תגית: סיכון

מבט קצר אל חופשת הקיץ

desert1

שוב חלפה לה שנה ואנו ההורים נקראים להתכונן לקראת חופשת הקיץ הממשמשת ובאה. אנו, שעסוקים כל העת בטיפול במשפחה ודאגות אחרות נמצאים בתחושת לחץ סמוי מפני הבאות. אין מדובר בחופשה קצרת מועד אלא בפרק זמן ארוך המכיל חלל זמן פנוי ומיגע מדי. פרק זמן המתאפיין בתחושת פורקן גדולה, חוסר מסגרת, פריצת גבולות והפיכת הסיכויים לסיכונים. כהורים, אם לא נדע להיערך לחופש הגדול נכון ולהכין את עצמנו ואת ילדינו לקראת בואו – אזי עלולים אנו להיכנס כלשונם של הורים רבים "לסיוט הבא".

במאמר זה ברצוני להתמקד בבני הנוער ובמיוחד באלו הנמצאים בשלבי המעברים להתחלות חדשות (כגון מעבר לחט"ב/ תיכון/ מסגרת חדשה) משום שכאן נצטרך משנה זהירות.

אין זה סוד שסדרי החיים משתנים בחופשה: זמן היקיצה, השינה ותרבות הבילוי. מפגשים חברתיים שבמהלך השנה לא באים לידי ביטוי – בחופשה הם מזומנים ומצויים יותר. הכרויות לא צפויות מן הרחוב, לא רק הרחוב היישובי המוכר אלא גם רחובות בערים הגדולות ובמרחב הציבורי הרחב. בחופש כל המדינה הופכת לרחוב שלם בו בני הנוער תרים בלחפש מה לעשות ואיך למלא את החלל החסר. כל תכנית אשר בוחרים המתבגרים אינה מכסה את כל שעות היום, דבר המצריך הערכות של ההורים להציע מגוון אפשרויות לתעסוקה עם מרווחי זמן קצרים שיהוו 'זמן פנוי' נטו.

בני הנוער הנמצאים בשלבי מעבר משמעותיים כמו מיסודי לתיכון בעצם נמצאים בפרק זמן רגיש במיוחד. מספר תחושות מלוות את בני הזמן הזה: לדוגמא, את בוגרי כיתות ח' מלווה תחושת עליונות כבוגרי בית הספר הנמצאים בשיא בגרותם ונכנסים לעולם המבוגרים האמיתי. מאחוריהם תקופה של שמונה שנות לימוד שהסתיימה לה. העבר חלף והעתיד לא נודע. תחושת עמימות ועליונות המדרבנת כניסה מהירה ככל האפשר לעולמם של המבוגרים עם כל המשתמע לטוב וחלילה להפך. מתוך מעקב על מספר מחזוריי תלמידים אוכל לומר שפרק זמן זה בעיקר עבור שכבות החטיבה והתיכון הצעירות הינו זמן רגיש ואולי אף דורש משנה זהירות.

נזקים לא מעטים הפוקדים את בני הנוער במהלך תקופת החופש מלווים לאחר מכן על ידי גורמי הטיפול בקהילה לאורכי זמן ממושכים. ולכן בכוונתי לעורר אותנו המבוגרים לקראת החופשה להתארגנות מוקדמת ומכינה.

הצעות להורים לקראת החופש:

  • בשלב ראשון אנו צריכים להתחיל כבר עתה להתכונן נפשית וארגונית לחופשת הקיץ קריא: בדיקה ותאום ציפיות עם בני הנוער – הידברות בנושא משום שנטיית הנוער היא ספונטנית באופייה ובלשונם " זורמים " לפי החברה, התנועה, וכל מה שזז… שוחחו על סדר יום, זמני יקיצה שינה, תפילות וכו'.
  • העלאת רעיונות לפעילות כבר מעתה על לוח שנה : פרטו את התכניות הוודאיות כמו עבודה, מחנה קיץ, סמינרים, חופשות משפחתיות וכו', ובמקביל את אלו הדורשות בדיקה למילוי החסר.
  • שריינו מקומות עבודה ותעסוקה לילדכם כבר עתה. אל תמתינו לרגע האחרון של סוף שנת הלימודים. צרו קשר כבר עתה עם כל אפשרות לתעסוקה – שכנים, מכרים, חברים וכו'.
  • אפשריות לתעסוקה אינן בהכרח עבודה בשכר. חישבו גם על התנדבויות שימלאו את הזמן הרב של ילדכם.
  • נצלו את החופשה המשפחתית להידוק הקשר עם הילדים במיוחד באמצעות פעילויות שיש בהם משימות צוות, מחנאות, ואתגרים המאפשרים מפגש עם הכוחות הצעירים שבכם. הדבר יתרום להדברות ולשבירת מחיצות אם ישנם כאלה.

שווה להכיר – טרמינולוגיה למושגי ומצבי סיכון

"חוף דוגית" – אינו בהכרח כפר נופש פסטורלי לדייגים שוחרי הספורט, אלא חוף לצעירים וצעירות בעיקר מהציבור הדתי (ובתוספת מבקרים ערבים) הבאים לחפש בנות, סמים ואלכוהול.

"בית ריק בשבת או בכלל " – הוא מתכון להפקרות באישור ההורים.

פסטיבלים – אירועים מועדים לפורענות, שווה לבדוק היכן, סגנון הפסטיבל, מי ומי ההולכים.

ככרות העיר – ככר ציון, החתולות, ככר האמריקאים, פאבים ומועדונים – ריכוז גדול של סכנות לנער/ה המתבגרים בכלל ובחופשת הקיץ בפרט.

טיולים – תכנון טיול מקדים ומקום המצאות,חברים נלווים, מזג אוויר,ואפשרויות ליצירת קשר זמין עשויים להפחית מצבי סיכון ופגיעה במטיילים.

מחשב – גולם אמיתי שעלול לקום על יוצרו, ולהפוך את המתבגר לאדם בודד, גם אם הוא בחברת מיליוני חברים ווירטואלים.

לסיכום – מומלץ מאד להתארגן נכון,לתאם ציפיות, וליצור לוח זמנים צפוף כמה שיותר לילדים.

נתפלל ונקווה כולנו לתקופה רגועה ומועילה.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער מועצה מקומית אפרת

"משחקים באש" – השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו…

קוראים יקרים, ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת משנה שעברה בל"ג בעומר.

במסגרת תפקידי כמורה וכמחנך כיתה, קבלתי את המלצת מנהל בית הספר בו אני עובד ויצאתי לבקר במדורות תלמידי (אגב, שמחתי לראות כי לא הייתי המורה היחיד מבית ספרנו שביצע ביקור מסוג זה…)

קצת אחרי חצות… שוטטתי בין מדורות התלמידים הפזורות ברחבי העיר למשך כשעתיים וברצוני לשתף אתכם כאמור, ברשמים מביקור זה. התובנה הבסיסית והמרכזית היא שהשטח בוער והתוכן חסר – אנו משחקים באש.

אומנם, במקבץ המדורות הראשון בו ביקרתי התקבלתי בזרועות פתוחות מלאות אהבה וחום (תרתי משמע). פגשתי בתלמידים שמחים, מאורגנים בתנועות נוער מסודרות וממוסגרות, שרים שירי מדורה, ממלאים את אש המדורה בחום אנושי ומעניקים משמעות חיובית לכינוסם.

אולם, למציאות שונה בתכלית הגעתי במקבצי המדורות אחרים בהם ביקרתי ברחבי שכונות רבות בעירנו היפה. את פני קיבלו ילדים ונערים נדהמים (שאינם תלמידינו), המחפשים את עצמם ואת מקומם, רודפים משטות אחת לחברתה, ומעיסוק בשתיה חריפה לרדיפה זולה אחר בנות הנענות לשברי חיזור אלו. ילדי כיתה ה' (גילאי 10-11) יושבים סביב מדורה לבדם ללא מבוגר ומעסיקים את עצמם בהליכה על פלטת עץ המונחת על האש ("משחקים באש" כבר אמרנו?). חברי כיתות י"א-י"ב מרעילים את עצמם בנרגילות וסיגריות לקול צרחות הדיסק ברכב המנגן בעקשנות את אותו שיר דיכאוני בפעם ה-62 כמנין שנות המדינה ללא הפסקה. תלמידי כיתות ט' וי' עוסקים בתחרות שתיה חריפה ובני נוער רבים אחרים משוטטים בעיר ללא מטרה.

במרקם אנושי מגוון זה חסרו לי אנשי חינוך, מדריכם ומדריכות, מורים ומורות מנהלים ומנהלות שיבקרו את תלמידיהם ויכוונו אותם למטרה מסויימת ולכיוון מסויים. דמויות יקרות אלו הרואים בחייהם שליחות, נעדרו מנוף המדורות וחסרה השלמת העבודה החינוכית הקשה וההשקעה המרובה בין כותלי בית הספר. אין בכוונתי שאנשי החינוך הנ"ל ישמשו בתפקיד שיטור ו/או בתפקיד אחראי משמעת, אלא כאנשי חינוך משמעותיים המכוונים ומנחים את התנהגות התלמידים ובאים לחלוק מנסיונם וממאור פניהם.

עם זאת ואולי אף מעבר לכך, בעיקר חסרתם שם אתם – ההורים. היכן הייתם? האם ישנתם בשקט כשילדכם בן העשר עמד בשעה שתיים בלילה במרכז המדורה בין להבות האש? היה נוח לכם לדעת כי ילדכם חשוף לזרים שאינכם מכירים ואינכם יודעים את זהותם (כמוני לדוגמא)? האם בכלל הצלחתם להירדם כאשר בנכם ערך עם חברו תחרות שתיית אלכוהול? כיצד בנכם חזר הביתה לאחר בילוי מפוקפק זה? מה היו השלכות האלכוהול על גופו ובריאותו? לאלו תכנים נחשף ב"מדורה"? מהי המדורה עבורו? האם מקום פורקן נטול משמעות ואחריות, הממלא לילה שלם ללא שינה בריקנות מוחלטת, מהוה חלק מהתפריט החינוכי אותו אתם רוצים להעניק לילדכם? כיצד בנכם יאמין לכם כשתסבירו לו כי חינוכו יקר וחשוב בעינכם, בעודכם מפקירים את מדורתו באופן מוחלט? האם האמירות "תשמור על עצמך" ו\או "תעשה חיים" מספיקות על מנת שבנכם יצליח לעצב אישיות בוגרת, אחראית ונבונה בסביבה כה עויינת? האם למקרה המזעזע הבא שלא נדע או נשמע בחדשות שמקורו באותו שעמום המוביל לוונדליזם נוכל לומר "כיצד הגיעו למצב כזה…"? האם בילוי כמתואר לעיל לא מדליק את כל הנורות האדומות וזועק להתערבותנו?

תהיות רבות על חינוך ילדינו עלו לי בסיורי ורק חלק קטן מהן שטחתי לפניכם. פנייתי אלכם, כפנייתי אל עצמי, באה ממקום כואב אך מאמין כי עדיין לא מאוחר…

אנו משחקים באש – בואו נהיה נוכחים ונכוון את ילדינו כיצד להתחמם מאש המדורה, אך לא חלילה להישרף ולהיכוות ממנה!

בהצלחה לכולנו במדורות הבאות.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

.

עוד על ל"ג בעומר:

מה בין רשב"י ל"אבסולוט" – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים –

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

נער יושב בחדר מחשבים במשרד - עבודה בחופש

עבודה בחופש – שלב הזהירות

עבודה בחופש

בפינתנו הקודמת סקרנו את היתרונות הרבים של עבודת בני הנוער בחופשת הקיץ, כשבין הבולטים שבהם המחויבות והעצמאות. למרות שבשוק דורשי העבודה נוכל למצוא גם ילדים בני 13 שתאוות העצמאות החלה לקנן בהם, הרי שרוב השוק מתרכז סביב הגילאים הבוגרים והעצמאיים יותר או בקיצור אלו שרוצים להתחיל ללמוד נהיגה ולא רוצים או שלא נעים להם לבקש מההורים.

בפינתנו הנוכחית נסקור שורה של התמודדויות אפשריות לבנינו ובנותינו סביב מקומות התעסוקה השונים.

זהירות –

כפשוטה. המתבגר שרגיל להיות בין כותלי בית הספר והכיתה, מוצא עצמו פתאום בין תנורים וכיריים לוהטות באולם השמחות או במסעדה, מתרוצץ בין הכביש למדרכה בעבודתו במשלוחים, חשוף לחוטי חשמל חשופים בשיפוצים או להחלקה בשטיפת חדרי מדרגות. פשוט לשים לב שיש את הציוד הבטיחותי המתאים ולא פחות מזה את ההדרכה הנכונה.

