תגית: סמים

"ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג?" – התמודדות עם לחץ קבוצתי בגיל הנעורים

מעשה שהיה: נער בן 14 מיהוד קפץ מהגג בעקבות התערבות. הנער ועוד קבוצת חברים צפו במשחק כדורגל, שתו משקאות אלכוהוליים והתערבו עימו על 100 שקלים שהוא יקפוץ מהקומה שנייה. הנער אכן קפץ וניצל בנס. כתוצאה מהנפילה הוא שבר יד, רגל וחוליה בגב. האירוניה שבדבר הוא, שהורים רבים משתמשים במשפט "ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג אז תקפוץ?", על מנת להסביר את חוסר ההיגיון הקיים בלחץ קבוצתי.

לחץ חברתי מהווה תופעה המשותפת לכלל בני הנוער בשל הצורך בהתרחקות ונפרדות מההורים והצורך בקבוצת שייכות חליפית. מותגים כגון, כובע "נייק", מכנס "בילבונג" ונעלי "וונס", חזרה בשעות מאוחרות, שתייה של משקאות אלכוהוליים, עישון נרגילה בגינה או התנסות בסמים הנם דוגמאות להתנהגויות המהוות ביטוי לצורך של מתבגרים לחוות עצמם כשייכים. מתברר שלחץ חברתי הינה חוויה שכל אחד נאלץ להתמודד עימה בשלב כלשהו בחייו. בד"כ בגיל הנעורים, הלחץ החברתי בא לידי ביטוי בעוצמה הרבה ביותר.

גיל הנעורים מהווה שלב שבו מתבגרים מנסים לייצר לעצמם זהות אישית, אך באופן פרדוקסלי הם עושים זאת באמצעות שייכות לקבוצה ואימוץ הכללים וחוקים ה"מקובלים" בקבוצה. לכן, הם מושפעים בקלות יחסית ומהווים מטרה נוחה ללחץ חברתי. חשוב לזכור שהצורך לחוות שייכות בקרב מתבגרים אינו בעייתי כל עוד המחיר אינו יקר. עם זאת, לעיתים קרובות משמעותו של לחץ חברתי היא להיות מושפע או "להידחף" על ידי חברים לעשות מעשה שהם היו מעדיפים לא לעשות או שעלול לסכן אותם, כגון קפיצה ממרפסת.

כחלק מתהליך הנפרדות והצורך ביצירת זהות נבדלת מהורים, מתבגרים מתחילים לבלות הרבה יותר זמן עם חברים ופחות זמן עם המשפחה. יחסיהם עם חבריהם הופכים להיות מרכז חייהם. לעיתים קיימת סכנה שבני הנוער יטו לשמור על מרחק מהוריהם, ובסופו של דבר יאבדו את הקרבה הרגשית ואת החום שפעם היו בינם לבין הוריהם. קבוצה זו הופכת להיות רגישה אף יותר להשפעות של חבריהם.

בנוסף, ייעוץ גרוע מצד חברים, סקרנות לנסות משהו שכולם מנסים או פשוט החשש להיות מקור ללעג על ידי חבריהם גורמת לחלקם להיות "מושפעים". עם זאת, ההשפעה, יכולה להיות גם חיובית. לדוגמה: לחץ חברתי חיובי יכול לבוא לידי ביטוי בהצטרפות לתנועת נוער, מוכנות לעזור ולהתנדב, לחץ להצלחה בלימודים או התמודדות עם אתגרים חדשים.

מניסיוני בעבודה עם הורים ומתבגרים בנושאים הקשורים להתמודדות עם מצבי סיכון, הורים למתבגרים מדברים רבות על נזקי הלחץ חברתי ולעיתים קרובות אף מאשימים את הלחץ החברתי כמשפיע על ההחלטות האומללות של ילדיהם. אולם, חשוב שנבין כי לקבוצת השווים יש תפקיד חשוב בתהליך התפתחותם של ילדינו המתבגרים. היא עוזרת להם לעבור מחווית תלות בהורים לתחושת מסוגלות להתנהל באופן עצמאי במרחב. לקבוצה יש את הפוטנציאל לחזק את הדימוי העצמי של המתבגר לגבי יכולתו להתמודד עם משימות החיים. אלו הסיבות שרבים מהמתבגרים יעדיפו לבחור ללכת עם ציפיות הקבוצה כשהתמורה לכך הינה שצורכיהם לחוות עצמם כעצמאיים תסופק.

גורמי חוסן לעומת גורמי סיכון להתמודדות עם לחץ קבוצתי

המתבגר נחשף למספר קבוצות של חברים במהלך גיל ההתבגרות, בין היתר בתיכון, בשכונה, בתנועת הנוער ובמסיבות. מתברר שלכל קבוצה עשויות להיות תכונות ייחודיות, נורמות ומערכות ערכים המשפיעות על תפיסותיו, ערכיו והתנהגותו של המתבגר. מידת יכולתו של המתבגר להתמודד בהצלחה עם לחץ חברתי, תלויה ברובה בתחושותיו לגבי עצמו ולגבי מקומו בעולם, בתחושת ערך עצמי חיובי, ביכולתו למצוא קבוצה חלופית בעת משבר, וביכולת של הוריו לחזק את חוסנו באמצעות תפיסת עולם אסרטיבית.

לעומת זאת ישנם מספר "גורמי סיכון" ללחץ חברתי המובילים בני-נוער "לקפוץ מהגג", הכוללים בין היתר דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית שבירה, חוסר חלופות בקבוצת שווים (לדוגמה: קבוצה בישוב קטן כאשר כולם מבלים עם כולם) והורים אשר מבינים, עד כדי מזדהים, עם הרצון של ילדם להיות שייך ומוכנים לאפשר לו לסכן את עצמו. הורים אלו מתקשים להיות ה"קול השפוי" שמתבגרים כל כך זקוקים לו, כאשר חבריהם לוחצים עליהם לשתות, לנהוג בפראות על הכביש, להתנסות בסמים או כל התנהגות בסיכון אחרת.

כיצד הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד עם לחץ קבוצתי?

הכירו את החברים של ילדיכם: בקשו מילדיכם להזמין את חבריהם אליכם כך שתוכלו לפגוש אותם ו "להחליף" איתם מילה או שתיים.

הציבו ציפיות וחוקים ברורים: רוב המתבגרים מבלים זמן רב יותר עם חבריהם מאשר עם הוריהם ולכן חשוב שתגדירו ציפיות ברורות להתנהגות, בססו חוקים לגבי יציאות ובילויים עם חברים והגדירו מראש את התוצאות לגבי אי-עמידה בהסכמים שנקבעו.

תקשורת ברורה: הבהירו בצורה ברורה את הציפיות שלכם מילדיכם והסבירו להם מדוע הצבתם גבול כלשהו. הדבר ימנע את היכולת של ילדכם לטעון שהוא "לא ידע" כיצד אתם מצפים שינהג.

זהו את הסיבה להשפעת הלחץ החברתי – אחד הנושאים היותר מורכבים שהורים נאלצים להתמודד עמו הינו כאשר ילדיכם מחליטים להסתובב עם הקבוצה ה"לא נכונה". מתברר שלהורים בגיל הנעורים כמעט ואין שליטה עם מי ילדם יבחר להיות. הורים עשויים לייצר משבר ואף להקטין את יכולת ההשפעה שלהם במידה וינסו לאסור על ילדם המתבגר להסתובב עם אנשים מסוימים. במקרה כזה, החברים הופכים למגנט וירטואלי עבור ילדכם. דרך יעילה יותר להתמודד עם חברים "לא רצויים" הינה לומר לילדכם שאתם חוששים מחבריהם, באמצעות הצבת גבולות תוך משא ומתן עמם, דרישה מהם לשתף אתכם במקומות הבילוי ובחוויותיהם וציפייה שלכם שהם יעמדו בהסכמים. דרך אמצעים אלו, תוכלו להגביל את ההשפעה של קבוצת השווים. במקביל חשוב לבדוק מדוע ילדיכם נוהג להתרועע עם קבוצה המשפיעה עליו לרעה. יתכן שלילדיכם יש בעיה עם הדימוי או הביטחון העצמי והוא חש שהוא חייב להתקבל בכל קבוצה שמוכנה לקבל אותו, גם אם משמעות הדבר שמדובר בקבוצה שלילית. הורים לא יצליחו לשנות את גישתו של הילד אם יאסרו עליו מפגשים עם חבריו. הם יכולים לשנות את הגישה על ידי התמודדות עם הסיבה המרכזית אשר גורמת לכך שמלכתחילה ילדם בחר בקבוצה זו. מתבגר נמשך לקבוצה מסוימת מכיוון שהיא מספקת לו צרכים שהוא זקוק להם. בכל מקרה, במקרים מסוג זה חשוב לקבל ייעוץ וסיוע מקצועי על מנת להבין את הסיבות לבחירות שילדכם עושה ומציאת דרכים לעזור לו להימנע מנזקי הקבוצה בצורה יעילה.

לסיכום, זכרו שקבוצת השווים מציעה עצמאות מהמשפחה, קבלה, תחושת ערך, תמיכה במצבי בלבול, מודלים להתנהלות בעולם מורכב וזהות חברתית. משתנים רבים משפיעים על האופן שבו בסופו של דבר הקבוצה משפיעה על חבריה ובד"כ מתבגרים יעדיפו לפעול על פי ציפיות הקבוצה בתמורה לכך שהצרכים שלהם יסופקו על ידה. עם זאת, לנו ההורים תפקיד חשוב לווסת את הכוחות שיש לקבוצה על ילדינו ולחזק אצלם חשיבה ביקורתית וחוסן להתמודד במצבי מבחן. הורות נוכחת, מטפחת ומדריכה המגדירה ציפיות בצורה ברורה, מגבירה את יכולתם של המתבגרים להתמודד בצורה יעילה עם הלחץ הקבוצתי.

רן בראון – עובד סוציאלי, מנחה במכון יסודות יוזמות חברתיות ויועץ ארגוני

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

להרחיב את השוליים הצרים בציונות הדתית

בחרתי לפתוח את המאמר במעט נתונים המעידים על כך שאומנם בתחום הנדון, מתבגרים בסיכון מקרב בני נוער מהציונות הדתית רב הנסתר על הגלוי אך עם עובדות קשה להתווכח. במדינת ישראל יש כיום 733,000 מתבגרים, מתוכם 665,000 תלמידים. מתוך כלל התלמידים נמצא שכ – 70,000 בני נוער משתמשים בסם לא חוקי כלשהוא. מספר זה מהווה כ – 11% מקרב בני הנוער, כ – 36% שותים אלכוהול לעיתים קרובות [1].

במחקרים שנעשו בקרב בני נוער דתיים מדובר על כך שיש קורלציה בין הנתון במגזר הכללי לבין אחוז המשתמשים בסמים ואלכוהול מקרב בני הציונות הדתית. הנתונים מראים על כך שכ – 10% מקרב בני הנוער הדתי משתמשים בסם לא חוקי כלשהוא. מהי משמעותו של נתון זה? מה הוא אומר לנו ההורים ולנו אנשי החינוך? אולי נכון להמשיך באמירות "לנו זה לא יקרה", "אנחנו חברה מוגנת", "תוכנית המניעה הטובה ביותר היא החינוך של הציונות הדתית". להבנתי יש לראות את תופעת השימוש בסמים כסימפטום למציאות רחבה יותר ומורכבת יותר שקשורה למתבגרים בעידן הפוסט מודרני. רבות נכתב על מתבגרים בעידן הפוסט המודרני אך לצורך הדיון ברצוני להתייחס לכמה מאפיינים.

א. בעידן בו נוצרו שינויים מהותיים בחשיבה ובתפיסת המציאות. הפרט מצמצם ואפילו שולל את הסמכות והכוח שהוא הִקנה למבוגרים שבחייו, הפרט הפך את עצמו למרכז וסובר שהמתכון לחיים כבר לא נקבע ע"י גורם חיצוני. המתכון לחיים הפך להיות מתכון אישי.

ב. "אובדן הילדוּת". טשטוש הגבולות בין ילדים למבוגרים באמצעות חשיפה בלתי נמנעת לאינפורמציה מאמצעי המדיה השונים. המבוגר כבר לא משמש בתפקיד "המתווך". האינפורמציה והידע מגיעים ישירות דרך מחשב, אינטרנט, טלביזיה, חברים ועוד. טשטוש הגבולות הזה מביא את הילדים והנוער לגבש אוריינטציה של מבוגרים טרם זמנם.

ג. התערערות היציבות של התא המשפחתי כמסגרת דו-הורית קבועה לאורך זמן (כיום שיעור הגירושין בעלייה, 60% מבני האדם מחליפים בן זוג אחד במהלך חייהם).

ד. להורים יש פחות זמן טכני ופנאי רגשי לילדים עקב תרבות קרייריסטית ומציאות כלכלית מורכבת. ישנו צורך אמיתי ביציאת שני בני הזוג לעבודה. הנוער בתגובה נשען פחות על המבוגר ובונה יותר על עצמו.

נוכח העמדות והתופעות הנ"ל נוצרו שינויים מהותיים בגישות הנוער. נוצר אצל הנוער מבנה נפשי שונה וייחודי המגיב באופן אחר למוסכמות עולם המבוגרים.

המושג "חינוך" (שינוי ועיצוב של עמדות, ערכים והתנהגות) הוא רעיון שפשט את הרגל אצל בני הנוער. מבחינתו אפשר שיקנו לו ידע, אך עמדות, ערכים ואפיוני התנהגות עליו לגבש בעצמו. הנוער רואה עצמו במרכז עם זכות לבעלות וסמכות על חייו, הוא מכליל את הוריו כחלק ממערכת "נותני השירות" ושולל מהם את המימוש המסורתי של תפקיד ההורה. אנשי המקצוע נוהגים לקרוא למצב זה "איבוד הסמכות ההורית".

במציאות חיים שכזאת אנו מנסים "לחנך" את בנינו ומסתבר שזה לא קל בלשון המעטה. ישנם לא מעט קשיים ולעיתים אף כעס שלנו המבוגרים כלפי הורינו, מדוע לא הכינו אותנו למשימה? אף על פי כן ולמרות הכל זה אפשרי. הנוער שלנו מוכיח לנו כל פעם מחדש ששווה להשקיע בו. בנינו ובנותינו הולכים לצבא לשרות לאומי, לישיבות ולמדרשות. משתלבים במפעלי חסד ותופסים במסגרות אלה מקום של כבוד. כנראה שהחינוך שלנו נכון וטוב אך כל זה אסור שיסנוור את עינינו, מכיוון שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ועל אחת כמה וכמה במציאות מורכבת כפי שצוינה לעיל.

מסתבר שבציונות הדתית השוליים הם צרים ביותר, והנפילה לתהום הינה סיכון מוחשי. בשנים האחרונות אנו נחשפים לתופעות של מרידה מקרב מתבגרינו הכוללת: גידול שיער, התנגדות לעולם הדתי המעשי, עישון נרגילות, סיגריות ואף שתיית אלכוהול ועישון סמים, לאחרונה אף תופעות של ונדליזם, גניבות ואלימות.

אני במכוון כולל את כלל התופעות הנ"ל ב'חבילה' אחת מכיוון שהן כולן ביטוי למגמה אותה ציינתי בתחילת המאמר. לעיתים קרובות תופעות אלה מועצמות על ידינו מבלי משים, לעיתים אנו גורמים לתופעות אלה לצאת מכלל שליטה. רובנו אוהבים לראות את ילדינו ב'דמותנו ובצלמנו', דבר זה בא לידי ביטוי מובהק כשאנו רוצים לגייס משפחות נוספות לישובים בהם אנו מתגוררים. בפרסום יהיו בתים נאים וילדים קטנים וחמודים אבל לפתע פתאום כשהנער מופיע בשבילי הישוב או בבית הכנסת כשהוא מגודל שיער זה נראה להורים ולחברה זר ואף מאיים. אם הילד "לא בסדר" (לפי איזו שהיא הגדרה) אנו "נדאג" שיהיה בסדר.

המראה החיצוני תופס משמעות רבה בחיינו. אנו מוציאים את עצמנו מתעסקים באורך השיער, האיפור הגס, הפירסינג, החולצות הגזורות וכד'. אנו עדים לתופעה שבני הנוער בודקים את גבולות הגזרה במישור זה. אנו מבחינתנו מביעים עמדות חדות ונחרצות, דבר שגורם לחלק מהמתבגרים להתבצר בתווית "הפריק", "הזרוק " ולהמשיך בשלהם ( שמות תואר הניתנים להם בד"כ ע"י השכנים ושאר הישוב).

בני נוער שכבר הגיעו למצבים קשים מדווחים לנו שכך התחילה הידרדרותם. "ברגע ששמו עלינו תווית החלטנו להוכיח לכולם שאנחנו אף גרועים יותר ועוד נראה לכם".

התווית מושמת גם במישור הלימודי. המחקרים מראים שכ – 70% מקרב בני הנוער המשתמשים בסמים הם נערים/ות בעלי לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז (ADHD). בני נוער אלה מתקשים להשתלב בביה"ס. התווית שמודבקת עליהם כ"חלשים" או כאלה הזקוקים ל"מרכזי למידה" או מושמים ב"הקבצה ג'" מחזקת את הדימוי העצמי הנמוך, ולעיתים הסם מהווה פתרון למצוקה זו, הסם משמש כסוג של "ריפוי עצמי".

משיחות שערכתי עם בני הנוער שהסתבכו בבעיות סמים וכד', הם מדווחים על כך שעברו מספר בתי ספר במשך השנים. החוויות הזכורות להם מביה"ס הן חוויות של כישלונות אין סופיים. המשברים מתחילים בד"כ במעבר לחטיבת הביניים שם עולה רף הלימודים. לאחרונה אנו עדים לפתיחת מסגרות ייחודיות לבני נוער שלא השתלבו במערכות הנורמטיביות (בישיבות התיכוניות ובאולפנות). מגמה זו הינה מורכבת, מחד סוף כל סוף ישנה מסגרת הקולטת, מאידך מסגרות אלה "פותרות" את מערכת החינוך מלקחת אחריות על בני נוער אלה ולראות כיצד ניתן לשלבם למרות "חריגותם". מסגרות אלה מחזקות את הדימוי הנמוך ומבליטת את חריגותו של הנער.

מדיווחים של בני נוער שהסתבכו, דווקא המפגשים הבעייתיים עם מערכת החינוך ועם החברה בישוב הם אלה שגרמו להם "לעשות החלטה". אנו מכירים בחשיבות 'קבוצת השווים' כמעצב אישיותי אצל המתבגרים, תנועת הנוער הינה חלק חשוב מקבוצת השווים.

בחבריא ב' (מכיתה ט' ומעלה) מי שנשאר בתנועת הנוער הוא בד"כ מדריך בתנועה, "החברה שלנו" ברובם לא מתקבלים להדרכה, דבר שמגביר את אי השתייכותם "למיין סטרים" של הישוב. באופן טבעי החבר'ה מחפשים את "השווים" בשדות זרים, "אם אין לנו מה לעשות בישוב ניסע לכיכר ציון או לחוף דוגית, ל"בניאס" וכדו'. בעקבות כל הנאמר, המעגל המשפחתי הופך להיות יותר ויותר מסובך, ההורים "מתביישים" בבנם או בביתם. ישנו לחץ סביבתי, בנם הופך להיות שיחת היום בשולחן שבת של השכנים. כל זה גורם להורים להגיב בקיצוניות ואילו המתבגרים מתבצרים במקומם והנתק הולך וגדל.

מבחינתו של המתבגר אם בכל החזיתות רע לו חייבת להיות חזית אחת שיהיה לו בה טוב וזה אצל "החברה". הדינמיקה בין בני הנוער המסומנים היא כזאת שמקבלת את כולם כמו שהם. שם לא שופטים אותם, שם כל התנהגות מקובלת, שם הוא מרגיש "בראש טוב, סבבה". מדובר בסביבה בה אין גבולות, בה יש טשטוש בין המינים, בה כל האסור מותר. הנערים חווים שם חוויות קשות בלי שיהיו מודעים למצבם. מדובר בהפקרות מינית, עישון סמים ושתיית אלכוהול ללא כל בקרה. הבנות איתן נפגשתי בעבודתי מדווחות על כך שלצורך השגת הסם או בכדי להרגיש בין החברה הם נאלצות לקיים יחסי מין בלי שיהיו מוכנות רגשית לשלב זה. הנערים מדווחים על כך שהם נאלצים לגנוב ולעיתים אף לשדוד קשישים בכדי שיהיה להם כסף לסמים ואלכוהול.

סצנת הסמים ואלכוהול עונה להם על כל החסכים עליהם דיברתי, פתאום לא מרגישים שונה. ההערכה העצמית גוברת, הסם מטשטש וגורם להם להרגיש טוב, "להיות בהיי" (בשפת המשתמשים להיות "בסטלה" כלומר להרגיש טוב). ישנם לא מעט מקומות בהם בני הנוער מקיימים את החוויה עליה אני מדבר. מקומות ידועים יותר וידועים פחות כדוגמת: כיכר ציון, חוף דוגית, חוף לבנון, הבניאס, חוף השנטי בים המלח, איזור המעיינות בגוש עציון ועוד. בני הנוער מדווחים על "זוּלות" – מקומות עישון בישובים עצמם, בבתים נטושים ואף דירות של ההורים שנסעו לחופש, חו"ל וכד'. אני מציין מקומות אלה כדי לגרום לנו להבין את היקף התופעה ולחשוב קצת אחרת כיצד להתמודד איתה. המשטרה לא מטפלת בתופעה מכיוון שלא מדובר באוכלוסיה עבריינית קשה. סדרי העדיפויות של המשטרה הם שונים ובצדק.

אם כן מה עלינו לעשות? להרים ידיים, להוריד את הראש ולחכות שהזמן ייעשה את שלו. או שמא להיות יותר אקטיביים אבל באופן אחר, לא במובן השיטורי-סמכותי, אלא יותר במובן החינוכי המבין אך גם מונע את ההידרדרות. מבחינת לא מכבה שריפות, נגרר ומגיב לתופעות אלה, אלא מונע אותן. כיצד מרחיבים את השוליים על מנת שלא תהיה הידרדרות מהירה וחדה? הפתרונות הם רבים ובמישורים רבים. במישור הקהילתי, במישור המשפחתי ובמישור הבית ספרי.

המישור הקהילתי

 

יש לתת את הדעת לקבוצת המתבגרים – כל השקעה תצדיק את עצמה באופן מיידי. יש למצוא רכז נוער מתאים שילווה את המתבגרים, כדאי שלא יהיה מבוגר מידי (מנטלית) ולא צעיר מידי. אחד שיכול לעשות אינטגרציה בין המתבגרים השונים לייצר פעילות שכל אחד יוכל למצוא את עצמו. שילוב של פעילות חינוכית אתגרית וסתם חווייתית ולתת גם לשונים מקום בקבוצה. אנו יודעים שלכל אחד יש צדדים שבהם הוא חזק. יש להיערך לחופשות ביה"ס בצורה נכונה במיוחד לאור העובדה ששבוע הלימודים התקצר.

באופן כללי זה נכון שבישובים הומוגניים העניין קל יותר אך גם בקהילות דתיות בערים הגדולות ישנה אפשרות להיערך בהתאם. בחלק מן הישובים יש מוסד של "משפחות מאמצות": כל שכבת גיל מקבלת משפחה מלווה אליה הנוער מגיע בשבתות. מודל זה מהווה לגבי חלק מן המתבגרים מפגש אחר עם עולם המבוגרים. לא מפגש של סמכות ולא מפגש משפחתי. לעיתים נוצר אקלים המאפשר לדבר על סוגיות משמעותיות בעולמו של המתבגר, נושאים סביב ההתפתחות האישית והדתית וכד'. בישובים שלא השקיעו בתחומים אלה ישנם אחוזים גבוהים יותר של נוער מנותק. בחלק מן המקרים נאלץ מדריך הנוער לעסוק בחיזור אחר הנערים הנ"ל, תהליך החיזור הינו משמעותי ויש להשקיע בו זמן ומשאבים.

המישור המשפחתי (עם קשר למישור הקהילתי)

 

עבודה עם ההורה – ברוב הבתים שהתגלו קשיים בחינוך הילדים נמצא שיש או עודף קשיחות או עודף פתיחות, כלומר: אחד מהקצוות. ישנם מספר דרכים להתמודדות עם הקושי המשפחתי, נראה שגם ההורים צריכים תמיכה ולא רק המתבגרים. לשם כך ישנה חשיבות "לקבוצת הורים" או "חוג הורים" (כל שם שאינו מאיים יתקבל בברכה). כיום ישנם אנשי מקצוע רבים בקרב הציונות הדתית שיכולים להנחות פעילות זו. יש לדון בקבוצה זו במספר נושאים:

1. תרבות הנוער הדתי לאומי כיום – בהרבה מהמקרים ההורים מנותקים לגמרי מהוויית המתבגרים.

2. העצמת הנוכחות ההורית בחינוך הילדים. גבולות אינה מילה גסה, אך כיצד ומתי מציבים גבול? סוגיה מורכבת אך ניתנת ללמידה, במיוחד אם עובדים בצורה עקבית שכוללת תמיכה להורים במהלך התוכנית.

3. העצמת התא המשפחתי: תקשורת במשפחה, אהבה, אמון, אמפטיה והזדהות, הבעת רגשות ושיתוף הילדים בהם.

4. גבולות וחופש, משמעת ומשמעות במשפחה, בחיים הדתיים ובכלל.

5. על המשפחה כחוויה, יצירת הווי משפחתי שמייצר מכנה משותף בין ההורים לבין הילדים.

6. על המשפחה והקהילה ומה שביניהם, על היחס לשונה במשפחה, בקהילה.

לחוג הורים שכזה ישנה חשיבות גדולה גם אם לעיתים קשה לרכז מספר רב של הורים. הניסיון מוכיח שההורים יוצרים קשרים ביניהם ו"מגלים" שהבעיות שלהן הם לא רק שלהם, וגם לשכנים ישנם קשיים ובעיות דומות. לעיתים זוגות הורים מתאמים פעולה ביניהם, דבר המייצר שיתופי פעולה בהתמודדות עם הבנים. המטרה היא בסופו של תהליך לעבור משיח אמוציונאלי חזק, לדיאלוג עם המתבגרים.

המישור הבית ספרי

 

מישור זה הינו משמעותי ביותר וזאת בשל העובדה שהמתבגרים אמורים לשהות בו רוב שעות היממה, ובחינוך הפנימייתי 24 שעות ביממה. מפגש זה אמור להיות מפגש משמעותי שהרי ידע ניתן לקנות בדרכים אחרות. לא כאן המקום לדבר על דמות המחנך אך טענתי היא שבעידן שכשזה יש להרחיב את "ארגז הכלים" של המחנך. בכדי לחדור ללבו של המתבגר יש צורך ביכולת הקשבה והבנה, יש לייצר מצבים שמאפשרים למתבגר לשתף את המבוגר במה שעובר עליו, אך לשם כך על המבוגר לרצות להיות שותף ופנוי למסע מפרך זה.

מידת הסבלנות הינה מידה חשובה ביותר גם כשהנער/ה פורצים גבולות, הם בדרכם שלהם קוראים לעזרה, יש חשיבות לתגובה אך יחד עם זאת יש לנהל עימם דיאלוג.יש לייצר "קווים אדומים" אך על קווים אלה להיות דינמיים ולעיתים אף להתאימם לייחודיות של הנער גם אם יש לכך מחיר קבוצתי. לא להיבהל מהשיער הארוך והנזם באף גם אם בסופו של תהליך הנער/ה יצטרכו להסיר סממנים אלה, חשוב לעשות זאת בדרך הנכונה. אני ממליץ על עבודה קבוצתית בתוך בית הספר. המבנה הכיתתי של כסא ושולחן מלפנים ושכל אחד מתבצר בד' אמותיו, מייצר ריחוק וחוסר פתיחות. מומלץ לפתוח את היום במעגל קבוצתי "בגובה העיניים" ולאפשר למתבגרים לדבר על רגשותיהם וכד', מעין "סבב הרגשה". גם אם הציניות של החבר'ה תגבר אין להתייאש, הניסיון מוכיח שכשיש אווירה חיובית המתבגרים מנצלים את ההזדמנות ומדברים על דברים שכואבים להם.

כלי נוסף שעליו אני ממליץ הוא "ביקור הבית" מושג הלקוח מעולם הפנימיות לנוער מנותק (בד"כ במעמד סוציו-אקונומי נמוך – משפחות מצוקה וכד'). מסתבר שביקור בבית מייצר קשר אחר בין המחנך לבין הנער, הכרת המשפחה מאפשרת התמודדות אחרת, נכונה יותר של המחנך עם הנער, ושל הנער עם משפחתו. לכאורה הדברים ידועים ובכל סמינר למורים לומדים על כך, אך בפועל זה לא נעשה מכל מיני סיבות: חוסר זמן, לחץ של בגרויות וכד'. יש לי הרגשה שהסיבה האמיתית לכך הינה פחד המחנכים מלהיכנס לעולמות סבוכים אלה, כמו כן חוסר בפניוּת נפשית ורגשית של המחנכים עצמם. מאות בני נוער לא היו נפלטים מבתי הספר, מן הישיבות והאולפנות, אם היינו מפעילים כלים חינוכיים-טיפוליים אלה. ברבים מן המקרים בית הספר מעביר את האחריות להורים (ובצדק), אך בכך פותר את עצמו. אין ספק שההורים הינם אחראיים אך גם לביה"ס ישנה אחריות.

אם ניתן לבני נוער אלה מקום בישיבות ובאולפנות, נשקיע זמן ואנרגיות לתת להם הרגשה שהם רצויים, שלא נוותר עליהם כל כך מהר, אזי יש סיכוי שייצאו מהתסבוכת בה הם נמצאים.

מתכנית מניעה להתמודדות עם תופעות של התדרדרות

 

עד כאן כתבתי על תוכניות מניעה ראשוניות, אך מה עושים כאשר התופעה קיימת והנער/ה נמצאים בעיצומה של הידרדרות בכל התחומים? בשנים האחרונות הצטבר ניסיון במדינת ישראל בהתמודדות עם בני נוער שנמצאים בסיכון גבוה. אחד המאפיינים הבולטים אצל בני נוער אלה זהו "מנגנון ההכחשה". כולם סביבם בחרדה והם בשלהם, לכאורה לא מודעים למצבם הקשה. משפטים כדוגמת: "אני בשליטה" "מחר אני אפסיק", ו"תפסיקו להילחץ", הינם משפטים השגורים בפיהם, בשלב זה הנער בשלו ו"שכולם יקפצו".

מבית הספר הוא נזרק ובבית המצב הופך להיות בלתי נסבל. הסמים והאלכוהול הופכים להיות ידידיו של הנער/ה. מצב מסובך זה קשה גם לנער/ה, הסמים מאפשרים לו/לה לעבור שלב זה "בקלות" יחסית. בשלב זה ההידרדרות גדולה, מדובר במציאות של פריצת גבולות מוחלטת, בה הכל מותר. הנער מבצע עבירות ומסתבך בשקרים מתנסה בעישון סמים. במצב זה על ההורים לפנות לגורמי טיפול בקהילה, ולדרוש סיוע (ישנם אנשי טיפול המתמחים בעבודה עם מתבגרים).

לחלק מהנערים יש קצין מבחן שמלווה אותם. במידה והנער משתף פעולה ומבקש עזרה, ניתן לבצע טיפול בקהילות הטיפוליות הקיימות. במידה ואינו משתף פעולה (המצב הנפוץ יותר) יש לבצע הליך כפייתי כאמרת חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (מסכת קדושין דף נ' ע"א). על ההורים לפנות לקצין המבחן או אל פקיד הסעד (במידה ולנער לא נפתחו תיקים במשטרה), שבדרכו פונה לבית המשפט ומבקש במקרים אלה טיפול בכפייה. להורים אני אומר שגם אם הליך זה נראה קשה ומאיים וקיים החשש שיפגע עתידו של הילד, אל תחששו, הגישה היא טיפולית ולא ענישתית ובסופו של תהליך ייסגרו התיקים ולא יישאר רישום פלילי. ישנו אינטרס משותף של כולם לעזור לנער ולא לפגוע בו. ישנן שתי מסגרות טיפוליות לציבור הדתי: "רטורנו" בבית שמש ו"מלכישוע" על פסגת הגלבוע. במקומות אלה מתבצע תהליך חינוכי ייחודי שכולל ניהול עצמי ועבודה קבוצתית. הנערים לומדים במשך היום ויכולים לגשת לבחינות הבגרות בהתאם ליכולות ולזמן בו הם שוהים בטיפול.

חשוב לציין שבמסגרות אלה לא מושם דגש על גמילה מכיוון שמרבית הנערים עדיין אינם מכורים (בשל גילם הצעיר וסוגי הסמים בהם משתמשים). העבודה עם הנערים היא בעיצוב התנהגות ותהליכי שינוי ברמה ההתנהגותית והאישיותית.

קהילת מלכישוע פיתחה תוכנית ייחודית קצרה, שאחריה נעשה מאמץ להחזיר את הנערים למסגרות מהן הם באו. מדובר בד"כ בבני נוער צעירים בני 14-16. לצערי, מוסדות החינוך של הציונות הדתית לא כל כך משתפים פעולה עם בוגרי התוכנית. ישנו פחד שמא יקלקלו את שאר הנערים, טענה שאיני יכול להבין, קשה לי לקבל גישה זו. נערים/ות אלו הם שלנו, בני הציונות הדתית. יש לנו הזדמנות להחזיר אותם למסגרות הרגילות, ושיהפכו לאזרחים מהשורה. אי קבלתם בחזרה מחזקת את הסטיגמה ומקשה על שיקומם. יש לי ציפייה ממערכת החינוך שתהיה אמיצה ותתמודד עם אוכלוסייה זו. מלכישוע מבחינתה ממשיכה ללוות את הנערים ואף נותנת סיוע מקצועי למסגרות הקולטות.

לאחרונה משרד הרווחה פתח הוסטל לנערות בגילאי 14-18, נערות שנפלטו מהאולפנות ונמצאות בסיכון גבוה. בית חם זה פועל בקיבוץ טירת צבי והבנות לומדות במוסדות החינוך של האזור. יש לי ציפייה שמערכות החינוך יהיו פתוחות לקליטה של נערות אלה. אנו נותנים את הסיוע המקצועי והליווי. כל עוד מערכת החינוך מתנערת ומסרבת לקחת אחריות, לנערות אין עתיד. הסטיגמה מתחזקת ובסופו של דבר נערות אלה מפנות עורף וממשיכות בהידרדרות. לסיכום, על מערכת החינוך להיות רגישה בשלבים התחלתיים ולהיות עסוקה במניעה, בידה הדבר. אך כאשר הנערים/ות כשלו ועברו טיפול, חובתה של המערכת לפתוח בפניהם את הדלת ולאפשר להם לחזור הביתה ולהיות כאחד האדם.

המשימה החינוכית בדורנו היא להרחיב את השוליים, להיות שם ולקיים עם בני הנוער דיאלוג אמיתי. לא שיפוטי, יותר סבלני, יותר פתוח. כשאזלו הכוחות ואין שיתוף פעולה ניתן לפנות לגורמים מקצועיים.

רטורנו לנערים ולנערות 02-9998244

מלכישוע לנערים ונערות 04-64882226

הבית בטירה  – בית בקהילה קיבוצית לנערות שנמצאות בסיכון  קיבוץ טירת צבי – מרים גולדשמיט, רכזת 054-564058

'יפתח'  פנימייה חינוכית טיפולית לנערים, אריאל סוקולוב מנהל 052-5643807

'מחול'  פנימייה חינוכית – טיפולית לנערות,  אריאל סוקולוב מנהל 052-5643807

פורסם באתר "קולך"

ד"ר בני פישר (דוקטורט לחינוך) ייסד וניהל את קהילת הנוער במלכישוע (קהילה טיפולית לנוער משתמש בסמים ואלכוהול). משמש כיום כמפקח על הפנימיות במחוז צפון בחסות הנוער – משרד הרווחה. מרכז את תוכנית " ערבין" שליד ישיבת הקיבוץ הדתי שבמעלה גלבוע – תוכנית הכשרה לאנשי חינוך וטיפול לעבודה עם מתבגרים בסיכון במגזר הדתי.


[1] עפ"י דו"ח מחקר אפידמיולוגי 5 הרשות למלחמה בסמים 2001).

"הורות והתבגרות" בנושא: התמכרויות

כמויות מופרזות של אלכוהול

להאזנה להקלטת התוכנית:



 
 

רונן זוארץ,

עובד סוציאלי, מטפל בפסיכודרמה, עובד במכון הירושלמי לטיפול בהתמכרויות ותחלואה כפולה כפר שאול ובעמותות נפש לנפש וחיים של טובה.

רונן זוארץ

על התמכרויות בלב אבות:
שעמום קטלני
השימוש בסמים בקרב בני הנוער
תפסתי את בני מעשן…
אין עשן – בלי אש
להרחיב את השוליים הצרים בציונות הדתית
"ואם כולם יגידו לך לקפוץ מהגג?" – התמודדות עם לחץ קבוצתי בגיל הנעורים
בני נוער ותרבות האלכוהול
גורמים העלולים להפנות צעירים אל המשקה האלכוהולי ואל שתייה מופרזת
החבר´ה שותים בירה
צריכת אלכוהול וגיל ההתבגרות / תקציר מאמר
לחיות לרגלי הר הגעש – הורים מתמודדים עם תופעת השתייה של משקאות אלכוהוליים
מקומם של הורים בהתמודדות עם סכנת שימוש מופרז באלכוהול אצל ילדיהם
למה הם שותים אלכוהול
על שינויים בתרבות השתייה (החריפה…) של ילדינו
מבט על התנהגות סיכונית
קדם התמכרות בגיל ההתבגרות – מה לעשות?

 

 

 

 

 

 

מחקר: רוצים למנוע שימוש בסמים ואלכוהול ? חזקו התפתחות חיובית ומנהיגות במתבגרים

לעתים קרובות הורים מרגישים חסרי אונים בכל הנוגע לצריכת סמים ואלכוהול בקרב ילדיהם. מחקרים בתחום החינוך למניעה משני העשורים האחרונים מלמדים שעל ידי עידוד הילדים למעורבות בפעילויות הקהילה ובית הספר, בפעילויות ספורט וכדומה, יכולים ההורים להשפיע על יכולת ילדיהם להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול. בידי ההורים מצוי כוח השפעה רב על ילדיהם והם מהווים גורם דומיננטי בהחלטות שמקבלים הילדים, במיוחד בשנים החשובות של תחילת גיל ההתבגרות.

בשנות התשעים של המאה העשרים ערכו שני צוותי חוקרים בתחום מניעת סמים ואלכוהול בארצות הברית (דונבון, ג'סור וקוסט: הוקינס, קטלנו ומילר) מחקר אשר תוצאותיו תומכות בהתמקדות בפוטנציאל החיובי של הילדים ולא בפוטנציאל השלילי העלול להוביל לצריכת סמים ואלכוהול. אם נעצים את ילדינו כך שירגישו נוח עם עצמם, מחוברים לקהילותיהם ויבינו שמוקד שליטתם הוא פנימי, נעניק להם את הכוח להתגבר על מכשולים רבים. חוקרים רבים הגדירו גישה חדשה זו למניעה בשם "התפתחות של בני נוער באורח חיובי" שכן במקום להתמקד בהתנהגות הבעייתית, ההתמקדות היא בפוטנציאל העצום הטמון באנשים הצעירים.

קיימות אינספור דרכים למניעת התנהגות מסוכנת על ידי עידוד תעסוקה חיובית. תלמידים יצירתיים, למשל, יכולים לתרום מכישרונם בעיצוב עלון בבית הספר וכך לטפח את תחושת הביטחון ביכולותיהם ובמקביל לתרום לקהילת בית הספר באמצעות עשייה. עידוד הילדים להעריך את השונה והמגוון מסייע להם להרגיש טוב עם עצמם ולהבין את הקהילה הסובבת אותם. קבוצות למידה בשעות שאחרי הלימודים יכולות לסייע לילדים בביצוע שינויים ובהבנה עד כמה הם יכולים לשפר את יכולת הלמידה שלהם.

מגוון פעילויות מובנות יכול להועיל במניעת התנהגויות סיכון מסוימות אך בכל הנוגע למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, אנשי המחקר עדיין מתחבטים במציאת הדרכים היעילות ביותר.

מה מבדיל בין ילדים המחליטים לשתות אלכוהול ולצרוך סמים מאלו שאינם עושים זאת? החוקרים מציינים כי בתחילת גיל ההתבגרות רק מעטים מהילדים צרכו חומרים אלה אך עד כיתה י' נראה היה שרובם התנסו לפחות פעם אחת בסמים ובאלכוהול. כמו כן, לא היה כל גורם מקשר בין הילדים – אחדים היו חכמים, אחרים התקשו בלימודים, חלק היו מקובלים בקרב חבריהם ואילו אחרים לא, לחלקם היו הורים פעילים ולאחרים היו הורים נעדרים, אחדים היו ספורטאים ואחרים לא. מה יכול, אם כך, להיות המאפיין המשותף לקבוצה כה רב גונית של מתבגרים?

החוקרים ניסו לבחון שאלה זו בצורה הפוכה ושאלו: מה עשוי להיות המשותף לילדים שלא צרכו סמים ואלכוהול? התשובה הייתה ברורה: כמעט כל הילדים אשר החליטו שלא לצרוך סמים ואלכוהול היו מנהיגים בבית הספר, בבתי הכנסיות ובקהילות שלהם. הם מילאו תפקידי מנהיגות וקידמו פעולות מודעות לשיפור כישורי המנהיגות שלהם. לא כולם היו "מנהיגים טבעיים" אך רובם קידמו את כישורי מנהיגותם והפכו לפעילים במועדונים ולראשי קבוצות ספורט.

סקירת הספרות המקצועית מאפשרת להבין מדוע הייתה המנהיגות המאפיין המשותף לתלמידים שהחליטו להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול ומוכיחה כי המנהיגות נותנת מענה לחלק מהגורמים הפעילים המובילים צעירים לצריכת סמים ואלכוהול. תלמידים מנהיגים מרגישים מחוברים לבתי הספר ולקהילותיהם ובעלי אחריות הן למעשיהם והן למעשי מי שמונהגים על ידם. תלמידים אלו מפתחים יחסים משמעותיים עם מבוגרים ומורים ומתוך התנסויותיהם המנהיגויות, הם מפתחים הערכה עצמית עוצמתית.

המסקנה המתבקשת היא שההחלטה לצרוך סמים ואלכוהול היא אישית ולכן יש לקדם ולפתח את המתבגרים בתקופה בה הם עשויים לקבל החלטות מכריעות בעניין זה. החוקרים ממליצים להורים ולאנשי מקצוע בתחום החינוך והמניעה, לאמץ חינוך למנהיגות לשם סיוע במניעת התנהגות בעייתית. המחקר מלמד שכהורים, ביכולתנו להנחיל כישורי מנהיגות לתלמידים וייתכן שזהו "מפתח הקסם" אותו חיפשו אנשי המקצוע בתחום המניעה ב"פיתוח חיובי של צעירים".

יפה צוברי, מידענית הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול.

התפרסם ב"אתר יסודות". http://www.yesodot3.co.il

 

עוד מיפה צוברי בלב אבות:

צריכת אלכוהול וגיל ההתבגרות / תקציר מאמר – תקציר מחקר מקיף על צריכת אלכוהול על ידי מתבגרים, והשפעתה עליהם. מניעה והתמודדות

אין עשן – בלי אש

הורים יקרים ! כשם שפרצופיהם שונים כן עולמותיהם שונים- התשובה שלפניכם מתאימה לילד הפרטי שלנו, של משפחת פרל, לאישיותנו כהורים ולמצבנו המשפחתי. בחרו אתם מה, אם בכלל, מתאים לכם לאמץ לביתכם.


ראשית כל
 – עם הגילוי המסעיר אודות הבן הסורר והמעשן הייתי מודה לבורא עולם על הזכות שזימן לידינו כהורים להיפגש יחדיו ולעסוק בעניינים מהותיים כהתבגרות, לחצים, לחץ חברתי, גבריות, יצרים ועוד ועוד. מעטים הגורמים המזמנים שיחות עומק שכאלה בינינו ובין ילדינו ולא כל אחד זוכה להם.

 שנית – הייתי רץ לעדכן את אשתי שכן התכשיט הנו נכס משותף וחובת העידכון והשיתוף חלה על כל המושקעים בו. מה עוד שרק סך הדעות, הגישות והתחושות של שנינו יוכלו ליצור הענות נכונה ושלימה לאתגר שהונח לפתחנו.

 שלישית – הינו יושבים לברר בינינו מה מפריע לנו בעישון הבן האהוב ומנסה לעשות סדר באנדלרמוסית השבר והחורבן.

מה יגידו השכנים ומה יהיו ההשלכות על השידוך ? בשביל זה, אני אישית, לא מבזבז אפילו 3 דקות.

הדברים האמיתיים הנם – הנזק הבריאותי העתידי ?  (וכאן הבן שואל: ומה עם הכרס שלך אבי היקר והטראפיה בממתקים של אמא?) סכנת ההתמכרות (וכאן הבן אומר: אני לא מכור כשארצה אפסיק). בזבוז הכספים (וכאן הבן עוקץ: יותר זול מלהחזיק בן בישיבה תיכונית) השיוך החברתי (וכאן הבן נזעק: הרבה רבנים חרדים מעשנים, גדולי החסידות עישנו מקטרת, "כתוב באיזה מקום שגם הרב קוק").

אך מעל הכל, לטעמי, ניצבת בעיית האמון וההסתרה וחוסר הכנות בינינו לבין הבן יקיר האהוב.

ובראש, ההכרה כי עישון ,על פי רוב, מהווה סימן ולא סיבה – העישון מאותת על מצוקה פנימית, על דימוי עצמי נמוך, על תסבוכת אישיותית או פלונטר מחשבתי או חברתי. והרי בדיוק בשביל זה אנחנו כאן מלווים את בננו המוליד את עצמו מחדש כאדם בוגר ומלא – אשרינו מה טוב חלקינו.

 רביעית – את סוגית האמון הייתי מנטרל מראש ומיד, אין סודות הכל שקוף ללא דחיות. "בן, מה קרה שהתחלת לעשן ? ככה מעשנים ולא מודיעים ? בא נשב לדבר על זה במוצא"ש על כוס קפה בלי סיגריה, אחרי שתגמור לפרוק את המדיח". הפצצה הוטלה, הוונטיל שיחרר את כל המתח, ומתברר שקבענו מפגש לשיחה עמוקה ששאר ההורים יכולים רק לחלום עליו.

 חמישית – מעכשיו עד הפגישה הייתי משקיע בכוונת יתר בברכת 'חונן הדעת' ובהתייעצות עם חברים שכנים ומכרים שניצבו בפני אתגרים דומים, אין לנו מושג כמה עצות טובות ניתן לשמוע מאנשים שכבר היו בסרט הזה, ומהורים וותיקים ובעלי פרספקטיבה רחבה משלנו.

 שישית – בשיחה עצמה כנראה יתברר שהבן עצמו אינו מודע עד הסוף ל'למה'. אל לנו להתפתות לויכוחי סרק  לוגיים או אידיאולוגיים ולסיפורי זוועה על מחלות סרטן ודום לב תוך כדי ריצה.  את האמת הבן יודע – זה מזיק, זה ממכר, זה יקר ומיותר,  אולם את השרש טרם העיז לחשוף – אני נבוך, אני מבולבל, אני מחפש את מקומי, אני צמא לביטחון עצמי, למקום בחברה.

מפגש נפלא שכזה הייתי מנצל להבהיר את האהבה כלפיו. הייתי מנסה לרדת לשרש העניין מה באמת מעסיק ומטריד אותו בלי שום קשר לסיגריה ומסביר כי הסיגריה היא סימן וקריאה להעמקה. בהמשך הייתי מסביר לו בקצרה את הדאגה שלנו כהורים הן מהסיגריה ובעיקר מהגורמים לה. הייתי מנסה לברר, לא בחקירת שב"כ, את היקף התופעה – ממתי מעשן, עם מי, כמה, האם קונה, היכן.

סיום רומנטי ומתאים יכול להגיע בדמות הבהרת התנגדותנו הנחרצת לעישון וקביעת גבולות (לא קונה מהכסף שלנו, אין עישון בבית) בליווי מתנה קטנה שקנינו עבורו (לא מצית או מאפרה ולא אורות התשובה במהדורת כיס).

 שביעית – עכשיו מגיעה העבודה הקשה שלנו כהורים. לחשוב לעומק מה יושב עליו, להעצים את מקומו במשפחה, ליצור פעולות גיבוש בינו לבין אבא – טיולים, עבודה משותפת ושאר ירקות, להציפו ביחס בחום ובאהבה. להכיר כי בכח שום דבר לא ילך, לא לנהל חקירות שב"כ ולא לאסוף מודיעין, לא לנג'ז ולא לנקץ, לא לגזור כתבות ולא לחפש באינטרנט  נתונים מצמררים. דעתנו כבר הובהרה חד משמעית , זוכרים ???

בהחלט מדי פעם לשאול מה המצב, יצאנו מזה או שאנו עדין שם ואם עדין אנחנו שם להמשיך ולחפש את שרשי הענין ולתקנם – שכן אין עשן בלי אש.

שמינית – להמשיך להתפלל, להתפלל ולהתפלל.

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא

 

השימוש בסמים בקרב בני הנוער

בשנים האחרונות הפך השימוש בסמים לנחלת הכלל: לא עוד סמים בקרב שכבות אוכלוסיה  במצב סוציו-אקונומי נמוך בלבד, אלא שימוש בסמים גם בקרב אוכלוסיות מבוססות יותר ואף בקרב  הנוער הדתי.

השימוש בסמים מלווה באווירה חברתית סלחנית וסובלנית, אך למעשה מדובר בתופעה שהפכה לנפוצה ומהווה בעיה קשה לחברה בישראל.

מנתוני מחקרים עולה כי :

  • ישנו גידול מתמשך בשכיחות השימוש בסמים בקרב בני נוער. ממחקרים עולה כי  כ-10.7% מדווחים על שימוש בסם לא חוקי כלשהו. כ- 14% מדווחים על שימוש בחומרים נדיפים (טיפקס, דבק מגע , גז מזגנים , גז צחוק וכד').
  • גיל תחילת השימוש הולך ויורד. שימוש בחומרים נדיפים: החל מגיל 12, עישון סיגריות, שתיית משקאות אלכוהוליים: החל מגילאי 13, שימוש באקסטזי: גילאי 13.6, שימוש בחשיש, מריחואנה או גראס: החל מגילאי 14.6.
  • הסמים (והאלכוהול) זוהו כגורמים עיקריים לתחלואה ומוות בקרב בני נוער היות והשימוש בהם מוביל לעיתים להתנהגויות מסכנות כגון פעילות מינית, זנות, אלימות, תאונות דרכים והתאבדות.
  • נראה כי בקרב בני נוער עולה מחבר העמים וכן בקרב האוכלוסייה האתיופית והערבית אחוז השימוש בסמים גבוה יותר.
  • אחוזי שימוש גבוהים במיוחד אצל נוער הנושר ממסגרות החינוך.

אוכלוסיית המתבגרים הינה אוכלוסיה בסיכון בשל מספר גורמים:

  1. שינויים דרסטיים בכל תחומי חיי המתבגר כמו צמיחה מואצת, שינויים הורמונאליים ושינויים בחשיבה המביאים לקושי בהסתגלותו ובהסתגלות הסביבה.
  2. בלבול אישי וחברתי- פער בין בשלותו הקוגניטיבית של המתבגר (גיל 16 לערך) לבין בשלותו הרגשית (גילאי 25 לערך). כמו כן בחברה המערבית המודרנית, שלא כמו בחברות מסורתיות, אין ציון ברור לזמן בו הופך ילד למבוגר.
  3. בני הנוער נתונים ללחץ חברתי, הם מחפשים את זהותם ומתקשים לעיתים לעמוד בדרישות החברה מול תכתיבים חברתיים מצד קבוצת השווים.
  4. מתבגרים נוטים להתנהגות של נטילת סיכונים על מנת לבחון את גבולות העצמי  שלהם ואת יכולותיהם.

לעיתים שימוש  מזדמן בסמים עשוי להיות אחד ממרכיבי הנורמה החברתית ואינו הופך לתלות ואף יתכן כי לאחר גיל ההתבגרות תחלוף התופעה, אולם  חלק מן המתבגרים שהתחילו להשתמש בסמים בגיל הנעורים ימצא בסם מענה לפתרון בעיותיו וידרדר להתמכרות.

השפעות סביבתיות ומגמות התנהגותיות העשויות לנבא אפשרות של שימוש  קבוע בסמים:

 

סממנים התנהגותיים:

תוקפנות, חיפוש ריגושים, צורך בגירויים מרובים והתנסויות חדשות, נטייה להרפתקנות ולנטילת סיכונים, אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים, הישגים נמוכים, הפרעות קשב וריכוז שאינן מטופלות כראוי ונטייה להתגרות בחוק.

מניעים חברתיים:

חיים בסביבה בה הזמינות לסמים ואלכוהול גבוהה, קשר עם גורמים עבריינים, נורמות חברתיות מתירניות בנושא ופיקוח סלחני, נטייה להיגרר אחר לחץ חברתי והשתלבות חברתית לקויה.

משתנים משפחתיים:

קושי בהתנהלות ההורית- בהצבת גבולות ובתמיכה, שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני משפחה, משברים משפחתיים- גירושין, מוות, חולי וכד', אלימות במשפחה, ניצול מיני או פיזי.

ע"פ תיאוריית "סמי השער" (Kandel) קיימים מספר שלבים התפתחותיים של מעורבות בשימוש בסמים: 1- שתיית בירה או יין. 2- עישון סיגריות או שתיית משקאות אלכוהוליים כבדים. 3- שימוש במריחואנה. 4- שימוש בסמים בלתי חוקיים אחרים.

נמצא כי- 96% מבני הנוער שהידרדרו לשימוש בסמים בלתי חוקיים עברו את שלושת השלבים הראשונים. מכאן ששימוש בחומרים ממכרים, גם אם הם חוקיים, בגיל צעיר מעלה את הסיכון לשימוש קבוע ואף להתמכרות בגיל בוגר יותר.

סימני אזהרה התנהגותיים:

 

חלק מן הסימנים המעידים על אפשרות של בעיה הקשורה בשימוש בסמים הם:

    • שינויים קיצוניים במצבי הרוח: אגרסיביות, אדישות, עצבנות, חרדה, דיכאון.
    • ירידה לא מוסברת בתפקוד כמו: ירידה בהישגים, היעדרות ממסגרות קבועות, ירידה בעניין ובמוטיבציה.
    • שינוי בהתייחסות כלפי המשפחה: התרחקות, הסתגרות בחדר הפרטי, עימותים גוברים.
    • אבדן התיאבון, ירידה במשקל, חולשה, הזנחה אישית.
    • אימוץ עמדות שאינן נורמטיביות, התנהגות אנטי חברתית, התנהגות המועדת לפציעות.

התערבות:

 

אם אתם חושדים כי ילדכם משתמש בסמים, תלמיד בכתתכם או אחד מחבריכם, פנו אליו בשיחה ישירה וכנה: הסבירו ופרטו את הסיבות לדאגתכם ואת חשדותיכם, הימנעו מלהאשים או להטיף- הטפת מוסר או האשמות עלולים ליצור נתק בניכם. כבדו את רגשותיו ודעותיו גם אם אינכם מסכימים עמו בכדי שיוכל להתבטא בגילוי לב.

פניה לטיפול:

 

בכדי לבחון ולהעריך את מימדי השימוש לרעה בסמים יש לפנות לאיש מקצוע.

אבחון והערכה כוללים מספר מימדים:

  1. זיהוי ואבחון דפוסי השימוש: סוגי הסמים הנצרכים, כמותם, תדירות השימוש ומשך הזמן.
  2. הערכת נזקי השימוש: מבחינה אישית, חברתית, משפחתית ומשפטית.
  3. התייחסותו ותפישתו של הפונה כלפי השימוש בסמים.
  4. סביבת הטיפול: טיפול פרטני, מסגרות טיפוליות בקהילה, מסגרת טיפולית סגורה, אשפוז לגמילה פיזית- תלוי בהיקף וחומרת הבעיה.

מטרות הטיפול:

 

  •  להקנות דפוסי תקשורת ויחסי גומלין מאוזנים עם חברים והורים.
  •  לחזק את ההערכה העצמית, השליטה העצמית ולפתח מיומנויות אסרטיביות.
  •  להקנות לנער/ה מיומנויות חברתיות כדי שיוכל לעמוד בלחץ חבריו והשפעות התקשורת.
  •  לסייע לו למצוא דרכים חלופיות לסיפוק הצורך בריגושים.

מחקרים מצביעים על כך:

  •  ככל שהטיפול ארוך יותר חל שיפור משמעותי יותר במצב הנער/הנערה.
  •  קשר טיפולי עם המשפחה מגביר את סיכויי המטופל להשלים את הטיפול.
  •  טיפול קוגניטיבי התנהגותי מגביר את יעילות הטיפול בתחום זה של השימוש לרעה בסמים.

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית MSW מטפלת פרטנית במבוגרים ובני נוער  טלפון: 0508266258.

לקריאה נוספת:

גורמים העלולים להפנות צעירים אל המשקה האלכוהולי ואל שתייה מופרזת / אלכס גינייזר. מה מביא ילדים להתמכרות בשתיה חריפה?

מחקר: רוצים למנוע שימוש בסמים ואלכוהול? חזקו התפתחות חיובית ומנהיגות במתבגרים / יפה צוברי. להורים כוח רב בעיצוב גישת הילדים לסמים ואלכוהול. מחקרים מצאו כי התמקדות בפוטנציאל החיובי של הילדים מובילה להעצמתם האישית ומכאן להימנעותם ממצבים סיכוניים. קיימת חשיבות עמוקה לחינוך למנהיגות המגביר את…

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית / יאיר אפטר. מדוע בני הנוער צורכים אלכוהול? סקירה מקיפה מלווה בעיצות מעשיות להתמודדות עם התופעה

מילה על נרגילה

מאז פרצה הנרגילה אל עולמנו – זאת אומרת מדינת ישראל, זאת אומרת בני נוער בישראל – בערך לפני כעשור, והפכה מקישוט במסעדות אוריינטליות לאביזר חובה בטיולים שנתיים בבתי הספר, במפגש חברתי בחוף הים ואפילו במסיבות בר/בת מצווה, הופעלו בארץ אין ספור תוכניות הסברה וקמפיינים (אפילו בטלוויזיה), על מנת להבהיר את הסכנות שבשימוש בנרגילה. בכל מערך ההסברה הרחב נטלו חלק גורמים רבים וביניהם גם הורים ומורים, אותם אני פוגש בסדנאות והרצאות. אחת הבעיות בהן אני נתקל באופן קבוע כאשר אני משוחח עם אנשי חינוך והורים, היא המידע השגוי שזורם בין ההורים והמורים לבני הנוער, בשני הכיוונים. מיתוסים, דעות קדומות ועובדות מסולפות הם רק חלק מהמטען השלילי שעובר מהמבוגרים לילדים ולהיפך. לדעתי חשוב מדי פעם לעצור, לחשוב ולעכל את המידע שנמסר לנו לפני שאנחנו מעבירים אותו הלאה לבני הנוער, המלצה שאותה אני מפנה גם לבני הנוער עצמם.

על מנת שנוכל לתת מידע קצת יותר אמין ומדויק ובעיקר אפקטיבי, הנה כמה תיקונים שיסייעו לנו במשימה.

ההתמכרות מסובכת

 

לא פעם אני שומע הורים ואנשי חינוך מתייחסים לנרגילה כסם. זו שגיאה בסיסית בהבנת הנרגילה ותפקודיה. נרגילה זהו אביזר דמוי אגרטל, שנולד (כנראה) לפני אלפי שנים באזור הודו. הנרגילה משמשת לעישון טבק ב-99% מהמקרים ורק במקרים בודדים ישתמשו בני נוער בנרגילה לעישון סמים כגון חשיש/מריחואנה. אמנם בטבק יש חומר ממכר אך הוא עדיין אינו מוגדר כסם, לא בישראל ולא בכל העולם. בישראל אין חוק המונע לעשן נרגילה או לקנות אותה, אלא רק חוק האוסר למכור אותה ואת הטבק, לקטינים מתחת לגיל 18, בדיוק כמו סיגריות. התמכרות לנרגילה אמנם אפשרית, שהרי יש בטבק הנרגילה ניקוטין, אך לא ממש רלוונטית לבני נוער ובכלל לאדם הממוצע, כיון שעישון הנרגילה דורש לא מעט הכנות, ארגונים וקניות. ברור שמעשן הסיגריות הממוצע יעדיף עישון סיגריה על פני עישון נרגילה בכל רגע נתון, או כל 15 דקות בערך. אם כך, נער ממוצע הלומד בבית ספר וגר בבית הוריו יתקשה להתמכר לנרגילה בעיקר בהיבט הטכני. כלומר, ההכנות והפעלת הנרגילה שדורשים זמן רב ולמען האמת די מסורבלים, לא מאפשרים הסתתרות קלה במחששה בבית-ספר או בזולה בחצר ליד הבית, והם שימנעו מלבחור בנרגילה כתחליף לעישון סיגריות. ניתן לשער שזו אחת הסיבות מדוע נקלטה הנרגילה בקרב בני הנוער כעיסוק חברתי הרבה יותר מאשר תחליף לעישון סיגריות.

טבק מצואה של גמלים

 

המרכיב העיקרי בטבק לנרגילה, או כפי שהוא מכונה בלשון החברה "טעמים", הוא טבק!!! לא בננות, לא תפוחים ולא צואה של בעלי חיים. העובדה שמשרד הבריאות מצא שרידים של צואת בעלי חיים בטבק וששדות של טבק במצריים מושקים (אולי) גם במי ביוב, לא ממש מרגשת את בני הנוער גם אם היא גורמת תחושת גועל לנו ולהם. הרי בסופו של דבר אף אחד לא מת מצואת גמל. יחד עם זאת, בכך שמדגישים את הצואה והביוב שוכחים את הסכנה האמיתית: טבק, שאחראי למותם של כ-10,000 בני אדם בשנה בישראל. הטענות כאילו נרגילה יותר מסוכנת מסיגריה וש"שחטה" (שאיפה) מנרגילה שווה "X" סיגריות (החל מ 3 ועד 40), הן טענות הורסות ולא בונות. למה לתת לבני הנוער מדרג מה יותר או פחות מסוכן בין שני הרגלים שכל אחד מהם מסוכן בפני עצמו: "זו נבלה וזו טרפה". ומה זה שחטה מנרגילה, איזו שחטה, קטנה או גדולה? הילדים אומרים: "שחטה רגילה". מסתבר שיש מדרג אפילו לגודל של שחטה.

מים בששון

 

לפעמים נדמה שאם בני הנוער היו משקיעים בשיעורי כימיה וביולוגיה את האנרגיה שהם משקיעים בעישון נרגילה ובעיקר בפיתוח פתרונות יצירתיים לשעמום שנוצר סביבה, מבחני המיצב היו נראים אחרת לגמרי. הוויכוח סביב תפקוד המים בנרגילה, שנראה כאילו לקוח מדיון סוער באוניברסיטת אוקספורד, מוכיח כמה אנרגיה משקיעים בני הנוער בהקשר לטענה שנשמעת הן מהורים ומורים והן מהילדים שהמים בנרגילה מסננים רעלים ולכן משמשים כ"פילטר". אז ככה, התפקיד של המים בנרגילה הוא להרטיב את העשן, על מנת שיהיה לח ולא ישרוף כאשר הוא עובר בגרון. אגב כך, העשן שנכנס לריאות נכנס רטוב ממים ויכול לגרום להצטברות של נוזלים בריאות (בהמשך אף לבצקות). כיום, בני הנוער שכללו את התהליך ובמקום מים בנרגילה יש כאלו שיצקו אל הכד וודקה, או כל משקה אלכוהולי זמין ובכך שידרגו את הנרגילה. גם משקאות תוססים יעשו עשן סמיך יותר ועדיף משקאות רוויים בצבעי מאכל (תותית למשל), למען יצא עשן צבעוני. חלב (עדיף 1%) יוסיף עניין ואולי יסחרר חלק מהנוכחים, ואפילו שתן יכול למצוא את דרכו אל תוככי הנרגילה, כ"מעשה קונדס חביב". מדענים קטנים כבר אמרנו?

לסיכום ניתן לומר שבנושא ה"נרגילה", עדיף לנו המבוגרים ללמוד את החומר טוב טוב לפני שאנחנו יוצאים בהצהרות חינוכיות אל מול המתבגרים, אחרת יש סיכוי שנהפוך במהרה לליצן החצר, כאשר אנחנו נשווק רעיונות הזויים בהם צואת גמלים הופך לזהב, ומים מסננים רעלים. על מנת להכיר את הנושא לעומק די אם נקרא אפילו רק את התקציר בדוקטורט של דר' קורן, או את המידע שמופיע באתר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול או כל גוף סמכותי אחר אשר חקר בדק ומצא. אבל, גם שם, כמו גם בדברים שלעיל, אני מציע תמיד לקרוא לסנן ולבקר, על מנת שהפלט יהיה האמיתי והמדויק ביותר. כך נצליח (יש לקוות) להעביר לבני הנוער את המסרים החשובים באמת ולצייד אותם במידע מדויק ואמין על מנת שהבחירות שלהם בנושא נרגילה ינבעו בסופו של דבר ממקום של ידע ושיקול דעת ולא רק פוזה, לחץ חברתי והרבה הרבה סקרנות.

אורי גדס-אילני, מרצה ומנחה קבוצות בנושא התנהגויות סיכון וגיל ההתבגרות

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

 http://yesodot3.co.il

גורמים העלולים להפנות צעירים אל המשקה האלכוהולי ואל שתייה מופרזת

1. תהליך של שינוי ערכי

 

החל משנות ה-70, התרחש בקרב החברה תהליך של העדפת ערכים אישיים (הנאה, הצלחה) על פני ערכים חברתיים. נטען, שהמושג "לחיות טוב" הפך בשנים האחרונות לגורם בעל חשיבות בקרב בני הנוער כמו בקרב המבוגרים, כי הנוער מושפע מאותם שינויי ערכים ושינויים נורמטיביים החלים בקרב האוכלוסייה הבוגרת. המשקה האלכוהולי הפך גם בקרב בני הנוער אחד האמצעים הקלים להשגת הנאה, סיפוק מיידי, הרגשה טובה, תענוג אישי, בילוי ושעשוע.

2. הורים (מבוגרים)

 

צעירים מחקים את ההורים ואת המבוגרים האחרים. ההורים משמשים דגם להתנהגות בוגרת, ועמדותיהם לגבי שתיית משקאות אלכוהוליים והתנהגותם משפיעות על הצעיר. במחקרים רבים נמצא קשר חיובי בין דפוסי שתייה של הורים לדפוסי שתייה של מתבגרים. צעירים, בכמיהתם להיראות מבוגרים מאמצים לעצמם התנסויות ב"התנהגויות מבוגרות", שהם חוזים בקרבתם, כגון – איפור, נהיגה, עישון ושתיית משקאות אלכוהוליים. השתייה יכולה לשמש להם סמל להשגת מעמד של מבוגרים ולהוכחת בגרות ועצמאות.

3. קבוצות החברים

 

השפעת קבוצת החברים על השתייה היא חשובה בדומה להשפעת הבית. ההשפעה יכולה להיות כמו זו של השפעת ההורים והמבוגרים אך מאידך יכולה לחזק נגד דפוסי השתייה במשפחה. אהדה (פופולאריות) היא מטרה חשובה בקרב צעירים. הצעיר יכול לשתות, כדי להיות מקובל בחברה או כדי להשתייך לקבוצה בה, בין השאר, מעודדים שתיית משקאות אלכוהוליים. זאת מאחר, שסירוב לשתות עלול לטעת בו הרגשה שהוא בלתי-אהוד, או שלא יתקבל לקבוצה המפעילה את הלחץ הקבוצתי לשימוש במשקה האלכוהולי וינודה. כלומר, הטענה היא, שלחץ הקבוצה יכול להיות גורם חשוב להתחלת שתייה. בתחילה יכול הנער לפעול מתוך התרצות, כדי להשביע את רצון הקבוצה, שבכוחה לספק לו תגמולים או למנוע אותם ממנו. אולם השתייה בקבוצה בשל מניע תועלתי, עלולה להפוך להרגל. כלומר, בסופו של דבר, הנער עלול לאמץ דפוס שתייה כלשהו, שלא יפוג גם שלא במסגרת הקבוצה.

4. כלי תקשורת

 

רבים מסרטי הקולנוע והטלוויזיה הזרים, המוקרנים בארץ, מציגים את שתיית המשקאות האלכוהוליים כמעשה כמעט טבעי של הגיבורים, כדבר שבאופנה, כסמל לגבריות ועוד. יש הסבורים, שהשפעת התרבות המערבית, בה נפוצה שתיית המשקאות האלכוהוליים, מועברת אל הנוער בארץ באמצעות סרטים אלה והוא מחקה את אורח החיים של החברה המערבית. צעירים מחקים את אליליהם, המופיעים בכלי התקשורת. צעיר יכול לפעול מתוך הזדהות – מתן כבוד לאליל והערצתו, ולשתות כל עוד הוא מרגיש רצון להידמות לו. אולם, הצעיר עלול להמשיך בשתייה גם בחלוף ההערצה, ושתייה עלולה להיות הרגל.

5. טיולים בחו"ל

 

עם עליית רמת החיים בארץ, נפוצו טיולי הצעירים לחו"ל. בארצות רבות הם מתוודעים למנהג שתיית משקאות אלכוהוליים. גם תיירים, המבקרים בארץ, ממשיכים לשתות כמו בארצות מוצאם, והם מקור לחיקוי.

6. פרסומות

 

יש הגורסים, שפרסומת למשקאות אלכוהוליים מעוררת צעירים לשתות ומגדילה את הצריכה של המשקאות בקרב בני-נוער. זאת בשעה, שרבים מהם חסרי מידע ביחס לתוצאות אפשריות של שתייה ושתייה מופרזת, וחסרי-דאגה לגבי העתיד ובייחוד לגבי העתיד הרחוק הטומן בחובו תוצאות חמורות עקב השתייה המופרזת הממושכת. יש המצביעים, שהפרסומת מעודדת שתייה הן על ידי הצגת המשקאות האלכוהוליים כמשקאות יוקרה אופנתיים לבילוי חברתי וכמשקאות לצעירים, הן ע"י הדגשת תכונות הקורצות לצעירים (כמו אהדת חברים, גבריות, מעמד חברתי גבוה, הרפתקנות), הן ע"י הצגת משקאות אלכוהוליים חדשים שאין להם עבר של דפוסי שתייה מסורתיים, והן באמצעות פנייה לשני המינים.

7. נטילת סמים

 

שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים יכולה לבוא בעקבות שימוש לרעה בחומרים אחרים. כמו כן, ישנם הורים המעודדים את שתיית המשקאות האלכוהוליים בקרב ילדיהם, בתקווה שיימנעו משימוש לרעה בחומרים אחרים. אולם, שימוש לרעה בחומרים שונים נושא בדרך כלל אופי של "סיפוח" ולא של "התמרה".

8. עבריינות

 

יש הסבורים ששתייה בצורה בלתי מקובלת יכולה להיות התנהגות סוטה, שבאה בעקבות התנהגויות סוטות שונות ובצמוד להן. עם זאת, שתייה מופרזת עלולה להוביל להתנהגויות סוטות אחרות.

9. נורמות שתייה מעורפלות

 

צעיר עלול לפנות אל השתייה ובייחוד אל השתייה המופרזת, כאשר הוא חש אי וודאות לגבי נורמות שתייה. למשל, כאשר להוריו ישנן התייחסויות שונות לגבי נוהגי שתייה, האב גורס ששתייה מופרזת היא מעלה והאם גורסת שזו מגרעת.

10. "קבלה חברתית" של המשקה

 

כאשר משקה אלכוהולי זול, זמין ונוח להשגה, "נפח הצריכה" בחברה גבוה וכן שיעור האוכלוסייה השותה. אלה מעודדים את הצעיר להשתמש בו בהזדמנויות רבות. בחברות אלה, הגבלת גיל השתייה כמעט ולא קיימת.

11. בעיות במשפחה

 

יחסים בלתי תקינים של הורים וילדיהם, בבית בלתי יציב, יחסים מעורערים במשפחה וגם בעיות קיום יכולים להוביל צעיר אל השתייה ואל השתייה המופרזת. הצעיר יכול לפנות דווקא אל המשקה האלכוהולי בגלל תכונותיו ובשל השפעותיו המדכאות על הגוף. הוא יכול לשמש לו אמצעי הגורם הנאה, אמצעי להקלת דאגות, להפגת מתחים ולהטבעת היגון הנובעים מן המצב השורר במשפחתו. באמצעות המשקה הוא יכול הן לנקום במשפחתו (לגרום למשפחה בושה כשהוא שיכור) והן להשתמש, בו לפעולה אנטי חברתית ולנקמה בחברה.

12. סיבות גופניות

 

צעיר יכול לפנות אל המשקה האלכוהולי כדי להרפות שרירים, להקל על כאבים, ולהשרות שינה.

13. סיבות נפשיות

 

צעיר יכול להתחיל לשתות או לשתות בצורה מופרזת כדי לספק, באמצעות פעולתו המדכאת של המשקה האלכוהולי על המוח, את שאיפתו לשעשוע, להרגשה טובה, לחידוד החושים, ליציאה משגרה ומאפרוריות, לנטילת סיכונים, להפגת פחדים וחששות, לפתרון מבוכה רגשית, ליכולת לשאת רגשות ייאוש ואכזבה, לסיפוק הסקרנות לגבי הטעמים וההשפעות של המשקאות האלכוהוליים, להסרת מעצורים ופעולות גומלין חברתיות (למשל, להתגבר על חוסר ביטחון עצמי, על ביישנות, על חוסר יכולת ליצור קשרי קרבה או על הערכה עצמית נמוכה), ולמרידה כנגד החברה. הוא יכול לפנות אל המשקה גם כדי להשתחרר מהמועקה האופפת אותו הנובעת ממציאות אישית עגומה ובלתי נעימה כמו כישלון בלימודים, חוסר הצלחה בהגשמת שאיפות, חוסר הזדהות עם קבוצה כלשהי, בדידות, זרות, דחייה חברתית, שעמום וחוסר מעש.

עלה לאתר "לב אבות" ברשות המחבר. 

שעמום קטלני

זה צפוי להיות אחד הטרנדים החזקים בחופש הגדול: מסיבת תרופות. בני נוער, בגילאי 15 או 16, מרוקנים את ארון התרופות הביתי או קונים אותן ללא מרשם, נפגשים עם בני גילם, טורפים יחד כמות עצומה של גלולות ומורידים אותן, ברוב המקרים, באמצעות אלכוהול ומשקאות אנרגיה. בבת אחת מותקף הגוף באסיול (ואליום), בקסנקס או בריטלין מעורבים בוודקה ורד־בול. בקוקטיל כזה ההתמסטלות מובטחת, וכך גם תופעות לוואי, למשל רעידות, עוויתות ופרכוסים, ערפול ועילפון.

ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול מתריעים שבראש רשימת התרופות המשמשות את בני הנוער כסמים לכל דבר מככבים סירופים טריוויאליים נגד הצטננות ודלקות אוזניים העונים לשמות סינופד ותרופד. 8,000 בני נוער ישראלים כבר העידו שהשתמשו בהם ללא מרשם רופא במטרה להתמסטל. ברשות מתעקשים ששמות התרופות יפורסמו. בני הנוער, לטענתם, אינם זקוקים לעיתון כדי להתעדכן ברשימת התרופות הללו. המידע הזה ידוע להם כבר מזמן וזמין לכל באינטרנט. ההורים, הם אומרים, חייבים להיות מודעים לכך שהתרופות האלה, המצויות בארון הביתי, עשויות בתהליך פשוט להפוך לסם דמוי קוקאין, שכמה הסנפות ממנו מעניקות תחושות ריחוף ואופוריה. ההתמסטלות מובטחת וכך גם ההתמכרות, הנזקים הפיזיים והנפשיים וסכנת המוות. היום, מדגישים ברשות, כבר לא צריך לשבור את הראש כשתוהים איך משיגים סמים. "לפני ארבע שנים התקבל מידע מארה"ב על מסיבות התרופות", מספר יאיר גלר, מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, "אנחנו יודעים שכל תופעה שקשורה בסמים ובאלכוהול בארה"ב מגיעה ארצה באיחור של כמה שנים, אבל בממדים גדולים. לפני שנתיים התחלנו לקבל דיווחים מרוקחים בארץ שהעידו על צריכה מוגברת של תרופות בקרב בני נוער. נוסף על התרופות הזמינות בארון התרופות בבית, הם משיגים מרשמים בכוחות עצמם או רוכשים תרופות ללא מרשם. אין פשוט מזה. "בהתחלה, כשהתברר לנו שהתופעה הזו חדרה לישראל, החלטנו לא לדון בה באופן פומבי כדי לא לנדב רעיונות מסוכנים לבני הנוער. עכשיו מסיבות התרופות צברו תאוצה בישראל, ואין ברירה אלא לצאת בקריאה ברורה להורים: תנעלו את ארון התרופות שלכם, תעקבו באופן יומיומי אחר כמות התרופות בבית, ותפקחו על הילדים שלכם, במיוחד בחופש הגדול".

במחקרים אפידמיולוגיים שערכה הרשות נמצא כי קרוב ל־40 אלף בני נוער בארץ כבר הודו שצרכו תרופות שלא לצורך וללא מרשם רופא. התופעה כבר גבתה את חייהם של כמה בני נוער בארה"ב. "בישראל תועדו עשרות מקרים של צעירים שעקב שימוש שלא לצורך בתרופות נזקקו לאשפוזים ממושכים בבתי חולים ובכפרי גמילה שונים", מציין גלר.

מסקר שערכה הרשות למלחמה בסמים במיוחד עבור "ישראל שישבת", עולה כי 70 אחוזים מבני הנוער בארץ, בגילאי 12 עד 18, יחפשו בחופש הגדול ריגושים חדשים, ומסיבות התרופות עשויות להיות אחד מהריגושים הללו. קייטנות כבר לא מעניינות אותם, הם לא ילדים. שעות הפעילות שלהם נמתחות מעשר בלילה עד ארבע או חמש לפנות בוקר, כשההורים שלהם ישנים. הם מתעוררים בצהריים, יושבים שעתיים מול הפייסבוק, שעתיים מול הטלוויזיה, עוד שעתיים מול הפייסבוק וחוזרים לישון. משעמם להם. 72 יום של חופש גדול משעמם להם. מהסקר עולה כי 45 אחוזים, כמעט מחצית, מבני הנוער בישראל מודים כי הם צורכים אלכוהול כדבר שבשגרה. 27 אחוזים מבני הנוער בארץ הודו שישתו בחופש הגדול יותר אלכוהול מבדרך כלל. 18 אחוזים הצהירו שימשיכו לשתות אלכוהול כרגיל. עוד עולה מהסקר כי כמעט רבע (24.7 אחוזים) מהילדים בגילי 14-12 שותים משקאות אלכוהוליים. אחוז השותים עולה בהתמדה עם הגיל, כך ש־40.8 אחוזים מבני 15 עד 16 ו־67.6 אחוזים מבני 17 עד 18 מודים כי הם צורכים אלכוהול.

בנוסף, ואולי כתוצאה מצריכת האלכוהול הגבוהה, בני נוער בארץ מעורבים בהרבה יותר מקרי אלימות במהלך הקיץ, בעיקר בהשחתת רכוש. אגף החקירות במשטרת ישראל מגדיר את ההתגודדות של בני נוער בחניונים, בגנים ציבוריים וסמוך למוקדי הבילוי בשעות הלילה כאחד המטרדים הקשים ביותר. "ערכתי סיורים ליליים בשנה שעברה כדי ללמוד את השטח, ופשוט נבהלתי", אומרת שולה כהן, ממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל והממונה על תחום הנוער, "בני הנוער נאספים בגינות ציבוריות, מרעישים נורא, משתכרים ומשתוללים. זו תופעה כלל ארצית בחופש הגדול. הם שוברים בקבוקים, צורחים, פורקים עול, מוציאים אגרסיות זה על זה ועל חפצים. את רואה ילדים בני 13 מעולפים מרוב אלכוהול". 

 

המדינה אשמה

 

כל הארגונים תמימי דעים בנוגע לדבר אחד: הצורך הקריטי בפיקוח ההורים, בהשגחה ובתשומת לב, שיכולים למנוע או לצמצם את מרבית הסכנות שנשקפות לילדיהם במהלך החופש הגדול. אלא שאל מול 72 ימי החופשה של בני הנוער, ניצב מספר ימי החופשה המועט של ההורים העובדים שנע בין 10 ל־26 ימי חופשה בשנה. "זה נושא מאוד כאוב וגם מאוד לא הגיוני", אומרת פרופ' סילביה ביז'אווי, ראש התוכנית לתואר שני בלימודי משפחה, המסלול האקדמי – המכללה למנהל, "אנחנו טוענים שאנחנו חברה שמשקיעה בילדים, ואני לחלוטין לא מסכימה עם זה. זה מיתוס, וההורים קורסים מקושי התמרון".

על האפשרות לקצר את החופש הגדול היא אומרת כי מדובר בפתרון הזוי: "זה יעלה הון של כסף ועדיין לא יהיה פתרון לשאר השבועות של החופש. במקום זה, שישקיעו את הכסף במסגרות חינוך אלטרנטיביות בחופשה, בהקמת מקומות בטוחים ומעניינים לילדים בכל גיל. ברוב המשפחות בישראל שני ההורים עובדים, אבל למדינה אין שום אחריות עלינו ועל הילדים שלנו. אפילו מקומות העבודה לא הפנימו שכדאי להם לנסות להשקיע במציאת פתרונות עבור ילדי העובדים".


קטעים מתוך כתבה מאת: נעמה לנסקי, סיגל ארביטמן, שהתפרסמה ב"ישראל היום", יום שישי, 25 ביוני 2010.

קדם התמכרות בגיל ההתבגרות – מה לעשות?

תקופת ההתבגרות היא תקופה של תקוות וציפיות בלתי מוגבלות, אך גם של מצוקות ומשברים. הדברים שלובים זה בזה. לדוגמא, המסגרת הלימודית בה מצוי המתבגר משחקת תפקיד מרכזי בתודעתו. האתגרים שהיא מציבה בפניו, הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי, מאפשרים לו לפתח את אישיותו ואת הכלים אשר ישמשו אותו לאורך חייו. עם זאת, קורה כי מתבגר מתקשה להתמודד עם האתגרים הלימודיים והחברתיים. ייתכן ובשל קשיי למידה, מאמציו הכנים של הילד אינם נושאים את הפרי המבוקש. ייתכן ובעיות קשב וריכוז מקשות על ניסיונותיו להתרכז בבית הספר או להכין שיעורי בית. תופעות אלו חמורות במיוחד כאשר מדובר במתבגר בעל רמה אינטלקטואלית גבוהה אשר אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי ביטוי. ייתכן והוא מתקשה להתחבר חברתית והוא מוצא את עצמו קרבן של נידוי או חרם. לאור מרכזיותו של בית הספר בחייו של ילד, מה שהוא חווה ככישלון לימודי או חברתי עשוי לפגוע קשות בדימויו העצמי ולהוות מקור לכאב נפשי של ממש.

כדי להקל על הסבל הוא יחפש כל דרך לברוח מהכאב. במקרים מסוימים הוא יבחר בדרך בריאה. למשל, הגברת מעורבותו בתנועת נוער או בפעילות בתחום הספורט, האומנות או המוסיקה. הצלחה בפעילות מעין זו עשויה להחזיר לו את הערך העצמי האבוד. הוא יכול להתחבר לדמות חיובית כמו מורה או רב. אולם במקרים אחרים הוא עשוי לבחור בדרך לא בריאה לברוח מהכאב. הוא עשוי לשבת שעות רבות מול המחשב. הוא עשוי לאכול בכפייתיות, או להימנע מאכילה. הוא עשוי להתחבר למערך חברתי בלתי ראוי. הוא עשוי להישאר מחוץ לבית עד לשעות המוקדמות של הבוקר. הוא עשוי להתנסות בשתיית אלכוהול או בעישון סמים קלים.

מתבגרים מתמודדים גם עם התפתחות מינית. מתבגר במצוקה נפשית עלול לגלות שהתעסקות במין מפחיתה את כאבו. גילוי זה מוביל אותו לאתרי פורנוגרפיה ולפורומים ולצ'אטים בעלי אופי מיני. מתבגרים ומתבגרות כאחד עשויים לעסוק באוננות אובססיבית ולהגיע לקשר מיני עם בני זוג מאותו מין או מהמין השני. מתבגרות במצוקה, עשויות למצוא מפלט בקשר רומנטי או מיני עם אדם המבוגר מהן בשנים רבות.

כאשר הורים מזהים תופעות שליליות כאלו אצל ילדיהם (ובמאמר מוסגר אוסיף כי פעמים רבות הורים מודעים רק לקצה הקרחון של ההתנהגות המזיקה של ילדיהם) הם עשויים להגיב בדרכים שונות. לפעמים הם מתעלמים מתוך תקוות שווא שמדובר בתופעה חולפת. לפעמים הם מדברים ישירות עם הילד כדי לשכנעו לחזור בו מהתנהגותו הרעה. לפעמים הם מנסים להילחם בתופעה באמצעות עונשים או הגבלת פעילותו של הילד.

ניסיוני מלמד כי תגובות מעין אלו לא יפתרו את הבעיה. יש לזכור כי ההתנהגות הבעייתית היא סימפטום לבעיות עמוקות יותר. היא פתרון מוטעה לסבל ולכאב שהילד חווה. כדי לעזור לילד יש לגלות מהו מקור המצוקה שלו.

על אף רצונם העז של ההורים לעזור לילדיהם, גילוי המצוקה הנפשית העומדת בבסיס ההתנהגות המזיקה בדרך כלל אינו דבר שהם מסוגלים לעשותו לבד ללא עזרה של איש מקצוע המיומן באבחון מצוקות כאלה. יש לכך מספר סיבות. מטבע הדברים מעורבותם היומיומית בחייו של הילד מקשה עליהם לראות את הדברים בעיניים אובייקטיביות. המתבגר בדרך כלל אינו נוטה לשתף את הוריו בכל פרטי התנהגותו העכשווית או בתחושותיו מן העבר. אך דומני כי המכשול העיקרי העומד מפני ההורה המבקש באופן נואש לעזור לילד שלו, הוא שאין לו המיומנות הנחוצה לכך. אבחון הבעיה והכוונה נכונה לאופן הטיפול בה הוא מקצוע בפני עצמו.

כאשר מדובר במתבגר, אבחון מעמיק חייב לכלול שיחות פרטניות עם הילד ועם כל אחד מההורים. בדרך זו המאבחן מקבל תמונה כוללת ומסוגל להמליץ על דרכי הפעולה הראויים. אם ההמלצה היא שילד זקוק לטיפול כדי להתמודד עם המצוקות הנפשיות המעיקות עליו, היא תכלול גם את דרך הטיפול (קוגניטיבית פסיכו-דינאמית, קוגניטיבית-התנהגותית, אקלקטית וכיו"ב). במצבים מסוימים המאבחן יגיע למסקנה שהילד אינו זקוק לטיפול, אלא שההורים מסוגלים להתמודד עם הבעיה אחרי שיקבלו הדרכה והכוונה. במקרים אחרים יומלץ על שילוב בין השניים.

לסיכום, התנהגות של מתבגר הנתפסת בעיני הוריו כלא בריאה היא תמרור אזהרה. בחלק ניכר מהמקרים הנסתר רב על הגלוי הן במישור האופקי והן במישור האנכי. במישור האופקי, רבים הסיכויים כי ההורים אינם מודעים להיקף ההתנהגות המזיקה או לפרטי פרטיה. במישור האנכי, רבים הסיכויים כי הם אינם מודעים למצוקות ולחוויות מהן הילד מנסה לברוח. איש מקצוע המיומן באבחון הפרעות התנהגותיות למיניהן יכול לחשוף את הבעיות המסתתרות מתחת לפני השטח ולהמליץ על דרכי פעולה יעילות טרם ייגרם נזק בלתי הפיך.

שרון אלקינס, מנהלת "מרכז קשרים" לאבחון וטיפול בהתמכרויות (לצוות ניסיון ורגישות לטיפול באוכלוסיה בעלת רקע דתי). תמר: 052-8108201 www.ksharim-center.org