תגית: סדר וניקיון

קשיי התארגנות

א. משפחה "יעילה וקצבית"

החיים המודרניים מתאפיינים לעיתים קרובות בחוויית לחץ. מרגע שאנו קמים בבוקר ועד לכתנו לישון אנחנו בלחץ – במעט השעות שיש ביממה אנחנו מנסים להספיק כמה שיותר ולעיתים אף מעבר לסביר ולאפשרי. חוויה זו של לחץ מקבלת משנה משמעות כשאנו הופכים להיות הורים. מרגע זה עלינו להספיק לבצע דברים לא רק במישור האישי, אלא אנו גם אחראים על תפקוד של כל המשפחה ולכן חשוב לנו שהכל יפעל כשורה ובקצב מהיר עד כמה שאפשר. יש לנו תקווה סמויה או גלויה שלא רק אנחנו נפעל בקצב המהיר והרצוי, אלא גם כל בני משפחתנו יעמדו ביעדים אלו. ניתן להמשיל זאת למפעל הנמצא תחת לחץ של ייצור. המנהל וצוות העובדים צריכים לעבוד באופן יעיל ומאורגן כדי שהתפוקה תהיה רווחית. אם אחד הפועלים אינו עומד בקצב כל יתר העובדים עלולים לשלם את המחיר בכך שהם לא יעמדו במכסת התפוקה הנדרשת. בשל כך, על המנהל לדרבן את העובדים לעבודה מאומצת ויעילה ובמקרה הצורך מוטלת עליו גם החובה לפטר עובדים לא יעילים.

אך מה קורה במשפחה? גם המשפחה היא מעין מפעל שאמור לתפקד באופן המיטבי תמיד וגם בשעות לחץ. על כל בני הבית מוטלת החובה להתארגן כראוי ולבצע את משימותיהם באופן היעיל ביותר. כמו במפעל כך גם במשפחה – ילד אחד שאינו עומד בקצב הנדרש עלול לפגוע בחוויה המשפחתית ולפגום באווירה. בניגוד למפעל, במשפחה לא קיימת האפשרות של פיטורין, וטוב שכך. המשפחה היא מערכת סגורה ומובנית ולכן אם אחד מבני המשפחה מתפקד פחות טוב מהאחרים הדבר ניכר, הוא 'מושך את האש' וגורם למתחים. כפי שנאמר בתחילת הדברים בחיים המודרניים הלחץ וההישגיות הם ככל הנראה נר לרגלנו ולכן ילד לא מאורגן ולא מסודר מעכב את ההתנהלות של כל בני המשפחה מעבר לעובדה שהוא פוגע ביכולתו האישית להשיג את יעדיו.

ב. ילד לא מאורגן

במאמר זה ברצוני להתמקד בפגיעה הנגרמת מחוסר ארגון של ילד – פגיעה שבאה לידי ביטוי הן במישור האישי והן במישור המשפחתי. מכיוון שמדובר בפגיעה בכל המשפחה לא ניתן להתעלם מהתופעה ולפתור אותה באמירה – 'זו בעיה שלו, ילמד להסתדר בכוחות עצמו' שהרי זו 'בעיה' של כל המשפחה.

כדי להתמודד עם מצבים אלו עלינו ראשית כל להבין מה גורם לילד (או למבוגר) להיות חסר ארגון וסדר. ברובם המכריע של המקרים אין מדובר בילד שלא רוצה להיות מסודר אלא בילד שלא מצליח להיות מסודר, כלומר המצב אינו בשליטתו הבלעדית של הילד. ילדים עם קשיים בשמירה על קשב וריכוז ועם ליקויי למידה נמצאים בסיכון רב לקשיי התארגנות. ילדים אלו מתקשים לתכנן את פעולותיהם, אין הם עובדים לפי רצף הגיוני ומסודר וכתוצאה מכך הם מתקשים לעמוד ביעדים המוצבים בפניהם. לרוב הילד מודע לכך שקשה לו להתארגן, הוא אינו שבע רצון מהמצב ואף היה מעוניין מאוד לשנותו, אך אין הוא מצליח בכך. התגובה הספונטאנית של רוב ההורים והמורים לנוכח ילד לא מאורגן היא ניסיון להלחיץ את הילד כדי שיתארגן טוב יותר. אין מדובר בתגובת כעס או בהתפרצות אימפולסיבית של ההורה, אלא בתגובה מכוונת ושקולה. ההורה או המורה מרגישים כי אם ילחיצו מעט את הילד הוא יהיה מודע יותר לקשיי ההתארגנות שלו ויתארגן טוב יותר. כולנו מכירים את שעות הבוקר כשכל בני המשפחה נתונים בלחץ רב וההורים מנסים לדרבן את כל הילדים לסיים את כל עיסוקיהם בזמן ולצאת ליום הלימודים בזמן. כאשר אחד הילדים מתארגן לאט, ההורים מנסים לעזור לו על ידי כך שהם גוערים בו ומרבים להזכיר לו כי אין הוא עומד בלוח הזמנים. השאלה היא האם דפוס התמודדות זה הינו אכן יעיל. ככל הנראה התשובה הינה שלילית. הלחץ והגערות של ההורים לא רק שלא גורמים לילד להתארגן מהר יותר, אלא שהם מביאים אותו לכדי מצב שהוא אובד עצות, מבולבל ואף איטי יותר. בסופו של דבר ההורה חש מתוסכל מכך שניסה לזרז את הילד ולא הצליח והילד חש תסכול מכך שרצה להתארגן במהירות וגם לרצות את הוריו, אך כשל.

ג. "הצעות מעשיות"

לאור זאת ניתן להציע גישה שונה להתמודדות עם קשיי התארגנות של ילדים.

  1. יש להבין כי לילד בעל קשיי ההתארגנות יש אכן קושי, קושי לו הוא לרוב מודע היטב. אין מדובר בעצלנות, אלא בחוסר יכולת.
  2. ילדים אלו משוועים לעזרה ויכולים להיתרם מעזרה של הורים או מורים.
  3. ניתן לעזור לילדים להתארגן על ידי כך שההורה באופן פעיל מלמד את הילד איך להתארגן ולא מלחיץ אותו.
  4. מומלץ כי הסיוע של ההורה לא יהיה בשעת הלחץ למשל בבוקר כשצריך לצאת מהבית מהר, אלא דווקא בזמנים בהם הילד וההורים רגועים יותר, כמו בערב.
  5. ניתן ללמד את הילד להתארגן טוב יותר על ידי כך שההורים ישבו עם הילד ויכתבו את המטלות שעל הילד לבצע בשעות הלחץ (למשל, מתי לקום, בחירת הבגדים, התארגנות לאכילה וכדומה).
  6. על ההורה לכתוב יחד עם הילד את הפעולות שעל הילד לבצע ולערוך אותן לפי הרצף הנדרש. מומלץ מראש להעריך יחד כמה זמן אמורה כל פעילות לקחת.
  7. לאור זאת, מומלץ מבעוד מועד להתארגן ולתכנן את הפעילות ולהשאיר בידי הילד 'תכנית פעולה' כתובה מסודרת לפיה הוא יפעל בשעל הלחץ.
  8. בזמנים בהם המשפחה נתונה בלחץ כמו בבקרים, תפקיד ההורה יהיה רק להזכיר לילד להסתכל בדף שהוכן מראש ולפעול על פיו.

יש לזכור כי שינויים בדפוסי התנהגות הינם תהליכיים ולוקחים זמן רב. אין לצפות כי ילד עם קשיי התארגנות יהפוך בין לילה את עורו, מדובר לרוב בתקופת הסתגלות של הילד למצב החדש. מומלץ מאוד אחר מעשה, שוב בשעה שאין לחץ, לשבת עם הילד ולהפיק יחד לקחים. באילו משימות הוא תפקד טוב ובאילו פחות כדי שהילד ידע כיצד לשפר את התארגנותו.

לסיום עוד נקודה מהותית אחת שאין לשכוח אותה. לעיתים קרובות ילד לא מאורגן הינו בן להורים לא מאורגנים. לא ניתן לצפות מהילד שיעבור שינוי וילמד להתארגן אם הוריו לא עוברים את אותו שינוי במקביל.

ד"ר קובי סגל, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, מטפל משפחתי מוסמך

איזה בלאגן…

איזה בלאגן

"כמה פעמים ביקשתי ממך לסדר את החדר!? כבר אי אפשר לדרוך על הרצפה!"

דילמה שכיחה של הורים למתבגרים מגיעה כמעט תמיד גם לחדר שלהם… או ליתר דיוק למה שאמור להיות חדר. כי כרגע הוא נראה יותר כזירת קרב… כמה להתעצבן ולדרוש? כמה להתעסק?

הקונפליקטים עם ילדינו המתבגרים סביב תחום הסדר והניקיון הינם חלק מתהליך גיבוש הזהות שהמתבגר חווה. הוא בוחן את מידת הסבלנות, הנחישות והעקביות שלנו. הגבולות נמתחים, והמתבגר מנסה לבטא את זהותו הייחודית בין היתר באמצעות הקונפליקטים מול הוריו.

מדובר במערכה מתישה עבור שני הצדדים. המאבק בין  הצורך בכיבוד הפרטיות ("זה החדר שלי!") לבין הנחלת כללים, הצבת גבולות, מתן כבוד ודוגמא אישית ליתר באי הבית.

אז… כיצד לעשות סדר בבאלגן?

1.      סדר עדיפות – לפני שאתם משנסים מותניים ליציאה לקרב, החליטו האם ועל מה אתם לא מוכנים לוותר. בגיל ההתבגרות יש לא מעט חזיתות. לא חייבים לריב על הכל! זה בסדר גם לשחרר במקומות מסוימים את החבל. בררו לעצמכם (וכאן חשוב מאד התיאום וההחלטה המשותפת של שני ההורים. זה לא יעבוד אם תשדרו מסר מבלבל ושונה!) האם הבלאגן בחדר הפרטי של המתבגר הוא סיבה מספיק טובה כדי לריב ולהתעמת או שעדיף להשקיע את האנרגיה בתחומים  אחרים.

2.      Zoom out – התבוננו ממרחק, הכניסו את הדברים לפרופורציה. זה שהחדר מבולגן זה לא אומר שהחינוך שלכם נכשל. סדר וניקיון הם באמת לא הכל בחיים.                      זכרו שהיכולת שלכם להגיע להבנה והסכמה, תקרין גם על קונפליקטים בתחומים אחרים המצפים לכם. המטרה איננה שהחדר יהיה מסודר בלבד אלא בעיקר – התהליך, הכבוד ההדדי, השיח שהצלחתם לנהל מול המתבגר שלכם.

3.      תיאום ציפיות – ראשית בררו ביניכם (ההורים) מה הדרישות שלכם מרמת הניקיון והסדר בחדר של המתבגר ובבית בכלל. לעיתים דילמות חינוכיות משקפות מאבקי כח הקשורים בכלל בזוגיות שלנו ומאלצים את ילדינו "לתפוס צד". וכולם יוצאים מופסדים. מצאו זמן רגוע, שבו ושוחחו על כך (בזמן המתאים לשניכם ולילדכם ולא כאשר אתם לחוצים או כשהמתבגר עומד בדיוק לצאת עם חבריו), נסו להגיע להבנה משותפת בנושא. בנוסף, חשוב שתבהירו מה תהיינה ההשלכות במידה ולא יחול שינוי במצב (אל תאיימו סתם. חישבו היטב לפני כן עד כמה אתם מוכנים או מעוניינים ללכת רחוק).

4.      הימנעו ממאבקי כוח – גם אם המתבגר לא עומד בהבטחותיו, אל תיכנסו למריבות, אל תנדנדו ותזכירו מה שסוכם. פשוט תנו לו לשאת בתוצאות (שסוכמו מראש ביניכם). ובוודאי אל תנקו במקומו/ה!  נסו שלא לצבוע את כל התמונה בצבע של אי העשייה בתחום הזה ולקשר בין חוסר הסדר והניקיון גם לתחומים אחרים ("לא ניקית את החדר, ובכלל את/ה לא עושה שום דבר בבית הזה, וגם בקושי לומד"). זה עלול ליצור תחושות שליליות והתנהגות של "דווקא" שרק תקצין את המצב.

