תגית: סמארטפון

האם לקנות לבן סמארטפון?

השאלה:

בננו לומד בישיבה תיכונית פנימייתית בכיתה ט'. כשיצא ללמוד בישיבה ציידנו אותו במכשיר פלאפון הכי מיושן שקיים בשוק. בלי אינטרנט, בלי וואטסאפ, רק אס אם אס, שירים ומשחקים. בהתחלה העניין עבר בסדר, בלי טענות מיוחדות. אולם מאז חג הסוכות, הוא אינו מפסיק לנדנד לנו שנקנה לו סמארטפון. לטענתו, הוא היחיד בכיתה שמסתובב עם פלאפון מיושן כזה. אנו בהתלבטות קשה מאד. מצד אחד, איננו רוצים לשדר לו חוסר אמון, ומצד שני, רבים וטובים נפלו בעניין הזה. חבל לנו על התמימות והצניעות הטבעית שלו. כמו כן, איננו יודעים אם נכון ללכת איתו "ראש בקיר" ולקלקל את היחסים הטובים בינינו. מה לעשות?

תשובות:

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

נסו לדייק עם בנכם מדוע באמת הוא זקוק לסמארטפון, כמו"כ דייקו לעצמכם את הסיבה להתנגדות שלכם. אתם חוששים להחלשת מערכת היחסים ביניכם? יש כמה עקרונות שכדאי לדעת בעניין הזה.

אתם מעלים כמה נקודות חשובות. אין תשובה חד משמעית לשאלתכם אם לקנות או לא לקנות את הסמארטפון, ולכן אתן לכם חומר למחשבה שיעזור לכם למקד את שיקוליכם ולהגיע לתשובה שהיא נכונה עבורכם.

רק בגלל ש"לכולם יש" זה לא סיבה לקנות סמארטפון או כל דבר אחר.  (לא באמת ברור שבנכם הוא היחיד בכיתה עם פלאפון מיושן, מכיוון שכאשר אחוז מסוים של הילדים מסתובבים עם מכשיר מסוים, קל להגיד שיש לכולם). אם משהו מתנגש בערכיכם, הלחץ החברתי לא צריך להיות הגורם המחליט לקבל דבר.  דווקא ילד בוגר לא מושפע ממה שאחרים עושים, כי יש לו את הזהות, הערכים, והגבולות שלו, כך שהוא חושב באופן עצמאי.  לכן, אפשר לשאול למה הוא באמת רוצה את הסמארטפון?  מה זה ייתן לו?  כיצד זה יעזור לו?  האם הוא רק רוצה אותו כי לכולם יש?

כתבתם שאינכם רוצים לשדר חוסר אמון בבנכם, שלא בטוח אם אפשר לסמוך עליו בשימוש הסמארטפון, ואולי הוא ייכנע לפיתוי של מה הוא יכול לראות במכשיר.  אם הייתם בטוחים במאה אחוז שבנכם לא ישתמש בו לדברים לא צנועים, האם הייתם קונים לו את המכשיר?  או האם בכל זאת אתם חושבים שיש חוסר ערך לסמארטפון, כי הוא לא משרת שום צורך?הרי הטלפון הישן מספק את הצורך לשמור על הקשר עם הבית והמשפחה, והיכולת לקבל שיחות והודעות. אפשר לקחת בחשבון שבכל מקרה, בנכם יכול לראות דברים לא צנועים במכשירים של החברים שלו. זה ידוע שאם הילדים רוצים, הם יכולים להתכנס יחד, ולהסתכל במה שהם רוצים.

הזכרתם בשאלתכם שאינכם רוצים לקלקל את היחסים הטובים עם בנכם. מכיוון שאינני מכירה את טבע מערכת היחסים ביניכם, אזכיר כאן כמה עקרונות כלליים הנוגעים בנקודה הזו.  כאשר מערכת היחסים חזקה, בטוחה ועמוקה, ההורים דווקא יכולים לקחת החלטה שנוגדת לרצונו של הילד מבלי לדאוג שזה יפגע במערכת היחסים. הילד יכול להתאכזב אבל הוא יקבל את ההחלטה, ומערכת היחסים תמשיך כרגיל. יכול להיות מצב, שההורה לא מתנגד לסמארטפון באופן כללי, אבל הוא לא מסכים בשלב הזה כי הוא מכיר את ילדו מספיק כדי לדעת שבנו עוד לא מספיק בשל להשתמש בסמארטפון באחריות. אולי בהמשך כשהוא רואה עוד בשלות בילדו, הוא כן יסכים לקנות את המכשיר.  מערכת יחסים עמוקה מאופיינת על ידי החיפוש לקרבה פסיכולוגית ורגשית, הילד מוכוון להוריו, מקבל את הנחיותיו, ורואה את הוריו כנקודת המצפן שלו בחיים. ההורה יכול לראות אם הוא יכול לסמוך על ילדו;  השאלה היא, האם לילד יש אמון בהוריו כך שהוא סומך עליהם כשהם מחליטים לטובתו.

נקודה אחרונה:  אפשר לחסום את הדברים הלא רצויים בסמארטפון. אם ההורה מחליט שהוא כן רוצה לקנות לילדו את הטלפון הזה, אפשר להשתמש בחסימה הזאת.  זה יכול להיות הזדמנות לשוחח עם הילד על הטבע האנושי והצורך לשמור על נפשנו – לשמור על מה שאנחנו רואים ושומעים – בכל גיל כי קל מאוד ליפול בכל שלב בחיים, לא רק בילדות או בגיל ההתבגרות.  אין ספק שהעולם המודרני מלא אתגרים חדשים להורים, וחשוב שהורים ימשיכו להשפיע ולהדריך את ילדיהם ומתבגריהם.  מערכת היחסים עמוקה היא המפתח לשמירת הכוח של ההורה.

בברכה,

שושנה הימן,
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת ומכון ניופלד ישראל
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

יש לדעת כי בקרב הנוער מכשיר סלולרי הוא לא רק אמצעי תקשורת אלא סטטוס חברתי וחפץ אישי ביותר. צריך לגשת אל הסוגיה הן באופן מהותי והן באופן טכני.

​את תשובתי אחלק לשניים: החלק הטכני שיעסוק במכשיר והחלק החינוכי שיעסוק ביחסים ביניכם ובגישה אל דרישת הבן.

בחלק הטכני, שהוא הפשוט יותר מבחינת הביצוע, ניתן להשיג היום מכשיר טלפון חכם עם הגבלות "מולדות" במכשיר, ובכל מקרה ניתן לשים חסימה חיצונית שלא תאפשר הורדת יישומים שאינם לרוחכם גם לא מרשת אלחוטית. בנוסף, תמיד ניתן לקבוע כלל ביניכם, שאין היתר להורדת סרטים למכשיר. ​

​בחלק החינוכי, ישנה משוואה גלויה וסמויה בדבריכם, שאם תגידו את דברכם ותעמדו על שלכם – הדבר יקלקל את היחסים הטובים אתו. האם אלו יחסים טובים?!

יחסים טובים הם כאלה שמאפשרים לדבר גם על מה שכואב ולא מסכימים, ובכל זאת נשארים יחד. יש לכם הזדמנות נהדרת להעמיק את הקשר ביניכם מתוך הסברת הקו החינוכי של הבית! כשהיחסים תקינים אין לחשוש מקלקולם אפילו לא בגלל המכשיר החכם שכה חשוב לבנכם. אני בטוח ששיח מכבד ורגוע סביב הסלולרי לא יציב מסך ביניכם…

באמת שבקרב הנוער מכשיר סלולרי הוא לא רק אמצעי תקשורת אלא סטטוס חברתי וחפץ אישי ביותר. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע אך זו העובדה. בית המשפט פסק לאחרונה בפסיקה תקדימית שחיפוש ללא רשות במכשיר טלפון של אדם מהווה עבירה פלילית של חדירה לפרטיותו. המכשיר כיום הוא חפץ ממש פרטי ולפעמים פרטי מידי ומזה אתם חוששים, אך כאמור, ישנם פתרונות.

​לאחר שהחלטתם מה מדיניות הבית, עליכם לקחת בחשבון את העובדה שכיום, ברוב הישיבות התיכוניות, ישנם טלפונים חכמים לרוב התלמידים. היישומים החשובים ביותר עבור המתבגרים הינם היישומים של הרשתות החברתיות, בדרך כלל וואטסאפ ופייסבוק. עיקר התקשורת ביניהם נעשית בוואטסאפ, ויש לציין שבני הנוער עצמם מעידים ברבבותיהם שהיא שטחית וגוזלת זמן יקר, ובכל זאת הם שם…בשביל חלק גדול מהנוער, להיות עם טלפון בלי וואטסאפ זה בערך כמו לצאת לרחוב עם בגדים מלפני שלושים שנה.

​כשאתה בכיתה ובשכבה שכולם או אפילו רובם מקושרים בוואטסאפ ואתה לא איתם – אז אתה לא איתם! בנכם מבקש להיות חלק מהעניין החברתי בכיתתו ובשכבתו והטלפון הוא מרכיב חשוב בזה. יחד עם זה כדאי לדבר בבית על תקשורת נקייה, הוגנת ומכבדת ו​על החובה של כולנו להיות מנהלים ולא מנוהלים על ידי מכשיר או יישומון כל שהוא.

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD
נייד: 052-6070954

אתר: www.more-lanoar.co.il

 

 

ד"ר חנה קטן, מומחית ברפואת נשים ופריון:

כאן נבחנת מסירות ההורים לקדושה. עליהם לגונן על הילד מבחינה רוחנית כשם ששומרים עליו מבחינה גופנית.

ההתחבטות שלך מאד מובנת – את רוצה לשמר את עולמו הרוחני הטהור של הילד היקר שלך. מה חשוב מכך? השימוש בסמרטפון הוא אכן בעייתי, ואין אפוטרופוס…, כידוע..גם למבוגרים, אגב. פה נבחנת המסירות שלך לקדושה. אם הילד יבין שזה מאד חשוב לך לשמור אותו מנזק רוחני, בדיוק כמו שאת מגוננת עליו מנזק גופני, הוא יפנים זאת כערך עליון. הלחץ החברתי לא יכול להיות שיקול, ולהיפך- בעמידה איתנה על ערכיו- הוא יצא מחוזק ומחושל.

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

עמליה טברסקי, יועצת חינוכית:

הבקשה להידמות לחברים אופיינית לגיל ההתבגרות. יחד עם זאת, הצבת גבולות חשובה מאד עבור המתבגר, ומעניקה לו תחושת יציבות. יש ליצור שיח והקשבה, ולא לחשוש להביע עמדה ברורה.

אנחנו מאד מבינים את הצורך של הילד להדמות לקבוצת השווים.

הוא ירגיש שווה רק אם ישתלב בחברה. בגיל ההתבגרות החברה תופסת משקל מאד רציני בחיי הילד. החברה היא במקום ראשון וההורים הם במקום האחרון. הילד רוצה לחקות את חבריו. היום זה הבגד. מחר זה התסרוקת. אח"כ הסמארטפון וכן הלאה.

ומאידך, מה עם ההורים? אסור להם להביע עמדה? איפה הגבולות שלהם?

גם הילד רוצה גבולות. הוא זקוק לידיעה שההורים לא נבהלים ממנו ונשמעים לכל גחמה. הילד זקוק לגב חזק ויציב. זה נותן לו תחושה שהוא יכול למרוד בלי בהלה מהסביבה. כלומר, לעבור את התקופה בצורה בריאה. אריקסון טוען שהתקופה הזאת, של חיפוש הזהות, היא שלב בהתפתחות הילד, ואל לנו ההורים להיבהל.

בשיח פתוח וחברי אפשר לשמוע את בקשת הילד ולהביע את דעתכם בנושא. השיח הפתוח יאפשר לילד לנמק את בקשתו ולכם לנמק את דעתכם. הילד ירגיש ששמעו אותו ולא החליטו מיד אם כן או לא. הוא ירגיש שיש כבוד למקום ולבקשה שלו. אפשרי לבקש מהילד שיהרהר בנושא, ולאחר שבוע לפתוח שוב את הנושא. אם תחליטו שזה לא מתאים לכם, תגידו לילד בצורה ברורה ותהיו שלמים עם זה. בצד זה, תוסיפו כי אתם בהחלט שומעים את בקשתו אבל אינכם מסכימים איתה.

בקיצור, שיח עם הילד נותן תחושה לילד שהקשבתם לו, אבל יחד עם זאת, יש לכם את האני מאמין שלכם. הוא יכבד אתכם כשירגיש שכיבדו אותו. בהצלחה.

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

חשוב ללבן את הדברים יחד, אך לפני כן יש לעשות שיעורי בית…

שאלתכם היא דוגמה טובה ללחץ חברתי עמו מתמודד בנכם באופן ישיר ואתם באופן עקיף. לצערנו הרב ישנם הורים המתמודדים עם סוגיית הסמארטפון בשלבים מוקדמים אף יותר…עוד בביה"ס היסודי….

לדעתי חשוב ללבן יחד עם בנכם את הסוגיה הנ"ל באופן מסודר, אך לפני הכול עליכם לעשות כמה דברים חשובים:

1- לבדוק עם מחנך הכיתה מה עמדתו ועמדת הנהלת הישיבה בנוגע לאחזקת פלאפון חכם, יתכן ותגלו שהישיבה אוסרת גלישה אינטרנטית או בכלל אחזקת מכשירים מסוג זה.

2- שוחחו עם הורים נוספים שילדיהם לומדים עם בנכם, יתכן שתגלו כי יש הורים נוספים העומדים במצב כשלכם ו " לא כצעקתה …"….גיבוש עמדה משותפת בין ההורים תיתן לכם הרבה כח.

3- יש מכשירים המאפשרים שיחות בוואטסאפ, שהיום תופס נתח נכבד מאוד בתקשורת הבין אישית והקבוצתית , ולא מאפשרים גלישה באינטרנט.

4- נסו לשער מה תהיה מידת "קלקול היחסים" עם בנכם במידה ותבחרו שלא לאפשר לו את רצונו, לא תמיד יש מקום לוויתור. לעיתים עליכם יהיה לעמוד על דעתכם, אלא אם כן נראה כי אין ברירה ומערכת היחסים הטובה עלולה לעמוד בסכנה של ממש.

5- שיקלו אופציה של פשרה – לא הכול בחיים הוא שחור לבן,

6-גבשו ביניכם עמדה אחידה כלפי הנושא , הגיעו מוכנים לשיחה.

7- היו פתוחים לשמוע רעיונות או דעות שונות מצד בנכם והבטיחו לו לשקול את דבריו והצעותיו. אפשרי לדון על העניין גם פעם נוספת ולשנות עמדות.

 

חשוב לנהל שיחה מכבדת ומכובדת, אל תכנסו ל "פינות " ואל תנהלו "חשבונות ". היו קשובים וענייניים. בהצלחה.

טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

מאמרים נוספים בנושא בלב אבות:

הילד רוצה סמארטפון? האם רצון הילדים להיות כמו 'כולם' צריך להשפיע עלינו כהורים לאפשר שימוש בסמארטפון, גם אם הרעיון לא מוצא חן בעיננו?
בני קנה אייפוד ללא אישור על אייפוד, אמון וחינוך לעצמאות

 

אפליקציית ווטסאפ – והשלכותיה לגבי בני הנוער



 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

לקנות לה סמארטפון?

לצפיה בגרסת PDF: לקנות לה סמארטפון  

האם לקנות סמארטפון לבת ולהיכנע ללחץ חברתי?

שיחת ווצאפ מדומה בין אמא לבין הרב יוני לביא לגבי קניית טלפון חכם לבתה בת ה13

 

עוד בנושא בלב אבות:

אז למה לכולם יש?! / הרב יוני לביא. שיטת ה"כ-ו-ל-ם" מפורסמת להפליא בין הילדים ואפקטיבית להפליא אצל ההורים. שוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו שולפים את האשראי וקונים מוצרים שאנחנו לא רוצים או מתירים דברים שאנו יודעים שלא יעשו טוב לילד שלנו. כיצד מתגוננים מול נשק יום הדין שמערטל אותנו שוב ושוב מעקרונותינו ההוריים?

האם לקנות לבן סמארטפון? / משיבים שונים לשאלה השבועית. בננו לוחץ מאד שנרכוש עבורו פלאפון חכם. איננו רוצים לשדר לו חוסר אמון, אך מצד שני, רבים וטובים נפלו בעניין הזה. מה לעשות?

שימוש חכם בטלפון חכם / הרב יוני לביא. שימוש בטלפון חכם דורש היערכות, הכנה ומעקב שוטף. בואו נערוך חוזה עם הנער.

מבט חינוכי על תרבות הווטס-אפ של ילדינו… / הרב יונה גודמן. 1500 הודעות ביום! האם הוואטסאפ הוא כלי שימושי ונחמד או מנהל את חיינו?

חינוך דרך הפלאפון

שאלה:
קנינו לבני מכשיר פלאפון. לאחרונה הוא משתמש בו בלי הרף – שיחות ומסרונים. החשבון שהגיע היה גבוה מאוד. ביקשנו ממנו להגביל את עצמו אבל תגובתו היתה זועמת: "אתם כל הזמן מגבילים אותי, לא נותנים לי לחיות". האם שווה לריב בשביל זה?

תשובה:
קראתי לתשובה הזו "חינוך דרך הפלאפון"- לא מדובר על כך שהחינוך מתבצע דרך שיחות בטלפון [שגם זה קורה הרבה], אלא על כך שניתן דרך העיסוק בשאלת ההגבלה על השימוש בפלאפון, ככל דבר דומה, להציב גבולות לנער- ובעצם, זה אחד היסודות החשובים ביותר בחינוך.

ראשית, הדברים האמורים להלן מתייחסים למצב סביר עדיין ביחסי הנער והוריו. ישנם מצבים קיצוניים, שבהם ההערכה היא שהעמדת גבולות תיצור פיצוץ כזה שיחסל לחלוטין כל סיכוי לקשר בהמשך עם ההורים והם עלולים לאבד את בנם, כלומר לאבד את הקשר התקין בין הורה לבנו, או חמור מזה ששהבן יאבד את הקשר עם הקב"ה. במקרים קיצוניים ביותר – במובן הפיזי ח"ו. במצבים אלו צריך לעשות שיקול דעת מעמיק עם כל הגורמים האפשריים המכירים את הנער ויכולים להעריך את המצב ואת התוצאות האפשריות של כל פעולה.

במצב טוב, "תגובה זועמת" כזו של נער לגבי דרישה/ בקשה כה בסיסית ולגיטימית של ההורים לא הייתה קיימת כלל. בדרך כלל, הורים שהשכילו לחנך כבר בגיל צעיר את בנם/ ביתם לכבד גבולות – לא יתקלו בתגובה כזו. כמובן שלא תמיד הדבר אכן תלוי בהורים – ישנם עוד גורמים – השפעות של חברה, אוירה ציבורית וכדו', אך עדיין יש להורים מקום נרחב ומרכזי בעיצוב ההתנהגות של בנם.

כאשר מגיעה תגובה כזו, בין אם משום שעד עתה לא הוצבו גבולות ברורים ובין אם משום ההשפעות החיצוניות עלינו להתייחס אליה כאל הזדמנות – הזדמנות להעמיד את הגבולות אותם יש על הנער לכבד.

דבר ראשון – את השיחה על הנושא צריך לתכנן כמו מבצע צבאי – לבחור זמן מתאים, אוירה מתאימה, מילים מתאימות, תגובות אפשריות לכל תגובה של הבן.

 אסור לנהל את השיחה תוך חילופי דברים סביב אירוע מסוים כאשר יש מתח ועצבנות. אולי כדאי להבליג באותו רגע מעצבן בו מגיע החשבון האסטרונומי, ובדיוק כשהאבא רוצה לדבר על כך עם הבן- הוא שקוע בשיחה אינסופית עם החבר שרק לפני רבע שעה נפרד ממנו, או שולח קבצים והודעות המרכיבים נתח כה נכבד מחשבון הנייד. לאחר זמן, לא בהקשר ישיר לאירוע הנ"ל, לומר לנער כי מבקשים לשוחח איתו.

 בשיחה הרגועה והנינוחה – וכך ראוי שתהיה לכל אורכה, לפחות מצד ההורה – כדאי להעלות בתחילה את קביעת העובדה כי כרגע הבן הוא תחת חסות ההורים, אוכל מפיתם, ישן בביתם וכל מחסורו עליהם, ובתור שכזה – בוודאי שעליו לכבד בקשות שלהם הנוגעות לאופן בו הוא משתמש בכל האמצעים הרבים והנוחים שהם מעמידים לרשותו.

לאחר שמבהירים זאת, ונותנים גם לנער עצמו לומר זאת בפיו על ידי שאלות מנחות. לדוגמה: סוקרים לפניו את כל מה שהוא מקבל מהוריו, ואז שואלים אותו "האם אתה חושב שיש מקום להורים להעיר ולבקר את אופן השימוש שאתה עושה במה שהם נותנים לך?". בדרך כלל, בשיחה רגועה באווירה טובה התשובה תהיה חיובית, ומכאן הדרך פתוחה להגדרה סבירה ומשותפת להורים ולנער על אופן השימוש בפלאפון, תוך ש"באוויר" תלויה ועומדת גם העובדה שאם השימוש נעשה שלא לשביעות רצון מי שנתן לילד את המכשיר – ניתן גם לקחת אותו.

"ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית"- העובדה שדוד המלך לא ערך "שמו"ס" (= שיחת מוסר) רציני עם אדוניה נזקפת לחובתו כמה שגרם לאדוניה בסופו של דבר למרוד באביו.

לא צריך להיבהל מ"לריב" עם הילד. אם עושים זאת בצורה הנכונה, באופן הנזכר, למרות שיתכן כי הנער באותו רגע ירגיש ש"חוסמים אותי", הרי בטווח הארוך, כאשר לצד הביקורת ניתנת תמיכה ואהבה, הבחור יגיע בסופו של דבר גם להערכת ההורים על עמידתם "כנגדו".

הרב יעקב אידלס, לשעבר ראש הישיבה התיכונית חיצים, איתמר

מבט חינוכי על תרבות הווטס-אפ של ילדינו…

התמודדות עם התמכרות לווצאפ

הנתונים העדכניים מלמדים כי נער ישראלי ממוצע מקבל 1500 ווטס-אפים ביום.[1] זה אומר 1500 פעם שהמכשיר מצפצף וגורם לצעיר להפסיק את העיסוק שבו בחר (לקרוא ספר, לדבר עם חבר, ללמוד וכו') ולהידרש לשאלה הכה חשובה – מי צפצף לו כעת הגיג מלומד (שלעתים מסתכם ברצף האותיות: חחחחח). אבקש להבהיר: אין לי התנגדות לזה שאדם משתמש בווטס-אפ, אך יש בי צער עמוק על צעירים רבים שווטס-אפ משתמש בהם. במקום להיעזר בכלי מועיל הם נשלטים על ידיו, וליתר דיוק, הם מכפיפים את עצמם לחבר אנונימי שאולי כתב משהו שנון והם מפחדים שמא הם לא יגיבו ראשונים במסר שנון משלהם.

העניין לא מסתיים כאן. לאחרונה שאלתי קבוצות של בני נוער (דתיים-לאומיים) שאלה פשוטה: "מה הדבר האחרון שאתה עושה לפני השינה: (א) מתקלח; (ב) לובש פיג'מה; (ג) אומר קריאת שמע על המיטה; (ד) בודק אם הגיע ווטס-אפ בזמן שעשית את הפעולות הקודמות?".

90% מבעלי הסמרטפונים ענו שהדבר האחרון שהם עושים לפני השינה הוא לבדוק בטלפון הסלולרי את הווטס-אפ או את הפייסבוק (וגם הדבר הראשון בבוקר…). בדרך כלל אני מוסיף שאלת המשך פשוטה: "נניח שהשעה אחת לפנות בוקר, סיימת עם הסמרטפון, הנחת אותו, אמרת קריאת שמע, סגרת עיניים, התארגנת עם הכרית בצורה נוחה ו… המכשיר צפצף. הגיע ווטס-אפ חדש. מה אתה עושה?" למרבה הפלא (או שלא…) למעלה מ-90% פותחים מחדש את עיניהם כדי לבדוק מי כתב להם (פעמים רבות דברי שטות חסרי חשיבות).

במילים פשוטות, כבר מזמן אין מדובר באפליקציה שמשרתת את האדם. רבים מאבדים את עצמיותם ומאפשרים לו לפלוש אפילו למרחב האינטימי שלהם עם עצמם, באותן דקות שלפני השינה שבהן בן-חורין יכול לקרוא בנחת, לחשוב ואף להרהר על יומו ועל עולמו.

לעובדות אלו כדאי לצרף נתון נוסף. השבועון טיים חשף לא מכבר, במחקר מקיף ורחב, נתון שממנו עולה כי 68% מהצעירים ישנים עם המכשיר במיטה ועוד 16% עם המכשיר על השידה ליד ראשם. בסך הכול ישנים עם המכשיר 84% מהצעירים! כשאני שואל צעירים (ומבוגרים) מדוע הם עושים כן, תשובתם היא טכנית, שהמכשיר משמש אותם כשעון מעורר ולכן אין ברֵרה. אך התוצאה היא שהם הופכים את עצמם מרצון לחיילים בכוננות אין-סופית של 24\7 לצפצוף הפוקד, כוננות לעיין במכשיר בכל רגע, שמא מישהו החליט לשלוח תמונה או בדיחה.

התמונה כמובן רחבה יותר. בעל טלפון נייד חכם בודק את המכשיר באופן יזום מאות פעמים ביום. הוא מפסיק, בתדירות גבוהה, פעילות שבה הוא בחר כדי לבדוק את הצפצוף – פעם של דוא"ל נכנס, פעם של עדכון בפייסבוק ופעם של ווטס-אפ נכנס (הסר את המיותר למי שמשתמש רק בחלק מיישומונים אלו). לעתים נדמה שלנגד עינינו משחזרים רבים את תופעת הבריון בשכונה. כוונתי לתופעה הקשה של בריון המאלץ ילדים חלשי אופי לעשות את רצונו: ללכת ולקנות לו גלידה, לצחצח את נעליו או לבצע במקומו משימות ביתיות שונות. הכינוי העממי לילדים שמשרתים אחרים הוא "שפוּט" (כמו במשפט: "מסכן דני, ז'וז'ו הפך אותו לשפוט שלו"). והנה, לנגד עינינו המוני צעירים הופכים את עצמם מבחירה ל"שפוּטים" של המכשיר וסרים לצפצופו בכל שעות היום והלילה. הפטפטן בקצה השכונה שכתב איזו שטות בווטס-אפ יקבל תמיד את תשומת לבם בִּמקום, ותוך כדי, שיחת עומק עם חבר, עיון בספר או מאמר, טיול מהנה, לימוד תורה (לעתים גם תפילה!), הקשבה לעצמי או כל דבר אחר שבן חורין עושה מרצונו.

 

דרכי התמודדות

כתמיד, ניתן לחלק את דרכי ההתמודדות לעצות פרקטיות ולגישה מהותית. העצות הפרקטיות פשוטות. למשל להמליץ לצעירים לרכוש לעצמם שעון מעורר ואת הטלפון החכם לכבות בלילה ולשים במגרה. כך יוכל הצעיר להיגאל מצפצופי המכשיר ולהקדיש כמה דקות לעצמו. זאת ועוד, כדאי לכבות אותו לא רק בזמן השינה אלא שעתיים קודם, כדי לקבוע זמן יומי שבו לא אהיה "זמין" לכל העולם, אלא קשוב רק לעצמי ולעולמי הרוחני. עצה זו לא תזיק גם למבוגרים רבים הישנים עם המכשיר ליד הראש "כי זה שעון מעורר".

יסוד חיוני נוסף: לבטל במכשיר את הצפצוף האוטומטי המופיע כל אימת שהודעה חדשה נכנסת. באופן זה בעל המכשיר שולט על זמנו והוא המחליט מתי לפתוח ולראות במרוכז אילו הודעות נכנסו (בתנאי שהוא לא "מכור" ובודק את המכשיר כל חמש דקות מיזמתו…).

עצות טכניות אלו (שמומלץ להורים לצעירים יותר להציבם כתנאי לפני רכישת מכשיר כזה!) חשובות ועשויות להועיל, אך כמובן שאין בהן די. העיקר אינו טמון בכללים טכניים – החשובים בפני עצמם – אלא בטיפוח גישת חיים בריאה המבינה שדווקא בדור בעל אמצעים ושפע כשלנו על האדם לעמול יותר מאי פעם למען חירותו. ייחודו של האדם הוא ב"בחירה החופשית" שהקב"ה העניק לו. בידו (תרתי משמע) לשמר בחירה זו ולטפח את חירותו על ידי שליטה בבלעני זמן הנמצאים בכיסו (או על שולחנו בדמותו של אינטרנט, סרטים ומשחקים במחשב ביתי).

אף אם הצעיר אינו נמצא במצב שבו הוריו קובעים עבורו כללים, עליו להבין כי אדם בוגר "מנהל" את עצמו וקובע לעצמו דרכים והנהגות כדי לטפח חיים של משמעות ועצמאות נוכח מבול הגירויים המקיף אותו. לא בכדי פותח הרמ"א בסעיף הראשון של השולחן ערוך בקביעה כה מהותית, שתפקידו של אדם הוא לקיים בעצמו "שוויתי ה' לנגדי תמיד". לפני העיון בכל שאר ההלכות בשולחן ערוך על האדם להחליט מה העיקר בעולמו ולאן פניו נשואות. המצב שבו אנשים ממירים את הפסוק ואת הצו למצב של "שיוויתי את האיפון לנגדי תמיד", מרדד חלילה את חייהם ומהווה ויתור משמעותי על עצמיותם.

יש להשתיק את קולות ההתראה של ווטס-אפים נכנסים (ולמבוגרים – של דוא"ל נכנס) כדי שנצליח לשמוע את הקול הגדול הקורא לנו להיות עצמנו, נאמנים לדרכנו וממילא לבוראנו. קריאת הנצח לאדם של "אַיֶיךָּ" מופנה אלינו גם בהקשר זה.

המאמר התפרסם ב"עין חינוכית" מס' 133 של מכללת אורות

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל


[1] הנתון הגיוני. אם בקבוצה של חברי כיתתו ישנם 30 תלמידים, וכל אחד שולח 30 ווטסאפים ביום, אזי מקבוצה זו לבד הוא מקבל 900 ביום. אך הוא חבר גם בקבוצות נוספות: של הסניף, של חבריו בחוג כדורגל, של המשפחה וכו'. 1500 ביום זה הגיוני למדי.

הווצאפ של החופש הגדול

חומר שחולק למשתתפים בסדנה "איך לעבור בשלום את החופש הגדול": התכתבות עם נער על איך לתכנן את החופש הגדול. מומלץ להדפיס ולחלק לילדים…

למסך מלא / גירסה להדפסה

 

 

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

מה יעשה הנער?

הורים יקרים.

מה החלק שלנו בחינוך ילדינו? עד כמה אנחנו צריכים להיות מעורבים ומתי נכון להעביר אחריות לילדים?שאלה זו מורכבת שהרי מחד גיסא אנחנו רוצים שילדינו יהיו עצמאיים וילמדו לקחת אחריות. ומצד שני יש דברים שהילדים פחות מודעים אליהם ועלינו להיות מעורבים יותר ולהוביל אותם בצורה מבוקרת.

ניתן למור בצורה כללית כי בדברים בהם אנחנו יכולים לסמוך על שיקול הדעת של הילדים ועל הבנתם, בדברים אלו ניתן ואף ראוי להעביר את האחריות לידי הילדים, ועל ההורים להיות בקרים חיצוניים שמוודאים שההחלטות שמקבלים הילדים מתאימות לדרכינו החינוכית. אמנם יש דברים בהם עלינו ההורים להיות אלו שמובילים ומקבלים את ההחלטות.

במאמר זה נעמוד על נקודה אחת בה אנחנו ההורים צריכים להיות מעורבים יותר.

המדרש מספר על גדולתו של רבי מתיא בן חרש. פעם אחת עבר יצר הרע ליד בית המדרש וראה את רבי מתיא בן חרש, שהיה ידוע בהקפדתו הרבה בשמירת העיניים, לומד תורה והחליט להחטיאו. כאשר יצא רבי מתיא מבית המדרש, נדמה לו היצר כאישה יפה ובא לפניו. הסיט רבי מתיא את מבטו. בא לו יצר הרע מן הצד, שוב הסיט את מבטו, ושוב בא לו מן הצד. אמר לנערו ללבן לו ברזל, לקח אותו ושם אותו על עיניו וסימא אותם, בעיקבות כך יצר הרע נפל לאחוריו. הקב"ה שלח את המלאך רפאל, שישיב לו את ראיית עיניו. אמר לו רבי מתיא: "מי אתה"? השיב לו: "אני המלאך רפאל ונשלחתי להחזיר לך את הראיה". סרב רבי מתיא. חזר המלאך רפאל אל הקב"ה ואמר לו: ש"רבי מתיא מסרב לרפא את עיניו". אמר לו הקב"ה: 'אמור לו, שאני מחזיר לו מאור עיניו ומבטיחו שלא יחטא'.

רבי מתיא בן חרש עמד בפני התמודדות קשה, והיה מוכן לוותר על מאור עיניו על מנת לשמור על טהרת העיניים. האם רבי מתיא הוא היחיד שמתמודד? האם יצר הרע מנסה להפיל רק אנשים ידועים ומפורסמים? בוודאי שלא. אין מי שמחוסן בפני התמודדויות, ויצר הרע לא נמצא רק בבית המדרש, הוא נמצא גם בתוך הבתים שלנו.

מדי שנה מפרסם משרד החינוך נתונים לא פשוטים ביחס להרגלי הגלישה של בני הנעורים, על סמך סקר שנעשה בקרב התלמידים. על פי רוב, מתבצע הסקר בכיתות ה', ח' וי"א, כאשר השאלון מתייחס לגלישה באינטרנט במחשב בלבד, ואינו כולל את הרגלי הגלישה בטלפונים הניידים. מהשאלון עולה, כי מעל 70% מההורים מאפשרים לילדיהם לגלוש בלא הגבלה, כאשר מעל ל-50% מקרב ההורים אינם מגלים עניין כלל בגלישת ילדיהם. כ-60% מההורים אינם משוחחים עם הילדים באשר למעשיהם ברשת, ובכ-80% מהבתים לא מצוי חוסם כלשהו לאינטרנט.

בעקבות ממצאי הסקר, קורא משרד החינוך לציבור ההורים להיות מעורב יותר בשגרת חייהם של הבנים והבנות :

'הילד שלך יוצא מהבית, ואתה ההורה נוהג להתעדכן, היכן הוא מבלה, ומתי הוא אמור לשוב הביתה. הילד שלך גולש במחשב, האם אתה יודע היכן הוא גולש ועם מי הוא משוחח, מה הוא רואה שם וכמה זמן הוא עוד יבלה שם. ישנה חשיבות עליונה לשיתוף פעולה הנדרש מצד ההורים, שכן עליהם לדעת כי האינטרנט הוא עולם ומלואו, וכי הוא משמש כזירת התרחשות אמיתית עבור הילדים. הורים רבים סבורים, כי ניצול שעות הפנאי של הילד לגלישה במחשב הביתי, פוטרת אותם ממעקב ודאגה לשלומו. הורה אשר סבור, כי דלת הבית חוסמת את הסכנות האורבות לילדו ברחובות ובסמטאות, טועה. עליו  לדעת, כי האינטרנט פותח בפני הילד דלת, לא רק אל  הרחוב והסמטאות בעירו, אלא גם אל העולם הגדול, על כל המשמעויות הנלוות לכך'.

האינטרנט, על שלל יתרונותיו המשמעותיים, העצים בעשרת מונים את ההתמודדות של דורנו עם שמירת העיניים ועם בניית חיים של קדושה. אמנם גם בדורות הקודמים ההתמודדות לא היתה פשוטה, אבל אין להשוות את ההתמודדות בעבר לקשיים שנגרמים בעקבות האינטרנט, זמינות החטא, עוצמתו הגדולה והקלות הרבה בה ניתן ליפול ברשת ללא כוונה. חובה עלינו להקל את הניסיונות מילדינו היקרים, וַלא 'מה יעשה הנער ולא יחטא?'

על ילדינו לדעת כי לחסום את האינטרנט בפני אתרים מזיקים זו לא בושה, זוהי גבורה. עלינו להיות מודעים לקשיים שלהם ולהיות יותר אחראים.

היום, ברוך ה', קיימים פתרונות שמאפשרים לסנן אתרים מזיקים ובאחריותנו ליישמם בהקדם (לדוגמה נציין את אינטרנט רימון, שנותן פתרונות טובים ומסנן אתרים בצורה מבוקרת על פי דרישת הצרכן – ניתן ליצור קשר עם חברת 'אינטרנט רימון' על ידי מנוע החיפוש 'גוגל' באינטרנט…). ולוואי ונשכיל להשתמש ביתרונות האדירים שבקידמה המדעית, ובו זמנית נצליח לנטרל את החסרונות הנלווים, כך שנרוויח מכל העולמות.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

יפה השתיקה?  לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

ההשלכות של שיתוף תמונות קשות מזירות פיגועים

הרצח הנורא של הלל אריאל ז"ל, מעבר להשלכות הישירות שלו על המשפחה והסביבה הקרובה הדגיש שוב פעם את עוצמת הרשתות החברתיות שמתדלקות ומוסיפות בהלה ולחץ באמצעות הפצת התמונות הקשות מזירת הרצח שמתפשטות לכל עבר: החל מהאינסטגרם הפופולארי במיוחד אצל הנוער ועד לפייסבוק ולוואטסאפ שמתחיל לתפוס כבר מהגילאים המוקדמים במיוחד: כיתות ה – ו.

נראה שגם אם התרגלנו לריטואל חסר האחריות מצד האתרים הגדולים שמנסים למכור ולקדם את האייטמים שלהם באמצעות כותרות כמו:

"תמונות קשות במיוחד מזירת האירוע", כולל הבאת העדויות מזירת האירוע בHD וברזולוציה של מיקרוסקופ אלקטרוני, הרי שמהירות ועוצמת התפשטות התמונות דרך הרשת המסועפת של מנהרות הוואטסאפ מצריכה התמודדות שונה:

כאן, כבר לא מדובר באתר צהוב ומוכר שלמדנו מראש היכן נמתחים גבולות האתיקה המטושטשים עד לא קיימים שלו:

ילד בכיתה ה', שקיבל את התמונה מחברו שקיבל מאחיו הגדול שמעודכן דרך קבוצת הסניף השכונתית.

התוצאות של חשיפה לחומרים כאלו מצד נוער בטווחי גילאים מוקדמים מיסודי ועד לתיכון יכולות להיות חמורות:

מפיתוח חרדה ואובדן הביטחון האישי לנערים שגרים ביישובי ספר, שכן הפעם בניגוד ל'טרמפיאדת הגוש' או מקום מועד אחר, מדובר בנערה שנרצחה באזור האמור להיות מוגן ביותר עבורה: חדרה האישי.

ועד לפיתוח הפרעות שנגרמות כתוצאה מחשיפה מוקדמת למראות שיש בהם בכדי לערער על עולמם הפנימי של הנחשפים הצעירים.

לכן, כדאי ומומלץ לכל הורה, לבדוק ולהיות מודע לתנועה העמוסה והקודחת תמידית שמתרחשת בקבוצות הוואטסאפ ובמכשירי הסמרטפון של ילדיהם: לא מתוך מקום של 'הצצה' ופגיעה בפרטיות אלא מתוך מעורבות ואכפתיות.

במידה ורואים שאכן התמונות הקשות הללו נמצאות במכשירים, יש מקום להסביר שכל הפצה ושיתוף של תמונות אלו, יכולה לגרום לתוצאות שיפגעו במגוון הדרכים המוזכרות לעיל בשאר מקבלי התמונה.

דווקא כעת, עם תחילת החופש הגדול, בו מספר שעות החשיפה לסמרטפונים ולרשתות החברתיות עולה באופן ניכר, הדבר חשוב והכרחי מתמיד וערנותם ומודעותם הנוכחת של ההורים לתופעה, חייבת לתפוס שבעתיים.

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים

לתגובות ניתן לפנות למייל הבא:

שימוש חכם בטלפון חכם

מי היה מאמין לפני כמה שנים שמכשיר כזה קטן יתפוס מקום כל-כך גדול בחיינו.

מי תיאר לעצמו שילדים בגילאי יסודי יבואו להורים בתביעה נחרצת שהם "חייבים" מכשיר כזה כי "לכל הכיתה כבר יש" ורק הם נותרו "המסכנים האחרונים שעוד אין להם".

מי העלה בדעתו שאנשים מבוגרים ייצמדו אליו באופן כה הדוק, יבדקו מייל או ווצאפ כל כמה רגעים, ויתאבלו כשהוא הולך לאיבוד כאילו מדובר בידיד נפש שנפטר.

מי תיאר לעצמו שכל-כך הרבה אנשים שנראים נורמטיביים ואינטליגנטיים יאחזו בידם באובססיביות מקל משונה עם טלפון בקצהו וישגרו לעברו חיוכים מטופשים ומתחנחנים.

משהו מהפכני קרה כאן בשלוש השנים האחרונות, והוא עבר לנו כנראה מתחת הראדאר. האם יש סיכוי שנתעורר ונתפוס את הרכבת לפני שהיא תברח לגמרי מן התחנה? האם ייתכן שימוש בריא, מועיל ומאוזן במכשיר הקטן מבלי להתברבר ולהתמכר?

 

חוזה עם הילד

 

לאחרונה נתקלתי בשיטה מעניינת שנקטה בה אמא לילד בן 11. היא הגיעה למסקנה שלעמוד בלחצים של הילד לקנות לו סמארטפון זה מעבר לכוחותיה, אבל אם נכנעים והולכים על זה אז שלפחות יהיה "בתנאים שלנו". היא החתימה את יורש העצר על חוזה הכולל את הסעיפים הבאים:

  1. הטלפון הזה שייך לנו. אנחנו קנינו אותו, אנחנו משלמים עליו. הוא נמצא אצלך אך ורק בהשאלה.
  2. תמיד תשתף אותנו בסיסמה שלך.
  3. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שלא היית אומר פנים אל פנים. תפעיל צנזורה עצמית.
  4. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יצטטו או יידעו. קח בחשבון שכל אינפורמציה שאתה מעביר בטלפון ניתנת לשכפול אינסופי.
  5. לעולם אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת על מנת לפגוע, להעליב, לשקר או להטעות אנשים אחרים. לעולם אל תשתתף בשיחות רבות משתתפים שבהן מתרחש אחד מהדברים האלה.
  6. ברשתות חברתיות מותר לך לאשר רק אנשים שאתה מכיר באופן אישי.
  7. לעולם אל תמסור לאף אחד ברשת את השם המלא, את מספר הטלפון או את הכתובת שלך.
  8. הטלפון לא יישן איתך בחדר. אתה תיפרד ממנו מדי ערב בשעה 20:30 והוא יישאר בטעינה בסלון. הדבר היחידי שישן איתך בחדר הוא אח שלך. הטכנולוגיה שלו מאפשרת לשחק איתו ללא חשש מקרינה.
  9. הטלפון לא משתתף בארוחות, בנסיעות באוטו, בבילויים משותפים, בסיטואציות חברתיות. הוא לא מוזמן.
  10. תמיד תניח את הטלפון בצד כשאתה מדבר עם אדם אחר. אתה ילד תרבותי ומנומס. אל תיתן לטלפון לשנות את זה.
  11. אתה לא חייב לענות מייד. לא בוואטסאפ, לא בפייסבוק ורוב הזמן גם לא בטלפון. אתה ילד בן אחת-עשרה. לא מנהל חדר מיון.
  12. בשעות בית הספר המכשיר נשאר בתיק למעט כדי להתקשר אלינו.
  13. הטלפון שלך ממכר. זה הוכח מדעית. אתה תצטרך להפעיל את כוח הרצון כדי לא להתמכר אליו. תזכור תמיד: 98% מהצורך שלך להיות עם הטלפון נובע מהפחד לפספס דברים, אבל ב-98% מהזמן לא קורה בו שום דבר מעניין או חשוב. עד אתמול לא היה לך טלפון. נכון היה כיף? נכון שלא פספסת כלום?
  14. תתרגל להשאיר מדי פעם את הטלפון בבית.
  15. אל תצלם הכול כל הזמן: החוויות שאתה עובר נשמרות בזיכרון שלך לעד. בזיכרון של הטלפון הן יישארו רק עד שהוא ייאבד.
  16. מוטלת עליך האחריות להשתמש בטכנולוגיה שאתה מחזיק ביד כדי לפתח ולהרחיב את עצמך. כשאתה משחק קנדי קראש או טמפל ראן אתה לא מפתח או מרחיב את עצמך. אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.
  17. תמיד, אבל תמיד, תענה כשאבא או אני מתקשרים אליך. תמיד.
  18. לעולם תסמוך על שיקול הדעת שלך יותר מאשר על המכונה. גם אם כתוב בגוגל, גם אם ווייז אמר, גם אם אמרו בפייסבוק – שום טכנולוגיה לא מתקדמת יותר מהמוח שלך ושום טלפון לא חכם יותר מהלב שלך. וזה יהיה נכון תמיד.

 

לתת לו את המפתחות ביד

 

אפשר לדון על חלק מהכללים הנ"ל, כמו גם לאמץ אחוז ניכר מהם אף למבוגרים. מכל מקום הנחת היסוד שעומדת בבסיסם חשובה מאין כמותה: השימוש בטלפון חכם דורש היערכות, הכנה ומעקב שוטף. אף הורה עם חוש אחריות מינימאלי לא ייתן לבנו בן ה-16, את מפתחות המאזדה 6 שלו, לא משנה כמה הילד ילחץ, יתחנן או יאיים. הורים רבים מספור ייתנו לילד צעיר בהרבה מכשיר עם עוצמה גדולה לאין שיעור רק מפני שאין להם עצבים לעמוד בנדנודים שלו. נכון שהמחיר הכלכלי של המכשירים הללו הולך ויורד, אך המחיר הנפשי, הרוחני והחברתי שהם גובים הולך ומטפס.

לצד הכללים הנ"ל נעיר שלוש הערות חשובות:

א. המכשיר והגיל

השאלה באיזה גיל נותנים לילד טלפון ואיזה סוג של מכשיר היא קריטית. על ההורים לדון על כך ביניהם באופן רגוע ונטול לחצים ולגבש יחד מדיניות שיעמדו בה.

ב. דוגמא אישית

מעבר לכל הנאומים והחוזים יש את המסר שעובר דרך החיים. איך אנחנו כמבוגרים משתמשים במכשיר שלנו? האם אנו מסוגלים להיפרד ממנו בזמנים משפחתיים? האם אנו מפגינים יכולת בחירה בשאלה האם לענות בכל פעם שהטלפון מצלצל או שכבר נגזר מה יקרה בעת הצלצול? האם כשאנחנו איתם אנחנו באמת 'איתם', או שכל הזמן אנחנו מגניבים הצצות חטופות למכשיר.

שלא נשלה את עצמנו. מה שהילדים רואים אצלנו חזק יותר מכל מה שנאמר להם.

ג. אמצעי עזר להגנה

– למי שטרם עודכן יש היום אפליקציות טובות לבקרת זמני גלישה וסינון תכנים גם בסלולארי. אין בהן תחליף לחינוך אך גם אין לנו את הפריבילגיה לוותר עליהן, ולא רק עבור הילדים.

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקדחברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.