תגית: קשיים חברתיים

קשר תלותי

קשר תלותי (חבל קשור על גזע עץ)

רבים מבני ובנות הנוער יוצרים במהלך תקופת התיכון או גם אחריה ולפניה קשרים תלותיים עם חברים, מדריכים או אפילו מורים. קשר תלותי אינו בריא ולעיתים אף יכול להזיק ולפגוע בנער או בנערה. במאמר זה ננסה לזהות את הסיבות להיווצרות הקשר התלותי וכיצד אנו יכולים לסייע לילדנו ולצמצם את האפשרות לקשר כזה.

כפתיחה נאמר כי כמו בכל דבר גם בקשר תלוּתי יש רמות.

ישנה רמה בריאה וחיובית של קשר בין אנשים. קשר שמתבטא ברצון להיות ביחד, לדבר, להיפגש, לשמח אחד את השני וכדומה. חברוּת טובה היא וודאי דבר מצוין ומבורך שמעניק הרבה כוח ושמחה בחיים גם לנו וגם לילדינו.

כשאנו מדברים על קשר תלותי אנו מדברים על מצבים קיצוניים יותר (שגם בהם כמובן ישנם תתי רמות) המאופיינים למשל בתחושות של חוסר משמעות בלעדי אותו אדם, תחושה של איבוד העצמי בשביל מישהו אחר, או גם רצון קיצוני להיות ביחד וקושי גדול לראות את החבר מסתובב או מדבר עם אדם אחר.

בחברות בריאה יש כמובן רצון להיות ביחד, לדבר ולבלות יחד אך יש גם יכולת לראות את עצמי, וכמו כן לראות את החבר כמשהו נפרד ממני, מבלי להיבהל מכך.

כיצד נוצר הקשר התלותי?

באופן כללי, הסיבה העיקרית שיוצרת את התלות או מביאה לכך שהנער או הנערה יוצרים קשרים תלותיים הינה: צרכים פנימיים רגשיים לא ממומשים וחסרים.

ובאופן נקודתי יותר-

לכולנו למשל, יש צורך להרגיש שאנו בעלי ערך וחשיבות בעולם. כל אחד רוצה לחוש שהעולם זקוק לו, שיש לו משהו לתת לעולם, משהו שיש אותו רק לו. גם מבוגרים וגם צעירים, כולנו זקוקים לתחושה זו.

כשהצורך הזה לא מתמלא בדרך חיובית, כשהנער לא מרגיש זאת בתוכו, לא מאמין בכך שהוא מיוחד וייחודי באמת, לא מרגיש שיש לו מקום מיוחד בעולם, בביתו, זה יכול להוביל לכך שיחפש את התחושה הזו במקום אחר, אצל אדם אחר, או על ידי התנהגות חיצונית מסוימת ועוד.

הקשר התלותי בתחילת דרכו נותן לילד פעמים רבות את ההרגשה שהוא מיוחד. שיש מישהו בעולם שהוא עבורו "מספר אחד" באמת. הקשר הכל כך קרוב שהוא יוצר עם מישהו מחזק את תחושת המיוחדות והחשיבות שלו.  זה ממלא את הצורך להרגיש חשובים לעולם.

לכן גם כאשר הקשר מסתיים (וסופם של קשרים לא מאוזנים אלו להסתיים) הנער או הנערה עלולים ליפול עוד יותר. להרגיש בודדים, לא אהובים, דחויים. וזה לא קל.

הם עלולים לחוש (אפילו באופן לא מודע) כי "ללא היחס שלו אני לא שווה. בלעדיו אני כלום, סימן שאני כבר לא חשוב, או אולי משהו בי לא בסדר"…  מחשבות אלו מחזקות לרוב את אותה התלותיות. מתחזק הצורך להיות קרוב לאותו אדם, לדבר איתו, להיפגש איתו, לשמוע אותו ורק להיות איתו בכדי להרגיש בעל ערך. הנער זקוק לקשר עם החבר בכדי להרגיש "שווה" וטוב, ולכן זה כל כך תלותי ומכאיב.