5.      תחמו בזמן ובהספק – השתדלו להגדיר את מטלת הסדר באופן ברור ( סדר וניקיון הם מושגים יחסיים). האם כוונתכם שהבגדים יהיו גם מקופלים בארון או די בכך שניתן יהיה לדרוך על הרצפה. הבהירו עד מתי יש לבצע את המשימה (מומלץ לקבוע מראש בתיאום עם המתבגר יום קבוע לכך). אל תצפו שהמשימה תבוצע כשיהיה לו זמן. אפשרו לו מרחב בחירה להחליט מתי הוא מעדיף לסדר ולנקות, אך בסופו של דבר סכמו יחד איתו על מועד סיום ברור.

6.      תנו חיזוקים – לאו דווקא חומריים, מילת שבח (איזה יופי שסידרת) כאשר המתבגר/ת השלימה את המטלה.

7.      התמדה ועקביות -החלטתם שזה חשוב לכם, אל תוותרו! שמירה על עקביות בתחום זה נחוצה גם להעברת מסר של עמידה בכללים, יצירת מחויבות והדדיות ומתן כבוד הדדי. אי סדר הוא רק תחום אחד שבו המתבגר בוחן את הגבולות והעקביות של הוריו. אם ויתרתם כאן, מן הסתם גם ניתן יהיה למתוח את הגבולות בתחומים אחרים (של סגנון בילוי, שעת ההגעה וכד').

8.      להתחיל מוקדם – מגיל צעיר יש לחנך את הילדים לקחת חלק במטלות הבית (גם אם לפעמים יותר מהר ומוצלח לעשות זאת במקומם). התחילו בקטן – גם מטלות הדורשות מספר דקות. מומלץ לברר קודם לכן עם הילד איזו מטלה הוא מעדיף מתוך רשימת מטלות שאתם מציבים בפניו. כאשר הוא ירגיש שמאפשרים לו בחירה זה יגדיל את שיתוף הפעולה ויצור תחושת שיתוף והדדיות רבה יותר. אל תיזכרו בגיל 17 לחנך את המתבגר לבצע מטלה, כשעד היום לא דרשתם ממנו דבר. (אם כי עדיין עדיף מאוחר מאשר לעולם לא).

9.      דוגמא אישית – ואיך הסדר והניקיון שלכם? אלברט איינשטיין כבר אמר: "הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא".

10. עין טובה – התבוננו ביש ולא רק באין. בחרו נקודת ראות חיובית, שאינה ביקורתית או שיפוטית.

11.  לסיום, חשבתי ליצור מעין "עשרת הדיברות מושלמות" לסוגית הסדר והניקיון, אך למעשה אין מושלם. הדבר טמון בנקודת המבט שלנו!

12.  ידוע הסיפור על  זוג שעבר להתגורר בשכונה חדשה. ראתה האישה את שכנתה תולה כביסה לייבוש, והתלוננה מדי יום בפני בעלה על הכביסה המלוכלכת של שכנתה. לאחר כחודש הופתעה האישה לראות את שכנתה תולה כביסה נקיה, ואמרה לבעלה: "סוף סוף למדה השכנה לכבס". השיב לה בעלה "לא. היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו".

13. גם חיינו הם השתקפות של החלון. דרכו אנו בוחרים להתבונן על המציאות.

מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר בבלאגן. ואם כל זה לא ממש עוזר, אשתף בטיפ, שמאוד מסייע לי באופן אישי. פשוט סגרו את דלת חדרו של המתבגר ונסו להאמין שמה שלא רואים איננו קיים… שיהיה בהצלחה!!!

 

נעמה מוזס, מטפלת משפחתית מוסמכת, ייעוץ להורים ומתבגרים.     054-4798064 

עוד בנושא בלב אבות:

בתי בלגניסטית נוראית / שאלה שבועית – בתי בת ה-15 בלגניסטית נוראית, וחיכוכים רבים נוצרים ביני לבינה על רקע העניין הזה. בעלי טוען שעליי להשתדל להכיל אותה, ואינני בטוחה שהוא צודק. האם חינוך לסדר וניקיון אינו מתפקידה של האימא?