תגית: עישון

חינוך בגיל הנעורים

לאחרונה גילינו לתדהמתנו שהוא מעשן

שאלה:
בננו, כבן חמש עשרה, לומד בישיבה תיכונית במרחק נסיעה רב מהבית. בגלל המרחק, אין לנו אפשרות לעקוב אחריו. לאחרונה גילינו לתדהמתנו שהוא מעשן וכנראה גם בקשר עם בנות. חשבנו להחזיר אותו הביתה ולשוחח איתו, להזהיר אותו, ואולי גם להעביר אותו למקום לימודים אחר, כדי להרחיק אותו מהחברה הנוכחית. אבל חבל לנו שיעזוב את המוסד, כי הוא תלמיד טוב, וזה יפגע בהתקדמותו. אנו חוששים לשתף את המחנך כי אולי יסלקו אותו מהלימודים. נשמח לקבל עצה.

תשובה:
גיל הנעורים הוא גיל עם קשיים לא מעטים בחינוך. כאשר הנער עומד על דעתו, הוא מגלה את הטוב, אך גם את הרע, בבחינת "עץ הדעת טוב ורע", כלומר, הדעת גורמת להכיר במציאות הרע ולחפוץ בו. אולם, הרצון הזה ניזון מתוך הרגש והדמיון, הסוחפים את הדעת והרצון, וגורמים לנער להימשך למחוזות שליליים. מתוך הכרה זו אפשר לגשת ולבחון את בעיה שהצגתם, שהיא בעיה כללית בדורנו, כאשר הכל פתוח ונגיש לכל נער ונערה.

הנקודה הראשונה אותה הזכרתם היא, הריחוק מהבית, וחוסר האפשרות לעקוב אחרי בנכם. עצם העלאת נתון זה אומרת דרשני. וכי אם היתה לכם אפשרות לעקוב אחריו היתה בכך תקווה? הרי הכל נובע מתוך משיכה של דמיון ורגש. אי אפשר לעצור זאת על ידי שימת כבלים חיצוניים. הכלל הוא, שבכל מקום שיש "שוטרים" יש גם "גנבים", אם היחס לנער המתבגר הוא כאל "גנב" שצריך לעקוב אחריו, זה עצמו מוליד בעיה חינוכית.

זוהי רק הערה על דבריכם, שהרי למעשה לא ניהלתם מעקב אחריו, וטוב שכך. כיוון החשיבה לטיפול בנער בגיל כזה הוא, על פי דברי חכמים "טובה מרדות אחת בליבו של אדם, יותר ממאה מלקויות" (ברכות ז') כלומר, עלינו להשתדל להביא אותו בעצמו למחשבה מחודשת על דרכו, ולתת לו את הכוח להתגבר על הדמיונות. זוהי ה"מרדות בליבו של אדם" מרדות מלשון רידוי והכנעה (רש"י שם). כשאדם עצמו מתמודד עם הכוחות השליליים שבו, הוא לבדו מסוגל להכניע אותם ולהפכם לכוחות טובים. לעומת "מלקות" הבאות מבחוץ ואינן גורמות לשינוי הפנימי. למרות שלעינינו, ההורים, נראה הנער כאילו הוא ילד, הרי הילד הזה כבר מעשן, וקובע לעצמו סדר של התנהלות עצמאית. צעידה עם הנער במסלול כזה, מחייבת מתן אמון רב בכוחותיו, מתוך ידיעה ברורה שיש לו את הכוחות הפנימיים אשר יובילו אותו לדרך הטובה.

כאן, מתגלה קושי אצל הורים, אשר בנוסף להתייחסות העניינית, להצבת מטרה ברורה בשיחה עם הנער, הם קשורים גם ברגשות אל בנם. ולכן, ההדרכות והתגובות שלהם לא תמיד ענייניות. בזה, כמעט ואין הבדל בין הורים להורים, כולם אוהבים את ילדיהם (ב"ה שכך הוא) ולכן הם נוגעים בדבר. משום כך, הייתי מייעץ לכם לפנות דווקא למחנך שלו, ולבדוק יחד איתו, כיצד אפשר להוליך את הנער. מחנך טוב, האוהב את תלמידיו, יכול לפעול עליהם פעולה טובה, ולגרום שיוציאו את כוחותיהם החיוביים אל הפועל.

הנושא הלימודי (ההישגים, הציונים) הוא דווקא שולי ביחס למטרה האמיתית יותר, לסייע לנער לבנות את נפשו באופן נכון. לכן, אל לכם לחשוש מירידה ברמת הלימודים, כרגע זה אינו העיקר.

כאמור, עדיף שמישהוא חיצוני, כדוגמת המחנך או ראש הישיבה הם אשר ישוחחו עם בנכם, ולא מתוך מגמה להענישו על מעשיו, אלא מתוך מגמה לעורר בו כוחות אמיתיים, ובסיוע שלכם כהורים, אשר גם בבואו הביתה תמשיכו איתו את המהלך הזה, אני מאמין שתחלצו אותו מהמשבר והוא יעלה על דרך המלך.

הרב אליקים לבנון, רבה של אלון מורה וראש ישיבת ההסדר

המאמר פורסם בעלון "קוממיות"

עישון אצל בני נוער

עישון סיגריות אצל בני נוער הוא תופעה שכיחה המדאיגה הורים רבים ושגורמת לעיתים קרובות למתיחות בין הורים וילדיהם. שיעור המעשנים בקרב נוער דתי אמנם נמוך ביחס לקבוצות אחרות באוכלוסיה, אולם התופעה עדיין נחשבת לשכיחה בעיקר אצל בנים.

אפשר היה להתייחס בפליאה לתופעת העישון בכלל, ולעישון אצל בני נוער בפרט, בעיקר לנוכח הידע המדעי שהצטבר במהלך השנים בנוגע הנזקים הישירים והעקיפים של העישון וכן לאור המאמצים הרבים המוקדשים לחינוך ולחקיקה בנושא מניעת עישון. גם סקרים שנעשו הראו כי הרוב המכריע, אם לא הרוב המוחלט, של בני הנוער יודעים למנות את נזקי העישון. אלא שהפער שקיים במציאות בין צורת ההתייחסות (attitude) של בני הנוער לנושא לבין ההתנהגות בפועל, מעלה כי לא די בהתמקדות במישור החינוכי בכדי להתמודד עם עישון.

בני נוער מתחילים לעשן בשל מספר סיבות חברתיות וקוגניטיביות. מבחינה חברתית, העישון נתפס כדבר מקובל חברתית מה שבאופן טבעי מעלה את קרנו של המעשן בחברה. לדבר יש משמעות עצומה בעיקר בגיל ההתגברות, גיל שבו היכולת להשתלב בחברה חשובה מאוד והיא עלולה לגרום לילדים להיגרר לעישון אך ורק בכדי שלא להרגיש שונים מחבריהם או בכדי לקנות לעצמם מקום ומעמד חברתי.

במישור הקוגניטיבי, בני נוער שמעשנים משכנעים את עצמם כי הם לא יתמכרו לסיגריות, תוך שימוש בטיעונים כמו: "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה", "אני לא מעשן באופן קבוע", "מעט עישון לא מזיק" וכו'.

מה אפשר לעשות?

א. דוגמא אישית

 

קודם כל בדקו את הדוגמא האישית שאתם מציבים לילדיכם. דוגמא אישית היא אחד מהגורמים המכריעים ביכולת לשכנע את מתבגר להפסיק לעשן. הורה שמעשן בעצמו יתקשה לנקוט עמדה מול ילדו המעשן וזאת משום שילדים "שומעים" מעשים הרבה יותר משהם שומעים למלים. ילדים במיוחד בגיל ההתבגרות רגישים לחוסר עקביות בהתנהגות ובהתנהלות של הוריהם. מצב שבו הורה מטיף להתנהגות מסוימת ובמקביל פועל בצורה מנוגדת, יראה למתבגר כצביעות, דבר שעלול לגרום לאותו ילד לפקפק בכל המסרים המועברים אליו מאותו הורה. הורה המנמק את התנגדותו לעישון על ידי סיבות בריאותיות, חייב לקחת בחשבון כי טענותיו יתקבלו כלגיטימיות אך ורק אם הוא עצמו מנהל את כל אורחות חייו בצורה בריאה, גם בנושאים שאינם קשורים בעישון.

ב. מערכת יחסים תקינה

מערכת יחסים תקינה בין הורים לילדים היא תנאי חשוב ביכולת להידבר עם המתבגר. אי אפשר להתחיל לנהל שיחות עם ילד בן 15 רק בגלל שעכשיו הוא התחיל לעשן. ההידברות הבין-דורית הייתה צריכה להתחיל בשלב הרבה יותר מוקדם. אגב, בעיות תקשורת בין ילדים להורים אינן נולדות בעקבות אירוע אחד כמו עישון או קשיים בבית הספר, כי אם בשל חוסר רגישות, חוסר חיבור וחוסר השקעה במשך השנים. ברוב הפעמים, "מלחמות" בין הורים לבין ילדים סביב עישון הם בבואה של בעיות מהותיות יותר.

ג. דברו על עישון עם ילדיכם

דברו על עישון עם ילדיכם! אל תהססו להעלות את הנושא עם ילדיכם עוד בטרם הגיעו לגיל שבו ילדים עלולים להתחיל לעשן. אל תפחדו לנהל שיחה גלויה בבית על עישון. אינכם מעוררים שדים מרבצם, ואין מקום לחשש שמא הדבר דווקא יגרום לילדים לגלות עניין בעישון. חשוב שילדים ידעו כי אפשר לדבר עם ההורים על כל נושא. אגב, גם אם הילד שלכם כבר התחיל לעשן, הדרך הנכונה לטפל בעניין היא קודם כל ליצור מצב שבו הילד ידע שהוא יכול לדבר אתכם על הנושא, ושאין צורך מצידו להסתיר ולשקר. מחקרים הראו כי ככל שמקדימים לדבר עם הילדים על נזקי העישון ומסבירים להם על הנזקים הכרוכים בעישון לעצמם ולסביבה, יורד שיעור העישון.

ד. גבולות וכבוד

הקפידו על גבולות וכבוד. עישון הוא אחד מהנושאים שבהם הורים עלולים לחוש כי הם הולכים על הקו הדק שבין הצבת גבולות לבין חשש מניתוק הקשר עם המתבגר. קשה לשרטט קו גבול מדויק בנושאים שכאלו, אולם ראוי לזכור כי אופי הקשר בין הורים לילדים דווקא בגיל ההתבגרות יכול להשפיע בצורה משמעותית גם על הקשר בשנים שלאחר מכן. מתבגרים הם אולי "מרדנים", אולם הם גם ילדים שמחפשים את היד המכוונת ואת הגבולות שמציבים ההורים, ואף מוכנים לקבל אותם אם הם ניתנים בעקביות, ברגישות ובצורה שמכבדת אותם ומשקללת את הצרכים שלהם.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

הבן מעשן

שאלה: הבן שלי בן 15 חוזר הביתה עם ריח של סיגריות. שמעתי מאימא של חבר שלו שראו אותו מעשן נרגילה בפארק עם חברים. כשאני שואלת, הוא אומר שהוא גדול ואחראי וכל זמן שזה לא פוגע לו בלימודים – שלא אתערב. האם להניח לו?

תשובה: קשה להבין מדוע נערים מתחילים לעשן, הרי ברור לכל כי זה לא בריא, מסריח, משייך אותם לאוכלוסיה שלילית של נערים ועוד. להם כמובן אין הסברים, הם לא יודעים כי עשו זאת כדי להשתייך לקבוצת נערים מסוימת וכדי ליצור רושם שנראה בעיניהם "מגניב", אולי כדי להכאיב לנו ההורים, או להיות מיוחדים, אולי פשוט נכנעו ללחץ חברתי. הם לא יודעים ואין גם טעם לדבר על זה, שהרי העישון הוא מעבר להגיון ולמילים, ובכל זאת אנו עסוקים בניסיונות שכנוע ארוכים – מה עם הבריאות? מה יגידו? איך אתה סובל את הריח? מה עם הלימודים? השתגעת?? תפסיק מיד!

להזכירך – על כל חפיסת סיגריות מופיעה כתובת גדולה המזהירה כי סיגריות הורגות, ובכל זאת כה רבים מעשנים! אם כך, גאולתך אינה בשיחה על סיגריות. למעשה, ככל שמשוחחים על דבר, גם אם באופן שלילי, הוא מתקבע בתודעה יותר ויותר והופך להיות מסתם פרי עץ, ל"פרי העץ".

נבחן את המשך השאלה. בנך גם סבור כי הוא גדול כדי להחליט, וגם, משום מה, ברור לו כי העיקר זה הלימודים וכל עוד הוא לומד לא חשוב מה עוד הוא עושה. את שתי ההנחות הללו כדאי ואפשר לשנות. אולם, לפני שנחליט כיצד, נבחן את סוף השאלה: "האם להניח לו"?

לעולם איננו מניחים לילד, שהרי יותר נערים סובלים מכך שהוריהם מניחים להם, שפירושו למעשה מזניחים אותם, מאשר אלו הסובלים מעודף אכפתיות. הורה מניח פירושו הורה מזניח, כיוון שחובתו היא להנחות, לייעץ, להיות מעורב. אז, וזו תשובה פשוטה, לעולם אל תניחי לילדך, וגם שתיקתך מולו לעולם לא תהיה מחוסר מוצא או מייאוש ממנו, אלא, גם אז, דווקא כי אינך מניחה לו.

עתה, שאיננו מניחים לילדינו, נוכל לחזור להנחות היסוד של הבן – הלימודים חשובים מהכל, ויש גיל בו הוא גדול דיו להחליט לבד.

עלי להניח, מן הנסיון ומן ההיקש, כי היסוד לשניהם הוא השיחה שהייתה ביניכם, במפורש או בתחושה, כשהיה בכיתה ג' (או ה'), בשעה שהגעתם מן העבודה בשעה 16:00 (או 18:00) אחה"צ: "מה למדת היום, היו שיעורי בית?",  ובכך הבהרתם לו כי הדבר הראשון החשוב לכם אינו "איך אתה מרגיש", או "תגיד, אולי נצא הערב לרכיבה על אופניים, למרות שיעורי הבית", אלא שיעורי הבית. והוא וודאי ענה, יותר מפעם אחת, "המורה הזו לא מלמד/ת כלום, סתם משעמם, מחר אני לא הולך לבית הספר!", ואתם עניתם "אתה הולך לבית הספר ועוד איך, כשתהיה גדול תחליט לעצמך", במקום לברר האם באמת לא למד כלום והמורה משעממת.

ומה הסיק הילד, שהיה לנער מגודל? שלוש מסקנות: הכי חשוב זה ללמוד, ללמוד פירושו לשבת בכיתה ולזכור מה שנאמר לי, וכשאהיה גדול אוכל לשפוט בעצמי בין טוב ובין רע.

כיוון שטרם הומצאה המכאניקה היכולה להחזיר את האדם אל העבר, לא נוכל לתקן את מה שאמרנו לו אז. בעצם, "אמרנו זאת לכל הילדים שלנו ומשום מה רק הוא הבין שאפשר לעשן!!, לכן גם אם היינו חוזרים אל העבר היינו אומרים דברים דומים!". אל דאגה, אינך אשמה. איננו יכולים לדעת תמיד כיצד יגיב הבן לאמירות פשוטות וטבעיות שלנו.

נבחן מילה מעניינת שבנך השתמש בה: "אל תתערבי". באמת יכול להתערב רק מי שמעורב, וכיוון שהחלטנו כי אנו חייבים להיות מעורבים, אז אנו חייבים גם להתערב, אלא שאיננו יודעים במה להתערב והיכן להניח לו.

הנה כמה עצות.

הראשונה – קבלי כעובדה את ההנחה כי לא תמיד תדעי מה הדבר הנכון לעשותו, אך סמכי על האינטואיציות שלך ואל תתני ללבטים לשתק אותך.

השניה – החליטי ואולי אף הכיני רשימה בה תצייני מה את דורשת מבנך, מה את מבקשת ממנו ומה את מצפה שיהיה.

השלישית – לאחר שהגדרת את הנ"ל, א. עימדי בתוקף על מה שאת דורשת, הבהירי מראש את הכללים הללו ואל תוותרי עליהם. ב. התייעצי איתו ובקשי ממנו את מה שנראה בעינייך כרצוי אך לא הכרחי, הזכירי לו מידי פעם, אולם אם ימעד תני לו להאמין כי את סולחת ואינך מאוכזבת כי "הרי גם אני לא תמיד מצליחה". ג. לבסוף, השקיפי עליו וקווי לטוב בנושאים בהם אינך רשאית או אינך רוצה לדרוש או לבקש, בין אם בגלל שהם כה מובנים מאליהם, או שהם דווקא כה נדירים, הבליגי, היי סובלנית וקבלי בשתיקה אם לא יעמוד בציפיותייך. אם תהיי מאוכזבת ממנו תאבדי את הקשר המיוחד ביניכם המאפשר לו לקרוא את ציפיותיך מבלי שתאמרי אותם. ד. הרביעית – כל ילד הוא פלא, מיוחד במינו, ותפקיד ההורים לראות בו תמיד את הפלא. גם אם יום אחד הסתבר כי אין הוא פלא לימודי כמו שציפיתם, אולי לא נגן מחונן וגם לא ספורטאי מצטיין, המשיכו לתת לו את התחושה כי הוא יחיד ומיוחד, שונה מכולם, לא בהערצה או על ידי פינוק, גם לא בציפיות מופרזות. סתם, אהוב ומיוחד, בלי זיופים.

הבה ונבחן את נושא הסיגריות והנרגילות. אפשר לדרוש ולעמוד על כך בתוקף שלא יעשן, אך האם תצליחי בכך? אפשר לוותר ולומר כי יש דברים חשובים יותר להעיר עליהם ונרגילות זה לא נורא, אבל הרי אינך מאמינה בכך! ואפשר לבקש, אבל גם בקשותייך לא עוזרות. מה עושים?

יתכן שמאוחר מידי, ובנך לא יפסיק לעשן, אולם תמיד כדאי לעבוד על מידת העין הטובה שלנו. הגיע הזמן לראות את הטוב בו, לא דרך ריח הסיגריות ועיני השכנה. אז אולי, רק אולי, הוא יוכל להפסיק לעשן סיגריות כי אין בהן יותר צורך כדי להיות שונה ומיוחד. וגם אם לא יפסיק, הוא יחוש אהוב ורצוי, ואת תזכי בבן נפלא, שהיה כבר כזה, רק את היית צריכה לפקוח עיניים. ושוב, רק אולי, אז תוכלי לדבר גם על סיגריות ונרגילות ובריאות ומראית עין ותוויות חברתיות ולימודים ועל כל מה שתרצי.

ולמי שקורא את הדברים עוד בטרם שצצה השאלה, הרי לכולנו ראוי ורצוי לאמץ עצות אלו.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

עוד בנושא בלב אבות:

עישון / נעמי עיני. בתי בת ה17 התחילה לעשן סיגריות. היא מסתירה זאת ממני, אך אני יכול להריח את ריח הסיגריות מן הבגדים שלה. לאחרונה גם מצאתי חפיסה מקומטת בתיק שלה, כאשר נקטתי יוזמה…

 אין עשן – בלי אש / הרב נעם פרל. תפסתי את בני בן 16 מעשן- כיצד עלי להגיב?

עישון אצל בני נוער / ד"ר דניאל גוטליב. תופעת העישון שכיחה אצל בני הנוער. מה שורשיה? היא יוצרת מתח בין הבן להוריו. מה עושים? על מניעה והתמודדות.

עישון

שאלה: בתי בת ה17 התחילה לעשן סיגריות. היא מסתירה זאת ממני, אך אני יכול להריח את ריח הסיגריות מן הבגדים שלה. לאחרונה גם מצאתי חפיסה מקומטת בתיק שלה, כאשר נקטתי יוזמה ובדקתי. מה עושים?

עזרה ראשונה: נסו שלא להתעמת עמה חזיתית ומתוך כעס, בעניין. בוודאי שלא מתוך פליטת פה ואמירה בלתי מתוכננת. בררו במכולת הסמוכה האם היא רוכשת שם סיגריות בקביעות. נסו (אתה וזוגתך) לנהל שיחה פתוחה בנושא עם קבוצת החברים שלה וחשפו אותם למידע אודות נזקי העישון. בקשו מצוות ביה"ס / היישוב, לעסוק בנושא זה ובסכנות הכרוכות בו, ניתן לחשוב על הרצאה של רופא משפחה או אפילו אונקולוג.

ביניכם ובין עצמכם – נהלו שיחה לגבי עמדותיכם בעניין, טרם תפנו אליה לשיחה (קחו בחשבון שלמי מכם היתה התנסות דומה בגיל ההתבגרות). כאשר תגבשו קו חינוכי, הזמינו אותה לשיחה, שתפו אותה בעובדה שאתם יודעים על כך שהיא מעשנת ובררו עמה בנחת, מהן הסיבות להתנהגות. אמרו לה את דעתכם הברורה. זכותכם לדרוש מבתכם שלא לעשן בכלל, אך זכרו שלא תוכלו לאכוף זאת בכל מקום בו היא נמצאת. נסו שלא להיגרר למסכת של ענישה ואיומים.

הקדישו זמן לבילוי אישי ואיכותי עם הבת והיכרות עם עולמה.

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר מנהלת השרות הפסיכולוגי חינוכי של גוש עציון

 

מחקר: רוצים למנוע שימוש בסמים ואלכוהול ? חזקו התפתחות חיובית ומנהיגות במתבגרים

לעתים קרובות הורים מרגישים חסרי אונים בכל הנוגע לצריכת סמים ואלכוהול בקרב ילדיהם. מחקרים בתחום החינוך למניעה משני העשורים האחרונים מלמדים שעל ידי עידוד הילדים למעורבות בפעילויות הקהילה ובית הספר, בפעילויות ספורט וכדומה, יכולים ההורים להשפיע על יכולת ילדיהם להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול. בידי ההורים מצוי כוח השפעה רב על ילדיהם והם מהווים גורם דומיננטי בהחלטות שמקבלים הילדים, במיוחד בשנים החשובות של תחילת גיל ההתבגרות.

בשנות התשעים של המאה העשרים ערכו שני צוותי חוקרים בתחום מניעת סמים ואלכוהול בארצות הברית (דונבון, ג'סור וקוסט: הוקינס, קטלנו ומילר) מחקר אשר תוצאותיו תומכות בהתמקדות בפוטנציאל החיובי של הילדים ולא בפוטנציאל השלילי העלול להוביל לצריכת סמים ואלכוהול. אם נעצים את ילדינו כך שירגישו נוח עם עצמם, מחוברים לקהילותיהם ויבינו שמוקד שליטתם הוא פנימי, נעניק להם את הכוח להתגבר על מכשולים רבים. חוקרים רבים הגדירו גישה חדשה זו למניעה בשם "התפתחות של בני נוער באורח חיובי" שכן במקום להתמקד בהתנהגות הבעייתית, ההתמקדות היא בפוטנציאל העצום הטמון באנשים הצעירים.

קיימות אינספור דרכים למניעת התנהגות מסוכנת על ידי עידוד תעסוקה חיובית. תלמידים יצירתיים, למשל, יכולים לתרום מכישרונם בעיצוב עלון בבית הספר וכך לטפח את תחושת הביטחון ביכולותיהם ובמקביל לתרום לקהילת בית הספר באמצעות עשייה. עידוד הילדים להעריך את השונה והמגוון מסייע להם להרגיש טוב עם עצמם ולהבין את הקהילה הסובבת אותם. קבוצות למידה בשעות שאחרי הלימודים יכולות לסייע לילדים בביצוע שינויים ובהבנה עד כמה הם יכולים לשפר את יכולת הלמידה שלהם.

מגוון פעילויות מובנות יכול להועיל במניעת התנהגויות סיכון מסוימות אך בכל הנוגע למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, אנשי המחקר עדיין מתחבטים במציאת הדרכים היעילות ביותר.

מה מבדיל בין ילדים המחליטים לשתות אלכוהול ולצרוך סמים מאלו שאינם עושים זאת? החוקרים מציינים כי בתחילת גיל ההתבגרות רק מעטים מהילדים צרכו חומרים אלה אך עד כיתה י' נראה היה שרובם התנסו לפחות פעם אחת בסמים ובאלכוהול. כמו כן, לא היה כל גורם מקשר בין הילדים – אחדים היו חכמים, אחרים התקשו בלימודים, חלק היו מקובלים בקרב חבריהם ואילו אחרים לא, לחלקם היו הורים פעילים ולאחרים היו הורים נעדרים, אחדים היו ספורטאים ואחרים לא. מה יכול, אם כך, להיות המאפיין המשותף לקבוצה כה רב גונית של מתבגרים?

החוקרים ניסו לבחון שאלה זו בצורה הפוכה ושאלו: מה עשוי להיות המשותף לילדים שלא צרכו סמים ואלכוהול? התשובה הייתה ברורה: כמעט כל הילדים אשר החליטו שלא לצרוך סמים ואלכוהול היו מנהיגים בבית הספר, בבתי הכנסיות ובקהילות שלהם. הם מילאו תפקידי מנהיגות וקידמו פעולות מודעות לשיפור כישורי המנהיגות שלהם. לא כולם היו "מנהיגים טבעיים" אך רובם קידמו את כישורי מנהיגותם והפכו לפעילים במועדונים ולראשי קבוצות ספורט.

סקירת הספרות המקצועית מאפשרת להבין מדוע הייתה המנהיגות המאפיין המשותף לתלמידים שהחליטו להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול ומוכיחה כי המנהיגות נותנת מענה לחלק מהגורמים הפעילים המובילים צעירים לצריכת סמים ואלכוהול. תלמידים מנהיגים מרגישים מחוברים לבתי הספר ולקהילותיהם ובעלי אחריות הן למעשיהם והן למעשי מי שמונהגים על ידם. תלמידים אלו מפתחים יחסים משמעותיים עם מבוגרים ומורים ומתוך התנסויותיהם המנהיגויות, הם מפתחים הערכה עצמית עוצמתית.

המסקנה המתבקשת היא שההחלטה לצרוך סמים ואלכוהול היא אישית ולכן יש לקדם ולפתח את המתבגרים בתקופה בה הם עשויים לקבל החלטות מכריעות בעניין זה. החוקרים ממליצים להורים ולאנשי מקצוע בתחום החינוך והמניעה, לאמץ חינוך למנהיגות לשם סיוע במניעת התנהגות בעייתית. המחקר מלמד שכהורים, ביכולתנו להנחיל כישורי מנהיגות לתלמידים וייתכן שזהו "מפתח הקסם" אותו חיפשו אנשי המקצוע בתחום המניעה ב"פיתוח חיובי של צעירים".

יפה צוברי, מידענית הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול.

התפרסם ב"אתר יסודות". http://www.yesodot3.co.il

 

עוד מיפה צוברי בלב אבות:

צריכת אלכוהול וגיל ההתבגרות / תקציר מאמר – תקציר מחקר מקיף על צריכת אלכוהול על ידי מתבגרים, והשפעתה עליהם. מניעה והתמודדות

בננו מתעקש לעשן בשבת

שאלה:
בננו (בן שש עשרה) נמצא בתקופה של התדרדרות רוחנית. הוא לא קם להתפלל, לא מניח תפילין, מעשן סיגריות ומסתובב עם חברים שמבלים את זמנם לריק. זה מצער אותנו מאוד, אבל איננו יודעים כיצד לחזק אותו. לפני כחצי שנה הוא עזב את הישיבה שבה התחיל ללמוד, ועכשיו הוא קצת לומד (אקסטרני) וקצת עובד. בשבת האחרונה אשתי הריחה עשן מפיו. היא נדהמה ונזדעזעה, היה ברור שהוא עישן בשבת. ידענו שהוא לא מקפיד לקיים מצוות, אבל לא חשבנו שהוא יגיע לחילול שבת. היא הוכיחה אותו על פניו, והוא התעקש שהוא יעשה מה שהוא רוצה. מרוב צער וכעס היא הציבה בפניו שתי אפשרויות, או שיקבל על עצמו שלא לחלל שבת או שיעזוב את הבית.

הבן עזב את הבית והלך לחברים. הוא חזר ביום ראשון לכמה זמן, אכל, התרחץ והלך שוב. מאז עוד לא שמענו ממנו מה בכוונתו לעשות, האם יתחייב לשמור שבת או לא. אנו חוששים שלא יתחייב לכך ויעזוב את הבית. ואולי לא היינו צריכים לתבוע ממנו לשמור שבת? יש לציין שבדרך כלל הוא לא עושה מעשים רעים כדי להרגיז. בעיקרון הוא לא רוצה לצער אותנו, אבל ככה זה יוצא לו. פעם אמר שבכוונתו לבדוק ולנסות כל מיני דברים כדי שאחר כך יחליט בעצמו באיזו דרך ללכת. כיצד צריך לנהוג כלפיו?

תשובה:

לא לזרוק מהבית ולא להסכים לחילול שבת

זו היתה טעות להציב בפניו שתי אפשרויות, או להישאר בבית ולשמור שבת, או לחלל שבת ולצאת מהבית. הוא צריך להישאר בבית והוא צריך לשמור שבת. הוא צריך לדעת שאתם אחראים עליו, ואחריות זו היא בלא תנאי. אתם הוריו ולא תתנו לו להסתובב ברחוב, חסר בית, ועם זאת גם לא תסכימו שיחלל שבת, לא בבית ולא בחוץ. ואם ימשיך לחלל, תמשיכו לתבוע ממנו שוב להפסיק, ותדברו איתו על כך פעמים רבות, ככל שיידרש. זו המצווה החשובה ביותר שמוטלת על ההורים, ללמד את ילדיהם תורה כדי שישמרו את המצוות, שנאמר (דברים יא, יט): "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".

מצוות התוכחה

בנוסף לכך, מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" חלה על ההורים יותר מאשר על כל יהודי אחר. שכן היא נובעת מתוך אהבה ואחריות, כמו שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא… ואהבת לרעך כמוך". ובוודאי ההורים שאוהבים כל כך את בנם, צריכים מתוך כך להוכיח אותו יותר. בנוסף לכך, אמרו חכמים (שבת נד, ב): "כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מחה – נתפש על אנשי ביתו". ופעמים רבות הורים אינם מודעים למידת השפעתם על ילדיהם. נדמה להם שאם הילדים אינם שומעים מיד בקולם, סימן הוא שאינם מתחשבים בהם. ולא היא, לוקח לילדים זמן להפנים את הדברים. ולפעמים קשה להם מאוד לשמוע, והם עדיין שקועים בהתלבטויות, אבל הם בהחלט מתחשבים בדברי ההורים.

וכמו שבמצוות תוכחה המצווה לחזור על התוכחה אפילו מאה פעמים (ב"מ לא א), כך תדברו איתו שוב ושוב על חובתו לשמור שבת. בכל פעם תנסו להוסיף עוד טיעון: פעם תנסו להסביר את ערך השבת, שנותנת ביטוי לנשמה, ופעם תמחישו זאת על ידי ניסיון חייכם, ופעם תטענו שהוא עוד צעיר ובינתיים עליו לסמוך עליכם ולכבד אתכם ולשמור מצוות. בפעם אחרת תאמרו שכל הסבים והסבתות שלו במשך דורות מסרו נפשם על שמירת שבת וכל שאר המצוות, ואיך הוא לא ישמור?! ושוב תחזרו לדבר על ערכה של השבת. ואם אינכם יודעים להעמיק בדברים, תאמרו בכנות שאתם לא מבינים את כל הסיבות, אבל גם אתם כמו כל דורות ישראל מוכנים להקריב הכל למען התורה והמצוות. וגם אם לא יהיו לכם טיעונים נוספים, תחזרו שוב ושוב על התביעה לשמור שבת ולהיות יהודי טוב. ועם זאת, בשום פנים אינכם מוציאים אותו מן הבית, הוא בנכם בטוב וברע.

יותר מזה, לא רק שאתם מסכימים שיישאר בבית אלא שאתם עומדים על כך שכל עוד הוא צעיר וזקוק לעזרתכם עליו להישאר בבית.

הסכנה
אם דברי אינם משכנעים בדרך החיובית, אספר לכם כי קרה שהורים רצו להעניש את בנם או בתם המתבגרים שהחלו לפרוק עול, וזרקו אותם מהבית. ובאותם הימים שהם הסתובבו בחוץ, הם התדרדרו לסמים או פריצות. אחר כך כבר באמת היה קשה מאוד להחזירם הביתה.

הדרישה ללמוד תורה

אין להסתפק רק בתוכחה ובהבעת צער, יש לדרוש ממנו גם ללמוד תורה, מרבנים ומספרים, במסגרת שיעורים וחברותות ולימוד עצמי, כדי שיבין ויעמיק בדברים. ובלבד שלא יבגוד בעמו ובתורתו. מן הסתם, לפי מה שתיארתם, לא יהיה לו כוח להתיישב כעת וללמוד הרבה תורה, ואף על פי כן חובה עליכם להציב בפניו את התביעה הזו כדי שידע שהדברים עמוקים ורציניים. ומן הסתם בתוך ליבו יסכים שאכן ראוי ללמוד את הדברים ברצינות, כדי לעצב את דרכו בחיים. ובעז"ה בקרוב ימצא את הכוחות ללמוד תורה.

ההתנהלות בבית

שאלה: ומה נעשה אם יעז לעשן בבית בפנינו?

תשובה: אסור לכם להפחיד את עצמכם כל כך. אמנם נכון שיש גבול ליכולת האכיפה שלכם כשהוא מחוץ לבית, אבל בבית, גם בנים חצופים אינם מעזים להמרות את פי הוריהם. ובמיוחד שאם תרבו לדבר עמו על חשיבות השבת, וחשיבות המשכת המסורת, והייעוד של עם ישראל וכו', יבין כמה השבת יקרה לכם ולא ירצה לפגוע בכם, באמונתכם ובתורת ישראל. ואם ח"ו תהיה איזה פעם שיעז לחלל שבת בפניכם, תדרשו ממנו בכל תוקף להפסיק, שהרי אתם בעלי הבית והוא חייב לשמוע בקולכם. עדיין לא שמעתי על מקרה שהורים הביעו בצורה מפורשת פעמים רבות את צערם על חילול השבת, ובנם המשיך לחלל שבת בבית. קורה שבהתקפת כעס וכיוצא בזה בן מעז לעשות דברים קשים, אבל כמעט ולא קורה שהוא עושה זאת באופן קבוע כנגד ההורים.

להיות ישרים ולא להתבייש

עוד עצה חשובה: אף שלא צריך לפרסם את מצבו ברבים, גם אין לנסות להסתיר זאת, מפני שההסתרה גורמת לכישלונות חינוכיים. ראשית, המסתירים אינם מתייעצים בכנות עם מחנכים ובני משפחה. שנית, ההסתרה גורמת לבן לחשוב שכל מה שמעניין אתכם הוא הכבוד. לא חשוב לכם שבאמת ישמור שבת אלא רק הכבוד. אם למרות שאתם מתביישים אתם מתייעצים, יבין שבאמת מצבו הרוחני מכאיב לכם עד עמקי נשמתכם.

הרב אליעזר מלמד, רבה של "הר ברכה", וראש ישיבת ההסדר.

עוד בנושא בלב אבות:

כשמתבגרים מתרחקים מהוריהם / שושנה היימן. ראשי פרקים על "היקשרות" ו"הינתקות" בגיל ההתבגרות

הבן מעשן / הרב שלמה וילק. הבן מעשן. צעדים ראשונים בתקשורת עם נער מתבגר.

נערה דתייה היוצאת עם נער חילוני / הרב יאיר גנז. בתי תלמידת אולפנה פגשה נער חילוני… ניסינו להסביר לה שזה לא מתאים לנערה דתייה לבלות עם נער חילוני, אבל היא לא מקשיבה…

אין עשן – בלי אש

הורים יקרים ! כשם שפרצופיהם שונים כן עולמותיהם שונים- התשובה שלפניכם מתאימה לילד הפרטי שלנו, של משפחת פרל, לאישיותנו כהורים ולמצבנו המשפחתי. בחרו אתם מה, אם בכלל, מתאים לכם לאמץ לביתכם.


ראשית כל
 – עם הגילוי המסעיר אודות הבן הסורר והמעשן הייתי מודה לבורא עולם על הזכות שזימן לידינו כהורים להיפגש יחדיו ולעסוק בעניינים מהותיים כהתבגרות, לחצים, לחץ חברתי, גבריות, יצרים ועוד ועוד. מעטים הגורמים המזמנים שיחות עומק שכאלה בינינו ובין ילדינו ולא כל אחד זוכה להם.

 שנית – הייתי רץ לעדכן את אשתי שכן התכשיט הנו נכס משותף וחובת העידכון והשיתוף חלה על כל המושקעים בו. מה עוד שרק סך הדעות, הגישות והתחושות של שנינו יוכלו ליצור הענות נכונה ושלימה לאתגר שהונח לפתחנו.

 שלישית – הינו יושבים לברר בינינו מה מפריע לנו בעישון הבן האהוב ומנסה לעשות סדר באנדלרמוסית השבר והחורבן.

מה יגידו השכנים ומה יהיו ההשלכות על השידוך ? בשביל זה, אני אישית, לא מבזבז אפילו 3 דקות.

הדברים האמיתיים הנם – הנזק הבריאותי העתידי ?  (וכאן הבן שואל: ומה עם הכרס שלך אבי היקר והטראפיה בממתקים של אמא?) סכנת ההתמכרות (וכאן הבן אומר: אני לא מכור כשארצה אפסיק). בזבוז הכספים (וכאן הבן עוקץ: יותר זול מלהחזיק בן בישיבה תיכונית) השיוך החברתי (וכאן הבן נזעק: הרבה רבנים חרדים מעשנים, גדולי החסידות עישנו מקטרת, "כתוב באיזה מקום שגם הרב קוק").

אך מעל הכל, לטעמי, ניצבת בעיית האמון וההסתרה וחוסר הכנות בינינו לבין הבן יקיר האהוב.

ובראש, ההכרה כי עישון ,על פי רוב, מהווה סימן ולא סיבה – העישון מאותת על מצוקה פנימית, על דימוי עצמי נמוך, על תסבוכת אישיותית או פלונטר מחשבתי או חברתי. והרי בדיוק בשביל זה אנחנו כאן מלווים את בננו המוליד את עצמו מחדש כאדם בוגר ומלא – אשרינו מה טוב חלקינו.

 רביעית – את סוגית האמון הייתי מנטרל מראש ומיד, אין סודות הכל שקוף ללא דחיות. "בן, מה קרה שהתחלת לעשן ? ככה מעשנים ולא מודיעים ? בא נשב לדבר על זה במוצא"ש על כוס קפה בלי סיגריה, אחרי שתגמור לפרוק את המדיח". הפצצה הוטלה, הוונטיל שיחרר את כל המתח, ומתברר שקבענו מפגש לשיחה עמוקה ששאר ההורים יכולים רק לחלום עליו.

 חמישית – מעכשיו עד הפגישה הייתי משקיע בכוונת יתר בברכת 'חונן הדעת' ובהתייעצות עם חברים שכנים ומכרים שניצבו בפני אתגרים דומים, אין לנו מושג כמה עצות טובות ניתן לשמוע מאנשים שכבר היו בסרט הזה, ומהורים וותיקים ובעלי פרספקטיבה רחבה משלנו.

 שישית – בשיחה עצמה כנראה יתברר שהבן עצמו אינו מודע עד הסוף ל'למה'. אל לנו להתפתות לויכוחי סרק  לוגיים או אידיאולוגיים ולסיפורי זוועה על מחלות סרטן ודום לב תוך כדי ריצה.  את האמת הבן יודע – זה מזיק, זה ממכר, זה יקר ומיותר,  אולם את השרש טרם העיז לחשוף – אני נבוך, אני מבולבל, אני מחפש את מקומי, אני צמא לביטחון עצמי, למקום בחברה.

מפגש נפלא שכזה הייתי מנצל להבהיר את האהבה כלפיו. הייתי מנסה לרדת לשרש העניין מה באמת מעסיק ומטריד אותו בלי שום קשר לסיגריה ומסביר כי הסיגריה היא סימן וקריאה להעמקה. בהמשך הייתי מסביר לו בקצרה את הדאגה שלנו כהורים הן מהסיגריה ובעיקר מהגורמים לה. הייתי מנסה לברר, לא בחקירת שב"כ, את היקף התופעה – ממתי מעשן, עם מי, כמה, האם קונה, היכן.

סיום רומנטי ומתאים יכול להגיע בדמות הבהרת התנגדותנו הנחרצת לעישון וקביעת גבולות (לא קונה מהכסף שלנו, אין עישון בבית) בליווי מתנה קטנה שקנינו עבורו (לא מצית או מאפרה ולא אורות התשובה במהדורת כיס).

 שביעית – עכשיו מגיעה העבודה הקשה שלנו כהורים. לחשוב לעומק מה יושב עליו, להעצים את מקומו במשפחה, ליצור פעולות גיבוש בינו לבין אבא – טיולים, עבודה משותפת ושאר ירקות, להציפו ביחס בחום ובאהבה. להכיר כי בכח שום דבר לא ילך, לא לנהל חקירות שב"כ ולא לאסוף מודיעין, לא לנג'ז ולא לנקץ, לא לגזור כתבות ולא לחפש באינטרנט  נתונים מצמררים. דעתנו כבר הובהרה חד משמעית , זוכרים ???

בהחלט מדי פעם לשאול מה המצב, יצאנו מזה או שאנו עדין שם ואם עדין אנחנו שם להמשיך ולחפש את שרשי הענין ולתקנם – שכן אין עשן בלי אש.

שמינית – להמשיך להתפלל, להתפלל ולהתפלל.

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא

 

מילה על נרגילה

מאז פרצה הנרגילה אל עולמנו – זאת אומרת מדינת ישראל, זאת אומרת בני נוער בישראל – בערך לפני כעשור, והפכה מקישוט במסעדות אוריינטליות לאביזר חובה בטיולים שנתיים בבתי הספר, במפגש חברתי בחוף הים ואפילו במסיבות בר/בת מצווה, הופעלו בארץ אין ספור תוכניות הסברה וקמפיינים (אפילו בטלוויזיה), על מנת להבהיר את הסכנות שבשימוש בנרגילה. בכל מערך ההסברה הרחב נטלו חלק גורמים רבים וביניהם גם הורים ומורים, אותם אני פוגש בסדנאות והרצאות. אחת הבעיות בהן אני נתקל באופן קבוע כאשר אני משוחח עם אנשי חינוך והורים, היא המידע השגוי שזורם בין ההורים והמורים לבני הנוער, בשני הכיוונים. מיתוסים, דעות קדומות ועובדות מסולפות הם רק חלק מהמטען השלילי שעובר מהמבוגרים לילדים ולהיפך. לדעתי חשוב מדי פעם לעצור, לחשוב ולעכל את המידע שנמסר לנו לפני שאנחנו מעבירים אותו הלאה לבני הנוער, המלצה שאותה אני מפנה גם לבני הנוער עצמם.

על מנת שנוכל לתת מידע קצת יותר אמין ומדויק ובעיקר אפקטיבי, הנה כמה תיקונים שיסייעו לנו במשימה.

ההתמכרות מסובכת

 

לא פעם אני שומע הורים ואנשי חינוך מתייחסים לנרגילה כסם. זו שגיאה בסיסית בהבנת הנרגילה ותפקודיה. נרגילה זהו אביזר דמוי אגרטל, שנולד (כנראה) לפני אלפי שנים באזור הודו. הנרגילה משמשת לעישון טבק ב-99% מהמקרים ורק במקרים בודדים ישתמשו בני נוער בנרגילה לעישון סמים כגון חשיש/מריחואנה. אמנם בטבק יש חומר ממכר אך הוא עדיין אינו מוגדר כסם, לא בישראל ולא בכל העולם. בישראל אין חוק המונע לעשן נרגילה או לקנות אותה, אלא רק חוק האוסר למכור אותה ואת הטבק, לקטינים מתחת לגיל 18, בדיוק כמו סיגריות. התמכרות לנרגילה אמנם אפשרית, שהרי יש בטבק הנרגילה ניקוטין, אך לא ממש רלוונטית לבני נוער ובכלל לאדם הממוצע, כיון שעישון הנרגילה דורש לא מעט הכנות, ארגונים וקניות. ברור שמעשן הסיגריות הממוצע יעדיף עישון סיגריה על פני עישון נרגילה בכל רגע נתון, או כל 15 דקות בערך. אם כך, נער ממוצע הלומד בבית ספר וגר בבית הוריו יתקשה להתמכר לנרגילה בעיקר בהיבט הטכני. כלומר, ההכנות והפעלת הנרגילה שדורשים זמן רב ולמען האמת די מסורבלים, לא מאפשרים הסתתרות קלה במחששה בבית-ספר או בזולה בחצר ליד הבית, והם שימנעו מלבחור בנרגילה כתחליף לעישון סיגריות. ניתן לשער שזו אחת הסיבות מדוע נקלטה הנרגילה בקרב בני הנוער כעיסוק חברתי הרבה יותר מאשר תחליף לעישון סיגריות.

טבק מצואה של גמלים

 

המרכיב העיקרי בטבק לנרגילה, או כפי שהוא מכונה בלשון החברה "טעמים", הוא טבק!!! לא בננות, לא תפוחים ולא צואה של בעלי חיים. העובדה שמשרד הבריאות מצא שרידים של צואת בעלי חיים בטבק וששדות של טבק במצריים מושקים (אולי) גם במי ביוב, לא ממש מרגשת את בני הנוער גם אם היא גורמת תחושת גועל לנו ולהם. הרי בסופו של דבר אף אחד לא מת מצואת גמל. יחד עם זאת, בכך שמדגישים את הצואה והביוב שוכחים את הסכנה האמיתית: טבק, שאחראי למותם של כ-10,000 בני אדם בשנה בישראל. הטענות כאילו נרגילה יותר מסוכנת מסיגריה וש"שחטה" (שאיפה) מנרגילה שווה "X" סיגריות (החל מ 3 ועד 40), הן טענות הורסות ולא בונות. למה לתת לבני הנוער מדרג מה יותר או פחות מסוכן בין שני הרגלים שכל אחד מהם מסוכן בפני עצמו: "זו נבלה וזו טרפה". ומה זה שחטה מנרגילה, איזו שחטה, קטנה או גדולה? הילדים אומרים: "שחטה רגילה". מסתבר שיש מדרג אפילו לגודל של שחטה.

מים בששון

 

לפעמים נדמה שאם בני הנוער היו משקיעים בשיעורי כימיה וביולוגיה את האנרגיה שהם משקיעים בעישון נרגילה ובעיקר בפיתוח פתרונות יצירתיים לשעמום שנוצר סביבה, מבחני המיצב היו נראים אחרת לגמרי. הוויכוח סביב תפקוד המים בנרגילה, שנראה כאילו לקוח מדיון סוער באוניברסיטת אוקספורד, מוכיח כמה אנרגיה משקיעים בני הנוער בהקשר לטענה שנשמעת הן מהורים ומורים והן מהילדים שהמים בנרגילה מסננים רעלים ולכן משמשים כ"פילטר". אז ככה, התפקיד של המים בנרגילה הוא להרטיב את העשן, על מנת שיהיה לח ולא ישרוף כאשר הוא עובר בגרון. אגב כך, העשן שנכנס לריאות נכנס רטוב ממים ויכול לגרום להצטברות של נוזלים בריאות (בהמשך אף לבצקות). כיום, בני הנוער שכללו את התהליך ובמקום מים בנרגילה יש כאלו שיצקו אל הכד וודקה, או כל משקה אלכוהולי זמין ובכך שידרגו את הנרגילה. גם משקאות תוססים יעשו עשן סמיך יותר ועדיף משקאות רוויים בצבעי מאכל (תותית למשל), למען יצא עשן צבעוני. חלב (עדיף 1%) יוסיף עניין ואולי יסחרר חלק מהנוכחים, ואפילו שתן יכול למצוא את דרכו אל תוככי הנרגילה, כ"מעשה קונדס חביב". מדענים קטנים כבר אמרנו?

לסיכום ניתן לומר שבנושא ה"נרגילה", עדיף לנו המבוגרים ללמוד את החומר טוב טוב לפני שאנחנו יוצאים בהצהרות חינוכיות אל מול המתבגרים, אחרת יש סיכוי שנהפוך במהרה לליצן החצר, כאשר אנחנו נשווק רעיונות הזויים בהם צואת גמלים הופך לזהב, ומים מסננים רעלים. על מנת להכיר את הנושא לעומק די אם נקרא אפילו רק את התקציר בדוקטורט של דר' קורן, או את המידע שמופיע באתר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול או כל גוף סמכותי אחר אשר חקר בדק ומצא. אבל, גם שם, כמו גם בדברים שלעיל, אני מציע תמיד לקרוא לסנן ולבקר, על מנת שהפלט יהיה האמיתי והמדויק ביותר. כך נצליח (יש לקוות) להעביר לבני הנוער את המסרים החשובים באמת ולצייד אותם במידע מדויק ואמין על מנת שהבחירות שלהם בנושא נרגילה ינבעו בסופו של דבר ממקום של ידע ושיקול דעת ולא רק פוזה, לחץ חברתי והרבה הרבה סקרנות.

אורי גדס-אילני, מרצה ומנחה קבוצות בנושא התנהגויות סיכון וגיל ההתבגרות

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

 http://yesodot3.co.il

סיגריות ונרגילה

הבן שלי בן 15 חוזר הביתה עם ריח של סיגריות. שמעתי מאימא של חבר שלו שראו אותו מעשן נרגילה בפארק עם חברים. כשאני שואלת, הוא אומר שהוא גדול ואחראי וכל זמן שזה לא פוגע לו בלימודים – שלא אתערב. האם להניח לו?

אמא יקרה שלום.

נראה לי שהנרגילה הינה הבעיה הקטנה בתפיסת עולמו של בנך. כדאי שתוטרדי מהמשפט "כל זמן שזה לא פוגע לי בלימודים – אל תתערבי" הרבה יותר מאשר כל הנרגילות שעוד מזומנות לו במשעולי חייו. מנין יונק בנך האהוב את ההבנה כי הלימודים הנם המפתח להערכת פועלו? כואב לשמוע כי אין הוא חפץ בהתערבותך כאם בחייו, אם כן מה תפקידך בעבורו ??? הייתי רואה בדבריו הזמנה אישית עבורך לברור מה משמעותך בעולמו? כדאי שיבין כי הערכתך אליו נובעת מאישיותו והתפתחותו הרוחנית והאישיותית, ואין את שמה את מרכז כובד תשומת לבך על לימודיו, מה יגידו השכנות או כמות העשן שהוא מחדיר לריאותיו באישון ליל.

מאמא שלי הייתי מצפה להזמין את החבר'ה מהנרגילה בפארק ל'על האש' אצלינו בבית. אולי כך תכירי אותם, ובו זמנית תפרגני לבנך. בדרך זו הוא יהיה מוכן לראות בך שותפה אוהבת המקנה כלים עמוקים ומשמעותיים לחיים??? שיחה אוהבת עם אמא על כוס תה אחרי השיבה משיטוט ליל שבת, לקול נחרותיו של אבא וריח החמין המבעבע' – הנה כלי לקרוב לבבות שמעטים זוכים לו אולם מי שזכה לו לא ימצא לו תחליף עד גיל 120.

אך טוב וחסד – נעם.

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא

קדם התמכרות בגיל ההתבגרות – מה לעשות?

תקופת ההתבגרות היא תקופה של תקוות וציפיות בלתי מוגבלות, אך גם של מצוקות ומשברים. הדברים שלובים זה בזה. לדוגמא, המסגרת הלימודית בה מצוי המתבגר משחקת תפקיד מרכזי בתודעתו. האתגרים שהיא מציבה בפניו, הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי, מאפשרים לו לפתח את אישיותו ואת הכלים אשר ישמשו אותו לאורך חייו. עם זאת, קורה כי מתבגר מתקשה להתמודד עם האתגרים הלימודיים והחברתיים. ייתכן ובשל קשיי למידה, מאמציו הכנים של הילד אינם נושאים את הפרי המבוקש. ייתכן ובעיות קשב וריכוז מקשות על ניסיונותיו להתרכז בבית הספר או להכין שיעורי בית. תופעות אלו חמורות במיוחד כאשר מדובר במתבגר בעל רמה אינטלקטואלית גבוהה אשר אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי ביטוי. ייתכן והוא מתקשה להתחבר חברתית והוא מוצא את עצמו קרבן של נידוי או חרם. לאור מרכזיותו של בית הספר בחייו של ילד, מה שהוא חווה ככישלון לימודי או חברתי עשוי לפגוע קשות בדימויו העצמי ולהוות מקור לכאב נפשי של ממש.

כדי להקל על הסבל הוא יחפש כל דרך לברוח מהכאב. במקרים מסוימים הוא יבחר בדרך בריאה. למשל, הגברת מעורבותו בתנועת נוער או בפעילות בתחום הספורט, האומנות או המוסיקה. הצלחה בפעילות מעין זו עשויה להחזיר לו את הערך העצמי האבוד. הוא יכול להתחבר לדמות חיובית כמו מורה או רב. אולם במקרים אחרים הוא עשוי לבחור בדרך לא בריאה לברוח מהכאב. הוא עשוי לשבת שעות רבות מול המחשב. הוא עשוי לאכול בכפייתיות, או להימנע מאכילה. הוא עשוי להתחבר למערך חברתי בלתי ראוי. הוא עשוי להישאר מחוץ לבית עד לשעות המוקדמות של הבוקר. הוא עשוי להתנסות בשתיית אלכוהול או בעישון סמים קלים.

מתבגרים מתמודדים גם עם התפתחות מינית. מתבגר במצוקה נפשית עלול לגלות שהתעסקות במין מפחיתה את כאבו. גילוי זה מוביל אותו לאתרי פורנוגרפיה ולפורומים ולצ'אטים בעלי אופי מיני. מתבגרים ומתבגרות כאחד עשויים לעסוק באוננות אובססיבית ולהגיע לקשר מיני עם בני זוג מאותו מין או מהמין השני. מתבגרות במצוקה, עשויות למצוא מפלט בקשר רומנטי או מיני עם אדם המבוגר מהן בשנים רבות.

כאשר הורים מזהים תופעות שליליות כאלו אצל ילדיהם (ובמאמר מוסגר אוסיף כי פעמים רבות הורים מודעים רק לקצה הקרחון של ההתנהגות המזיקה של ילדיהם) הם עשויים להגיב בדרכים שונות. לפעמים הם מתעלמים מתוך תקוות שווא שמדובר בתופעה חולפת. לפעמים הם מדברים ישירות עם הילד כדי לשכנעו לחזור בו מהתנהגותו הרעה. לפעמים הם מנסים להילחם בתופעה באמצעות עונשים או הגבלת פעילותו של הילד.

ניסיוני מלמד כי תגובות מעין אלו לא יפתרו את הבעיה. יש לזכור כי ההתנהגות הבעייתית היא סימפטום לבעיות עמוקות יותר. היא פתרון מוטעה לסבל ולכאב שהילד חווה. כדי לעזור לילד יש לגלות מהו מקור המצוקה שלו.

על אף רצונם העז של ההורים לעזור לילדיהם, גילוי המצוקה הנפשית העומדת בבסיס ההתנהגות המזיקה בדרך כלל אינו דבר שהם מסוגלים לעשותו לבד ללא עזרה של איש מקצוע המיומן באבחון מצוקות כאלה. יש לכך מספר סיבות. מטבע הדברים מעורבותם היומיומית בחייו של הילד מקשה עליהם לראות את הדברים בעיניים אובייקטיביות. המתבגר בדרך כלל אינו נוטה לשתף את הוריו בכל פרטי התנהגותו העכשווית או בתחושותיו מן העבר. אך דומני כי המכשול העיקרי העומד מפני ההורה המבקש באופן נואש לעזור לילד שלו, הוא שאין לו המיומנות הנחוצה לכך. אבחון הבעיה והכוונה נכונה לאופן הטיפול בה הוא מקצוע בפני עצמו.

כאשר מדובר במתבגר, אבחון מעמיק חייב לכלול שיחות פרטניות עם הילד ועם כל אחד מההורים. בדרך זו המאבחן מקבל תמונה כוללת ומסוגל להמליץ על דרכי הפעולה הראויים. אם ההמלצה היא שילד זקוק לטיפול כדי להתמודד עם המצוקות הנפשיות המעיקות עליו, היא תכלול גם את דרך הטיפול (קוגניטיבית פסיכו-דינאמית, קוגניטיבית-התנהגותית, אקלקטית וכיו"ב). במצבים מסוימים המאבחן יגיע למסקנה שהילד אינו זקוק לטיפול, אלא שההורים מסוגלים להתמודד עם הבעיה אחרי שיקבלו הדרכה והכוונה. במקרים אחרים יומלץ על שילוב בין השניים.

לסיכום, התנהגות של מתבגר הנתפסת בעיני הוריו כלא בריאה היא תמרור אזהרה. בחלק ניכר מהמקרים הנסתר רב על הגלוי הן במישור האופקי והן במישור האנכי. במישור האופקי, רבים הסיכויים כי ההורים אינם מודעים להיקף ההתנהגות המזיקה או לפרטי פרטיה. במישור האנכי, רבים הסיכויים כי הם אינם מודעים למצוקות ולחוויות מהן הילד מנסה לברוח. איש מקצוע המיומן באבחון הפרעות התנהגותיות למיניהן יכול לחשוף את הבעיות המסתתרות מתחת לפני השטח ולהמליץ על דרכי פעולה יעילות טרם ייגרם נזק בלתי הפיך.

שרון אלקינס, מנהלת "מרכז קשרים" לאבחון וטיפול בהתמכרויות (לצוות ניסיון ורגישות לטיפול באוכלוסיה בעלת רקע דתי). תמר: 052-8108201 www.ksharim-center.org