תגית: שידוכים

הורות והתבגרות: שידוכים

להאזנה להקלטת התוכנית:


קטעים מתוך התוכנית:

 

 

 

 

הרב הסופר יוסף אליהו
הרב הסופר יוסף אליהו, יו"ר "עין טובה" – איגוד שדכניות ותיקות
 

לפינת הרב גודמן: שידוכים ויחס לרווקים

 

עוד על שידוכים בלב אבות:

וידאו: מהי האחריות של ההורים בשידוכים של ילדיהם? – הילד כבר גדל – אבל האם ההורים עדיין אחראים עליו בחיפוש בן/בת זוג? מהי האחריות של ההורים בשידוכים של ילדיהם?

"הורות והתבגרות": איך לעזור לילדים לחפש בן/בת זוג? – איך לעזור לילדים לחפש בן/בת זוג? כאן בתוכנית מענה ראשוני להורים של בוגרים שמוצאים את עצמם ללא עצה או הכוונה. מה נחוץ להם? איך אפשר לעזור?

"הורים כבני אדם", שיחה מהלב של פסיכולוגית ואמא על תפקיד הורים בליווי ילדיהם לקראת בניית זוגיות טובה

הזכות לבחור, חיה מאיר משוחחת עם רווקים ורווקות שסביבתם לוחצת עליהם להתחתן. הורים, אנא הקשיבו לשיחה זו!!!

 

האם יש גבול להתייעצות הורים?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

באדיבות אתר החדשות כיפה

על המיזם "הורות לנצח"

היא כבר מרוויחה יפה ועדין חושבת שאת המחשב החדש אתם צריכים לממן לה? מיזם "הורות לנצח" בא לתת מענה להורים למבוגרים צעירים אלה שעדיין חיים בבית ואלה שכבר עפו מהקן. רווקים או נשואים צעירים מעמידים אותנו ההורים בפני אתגרים חדשים הדורשים למידה והערכות חדשה.

אנו משופעים בחוגי הורים לגיל הרך ומוזמנים לערבי הורים מיוחדים לגיל ההתבגרות. אולם כשילדינו מחליפים קידומת ומטפסים בשנות העשרים לחייהם המבוכה כמו גם הבדידות של ההורים רבה. מיזם "הורות לנצח" בהובלתה של הרבנית ענת נובוסלסקי ובסיועה של הפסיכולוגית נחמה קירשנבאום אבינר נועד להציף את האתגרים המיוחדים העומדים בפני הורים לצעירים בוגרים, להעלות את העניין למודעות הציבורית ולהציע דרכי פעולה.

 

עוד סרטונים מ'הורות לנצח':

הורות לנצח – הורים כשדכנים

מי אמר שרווקות מאוחרת היא בעיה?

תנצלו את הזמן ליצור קשר

כמה באמת עולה חתונה?

עוד עם ענת נובוסלסקי בלב אבות:

"הורות והתבגרות": איך לעזור לילדים לחפש בן/בת זוג?

הורות לנצח – הורים כשדכנים

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

באדיבות אתר החדשות כיפה

על המיזם "הורות לנצח"

היא כבר מרוויחה יפה ועדין חושבת שאת המחשב החדש אתם צריכים לממן לה? מיזם "הורות לנצח" בא לתת מענה להורים למבוגרים צעירים אלה שעדיין חיים בבית ואלה שכבר עפו מהקן. רווקים או נשואים צעירים מעמידים אותנו ההורים בפני אתגרים חדשים הדורשים למידה והערכות חדשה.

אנו משופעים בחוגי הורים לגיל הרך ומוזמנים לערבי הורים מיוחדים לגיל ההתבגרות. אולם כשילדינו מחליפים קידומת ומטפסים בשנות העשרים לחייהם המבוכה כמו גם הבדידות של ההורים רבה. מיזם "הורות לנצח" בהובלתה של הרבנית ענת נובוסלסקי ובסיועה של הפסיכולוגית נחמה קירשנבאום אבינר נועד להציף את האתגרים המיוחדים העומדים בפני הורים לצעירים בוגרים, להעלות את העניין למודעות הציבורית ולהציע דרכי פעולה.

עוד סרטונים מ'הורות לנצח':

האם יש גבול להתייעצות הורים

מי אמר שרווקות מאוחרת היא בעיה?

תנצלו את הזמן ליצור קשר

כמה באמת עולה חתונה?

עוד עם נחמה קירשנבאום אבינר בלב אבות:

"הורות והתבגרות": קשר בין אחים

אודיו: הורות והתבגרות: פורים וחינוך לשמחה – איך מונעים נזק משתיית אלכוהול ב פורים אצל מתבגרים? יש דברים שיש לאסור לחלוטין? איך מחנכים לשמחה נכונה? על ערך עצמי, על אקלים בבית, ועל השקפה אופטימית לחיים. עם הרב אלישע אבינר, הרב יונה גודמן ונחמה קירשנבאום אבינר

 

רווקות מאוחרת

שיחה של רינה וסרמן, סגנית יו"ר אמונה, מנהלת אגף המשפחה.

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


 

 

עוד עם רינה וסרמן בלב אבות:

תפקיד ההורים בחיפוש בת/בן זוג של בנם/בתם

 

פותחים שולחן – לפרשת חיי שרה

קברים – "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (כג,יט) – קברים היו מאז ומעולם מוקד משיכה ועלייה לרגל לרבים. עד היום בדתות רבות ובמקומות שונים בעולם באים המונים להתפלל, לבקש ולהקריב קורבן, במקום משכנם של המתים. מה עומד מאחורי התופעה? מה יחס היהדות אליה? אל מי בדיוק פונים וממי מבקשים על הקבר? מה הסיבה שדווקא מקום קבורתו של המנהיג הגדול מכולם, משה רבינו, נסתר מאיתנו ("ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" (דברים לד,ו))?

היכרויות – "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (כד,ד). אברהם שולח את אליעזר עבדו למצוא אישה לבנו יצחק. מה דעתכם על השיטה הזו למציאת בן/בת זוג? האם אתם מסוגלים גם לראות בה יתרונות לעומת השיטות המקובלות כיום?

אליעזר מְאַתֵר את הכלה על ידי בחינת טוּב ליבה ומוצאה המשפחתי. איפה היית ממקם את שני הקריטריונים האלו בתוך רשימת החיפוש המקובלת היום? מהם ארבעת הדברים החשובים ביותר שצריך לדעתך לחפש אחריהם בבן/בת הזוג?

ישראל והעולם הערבי – "וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה…וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" (כה,ח-ט). היחסים בין עם ישראל לבין העולם הערבי, צאצאיו של ישמעאל, נמצאים בדורות האחרונים במשבר מתמשך. האם יש דברים המשותפים לנו ולהם ומאחדים אותנו לעומת העולם הנוצרי או תרבות המזרח? מהו לדעתכם מוקד הסכסוך – ויכוח טריטוריאלי, מלחמה דתית, משהו אחר? האם אתם רואים תקווה שיום אחד יהיה שלום אמיתי בין הצדדים?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת חיי שרה

פ"ש חינוך לפרשת חיי שרה

מעורבות או התערבות

כולנו חולמים על קשר כל כך קרוב עם ילדינו עד שבתקופת הדייטים נהיה אנו, ההורים, הכתובת הטבעית עבורם להתייעצות. ברוב המשפחות, זהו חלום שכדאי להתפכח ממנו. מבחינה מסויימת – טוב שכך. אם בננו מתלבט בגלל החסרונות של בת זוגו, הוא יעדיף לספר על כך למישהו רחוק יותר. אם הוא יחליט לצרף אותה למשפחה – הוא בודאי ירצה שנלמד לאהוב אותה, בלי לדעת על החסרונות שהפריעו לו.

מה, בכל זאת, המקום שלנו כהורים?

א. לתת חוות דעת כלליות וחיוביות.

כלליות – להגיד: התכונה הזאת והזאת חשובה לדעתנו. ולא – האם יש לה את התכונה הזאת והזאת?

חיוביות – לא להגיד "כדאי לך לברוח מבחורות רעשניות", אלא – "נראה לנו שבחורה שקטה תתאים לך". לא "אל תיקח בחורה שלא יודעת מה היא רוצה ללמוד" אלא "תזכור איזה יתרון יש בבחורה שכבר גמרה ללמוד ועובדת" (כל אלו דוגמאות בלבד ולא הבעת דעה).

ב. ילדינו לא צריכים לשמוע לנו כי אבא ואמא אמרו. עלינו להתייחס אליהם כאל כל מבוגר אחר ולנמק את דעתנו. כשנסביר להם מדוע אנחנו חושבים כך ולא אחרת, לא רק הבן שלנו יקשיב לנו יותר אלא גם אנחנו נרוויח, כי נצטרך לבחון את מחשבותינו והרגשותינו, ולא לדבר רק מתוך תחושות בטן, או גרוע מכך – מתוך פחדים ודעות קדומות.

ג. כשאנחנו רוצים להשמיע דעה, נזכיר תמיד לעצמנו: השאלה היא מי בת הזוג המתאימה לבן שלי. לא באיזו כלה ומחותנים אני אוכל להתפאר.

ד. זכותנו לדבר. זכותנו לבקש מבננו להקשיב לנו. אבל הרבה יותר טוב מלדבר הוא לשוחח. לשאול. להתעניין. לא רק במי מדובר, אלא במה שילדנו גילה על עצמו. על בגרותו, גבריותו, העדפותיו, יכולותיו, דרך הקשר הזה. הוא ישמח שנגלה גם אנחנו עד כמה הילד הקטן שלנו התפתח. אם רק נקשיב בענווה, ולא נחשוב שעל כל משפט שלו מוטל עלינו לתת תגובה מחנכת – תהיה לנו שיחה טובה בע"ה.

ה. גם אם לא מתייעצים אתנו – עדיין יש לנו מה לומר בתחום. נמליץ בחום ללכת להתייעצות כשצריך (ומתי לא צריך?), נמליץ על כתובת מתאימה, ואף נציע לשלם כשמדובר בייעוץ מקצועי.

ו. אפשר לבקש במפורש: מי שתהיה אשתך תכנס למעגל המשפחתי הקרוב ביותר. קשה לנו לראות בחורה זרה ומיד להתקשר אליה. לכן, בבקשה, תביא אותה הביתה עוד לפני שאתם מחליטים ביניכם בחיוב. זה יכבד אותנו, שנוכל להתרשם, וגם ההתקשרות אליה תהיה יותר הדרגתית וטבעית.

ז. מותר לנו להמליץ על עצמנו. על טביעת העין שלנו, נסיון החיים שלנו, ועל האהבה והקירבה שלנו אתך, בננו, שבזכותה נוכל לתת לך עצה טובה. אבל – שתי תזכורות: כשמגזימים בהמלצה עצמית זה מריח כמו גאווה, וגם – כשאנחנו מציעים את חוות דעתנו, זאת רק חוות דעת. לא כפיה מעשית או רגשית.

ח. מעורבות בקשר שנבנה אצל ילדינו, היא לא רק לקבל עידכונים ולהביע עמדות. כשבִּתנוּ נפגשת עם בחור שמוצא חן בעיניה, נרבה בחיזוקים חיוביים לאישיוּת שלה ולמראה שלה. כך נעזור לה להגיע לפגישות שמחות ומוצלחות. נוכל גם לעזור לה אם נקנה לה בגד חדש, תכשיט או מערכת איפור. נוכל להציע לבננו כסף כדי שיוכל להזמין את הבחורה לאכול בחוץ. אם הוא עסוק יותר מאתנו, נדאג אנחנו לנקות מבפנים ומבחוץ את הרכב שבו הוא יבוא לאסוף אותה. אם הם כבר בשלב של לעשות פיקניק ביחד – נוכל לעזור לו או לה להכין משהו טעים.

ט. לפעמים אנחנו רוצים מעוּרבוּת לא בשביל הבן אלא בשבילנו. נראה לנו שיש פה הזדמנות להכניס צבעים עזים וסיפורים רומנטיים לחיינו מלאי השגרה. את המנגינה הזאת כדאי וצריך להפסיק. יש הרבה דרכים להכניס עניין לחיינו, או יותר מכך – לגלות את הענין שכבר קיים מתחת למעטה השגרה. הדייטים של הבן שלנו לא אמורים לפתור לנו את הבעיה שלנו. יש לו זכות לפרטיות, ולנו יש הזדמנות לגבור על הסקרנות.

י. המצב הקשה ביותר הוא כשההורה משוכנע שהבן שלו עומד לעשות שגיאה חמורה. במצב כזה, אתה, ההורה, זקוק להכוונה צמודה. ראשית כדאי לבדוק מהיכן נובעת הוודאות שלך. אולי לא ממקומות ענייניים. שנית כדאי לבחון את מצב מערכת היחסים שלך עם הבן שלך. אולי זאת מערכת יחסים שבה דיבור יוכל לעזור, אולי זאת מערכת יחסים שבה דיבור לא יועיל, ואולי הוא אפילו יזיק. עלינו לדעת, שהאחריות שלנו היא רק על מה שבידינו. על כל השאר לא נותר לנו אלא להתפלל.

מעוּרבוּת היא מילה שמציינת רצון הדדי לקשר. התערבוּת היא מהלך חד צדדי. יהי רצון שננהג כלפי המתבגרים שלנו ברגישות ובכבוד, וכך נזכה, שהם ישתפו אותנו בחייהם, במקום שננסה להידחק לשם בכוח.

הרבה שמחות!

טל רחמני

הרבנית טל רחמני מלמדת במדרשת "מעמקים" ובמכללת אפרתה

היא לא מספיק יפה – המשך…

חיצוניות מול פנימיותחיצוניות מול פנימיות

שאלה: בטור הקודם הועלתה כאן שאלה של הורים שדואגים לבנם. בנם רווק מבוגר ששם לב מאוד לחיצוניות של הבחורה. היועצת ענתה להם שהבעיה שלו זה חשש ממחויבות והראיה לכך היא גילו המתקדם. בננו נמצא בבעיה דומה, אך הוא בגיל 22. לכן, לא נראה לנו שהבעיה שלו זה חששות מחתונה אלא שבאמת העניין החיצוני חשוב לו. איך מחנכים ומונעים מראש את השתלטות התרבות המערבית החיצונית על ילדינו?

תשובה:

אכן התרבות המערבית מחדירה לנו מאוד את חשיבות החיצוניות, אין ערך פנימי ואמיתי לדברים, מאוד חשובה העטיפה החיצונית. אם עשית משהו ולא פרסמת, לא ייחצנת – כאילו לא עשית. אין ערך למעשה החיובי הטוב, מפני שהוא טוב. כדי לחנך את ילדינו לערך הפנימי של הדברים נרגיל אותם לשים לב למחשבה שמאחורי המעשה.

למשל, אם ילד התכוון לשמח ילד אחר או לעשות לו טוב ובסופו של דבר, מאיזושהי סיבה טכנית הדבר לא יצא אל הפועל – נעצים אותו על כוונתו הטובה ורצונו הטוב. למשל, הילד רצה לבקר חבר חולה, הוא הלך לביתו של הילד אך הוא לא היה בבית. לכאורה, לא הייתה כאן מצוות ביקור חולים אבל הייתה כוונה טובה, רצון פנימי טוב שאפילו שלא התממש בפועל, הוא טוב וראוי לציון והערכה.

כך גם הקב"ה מתנהג אתנו-מצרף מחשבה טובה למעשה ויש כאן מסר אדיר – לא חשוב "מבחן התוצאה", חשוב המאמץ והרצון. כך גם ננחם ילד שמאוד השתדל להצליח במבחן, השקיע מאוד ולמד ברצינות ובסופו של דבר לא הצליח. נראה לו שהעמל שווה בעינינו יותר מאשר הציון הסופי שקיבל. כמו שאנחנו לומדים בפרקי אבות: "לפום צערא אגרא". אין לשער את הצער והתסכול של ילד שלמד ולא הצליח. בית הספר הוא בהרבה מקרים הישגי, התלמיד "נחשב" או "לא נחשב" לפי הציונים שלו ולא לפי מידת המאמץ שלו או מידותיו הטובות. יש לציין שב"ה ישנם הרבה בתי ספר שבהם המצב הוא לא כזה והצוות החינוכי רואה ומוקיר את התלמיד שמתאמץ, התלמיד עם המידות הטובות ויראת שמיים, גם אם מבחינה לימודית לא משיג ציונים גבוהים.

בבית ישנם גם מסרים סמויים שעוברים מההורים לילדים וגם עליהם יש לתת את הדעת. צריך להקרין ולשדר בבית, שאמנם חיצוניות זה דבר חשוב, אך יש ערכי נצח שחשובים יותר. לעזור לילד להבין שיופי פחות חשוב ממידות נעלות או משמירת מצוות. כדאי לבחון את עצמו איך אנו מגיבים אם הילד שבר בטעות אגרטל יפיפה מיוחד ויוקרתי שקיבלנו במתנה ואיך אנו מגיבים אם הילד לא כיבד את אחותו בממתק שקיבל או הדליק בטעות את האור בשבת. לפעמים מבלי לשים לב, משום מה אנו סלחניים דווקא למעשים שנוגדים את ערכי הנצח, הערכים האמיתיים של עם-ישראל. נתחיל לתקן בעצמנו את הגישה ובעז"ה זה יקרין גם לילדינו.

שרית יורב, מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים  

המאמר התפרסם בערוץ 7: http://www.inn.co.il/

עוד מאמרים מאת שרית יורב:
היא לא מספיק יפה… – רווקות מאוחרת
הוא לא אשם שהוא רווק… – רווקות מאוחרת
"שלא יתערבו לי בחינוך…" – כיצד מתמודדים עם ביקורת בענייני חינוך שמגיעה מן ההורים (הסבא והסבתא)?
איפה נהיה בליל הסדר? – שיתוף ילדים בהחלטות

אין בעיית רווקות !

הכותרת של רשימה זו מבקשת לטעון כי עלינו לשנות שפה. המונח "בעיית רווקות" נתפסת פעמים רבות כמשדרת מסר כי הרווקים או הרווקות הם עצמם "בעיה". מורי ורבותי, צעירים יקרים אלו אינם בעיה. כל אחד ואחת הוא אישיות, עם חיים מלאים ועשירים, וכן, גם עם חסר כואב בממד חיוני של החיים. בניגוד לשפה של דוברים מסוימים – עלינו לדעת כי 95% מהרווקים והרווקות אינם רווקים מפני שיש להם פגם. כמעט כולם גם אינם רווקים מפני שהם בררנים הפוסלים אנשים טובים מתוך פחד פסיכולוגי לא מודע. הם אנשים נורמאלים ויקרים שטרם זכו להיפגש עם בן זוגם. נכון, יש בודדים מתוכם שלבטח זקוקים לסיוע מקצועי, אך זה נכון בכל אוכלוסיה. כמות הרווקים הזקוקים לסעד נפשי ממשי אינו גבוה מכמות הנשואים בני גילם הזקוקים לכך. יש מהם שמחפשים לעשות סדר במערבולת רגשית – ופונים לכך לפי הצורך לאיש מקצוע. אך כמעט אצל כולם, רווקותם אינה מעידה על פגם כלשהו.

אמנם כן, אצל חלק קטן מהם רווקותם מתמשכת גם בהשפעת תפיסות תרבותיות (תפיסות הקשורות לאופי בן הזוג הרצוי, למשמעות הקשר שמחפשים, לתפיסת חיי משפחה ראויים ועוד). אך זו תרבות שכולנו מושפעים ומשפיעים עליה, כולנו שותפים להיווצרותה, ולא הגון להטיח "אשמה" בעוון אופיה של תרבות זו – דווקא על המשלמים מחיר יקר בגללה. זאת ועוד; תרבות זו היא עולמית. הרווקות המאוחרת מתרחשת בממדים מבהילים בכל העולם כולו (ובמספרים הרבה יותר גבוהים מאשר אצלנו). צריך לבחון את הסוגיה בהקשר רחב, ולא להסתפק בהטלת אשמה בצעירינו היקרים, העושים כמיטב יכולתם במציאות קשה ומורכבת שכולנו שותפים ביצירתה. לעתים נדמה לי כי הקולות המתעקשים שוב ושוב להאשים אותם (בבררנות. בציפיות שווא כי יגיע אביר על סוס לבן ועוד) לא נועדו אלא לנקות אותנו מאחריות. אם ניתן להדביק עליהם סטיגמה, אזי לנו אין מה לתקן או לפעול וצריך רק להטיף להם מספיק מוסר כדי לעוררם. דא עקא, כיוון זה אינו נכון וממילא אינו יעיל.

סוף דבר, עיקר התביעה שלנו צריכה להיות מופנית כלפי עצמנו. ראשית, בכל תחום אחר אילו היינו פוגשים אדם קרוב החווה חוסר אדיר, היינו מתגייסים מיוזמתנו כדי לנסות ולסייע לו. האם אף כאן אנו באמת פעילים? האם אנו תופסים יוזמה ומנסים להכיר ולהציע? נכון, לא עברנו קורס בעניין. וכי כשבחרנו בן זוג לעצמנו למדנו קודם קורס? אך כששומעים מרווקים מדהימים שחלפה חצי שנה מאז שהציעו להם הצעת שידוך, מתברר שאנו פשוט לא עושים את תפקידנו. על כולנו להתאמץ הרבה יותר, ובאופן אישי לעשות הרבה יותר: לחשוב על רווקים ורווקות שאנו מכירים ולקבל על עצמנו ליזום הצעות שידוכין עבורם. זה מצריך בעיקר מודעות, רצון וקצת עמל. לברר, לשאול חברים האם הם מכירים רווקים או רווקות בגילאים המתאימים – ולהציע. אין צורך להיות קורא מחשבות ולפעול רק עת יש ודאות פנימית שזה "בטוח זה". הרי יש כל כך הרבה נשואים מאושרים לידנו, שאנו מבחוץ כלל לא מבינים איך הם מתאימים. די שאנו מכירים בין שני אנשים איכותיים, ששמעו פרטים שעניינו אותם על השני ומוכנים לאורם לנסות.

שנית, לאחר שההצעה יוצאת לדרך עלינו לתמוך בזוג – במידה ובצורה שהם חפצים. לא להידחף או להלחיץ אך בהחלט להציע עצה או הכוונה באם הם רוצים בכך.

שלישית, וחשוב לא פחות: עלינו לכבד את הכרעות הרווקים. אם הם בדקו את ההצעה והגיעו למסקנה חד-משמעית שההצעה אינה מתאימה, כבדו את זה ואל תטיפו להם. הם אנשים בוגרים ושקולים המכירים את עצמם והמסוגלים לחוש מתי המפגשים אינם מובילים קדימה. הטפת מוסר על "בררנות יתר" מפני שהם החליטו, לאחר בדיקה, לא להתחתן עם מי שאתם הצעתם, אינה מקדמת דבר.

סוף דבר, יש בתוכנו המון רווקים ורווקות מדהימים שמחפשים את בן זוגם. יתכן מאוד שהמפתח בידינו: קצת לחפש, קצת לברר, ולהציע. פשוט לעמול, למענם ולמעננו.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

מהי האחריות של ההורים בשידוכים של ילדיהם?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


עוד מהרב ברלינר בלב אבות:
הבן לומד בישיבה ואינו חושב על העתיד
"הורות והתבגרות" בנושא: מוכנות ובשלות לנישואין
יציאת תלמידים ותלמידות לפנימייה (מאמר עם הרב איתן אייזמן, הרב זאב מנדלסון והרב משה ברלינר)

בדיקת "דור ישרים"- זמן הצלבת מידע

בדיקת דור ישרים- זמן הצלבת מידע

ברכה גדולה יש ביוזמה של עמותת 'דור ישרים': בנות ובנים בגיל שידוכים יבדקו האם הם נשאים של מחלות גנטיות. גם אדם בריא יכול להיות נשא סמוי של מחלה שאיננה מתבטאת אצלו. אך אם המחלה נמצאת אצלו באופן סמוי וכן אצל אשתו – יש סיכון גדול שילדיהם יקבלו את המחלה באופן פעיל, וסבל רב ייגרם לחולים ולכל המשפחה. לכן, קמה יוזמה ברוכה, שקוראת לבחורים ולבחורות להיבדק. בזמן המתאים יסתכלו בעמותה על תוצאות הבדיקות של הבחור ושל הבחורה, ויגידו להם האם עלולה להתעורר בעיה גנטית אצל הילדים שהם יביאו לעולם ביחד, לאחר שיתחתנו יחד.

בציבור החרדי נהוג שהצעות שידוך מגיעות דרך ההורים והם בודקים מראש את הנתונים. אחת הבדיקות הראשונות היא הצלבת מידע ב'דור ישרים'. אם יש חשש לבעיה בתחום הזה – ההצעה נפסלת על הסף עוד לפני שנערכת הפגישה הראשונה.

בציבור הדתי-לאומי אין מנהג קבוע בסוגיה זאת. זוגות רבים בודקים התאמה רק אחרי שהם כבר החליטו להתחתן, ואז, אם קיימת בעיה – או שהם נפרדים בשברון לב נורא, או שהם אומרים – נסתדר כבר, נעשה הפריה חוץ-גופית ונחזיר לרחם רק את מה שבריא, וכו'. אכן, השאלה מתי לדבר על הבדיקות היא מאוד עדינה. אם בחור יאמר לבחורה בפגישה השניה שהוא רוצה לבדוק את התאמתם הגנטית היא יכולה לחשוב שהוא כבר מציע לה נישואים, וזה מביך. קל וחומר אם היא תעלה את הנושא. בדרך כלל, הבחור והבחורה גם לא חושבים על זה. הם עסוקים בבניית הקשר הזוגי ביניהם, ושאלת בריאות הילדים נראית להם רחוקה ולא רלוונטית. כאן, לדעתי, תפקידנו כהורים להביע דעה.

צריכה להיות לנו אמירה הורית בנושא זה גם לטווח הארוך וגם לטווח הקצר. לטווח הארוך צריך לטפטף תזכורות שבניית משפחה היא לא רק חוויה זוגית, אלא העמדת דורות. גם חווית האהבה, שעכשיו ממלאת את כל הלב והתודעה, איננה ממלאת את החיים בשמחה אם לא מצטרפות אליה החוויות החיוביות של גידול הילדים. רוב חיינו אנחנו חיים בתוך הורות. יש טוענים שאין נושא חשוב, מסעיר ומענג, מזה. זה לא צד זניח, ולא מתאים לחשוב על כל ההיבטים של הקשר הזוגי המתרקם ולשכוח רובד כל כך מרכזי.

בטווח הקצר, אם הורים תובעים שבדיקת ההתאמה הזאת תעשה מוקדם, נגיד אחרי שלוש פגישות, יכולים הצעיר או הצעירה לבקש זאת מהצד השני תוך התנצלות שההורים לוחצים, ואז זה פחות מביך.

בתפיסה הרומנטית של ילדינו, אם בן הזוג הוא החצי השני שלך, לא תבטל את הקשר אתו בגלל חוסר התאמה גנטי. בתפיסה הבוגרת יותר, החלטה על נישואים היא בדיקה של מכלול נתונים. יש בה צדדים לכאן ולכאן, ונתון כמו התאמה גנטית הוא מרכזי במשקל שלו. הבאת ילדים לעולם דרך פתרונות לא טבעיים גובה מחיר רגשי, גופני וכלכלי, ולכן כדאי שנעודד את ילדינו ואף נתבע מהם, אם מערכת היחסים בינינו מאפשרת זאת, לבדוק התאמה גנטית עוד בתחילת הקשר.

הרבנית טל רחמני מלמדת במדרשת "מעמקים" ובמכללת אפרתה