סיבה נוספת ועיקרית גם היא להיווצרות הקשר התלותי זה הצורך להרגיש אהובים.

כולנו רוצים וזקוקים לאהבה. תינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים. הצורך הבסיסי הזה חוצה כל מגזר, גיל או מין.

הצורך הכי בסיסי של כולנו זה הצורך באהבה. כאשר צורך זה אינו מתממש, כשהנער או הנערה מרגישים  שהם אינם אהובים, הם עלולים לחפש את אותה אהבה גם בדרכים שאינן מועילות להן.

אחת הדרכים היא הקשר התלותי. קשר קרוב שייתן את התחושה שהם אהובים. מישהו שיהיה צמוד צמוד וייתן את התחושה שהם הכי אהובים ורצויים אצלו. הרצון הזה לאהבה מאותו חבר עלול להביא לאחר זמן לכאבים גדולים. הנער או הנערה עלולים להזדקק לאהבה שלו ולעיתים אף להיות נואשים אליה. וזה כואב. כואב להרגיש את הנואשות לאהבה.

יש נערים ונערות שלעיתים מוותרים על עקרונות, חפצים, רצונות אישיים בשביל אותו אדם, העיקר להרגיש אהובים אצלו.

סיבה נוספת שיכולה להוביל לקשר תלותי זה הצורך בביטחון. כולנו רוצים להרגיש שיש לנו מקום בטוח בעולם. מקום מוגן שבו אנו אהובים ורצויים. קשר תלותי נוצר לעיתים מתוך הצורך הגדול לתחושה של בטחון, של מקום שמור ובטוח בעולם. מקום עבורי.

אז מה עושים? כיצד אנו כהורים יכולים לסייע לילדנו ולחסוך מהם את היווצרות הקשרים התלותיים הללו?

מילוי הצרכים בבית

כפי שאמרנו קשר תלותי נובע מצרכים בסיסים, פנימיים לא ממומשים וחסרים. לכן, כפעולת מניעה לקשרים הללו ננסה להיות במודעות גדולה יותר לצורך של הילדים לחוש את עצמם מיוחדים, טובים, אהובים ומוגנים.

חשוב עד מאוד להקדיש לכל ילד זמן ייחודי, רק לו. זה אפילו יכול להיות חמש דקות, אך חמש דקות שהן רק שלו.  לדבר איתו סתם, בפשטות.

להתעניין. להתעניין מה עובר עליו, בפשטות. בלי "לחקור". לתת לו את ההרגשה שמעניין אותנו לדעת מה עובר עליו, על מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש. ההתעניינות הזו יכולה לסייע רבות לחיזוק התחושה הטובה של הילד.

אהבה. מילים טובות. כולנו זקוקים לכך, ולכן גם חשוב להזכיר לעצמנו, שזה לא סיסמא, זה אמת אמיתית ועיקרית. הילדים שלנו זקוקים לתחושה שהם אהובים. לשמוע זאת במילים, להרגיש זאת על יד מעשים. ואם זה קשה לנו? אז צריך להתאמן. להשקיע בכך. להתפלל שנזכה להעניק להם את האהבה.  לחזק אותם על ההתגברויות השונות שלהם, על הכוחות שלהם, העזרה בבית, ההשקעה בלימודים או בכל דבר אחר.

ילד שמרגיש אהוב בבית, אהוב באמת וללא תנאי, יפתח פחות קשרים תלותיים באחרים. ילד כזה יהיה הרבה יותר שמח ורגוע.

בטחון. גיל ההתבגרות הוא גיל שמביא להרבה התנהגויות "לא רצויות", "קיצוניות", שקשה לעיתים להכיל אותן. עם זאת, התפקיד שלנו הוא לתת לילדים את תחושת הביטחון, בכל מצב. זה מתחיל אפילו במישור הפיזי – "הבית הזה, הוא גם הבית שלך. יש אמנם כללים בבית, אבל זה הבית שלך ואנו רוצים אותך פה, איתנו". התחושה הזו, שיש לי מקום, אפילו פיזי, היא מרגיעה את הנפש. אך כמובן שזה לא מספיק.

חשוב לחזק לנער את תחושת הביטחון הנפשי, הפנימי. שההורים הם מקור לביטחון, לאהבה, בכל מצב. מקום שאפשר להיות בו כשקשה וגם כשטוב ושמח. מקום בטוח אמיתי. בטחון כולל בתוכו גם גבולות, שמירה, הגנה, אך גם, כפי שכתבנו אהבה שלמה, חיבור אמיתי.

 ניתן עוד להרחיב ולפתח את כל אחת מהנקודות הללו, אך העיקר הוא לחדד ולהבין כי כאשר הצרכים הנפשיים של הנער מקבלים את המילוי שלהם בדרך החיובית – בבית, הם פחות ופחות יזדקקו למלא אותם מבחוץ. כאשר נהיה מודעים לכך ונשקיע בכך, נוכל לסייע לילדנו ולצמצם את האפשרות שהם יקלעו לקשר תלותי, קיצוני ולא בריא.

לסיום, חשוב להדגיש, כי גם אם נדמה לנו שנער נמצא בתוך קשר תלותי, צריך להיזהר מאוד בדרך שבה ננסה לעזור לו, על מנת שלא חלילה נקלקל. ועל כך בעז"ה נרחיב במאמר הבא.

בתפילה לאהבה ולשמחה לכולנו.

אודליה.

אודליה מימון (MA), יועצת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה בנושאים שונים, מחברת הספר "אוצרות פנימיים". ליצור קשר – מייל:  , טל': 0545219871.   אתר:  http://www.otsarpnimi.co.il

 

עוד מאמרים בלב אבות מאת אודליה מימון:

גיל ההתבגרות – זה גם לא קל להם… . מה קורה אצל הנער/ה בגיל ההתבגרות? כיצד זה משפיע על התנהגותם? האם נדע להקשיב להם? 

עידוד – לחזק עוד ועוד!  למה חשוב לעודד וכיצד מעודדים?

דימוי עצמי בגיל ההתבגרות – ומה תפקיד ההורים? כיצד מעודדים מתבגרים? כיצד נענים לצרכים שלהם?

"הורות והתבגרות": תקשורת עם מתבגר בספקטרום האוטיסטי

להאזנה להקלטת התוכנית:

 


ד"ר שמחה צ'סנר על תקשורת עם מתבגר בספקטרום האוטיסטי

השיח עם המתבגר איננו כלי עזר אלא לב ליבה של חינוך הילדים. היום מאמינים שתקשורת בריאה עם המתבגר היא המפתח להצלחה חינוכית. מנגד, אם התקשורת לקוייה, המתבגר מתנתק מאיתנו, אנחנו מפסיקים להיות רלוונטיים בחייו וממילא כל הדרכותינו החינוכיות, כמה שיהיו חשובות בעיניינו, נהייות חסרות כל תועלת מכיוון שהמתבגר לא יהיה קשוב להן בכלל. בנוסף, זו טעות לחשוב שמתבגר אינו זקוק למילה טובה ולליטוף. הוא בתהליך התפתחות אישיותו, רגשותיו מתפתחות, ולכן צרכיו הרגשיים עצומים. בגיל ההתבגרות, השיח ממלא פונקציה מרכזי בתמיכה הרגשית. אם לא יקבל המתבגר תמיכה רגשית מהוריו, הוא לא יוותר עליה אלא יחפש אותה מחוץ לביתו במקומות אחרים, מהם מתוקנים ומהם מקולקלים. כל זה נכון לכל בית ולכל מתבגר. התוכנית הזאת עוסקת בתקשורת במתבגר בספקטרום האוטסיסטי. מה הוא אוטיזם במובנים נוירולוגיים? מה הקשר בין תקשורת לבין נוירולוגיה? איך אפשר לזהות סימנים של אוטיזם? איך מורים והורים ואנשים אחרים מגיבים לילד אוטיסט? האם אוטיזם משמעותו פיגור? מהו הספקטרום של אוטיזם? כיצד כן ניתן לפתח ולשכלל תקשורת במצב כזה?

 ד"ר שמחה צ'סנר, פסיכולוג קליני, מומחה בהפרעות קשב וריכוז ומייסד ישיבת בני חיל.

עוד עם ד"ר שמחה צ'סנר בלב אבות:

הפרעות קשב וריכוז
התמודדות חינוכית עם ADHD

"הורות והתבגרות" בנושא: יחסי הורים וילדים – ומרד נעורים
משברים דתיים בגיל ההתבגרות
חינוך ילדים לשמחה
מרד אנטי דתי בגיל ההתבגרות – גורמים ודרכי התמודדות
זהות המתבגר
התפתחות מינית בגיל ההתבגרות
"הורות והתבגרות": שיקום מערכת היחסים עם המתבגר

קדם התמכרות בגיל ההתבגרות – מה לעשות?

תקופת ההתבגרות היא תקופה של תקוות וציפיות בלתי מוגבלות, אך גם של מצוקות ומשברים. הדברים שלובים זה בזה. לדוגמא, המסגרת הלימודית בה מצוי המתבגר משחקת תפקיד מרכזי בתודעתו. האתגרים שהיא מציבה בפניו, הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי, מאפשרים לו לפתח את אישיותו ואת הכלים אשר ישמשו אותו לאורך חייו. עם זאת, קורה כי מתבגר מתקשה להתמודד עם האתגרים הלימודיים והחברתיים. ייתכן ובשל קשיי למידה, מאמציו הכנים של הילד אינם נושאים את הפרי המבוקש. ייתכן ובעיות קשב וריכוז מקשות על ניסיונותיו להתרכז בבית הספר או להכין שיעורי בית. תופעות אלו חמורות במיוחד כאשר מדובר במתבגר בעל רמה אינטלקטואלית גבוהה אשר אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי ביטוי. ייתכן והוא מתקשה להתחבר חברתית והוא מוצא את עצמו קרבן של נידוי או חרם. לאור מרכזיותו של בית הספר בחייו של ילד, מה שהוא חווה ככישלון לימודי או חברתי עשוי לפגוע קשות בדימויו העצמי ולהוות מקור לכאב נפשי של ממש.

כדי להקל על הסבל הוא יחפש כל דרך לברוח מהכאב. במקרים מסוימים הוא יבחר בדרך בריאה. למשל, הגברת מעורבותו בתנועת נוער או בפעילות בתחום הספורט, האומנות או המוסיקה. הצלחה בפעילות מעין זו עשויה להחזיר לו את הערך העצמי האבוד. הוא יכול להתחבר לדמות חיובית כמו מורה או רב. אולם במקרים אחרים הוא עשוי לבחור בדרך לא בריאה לברוח מהכאב. הוא עשוי לשבת שעות רבות מול המחשב. הוא עשוי לאכול בכפייתיות, או להימנע מאכילה. הוא עשוי להתחבר למערך חברתי בלתי ראוי. הוא עשוי להישאר מחוץ לבית עד לשעות המוקדמות של הבוקר. הוא עשוי להתנסות בשתיית אלכוהול או בעישון סמים קלים.

מתבגרים מתמודדים גם עם התפתחות מינית. מתבגר במצוקה נפשית עלול לגלות שהתעסקות במין מפחיתה את כאבו. גילוי זה מוביל אותו לאתרי פורנוגרפיה ולפורומים ולצ'אטים בעלי אופי מיני. מתבגרים ומתבגרות כאחד עשויים לעסוק באוננות אובססיבית ולהגיע לקשר מיני עם בני זוג מאותו מין או מהמין השני. מתבגרות במצוקה, עשויות למצוא מפלט בקשר רומנטי או מיני עם אדם המבוגר מהן בשנים רבות.

