תגית: סבא וסבתא

מגש אפייה עם עוגיות לפסח בצורת פירמידות, יחד עם 4 עצי דקל עומדים ביניהן - איפה נהיה בליל הסדר?

איפה נהיה בליל הסדר?

שיתוף ילדים בהחלטות

האם נכון לשתף את הילדים בהתלבטויות ובהחלטות היכן לערוך את החג? 

עוגיות לפסח בצורת פירמידות - איפה נהיה בליל הסדר?

שאלה: אנו נשואים כשמונה שנים וכמידי שנה אנו סביב הסוגיה: אצל מי נהיה בליל הסדר – אצל ההורים שלי או אצל הורי אשתי? אנחנו נהנים פחות או יותר במידה שווה אצל שני הצדדים וגם נמצאים איתם בקשר טוב, אבל בכל זאת: צריך להכריע בסוגיה. הילדים מאוד אוהבים את המשפחה הגדולה שלי אבל אנחנו פחות מצליחים "להגיע" לילדים ולשתף אותם בסיפור ההגדה. אצל הורי אשתי אנחנו מקבלים יותר תשומת לב, המשפחה קטנה יותר, אבל הילדים טוענים שזה משעמם מדי. מצד ההורים – יש לחץ, כל צד כמובן מאוד רוצה שהשנה נהיה אצלו. מה עושים? איך מחליטים היכן להיות בלי להעליב אף אחד מהצדדים ובלי לתת לילדים תחושת החמצה?

תשובה: בדבריך הזכרת רבות את השיקול של דעת הילדים והנאת הילדים. זה יפה מאוד, מצד אחד, שחשוב לכם שהילדים יהיו שותפים בהחלטות ומרוצים מההחלטות שלכם. שיתוף הילדים בהחלטות יוצר שיתוף פעולה בינכם לבינם ותחושה של הבנה הדדית שבין הורה לילד. מצד שני, אינני מכירה אותך כדי לדעת מה התנהלותך בחיי היומיום אבל אני יכולה להעריך שהגבולות אצלכם בבית מעט משוחררים, והולכים לקראת הילדים, לפעמים יותר מדי.

נכון, בחג הפסח אנו מצווים "והגדת לבנך", והילדים הם במרכז, אבל מי שמוביל את הילדים אלו ההורים. נכון לשתף את הילדים בהחלטות שונות בבית, אבל יש החלטות משמעותיות עם תוצאות לטווח הרחוק (כמו למשל, סכסוך עם משפחת אחד הצדדים) שבהם ההורים אלו המחליטים הבלעדיים. כאשר ההורים מובילים, הילדים יודעים ומרגישים שאפשר לסמוך עליהם, שיש להם שיקול דעת ואחריות, וכל אלו יוצרים בילדים תחושת יציבות, בטחון עצמי ואמונה בעצמם – שהם מסוגלים לעמוד בציפיות ההורים, ובכלל זה גם לעמוד בגבולות שההורים מציבים.

לכן, ננטרל כרגע את השאלה מה יגרום אכזבה לילדים ונתמקד בכם – ההורים, בני הזוג. זה נחמד מאוד שיש קשר טוב עם שני הצדדים, ב"ה. לעיתים, עם כל הקשר הטוב יש מעין תחרות סמויה בין ההורים- מי מהצדדים יותר קרוב לבני הזוג, את מי נוסעים לבקר יותר וכדו'. חלק מהתחרות הזו באה לידי ביטוי בארוח לחג- מי יזכה לארח אתכם? למי אתם מרגישים קרובים יותר? אצל מי אתם מרגישים בנוח יותר?

אני מניחה שאתם מבינים שעליכם מוטל לתת לשני הצדדים תחושה טובה ולנטרל את הצורך בתחרות הזו ולצמצם את המלחמה על אינטנסיביות הקשר איתכם. הדרך שתעזור לכם להגיע לכך כוללת:

בחיי השגרה – להחמיא להוריכם, לומר להם שטוב לכם אצלם (למשל כשמתארחים בשבת), שהביקור היה מוצלח: נהנינו מאוד ואנו כבר מחכים לביקור הבא. המחמאה תהיה משמעותית יותר אם תגיע מצד הכלה לחמותה ומצד החתן לחמיו.

בחגים ובהזמנויות מיוחדות, כאשר ההשוואה בין הצדדים מתעצמת: השיטה הטובה והפשוטה ביותר היא לקבוע תור. שנה אחת אצל הורי האישה, שנה אח"כ אצל הורי הבעל. כך כולם יודעים מראש ומחשבים מתי תגיעו אליהם. אף צד לא מרגיש מוזנח, ויודע שאם לא הגעתם השנה, תגיעו בשנה הבאה. התור מוריד את המתח גם מההורים שנמצאים בחוסר ידיעה (לפעמים עד הרגע האחרון ממש..) – למי תואילו בטובכם לגמול חסד בכך שתעשו את החג איתם השנה. זה גם יוריד בצורה משמעותית את המתח שבדרך כלל שורר בין בני הזוג, כאשר כל אחד בדרך-כלל "מושך" לצד שלו, והאמת והשלום אהבו. חג שמח!!

שרית יורב – מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים 

המאמר התפרסם בערוץ 7: http://www.inn.co.il

עוד מאמרים מאת שרית יורב:

"שלא יתערבו לי בחינוך…" – כיצד מתמודדים עם ביקורת בענייני חינוך שמגיעה מן ההורים (הסבא והסבתא)?
היא לא מספיק יפה… – רווקות מאוחרת
היא לא מספיק יפה – המשך… –  איך מחנכים להעריך חיצוניות לעומת פנימיות?
הוא לא אשם שהוא רווק… – רווקות מאוחרת

"שלא יתערבו לי בחינוך…"

התערבות סבתאסבתא מתערבת בחינוך הילדים

כיצד מתמודדים עם ביקורת בענייני חינוך שמגיעה מן ההורים (הסבא והסבתא)?

שאלה: הורי בעלי מעירים לנו לא פעם בנושאים מהותיים כמו חינוך הילדים. בעלי-מחזיק מאוד מהוריו (אנשי חינוך ותיקים) ומעוניין שנטה לדבריהם אוזן קשבת ונקבל את דעתם. במקרים רבים אני חולקת על דעתם, בכל זאת – אלו הילדים שלי, כאמא-אני מכירה אותם קצת יותר מאשר סבא וסבתא מפנקים. אני מבקשת מאוד מבעלי-"אל תיתן להוריך להתערב לנו בחינוך הילדים!", אבל הוא טוען שאני לא אובייקטיבית, להורים שלו יש ניסיון חיים יותר רחב משלנו, הם גידלו בהצלחה את משפחתם הענפה ויכולים לתרום לנו רבות בעצתם, כדאי לשמוע בקולם. המריבות הללו, סביב חינוך הילדים, מאוד לא נעימות לנו. לפעמים הן מתרחשות בנוכחות הילדים ולפעמים – מול ההורים (כמובן באופן מוסווה – במבטי עיניים ו"פרצופים"). מה עלינו לעשות? לתת להם להתערב לנו בחינוך?

תשובה:  לצערי הרב המצב שאת מתארת נפוץ מאוד.  לא ציינת בשאלתך את המצב הכלכלי שלכם. אולי זו נראית נקודה שלא כל-כך קשורה אבל הרבה פעמים הזוג נעזר בהורים (אפילו נשען) מבחינה כלכלית. כתוצאה מכך, מתוך תחושה של הכרת טובה – בני הזוג מרגישים מחוייבים לשמוע בעצתם בנושאים אחרים, שלא קשורים דווקא לכלכלה, כמו: חינוך הילדים, היכן לגור וכדו'. לפעמים ההורים מרגישים שמחוייבים לקבל את דעתם, אולי אפילו בתת-המודע שלהם משדרים זאת לבני הזוג.

אני לא נכנסת כרגע לנושא הרחב של האִם ועד כמה מותר/רצוי/אסור לקבל עזרה כלכלית מההורים. ברור שהתשובה לשאלה הזו היא לא רק תשובה אידיאלית, אלא גם תלויית מציאות (למשל, בדרך-כלל, לא מצפים מבני זוג ששניהם כעת לומדים ולא עובדים, לא לקבל אפילו שקל מההורים) ולכן יש פנים לכאן ולכאן. מה שחשוב לענייננו הוא להיות מודעים לכך שלפעמים החשיבה שלנו היא לא מאה אחוז אובייקטיבית. יכול להיות שהעצה של ההורים נשמעת לך, האבא, מאוד הגיונית, כי אתה מרגיש מחוייב להם כל-כך, ברמה כזו שמעוותת את אמות המידה החינוכיות שלך. למשל: אם יש לכם עקרון שלא מקבלים ממתק לפני השינה, והנה – הסבתא מציעה ממתק לילד. אתה יכול לטעון: "שטויות, מה יקרה אם פעם אחת, אצל הסבתא, נוותר על העקרון, כולם מבינים שזה פינוק שמותר רק אצל סבתא ואין חשש שההתנהגות הזו תועתק לבית". יכול להיות שבאמת תאמין במה שאתה אומר אבל גם יכול להיות שמשפט כזה נובע מעמדת חולשה- מול הסבתא שמכירים לה הרבה טובות.

יכול להיות שאת, האֵם, מתנגדת לטופי לא בגלל שהוא מזיק לשיניים אלא בגלל שאת מתנגדת למביאת הטופי – הסבתא. יתכן שיש לך מאבק כוח איתה – אולי את מרגישה שבעלך מעריך אותה יותר ממך. אני מציעה לך לחשוב עם עצמך: האם אמנם יש כאן מאבק כוח? אם כן, צריך להעלות את הדברים בשיחה עם בעלך, בפתיחות, בכנות ובנחת. לומר לו שאת מרגישה קצת מאויימת, מרגישה שהוא מחשיב את אימו יותר ממך ואת דעתה יותר מדעתך. לחשוב יחד – מה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר הזוגי בינינו – להוכיח לעצמנו שאין לאף אחד מאיתנו מישהו יותר קרוב לו בעולם מאשר בן-הזוג.

אני לא אומרת שמעכשיו מכל טופי נעשה סיפור. יש בהחלט דברים שאפשר וכדאי "להחליק" ולא לעשות מהם "מלחמות עולם". את בוודאי חושבת לעצמך: "אם זה היה טופי, הייתי במצב מעולה, אבל מה לעשות אם ההורים של בעלי אומרים לנו להעביר את הילדה לבית ספר אחר כי שם יש מחנכת יותר מנוסה שיודעת להגיע ללב הבנות – מה, ננתק את הילדה מהחברה שלה? ומי אמר שכל-כך גרוע לה עכשיו, עם המחנכת הנוכחית?". נכון, את צודקת, יש מחלוקות בדברים עקרוניים שפשוט אי-אפשר להבליג עליהם.

כדי להתמודד טוב יותר עם הקונפליקט בין השקפת עולמך והעקרונות החינוכיים שלך, לבין בעלך והוריו, כדאי לאמץ שני כללי ברזל:

א. לא רבים (בכלל, ועל חינוך ילדים בפרט) ליד הילדים – זה לא חינוכי!! בשביל הילדים אבא ואמא הם יחידה אחת, אם יש מחלוקת ביניהם – יש אצל הילדים תחושה של בלבול וחוסר יציבות בחיים. ההורים הם העוגן של הילד בחיים כאשר יש מחלוקת ביניהם, לא ברור לילד מה נכון ומה לא-נכון. משהו אחד נראה נכון-כי אמא אמרה, אבל אבא אומר אחרת. לילד מתקבע "סימן שאלה" בראש: מי אמר שמה שאני חושב שנכון הוא באמת נכון…מה נכון בכלל?? ובסופו של דבר הילד נותר עם חוסר יציבות וחוסר ביטחון בחיים בכלל וב"אני העצמי" בפרט.

ב. גם מול ההורים – שנינו יחידה אחת!! עומדים כחומה בצורה ואחידה, אין מה שיפרוץ סדק בחומה הזו! גם אם אני חושב/ת שבן הזוג עשה כאן משגה חינוכי או שיש לו טעות בתפיסה החינוכית. לא רבים ליד ההורים!! מדוע? כדי שיהיה בטחון לכל אחד מכם בקשר הזוגי, ובפרט שכל אחד מרגיש (לפחות בהתחלה) קצת זרות  אצל חמיו וחמותו. בני הזוג צריכים לחוש מוגנים בבית ההורים, זה לא מקום לזירת מלחמה. בבית ההורים יש להעצים את בן הזוג, לתת תחושה שזו הבחירה הנכונה שלי ואני שמח וטוב לי עם בן זוגי. בבית יהיה לנו זמן ללבן את העניינים בינינו, ולא מול עיניים ואוזניים נוספות. בנוסף, המריבה מול ההורים או מול כל קהל אחר (קרובים, שכנים, מכרים..) חוסמת את היכולת לקבל את הדעה שממבט ראשון היתה נראת לי מוטעת, כי אני צריך להגן על עצמי ולייצג בדבקות את הצד שלי, כיוון שמסתכלים עלי.

עדיף לעשות טעות חינוכית ולא לכרסם במעמד ובסמכות ההורים. הורים שרבים נתפסים בעיני הילדים בעלי פחות ערך. אם ההורים לא מכבדים זה את זה, כיצד יכבדו אותם הילדים? את הטעות החינוכית ניתן לתקן אחרי הביקור אצל ההורים, ללבן את העניינים ולגבש עמדה חינוכית אחידה שבה דבקים ואותה מייצגים מול ההורים והילדים. גם אם אני לא כל-כך מסכים עם העמדה שנקבעה – מחוייבותי הזוגית לתת את מלוא הגיבוי לבן-הזוג. כי הוא חלק ממני, אני מוכן לעשות הכל למענו והוא מוכן לעשות הכל למעני. כמובן, שתחושה ומחוייבות זוגית גבוהה דורשת הרבה השקעה וטיפוח. איך מטפחים זוגיות חסינה? על כך בעז"ה בפעם הבאה.

ואתם סבא וסבתא יקרים, כמובן שאל תפסיקו לעזור בעצות ובתמיכה מכל סוג, רק תבינו שלפעמים ילדיכם צריכים את העצמאות שלהם ע"מ לנהל בית תקין ובריא, שיגרום לכם הרבה נחת בעזרת ה'.

שרית יורב – מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים  

המאמר התפרסם בערוץ 7: http://www.inn.co.il

עוד מאמרים מאת שרית יורב:

איפה נהיה בליל הסדר? – שיתוף ילדים בהחלטות
היא לא מספיק יפה… – רווקות מאוחרת
היא לא מספיק יפה – המשך… –  איך מחנכים להעריך חיצוניות לעומת פנימיות?
הוא לא אשם שהוא רווק… – רווקות מאוחרת

"הורות והתבגרות": הורים באמצע החיים

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

נעמי עיני,
פסיכולוגית חינוכית מומחית, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר מנהלת השרות הפסיכולוגי חינוכי של גוש עציון

עוד הקלטות עם נעמי עיני בלב אבות:
"הורות והתבגרות" בנושא: לימודים, עבודה, כסף

"הורות והתבגרות": כמה להתערב בלימודים של הילדים?

מבקרים אצל סבתא

ילדיכם נסעו לסבא וסבתא לשבוע, ובמקרים רבים המדדים הרוחניים והחינוכיים שלכם שונים מאלו של בית הוריכם. אצל ההורים יש טלוויזיה ואינטרנט ללא הגבלה, מפנקים את הילדים בממתקים ובמתנות למרות שאתם נגד פינוקים מיותרים, הבריכה בעיר מעורבת ובתי הקולנוע לא באים בחשבון. מצד שני סבא וסבתא מאוד רוצים לבלות קצת עם הנכדים, וחוץ מזה אין סידור אחר לחופש הגדול.

כידוע, התורה שבכתב אינה מכירה בדרך כלל במצבים של דיעבד, אבל במקרים רבים חז"ל יצרו שתי מערכות הלכה מקבילות – האחת לכתחילה והשניה בדיעבד. חכמים יכלו לבקש רק מצב לכתחילה, אולם הבינו כי סטנדרטים גבוהים הם המצב הטוב והרצוי, אבל לעיתים, במהלך חיים, צריך לדעת להסתפק בחוסר השלמות. יש להדגיש כי ההכרה בחוסר השלמות יש בה מן השלמות בעצמה, אולם על כך בפעם אחרת.

במקרים רבים עומדים גם ערכים מנוגדים למבחן, כמו במקרה שלנו –  כיבוד הורים מול "לכתחילה" רוחני והלכתי, ואז צריך להכריע. אם היה מדובר בכיבוד הורים מול שמירת שבת, התשובה הייתה ברורה, אולם כאן מדובר בשאלה מורכבת הרבה יותר. אציע כי נעמיד תנאים מסוימים שיהיו ברורים ומוסכמים (ראוי שהילדים יזדהו איתם) כמו גדרי צניעות וכו' במקום שאי אפשר להתפשר. נסכים גם שיש מקומות בהם צריך לקבל דיעבד אחד למען לכתחילה אחר, ונדגיש כי הוויתור הזמני נעשה למען כבוד סבא וסבתא שהוא חשוב. בכל מקרה חשוב להכין את הילדים – היכן יש תפילות במניין באזור ומה שעות התפילה, אילו פעילויות מעניינות ומתאימות לרוחכם מתקיימות, אם ומה הם שעות הצפייה בטלוויזיה. וכרגיל, עשו זאת תוך הסבר ובנעימות, בעיקר עם הילדים ולא רק עם סבתא. חופשה טובה לילדים ולנו.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת