תגית: שיח על שינוי גופני

גיל ההתבגרות – זה גם לא קל להם…

לא קל להם - התמודדות עם שינויים בגיל ההתבגרות

התמודדויות רבות ומגוונות פוגשות אותנו בשלב בו הילדים שלנו הופכים לאנשים קטנים. הבוקר קיבלתי טלפון מאמא המספרת בכאב על השינוי שחל בבנה היקר. "הוא כבר לא קם לתפילה, מסתגר הרבה בחדר, כל מילה שניה שלו זה 'עזבו אותי' או 'תפסיקו לחפור…', אני לא מבינה לאן נעלם הילד המתוק שלי"? היא שאלה בכאב אמיתי.

הילד המתוק שלה (ושלנו..), מסתבר, לא נעלם לשום מקום. הוא פה. אלא שהוא מתמודד עכשיו מול חזיתות רבות של שינויים, וגם הוא מחפש ורוצה למצוא את עצמו ואת אישיותו מחדש.

ננסה להגדיר את גיל הנעורים דרך שלושה מאפיינים עיקרים:

1. כניסה לעולם המבוגרים.

הילד שלנו מתחיל לעבור תהליך פנימי של יציאה מעולם הילדים. הוא כבר רוצה לשייך את עצמו לעולם המבוגרים. רוצה להביע את דעתו, רוצה שוויון זכויות, רוצה מעמד, מחפשת דעה ייחודית, ובעיקר רוצה להרגיש שווה ערך לגדולים.

2. בניית האישיות הייחודית.

הילד או הילדה שלנו שהולכים וגדלים, מתחילים לפתח את האישיות הפנימית שלהם. הם בונים את האמונות שלהם, את התפיסה העצמית שלהם – 'מי אני?, מה אני? מה חשוב לי, במה אני מאמין?' וכמו כן הם מגלים לראשונה, כי בתוכם קיים עולם רגשי פנימי, ייחודי, עוצמתי, שונה ולעיתים גם סוער במיוחד. לא פעם חוויה זו הינה מפחידה ומאיימת עליהם. "האם אני בסדר? האם זה נורמלי? אולי משהו אצלי לא כל כך בכיוון?…".

3. שינויים הורמונליים.

בואו לא נשכח, שבתוך כל אלו, הילד שלנו חווה שינויים פיזיולוגים חדים בגופם ובנפשם. כאימהות אנו יכולות להיזכר בשלב הזה בחיינו, איך הרגשנו? מה עבר עלינו? ננסה להיזכר בהריונות שלנו, או במצבים שונים של שינויים הורמונליים, אשר אלו בוודאי משפיעים גם על ההרגשה הפנימית. האבות שבינינו, יכולים להיזכר בתקופת הבגרות שלהם, או לחשוב על האישה שלהם, מה קורה לה כשהיא בתקופות של שינויים הורמונליים? כיצד זה משפיע על מצב הרוח?  כעת נחזור לילדים שלנו, אשר כל השינויים הללו הם חדשים ועוצמתיים עד מאוד בעבורם.

מתוך כל אלו חשוב להפנים ולזכור – זה לא קל לנו, אבל זה גם לא קל עבורם! תחושות של בדידות לעיתים, הפחד שאולי אני משוגע או לא נורמלי, הרצון למצוא חן בעיני החברה, להרגיש אדם ייחודי, עומס של רגשות חדשים, שינויים הורמונליים רבים, וגם לחץ לימודי שגובר, כל אלו (ועוד..) לא עושים את התקופה הזו לקלה או פשוטה בעבורם.

אם כך, מה ניתן לעשות, כיצד אנו כהורים יכולים להקל עליהם ואיך אפשר להתמודד עם הקשיים בצורה טובה ומקדמת עבור כולם?

להקשיב – באמת

זה נשמע אולי כסיסמא בנאלית שלא מולידה תוצאות, אך למרות זאת, אני מציעה לפתוח את הלב ואת העיניים ולקרוא בעיון.

ראשית, כשאנו מדברים על הקשבה, אנו קודם כל מתכוונים להתעניינות כנה. לא לחיטוט ולא לשאלות של סקרנות. כשאנו פונים אל ילדינו, מתוך רצון אמיתי לדעת ולשמוע מה עבר עליהם, איך הם מרגישים או מה הם חושבים, זה כבר נתפס אחרת בעיני הילד או הילדה. מעבר לכך, חשוב לתת את התחושה שאיננו יודעים מה הם חושבים או מרגישים, שיש להם עולם פנימי ייחודי, אשר אנו נשמח עד מאוד להכירו.

יתרה מכך, צריך שהתעניינות זו תעשה בגובה העיניים. מתוך שיחה ידידותית אמיתית, אך לא כמו אדם מבוגר המקשיב לילד קטן… זו בדיוק התחושה שהילד או הילדה שלנו, לא זקוקים לה כרגע.

נוסף על כך, נזכור שגם הם, כמו רובנו, זקוקים לפחות עצות, וליותר הבנה, השתתפות וכבוד אמיתי לתחושות. אפשר וכדאי לחשוב ולנתח יחד עמם את המצבים השונים או הדילמות שלהם, אך חשוב שנדגיש (קודם כל לעצמנו…) וניתן להם את התחושה שהכוח להחליט ולדעת מה לעשות ואיך לפעול, נמצא בתוכם.

עניין נוסף הקשור להקשבה שלנו מתייחס לשיחות ודיונים בנושאים הנתונים למחלוקת. הילד שלנו, כזכור, הנער המתבגר או הנערה, זקוקים להרגיש שהם אנשים ייחודים, ושכך גם הדעה שלהם – ייחודית, מעניינת ושונה. לכן, גם אם הם מבטאים דעה קיצונית ומוזרה, לא כדאי לקפוץ ולפסול דעתם מיד. כמו כן לא כדאי לקחת את זה יותר מדי ללב, אלא לזכור שזהו שלב, חלק חשוב מתהליך ההתפתחות שלהם, וחלק מהרצון הבריא לבנות ולעצב את אישיותם.

עקרון נוסף בהקשר זה הוא השלווה שלנו, היכולת להישאר רגועים ולא להיבהל מהם כל כך מהר. ושוב, גם אם מדובר בדעה מוזרה או חריפה, בהתנהגות היסטרית ולא מאוזנת, לא כדאי להילחץ. חשוב, מאוד חשוב, לשדר בטחון, שאיננו נבהלים. שאנו יודעים שהם נורמליים, שהכל בסדר, שהם בסדר, ושאנחנו פה בשבילם. כשירצו.

כשהנערה או הנער רואים ומרגישים את הלחץ שלנו, זה עלול להלחיץ אותם גם כן. 'מה, אני עד כדי כך מפחיד? אני עד כדי כך קיצוני שאבא ואמא נבהלים כל כך?'. לכן, גם אם זה לא תמיד קל, חשוב לשדר רוגע, ואמון. בכך אנו מחזקים את הביטחון העצמי שלהם, ומעניקים להם תחושת הגנה.

כל אלו באים במטרה אחת והיא לאפשר להם לחוש את הייחודיות, העצמיות, הכבוד, והבגרות אשר הם זקוקים להרגיש. כשאנו כהורים נדע להעניק להם ולחזק בהם תחושות אלו באופן טבעי, הם פחות ופחות יצטרכו לדרוש או לחוש זאת, בדרכים לא דרכים…

(אי"ה נמשיך להרחיב בדרכי התמודדות נוספות, במאמר הבא).

המון הצלחה ונחת!

אודליה מימון (MA), יועצת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה בנושאים שונים, מחברת הספר "אוצרות פנימיים". ליצור קשר – מייל:  , טל': 0545219871.   אתר:  http://www.otsarpnimi.co.il

עוד מאמרים על שינויים בגיל ההתבגרות והתמודדות, מאת אודליה מימון:

עידוד – לחזק עוד ועוד!  למה חשוב לעודד וכיצד מעודדים?

דימוי עצמי בגיל ההתבגרות – ומה תפקיד ההורים? כיצד מעודדים מתבגרים? כיצד נענים לצרכים שלהם?

קשר תלותימתבגרים רבים יוצרים במהלך תקופת התיכון קשרים תלותיים עם חברים. מהו קשר תלותי וכיצד מזהים אותו? מה עלינו לעשות כהורים?

התבגרות נשית גופנית

נכנסת לחדרי אם צעירה, כבת שלושים, בליווי בתה בת העשר, כשדאגה רבה ניכרת על פניה. היא מספרת לי שבתה, בן לילה, הפכה לאשה. כאשר כל חברותיה עדיין נראות ילדות, כפי גילן.

הפיכת הילדה לנערה בגיל ההתבגרות מונעת ע"י שינויים אנדוקרינולוגים, גופניים ונפשיים. תחילת התהליך ב'התעוררות' של איזור תת-הרמה במוח (היפותלמוס). קיימים ארבעה שלבים בהתפתחות המינית, המדורגים מ-1 עד 4, ונקראים על שם טנר (Tanner). תחילה תופיע האצה בגדילה והתעגלות הגוף, לאחר מכן יתחילו להתהוות שינויים באיברי המין החיצוניים (המשניים), ורק לאחר שנתיים בערך מתחילת התהליך יופיע הווסת.

הגיל הממוצע להופעת הווסת נע סביב 12-13 שנים, כאשר הטווח הנורמלי נע בין גיל 10 לגיל 16; בהתאם הופעת סימני המין הראשוניים (telarche) מתחילה בין גיל 8 לגיל 14. הגורמים המשפיעים על גיל הופעת הווסת הם תורשה, תזונה, משקל, מצב בריאות כללי, מיקום גיאוגרפי, חשיפה לאור ועוד. התבגרות מוקדמת פירושה הופעת וסת לפני גיל עשר, או הופעת סימנים משניים לפני גיל שמונה. הסיבות עשויות להיות מגוונות, אך בדרך כלל מדובר על נטייה תורשתית. במקרים רבים השינויים הפיסיולוגיים אצל הילדה המתבגרת מביאים עמם גם שינויים פסיכולוגיים, הקשורים להופעת פצעי בגרות, שיעור, שינוי בריח הגוף, שינויים במשקל שמשפיעים על דימוי הגוף ועוד.

בשנים האחרונות הופעת סימני המין המשניים מקדימה, ורואים לא מעט ילדות בנות 9 שכבר נמצאות בתחילת התהליך. בבנות שמתחילות להתפתח מינית לפני גיל 8 יש צורך לערוך בירור מקיף, למרות שבסופו של דבר רק כשתים עשרה אחוז מהן תזדקקנה לטיפול תרופתי. סיבת ההקדמה עשויה להיות 'מרכזית' – זאת אומרת בהשפעת הורמוני המח (NRH ובעקבותיו גםLH  ו-FSH), או פריפרית – השפעה רחיקנית של חשיפה להורמוני מין נשיים (estrogen), כמו למשל שמן לבנדר שבו משתמשים לעיסוי והרגעת תינוקות, המכיל חומרים עם הרכב דומה לאסטרוגן. עוד דוגמא – אלוברה, שנוזל שמופק ממנו עלול להביא להנצת שד מוקדמת ולדימום וגינלי. גם תכשירי סויה, שמכילים פיט ואסטרוגנים, עלולים להאיץ את התפתחות, וכן דיספנול A – הנמצא בבקבוקי ילדים, דיוקסין בחומרי הדברה, ועוד.

סיבות מרכזיות אחרות עשויות להיות טראומה למח, קרינה לראש, זיהום במח כגון מנינגיטיס, או אידיופטי – בלתי מוסבר. ההערכה כוללת בדיקה גופנית, צילום כף יד לגיל עצמות, פרופיל הורמונלי כולל מבחן GNRH, אולטראסונד, ועיתים MRI אם יש חשד לתהליך מרכזי במח.

מטרות הטיפול היא התאמת הגיל הביולוגי לגיל ההתפתחותי-כרונולוגי.

במקרים המרכזיים הדורשים טיפול, מטפלים בנערה בעזר דקפפטיל שהוא אגוניסט ל-GNRH וחוסם את הקולטנים אליו, בדרך כלל בזריקה חודשית או תלת חודשית. ישנם גם שתלים תת עוריים שמחזיקים מעמד במשך שנה, שדורשים הכנסה והוצאה כירורגיים. הערכת הטיפול נעשית על ידי מבחנים דינמיים לפני ולאחר הטיפול.

לא מטפלים בכל מקרה. זה תלוי מאד במשפחה ובמה היא משדרת לילדה. אם היא לא דאוגה ולא לחוצה, לעיתים עדיף לא לטפל. הטיפול מיועד בעיקר למניעת הפסקת גדילה לגובה של הילדה, אך יש לה לא מעט תופעות לוואי לא נעימות, כגון גלי חום, אוסטאופרוזיס, תופעות טרומבואמבוליות, ועוד. הפסקת הטיפול בדרך כלל מומלצת בגיל 11 כרונולוגית, או בגיל 12 של גיל עצמות.

המחזורים הראשונים בדרך כלל אינם סדירים, אך לאחר כשנתיים הם הופכים לסדירים פחות-או-יותר. אורך מחזור תקין נע בין 24-35 יום, כאשר משך הדמם הווסתי התקין נע בין יומיים לשמונה ימים. כמות איבוד הדם הממוצע בווסת היא כ-30 סמ"ק (3-6 פדים או טמפונים ליממה).

חשוב מכל לזכור שמאחורי הדמות הכאילו-בוגרת מסתתרת ילדה, שעולמה הפנימי כולל בובות וקפיצה על חבל. האם האמא הנבוכה תשכיל להעביר לבתה תחושה טובה ובריאה שאלו הן אותות המבשרים על הכניסה המבורכת למעגל הנשיות והפריון? ההבנה ששינויים אלו הם אמנם מהווים פרידה מסוימת מהילדות, אך גם התחלה של עידן חדש, תתרום לקבלת שינויים בגופה כבשורה משמחת, ותתרום לדימוי גוף חיובי ולנשיות בריאה.

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית, http://www.katanchana.co.il

.

עוד עם ד"ר חנה קטן בלב אבות:

שינויים גופניים בגיל ההתבגרות : בנים – סקירת השינויים הגופניים העוברים על בנים בגיל ההתבגרות

הפרעות אכילה אצל נערות – הפרעות אכילה אצל נערות כגורם משמעותי לשיבוש הווסת החודשית ותופעות לוואי חמורות נוספות

גמילה מאמא – גמילה ממוצץ, מהגננת או מילדות היא שינוי מבורך, אבל נדיר שהתהליך עובר בקלות. גם מתבגרים עוברים תהליך של גמילה – מהילדות, והיא תהליך לא פשוט גם להורה וגם למתבגר.

גיל ההתבגרות- תחילת המחזור הנשי – שינויים גופניים ורגשיים עם תחילת ההתבגרות הנשית ותמיכת ההורים בתהליך

סרט: הפרעות במחזור במהלך ההתבגרות – הפרעות במחזור בגיל ההתבגרות עלולות להפריע לדימוי העצמי ולבטחון העצמי של הנערה. התופעה ניכרת במיוחד במהלך שנת השירות. מה גורם להפרעות בוסת? איך אפשר להרגע?

סרט: קשר אמא בת במהלך הההתבגרות – על הכנת האמא לגדילה של הילדה – קשר רגשי, פיתוח דימוי גוף נשי חיובי אצל הנערה, התייחסות להתפתחות הפיזית של הילדה בשמחה. על תופעות פיזיות מלחיצות כמו שיעור יתר, פצעי בגרות / אקנה, משקל יתר. התייחסות להפרעות אכילה – אכילת יתר ולעומתו אנורקסיה עד כדי הפסקת המחזור. על מה שיכול לעזור בקשר האמא-בת לפתח תחושה נשית נעימה – על חווית קניית בגדים ביחד.

 סרט: התפתחות המתבגרת – על תחילת המחזור החודשי – על תחילת המחזור החודשי – טווח הגילאים להתחלת הווסת, ומה עושים אם ההתפתחות מוקדמת או מאוחרת מדי. איך ומתי מתחילים לדבר עם הילדה על קבלת הווסת.

התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה

"כל התחומים מקבלים מענה בתוך בית המדרש – הלכות ריבית, איסור והיתר, הלכות שבת, דיני נזיקין ושכנים – כל התחומים כמעט מקבלים מענה מתוך בית המדרש. יש תחום אחד שהרבה פעמים מרגישים שהוא מחוץ לתחום: על זה לא מדברים, וגם לא מדברים על למה לא מדברים…

הדבר הזה עלול להכניס את הבנים ואת הבנות לתחושה קשה מאוד. של בלבול, של חוסר אונים, של מבוכה. "אולי אני היחיד שמרגיש ככה?", "אולי אני היחיד שנופל?", "אולי אני היחידה שבעצם לא בסדר…"

עצם הדיבור מרפא. עצם הדיבור גורם להרגשה נינוחה – "הנה, יש מענה, מדברים על זה. נותנים לי הרגשה אמתית שאני נמצאת בתוך המסגרת, בתוך התחום." עצם הדיבור גורם להם להרגשה נעימה. וזה עוד לפני התוכן של השיחה.
מה עוד, שיש רווח נוסף צדדי אבל משמעותי מאוד, שזה מחזק את הקשר בין הבנים לבין ההורים.

אז – על מה נדבר? איך לדבר? איך לגשת?…

הרב אלי שיינפלד, ר"מ שישיבה תיכונית מעלה אדומים, ומחבר הספרים  "היצר, הלב והאדם", ו"הבן שלי מתבגר"

להרצאה הבאה: התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות – הרב אלי שיינפלד

כנגד ארבע בנות דיברת

כנגד ארבע בנות דיברת: אחת סקרנית, ואחת מרדנית, ואחת תמימה ואחת שאינה יודעת לשאול.

 

הסקרנית

 

מה היא אומרת: "אמא, למה גופנו נברא כך? ומה תפקידו?"

הסקרנית היא בת שמרגישה בנוח לבטא עניין טבעי בגופה ובמיניותה. שינוי שמתרחש בגופה, חשיפה במדיה לכתבות/חדשות/פרסומות בנושא מיניות, שיח מצחקק עם חברות – כל אלו מביאים בעקבותיהם שאלות מתעניינות ומסוקרנות מצידה. זה נפלא, וחשוב לנצל הזדמנויות כאלו.

אף את הסבירי ופרטי והדגימי ועני לה על כל שאלותיה המתעניינות בסבלנות, בנינוחות ובטבעיות. תגובות של דחייה ("אין לי זמן כרגע"), שאט נפש ("איך את מדברת?" או "מה זה השאלות האלה??"), הכחשה ("אל תתייחסי לזה") וכדו', בדרך-כלל לא יגרמו לבת להפסיק לחפש מענה. זה הרי מטריד אותה. לכן, היא תאלץ לחפש אותו במקומות אחרים עד שתגיע לתשובה מספקת. איננו יודעות באילו מקומות היא תחפש ומה היא תפגוש בדרך…

 

המרדנית

 

מה היא אומרת: "למה משהו כל-כך מיושן שנכתב בידי גבר, יכתיב לי מה ומתי לעשות ולחשוב ולנהוג עם הגוף הנשי שהוא רק שלי, בניסיון לדכא אותי?"

המרדנית היא הבת שכועסת. כועסת! יש לה חשבון ארוך מאוד ולא פתור בכלל – עם ההלכה היהודית, עם השוביניזם, עם ה'. כל הלכה הנוגעת לנשים ונפסקת בידי גבר מעוררת בה פלצות, חוסר צדק ושוויון, והיא מתקוממת. היא דורשת שינוי של הפסיקה הקיימת, אופן קבלת הפסיקה ומקבלי ההחלטות. כל היהדות לפיה נועדה כעוד ניסיון כדי לדכא את המין הנשי ולהאדיר את המין הגברי. ובכלל – המון דברים ביהדות אינם מוצאים חן בעיניה.

ולפי שבאה כדי להתריס (ועד שתחזור כדי להקשיב), אף את הטיחי בפניה

אין טעם להסברים מפורטים ומלומדים, הרי היא לא באה כדי להקשיב לך באמת. לא באמת מפריע לה נקודה ספציפית כזו או אחרת. אם תניחי את דעתה (או כשלא יהיה לה מה לענות) בנושא מסוים, זה לא יפחית את עצמת האנטגוניזם ליהדות. כל הטענות הללו הן רק סימפטום למשהו עמוק יותר. נדרש כאן טיפול בסיסי בענייני אמונה ומאבק עם רוחות זרות של רפורמיות ופמיניזם רדיקלי שמצוידות בתקשורת מגויסת לצידן.

אבל לפטור אותה בלא כלום גם אי אפשר. לכן זרקי לה נקודות למחשבה, כגון:

  • לו רק הייתה הקפדה על הלכות ייחוד ושמירת נגיעה שכיחות ההטרדות במקום העבודה הייתה נמוכה פי כמה.
  • צאי וראי כמה זוגות שאינן שומרים על טהרת המשפחה מצליחים לשרוד יחד בזוגיות בריאה, ללא בגידות וגירושין.
  • את מסורבות הגט מאוד פופולארי לסקר, אבל על "מסורבי גט" שמעת? על נשים בתהליך גירושין שמגישות תלונות על פגיעה מינית מהגבר שלמפרע מתבררות כשקריות, ידעת? בדיינים שהופכים עולמות כדי להשיג את הגט עבור האישה, נתקלת?

מטרתן של הנקודות האלו היא לייצר איזון כלשהו עם התכנים  אליהם היא נחשפת בשגרה, ולגרום לה לערעור וריכוך ההתנגדויות ולחשיבה מחודשת. לתשומת ליבך, לא מיד תראי את השינוי. נקודות אלו הן בבחינת "שלח לחמך", את שותלת את הזרע ולוקח לו זמן להבשיל ולנבוט. דבר נוסף שחשוב לזכור הוא כי יחד עם הנקודות האלה "שמאל דוחה וימין מקרבת" – חשוב לשדר לה יחס אוהב והזמנה כנה לשיחה משותפת. לא לוותר. אנחנו בתקווה שהיא עוד תחזור בסוף כדי להקשיב.

 

התמימה

 

מה היא אומרת: "מה זה הדבר הזה??"

התמימה היא בת שמסרים מיניים לרוב עוברים אצלה מתחת לרדאר. היא עסוקה בענייניה ולא מעוניינת להיחשף לתכנים כאלו. צריך לקרות משהו מאוד קיצוני, מזעזע  ומטלטל כדי לגרום לה לשאול שאלה: כאשר גופה עובר שינויים מובהקים, כאשר היא נחשפת למקרה שלילי אצל חברה או דמות קרובה, כאשר הסביבה משדרת לה מסרים שסותרים את הערכים עליהם חונכה וכו'.

ואמרת אליה והשבת לסימני השאלה שלה בשפתה ולפי יכולתה לקבל. חשוב לא להיבהל שהבת חלילה "איבדה את תמימותה". בכך שאת משיבה לה ועונה לה בשפתה, את למעשה מכינה אותה לחיים בדרך הכי רכה ובריאה. העולם שלנו אינו אוטופי ולא נוכל לשמור על ילדנו עטופים בחממה שלנו לעד. חלק מהשיחה איתה תהיה להרגיע אותה מחששות מיותרים שעלו בה, לנפץ לה מיתוסים ששודרו אליה, וכן תוכלי לבחון ולעקוב איך הדברים השפיעו עליה ולמנוע ממנה להגיע למצבים או משקעים שליליים יותר, שעלולים לבוא לידי ביטוי בשלבים מאוחרים יותר של החיים.

 

ושאינה יודעת לשאול

 

הבת שלא שואלת. פשוט כך. אולי מפאת גילה הצעיר, אולי ממבוכה, אולי כי אינה יודעת את מי. קשה לדעת מה "עובר" עליה – מה היא מרגישה, על מה היא חושבת, מה מעסיק אותה בפנים.

את פתחי לה, ועוררי את האהבה לפני שתחפץ. אנא ממך, אל תחכי שיקרה משהו שיעורר אותה לחפש תשובות. כיוון שבדור בו המיניות כל-כך זמינה ונגישה גם למי שלא דורש אותה, היא תפגוש תכנים מיניים בין אם תרצה ובין אם לא. לכן, נכון יותר שהיא תקבל את המידע מעובד, מסונן ומותאם לגילה ורמתה, ממקור אמין, מהימן, ואוהב – כמוך. נצלי הזדמנויות שמתרחשות ביום-יום כדי לפתוח בשיחה, להזמין לדיון, לשתף בחוויות ובתחושות שעולות, ובעיקר לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ולשדר לה שיש לה כתובת לסימני השאלה לכשיעלו.

 

טיפוסים שונים, סגנונות שונים, רמות שונות, ולכולן – את אמא – תוכלי לתת מענה, ולהעביר את לפיד הנשיות לדור הבא.

פסח כשר ושמח!

 

שירן רבינוביץ, מחנכת למיניות בריאה ובעלת תואר שני בחינוך. עוסקת בסדנאות וייעוץ בתחום, בעיקר לנוער צעיר ובוגר. לפניות – 

יפה השתיקה?

פניה להורים ומורים בנושא חובת העיסוק ביצר העריות

אחד הנושאים המשמעותיים ביותר אצל נוער מתבגר הוא העיסוק ביצר המין וגרורותיו. שאלות ותהיות רבות מעסיקות את הנוער במהלך תהליך גיבוש זהותם הגופנית והרוחנית. האם הרגשותיי נורמאליות? למה קשה לי כל כך? מדוע התורה מגבילה כל הזמן בכל כך הרבה דברים? למה אני נופל שוב ושוב? אולי כל הסיפור הזה פשוט גדול עלי? ומה ה' בכלל רוצה ממני?

העיסוק האינטנסיבי בנושא איננו מקרי: עוצמות חיים רבות מרוכזות ביצר העריות, וכאן טמונים גם האתגר וגם הקושי הכרוך ביכולת לפתח שליטה בכוח זה. מפאת צניעותם של הדברים, הנוער חושש בדרך כלל "לפתוח" את הדברים בפני מבוגרים. החשש נובע לרוב ממבוכה, בושה ותחושה כי הדברים איתם הוא מתמודד עלולים לצייר אותו כפחות ורדוד.

הדחקה זו של הדברים מחוזקת, לא פעם, בצורה חיצונית בידי החברה הדתית (על גווניה הרבים…) שמשדרת כי ההתמודדות עם יצר העריות הוא מסוג הנושאים שהשתיקה יפה להם. שתיקה זו הופכת את ההתמודדות עם הנושא לאישית-אינדיווידואלית, כשהגישה הרווחת גורסת כי דברים יבואו על פתרונם אם באמצעות לימוד התורה שישכיח את הדברים, או לחילופין על ידי הדחקתם עד יעבור זעם ויגיע גיל שבו הם כבר לא יטרידו כבעבר.

גישות אלא אינן מהוות פתרון. אדרבא: הן רק מחריפות את הבעיה, כשבתווך בני נוער מיואשים מנפילות, רוויים בתסכולים מרוב ניסיונות שכשלו וכואבים את הבלבול הגדול שמלווה אותם. אלו יחד עם תפיסות מעוותות ביחס לציווי התורה, מביאים את הנוער לתחושה כי אין לתורה קשב אמיתי למצוקותיהם, והדבר רק מצמצם עוד יותר את כוחות החיים ומפר את השלווה הכל כך נחוצה בגיל הנעורים. רבים מבני הנוער "נושכים שפתיים" וממשיכים לחיות את חייהם, למרות הקשיים, הסתירות והשאלות. אולם ישנם גם כאלו שהייאוש גורם להם ללכת ו"לרעות בשדות זרים", מתוך מחשבה שימצאו שם מזור לכאב ולתסכול. אלא שהמפגש עם תפיסות שונות בתכלית מרוח התורה מוליד לרוב רק קושיות נוספות, ואלו נערמות על גבי הראשונות מה שמוליד תסכולים חדשים, מעמיק את העצב ומביא לייאוש.

מכאן שחובה עלינו כהורים וכמורים לגבש משנה סדורה בנושא. זה ממש קיומי עבור בני הנוער. חובה זו איננה חדשה שהרי חז"ל עסקו רבות בהבנת דרכי היצר הרע ובהתייחסות הראויה לכוחות החיים שבאדם. מכאן שהדבר אפשרי, ולכל דור יש ההדרכות ייחודיות הראויות לו. יתר על כן, גם לאחר שגובשה משנה סדורה בנושא, אין להמתין לבני הנוער על מנת שיבואו לשאול. היוזמה והחובה ללמד מוטלת עלינו – המבוגרים, שהרי השאלות קיימות, בוערות ממש ומחכות לתשובות מסודרות.

בבואנו לעסוק בנושא טעון שכזה, יש לנקוט בזהירות רבה שכן מפגש לא נכון עם השאלות עלול להזיק ורק להרוס עוד יותר. הסיכון הכרוך בעיסוק מפורש ביצר העריות הוא ברור, אולם אסור שהוא יגרום לנו לוותר על הרווחים המשמעותיים שיניב בירור מעמיק ותקין של תהליך ההתבגרות ובניית חיי משפחה. אם אנו נותיר את הבירור הזה לאחרים, הוא יתרחש ברחוב, שכן אין חלל ריק. "הבור ריק אין בו מים", ואם לא נשכיל לצקת את מי החיים לתוך אישיותם של בנינו ותלמידנו, נגלה ברבות הימים ח"ו כי נחשים ועקרבים משוטטים שם. חובה עלינו לתת מענה הכרחי לדור דעה, דור עמוק ומבולבל ששואל ומצפה לתשובות.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

מה יעשה הנער?  האם אתה יודע היכן בנך גולש?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד בנושא:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

שיח בנושאים אינטימיים

שאלה:

 בשעה טובה בננו מתחתן. בין כל ההכנות והריצות בעניינים הטכניים לקראת החתונה , אני שואל את עצמי כמה הוא מוכן לקראת הזוגיות ובפרט לחיי אישות. חשבתי לקנות לו ספר בנושא ואני מתלבט – האם נכון שאשוחח אתו על כך או שעדיף שאמליץ לו לפנות לייעוץ מקצועי או להדרכת חתנים?

תשובה:

שאלתך חשובה ביותר  ומעידה על רצונך ללוות את ילדך בתקופה כה משמעותית בחייו. ובכלל – כמו בכל נושא ובפרט בתחומים אלו, לא די לצאת מנקודת הנחה ש"הילדים יודעים" או ש"עם הזמן החיים כבר יכינו אותם". שיח על מיניות וזוגיות הינו חשוב ומשמעותי במהלך שלבי ההתפתחות השונים ובפרט לקראת בניית זוגיות.

במשפחות רבות נושא המיניות אינו מדובר באופן פתוח מתוך החינוך לצניעות ושמירת הפרטיות. אולם חשוב שנשוחח על כך עם ילדינו כבר מגיל צעיר באופן המותאם לשלבי ההתפתחות השונים. וזאת למרות המבוכה או הקושי, היות והחלופה לחינוך מיני עלולה להיות באמצעות האינטרנט או מקורות מידע שאינם מותאמים להם.

עיקר הסוד הינו ביצירת תקשורת פתוחה ומכבדת – בפרט בתחום האינטימי. עלינו לזכור כי הילדים קולטים מסרים מיניים באופן מודע ולא מודע כבר מינקות: האופן בו הם לומדים להתייחס לאיברי הגוף, תגובות הסביבה לשאלות שהם מציגים ולסקרנותם בנושא, וכמובן בדוגמא האישית של ההורים – בהבעת רגשות של חיבה ואהבה ובמתן מודל של זוגיות בריאה.

שיחה על מיניות אינה רק הנחיות של מה אסור וממה יש להיזהר (כמו הטרדה מינית או חשיפה לתכנים פורנוגרפיים). חשוב לדבר על הצד הבריא של המיניות, שהינה חלק בלתי נפרד מיחסים המבחינים את בני הזוג מאחרים ומייצרים אינטימיות וקרבה. לפי היהדות בחיי אישות יש ממד של התחברות פנימית עמוקה הנעטפת בקדושה ובצניעות, ובספרי הקבלה הם אף מכונים "חיבור". ללמדנו, שיחסי אישות הינם קודם כל יחסים, ולכן הם כוללים את היכולת להקשיב לעצמי, להתחבר לאחר, להיות רגיש לצרכיו, לתקשר, להביע רגשות ולשתף בתחושות.

