תגית: סינון אינטרנט

פורנוגרפיה באינטרנט (2) – כיצד לשוחח עם הנוער

להרצאה הבאה:

פורנוגרפיה באינטרנט (3) – לקיחת אחריות

להרצאה הקודמת:
פורנוגרפיה באינטרנט (1) – תהליך ההתמכרות

פורנוגרפיה באינטרנט (1) – תהליך ההתמכרות

להרצאות הבאות:

פורנוגרפיה באינטרנט (2) – כיצד לשוחח עם הנוער

פורנוגרפיה באינטרנט (3) – לקיחת אחריות

המירוץ אחרי החסם

"התחברנו לאינטרנט 'כשר', אבל גילינו שבננו גולש דרך אינטרנט אלחוטי של השכנים. ביטלנו את האינטרנט האלחוטי, וליתר ביטחון חסמנו גם את המחשב הנייד. ואז, הוא התחיל לגלוש דרך הפלאפון. חסמנו את הפלאפון. אז הגיח האייפוד, והוא גולש דרכו… האם יש פיתרון?".

יש הטוענים שהמירוץ אחרי החסם הוא אין-סופי. כאשר נדמה לנו שהשגנו את היעד, לפתע הוא מתרחק מאיתנו, וצריכים להתחיל מחדש. אזי לשם מה כל המאמץ?! מה התועלת בחסימות הנפרצות בכל פעם מכיוון אחר?! האם המסקנה המפוכחת היא שהחסימות מיותרות ובלתי יעילות?

אכן, הפתרונות תמיד מפגרים אחרי הבעיות. הטכנולוגיה דוהרת קדימה, מאפשרת יישומים חיוביים שמרבים טוב בעולם, וגם מותירה אחריה שובל של יישומים שליליים וקלוקלים שמטמאים את האנושות. ההתגוננות מפני השלילה באה בדרך כלל רק אחרי שמזהים אותה. קשה לחזות תהליכים עתידיים, במיוחד כשהם מאוד מהירים. רק לאחר שהתופעה מתגלה, ניתן לזהות אותה ולהגיב אליה. לכן, הפתרונות מפגרים אחרי הבעיות. עד שנמצא פתרון יעיל, כבר נולדה בעיה חדשה שדורשת פיתרון אחר.

היש תועלת בפתרונות? כן, הם ממזערים את הבעיות, מקטינים את כמותן, איכותן והיקפן. אין שלמות בעולם, ואין פתרונות שלמים. אבל גם פיתרון חלקי מונע כשלונות רבים. לא מפני שחסר פתרון כולל, נזלזל בפתרונות החלקיים ונבטל אותם?! כמשל של חז"ל: מי שאכל שוּם (ופיו נודף ריח רע), האם יאכל עוד שוּם?

ובחזרה לאינטרנט. יש פתרונות למרבית הטכנולוגיה החדשה. למתקדמת ביותר, אין עדיין פתרון מושלם. אבל מי מכריח אותנו להתמכר לטכנולוגיה ולרכוש בין הראשונים את המותג החדיש ביותר? מי כופה עלינו כצרכנים לעמוד בחוד החנית של הטכנולוגיה? נגלה קצת סבלנות עד שיימצאו פתרונות מתאימים, ואז נוכל לרכוש את המוצרים החדשים בבטחה.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

למה אין לנו אינטרנט מוגן בבית?

עובדה ראשונה:

רוב ההורים בציבור הדתי לאומי הם אנשים משכילים, אינטליגנטיים ומוּדַעִים. הם אוהבים מאוד את ילדיהם, משקיעים בחינוכם, ויעשו הכול כדי להגן עליהם מכל מה שעלול לפגוע בהם.

עובדה שניה:

ברוב הבתים בציבור הדתי-לאומי האינטרנט המשפחתי הוא ללא כל הגנה. כך גם הטלפונים החכמים ושאר האמצעים (אייפוד, אייפד וכדו') המצויים ביד הילדים לפעמים כבר מגיל היסודי.

איך שתי העובדות האלו מסתדרות ביחד? שאלה מצוינת. יצאנו לרחוב וליקטנו כמה תשובות מעניינות של הורים.

  • "כי אנחנו מאמינים בחינוך וצריך להרגיל ילדים להתמודדות"  – ברור. אך התמודדות תהיה גם אחרי שתותקן תוכנת ההגנה. היא פשוט תהיה קצת יותר הוגנת ושפויה. במצב הנוכחי ילד/ה או נער/ה נחשף גם בעל כורחו לתכנים פסולים ומזיקים בלי שיהיה לו סיכוי להגן על עצמו.
  • הילדים שלי צדיקים ותמימים ולא מתעניינים בדברים האלו…" – לא צריך להיות 'רשע' כדי להתעניין בזה. מספיק להיות ילד בריא וסקרן. מה גם שכשאין שום הגנה, גם בגלישה שגרתית בפורטל חדשות נתקלים בדברים מאוד בעיתיים גם ללא כל כוונות זדון.
  • "כי אם הם לא יראו את זה בבית הם יראו את זה במקום אחר" – מי שילך הלאה עם הטיעון הזה יוכל להצדיק להכניס הביתה את כל חוליי העולם. אדרבה, אם העולם נגוע ומזוהם צריך שיהיה לפחות מקום אחד יהיה בטוח ונקי, אי של שפיות שייתן לילד כוח וחוזק להתמודד עם מה שבחוץ. אם המלחמה רודפת אותו גם אל תוך חדרו הפרטי, מה הסיכוי שלו להחזיק מעמד?
  • "כי לא היה לי זמן לסדר את זה" – כלל בחיים: לְמַה שחשוב מוצאים זמן. כשיש כאב מציק בשיניים מסדרים באופן מיידי תור דחוף, גם אם זה כרוך במאמץ או דחיה של דברים אחרים. כשיש סתימה בכיור ומתחילה הצפה, על המקום מזמינים אינסטלטור מיומן שיבוא ויושיע. איך ייתכן שכשמדובר בנושא קריטי לחינוך הילדים ובריאותם הנפשית אין זמן לשיחת טלפון אחת?
  • "כי זה עולה כסף" – ברוכים הבאים לעולם! מה לעשות אבל ביקום שלנו כל דבר בעל ערך עולה כסף. אנחנו משלמים על דלק, מים וחשמל, כמו גם על בילויים ופינוקים. רק אוויר זה בחינם. מי שבכל זאת לא מוכן להוציא גרוש יוכל להוריד תוכנת הגנה חינמית (חלשה יותר) מהרשת. אך מי שמשקיע אלפי שקלים בשנה בתשלום למוסדות חינוך איכותיים כדי שילדיו יקבלו את החינוך הטוב ביותר, יהיה מוזר אם יחסוך עלות של רבע קופסת קורנפלקס על מנת שכל הבניין החינוכי המפואר לא ייחרב בכמה רגעים מול המסך.
  • "כי הילדים של היום ממילא יודעים לעקוף את כל החסימות" – לא נכון. לא כל ילד הוא האקר מחשבים, ורובם של בני הנוער אינם עסוקים באובססיביות בניסיון לפרוץ ולנטרל את החסימות. תוכנות ההגנה הולכות ומשתכללות כל הזמן, והן מצליחות להגן מהרבה מהדברים שאפשר להיתקל בהם בגלישה אקראית. נכון שמי שיתעקש מאוד יצליח למצוא סדקים, אך זה לא פוטר אותנו מהחובה לעזור לכל השאר.
  • "התוכנות האלו בכל מקרה לא שוות שום דבר" – שוב שקר. בשנים האחרונות יש התקדמות אדירה בתחום והישגים מרשימים. נכון שעדיין זה לא מוצר מושלם, בדיוק כמו בכל תחום אחר בחיים. גם עם חגורות בטיחות יש אנשים שנהרגים בכביש, אך רק טיפש ירשה לעצמו לוותר עליהן.
  •  
  • "תוכנות ההגנה עלולות להפריע לי בגלישה ובחיפוש אחרי דברים שאני צריך לעבודה" – התוכנות בנויות כדי לנטרל תכנים פסולים ולא אתרים מקצועיים, כלכליים ועסקיים. אם יש בעיה נקודתית אפשר יהיה לפתור אותה בפניה אל הספק. בכל אופן גם אם זה יקרה לפעמים, האם כדי להגן על הילדים שלנו מדברים איומים לא שווה לנו לשלם מחיר של חוסר נוחות זמנית?

לא במקום החינוך

דרך אגב, כשאנחנו מדברים על הגנה אין הכוונה רק כנגד פורנוגרפיה, סמים והימורים, אלא גם אל מול תופעות הנפוצות אצל ילדים 'רגילים' כמו חרמות, השפלות וקבוצות שנאה בפייסבוק. לשם כך קיימים תוספי הגנה (כמו סייפבוק של רימון ועוד) ואמצעים אחרים. כדאי לדעת שגם אם במחשב הנייח בבית מותקנת הגנה טובה, המחשב הנייד הגולש על רשת אלחוטית (Wi-Fi) חשוף להכול בעודו יושב על הרשת של השכן… שלא לדבר על עולם הסמארטפונים שרובם פרוצים לגמרי ותוכנות החסימה הרגילות אינן רלוונטיות עבורם (עדיין אפשר להשתמש ב'שומר מסך' של שורש והאפליקצייה החדשה Netspark mobile).

כמובן שמי שיחשוב שבזה שהתקין תוכנת הגנה יצא ידי חובה – טעות בידו. ברור שאין תחליף לחינוך, להסברה ולשיח פתוח עם הילדים. זה הלב ולשם אנחנו מכוונים כל הזמן. אבל חינוך אינו במקום חגורת בטיחות ברכב, מעקה סביב בור פתוח ברחוב או סורגים בחלון הקומה השמינית. הם חיוניים כדי לעזור להציל חיים. האם הנפש והנשמה של ילדינו (ושלנו…) יקרות לנו פחות מאשר הגוף שלהם?

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

פינת הרב גודמן: תרבות הפנאי בקרב בני נוער – מסינון למענה חיובי





להקלטת התוכנית המלאה: "הורות והתבגרות": ערכים בתרבות הפנאי המערבית

 

"הורות והתבגרות" בנושא: האינטרנט והשפעתו על המתבגר

להאזנה להקלטת התוכנית:



 
"טכנולוגיית האינטרנט היא ברכה עצומה שמביאה לנו מידע בשפע. מצד שני, אפשר להשתמש בו לטוב ולרע. עוד לא שמענו על מישהו שהתמכר למכונת כביסה או למאוורר.. הכלי הוא לא רק אמצעי טכני, יש לו גם מסר שהוא מעביר – הוא מעצב ומשפיע. אין ספק שהדור הזה יהיה שונה מהדור של הוריו. הטכנולוגיה רצה קדימה, אבל המודעות והביקורת נמצאות צעד אחד אחורה. בפער הזה בין שניהם אנחנו משלמים מחיר גבוה, ומי שמשלם המחיר הכי גבוה הם הצעירים, הנוער."

הרב יוני לביא,
רכז ותיק בקו החם של לב אבות, ומנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה

מאמרים בנושא מאת הרב יוני לביא:
חגורות בטיחות- לא רק בכביש
לכודים ברשת
למה אין לי אינטרנט מוגן בבית?
על הורים, ילדים, והפייסבוק שביניהם
עצות וטיפים לגלישה בטוחה ומועילה
פייסבוק – הפנים שלא הכרתם

לאתר "ונשמרתם"
Harav Yoni Lavi

לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"

 

 

 

ההשלכות של שיתוף תמונות קשות מזירות פיגועים

הרצח הנורא של הלל אריאל ז"ל, מעבר להשלכות הישירות שלו על המשפחה והסביבה הקרובה הדגיש שוב פעם את עוצמת הרשתות החברתיות שמתדלקות ומוסיפות בהלה ולחץ באמצעות הפצת התמונות הקשות מזירת הרצח שמתפשטות לכל עבר: החל מהאינסטגרם הפופולארי במיוחד אצל הנוער ועד לפייסבוק ולוואטסאפ שמתחיל לתפוס כבר מהגילאים המוקדמים במיוחד: כיתות ה – ו.

נראה שגם אם התרגלנו לריטואל חסר האחריות מצד האתרים הגדולים שמנסים למכור ולקדם את האייטמים שלהם באמצעות כותרות כמו:

"תמונות קשות במיוחד מזירת האירוע", כולל הבאת העדויות מזירת האירוע בHD וברזולוציה של מיקרוסקופ אלקטרוני, הרי שמהירות ועוצמת התפשטות התמונות דרך הרשת המסועפת של מנהרות הוואטסאפ מצריכה התמודדות שונה:

כאן, כבר לא מדובר באתר צהוב ומוכר שלמדנו מראש היכן נמתחים גבולות האתיקה המטושטשים עד לא קיימים שלו:

ילד בכיתה ה', שקיבל את התמונה מחברו שקיבל מאחיו הגדול שמעודכן דרך קבוצת הסניף השכונתית.

התוצאות של חשיפה לחומרים כאלו מצד נוער בטווחי גילאים מוקדמים מיסודי ועד לתיכון יכולות להיות חמורות:

מפיתוח חרדה ואובדן הביטחון האישי לנערים שגרים ביישובי ספר, שכן הפעם בניגוד ל'טרמפיאדת הגוש' או מקום מועד אחר, מדובר בנערה שנרצחה באזור האמור להיות מוגן ביותר עבורה: חדרה האישי.

ועד לפיתוח הפרעות שנגרמות כתוצאה מחשיפה מוקדמת למראות שיש בהם בכדי לערער על עולמם הפנימי של הנחשפים הצעירים.

לכן, כדאי ומומלץ לכל הורה, לבדוק ולהיות מודע לתנועה העמוסה והקודחת תמידית שמתרחשת בקבוצות הוואטסאפ ובמכשירי הסמרטפון של ילדיהם: לא מתוך מקום של 'הצצה' ופגיעה בפרטיות אלא מתוך מעורבות ואכפתיות.

במידה ורואים שאכן התמונות הקשות הללו נמצאות במכשירים, יש מקום להסביר שכל הפצה ושיתוף של תמונות אלו, יכולה לגרום לתוצאות שיפגעו במגוון הדרכים המוזכרות לעיל בשאר מקבלי התמונה.

דווקא כעת, עם תחילת החופש הגדול, בו מספר שעות החשיפה לסמרטפונים ולרשתות החברתיות עולה באופן ניכר, הדבר חשוב והכרחי מתמיד וערנותם ומודעותם הנוכחת של ההורים לתופעה, חייבת לתפוס שבעתיים.

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים

לתגובות ניתן לפנות למייל הבא:

שימוש חכם בטלפון חכם

מי היה מאמין לפני כמה שנים שמכשיר כזה קטן יתפוס מקום כל-כך גדול בחיינו.

מי תיאר לעצמו שילדים בגילאי יסודי יבואו להורים בתביעה נחרצת שהם "חייבים" מכשיר כזה כי "לכל הכיתה כבר יש" ורק הם נותרו "המסכנים האחרונים שעוד אין להם".

מי העלה בדעתו שאנשים מבוגרים ייצמדו אליו באופן כה הדוק, יבדקו מייל או ווצאפ כל כמה רגעים, ויתאבלו כשהוא הולך לאיבוד כאילו מדובר בידיד נפש שנפטר.

מי תיאר לעצמו שכל-כך הרבה אנשים שנראים נורמטיביים ואינטליגנטיים יאחזו בידם באובססיביות מקל משונה עם טלפון בקצהו וישגרו לעברו חיוכים מטופשים ומתחנחנים.

משהו מהפכני קרה כאן בשלוש השנים האחרונות, והוא עבר לנו כנראה מתחת הראדאר. האם יש סיכוי שנתעורר ונתפוס את הרכבת לפני שהיא תברח לגמרי מן התחנה? האם ייתכן שימוש בריא, מועיל ומאוזן במכשיר הקטן מבלי להתברבר ולהתמכר?

 

חוזה עם הילד

 

לאחרונה נתקלתי בשיטה מעניינת שנקטה בה אמא לילד בן 11. היא הגיעה למסקנה שלעמוד בלחצים של הילד לקנות לו סמארטפון זה מעבר לכוחותיה, אבל אם נכנעים והולכים על זה אז שלפחות יהיה "בתנאים שלנו". היא החתימה את יורש העצר על חוזה הכולל את הסעיפים הבאים:

  1. הטלפון הזה שייך לנו. אנחנו קנינו אותו, אנחנו משלמים עליו. הוא נמצא אצלך אך ורק בהשאלה.
  2. תמיד תשתף אותנו בסיסמה שלך.
  3. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שלא היית אומר פנים אל פנים. תפעיל צנזורה עצמית.
  4. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יצטטו או יידעו. קח בחשבון שכל אינפורמציה שאתה מעביר בטלפון ניתנת לשכפול אינסופי.
  5. לעולם אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת על מנת לפגוע, להעליב, לשקר או להטעות אנשים אחרים. לעולם אל תשתתף בשיחות רבות משתתפים שבהן מתרחש אחד מהדברים האלה.
  6. ברשתות חברתיות מותר לך לאשר רק אנשים שאתה מכיר באופן אישי.
  7. לעולם אל תמסור לאף אחד ברשת את השם המלא, את מספר הטלפון או את הכתובת שלך.
  8. הטלפון לא יישן איתך בחדר. אתה תיפרד ממנו מדי ערב בשעה 20:30 והוא יישאר בטעינה בסלון. הדבר היחידי שישן איתך בחדר הוא אח שלך. הטכנולוגיה שלו מאפשרת לשחק איתו ללא חשש מקרינה.
  9. הטלפון לא משתתף בארוחות, בנסיעות באוטו, בבילויים משותפים, בסיטואציות חברתיות. הוא לא מוזמן.
  10. תמיד תניח את הטלפון בצד כשאתה מדבר עם אדם אחר. אתה ילד תרבותי ומנומס. אל תיתן לטלפון לשנות את זה.
  11. אתה לא חייב לענות מייד. לא בוואטסאפ, לא בפייסבוק ורוב הזמן גם לא בטלפון. אתה ילד בן אחת-עשרה. לא מנהל חדר מיון.
  12. בשעות בית הספר המכשיר נשאר בתיק למעט כדי להתקשר אלינו.
  13. הטלפון שלך ממכר. זה הוכח מדעית. אתה תצטרך להפעיל את כוח הרצון כדי לא להתמכר אליו. תזכור תמיד: 98% מהצורך שלך להיות עם הטלפון נובע מהפחד לפספס דברים, אבל ב-98% מהזמן לא קורה בו שום דבר מעניין או חשוב. עד אתמול לא היה לך טלפון. נכון היה כיף? נכון שלא פספסת כלום?
  14. תתרגל להשאיר מדי פעם את הטלפון בבית.
  15. אל תצלם הכול כל הזמן: החוויות שאתה עובר נשמרות בזיכרון שלך לעד. בזיכרון של הטלפון הן יישארו רק עד שהוא ייאבד.
  16. מוטלת עליך האחריות להשתמש בטכנולוגיה שאתה מחזיק ביד כדי לפתח ולהרחיב את עצמך. כשאתה משחק קנדי קראש או טמפל ראן אתה לא מפתח או מרחיב את עצמך. אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.
  17. תמיד, אבל תמיד, תענה כשאבא או אני מתקשרים אליך. תמיד.
  18. לעולם תסמוך על שיקול הדעת שלך יותר מאשר על המכונה. גם אם כתוב בגוגל, גם אם ווייז אמר, גם אם אמרו בפייסבוק – שום טכנולוגיה לא מתקדמת יותר מהמוח שלך ושום טלפון לא חכם יותר מהלב שלך. וזה יהיה נכון תמיד.

 

לתת לו את המפתחות ביד

 

אפשר לדון על חלק מהכללים הנ"ל, כמו גם לאמץ אחוז ניכר מהם אף למבוגרים. מכל מקום הנחת היסוד שעומדת בבסיסם חשובה מאין כמותה: השימוש בטלפון חכם דורש היערכות, הכנה ומעקב שוטף. אף הורה עם חוש אחריות מינימאלי לא ייתן לבנו בן ה-16, את מפתחות המאזדה 6 שלו, לא משנה כמה הילד ילחץ, יתחנן או יאיים. הורים רבים מספור ייתנו לילד צעיר בהרבה מכשיר עם עוצמה גדולה לאין שיעור רק מפני שאין להם עצבים לעמוד בנדנודים שלו. נכון שהמחיר הכלכלי של המכשירים הללו הולך ויורד, אך המחיר הנפשי, הרוחני והחברתי שהם גובים הולך ומטפס.

לצד הכללים הנ"ל נעיר שלוש הערות חשובות:

א. המכשיר והגיל

השאלה באיזה גיל נותנים לילד טלפון ואיזה סוג של מכשיר היא קריטית. על ההורים לדון על כך ביניהם באופן רגוע ונטול לחצים ולגבש יחד מדיניות שיעמדו בה.

ב. דוגמא אישית

מעבר לכל הנאומים והחוזים יש את המסר שעובר דרך החיים. איך אנחנו כמבוגרים משתמשים במכשיר שלנו? האם אנו מסוגלים להיפרד ממנו בזמנים משפחתיים? האם אנו מפגינים יכולת בחירה בשאלה האם לענות בכל פעם שהטלפון מצלצל או שכבר נגזר מה יקרה בעת הצלצול? האם כשאנחנו איתם אנחנו באמת 'איתם', או שכל הזמן אנחנו מגניבים הצצות חטופות למכשיר.

שלא נשלה את עצמנו. מה שהילדים רואים אצלנו חזק יותר מכל מה שנאמר להם.

ג. אמצעי עזר להגנה

– למי שטרם עודכן יש היום אפליקציות טובות לבקרת זמני גלישה וסינון תכנים גם בסלולארי. אין בהן תחליף לחינוך אך גם אין לנו את הפריבילגיה לוותר עליהן, ולא רק עבור הילדים.

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקדחברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

חינוך בתלת מימד

אין כמו אירועי 'הכתרות רב ורבנית פורים' במוסדות החינוך בכדי להציף כל מיני דפוסי התנהגות הקשורים לדברים שהצנעה יפה להם מצד התלמידים שביום יום הרגיל עקב הגבולות הברורים של מדיניות מוסדות החינוך שהם לומדים בהם הם לא היו מגיעים לכדי מימוש ופרסום.

לפעמים יש ומעשי הקונדס חורגים מגבולות הנורמה וגולשים לעבר מחוזות ההפקרות ומעוררים בשל כך פולמוס חינוכי מתחדש אודות הטיפול  והשיח היומיומי המתקיים במערכת החינוך אודות נושאי גיל ההתבגרות ויצר הנעורים.

לאחרונה נתקלנו בעוד אחד ממקרים אלו, בהם הגבול נחצה ובשל כך יצאו כמה גורמים מחוץ למערכת החינוך הפורמלית בקריאה נרגשת לציבור המחנכים לדבר עם תלמידיהם ביתר פתיחות, לעודד אותם, להיות להם לאוזן קשבת ובכלל להפסיק ולהתעלם משאלות גיל ההתבגרות העולות לפתחם מקרב תלמידיהם:

מסופקני האם קוראי הקריאה מודעים וערים מבפנים להתנהלות מערכת החינוך הפורמלית, רוצה לומר: עמדו בעצמם מול כיתה במציאות יומיומית ומכירים במגוון אילוצי השעה העומדים בפתחו של כל מחנך. תרשו לי לנחש שלא. ההנחה לפיה אנו, המחנכים, לא מספיק מודעים/רגישים/ערים/פתוחים/קשובים היא מקוממת במקרה הטוב, ומנותקת מהמציאות באחר.

אז הנה הצהרה רשמית של מחנך בישראל:

אני וחבריי המחנכים נמצאים עם תלמידינו. אנו מודעים לחלוטין להרגלי צריכת התרבות שלהם כמו גם למנעד הסכנות והפיתויים הנגזרים מכך.

אממ.. יש מחנכים שלא מודעים לתכנים שתלמידיהם צורכים? שלא שמעו מעולם על הנוער הדתי וחופשותיו ב'איה נאפה' והציוצים האחרונים שהם הקלידו היו ב'אגמון החולה?'.

סה לה וי. מסתבר שגם מערכת החינוך לא חפה מבינוניות.

עד כמה מורכבת הבעיה וגדול האתגר ניתן להסיק ממחקר מפורסם של ארגון הבריאות העולמי מלפני שנתיים שהעלה שילדי ישראל בגילאי 11-15 הם הראשונים בעולם מבחינת היקף הזמן שבו הם גולשים באינטרנט. צעירי ישראל זכו ב"מדליית כסף" בקטגוריה המצערת לא פחות: כמות הזמן שבה הם רובצים מול הטלוויזיה. עוד עולה כי 28.5% מילדי ישראל בגילאים אלה גולשים באינטרנט לפחות ארבע שעות ביום. כשזה מגיע לצפייה בטלוויזיה, המצב מדאיג אף יותר: 35.8% מבני 11-15 צופים בטלוויזיה יותר מארבע שעות ביום. (תמר טרבלסי-חדד, "ידיעות אחרונות"פורסם:  15.07.12 )

לשמחתנו נתוני הגלישה והצפייה בטלוויזיה בחמ"ד הם במצב טוב לאין ערוך, אולם היו בטוחים שרוב המחנכים הבקיאים במספרים אלה, מודעים לגודל ההתמודדות בלימוד 'הוויות אביי ורבא' בבוקר כאשר בערב תלמידיו ממשיכים לריתחא דאורייתא של האדמו"ר מ'גאליס' ביחד עם חסידיו מ'השמינייה'.

נכון, לוקח זמן לגוף גדול כמערכת החינוך לעשות את הטרנספורמציה הנדרשת בכדי להתאים את עצמה לאתגריה המתחדשים של הפוסט מודרנה, אבל שבוע המוגנות האחרון במערכת החינוך בסימן: 'לוקחים 30 שניות למחשבה לפני שמשתפים'  על שלל הסרטונים, החומרים, מערכי השיעור והמחקרים הרלוונטיים והעדכניים ביותר שהופצו וחולקו על ידי רכזי התקשוב לכלל סגל המורים, מלמד שהיא לגמרי בכיוון הנכון, ערה ומודעת לגודל השעה וחשיבות הסכנות בשימוש לא נכון במדיה: הן מצד ה'בין אדם לחברו' והן מצד 'קדושת המחנה'.