גיבוש תפיסה רכושנית –

הנוער העובד בחופשת הקיץ ובמשך השנה כולה מנסה להשיג לפחות שתי מטרות בעבודתו: מילוי הזמן ורווח כספי. העניין האחרון מעלה התמודדות ברמת תפיסת העולם והחיים. ללא הכנה מוקדמת, המזומנים הרבים המתפרצים בפתאומיות לחיי המתבגר עלולים לסנוור אותו ולהשכיח את הצניעות וההסתפקות שספג בביתו במקרה הטוב. ללא חשיבה מוקדמת העמל הגדול ירד לטמיון בגלל בזבוז בבילויים וקניות, וההוצאות החשובות תידחקנה לצד. התחושה שאני יכול לקנות הכל עלולה לגרום למצב בו הכסף יענה את הכל. נער שיודע שהוריו לא ישלמו לו את רישיון הנהיגה יצטרך לדחות סיפוקים, לתכנן היטב את הוצאותיו ולחסוך את מרב הכסף שהרוויח.

ניצול –

מרבית בני הנוער אינם בקיאים בדיני העבודה. באיזה שהוא מקום, הם חיים בתחושת נחיתות כלפי מעסיקיהם שהואילו להעסיק אותם ועוד לשלם להם. במעמד נפשי כזה הם מתביישים לתבוע את המגיע להם ע"פ חוק ואפילו מוותרים מראש על ידיעת החוק. גם בנושא זה נדרשת מעורבות הורית, ואם יש חשש לניצול כדאי לפנות לאגף לאכיפת חוקי העבודה במנהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת בטלפון 03-7347164  03-7347164 ללא תשלום.

מתבגרים במסגרת של מבוגרים –

בבית הספר הילדים והמתבגרים הם העיקר. בשבילם בנו את בית הספר. הצוות החינוכי כולו נמצא שם בשבילם, ויש להניח שכל אחד מהם מגיע כדי לעשות את עבודתו החינוכית על הצד הטוב ביותר. לעומת זאת, מקום העבודה הרווי במבוגרים אינו מקום של מתבגרים מטבעו וייעודו. כאן, האווירה, השפה והלך הרוח הוא של מבוגרים ביסודו ולא תמיד כל אלו מתאימים לחיי המתבגרים ולנפשם העדינה והמתפתחת. זה לא עניין של ניבולי פה דווקא, אלא מורכבות החיים של המבוגרים שהמתבגרים לא תמיד צריכים להיחשף אליה. דוגמא: המתבגרים עלולים לפגוש מתחים ואינטריגות שעלולים לפגוע להם בתפיסה הבריאה שהעולם טוב ביסודו. ילד שפוגש הרבה רוע מאבד את האמון שלו בעולם. הוא חושד בכולם, כולל הוריו ואחיו. בשבילו הכל רע עד שיוכח אחרת.

דו קיום א' –

העבודה בחופשת הקיץ מזמינה הרבה פעמים מפגש בין המינים כל יום למשך שעות ארוכות. זה לא הסניף של תנועת הנוער שבאים אליו פעמיים בשבוע לשלוש ארבע שעות. כאן יש צוות ולכל צוות הווי ושפה משלו. ללא הכנה מוקדמת וללא יד מכוונת במהלך ימי העבודה עלולים לקרות סיטואציות שלא חלמתם עליהם והיו דברים מעולם. בעבודה יש מבוגר אחראי על העבודה אך אין מבוגר אחראי מבחינה חינוכית. ההיעדר הזה מגביר את תחושת השחרור והעצמאות ויכול לקחת אותם לכיוון לא רצוי בכלל.

דו קיום ב' –

במקומות עבודה רבים, ובעיקר במסעדות, אולמות ורשתות מזון מועסקים עובדים ישמעאלים רבים. באופן טבעי, ובמיוחד במצבנו הביטחוני המתמשך, יש לכל נערה יהודיה בריאה, רתיעה בסיסית מערבי באשר הוא. אך כשנמצאים יחד זה לצד זה ימים ושבועות, פתאום מתגלה לה שהשד לא כזה נורא ומוחמד הוא בכלל "מודי" והוא די חמוד, וסאלח הוא "סלי" והוא בכלל בעד השלום. לא מזמן ביקרתי בצומת גוש עציון באחד מבתי הקפה כשלעיני ערבי ובת אחד היישובים מצחקקים להנאתם ואף משתעשעים בהשפרצת מים הדדית. רק אל תגידו לי שזה ייגמר בזה.

תזונה ומנוחה –

לא כל אחד זוכה לעבוד במזון מהיר או באולם אירועים שהמזון בהם זמין למדי עבורו. ישנם מקומות שהמתבגר תלוי בכריך שלו בלבד. לפעמים העבודה מאמצת מאד וההפסקות קצרות מידי עבור המתבגר והמתבגרת. אלו שעובדים בחופשת הקיץ חוזרים לביתם בשעות אחה"צ לפנות ערב עם עייפות רבה כשחיי החברה והלילה לפניהם – מה שעלול להביא אותם בקלות לחסכי שינה. מחקרים מוכיחים חד משמעית את הקשר שבין חסכי שינה לתחלואה גדולה יותר. כשאתה מחבר את כל אלו עלולה להתקבל פגיעה משמעותית בבריאותם של ילדינו שניתן בהחלט למנוע אותה בתכנון מוקדם ונכון של הזמן ומקום העבודה.

מפגש בין תרבותי –

המטרייה הרוחנית-תרבותית של הבית ובית הספר מספקת מערכת הגנה טובה למדי עבור אלו שרוצים להיזהר וזקוקים לתמיכה חיצונית כל שהיא. בחופשת הקיץ, נשארים בני הנוער לרוב עם מטרייה אחת בלבד. המפגש היום יומי עם המחנך והמחנכת לא קיים ואין את תוכני הלימוד שמחזיקים אותם אתנו. קבוצת השווים הסובבת אותם במקום העבודה, השונה מהם תרבותית עלולה לסחוף אותם לכיוונה בהעדר כיוון תרבותי ברור מצדם.

זוהי רשימה חלקית של התמודדויות אפשריות של הנוער במקומות העבודה, וניתן בהחלט להקדים תרופה למכה עם חשיבה ותכנון מוקדמים. פשוט לקחת דף ועט ולהתחיל לגלגל בראש את העבודה וסדר היום הצפוי והדברים יעלו מאליהם. בהצלחה!.

צביקה מור, מאמן הורים ונוער, התמחות באימון ADHD,

052-6070954 more-lanoar.co.il

אצבעות לוחצות בכפתורים על מקלדת - על שימוש מחושב במחשב

בלחיצת כפתור

לחיצת כפתור על מקלדת - על שימוש מחושב במחשב

העידן הוירטואלי,

כמה טוב הוא מביא איתו. כמה חידושים, כמה יעילות כמה נגישות. משחקים לילדים, שירים, כתבות חדשות, תכניות … הכול בלחיצת כפתור אחת אתה מוצא הגדרה מילונית, בלחיצת כפתור אתה מגיע ווירטואלית לכל מקום בארץ, אפילו לשוויץ… בלחיצת כפתור מגיעים לכל אתר ואתר, אתר תיירות, אתר נופש, אבל גם לאתר אינטרנט שממש לא היינו רוצים שילדינו יכנסו אליו.

וכאן מתחילה הבעיה.  מסתבר כי בלחיצת כפתור אחת אתה מכניס אליך הביתה את כל מה שלא היית רוצה.

חשבת על זה?

רבים מהאתרים המוצעים כיום לגולש הם בעלי אופי מיני, לא מהסוג המבוקר או החינוכי, אלא מהסוג העלול להביא לנזק בלתי הפיך בחייו של מתבגר או בחיי זוגיות רגילים ותקינים. על אתרים מסוג זה – אין בקרה. והגיע הזמן לדבר על זה. אבל מכיוון קצת אחר מהמקובל, מכיוון לומד, קשוב ומצמיח.

מזה זמן רב שמגיעות אלי ואל מטפלים נוספים פניות בדבר נזקי האינטרנט בקרב בני נוער ומבוגרים. פסיכולוגים, רבנים, ויועצים מתמודדים עם בני נוער מהמגזר הדתי, ועם מבוגרים דתיים ובניהם אנשים נשואים ובעלי משפחות, הנחשפים לתופעה ומגיעים לטיפול או לבקשת עזרה כשהם על סף שבר בזוגיות או כשכבר חרב עולמם של בני זוגם.

הנגישות בימינו לתכנים מיניים ללא שום פיקוח הינה גבוהה מאוד, אפשר לומר גבוהה מידי. נגישות כזו מעמידה את האדם הדתי בפני דילמות ייחודיות וקשות, לעתים יומיומית.

יתר על כן, אדם החי חיי תורה ומצוות, חי בטלטול כמעט מתמיד בין משיכה לדחייה, בין רצון לסלידה ובין השתוקקות למיאוס עצמי. אדם כזה מצוי בפלונטר אינסופי בינו לבין עצמו, בינו לבין בוראו, ולעיתים אף בינו לבין בת זוגו.

האם ניתן לסייע לאדם המצוי בקושי מעין זה? כיצד ניתן להגיע אליו?

השיח (הנדוש אם יורשה לי לומר) על מקום האינטרנט ומיצובו התרבותי והחברתי נעשה פחות ופחות רלוונטי לדעתי. אנו חיים בעידן בו האינטרנט הפך לכלי תקשורת בינאישי בסיסי כמעט בכל מקום וקבוצה, ובנוסף לכלי עבודה נצרך ביותר. כמעט בכל בית בישראל המחשב מהוה מוקד מרכזי פעיל. רוב בני האדם מחוברים לרשת כמעט בכל רגע נתון. אז נכון, זה גם עלול להוות מקור נוסף למריבות בין אחים או בין הורים לילדיהם, אבל בואו נודה על האמת, כמה חיינו השתכללו והשתפרו בזכות הטכנולוגיה הזו, איזה שיפור באיכות החיים זכינו לראות בשנים האחרונות. תוך שניות אתה מוצא מידע רפואי, דפי עבודה לילדים, פרקים שלמים בהיסטוריה, רעיון לפעילות, מספר טלפון, שיעורים חינמיים במוזיקה, גאוגרפיה, תנ"ך ומה לא… ספרי הבישול מתייבשים על המדף מחוסר שימוש, את מקומם תפסו המתכונים האינטרנטיים בתמונות מרהיבות על המסך. לכל מקום אליו אני הולך אני הולך עם ה GPS או  ה-waze , ולכל עבודה שאני צריך להגיש אני פונה לאנציקלופדיה הוירטואלית. שירים וסרטים מכל תרבות ושנה מתנגנים לנו בשניות רק כי נזכרנו בהם בערגה, פרטים מלאים על כל מוצר, מחזה, סיפור או מאמר מפעם נגלים בקלות לנגד עינינו. כל שכן בעולם התורני –  הספריה הביתית הולכת ומשנה את מעמדה, שאלות הלכתיות מקבלות שירשורים מרתקים בפורומים השונים באופן קריא ומהיר. שיעורי תורה במגוון נושאים וסגנונות מוצעים לכל מי שרק מתעניין, שיעורי שמע, צפייה ואפילו שיעורים וירטואלים המקשרים ישירות בין המלמד ללומד.

אז לוותר על כל זה?

אמרו כבר גדולים ממני כי יש להוסיף אור כדי למזער את החושך.

נראה כי חייבת להיות אופציה אחרת. בעבר, רכבו על סוס ועגלה, וכאשר התפתחה הטכנולוגיה ויוצרו מכוניות נבנו כבישים מתאימים. איש לא העלה בדעתו לוותר על הנסיעה בדרך בין עירונית רק כי הדרך אינה סלולה עבור הרכב החדש. להיפך, התייעלות והתחדשות הובילו לעוד התייעלות ועוד התחדשות, על כן נסללו כבישים, וכדי לנסוע בבטחה נחקקו חוקי תעבורה.

ומכאן ניתן להסיק כיצד לנהוג כיום ב"כבישי הרשת האינטרנטית". שאלת האיסור בשימוש באינטרנט אינה רלוונטית. השיח הציבורי כיום צריך לעזוב את המקום "המפחד" מהאינטרנט ולהתחיל לעסוק בחינוך סביב הקונפליקטים שנוצרים כתוצאה מחשיפה לתכנים בעיתיים בו.

איך עושים זאת? 

– באמצעות כנות והכוונה.

בראש ובראשונה עלינו לעסוק במפגש האישי שלנו כמבוגרים עם משיכה ודחייה הנובעים מהמתח הקיים אצלנו בין עולם היצר לעולם ההלכה, בין עולם ה"בא לי כאן ועכשיו" לבין עולם הערכים והשאיפות האמתיות בחיים. עלינו לשאול את עצמנו בכנות: איך אנחנו מתמודדים? עד כמה אנחנו מצליחים בזה? וכיצד מתמודדים עם כישלונות?

רק לאחר בירור פנימי מסוג זה, ניתן לגשת אל הנער או האדם השקוע בתוך קונפליקט דומה ולנסות להבין עם מה הוא מתמודד. תפיסה חינוכית נכונה תאפשר שיח פתוח, ולא תהיה רק הטפה של הפסול, המעמיקה את הקונפליקט ויוצרת תחושות נוספות של אשמה ובושה.

המבוגר האחראי נדרש ל"הגמשת הקונפליקט". לשדר שדר של הבנה. הבנת הנטייה, הבנת הדחף, הבנת הסקרנות, אבל בעיקר הבנת הקונפליקט והמלכוד האינסופי בין אלו לבין הרצון והכמיהה לעבודת ה'. וכאן תפקיד המבוגר הוא לנסות לתעל את הסקרנות למקומות בונים. הבנה מעמיקה של המחנך את עצמו ואת הקונפליקטים האישיים שלו, יאפשרו לו לא להתעלם ואף להיות רגיש למתחולל בקרב תלמידיו. חיזוק לדברים מובאים במחקרי, בו הוכחתי שככל שהקונפליקט (משיכה ודחייה) גדול יותר בין עולם היצר להלכה – הקושי הנפשי גדול יותר. התעלמות ממתח קשה זה גוזרת על הנער קשיים נפשיים רבים בהווה ואף קשיים נוספים בעתידו הזוגי.

מכאן החשיבות לרתימת ההורים לנושא. יש להסביר להורים את החשיבות של דיאלוג כן העוסק באותם קונפליקטים ובדרכי התמודדות איתם. ובכך לא רק שהם יהוו תמיכה חשובה וקרובה לנער, אלא שתהיה לו תמיכה מרופדת ואחידה סביב נושא זה.

 

סוף דבר.

עידן האינטרנט כבר כאן, מזמן. הזמינות והנגישות היא עובדה. מחשב, טאבלט, סמארטפון, אין כל דרך להילחם בזה, וגם אין סיבה. עלינו להתחיל לחנך, וללוות. לא לזעוק בגרון ניחר כמה זה פסול, כי את זה הם כבר הפנימו, אלא להקשיב להתמודדויות שלהם. לאחר הקשבה והבנת המקום שלהם נוכל לפתח שיח ולעסוק בכוחות שעזרו להם להתמודד בעבר, ולהתחיל לבנות יחד כוחות ורעיונות כדי להתחיל ולהתמודד בעתיד, בדיוק כפי שאנו נוהגים לעשות עם עצמנו.

השימוש במחשב צריך להיות מחושב.

 בהצלחה!

ד"ר יניב אפרתי, מומחה למיניות והתמכרויות נוער. ר"מ ויועץ חינוכי בעבר וכיום חוקר ומרצה במכללות לחינוך. פוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה בבינתחומי. מקדם בניית כלים חינוכיים וטיפוליים לעזרה בתחום זה של מיניות בקרב מתבגרים ומבוגרים.

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים

התאבדות בקרב בני נוער זיהוי סימנים

הקשיים הרגשיים המאפיינים את גיל ההתבגרות הופכים את המתבגרים לקבוצת סיכון בכל הנוגע לדיכאון ואובדנות. בכל שנה מתאבדים בישראל 400 בניאדם. 70–90 מהם צעירים עד גיל 24 וכ-15 מהם בני נוער. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב צעירים בגילאים 15-24 הוא הגבוה ביותר מכל קבוצות הגיל.

כשמדובר בבני 15–24 התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים והשלישית בשכיחותה בקרב הבנות. יותר בנים מתאבדים, אך הרבה יותר בנות מנסות להתאבד. על כל מקרה התאבדות מדווחים עשרה ניסיונות אובדניים וההנחה היא כי יש ניסיונות רבים שאינם מדווחים ומוסתרים בגלל בושה. מחקרים שנעשו בנושא מראים כי המעקב אחר מי שניסו להתאבד חשוב כיוון שניסיון התאבדות הוא המנבא העיקרי של הניסיונות הבאים.

דיכאון הוא גורם הסיכון הראשון לאובדנות. חשוב לשים לב לירידה במצב הרוח, אמירות המבטאות ייאוש מהחיים ומעצמי, חוויה של חוסר סיכוי ואמירות ציניות לגבי החיים. כמו כן, אצל מתבגרים הסובלים מתסמינים דיכאוניים יופיעו לעיתים קרובות ירידה בתפקוד, הפרעות בשינה או שינה מרובה מהרגיל, ירידה בלימודים, הסתגרות חברתית, אפטיה מוגברת, חוסר יכולת למצוא עניין ועוד.

חשוב לשים לב במיוחד להופעה פתאומית של מצב רוח חיובי לאחר תקופה של מצב רוח ירוד. במקרים אלו, מתרחש לעיתים סבב ביקורים אצל החברים ואווירה של פרידה, העלולים להעיד על מצב סיכון. כמו כן, היעדרויות מרובות מהלימודים, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, נטייה להתפרצויות ומיעוט קשרים חברתיים מעידים על צורך בתשומת לב מיוחדת. כאשר מתקיימים חלק מגורמי הסיכון שהזכרנו, חשוב במיוחד לשים לב לשינויים בהתנהגות, בתפקוד, במצב הרוח ובתפיסת המציאות.

אירועים מלחיצים: גורם סיכון חשוב

אירועי חיים מלחיצים מהווים גורמי סיכון המאיצים התפתחות של סימפטומים דיכאוניים וסכנה אובדנית. אירועים מלחיצים ביותר עבור מתבגרים הם גירושי הורים, חוויה של כישלון, דחייה או התעללות חברתית, הסתבכות המובילה לענישה ותחושת אכזבה. אצל בעלי דרישה עצמית גבוהה גם ציון של 90, כשהציפייה הייתה ל-100, או עלייה קלה במשקל עלולים להוות גורמי סיכון. הגירה וניכור חברתי מהווים גורם לחץ שיש להתייחס אליו.

במישור ההתפתחותי, בולטת אצל מתבגרים חשיבה פילוסופית על החיים המובילה אותם לעיתים, ביחד עם לחצי גיל ההתבגרות, לייאוש עמוק. המתבגר מצוי בלחצים של התאמת עצמו ללחץ החברתי, של עיסוק בזהותו המינית והחברתית ושל שינויים גופניים אינטנסיביים. הוא חש קושי למצוא עצמו בין עולם המבוגרים לבין עולם הנערים. קשיים אלו יחד עם התלבטויות פילוסופיות על החיים מובילים לעתים לייאוש ולמחשבות אובדניות. עם זאת, המתבגר אינו מסוגל להעריך את המשמעות של האובדנות ולעיתים אינו מעכל את חומרת מעשיו.

סימן לסיכון גבוה להתנהגות אובדנית, כפי שכבר ציינתי, הוא ביצוע ניסיון אובדני קודם. מנבא שני הוא קיומה של תכנית פעולה אובדנית ואחר כך מחשבה אובדנית. חשוב להתייחס ברצינות לכל סימן המעיד על ניסיון, תוכנית או מחשבה. לצערנו, לעיתים יש נטייה להניח כי מי שמאיים לא מקיים, אך כל דיווח או סימן מעידים על צורך בהתייחסות דחופה.

כשמתבגר משתף במחשבות או תכניות חשוב לדובב, לאסוף מידע, לא להשאירו לבד ולשתף את מרב הגורמים מיד. יש להיזהר מהדיפת המתבגר תוך אמירות כמו : "אפילו אל תחשוב על דברים כאלו", המותירות אותו לבד עם המצוקה. החשש מהתמודדות עם מצבי סיכון ואובדנות מביא הורים, מורים ואנשי חינוך להתעלם לעיתים מסימנים.

איך להתמודד עם חשש מהתאבדות?

מערכות החינוך והצבא פיתחו בשנים האחרונות מערכת הדרכה לצמצום התופעה. נהוג לחשוב כי אסור לדבר על אובדנות בתקשורת, מתוך חשש כי הפרסום יוביל לתהליך של "הדבקה" ויגרום למתבגרים נוספים לבצע ניסיונות אובדניים. נכון שרצוי להימנע מכניסה לפרטים סנסציוניים, אך כן חשוב לעודד מודעות למצוקתם של מתבגרים. חשוב לדבר על הסכנה וללמד מה הם גורמי הסיכון ומהן "נוריות האזהרה" שצריך לשים אליהן לב. כחברה החורטת על דיגלה תפקוד ועצמאות, אנו נוטים לעיתים להתעלם מסימני מצוקה ולראות אותם כפינוק או השתמטות הדורשים יד חזקה. ההמלצה המקצועית היא לא להזניח ולא לוותר ולבחון בהקפדה רבה סימני מצוקה שעולים אצל מתבגרים.

 

עקרונות התמודדות

 

עקרונות ההתמודדות המרכזיים הם:

1. קשר הורים-בית ספר: חשוב להקפיד על קשר בין ההורים ובית הספר ודיווח הדדי על שינויים בהתנהגות, במצב הרוח ובלימודים.

2. יצירת קשר עם הנער או הנערה במצוקה ועידודו לשתף: מתבגרים אינם משתפים בקלות, אך חשוב להתעניין למרות תגובתם ההודפת. הורים רבים מרגישים דחויים מתגובת המתבגר ומרפים מהניסיונות ליצור קשר או מפרשים את ההתנגדות לתקשורת כחוסר צורך. חשוב להתמיד, להתעניין וליצור קשר גם אם המתבגר אינו משתף פעולה. קשר והתעניינות מתמשכים הם אמצעי המניעה הראשון במעלה.

3. להבהיר שהקשיים עוברים: חשוב להבהיר כי קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים, בתחושת מקובלות, בדימוי גוף ותחושת אושר עוברים עם הגיל ואינם צפויים להימשך תמיד.

4. הסברה מתמשכת: הסברה מתמשכת על קשיים אופייניים לגיל ההתבגרות,

ובכלל זאת מידע כי רבים סובלים ממצוקות נפשיות, יכולים להועיל. ההבנה כי איני האדם היחיד שקשה לו מקלה. בשונה מהפתגם – צרת רבים היא כן נחמה.

5. לשתף במצוקות ההורים: חשוב שהורים ומבוגרים אחרים ישתפו את המתבגרים בקשיים ומצוקות שלהם. דוגמה אישית של המבוגרים בהתחלקות במצוקה, שיתוף בקשיים והתמודדות עימם תורמת לחוסן של המתבגר.

6. התייעצות: חשוב להתייעץ עם גורמים בבית הספר ומחוצה לו (פסיכולוג, רופא משפחה, פסיכיאטר) בכל מקרה של דאגה. לא לחכות, לא לשקול האם המצב מספיק קשה – להתייעץ במהירות ולפעול בהתאם.

ד"ר שרון זיו ביימן,  פסיכולוגית קלינית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. 

המאמר פורסם באתר ynet בתאריך ג' בכסלו תשע"ב / 2011-11-29

 

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער – זיהוי סימנים :

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

"ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג?" – התמודדות עם לחץ קבוצתי בגיל הנעורים

מעשה שהיה: נער בן 14 מיהוד קפץ מהגג בעקבות התערבות. הנער ועוד קבוצת חברים צפו במשחק כדורגל, שתו משקאות אלכוהוליים והתערבו עימו על 100 שקלים שהוא יקפוץ מהקומה שנייה. הנער אכן קפץ וניצל בנס. כתוצאה מהנפילה הוא שבר יד, רגל וחוליה בגב. האירוניה שבדבר הוא, שהורים רבים משתמשים במשפט "ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג אז תקפוץ?", על מנת להסביר את חוסר ההיגיון הקיים בלחץ קבוצתי.

לחץ חברתי מהווה תופעה המשותפת לכלל בני הנוער בשל הצורך בהתרחקות ונפרדות מההורים והצורך בקבוצת שייכות חליפית. מותגים כגון, כובע "נייק", מכנס "בילבונג" ונעלי "וונס", חזרה בשעות מאוחרות, שתייה של משקאות אלכוהוליים, עישון נרגילה בגינה או התנסות בסמים הנם דוגמאות להתנהגויות המהוות ביטוי לצורך של מתבגרים לחוות עצמם כשייכים. מתברר שלחץ חברתי הינה חוויה שכל אחד נאלץ להתמודד עימה בשלב כלשהו בחייו. בד"כ בגיל הנעורים, הלחץ החברתי בא לידי ביטוי בעוצמה הרבה ביותר.

גיל הנעורים מהווה שלב שבו מתבגרים מנסים לייצר לעצמם זהות אישית, אך באופן פרדוקסלי הם עושים זאת באמצעות שייכות לקבוצה ואימוץ הכללים וחוקים ה"מקובלים" בקבוצה. לכן, הם מושפעים בקלות יחסית ומהווים מטרה נוחה ללחץ חברתי. חשוב לזכור שהצורך לחוות שייכות בקרב מתבגרים אינו בעייתי כל עוד המחיר אינו יקר. עם זאת, לעיתים קרובות משמעותו של לחץ חברתי היא להיות מושפע או "להידחף" על ידי חברים לעשות מעשה שהם היו מעדיפים לא לעשות או שעלול לסכן אותם, כגון קפיצה ממרפסת.

כחלק מתהליך הנפרדות והצורך ביצירת זהות נבדלת מהורים, מתבגרים מתחילים לבלות הרבה יותר זמן עם חברים ופחות זמן עם המשפחה. יחסיהם עם חבריהם הופכים להיות מרכז חייהם. לעיתים קיימת סכנה שבני הנוער יטו לשמור על מרחק מהוריהם, ובסופו של דבר יאבדו את הקרבה הרגשית ואת החום שפעם היו בינם לבין הוריהם. קבוצה זו הופכת להיות רגישה אף יותר להשפעות של חבריהם.

בנוסף, ייעוץ גרוע מצד חברים, סקרנות לנסות משהו שכולם מנסים או פשוט החשש להיות מקור ללעג על ידי חבריהם גורמת לחלקם להיות "מושפעים". עם זאת, ההשפעה, יכולה להיות גם חיובית. לדוגמה: לחץ חברתי חיובי יכול לבוא לידי ביטוי בהצטרפות לתנועת נוער, מוכנות לעזור ולהתנדב, לחץ להצלחה בלימודים או התמודדות עם אתגרים חדשים.

מניסיוני בעבודה עם הורים ומתבגרים בנושאים הקשורים להתמודדות עם מצבי סיכון, הורים למתבגרים מדברים רבות על נזקי הלחץ חברתי ולעיתים קרובות אף מאשימים את הלחץ החברתי כמשפיע על ההחלטות האומללות של ילדיהם. אולם, חשוב שנבין כי לקבוצת השווים יש תפקיד חשוב בתהליך התפתחותם של ילדינו המתבגרים. היא עוזרת להם לעבור מחווית תלות בהורים לתחושת מסוגלות להתנהל באופן עצמאי במרחב. לקבוצה יש את הפוטנציאל לחזק את הדימוי העצמי של המתבגר לגבי יכולתו להתמודד עם משימות החיים. אלו הסיבות שרבים מהמתבגרים יעדיפו לבחור ללכת עם ציפיות הקבוצה כשהתמורה לכך הינה שצורכיהם לחוות עצמם כעצמאיים תסופק.

גורמי חוסן לעומת גורמי סיכון להתמודדות עם לחץ קבוצתי

המתבגר נחשף למספר קבוצות של חברים במהלך גיל ההתבגרות, בין היתר בתיכון, בשכונה, בתנועת הנוער ובמסיבות. מתברר שלכל קבוצה עשויות להיות תכונות ייחודיות, נורמות ומערכות ערכים המשפיעות על תפיסותיו, ערכיו והתנהגותו של המתבגר. מידת יכולתו של המתבגר להתמודד בהצלחה עם לחץ חברתי, תלויה ברובה בתחושותיו לגבי עצמו ולגבי מקומו בעולם, בתחושת ערך עצמי חיובי, ביכולתו למצוא קבוצה חלופית בעת משבר, וביכולת של הוריו לחזק את חוסנו באמצעות תפיסת עולם אסרטיבית.

לעומת זאת ישנם מספר "גורמי סיכון" ללחץ חברתי המובילים בני-נוער "לקפוץ מהגג", הכוללים בין היתר דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית שבירה, חוסר חלופות בקבוצת שווים (לדוגמה: קבוצה בישוב קטן כאשר כולם מבלים עם כולם) והורים אשר מבינים, עד כדי מזדהים, עם הרצון של ילדם להיות שייך ומוכנים לאפשר לו לסכן את עצמו. הורים אלו מתקשים להיות ה"קול השפוי" שמתבגרים כל כך זקוקים לו, כאשר חבריהם לוחצים עליהם לשתות, לנהוג בפראות על הכביש, להתנסות בסמים או כל התנהגות בסיכון אחרת.

כיצד הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד עם לחץ קבוצתי?

הכירו את החברים של ילדיכם: בקשו מילדיכם להזמין את חבריהם אליכם כך שתוכלו לפגוש אותם ו "להחליף" איתם מילה או שתיים.

הציבו ציפיות וחוקים ברורים: רוב המתבגרים מבלים זמן רב יותר עם חבריהם מאשר עם הוריהם ולכן חשוב שתגדירו ציפיות ברורות להתנהגות, בססו חוקים לגבי יציאות ובילויים עם חברים והגדירו מראש את התוצאות לגבי אי-עמידה בהסכמים שנקבעו.

תקשורת ברורה: הבהירו בצורה ברורה את הציפיות שלכם מילדיכם והסבירו להם מדוע הצבתם גבול כלשהו. הדבר ימנע את היכולת של ילדכם לטעון שהוא "לא ידע" כיצד אתם מצפים שינהג.

זהו את הסיבה להשפעת הלחץ החברתי – אחד הנושאים היותר מורכבים שהורים נאלצים להתמודד עמו הינו כאשר ילדיכם מחליטים להסתובב עם הקבוצה ה"לא נכונה". מתברר שלהורים בגיל הנעורים כמעט ואין שליטה עם מי ילדם יבחר להיות. הורים עשויים לייצר משבר ואף להקטין את יכולת ההשפעה שלהם במידה וינסו לאסור על ילדם המתבגר להסתובב עם אנשים מסוימים. במקרה כזה, החברים הופכים למגנט וירטואלי עבור ילדכם. דרך יעילה יותר להתמודד עם חברים "לא רצויים" הינה לומר לילדכם שאתם חוששים מחבריהם, באמצעות הצבת גבולות תוך משא ומתן עמם, דרישה מהם לשתף אתכם במקומות הבילוי ובחוויותיהם וציפייה שלכם שהם יעמדו בהסכמים. דרך אמצעים אלו, תוכלו להגביל את ההשפעה של קבוצת השווים. במקביל חשוב לבדוק מדוע ילדיכם נוהג להתרועע עם קבוצה המשפיעה עליו לרעה. יתכן שלילדיכם יש בעיה עם הדימוי או הביטחון העצמי והוא חש שהוא חייב להתקבל בכל קבוצה שמוכנה לקבל אותו, גם אם משמעות הדבר שמדובר בקבוצה שלילית. הורים לא יצליחו לשנות את גישתו של הילד אם יאסרו עליו מפגשים עם חבריו. הם יכולים לשנות את הגישה על ידי התמודדות עם הסיבה המרכזית אשר גורמת לכך שמלכתחילה ילדם בחר בקבוצה זו. מתבגר נמשך לקבוצה מסוימת מכיוון שהיא מספקת לו צרכים שהוא זקוק להם. בכל מקרה, במקרים מסוג זה חשוב לקבל ייעוץ וסיוע מקצועי על מנת להבין את הסיבות לבחירות שילדכם עושה ומציאת דרכים לעזור לו להימנע מנזקי הקבוצה בצורה יעילה.

לסיכום, זכרו שקבוצת השווים מציעה עצמאות מהמשפחה, קבלה, תחושת ערך, תמיכה במצבי בלבול, מודלים להתנהלות בעולם מורכב וזהות חברתית. משתנים רבים משפיעים על האופן שבו בסופו של דבר הקבוצה משפיעה על חבריה ובד"כ מתבגרים יעדיפו לפעול על פי ציפיות הקבוצה בתמורה לכך שהצרכים שלהם יסופקו על ידה. עם זאת, לנו ההורים תפקיד חשוב לווסת את הכוחות שיש לקבוצה על ילדינו ולחזק אצלם חשיבה ביקורתית וחוסן להתמודד במצבי מבחן. הורות נוכחת, מטפחת ומדריכה המגדירה ציפיות בצורה ברורה, מגבירה את יכולתם של המתבגרים להתמודד בצורה יעילה עם הלחץ הקבוצתי.

רן בראון – עובד סוציאלי, מנחה במכון יסודות יוזמות חברתיות ויועץ ארגוני

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

חופים מסוכנים

מי איננו מכיר את השלטים הפזורים לאורך הכנרת, המזהירים את המטיילים שלא לרחוץ בחופים לא מוסדרים. כמה וכמה רוחצים קפחו את חייהם כאשר רחצו בחוף ללא מציל…

יש חופים מסוכנים יותר! סכנתם היא מסוג אחר: לא פיזית אלא רוחנית ונפשית, כגון: חוף דוגית, חוף גולן… את החופים הללו פוקדים אלפי בני נוער דתיים במהלך חופשת הקיץ. חלקם לנים לילה אחד בחוף, אחרים שוהים בו ימים ושבועות, באווירה חופשית-חילונית, מופקרת, משוחררת מכל גבולות, הרחק מעינם הבוחנת של המבוגרים, ומתנסים בכל מיני התנסויות שליליות: אלכוהול, סמים, פריצות ועריות. כל מי ששוהה שם נשאב לתוך אווירה עכורה זו.

מה לעשות?

1. בראש ובראשונה לנסות לשכנע את הנער/ה שלא לנסוע לשם. להציע להם אלטרנטיבה "כשרה": חוף כינר, חניונים ברמת הגולן. הלינה בחוף היא בחינם, בחניונים – בכסף, לכן בני נוער מעדיפים את חופי הכנרת. על ההורים "לספוג" את מימון הלינה.

2. אם השכנוע לא עוזר, מוצדק להפעיל את הסמכוּת ההורית למנוע את ההתנסות המסוכנת. אם יש משהו שמצדיק "כפייה" ושימוש בסמכוּת זה בדיוק זה.

3. אם אין להורים כוח לעצור אותו/ה, חובה לתאר לו את הסכנות המזומנות לו שם (אלכוהול, סמים, פריצות…), הפיתויים, הלחץ החברתי, ולסכם איתו על גבולות התנהגות.

4. לצייד אותו בפלאפון ולשמור איתו על קשר רציף. חשוב שהקשר עם הבית ועם מה שהבית מסמל לא יינתק אלא ילווה אותו באשר הוא שם. כל שיחה עם הבית עשויה להחזירו מעט ל"שפיוּת". הנער צריך להפנים שאין "שטחים מתים" ללא בית והורים.

5. אם יש צורך בכך (הימים חולפים והנער קבע את משכנו על החוף ומצבו מתדרדר), צריך לאזור אומץ, לקום ולנסוע לשם, לבקר במקום ולהחזיר את הילד הביתה.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

הורות והתבגרות: פגיעה מינית בקרב בני נוער

פגיעה מינית בקרב בני נוער

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

..אילנית ימיני, מדריכה ביחידה למניעת פגיעה והטרדה במשרד החינוך

קבוצת נערים שקופצים ממדרגות גבוהות שעומדות בתוך הים

העיקר הי"ד

קופצים לים עם החברה - על התנהגות סיכונית בקרב נבי נוער

על התנהגויות סיכוניות בקרב בני נוער

הרמב"ם מיפה שלושה עשר עיקרי אמונה. לעתים נדמה כי חלק מהנוער ניסח עיקר נוסף: "קדושת החבר'ה". אמנם כן, חיי חברה מגובשים הם ערך חשוב, אך לעתים הוא מתפרש בצורה מעוותת. את הבעייתיות שבהעלאת ערך החברה נדגים בשני תחומים. ראשית, פעמים מתכנסים קבוצה של בני נוער לפעילות שגרתית. חלק קטן מחבריהם בוחרים לעסוק בהתנהגויות סיכוניות שאף אינן נעימות לסובבים: עישון סיגריות, שתיית משקאות חריפים, עישון סמים ועוד. אף כי דעתם של רוב חברי הקבוצה אינה נוחה מעשייה זו הנעשית במחיצתם ובמקום פועלם, אין הם מפרים את העיקר של "קדושת הח'ברה" ואין הם מעיזים לבקש מהם לחדול או להתרחק. בדוגמא שנייה וקשה יותר, יודעים צעירים כי חברם עומד לבצע פעילות המסכנת אותו בצורה ממשית: החל מטיול מסוכן וללא אמצעי הבטחה וכלה במקרי קצה של צעיר המשתף בנטיותיו האובדניות. פעם אחר פעם פוגשים צעירים שידעו מראש, אך לא עירבו מבוגרים "כי הבטיחו לחבר לא לספר". הם יכלו למנוע אסון אך לא עשו כן עקב קדושת ערך החבר'ה.

חובתנו החינוכית היא ללמד את ילדינו כיצד ערכי חברה בריאים דווקא מאפשרים לרוב לבקש מהמיעוט לחדול ממעשים לא רצויים, ובעיקר כיצד חברות אמת מביאה לעתים להבנה כי חייבים 'לשבור' אמון ולרוץ לספר למבוגר – למען החברות והחבר גם יחד.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל