תגית: עזרה בבית

פסלים ממצרים העתיקה מסביב לשולחן ליל הסדר - המדריך לליל הסדר מוצלח

המדריך המזורז לסדר פגז

כמה טיפים שיעשו לכם סדר בפסח הזה וישדרגו אותו לאירוע שלא תשכחו הרבה זמן

 

פסלים ממצרים העתיקה מסביב לשולחן ליל הסדר - המדריך לליל הסדר מוצלח

אם נקבע שמדובר בלילה החשוב ביותר בשנה זו לא תהיה הגזמה. יותר מליל-שבועות ואפילו יותר מיום כיפור. לא מדובר בעוד חג או מפגש חברתי מורחב. זהו אירוע בסדר גודל אחר לגמרי. הפעם מוקד ההתרחשות אינו בית-הכנסת אלא הבית הפרטי והשולחן המשפחתי שלנו. העברת לפיד המסורת לדור הבא היא הלב של הלילה הזה, ויש בו הזדמנות נדירה לחוויה רוחנית, חינוכית ומשפחתית מעצימה, שתשאיר רושם לכל השנה.

מצד שני, אם לא נערכים ללילה הזה כראוי, עלולים בקלות לפספס את ההזדמנות ולהחמיץ את המתנה המיוחדת שקיבלנו. ארבעה מכשולים עיקריים עומדים בדרכנו: א. טווח רחב של גילאים סובב את השולחן, עם רמה ותחומי עניין שונים. ב. נוסח ההגדה לפעמים מַלְאֶה ולא מובן. ג. הרעב. הצבא צועד על קיבתו, וגם משפחה שלא אכלה כבר כמה שעות, עלולה להרהר על עוף וקיינדלך במקום להתרכז בתוכן האמיתי. ד. העייפות. שבועות על ניקיונות וקרצופים נותנים את אותותיהם, ורבים מחכים למפגש עם הכרית יותר מאשר לאליהו הנביא.

 

מי שטרח בערב פסח

 

הכנה נכונה היא מפתח חשוב להצלחה. כדאי לתכנן מראש את הזמן כך שנסיים את ההכנות יומיים לפני החג, ולא רבע שעה אחרי הדלקת נרות, כמקובל… את הזמן שנותר להקדיש למנוחה, טיול ("ברכת האילנות" כבר אמרתם?) והכנה רוחנית לחג. בתום הישיבה המשפחתית על חלוקת התפקידים המסורתית – מי מנקה איזה חדר, הקדישו רבע שעה להטלת משימות מסוג שונה. כל אחד צריך להכין לליל הסדר קטע משלו – הצגה, חידה, סיפור, משחק, פירוש יפה על ההגדה. העיקרון המנחה: הלילה הזה שייך לכ-ו-ל-ם! לא כצופים מן הצד אלא כמשתתפים פעילים. לא כדאי לפגוש את ההגדה פעם ראשונה סביב שולחן החג, אחרי שנה שלא התראינו. באים אליכם אורחים? נפלא. הכינו אותם מראש לקראת מה הם באים ושלבו אותם כשותפים מלאים להתרחשות ולא רק כצופים מן הצד. אתם מוזמנים לפנק את עצמכם ואת הילדים בהגדות חדשות לחג, מן השפע העצום שאנו מתברכים בו כל שנה. בין הניקיונות וגם אחריהם קבעו חברותות – אח גדול לומד עם צעיר ממנו ומתכוננים יחד לחג. לא לשכוח לנקות לפסח את ארגז התחפושות. יהיה לו שימוש חשוב בערב הזה.

 

אווירה וציפייה

 

חשוב ליצור בבית אווירה חיובית מכינה. זה יתבטא בשירים סביב שולחן המשפחה בשבתות שלפני, בסיפור לילדים לפני השנה, במוזיקה ששמים ברקע תוך כדי הניקיונות, ואפילו בהכנת לוח 'ספירת הגומר' בציפייה ללילה הגדול. ילדים קולטים ומפנימים היטב האם פסח בבית שלהם מְלוּוֶה בצלילי לחץ, כעס ועייפות או מתנגן בהתרגשות, שמחה וציפייה. דאגו לסידור ישיבה אופטימאלי, בו כולם רואים זה את זה ומרגישים קשורים. צרפו את השולחן הנוסף מהבוידעם כדי שנרגיש כמו בני מלכים ולא כמו סרדינים. מומלץ שעורך הסדר ישב במרכז השולחן, כשהוא נגיש לכולם, ולא בראשו של שולחן ארוך כשהוא מרוחק מן הקצה השני. הכינו לידו שקית עם פרסים קטנים/אגוזים/עדשים משוקולד כדי לצ'פר כל מי שאמר פירוש יפה או שאלה טובה. עריכת שולחן מושקעת ומיוחדת, כולל תפאורה ושלטים מסביב, מוסיפים מאוד. בכל אלו חשוב לשתף את הילדים, תוך שימת לב שכל אחד מארבעת הבנים מקבל את המקום שלו, ותורם את חלקו להתרחשות המשפחתית.

 

לא ינום ולא ישן

 

היעד: להישאר ערים וערניים עד סוף הסדר. האמצעי: ערב פסח, אחת בצהריים, כל המשפחה הולכת ל-י-ש-ו-ן! להשתיק טלפונים, לכבות סלולארי, ולהתמסר עם כל הלב לאגירת כוח ומרץ ללילה הגדול. מי שיצליח לסיים את הבישולים בערב שלפני  – אשריו (טיפ קטן לעקרות הבית החרוצות: חבל להשקיע אנרגיות וזמן בבישול קדחתני של חמש מנות עיקריות שיפארו את שולחן החג. עד שמגיעים ל'שולחן עורך' מספיקים להתמלא בכל-כך הרבה מצות, יין, כרפס וחסה שאין עוד הרבה מקום לדברים אחרים). לא כדאי להגיע לערב מורעבים. אכלו בצהריים קצת פירות, ירקות, עוף וכדו'. יש עניין לאכול מצה לתיאבון אך לא כדאי שקרקורי הקיבה יכתיבו את הקצב של הערב. הודיעו לכולם שייקח זמן עד שנגיע לאוכל. שלא יהיו לחוצים. לא התכנסנו כאן הלילה ל'ערב אכילה'.

 

הרגע הגדול הגיע

 

התאמצו להתחיל את הסדר כמה שיותר מהר. גם כך התפילה ארוכה מהרגיל ויש גם הלל. לא כדאי להתעכב בפטפוטים בבית הכנסת ולא להימרח בבית. יש משפחות שמעדיפות לבחור נושא אחד שיהיה הציר הסובב לתכני הערב (לדוגמא: עם ישראל שהלילה הזה הוא יום ההולדת שלו, אמונה והשגחה פרטית, הודאה והכרת הטוב, ניסים), ויש שמעדיפים להשאיר זאת פתוח. כדאי לגוון בדברים שנשלב בערב: רעיונות (קצרים!) רלוונטיים, סיפורים, חידות, הצגות, שירים (כמה שיותר), ולשים לב שכל אחד מן הילדים מקבל את המקום שלו, לשמוע ולהשמיע. הכלל המנחה של כל הערב הזה: חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כל מה שמשרת את המטרה הזו, ועוזר לקרב אותה אל הלב שלנו – יתקבל בברכה.

 

מי שמעונין ברעיונות נוספים למשחקים, דיונים והפעלות – 

 

שאלות לדיון ושיח משפחתי על שולחן הסדר

 

יין מצה והגדה

חשוב להתאים את התכנים אל הנוכחים ולהתאמץ לשתף גם את הילד השקט ושאינו יודע לשאול שמאזין מן הצד בדממה.

דוגמאות:

 

– ליל הסדר –  איזה חלק בליל הסדר/בהגדה אתם הכי אוהבים? למה?

איזה חלק מההגדה אם לא היינו קוראים אותו, זו לא היתה בשבילך הגדה?

 

– "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין" – מה ה'מִצְרַיִם' שלך? – כל אחד יאמר דבר אחד אליו הוא קצת משועבד והיה רוצה להשתחרר ממנו בשנה הקרובה (למשל: פייסבוק, סלולארי, העבודה, כסיסת ציפורניים, תשומת לב יתירה לְמַה שהסביבה חושבת עלי וכדו'). האם אתה מוכן שהמשפחה תתרום לך תשומת לב לשעבוד שלך? האם תהיה מוכן לקבל אותם כשליחים להיגאל? מאיזה שעבוד השתחררת השנה? יש לך איזה טיפ איך 'יוצאים ממצרים'?

 

– "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" – במה אתם מרגישים שונים הלילה מאיך שהייתם בערב הזה לפני שנה?
האם אתם אוהבים שינויים או מעדיפים דווקא את המוכר והישן? למה קשה להשתנות? מה יכול לעזור לנו לעשות את זה? כל אחד יאמר מה הוא מאחל לעצמו לשנה הבאה, ומה לכל המשפחה.

 

– "עבדים היינו לפרעה במצרים" – למה עם ישראל היה צריך להיוולד כְּעַם מתוך סבל נורא של שעבוד ארוך במצרים? מדוע חשוב כל-כך לזכור את מה שהיה שם? נסו להיזכר בחוויה לא נעימה או משבר שעבר עליכם באופן אישי, האם אתם יכולים למצוא דברים חיוביים שהפקתם ממנו? נסו לענות על אותה שאלה גם ביחס לעם ישראל ככלל.

 

– "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרור" –

מה מסמלים בעיניך שלושת הדברים הללו? במה הם באים לידי ביטוי בחיים הרגילים שלנו?

פסח – האם חווית שפסחו עלייך? ( באופן חיובי). איפה הרגשת שדוחפים אותך להיגאל?

מצה – מה לא החמצת השנה? מה מתוכי הצלחתי לְמַצוֹת השנה? האם הצלחתי להביא לעולם ממהותי הפנימית?

מרור – מה מהשנה "מריר" לי? האם ניתן להפוך מר למתוק? כשמצה ומרור מונחים לפנייך, על מה אתה חושב?

 

– ומה איתך? – מה היית עושה לו היית במקומם של המיילדות או במקומו של עמרם במצרים? האם היית מוכן לקפוץ לים כפי שעשה נחשון? בְּמַה היום אתה מוכן 'לקפוץ למים' ראשון? איך אתם מבינים את אותם ארבע חמישיות מעם ישראל שמתו במכת חושך כי לא רצו לצאת ממצרים? מה פשר העקשנות של פרעה לסרב לשלח את ישראל למרות כל המכות הניחתות עליו? האם אתם מכירים תופעות מהסוג הזה מהחיים היום?

 

– "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה" – עם איזה בן את/ה הכי מזדהה? עִבְרוּ יחד על רשימת הבנים וחפשו נקודות טובות שאפשר לקחת לחיינו מכל אחד מהבנים. אם יש לכם הגדה עם ציורים – מה דעתכם על האופן בו ציירו את ארבעת הבנים? האם אתם מסכימים לדמות הסטריאוטיפית ש'הלבישו' על כל אחד מהם? האם יש עוד טיפוסים של בנים נוסף על הארבעה שהייתם מוסיפים? אם היית בן מההגדה – איזו שאלה היית אתה שואל על סיפור יציאת מצרים? ומשימה קטנה לאבא ואמא- כל הורה יאמר על כל אחד מבניו ובנותיו במה הוא רואה בו 'בן חכם'.

 

– "והיא שעמדה לאבותינו" – אם סבא וסבתא אתכם סביב השולחן בקשו מהם לספר את הסיפור האישי שלהם, הכי מפחיד, הכי מסוכן, שהכי ראו בו את יד ה', איך ניצלו מקרב/הפגזה/מלחמה/איך עלו לארץ.

מאבא ואמא בַּקְשוּ שיספרו על ליל הסדר אחד שלא ישכחו כל חייהם.

 

– "צא ולמד" – מה הלימוד הכי משמעותי שלמדתי השנה?

 

– "ולבן   הארמי ביקש לעקור את הכול" – מה עלול בימינו, בתוכנו, לעקור את הכול?

 

– "מלמד שהיו ישראל מצוינים שם" – כל אחד בוחר מישהו מן המסובים ואומר לכולם במה אותו אחד מצוין, בְּמַה ייחודו ואיכותו.

 

– "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" – בעז"ה נזכה גם אנחנו לגאולה שלימה בקרוב. איזו זכות יש לעם ישראל בדורנו שבגללה ה' יגאלנו במהרה? כל אחד מהמסובים ינסה לומר לפחות דבר אחד.

 

– אפיקומן – איזה מתנה היית רוצה לבקש מההורים תמורת האפיקומן? ואיזו מאבינו שבשמים? מה היית רוצה לבקש מעצמך? חשוֹב איזה 'אפיקומן' אתה רוצה למצוא השנה?

לא אוכלים דבר אחרי האפיקומן כדי שטעמו יישאר. עם איזה 'טעם' אתה יוצא מליל הסדר?

 

– "שירה חדשה שבחו גאולים" – האם חוויתי השנה את טביעת אצבעו של הקב"ה בהשתלשלות העניינים?

 

– "אילו הוציאנו ממצרים ולא…דיינו" – איפה הכי קשה לך לעצור באמצע השיר? למה?

כל אחד יאמר שני דברים פרטיים שעליהם הוא מודה לה' ושמח, עוד אחד בו הוא מודה להורים או למישהו מהמסובים, ועוד דבר אחרון עליו הוא מודה, הקשור לעם ישראל.

 

חג חירות כשר ושמח!

 

דף סיכום להרצאה לקראת ליל הסדר. ליקט ממקורות שונים: הרב יוני לביא. 

 

 

רעיונות למשחקים והפעלות לשולחן הסדר

 

עניבת מצות

– "מלמד שהיו ישראל מצויינים שם" – סבב פרגונים. אפשר להתייחס לתכונות חיוביות של המשתתפים או לחלק שלהם בהצלחת הערב (ניקיונות, בישולים, טבילת כלים, עריכת שולחן, קניות וכדו'). כדי להבטיח שכולם יקבלו מילים טובות – כל אחד מקבל פתק שכתוב עליו : ל______ (לרשום את אחד השמות) עד היום לא אמרתי לך תודה ש…/ תודה לך שאתה תורם למשפחה_________.

פנטומימה – להציג מושג מההגדה (למשל: והיא שעמדה, חד גדיא) ללא מילים וכולם צריכים לנחש.

'איזו מכה!' – לחלק את הילדים לקבוצות וכל אחת צריכה להכין הצגה קצרה על אחת המכות. השאר צופים ושופטים ומחלקים פרסים להצגות מצטיינות – המכה המפחידה ביותר, מצחיקה, מגעילה (כך שכולם זוכים בפרס). כדאי להשתמש בחפצים להמחשה כעזר: קטשופ (דם), שמפו נגד כינים, כדורי צמר גפן (שחין), כדורי פינג פונג (ברד), תרסיס נגד ג'וקים (ארבה)…

סיפור אישי – כל אחד בוחר לעצמו דמות אחת מההגדה ומספר את סיפור יציאת מצרים מנקודת מבטה (לדוגמא: פרעה, כינה ממכת הכינים, אבן מהפירמידות, חרטום מצרי, ערב רב וכדו') – נסו להחיות את הדברים כמה שיותר ולהיות יצירתיים ומפתיעים…

– מידי פעם תנו לילדים "הפסקת התפרקות" שתאפשר להם לענות על הצורך בתנועה והפעלת הגוף. לא קל לשבת שעות שלימות על כיסא, בטח כשאתה עוד לא בן שמונה. זה יעזור להם לשמור על מיקוד ולהפחית את הקופצניות לאורך הסדר. אם אתם רואים ירידה ברמת הקשב תנו לכל הילדים משימה כמו: "עכשיו כולם יורדים מהכיסאות ומקפצים כמו צפרדעים", או "רוצו סביב השולחן כמו החיות הטורפות ממכת ערוב".

– ספרו חלק מסיפור ההגדה עם שגיאות ('למלך מצרים קראו אנטיוכוס') ותנו לילדים הקטנים לתקן אתכם.

– כששרים חד גדיא בקשו מהנוכחים להוסיף אפקטים קוליים מתאימים לחיות (ילדים מתים על זה, ולא תאמינו איך הגדולים נכנסים חזק לעניין)

– השתמשו בבננה להעמיד פנים שהטלפון מצלצל ופרעה על הקו. נהלו את השיחה או תנו לאחד המשתתפים לעשות את זה

– על הילדים הגדולים להכין מראש תשדירי חדשות על ההתרחשויות האחרונות במצרים. התשדיר יכלול דיווחים ופרשנויות וגם ראיונות עם חלק מהמשתתפים בתור פרעה, משה, הדוב ממכת הערוב וכדו'. המרואיינים יכולים לאלתר את הרעיונות בעצמם, או לחלק למשתתפים כרטיסיות שהוכנו מראש (לדוגמא: "אתה פרעה. כרגע התעוררת באמצע הלילה על ידי יועציך שדיווחו לך על כך שאין מי שתייה בכל מצרים, רק דם. כתב הרדיו רוצה לשמוע מה יש לך לומר לאומה המצרית ומה אתה מתכוון לעשות?").

– שקית הסיפורים – אספו אביזרים מהבית (מפתח, בובה של חייל, שעון וכדו') לתוך שקית אטומה. כל אחד בתורו עוצם עיניים ושולף מהשקית חפץ. עליו לספר את הסיפור שלו בהקשר ליציאת מצרים. זה דורש מעט יצירתיות אבל עשוי להצליח מאוד.

– מי או מה אני – כתבו על כרטיסים שמות אנשים או מושגים מסיפור החג. מכסים את עיניים של אחד המשתתפים במטפחת, מראים לכולם את הכרטיס, ויש לו חמש שאלות בלבד כדי לזהות מה רשום עליו. ניתן לענות על שאלותיו בכן/לא בלבד. מושגים לדוגמא: פרעה, אליהו הנביא, הבן החכם, מרור, חרוסת, חמץ, צפרדע וכדו'.

– משחק התאמה – הכינו זוגות תואמים של ביטויים הקשורים בפסח. למשל, "הִלל" על כרטיס אחד ו"כורך" על השני. "עשר" על אחד ו"מכות" על השני. המשיכו – ארבע/קושיות; מצה/שמורה; כוס/אליהו – עד שיהיו לכם מספיק כרטיסים כדי לדחוף מתחת לצלחת של כל אחד מהסועדים. בשלב כלשהו, הורו לכל האורחים להרים את הצלחות, לקרוא את הכרטיס ולנסות למצוא את בן הזוג שלהם.

 

נקודות חשובות לקראת ליל הסדר

 

קערת הסדר

חשיבות ההכנה הרוחנית לפני * בחירת נושא לסדר * היכרות עם ההגדה * "חלוקת עבודה" בין בני המשפחה בהכנת רעיונות, סיפורים והצגות * יצירת אווירה מתאימה * והעיקר לא לכעוס * הכנת האורחים * "דמי פסח" (אגוזים ופרסים) * חשיבות השאלות * סידור ישיבה נוח כשכולם שותפים ורואים זה את זה * עריכה מושקעת * לשתף את הילדים בהכנות * תפאורה מתאימה * שינויים ככל האפשר * בגד חדש * שינה בצהריים לפני * לא לבוא רעבים * לשיר כמה שיותר *  לשלב דיונים ומשחקים *

והכלל המרכזי: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

דף סיכום להרצאה. רשם: הרב יוני לביא. הרעיונות לקוחים מאנשים ומקורות רבים ותודתנו נתונה להם.
תגובות והוספות יתקבלו בברכה: . 054-6702313 . לחומרי תוכן נוספים: milatova.org.il

 

עוד עם הרב יוני בנושא ליל הסדר:

אודיו: הורות והתבגרות: ליל הסדר – ענין של חינוך – ליל הסדר הוא כולו עניין של חינוך – "והגדת לבנך". מה אנחנו מצפים מילדינו בימי ההכנה המכריעים לקראת ליל הסדר? איך מבקשים עזרה מהילדים באופן שלא נגיע כולנו מותשים, מתוחים ועצבניים לליל הסדר? מה ראוי לעשות בליל הסדר עם הילדים?

וכאן הבן שואל – עידוד שאלות בשולחן החג כבסיס לפתיחות לחינוך ולימוד.

עושים סדר – טיפים להעשרת ליל הסדר ועידוד השתתפות פעילה של כל הנמצאים

פותחים שולחן – לקראת פסח – רעיונות חינוכיים לנושאים לדיון עם הילדים בליל הסדר

"כנגד ארבע בנות דיברה התורה…" – לא רק ארבעה בנים יש בפסח, גם בנות. וכל אחת מהן מתכוננת לחג בדרך שלה. קבלו הצצה קטנה אל ארבעת המופלאות וגם כמה נקודות למחשבה לקראת פסח המתקרב…

לעבור את החופש ובגדול – עצות וטיפים שימושיים להורים

יש הורים שרק למשמע צמד המילים 'החופש הגדול' – מקבלים חום גבוה. 'למה צריך כל-כך הרבה זמן?!', 'מה הילדים יעשו עם עצמם חודשיים?!', 'בסדר, אני מבינה שהמורים צריכים קצת חופש, אבל מה אנחנו אשמים?!'.

נכון, החופש הגדול באמת גדול מידי, והזיכרונות מהפעם אחרונה בה הילדים יצאו לחופשה, לא תמיד חיוביים במיוחד. אך יחד עם זה צריך לזכור שהחופש הוא הזדמנות פז חינוכית להגיע לדברים שקשה הרבה יותר להשיג במהלך השנה.

הראשון מביניהם הוא פשוט – לחנך! לחזור למצב הטבעי והבריא בו אנחנו, ההורים, מגדלים וּמְעַצְבִים את ילדינו, ולא שולחים אותם למוסד חינוכי שיעשה את העבודה במקומנו. אין כמו ההשפעה של אבא ואמא, ואין תחליף לְמַה שההורים יכולים לתת לילדיהם. שנית, החופש הוא גם הזדמנות לחזק את התא המשפחתי. במהלך שנת הלימודים כל אחד מבני המשפחה עסוק בענייניו ולומד במקום אחר. השבועות הללו בהם כולם בבית לזמן ממושך הם הזדמנות לחוויות משפחתיות מגבשות, השלמת חסכים ופערים בביחד המשפחתי, וכמובן לא לשכוח את המשפחה המורחבת – לבקר את סבא וסבתא, דודים וכו'.

כגודל הציפייה – גודל האכזבה

ילדים רבים מגיעים אל החופש עם ציפיות עצומות. כבר חודשים שהם מקפידים באדיקות על 'ספירת הגומר' (ובניגוד לספירת העומר, כאן אין חשש שישכחו יום…), ותוכניות עשירות גודשות את חלומותיהם. אלא שכעבור חודשיים הם מגלים לחרדתם שהזמן חלף ביעף, ובפה נשאר טעם מר של החמצה. החופש פשוט התבזבז והתמסמס מבין האצבעות – "רצינו כל כך הרבה והספקנו כל כך מעט". למה זה קורה?

אחת התשובות לשאלה הזו היא שכל דבר בעל תוכן וערך דורש מאמץ והשקעה. לעומת זאת אנחנו מוצפים באינספור אלטרנטיבות שמספקות לנו אמצעים להעביר את הזמן בקלות מבלי שנצטרך לעשות כלום. טלוויזיה, DVD, אינטרנט, פייסבוק… (מחק את המיותר אם יש כזה). וכך אנו מוצאים בסוף החופש צעירים רבים שהשרירים של האצבע השניה בידם הימנית מפותחים באופן בלתי פרופורציונאלי, אבל את השמים או את הים הם לא זכו לראות שלא מבעד לפלזמה. כדי שזה לא יקרה והחופש יהיה מוצלח, איכותי ומהנה, חייבים לקחת אותו ברצינות ולהיערך לקראתו. אספנו בשבילכם כמה עצות וטיפים שימושיים לצורך העניין.

גבולות וכללים

חופש אינו זמן של הפקרות. גם בו חייבים להיות כללים, גם אם שונים מאשר בזמן הלימודים. ההורים צריכים לשבת יחד מראש ולגבש עמדה ברורה לגבי נושאים כמו שעת שינה, שעת חזרה הביתה, כמה זמן מוקצב לכל ילד מול המחשב, הטלוויזיה וכדו'. ניתן להעניק לילד 'בנק זמן' שבועי במחשב, ולתת לו לנהל בעצמו את ה'הוצאות'. יש ערך חינוכי בכך שאחריות חלוקת הזמן רובצת על כתפיו ולעיתים זה אפילו מצליח יותר. אותו הדבר לגבי כסף לבזבוזים. ההוצאות בחופש מאמירות לשחקים וכמעט וצריך לקחת משכנתא רק כדי לממן את הוצאות הקייטנות, הטיולים והנשנושים. גם כאן כדאי להציב גבולות או להקציב סך כולל ולאפשר לילד לבחור כיצד לחלק אותו.

סוף מעשה במחשבה תחילה

כדי שחופש יהיה מוצלח הוא חייב להיות מתוכנן. לילדים יש המון תוכניות ורצונות, אך הם זקוקים לנו, ההורים, שנעזור להם לבנות תוכנית שתגשים אותם. כדאי לעשות "ישיבת עבודה" עם כל ילד בנפרד שבועיים לפני החופש. להאזין בקשב רב לתוכניותיו לחופש, להציע עוד כמה רעיונות משלנו, לרשום את הכול על דף, ואז לטקס עצה יחד מהי הדרך הנכונה לממש אותן בצורה מיטבית. הילדים לא צריכים ש"נשב להם על הוריד", אבל הם בהחלט זקוקים לסביבה תומכת. מומלץ שכל ילד יכיןלעצמו 'לוח חופש' ובו ישבץ את כל התוכניות, זאת בנוסף ללוח החופש המשפחתי התלוי על המקרר ובו רשומים כל האירועים המשפחתיים, כשכל אחד מעדכן את הלוח האישי שלו בהתאם.

המבדיל בין יום ובין לילה

עשו כל מאמץ למנוע התפרקות טוטאלית של מסגרת היום והלילה. את שיירי הסמכות ההורים שעוד נותרו לנו כדאי לשים במקום הזה. הסיבה העיקרית לכך אינה שמי שקם מאוחר מפספס זמן תפילה ומפסיד מנין. העניין המרכזי זו השוטטות הלילית עם חֶבְרָה שעלולה להיות בעייתית, ללא השגחה של מבוגרים. החבר'ה משועממים, מחפשים תעסוקה ומגיעים לשטויות. והתהליך מוכר: הולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, כל היום מתחיל ברגל שמאל, בערב כבר לא עייפים ושוב הולכים לישון מאוחר, וחוזר חלילה…

תפילות

עודדו וצ'פרו אותם על שמירת מסגרת התפילות היומית, לבנים – במניין, אך גם לבנות. זה נותן מסגרת משמעותית ליום כולו, ומעלה את כל ההתנהלות על פסים חיוביים יותר. אינו דומה יום שהתחיל עם הנחת תפילין ותפילה במניין, ליום שהתחיל בפקיחת עין ראשונה בשעה שתים עשרה בצהריים.

בית ולא בית מלון

חלק מילדינו לומדים במסגרת פנימייתית וחוזרים הביתה רק בסופי שבוע. לא נעים לנו 'להפיל' עליהם אז כל מיני מטלות ביתיות כמו כלים או כביסה. 'עד שהם כאן שינוחו ויתפנקו קצת'. גם אלו שגרים בבית נוטים להיות נורא 'עסוקים' בלימודים ובמבחנים, בעיקר כשהאלטרנטיבה היא לשטוף את הבית או להוריד זבל. זהו! מעכשיו נגמרו התירוצים. כעת הזמן להתחנך ללקיחת אחריות ושותפות בתפקוד השוטף של הבית. לא צריך להפיל עליהם בבת אחת יותר מידי, אך חשוב להרגיל את הילדים לנשיאה בעול. אנחנו גרים יחד בבית משפחתי. לא בבית מלון.

העבודה היא חיינו

ישנם בני נוער שכדאי מאוד לעזור להם למצוא עבודה לחלק מהיום. זה ימלא להם את הזמן, יגרום להם לעשות משהו פרודוקטיבי, ויוציא את האנרגיות שלהם על דבר חיובי. חוץ מזה, כשהם ירוויחו קצת כסף בעצמם הם גם ילמדו להעריך קצת יותר את מה שאבא ואמא עושים בשבילם כל השנה…יש הורים המתארגנים בקבוצה כדי "לייצר" לילדים תעסוקה, במקומות העבודה שלהם, או בדרכים אחרות.

מה אהבתי תורתך

שיהיה אפילו רבע שעה ביום, אבל קבוע. עיתים לתורה. זה לא הזמן אלא היחס. זו אמירה עקרונית שהתורה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. גם בחופש. גם בקיץ. לא רק כשהמסגרת כופה עלי, אלא גם כשאני עומד ברשות עצמי. הערה: הסעיף האחרון מיועד לבנים ולבנות כאחד.

דוגמא אישית

שנים חלפו מאז שזה קרה ופתאום זה מופיע. בהפתעה גמורה. אתה נדהם לשמוע אותו אומר: "אבל אבא, אז למה כשהיינו בחתונה של מיכל לפני כמה שנים אתה דיברת על… ואמרת…". אין ספק שלילדים יש כשרון מיוחד לזכור דברים, בעיקר כאלו שהיינו מעדיפים שישכחו. זו הסיבה שהכוח של הדוגמא האישית רב כל כך. תמיד הם בוחנים את ההתנהגות והאמירות שלנו בשבע עיניים, ועל אחת כמה וכמה בחופש כשאנחנו שוהים זמן רב יותר יחד. אב שדוחק בילדיו להקפיד על תפילות במניין אבל הוא מרשה לעצמו 'לחפף' בעניין פה ושם, או אמא שחוצבת להבות בנאומים על טוב וחסד אך האוזניים הרגישות של הילדים קולטות איך היא 'מלכלכת' בטלפון בלי חשבון על איזו מכרה, קולטים היטב את המסר. החופש זו הזדמנות פז לחנך לאו דווקא בדיבורים גבוהים, אלא בעיקר באיך שאנחנו חיים.

נפש בריאה בגוף בריא

כל דבר שירחיק אותם מהטלוויזיה והפייסבוק לכמה שעות יהיה מבורך. בוודאי כשיש לו תרומה חיובית לבריאות הגוף ולפיתוח האינטראקציה החברתית.כדורגל, שחיה, ריקודים, טיולים… מחפשים דרך לפרגן לילד על תעודה מוצלחת? קנו לו כדורגל/סל, אופניים (וקסדה!), שולחן פינג-פונג וכדו'.

רק אתה ואני

מצאו זמן איכות קבוע לעשות בו משהו עם הילד לפי בחירתו. עם כל ילד, בכל גיל. אבא או אמא. משחק, יצירה, פעילות ספורטיבית, לימוד משותף של משהו שמעניין אותו וכדו'.

לקראת שנה הבאה

למרות הנטייה להשאיר את כל העבודות שנתנה המורה לשבוע האחרון של החופש(אם לא לאחר מכן…) עודדו אותם לסיים הכול כבר בהתחלה. מי שזקוק לתגבור לימודי במקצועות הקודש או החול – זה הזמן.

"ונשמרתם"

לקבוע "כללי ברזל" לגבי: טרמפים, מקומות מסוכנים, היכרות עם זרים דרך הרשת, נהיגה בלי רישיון וכדו'. החיים יקרים מכדי שנגמור אותם על שטויות.חבל שזה יהיה החופש האחרון בחיים בגלל קלות דעת מיותרת.

לא פחות מזה חשוב לשמור על הנפש. האמונה והערכים שלנו לא יוצאים לחופשה ומתבטלים רק בגלל שעכשיו קיץ והניסיונות מתרבים. יש מקומות שלא מתאים לנער/ה דתי להסתובב בו (דרך אגב, האם האינטרנט בבית שלכם מוגן?).

לפקוח עיניים

שימו לב להתנהגות חריגה, ניסיונות להסתיר דברים (שיחות טלפון, מסך מחשב, יציאות מהבית) או שינוי פתאומי במצב הרוח והגיבו אליהם. אל תחכו שדברים יסתדרו מעצמם. דברו איתם עליהם.

ולסיום

רוב האנשים רואים את החופש כאמצעי להתפרקות ואגירת כוחות לצורך שנת הלימודים שהיא העיקר. אך ייתכן שהמבט צריך להיות בדיוק הפוך. כל שנת הלימודים היא הכנה שבונה בנער/ה את היכולת לעבור את החופש כמו שצריך. ללמוד לעמוד ברשות עצמו, לבנות מסגרת עם תוכן ולעשות בחירות בונות ומקדמות ולא להפך. אם יש משהו שדומה יותר לחיים האמיתיים זה דווקא החופש בו האדם עצמו אחראי על חייו, ולא המסגרת הלימודית המוכתבת על כל צעד ושעל. כולם מכירים את המבחנים שיש לאורך שנת הלימודים, אך המבחן האמיתי הוא בעצם בחופש. אם נתייחס אליו בצורה נכונה ומושכלת, נעבור אותו בעז"ה בהצלחה.

* תודה לרבנים יונה גודמן, רפי פוירשטיין ובני פרל.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

לתגובות:

 

בתי בלגניסטית נוראית

שאלה:

בתי בת ה-15 בלגניסטית נוראית. בגדיה מושלכים על הרצפה, הארון הפוך לגמרי, דפים ומסמכים שונים תקועים בכל מיני מקומות בחדר ואי אפשר למצוא כלום. בנוסף, היא מאבדת דברים באולפנה ובאוטובוסים, ופעמים רבות נגרמת לנו עוגמת נפש בשל אופייה המבולגן. לבעלי העניין פחות מפריע, אולם אני לא מצליחה להכיל את זה. חיכוכים רבים נוצרים ביני לבינה על רקע העניין הזה. אני מוצאת את עצמי לא פעם מרימה את הקול (צועקת ומבזה אותה) כשאני דורכת על מפתן החדר או כששוב נעלם לה משהו חשוב, ואילו היא טוענת שכבר אינני רואה אותה מול עיניי, אלא רק את הבלגן שהיא עושה. עכשיו שפסח מתקרב, אני דואגת שהיחסים בינינו יתערערו עוד יותר, ואינני יודעת מה לעשות. בעלי טוען שעליי לעשות עבודה עם עצמי להכיל אותה, ואני לא בטוחה שהוא צודק. האם חינוך לסדר וניקיון אינו מתפקידה של האימא?

תשובות:

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

המשימה שלך היא לסגת מהאג'נדה של הסדר, ולגלות את הדרך לשדר לה בצורות מגוונות שהיא מוזמנת לתוך מערכת היחסים אתך ללא תנאים; מערכת יחסים שבה היא תרגיש אהובה כמות שהיא ומוזמנת להתקיים בנוכחותך.  

כנראה כל המאמצים שלך לא הביאו את התוצאה הרצויה שקיווית לקבל.  בתך לא למדה שום דבר מכל השיחות, הצעקות, והחיכוכים, וכנראה זו לא הדרך הנכונה.  אם עד עכשיו את לא הצלחת לשנות את המצב ולקבל את שיתוף הפעולה של בתך, לא תצליחי אם תמשיכי באותה דרך. כדאי לשנות כיוון כי הכיוון הנוכחי רק מעורר תסכולים וכעסים בכל בני המשפחה ויוצר ריחוק.

האם בתך מתכוונת ורוצה להיות יותר מסודרת ואחראית? זאת שאלה חשובה כי היא מפתח להבנת הכיוון החדש.  אם התשובה היא כן, אז חשוב לבוא לצדה כיועצת וכמדריכה שלה – במקום להיות היריב שלה.  כאשר מערכת היחסים ביניכן במיטבה, יהיה קל לך יותר לעזור לה לעשות סדר בבלגן מפני שהיא תקבל אותך כמי שמכוונת אותה. דווקא ערב פסח הוא זמן מצוין לעשות זאת.

אולם, אם מערכת היחסים ביניכן מקולקלת ומתוחה, יהיה בלתי אפשרי לייעץ ולהדריך אותה בעניין הזה, ולכן, תצטרכי לסגת מהעניין לגמרי, ולבנות שוב את מערכת היחסים.  היא בעצמה אומרת שאת לא רואה אותה בשלמות כבת שלך; את רק רואה אותה כבלגניסטית. הנסיגה מהעניין של סדר תאפשר לך לראות אותה באמת ובעין טובה.

כרגע את מנסה לטפל בעניין של הסדר מחוץ למערכת יחסים בריאה, וצפוי שתעוררי בבתך את רצון הנגדי החזק שלה.  התעוררות של רצון הנגדי היא תגובה אינסטינקטיבית ללחץ וכפייה  שהיא מרגישה ממך.  כשאת מגיבה להתנגדות שלה בלחץ וכפייה נוספים, את בעצם מחזקת את התנגדותה עוד יותר, כך שגם אם היא תרצה להיות מסודרת, מוחה לא ייתן לה כל עוד שהיא תחוש שאת מתעקשת ולוחצת.  היא מקבלת את המסר שאת "לא רואה אותה."  במילים אחרות, היא מרגישה שאת לא מזמינה אותה להתקיים בנוכחותך, וזה מה שהיא צריכה לקבל ממך מעל הכול.  בלי זה, האינסטינקט האנושי להתנגד אליך יתעורר שוב ושוב מפני שאת מנסה להשפיע עליה מחוץ למערכת היחסים הנכונה המעוררת רצון להקשיב לך. המשימה שלך היא לסגת מהאג'נדה של הסדר, ולגלות את הדרך לשדר לה בצורות מגוונות שהיא מוזמנת לתוך מערכת היחסים אתך ללא תנאים; מערכת יחסים שבה היא תרגיש אהובה כמות שהיא ומוזמנת להתקיים בנוכחותך.

מכיוון שפסח מתקרב, אולי עדיף שבעלך יעזור לה לנקות את חדרה לחג, בלי התערבותך, ואולי הוא  יכול לדבר אתה על הנושא בצורה ידידותית ונעימה, בזכות החג. זה יאפשר לך ליהנות עם בתך לפני החג בדברים אחרים כמו הקניות והבישולים, ולהגיע לחג בשמחה ובאהבה ביחד – וזה הכי חשוב.

חג שמח!

שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל.  שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

נכון לעכשיו נראה שבבחירה בין הבת שלך ובין הסדר בבית – בחרת בסדר בבית. בלי ששמת לב הוא נהיה הדבר הכי חשוב או לפחות יותר חשוב ממערכת היחסים שלך עם בתך. בנוסף, אצל בתך נוצר כנראה כאב, אכזבה ותחושת כישלון ביחס לסדר והתארגנות. את הפרדיגמות השליליות הללו יש לשנות.

לאם היקרה שלום וברכה,

מתוך דברייך נראה שלבתכם קשיי התארגנות "מובנים" ולא משהו שנוכל לפתור ב"עצלנות" או "חוסר חשק". עוד עולה מדברייך שאת מגיעה לפיצוצים איתה סביב הנושא ושבינך ובין בעלך יש אי הסכמה ואחידות בקשר לצורת הטיפול בעניין. כל זה עולה במיוחד לאור הניקיונות לכבוד חג הפסח הקרב ובא עלינו לטובה.

ברור שמתפקידה של אם לחנך את ילדיה לסדר וניקיון כמו לשאר כישורי החיים שיעמידו אותם על הרגליים להיות בוגרים מתפקדים ועצמאיים, אך בואי נחשוב על המושג "לחנך לסדר וניקיון" ונשאל את עצמנו מה הוא בעצם אומר ומה עשית עד היום כדי לעמוד במחוייבות שלך לנושא.

אז לחנך לסדר ולניקיון זה אומר לבנות הרגלים שנוגעים בעיקר לפן הביצועי של החיים. יש אנשים שהפן הביצועי שלהם מאד לוקה בחסר וגם הלמידה של המיומנויות החדשות לוקח להם זמן רב ולא דיברנו על ההטמעה שלה כחלק מרוטינה בסדר היום.

כשמדובר בילדים "מפוזרים", מושגים כגון סדר וניקיון, עמידה בזמנים וסדר עדיפויות אינם מובנים מאילהם כלל. מתוך דברייך נראה כי בעיית ההתארגנות של בתך רחבה מאד ומקיפה שטחים רבים בחיים.

כאמור, לא נראה שמדובר בחוסר קניית הרגלים. ייתכן מאד שקשיי ההתארגנות הם סימפטום של הפרעת קשב וריכוז שעיקרה הוא לקות בתפקודים הניהוליים האחראים בין השאר גם על כישורי הסדר וההתארגנות.

אם כך הם הדברים, וזאת אפשר לברר באבחון נוירולוגי, הדבר הראשון שצריך לעשות לאחר האבחון הוא להסיר את תחושת האשמה מהבת. כשם שאיננו באים בטענות ואיננו שופטים מוסרית ילד לקוי ראייה או שמיעה על כך שאינו רואה את מספר האוטובוס המתקרב או אינו שומע את הוראותינו, כך איננו רשאים לשפוט מוסרית ילד שהמבנה הנוירולוגי שלו מקשה עליו מאד את ההתנהלות היומיומית.

נכון לעכשיו נראה שבבחירה בין הבת שלך ובין הסדר בבית – בחרת בסדר בבית. בלי ששמת לב הוא נהיה הדבר הכי חשוב או לפחות יותר חשוב ממערכת היחסים שלך עם בתך. בנוסף, אצל בתך נוצר כנראה כאב, אכזבה ותחושת כישלון ביחס לסדר והתארגנות. את הפרדיגמות השליליות הללו יש לשנות.

לאחר שתצליחי לקבל את בתך כמות שהיא ולא לראות בה כישלון חינוכי שלך חס וחלילה, ולאחר שניקית את עצמך מהרעלנים התקשורתיים שמסתמא מציפים את התקשורת ביניכן, תוכלי להתחיל להקנות לה את המיומנויות החסרות לה. כל זה בתנאי שאתן כבר ממש חברות ובתך בטוחה שאת אוהבת אותה ללא תנאים.

והלכה למעשה. ילדים עם קשיי התארגנות כמו גם מבוגרים זקוקים הרבה פעמים לגורם מתווך שיתחיל איתם את המטלה. אם המקור הוא נוירולוגי כדלעיל, צריך להבין שאנשים אלו לא יודעים כיצד להתחיל את המטלה גם אם גייסו את כוחות הנפש לעשות אותה. לשם כך הם זקוקים ל"צל" שילווה אותם בעשייה ועם הזמן הם יקבלו ביטחון ויכולת. מאמנת טובה עם התמחות בעבודה עם מתבגרים בעלי קשיי התארגנות תוכל מאד להועיל לכם ולבת בהקניית הרגלים טובים בפרט ובחיזוק הביטחון העצמי בכלל. לפעמים כדאי להשאיר את החזית הכואבת הזו לצד שלישי שמגיע נקי ממטענים רגשיים שהצטברו עם השנים.

ועוד נקודה חשובה ביותר. העניין של החינוך לסדר וניקיון כמו כל נושא אחר שחשוב לנו בחינוך ילדינו, צריך להיות לכתחילה אינטרס משותף לשני ההורים. כל זוג הורים צריך להסכים על שורת ערכים עליהם ייבנו הבית והמשפחה ולחנך בהתאם. הייתי מציע לך לשבת עם בעלך ולבדוק כיצד כל אחד מכם רואה את החינוך לסדר וניקיון מצד עצמו ואת הדרכים לחנך אליו.

כיוון שההתחברות מחדש אל בתכם תיקח לכם זמן לא קצר, וחג הפסח מגיע בקרוב מאד, הייתי מציע לכם להחליט איך אתם רוצים להיכנס לחג בעניין היחסים עם הבת. נסו להעלים עין כמה שיותר, וכאמור עבדו איתה בשילוב ידיים על סידור חדרה וחפציה האישיים. זה אומר שקובעים איתה זמנים, מזכירים לה ומבצעים יחד איתה את המטלות הדרושות והכל בנעם וברוגע תוך ניצול ההזדמנות לחזק את תחושת הביחד שכל כך נשחקה במשך השנים.

אם בחרתם לוותר על אשת מקצוע שתלווה את בתכם ואתם רוצים לעשות זאת בעצמכם, בנו שיטה לכל מטלה של סדר וניקיון. למשל, שיטת תיוק דפי עבודה (תיקייה, חוצצים, זמן קבוע לתיוק), שיטה לסידור החדר (הרמת חפצים והחזרתם למקום, טאטוא החדר ושטיפתו, סידור המיטה והמצעים, מיון בגדים – כל אלו ואחרים ברשימה של סדר פעולות ברור ובר ביצוע). בנו לכם שיטות, נסו אותן, קבלו משוב מהשטח ושפרו את השיטה.

מניסיון עשיר שלי בעבודה עם ילדים, נערים ומבוגרים בעלי קשיי התארגנות אני יכול לקבוע חד משמעית שניתן להתגבר על הקשיים ולבנות חיים הרבה יותר מסודרים, יעילים ולא פחות מזה שמחים.

כל טוב ופסח כשר ובמיוחד שמח לכולכם!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

יתכן מאוד שתופעה זו של אופי מבולגן מקורה בקשיי קשב וריכוז, ויתכן שמדובר אולי גם בבעיות רגשיות שהסימפטום שלהן הוא חוסר ארגון . רצוי לברר תחילה את מקור הבעיה ולגשת לנוירולוג.

שלום לך אמא..

בעקרון נושא החינוך לסדר וניקיון אמור לעבור בהדרגה לאחריותו של הילד ככל שהוא גדל ומתבגר, וההורה אמור, לדעתי ,להעביר אליו את האחריות למה שנעשה בחדרו הפרטי ובחפציו האישיים , ולהשתדל מאוד שלא לחדור בגסות אל טריטוריה זו של ילדו. כמובן שבמצב כמו שאת מתארת , יהיו הורים שיתקשו להכיל את הבלגן אם הוא, לטעמם, עובר כל גבול ….אבל הסיפור כאן מכיל כמה אלמנטים שכדאי לתת להם " מקום ",תרתי משמע…

1- נראה שהעניין מעיב על מערכת היחסים בינכן…ויש לגיטימציה גם לקושי שלך כאם להכיל את הבלגן.

2- גם בתך סובלת , והעניין מקשה עליה בחיי היום יום – מדי יום ….ויתכן שבתחומים רבים ולא רק בבית.

יתכן מאוד שתופעה זו של אופי מבולגן מקורה בקשיי קשב וריכוז , ילדים בעלי קשיים מסוג זה יכולים להיות מאוד מפוזרים, חולמניים, לא מאורגנים וכד' ולאו דווקא היפראקטיביים.

מאידך יתכן שמדובר אולי גם בבעיות רגשיות שהסימפטום שלהן הוא חוסר ארגון .

אני ממליצה לברר תחילה את מקור הבעיה ולגשת לנוירולוג, הוא יאבחן ויאמר במה מדובר ומה מקור הקושי, וכמובן ימליץ על המשך טיפול.

בהצלחה

יפעת גלבוע, טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

הרצון הזה שלנו, לחשוב שהילדים שלנו או אנשים אחרים רואים את העולם כמונו מסוגל ליצור קונפליקטים רבים. קשה לנו להבין שזה שאנחנו רואים את העולם דרך משקפיים מסוימות לא מעיד בהכרח שגם הם רואים אותו כך. חינוך לסדר וניקיון הוא תפקידה של האימא הבריאה, אולם אל לנו להתבלבל בין חינוך והשתדלות מצדנו, המתממשת בהענקת ארגז כלים, לבין הרצון שלנו שילדינו יהיו ויתנהגו ממש כמונו.

 שלום לך,

האמת שתכננתי תשובה מסודרת ואפילו רשמתי את התגובה על הדפים אבל לצערי כרגע אני פשוט לא מוצא אותם…

את חטאיי אנוכי מזכיר היום: אחת מהתכונות החלשות שלי היא הנטייה הטבעית והמובנת שלי לבלגן. חוסר סדר משווע. אבל לגמרי.

אני מודע למורכבות הזו, אני משתדל להילחם בה, להתגבר עליה, אבל מבחינתי מדובר במלחמה תמידית.

בואי נתחיל מכך שעצם הקריטריונים למהו סדר משתנים מאדם לאדם:

ישנם עקרות בית נהדרות שכל הבית שלהם מבולגן אולם לטענתם יש סדר בבלגן…וישנם עקרות בית שאם הסלון שלהם לא מסודר כמו מעבדת כימיה, הם נמצאות תחת חשש מתמיד של אובדן שפיות זמני.

מעבר לכך, הפסקתי לספור את כמות האנשים הנהדרים שאני מכיר שהסדר (לפחות לפי הקריטריונים שתיארת) הנו מהם והלאה.

החלק המעניין הוא כשמנסים לעשות להם 'סדר' בבלגן הם מיד יתרעמו ויבקשו בלשון מנומסת שלא לחזור על המעשה בשנית היות והם כבר התרגלו לצורת חיים זו.

לגבי ביתך: ייתכן ובניגוד אלייך איננה מייחסת חשיבות רבה כל כך לכל עניין הסדר ובעקבות כך לא לחוץ לה להקדיש משאבים רבים כל כך לפתרון הבעיה:

אני בטוח אגב שאם נשאל אותה, בתך תגיד שחוסר הסדר גם מפריע לה. אבל לא ברמה כזו שהיא תצטרך להקדיש לכך מחשבה על איך להתארגן אחרת.

עובדה שלבעלך כמו שכתבת זה מפריע פחות.

בכלל, הרצון הזה שלנו, לחשוב שהילדים שלנו או אנשים אחרים רואים את העולם כמונו מסוגל ליצירת קונפליקטים רבים:

קשה לנו להבין שזה שאנחנו רואים את העולם דרך משקפיים מסוימות לא מעיד בהכרח שגם הם רואים אותו כך.

זה שיש לך מודעות למעשייך ואת יודעת שזה לא בסדר שאת מבזה אותה כבר מעמיד אותך במקום בריא ואופטימי יותר:

אילו היית מבזה אותה ולא היית מודעת לכך בבחינת 'אינה יודעת שהיא אינה יודעת', אז המצב היה בעיניי הרבה יותר מורכב.

לעצם העניין: חינוך לסדר וניקיון הוא תפקידה של האמא הבריאה. גם חינוך לנימוסים, לטעם טוב, לאינטליגנציה רגשית וחברתית ועוד דברים מדברים שונים.

אולם אל לנו להתבלבל בין חינוך והשתדלות מצדנו, המתממשת בהענקת ארגז כלים, לבין הרצון שלנו שילדינו יהיו ויתנהגו ממש כמונו.

ישנו קו ברור ומבדיל בין השניים: כן, אנחנו צריכים לחנך לכל הערכים שאנחנו מוצאים אותם כראויים

לא, אסור לנו לצפות שערכים אלו יתממשו בדיוק בצורה ובאופן בו אנו ממשים אותם מהסיבה הפשוטה:

אנחנו בסופו של דבר אנשים שונים.

את עולם ומלואו. וכך גם בתך.

מעבר לכך, בתך כבר בגיל 15. עמוק בגיל ההתבגרות. ייתכן ואם היית משחררת את העניין ומבקשת ממנה ברוח אחרת, נעימה וטובה יותר שלא קשורה לעלבונות היית מוצאת יותר תכליתיות בהכוונותייך. אני מניח שגם ההתנגשויות שלכן לא מוסיפות לה רצון ומוטיבציה להיות מסודרת יותר.

הייתי מציע לך לקרוא לה לשיחה. להסביר לה את היתרונות הברורים של סדר. לדבר איתה על האחריות האישית שלה הקשורה לזה שמעכשיו, בכל פעם שייגרם לה הפסד כתוצאה מחוסר הסדר שלה, היא ורק היא תישא בתוצאות. לא בגלל שאת כועסת חלילה, אלא בגלל שכך הדברים עובדים בעולם האמיתי של המבוגרים. אותו עולם שהיא כבר נכנסה אליו עם רגל וחצי.

אני בטוח שאחרי פעם לאו פעמיים שבתך תבין שרק היא מפסידה מהעניין, המודעות שלה לסדר רק תלך ותבגר.

ומה איתך? אני בטוח שברגע שתלמדי לשחרר יותר ולא תיקחי את הבלגן שלך כאחריות אישית או ככישלון שלך, פתאום גם המתחים והריבים, הכעסים והאנרגיות השליליות שהיו לכך בקשר שלך עם בתך יפחתו משמעותית.

בהצלחה!

אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, מעביר שיחות וסדנאות לנוער

לתגובות: 

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

יתכן ואי הסדר החיצוני של בתך מבטא אי סדר פנימי הקיים לא פעם בגיל ההתבגרות, ויתכן כי באופייה היא פחות מסודרת ויותר "זורמת". על כל פנים, בתך היא כבר ישות נפרדת, עם אחריות. חבל שתכלי את כוחותייך על הבלגן שלה. תני לזמן לעשות את שלו.

הקושי שלך מאד מובן. המציאות הזו יכולה באמת להוציא מהכלים. בוודאי אם הסדר בבית חשוב לך. מאידך, את מדברת על בחורה בגיל ההתבגרות – גיל של סערות נפש ובלבול גדול. לפעמים היא תבטא את אי-הסדר הפנימי, שמבקש להתברר, על ידי אי-סדר חיצוני. אני רואה את זה כמעין מטפורה לנפש. יתכן ואני טועה, יתכן ובאופייה היא פחות מסודרת, אולי מאד זורמת [זו דרך אחרת להסתכל על העניין], ולכן היא צריכה לעשות יותר עבודה כדי להגיע ליעד שאת מבקשת. לדעתי, חבל שתכלי את כוחותייך על הבלגן שלה. הוא שלה. היא כבר ישות נפרדת, עם אחריות. בשלב מסוים, היא בוודאי תקלוט שקשה לנהל חיים תקינים בתוך ג'ונגל של בלגן. תני לה…הזמן יעשה את שלו…מה דעתך?

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

הרב זאב שרון, ראש מכינת 'ארזי הלבנון' בשילה:

לפעמים ההורים מיטיבים לעמוד על הבנתם ושוכחים ללמוד (לא ללמד) את הילד שהקב“ה שתל בערוגתם. בעקבות כך מופיעים רוב הכשלים בקשר שבין הורים לילדים. יש להבין את מיוחדותה של נשמת הילדה הזו, וללמוד להרפות מהאחריות המוחלטת והתמידית עליה.

תפקידם של ההורים לחנך את ילדיהם כפי מיטב הבנתם מה טובת הילד. הבעיה שלפעמים ההורים מיטיבים לעמוד על הבנתם ושוכחים ללמוד (לא ללמד) את הילד שהקב“ה שתל בערוגתם. כלומר להבין את מיוחדותה ואחרותה של הנשמה הזו. כאן מופיעים רוב הכשלים בקשר שבין הורים לילדים. אני הייתי משאיר את החדר באחריותה המלאה של הילדה. עד למקום שבו הסירחון ממנו חודר לחדרים האחרים. כאן אין פשרות. ומה שהילדה מאבדת תשלם או שלא יהיה לה. (מכספי בת המצווה למשל). צריך להאמין שהילדים יודעים מה נכון ומה לא וצריך להעביר להם את האחריות למעשיהם. הורה צריך לדעת ל”שחרר“. כלומר להרפות מהאחריות המוחלטת והתמידית על הילד. זה יעשה טוב לשני הצדדים. שווה לנסות.

 

הרב זאב שרון, ראש מכינת 'ארזי הלבנון' בשילה

 

 

ענת סטרז', יועצת זוגית:

כמו בכל תחום אחר תוכלי להנחיל לבתך ערכים וכלים לחיים רק אם גם את מחזיקה בהם, ורק אם תמסרי לה אותם באהבה.
סדר שבא באהבה, בגמישות, בהקשבה תוך למידה נעימה – אין מי שלא יתפעל ממנו ויקבל אותו בשתי ידיים. 

ואת? מה קורה אצלך אמא יקרה ?
עזבי רגע את חדרה של בתך ולכי רגע אלייך, לחדר השינה שלך ושל בעלך …למטבח . לא, אני לא מדברת על איך הדברים נראים מבחוץ. כבר ביקרתי בבתים רבים שכלפי חוץ הכול שם נראה אסתטי ואף מעורר התפעלות. השאלה מה קורה בתוך הארון, המדפים והמגירות. לפעמים שם מתגלה בלגן גדול . חוסר סדר הוא בכל מיני מובנים. לפעמים החפצים מונחים יפה יפה זה לצד זה אך אין שום קשר ביניהם ולא למקום בו הם מונחים . גם זהו חוסר סדר . סדר נוקשה גם הוא לא באמת סדר. העבודה היא אצלך, אמא יקרה. כמו בכל תחום אחר תוכלי להנחיל לבתך ערכים וכלים לחיים רק אם גם את מחזיקה בהם, ורק אם תמסרי לה אותם באהבה.
שבו יחד, קפלו, מיינו, סדרו, הוציאו את המיותר מחדרה תוך הסכמה מצידה שזה אכן מיותר, ויחד, ביוזמתך, לכנה לקנות לה מה שחסר…מצעים יפים לטעמה, סל אשפה, מראה גדולה ויפה, בגדים שהיא אוהבת.
סדר זה בעיקר מה כן, ולא רק מה לא תקין ומתקבל . סדר שבא באהבה, בגמישות, בהקשבה תוך למידה נעימה – אין מי שלא יתפעל ממנו ויקבל אותו בשתי ידיים.

ענת סטרז', ייעוץ זוגי והורי 

 0526675364

 

 

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

לפני שאת משנסת מתנים ויוצאת לקרב.. עליכם – ההורים – להחליט מהו סדר העדיפות שלכם, האם ועל מה אתם לא מוכנים לוותר. בגיל ההתבגרות יש לא מעט חזיתות.. לא חייבים לריב על הכול! במידה והחלטתם שהסוגיה חשובה ועקרונית בביתכם, פנו זמן רגוע, ונסו להגיע להבנה משותפת בדבר הדרישות הברורות, לצד ההשלכות – במידה ולא יחול שינוי במצב. בנוסף, אם החדר מבולגן אין זה אומר שהחינוך שלכם נכשל.. התמקדו בנקודות החיוביות הטמונות בילדה שלכם.

את מעלה סוגיה שכיחה בין הורים ומתבגרים.. בכל הנוגע לסדר וניקיון – כמה להתעצבן? כמה לדרוש? כמה להתעסק?                                                                                           המתבגרים בוחנים את מידת הסבלנות, הנחישות והעקביות שלנו. הגבולות נמתחים והם מנסים לבטא את זהותם הייחודית (נושא הסדר והניקיון אינו מרכזי באותה מידה כמו שלך) בין היתר באמצעות הקונפליקטים מול ההורים בתחום זה.

מדובר במערכה מתישה עבור שני הצדדים. המאבק בין  הצורך בכיבוד הפרטיות של המתבגר ("מה אכפת לך? זה החדר שלי..") לבין הנחלת כללים, הצבת גבולות, מתן כבוד ודוגמא אישית ליתר באי הבית.

אז…אנסה לעשות קצת סדר בבלגן..

ראשית, יקירתי, לפני שאת משנסת מתנים ויוצאת לקרב.. עליכם – ההורים להחליט מהו סדר העדיפות שלכם – האם ועל מה אתם לא מוכנים לוותר. בגיל ההתבגרות יש לא מעט חזיתות.. לא חייבים לריב על הכול! זה בסדר גם לשחרר במקומות מסוימים את החבל.. בררו לעצמכם האם הבלגן בחדר הפרטי של המתבגרת שלכם הוא סיבה מספיק טובה כדי לריב ולהתעמת- או שעדיף להשקיע את האנרגיה בתחומים  אחרים.

מפנייתך נשמע לי ,שאת די לבד במערכה . חשוב מאד שיהיה תיאום וההחלטה משותפת של שני ההורים. זה לא יעבוד אם תשדרו מסר מבלבל ושונה!

כבר נאמר בעניין בן סורר ומורה ש"אינו שומע בקול אביו ובקול אמו"(דברים, כ"א,י"ח)- לא במקרה נכתב פעמיים "בקול.. ובקול.." כי כאשר ההורים מדברים בקולות שונים – סופו של דבר ,שילדם לא ישמע בקולם.

את מתארת מערכה מתישה בה את מתחננת ומבקשת.. וגם כשבקשתך מתבצעת סוף סוף.. היא לא מחזיקה לאורך זמן.. המצב לא פעם מחריף ומגיע לצעקות, ביזוי ותחושה לא נעימה – שאינך רואה אותה אלא רק את הבלגן…

יקירתי! תתעוררי! בדרך כזו לא תשיגי הרבה..

במידה והחלטתם שהסוגיה חשובה ועקרונית בביתכם, פנו זמן רגוע, ונסו להגיע להבנה משותפת בדבר הדרישות הברורות, לצד ההשלכות – במידה ולא יחול שינוי במצב. (אל תאיימו סתם.. חישבו היטב לפני כן עד כמה אתם מוכנים או מעוניינים ללכת רחוק..).

לאחר שהדברים ברורים ומוגדרים. זכרי שעליך להימנע ככל הניתן ממאבקי כוח .גם אם בתך אינה עומדת בהבטחותיה, אל תיכנסי למריבות, אל תנדנדי ותזכירי מה שסוכם. פשוט תני לה לשאת בתוצאות (שסוכמו מראש ביניכם). ובוודאי אל תנקי במקומה!

השתדלי שלא לצבוע את כל התמונה בצבע של אי העשייה בתחום הזה ולקשר בין חוסר הסדר והניקיון גם לתחומים אחרים ("לא ניקית את החדר, ובכלל את לא עושה שום דבר בבית הזה, וגם בקושי לומדת.."). זה עלול ליצור תחושות שליליות והתנהגות של "דווקא" שרק תקצין את המצב.

בנוסף, אם תבקרי ולא תעריכי את מאמציה, מדוע שהיא תשתדל יותר בפעם הבאה? אל תשכחי לתת חיזוקים, לאו דווקא חומריים, לדו' מילת שבח (איזה יופי שסידרת..) כאשר בתך ביצעה משימה.

ולסיום, כמו במצלמה – אל תשכחו לעשות לעיתים  -Zoom out- התבוננו ממרחק, הכניסו את הדברים לפרופורציה, זה עוזר בתחומים נוספים בחיים. אם החדר מבולגן אין זה אומר שהחינוך שלכם נכשל.. התמקדו בנקודות החיוביות הטמונות בילדה שלכם.

ואם כל זה לא ממש עוזר… אשתף אותך בטיפ אחרון ,שלי באופן אישי מאד מסייע-פשוט לפני שעוברים ליד החדר.. דאגו שהדלת תהיה סגורה…(מה שלא רואים- לא קיים.. לא?)

מאת נעמה מוזס- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת המומחית בטיפול וייעוץ להורים ומתבגרים.     054-4798064   http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

נכון לעודד את הילדים שלנו לסביבה מסודרת. פעמים רבות דווקא הילדים הבלגניסטים זקוקים לזה יותר מהאחרים. אבל צריך ללמוד איך לעשות זאת. כדאי להתייעץ עם מומחים בעניין אילו טכניקות של ארגון וסדר כדאי לאמץ.

אכן, בלגאן בחדרי הילדים שלנו יכול לעורר אצלנו אי סדר בנשמה..

אני חושב שמה שמסתתר כאן בנוסף הוא מאבק סמוי 'של מי החדר' של הבת או של האימא.

נכון לעודד את הילדים שלנו לסביבה מסודרת. פעמים רבות דווקא הילדים הבלגניסטים זקוקים לזה יותר מהאחרים. אבל הם צריכים ללמוד איך לעשות זאת. אסטרטגיות של ארגון וסידור מאד נצרכים כאן. ולכן כדאי להתייעץ עם מומחים בעניין אילו טכניקות כדאי לאמץ.

בנוסף לזה, בכדי להביא למצב שבו אין סכסוך מתמשך אני מציע לקבוע זמנים שבהם החדר חייב להיות מסודר וזמנים בהם ההורים לא מתערבים ומאפשרים את הבלגן.

לדוגמא, אפשר להחליט שפעם בשבוע, לקראת שבת החדר צריך להיות מושלם. בזמן הזה אם האימא יכולה להדריך (מבלי להתעצבן!) ולעשות את זה יחד עם הבת מה טוב. אם לא, אז רק לתת את ההוראה/התזכורת ולדאוג שהחלק של הבת בהסכם יבוצע.

בהצלחה!

 

עוד בנושא בלב אבות:

איזה בלאגן…/ נעמה מוזס – החדר של המתבגר מבולגן. האם להתעקש ולדרוש ממנו לסדר את חדרו או להתעלם ולהבליג? – עשרה כללים חינוכיים!!

הבת לא עוזרת בבית

עוזרים לנקות לפסח

שאלה:
בביתנו ברוך הילדים נדרשת בת האחת עשרה לעזור. בזמן האחרון, תגובתה לכל בקשת עזרה היא "לא". לעיתים אחרי כמה דקות היא מתעשתת, ולעיתים רק אחרי תחנונים רבים היא מוכנה לעשות את אשר התבקשה. יש לציין שאינני מגזימה בדרישות. יש לה זמן חופשי למכביר, ובקשות העזרה הן בתחום: טיול עם הקטן או הורדת פח האשפה. כיצד להבין את התופעה, וכיצד ניתן ליצור אצלה מוטיבציה לעזור בבית?

תשובה:
ב"ה שהתברכתם בילדים. אינך מציינת עם בתך זו היא הבכורה, האם אחים נוספים נדרשים למטלות? האם יש חלוקת תפקידים או הגדרת משימות? עם כל זאת כדי שילדים ירצו לעזור, עליהם להרגיש שייכים ושותפים, או מוערכים.  קל יותר לגייס ילד לעזור אם הוא מרגיש שמתייחסים אליו בהגינות.

נסי לשוחח עם בתך ויחד אתה להגדיר מהי העזרה שהיא יכולה לסייע. שאלי אותה היכן היא רואה את עצמה עוזרת ובדקי האם היא מעונינת / יכולה לעזור בתחומים שאת מעונינת, או שאולי זה קשה לה והיא מעדיפה תחומים אחרים.

אם הגעתם להבנה / הסכמה על התחומים, כדאי גם שתגדירו את כמות העזרה, תדירותה ומשכה. ידיעה מוגדרת מראש תאפשר לבתך להתארגן טוב יותר עם זמנה שלה. כמובן שבחיי בית תוסס יהיו גם דברים שתבקשי אולי מעבר למוסכם, אך הסיכומים מראש מאפשרים גם הבנה טובה יותר של רצונות ויכולות הדדיות, וכן נותנת תחושת התחשבות ומאפשרת ארגון "הזמן הפרטי". סיכומים מוגדרים מאפשרים גם לנו ההורים לראות טוב יותר את סך המטלות.

בהידברות הורים וילדים יש לזכור דבר חשוב. ישנם שני ערוצי תקשורת השונים מהותית זה מזה.

א. אם אנו מבקשים – המסר הוא שמותר לילד לבחור אם להיענות או לא.

ב. אם אנו חושבים שיש דבר חשוב / הכרחי אין לבקש, אלא יש לומר, לדרוש ולהעביר את המסר שאנו מצפים חד-משמעית שזה יעשה.

ככל שנדע להשתמש נכון בבקשה או בדרישה תהיינה פחות אי נעימויות.

דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה