תגית: קשר משפחתי

חסרה דמות אב

שאלה:

אני בת 35, גרושה כבר חמש שנים. יש לי שלושה בנים בגילאי תשע, אחד עשרה ושתים עשרה וחצי אשר גרים אתי בבית. אבא שלהם פוגש אותם רק אחת לשבוע והקשר ביניהם רופף מאד (הוא נישא בשנית ויש לו שני ילדים מאשתו השנייה). ביומיום אני מסתדרת לא רע מבחינה טכנית, אולם השבתות עבורי הן סוג של גיהינום. הצורך לשמש בתפקיד האב (הליכה עם הבנים לבית הכנסת, קידוש, ניהול שולחן שבת) קשה לי מבחינה נפשית עד מאד, ולא רק בגלל הבדידות שלי. אני רואה את הבנים גדלים ללא דמות אב בעניינים המהותיים הללו ולבי נקרע. בעוד כחצי שנה בני הגדול יהיה בר מצווה בע"ה, וההתמודדות עם הנושא הזה מתעצמת ומלחיצה אותי מאד. מה לעשות?

 

תשובות:

יונה תור, יועצת זוגית וחינוכית:

את חוששת מהתמודדותם של הילדים עם ענייני תורה ומצוות ללא דמות אב. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותייך האמתיות כמחנכת? אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה, יתכן מאד כי הילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ולמצוות בכלל, ולא ינטשו את תורת אימם.

שלום לך ורב ברכות!

אני שומעת מניסוח שאלתך שאת במצוקה גדולה. אפשר מאד להבין ולהזדהות עם כאב הבדידות, ועם תחושת העול העצום שרובץ עלייך כאם חד הורית שחינוך הבנים יקר לליבך. את מדגישה שדווקא השבתות וגיל הבר מצוה הם אלו שמגבירים את תחושותיך הקשות ואין זה פלא כי הרי בכל אלו החסר של דמות האב, כפי שאת עצמך מתבטאת, מורגש ביתר שאת.

אינני שומעת במכתבך מהי מערכת היחסים שלך עם אב הבנים, האם יש דיבור ביניכם? לא מצוין במכתבך האם הוא שומר מצוות והאם הנושא הזה בכלל נוגע לו. את אמנם מציינת שבעלך לשעבר נישא שנית והקשר עם הבנים רופף. בכל זאת הם מתראים כל שבוע… האם יצא לך לדבר או יזמת אי פעם שיחה עמו סביב נושא החינוך? הרי אלו גם ילדיו. האם ילדייך מבקרים בביתו בשבתות? האם הם זוכים לראות שם שולחן שבת עם דמות אב? בהסדרי ראייה בדרך כלל הכללים הם שילדים שוהים אחת לשבועיים בשבתות אצל כל אחד מההורים.. אין ספק שאם הייתה לך דרך להפוך את אב ילדיך ליותר שותף בחינוכם, היה הדבר מביא ברכה לילדים וגם מקל עליך. בכל זאת אב לא אמור להתגרש מילדיו ולא מהתפקיד החינוכי שעצם מעמדו כאב מחייב אותו. הרבה פעמים בשעת גירושים, ובפרט אם אלו קשים, ההורה שזוכה במשמורת אינו מעוניין כל כך שהאב ימשיך בתפקידו כלפי הילדים ומקבל את הסדרי הראייה כחובה שיש לקיימה ותו לו. אבל בעצם כוונת ההסדר היא שההורה שרואה פחות את הילדים עדיין יישא באחריותו, גם החינוכית כלפיהם, אלא אם יש סיבה מוצדקת להפחית ממנו אחריות זו. עד כאן תשובתי ניתנת מתוך חוסר מידע והיא בעצם יכולה להוות סוג של אתגר שאינני בטוחה שהוא מתאים למצבך אבל שווה לבדוק.

יש עניין יותר מהותי וזו ההתייחסות שלך עצמך אל תפקידך כמחנכת של בנים, בנייך. עובדתית את פוגשת את ילדייך בשולחן שבת, את מלווה את בנך הבכור לקראת בר מצוה, את חוששת מכל אלו ושווה לבדוק למה. הקב"ה העמיד אותך במצב נתון. כרגע את נושאת באחריות הזו, בוודאי בהיותך זו שהבנים בעיקר אצלך ותחת חסותך. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותיך האמתיות כמחנכת? נכון שילדים מתמרדים, ולא תמיד נענים לנו, אבל אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, על כל מה שאת יכולה לקבל ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה. אינך סבורה שהילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ובכלל למצוות? כרגע העול של חינוכם מקלקל לך את השבת שלך ואת המצוות שלך ואני מציעה שתתחברי לדברים מצד האמת שבהם עבורך ולא מצד החינוך. לדעתי משהו חיובי יקרה אז בכל האווירה, וילדיך לא ינטשו את תורת אמם כ"כ בקלות. ראיתי זאת במו עיניי אצל לא מעט משפחות שמסיבות דומות ואחרות האב לא נוכח בבית וחינוך הילדים משתנה בהתאם לרמת החיבור של האם לדברים מצד עצמה. וגם ע"פ מידת הביטחון והאמון שלך בעצמך כמחנכת.

מעשית הייתי גם ממליצה לך לחפש חונך לבנים, כתוספת דמות אב. יכולה להיות גם חשיבה יצירתית לגבי מי יכול ללוותם או לחבור אליהם בבית הכנסת בשבתות. לצורך כך אפשר להתייעץ עם צוות מוסדות החינוך בהם הם לומדים, עם הרב המקומי, או עם דמויות תורניות אחרות במקום מגורייך. לרוב חונכות מאוד מצליחה, ונוצר קשר מאד חיובי בין החונך לחניך לא רק בנושאים התורניים אלא בכלל, והשעה הזו הופכת לשעה מיטיבה, ולחוויה חיובית.

לסיום אני מציעה לך להאמין בכוחותיך וביכולותייך להוביל את הילדים למקום טוב, ואף תמצאי שותפים לדרך שיעזרו לך במשימה.

כמובן שאת מוזמנת להתייעץ אם תרגישי צורך.

יונה תור
יועצת זוגית וחינוכית
050-6423004  

 

:

לפעמים המצבים המורכבים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו. בדקי כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, איך החיוניות הכללית שלהם. העובדה המצערת שאין להם דמות אב אינה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים.

לאם הנפלאה שלום וברכה,

אני קורא את דברייך ולא מצליח להסתיר את ההתפעלות שלי מההשקעה יוצאת הדופן בשלושת בנייך, ולדאגה הכנה למילוי צרכיהם החינוכיים והרוחניים. קורה הרבה, שדווקא המצבים המורכבים והקשים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו, כפי שרואים אצלך.

יש כאן שתי סוגיות לכאורה נפרדות. את והבנים. אך נראה שהן כרוכות זו בזו ולא ניתן להפריד ביניהן.

את מתארת את הקושי שלך כחוסר יכולת להתמודד עם העובדה שהבנים גדלים ללא אב. את חוששת להווה ולעתיד שלהם גם יחד. נראה שאת חושבת שכיוון שזו לא הדרך הטבעית של בנים לגדול ללא אב נוכח, תומך ומלווה – משהו טוב לא יכול לצאת מזה.

האם באמת?

בואי נשאל כאן 2 שאלות כבסיס לדיון:
1. האם בנייך מרגישים בודדים? האם חסר להם משהו? האם הם באמת מסכנים? אין להם הצלחות בבית ובבית הספר?
2. האם העובדה המצערת שאין להם אב נוכח בחייהם במלוא מובן המילה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים מבחינה חינוכית ותורנית?

אנא נסי לענות על שתי השאלות. בכדי לענות בכנות על השאלה הראשונה, בדקי בבקשה כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, החיוניות הכללית שלהם? האם הם מסתובבים בעולם עם ראש מורכן ופנים של ט' באב קודם חצות היום? כיצד הם נראים בבית הספר? אילו ילדים פוגשים הצוותים החינוכיים? האם ניתן לראות עליהם שאין להם אב נוכח בחייהם?
לפעמים הדברים הם לעיני המתבונן בלבד ולא באמת.
את רוצה לדעת מה הם מרגישים? אל תניחי הנחות. פשוט שאלי אותם. עצם ההתעניינות הזו מהווה תמיכה נפשית חשובה לכל ילד באשר הוא. בדקי אם הם מוטרדים בכלל ואם כן מה מטריד אותם. את עשויה לגלות שאולי הם מוטרדים מעניינים אחרים לגמרי, וישמחו לקבל ממך עצה טובה כדי לקדם אותם.

ומה בקשר לדאגות שלך?
שאלי את עצמך לאור המצב הנוכחי ולאור נסיבות חייכם, ולאחר שברור לך לגמרי כיצד את רוצה לחנך את בנייך ומה את מאחלת להם בבגרותם: על מה אני יכולה להשפיע בחייהם? מה יקדם אותם עכשיו כשאין אב נוכח בחייהם? מה תפקידי בעת הזו? מה הם הכי צריכים ממני?
מאידך, שאלי את עצמך: איך אני יכולה לצאת מהבדידות הזו בהרגשה ובמעשה? ממי אני יכולה לקבל תמיכה כשאני מרגישה בודדה במערכה? איך אני יכולה לסדר לעצמי סדר יום שייתן מענה לצרכים שלי כאישה (מעבר למה שאני אם לילדים)? איך אני יכולה לקחת לעצמי אוויר במשך השבוע כדי שאוכל לתת אוויר לשלושת בני? מה ומי יכולים לתמוך בי?

את מתקשה לראות אותם גדלים ללא אב. האם ניתן להתקדם בעניין זה עם אביהם? האם שיקוף המצב יזיז אותו מהפסיביות ההורית שלו כפי שאת רואה אותה? אולי הוא טיפוס פסיבי שזקוק להנחיות קונקרטיות כדי לפעול בחיים? ואולי הגיע הזמן שיהיה לבנים שלך אב חדש, מסור ואוהב?….


נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

רותי מדן, יועצת חינוכית:

אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.

 אימא יקרה!

אשרייך שאת מגדלת שלושה בנים, ובמיוחד לאור מה  שכתבת על ההצלחה בתפקוד שלך כאם מסורה ביום- יום . נראה לי שלא רק אצלך אלא בכל המשפחות השבתות והחגים דורשים מאמץ אחר, נוסף.

אני קוראת על הבדידות  שלך ובין המילים מוצאת גם  את תחושת  האחריות שמונחת על כתפייך והשאיפה  לגדל את בנייך  בדרך הטובה ביותר.

עניינים מהותיים רבים מצויים בידינו האימהות. וביכולתנו  להגיע לגידול והצמחה של דור מפואר. אמנם קשה הרבה יותר ללא דמות האב אך, אני קוראת מדברייך שדמות האב קיימת ב"ה.

האם באמת עלייך לשמש בתפקיד האב?

אני מבקשת לתת לשאלתך גוון חדש: לחזק אותך דווקא כאם. כאישה.

אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.

ועוד טיפ קטן: בקהילה בה אני חיה יש מספר גברים בבית הכנסת שקיבלו על עצמם לשמש בתפקיד מבוגר מלווה כיון שאין אב מסיבות כאלו ואחרות. חפשי לבניך  קרובי משפחה או חברים במרחב של בית הכנסת ואת תהיי בתפקיד האם בבית.

רותי מדן
יועצת חינוכית וזוגית
אלון שבות

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקום האב. יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי.                                     

הורות מהווה אתגר עבור כולנו. אולם, אין ספק, שבמצב של גירושים -האתגר מתעצם וגדל. זה לא פשוט להמשיך לתפקד (כמעט) כהורה יחידני ביום-יום ובשבתות, ולנסות למלא את שני התפקידים, שאמורים לא פעם להשלים זה את זה.

יחד עם זאת חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. הקשר בין ילדיך לאביהם אינו תלוי בך. באפשרותך לעודד, לחזק, לאפשר, להיזהר במילים שאומרים לילד על אביו, לחבק ולתמוך, אולם אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקומו.  יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי- כמו סב, דוד, שכן , מחנך או מכר שיכולים ללוות את ילדיך, לשמור  עבורם מקום בבית הכנסת , לדאוג שישירו "אנעים זמירות" וייטלו חלק בתפילה,  וגם לשחק עימם כדורגל , ללמוד ביחד וכד'.  אינך צריכה לשבת בשולחן שבת לבד, אפשר להזמין מדי פעם חברים ובני משפחה . כחלק מההכנה לבר המצווה השתדלי לעשות את המיטב שאת יכולה. אולם אין באפשרותך לקחת על עצמך את כל המשימה. אמרי לעצמך- "זהו המיטב שאני יכולה לעשות במצב הנוכחי".  אני מאמינה שחלק משמעותי מהלחץ והכאב שאת חשה קשור  בתחושת התסכול ובגודל האחריות שאת נוטלת על עצמך. היעזרי בדמויות  מיטביות נוספות כחלק מההכנה לאירוע, בהכנה לקריאה בתורה, לימוד מסכת, שיתוף הילד בחוויה דומה ועוד.

ציינת את הקושי הרב שבבדידות. אולם הקושי המשמעותי הינו להתמודד עם הדברים לבד. אנו יכולים להיות לבד ועדיין לא להרגיש בודדים.  אינך יכולה לשאת על כתפייך את כל המשא.

זכרי , שאינך עושה זאת רק עבורך אלא גם כמודל לילדיך. נסי לשתף את סביבתך , ולהיעזר במי שמציע את עזרתו. ולעיתים גם היוועצות עם גורם מקצועי המלווה ומדריך יכולה לסייע ולתת את התחושה שאינך מקבלת החלטות לבד, והאחריות אינה מוטלת עליך בלבד.

גירושין הינם משבר לא פשוט. אולם גם ממשבר ניתן לצמוח. בשאלתך העלית בעיקר את הקושי בחסך של דמות אב לילדיך. אולם הורות כוללת בתוכה גם תמיכה זוגית, שותפות ומקור לעידוד ואיזון. אני בטוחה, כי במהלך חמש השנים האחרונות למדת רבות על עצמך, על הכוחות שבך ועל דרכים להתמודדות. אולם כידוע- לא טוב היות האדם לבדו. האם הגיעה העת לנסות להמשיך הלאה? בניית זוגיות חדשה אינה חשובה רק עבור ילדיך, אלא גם עבורך.

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות.

054-4798064
http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il/

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אימא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם.

יקרה שלי!

 

אני כל כך מתחברת לשאלתך, גם  ברמה האישית. אבי נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו שמונה יתומים רכים בשנים, כאשר מתוכם שני בנים בני חמש ועשר.  החוויה של ההליכה לבית כנסת ללא היד הגדולה והחזקה של אבא שמתלפפת סביב האצבעות חסרה פתאום. הילד מביט בערגה בחברים שמתהלכים יד ביד עם אבא אהוב, ומתמלא געגוע.  ואז- חווית בית הכנסת. להתיישב לבד – כשכיסאו של אבא מיותם. אין מי שיצביע על מקום התפילה בסידור, מי שיצבוט מידי פעם בלחי, מי שיכסה את הראשים בברכת הכוהנים עם הטלית, תוך כדי דגדוגים וחיבוקים מקיר לקיר. החוויה מאתגרת.

אך במקרה שלך ישנה  דמות אבא שעומדת ברקע. היא לא וירטואלית – היא נוכחת, אמנם לא נוכחות מלאה, אך היא חיה ובועטת, ותמשיך להדהד במשך שנות חייהם הארוכים של בניכם, גם לאחר שיקימו הם משפחות משלהם.

אני דווקא מתחברת יותר לקושי שלך, לבדידות, לאחריות הכבדה שמוטלת על כתפייך. הצורך לתפקד כאב וכאם באחת – הערבוביה הרגשית שמתרחשת, הכאב והתסכול שמציפים אותך.  חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אמא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם. תשקיעי בך, אמא יקרה!

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

מערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להיבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר, ולפעמים, כמו במקרה שלך, זה קשה יותר. לכן נכון בכל מצב להשקיע באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.

אכן מצב מורכב המצריך התייחסות נכונה.

זו תופעה מוכרת היום בבתי הכנסת שבנים שאין להם אב בבית הכנסת (במקרים של גירושים או ח"ו פטירת האב, או סתם במקרה של ילדים חוזרים בתשובה) 'משתדך'  אליהם  באופן קבוע אחד המתפללים. הם יושבים לידו בתפילה והוא מנחה אותם בסידור אם יש צורך או סתם עושה להם הרגשה טובה בבית הכנסת. יש הרבה אנשים עם רצון טוב אלא שהם חוששים ליזום פעולה כזו בעצמם ואם פונים אליהם הם יסכימו בשמחה.

אפשר לשאול את הבנים אם הם מעוניינים במישהו ספציפי. אם יש להם עניין כזה אז נכון לפנות אליו ולבקש ממנו.

אפשר גם להיעזר ברב בית הכנסת לצורך העניין החשוב הזה . הרב יכול לעזור גם באיתור המתפלל הפוטנציאלי וגם לפנות אליו במקרה הצורך. כמו כן , אולי כדאי לברר אם יש מנין נוער בסביבה באחד מבתי הכנסת או בסניף של תנועת הנוער. במקרה כזה אפשר לאתר את אחד הנערים  הדומיננטיים במניין הזה ולבקש ממנו שייקח אחריות על הבנים.

כל זה אמור לגבי ההתמודדות בבית הכנסת, לגבי ההתמודדות  עם בר המצווה הקרב ובא אני מציע לחפש לו מורה שילמד אותו לפרשה כבר כעת, רצוי למצוא בחור צעיר שיכול לשמש קצת כאח בוגר, ולמרות שיש עוד זמן רב עד בר המצווה נכון להקדים כמה שיותר בגלל המציאות המאתגרת שאתם נמצאים בו.

בבית חשוב להדגיש לבר המצווה העתידי  ולכל שאר הבנים שמערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר ולפעמים , כמו במקרה שלך, זה קשה יותר אבל תמיד זה חשוב ! ולכן נכון בכל מצב 'להשקיע' באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.  באופן מעשי, אולי כדאי לעשות תורנות בין הבנים בעניין אמירת הקידוש, יוזמה בשירי השבת (מי קובע איזה שיר לשיר), ודבר תורה בסעודה. יש ספרי שאלות וחידות על פרשת השבוע שאפשר לעבור עליהם בכל שבת.

אני מאחל לך שתצליחי להאהיב על בנייך את המצוות, השבת והתפילות  גם במציאות המורכבת שאת נמצאת בו שאין אבא בסביבה בשביל ללוות את הבנים בקיום המצוות הללו.

בהצלחה רבה!

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

בר מצוה היא הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לקראת בר המצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו. 

אם יקרה,

יש לך כוחות עצומים המאפשרים לך לדאוג לכל הצרכים של הבנים שלך, ב"ה.  כשאת צריכה מנוחה מהמלאכה, במיוחד בשבת, במסירות נפש את גם דואגת לכל מה שהילדים צריכים.  אני תוהה אם יש לך אנשים בחיים שלך שיכולים לעזור לך כצוות תמיכה.  זה יכול להיות קרובי משפחה אחרים כמו אימא או אבא שלך, אחותך, דוד ודודה, או אחרים במשפחה.  זה יכול להיות גם חברים טובים, שכנים, מורים של הילדים שאיתם יש קשר מיוחד, או אנשים אחרים בקהילה בעלי לבבות חמים ורכים.  הטבע לא התכוון שהורה אחד נושא את כל האחריות על הילדים, אלא שיגדל אותם בחיק הקהילה.  ההורה בעצם ממנה אחרים שעליהם הוא סומך, שגם הם יכולים לעזור, לתמוך, להשפיע, ולטפל בילדיו.  הילדים מוכוונים לא רק להורה, אלא גם למבוגרים נוספים שמחוברים למשפחה ומסוגלים לפתח קשר בריא עם הילדים, מבוגרים שמשקפים את ערכי המשפחה.

לגבי בר המצווה בפרט, זו הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לבר מצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו.  ההגעה לגיל המצוות, כשהבן הופך להיות חלק מהמניין, היא זמן אופטימלי לבקש ממורה או מרב לדאוג לבנך – לא רק בהכנה לבר המצווה אלא בהקשר רחב יותר.  בהחלט את יכולה להסביר למורה או לרב שחסר לבנך דמות אב שיכולה לענות על שאלותיו, ושאת מחפשת את הדרך לשדך את בנך עם דמות שיכול לפתח אתו שיחות על נושאים שמעסיקים את בני הנוער שמחכים למישהו שייתן להם מענה.  אולי ההורים של חבר טוב של בנך יכולים לספק תמיכה.  או לפעמים הרב יכול להמליץ על נער בוגר יותר כמו מדריך לנוער שיכול לספק לבנך את התמיכה והקרבה.  הבנים שלך צריכים להרגיש שכל דמות נוספת בחייהם עומדת לצדך כדי שתמשיכי להיות הדמות הראשית. אחרים לא מחליפים אותך אלא תומכים במשפחה.

