילדים, חוסר העמידה בציפיות של ההורים שלהם ואף אי יכולת לעמוד בציפיות שלהם מעצמם. ילדים אלו חשים כי אין הם מצליחים להגיע לשליטה על המסגרת החינוכית – דבר שגורם להם מועקה – ועל כן הם מחליטים כי הדרך היחידה שהם יכולים להרגיש מידה מסוימת של שליטה, היא פשוט לברוח מבית הספר.

לעומת ילדים עם קשיי הלמידה, סוג אחר של ילדים הנושר מבית הספר הם ילדים עם מועקות רגשיות שאינן קשורות ליכולתם הלימודית כי אם ליכולתם לגייס את כוחות הנפש הנדרשים על מנת לעמוד בתסכולים הרגילים של בית הספר, בדרישות של זמן ומאמץ, בכישלונות שכמעט כל תלמיד נוחל מדי פעם ובתחרות מול ילדים אחרים. מצבים שכאלו יכולים להיגרם מכך שהילד נתון ללחצים רבים בעקבות אירועים או התרחשויות במשפחה – אובדנים, התעללות, מאבקים קשים בין ההורים – או בשל חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך או דיכאון.

הנשירה קיימת גם בקרב ילדים הבאים ממשפחות אשר אינן מעודדות את ילדיהם לסיים את התיכון ולהגיע ללימודי המשך. נדמה כי כיום חלה ירידה משמעותית במספרן של משפחות שכאלו אם כי הסטטיסטיקה עדיין מצביעה על שיעור נמוך יותר לזכאות לתעודות בגרות בישובים הנחשבים "חלשים" יותר.

אז מה לעשות?

כמו ברוב הבעיות האחרות של ילידם, המפתח לטיפול מוצלח נעוץ בזיהוי מוקדם. חובה על הורים להיות מעורים בנעשה עם ילדיהם בבית הספר ולעקוב אחרי ההתקדמות שלהם. כאשר ילד מתקשה בלימודיו, אין לתלות את זה בכך שהוא "עצלן" או בכך שהמורה "לא בסדר". יש תמיד לוודא אם אין לילד קושי בלמידה ואם קיימת דרך אחרת ללמד, ואפילו לחשוב להעבירו לבית ספר אחר המתאים לו יותר.

יש להיות זהירים וערים לסימנים מוקדמים של עצבות או דיכאון אצל ילדים. ניתן לזהות מצבים שכאלו על ידי שינויים משמעותיים בהרגלים ובחיים היומיומיים של הילדים בתחומים של אכילה, שינה, עצמאות, מצבי רוח ויחסים עם בני משפחה.

במקרים שבהם ילדים נמצאים על סף הנשירה או כבר נשרו, יש להיזהר מביקורתיות יתר. הילד יודע שזה לא בסדר ושאתם מאוכזבים. הוא לא צריך לשמוע את זה עוד מאתיים פעמים. בראש וראשונה הוא זקוק לאהבה, הבנה ותמיכה. תמיד אפשר להשלים בגרות אחרי הצבא. יש להיזהר שלא לגרום לילד להתרחק מהמשפחה ולהסתבך עם אותם הדברים הנמצאים ברחוב.

יש לזכור כי יש ילדים אשר אינם בנוים ללימודים בבית הספר או שאין להם את הבגרות הנדרשת על מנת לשבת בבית הספר, לעמוד בדרישות ולהתמודד עם התסכולים. יש לזכור כי חלק מילדים אלו לוּ היו חיים לפני 1000 שנה, בתוך חברה עם דרישות וציפיות אחרות, היו מצליחים. יש לעודד ילדים אלו למצוא את התחום שבהם הם יכולים להצליח.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

עוד בעניין סילוק מן הלימודים:

סולק מהלימודים ונמצא בבית

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק א

חינוך למתבגר : בחירה נכונה בחיים

עקב תקלה בשרת של ערוץ מאיר, בו מאוחסן הסרטון, לא ניתן לצפות בסרט כרגע. איתכם הסליחה


לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים  לחצו כאן.

לאתר של ד"ר אבולעפיה

לקריאת סיכום דו"ח ברוקדייל בעיתון הארץ

לקריאת דו"ח ברוקדייל המקורי

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק ב – סרטון המשך על נשירה סמויה: יןלדים שנמצאים בבית הספר פיזית אבל לא נפשית – הילד לא לומד ולא מתחבר חברתית. מה עושים עם ילד שחושב שאף אחד לא איכפת לו ממנו?

דר מיכאל אבולעפיה על נשירה סמויה

 

עוד עם ד"ר מיכאל אבולעפיה:

חינוך להכרח ולחופש – חלק א

חינוך להכרח ולחופש – חלק ב

חוצפת המתבגר – איך להתחבר לנער מתבגר? הדרך להתמודד עם החוצפה – כדרך להתחבר אליו

חינוך למתבגרים – חלק א: בחירה נכונה בחיים – איך מחנכים את הנוער לבחור מתוך הרצון הפנימי שלו, ולא רק מהשפעות חברתיות? כמה עקרונות להעביר לנער כדי שיוכל לקבל בחירה נכונה בחיים.

חינוך למתבגרים – חלק ב: חינוך להכלה והיכלות לבחור – איך מעודדים בנער יכולת הכלה? איך עוזרים לו לבנות כוחות נפשיים להתמודד עם מציאות קשה, ולראות את הטוב מתוך מציאות חשוכה? איך נעזור לו לשכלל את ההבנות שלו?

שילוב הומור בחינוך – שילוב הומור בחינוך ככלי להתנהלות מול הילדים במקום הכלים 'הישנים' של הטלת מרות. התוצאות מפתיעות.

כיצד למנוע את הנשירה מבתי הספר?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

עוד עם הרב דוד סמסון בלב אבות:
נשירת בני עולים מבתי הספר
איך להציב גבולות לנער מתבגר ואיך לתקשר איתו?

 

"הורות והתבגרות": נשירה מבית הספר

להאזנה להקלטת התוכנית:



 


 

אריאל סוקולוף, 
מנכ"ל עמותת תמורה, מייסד כפר הנוער 'יפתח' ביישוב אבנת
אריאל סוקולוף
מאמרים בלב אבות בנושא:

article icon כיצד למנוע את הנשירה מבתי הספר?
article icon נשירה מבית הספר
article icon בני נוער ברחוב – עוזבים מסגרת לימודית או מבלים שעות רבות ברחוב
article icon נשירת בני עולים מבתי הספר
article icon רשימת מוסדות ומסגרות לנוער בסיכון /נושר /מאתגר

בני נוער ברחוב – עוזבים מסגרת לימודית או מבלים שעות רבות ברחוב

כיצד להתמודד עם נערים/ות שעוזבים מסגרת לימודית או שמבלים שעות רבות ברחוב?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


 

 

 

 

 

 

הרב פנחס רובינשטיין, מלמד בישיבה התיכונית מקור חיים, מנהל חינוכי של "הזולה של חצרוניבירושלים (מועדון נוער עבור בני נוער במצוקה)  ורב העמותה ואהבת

עוד עם הרב פנחס רובינשטיין בלב אבות:

התמודדות הורים עם המיוחדות והקושי שבגיל ההתבגרות – עצות להתמודד עם גיל ההתבגרות

תפקיד המחנך מול אתגרי החינוך שמציב הנוער – מבט חסידי על חינוך בני הנוער בימינו

מקום ההורה והקהילה בחיי הנער – איך אנחנו ואנשים בסביבה יכולים להשפיע עמוקות -לטוב ולרע – על נפש הנער