תגית: סינון אינטרנט

לכודים ברשת

סכנות האינטרנט

סיימתי את ההרצאה והתחלתי לקפל את הציוד אל תוך התיק. בזווית העין קלטתי אותו עומד בצד. נער, אולי יותר נכון לומר ילד, פנים תמימות, מבט מבויש. מהסס. לגשת או לא לגשת. שיגרתי לעברו חיוך ידידותי והזמנתי אותו להתקרב. זו היתה הרצאה בנושא 'התמודדות עם האינטרנט'. בשנים האחרונות גברה המודעות לכוח העצום של הרשת, לטוב אך גם לרע, ואני מוזמן למוסדות חינוך רבים כדי לדבר עם התלמידים על הנושא. אלא שהניסיון שלי מלמד שלפעמים הדברים הכי חשובים מתחילים דווקא כשההרצאה נגמרת. הזמנתי את הנער ללוות אותי בדרך אל הרכב. ראיתי שיש לו משהו בִּפְנִים שמתחנן לצאת החוצה וצריך רק לתת לו את ההזדמנות לעשות את זה. גם הפעם זה התחיל בטפטופים מגומגמים ונמשך בשטף סוחף. רק לפני חצי שנה הוא חגג את הבר-מצווה. תלמיד מצטיין בכיתה ז', בכור למשפחה בת 4 ילדים. הנושא, איך לא, נפילות באינטרנט. בעיניים מושפלות הוא סיפר איך נסחף בחודשים האחרונים לתהומות של התועבות ברשת. הוא נחשף לדברים שלא מתאימים לילדים, בעצם שלא מתאימים לאף גיל, איבד את התמימות, מרגיש איך הרעל מפעפע בו ואין לו מושג איך להיחלץ מהמדרון החלקלק.

"תגיד", אני שואל בעדינות, "יש איזו חסימה אצלכם בבית?". הוא מרים אלי את העיניים ומבטינו מצטלבים. אני רואה את הכאב שמציף אותו. "לא", הוא אומר בקול מיוסר, "ההורים שלי אומרים שאין צורך, שהם סומכים עלי שאני אדע לגלוש למקומות הנכונים…".

*

"60% מילדי ישראל גולשים באתרים פורנוגראפיים" (TheMarker, 2008), "רוב הגולשים לאתרי מין הם בני 12 עד 17" (ידיעות אחרונות). הנתונים מזעזעים, המספרים מפחידים. וההורים? עדיין ישנים. ברוב הבתים בישראל, גם בציבור הדתי(!), האינטרנט פתוח לגמרי. מדינת ישראל היא בין המפגרות בעולם בתחום חקיקה שתגן על הילדים מנזקי הרשת, מה שאומר שהאחריות רובצת על כתפי ההורים. וכשאתה שואל בתמיהה איך הם מאפשרים מצב מסוכן כזה אצלם בבית, אתה שומע תשובות כמו:

– "כל החסימות לא שוות כלום. הצעירים של היום יודעים לעקוף את הכול" (רוב הילדים אינם האקרים בינלאומיים, ורוב הזמן לא מחפשים דווקא דברים שליליים. אם החסימה תציל אותם לפחות מהיתקלויות אקראיות בתועבות, לא כדאי? חוץ מזה, גם חגורת בטיחות לא מונעת הרמטית מוות בתאונת דרכים, אבל מי הטיפש שיוותר עליה?).

– "אנחנו רוצים לחנך את הילד להתמודדות" (אל תדאגו, גם אחרי החסימה יהיו לו עוד שפע התמודדויות באינטרנט ומחוצה לו. חוץ מזה, אם נלך הלאה עם הטיעון הזה – אפשר גם לשלוח ילד בן שש לכביש לבד. שיתמודד!).

– "אני מכיר את הבן שלי. הוא צדיק. לא מעניין אותו הדברים האלו" (גם אם נניח שחז"ל הגזימו כשאמרו ש"אין אפוטרופוס לעריות", למה שנער צדיק לא יתעניין בדברים האלו? הוא צעיר, בריא, סקרן, ורק רוצה לבדוק פעם אחת על מה מדברים כולם. חוצמזה, גם בלי כוונה לחפש שום דבר שלילי, בכל גלישה בדף הבית של פורטל חדשות מצוי הוא ייתקל בלפחות בחמש כתבות חצי-פורנוגראפיות).

– "אנחנו כבר חתומים לשנה בספק אחר ולא יכולים לעבור עכשיו לספק יותר בטוח" (או, סוף סוף טיעון משכנע. באמת חבל על הכסף. עדיף להוציא 11 אלף שקל בשנה שכר לימוד למוסד חינוכי יוקרתי ולהחריב את כל מה שהוא מקבל שם בערב אחד מול האינטרנט, מאשר להוציא עוד 59 ₪ לחודש על חסימה טובה יותר).

*

המציאות מראה שנער/ה ממוצעים לא מסוגלים להתמודד לבד עם עוצמת הפיתויים שהאינטרנט פורש לפניהם. הם זקוקים לנו, ההורים, שנהיה שם בשבילם, שנעזור להם, שנגן עליהם. אבא ואמא יקרים, הרי אין דבר יקר לנו בעולם יותר מהילדים שלנו. אני מבטא כאן זעקה אילמת של המוני נערים ונערות נפלאים, מוכשרים, מקסימים (הילדים שלכם, לא?) ו..אומללים: "עִזְרוּ לנו, הצילו אותנו, אנחנו לא מסוגלים לעמוד בניסיון הזה". האם נפקיר אותם דווקא  במקום בו הם תלויים בנו כל-כך?!

נ.ב דיברנו לכל אורך הדרך על הילדים אולי כי פשוט נוח לנו יותר לדבר עליהם. אבל בינינו, וכי אנחנו המבוגרים לא צריכים את זה?…

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

סכנות האינטרנט

השימוש באינטרנט – סכנות ופתרונות

א. הקדמת רפואה למכה

האינטרנט הפך את המידע העולמי וכל המצוי בעולם ליותר זמין. הכל יותר קרוב ויותר נגיש – הטוב והרע, הקדושה והטומאה, החכמה וההבל, הברכה והקללה. אתרים של מידע חיוני להצלת חיים ושל ידיעות מדעיות להכרת העולם ואתרים המציגים פורנוגרפיה לראווה – פתוחים לכל גולש. באינטרנט, הקִרבה בין הררי החכמה לתהומות הטומאה היא מדהימה, המרחק הגיאוגרפי ביניהם הוא כחוט השערה, והמעבר ביניהם הוא כהרף עין. לכן, האינטרנט מציב אתגר רציני בפני החברה האנושית. "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל יט). מפרש הרמב"ן (שם): "להגיד להם כי שני הדרכים בידם, וברשותם ללכת באשר יחפצו בה, ואין מונע ומעכב בידם לא מן התחתונים ולא מן העליונים". יש הטוענים שהאינטרנט מעמיד בפני האדם המודרני את מבחן "הבחירה החופשית" הגדול ביותר.

בכל דור נבחנת החברה האנושית במבחן חדש של בחירה חופשית. אך אנו מאמינים "שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג א), כלומר, אין הקב"ה מכשיל את בריותיו. האתגרים שה' מזמן לאדם גזוּרים לפי מידותיו (של האדם), ואינם חורגים מיכולותיו. ובכלל זה גם האתגרים הנובעים מהאפשרויות המתחדשות על ידי הקִדמה הטכנולוגית, מפני שהִקדמה הטכנולוגית גם היא נתונה לפיקוחה של ההשגחה האלוקית. אנו מאמינים שחידושי הטכנולוגיה הגדולים אינם פרי המקרה והמזדמן, אלא תוצר מכוּון של ההשגחה האלוקית העליונה. ההשגחה האלוקית המלווה את תולדות האדם ותרבותו, מקיפה גם את תולדות המדעים והטכנולוגיה. "יש משקל מיוחד לכל רעיון ומחשבה לזמן לידתו ופעולתו, באין שום מקרה והזדמנות בלתי מכוּונת כלל" (אגרות הראי"ה, צא). כל תגלית מדעית מופיעה בעולם בעיתוי מתאים, כאשר כבר מסוגלת האנושות להתמודד איתה בהיבט המוסרי, לנתב אותה לאפיקים חיוביים ולהפיק ממנה ברכה.

נוסף למבט האמוני וההשקפתי על השימוש באינטרנט ועל מבחן הבחירה החופשית שהוא מזמן לאדם, קיימת גם הדרכה מתוך מבט חינוכי. הפניות הרבות לעזרה מצד בני נוער אשר גולשים באתרי זימה, ואינם מצליחים לגמול את עצמם מהם, מעידות שהכִשלון מצוי וקרוב. הפניות באות גם מבני נוער "טובים" המתביישים במעשיהם ומייחלים לתשובה ולתיקון. הוסף עליהם נערים רבים המכוּרים לאתרי זימה וחוששים לפנות לעזרה, והוסף עליהם רבים אשר נכשלים רק לעיתים מזומנות, והרי לך תופעה קלוקלת בעלת ממדים רחבים המחייבת התמודדות חינוכית.

ההתמודדות החינוכית מתחילה בהסברה על הסכנות המצויות באינטרנט, על חינוך לבחירה נכונה וחינוך לאיפוק והתגברות. אבל אין להסתפק בהסברה, דרושה גם פעולת מניעה מעשית החוסמת לגמרי את הגישה אל הטומאה: חסמים, מסננים, התחברות דרך ספק אינטרנט "כשר". עלוּתם נמוכה והגנתם טובה. התקנת חסמים ומסננים או התחברות דרך ספק אינטרנט "כשר" הן חובה בכל בית שיש בו אינטרנט. זו איננה חוּמרה יתרה המתאימה לחסידים ולקדושי עליון אלא דרישה מינימאלית המופנית אל כל אחד. מי שנוהג אחרת, בוחר להמר על חינוך בניו ובנותיו (ולעיתים, אף להמר על החינוך של עצמו…).

ושמא ישאל השואל: אם חוסמים בשיטה טכנולוגית בפני בני הנוער את הגישה לאתרי זימה, היכן החינוך לבחירה? אם ה' הציב את האתגר הזה בפני בני דורנו, עלינו להתמודד איתו בגאון, ולא להתחמק מהתמודדות! תשובה: חלק מההתמודדות היא לחסום את הגישה לרע. הקִדמה הטכנולוגית מציבה בפנינו אתגרים, היא פותחת בפני האדם את שערי הרע, אבל גם מציעה פתרונות כיצד לנעול אותם. עצות אלו הן בכלל העיקרון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", כלומר ה' מציב אתגרים בפני האדם ויחד עם זה הוא מעניק לו כלים כיצד להתמודד אִתם. הקדמת רפואה למכה היא מחסדי ההנהגה האלוקית.

יש שנרתעים מחסמים וסולדים ממסננים, זה מזכיר להם את חומות הגטו היהודי. הם ששים אלי קרב לקראת כל התמודדות, והכִשלון שעלול לנבוע מכך מכוּנה בפיהם "מחיר הפתיחות". לדאבוננו, לעיתים המחיר הוא כבד מדי ומיותר. כבד – השחתת הנפש, הרס הטהרה הפנימית, צלקת מוסרית קבועה שקשה להסירה. מיותר – גם אחרי חסימת הגישה לאתרי הזימה, נותר לכל נער ונערה מרחב מספיק גדול של התמודדות. לכל אורך דרכם (של בני הנוער) פזורות התמודדויות. כל התמודדות שנחסכת מהם מאפשרת להם אגירת כוחות לקראת התמודדות שאי אפשר לעקוף. הבה נקדים רפואה למכה!

ב. מכתבים של בני נוער

שני המכתבים הבאים הם אוטנטיים. הם נכתבו על ידי נערים בגילאים שונים. זהו חומר מחשבה להורים.

מכתב א' – "אני חייב לציין שאני מתבייש לכתוב לך את המכתב הזה, אבל הרגשתי שאני חייב לספר למישהו ולא העזתי לספר לאף אדם שאני מכיר, אז שלחתי לך את המכתב דרך האתר של — כדי שלא יזהו אותי.

אני נער בן 17 הלומד בישיבה תיכונית. לפני בערך חודשיים הייתי לבד בבית ותוך כדי כך נכנסתי לאינטרנט. בהתחלה סתם גלשתי, אבל לאחר קצת זמן לא התגברתי על עצמי ונכנסתי לאתר פורנוגרפי. למרות הידיעה שהדבר הזה אסור, לא הצלחתי להתגבר על עצמי והמשכתי לגלוש באתר במשך כשעה. בסופו של דבר, לאחר שהצלחתי לצאת מהאתר (וגם זה מהפחד שההורים שלי יחזרו…) לא יכולתי לסבול את עצמי ואמרתי לעצמי שבחיים אני לא אעשה את זה שוב, לא משנה מה יקרה. ובשיא הרצינות באמת הרגשתי רע כמה ימים…

אבל למרות כל ההבטחות שנתתי לעצמי וכל מה שהצטערתי, לא התגברתי על עצמי ונכנסתי לאותו אתר לפני כחודש. ושוב פעם אותו הדבר… נשבעתי לעצמי לא לעשות את זה שוב, וכל פעם בתפילה – בעת אמירת 'תחנון' – כיוונתי על זה, וקיבלתי על עצמי שבחיים לא עוד פעם.

אבל אתמול שוב… ואני רוצה להגיד לך שנמאס לי מזה. אני כבר מתבייש מעצמי ואני אפילו לא מעיז לבקש על זה סליחה, ואני מאמין שבעתיד הלא רחוק זה יקרה לי שוב ואין לי כוח לזה. כי אני יודע שבאמת אסור להיכנס לאתרים כאלה אבל אני לא מאמין שאצליח להתגבר על עצמי.

אני מבקש שהתשובה שהרב יחזיר לי לא תהיה בסגנון: "אם תאמין שלא תעשה את זה שוב, זה יעבוד", כי אני כבר לא סומך על עצמי. ולמרות שאני מקווה שזה לא יקרה לי שוב, אני מפחד שזה כן יקרה.

אני גם מבקש שהתשובה לא תהיה שאפשר להתחבר לאינטרנט נקי, בגלל שאני לא רוצה לספר את זה להורים שלי, שאז הם יתחילו לשאול אותי: מה אכפת לי עכשיו? מה קרה? למה ומדוע…

חוץ מזה אני מרגיש בושה ענקית על זה שאני לא מתגבר על עצמי. אבל למרות כל זה, אני מרגיש יותר בושה בגלל שהפעם זה פחות הפריע לי מהפעמים הקודמות שנכנסתי. וזה כנראה בגלל שהתרגלתי וזה כבר לא מזיז לי לראות מה שראיתי באתר הזה…".

מכתב ב' – "יש לי בעיה מאוד גדולה. זה מספר חודשים יצר הרע שלי השתלט עלי ואני נכנס לאתרים שלא כאן המקום לפרטם. אני כל פעם מנסה לנדור נדרים (להתרחק מהמחשב לשלושה שבועות וכדו'), אבל לאחר שתקופת הנדר מסתיימת אני שוב חוטא. בשבט שלי (אני בן 13) אני נחשב בין הילדים היותר טובים (מבחינה דתית), ופעמים רבות אני מרגיש שאני מרמה אותם. איך אני יכול לפתור את הבעיה שלי בלי לערב אף אחד שמכיר אותי?"

ג. קול קורא של ראשי ישיבות תיכוניות, תיכונים, ואולפנות

עיקרה של העבודה החינוכית הוא להגביר את הטוב ולהרבות את האור, אבל לשם כך אין מנוס ממלחמה ברע ובחושך. העיקר הוא ה"עשה טוב", אבל לשם השגתו אנו נאלצים לעבור דרך ה"סור מרע". האינטרנט הוא כלי רחב שבו אור וחושך, טוב ורע, משמשים בו בעירבוביה. בני נוער רבים, טובים וישרים, נכשלים בו, נופלים ברע ונשברים. מתוך בושה, הם מהססים לפנות לעזרה, שוקעים בחושך ומתייסרים.

עלינו לחנך את בנינו ובנותינו לבחור בטוב ולמאוס ברע, לדבוק באור ולהתרחק מהחושך, להעצים את גבורת האיפוק שלהם, להעמיק את אמונתם ביכולת הבחירה שלהם ולהגביר את שליטתם העצמית. אבל לא די בכך. עלינו לאטום את החלונות הצופים אל הרע. לכן, אנחנו קוראים להורים להיעזר בפיתוחים הטכנולוגיים המבודדים את הטוב והרצוי המוצע באינטרנט ונועלים את הגישה אל הרע.

גם אִלו עַלוּת ההתחברות לספקי האינטרנט הנ"ל היתה גבוהה לא היינו פטורים מכך, על אחת כמה וכמה כאשר תוספת העלוּת היא זניחה. ההשקעה הכספית מועטת, והרווח החינוכי, הנפשי והמוסרי, הוא מרובה. בריאותם הנפשית של בנינו ובנותינו עומדת בראש סולם העדיפויות שלנו, לכן לא נמעיט בכל השתדלות על מנת להבטיח אותה. אנו קוראים להורים לגלות אחריות חינוכית ולמנוע מראש את המכשולים הכרוכים בגלישה באינטרנט.

[על הקריאה חתמו קרוב לארבעים ראשי רשתות וראשי מוסדות מכל הגוונים. קריאה זו התפרסמה בעקבות ה"מכתבים של בני הנוער" שהובאו לעיל]

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה, מייסד ויו"ר של לב אבות

הנוער הציוני-דתי באינטרנט: צילום מצב

עיקרי הממצאים מתוך מחקר מקיף שערך הרב יונה גודמן. התפרסם בביטאון "צהר", גיליון לג, תמוז תשס"ח
95% מבתי האב של החינוך התורני מחוברים לרשת, ובו בזמן רק ב 16% מהם מופעלות תוכנות סינון. כידוע, לעתים קרובות מאוד גם הגולש התמים מגיע ללא כוונה לאתרים לא צנועים, עקב הקלדת מילים תמימות במנוע החיפוש.

מספר החברים בכיתה שגולשים לאתרים לא צנועים: 42% מהתלמידים מעידים כי בודדים מחבריהם גולשים לאתרים כאלה, 9.5% מעידים כי שליש מחבריהם גולשים כנ"ל, 7.3% מעידים כי מחצית מחבריהם גולשים לשם, 6.4% מעידים כי רוב חבריהם גולשים לשם, ו-6.7% מעידים כי כמעט כל חבריהם גולשים כנ"ל. בסך הכול כ-20% מעידים שחצי או יותר מחבריהם גולשים לאתרים לא צנועים. 

הדרכה: לשאלה אם קיבלת הדרכה או שיעור הסברה על סכנות הגלישה ברשת (אפשרויות התשובה היו שקיבלתי הדרכה: מהורים, ממורים, מתנועת הנוער, או מאף אחד) השיבו 84% מבני הנוער כי הם לא קיבלו מאף גורם הסברה על סכנות הגלישה[1].

ברוב המקרים, מי שקובע אם יהיה חסם בבית הם ההורים ולא הילדים[2]. מתוך שיחות רבות עם קבוצות של הורים אשר עסקו גם בנושאים אלו, ננסה לשרטט את עיקרי הטיעונים שמעלים הורים רבים מדוע לדעתם אין להתקין חסמים. בצד כל נימוק ננסה להסביר את חולשתו.

טענות רווחות של הורים

התייחסות אפשרית לנימוקי ההורים

א. מאז ומתמיד היו מעט בנים שנמשכו מתוך סקרנות לעיין בדברים אלו. בעבר הם עשו זאת דרך חוברות וכעת עושים את אותו הדבר באמצעות הרשת. לא צריך לעשות מזה היסטריה.

א. אם תקלות התרחשו גם בעבר, מדוע זה נימוק לא להתמודד אתן בהווה?

זאת ועוד. בעבר היה צריך לנסוע לחנות בסימטה אפילה, להשקיע כסף, להיחשף למוכר, לקנות חוברת ובסוף לחפש היכן להחביאה. וזה בשביל תמונות פשוטות. כעת מדובר בסרטים צבעוניים, בחינם, כשאיש אינו רואה אותך בעת הגלישה אליהם, הנעשית בלחיצת כפתור. הניתן להשוות את עוצמת הפיתוי ואת עוצמת ההרס?

ב. תוכנות החסימה בין כה לא רציניות וכל נער יכול לפרוץ אותן בקלות. חבל על המאמץ והכסף המושקעים בהתקנתן.

ב. זה לעז. רוב התוכנות טובות ויעילות ורוב ילדינו אינם האקרים מקצועיים. מה עוד שחלק גדול מהנפילות נעשות על ידי נער תמים וללא כוונה ואת זה התוכנות בוודאי מונעות. האם נימנע מלנהוג בזהירות או לשים חגורת בטיחות ברכב כי לפעמים גם לנהג הזהיר מתרחשות תאונות?!

ג. אני לא מבין בטכנולוגיה ואין לי מושג איך להתקין תוכנת חסימה. מה עוד שאמרו לי שזה לא מאפשר גלישה בסיסית לאתרי מדע ומידע שחשובים ללימודים של הילדים שלי.

ג. אם אתה לא מבין תברר. זה פשוט ביותר. מקסימום, בקש מהטכנאי להתקינה. ברוב החברות אינך מתקין דבר. אתה מזמין את השירות בטלפון ומהחברה מפעילים זאת דרך המחשב שלהם. ועוד דבר: רוב החברות, ובפרט רימון, מאפשרות גלישה רחבה ברשת לאתרי מדע ומידע תוך חסימה יעילה של האתרים הפסולים.

ד. הילדים שלי צעירים ותמימים וברוך השם אינם מתקרבים לכגון אלו.

ד. אשרי אדם מפחד תמיד. כבר פגשתי קבוצות של ילדים בכיתות ד-ה לאחר שנתפסו גולשים לאתרים פסולים. מה עוד שרוב הנפילות בגיל זה הן מתוך גלישה תמימה. אך השריטה בנפש איומה.

ה. חינוך אמיתי בימינו אינו מושג על ידי נעילה וחסימה של דברים, אלא על ידי מתן חופש ואמון, אפשרות להתמודדות ובחירה אישית של הילד.

ה. זה לא סותר. אני נותן אמון לנער ומאפשר לו לנהוג ברכב, אך עדיין מתעקש על הגבולות (מתי, עם מי, באיזו מהירות וכו'). יש לי אמון בחייל, ובכל זאת אסור לו ללכת עם מחסנית ב'הכנס'. חינוך 'אמיתי' יושג על ידי אמון, בצד הסבר מדוע אין סתירה בין האמון ובין החסמים שמסייעים לכולנו. גם אני חוגר חגורת בטיחות בעת הנהיגה.

ו. די להקצנה הדתית! אנחנו לא חרדים ולא רוצים לחיות בגטו[3].

ו. זה לא (רק) עניין דתי אלא חינוכי בסיסי. החברות בארץ משקיעות סכומי עתק בפרסום לציבור החילוני כדי לשכנעם שירכשו חסימה דווקא אצלם. החברות יודעות כי גם הורים חילוניים רבים רוצים לחסום. בארה"ב מיליוני גויים התקינו חסמים, לא בגלל 'דת' אלא בגלל אהבה. לילדים שלהם.


[1]   ביחס לסעיף זה התרחשה תופעה מדהימה. לא מעט צעירים העידו כי קיבלו 'שיעור' או 'שיחה' בנושא סכנות הגלישה, ובו זמנית העידו כי לא קיבלו הדרכה של ממש בנושא. מנתון זה עולה כי לעתים נדמה למורה או להורה שהוא נתן הכוונה חינוכית, אך הצעירים מעידים כי היא הייתה חסרת משמעות ולחלוטין לא יעילה. עולה מכאן מסקנה כפולה: ראשית, יש צורך לשנות את תוכני ההסברה ואת דרכיה, ללמוד את הנושא ולתכנן בתבונה כיצד להתמודד אתו. שנית, יש להתרגל לצורך לבדוק לאחר מעשה אם הצלחתי בפועלי החינוכי ('משוב והערכה').

[2]    אם כי יש ערך לעודד ילדים ונוער לבקש זאת מהוריהם. לא פעם נעשתה הסברה לצעירים תוך המלצה שיבקשו מהוריהם להתחבר לסַפָּק מסנן, ובדיקה לאחר מעשה הראתה שהמהלך הניב פרי.

[3]    יודגש כי נימוקים 5 ו-6 אינם זהים. נימוק 5 דורש פתיחות כטקטיקה חינוכית, ואילו נימוק 6 גורס זאת כעמדה רוחנית עצמאית. לא הרי זה כהרי זה.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

אצבעות לוחצות בכפתורים על מקלדת - על שימוש מחושב במחשב

בלחיצת כפתור

לחיצת כפתור על מקלדת - על שימוש מחושב במחשב

העידן הוירטואלי,

כמה טוב הוא מביא איתו. כמה חידושים, כמה יעילות כמה נגישות. משחקים לילדים, שירים, כתבות חדשות, תכניות … הכול בלחיצת כפתור אחת אתה מוצא הגדרה מילונית, בלחיצת כפתור אתה מגיע ווירטואלית לכל מקום בארץ, אפילו לשוויץ… בלחיצת כפתור מגיעים לכל אתר ואתר, אתר תיירות, אתר נופש, אבל גם לאתר אינטרנט שממש לא היינו רוצים שילדינו יכנסו אליו.

וכאן מתחילה הבעיה.  מסתבר כי בלחיצת כפתור אחת אתה מכניס אליך הביתה את כל מה שלא היית רוצה.

חשבת על זה?

רבים מהאתרים המוצעים כיום לגולש הם בעלי אופי מיני, לא מהסוג המבוקר או החינוכי, אלא מהסוג העלול להביא לנזק בלתי הפיך בחייו של מתבגר או בחיי זוגיות רגילים ותקינים. על אתרים מסוג זה – אין בקרה. והגיע הזמן לדבר על זה. אבל מכיוון קצת אחר מהמקובל, מכיוון לומד, קשוב ומצמיח.

מזה זמן רב שמגיעות אלי ואל מטפלים נוספים פניות בדבר נזקי האינטרנט בקרב בני נוער ומבוגרים. פסיכולוגים, רבנים, ויועצים מתמודדים עם בני נוער מהמגזר הדתי, ועם מבוגרים דתיים ובניהם אנשים נשואים ובעלי משפחות, הנחשפים לתופעה ומגיעים לטיפול או לבקשת עזרה כשהם על סף שבר בזוגיות או כשכבר חרב עולמם של בני זוגם.

הנגישות בימינו לתכנים מיניים ללא שום פיקוח הינה גבוהה מאוד, אפשר לומר גבוהה מידי. נגישות כזו מעמידה את האדם הדתי בפני דילמות ייחודיות וקשות, לעתים יומיומית.

יתר על כן, אדם החי חיי תורה ומצוות, חי בטלטול כמעט מתמיד בין משיכה לדחייה, בין רצון לסלידה ובין השתוקקות למיאוס עצמי. אדם כזה מצוי בפלונטר אינסופי בינו לבין עצמו, בינו לבין בוראו, ולעיתים אף בינו לבין בת זוגו.

האם ניתן לסייע לאדם המצוי בקושי מעין זה? כיצד ניתן להגיע אליו?

השיח (הנדוש אם יורשה לי לומר) על מקום האינטרנט ומיצובו התרבותי והחברתי נעשה פחות ופחות רלוונטי לדעתי. אנו חיים בעידן בו האינטרנט הפך לכלי תקשורת בינאישי בסיסי כמעט בכל מקום וקבוצה, ובנוסף לכלי עבודה נצרך ביותר. כמעט בכל בית בישראל המחשב מהוה מוקד מרכזי פעיל. רוב בני האדם מחוברים לרשת כמעט בכל רגע נתון. אז נכון, זה גם עלול להוות מקור נוסף למריבות בין אחים או בין הורים לילדיהם, אבל בואו נודה על האמת, כמה חיינו השתכללו והשתפרו בזכות הטכנולוגיה הזו, איזה שיפור באיכות החיים זכינו לראות בשנים האחרונות. תוך שניות אתה מוצא מידע רפואי, דפי עבודה לילדים, פרקים שלמים בהיסטוריה, רעיון לפעילות, מספר טלפון, שיעורים חינמיים במוזיקה, גאוגרפיה, תנ"ך ומה לא… ספרי הבישול מתייבשים על המדף מחוסר שימוש, את מקומם תפסו המתכונים האינטרנטיים בתמונות מרהיבות על המסך. לכל מקום אליו אני הולך אני הולך עם ה GPS או  ה-waze , ולכל עבודה שאני צריך להגיש אני פונה לאנציקלופדיה הוירטואלית. שירים וסרטים מכל תרבות ושנה מתנגנים לנו בשניות רק כי נזכרנו בהם בערגה, פרטים מלאים על כל מוצר, מחזה, סיפור או מאמר מפעם נגלים בקלות לנגד עינינו. כל שכן בעולם התורני –  הספריה הביתית הולכת ומשנה את מעמדה, שאלות הלכתיות מקבלות שירשורים מרתקים בפורומים השונים באופן קריא ומהיר. שיעורי תורה במגוון נושאים וסגנונות מוצעים לכל מי שרק מתעניין, שיעורי שמע, צפייה ואפילו שיעורים וירטואלים המקשרים ישירות בין המלמד ללומד.

אז לוותר על כל זה?

אמרו כבר גדולים ממני כי יש להוסיף אור כדי למזער את החושך.

נראה כי חייבת להיות אופציה אחרת. בעבר, רכבו על סוס ועגלה, וכאשר התפתחה הטכנולוגיה ויוצרו מכוניות נבנו כבישים מתאימים. איש לא העלה בדעתו לוותר על הנסיעה בדרך בין עירונית רק כי הדרך אינה סלולה עבור הרכב החדש. להיפך, התייעלות והתחדשות הובילו לעוד התייעלות ועוד התחדשות, על כן נסללו כבישים, וכדי לנסוע בבטחה נחקקו חוקי תעבורה.

ומכאן ניתן להסיק כיצד לנהוג כיום ב"כבישי הרשת האינטרנטית". שאלת האיסור בשימוש באינטרנט אינה רלוונטית. השיח הציבורי כיום צריך לעזוב את המקום "המפחד" מהאינטרנט ולהתחיל לעסוק בחינוך סביב הקונפליקטים שנוצרים כתוצאה מחשיפה לתכנים בעיתיים בו.

איך עושים זאת? 

– באמצעות כנות והכוונה.

בראש ובראשונה עלינו לעסוק במפגש האישי שלנו כמבוגרים עם משיכה ודחייה הנובעים מהמתח הקיים אצלנו בין עולם היצר לעולם ההלכה, בין עולם ה"בא לי כאן ועכשיו" לבין עולם הערכים והשאיפות האמתיות בחיים. עלינו לשאול את עצמנו בכנות: איך אנחנו מתמודדים? עד כמה אנחנו מצליחים בזה? וכיצד מתמודדים עם כישלונות?

רק לאחר בירור פנימי מסוג זה, ניתן לגשת אל הנער או האדם השקוע בתוך קונפליקט דומה ולנסות להבין עם מה הוא מתמודד. תפיסה חינוכית נכונה תאפשר שיח פתוח, ולא תהיה רק הטפה של הפסול, המעמיקה את הקונפליקט ויוצרת תחושות נוספות של אשמה ובושה.

המבוגר האחראי נדרש ל"הגמשת הקונפליקט". לשדר שדר של הבנה. הבנת הנטייה, הבנת הדחף, הבנת הסקרנות, אבל בעיקר הבנת הקונפליקט והמלכוד האינסופי בין אלו לבין הרצון והכמיהה לעבודת ה'. וכאן תפקיד המבוגר הוא לנסות לתעל את הסקרנות למקומות בונים. הבנה מעמיקה של המחנך את עצמו ואת הקונפליקטים האישיים שלו, יאפשרו לו לא להתעלם ואף להיות רגיש למתחולל בקרב תלמידיו. חיזוק לדברים מובאים במחקרי, בו הוכחתי שככל שהקונפליקט (משיכה ודחייה) גדול יותר בין עולם היצר להלכה – הקושי הנפשי גדול יותר. התעלמות ממתח קשה זה גוזרת על הנער קשיים נפשיים רבים בהווה ואף קשיים נוספים בעתידו הזוגי.

מכאן החשיבות לרתימת ההורים לנושא. יש להסביר להורים את החשיבות של דיאלוג כן העוסק באותם קונפליקטים ובדרכי התמודדות איתם. ובכך לא רק שהם יהוו תמיכה חשובה וקרובה לנער, אלא שתהיה לו תמיכה מרופדת ואחידה סביב נושא זה.

 

סוף דבר.

עידן האינטרנט כבר כאן, מזמן. הזמינות והנגישות היא עובדה. מחשב, טאבלט, סמארטפון, אין כל דרך להילחם בזה, וגם אין סיבה. עלינו להתחיל לחנך, וללוות. לא לזעוק בגרון ניחר כמה זה פסול, כי את זה הם כבר הפנימו, אלא להקשיב להתמודדויות שלהם. לאחר הקשבה והבנת המקום שלהם נוכל לפתח שיח ולעסוק בכוחות שעזרו להם להתמודד בעבר, ולהתחיל לבנות יחד כוחות ורעיונות כדי להתחיל ולהתמודד בעתיד, בדיוק כפי שאנו נוהגים לעשות עם עצמנו.

השימוש במחשב צריך להיות מחושב.

 בהצלחה!

ד"ר יניב אפרתי, מומחה למיניות והתמכרויות נוער. ר"מ ויועץ חינוכי בעבר וכיום חוקר ומרצה במכללות לחינוך. פוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה בבינתחומי. מקדם בניית כלים חינוכיים וטיפוליים לעזרה בתחום זה של מיניות בקרב מתבגרים ומבוגרים.

בני גולש לאתרים…

א. שאלה של הורים.

רצינו לשאול כיצד להגיב לנער בן 14, תלמיד ישיבה תיכונית, שגילינו שהוא משוטט באתרים פורנוגראפיים. אנו נבוכים. כיצד להגיב?

ב. שאלה של אימא.

היום התברר לי שבני, שהוא תלמיד ישיבה ומדריך בתנועת נוער, צפה בתמונות אסורות באינטרנט הנמצא בבית ומשמש אותנו לצורך לימודים. הבוקר אמרתי לו שאני מתכוונת לשוחח איתו שיחה אישית על כך. הוא כנראה הבין מהי מטרת השיחה. האמינו לי, אני בושה נכלמת ומאוכזבת. הבן המקסים, הנהדר, המדריך, המעולה שלי – צופה בתמונות כאלו! מה עושים, בבקשה? איך משוחחים מבלי לפגוע? איך עוזרים?

תשובה:

שאלות בנוסח זה או אחר, נשאלות על ידי הורים שמגלים יום אחד – למרבה הפתעתם – שבנם החמוד, התמים והצדיק, גולש באתרים קלוקלים (אתרי זימה ואלימות מן הסוג הגרוע ביותר). אחרי חלוף ההלם הראשוני, אחרי ההתגברות על תחושת התסכול והאכזבה, מבקשים ההורים להגיב, אבל כיצד מגיבים?

יש הורים שנועלים את האינטרנט בסיסמה או מנתקים אותו כליל. יש אחרים שנזכרים ששמעו בעבר שקיימות תוכנות סינון מצוינות החוסמות את הגישה לאתרים הקלוקלים, רוכשים מנוי לאחת מהן ומתקינים אותה. קם הבן בוקר אחד ומגלה שהאינטרנט נעול בפניו או שהותקנה תוכנת סינון ואין לו גישה לאתרים הקלוקלים שהוא גלש בהם רק אתמול.

למרות שחובה בכל בית להתקין תוכנת סינון, ויפה שעה אחת קודם, תגובה מעין זו של ההורים נותנת פיתרון חינוכי חלקי בלבד. אין חינוך בשיטת "זבנג וגמרנו" (לפעמים "תגובת מחץ" לא רק שהיא איננה מועילה אלא אף מזיקה). מדוע?

א.

התקנת תוכנת סינון היא פעולת מנע, ולכן השפעתה היא רק כלפי העתיד: מכאן ולהבא לא יוכל הבן לגלוש באתרים קלוקלים. אבל אין בכך מרפא לנזקים הנפשיים שכבר נגרמו. הגלישה באתרים קלוקלים כבר הספיקה לזהם את נפש הנער. כאורך תקופת הגלישה בהם, כך עומק הזדהמות הנפש. נערות ונערים רבים מדווחים שגם לאחר שהצליחו להשתחרר מהרגלם לגלוש באתרים קלוקלים, המשיכו התמונות (שהם ראו באינטרנט) לרדוף אחריהם תקופה ארוכה. הם חלמו עליהן בלילה, והרהרו בהן בהקיץ. יש שדיווחו על אותה תופעה לאחר גלישה אחת בלבד באתר זימה! התגובה החינוכית צריכה לטפל גם בעבר. בלשון אחרת: חזרה בתשובה כוללת לא רק את ההווה ואת העתיד אלא גם את העבר!

ב.

אין כל ספק שהנער מלא בושה על מעשיו. הוא מתבייש ממעשיו לא בגלל שהוריו חשפו אותם אלא מהרגע הראשון שהוא גלש באתרי זימה הוא התבייש ממעשיו. הוא לא היה מעוניין לגלוש באתרים קלוקלים, אבל היצר פיתה אותו והוא לא עמד בפניו. הוא בכה בלילה והתייסר ביום, וייחל לרגע שזה ייפסק. הוא מאוכזב מעצמו יותר ממה שהוריו מאוכזבים ממנו. הוא זקוק לשיקום הביטחון העצמי שלו ולהחזרת האמון בעצמו. הוא חווה במלוא חריפותה את הדרכת חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב ה), אבל צעד קטן מבדילה בינה לבין ייאוש. לכן, במקביל לשמיעת תוכחה קשה, זקוק הנער גם ליד מלטפת, לתמיכה ולעידוד, לאמפתיה, על מנת שיתעורר הטוב שבתוכו ויגבר על הרע.

ג.

הבושה הגדולה עלולה להביא את הנער להסתגרות. יש נערים, שכאשר נחשף סודם על ידי הוריהם, מתעטפים בשתיקה ומנתקים מהם מגע. אין לו די כוחות נפש להתמודד עם הבושה, אין לו כוח להרים את הראש ולהביט בעיני הוריו.

לכן, ניתוק האינטרנט או התקנת תוכנת סינון נותנים מענה חלקי בלבד. לא נכון להתחיל בהם. לא נכון להפתיע את הנער על ידי צעדים מעשיים דרסטיים. הוא לא גנב ולא רוצח שצריך לעצור אותן בכוח תיכף ומיד כדי למנוע את הפשע הבא. הוא לא פצצה מתקתקת. נכון יהיה לפתוח איתו בשיחה גלויה. לא להתנפל עליו בצעקות רמות, ולא לקיים משפט שדה, אלא לפתוח איתו בשיחה גלויה "בגובה העיניים".

הנחת העבודה היא שהנער יודע שמה שהוא עשה אסור בתכלית האיסור, לכן אין כל צורך להשתמש במליצות חריפות כדי לתאר את חומרת העבירה. הוא יודע. אם כן על מה לדבר? לשאול אותו מה הוא חש, והאם הוא רוצה לצאת מזה. סבב השאלות הבא הוא: אם הוא מעוניין לצאת מזה, כיצד? מה עשוי לעזור לו? ההורים לא צריכים לכפות עליו פיתרון אלא לעזור לו ליישם את ההצעות שהוא יעלה, ולחלופין להציע לו הצעות שונות ולקבל את הסכמתו עליהן. לדוגמה: אפשר להציע לו להתקין תוכנת סינון יעילה.

גישה זו, המתרחקת מכפייה, איננה נובעת מעמדה מתירנית או מסובלנות אידיאולוגית. אם בסופו של דבר, לא יסכים הנער לשתף פעולה עם הוריו, עליהם להתקין תוכנת סינון על אפו ועל חמתו כדי למנוע את המשך התדרדרותו. חובתנו החינוכית היא לחסום את הרע בפני בנינו ובנותינו. אבל, לכתחילה אנו מעוניינים שהנער יעבור תהליך של תשובה מרצון על מנת לרפא את נפשו. אם הפיתרון נכפה עליו, והוא איננו שותף אליו, חסר מימד מרכזי בחזרה בתשובה, בתיקון הפנימי, בהתהפכות מרע לטוב. אם הוא יבחר מרצון בפתרון ויזדהה איתו, יש בכך מימד אקטיבי של תיקון (למרות שהשימוש בתוכנת סינון הוא פאסיבי, עצם התקנתו היא אקטיבית).

בשיחה גלויה עם הנער גם ניתן להגיע לבירור עמוק ולנסות לנתח איתו מה הביא אותו לגלוש באתרים מסוג זה (היגררות, חולשה יצרית, תהליך ההתבגרות, טעות השקפתית) ולסייע לו לרכוש כלים חיוניים להתגבר בעתיד על חולשותיו.

לא די ב"סור מרע" אלא יש גם צורך ב"עשה טוב":

א. הפסקת הגלישה באתרים קלוקלים איננה סוף פסוק. היא מותירה את הנער עם וואקום שאותו הוא צריך למלא. סיפוק היצר היה חלק אינטגראלי מאורח חייו. עתה, לא רק שנשאר לו זמן פנוי שיש למלא בפעילות אלא גם נותרו כוחות נפש פנויים, שיש לנתבם לאפיקים חיוביים.

ב. ובכלל, כל מי שחוזר בתשובה איננו רוצה להסתפק בהתרחקות מהרע, אלא הוא מבקש להרגיש שחל שינוי לטובה בדרכו בחיים. הוא מעוניין להרגיש התקדמות. על כן נכון לחפש עם הנער אתגר חיובי המתאים לו (בלימוד תורה או בגמילות חסד, במעורבות חברתית, וכדומה).

ג. מיותר לציין שבהזדמנות זו כדאי לברר עם הנער כיצד רצוי לנצל את האינטרנט לברכה ולכוון אותו לאתרים חיוביים. צריך להציע לו אלטרנטיבות חיוביות משמעותיות באינטרנט.

אם השיחה תתנהל בצורה גלויה, עשוי להתברר שהבן גולש מזה זמן רב באתרים קלוקלים ובכל פעם הוא שוהה בהם שעות רבות. יש לבדוק בזהירות האם הנער נגוע בהתמכרות. במקרה זה, מתבקשת התייעצות עם גורם מקצועי. כמו כן, ההורים עשויים לשמוע מבנם שהוא מתקשה להפסיק לגלוש באתרים בלתי צנועים, מפני שהגלישה בהם ממלאת אצלו צורך נפשי. גם במקרה זה מתבקשת התייעצות עם גורם מקצועי.

עד כה התייחסנו להיבט הנפשי. אבל יש גם היבט רוחני. הנער ראה מה שראה והתעוותה אצלו ההבנה הנכונה של הזוגיוּת ושל יחסי האישוּת. יש לכך השלכות חמורות על עתיד בנין המשפחה שלו, החל מהשלב של חיפוש בת זוג וכלה בשלב של בנין הקשר המלא עם בת הזוג. החשש קיים באותה מידה ביחס לנערה שגלשה באתרים מסוג זה. ההשפעה השלילית שונה מנער לנער. אצל אחד זה עלול לעורר פנטזיות ואצל אחר סלידה (לדוגמה, קטע מתוך מכתב: "אני בת 20, בגיל שכבר מתחילים לחפש… ופעם אחת כששוטטתי באינטרנט קפץ אחד מאותם האתרים הלא צנועים… בקיצור הספקתי לראות הרבה מאוד לפני שסגרתי את זה… למרות שאני יודעת שהאינטרנט סתם הופך את זה לזול ומגעיל, ושבעצם יחסי אישוּת הם דבר טהור ביהדות כאשר הם מתקיימים על פי ההלכה… אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממה שראיתי").

תחילה, צריך להסביר לנער/ה שמה שמראים באתרים הללו זה איננו התנהגות נורמאלית אלא סטיות נוראיות. זהו עיוות של המציאות. זהו "סרט" קלוקל ולא החיים הממשיים. וכן חייבים ללמד את הנער פרק בחיי המשפחה בישראל, להסביר לו מהי קדושת המשפחה, כיצד היא נבנית וכיצד היא מתנהלת. בדרך כלל אנו נמנעים מכך מטעמי צניעות (בצדק או שלא בצדק), אבל לאחר שהשקפתו על טיב הקשר בין המינים השתבשה לחלוטין, אין לנו כל ברירה: צריך לפרוש בפניו את היריעה וליישר את הקמטים. זהו חלק מהריפוי הרוחני.

סיכום: 

מהי התגובה הרצוייה של הורה שמגלה שבנו גולש באתרים קלוקלים?

א. לא נכון להפתיע את הבן על ידי ניתוק האינטרנט או התקנת תוכנת סינון מבלי ידיעתו. למרות שהתקנת תוכנת סינון היא חובה גמורה, ויפה שעה אחת קודם, אין להפתיע את הבן אלא לשתף אותו בתהליך. תגובה חד-צדדית של ההורים עשויה (אולי) למנוע את המשך התפשטות הנגע אבל לא לרפא אותו. רק כאשר הבן יהיה מעורב בתהליך הריפוי יש סיכוי שהוא יצליח לתקן את הנזקים הנפשיים של העבר. לא די שההורים חוזרים בתשובה (ומתקינים מסננים) וכופים אותה על הבן, אלא צריך שהבן יתרצה בחזרה בתשובה וייקח בה חלק פעיל.

ב. לכן, נכון לפתוח איתו בשיחה גלויה, לשאול אותו מה הוא חש והאם הוא רוצה לצאת מזה. אם הוא מגלה רצון כן, נשאל אותו: "באיזו דרך אתה מבקש לצאת מזה, מה יועיל לך?". ההורים אינם צריכים לכפות עליו פיתרון כלשהו אלא לעזור לו ליישם את הפתרונות שהוא העלה בעצמו, ולחלופין להציע לו הצעות ולקבל את הסכמתו עליהן. לדוגמה: אפשר להציע לו להתחבר לספק אינטרנט מסונן. סביר להניח שהנער יסכים ואף ישמח בהצעה.

ג. כמו כן, צריך לחפש אפיקים של "עשה טוב": תוספת עשייה חיובית על מנת למלא את הזמן ואת כוחות הנפש שהתפנו. כניסה לאתגר חיובי חדש היא תשובה מעולה. את עיוות מושגי הזוגיות, שנגרם על ידי צפייה באתרים קלוקלים, יש לתקן על ידי התייחסות מפורשת לנושא מתוך גישה חינוכית ותורנית בריאה.

ד. כמובן, גם אם אין הנער משתף פעולה, חייבים להתחבר לאינטרנט מסונן, כדי למנוע את המשך הנזק הנפשי.

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה, מייסד ויו"ר של לב אבות

הבן גלש באתרים הומוסקסואלים – כיצד להגיב?

אב מאזור ירושלים נכנס להיסטוריית הגלישה במחשב המשפחתי ונחרד לגלות שבנו בן ה-16 גלש באתרים פורנוגרפיים, אך הזעזוע גדל שבעתיים כשגילה שמדובר באתר של גברים שאינם בצניעות מירבית… "הבן שלי בעל נטיות הפוכות!". האב כמובן שיתף בכך את אשתו, וביחד הינם אובדי עצות מה לעשות עם הבן ה"הפוך": ענישה כבידה עד שישנה את נטייתו? טיפול אינטנסיבי? אולי עדיף להתעלם?  מה עושים?

במאמר זה ננסה להדריך כיצד לנהוג בשלב ה"גילוי".

יש לשים לב לכמה נקודות, אך לפני הכל: אין להגיב בהיסטריה. זה לא יעזור לכם כהורים להגיב נכון. ובמידה והבן אכן זקוק לסיוע, תגובה היסטרית לא תקדם אותו.

ראשית יש לדעת ולזכור שאנו חיים בדור של בלבולים. בדור כזה רבים נמשכים לכל דבר שהוא שונה, מוזר ואסור. הכל זמין, והנער המשוטט מחפש עוד ועוד ריגושים מעבר לכל הריגושים שהוא כבר חווה (ורבים הם). ייתכן שאחרי שראה כבר דברים רבים הוא הגיע גם למראות של בני מינו. ייתכן מאוד שזו לא העדפתו המינית, אך בתור "עוד ריגוש" גם זה נכנס ברשימת הצפייה. אמנם במקרה כנ"ל יש על ההורים להיות ערניים, אך לא להלחיץ את הבן, ובודאי שלא לשים עליו חותמת של "הפוך". לעיתים חותמת זו תהפוך להיות נבואה שמגשימה את עצמה, אף במקרה שלא כך הם פני הדברים[1].

במקום להלחיץ או לכעוס יש לפתח שיחה נינוחה עם הבן, לשמוע ממנו האם אכן הוא צפה (או שמא חבר שהתארח וכדו'), כמה פעמים ולאורך איזו תקופה הדבר חוזר על עצמו, מדוע צפה בתכנים אלו וכדו'. ייתכן שלאור תשובותיו תגלו שזו הייתה "החלקה" חד פעמית שנבעה משעמום, סקרנות או חולשה רגעית ולא יותר מכך או אפשרויות רבות ומשונות אחרות. כמו כן ייתכן שהוא כלל לא נמשך לגברים, אלא שמסיבות "דתיות" לא רצה להיכשל בהסתכלות בנשים ובצר לו צפה בגברים, במחשבה שזה מותר או קל יותר (במקרה מסויים נאמר על ידי אדם שנכשל בדברים מעין אלו, שודאי שהעדפתו הינה לנשים אך כשאין אפשרות "כל קוץ במדבר פרח…").

בכל מקרה חשוב במהלך השיחה שלא להאשים את הבן שהוא בעל נטיות הפוכות, מכיוון שייתכן שהוא כלל לא "כזה" (חשוב להדגיש! גם במידה ואכן הבן מתמודד עם נטיות הפוכות [בכל גיל] אין להאשים אותו מכיוון שהוא לא בחר בכך, והיה שמח לא פחות מכם אִלו הנטייה לא הייתה קיימת אצלו).

במידה ובשיחה כנה מתברר שהאירוע היה חד פעמי ואינו נובע מנטייה הפוכה, הרי שכדאי להשאיר ערוץ שיחה פתוח ("אתה יכול לפנות אלינו בכל דבר שמטריד אותך. אנחנו אוהבים, מקבלים ותומכים בך בכל מקרה"), אך לא להילחץ ולהלחיץ סביב נושא זה.

במידה ואתם כהורים אינכם רגועים, מומלץ שתפנו בעצמכם לייעוץ מקצועי. אך בשלב הראשוני, לא כדאי להכניס גם את הבן לתהליך זה, על מנת שלא להכניס אותו ל"סיר לחץ" ללא סיבה.

חשוב לדעת שבגילאים צעירים, גם כשהבן חושב שאכן הוא בעל "נטייה הפוכה", הרי שלעיתים הדבר נובע מבלבול סביב זהותו המינית אשר מאפיין גיל זה, ואין זה אומר שהדבר לא ישתנה מעצמו, אף ללא סיוע מקצועי, אך בכל זאת חשוב לשים לב כיצד העניין מתפתח.

לאחר כל האמור לעיל חשוב לדעת, כי אמנם נטיות הפוכות קיימות בכל מגזר, אך עם זאת הן ניתנות לטיפול ולשינוי, וגם כאשר אדם מתמודד עם נטייה הפוכה, אין מדובר ב"סוף פסוק". רבים שעברו תהליך זה, מעידים כי התקדמו מאוד, וכי נטייתם המינית השתנתה. רבים מהם התחתנו והקימו משפחה מתוך שמחה ושלמות. כמובן שחשוב מאוד לפנות לאיש מקצוע רציני, אשר דוגל בגישה המאמינה באפשרות שינוי הנטייה המינית.

 

 

הרב איתמר הלוי, ר"מ בישיבה תיכונית, מתנדב לשעבר בקו הסיוע "עצת נפש".

[1] כדאי להדגיש כי בעיות רבות מתעוררות עקב שיעמום, אשר מוביל לגלישה במחוזות לא רצויים, כפי שנאמר "שהבטלה מביאה לידי זימה" (מסכת כתובות ה ה). לכן גם פיתרונן של רבות מהבעיות יכול להיות טמון בכך. יש להשתדל שהבן לא יהיה חסר מעש, אלא יעסוק עד כמה שיותר ביצירה ועשייה: לימוד, פעילות ספורטיבית, חסד, נגינה, הדרכה וכדו'. זה יכול למנוע בעיות רבות בהמשך.

פורנוגרפיה באינטרנט (4) – העצמה

להרצאות הקודמות:

פורנוגרפיה באינטרנט (1) – תהליך ההתמכרות

פורנוגרפיה באינטרנט (2) – כיצד לשוחח עם הנוער

פורנוגרפיה באינטרנט (3) – לקיחת אחריות

פורנוגרפיה באינטרנט (3) – לקיחת אחריות

 

להרצאה הבאה:

פורנוגרפיה באינטרנט (4) – העצמה

להרצאות הקודמות בסדרה:

פורנוגרפיה באינטרנט (1) – תהליך ההתמכרות

פורנוגרפיה באינטרנט (2) – כיצד לשוחח עם הנוער

פורנוגרפיה באינטרנט (2) – כיצד לשוחח עם הנוער

להרצאה הבאה:

פורנוגרפיה באינטרנט (3) – לקיחת אחריות

להרצאה הקודמת:
פורנוגרפיה באינטרנט (1) – תהליך ההתמכרות

פורנוגרפיה באינטרנט (1) – תהליך ההתמכרות

להרצאות הבאות:

פורנוגרפיה באינטרנט (2) – כיצד לשוחח עם הנוער

פורנוגרפיה באינטרנט (3) – לקיחת אחריות