כמובן, גם כשאת בונה לעצמך ולמשפחתך קהילה תומכת, את רוצה להישאר מקושרת היטב לבנים שלך; ולספק את הביטחון כבסיס הבטוח בשבילם.  בזכות נוכחותך בחייהם, הם יוכלו לפתח את העצמיות שלהם ובגרות אמתית.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה וסיוע מלמעלה.

בברכה,

שושנה הימן
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

ההתמודדות עם ילדים ללא דמות אב אינה פשוטה. כדאי למצוא דמויות שישמשו כחונכים עבורם, וחשוב לקבל גם עזרה מקצועית.

שלום לך אימא

אני מניחה כי ההתמודדות הטכנית וגם הרגשית עם ילדים ללא דמות אב תומכת ויציבה עבורם, היא לא פשוטה …

אין ספק שהילדים זקוקים גם לדמות גברית בחייהם ובעיקר לקראת שנות ההתבגרות שלהם…

עצתי לך היא : להיעזר במשפחתך המורחבת או בחברים טובים על מנת " לחנוך " את הבנים, או במתנדבים, חונכים וכד', חשוב שדמויות אלה יבחרו בקפידה ויתחייבו לקשר מחייב יציב וקבוע עם הילדים, יש צורך לדעתי לשבת גם עם איש מקצוע מתחום החינוך או הטיפול ,כדי לקבל גם עזרה מקצועית.

בהצלחה

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

פותחים שולחן – לפרשת יתרו

עובדים זרים – "שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נוכריה" (יח,ג) –  במדינת ישראל יש כיום כ- 250 אלף עובדים זרים (חלק גדול מהם בלתי חוקי), ובערך אותו מספר של ישראלים מובטלים. מה היחס בין שני הנתונים? (מי הסיבה ומי התוצאה). מה סיבת התופעה הזו? איך לדעתכם צריך להתייחס לילדי עובדים זרים שגדלו בארץ מגיל אפס, מדברים עברית, למדו בגן ישראלי לכל דבר ואפילו משרתים בצבא?

בית המשפט – "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל…ושפטו את העם בכל עת" (יח,כא-כב) – כיצד הפך בית המשפט העליון לאחד ממוקדי הכוח החזקים בארץ, הגובר לעיתים על הכנסת? האם לדעתכם רובו של עם ישראל נותן בו אמון ורואה בו מקור סמכות מוסרי? האם השופטים צריכים להיבחר על ידי העם בבחירות דמוקראטיות, להיבחר על ידי השופטים המכהנים, הכנסת? מה היתרונות והחסרונות של כל אפשרות? האם ההגנה על זכויותיו של היחיד ועל ערכי המדינה היא סיבה להעצים את כוחו של בית המשפט העליון או לצמצם אותו?

עם סגולה – "והייתם לי סגולה מכל העמים…ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (יט,ה-ו) – מה המשמעות של היותנו עם סגולה? האם זה משהו שנולדנו איתנו או שהוא תלוי במעשים שלנו? מה היחס בין התפיסה של 'עם נבחר' לבין תפיסות גזעניות שהולידו במהלך ההיסטוריה הרבה סבל ושפיכות דמים? למה בכלל צריך שיהיה 'עם נבחר' אחד ואי אפשר שהאנושות כולה יחד תעבוד את ה'? איך אתם רואים את היחסים בין ישראל לבין שאר העמיד לעתיד לבוא?

אנחנו וה"גדולים" – "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי" (כ,ג) – מה מביא בני נוער רבים להיות אוהדים ואף מעריצים של דמויות מעולם הבידור והטלוויזיה? האם כשמדובר בדמויות יותר ערכיות וחיוביות כמו רבנים התופעה חיובית? האם יש לה חסרונות? נסו לחשוב על דמות שאתם מאוד מאוד מעריכים. מה מצאתם בה? לאן מביא אתכם הקשר עם האדם הזה?

יחסים משפחתיים (לזוגות נשואים) – "וישמע יתרו…חותן משה" (יח,א) – האם לדעתכם לבדיחות המרובות על החותנת יש בסיס כלשהו במציאות? כשאתה בא להכיר בחורה למטרת נישואים איזה מקום תופס אצלך השיקול מי המשפחה שלה? מה במשפחה חשוב לבדוק? (עניינים כלכליים, רפואיים, מידותיים, אחר?). האם עדיף לזוג לגור בסמיכות להורים או שעדיף מקום מרוחק ומנותק יותר? מה הערך החיובי של הקשר עם הורי בני הזוג ומה אפשר להפיק ממנו? מה עושים כשהורים מתערבים בחיי הזוג ומנסים להכתיב דברים? איך מוצאים את האיזון הנכון בין הקשר עם בן/ת זוגך, לבין הקשר עם ההורים והאחים שלך?

שאלות בהקשר לתוכן הפרשה:

– למה נבחרו דווקא עשרת הדברים הללו להיכנס לעשרת הדיברות? (באמת "לא תחמוד" זה כל כך מרכזי?! "לא תשא"? מה עם "ואהבת לרעך כמוך"? מה עם מצוות צדקה?).

– מה זכה יתרו שתיקרא פרשה על שמו? שיעץ למשה לא לשפוט לבד אלא לקחת שופטים נוספים שיעזרו לו. משה מקבל את העצה. שאלה: היה צריך לחכות ליתרו כדי לחשוב על זה? נראה שכל ילד יכול לחשוב על זה לבד.

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת יתרו

פ"ש חינוך לפרשת יתרו

הכנסת אורחים ומשפחה…

הכנסת אורחים היא אחת מן התכונות בה ניכרים בניו של אברהם אבינו, שהעדיפה על פני קבלת השכינה. בקהילה שלי, ב"ה, יש תחרות של ממש על הזכות לארח מתפללים חדשים או משפחות ותיקות, ובטוחני כי כך הדבר ברוב קהילות ישראל. אשרינו שבני אברהם אנו. בכל שבת מתארחים לשולחנכם חברים, חיילים בודדים, בני משפחה רחוקים, דלים ואולי גם חיילים מהגדוד השכן (תודה לר' מאיר גרוס היקר, שאירח את בני הצנחן בראש השנה…).  השולחן וודאי הומה ורועש, כולם מדברים, סיפורים אישיים, ויכוחים פוליטיים, דרשות על הפרשה, ממש עונג שבת. ובינתיים, הילדה בת ארבע מנקרת על השולחן, ולילד בן השמונה יש מה לספר על משהו שקרה בבית הספר (אבל זה לא מספיק חשוב לספר לאורחים), והבן שחזר מהישיבה לשבת בכלל רוצה קצת שקט מההמולה בישיבה, ומתי דיברתם ביניכם את ובעלך לאחרונה?…

חשוב לחנך להכנסת אורחים, לשותפות וערבות בקהילה, אולם ממש כפי שבמצוות צדקה אין לבזבז יותר מידי על חשבון בני המשפחה, כך גם כאן יש לשמור על איזון. הבית, שגם כך הפך להיות רשות הרבים בימי השבוע בגלל האינטרנט, צריך לחזור בשבת להיות המקום האינטימי של המשפחה, ורק ככזה הוא יכול להיפתח לאורחים. קיבעו כמה שבתות אתם מארחים וכמה מתארחים (זה די מפתה לא לבשל ולהיות מוזמנים…), ושימרו על חלק חשוב שיהיה שלכם ובביתכם בלבד.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

פינת הרב גודמן: שינוי בהתייחסות לגרוש / גרושה




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

גירושין ומתבגרים

גירושין

הבדיחה הישנה מספרת על זוג אשר אחרי 60 שנות נישואין פונה לבית הדין בבקשה להתגרש. הרבנים הסתכלו נדהמים על בני הזוג הישישים ושאלו בתמיהה: אם הצלחתם להיות נשואים במשך 60 שנים ארוכות, למה דווקא עכשיו אתם מבקשים להתגרש?" בתגובה, בני הזוג פנו אל הדיינים ובלי לפספס פעימה אמרו להם, "רצינו לחכות עד שהילדים ימותו."

אין זמן טוב להתגרש. עבור ילדים גירושין של ההורים קשים בכל תקופה בחיים, אם כי הביטוי לקושי שונה מתקופה לתקופה וזאת בהתחשב בשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד ובצרכים והדרישות המתלווים לתקופה זאת. במאמר זה נתמקד בגיל ההתבגרות.

אומרים כי כשלעצמו וללא קשר לשום דבר אחר גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה. תקופה זו מהווה מעבר ארוך – לפחות 10 שנים – בין ילדות לבגרות ומלווה בשינויים רבים במישורים הפיסיים, השכליים והרגשיים. מבחינה פסיכולוגית, המטרה של תהליך ההתבגרות היא להפוך את הילד התלוי אשר זהותו קשורה בזו של הוריו לאדם בוגר ועצמאי עם זהות קבועה ועקבית משלו אשר אמנם בנויה בחלקה על זו של הוריו, אולם, בסופו של דבר, הינה ייחודית ועצמאית.

התהליך הזה של גיל ההתבגרות מלווה בסוג של התרחקות של המתבגר מהוריו. ככל שהוא לומד להיות עצמאי ואחראי יותר, כך הוא מקדיש את כוחותיו הנפשיים לחייו ולבניית זהותו ופחות לחייהם של הוריו ולעיסוקים שלהם. עבור תהליך התבגרות מוצלח, המתבגר זקוק למשפחה נגדה הוא יכול "להתמרד" אבל גם תהווה עבורו בסיס איתן אליו יוכל לחזור ברגעי משבר. הוא זקוק להורים אשר יהיו זמינים עבורו – אם כי מתי שהוא רוצה – והורים אשר יוכלו לשמש עבורו דוגמא טובה של השתלבות בעולם המבוגרים – דוגמא איתה הוא יוכל להזדהות גם אם אין הוא מוכן להודות בכך. המתבגר זקוק להורים עליהם יוכל לסמוך שהם יהיו שם עבורו לעת הצורך, ובשאר הזמן יוכלו להתמודד לבד עם החיים שלהם. המתבגר זקוק לשקט ולהבנה על מנת שיוכל לעשות את המעבר בין ילדות לבגרות – תהליך מבלבל לעיתים המשלב בין התנהגויות בוגרות להתנהגויות ילדותיות.

כאשר הורים למתבגרים מתגרשים הדבר עלול להפריע לתהליך הנורמטיבי של גיל ההתבגרות. במקום שהמתבגר יהיה ממוקד בהתפתחות שלו – ההתרחקות מהוריו, בניית זהות עצמאית, השקעה בלימודים והשקעה בחיי חברה – הוא נאלץ לעיתים לשמור על קשר הדוק עם ההורים המתגרשים דרך כך שהוא מגויס לתוך הקונפליקט שלהם ונדרש לעשות דברים כמו להגן על אחד מההורים, להוות אוזן קשבת להורה במצוקה או להצטרף למאבק נגד אחד מההורים. דווקא בתקופה בחיים שבה הוא אמור להתחיל "לפרוס כנפיים" הוא נשאב פנימה בצורה מאד לא בריאה. דווקא בשל היות המתבגר מפותח מספיק לחשוב כמעט כמו מבוגר, לעיתים קיימת נטייה אצל ההורים של המתבגר לערב אותו בדברים לא לו. לעיתים יש משהו מאד מחמיא עבור המתבגר כאשר נותנים לו תפקיד של מבוגר, מה גם שמתוך הרצון שלו לעזור להורים, הוא שמח לקבל על עצמו תפקיד וזאת מבלי שתהיה לו את התבונה להבין כי מדובר בתפקיד אשר בסופו של דבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל.

מעבר לכך שלעיתים המתבגר נדרש לתפקידים שמזיקים לו, קשה לו להתחיל בתהליך של פרידה בעת שהמשפחה נמצאת בתהליך של פירוק. קשה למתבגר להפרד ממשפחה אשר בעצמה עוברת תהליך של פרידה, וייתכן מצב שבו הוא מסתייג מהתהליך הנורמטיבי של היפרדות מהמשפחה רק על מנת לנסות ולשמר את אחדות המשפחה.

גם אחרי הגירושין, קשה למתבגרים באופן מיוחד. אמנם הם פחות זקוקים למעורבות היומיומית של ההורים בפרטים הקטנים של החיים, אולם הם עדיין זקוקים לנוכחות ההורים בחייהם. כאשר הורים גרושים לא מצליחים להגיע ביניהם לתקשורת בריאה ברורה ומתאימה, לא רק שהם לא יכולים לקבל החלטות חשובות לגבי ילדיהם המתבגרים אלא שהיעדר התיאום ביניהם יכול לכרסם בסמכות ההורית שלהם – סמכות אשר ממילא מעורערת קצת בתקופת גיל ההתבגרות.

זאת ועוד, בשל הנטייה של הילדים לרצות לטפל בהוריהם ולהפחית את הכאב שלהם, יכול להיווצר מצב שבו הילד מוותר על הצרכים ההתפתחותיים הנורמטיביים שלו – כגון לבלות זמן עם חברים – על מנת להישאר עם אחד מההורים כדי שאותו הורה לא ירגיש את עצמו בודד.

הדילמה עבור ילדים אלו קשה במיוחד כאשר מגיע סוף שבוע "של אבא" או "של אמא" ולילד יש תכניות משלו כגון פעילות בתנועת הנוער, סמינריון, או אפשרות ל"בית ריק". בשונה מילד שרואה את שני הוריו מדי יום, פחות או יותר, ואשר הוריו לא חשים תחושת אובדן בעקבות הגירושין, יתכן ואותו ילד יהסס ואף אולי ימנע מהפעילות החברתית על מנת "לטפל" בהורה.

כאמור אין זמן טוב להתגרש אולם כאשר הורים מתגרשים, עליהם לקחת בחשבון את הגיל שבו נמצאים ילדיהם ולנסות כמה שניתן להתאים את אופן ההתנהלות שלהם כך שהיא תפגע כמה שפחות בצרכים המיוחדים של הילדים העולים משלב ההתפתחות בו הוא נמצא.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה. מחבר 'קולם של ילדים'- ספר על ילדים להורים גרושים.

 

שבט אחים

"אני אחיך אל תשכח…"

בניית האחווה המשפחתית היא אחד האתגרים הגדולים הרובצים לפתחם של ההורים. הוא דורש השקעה מתמדת, אך ללא ספק היא משתלמת מאוד.  קשר משפחתי חם ואיכותי הוא אוצר יקר ואין לו תחליף. גם אם יש לך אלפי חברים בפייסבוק, ברגע האמת מי שיבוא לעזרתך ויחלץ אותך בעת צרה אלו קודם כל בני המשפחה שלך.

איך עושים את זה? הנה כמה כיוונים למחשבה:

  • יצירת חוויות משפחתיות מגבשות – נצלו כל הזדמנות של מפגש משפחתי (בארוחת ערב סתמית, בטיול משפחתי בחופש, בטקס הדלקת נרות חנוכה וכן הלאה) ליצירת חוויה משפחתית נעימה של שיח, התעניינות, שיתוף והנאה. הורים שיובילו נכונה את המהלך יצמיחו משפחה מדברת, מקשיבה ומגובשת.
  • כל אחד אהוב בפני עצמו – אחד הלקחים מסיפור יוסף ואחיו הוא האחריות של ההורים להימנע מלעורר קינאה בין הילדים. "אמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת ד,ב). כל ילד צריך להרגיש אהוב ומוערך בפני עצמו, כך שלא יהיה מאויים מהענקה של יחס טוב לאחיו.
  • הניחו להם להסתדר – האינטואיציה הטבעית של הורים דוחפת אותם למהר ולהתערב בכל מריבה בין הילדים. המציאות מלמדת שאם נצליח לעצור את עצמנו ולהמתין – את רוב המריבות מצליחים הילדים לפתור בעצמם!
  • לחלוק ולהתחשב – בלא מעט בתים יש היום חדר לכל ילד ומחשב לכל צאצא. אין ספק שזה חוסך מריבות וויכוחים ויוצר הפרדה המספקת להורים שקט תעשייתי. מצד שני, מחמיצים כאן הזדמנות לחנך את הילדים להתחשבות ולהרגיל אותם לוויתור. אדרבה, מוטב שיהיה רק מחשב אחד ובאותו חדר יגורו כמה ילדים. הם יצטרכו ללמוד לראות את האחר ולקחת בחשבון את זכויותיו וצרכיו, נכס גדול לחיים כאנשים בוגרים.
  • דוגמא אישית – האופן בו בני הזוג מתייחסים זה לזו, והדרך בה הם מתייחסים לבני משפחתם היא ספר הלימוד הטוב ביותר לילדים מהי משפחה ואיך לנהוג בזולת.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

עליה וקוץ בה – תגובת מתבגרים להרחבת המשפחה

תגובת מתבגרים להרחבת המשפחה

במדור "תמונת חיים" נעלה סרטים המציגים תמונות חיים מעולמו של המתבגר וממערכת היחסים שלו עם הוריו.

סרט זה הוכן והופק על ידי תלמידי/ות תיכון במגמת תקשורת. באמצעותו ניתן להכיר מקרוב את מחשבותיהם ותחושותיהם של מתבגרים בסוגיות שמעסיקות אותם וממלאות את עולמם האישי.

עליה וקוץ בה/ אולפנת צביה ירושלים (18.31 דקות)

הוריה של מרים בוחרים להביא ילד שישי למשפחתם כשמרים בת 15, במחאה על צעד זה עוזבת מרים את ביתה ועוברת לגור אצל הסבתא בקומה למטה.

עתה בכיתה יב', על סף יציאה לשרות הלאומי, מרים בוחרת לברר את מערכת היחסים עם הוריה באמצעות סרט הגמר.

תגובת מתבגרים להרחבת המשפחה

חינוך משפחה לאידיאליסטיות

הורים רבים מוטרדים מהיקף הבילויים של ילדיהם. הם חשים כי ילדיהם משקיעים את מרבית זמנם הפנוי בבילויים: קניון, סרטי מחשב, פויקה, מסעי קניות ועוד. לדבריהם, מותר לצעירים גם לבלות, אך הם מתוסכלים שילדיהם לא מקדישים חלק מזמנם לפעילות ערכית כמו התנדבויות.

נוכח תסכולים אלו, ראוי לומר שלושה דברים משלימים. ראשית, לא כל הילדים רק מבלים. רבים מתנדבים רבות למען נזקקים שונים. שנית, אף מי שנדמה לו כי בנו נהפך לבליין מקצועי, שומה עליו להתבונן גם בבנו בעין טובה, ולראות אף את סגולותיו החיוביות. שלישית: חיים ערכיים הם דבר שצריכים לחנך אליו, בעיקר – בחיק המשפחה. ניתן וכדאי לעשות כן בשלוש צורות. ראשית, תוספת התנדבות ועשייה ערכית שלנו כהורים, סופה לשמש דוגמא לילדים. שנית, ראוי לעתים לצאת כמשפחה להתנדבות משותפת. אסור להשאיר את העשייה הערכית רק לתנועות הנוער. שלישית, כדאי לעתים לנסוע כמשפחה לבקר אנשים שהאידיאליסטיות היא ציר ראשי בחייהם. להיזכר במכר רחוק או בבן של שכנים שגר מתוך אידיאל בשכונת מצוקה, או באחרים שגרים מתוך אידיאל בישוב חדש או במעון לילדים יתומים, ולבקר אותם. לבוא עם ילדינו לזמן קצר, לשמוע ולשוחח. לאחר מכן ניתן לצאת יחד עם ילדינו לפיקניק, כדי לעכל את שלמדנו ממפגש עם אנשי מופת אלו. סוף דבר, אסור לקטר על חוסר אידיאליסטיות אלא יש לחנך אליה. בידינו הדבר.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

גירושין

ילד צריך בית. בית יכול להעניק לילד את תחושת הביטחון שמתוכה הוא יכול לחקור את עולמו, לרקום קשרים חדשים, להסתכן באכזבות ובמפלות. הוא מוכן להסתכן כך רק מתוך הוודאות שיש לו מקום בטוח לחזור אליו. בבית הוא מתנחם על המפלות, מתחמם מחדש בתחושת היותו אהוב ומקובל, בלי תנאי. רק לאחר שיפנים את הביטחון הבסיסי הזה יוכל הנער לעזוב, ביום מן הימים, את בית הוריו ולבנות בית משלו. יותר מזה. בבית, הילד לומד את הדברים החשובים ביותר: מהי אהבה, מהו קשר, מהו שיח בין בני אדם, מהו ביטחון ומהי יציבות. את הידע הזה ייקח עמו אחר כך לכל מקום אליו יגיע, ולכל התמודדות שתיקרה בדרכו.

זוהי הסיבה לכך שלגירושין יש משמעות הרסנית מבחינת הילד. המקום הבטוח מתגלה כשביר. אין בסיס מוצק ממנו אפשר לצאת לעולם ולהתמודד בתוכו. אין גירושין טובים (למרות שבהחלט אפשר למזער את הנזק, וארחיב על כך בהמשך). ילד שביתו התפרק ממשיך את חייו כשמשהו בתוכו אינו בטוח, אי אפשר שלא יהיו לכך השלכות.

כתבתי "ילד". מה על הנער המתבגר? האם בגילו המופלג (כבר אחרי בר מצווה!) הנער כבר פיתח לו ביטחון שיאפשר לו להתמודד עם המשבר? ואולי הגירושין לא ישפיעו עליו כל כך? מסתבר שלפעמים זה ממש הפוך. הנער מתמודד בתהליכי שינוי מהירים מאד, ודווקא משום שהוא מפתח את עצמאותו, הוא זקוק ליציבות שרק ביתו ומשפחתו מסוגלים להעניק לו. גיל ההתבגרות מבלבל מעצם טבעו – הנער זועק שהוא כבר אינו זקוק להוריו, שהוא מסוגל לחשוב לבדו ושאף אחד לא ייקבע לו מיהו ומהו – ובו בזמן הוא זקוק להורים יציבים שיוכלו לעמוד מולו, לספוג את מרידותיו, לספק מסגרת יציבה דיה כדי שתוכל לעמוד בהתקפותיו עליה. הוא רוצה להתנסות בעצמאות, אבל עדיין אינו בשל לה. חשוב להדגיש את הפער הזה, משום שהורים לפעמים אכן מתבלבלים. זוגות שכבר גמרו אומר בלבם להתגרש, מחליטים לדחות את הגירושים עצמם עד שהילד יהיה "גדול" – והמתבגר נראה כבר גדול די הצורך. לפעמים הנער נדחף למשבר גדול בהרבה ממה שהיה עלול להיווצר אילו התגרשו כשהילד היה בן 10, למשל.

אז לכאורה המסקנה היא פשוט לא להתגרש. אלא שלפעמים דווקא זוהי האופציה הגרועה ביותר, מבחינת הילדים עצמם. אני זוכר שאמרתי פעם לזוג: "הלכתית אתם נשואים כבר 10 שנים. אז עכשיו צריך להחליט – או להתחתן או להתגרש". יש זוגות שהם נשואים על הנייר בלבד. בפועל אין שום דבר בדומה לקשר, ולפעמים גם דברים קשים בהרבה (עד לתחתית השפל של אלימות ממש). במצב כזה, אין לילד בית, במובן העמוק של המילה, גם אם (לכאורה) המשפחה קיימת ומתפקדת כלפי חוץ. מה הוא לומד על זוגיות, במצב כזה? האם לא עדיף לפרק את החבילה, וליצור סיכוי שלפחות אחד מהוריו יבנה בית אמיתי ויעניק לו מודל של משפחה בריאה?

בחיים אנו עומדים, לפעמים, בין שתי אופציות גרועות, וצריך לבחור באפשרות הפחות גרועה. הכי טוב לנסות לבנות את הקשר, לתקן אם אפשר. תמיד מומלץ לנסות טיפול זוגי לפני שמחליטים החלטות, אבל בסופו של דבר יש מצבים שבהם נכון לפרק. השאלה היא איך מתגרשים תוך גרימת נזק קטן ככל שאפשר.

אני רוצה להציע כמה כללים בסיסיים, בלי שום יומרה למצות את כל מה שנדרש.

1. לחשוב ולתכנן. לא לעשות שום דבר בצורה אימפולסיבית. המלצתי כבר על טיפול לפני החלטה. יש בהחלט מקום לייעוץ הורים גם אחרי ההחלטה, כדי לחשוב על צרכיו של הילד. והרי אין שני מקרים זהים, וצריך לחשוב על כל מקרה לגופו, עדיף להתייעץ בבעל מקצוע. איך להודיע לילד? איך להסביר לו את התהליך שקרה? כדאי לדעת שברוב המקרים הילד חש במשהו שאינו כשורה, גם אם ליבו לא העז לגלות זאת לשכלו, ואפילו אם הוא ממשיך להכחיש גם אחרי ההודעה עצמה. הרבה פעמים הוא פיתח פחדים דמיוניים כאלה או אחרים (זכור לי סיפורו של אדם שהיה מאזין, כילד, למריבות הוריו, ומנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר במשפחתו – ובו בזמן הציקו לו מחשבות קשות על אלימות נוראה בין ההורים). מגיע לו לדעת את האמת (כמובן, כשהיא מותאמת ליכולתו לקבלה – זוהי בדיוק הסיבה לצורך בחשיבה פרטנית).

2. לזכור – ברגע שיש ילדים, הגירושין אינם יכולים להביא לנתק גמור. צריך להתכונן לכך שלפחות בכל הקשור לילד יהיה שיח, והחלטות משותפות. צריך למצוא דרכים לנהל את השיח הזה – אם בנוכחות צד שלישי (רב, למשל), אם  בנוכחות בני הזוג החדשים, ואם לבד. בכל מקרה צריכה להיות כתובת לשיח משותף.

השיח הזה מסתבך, כמובן, כשבני הזוג פנו לדרכי חיים חדשים. אחד מתחלן, שני מתחרד, אחד נעשה שמאלני מאד, או ימני. צריך לזכור שגם אם הגרוש/ה פנו לדרך שאינה נראית לנו, הוא עדיין הורה לכל דבר, וצריך לחפש פשרות שבהן שני הצדדים יוותרו במידה מסוימת, אבל אף אחד לא יחוש שהוא מודר לגמרי מהטיפול בילד. הדרה כזו היא כמעט תמיד רעה לילד.

3. "אנחנו החלטנו לא לחיות ביחד, אבל מבחינתך אנחנו עדיין אבא ואמא". לא לתת לילד "לשחק" על הפער בין ההורים, ולנסות לנצל את הפערים שביניהם "לטובתו", כביכול.

אפשר להוסיף עוד כללים, אבל הרעיון הכללי ברור.

צריך גם לזכור שלפעמים צד אחד דווקא רוצה לנהוג ברוח המוצעת כאן, אבל הצד השני מנסה לנהוג הפוך: מנתק קשר, משמיץ, מנהל את מאבקיו על גב הילדים. זה תמיד הרבה יותר קשה, איך לבנות את הקשר עם הילד בלי להיגרר למערכת עכורה של השמצות הדדיות שתגרום נזק לכל הצדדים (לילד, להורה, לקשר שבין השניים). צריך לזכור שמדובר בקשר מחודש, שונה ממה שהיה עד כה, קשר הנבנה כששני הצדדים – ההורה והילד – נמצאים בו זמנית באחת התקופות הקשות בחייהם. הצורך בכתובת לייעוץ הוא עוד יותר גדול שאשר במצב שבו הקשר בין ההורים נשמר ברמה כזו או אחרת.

ויהי רצון ששלום ואהבה ישררו בכל בתי ישראל.

ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני

להיות שייך: תחושת השייכות כבסיס להתפתחות וצמיחה

אם נבקש מאנשים שונים לתאר את תחושת השייכות לבית הולדתם הם ישתמשו לצורך התיאור בחושיהם, באסוציאציות ציוריות, ובקולם תעלה נימה נוסטלגית. יהיו אנשים שלשמע המילה שייכות לבית יעלה באפם ריח של לחם הנאפה בתנור, או של תבשילי שבת. אחרים ידמיינו לעצמם נעלי בית נוחות, ובגד שקל ללבוש ולפשוט. צלילי שיר ערש או זמירות שבת יצטלצלו באוזני האחרים ורובם יפליגו בגעגוע אל מחוזות ילדותם. מהו רגש השייכות, כיצד הופך בית למקור של שייכות, וכיצד ניתן לחזק ולהעמיק תחושה זו, על כך ועוד – במאמר הבא.

על תחושת השייכות הבסיסית הרחיבו את הדיבור פסיכולוגים ידועים: מאסלו בפירמידת הצרכים, קוהאן בהתייחסותו למיטביות, לנדזי בתיאוריה על כשירות חברתית ועוד. השייכות היא רגש בסיסי, המהוה קרקע ראשונית להתפתחות מיטיבה. העובר בתוך רחם האם שייך כולו, אך עם הלידה הוא נזרק ממקום של בטחון מוחלט אל עולם זר ומנוכר. ההורים הם אלו שבאופן אינטואיטיבי, מתוך נטייה טבעית הטבועה בהם, מספקים לילד את תחושת השייכות. הם מחבקים ומנשקים, דואגים שלתינוק יהיה חם ונוח, שיהיה לבוש כראוי, ושמזונו יסופק לו בהתאם לצורך, ובאופן כללי דואגים לביטחונו ולרווחותו. ישנן תרבויות בהן התינוק צמוד לאמו 24 שעות ביממה, אם זה במנשא או בדרכים אחרות, ויש תרבויות בהן הילד מיד מושכב במיטתו ורק בשעות האכילה והטיפול בו מתקיים מגע בין הילד לאמו. ההבדל נובע ממסורת של דורות והקשר תרבותי אך ברור ששייכות בסיסית נדרשת לצורך התפתחות בריאה וברב רובם של המקרים היא מסופקת לתינוק באופן אינטואיטיבי על ידי ההורים.

ככל שהתינוק גדל הוא מתחיל לתור את העולם. הוא מתיידד עם הקירות ועם חדרי הבית, הוא זוחל, נוגע, בודק בסקרנות כל חפץ הנקרה לדרכו, ובעיקר מזהה ומכיר את יושבי הבית ואף לומד להבחין בינם לבין זרים. כך הוא בעצם פוגש את משכן חייו. שייכותו מוסיפה להתפתח כאשר מחד מאפשרים לו לקיים את הקשר עם העולם שסביבו ומאידך הוריו ממשיכים להיות המקור לביטחון ורווחה. באופן כזה התינוק צולח בשלום את השלב הראשוני והכל כך קריטי בבניית תחושת השייכות.

ככל שהילד גדל, תפקיד ההורים הופך למכוון יותר. ניתן להצביע על ארבעה מרכיבים שמשפיעים על תחושת השייכות: אוירה, שיח, מעורבות וגבולות.

א. אוירה

 

אוירה היא הרקע לכל המתרחש בבית. האם יש נעימות בבית? האם היחסים בין ההורים הם יחסים סבירים המנוהלים בכבוד הדדי? האם קיימת ביקורת בוטה, הטחות אשמה מתמידות  בין דיירי הבית? כל אלו משפיעים לטוב ולרע על תחושת השייכות. ילד שחש באווירה עכורה ירצה לשהות יותר מחוץ לבית – אצל חבריו, סבותיו ואחרים, ובשלב מסוים בגיל ההתבגרות יבחר לו מחוזות אחרים, רחוקים ואף מסוכנים להסתובב בהם. לעומת זאת ילד שחש בנעימות, בקבלה ובכבוד בין בני המשפחה – יהיה חלק רצוי וחיובי ממערך זה ויחוש תחושת שייכות. השקעה באווירה מיטיבה הכוללת גם השקעה בסדר, בניקיון ובאסטתיקה, היא בעצם השקעה ביצירת שייכות.

ב. השיח

השיח הוא האופן בו בני הבית מתַקשרים זה עם זה. האם זהו שיח זורם ופתוח? עד כמה יש צעקות? כיצד נפתרים קונפליקטים במשפחה והאם משוחחים עליהם? האם מבררים חילוקי דעות? האם ניתן לדבר על רגשות? האם הילד נחשב לשותף לשיח? האם הוא מביע את דעתו ביחס לדברים שנוגעים אליו כגון ביגוד, בית-ספר, חברים וכדומה, האם הוא בר שיח בעניינים הקשורים לכלל המשפחה? האם משוחחים איתו גם על דברים פחות נעימים כגון ח"ו כאשר יש משבר במשפחה: אבא פוטר מהעבודה, אמא חולה וכדומה. האם נשמרים סודות "אפלים" מפניו או שיש בבית כישורי שיח המאפשרים לשוחח בשפתו על המתרחש במשפחה? האם כשילד מתנהג שלא כשורה יש בֵרור מתעניין, או האשמה מיידית? שאלות אלו יביאו לבדיקה עצמית של השיח המתנהל בבית על מנת לבחון האם הוא שיח בונה או מזיק, והאם הוא תורם להרגשת שייכות או מחבל בה.

ג. מעורבות

 

מעורבות היא האופן והמידה שבה הילד מרגיש שותף ונוטל חלק במתרחש בבית, החל ממטלות של תחזוקת הבית ותפעולו, וכלה בשותפות: באירועים המשמחים יותר והמשמחים פחות. מסתבר כי האקסיומה האומרת ש"ככל שהילד יקבל יותר כך יגדל להיות אדם טוב ומאושר יותר" הוכחה כלא נכונה. ככל שילד תורם, נוטל חלק במטלות הבית, שותף עם כולם ונושא באחריות הן ביום-יום והן בשעות משבר הוא חש שייך, מעורב ושותף. על ההורים מוטלת האחריות לרתום את הילדים מגיל צעיר לתרומה למשפחה על ידי סידור הצעצועים, שמירה על האח הקטן ותורנויות שונות סביב המטלות המשפחתיות היומיומיות בהתאם ליכולותיו והתפתחותו.

ד. גבולות

גבולות: אלו הם החוקים המחייבים את בני המשפחה השונים בהתאם לגילם. גבולות כוללים בין היתר סדר יום קבוע, שעה סבירה לקום וללכת לישון, קביעת גבולות לשהייה מחוץ לבית ועוד. כל אלו הם חלק מבנית השייכות המשפחתית. בית פרוץ ללא כללים וחוקים הוא בית ללא "קירות תמך", בית "נזיל", שאין בכוחו להכיל ולספק תחושת ביטחון והגנה, קשה מאוד יהיה להרגיש בו תחושת שייכות .

ההתייחסות אל ארבעת המרכיבים הללו מאפשרת לבחון את עצמנו, עד כמה אנו מקיימים אותם. ככל שניתן את הדעת אליהם, נשקיע בהם, נצליח בע"ה לגרום לילדינו להרגיש חלק, להרגיש שייכים ולגדול בריאים בנפשם ושמחים במשפחתם.

המאמר התפרסם בכתב העת 'כלים שלובים'.

יונה תור, יועצת חינוכית וזוגית מוסמכת, מקבלת באיזור ירושלים. נייד: 050-6423004, דוא"ל: .