תגית: פנימייה

פנימיה – כן או לא?

בעבר, אחד מסימני ההיכר של הישיבות התיכוניות היו המגורים הפנימייה. כיצד נוסדו הפנימיות? בגלל אילוץ ואידיאל. האילוץ – מעטות היו הישיבות התיכוניות בארץ. התלקטו אליהן תלמידים מכל הארץ והם לנו בישיבה. האידיאל – הרב משה צבי נריה זצ"ל רצה שהתלמידים יספגו אווירה ישיבתית מלאה, שתקיף יומם ולילותיהם, שבתות וחגים. כך יגדלו התלמידים על ברכי התורה. בימינו, נעלם האילוץ: התגשם חזונו של הרמ"צ נריה "ישיבות נקים בכל מקום, בעיר ובכפר", וקמו ישיבות תיכוניות עירוניות בכל מקום. המבקש ללמוד בישיבה תיכונית איננו חייב לנדוד למרחקים, אלא יכול ללמוד בקרבת ביתו. מה שנותר בימינו זה האידיאל: הפנימייה מאפשרת חיים מלאים של תורה באווירה ישיבתית.

התשובה ל"פנימייה – כן או לא?" תלוייה באווירה במשפחה ובאווירה בפנימייה. אם ההורים פנויים להקדיש זמן איכות לבנם; אם בבית שוררת אווירה רוחנית מעולה, שתתרום לעיצוב נפש הבן; אם חיי החברה בסביבת המגורים תוססים וחיוביים – יתכן שהבית עדיף על הפנימייה. אבל, אם ההורים עסוקים מעל ומעבר, ואינם יכולים להקדיש תשומת לב מרובה לבנם; אם זמן הפנאי של הבן יתחלק בין הטלוויזיה לאינטרנט; אם תרבות הפנאי של חבריו היא הרחוב והקניון – אזי הפנימייה עדיפה על הבית.

גם האווירה בפנימייה צריכה בדיקה, האמנם היא חיובית ומקדמת? האם מושקעת בה עבודה חינוכית? האם חיי החברה עשירים ובונים? נבדוק את רמת חיי החברה ולא רק את רמת הלימודים.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

החיים בפנימייה, אוכלים ומתבגרים

החיים בפנימייה הם אתגר לא פשוט עבור בני נוער רבים. שעות לימודים ארוכות, מערכת עמוסה והתמודדויות חברתיות רבות. על מנת להצליח באתגרים הרבים, דואגת הפנימייה למסגרת תומכת ברמה הנפשית, חברתית וגם ברמה הקיומית: חדרי פנימייה נוחים וחדר אוכל פעיל המציע שפע ומגוון. לצערנו, לא תמיד השפע והמגוון עומד בקנה אחד עם הבריא והמזין ועל כך המאמר.

כבוגרת אם האולפנות, לא ברור לי כיצד אירע הדבר, שעד כה לא הקדשתי טור לבנות האולפנות ולבני הישיבות. אז הנר דולק ואני מתקנת…  הטור נכתב בלשון נקבה אך הוא מתאים לנערים ולנערות כאחד. הכול מתחיל כש"חמשושית" חמודה מגיעה לאולפנא. בתחילה, היא מרגישה כמו בחדר אוכל של בית מלון. ארוחת הבוקר נמשכת כחצי שעה, ארוחת הצהריים כשעה וארוחת הערב נמשכת לעולם. תרבות שלמה מתפתחת סביב השולחן, האווירה נעימה, הצחוקים, הסיפורים  והידיים שנטמנות שוב ושוב בצלחת. כחצי שנה מאוחר יותר, ה"חמשושית" מתחילה  בבירורים לגבי דיאטת הרזיה. אם התמזל מזלה, היא תקבל תפריט טוב. אם לא, היא תקבל תפריט מוטרף שבו היא תאבד במהירות ממשקלה ובאותה הזדמנות גם את יכולת הירידה במשקל שלה. לא בדיאטה הנוכחית אלא בדיאטות שעוד נכונו לה בעתיד. כיוון שככל הנראה היא תכנס ללופ הידוע מראש המכונה יו יו / אקורדיון ושאר כינויים.

דמיינו מצב שבו בכל יום אתם מבלים במסעדה עם חברים. תארו לכם שזה היה קורה שלוש פעמים ביום. נסו לשרוד כך ארבע שנים מבלי להשמין. קשה. ואולי אפילו בלתי אפשרי.

אז נכון, מדובר בגיל ההתבגרות. עדיין צריך להעלות במשקל אך לא להשמין. אם עד חגיגת בת המצווה הנערה יכלה לאכול פחות או יותר הכול מבלי להשמין, הגיע כעת גיל ההתבגרות שאומר, שעם פתיחת המתנות, הסתיימה חגיגת הממתקים. כעת נערה יקרה, תצטרכי לשלם מחיר עבור כל מלוואח, פיצה ונקניק שיחליקו במורד הושט שלך.

כדי לחדד את דברי אומר: גם נערות שאוכלות בבית, עלולות להשמין. אז תוסיפו לכך את התנאים של אכילה בחברותא ותבינו עם מה בנות האולפנא צריכות להתמודד.

(מובן שתמיד ישנן אותן יחידות סגולה שפטורות מהשמנה. אך הן נדירות. גם הן משלמות מחיר. גם אם הוא לא תופס את כל נפח המראה).

מה עושים?

כד השמן – כל מאכל מטוב ועד רע, שוחה בשמן. לא חבל? כשאת בוחרת ירקות מבושלים, שימי לב לעניין השמן. נסי לסחוט אותם כמה שיותר. שימי לב כמה שמן נותר בצלחת שלך לאחר שסיימת את מנת הפחמימה. תנסי לבקש שיחסכו בשמן. בקשי סלט ירקות ללא רוטב על בסיס מיונז. אל תנסי ל"דוג" את הירקות שלא נגעו במיונז. אין סיכוי שתצליחי. אם מוגשים ירקות שלמים, השקיעי והכיני מהם סלט.

ג'אנק פוד – כשמאכלים כמו משה בתיבה, קרואסון, ג'חנון, נקניקיות, צ'יפס, דגני בוקר צבעוניים ועוד מוגשים כחלק מהארוחה, תדעי שלגוף שלך אין מה לעשות עם המאכלים האלה. הוא לא ישתמש בהם לתחזוקה השוטפת שלו. והוא לא ייבנה מהם. לכן, אין לו ברירה אלא לאפסן אותם במחסן.  מה שנקרא בביולוגית, תאי השומן.

ממתקים –  בארוחות הביניים (10:00 ו- 16:00), מוגשים פירות וזה מעולה. אך אם הגישו פתי בר עם ממרחי שוקולד, ופלים או עוגיות – תוותרי להם. הם לא יעלבו. כמובן שאת יכולה לאכול. אך שימי לב למשקל ולהיקפים שלך. אם לא חרגת, תיהני! תמיד תוכלי להחליט על הפסקת עשר, פעם בשבוע שבה את אוכלת מהמאפים האלה. קבעי מראש את הכמות.

ארון לשעת חירום – המכונה ארון האסון. אם לא הסתפקת בחמשת הארוחות הדשנות שספקה לך האולפנא, ואם הממתקים והחטיפים שהבאת מהבית נזללו עד תום, עדיין נותרה האופציה המשמחת של ארון ההפתעות, המכיל לחם ולצידו מקרר קטן ותמים שמציע שפע של ממרחים עתירי שומן וסוכר. נערה יקרה! יש חיים אחרי האולפנא. תני דעתך עליהם.
פורסם ב"מקור ראשון"

שרה בר אשר, תזונאית, מטפלת באמצעות המייל, בעלת קליניקות לתזונה טבעית ברעננה, בגדרה ובאלקנה טל' 054-5493632.  

הפנימייה יתרונות וחסרונות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

הרב אלישע אבינר והרב אבינועם הורביץ, ראש הישיבה התיכונית בקרית ארבע

יציאת תלמידים ותלמידות לפנימייה

מאמר זה התפרסם בעלון "קוממיות"

השילוב המנצח

הרב איתן אייזמן

שתי מגמות החינוך – הפנימייתית והאקסטרנית שואפות להביא את המתחנכים/ות לרמה תורנית גבוהה. לפני כחמישים שנה, בשעה שהחלו לקום הישיבות התיכוניות והאולפנות, שאפו מייסדיהם לחולל מהפך גמור בנפש חניכיהם, ותחושתם הייתה שמהפך זה יכול להתרחש רק במוסד עם פנימייה. בישיבות זה הצליח יותר ובאולפנות פחות, וזו הסיבה לכך שבתקופה ההיא קמו פחות אולפנות. אולם לפני שלושים שנה קם דור, שבעצמו גדל בישיבות וחינך את ילדיו בחינוך תורני. דור זה חש שבכוחו לחנך את ילדיו בעצמו, והעדיף להשאירם במסגרת סמוכה לבית. כך קמו בתוך הערים אולפנות וישיבות אטרקטיביות ללא פנימייה. גורם נוסף שהאיץ תהליך זה הוא הצד הכלכלי – לשלוח ילד לפנימייה זה יקר מאד, וכשיש מספר ילדים במשפחה בגיל תיכון העול הכלכלי כבד מאד.

כיום, קשה להכריע – מה עדיף. יש יתרונות לשני הצדדים. לעיתים הפנימייה תורמת ולעיתים מזיקה. מבחינה הלכתית – מצוות החינוך מוטלת על האב, אך אם קשה לו לחנך בעצמו מותר לו לשלוח אחרים לקיים את המצווה בשמו. נמצא, שאמנם החינוך בבית קודם לחינוך על ידי שליחים בפנימייה, אולם שתי האפשרויות ראויות מבחינה הלכתית, ולכן עלינו לצעוד בנתיב המתאים לילד. היתרונות בפנימייה הם – האווירה החברתית, שיחות הנפש עם המדריכים/ות, מבצעים חשובים ו"ההווי" שמסביב. לעומתם, יתרונו של הבית הוא בקשר ובחינוך של ההורים. לפיכך, רבים היום המוסדות שמנסים לשלב את שני התחומים – אולפנות ללא פנימייה מאפשרות פנימייה חלקית, וישיבות עם פנימייה משחררות את הנערים לשבתות רבות בבית.

ככלל ניתן לומר, שרוב התלמידים אינו מתאים לפנימייה ורק מיעוטם מתאים, ויש לקחת בחשבון גם את רצונו של הילד בעניין. הפנימייה מתאימה לישיבות יותר מאולפנות, למרות שבכיתות ז' עד ט' זה לא פשוט. לסיום חשוב להדגיש – נקודת המוצא בכל מקרה היא, שאחריות החינוך היא על ההורים, ומוסדות החינוך הם רק שליחיהם. אך מצד שני, ההורים חייבים לתת את הכלים המתאימים לכל עושי המלאכה, כדי שיוכלו לבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר.

הרב איתן אייזמן, ראש מוסדות 'צביה'

——–

הפנימיות הטובות – טובות!

הרב זאב מנדלסון

הפנימייה היא מכשיר רב עוצמה. לפיכך, אם היא מתנהלת כהלכה והאווירה בה חיובית – היא מהווה כלי חינוכי עצום לבניית האישיות הטובה של התלמיד, ואם חלילה אינה כזו – שומר נפשו ירחק ממנה. מעניין לראות, שאותו תנא – רבי נהוראי, שאמר במסכת אבות (ד' ט"ו): "הווי גולה למקום תורה", וקרא לצאת לפנימיות שהינן בבחינת "מקום תורה", חווה לפני כן סוג שלילי של פנימייה (שאליה ודאי לא התכוון בדבריו), כאשר שהה במקומות מפוקפקים ונמשך אחר היין והתענוגות שהיו מצויים שם, עד שנשכח ממנו כל תלמודו (שבת קמ"ז ע"ב).

ה"תפארת ישראל" בפירושו לאימרה זו של רבי נהוראי – "הווי גולה למקום תורה", מסביר את היתרונות שבאותה גלות, ואלו עיקרי דבריו:

א. הנער יוכל לפרוש מהחברה הילדותית אותה חווה בנעוריו, ויגיע לחברה רצינית ובונה.

ב. בבית הוריו הוא יישאר תמיד "הילד", ואילו במקום התורה המרוחק יגדל ויהיה לאיש.

ג. העצמאות שבמקום המרוחק תדרבן אותו לקחת אחריות על פיתוחו האישי.

אם כן, פנימייה יכולה להיות מכשיר נפלא בבניית התלמידים, אם תנוהל כראוי, וכל פרט בה הן בצד החומרי והן בצד הרוחני יהווה נדבך לחינוכו של החניך לתורה ויראת שמים, לסדר וניקיון, התחשבות בחברים ולקיחת אחריות אישית על בנייתו העצמית.

חשוב מאוד שיכהנו בפנימייה אנשי צוות, שהם דמויות חינוכיות ומושא לחיקוי, ושמטרת הנוער המסתופף בין כתליה היא התקדמות בתורה וביראת שמיים. בתנאים אלו, האווירה בפנימייה אכן תהיה חיובית, חינוכית ובונה.

כמובן שחשוב לשים לב להתאמה האישית של החניך למסגרת הרחוקה מהבית, שכן ישנם בני נוער שדווקא החמימות וההשגחה שבביתם יפתַחו אותם יותר. אולם חשוב גם לקחת בחשבון את הערך החשוב של מסירות נפש לתורה ולבניה החינוכית, שמצויים לעיתים דווקא במקום מרוחק, אך כאמור – ההתאמה היא אישית.

ולסיום, חשוב לזכור את אמרתו המפורסמת של הסבא מקלם: "הישיבה – בית שממסד עד טפחות מחנכים בה אדם". אמרה זו מתווה לנו את הכיוון בו נוכל לחנך את ילדינו גם בתחומים שמעבר ללימוד העיוני, ובודאי יש כיום פנימיות רבות העונות לכיוון זה.

הרב זאב מנדלסון, ראש ישיבת 'הליכות עולם' קרני שומרון

———

בית אינו בית מלון

הרב משה ברלינר, ראש מכון 'נתיבות'

התורה הטילה את חינוך הילדים על כתפי הוריהם ולא על כתפי מחנכיהם, מפני שאין חינוך בסיטונאות וכל ילד הוא עולם ומלואו, לפיכך כל ילד זקוק להורים ה"יחודיים" שלו, שיחנכוהו בדרך שמתאימה לו. אולם לעיתים, הדרך המתאימה לילד היא שיתופם של מחנכים טובים וראויים בחינוכו. לפיכך, בבואנו לדון האם טוב לילד ללכת לפנימייה, עלינו לבדוק האם זו מתאימה לו ספציפית ותועיל לחינוכו. חשוב לזכור, שהראשונים הגדירו חינוך – הכשרת כלי לייעודו, וייעודו של יהודי הוא להיות ירא שמיים, כך שעלינו לוודא שהילד יצמח בפנימייה כאדם בריא בגופו ונפשו וירא שמיים.

לכל מסגרת יתרונות וחסרונות. תנאי ראשון להליכה לפנימייה הוא, שהילד בשל לכך. ישנם ילדים שבשלים לכך בגיל ארבע עשרה, וישנם כאלו שגם בגיל שמונה עשרה לא בשלים. יתרונה של הפנימייה – בחוויה הקבוצתית. בגיל ההתבגרות החברה חשובה מאוד, ועלינו לטפח זאת כי זהו צורך טוב וחיובי, אולם אסור שהצד החברתי יבוא במקום קשר עמוק וחזק עם ההורים. אלו שני כוחות חשובים שאינם סותרים בהכרח, ההורים במקומם והחברה במקומה. לפיכך גם אם הילד בשל לפנימייה, ונמצא בעבורו מקום מתאים עם מדריכים והנהגה טובה (הנהגה חלשה וחוסר יד חינוכית מכוונת בפנימייה זו סכנה), אסור שהילד יתרחק מהמשפחה. בעבר שוחחתי עם אישה בת עשרים וחמש, שבכאב עצום קבלה בפני על שעזבה את משפחתה לפנימייה בגיל ארבע עשרה, ורק לאחר חתונתה שבה ופגשה לעומק את אחיה ואחיותיה אותם לא הכירה. החיים האמיתיים הם זרם ולא אירוע, רצף של חוויות שמתחברות לתחושת שייכוּת. אסור שהקשר לילד בפנימייה ייבנה כך, שהבית הופך למעין בית מלון, שלעיתים נפגשים בו ומתעדכנים על הנעשה עם שאר בני המשפחה. זוהי דרך הרסנית בה החוויה המשפחתית הופכת לדלה ובלתי משמעותית. כמובן, קשר רציף עם הילד אין פירושו – "לחנוק" אותו, חשוב לתת לו גם חופש ועצמאות.

בארצות הברית ציינו לפני כחודש פרק היסטורי חדש. לראשונה, רוב המבוגרים אינם נשואים. אין צורך להכביר במילים על ההרס שטומן בחובו תהליך זה. מול הזרם העולמי הכללי, עלינו כציבור לחזק את התא המשפחתי, ובמסגרתו את הקשרים בין הורים לילדים, בעל ואישה. כך נהג עמנו מעולם, למשל – בחנוכה המלחמה הייתה של משפחת החשמונאים ולא של יחידים, ולזכרם אנו חוגגים את החג בחוויה משפחתית – "נר איש וביתו".

לסיכום – פנימייה יכולה להיות טובה, כאשר איננה פוגעת בקשר החיוני עם המשפחה. לכן חשוב שהילד ישוב פעמים רבות הביתה: בנות – רצוי פעמיים-שלוש בשבוע, בנים – עדיף שיחזרו גם בימי החול ולא רק בשבתות, אך כמובן שהכל במסגרת האילוצים תוך שקלול היתרונות והחסרונות. התברכנו ב"ה במוסדות חינוך טובים ומגוונים, שיודעים לשלב את טיפוח עצמאות הילד עם בנין קשר אמיתי ועמוק עם המשפחה, מוסדות שמגדלים לתפארת את דור העתיד.

הרב משה ברלינר, מטפל משפחתי ומרצה, ראש מכון 'נתיבות'