תגית: סמארטפון

מה באמת קורה בווטסאפ של הילדים?

מבחינת ההורים וואטסאפ היא אפליקציה שמאפשרת לשלוח מסרונים בחינם ולשגר אותם לקבוצה, אבל בשביל התלמידים זו כבר מזמן רשת חברתית, שהפכה את פייסבוק ללא רלוונטי.  תמונות, סרטונים, הודעות וכל מה שהיינו רגילים לראות ברשת החברתית עבר אל האפליקציה. כשההורים לא מודעים לתופעה – הזירה הופכת להרבה יותר אלימה.

ג', שתמונת עירום מזויפת שלה הופצה מקבוצה לקבוצה, סיפרה לחדשות 2: "כמו שזה כלי שיש בו הרבה ברכה, אני חושבת היום שיש בו הרבה יותר קללה". אמה של ג' לא יכולה לשמוע יותר על הוואטסאפ, הכלי שהרס לבת שלה את החיים.

תמונות העירום המזויפות שלה עברו מקבוצת וואטסאפ אחת לשנייה במהירות מסחררת, מקבוצה כיתתית לשכבתית, ומשם לקבוצות של ילדים אחרים מרחבי העיר ואפילו הארץ. אף אחד לא עצר לחשוב על ההשלכות לפני שהפיץ את התמונות אל מעגל נוסף של חברים.

"כתבו לי: 'לכי תתאבדי, למה את מצטלמת ככה? מה זו ההתנהגות הזו? את חסרת כבוד ובושה'", תיארה ג'. את הנזק החברתי שנגרם לה איש לא צפה, גם לא אותו "ידיד": "הייתה לי תקופה שלא יצאתי מהבית, שנכנסתי ממש לדיכאון, שהתחלתי לחרוט על עצמי. בכל מקום שהלכתי אמרו לי: 'זונה' או: 'תתלבשי'".

 

"מקללים, מחרימים, ריבים מטורפים"

 

אמה של ג' טוענת כי התופעה התפשטה ברחבי הארץ. "זה כמו אש בשדה קוצים", אמרה, "מספיק צעד אחד קטן שמישהו לוחץ על כפתור ושולח, וזה כבר לא משהו שאפשר לעצור. זה שורף וזה כואב מאוד. אני לא בטוחה שעד היום התמונה לא מסתובבת אצל כל מיני אנשים".

ג' מוסיפה ומתארת זירה רווית יצרים: "בקבוצות מעלים תמונות של כוכבות פורנו, מקללים, מדברים לא יפה, ריבים מטורפים בוואטסאפ, פותחים קבוצות שנאה לילדים".

המקרה של ג' אולי קיצוני במידת הנזק שנגרמה בעקבותיו, אבל הוא מייצג את עוצמת הכלי ומהירותו. נערים שראיינו סיפרו לנו אורח החיים שלהם עם האפליקציה שלא מפסיקה. "כל היום הטלפון לידי, גם כשאני ישנה. בכל פעם שיש הודעה אני קופצת וקוראת ומגיבה. אני מקבלת בערך 3,000 הודעות ביום", העידה שקד חן.

בני הנוער נמצאים בוואטסאפ גם כשהם יושבים אחד מול השני. "המשתמשים בפייסבוק ירדו המון, גם אני סגרתי את הפרופיל כי ראיתי שאין לי כל כך מה לעשות שם. הכל עבר לוואטסאפ", סיפר רון.

תופעת החרם עברה לוואטסאפ

 

תופעת החרם הכיתתי עברה גם היא לאפליקציה. לכל קבוצה יש מנהל, והנער או הנערה שפתחו אותה יכולים גם להוציא ממנה חברים ובכך למעשה להחרים אותם. מי שלא בוואטסאפ לא קיים. "אם רוצים לארגן מסיבה בלי שנער מסוים יבוא, מכל מיני סיבות, פשוט פותחים קבוצה בלעדיו, או שמוציאים אותו מקבוצות", סיפר עידו דניאל, בן 11. חברו ניצן ליסטמן הוסיף: "ראיתי איך חברים שלי בכל פעם לוקחים ילד אחר, מוציאים אותו מהקבוצה ויורדים עליו ביחד, כל הכיתה יורדת עליו ביחד – זה היה מאוד מלוכלך".

"ריבים שיש בבית ספר פשוט ממשיכים בקבוצות ואז כולם מעורבים, וכשמנסים להפריד זה לא הולך", הבהירה שקד חן. "99% מהריבים קורים בוואטסאפ והשאר בפייסבוק. בוואטסאפ אומרים לך לפעמים קללות שהם לא סתם, אלא עלבונות אישיים על חסרונות אישיים שלך, אז זה יותר פוגע", חלקה סיוון סבורובסקי את תחושותיה.

"קל לפגוע כשלא רואים את השני"

 

"זה יותר קל לפגוע כשאתה לא רואה את מי שאתה פוגע בו. זה יהיה קשה לבוא לקלל מישהו בפנים. כשאתה כותב את זה לאוויר, אתה לא רואה פנים או מישהו שנפגע, אתה לא יכול לפתח אמפתיה לרגש של מי שנמצא מולך", הסבירה אנאבלה שקד, מדריכת הורים במכון אדלר, את הקלות הפסיכולוגית בה ניתן לפגוע ברשת.

רק כשהריאיון עם קבוצת הצעירים מטלמון הסתיים, הבנו באמת עד כמה זה אינטנסיבי: הם קיבלו יותר מ-200 הודעות בזמן הריאיון, וגם פתחו קבוצה לנערים שהתראיינו לריאיון.

מסקר מיוחד שערך מכון שילוב Millward Brown עולה כי ככל שיורד הגיל "הטירוף" באמת גדל. 22% מהישראלים בגילאי 18-29 שולחים יותר מ-60 הודעות ביום, לעומת 9% מבני 30-49 ואחוז בודד מהישראלים שחצו את גיל ה-50. עוד עולה כי נשים שולחות יותר הודעות מגברים ושרוב המשתמשים חברים בעד 10 קבוצות – ככל שהגיל יורד, כמות הקבוצות גדולה.

אז איך שולטים על מה שקורה שם? בפייסבוק אפשר להיות חברים של הילדים או להציץ בפרופיל ממחשב אחר, כאן הכול נמצא בטלפון הנייד, ביד של הילד והרבה יותר קשה לחדור פנימה. ענת גולדשטיין מגנזי, אם לארבעה ומדריכת הורים, מצאה את הדרך לדעת ולעקוב: "אם הם לפעמים עוזבים את הטלפון, או שמים אותו בצד, וקופצת לי הודעה אני מסתכלת. לפעמים גם בלי שקופצת הודעה אני נכנסת ומסתכלת".

ענת החלה לדאוג לאחר שנתקלה בקבוצה של השכבה. "היו שם מילים שלא ידעתי על קיומן בכלל", סיפרה. ילדיה לא תמיד אוהבים את העובדה שמאז החליטה לעקוב אחריהם. "לפעמים הם כועסים, אבל אני מסבירה להם: 'אתם עדיין חיים פה אצלי ואני עדיין האימא שלכם ואני צריכה לדאוג".

גלעד האן, חוקר בתחום הפשיעה לרשת קורא להורים לא לוותר על המעקב. "הורים חייבים לקבל את הסיסמא, ואם אין להם אז יש כלים להשיג ולדעת את הסיסמא", המליץ. "אפשר להיכנס ולראות את הקבוצות. למרות שאפשר למחוק אותן, אפשר גם לשחזר".

מורים משתמשים בוואטסאפ בכיתה

 

שיגעון הוואטסאפ הגיע גם למערכת החינוך, בבית הספר הרב תחומי של רשת "עמל" ברמלה, לכל מחנך יש קבוצת וואטסאפ משותפת עם התלמידים עם התלמידים, וגם חלק מהמורים המקצועיים פותים קבוצות משלהם. "עדי, תצלמי את הלוח בבקשה ותעלי את התרגול כדי שיהיה לכולם", מבקש ברק פרידמן, מנהל בית הספר ומורה למתימטיקה, מאחת התלמידות.

"כל אחד מכם יכול לשלוח מתי שהוא רוצה שאלות שהוא לא הבין, ואני אשתדל להדריך אתכם", הסביר לתלמידים. אחד מחברי הכיתה הודה: "אני מטמטם אותו בהודעות, אני שולח לו הודעות בחמש, בשש וב-12, ואני יודע שאני אקבל מענה".

יהודית פרידמן היא מורה ומחנכת, וגם מנהלת קבוצת הוואטסאפ "הנסיכים של יהודית". "אני מקבלת לפעמים 200-300 הודעות ביום, אבל הרוב הן 'חחחח', מכירים את זה?", סיפרה יהודית, שמזכירה לתלמידים למשל לעודד את חבריהם לכיתה בחידון התנ"ך.

לא מדובר בשינוי טכני בלבד: הוואטסאפ משנה את מערכת היחסים בין מורים לתלמידים. "את יודעת מתי הם קמים, מתי הם ישנים, איפה הם ממוקמים, הכול פתוח עבורנו", ציינו מורים עימם שוחחנו, "זה מרחב נוסף שקיים, ואם אנחנו לא שם אנחנו לא קיימים".

בקבוצות שהמורים מנהלים, הם דואגים למנוע אלימות מילולית, אבל גם הם יודעים שאין להם באמת שליטה על מה שקורה שם. הם מודים שהתלמידים לפעמים מודיעים שהם עוברים להתכתבות פרטית או לקבוצה אחרת, ולפעמים אפילו מוחקים את המורה מהקבוצה למספר דקות.

"כבר החלפתם לו חיתול?"

 

בגן של אורן ברישפון יש קבוצת וואטסאפ משותפת להורים ולצוות. פעמיים בשבוע אורן שולח באמצעותם תמונות של כל הילדים. "מבחינתי זה אדיר. את עסוקה במשהו ופתאום באמצע היום את מקבלת תמונה שלו משחק במשהו", חלקה דניאל, אם לילד בגן וחברה פעילה בקבוצה, את חיבתה לפעילות של הגן בוואטסאפ.

הוואטסאפ הוא אכן כלי גאוני להעברת הודעות ותמונות במהירות, אבל כשמדובר בהורים צעירים ולפעמים מודאגים, התכתבות יכולה להתארך יתר על המידה. "אתה שולח תמונה ואז שואלים למה אני לא רואה את הילד שלי, או החלפתם לו חיתול? זה לא היה ככה פעם", סיפר אורן סטליק.

למרות שהקבוצות הללו כבר כאן ובגדול, ומשפיעות על מערכות היחסים של התלמידים ושל המורים, משרד החינוך החליט לא להתערב בנושא הקבוצות בוואטסאפ. מבחינת המשרד כל הורה או גנן יכול לעשות כראות עיניו. השאלה היא אם עדיין יש לנו באמת זכות בחירה, להיות או לא להיות, בזירה הזאת.

דפנה ליאל, כתבת כנסת – חדשות 2

המאמר פורסם באתר mako בתאריך 05/02/14 :
http://www.mako.co.il/news-israel/education/Article-5420cb160c30441004.htm

לעצור לפני התהום

לא חייבים ליפול

המשפטים הבאים מובאים מתוך ראיון עם האנתרופולוג תמיר ליאון. הם משקפים מציאות חריפה, שמחייבת את כולנו במחשבה מעמיקה.

 

*                      *                      *

'על הנוער היום נגזר להתבגר באמצע המהפכה הטכנולוגית המהירה בהיסטוריה. ההורים שלו לא מתחילים להבין באיזה עולם הוא חי. הם גם לא נמצאים מספיק זמן בבית כדי לנסות ולהבין את זה. בני הנוער עומדים חשופים, בעין הסערה.

מדהים אותי כל פעם מחדש עד כמה להורים אין מושג. מקרי האלימות, האלימות המינית, הרוע והניצול הקשים ביותר שנתקלתי בהם קורים דווקא ביישובים מבוססים, עם אוכלוסייה ממעמד סוציו־אקונומי גבוה ושירותי חינוך מצוינים.

דיברתי עם חוקרת הנוער שחקרה את הילדים בני ה–14 שהתעללו במבוגר מוגבל נפשית ופיזית. את יודעת מה הם אמרו לה? "הבכי שלו הצחיק אותנו". אני רואה ושומע דברים כאלה בכל המקומות, מסביון ועד שילה. מספר לי מחנך בכיתה ח' בשילה, ששני ילדים שרפו לילד אחר את היד, והם צוחקים. הוא זה שחינך גם אותם וגם את אחיהם הגדולים, והוא לא מבין איך זה יכול להיות.

הגבולות מיטשטשים אצל ילד שנמצא כל היום ביוטיוב. כשהייתי ילד, הייתי רואה עם החברים שלי סרטים של ברוס לי, ואז היינו עושים אחד לשני תנועות כאלה של קונג פו, אבל כל הזמן ידענו שברוס לי זה בסרט. הילדים היום לא בטוחים בזה. מה זה משנה מה אתה אומר לילד, אם הוא יושב חמש שעות עם הטלפון על הברכיים ושומע מסרים אחרים לגמרי? ' (מעובד מתוך ראיון ב'הארץ')

 

 

*                      *                      *

'באוניברסיטת מישיגן עשו מחקר עצום, שהראה שהסטודנטים של היום אמפתיים ב–40% פחות מהסטודנטים בעשור הקודם ובזה שלפניו. אם אמפתיה היא מדד לאנושיות, הילדים שלנו פחות אנושיים מאיתנו. הם משהו אחר.

בן הנוער "החדש", בניגוד למה שחושבים, הוא לא חכם יותר. לאורך כל השנים, תוצאות מבחני וקסלר המודדים איי.קיו היו בעלייה מתמדת. בכל כמה שנים עלה ממוצע האיי.קיו בכמה נקודות. בעשור האחרון העלייה נעצרה והתחילה ירידה.

הסמארטפון פירק את החלוקה בין הבית והחוץ. לבני הנוער אין אפשרות לעצור, לברוח או להתאוורר. הם בחרדה מתמדת מכך שמשהו קורה בלעדיהם, כל דקה הם רצים למסך לראות שהם לא פספסו משהו חשוב.

היום כבר אין "שכונה". כשמסתובבים בחוץ אחר הצהריים לא רואים נערים ברחובות. כולם בבית, עם הסמארטפון. הנוער הישראלי מוביל בעולם בשעות מסך. מדברים על תשע שעות מסך ביום. לדעתי זה הרבה יותר. בשעות טלוויזיה אנחנו רק במקום השני בעולם.

אנחנו רואים יותר ויותר מקרי אלימות קשה. נער פוגע בנער אחר לא כי הוא רע, אלא כי הוא לא מרגיש שהוא פוגע בו. הוא לא יודע שהוא פוגע בו. מחצית מילדי כיתה א' בישראל, נכון לשנה שעברה, כבר מחזיקים סמארטפון ברשותם. גיל החשיפה הראשונה לפורנו בישראל הוא תשע. הם רואים פורנו, בכמויות. מה שאני שומע מבני הנוער וממטפלים ומיועצים שעובדים עם בני נוער בתחום המיניות הוא שגם שם, במקום הכי אינטימי שלהם, הם בסרט.' (שם)

 

*                      *                      *

מה אפשר לעשות בנוגע למהפכת המסכים? הרבה, הרבה מאוד.

א. ילדים בכיתה א' לא צריכים סמארטפון, גם לא ילדים בכיתה ח'. סליחה על הארכאיות, אבל בכלל אין סיבה להכניס לבית ספר סמארטפון.

ב. גם ילדים ש'חייבים' סמארטפון (בשביל 'ווטסאפ' למשל) לא חייבים אפשרות גלישה (יש תוכנת סינון שלnetspark  (שמן הסתם אינה היחידה שקיימת בשוק) שעובדת על מרבית הסמארטפונים (חוץ מהאייפונים) ומונעת אינטרנט בצורה הרמטית, ולא, אני לא קשור בשום צורה לחברה הזאת…).

ג. גם אצל ילדים בגיל בוגר מאוד שכבר נראה לכם נכון לאפשר להם לגלוש באינטרנט, יש חובה להתקין סינון (ושוב, netspark) ולא פחות חשוב להתקין גובל זמן (גם את זה יש להם בnetspark). הבעיה היא לא רק התכנים אלא גם ההתמכרות למסך. כשאתה חושב על זה בצורה קרה ומפוקחת – אין שום סיבה שילד ישב על אינטרנט יותר משעה ביום.

ד. לא פחות חשוב מכל מה שכתבנו למעלה – סעיף ג' נכון גם על עצמנו, המבוגרים. גם אנחנו בני אדם. אצל ילדים ההתמכרות למסך והחשיפה לתכנים בעייתים הרבה יותר הרסנית, אבל גם מבוגרים צריכים להגביל את עצמם.

 

 

 

הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון

פורסם בעלון שבת בשבתו, פרשת יתרו תשע"ו

הילד רוצה סמארטפון?



.
לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

סמארטפון משוכלל הוא כבר לא דבר חריג ברחוב. בשנה האחרונה חל גידול של כ-33% במספר הסמארטפונים הפעילים בישראל. אין ספק שהתופעה משתלטת אט-אט, ולא פוסחת גם על הדור הצעיר שדורש לזכות במכשיר כאחד האדם. הסיכון הרב במכשירים אלה טמון בהתמכרות אליהם ובשימוש לרעה שניתן לעשות בהם בעקבות הגישה הגדולה שמתאפשרת מהם,למשל לאינטרנט. כהורים, הבחירה להפקיד בידי הילדים מכשירים מסוג זה, היא בחירה שנעשית לעיתים על מנת שהילדים לא ירגישו שונים מהסביבה, כדי שיהיו "כמו כולם", כמו שהם אומרים.

האם רצון הילדים להיות כמו 'כולם' צריך להשפיע עלינו כהורים לאפשר שימוש במכשירים אלה, גם אם הרעיון לא מוצא חן בעיננו?

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

מתוך המכללה הוירטואלית לחיים, מהאתר http://orot.tv/.

 

 

בני קנה אייפוד ללא אישור

שאלה: בני – בגיל 14- קנה על דעת עצמו ומכספו אייפוד (או מכשיר דומה). כיצד להגיב? להחזיר את המכשיר לחנות?

תשובה: ראשית, יש להזכיר שני יסודות בחינוך הנמצאים בעומק השאלה, ולאחר מכן נתמודד עם השאלה עצמה.

  1. חינוך לעצמאות

מטרת החינוך היא להביא את הילד לעצמאות. איננו רוצים שילדנו יהיה תלוי בנו ויעשה כל חייו את מה שנאמר לו. נאמר על יצחק: "ויגדל הילד ויגמל". הביאור של "נגמל" הוא שהילד אינו זקוק יותר להורים בכל רגע. כמו עץ המזין את פירותיו עד שהם בשלים ואינם זקוקים יותר לעץ. כפי שנאמר: "ויצץ ציץ ויגמל שקדים". מסביר הרש"ר הירש שהמילה "ויגמל" היא מלשון "גמל". כמו גמל אשר יכול ללכת זמן רב במדבר ולא צריך מים ומזון, כך ילד שנגמל עומד ברשות עצמו (בראשית כא ח).

עזרתנו לזולת נקראת "גמילות חסדים". יש המסבירים כי היא נקראת כך כי החסד הגדול ביותר שעושים עם אדם הוא בשעה שעוזרים לאדם להיגמל מהתלות באחרים (רמב"ם הל' מתנות עניים י ז)

לכן האב מצווה ללמד את בנו אומנות, להשיטו בנהר ועוד, בכדי שלאחר זמן הילד "יעמוד לבד על הרגליים".

יש בציווי זה קושי נפשי להורים. הורים מפחדים שמא הילד יטעה ולא ידע להסתדר לבד או כבר לא יזדקק להם. אבל זוהי המטרה שלנו – לגמול את ילדנו מאיתנו. בסופו של דבר, אנו רוצים שהילד יבחר את הדרך של עצמו. אנחנו מחנכים אותו, ומקווים ומתפללים שיבחר בדרך טובה.

מובן שהשאלה החינוכית העיקרית היא קצב החינוך ומתן העצמאות.

  1. אמון

יסוד חשוב במערכת היחסים עם ילדינו הוא האמון בכל ילד וילד. מדברים הרבה על חשיבות האמון בילד, אך מהיכן נובע אמון זה? האם יש לו מקום גם אם ילד סוטה מהדרך ומאכזב פעמים רבות ולאורך שנים?

האמון בילד אינו אמון עיוור. הוא נסמך על הכרת עולמו הפנימי של כל ילד וילד. האמון בילד הוא תוצאה של ההכרה בכוחות הפנימיים האדירים שהקב"ה שתל בכל אדם ואדם.

הרי "חנוך לנער על פי דרכו" נאמר. וכן כתוב "אשר עשה אלוקים את האדם ישר". במיוחד הדברים נכונים בדורות שלנו בהם הקב"ה זיכה אותנו לחיות בארצנו, בהם הכוח הנשמתי עצום ורב.

האמון בילד שנולד איננו מתחיל מחלומות ההורים על עתיד הילד ולא מהתנהגות כזו או אחרת. אנו יודעים שבכל אחד ואחד יש כוחות עצומים המנוצלים מעט מאד. אנו מאמינים בילד שלנו ואנו מאמינים שהוא ימצא את הדרך הנכונה בכדי למלא את ייעודו בעולם. איננו צריכים לחיות כל הזמן בדאגה מה יהיה אחריתו של הנער. צריכים לחנך ולפעול נכון אבל נקודת המוצא היא אמון.

אמון – שהוא תוצאת ההבנה הנ"ל – קיים גם בשעות קשות. גם בשעה שהתנהגות הילד היא מתחת לכל ביקורת, גם כאשר הילד אוחז בדרכו השלילית זמן רב למרות שהוכחנו אותו וניסינו לעזור לו, לעולם יש להאמין בילד אמונה ממשית. אמונה שיש בו כוחות חיוביים. אמונה שהוא יוכל להתגבר על הקשיים.

ההבנה, שגם הדברים הקשים שאנו רואים הם תוצאה של גדלות פנימית, תביא אותנו לאמון שנמצא את הדרך לתקן ולהוציא מן הכוח אל הפועל את הנשמה הטהורה השוכנת בילדנו.

אין הכוונה במושג "אמון" כי כל דבר שהילד עושה הוא נכון ולכן לא צריך להעיר לו ולעורר אותו לשנות את התנהגותו. אמון פירושו שאנו ניזהר מלשפוט מהר את מעשיו. נתבונן בצדדים הטובים שבו ונדע כי בכוח הילד להתגבר על הצדדים השליליים שבמעשיו.

  1. הבן קנה אייפוד – מה לעשות?

מכאן נבוא לשאלה על נער שקנה אייפוד ללא אישור הוריו.

ראשית, יש לברר מה מפריע להורים שהנער קנה אייפוד מכספו? האם העובדה שהוא קנה ללא התייעצות או אישור שלהם? או מה שמפריע להם הוא מכשיר האייפוד ולא העובדה שהנער קנה אותו ללא אישורם?

שנית, עלינו להבחין בין שני מצבים אפשריים: א. מתבגר ללא בעיות יוצאות דופן. ב. מתבגר אשר מערכות היחסים בינו לבין הוריו בעייתיות ולא מתנהלות כראוי.

 א. מערכת היחסים בין הנער להוריו טובה

אם הקושי של ההורים הוא בעצם הקנייה ללא אישור והתייעצות, נראה שיש לברר סוגיה זו עם הנער בנעימות ובהבנה. מדובר בנער שהאחריות מתחילה לעבור לכתפיו ויש בבעלותו כסף. הוא מרגיש בוגר להחליט. הרצון להרגיש "גדול" ומסוגל להחליט לבד הוא רצון בסיסי של כל נער ונערה בגילאים אלה. יש לדבר איתו על בגרותו, על כך שהוא מתחיל לקבל אחריות, ומאידך על חשיבות ההתייעצות והבירור לפני שמוציאים סכום כסף נכבד.

יש לזכור שאנו מדברים על נער שמערכת היחסים עם הוריו תקינה ואין כל סיבה להרעיש עולמות בגלל שהוא לא הבין שהוריו מצפים שיתייעץ עמם.

אם הקושי של ההורים איננו נובע מכך שהוא רכש אייפוד ללא אישורם אלא מכך שבחר לקנות מכשיר האייפוד שהוא – לדעתם – מפגע חינוכי, אז יש לנסות ולהבין כיצד הנער לא ידע מהו יחס הוריו למכשיר זה, ואם ידע מדוע למרות זאת הוא מצא לנכון לקנות אותו. יתכן שהקנייה מגלה כי הנער לא מזדהה עם הסתכלות הוריו על מכשיר האייפוד והוא קנה ללא לשתפם מידיעה שהם לא יסכימו.

במקרה זה, החזרת המכשיר לחנות לא תקדם את הקשר בין הנער להוריו וממילא לא תקדם את חינוכו ואת החינוך לעצמאותו. קל וחומר שתגובה שכזו תשדר לנער חוסר אמון בסיסי בו, והדבר יוביל לחוסר אמון בין ההורים לילדם.

לכן, יש לנצל את המצב לבירור והידוק מערכת היחסים בין ההורים לנער. ההורים ישבו עם הנער לשיחות אוהבות ומבררות על מכשיר האייפוד ועל הבעיות שבו. יקשיבו באמת לנער לשמוע את הבנתו ויחשבו יחדיו מה יש לעשות עם המכשיר.

ב. הורים ונער בעלי מערכת יחסים משובשת ולא תקינה

במקרה זה אין הבדל אם הבעיה של ההורים היא עצם הקנייה או מכשיר האייפוד. על ההורים להסתכל על מערכת היחסים הכללית ועל הדרכים לשפר אותה, ולחפש כיצד להתקרב לנער בכדי שיוכלו להשפיע על חינוכו. קניית האייפוד איננה דבר קשה וחמור כל כך שבגללו צריך לשבור את הכלים ולהחריף את מערכות היחסים. על ההורים לחשוב כיצד להחזיר את האמון של הנער בעצמו ובהוריו בכדי שיתאפשר להם להשפיע עליו. אולי בכך שההורים "ייצאו מן הקופסה" שהנער מייחס להם ויאשרו את קניית האייפוד, אך גם ידגישו את הסכנות ויעודדו אותו לשים לב ולהשתמש במכשיר באופן ראוי, זה יביא לשינוי במערכת היחסים . דבר זה אכן יקרה אם זה יסמן את תחילת השינוי ביחס ההורים אל הנער.

הרב זאב קרוב, מרצה בנושא חינוך ילדים, לשעבר ראש הישיבה התיכונית קרני שומרון

עוד עם הרב זאב קרוב בלב אבות:

התמודדות עם משברים בגיל ההתבגרות – איך מתמודדים עם משברים דתיים בגיל ההתבגרות? האם בעיות גיל ההתבגרות הן תופעה של העדן החדש? איך נבין את מה שהנערים עוברים? ומה אפשר לעשות?

"הורות והתבגרות" בנושא: חינוך למצוות בשמחה בגיל ההתבגרות – שאלות מאזינים: הישיבה התיכונית השניאה על בני הבכור את הלימודים. לשלוח את אחיו הקטן לישיבה? איך לחנך את המתבגרים להתפלל בשמחה? האם אפשר לעודד לפעמים תפילה ביחיד במקום תפילה בציבור?

מבחן התוצאה או מבחן הדרך? – על חשיבות החינוך לדרך נכונה ולא לתוצאה

החינוך החיובי – מהות החינוך- "אל תעשה" או "עשה"?

עין טובה על ילדינו  – על החשיבות לדון לכף זכות את ילדינו למרות הקושי שבכך..

גיל חינוך-עד מתי? – עד איזה גיל מותר להורים לחנך את ילדיהם? ומדוע?

בני קנה אייפוד ללא אישור – על אייפוד, אמון וחינוך לעצמאות

עימות בגלל שימוש מוגזם בנייד

שאלה: קנינו לבנינו מכשיר פלאפון. לאחרונה הוא משתמש בו בלי הרף – שיחות ומסרונים. החשבון שהגיע היה גבוה מאוד. ביקשנו ממנו להגביל את עצמו אבל תגובתו היתה זועמת: "אתם כל הזמן מגבילים אותי, לא נותנים לי לחיות". האם שווה לריב בשביל זה?

תשובה: כן, ועוד איך שווה "לריב" על זה. פלאפון הנו כלי הכרחי בימינו אנו לשמירת קשר עם הבית ולהסרת דאגות מיותרות מלבנו, אנו ההורים. לכן, הורים המסוגלים לכך מ"חובתם" לרכוש מכשיר פשוט ובסיסי לבנם ולממן סכום שבועי סימלי לשמירת הקשר עם הבית. כל שאר ההוצאות – עליו, ועליו בלבד. הדבר לא נתון לדיון ולא ענין ל"בקשות", פשוט הגדרות.

אולם 'על הדרך' קיבלתם הזמנה מעניינת מבנכם. האם הוא חש מוגבל בכל תחום על ידיכם? לְמה התכוון המשורר? אלו נקודות עימות נוספות חווה הוא כהגבלות? שבוּ שניכם ההורים וחשבו על מה הוא מדבר? עלו על הכתב את כל נקודות החיכוך והעימות, ואחר צרפו אותו לשיחה שקטה בליווי קפה ועוגה – לְמה התכוונת?! דבריך חשובים לנו. אנו קשובים תמיד. אלו עימותים אינם עימותים, על מה אי אפשר לוותר ואלו חיכוכים הנם קטנים ומיותרים הרי באמת אי אפשר לריב על הכל כל הזמן, ודין פרוטה רוחנית בשום פנים ואופן אינו כדין מאה אישיותית.

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא

שימוש מוגזם במכשיר נייד

שאלה: קניתי לבתי מכשיר פלאפון. לאחרונה היא משתמש בו בלי הרף – שיחות ומסרונים. החשבון שהגיע היה גבוה מאוד. ביקשנו ממנה להגביל את עצמה אבל תגובתה היתה זועמת: "אתם כל הזמן מגבילים אותי, לא נותנים לי לחיות". האם שווה לריב על זה?

תשובה: אף פעם לא שווה ל'ריב' אבל שווה ושווה להגביל את הבת. ההגבלה אינה לרעת הבת אלא לטובתה. אי"ה היא תגדל ותצא לנהל את חייה כשאיתה ה'מטען' שנושאת ממהלך שנות חייה ומהחינוך שקיבלה. השיעור החשוב שעליה ללמוד הוא שבחיים אי אפשר לעשות כל הזמן מה שרוצים אלא אנו נדרשים לבחון היטב את התנהלותנו הערכית, החברתית כמו גם הכספית והכלכלית. אסור להורים להתרגש ממניפולציות ("אתם לא נותנים לי לחיות…") שילדים מפעילם כלפיהם, אם טובת ילדינו לעינינו. על הבת להבין – גם אם קשה לה – שעל ההורים מוטלת אחריות לכלכלת המשפחה וקביעת סדרי העדיפויות המשפחתיים. היא כילדה יכולה מקסימום לבקש, אך ההורים יחליטו אם להיענות או לא, ועל המסגרת המתאימה להם. אין צורך בהסברים רבים, צריך רק לומר לה שהגבלתם את השימוש בפלאפון לסכום כזה וכזה, זוהי היכולת הכלכלית המשפחתית כרגע. אם ההורים יהיו שלמים עם החלטה זו, הילדה תקבל את הדברים, גם אם מחוסר ברירה, אך תקנה בכך את אותה תובנה חשובה להמשך חייה על תכנון והסתפקות במה שיש.

בנוסף, מתוך סגנון השאלה נראה לי שההורים עומדים בקונפליקטים נוספים מול ביתם ("אתם כל הזמן מגבילים אותי…" וכו') והם צריכים חיזוק בדרך החינוכית הזו. ניתן לפנות לקבל הדרכה הורית או להשתתף בחוגי הורים שיקלו מעליהם את המשא בבחינת 'צרת רבים' אך גם עם לקחים מעשיים ובניית גישה חינוכית מקיפה.

הרב יאיר גנז, ראש אולפנת נווה דקלים, גבעת וושינגטון

כבלים מודרניים

במדור "תמונת חיים" נעלה סרטים המציגים תמונות חיים מעולמו של המתבגר וממערכת היחסים שלו עם הוריו.

סרט זה הוכן והופק על ידי תלמידי/ות תיכון במגמת תקשורת. באמצעותו ניתן להכיר מקרוב את מחשבותיהם ותחושותיהם של מתבגרים בסוגיות שמעסיקות אותם וממלאות את עולמם האישי.

 

 

כבלים מודרניים / אולפנת להב"ה (12 דקות)

נעה, נערה החיה במציאות המודרנית מבלה את מרבית זמנה מול המחשב, הפלאפון ושאר טכנולוגיות. במהלך הסרט עוברת נעה מהפך שמעורר בה שאלות קיומיות.

שימוש מופרז בפלאפון

שאלה:
קנינו לבננו פלאפון. לאחרונה הוא משתמש בו בלי הרף – שיחות ומסרונים, והחשבון שהגיע היה גבוה מאוד. ביקשנו ממנו להגביל את עצמו, אבל תגובתו הייתה זועמת: "אתם כל הזמן מגבילים אותי, לא נותנים לי לחיות". האם שווה לריב בשביל זה?

תשובה:
כלל חשוב שעלינו, כהורים, לזכור, הוא שההגבלה או אי ההגבלה של חיי הילד, אינה קשורה כלל לחשבון הבנק של ההורים, אלא היא

עניין חינוכי. אף אם היה להורים חשבון בנק נפוח במיוחד – יש מקום להגביל את השימוש של הבן בפלאפון.

כאשר אנו באים לטפל בבעיה, נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שילדנו מבין כל מה שאומרים לו, ובוודאי כאשר מדובר בעובדות החיים האמיתיים. אמנם עלינו לזכור, שלפעמים "יצר הרע" שלו מפריע לו לשמוע את הדברים בצורה עניינית, בעיקר כאשר זה מתנגש עם הצורך שלו להיות מחובר לכל העולם, בכל זמן ובכל שעה.

אפשר לקחת את הנער לשיחת הבהרה רגועה, אפשר על קפה ועוגה. בשיחה כדאי להסביר לו, באר היטב ובאופן ענייני, מדוע ברצונכם להגביל את השימוש שלו בפלאפון.

כדאי להסביר לו, שלכל משפחה יש הכנסה נתונה, שממנה נגזרת יכולת ההוצאה. לכל משפחה יש הוצאות מחויבות המציאות וקבועות, חשמל, מים, ארנונה, בית ספר, ואם יש מכונית – ביטוח, דלק, תיקונים וכד'.

כל הוצאה נוספת צריכה להישקל ביחס לצרכים של כל בני הבית. כשילד אחד מוציא יותר מן הניתן, אז לילד אחר במשפחה לא נותר. לדוגמא, עלולים להיות חסרים 100 ₪ עבור הטיול השנתי עם הכיתה של ילד אחד מפני שהוציאו אותם על חשבון הפלאפון של ילד אחר, וכד'.

לכן צריך להגדיר לילד מהו הסכום אותו אתם מקציבים לפלאפון שלו ומעבר לזה עליו לממן את עצמו.

מצד שני, בשום פנים ואופן אין לשטוח לפניו את הסכומים השונים ואת השיקולים שלכם לגבי הניהול הממוני של משפחתכם, אלא להציג בפניו את העיקרון שהזכרנו. אם הוא שואל לגבי הוצאה מסוימת שאינה נראית לו, זכותכם לענות לו וזכותכם לא לענות לו. והכל הכל בנועם. קיבלתם זכות לגדל משפחה בישראל, אתם עושים את זה כמיטב הבנתכם, ובבוא היום גם בנכם יקבל בעז"ה זכות כזו ואז יעשה כמיטב הבנתו.

נוסיף ששלושה שלבים קיימים בחייו של אדם:

בילדותו הוא חושב שאבא שלו הוא הכי חכם, הכי חזק, ומנצח  את כל ה"אבאים".

בגיל ההתבגרות הוא חושב שאבא שלו לא מבין כלום, שכח שהוא היה צעיר ונשאר כלוא בדור הקודם.

כמבוגר, אחרי שכבר גם לו יש ילדים, הוא אומר: הזקן בכל זאת ידע על מה הוא מדבר.

הרב זאב שרון, ראש המכינה הקדם צבאית 'ארזי הלבנון'  בשילה