תגית: מבחן / ראיון קבלה

חרדת בחינות - בלאק אאוט

חרדת בחינות

קריקטורה של ילדה עם חרדת בחינות - בלאק אאוט

שאלה: הבן שלי – בן 14 – מבריק, אך נתקף בחרדת בחינות קשה – פשוט "בלק אאוט" – ותמיד נכשל. כיצד ניתן להתגבר על בעיה זו?

תשובה:

תופעת חרדת הבחינות מוכרת לרבים. יש לדעת כי כדי להצליח במשימה, דרושה מידת מה של חרדה, אחרת נהיה אדישים ולא נשתדל להצליח. עם זאת חרדה רבה מידי, משבשת את התפקוד עד מקרה קיצוני כמו שתיארת. החרדה נובעת מכך שהאדם נותן משמעות רבה לתוצאות תפקודו ב"מבחן". בהרגשתו הוא נבחן על כלל תפקודו ואישיותו ולא רק על המבחן הספציפי.

לעיתים החרדה מתחילה לפני זמן המבחן עצמו, לילה קודם, באותו בוקר, סמוך למבחן או בזמן המבחן עצמו.

יכולים להיות ביטויים שונים לחרדה. יש מי שיפתח תגובות סומטיות או גופניות, כהזעת יתר, בחילה, שלשול, כאב בטן וכדו'. לעומתו, יהיה מי שירגיש שאינו יכול להתרכז, שאינו זוכר כלום, שאיננו מבין את השאלה וכדו'. אחר פשוט יבכה מרוב לחץ או יפחד נורא, בזמן שאדם אחר ידמיין את תוצאות "כשלונו" ועוד. כפי שאנו רואים יש סגנונות תגובה שונים.

פרופ' מולי להד קרא ל-6 הסגנונות הקיימים "גשר מאחד" שהם ר"ת של ששת הסגנונות; גופני, שכלי, רגשי, מערכת אמונות, חברתי ודמיוני. מכאן אנו רואים שאותה תחושת חרדה יכולה להתבטא בסגנונות שונים ובתופעות שונות. זיהוי מה אני מרגיש/עושה בזמן החרדה יכול גם לעזור לי לדעת איך להרגיע את עצמי. אדם שחרדתו מתבטאת בתגובה גופנית, רצוי לבדוק האם תרגילים גופניים מתאימים מסייעים להרגעה, כגון: מתיחה, אכילה… בעוד שאדם שסגנונו "שכלי" יעזור לו לחפש דרכים חשיבתיות-קוגנטיביות "להרגיע את עצמו", כגון: דיבור פנימי, דוגמת "את החומר הזה אני יודע, אני מכיר את הנוסחה…", וכך בכל סגנון.

כל הרגעה רגשית טובה, אך אינה מספקת. כאשר מדובר בחרדת בחינות יש לוודא שקיימים גם הרגלי למידה נכונים. שקיים ידע איך ללמוד למבחן, איך לסכם ואיך לזכור וכד'.

מי שמתקשה להתגבר על חרדה, גם לאחר שניסה להגדיר לעצמו מה אפיון החרדה ומה יעזור לו, יכול לפנות לעזרה. במקומות רבים יועצת ביה"ס מארגנת קבוצת תלמידים לעבוד על החרדה ולשפר את התפקוד. אפשר גם לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד ולא ארוך. ישנם סוגי טיפול שונים. אך תמיד צריך שיהיה דגש שיכלול הן זיהוי סגנון החרדה ודרכי הרגעה עצמית לצד חיזוק הכרת התלמיד את דרכי הלמידה שלו. שילוב של הרגעה ולמידה יאפשר לרוב שיפור משמעותי בתפקוד וסילוק חרדת הבחינות. טיפול נכון בחרדה יאפשר תפקוד נכון יותר בתחומי חיים רבים. כי חרדת בחינות אינה קשורה רק למבחנים, אלא לכל סיטואציה שהאדם תופס כמוערכת/ מבוקרת/ נשפטת על ידי אחרים. בהצלחה בבחינות ובחיים!

דורית שילוח פסיכולוגית חינוכית בכירה

עצלות וחוסר מוטיבציה בקרב בני נוער

מבחן / ראיון קבלה(המאמר נכתב בד"כ בלשון זכר אך הכוונה היא כמובן לשני המינים)

אחת התופעות שהכי מדאיגה הורים (ובצדק…) הינה תופעת העצלנות והבטלה בקרב בני נוער. לא אחת קורה שהתלונה המרכזית, המביאה הורים לפנות לאיש מקצוע היא זו: "הנער לא עושה כלום"; "הנער מסרב ללמוד"; "הנער אינו מתפקד" וכיו"ב. ואכן, למרבה הצער, לעתים קרובות, תופעה זו אינה אלא קצה-קרחון של מצוקה עמוקה וחמורה בהרבה, ועל כך  ננסה לעמוד בקצרה במאמר זה.

לתופעת העצלנות ייתכנו גורמים שונים, כפי שננסה להבהיר:

א. של מי התלות הזאת?

במקרים מסויימים, מדובר במצב בו הנער התרגל לכך שהוריו עושים עבורו הכל, לעתים מתוך כוונות טובות. כגון, במקרה של נער דיסלקטי, שהעזרה הלימודית לה הוא באמת זקוק, הפכה להיות טוטאלית ומחליפה את מאמציו-שלו. במקרה כזה, נחצה הגבול החמקמק שבין סיוע מטעם ההורה לבין השתלטותו, למרות שבבסיס, מטרת ההורה היתה חיובית.

במקרים אחרים, ייתכן שכוונות ההורה פחות ברורות. כגון, במקרה של אם 'חולת' נקיון שאינה מאפשרת למי מבני ביתה להשתתף במטלות הבית, משום שאינם מצליחים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלה. נער הגדל בסביבה כזו, עלול למצוא את עצמו מתרגל לא לנקוף אצבע בבית, בגלל שהאופן שבו הוא מדיח  כלים/ שוטף רצפה/ מקפל כביסה וכו' אף פעם אינו לשביעות רצון ההורה.

לחלופין, יתכן וההורה 'מרחם' על הנער העסוק, ומעדיף לשחרר אותו לעיסוקיו מאשר לדרוש ממנו להירתם לעזרה בבית. הרבה פעמים מדובר בהורה שעבר בעצמו ילדות קשה והוא מנסה לפצות את עצמו בכך שמפנק פינוק יתר את ילדיו. בבחינת "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן…" לא עלינו! בשל כך, כמו הדיסלקט מהדוגמא הקודמת, גם נער במשפחה כזו עלול להתרגל לחיים נטולי מאמץ, שמאחוריהם מסתתרת תחושת אין-אונות וחוסר יכולת לפעול בעולם. מה הפלא שילד כזה יגדל להיות מתבגר חסר מוטיבציה ו'עצלן'? הרי הוא התחנך שלא לעבוד ויתירה מכך- שלא להאמין ביכולתו!

כשאנו מעניקים לילדינו שירותים, כגון עזרה לימודית, קיפול כביסה וכיו"ב, עלינו לשאול את עצמינו מה האינטרס שלנו בהענקת 'שירות' זה: האם זהו באמת האקט הנכון לטובת הילד? או שמא יש לנו כהורים אינטרס סמוי – כגון השגת שליטה על הנער; השגת תוצאות מעולות ע"מ להרשים את הסביבה וכו'? זוהי שאלת המפתח במקרים של עזרה עודפת לילד מצד הוריו.

ב. ביקורת 'בונה'??

כמו במקרה של האם 'חולת' הנקיון הנ"ל, פעמים רבות, הנער מרים ידיים מראש ומעדיף שלא לנסות בכלל, מחשש לביקורת המצפה לו על תוצאות בלתי מושלמות.  כוונתי איננה להורים שמראש לוקחים אליהם את המושכות ומונעים את ההתנסות מהילד (כמו במקרה של האם הנ"ל), אלא דוקא להורים שמאפשרים לילד את ההתנסות אך בסופה, לא יחסכו ממנו את להב ביקורתם.

ילדים להורים ביקורתיים יעדיפו במקרה הטוב להצניע את מעשיהם, ובמקרה הרע לא יתאמצו ולא יעשו כלל, מחשש ל'קטילה'. על מנת שילד יעז לפעול בעולם, הוא חייב להרגיש חופשי לעשות טעויות. חירות אמיתית כוללת בתוכה גם את החירות להיכשל. על מנת שנער ירצה להתאמץ, עליו לדעת שמותר לו להיכשל מידי פעם ויתירה מכך: שאהבת הוריו או הדימוי העצמי שלהם אינו תלוי בתוצאות מעשיו.

כי זאת יש לדעת: ביקורת מכל סוג שהוא היא הרסנית! אם ברצוננו לבנות את נפשו של הנער ולא להרוס אותה, עליו לחוש אהבה וקבלה בכל תנאי ולשמוע פירגון על מאמציו, גם כשאינם מניבים את התוצאות הרצויות. לא כתוב ש'צדיק אף פעם אינו נופל' אלא "שבע ייפול צדיק וקם". נער שגדל באוירה שמותר לו לא להצליח בכל, כל הזמן, אינו מתייאש. מותר (לו) להיכשל. אסור (לנו) לקטול!

ג. פרפקציוניזם

כתוצרים של תרבות המערב, התחנכנו לאידאל ההלני של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" ולסטנדרטים של הצלחה כמותית שבדרך כלל אינם ניתנים להשגה, והדוגמאות לכך סובבות אותנו בכל  התחומים. אנו חיים בחברה המקדשת את ההישג, את 'מבחן התוצאה', ולמרבה הצער נוטים לשכוח שזוהי תרבות זרה לנו. כי ביהדות "לא המעשה עיקר, כי אם הכוונה" ו"כוונה טובה – הקב"ה מצרפה למעשה". היהדות מייקרת את המאמץ ולא את התוצאה, ולכן כל התעקשות על מושלמות – בטעות יסודה, בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור"…  דרישות מופרזות הן של ההורים מהנער והן של הנער מעצמו – עלולות לגרום לו להרים ידיים מראש ולהיתפס לייאוש וחידלון.

במקרה הראשון, על ההורים לשאול את עצמם מה עומד מאחורי דרישתם לשלמות מצד הילד? האם הקושי לקבל חלקים פגומים בתוך עצמם, שלכולנו יש, אגב…

במקרה השני, יש לחשוב מה גורם לנער להרגיש כ"כ חסר בטחון עד כי כל תוצאה פחות ממושלמת אינה מקובלת עליו ולכן הוא נמנע מראש.

ד. זעקה אילמת

הגורם האחרון שאותו נזכיר הינו החמור מכל: לעתים קרובות חוסר המעש של המתבגר אינו אלא זעקה אילמת שלו להצלה. פעמים רבות, חוסר המעש בא לאחר שנים של תסכול, שבהן הנער ניסה להתמודד עם טראומה כלשהי בכוחות עצמו, עד כי בגיל ההתבגרות אמר נואש, בעקבות התעצמות הרגשות המאפיינת את גיל הנעורים.

חוסר מעש הינו אחד הסימפטומים של דכאון קליני, שיכול לנבוע משילוב של כל הגורמים שמנינו: תחושת חוסר-אונים ואפסות; סביבה ביקורתית; ייאוש בעקבות דרישה לפרפקציוניזם ובעיקר – טראומה, כגון: תקיפה מינית, גם אם בילדות המוקדמת; שכול ואובדן; גירושי ההורים ועוד.

לאור כל זאת, עצלנות וחוסר מעש של מתבגר, הינו סימפטום רציני ביותר, שאסור לעבור עליו לסדר היום. נראה כי מתבגרים מגיעים למצב כזה, רק כשכלו כל הקיצין מבחינתם וזוהי הדרך היחידה שנותרה להם לזעוק את מצוקתם.

אם המתבגר הפרטי שלך אינו מתפקד – רוצו לטיפול! ויפה שעה אחת קודם!!

רניה סמואל ,M.A תרפיה באמנות

הכנה למבחני קבלה

מבחני קבלה לישיבות תיכוניות

שאלה: הבן שלנו ניסה להתקבל לארבע ישיבות תיכוניות לשנה הבאה וקיבל ארבע תשובות שליליות. הוא מאוד מדוכא ואנחנו לא יודעים כיצד לעזור לו. המצב כמובן משפיע על הבית ורמת המתח עולה. מה לעשות? האם להמשיך לנסות?

תשובה: אנסה לתאר את הנכון בעיניי בכל תהליך ההרשמה לחטיבות הביניים ולישיבות התיכוניות ולהתייחס גם למצב של מפח הנפש של בנכם.

חשוב לדעת שהמצב הכללי בתחום ההרשמה וההיבחנות לישיבות ואולפנות רחוק מלהשביע רצון ומדי שנה נוספים תלמידים ותלמידות רבים שנותרים 'פצועים' מהתהליך כפי שהוא מתקיים היום. אני יכול להעיד מכלי ראשון שמצב זה מטריד מאוד את המנהלים, ראשי הישיבות והאולפנות וכן את הנהלת החמ"ד. לאור זאת התחדשו השנה מספר דברים שאמורים לעשות קצת סדר, צדק וחינוך אמיתי בתוך התהליך הזה.

ועכשיו להורים:

השלב החשוב הוא שלב ההתלבטות וההחלטה שלפני הבחינות. השאלות הגדולות הן: מוסד פנימייתי או מוסד לא פנימייתי? מהו האופי התורני של המוסד? מהן תוכניות הלימודים? וכמובן החברה – איזו חברה מתאימה לילד שלנו.

לעיתים קרובות הילדים שלנו מתחילים מהסוף – לאן החברים שלי הולכים?  מהו המוסד הנחשב ביותר?  – לשם אני רוצה ללכת. התפקיד שלנו הוא להרחיב איתם את התמונה ולהידרש לכל השאלות הגדולות. בתהליך הזה חשוב מאוד להדגיש שאנחנו מחפשים את המתאים ביותר עבורו ולאו דוקא את הנחשק ביותר או הפופולארי ביותר.

לאחר השלב הזה אנו מסמנים לעצמנו כ-3-4 מוסדות שמתאימים לילד לפי התשובות שניתנו לשאלות הגדולות. בשלב הזה צריך להתחיל לעשות עבודת היכרות מעמיקה עם המוסדות. רצוי שהמחקר יכלול:

  • היכרות עם האידיאולוגיה והפעילויות שהמוסד מפעיל (מידע זה יהיה זמין בדרך כלל באתר האינטרנט המוסדי).
  • מפגש עם דמויות מפתח במוסד המדובר (הנהלה, מורים וכו').
  • ביקור פיזי במקום (אם אפשר, רצוי מאד לבקר בזמן שמתקיימים לימודים ואז רואים את המצב האמיתי).
  • שיחות עם תלמידים שלומדים עכשיו במוסד, הורים ובוגרים של המוסד.
  • כדאי מאד להיעזר בצוות של בית הספר הנוכחי שבו לומד הבן. הצוות מכיר מצויין גם את הבן ואת יכולותיו וגם את מה שיש ל'שוק' להציע לו.

רצוי שהבן, התלמיד המיועד יהיה שותף פעיל בכל תהליך הלמידה הזה, זה עוזר לו מאד לגבש דעה.

לאור ההיכרות המעמיקה אפשר ברוב המקרים לצמצם את הבחירה ל-2 מוסדות שביניהם אנו מתלבטים. חשוב שהמוסדות הללו יהיו אלו שאנו מעריכים שיש לבן שלנו סיכוי סביר להתקבל אליהם.

השלב הבא הוא הכנה נכונה לקראת ההיבחנות. וכאן כדאי להידרש לנקודות הבאות:

  • בירור מדוייק על מה נבחנים במוסד הזה והאם יש אפשרות כלשהי להתכונן למבחן.

בשלב הזה חשוב שההורים יעשו הערכה כנה ואמיתית עם עצמם, אם המסקנה שהסיכוי של הבן לעבור את הבחינות בבית הספר הספציפי קלוש – ייתכן מאד שכדאי לשכנע את הבן לפנות למוסד אחר.

  • עריכת סימולציה של ריאיון בבית, תרגול יכולת לענות תשובות טובות ומרשימות. חשוב לזכור שבחלק גדול מהמקרים זוהי הפעם הראשונה שבה הבן שלנו עובר ריאיון.
  • מציאת דרכים וטכניקות של הרגעה, מה מרגיע את הבן ברגעים שהלחץ הפנימי עולה.
  • רשימת ה'לאוים' שצריך להזכיר לבן שלנו. חשוב לזכור שבנוסף לידע שלו צופים בו כל היום והוא נבחן גם על התנהגותו. תלמיד שיגלה סימנים של התנהגות בעייתית יקשה עליו מאד להתקבל למוסד.

לאחר הבחינות והראיונות מחכים לתשובה. גם בשלב הזה חשוב לשדר שאנו מאמינים שיהיה בסדר. וגם אם לא – השמים לא יפלו. כאן המקום לציין בפניו שגם אם תתקבל תשובה שלילית אין זה אומר שהוא 'לא שווה' כלל. אלא שכנראה הוא באמת לא היה מתאים למוסד הזה, וב"ה שזה התגלה עכשיו ולא אחרי תחילת שנת הלימודים. מפח הנפש היה יכול להיות גדול בהרבה.

במקרה שמכל מוסדות החינוך התקבלה תשובה שלילית, חשוב לקבל עצה ועזרה. ביה"ס הנוכחי שבו לומד הבן הוא המקום הראשון שכדאי לפנות אליו. הצוות החינוכי יכול לעזור גם בעצה ולפעמים גם בשכנוע של התלמיד או המוסד המדובר לשנות את דעתם ולחשוב אחרת.

גם הרשות המקומית יכולה לעזור. על פי החוק במדינת ישראל התפקיד של הרשות המקומית הוא לדאוג למקום לימודים עבור כל הילדים שגרים בשטח של הרשות. כל רשות מקומית מחזיקה מחלקה הנקראת 'ביקור סדיר' שתפקידה לדאוג לכך שכל הילדים יהיו משובצים במוסדות לימוד.

במילים אחרות הבעיה שלכם היא עכשיו גם הבעיה של הרשות המקומית. עובדי הביקור הסדיר הם אנשי מקצוע המכירים בדרך כלל היטב את כל המוסדות ואת מה שיש להם להציע. הם יכולים להציע פתרונות שלא חשבתם עליהם וכן לעזור בקבלה למוסדות שונים.

ובע"ה שנזכה כולנו ללמוד במקום המתאים והנכון עבורנו.

בהצלחה!

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

.

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

לא קם בבוקרבני לא קם בבוקר… אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר…

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מהו כישלון?…

בטח שמעתם על מייקל ג'ורדן, כוכב הכדורסל האמריקאי. אך האם ידעתם שהוא שיאן ההחטאות בNBA . בראיון טלוויזיוני הוא סיפר שבמהלך הקריירה שלו החטיא מעל 9000 זריקות והפסיד מעל 300 משחקים, ביניהם 26 משחקים בהם החטיא את הכדור האחרון שזרק בשנייה האחרונה למשחק.

אם היו מציגים בפניכם את הנתונים הללו ללא הכותרת מייקל ג'ורדן, קרוב לוודאי שהייתם מייחסים את הכישלונות הללו לאחד השחקנים הפחות מוכשרים ב NBA, אז איך אפשר להסביר את העובדה שהוא נחשב לשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים?

הכל מתחיל בצורה בה אנו תופסים כישלון. אנו רגילים לחשוב על כל תוצאה גרועה ככישלון. תכננו משהו והוא לא הגיע – סימן שנכשלנו. אך האם באמת כך הם פני הדברים? שימו לב שהחשיבה הזו בנויה על הנחת יסוד שיש לנו השפעה מלאה על התוצאה, ואם קיבלנו תוצאה לא רצויה ברור שנכשלנו. ואולי בעצם אנחנו כישלון מהלך אחד גדול, אם נכשלנו כל כך הרבה פעמים.

סיפור קטן נוסף. מייסד קונצרן הרכב "הונדה" – סוויצ'רו הונדה – הקים את החברה הקטנה שלו דאז בשנת 1948, לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים. לראשונה, כשהציג למהנדסי טויוטה את הבוכנה החדשה שהמציא, הללו דחו אותו בשתי ידיים בטענה שזה לא ילך או יותר נכון לא ייסע. במלחמת העולם השניה הממשלה הלאימה את הבטון שהיה ברשותו שהיה מיועד לבניית המפעל שלו. אחר כך הייתה רעידת אדמה שהרסה את המפעל שלו לחלוטין. אך מר הונדה הצעיר לא התייאש ופתח סדנה משלו בחצר הבית, בה תכנן אופניים עם מנוע עזר. בתחילת שנות ה-40 הוא שלח 18000 (!) מכתבים אישיים לבעלי חנויות האופניים ביפן, בניסיון להציע להם שיתוף פעולה לשם מימון הרעיון שלו. מעל 5000 נענו לאתגר. כיום הונדה מס' 2 במכירות הרכב בארה"ב.

המשותף לאמריקאי והיפני הוא ההבנה שככל שננסה יותר כך נגדיל את סיכויינו להצליח. על רצף ההצלחה יש המון תוצאות לא רצויות וזה טבעי ובסדר. כך מנהגו של עולם. מייקל ג'ורדן הוא שיאן הקליעות וההחטאות משום שהוא השחקן שהעז לנסות הכי הרבה פעמים. בסרטוני המשחק המוקלטים ניתן לראות בבירור איך הוא מנסה בכל כוחו לקבל את הכדור האחרון – זה שנזרק מן החוץ – 2 שניות לפני סיום המשחק, בעוד שחבריו לקבוצה "נעלמים" בהגנה ובשמירת הקבוצה היריבה. העיקר לא לקבל את ההכרעה לידיים. הנחת היסוד שלהם פשוטה מאד. איננו אחראים על התוצאות ואין לנו כל השפעה עליהן. האחריות וההשפעה שלנו היא רק על המאמץ והעשייה ובהם אנו מתרכזים. במילים אחרות, הכישלון הוא בחוסר העשייה דווקא, אך מי שמנסה בכל מאודו איננו נכשל גם אם הגיע לתוצאה לא רצויה.

היפני והאמריקאי עסקו ללא הרף בחשיבה על העשייה שתביא אותם לתוצאות הרצויות ביותר. הם ניתחו את העשייה שלהם ובדקו מה עוד ניתן לעשות. הם לא בזבזו אפילו רגע אחד על המרכיבים שאין להם השפעה עליהם. למרות הפיתוי וההרגל הטבעי, הם לא נכנעו לתחושת הקרבנות ושאלו תמיד "מה הצעד הבא שלי?".

תלמידי כיתות ח' מקבלים בימים האחרונים תשובות מהישיבות התיכוניות בהן נבחנו. חלק גדול מהם יקבלו תשובה שלילית המנוסחת בטוב טעם ומאחלת "הצלחה רבה וברכת ה' בכל אשר תפנה". עבור הילד הרך בכיתה ח' שהתקבל עד עכשיו לכל מקום שרצה: לחוג הקפוארה, לחטיבת הביניים, לתנועת הנוער ולמדורה בל"ג בעומר זו יכולה להיות טראומה לא פשוטה בכלל, כל זמן שלא יגיד לעצמו: "בסדר. עשיתי מה שיכולתי. בוא נראה באיזו ישיבה יש לי עתיד".

ואתם ההורים, אינכם יכולים לדעת בדרך כלל מדוע בנכם לא התקבל, כיוון שהישיבות לא חושפות אותנו לשיקולים שלהן. אך מעבר לזה, מה זה באמת משנה? האם העיסוק ב"למה" יקדם אתכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם? האם התשובה השלילית הזו אומרת משהו על בנכם מעבר לכך שלא התקבל לשם?

לפני שאתם מספרים לו על התשובה השלילית שקיבל, הכינו אותו למצב הזה. דברו על כך שהעולם עובד בצורה כזו שאנו מנסים ככל יכולתנו אך התוצאה אינה תלויה בנו, והחיים מזמנים לנו תוצאות לא רצויות רבות. ספרו לו על תוצאות לא רצויות וכואבות שלכם שחוויתם במשך חייכם, כיצד התגברתם עליהן ואיך הקב"ה כיוון הכל לטובה.

דברו איתו על כך שהתוצאות הלא רצויות הן הזדמנויות נהדרות ללמידה, ודווקא מהן ניתן הכי הרבה לצמוח. יש לו 2 אפשרויות בלבד: להיות קרבן של הישיבה שלא קיבלה אותו וקרבן של עצמו, ולעסוק בבכי ומספד על מה שאין בו, או לאסוף את עצמו ולבדוק כיצד הוא בוחר לחיות באושר את מה שיש בו ולמקסם את ההצלחה שלו בישיבה ששלחה לו תשובה חיובית.

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

איך מתכוננים לראיון האישי בישיבה?

YCpic_0300 קטן

אנו עומדים בעיצומו של תהליך ההרשמה לישיבות התיכוניות, כששתי משוכות משמעותיות ביותר לפנינו: המבחן בגמרא והריאיון האישי. במה שנוגע לבן, המבחן בגמרא פחות מאיים עליו בדרך כלל מאשר הריאיון, למרות שבשניהם הוא בארץ הלא נודע, כיוון שבמבחן הוא עם עצמו בלבד בעוד שכל המעמד מלא ההוד של הריאיון מאיים עליו מאד. ההמתנה מורטת העצבים מחוץ לחדר המראיין, והעמידה חשוף בצריח בריאיון עצמו, כשהוא במעמד של מבקש ומתחנן מבעל המאה ובעל הדעה, מעמיד את הנער הצעיר במבחן קשה ביותר לגילו. העובדה שרבבות עשו את זה לפניו במשך השנים, לא תמיד עוזרת לו להתגבר על דפיקות הלב המהירות, הרעד בידיים והיובש בשפתיים.

 

היינו שמחים שהישיבות לא היו נותנות לריאיון מעמד כל כך פורמאלי ומלחיץ, ובכל זאת ננסה לעשות את שלנו ולבדוק כיצד נוכל להתכונן לריאיון ועל מה יש לנו השפעה לפני הריאיון ובמהלכו.

 

א. במרבית חטיבות הביניים מכינים את הבנים באופנים שונים לראיונות האישיים. זה עוד לא מבטיח שבנכם השתתף בכל הסדנאות או יצא עם משהו ביד. בדקו אתו אם בכלל נעשה מאמץ כזה מצד החטיבה ומה הוא לקח משם. שאלו אותו במה הועילה לו ההכנה הזו, איך הרגיש לפניה, האם הוא מוכן עכשיו ומה יעזור לו להתמודד היטב עם הריאיון. ניתן להיכנס לשיחה מכיוון אחר. למשל, "מה הכי מפחיד אותך כשאתה חושב על הריאיון האישי".

 

ב. במידה והבן השתתף בהכנות שנעשו בחטיבה, ואינכם בטוחים שהוא מוכן דיו, מומלץ לא לבקש ממנו לחזור בשבילכם על כל שעות ההכנה הללו – מה שעלול להיתפס אצלו כ"חפירה" מעייפת. במקום זאת, תוכלו לבקש ממנו טיפים לריאיון אישי מוצלח. ספרו לו שאפילו מבוגרים מתמודדים עם ראיונות עבודה, ואין להם מושג מה נכון ומה לא. אם ישתף אתכם פעולה וייתן לכם כמה טיפים, תוכלו לקבל אינדיקציה מסוימת על רמת המוכנות שלו. אפשר למשל לתת לבן לכתוב את הטיפים שלו בפורום ישיבות תיכוניות.

 

ג. אם אתם חשים שהבן לא מוכן לריאיון האישי, שאלו אותו אם מוכן לעבוד אתכם על העניין. פשוט הציעו את עזרתכם. אם מסרב – קבלו זאת בהבנה. ייתכן שלא רוצה את החיטוט בחולשותיו. שאלו אותו שוב כעבור שבוע, אולי יתרצה. ואם לא, תוכלו להגיד שאתם לרשותו ומוכנים תמיד לעזור. ייתכן שידחה את זה עד לרגע האחרון. היו סבלניים וקבלו גם את זה בהבנה ובסלחנות.

 

ד. אם הבן משתף פעולה, התחילו בהכנה מנטאלית חיובית. שאלו את הבן במה הוא טוב. מה הוא יודע לעשות מצוין. זו עשויה להיות שאלה בראיון והתשובות עליה מחזקות את הביטחון העצמי. אם מתקשה, עשו אתו סיעור מוחות בתורנות. אמרו אתם דבר ובקשו ממנו לומר דבר. דברו אתו על הפחד שהוא רגש בריא ופנטסטי שבעצם מרים לנו תמרור "עצור" בכל פעם שאנו עומדים מול מציאות חדשה לנו. הביאו דוגמאות מהחיים שלכם ובכלל. המסקנה היא שהוא ילד בריא מאד אם יש לו פחד לפני ריאיון. שאלו אותו מה יכול להיות הכי גרוע בריאיון, והמשיכו לפי תשובתו.

 

ה. ניתן לחלק את הריאיון האישי לשני חלקים: מה שאינו בשליטתכם ואין לכם השפעה עליו ומה שכן. דוגמאות למה שאינו בשליטתכם: מועד הריאיון, מקום הריאיון, דמות המראיין, מצב הרוח של המראיין, הסבלנות של המראיין, מספר המראיינים, משך הריאיון, הרעש במסדרון, צלצול הטלפון המשרדי בחדר המראיין, מישהו שיתפרץ פתאום לחדר בטעות, תוכן הריאיון וכמובן המסקנה של המראיין מהריאיון. על כל אלה אין לכם שום השפעה. חשיבה ודאגה על הפרטים הללו אינה מקדמת אתכם לאף מקום. בנוסף, הזמן שאתם מקדישים לחשיבה עליהם, נגזל מאותם פרטים שיש לכם השפעה עליהם.

 

ו. ומה כן בשליטתכם? – להגיע בזמן, למצוא את הדברים שמרגיעים ומחזקים אותי, להגיע רגוע, להגיע שמח ואופטימי, להגיע מוכן עם תשובות לשאלות מרכזיות, להגיע מוכן ובקיא בדפי הגמרא שהתבקשתי ללמוד, לחשוב מראש על הדברים שיעזרו לי להיות רגוע ואופטימי, לבחור את התשובות לשאלות ששואלים אותי, לא להתעסק בחפצים המונחים על שולחן המראיין, לא לשחק בסלולארי שלי, להשתיק את הסלולארי בכניסה לריאיון, לענות בצורה עניינית, לחייך ולהאיר פנים, לשדר תחושת ביטחון, לשבת זקוף ולא להימרח על הכיסא, לא לתופף ולא להרעיש בשום אופן, להכין מראש רשימה של דברים על עצמי שברצוני להגיד בראיון, לא לספר סיפורים שלא נשאלתי עליהם, להגיד את האמת, להיות בקשר עין עם המראיין ולא להשפיל מבט כאילו שעלי להתבייש מעצמי, להקשיב היטב לכל שאלה ואמירה של המראיין, להושיט יד לשלום וללחיצה חמה אם הושטה אלי יד, להגיד "שלום" במאור פנים בכניסה לריאיון ו"תודה רבה" בסופו.

 

ז. הוסיפו פרטים נוספים לשתי הרשימות כרצונכם. האם גם אצלכם יש יותר פרטים ברשימה של "מה בשליטתי"? – זהו הכוח שלכם מול המראיין. המעמד משדר כאילו כל הכוח נמצא בידיו של המראיין, שהרי הוא המזמין והוא מנחה את הריאיון, אך שימו לב כמה פרטים נמצאים בשליטתכם ותחת השפעתכם ורק אתם תחליטו מה יהיה איתם!

 

ח. אם תקראו שוב ובעיון את הרשימה של "מה בשליטתי?" תמצאו כבר את העקרונות לראיון טוב ומוצלח ואת הטעויות שכדאי מאד להימנע מהן במהלך הריאיון. בדקו אבא אימא ובן אם הבנתם את הפרטים, הדגישו את הטעויות שעלולות לקרות דווקא אצלכם ואתם רוצים להימנע מהן.

 

ט. בדקו עם הבן, אם הנוכחות שלכם אתו בהמתנה ובמהלך הריאיון תסייע לו להפיג את המתח. אל תניחו הנחות. פשוט שאלו אותו לרצונו ומה יהיה לו הכי טוב. קבלו תשובה שלילית בהבנה. לפעמים הוא יסרב משום שמסביבו מצויים מועמדים רבים שהגיעו בכוחות עצמם וללא הורה מלווה, או חברים אחרים שהגיעו עם הוריהם אך נכנסו בלעדיהם לריאיון. ייתכן שלא ירצה להיראות כחנון חסר ישע.

 

י. אם בכל זאת החלטתם עם בנכם שזה הכי נכון עבורכם, דעו שעל פי הוראות מנהל החמ"ד, אתם זכאים להיות נוכחים עם בנכם במהלך הריאיון האישי. לא תמיד יציעו לכם את זה ולא תמיד יכבדו את רצונכם. טוב יהיה מצדכם שתבקשו זאת לפני שבנכם נקרא להיכנס לחדר המראיין. הסבירו והטעימו את הצורך שלכם ושל בנכם. כמובן שאל תמהרו בכלל לשלוף את הוראת החמ"ד אל מול מפרי החוק מסיבות ברורות.

 

יא. בכל מקרה, עשו מאמץ להגיע עם הבן לראיון האישי, כדי להיות איתו ברגעים הללו וכדי לבחון מקרוב את מקום הלימודים הבא של בנכם לארבע השנים הקרובות. ייתכן מאד שילמד בו וטוב מראה עיניים. הסתובבו במקום, דברו עם תלמידים והרגישו את הצוות. אם יש פנימייה אל תוותרו על ביקור בה. בדקו עם עצמכם מה חשוב לכם לדעת על המקום, והכינו מראש שאלות. שאלו גם שאלות קשות ובדקו את איכות ואמינות התשובות שאתם מקבלים.

 

הצלחה רבה ובחירה טובה!

 צביקה מור, מאמן הורים, ילדים ונוער

מור לנוער – http://www.more-lanoar.co.il/

המאמר הופיע לראשונה באתר http://www.yeshivot.co.il/

מבחן התוצאה

מידי כמה חודשים נפגשים ההורים עם מחנכי הכיתה באסיפות הורים בהן מקבלים ההורים את רשימת ההישגים של הבנים והבנות, מתוך כך נערכת חשיבה משותפת על מנת לקדם את ההישגים של התלמידים. כיצד יש להתייחס להישגים השונים. האם יש למדוד אותם על פי התוצאה הסופית? האם יש מקום להעריך גם את המאמץ ואת ההשתדלות?

אנחנו חיים בעולם מעשי, עולם פראקטי שבו אנחנו רגילים למדוד כמעט הכל על פי ' מבחן התוצאה ', כלומר לראות מה התוצר הסופי של כל פעולה ופעולה, על פי מדידה זאת נפילות וכישלונות מרחיקות את האדם מהיעד המבוקש.

האם זוהי הדרך הנכונה? האם זוהי המדידה העיקרית, מבחן התוצאה ?

רבי ישראל הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים" (בפירושו לפרשת בחוקותי) מבאר תפילת לומדי בית המדרש. הוא לומד ממנה שיש הבדל בין עולם של חול שבו הכל נמדד בעיקר על פי התוצר הסופי, לבין עולם של רוח שבו המדידה חייבת להיות שונה. זהו נוסח תפילת לומדי בית המדרש:

"…ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים – אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים -אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים – אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת…"

שואל ה"חפץ חיים": כיצד ניתן לומר על אותם יושבי קרנות שהם אינם מקבלים שכר, והרי דרך העולם לשלם לפועל את דמי מלאכתו, היעלה על הדעת שנגר לא יקבל דמי השולחן שבנה?! היעלה על הדעת שהסנדלר לא יקבל את דמי המנעל שיצר?!

"לכאורה הדברים צריכים ביאור כלום ראית מימיך חייט תופר בגד או סנדלר מנעלים ואינם משתלמים? או כלום אפשר הדבר שאדם אשר יגע ועמל באיזה עסק או מלאכת חברו ולא יבוא על שכרו?

אבל העניין הוא כך בנוהג שבעולם מי ששכר פועל לתפור לו בגד או מנעלים והפועל יעמול בזיעת אפיים כל היום וכל הלילה ולא יתפור את הבגד כלום יקבל שכרו? הלא לשוטה ייחשב אם יבקש כי הלא הבעה"ב אל הבגד עיניו נשואות ואם לא השלים מלאכתו אף אם יעמול שבוע שלם לא ישלם לו כי לא עבור העמל הוא מקבל שכר אלא על המעשה ועמל בלי מעשה אין בו תועלת.

לא כן הוא הדבר בתלמוד תורה אנו נצטוינו לעמול בתורה… ואף אם לא יבין הענין לאשורו … עם כל זה הוא מקבל שכר על העמל ואף אם המלאכה לא נעשתה. וזו היא כוונת המאמר אנו "עמלים" ומקבלים שכר והם "עמלים" ואינם מקבלים שכר על העמל אלא על המלאכה"

ה'חפץ חיים' מחדש חידוש נפלא: בבית המדרש מקבלים שכר לא רק על התוצאה אלא גם על הדרך! בבית המדרש מעריכים גם את ההשקעה, "הוא מקבל שכר על העמל ואף אם המלאכה לא נעשתה". בניגוד לעולם מעשי שמודד כל דבר על פי מבחן התוצאה, על פי בדיקת טיב ואיכות המוצר, הרי שבעולם הרוחני הדרך מאוד משמעותית ומקבלים שכר רב גם על העמל.

עלינו לשאול את עצמנו, הורים ומורים, מה השדר אותו אנחנו משדרים לילדינו, האם אנחנו מדגישים את הדרך או שאנחנו נותנים דגש רק על התוצאה? האם אנחנו אומרים (ואולי גם חושבים…) כי הציון במבחן הוא הדבר החשוב ביותר או שמא אנחנו מדגישים כי עצם הלימוד וההשקעה חשובים הם יותר.

באסיפת ההורים אם כן אין להסתפק בגיליון הציונים אלא יש לברר ולבדוק היטב עד כמה התאמצו ילדינו היקרים.

נכונים הדברים ביחס ללימודים, ונכונים הם גם ביחס לתחומים נוספים.

אם אדם משתדל (בעבודה, בשיעורי נהיגה, בהשכמת הבוקר, בהתמודדות עם היצרים ועוד) ועל אף מאמציו הוא נופל ולא משיג את מטרתו, אין לזלזל בתהליך אותו הוא עבר, אין להתייחס אליו כאל אדם שנכשל, יש להעריך את הדרך ואת ההשקעה.

האם אנחנו באמת מודעים לקשיים איתם הוא מתמודד?

האם אנחנו מעריכים אותו על ההתמודדויות?

האם אנחנו קשובים לתחושותיו המעורבות?

כיצד אנחנו מעריכים אותו, האם אנחנו מחשיבים רק את הישגיו או האם אנחנו משכילים לתת דגש משמעותי גם על העמל?

בכוחה של מילה טובה ושל עידוד אמיתי לחזק באמת את בני הנעורים ולתת להם כוחות להם הם כל כך זקוקים.

כשם שאנחנו מקבלים בהבנה ובשמחה את נפילותיו של התינוק בניסיונותיו להלך בכוחות עצמו, כך עלינו להתבונן בתהליך בנייתו של האדם, לתת מקום לקשייו ולהעריך מאוד את התמודדויותיו.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

מה יעשה הנער?  האם אתה יודע היכן בנך גולש?

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

יפה השתיקה?  לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

תהליך הקבלה לישיבות התיכוניות ולאולפנות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

הרב אלישע אבינר והרב שמואל שנהב, מנהל חינוכי בישיבה התיכונית נעם בירושלים