יחד עם זאת, עלינו לגלות רגישות לפרטיותם של ילדינו, להקשיב ליכולת שלהם להכיל את המידע. פתיחות יתר שאינה מותאמת מצד ההורה תחת האידיאולוגיה ש"אצלנו אין סודות ומדברים על הכל" עלולה לגרום נזק. יש לשים לב לתגובות, לברר בעדינות מה הילד יודע ומה הוא מעונין לשאול, ובהתאם לכך לנווט את המשך השיחה. וכמובן, בידינו  הבחירה כמה נכון לפרט ולשתף מניסיוננו האישי.

ולשאלתך, בתלמוד במסכת קידושין נאמר כי אחת מחובות האב היא להשיא את בנו. אני מניחה, שאין הכוונה רק למצוא עבורו כלה, אלא גם לדאוג להכינו לחיי הנישואין (ובמקומות נוספים אף מסופר על תלמידי חכמים שביקשו ללמוד מחיי המעשה של רבותיהם). ולכן כדאי להציע ערוצי הידברות מגוונים: א. הערוץ האישי המכיל תמיכה וידיעה שבנך יכול לפנות אליך לשתף, לברר ולשאול (וזאת מומלץ לייצר כבר מגיל צעיר בהזדמנויות שונות ולא לחכות ל"שיחה" של "לקראת גיל ההתבגרות" או "ליל הכלולות"). ב. הענקת ספר הדרכה לבנך מעידה על כך שאתה משקיע (זמן וכסף) וחושב עליו. אך אל תשכח, כמובן, להשאיר דלת פתוחה ולהציע לבנך לשוחח על התכנים שיקרא. ג. ובמקביל להציע ערוץ חיצוני המכוון לקבלת מענה מקצועי שניתן לפנות אליו בשאלות אישיות ולחוש בנוח, במיוחד כאשר מדובר גם בתחום הקשור בבת זוגתו.

מחקרים רבים מצביעים על כך שרמת האושר שלנו תלויה במידה רבה בשביעות הרצון שלנו מחיי הנישואין. קשיים בזוגיות נובעים מגורמים שונים, ויש בנמצא מענה ופתרונות מגוונים. יש המעדיפים להכחיש ולא להתמודד עם הקושי, וחוששים לפנות לעזרה. חשוב להבין שלא רק שהם פוגעים באיכות חייהם, אלא יש לכך גם השלכות על התא הזוגי והמשפחתי, ועם הזמן עלול להיווצר נזק שיהיה קשה לתקנו.

בני אדם נולדים לתוך קשר וצומחים לתוכו. חשוב שנפתח ונשדרג את הזוגיות בכל שלב. כפי שכתב רבי שלמה קרליבך: "זה עצוב כאשר בני הזוג "מכירים האחד את השני". אסור להפסיק ללמוד זה את זו אף פעם".

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מרצה ומנחת סדנאות.

על חינוך ילדים ומתבגרים למיניות בריאה

מבוא

 

בגיל ההתבגרות חלים שינויים התפתחותיים רבים :גופניים,  מיניים, רגשיים קוגניטיביים וחברתיים. ברצוני להתמקד בחלקים הקשורים לאינטימיות חברתית ולהתפתחות פיזיולוגית ומינית ולהציע דרכים ליצירת שפה מחודשת עם הילדים בכדי שיגיעו לגיל ההתבגרות מוכנים יותר לתהליכי ההתפתחות הפיזיולוגית והמינית.

אינטימיות וגיל ההתבגרות

 

חברויות בגיל ההתבגרות נושאות אופי שונה מחברויות בתקופת הילדות; הן מתאפיינות בהדדיות רבה יותר, בנאמנות ובאינטימיות חברתית גבוהה יותר. בעוד שחברויות של ילדים מתרכזות בעיקר סביב פעילויות של חברים למשחק, הרי שחברויות של מתבגרים הן אינטימיות בטבען ומחייבות גם כישורים חברתיים אחרים. אינטימיות זו כוללת יכולת לראות דברים דרך עיני האחר ויכולת לחלוק עמו ברגשותיו, להקשיב ולהשיא עצות. התהליך המרכזי באינטראקציות אינטימיות הוא לא רק החשיפה עצמה, כי אם ההרגשה שהשני מבין אותי, ותחושת האכפתיות של האחר המלווה את החשיפה האישית. לכן מתבגרים רבים מחפשים גם ליצור אינטימיות עם בני/בנות המין השני. התחושה שיש מישהו שמכיל, מישהו שמבין ועובר תהליכים דומים במקביל מעודדת יצירת אינטימיות חברתית-נפשית.

היעדר התנסות בקשר רגשי-נפשי קרוב בגיל ההתבגרות, עלול להוות מקור משמעותי למועקה וללחץ. מאחר והמתבגרים מתעמתים עם מגוון לחצים ייחודיים כגון: שינויים גופניים, התעוררות מינית, מתחים שונים בתוך המשפחה ומחוצה לה – נושאים אשר לא בכולם ניתן לדון ולשתף את ההורים. האינטימיות עם חברים, חונכים, אחים בוגרים וכדו' מאפשרת לחלוק תחושות אלו עם אנשים בעלי נסיון רב יותר. מערכות יחסים משמעותיות אלו מאפשרות למתבגרים להמשיך ולגלות את העצמי האמיתי שלהם ולגבש את זהותם הייחודית.

שינויים פיזיולוגיים

 

מבחינה פיזיולוגית, התפתחותו המואצת של הגוף בגיל ההתבגרות תגרום למספר תופעות במסגרת ההתפתחות הנורמטיבית של אברי המין הזכריים והנקביים. סימני התבגרות יופיעו לעתים מוקדם ולעתים מאוחר יותר, תלוי בגנטיקה ובעוד גורמים המשפיעים על ההתפתחות ההורמונאלית (בממוצע מגיל 11-16). יש להתייחס לשינויים בטבעיות הראויה להם ולהכין את הנער/ה לקראתם שלא יצרו חלילה קושי רגשי, אלא שמחה בשינוי והבנה מיטבית של התהליכים!

השינויים הפיזיולוגיים הצפויים אצל בנים הם: עליה במשקל הגוף, צמיחה של האשכים והפין, התפתחות של שיער הערווה ושיער הפנים, פליטה ראשונה, קרי לילה, שינוי הקול, צורת הגוף מתעצבת, פיתוח כוח ושרירים, בעיות אקנה (פצעי בגרות).

השינויים הפיזיולוגיים הצפויים אצל בנות הם: ראשית המחזור, עליה במשקל הגוף, התפתחות שדיים וצמיחת שיער הערווה, הגדלה של שפתי הערווה והדגדגן, צורת הגוף מתעצבת, בעיות אקנה.

דחף מיני ודימוי גוף

 

במהלך גיל ההתבגרות מתעורר לראשונה גם הדחף המיני. אנו מחנכים את הנערים לשליטה בדחפים באופן כללי ובדחפים המיניים בפרט. אולם, אצל חלק מבני הנוער (הבנים) עלול להיות מתועל דחף זה לפעולות של אוננות (גירוי עצמי עד להוצאת זרע). מדובר בתופעה נפוצה מאוד הנתפסת בעולם הרחב כטבעית ונורמטיבית, אולם היא אסורה בתכלית על פי ההלכה. לפיכך האוננות דורשת התייחסות מורכבת: מצד אחד אין לתת לכך לגיטימציה מן הצד ההלכתי האוסר הוצאת זרע לבטלה, ומצד שני יש להיות מודעים לקושי שבשליטה בדחף זה. חשוב מאוד לא להיבהל כדי שלא יווצרו רגשות אשמה ותסביכים מיותרים אצל המתבגר.

תופעה נוספת הקשורה לגיל זה: חלק מבני הנוער שיש להם קשר הדוק יותר עם בני המין השני עלולים להתנסות במגע מיני חלקי כגון: חיבוק, נשיקה וכדו'.

אצל בני הנוער הדתיים לעיתים המגע הוא בין בני אותו מגדר לדוגמא: בנות אולפנא שירבו להתלטף זו עם זו או אפילו לישון באותה מיטה בפנימייה, מה שאינו מעיד חלילה על סטייה מינית, אלא על צורך באינטימיות, למרות שכדאי לחנך להימנע מכך.

הופעת סימנים מיניים מביאה גם לעיסוק מוגבר בשאלת הזהות המינית,  ולכן מאופיין גיל ההתבגרות בתהיות וספקות לגבי אופי הזהות המינית וחרדה ממצבים שאינם נורמטיביים.

לעיתים קיים גם פער משמעותי בין ההתפתחות המינית הפיזיולוגית לבין ההתפתחות הרגשית. יתכן והנער או הנערה אינם רואים את עצמם כבוגרים אם תהליך זה קורה אצלם קודם ליתר חבריהם. פער זה גורם לעיתים לתחושות של דחייה כלפי הגוף או במקרי קיצון להתעלמות ממנו ולהזנחה. לדוגמא: בעוד שרוב הבנות (וגם הבנים) יתחילו לטפח את עצמם בגילאים אלו, ישנן כאלו שיפתחו תסמינים של הפרעות אכילה (אנורקסיה/בולימיה), או יכסו את הגוף באופן מוגזם שאינו תואם את האופנה המקובלת. ישנן בנות שיתלבשו כמו בנים וינסו לטשטש את הגוף הנשי וישנן כאלה שימנעו מקניית בגדים ומדידתם מחשש להיחשפות מול אנשים זרים.

 

מדוע יש להכין את הילדים לקראת השינויים הפיזיולוגיים והרגשיים?

 

א. הכנה מתאימה לגיל ההתבגרות ולשינויים החלים בו, ללא סרבול מיותר ובצורה טבעית, יכולה להאהיב את התהליך הטבעי ולגרום לנער/ה לקבל את עצמם ולשמוח בשינויים אלה.

ב. כהורים אנחנו רוצים לשמור על הרלוונטיות שלנו ועל ערוצי תקשורת פתוחים על מנת שילדינו יבואו להתייעץ איתנו בכל דבר. אם אנו מתחמקים מלדון עימם בנושאים מיניים, מדוע שנהיה רלוונטיים בנושאים אחרים?

ג. אנו רוצים לחנך את ילדינו לקדושה הכרוכה בהקמת בית יהודי בע"ה. יש להניח שנעדיף שילדינו לא יחשפו לתכנים מיניים באופן שאינו הולם את השקפת עולמה של התורה.

לגודל הכאב, גם הבנות וגם הבנים המתחנכים בבתים ובמוסדות דתיים, חשופים במידה זו או אחרת למיניות ולפורנוגרפיה בעיקר דרך המדיה האלקטרונית הזמינה מדי, דרך סרטים ודרך ספרות זולה. המציאות המינית נתפסת כזולה, לא קשורה כלל לעולם מושגי הקדושה, ומלווה ברגשות אשמה וייסורים. במקביל, כאשר היצר מתעורר לאור ההיחשפות הנ"ל, הבנים (אולי הבנות קצת פחות?) מרגישים טומאה והתרחקות, וישנם בני נוער המתרחקים מעולם המצוות בעקבות ייסורי נפש אלה.

כיצד אם כן, נוכל לתקן את המעוות ולצייר תמונה של קדושה ושמחה בהתפתחות המינית הטבעית? התשובה היא שהדרכה מינית נכונה ונבונה תוכל למנוע ולאזן הרבה מהבלבול הנוצר כתוצאה מצריכת תקשורת שאינה ראויה. הילדים והנוער יקבלו את המסר ש"היצר הוא הדרך ליצירה" ולא שיצר מין הוא דבר נורא שיש לדכא בכל מחיר!

ד. להדרכה כזו יש השפעה גם בגיל מתקדם יותר: מניסיוני כמדריכת כלות וכיועצת מינית, אני חיה בתחושה שיש לנו, כחברה, מה ללמוד ובמה להשתנות בכדי למנוע מצבים של טלטלה נפשית אצל חתנים וכלות, וחוסר סיפוק בתחום האישות. יש ליצור לימוד טבעי ופתוח, מגיל צעיר מאוד, בצורה צנועה ובקדושה.

כמו כן, הדרכה מינית נכונה בשלבים מוקדמים יותר בחיים תסייע גם להפחית את הלחץ המצוי בתקופה הסמוכה לחתונה, כאשר כבר יש עומס נפשי סביב המחשבות לגבי "הצלחה" ביצירת אינטימיות בנוסף למחשבות לגבי הבאת ילדים לעולם. מחשבות אלו עשויות להלחיץ כאשר אין מוכנות נפשית לאינטימיות בריאה בין בני הזוג. בנוסף עלינו להבין שהעומס הרגשי סביב ארגון החתונה עלול להציף ולא לאפשר בזמן כה קצר את השינוי המתבקש בנפש ואת הגישה הטבעית כלפי מיניות. לכן כדאי להתחיל בכך בגיל צעיר בהרבה.

זוגות רבים מתחתנים וחווים תסכולים בחדר המיטות, ואינם משתפים אף אחד בבעיותיהם ובחששותיהם. בניגוד לתחושה הרווחת, לא מדובר במקרים נדירים אלא במעשים שבכל יום, ולצערנו לפעמים הבעיות וחוסר התקשורת מתעצמים עד כדי הימנעות ממושכת מקשר אינטימי ובמקרים קיצוניים אף הימנעות מהליכה למקווה.

בעבודתי נחשפתי למקרים רבים בהם הטרדה מינית לא פתורה, או כאב פיזי לא מוסבר, זהות מינית שאינה מוגדרת או דימוי גוף לקוי מפריעים מלהגיע לשיח מיני פתוח ולהתנסות אינטימית בריאה. אילו החוויות השליליות הללו היו מדוברות ומטופלות בעבר, הזוג לא היה נפגש איתן בעוצמות כאלה בהווה.

אם כן, מה עושים?

חנוך לילד ולנער על פי דרכו, גילו ושאלותיו. לא ניתן להציף אותו במידע אם הוא לא בשל לכך.

כמה מאיתנו נפגשו עם המידע על הווסת החודשית, בגיל צעיר מדי, שלא דרך אמא או דמות מקצועית אחרת? התוצאה היא פחד ובושה גדולה, במקום השמחה על עצם ההשתתפות במעשה בראשית ועל הנס הגלום ביכולת להביא ילדים לעולם.

הבושה הטבעית והצניעות הקיימת אצל ההורים סביב נושאים אלו אינן תמיד רצויות בדור ה"אייפון", ה"יוטיוב" והמידע הרגיש הנגיש לכל אחד. הרי גם אחרי כל הסינונים שבעולם, ילדים הם סקרנים והם רוצים לדעת!

אז מי יספק להם את המידע?

אתם!!!

ההורים בראש ובראשונה, ועל גביהם מחנכים ויועצים, בדרך המתאימה ובזמן המתאים.

צרור עצות

מניסיוני כאימא, ככל שמתחילים לשוחח עם הילדים בגיל צעיר יותר, המסרים עוברים ללא תחושת אי נוחות. הילדים זקוקים למידע, ואם המידע יעבור באופן טבעי הוא יספק ויתווה דרך.

והנה כמה עצות:

  • כשילד שואל כיצד באים ילדים לעולם, לא מספיק לענות לו: כשה' מחליט על כך… יש לספק הסברים פשוטים ונקיים וכך גם הילד יקבל אותם. יש לשדר לילד שמדובר בתהליך טבעי ונפלא, בקשר של אהבה בריאה ובזכות להיות שותפים יחד עם הקב"ה ביצירת חיים חדשים.
  • לילדה ששואלת למה אסור לה להיכנס לחדר ההורים, צריך להסביר על פרטיות ועל אינטימיות צנועה. כמובן מבלי לרדת לפרטים.
  • ילדים רבים חושבים שהתינוק יוצא ישר מהבטן. כשילד שואל על מהלך ההיריון והלידה צריך להסביר מהו התהליך הטבעי שעובר על האישה והעובר, בליווי הצבעה על תרשימים של שלבי התפתחות העובר עד ללידה [ניתן למצוא גם תרשימים צנועים באינטרנט או בספרי רפואה].
  • ילדים, אולי יותר בוגרים, צריכים לשמוע גם על מושג הנידה, ועל כך שאימא הולכת למקווה, ועד כמה זה טוב וקדוש (כמובן שאין צורך להגיד בדיוק מתי זה קורה).
  • האהבה בין ההורים צריכה להיות ברורה וטבעית, מבלי להיות בוטה או לא צנועה.

באופן כללי, היו קשובים לשאלות של ילדיכם, וענו להם בצורה טבעית לפי רמתם. אין צורך להתבלבל, להסמיק או להתפתל. זה רק גורם יותר נזק.

אפשר לנצל את סיפורי התנ"ך ואת פרשות השבוע המזמנות באופן פשוט וטבעי יצירת שיח על זוגיות, אינטימיות, אהבה, התמודדות עם יצרים, משפחתיות ועוד:

  • בספר בראשית "והאדם ידע את חוה אשתו" – כיצד באים ילדים לעולם.
  • ניסיונו של יוסף עם אשת פוטיפר – יצר המין וההתגברות עליו מכוח הקדושה.
  • אהבתו של יעקב לרחל – בניית קשר נפשי עמוק עם בן/בת הזוג, מסירות למענה…
  • סיפור הדודאים – יצירת גבולות ברורים של התנהגות בתחום האישות.
  • סיפור דינה ושכם – הטרדה מינית ואונס. איך להימנע מכך ומה עושים אם זה חלילה קורה?
  • בספר ויקרא סביב קורבנות יולדת וכו'.
  • דוד ובת שבע – הנפילה והתיקון.
  • אמנון ותמר – משיכה גופנית חיצונית שמסתיימת בשנאה.
  • במגילת רות – היופי והאצילות שבמעשה הייבום, הסיפור הלילי בגורן.
  • מסירותה של אסתר המלכה להצלת עם ישראל במחיר חיי אישות שלה עם מלך גוי.

כל כך הרבה מושגים של אהבה, יופי, קדושת המשפחה, עקרות, הריון, לידה ומעגל החיים יכולים להילמד בפשטות בסיפורי התורה!

ומה לגבי המתבגרים?

אני מאמינה שפתיחות בתחום המיני ביניכם לבין המתבגר/ת תלויה ברמת התקשורת שהייתה ביניכם כבר מגיל צעיר. אך גם אם מעולם לא שוחחתם בפתיחות על אינטימיות, חפשו את הטריגרים שמזמנים שיח על הבדלים פיזיולוגיים ונפשיים אצל בנים ובנות, דברו על המשיכה הטבעית ועל הקשיים עימם הם מתמודדים, תנו לגיטימציה לקשיים, עוררו דיון על חברה מעורבת והמורכבות הכרוכה בכך, איסור נגיעה וכמה הוא חשוב כדי להגיע טהורים ל"דבר האמיתי" וכו'. אפשר גם לדבר על החיבור לגוף, האהבה אליו והקבלה העצמית בדרך ליצירת אינטימיות בריאה וזוגיות מאושרת בע"ה. כמובן שבגילאים אלו עדיף שהאב ידבר עם הבן והאם תשוחח עם הבת.

הערה לסיום: הרגשת אי נוחות סביב הדיבור על מיניות עם ילדיכם היא מובנת ולגיטימית, אך בדור הזה פשוט אי אפשר לוותר עליו ולתת לדברים לקרות סתם כך. אם זה קשה, אפשר לנסות ולהתאמן. אני מאמינה שכאשר תרגישו בנוח עם העיסוק במושגים אלה, יהיה קל יותר גם להעביר את המסרים הלאה.

אודיה ון לואן, יועצת חינוכית, מדריכה כלות, מעבירה סדנאות ושיחות ויועצת מינית. טל. 052311534 או במייל:

חלק ג: איך לנצל הזדמנויות לגשת לנושא?

הסרטונים באדיבות האתר מילה טובה ובסיוע האתר כיפה בהפקת הסרטונים.
נשמח מאוד לקבל תגובות, כמו גם שאלות, הערות או הצעות להמשך.
מוזמנים לשלוח תגובות במייל:

 

שולמית בן שעיה, יועצת הלכה, מדריכת כלות ומנחת קבוצות "לגעת בחיים"

 

עוד סרטונים בסדרה :
(כדי לגבש התייחסות מסודרת ובהירה לנושא – מומלץ לצפות בסרטונים לפי הסדר)

חלק א: "יחסי אישות" – מאיפה את יודעת מה שאת יודעת?

חלק ב: "מיניות" – הסוויץ' בין האסור למותר

חלק ד: אז מה לענות לילד?

חלק ה: מה לעשות עם שאלות מביכות?

חלק ו: כשמגיע גיל ההתבגרות…

"מראה, מראה שעל הקיר – מי היפה בכל העיר?"- על התמודדות הורית עם דימוי גופני בקרב מתבגרים

דימוי גופני בקרב מתבגרים

א. מדוע חשיבות הדימוי הגופני עולה במיוחד בקרב מתבגרים?

בגיל ההתבגרות, המכוּנה תקופת סער ולחץ, המתבגרים חווים שינויים תכופים בתחומים רבים. בזמן קצר הגוף משתנה, השינויים ההורמונליים מלווים בתנודות רגשיות, הרגישות עולה ודעת קבוצת השווים משמעותית ביותר למתבגרים.

בחברה המערבית המראה החיצוני מקבל חשיבות עליונה המתוגבר במסרים המעוותים במדיה וברשת החברתית. המתבגרים עשויים להתעסק שעות בצילום ושיפוץ תמונת הסטטוס שיעלו לפייסבוק ומחכים בציפייה ל"לייקים" שיבואו בעקבותיה. הם חשים אכזבה ותסכול רב כאשר הם אינם עומדים להערכתם בקריטריונים של החברה.

ב. מהו דימוי הגוף?

הדימוי הגופני הינו אחד ממרכיביו של הדימוי העצמי הכולל. דימוי גוף מתייחס לתפיסתנו את המראה החיצוני והגוף שלנו, התחושות, הרגשות, המשאלות וההתנהגויות הקשורות בו. הוא נבנה מתוך התנסויות ותגובות הסביבה עוד מגיל צעיר וממשיך להשתנות במהלך החיים. דימוי גופני נמוך עלול להשפיע על תחושות דכאון, תסכול, תפיסה חברתית שלילית ועלול להביא למצב של סכנה עצמית והפרעות אכילה.

לפי קולי: "האדם אינו מה שהוא חושב שהוא, האדם אינו מה שאחרים חושבים שהוא. אלא, האדם-הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". כלומר הדימוי העצמי מתעצב באמצעות הפרשנות הסובייקטיבית של האדם למשוב שהוא מקבל מסביבתו המשמשת לו מראה. הוא מעריך כיצד הסביבה שופטת אותו ומגיב בהתאם. נמצא קשר החיובי בין התפיסה העצמית לבין תפיסת החברים והמשפחה הגורמת למתבגר לחוש רצוי ומקובל ומפתחת בו ערך עצמי גבוה.

יחד עם זאת, כאימא למתבגרות לא פעם אני מגלה שגם אם אומר לבתי: "את נראית מקסים!" היא תענה לי: "טוב, ברור שאת תגידי לי את זה… את אימא שלי" (לצערי, זה לא תמיד ברור שאימהות מחמיאות לילדיהן). בתי מפרשת את המחמאה שלי כדבר מובן מאליו והרבה פחות משמעותי מהמשוב שחברתה תיתן לה. לאותה מחמאה – יכולה מתבגרת אחת לחייך ולהרגיש נפלא, ולעומתה אחרת תפרש את אותה מחמאה כניסיון אומלל להתחנף אליה מתוך רחמים. קשה להשפיע על תפיסתו העצמית ופרשנותו של הפרט ולא פשוט לסייע לו לשנות את דימויו הגופני ותפיסתו העצמית.

ג. מדוע ניתן מקום כל כך מרכזי למראה החיצוני? אולי עדיף שננסה להתעלם ממנו ובכך נפחית את חשיבותו בעיני הנער/ה?

הדימוי הגופני נמצא כאחד הגורמים המשמעותיים הקשורים ברווחה הפסיכולוגית של הפרט. אחת התכונות שנחקרה רבות בתחום הפסיכולוגיה החברתית היא המראה החיצוני. נמצא שלהופעה החיצונית השפעה רבה במערכות יחסים בין-אישיות (זה מתחיל כבר בתגובות המבוגרים לאטרקטיביות של תינוקות). אנשים בעלי הופעה חיצונית נאה מוערכים כבעלי כישורים גבוהים יותר. לדוגמא, נמצא כי אנשים בעלי משקל עודף קיבלו בממוצע הערכות נמוכות יותר בראיונות לעבודה לעומת אנשים בעלי משקל רגיל. אפילו אחיות בבית חולים גילו אמפטיה במידה נמוכה יותר כלפי חולים בעלי משקל עודף והעדיפו פחות לטפל בהם. מחקרים הוכיחו שילדים בעלי הופעה חיצונית נאה זוכים ליחס אוהד יותר הן מבעלי מקצוע שונים (כמו מורים..) והן מבני גילם. זה נשמע מזעזע! ולא אלאה אתכם במחקרים רבים נוספים. מה שברור הוא שלא ניתן לבטל במחי יד את חשיבותו של המראה החיצוני והשפעותיו בימינו.

ד. מה ההורים יכולים לעשות מול השפעתה העצומה של המדיה המקדשת את הרזון והיופי?

אומנם למדיה ולאמצעי התקשורת השפעה מרכזית ורבה בפיתוח דימוי עצמי נמוך וסגידה לרזון וליופי, אולם נראה שהתמונה מורכבת יותר. לא די במודעות לאידיאל היופי, אלא כאשר הנערה חשה בלחץ המופעל עליה מצד סביבתה לרזות ולהפנים את המסר – הרי שהסיכוי לפתח דימוי עצמי נמוך עולה. לדוגמא אמירות של מתבגרת: "הוריי היו רוצים שאפחית ממשקלי. אני מרגישה שהם מסתכלים לי בצלחת. אימא שלי כל הזמן מספרת לי על השכנה שהפחיתה במשקל ונראית מדהים וממליצה לי ללכת גם לדיאטנית שלה". מסתבר שלא ניתן לתלות את האשמה בטלוויזיה בלבד. חשיבותם של גורמים בין אישיים וחברתיים על הדימוי העצמי מרכזית אף יותר.

ה. העיסוק במראה החיצוני ובמשקל אינו נחלתם של המבוגרים והמתבגרים בלבד, בשנים האחרונות התופעה מתרחבת אפילו כבר בגיל הרך. אז מה ניתן לעשות?

1.      כהורים עלינו לפתח רגישות לתופעה הזו. מצד אחד לחנך לאורח חיים בריא ולהרגלי אכילה נכונים (וזה כמובן מחייב בראש ובראשונה את עצמינו), אבל גם חשוב לחזק ולהעריך כישורים נוספים, ולהעביר את המסר כי המראה החיצוני אינו העיקרי.

2.      אל תתעלמו מהנושא. לומר לנער/ה: "זה שטויות! הבל החן ושקר היופי…" לא ממש יעזור ואף ייתן תחושה של התעלמות והכחשת הקושי והמצוקה האישיים.

3.      הפרידו בין הצרכים וחוויות הילדוּת שלכם לאלו של ילדכם. הורה שסבל בילדותו (ואולי עדיין…) מדימוי גופני שלילי עלול להשליך את חששותיו על ילדיו ("שלא יסבול כמוני…") ולהתמקד בכך יתר על המידה. היו מודעים לתחושתכם ולתגובתכם. הילד שלי אינו התיקון שלי ולא אמור להגשים את משאלותיי גם אם כוונתי לטובה.

4.      היו רגישים להתנהלות של ילדכם עם גופם, שימו לב לנורות אזהרה, למדו אותם לאהוב את גופם ואת עצמם (כבר בגיל צעיר עודדו אותם ללכת לחוגים הקשורים בגוף – ספורט, מחול. פעילות גופנית נבדקה כתורמת לשיפור הדימוי הגופני).

5.      הפכו את קניית הבגדים לחוויה חיובית ולא למטלה שיש לסמן אחריה וי. אתם לא חייבים להיות תמימי דעים לגבי הטעם של הבגדים (כמו בתחומים נוספים הקשורים בעולם המתבגרים, השתדלו לצמצם את הביקורת רק לגבי עינינים ממש בלתי נסלחים). תגובה חיובית של האם בעת הקנייה משמשת עבור הנערה אישור לנשיות שלה ולדימויה הגופני.

6.      להחמיא! לפרגן! להתלהב! – זה אף פעם לא יותר מדי.

7.      לעיתים המתבגר/ת אומר/ת: "לו הייתי שוקלת 8 ק"ג פחות, כל בעיותיי היו נפתרות והייתי מרגיש/ה מצוין עם עצמי". כמובן, שזו משאלה שאינה עומדת בדרך כלל במבחן המציאות. עודדו להשקיע ולפתח כישורים ויכולות בתחומים נוספים שעשויים להשפיע על דימוי עצמי חיובי (כמו בתחום המוזיקה, הציור, הדרכה בתנועת נוער או התנדבות אחרת). ובאופן עקיף עשויים גם להשפיע לטובה על הדימוי הגופני.

8.       במידה ואתם חשים כי הנער/ה מצוי/ה במצוקה רבה הקשורה לדימוי הגופני, נעזר/ת בדיאטות לא מבוקרות, מגיב/ה באופן קיצוני – פנו לאיש מקצוע! הדרכת הורים נכונה, ובמידת הצורך ליווי וטיפול רגשי לנער/ה, עשויים לסייע רבות. 

נעמה מוזס, מטפלת משפחתית מוסמכת. ייעוץ להורים ומתבגרים.     054-4798064

חלק ט: מי ידבר על הנושא? מתי בדיוק?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

 

הסרטונים באדיבות האתר מילה טובה ובסיוע האתר כיפה בהפקת הסרטונים.
נשמח מאוד לקבל תגובות, כמו גם שאלות, הערות או הצעות להמשך.
מוזמנים לשלוח תגובות במייל:
הרב יוני לביא

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

.

הסרט הוא חלק ט' מתוך סדרה על איך לדבר עם ילדים על נושאים צנועים

לעוד סרטונים בסדרה :
(כדי לגבש התייחסות מסודרת ובהירה לנושא – מומלץ לצפות בסרטונים לפי הסדר)

חלק א – למה קשה לנו לדבר על זה?! / מתי הזמן הנכון לדבר על הנושא עם הילדים? מי אמור לעשות את זה? אבא? אמא? – הפרק האחרון בסידרה להורים – איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים

חלק ב – מחיר השתיקה´אולי עדיף לשתוק ולא להתעסק בענינים ´צנועים´ עם הילדים? מי יודע מה זה יעורר ולמה זה יגרום?´ – מה המחיר שאנו משלמים על הבחירה להתעלם מן הנושא ולשתוק…

חלק ג – ארבעה עקרונות יסוד בהסברה / הגענו למסקנה שצריך לדבר על זה. לשבת עם הילדים או המתבגרים שלנו ולשוחח איתם על נושאים צנועים. איך עושים את זה כמו שצריך? מהם עקרונות היסוד כשבאים להסביר דברים כאלו?

חלק ד – חיים חדשים באים לעולם / יושבים בארוחת ערב ופתאום הילד שואל "אמא, איך את התינוק נכנס לך לבטן? ומאיפה הוא ייצא החוצה?" – איך מסבירים לילדים את הנושא הרגיש של איך באים ילדים לעולם

חלק ה – הגיע זמן ההתבגרות / מה עובר עליהם בגיל ההתבגרות? איך צריך להתייחס לשינויים הפיזיים והנפשיים שמגיעים בתקופה הזו? פרק מתוך סדרה להורים בנושא חינוך לצניעות

חלק ו – שמירת הברית ואוננות / מדוע בנושא ´שמירת הברית´ חמור כל-כך בהלכה? איך להתמודד עם הפחדים והקשיים שמתלווים אליו? כמה כיווני הסברה בנושא של שמירת הברית

חלק ז – מה רע בפורנוגרפיה? / מה הבעיה בראייה של דברים לא צנועים? מה עומד מאחורי תעשיית הפורנוגרפיה? מה יש בה שמושך אליה אנשים? מה ההשלכות של הצפיה בה? פרק נוסף בסדרה להורים

חלק ח – נטיות הפוכות / מה גורם לתופעה של נטיות הפוכות? האם יש דרך להתמודד איתה? כיצד עלינו להתייחס אל אנשים כאלו? ומה לעשות כאשר בני נוער מרגישים שהם נמשכים לבני מינם? פרק נוסף בסדרה להורים – כיצד לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים