תגית: שבת

פותחים שולחן

אחת ההזדמנויות המשמעותיות לחנך את ילדינו, להעצים את התקשורת איתם ולהשפיע עליהם, הוא שולחן השבת. הסיטואציה המשפחתית המיוחדת הזו פותחת בפנינו חלון הזדמנויות שחשוב להיערך אליו נכון, כדי שנפיק ממנו את המקסימום. במהלך השבוע כולם עסוקים במרוץ החיים הקבוע – עבודה, לימודים, סידורים. גם כשנפגשים לארוחה, לא תמיד כולם נוכחים. גם כשכן, הארוחה קצרה והאינטראקציה בין בני המשפחה עלולה להיקטע על ידי כל מיני הפרעות המאפיינות את ימי החול (טלפונים, טלוויזיה וכדו'). שולחן השבת הוא הזדמנות מיוחדת במינה למפגש בלתי אמצעי איכותי של כל בני המשפחה. כהורים, כדאי לנו מאוד למנף אותו בתחום החינוכי. כל כך הרבה אנחנו משקיעים בהכנות החומריות לארוחה. לערוך שולחן בטוב טעם, לבשל מגוון מנות. וכמה זמן אנחנו משקיעים במחשבה איזה תוכן ליצוק לתוך המפגש הזה? זמירות שבת הן חלק חשוב, אך בוודאי שיש צורך ביותר מזה. אלו דברי תורה אנחנו בוחרים לומר? האם אנחנו לוקחים בחשבון את המנעד הרחב של הגילאים שישבו סביב לשולחן ולכל אחד מתאימים דברים ברמה שלו? האם יש לנו איזה דיון בעל ערך חינוכי, התייחסות מנקודת מבט מאמינה לאירועים אקטואליים מהחדשות? האם אנחנו מנצלים את הבמה הזו כדי לאפשר לילדים לשתף בחוויות השבוע, על הטוב והרע שבהן, וכמשפחה לתת להם יחס נכון ובונה. הקדשת זמן לא ארוך לתכנון לפני שבת, עשויה לשדרג את הארוחה המשפחתית ולהפוך אותה למשהו שיהיה הרבה מעבר לאירוע גסטרונומי.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

לסדרת 'פותחים שולחן' של הרב יוני לביא

לסדרת 'פ-ש חינוך' של לב אבות

השבת – הזדמנות לתת חום לילדים

בשל עומס החיים שבו אנו נתונים, יש מצבים בהם ההורים לא נמצאים ליד ילדיהם במשך ימות השבוע. טרדות הפרנסה ומועקות שונות מרחיקים את הילדים מן הבית למשך שעות ארוכות, וגם כאשר הם שוהים בין כתלי ביתם, אין הם מסוגלים להתייחס לילדיהם בנחת רוח, ואין הם פנויים דיים למלאכת החינוך.

מיותר לציין עד כמה התופעה הזו עלולה לפגוע בחינוך הילדים, ובעיקר – בקשר החם שבין הורים לילדיהם. יש מקרים רבים בהם הילד זקוק לאבא – עכשיו, ולא בעוד שעה, ובודאי לא מחר. ואם האבא לא נמצא על ידו, הוא צובר את זה, ומפתח יחס לא טוב כלפי האבא.

זו בדיוק הסיבה שבאנו לעורר על כך שההורים ינצלו לפחות את יום השבת, יום המנוחה, לתגבור הקשר עם הילדים וחיזוקו, ועד מה שהדבר אפשרי לא יעסקו בדברים אחרים… יש לזכור כי הילדים ממתינים לנו בכיליון עיניים, ורוצים להיות איתנו, ואם גם בשבת קודש נעסיק את עצמנו בדברים שאין אנו מחויבים בהם, לא יפעל הדבר לטובתנו.

אם הילדים יראו שלפחות בשבת אנחנו משתדלים מאד להימצא בחברתם, הם יבינו את האילוצים שלנו בימות החול. אבל אם בשבת נראה להם שהאורחים חשוב לנו יותר מהם, או שהמאכלים הטובים מושכים את ליבנו יותר מאשר שיחות הנפש איתם, הם יקלטו מהר מאד ש'אנחנו לא איתם', והבעיות המתעוררות להם לא בדיוק מעניינות אותנו, וגם החוויות האצורות בליבם אינן מסקרנות אותנו, ישפיע הדבר על כל מערכת היחסים בינם לבינינו.

אין לנו זמן טוב יותר להיות עם הילדים, מאשר שבת קודש! הבה ננצל זאת!

שבת הוא יום של עונג, ועונג זה מבטא את מהות השבת. יום זה יכול להיות מקור של שמחה ואור לכל ימות החול. יום השבת הוא ההזדמנות הכמעט יחידה של כל בני המשפחה להימצא יחדיו, האחד ליד רעהו… יום זה הוא ההזדמנות הנהדרת של האב והאם להתייחס לילדים באהבה ובחום, ולהוות להם דוגמה בכל ענייניהם.

אולם, אם היום הקדוש והמיוחד הזה הופך ליום של הקפדה יתירה על הילדים, ואם דווקא בשבת מעירים ההורים לילדיהם על כל צעד ושעל (שהרי הם נמצאים על ידם…) עלוים הם לאבד במו ידיהם את ההזדמנות הזו.

כדי לא לקלקל את האוירה, ידעו ההורים הנבונים להתאפק, ולא להעיר על כל דבר. אדרבה, ישימו לב יותר למעלותיהם של הילדים, וידגישו אותם בפניהם.

סיפר הרב יהודה עדס:

זכורני שבהיותי אברך צעיר לילמים, זכיתי לארח לסעודת שבת את אמי ע"ה, לאחר שכבר התאלמנה מאבי זצ"ל. אחרי הסעודה נכנסה אי אמא לסלון ביחידות, ואמרה לי: יהודה בני, אגיד לך משפט אחד, שולחן שבת זה לא בית משפט! אתה מעיר לילד הזה וגוער בילד הזה, ואסור שזה יהיה כך.

שולחן שבת, אמרה לי אימא, צריך להיות כל כך טבול וספוג בעונג, שהילדים ימתינו לו כבר ממוצאי שבת הקודם…

קיבלתי את המסר שיצא מליבה הטהור. מאז, זכיתי ברוך השם למשפחה גדולה וברוכת ילדים. אני ממליץ לכל אב משפחה להכין סיפורים יפים על מנת לספר לילדים בשולחן השבת ולשבות את ליבם. אפשר גם לצאת עם הילדים בריקוד לכבוד שבת (בריקוד המותר בשבת) וכך להכניס אווירה של שמחה וצהלה. באופן זה יש לנהוג גם למחרת ביום השבת ובסעודה השלישית. אני רוצה לראות אחר כך ילד אחד שלא יצפה כל השבוע לסעודות השבת…

 

מתוך הספר "לחנך בשמחה", פרקי חינוך שנאמרו על ידי הרב יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן, עמ' קנג-קנה.

לחנך בשמחה - הרב יצחק זילברשטיין

.

 

פותחים שולחן – לפרשת ואתחנן

מה יש בה? – "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן" (ג,כה) – בדיחה ידועה אומרת שמשה רבנו הסתובב עם בני ישראל ארבעים שנה במדבר כי הוא חיפש את המקום היחיד במזרח התיכון שאין בו נפט…ארץ ישראל אינה עשירה במיוחד במשאבי טבע. בַּמֶה היא טובה יותר מאשר מקומות אחרים? האם לדעתכם היא יפה יותר מארצות אחרות? מה יש בה שעושה אותה לארץ הנבחרת?

חו"ל – "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הזה" (ג,כז) – יום לאחר תשעה באב המריאו עשרות מטוסי עמוסי נושאים משדה התעופה בן-גוריון לארצות תבל השונות. מה דעתכם על יציאה מהארץ מסיבות שונות? (טיול נופש, הצעת עבודה משתלמת יותר, סכנה ביטחונית בארץ וכן הלאה).

התגלתה חומרה חדשה – "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" (ד,ב) –  איך מסתדרת הנטייה להוסיף גזירות וחומרות עם האיסור להוסיף על התורה? מה טוב בלהחמיר ולהוסיף סייגים, ומה החסרונות שיש בזה? מה הנטייה שלכם? באילו תחומים בחיים אתם נוהגים להחמיר?

אור מתוך החושך – "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם" (ד,כ) – למה היה עם ישראל צריך להשתעבד במצרים ולסבול מעינוי קשה כזה בטרם היותו לעם? האם זה היה עונש על משהו? האם זה היה חשוב לצורך העתיד? נסו להיזכר בדברים קשים ולא נעימים שעברתם בחיים. מה זה עשה לכם? האם אתם יכולים לראות דברים טובים שיצאו מזה?

שבת – "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ" (ה,יב) – האם לדעתך יש לחוקק חוקים שיחייבו שמירת שבת ציבורית במדינת ישראל ויטילו קנסות על העוברים על החוק, או שההתערבות הזאת רק מזיקה לדמותה של השבת במדינה ועדיף להשאיר את הדבר לבחירה של כל אחד ולהתמקד בהשפעה בתחום החינוכי? האם אתם מקפידים לא לקנות במקום שפתוח בשבת? (חנות מזון, ספרים, תחנת דלק וכו'). כיום- 40% מהמסחר במדינת ישראל הוא בשבת. מהי לדעתכם הדרך לשפר את מצב שמירת השבת במדינה?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת ואתחנן

חסרה דמות אב

שאלה:

אני בת 35, גרושה כבר חמש שנים. יש לי שלושה בנים בגילאי תשע, אחד עשרה ושתים עשרה וחצי אשר גרים אתי בבית. אבא שלהם פוגש אותם רק אחת לשבוע והקשר ביניהם רופף מאד (הוא נישא בשנית ויש לו שני ילדים מאשתו השנייה). ביומיום אני מסתדרת לא רע מבחינה טכנית, אולם השבתות עבורי הן סוג של גיהינום. הצורך לשמש בתפקיד האב (הליכה עם הבנים לבית הכנסת, קידוש, ניהול שולחן שבת) קשה לי מבחינה נפשית עד מאד, ולא רק בגלל הבדידות שלי. אני רואה את הבנים גדלים ללא דמות אב בעניינים המהותיים הללו ולבי נקרע. בעוד כחצי שנה בני הגדול יהיה בר מצווה בע"ה, וההתמודדות עם הנושא הזה מתעצמת ומלחיצה אותי מאד. מה לעשות?

 

תשובות:

יונה תור, יועצת זוגית וחינוכית:

את חוששת מהתמודדותם של הילדים עם ענייני תורה ומצוות ללא דמות אב. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותייך האמתיות כמחנכת? אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה, יתכן מאד כי הילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ולמצוות בכלל, ולא ינטשו את תורת אימם.

שלום לך ורב ברכות!

אני שומעת מניסוח שאלתך שאת במצוקה גדולה. אפשר מאד להבין ולהזדהות עם כאב הבדידות, ועם תחושת העול העצום שרובץ עלייך כאם חד הורית שחינוך הבנים יקר לליבך. את מדגישה שדווקא השבתות וגיל הבר מצוה הם אלו שמגבירים את תחושותיך הקשות ואין זה פלא כי הרי בכל אלו החסר של דמות האב, כפי שאת עצמך מתבטאת, מורגש ביתר שאת.

אינני שומעת במכתבך מהי מערכת היחסים שלך עם אב הבנים, האם יש דיבור ביניכם? לא מצוין במכתבך האם הוא שומר מצוות והאם הנושא הזה בכלל נוגע לו. את אמנם מציינת שבעלך לשעבר נישא שנית והקשר עם הבנים רופף. בכל זאת הם מתראים כל שבוע… האם יצא לך לדבר או יזמת אי פעם שיחה עמו סביב נושא החינוך? הרי אלו גם ילדיו. האם ילדייך מבקרים בביתו בשבתות? האם הם זוכים לראות שם שולחן שבת עם דמות אב? בהסדרי ראייה בדרך כלל הכללים הם שילדים שוהים אחת לשבועיים בשבתות אצל כל אחד מההורים.. אין ספק שאם הייתה לך דרך להפוך את אב ילדיך ליותר שותף בחינוכם, היה הדבר מביא ברכה לילדים וגם מקל עליך. בכל זאת אב לא אמור להתגרש מילדיו ולא מהתפקיד החינוכי שעצם מעמדו כאב מחייב אותו. הרבה פעמים בשעת גירושים, ובפרט אם אלו קשים, ההורה שזוכה במשמורת אינו מעוניין כל כך שהאב ימשיך בתפקידו כלפי הילדים ומקבל את הסדרי הראייה כחובה שיש לקיימה ותו לו. אבל בעצם כוונת ההסדר היא שההורה שרואה פחות את הילדים עדיין יישא באחריותו, גם החינוכית כלפיהם, אלא אם יש סיבה מוצדקת להפחית ממנו אחריות זו. עד כאן תשובתי ניתנת מתוך חוסר מידע והיא בעצם יכולה להוות סוג של אתגר שאינני בטוחה שהוא מתאים למצבך אבל שווה לבדוק.

יש עניין יותר מהותי וזו ההתייחסות שלך עצמך אל תפקידך כמחנכת של בנים, בנייך. עובדתית את פוגשת את ילדייך בשולחן שבת, את מלווה את בנך הבכור לקראת בר מצוה, את חוששת מכל אלו ושווה לבדוק למה. הקב"ה העמיד אותך במצב נתון. כרגע את נושאת באחריות הזו, בוודאי בהיותך זו שהבנים בעיקר אצלך ותחת חסותך. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותיך האמתיות כמחנכת? נכון שילדים מתמרדים, ולא תמיד נענים לנו, אבל אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, על כל מה שאת יכולה לקבל ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה. אינך סבורה שהילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ובכלל למצוות? כרגע העול של חינוכם מקלקל לך את השבת שלך ואת המצוות שלך ואני מציעה שתתחברי לדברים מצד האמת שבהם עבורך ולא מצד החינוך. לדעתי משהו חיובי יקרה אז בכל האווירה, וילדיך לא ינטשו את תורת אמם כ"כ בקלות. ראיתי זאת במו עיניי אצל לא מעט משפחות שמסיבות דומות ואחרות האב לא נוכח בבית וחינוך הילדים משתנה בהתאם לרמת החיבור של האם לדברים מצד עצמה. וגם ע"פ מידת הביטחון והאמון שלך בעצמך כמחנכת.

מעשית הייתי גם ממליצה לך לחפש חונך לבנים, כתוספת דמות אב. יכולה להיות גם חשיבה יצירתית לגבי מי יכול ללוותם או לחבור אליהם בבית הכנסת בשבתות. לצורך כך אפשר להתייעץ עם צוות מוסדות החינוך בהם הם לומדים, עם הרב המקומי, או עם דמויות תורניות אחרות במקום מגורייך. לרוב חונכות מאוד מצליחה, ונוצר קשר מאד חיובי בין החונך לחניך לא רק בנושאים התורניים אלא בכלל, והשעה הזו הופכת לשעה מיטיבה, ולחוויה חיובית.

לסיום אני מציעה לך להאמין בכוחותיך וביכולותייך להוביל את הילדים למקום טוב, ואף תמצאי שותפים לדרך שיעזרו לך במשימה.

כמובן שאת מוזמנת להתייעץ אם תרגישי צורך.

יונה תור
יועצת זוגית וחינוכית
050-6423004  

 

:

לפעמים המצבים המורכבים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו. בדקי כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, איך החיוניות הכללית שלהם. העובדה המצערת שאין להם דמות אב אינה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים.

לאם הנפלאה שלום וברכה,

אני קורא את דברייך ולא מצליח להסתיר את ההתפעלות שלי מההשקעה יוצאת הדופן בשלושת בנייך, ולדאגה הכנה למילוי צרכיהם החינוכיים והרוחניים. קורה הרבה, שדווקא המצבים המורכבים והקשים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו, כפי שרואים אצלך.

יש כאן שתי סוגיות לכאורה נפרדות. את והבנים. אך נראה שהן כרוכות זו בזו ולא ניתן להפריד ביניהן.

את מתארת את הקושי שלך כחוסר יכולת להתמודד עם העובדה שהבנים גדלים ללא אב. את חוששת להווה ולעתיד שלהם גם יחד. נראה שאת חושבת שכיוון שזו לא הדרך הטבעית של בנים לגדול ללא אב נוכח, תומך ומלווה – משהו טוב לא יכול לצאת מזה.

האם באמת?

בואי נשאל כאן 2 שאלות כבסיס לדיון:
1. האם בנייך מרגישים בודדים? האם חסר להם משהו? האם הם באמת מסכנים? אין להם הצלחות בבית ובבית הספר?
2. האם העובדה המצערת שאין להם אב נוכח בחייהם במלוא מובן המילה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים מבחינה חינוכית ותורנית?

אנא נסי לענות על שתי השאלות. בכדי לענות בכנות על השאלה הראשונה, בדקי בבקשה כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, החיוניות הכללית שלהם? האם הם מסתובבים בעולם עם ראש מורכן ופנים של ט' באב קודם חצות היום? כיצד הם נראים בבית הספר? אילו ילדים פוגשים הצוותים החינוכיים? האם ניתן לראות עליהם שאין להם אב נוכח בחייהם?
לפעמים הדברים הם לעיני המתבונן בלבד ולא באמת.
את רוצה לדעת מה הם מרגישים? אל תניחי הנחות. פשוט שאלי אותם. עצם ההתעניינות הזו מהווה תמיכה נפשית חשובה לכל ילד באשר הוא. בדקי אם הם מוטרדים בכלל ואם כן מה מטריד אותם. את עשויה לגלות שאולי הם מוטרדים מעניינים אחרים לגמרי, וישמחו לקבל ממך עצה טובה כדי לקדם אותם.

ומה בקשר לדאגות שלך?
שאלי את עצמך לאור המצב הנוכחי ולאור נסיבות חייכם, ולאחר שברור לך לגמרי כיצד את רוצה לחנך את בנייך ומה את מאחלת להם בבגרותם: על מה אני יכולה להשפיע בחייהם? מה יקדם אותם עכשיו כשאין אב נוכח בחייהם? מה תפקידי בעת הזו? מה הם הכי צריכים ממני?
מאידך, שאלי את עצמך: איך אני יכולה לצאת מהבדידות הזו בהרגשה ובמעשה? ממי אני יכולה לקבל תמיכה כשאני מרגישה בודדה במערכה? איך אני יכולה לסדר לעצמי סדר יום שייתן מענה לצרכים שלי כאישה (מעבר למה שאני אם לילדים)? איך אני יכולה לקחת לעצמי אוויר במשך השבוע כדי שאוכל לתת אוויר לשלושת בני? מה ומי יכולים לתמוך בי?

את מתקשה לראות אותם גדלים ללא אב. האם ניתן להתקדם בעניין זה עם אביהם? האם שיקוף המצב יזיז אותו מהפסיביות ההורית שלו כפי שאת רואה אותה? אולי הוא טיפוס פסיבי שזקוק להנחיות קונקרטיות כדי לפעול בחיים? ואולי הגיע הזמן שיהיה לבנים שלך אב חדש, מסור ואוהב?….


נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

רותי מדן, יועצת חינוכית:

אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.

 אימא יקרה!

אשרייך שאת מגדלת שלושה בנים, ובמיוחד לאור מה  שכתבת על ההצלחה בתפקוד שלך כאם מסורה ביום- יום . נראה לי שלא רק אצלך אלא בכל המשפחות השבתות והחגים דורשים מאמץ אחר, נוסף.

אני קוראת על הבדידות  שלך ובין המילים מוצאת גם  את תחושת  האחריות שמונחת על כתפייך והשאיפה  לגדל את בנייך  בדרך הטובה ביותר.

עניינים מהותיים רבים מצויים בידינו האימהות. וביכולתנו  להגיע לגידול והצמחה של דור מפואר. אמנם קשה הרבה יותר ללא דמות האב אך, אני קוראת מדברייך שדמות האב קיימת ב"ה.

האם באמת עלייך לשמש בתפקיד האב?

אני מבקשת לתת לשאלתך גוון חדש: לחזק אותך דווקא כאם. כאישה.

אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.

ועוד טיפ קטן: בקהילה בה אני חיה יש מספר גברים בבית הכנסת שקיבלו על עצמם לשמש בתפקיד מבוגר מלווה כיון שאין אב מסיבות כאלו ואחרות. חפשי לבניך  קרובי משפחה או חברים במרחב של בית הכנסת ואת תהיי בתפקיד האם בבית.

רותי מדן
יועצת חינוכית וזוגית
אלון שבות

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקום האב. יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי.                                     

הורות מהווה אתגר עבור כולנו. אולם, אין ספק, שבמצב של גירושים -האתגר מתעצם וגדל. זה לא פשוט להמשיך לתפקד (כמעט) כהורה יחידני ביום-יום ובשבתות, ולנסות למלא את שני התפקידים, שאמורים לא פעם להשלים זה את זה.

יחד עם זאת חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. הקשר בין ילדיך לאביהם אינו תלוי בך. באפשרותך לעודד, לחזק, לאפשר, להיזהר במילים שאומרים לילד על אביו, לחבק ולתמוך, אולם אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקומו.  יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי- כמו סב, דוד, שכן , מחנך או מכר שיכולים ללוות את ילדיך, לשמור  עבורם מקום בבית הכנסת , לדאוג שישירו "אנעים זמירות" וייטלו חלק בתפילה,  וגם לשחק עימם כדורגל , ללמוד ביחד וכד'.  אינך צריכה לשבת בשולחן שבת לבד, אפשר להזמין מדי פעם חברים ובני משפחה . כחלק מההכנה לבר המצווה השתדלי לעשות את המיטב שאת יכולה. אולם אין באפשרותך לקחת על עצמך את כל המשימה. אמרי לעצמך- "זהו המיטב שאני יכולה לעשות במצב הנוכחי".  אני מאמינה שחלק משמעותי מהלחץ והכאב שאת חשה קשור  בתחושת התסכול ובגודל האחריות שאת נוטלת על עצמך. היעזרי בדמויות  מיטביות נוספות כחלק מההכנה לאירוע, בהכנה לקריאה בתורה, לימוד מסכת, שיתוף הילד בחוויה דומה ועוד.

ציינת את הקושי הרב שבבדידות. אולם הקושי המשמעותי הינו להתמודד עם הדברים לבד. אנו יכולים להיות לבד ועדיין לא להרגיש בודדים.  אינך יכולה לשאת על כתפייך את כל המשא.

זכרי , שאינך עושה זאת רק עבורך אלא גם כמודל לילדיך. נסי לשתף את סביבתך , ולהיעזר במי שמציע את עזרתו. ולעיתים גם היוועצות עם גורם מקצועי המלווה ומדריך יכולה לסייע ולתת את התחושה שאינך מקבלת החלטות לבד, והאחריות אינה מוטלת עליך בלבד.

גירושין הינם משבר לא פשוט. אולם גם ממשבר ניתן לצמוח. בשאלתך העלית בעיקר את הקושי בחסך של דמות אב לילדיך. אולם הורות כוללת בתוכה גם תמיכה זוגית, שותפות ומקור לעידוד ואיזון. אני בטוחה, כי במהלך חמש השנים האחרונות למדת רבות על עצמך, על הכוחות שבך ועל דרכים להתמודדות. אולם כידוע- לא טוב היות האדם לבדו. האם הגיעה העת לנסות להמשיך הלאה? בניית זוגיות חדשה אינה חשובה רק עבור ילדיך, אלא גם עבורך.

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות.

054-4798064
http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il/

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אימא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם.

יקרה שלי!

 

אני כל כך מתחברת לשאלתך, גם  ברמה האישית. אבי נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו שמונה יתומים רכים בשנים, כאשר מתוכם שני בנים בני חמש ועשר.  החוויה של ההליכה לבית כנסת ללא היד הגדולה והחזקה של אבא שמתלפפת סביב האצבעות חסרה פתאום. הילד מביט בערגה בחברים שמתהלכים יד ביד עם אבא אהוב, ומתמלא געגוע.  ואז- חווית בית הכנסת. להתיישב לבד – כשכיסאו של אבא מיותם. אין מי שיצביע על מקום התפילה בסידור, מי שיצבוט מידי פעם בלחי, מי שיכסה את הראשים בברכת הכוהנים עם הטלית, תוך כדי דגדוגים וחיבוקים מקיר לקיר. החוויה מאתגרת.

אך במקרה שלך ישנה  דמות אבא שעומדת ברקע. היא לא וירטואלית – היא נוכחת, אמנם לא נוכחות מלאה, אך היא חיה ובועטת, ותמשיך להדהד במשך שנות חייהם הארוכים של בניכם, גם לאחר שיקימו הם משפחות משלהם.

אני דווקא מתחברת יותר לקושי שלך, לבדידות, לאחריות הכבדה שמוטלת על כתפייך. הצורך לתפקד כאב וכאם באחת – הערבוביה הרגשית שמתרחשת, הכאב והתסכול שמציפים אותך.  חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אמא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם. תשקיעי בך, אמא יקרה!

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

מערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להיבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר, ולפעמים, כמו במקרה שלך, זה קשה יותר. לכן נכון בכל מצב להשקיע באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.

אכן מצב מורכב המצריך התייחסות נכונה.

זו תופעה מוכרת היום בבתי הכנסת שבנים שאין להם אב בבית הכנסת (במקרים של גירושים או ח"ו פטירת האב, או סתם במקרה של ילדים חוזרים בתשובה) 'משתדך'  אליהם  באופן קבוע אחד המתפללים. הם יושבים לידו בתפילה והוא מנחה אותם בסידור אם יש צורך או סתם עושה להם הרגשה טובה בבית הכנסת. יש הרבה אנשים עם רצון טוב אלא שהם חוששים ליזום פעולה כזו בעצמם ואם פונים אליהם הם יסכימו בשמחה.

אפשר לשאול את הבנים אם הם מעוניינים במישהו ספציפי. אם יש להם עניין כזה אז נכון לפנות אליו ולבקש ממנו.

אפשר גם להיעזר ברב בית הכנסת לצורך העניין החשוב הזה . הרב יכול לעזור גם באיתור המתפלל הפוטנציאלי וגם לפנות אליו במקרה הצורך. כמו כן , אולי כדאי לברר אם יש מנין נוער בסביבה באחד מבתי הכנסת או בסניף של תנועת הנוער. במקרה כזה אפשר לאתר את אחד הנערים  הדומיננטיים במניין הזה ולבקש ממנו שייקח אחריות על הבנים.

כל זה אמור לגבי ההתמודדות בבית הכנסת, לגבי ההתמודדות  עם בר המצווה הקרב ובא אני מציע לחפש לו מורה שילמד אותו לפרשה כבר כעת, רצוי למצוא בחור צעיר שיכול לשמש קצת כאח בוגר, ולמרות שיש עוד זמן רב עד בר המצווה נכון להקדים כמה שיותר בגלל המציאות המאתגרת שאתם נמצאים בו.

בבית חשוב להדגיש לבר המצווה העתידי  ולכל שאר הבנים שמערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר ולפעמים , כמו במקרה שלך, זה קשה יותר אבל תמיד זה חשוב ! ולכן נכון בכל מצב 'להשקיע' באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.  באופן מעשי, אולי כדאי לעשות תורנות בין הבנים בעניין אמירת הקידוש, יוזמה בשירי השבת (מי קובע איזה שיר לשיר), ודבר תורה בסעודה. יש ספרי שאלות וחידות על פרשת השבוע שאפשר לעבור עליהם בכל שבת.

אני מאחל לך שתצליחי להאהיב על בנייך את המצוות, השבת והתפילות  גם במציאות המורכבת שאת נמצאת בו שאין אבא בסביבה בשביל ללוות את הבנים בקיום המצוות הללו.

בהצלחה רבה!

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

בר מצוה היא הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לקראת בר המצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו. 

אם יקרה,

יש לך כוחות עצומים המאפשרים לך לדאוג לכל הצרכים של הבנים שלך, ב"ה.  כשאת צריכה מנוחה מהמלאכה, במיוחד בשבת, במסירות נפש את גם דואגת לכל מה שהילדים צריכים.  אני תוהה אם יש לך אנשים בחיים שלך שיכולים לעזור לך כצוות תמיכה.  זה יכול להיות קרובי משפחה אחרים כמו אימא או אבא שלך, אחותך, דוד ודודה, או אחרים במשפחה.  זה יכול להיות גם חברים טובים, שכנים, מורים של הילדים שאיתם יש קשר מיוחד, או אנשים אחרים בקהילה בעלי לבבות חמים ורכים.  הטבע לא התכוון שהורה אחד נושא את כל האחריות על הילדים, אלא שיגדל אותם בחיק הקהילה.  ההורה בעצם ממנה אחרים שעליהם הוא סומך, שגם הם יכולים לעזור, לתמוך, להשפיע, ולטפל בילדיו.  הילדים מוכוונים לא רק להורה, אלא גם למבוגרים נוספים שמחוברים למשפחה ומסוגלים לפתח קשר בריא עם הילדים, מבוגרים שמשקפים את ערכי המשפחה.

לגבי בר המצווה בפרט, זו הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לבר מצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו.  ההגעה לגיל המצוות, כשהבן הופך להיות חלק מהמניין, היא זמן אופטימלי לבקש ממורה או מרב לדאוג לבנך – לא רק בהכנה לבר המצווה אלא בהקשר רחב יותר.  בהחלט את יכולה להסביר למורה או לרב שחסר לבנך דמות אב שיכולה לענות על שאלותיו, ושאת מחפשת את הדרך לשדך את בנך עם דמות שיכול לפתח אתו שיחות על נושאים שמעסיקים את בני הנוער שמחכים למישהו שייתן להם מענה.  אולי ההורים של חבר טוב של בנך יכולים לספק תמיכה.  או לפעמים הרב יכול להמליץ על נער בוגר יותר כמו מדריך לנוער שיכול לספק לבנך את התמיכה והקרבה.  הבנים שלך צריכים להרגיש שכל דמות נוספת בחייהם עומדת לצדך כדי שתמשיכי להיות הדמות הראשית. אחרים לא מחליפים אותך אלא תומכים במשפחה.

כמובן, גם כשאת בונה לעצמך ולמשפחתך קהילה תומכת, את רוצה להישאר מקושרת היטב לבנים שלך; ולספק את הביטחון כבסיס הבטוח בשבילם.  בזכות נוכחותך בחייהם, הם יוכלו לפתח את העצמיות שלהם ובגרות אמתית.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה וסיוע מלמעלה.

בברכה,

שושנה הימן
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

ההתמודדות עם ילדים ללא דמות אב אינה פשוטה. כדאי למצוא דמויות שישמשו כחונכים עבורם, וחשוב לקבל גם עזרה מקצועית.

שלום לך אימא

אני מניחה כי ההתמודדות הטכנית וגם הרגשית עם ילדים ללא דמות אב תומכת ויציבה עבורם, היא לא פשוטה …

אין ספק שהילדים זקוקים גם לדמות גברית בחייהם ובעיקר לקראת שנות ההתבגרות שלהם…

עצתי לך היא : להיעזר במשפחתך המורחבת או בחברים טובים על מנת " לחנוך " את הבנים, או במתנדבים, חונכים וכד', חשוב שדמויות אלה יבחרו בקפידה ויתחייבו לקשר מחייב יציב וקבוע עם הילדים, יש צורך לדעתי לשבת גם עם איש מקצוע מתחום החינוך או הטיפול ,כדי לקבל גם עזרה מקצועית.

בהצלחה

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

פותחים שולחן – לפרשת בראשית

טוב מאוד? – בתום ששת ימי הבריאה אלוקים מסתכל על מעשה ידיו ומסכם בסיפוק – "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (א,לא). קצת מפתיע, לא? כשאנחנו מסתכלים על העולם שלפנינו, מה שנגלה לעינינו רחוק מאוד מלהיות מושלם.  מלחמות ואסונות, מחלות וסכסוכים, ייסורים וסבל. אני מכיר כמה אנשים שהיו נותנים לעולם הזה מספיק בקושי… ממה נובע הפער ומי אחראי לו?  מתי וכיצד זה אמור להשתנות?

שבת – "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (ב,ג) – "שבת היא דבר גאוני", אמר לי פעם מישהו, "אם היא לא היתה כתובה בתורה – היה צריך להמציא אותה". אלא שלא כולם מרגישים ככה. יש כאלו שעבורם זהו יום מעיק של הגבלות ואיסורים ("אוף, מתי כבר יוצאת שבת?! אין פייסבוק, אין סלולארי ואפילו לנסוע לעשות שופינג עם חברות אי אפשר…"). מהי שבת בשבילך? מה היא נותנת לך?

הנחש – "והנחש היה ערום…ויאמר אל האישה" (ג,א). אילו טכניקות פיתוי ושכנוע אתם מזהים אצל הנחש הקדמוני? מה מתוך זה מצלצל לכם מוכר בהתמודדויות שלכם? האם יש עוד קווי דמיון בין החטא הראשון בהיסטוריה לבין נפילות שלנו היום?

לבוש – "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (ג,כא). "הבגד עושה את האדם", אומר הפתגם, ובאמת בגדים, עבורינו, הם כבר מזמן לא משהו שנועד רק לשמור מפגעי מזג האוויר. תעשיית האופנה היא אחת החזקות בעולם, ובני אדם משקיעים זמן למכביר וסכומי עתק רק כדי להיראות טוב ולהופיע בפומבי בצורה מרשימה.

מה המקום שהלבוש תופס בחיים שלך? מה היחס בין איך שאת/ה מתלבש/ת לאיך שאתה מבפנים?
עד כמה השיפוט שלך כלפי אנשים תלוי בהופעה החיצונית שלהם?

לזוגות נשואים

א. "לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו" (ב,יח). באילו תחומים בחיים אתם 'עזר' אחד לשני, ובאילו תחומים אתם 'כנגדו'? (נקודה למחשבה – האם הניגודים ביניכם הם דברים שאין ברירה אלא ללמוד איך 'להסתדר' איתם, או שאתם מסוגלים לראות בהם מקור להפריה הדדית ואיזון בתוך הבית?).

ב. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו" (ב,כד). עד כמה התנהגויות שלכם הם תולדה של מה שראיתם/הורגלתם בבית ההורים? אילו דברים מתוך מה שראיתם תרצו לאמץ ומה תעדיפו לעשות אחרת?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת בראשית

פ"ש חינוך לפרשת בראשית

הכנסת אורחים ומשפחה…

הכנסת אורחים היא אחת מן התכונות בה ניכרים בניו של אברהם אבינו, שהעדיפה על פני קבלת השכינה. בקהילה שלי, ב"ה, יש תחרות של ממש על הזכות לארח מתפללים חדשים או משפחות ותיקות, ובטוחני כי כך הדבר ברוב קהילות ישראל. אשרינו שבני אברהם אנו. בכל שבת מתארחים לשולחנכם חברים, חיילים בודדים, בני משפחה רחוקים, דלים ואולי גם חיילים מהגדוד השכן (תודה לר' מאיר גרוס היקר, שאירח את בני הצנחן בראש השנה…).  השולחן וודאי הומה ורועש, כולם מדברים, סיפורים אישיים, ויכוחים פוליטיים, דרשות על הפרשה, ממש עונג שבת. ובינתיים, הילדה בת ארבע מנקרת על השולחן, ולילד בן השמונה יש מה לספר על משהו שקרה בבית הספר (אבל זה לא מספיק חשוב לספר לאורחים), והבן שחזר מהישיבה לשבת בכלל רוצה קצת שקט מההמולה בישיבה, ומתי דיברתם ביניכם את ובעלך לאחרונה?…

חשוב לחנך להכנסת אורחים, לשותפות וערבות בקהילה, אולם ממש כפי שבמצוות צדקה אין לבזבז יותר מידי על חשבון בני המשפחה, כך גם כאן יש לשמור על איזון. הבית, שגם כך הפך להיות רשות הרבים בימי השבוע בגלל האינטרנט, צריך לחזור בשבת להיות המקום האינטימי של המשפחה, ורק ככזה הוא יכול להיפתח לאורחים. קיבעו כמה שבתות אתם מארחים וכמה מתארחים (זה די מפתה לא לבשל ולהיות מוזמנים…), ושימרו על חלק חשוב שיהיה שלכם ובביתכם בלבד.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

בית (כמעט) ריק

איך שבת בבית בלי ההורים?

כשהיינו צעירים, הורינו מיעטו לנסוע לשבת. גדלנו במשפחות יותר קטנות, בהן התקיימו פחות שבתות בר-מצווה או 'שבתות שבע ברכות' לדודים. במקביל, גם המצב הכלכלי לא אִפשר ריבוי שבתות בבתי מלון. דא עקא, בימינו נוסעים ההורים לשבתות רבות. מטבע העולם, הילדים מצטרפים לשבת עם הוריהם. אך לעתים קרובות, מתבגרים מעדיפים להישאר בבית. הם פשוט מעדיפים להישאר ולהיפגש בשבת עם החברים, מבלי להיצמד לנסיעת ההורים.

במהלך השנים התפתחה אצלנו תופעה ייחודית המכונה "בית ריק". הכוונה למצב בו המתבגרים נשארים לבד בבית עת הוריהם נסעו לשבת, והם מזמינים כמה (וכמה…) חברים להצטרף אליהם כדי לחגוג את השבת יחדיו בבית הריק. הניסיון מלמד כי כמעט תמיד, שבתות אלו אינן רוויות באווירה חינוכית חיובית. במקרים קיצוניים, הנער מזמין חברים שמזמינים חברים אחרים, ונעשים בתוך הבית דברים הפוכים לאופי הבית ולרצון ההורים. אך גם במקרים פשוטים, בהם מתכנסים חברים מוכרים, האווירה כמעט תמיד רחוקה מלהיות 'שבתית'. הצעירים מתקשים לארגן זמירות או דברי תורה, והאווירה שונה מאווירה חינוכית שהיינו רוצים. רוב ההורים יודעים שמדובר בשבתות לא בריאות, אך הם נכנעים ללחץ ילדיהם ולטענה הניצחת ש-"לכולם מותר".

הגיע הזמן לא להתבייש להציב גבולות. צריך לקבוע כי שבת עושים בנוכחות הורים. עדיף עם הוריך, אך אם לא, ניקח אותך בשמחה לסבים או לדודים. אם גם זה לא מעשי, אזי תתארח אצל חבר אחר, שהוריו נמצאים. אווירת שבת בריאה מתרחשת בנוכחות הורים, והורוּת בריאה יודעת להציב בעדינות אך בנחישות גבולות משפחתיים ברורים.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

בננו מתעקש לעשן בשבת

שאלה:
בננו (בן שש עשרה) נמצא בתקופה של התדרדרות רוחנית. הוא לא קם להתפלל, לא מניח תפילין, מעשן סיגריות ומסתובב עם חברים שמבלים את זמנם לריק. זה מצער אותנו מאוד, אבל איננו יודעים כיצד לחזק אותו. לפני כחצי שנה הוא עזב את הישיבה שבה התחיל ללמוד, ועכשיו הוא קצת לומד (אקסטרני) וקצת עובד. בשבת האחרונה אשתי הריחה עשן מפיו. היא נדהמה ונזדעזעה, היה ברור שהוא עישן בשבת. ידענו שהוא לא מקפיד לקיים מצוות, אבל לא חשבנו שהוא יגיע לחילול שבת. היא הוכיחה אותו על פניו, והוא התעקש שהוא יעשה מה שהוא רוצה. מרוב צער וכעס היא הציבה בפניו שתי אפשרויות, או שיקבל על עצמו שלא לחלל שבת או שיעזוב את הבית.

הבן עזב את הבית והלך לחברים. הוא חזר ביום ראשון לכמה זמן, אכל, התרחץ והלך שוב. מאז עוד לא שמענו ממנו מה בכוונתו לעשות, האם יתחייב לשמור שבת או לא. אנו חוששים שלא יתחייב לכך ויעזוב את הבית. ואולי לא היינו צריכים לתבוע ממנו לשמור שבת? יש לציין שבדרך כלל הוא לא עושה מעשים רעים כדי להרגיז. בעיקרון הוא לא רוצה לצער אותנו, אבל ככה זה יוצא לו. פעם אמר שבכוונתו לבדוק ולנסות כל מיני דברים כדי שאחר כך יחליט בעצמו באיזו דרך ללכת. כיצד צריך לנהוג כלפיו?

תשובה:

לא לזרוק מהבית ולא להסכים לחילול שבת

זו היתה טעות להציב בפניו שתי אפשרויות, או להישאר בבית ולשמור שבת, או לחלל שבת ולצאת מהבית. הוא צריך להישאר בבית והוא צריך לשמור שבת. הוא צריך לדעת שאתם אחראים עליו, ואחריות זו היא בלא תנאי. אתם הוריו ולא תתנו לו להסתובב ברחוב, חסר בית, ועם זאת גם לא תסכימו שיחלל שבת, לא בבית ולא בחוץ. ואם ימשיך לחלל, תמשיכו לתבוע ממנו שוב להפסיק, ותדברו איתו על כך פעמים רבות, ככל שיידרש. זו המצווה החשובה ביותר שמוטלת על ההורים, ללמד את ילדיהם תורה כדי שישמרו את המצוות, שנאמר (דברים יא, יט): "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".

מצוות התוכחה

בנוסף לכך, מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" חלה על ההורים יותר מאשר על כל יהודי אחר. שכן היא נובעת מתוך אהבה ואחריות, כמו שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא… ואהבת לרעך כמוך". ובוודאי ההורים שאוהבים כל כך את בנם, צריכים מתוך כך להוכיח אותו יותר. בנוסף לכך, אמרו חכמים (שבת נד, ב): "כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מחה – נתפש על אנשי ביתו". ופעמים רבות הורים אינם מודעים למידת השפעתם על ילדיהם. נדמה להם שאם הילדים אינם שומעים מיד בקולם, סימן הוא שאינם מתחשבים בהם. ולא היא, לוקח לילדים זמן להפנים את הדברים. ולפעמים קשה להם מאוד לשמוע, והם עדיין שקועים בהתלבטויות, אבל הם בהחלט מתחשבים בדברי ההורים.

וכמו שבמצוות תוכחה המצווה לחזור על התוכחה אפילו מאה פעמים (ב"מ לא א), כך תדברו איתו שוב ושוב על חובתו לשמור שבת. בכל פעם תנסו להוסיף עוד טיעון: פעם תנסו להסביר את ערך השבת, שנותנת ביטוי לנשמה, ופעם תמחישו זאת על ידי ניסיון חייכם, ופעם תטענו שהוא עוד צעיר ובינתיים עליו לסמוך עליכם ולכבד אתכם ולשמור מצוות. בפעם אחרת תאמרו שכל הסבים והסבתות שלו במשך דורות מסרו נפשם על שמירת שבת וכל שאר המצוות, ואיך הוא לא ישמור?! ושוב תחזרו לדבר על ערכה של השבת. ואם אינכם יודעים להעמיק בדברים, תאמרו בכנות שאתם לא מבינים את כל הסיבות, אבל גם אתם כמו כל דורות ישראל מוכנים להקריב הכל למען התורה והמצוות. וגם אם לא יהיו לכם טיעונים נוספים, תחזרו שוב ושוב על התביעה לשמור שבת ולהיות יהודי טוב. ועם זאת, בשום פנים אינכם מוציאים אותו מן הבית, הוא בנכם בטוב וברע.

יותר מזה, לא רק שאתם מסכימים שיישאר בבית אלא שאתם עומדים על כך שכל עוד הוא צעיר וזקוק לעזרתכם עליו להישאר בבית.

הסכנה
אם דברי אינם משכנעים בדרך החיובית, אספר לכם כי קרה שהורים רצו להעניש את בנם או בתם המתבגרים שהחלו לפרוק עול, וזרקו אותם מהבית. ובאותם הימים שהם הסתובבו בחוץ, הם התדרדרו לסמים או פריצות. אחר כך כבר באמת היה קשה מאוד להחזירם הביתה.

הדרישה ללמוד תורה

אין להסתפק רק בתוכחה ובהבעת צער, יש לדרוש ממנו גם ללמוד תורה, מרבנים ומספרים, במסגרת שיעורים וחברותות ולימוד עצמי, כדי שיבין ויעמיק בדברים. ובלבד שלא יבגוד בעמו ובתורתו. מן הסתם, לפי מה שתיארתם, לא יהיה לו כוח להתיישב כעת וללמוד הרבה תורה, ואף על פי כן חובה עליכם להציב בפניו את התביעה הזו כדי שידע שהדברים עמוקים ורציניים. ומן הסתם בתוך ליבו יסכים שאכן ראוי ללמוד את הדברים ברצינות, כדי לעצב את דרכו בחיים. ובעז"ה בקרוב ימצא את הכוחות ללמוד תורה.

ההתנהלות בבית

שאלה: ומה נעשה אם יעז לעשן בבית בפנינו?

תשובה: אסור לכם להפחיד את עצמכם כל כך. אמנם נכון שיש גבול ליכולת האכיפה שלכם כשהוא מחוץ לבית, אבל בבית, גם בנים חצופים אינם מעזים להמרות את פי הוריהם. ובמיוחד שאם תרבו לדבר עמו על חשיבות השבת, וחשיבות המשכת המסורת, והייעוד של עם ישראל וכו', יבין כמה השבת יקרה לכם ולא ירצה לפגוע בכם, באמונתכם ובתורת ישראל. ואם ח"ו תהיה איזה פעם שיעז לחלל שבת בפניכם, תדרשו ממנו בכל תוקף להפסיק, שהרי אתם בעלי הבית והוא חייב לשמוע בקולכם. עדיין לא שמעתי על מקרה שהורים הביעו בצורה מפורשת פעמים רבות את צערם על חילול השבת, ובנם המשיך לחלל שבת בבית. קורה שבהתקפת כעס וכיוצא בזה בן מעז לעשות דברים קשים, אבל כמעט ולא קורה שהוא עושה זאת באופן קבוע כנגד ההורים.

להיות ישרים ולא להתבייש

עוד עצה חשובה: אף שלא צריך לפרסם את מצבו ברבים, גם אין לנסות להסתיר זאת, מפני שההסתרה גורמת לכישלונות חינוכיים. ראשית, המסתירים אינם מתייעצים בכנות עם מחנכים ובני משפחה. שנית, ההסתרה גורמת לבן לחשוב שכל מה שמעניין אתכם הוא הכבוד. לא חשוב לכם שבאמת ישמור שבת אלא רק הכבוד. אם למרות שאתם מתביישים אתם מתייעצים, יבין שבאמת מצבו הרוחני מכאיב לכם עד עמקי נשמתכם.

הרב אליעזר מלמד, רבה של "הר ברכה", וראש ישיבת ההסדר.

עוד בנושא בלב אבות:

כשמתבגרים מתרחקים מהוריהם / שושנה היימן. ראשי פרקים על "היקשרות" ו"הינתקות" בגיל ההתבגרות

הבן מעשן / הרב שלמה וילק. הבן מעשן. צעדים ראשונים בתקשורת עם נער מתבגר.

נערה דתייה היוצאת עם נער חילוני / הרב יאיר גנז. בתי תלמידת אולפנה פגשה נער חילוני… ניסינו להסביר לה שזה לא מתאים לנערה דתייה לבלות עם נער חילוני, אבל היא לא מקשיבה…

המדריך לשדרוג שולחן השבת

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר בצוות "לב אבות"

את פתח לו…

רבים מאיתנו מקבלים את ילדינו השבים מהגן בשאלה: "חמוד, מה למדת היום בגן?" ברצוננו לטעון כי שאלה זו נכונה לא רק לילדי הגן אלא גם למתבגרים בני השלוש עשרה ומעלה. שמא תאמרו: אין הילדים משתפים פעולה, הם רגילים לשפת ה-s.m.s ומדברים בקצרנות מקסימאלית. הם מתייחסים לשאלות מסוג זה כמיותרות – במקרה הטוב, וכמטרידות – במקרה הגרוע. נשיב על כך כי עלינו להתחבר לתכנים שלמדו בבית הספר – "את פתח לו".

בשנים האחרונות, קיימת מודעות גבוהה בקרב צוותי החינוך בישיבות התיכוניות ובאולפנות לשיתוף ההורים בתכני הלמידה הנלמדים. ברוב הישיבות והאולפנות, ובוודאי שבבתי הספר היסודיים, מלמדים את הילדים "דברי תורה לשולחן השבת/החג", במוסדות מסויימים קיימת מחברת מיוחדת לענין זה. מעבר לכך, את חומש שמות כדוגמא, לומדים הילדים ע"פ תוכנית הלימודים של משרד החינוך ארבע פעמים! תחילה בגן הילדים, בכיתה ג, בכיתה ז, ובכיתה י לקראת הבגרות בתנ"ך. נושאים מרכזיים כיציאת מצרים וכמתן תורה הקשורים לחגים נלמדים בחומש זה בהעמקה ובעיון. נושאים גבוהים יותר כשאלת הבחירה החופשית וסגולת ישראל נלמדים בכיתות הגבוהות לקראת הבגרות במחשבת ישראל, וכן עוד כיוצא באלו. עניינים אלו יכולים לשמש כְּמָצַע לשאלות מעמיקות שלנו כהורים לילדינו. על ידי שילובם בשולחן השבת ובדיונים הרוחניים בבית, "תורת המבחן" ו"תורת הבגרות" תהפוך לתורת חיים, ותשדרג את שולחן השבת ואת האווירה הרוחנית ערכית בבית. את פתח לו!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.