תגית: רשיון נהיגה

קדימה המפתחות בפנים

שאלה:
יש לנו ילדים בוגרים. לאחד כבר מלאו 18, ולאחרונה עבר טסט. מהיום בו קיבל את רשיון הנהיגה אני דואגת ולא יודעת, האם להרשות לו לנהוג ברכב, עם מלווה כמובן, או לא. כשבעלי מלווה אותו, אני שקטה, אבל כשהוא מבקש לנהוג עם חבר מבוגר יותר או משהו דומה, אם אני מרשה לו, יש לי כאבי בטן עד שהוא חוזר. ואם אני לא מרשה לו, נוצר מתח וכעס בינינו. אני חייבת עזרה.

תשובה:
הקשר בין הורים לילדים הולך ומשתנה עם השנים. תינוק קטן, קשור לאימו ותלוי בה לחלוטין. אין לו כל עצמאות באוכל, בלבוש וכו'. עם השנים, הוא הולך ונעשה עצמאי, הולך, מתלבש, אוכל ללא עזרת ההורים. חכמים קובעים שאב חייב לפרנס את בנו עד גיל 6. לאחר גיל 6, נחשבות ההוצאות על הבן כצדקה להורים (יו"ד רנ"א, ג'. ש"ך ד'). זאת מפני שהילד נחשב לעומד ברשות עצמו, היכול לקחת אחריות על פרנסתו, על ידי שייחזר על הפתחים. כמובן שבדרך כלל הורים לא נוהגים כך עם ילדיהם, וממשיכים לתמוך בהם, לדאוג ללימודיהם ולכל צרכיהם עד גיל מבוגר הרבה יותר, אך הכיוון הנלמד מדברי חכמים הוא, שיש לתת לילדים אופציה ליטול אחריות. כמובן בגיל 18, אנו חייבים כבר לקצור את פירות החינוך הטוב ולסמוך על הילדים, שגדלו והיו לנערים, ושוב הפכו כבר לבחורים. וכי יעלה על הדעת שבחור או בחורה שנישאו והקימו בית, יישארו תחת פיקוח הוריהם?

אם כן, כאמא טובה, תפקידך לנשום עמוק ולראות את בנכם הבוגר כאישיות עצמאית. להזכירך, שבחורים בני 18 כבר מתחילים לשרת כחיילים והם מגינים עלינו, אזרחי המדינה. ודאי שנסמוך עליהם ונמסור בידם את הגה המכונית. מניסיון משפחתי-אישי יכול אני להעיד, שגם בביתנו עלתה השאלה כיצד לנהוג בבנינו ובבנותינו המקבלים רשיון נהיגה. קיבלנו יחדיו החלטה ברורה, לתת בהם אמון מלא – ביום קבלת הרשיון, עמדנו אנו, ההורים, בפני הבן או הבת, הושטנו להם את מפתחות הרכב, ואמרנו להם מילים חמות על הצלחתם בטסט, ועל הביטחון שיש לנו בהם שינהגו ברצינות ובאחריות, ללא קלות ראש וללא משחקים. בדרך כלל, ביום קבלת הרשיון היה הנהג הצעיר נוסע נסיעה בינעירונית ארוכה, כמובן עם מלווה, כנדרש בחוק, ולמשך כמה שעות עבר הרכב לרשותו ולאחריותו. ב"ה שיחס זה לא איכזב, הנהיגה התבצעה בבטחה ובמקצועיות. מידי פעם, כאשר ראינו נקודה הזקוקה לתיקון, הרגשנו את מלוא הזכות והיכולת לומר הערה בונה, וחשנו שילדינו מטים אוזן קשבת להערות, מתוך הידיעה וההרגשה שאנו נותנים בהם אמון.

אם כן למעשה, כיצד את כאמא צריכה לנהוג: בראש ובראשונה לבטוח בקב"ה שיוביל אתכם ואת בנכם בדרך טובה. ובנוסף, להתרגל לרעיון שהגדיים נעשו כבר תיישים בעלי קרניים, ואי אפשר עוד לשמרם תחת הסינר של אמא. מתוך כך, בנוסף על הביטחון בקב"ה, עלייך לתת אמון בבנכם, לומר לו זאת בפה מלא, ומיד להוסיף גם כמה נקודות זהירות שאת מצפה שיקח אותם לתשומת ליבו בעת הנהיגה. מעבר לזה, הכל הוא בידו של הקב"ה, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל.

הרב אליקים לבנון, רבו של אלון מורה וראש ישיבת ההסדר

המאמר פורסם בעלון "קוממיות"

רישיון נהיגה

רישיון נהיגה

שאלה: בתי בת 17.5 למדה נהיגה וקיבלה רישיון. מאז, לא נגמרים הסכסוכים סביב בקשותיה לקבל את המכונית המשפחתית לנסיעה לחברותיה ולטיולים. אני חוששת מנסיעותיה עם החברות ומצד שני אני רוצה לאפשר לה, על מנת שתחוש שאנו סומכים עליה – עד היכן ללכת לקראתה? האם להציב תנאים?

תשובה:
נראה שהשאלה מורכבת משני נושאים:

חשש ודאגה לנהגת צעירה ולא מנוסה, ובמיוחד כשהיא לבד עם חברותיה, ללא מבוגר שמשגיח על המתרחש.

דרישות מרובות לקבל את המכונית לנסיעות, לחברות או לטיולים. כאם דאגנית אני מאוד מזדהה עם החשש לילדינו, שהם נהגים צעירים ולא מנוסים. אני מודה לה' שיש להם אבא, שפחות חששן, שמאפשר להם לנהוג ולהתנסות ומשדר להם אמון ביכולתם לעמוד באתגר. בחודשי החניכה שלהם כנהגים צעירים הוא מדריך אותם ככל שניתן, ומבלי להלחיץ (כמוני, למשל). כשהם יוצאים לדרכם לבד הוא דואג לוודא שהם יודעים את מסלול נסיעתם, שהם מוודאים שיש די דלק, שהם יודעים להימנע במידת האפשר מכל מיני פורענויות המאיימות על הנהג בכביש. כהורים, אם אפשרנו לילדינו לקבל רישיון, לא נכון למנוע מהם להשתמש בו, וככל האפשר במידת הזהירות.

סוגיה אחרת לגמרי היא הבקשות הרבות לקבלת המכונית המשפחתית. איננו יכולים להתעלם מכך שאחזקת מכונית ושימוש בה כרוכים בעלות כספית גבוהה. איננו רוצים לסחור ולהתמקח עם ילדינו על כל נסיעה, ועם זאת אנו רואים לנכון להגביל את השימוש לרמה סבירה. בביתנו הנהגנו הקצבה חודשית של מספר ק"מ לנהגים הצעירים, ומעבר לכך הם ידעו שהנסיעות תהיינה על חשבונם. בכך נמנעו וויכוחים רבים ואווירה לא נעימה סביב הנושא. נקווה שה' ישמור צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם.

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית