תגית: שיח

זוג הורים מנסה לדבר עם בנם בסלון. הוא מרים יד ומתנגד למה שהם אומרים לו. כיצד מנהלים שיחה חיובית עם מתבגר?

הקושי בדיאלוג בין דורי ודרכי התמודדות

כיצד מנהלים שיחה חיובית עם מתבגר?

הקדמה

במאמר הקודם הדגשתי את החשיבות של הדיאלוג הבין-דורי ואולי אף יצאתם משוכנעים בנחיצותו. במאמר זה ארצה להתייחס לסיבות המונעות מרבים מאתנו כניסה לאותו דיאלוג בין-דורי.

דומני שניתן לחלקם לשתי קבוצות :

  1. סיבות רגשיות: הורים שחוששים מדיאלוג עם ילדיהם בשל פחד, רחמים או יותר מדי דיבורים, אמונה גדולה מדי ב"מומחים" או חוסר אמונה ביכולת העצמית. כל זה גורם לחוסר רצון וחוסר מוטיווציה בכלל ליצור דיאלוג שכזה.
  2. טיעונים רציונאליים: הורים הרואים בדיאלוג עם ילדיהם הטלת סימן שאלה בקיומה של הסמכות ההורית המושתתת על היררכיה ברורה בתוך התא המשפחתי. דיאלוג כזה עלול לתפיסתם לגרום לשבירה וערעור של הסמכות ההורית.

במסגרת הטיעונים הרציונאליים, מתעוררות שאלות אחדות כגון: האם כל סוגיה הינה נושא לדיון? האם הכול פתוח? ובמילים אחרות מה הם גבולות התוכן וכיצד לשמור על מערכת גבולות במסגרת פתוחה? בעיני הורים רבים קיימת סוג של סתירה פנימית בין דיאלוג לגבולות.

נדמה שמפאת שאלות אלה ואולי עוד אחרות הורים רבים נבוכים מול אפשרות של דיאלוג.

מטרת המאמר היא לנסות ולצייר חלל בטוח עבור ההורה והמתבגר בו יתנהל שיח מכובד ומכבד. העיסוק בנושא הגבולות והסמכות אל מול דיאלוג פתוח יעלה במאמר הבא בסדרה. כאן נתייחס בעיקר למרכיב הרגשי המונע תהליך של דיאלוג.

פחדים: סיבות והתמודדויות

עלינו להבין שהדאגה של כל הורה לשלום ילדיו הינו דבר לגיטימי ואף נחוץ. אין להאשים הורים בפחד יתר. לפחד צדדים לכאן ולכאן. הוא יכולה לשתק ולפגוע בביטחוננו העצמי כהורים אבל הוא גם יכול לשמש כאמצעי של זהירות מפני צעדים חפוזים ואולי אף מסוכנים לפעמים.

ניתן להבחין בכמה גורמי פחד. נציין כאן כמה מהם :

  1. פחד נגרם לרוב בשל חוסר הבהירות מפני העתיד וליתר דיוק במקרה שלנו בתור הורים, אי היכולת שלנו לתכנן ולצפות מה יהיו תוצאות תגובתנו מול ילדינו. לא פעם חוששים אנו מפני תגובה אפשרית פן תגרום ל"פספוס" של מי שיקר לנו ; "ייתכן שבהעמדת גבולות אגרום לכך שיברח מהבית ויימצא את עצמו ברחוב…" או "אם אעיר לו על כך בעתיד הוא יסתיר ממני דברים חמורים בהרבה…", וכהנה….
  2. פחד מעצמנו מהתגובות שלנו מול המתבגר, מול הכעס ואיבוד השליטה שלנו (ההורים).
  3. פחד מפני דברי אמת שילדינו יטיחו בנו ושאין אנו רוצים לשמוע.

נסכם שלרוב הפחדים נובעים מההכרה שלנו במחיר של שיחת עימות עם ילדינו. לא ברור לנו איזה מחיר רגשי נצטרך לשלם ואיך יצא מזה המתבגר עצמו. אין ספק ששיחה עם ילדינו על רקע של סוגיה 'רגישה' שבתוכה טמון פוטנציאל של התפרצות דורשת הכנה מצדנו.

עיצות

להלן כמה עצות לגשת לדיאלוג בנושא 'רגיש':

א. " לא עליך המלאכה לגמור": אם בעבר האמינו אנשי מקצוע בתוקפה של גישה פסיכו-חינוכית יחידה בעלת יכולת לרפא את כל מכאובי העולם, אמונה זאת חלפה מן העולם. ישנן ותמיד יהיו נקודות מבט שונות על ההתנהגות האנושית בהתאם לזמן, למקום, להורים ולמתבגר עליו מדובר. מה שטוב לאחד אינו בהכרח טוב לשני ומה שטוב בזמן נתון אינו בהכרח תקף בזמן אחר.

הסיכוי לכישלון הינו מרכיב מובנה בתוך כל ניסיון לפתרון. חשוב למזער אותו עד כמה שניתן עם זאת עלינו לזכור " לא עליך המלאכה לגמור". אנו נדרשים למלאכת החינוך אבל יהיה זה ביטוי של גאווה יתירה לרצות ולהביא לפתרון שהוא סיבתי ומושלם. אין פתרון כזה. לא ניתן להגיע לכתר המלך!. נכון, ייתכן שנגרום לילדנו להסתיר עוד יותר דברים מכפי שעשה זאת בעבר, אולי כן, אולי לא? תמיד יש לזכור: אין להיבהל, זה המחיר. וכדברי חז"ל: "כולי האי ואולי". עשה את שלך כמיטב יכולתך ובטח בה' להמשך הדרך.

ב. "דאגה בלב איש ישחנה " ( משלי יב,כה ): דומה שבמקרים רבים תחושת ה"ביחד" מהוה גורם שיכול למזער את דרגות הפחד בה אנו נאחזים. במקרה שלנו דיאלוג עם בת/בן זוג עלול להיות גורם לא רק מפרה אלא גם מעניק תחושת ביטחון. מאידך שוב עלינו להיזהר מריבוי יועצים פנימיים (מתוך המערכת המשפחתית) או חיצוניים (מחוצה לה). במקרים רבים, התייעצויות דחופות אינן אלא ביטוי למפלט שלנו מלקיחת אחריות. בנוסף קיימת סכנה להיחלשות שלנו. אנחנו עלולים להפוך לתלותיים יותר ויותר כאשר המטרה היא קודם כל להעצים את עצמנו.

ג. הכן עצמך לקראת….

  1. ברור רגשות: בשלב זה, לפני שנפתח בשיחה עם ילדינו, חשוב לברר לעצמנו את טיב הרגשות לגבי המצב. חשיבות ההכנה בכך שהיא תורמת לבקרה ולניסיון להחזיר לעצמנו שליטה על מצב נתון ובכך מנטרלים כמה ממרכיבי הפחד.ניתן לתרגל זאת בהשלמת משפטים כגון :כאשר הבן שלי… (אינו קם בבוקר, מסרב ללמוד בבית הספר, רוצה לחזור הביתה בשעה מאוחרת), אני מרגיש… (כועס, מפוחד, פגוע, חסר אונים…) בגלל ש… (אני פוחד שאולי יקרה לו משהו, אולי הוא יהווה דוגמא שלילית לחיקוי לשאר אחיו ואחיותיו, זהו תחילת ההידרדרות ויש להפסיק זאת כל עוד הדבר אפשר…).
  2. שיקול כדאיות : בשלב זה ראוי לבדוק האם כדאי בכלל ליצור עימות סביב אותה בעיה או לא.
  3. החלטה על אופי המפגש: על ההורים להחליט על אופי המפגש, זאת ניתן לתרגל בצורה הבאה :
    "אני אטפל בעניין (בבעיה) באופן…. (נעים, תקיף, החלטי, סמכותי, תוקפני, פייסני, משתף, ידידותי…) כי… (הבן שלי איננו מבין שפה אחרת, אי אפשר להחליט בשבילו, מאז ומתמיד כוח לא עוזר אתו, שיחה נעימה נתפשת אצלו כחולשה…). אופי המפגש יתבטא במסרים בלתי מילוליים ובשפת גוף: יציבה… מרחק… קשר עין… טון הקול…

ד. ה"אני" מול הכעס שלי : לעיתים קרובות קיים פחד לבטא כעסים בשל האמונה (הבלתי רציונאלית) שכעס הורס יחסים וכשכועסים לא אוהבים. יתירה מכך, יש הורים שאינם יודעים כיצד להתמודד עם ילדם כאשר הם לא בתפקיד 'ההורה הדואג והמטפל' אלא 'המשוחח'. יש הורים ההופכים זאת לאידיאל: "יותר מכל אני רוצה להיות ידידו וחברו של בני", או" אני רוצה שהיא תאהב אותי עבור מה שאני, ולא משום שאני אמה שלה". עלינו לזכור :

  1. אדם שאינו מסוגל לבטא כעס גם לא יידע לבטא אהבה. כשרגשות מודחקים, מצטברות מרירות ועוינות לצידה של הרגשת בדידות. התפרצות הכעס שאיננה פוגעת בזולת, ומתרחשת רק לפרקים, עשויה לטהר את האווירה ולהקל על המתח.
  2. במקרים מסוימים ילדים חסרים את הנוכחות של ההורים כהורה, כאשר אותם הורים עומדים על סיפוק צרכיהם ללא התחשבות בצורכי הילדים.

לסיכום :  נפגשנו עם מרכיבים אחדים (בעיקר רגשיים) של "פחד הורים" בצורתו המשתקת, המוחקת את נוכחות ההורה וניסינו להציג מודלים של תגובות נכונות שמטרתן להחזיר את ההורה למקומו הנכון.

חשוב להבין שכל ילד בהתפתחותו הטבעית זקוק לדמות הורית שאינה מתבטאת אך ורק בנוכחות הגופנית של המושג. התפתחות ללא דמות הורית עשויה להיות הרסנית גם כאשר ההורה מאבד את קולו האישי והופך למשותק ונכנע מול תביעותיו ותלונותיו של הילד. באותם רגעים מאבד הילד את הנוכחות ההורית " אולי אף גרוע מכך, מרגיש הילד שהצליח לחסל את הנוכחות ההורית. להיות נוכח, פירושו להיות מישהו עם מחשבות משלו, רגשות ורצונות משלו" (עומר, 2000).

ביבליוגרפיה : עומר. ח ( 2000 ), שיקום הסמכות ההורית, מודן הוצאה לאור.

הרב יעקב יוסף מרמור, עו"ס מטפל בנוער, י-ם.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

הרב אלי שיינפלד,
מחבר הספרים 'היצר הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר'ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב 
הפסיכולוגית יעל שפר

לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"

 

 

 

 

כיצד נשוחח עם ילדינו לנוכח החטיפה?

בס"ד
סיון תשע"ד
תדריך להורים
כיצד נשוחח עם ילדינו לנוכח החטיפה
מרים שפירא- פסיכולוגית קלינית, מנהלת-שותפה במהו"ת ישראל
לנוכח המצב הקשה של מתח וחרדה לגורל הנעדרים, נודעת משנה חשיבות לתפקיד ההורים כמגן ומתווך עבור הילדים.
חשוב לשוחח עם הילדים על האירועים, באופן מותאם לגילם, ובסביבה מוגנת ככל האפשר (בבית, שקט יחסי, וכד'). ההורה הזמין יותר רגשית הוא זה שישוחח.
נעבוד בשלושה שלבים:
שלב ראשון: נשאל את הילד מה הוא שמע ומה הוא יודע.
בדרך כלל נעשתה כבר התערבות בביה"ס או בגן ע"י הצוות ואנשי המקצוע המיומנים בכך, וצפוי שהילד יספר גם על כך. בשלב זה חשוב מאד להקשיב היטב לילד, לתווך עבורו את המידע. כלומר– להסביר פרטים שלא ברורים לו, או שאינם נכונים. ילדים נוטים לפתח דמיונות מעוותים סביב התרחשויות קשות. תפקיד ההורה להסביר בקצרה ובהתאם למה שמעסיק את הילד את ההתרחשות, ללא תיאור מפורט או פלסטי.
שלב שני: נשאל את הילד לרגשותיו ומחשבותיו בעקבות האירוע, וניתן התייחסות אמפטית ו"מנרמלת" לכל מה שעולה. בזמנים כאלו עולות תחושות לחץ, חרדה, פחד, עצב, כעס, אשמה, בלבול, זעם ועוד. מחשבות אופייניות אצל ילדים הן דאגה שאולי זה יכול לקרות גם להם או לבני משפחה, התנהגות אופיינית לעתים היא רגרסיבית בעקבות זאת: רצון 'להידבק' להורים ביום או בלילה, 'התבכיינות', חוסר שקט וכד'. אין לפתח מאבקים סביב התנהגויות אלו, אלא להניח כרגע ולספק צורך בקרבה והבנה ביום-יומיים הראשונים. כל התחושות, המחשבות וההתנהגויות הללו הן נורמליות למצב הלא-נורמלי שנוצר, והן יחלפו מעצמן בתוך זמן קצר מעת התברר העובדות לאשורן.
בשלב השלישי: האחרון והחשוב של השיחה הקצרה, יש להציע לילד לחשוב יחד מה יכול לעזור לו – ולנו – בזמן כזה: אולי תפילה, אולי חיבוק, אולי עשיה כלשהיא לטובת המשפחה הנפגעת, אולי כתיבה או ציור לביטוי רגשי, אולי חבירה לקבוצת הגיל, אולי פעילות פיזית – כל משאב קיים אפשרי ורצוי. אפשר להיזכר באירועים קודמים של אי ודאות ודאגה ומה עזר לנו אז. לנוער כדאי להציע פעילות התנדבותית כלשהיא שגם מפעילה פיזית וגם נותנת משמעות למצב הקשה הנוכחי, כמובן מומלץ להסתייע בגורמי הקהילה האחראיים לפעילות נוער.
מטרת השיחה היא לקרב ולתווך עבור הילד את ההתמודדות עם המצב, ואפשר אף לחזור על החלק האחרון שלה גם בימים הבאים במידת הצורך.
יש לזכור גם את הצורך שלכם כהורים בתחזוקה אישית. תמיכה הדדית של בני הזוג במצב המתח הנוכחי היא חשובה ביותר וכמוה גם תמיכה רחבה של שכנים חברים ומשפחה מורחבת: לחלוק יחד גם את הדאגה, וגם את ההתמודדות. יש לזכור כי כל אחד מאיתנו מתמודד בסגנון שונה ולכבד ולאפשר דרכים שונות: פעילות משותפת למען, תפילה, אמונה, הרפיה, פעילות ספורטיבית, מוסיקה – כל אחד ואחת והדרכים המתאימות לו/ה לויסות והרגעה עצמית.
הורים שמכילים את עצמם ואת המתח שלהם, יוכלו להכיל ולכוון גם את ילדיהם לחוסן ולהתמודדות.
סוף דבר, עלינו לזכור ולדעת כי החטיפה הינה רכיב נוסף במאבק הארוך על עצמאותנו. אף מולה נעמוד יחדיו, מתוך אמונה ועוצמה. מתוך מבט רגיש ואוהב, מחבק ומאמין – נמשיך לצעוד. נקווה ונתפלל לבשורות טובות במהרה!

 

מהו"ת ישראל: ת.ד 741 גבעת שמואל 04755 טלפון: 50-0846555 פקס: 70000846555 דוא"ל:

לבן יש חברה

שאלה: בננו בן ה-16 מדריך בסניף בישוב. לאחרונה שמענו מהשכנים שראו אותו מסתובב עם אחת הבנות, מדריכה גם היא בסניף. כששאלנו אותו על כך התחמק. לא נראה לנו קשר זוגי בגיל כזה. מה לעשות?

תשובה: לצאת עמו לבית קפה לשיחות עומק על בנים בנות מה שביניהם, סיכוי וסיכון, רווח והפסד, יצרים והלכה, דעתנו כהורים ומדיניותנו כמשפחה בסוגיא.

בסוף, כמו תמיד, הוא יחליט ואתם תאלצו לקבל את החלטתו, לכבדה ולהמשיך ללוותו באשר ילך. זיכרו כי מירב החשש בקשרים שכאלו הנו בסמוי מן העין, ולכן חייבים ליצור אוירה משפחתית בה כל הנושא ניצב על השולחן ולא ניזון מרסיסי רכילות שכונתית. ולסיום זיכרו כי כעומק המילקשייק כך עומק ההבנה וההזדהות.

אך טוב וחסד.

נעם

הרב נעם פרל, ראש הישיבה התיכונית סביבתית סוסיא