מעבר לכך, היכרות מבפנים עם תכני תחום ה'חינוך מתוך אמונה', תגלה מדוע זמנה של המנטרה הלעוסה עד כדי החלדה המופנית למחנכים, 'הגיע הזמן שתתחילו לדבר ולפתוח עם הנוער על הנושאים הללו' עבר והפך אותה ללא רלוונטית בעליל.

אנחנו מדברים. מנהלים פולמוסים. כותבים מערכי שיעור. ומציפים איתם ביחד את הנושאים הרגישים ביותר. עדיין יהיו מעידות. עדיין תלמידים בריאים בנפשם וביצרם יחפשו למרות ההתמודדות של מערכת החינוך תכנים מיניים. ויודעים מה? זה בסדר גמור.

כי זה בעצם ההבדל בין פיסול ועיצוב נשמות אנושיות, דינמיות לבין התעסקות עם טכנוקרטים.

ואם בקריאות עסקינן: אני הייתי מפנה את אותה קריאה בעיקר לחלק מציבור ההורים, אלו האמונים על הרגלי התרבות ושעות הפנאי של ילדיהם. די להביט בנתון של איגוד האינטרנט הישראלי:

האומר ש "63 אחוז מההורים לא יודעים היכן ילדיהם גולשים" (NRG    רעות וילף  23/7/2013)

בכדי להבין שיש יותר מידי זמן בהם הילדים נחשפים למגוון תכנים ללא שום פיקוח והשגחה מחוץ לכותלי בית הספר.

היום ככל הנראה המצב חמור הרבה יותר עקב הטכנופוביה המובנת של חלק גדול מההורים.

בהתחשב בכך ש'זה לעומת זה עשה האלוקים', ויש כיום חומרי הדרכה כמו גם מגוון כלים נהדרים וחדשניים הבנויים ומיוחדים להורים, בעצם לא נותר לנו אלא לחכות להצטרפות של חלק מההורים למערכת הבלימה שמערכת החינוך התחילה כבר מזמן.

אין לי ספק שביחד נוכל לה.

 

אבינועם הרש, סמנכ"ל 'חברים מקשיבים', מחנך ורכז תקשוב.

לתגובות וקבלת חומרי הדרכה והסברה להורים ניתן לפנות ל:

 

מכתב גלוי לילד שלי, אולי תפסיק לצפות בפורנו?

YCpic_0385 קטן

אני רוצה להיות שם בשבילך ילד שלי ואני לא יודע איך. אני רואה אותך בורח מכל מה שסביבך, אני רואה אותך שעות בחדר מול המחשב מטביע את כאבך ו"לוגם" לשכרה מכל הבא ליד. אני רואה אותך בורח לאותם מרחבים אינסופיים של אינטימיות מזויפת ואשלייתית שעולם הפורנוגרפיה מציע לתוך כף ידך. כשהייתי בגילך חשבתי שאני אהיה האבא הכי פתוח בעולם, אבא שישב עם הבן שלו וישוחח אתו על הכול. לא חשבתי אי פעם שאהיה מאותם האבות הללו שלא יודעים מה לומר ברגע הנכון, שאהיה מהזן של האבות שמורידים את מבטם ארצה ופשוט שותקים בדממה כה מרעישה ומקוממת.

אני רואה אותך מסתגר מאחורי אותן דלתות נעולות, וקשה לי לראות זאת. יש שיר ישן שמתנגן לי בראש ואולי אתה מכיר, השיר הוא של הביטלס "All You Need Is Love" (כל מה שאתה צריך הוא אהבה)? אתה יודע שהשיר הזה הולחן במיוחד עבור שידור הלוויין הראשון לפני 49 שנים ושודר בתפוצה רחבה ברחבי העולם. כן אהבה ולא פורנוגרפיה, זה מכתב גלוי לך ילד שלי שגם אתה מן הסתם נחשף כמו רבים אחרים בני גילך לתכנים הללו.

ילדי, כל כך רציתי שתרגיש כמה אני אוהב אותך. חלמתי שאנו יושבים יחד אב ובן ומשוחחים על לימודים, חברים, חלומות. רציתי שנלך לים יחד, נשחה לעבר השקיעה…. אחבק אותך חזק ואתה תחייך את החיוך שלך שממיס כל מי שסביבך… רציתי שתרגיש בנוח לשתף אותי בהתמודדויות שלך, בהצלחות הרבות שלך וכמובן גם באותן כישלונות לא נעימים. כך דמיינתי אותי בתור אבא לפני הרבה שנים כשהייתי בגילך.

אתה יודע ילד שלי זה לא שלא רציתי לשבת אתך ולהקשיב. אני מנסה להצליח כמו רבים וטובים בכל אותם חלומות שאנו מציבים לעצמנו בג'ונגל המטורף הזה של החיים, פתאום אני שם לב שלחלום על שנינו יחד לא פניתי את הזמן. האמת היא, שניסיתי כמה פעמים להתקרב אליך לשים את היד על הכתף ולשאול אותך בעדינות האם מתאים לך שנשוחח שנעשה משהו יחד. אתה היית עסוק בסמארטפון או במחשב שבחדר שלך, הרמת את מבטך לשנייה קצרה, מלמלת משהו לא מובן וחזרת לשחק בעולם שבנית לעצמך בשתי ידיך הקטנות.

רציתי לדבר אתך על אהבה, על אינטימיות, על מיניות. רציתי לדבר אתך על התחושות המבלבלות שהגוף שלך עובר בתקופה הזו. קיוויתי כשתקום כל בוקר ותסתכל על עצמך במראה תאהב את מה שאתה רואה! תאהב את עצמך, תחייך את החיוך המקסים שלך, ועם החיוך הזה תצא ליומך הארוך בבית הספר. במקום זה אני רואה בעיניים שלך כאב, כאב של בדידות, כאב של ניכור עצמי ותסכול עמוק. אני מנסה להתקרב ולחבק אותך ואני לא יודע איך לעשות זאת!?

אתה יודע, גם אני בגילך הרגשתי את אותן תחושות. גם אני רציתי שיחבקו אותי, שישבו איתי שיקשיבו לי שיסבירו לי מה עושים עם כל הבלבול והרעשים האלו סביבי. רציתי מאוד לגשת לכל מי שסביבי אבל הם היו עסוקים בחייהם. הם לא ראו את כאבי, אולי בחרו שלא לראות, אולי הם ראו ולא ידעו איך לגשת ולעזור. אני רואה את כאבך בני היקר, אני בוחר לראות אך אני לא יודע מה עושים מכאן.

הייתי רוצה לשבת אתך ולספר לך שבמקומות הללו שאתה בורח אליהם אין אהבה אמתית, זו אשליה ותו לא. אני לא רוצה לדבר במילים מוסריות גבוהות מידי, אני לא יודע עם זה יעזור שאספר לך על הניצול המחפיר של אותן נשים שעליהן אתה מסתכל. אני כן יודע שאתה מחפש להרגיש אהוב, אתה מחפש חום ואהבה. אתה מחפש מישהו לשוחח אתו שיעזור לך לעשות סדר בכל התחושות הטבעיות שאתה חש. זה בסדר שאתה סקרן, זה בסדר להרגיש את אותן תחושות נפלאות שגופך חש. אותם תכנים שאתה נחשף אליהם היא בעצם "הונאת פונזי", תחושותייך והרווח שאתה מרוויח בזמן הקצר ללא קשר אמתי ללא מחויבות או אינטימיות, הן בעצם הפסד רב.

אני כאן ילד שלי, אני זה שרוצה לאהוב אותך כפי שרק אב יכול לאהוב את בנו. אני כאן עבורך למרות שאני לא כל כך יודע מה לומר ואיך לומר זאת. אני תמיד פחדתי כילד שלא יראו אותי או שלא ישימו לב אליי, המחשבה שאתה עלול לחוש את אותו הדבר פשוט מוציאה אותי מדעתי. מה שאני כן יודע הוא שעליי להיות נוכח בחייך, אני יודע שעליי להיות משמעותי עבורך- love is all you need.

 

ד"ר יניב אפרתי, מומחה למיניות והתמכרויות נוער, מייסד ומנהל המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה (IHS). ר"מ ויועץ חינוכי בעבר וכיום חוקר ומרצה במכללות לחינוך. פוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה בבינתחומי. מקדם בניית כלים חינוכיים וטיפוליים לעזרה בתחום זה של מיניות בקרב מתבגרים ומבוגרים.