כאשר הורים מזהים תופעות שליליות כאלו אצל ילדיהם (ובמאמר מוסגר אוסיף כי פעמים רבות הורים מודעים רק לקצה הקרחון של ההתנהגות המזיקה של ילדיהם) הם עשויים להגיב בדרכים שונות. לפעמים הם מתעלמים מתוך תקוות שווא שמדובר בתופעה חולפת. לפעמים הם מדברים ישירות עם הילד כדי לשכנעו לחזור בו מהתנהגותו הרעה. לפעמים הם מנסים להילחם בתופעה באמצעות עונשים או הגבלת פעילותו של הילד.

ניסיוני מלמד כי תגובות מעין אלו לא יפתרו את הבעיה. יש לזכור כי ההתנהגות הבעייתית היא סימפטום לבעיות עמוקות יותר. היא פתרון מוטעה לסבל ולכאב שהילד חווה. כדי לעזור לילד יש לגלות מהו מקור המצוקה שלו.

על אף רצונם העז של ההורים לעזור לילדיהם, גילוי המצוקה הנפשית העומדת בבסיס ההתנהגות המזיקה בדרך כלל אינו דבר שהם מסוגלים לעשותו לבד ללא עזרה של איש מקצוע המיומן באבחון מצוקות כאלה. יש לכך מספר סיבות. מטבע הדברים מעורבותם היומיומית בחייו של הילד מקשה עליהם לראות את הדברים בעיניים אובייקטיביות. המתבגר בדרך כלל אינו נוטה לשתף את הוריו בכל פרטי התנהגותו העכשווית או בתחושותיו מן העבר. אך דומני כי המכשול העיקרי העומד מפני ההורה המבקש באופן נואש לעזור לילד שלו, הוא שאין לו המיומנות הנחוצה לכך. אבחון הבעיה והכוונה נכונה לאופן הטיפול בה הוא מקצוע בפני עצמו.

כאשר מדובר במתבגר, אבחון מעמיק חייב לכלול שיחות פרטניות עם הילד ועם כל אחד מההורים. בדרך זו המאבחן מקבל תמונה כוללת ומסוגל להמליץ על דרכי הפעולה הראויים. אם ההמלצה היא שילד זקוק לטיפול כדי להתמודד עם המצוקות הנפשיות המעיקות עליו, היא תכלול גם את דרך הטיפול (קוגניטיבית פסיכו-דינאמית, קוגניטיבית-התנהגותית, אקלקטית וכיו"ב). במצבים מסוימים המאבחן יגיע למסקנה שהילד אינו זקוק לטיפול, אלא שההורים מסוגלים להתמודד עם הבעיה אחרי שיקבלו הדרכה והכוונה. במקרים אחרים יומלץ על שילוב בין השניים.

לסיכום, התנהגות של מתבגר הנתפסת בעיני הוריו כלא בריאה היא תמרור אזהרה. בחלק ניכר מהמקרים הנסתר רב על הגלוי הן במישור האופקי והן במישור האנכי. במישור האופקי, רבים הסיכויים כי ההורים אינם מודעים להיקף ההתנהגות המזיקה או לפרטי פרטיה. במישור האנכי, רבים הסיכויים כי הם אינם מודעים למצוקות ולחוויות מהן הילד מנסה לברוח. איש מקצוע המיומן באבחון הפרעות התנהגותיות למיניהן יכול לחשוף את הבעיות המסתתרות מתחת לפני השטח ולהמליץ על דרכי פעולה יעילות טרם ייגרם נזק בלתי הפיך.

שרון אלקינס, מנהלת "מרכז קשרים" לאבחון וטיפול בהתמכרויות (לצוות ניסיון ורגישות לטיפול באוכלוסיה בעלת רקע דתי). תמר: 052-8108201 www.ksharim-center.org