תגית: שיח על שינוי גופני

פינת הרב גודמן: פתיחת שיח על נושאים צנועים




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

על אתגר ההתבגרות – מכתב מאב לבנו

בני היקר והאהוב,

כאשר אני יושב לכתוב לך מכתב זה אני מודע למאמר חכמים על כך ש'כשם שפרצופיהן שונים כן דעותיהן שונות', ואין לדעת, על כן, אם דברים שהטרידו אותי בעת נעוריי הם המטרידים אותך כעת.

עם זאת, 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות', והחלטתי לנסות ולהעלות על הכתב חלק מאותם דברים שהייתי שמח לקרוא בעת נעוריי, ושהשיחה עליהם אינה תמיד קלה.

התהליך בו הילד הופך אט אט למתבגר הוא מסובך ומלא קשיים, אך התמקדות יתירה בקשיים עלולה להסתיר את היופי והפלא שבו. כאשר אתה מביט במראה ורואה מולך רק את ההווה, אנו כהורים זוכרים עדיין היטב את התינוק שנוטל את צעדיו הראשונים. ההשוואה בין התקופות אולי אינה מדויקת, אבל במובן מסוים אתה מתמודד כעת מחדש מול הצורך ללמוד לעמוד יציב על הרגליים מבלי לאבד שוויון המשקל, וללמוד ללכת. הפעם לא מדובר בעמידה ובהליכה במובן הפיזי, אלא בהתקדמות במובן הרוחני האישיותי. אחד המרכיבים המרכזיים של ההתבגרות זהו רכישת העצמאות הרגשית והנפשית; לסגל לעצמך עמידה איתנה ויכולת להיות בין המהלכים. היעד, כמובן, הוא להיות בין המהלכים בדרכיו יתברך, באורחות ההלכה – אך את המסלול האישי כל אדם צריך לסלול לעצמו. ישנן הרבה דרכים למקום, ובדרך בה אדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, בתנאי שתתאמץ לקיים 'בכל דרכיך דעהו'.

אך הדרך ארוכה, ואתה כעת רק בתחילתה.

כשלמדת ללכת בפעם הראשונה, הנפילות והמעידות, החבלות והמכות הקטנות לא מנעו ממך לקום (וליפול פעם נוספת…) עם חיוך על הפרצוף. לא לומדים ללכת ביום אחד, וידעת לשמוח ולהתגאות בכל הצעדים הקטנים שבדרך.

בפעם הראשונה שלמדת ללכת אנו כהורים החזקנו אותך בידיים. הפעם מדובר באתגר שונה ואתה מרגיש צורך לצלוח אותו בכוחות עצמך. לכן, יש בתוכך הרבה שאלות שאתה לא שואל, וספקות שאינך מפנה אלינו לבירור. לנו מצדנו יש הרבה תשובות לתת (גם אנחנו היינו פעם בגילך…), אך אתה לא תמיד מעוניין לשמוע.

יחד עם ההתפתחות הרגשית של גיל הבגרות, אתה מודע לשינויים החלים בתוכך בתחומים נוספים. דברים שלא עניינו אותך בעבר, ושכלל לא הצלחת להבין מדוע אחרים מיחסים להם חשיבות כה רבה, הופכים כעת לבעלי משמעות ומשקל. הבנות אינן עוד 'ילדות מגעילות', ושאלת היחס בין המינים מעורר מבוכה פנימית, ספקות ופחדים, ותחושת בושה המונעת שיחה פתוחה.

[מכאן ואילך אני מציין למראי המקום, כך שתוכל לעיין בפנים ללא צורך לפנות ולבקש]

התאווה הגופנית, כיתר תאוות הגוף, עלולה למשוך את האדם לחטא. חכמים דימו תאווה זו לאש שבכחה להיות אש קודש (כתובות סב ע"ב), אך גם אש שורפת ומכלה (סוטה יז ע"א, אגרת הקודש, פרק ב). אמנם, בתאוות הגופניות לכשעצמן אין כל פסול. אדרבא, חכמים אסרו לקבוע סעודה בערב שבת בכדי לוודא שאת סעודת השבת יאכל אדם "כשהוא תאב לאכול" (שו"ע או"ח, רמט, ב), ומשום כך אף נהגו "אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת כדי שיהיו תאבים לאכול בלילה" (רמט ,ג ומשנ"ב יח). בדומה לכך אסרו חכמים לאכול אף בערב הפסח, שכן בשעה שאדם בא לקיים מצוות אכילה של מצת מצווה נחשב הדבר להידור מצוה שיעשה כן כאשר הוא "כמעט רעב ויאכל לתיאבון" (ערוה"ש או"ח, תעא). תאווה זו משולה בעיני חכמים לתאוות האכילה (נדרים כ ע"ב, גיטין צ ע"א ועוד). כשם שאין להתבייש או להרגיש אשמה על שום שהאדם נמשך למאכל ערב, כן הדבר בתאווה זו גם כן. כשם שתחושת הרעב והתיאבון מכוונים את האדם לאכול ולמלא בכך את צרכי גופו, כך המשיכה לבני המין האחר מכוונת את האדם לבנות בית וליישב את העולם (יומא סט ע"ב) – 'לא תהו בראה לשבת יצרה'.

בשעה שבנו של רבי היה חתן, הוא התבייש לגלות בפני אביו את אהבתו ותשוקתו לכלתו. ענה לו ר' עקיבא שיש בו 'מדעת קונו', ולא רק שאינו צריך להתבייש בדבר, אלא אדרבא להכיר שיש בכך משום הליכה בדרכיו ובמידותיו יתברך (כתובות סב ע"ב)[1]. תאווה זו לא רק דוחפת את האדם לבניין הבית, היא אף משמרת את השלום שבתוכו, ומטילה שלום בין איש לאשתו (שבת קנב ע"א) – אותו השלום שבעבורו מוכן הקב"ה אף שימחו את שמו על המים (חולין קמא ע"א).

הגוף שלך מתחיל כבר כעת להתכונן לתפקידו העתידי, ובבא העת תזכה בע"ה לבנות בית עם אשה שתמצא חן בעיניך, ותכרתו יחד ברית של אהבה, אחווה, שלום ורעות. אמנם, כל זה עוד רחוק ובפועל יעברו שנים לא מועטות עד שתהיה מוכן להתחתן. חכמים כבר הורונו כי בן שמונה עשרה לחופה, ולאחר שהגיע אדם לבגרות זו (שבט הלוי ח, רסד) מדת דרך ארץ מחייבת שהאדם לא יגש לבניית הבית עד שיגיע תחילה לידי עמידה איתנה ועצמאית (סוטה מד ע"א), שכן המקפיד על הדרך והסדר הראוי יזכה לכך שברכת ה' תשרה בביתו (הל' דעות ה, יא).

אך למרות שבניית הבית נדחית לעת עתה, היצר מתעורר בלבו של אדם מנערותו, ולא עוד אלא שבתקופת הבחרות הוא בשיאו. בתקופת ה'אביב' של החיים, "זמן בישול ושלמות גוף האדם", כותב האברבנאל (ויקרא, פרק ב), "יתחמם מאד ודומה כאלו הוא קלוי באש".

כהמשך לתיאורו הנ"ל, וכתשובה למצב הבעייתי שנוצר, מביא האברבנאל את עצת החכמים בדבר דרך ההתמודדות הראויה של האדם עם יצרו. על האדם למשוך את יצרו אחריו לתוך בית המדרש, שכן בדרך זו יצליח לשברו ולעדנו. כוונת הענין, כפי שהסביר הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב, כא), היא שעל האדם להתאמץ להעסיק את מחשבתו בתורה ובדברי חכמה, ולא – יהרהר בתאוות הגוף. התורה אף ציוותה על ענין זה בלאו מיוחד והזהירה שלא לתור אחרי מראה העיניים, כלומר, שלא לרדוף אחר "ההנאות והתאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן תמיד" (ספר המצוות לא תעשה מז).

אתגר זה יסודי וחשוב והוא אינו קל כלל ועיקר. כך למדנו שיחזקאל הנביא שיבח את עצמו על שקיים את האיסור להרהר ביום המביא לידי טומאה בלילה, שכן זו אחת מהעבירות עליהן אמרו חכמים שאין אדם ניצל מהן בכל יום (בבא בתרא קסד ע"ב, תוספות חולין לז ע"ב), "כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי" (החינוך מצוה שפז).

בכדי להסתכל על הענין בצורה הנכונה ולא לבוא לידי טעות[2], מן ההכרח להבין שמדובר באתגר שלא שייך לעמוד בו בשלמות ללא נפילות ומעידות חוזרות ונשנות. המעידות והנפילות הן חלק בלתי נפרד מהתהליך, פשוט אי אפשר ללמוד ללכת בלעדיהן. הדבר הנכון הוא שלא להתמקד בנפילות, כי אם בהצלחות הקטנות שבדרך[3].

תיאור זה של הקושי להינצל מהרהור לא ראוי נאמר ביחס לכל אדם, ואולם אצל נערים צעירים המציאות חזקה הרבה יותר "שאי אפשר להם בלא הרהור" (תשב"ץ ב, רסא)[4], והדבר מוביל לכך שרגילים לראות קרי בשנתם (סוכה כו ע"ב, ורש"י שם). בענין זה אעיר הערה אחרונה. אף שראיית קרי מלווה בטומאה, הדבר אינה מורה על חטא, שהרי טומאה זו משותפת אף למי ששימש מיטתו על מנת לקיים בכך מצוות עונה ומצוות פריה ורביה. בספר החינוך (מצוה קפ) הסביר שהיות ויציאת הקרי מהגוף נמשכת מ"מחשבת התאוות הגופניות", ענינה של הטומאה להזכיר לאדם ש"עיקר היותו בעולם אינו רק להבין במושכלות", על כן "ראוי לעמוד יום אחד בטומאתו כדי שתתנקה מחשבתו יפה". אף תקנת עזרא שאסרה על בעל הקרי ללמוד תורה קודם שיטבול, נתקנה בעיקרה ביחס למשמש מיטתו ולא כנגד הרואה קרי לאונסו (ברכות כב ע"א). תקנה זו אף היא אינה מורה על חטא ופסול, וענינה לחצוץ בין לימוד התורה הדורש רצינות וכובד ראש, לבין ראיית הקרי היוצא מהאדם מתוך קלות ראש ותחושת גאות (ברכות כב ע"א ורש"י שם)[5].

בדברים אלה ניסיתי להתוות בפניך כמה קווי מחשבה כלליים. אשוב ואומר שלכל אדם יש צורך למצוא את דרכו האישית, שכן הבעיות, הלבטים והקשיים של כל אחד דומים אך אינם זהים לאלה של חברו. קושי שנדמה בפני האחד כהר גדול דומה בעיני חברו לגבעה קטנה – וכן להיפך.

מכתב זה משמש תחליף לשיחה בעל פה, אך אם תרצה בכך אשמח להמשיך לשוחח גם בעל פה,

אוהבך בלב ונפש,

אבא

יצחק אבי רונס, לומד ומלמד במכון הגבוה לתורה באוני' בר-אילן, דוקטורנט לתלמוד שם.

 


[1] ההקבלה למעלת קיום מצוות האכילה בתיאבון מפורשת בדברי חכמים ב'מעשה רב' של רב כהנא (חגיגה ה ע"ב) ובדברי הגמרא בשבת בענין בית מונבז (נדה יז ע"א).

[2] בספר קריינא דאגרתא (מכתבי הגרי"י קנייבסקי זיע"א, סי´ קסה) כתב בנוגע לדברי חז"ל על הרואה קרי ביום הכיפורים (או"ח תרט"ו): ש"לא ידאג כלל וכלל כי דברי חז"ל אמורים למי שאירע לו שלא מחמת טבעו כלל ,כגון: כשהוא נשוי ובן ארבעים ויותר עמוס בתורה ויראת שמיים אשר המקרה נשלח לו מן השמיים בגזירה מיוחדת .אבל אנשים צעירים וכ"ש שאינו נשוי הדבר פשוט וברור שאירע מחמת טבעו שהרהר לפני זמן מה כי אפילו בהרהור לפני כמה שבועות גורם לזה וכן מבואר הדבר בתשובת "צמח צדק" בשם בעל התניא שהיה שוחק מאנשים שהצטערו על זה כי דברי חז"ל הם דווקא לאנשים גדולים מאד שאין להם הרהור כלל."

[3] במכתב מפורסם שכתב לתלמידו, כותב הרב יצחק הוטנר: "בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל… החכם מכל אדם אמר "שבע יפול צדיק וקם". והטפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה"שבע נפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה יצר טוב, מאד זה יצר הרע (בראשית רבה, ט)",

[4] במנהגי מהרי"ל התקשה משום כך על שה"בחורים שאין נשואין עדיין לנשים שהם מניחין תפילין. וגם הנשוי כבר ועדיין רך בשנים לא ניחא שיניחם מפני שיצרן תקפם עליהן, והתפילין צריכין גוף נקי שלא להרהר בעודן עליו" (שם, הלכות ציצית ותפילין).

[5] ואמנם דרישה זו נתבטלה שכן לא יכלו העם לעמוד בכך, והדבר הוביל לביטול תורה (משנ"ב פח, ג). ומן הראוי לציין שעצם הדרישה להתייחס אל לימוד התורה עצמו באימה וביראה כביום נתינתה בסיני אף הוא לא הובא בפוסקים "ואולי טעמם מפני שבדורות הללו אם נטיל עליהם כל זה יבואו לידי ביטול תורה ולכן השמיטום בכוונה" (ערוך השולחן יו"ד הלכות תלמוד תורה, רמו, כז).

הרב ד”ר יצחק אבי רונס, מרצה במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון, רב קהילה ברמת בית שמש ומרבני צהר

איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים?

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

 

לסדרת 'איך לדבר עם ילדים על נושאים צנועים':

חלק א – למה קשה לנו לדבר על זה?! / מתי הזמן הנכון לדבר על הנושא עם הילדים? מי אמור לעשות את זה? אבא? אמא? – הפרק האחרון בסידרה להורים – איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים

חלק ב – מחיר השתיקה´אולי עדיף לשתוק ולא להתעסק בענינים ´צנועים´ עם הילדים? מי יודע מה זה יעורר ולמה זה יגרום?´ – מה המחיר שאנו משלמים על הבחירה להתעלם מן הנושא ולשתוק…

חלק ג – ארבעה עקרונות יסוד בהסברה / הגענו למסקנה שצריך לדבר על זה. לשבת עם הילדים או המתבגרים שלנו ולשוחח איתם על נושאים צנועים. איך עושים את זה כמו שצריך? מהם עקרונות היסוד כשבאים להסביר דברים כאלו?

חלק ד – חיים חדשים באים לעולם / יושבים בארוחת ערב ופתאום הילד שואל "אמא, איך את התינוק נכנס לך לבטן? ומאיפה הוא ייצא החוצה?" – איך מסבירים לילדים את הנושא הרגיש של איך באים ילדים לעולם

חלק ה – הגיע זמן ההתבגרות / מה עובר עליהם בגיל ההתבגרות? איך צריך להתייחס לשינויים הפיזיים והנפשיים שמגיעים בתקופה הזו? פרק מתוך סדרה להורים בנושא חינוך לצניעות

חלק ו – שמירת הברית ואוננות / מדוע בנושא ´שמירת הברית´ חמור כל-כך בהלכה? איך להתמודד עם הפחדים והקשיים שמתלווים אליו? כמה כיווני הסברה בנושא של שמירת הברית

חלק ז – מה רע בפורנוגרפיה? / מה הבעיה בראייה של דברים לא צנועים? מה עומד מאחורי תעשיית הפורנוגרפיה? מה יש בה שמושך אליה אנשים? מה ההשלכות של הצפיה בה? פרק נוסף בסדרה להורים

חלק ח – נטיות הפוכות / מה גורם לתופעה של נטיות הפוכות? האם יש דרך להתמודד איתה? כיצד עלינו להתייחס אל אנשים כאלו? ומה לעשות כאשר בני נוער מרגישים שהם נמשכים לבני מינם? פרק נוסף בסדרה להורים – כיצד לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים

חלק ט – מי ידבר על הנושא, מתי בדיוק / מתי הזמן הנכון לדבר על הנושא עם הילדים? מי אמור לעשות את זה? אבא? אמא? – הפרק האחרון בסידרה להורים – איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית ?

רקע כללי:

1. אבא ואמא – אחריותנו כהורים לתת מענה מתאים והדרכה ראויה בשלבי ההתפתחות של ילדינו. לא לצפות שמישהו אחר יעשה את העבודה עבורנו. זוהי חובתנו, ולא פחות מכך זוהי זכות גדולה.

2. מה עובר עליי? – גיל ההתבגרות מציף אצל הנער המתבגר שינויים רבים. פיזיולוגים, הורמונאליים ונפשיים. שלב של חיפוש עצמי ועיצוב הזהות. הסביבה הכללית (ועולם הפסיכולוגיה) מעודדים שחרור ופורקן, ואילו התורה לא מאפשרת לי לעשות ככל העולה על רוחי. אני בודד. והם לא יודעים מה עובר עליי…

3. פינה חמה ואוזן קשבת –  השתיקה מעצימה את הבדידות, בעולם בו הכול כמעט זמין ונגיש, יש צורך בסיסי בחום באהבה, ובקשר. בכוח השיח לרכך, לעודד להרגיע ולגאול מהמבוכה ומהבדידות, וכל זה עוד לפני שאלת התוכן.

4. הגישה – נשתדל לא להאשים, לא להיות שיפוטיים, לא להפחיד ולהלחיץ, אלא להכיל. להסביר שזה נושא שיש לו השלכות ישירות על העולם הרוחני של האדם אבל להדגיש שהעולם הרוחני לא מקופל רק סביב נושא זה. השיח בנושא צריך להיות נעים ולא עצבני. "צריך למימר בניחותא כי היכי דקבלינהו מיניה..". לתת מקום לקושי ובטח שלא לזלזל ולבטל בהינף יד ("אתם מפונקים").

  

נושאים חינוכיים שיש לשוחח אודותם:

 

1. אנחנו כאן בשבילך – אתה לא לבד. תרגיש בנוח לבוא, לדבר, לשתף ולהתלבט. אנחנו פה בשבילך ואנחנו שמחים לעזור ככל שנוכל, ואפילו סתם כך לשבת ולשוחח.

2. זה טבעי וזה טוב – האדם טוב, היצרים והכוחות גם הם טובים, ההתפתחות מבורכת וההתבגרות מאתגרת. השינויים הפיזיולוגים שמתחוללים אצל ילדיי מעידים על בשלותו. מעבר מילד לנער. המשיכה מעידה גם היא על התבגרותו, עלינו לשמוח על כך, להיות מחוברים לגופינו ולא להתייחס אליו כדבר רע וטמא.

3. אחריות – יש לך אחריות גדולה, ולא פחות מכך יש לך את הכלים להצלחה. אם קיבלת את ההזדמנות משמע אתה מסוגל.

4. מה הקב"ה רוצה ממני? – המצוות וההגבלות לטובתך, עניינן לשמר את הכוחות החיוביים והעוצמתיים בצורה הנכונה. זה אמנם קשה אך לטווח הרחוק זה משתלם. קיימות שלוש גישות מרכזיות בעולם בהתייחסות ליצרים:

 א.      הגישה שסוברת שיש לדכא את היצרים

 ב.      הגישה המתירנית שסוברת שיש לשחרר את היצר כמעט ללא רסן.

 ג.      להבדיל, תורתנו לא מסכימה שיש לדכא את היצר, ומאידך אין היא מסכימה שיש לשחררו ללא בקרה. יש לעדן את כוחות היצר ומתוך כך להביא ברכה. זהו חידוש גדול של תורתנו, ואנו ברי מזל. המצוות וההגבלות יושבות בדיוק על נקודת העידון. יש להסביר במפורט מה הם האיסורים ומה מטרתם ולפרט.

5. התגברות – גבורת ההתמודדות כערך של לכתחילה, מי שמתמודד איננו ברמה פחותה ממי שלא. יש להדגיש את חשיבות האיפוק ואת משמעות דחיית הסיפוקים. עבודת ה' היא ההתגברות ולא רק ההמתנה. במקביל יש להסביר שלא צריך לשבת בבטלה ובציפייה לעתיד הרחוק אלא לבנות חיים משמעותיים. לחיות ולא להתבטל, וזהו בעומק מימוש של יצר החיים בפועל בתיעול שונה.

6. איזה כיף להיות יהודי?- כיף להיות יהודי, זה נכון, אבל לא תמיד. יש רגעים וזמנים בהם להיות יהודי זה בהחלט קשה, ובוודאי שלא פשוט וכיף. ולמרות הקושי, טוב להיות יהודי. הקושי נועד להצמיח משהו גדול, ובוודאי שלטווח הרחוק המאמץ וההשקעה בונים אישיות משמעותית.

7. הצלחות קטנות – האם יש לבחון את ההצלחות שלי בסרגל שמודד הכול או לא כלום? (פרפקציוניזם רוחני) או שמא יש להעריך את שורת ההצלחות הקטנות?

8. תיקון ותקווה – אין מציאות ששערי התשובה ננעלים. זה לא נכון, זה היפך תורתנו. תאמין שיכולים לתקן. את הכול. גם מה שאתה חושב שלא ניתן. זוהי נקודה מרכזית ביותר.

 

עצות מעשיות לשיחה עם הבנים

  • מודעות – לדעת מה עובר על הבן מבחינה פיזיולוגית ומבחינה נפשית (להיערך ולקרוא ספרות בנושא).
  • לדעת גם מה המצב בשטח (מדברים איתו על זה במקום הלימודים? בתנועת הנוער?).
  • להיערך בהתאם – לדוגמה: מחשב מסונן, ממוקם במקום מרכזי, מינימום סתירות פנימיות בחינוך בבית.
  • לא צריך לחכות שיקרה משהו, רצוי ליזום שיחה, ולדבר.
  • שיחה פתוחה ונעימה (לתת הרגשה נינוחה, לא עונים לפלאפון, הזדהות עם הקושי, מרוכזים בבן, לפעמים עדיף לשבור שיגרה ולדבר מחוץ לבית) , לתת הרגשה שחשוב לנו לדבר, והקשר שבא לידי ביטוי בשיחה משמח אותנו.
  •  להקשיב לבן מה הוא מרגיש ומה הוא חושב.
  •  להסביר על הכוחות והיצרים שבאדם (היצרים הם טובים ויש להם מטרה עליונה), להתייחס גם ליצר המין ולשינויים המבורכים אשר מתחוללים בגיל ההתבגרות.
  •  משמעות האחריות של גיל הנעורים –  "כל מה שבראתי, בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תחריב".
  • התמודדות עם קשיים ועם נפילות. אין ייאוש בעולם כלל.
  • זו איננה שיחת מוסר. לא להתייחס לנאמר בצורה שיפוטית (אי אפשר לסמוך עליך, גרוע מאוד, אמרנו לך…)
  • לא להלחיץ – "זוהי תקופה קשה ונוראית..", אלא לאתגר – זוהי תקופה מאתגרת.
  • לא להפחיד  –  "כל העולם הרוחני שלך תלוי בזה… אם תיפול תקבל עונשים נוראיים.."
  • להכיל – לתת מקום לקושי. לחזק.
  • משו"ב – איך הרגשת, היה משמעותי עבורך? רוצה שנמשיך לדבר על זה? אני הייתי שמח שכן. תרגיש בנוח לבוא לשתף לספר ולהתלבט. חיבוק גדול.

מקורות להרחבה

רבי צדוק, צדקת הצדיק אות מ"ז

כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הופכו כי אין לך שום מידה וכוח שאין בה צד טוב גם כן. רק צריך שישתמש בה כפי רצון ה' יתברך ואם אינו כפי רצון ה' יתברך גם המידות הטובות- רעות, על דרך שאמרו ז"ל טוב מאוד זה יצר הרע.

הרב הוטנר, פחד יצחק אגרות וכתבים קכ"ח

רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדלינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הכול משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של החפץ-חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע, משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.

התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בית השם". שלפי דמיונות של נער זה להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלות הנפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן-עדן… החכם מכל אדם אמר "שבע ייפול צדיק וקם" והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא. אף על פי ששבע ייפול צדיק מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה"שבע נפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה יצר טוב. מאד זה יצר הרע. אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזניך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות ומעשים טובים שלך הייתי אומר כי זהו מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקבלתי מכתב טוב מאד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול.

בבקשה ממך אל תצייר לעצמך גדולים שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה על כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה הנך מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה שלימה שאתה רוצה בה.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

harav eli sheinfeld

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד בנושא:

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

וידאו: התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (1) יצרים דחפים וטהרה  יש תחום שלא מדברים עליו. אבל עצם הדיבור מרפה, נותן תחושה שיש מענה. איך לדבר? על מה? איך לגשת? הרצאה ראשונה בסדרה של שלוש.

וידאו: התמודדות בני נוער עם יצר העריות (2) משברים ונפילות. שלושה דברים שכדאי להתמקד בהם בשיחה עם נער שמועד ביצר. הרצאה שניה בסדרה של שלוש.

וידאו: התמודדות בני נוער עם יצר העריות: (3) על מה מדברים? על מה עונים לנער ששואל: למה הקב"ה ברא את יצר העריות? איך אוכל להתמודד אתו? הרצאה אחרונה מתוך סדרה של שלוש.

עוד בנושא בלב אבות:

וידאו: התפתחות מינית בגיל ההתבגרות / ד"ר שמחה צ´סנר. כחלק מהתפתחות הזהות, המישור המיני הוא אחד הנושאים הכי מרכזיים עבור המתבגר. אבל הוא נושא שמאוד מבלבל, גם מבחינת המתבגר וגם לפעמים אצל הוריו.
– סקירה קצרה על התפתחות המינית.
– האם זהות המינית מושפע מאיך מתיחסים לילדים בגיל צעיר? – בנות בלבוש וורוד, בנים בכחול, בובות לבנות ומכוניות לבנים…
– איך ללמד לנער, שגודל בחברה דתית על מגבלותיה, להתמודד עם היצר המיני? איך לאפשר לו להתייחס אליו באופן חיובי?
– איך לעזור לו להתמודד עם נפילות?

שיחה עם הבן הצדיק על התפתחותו הפיזיולוגית / רבנים ואנשי מקצוע משיבים על שאלות חינוכיות. בננו "שמור" מאד מבחינה דתית ונראה כי אינו עסוק במתח הכרוך בהתפתחותו הפיזיולוגית. האם כדאי לשוחח עימו על כך בכל זאת, או שהשיחה עלולה "לעורר את השד מרבצו"?

שינויים גופניים בגיל ההתבגרות : בנים / ד"ר חנה קטן. סקירת השינויים הגופניים העוברים על בנים בגיל ההתבגרות

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

יפה השתיקה?  לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

מה יעשה הנער?  האם אתה יודע היכן בנך גולש?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?