תגית: תורה

פותחים שולחן – לחג השבועות ומגילת רות

תורה, תורה, תורה – האם את/ה אוהב/ת ללמוד תורה? האם את/ה מרוצה מהמקום שהיא תופסת בחיים שלך? מה תגיד לאדם/נער שטוען שהוא לא לומד תורה כי הוא אינו "מתחבר" לזה? איזה מין בן אדם היית אם התורה לא היתה קיימת כלל בחייך? האם היום קשה יותר ללמוד תורה מאשר פעם או בדיוק הפוך? האם אפשר להיות מנותק מתורה אך עדיין להיות אדם מוסרי? יש מצוות שלא היינו חושבים עליהן אם אלוקים לא היה מצווה עליהן, אך למה צריך את התורה בשביל איסורים כמו לא לרצוח, לגנוב או לשקר או מצוות כמו השבת אבידה ועזרה לעניים?

מגילת רות – א. אלימלך ומשפחתו ירדו מן הארץ מסיבות כלכליות. מה דעתכם על מי שיורד מן הארץ בגלל מצוקה כלכלית/בשביל משרה טובה יותר/כי נמאס לו מהמדינה?

ב. נעמי מחליטה לחזור לארץ ושתי כלותיה דבקות בה. יחסי כלה-חמות הן בדרך כלל מושא לבדיחות בעלות נימה שלילית. האם לדעתכם יש לזה יסוד במציאות? אם כן – למה זה קורה? האם יש דרך לגרום לכך שיהיה אחרת?

ג. ייחוסו של דוד, המלך האולטימטיבי של עם ישראל, נראה די מפוקפק. צאצא של גיורת מואביה (השייכת לעם שנולד ממעשה נורא של גילוי עריות בין לוט לבנותיו), מצד אחד, ומצד שני – צאצא של פרץ שנולד ממעשה יהודה ותמר שעל פניו נראה כזנות. האם אתם מעלים בדעתכם עוד דת אחרת שתספר על משיחה דברים שכאלו? מה לדעתכם משמעות הדבר?

ד. מה הקשר המהותי בין מגילת רות לחג השבועות? (לפחות שלושה דברים)

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת במדבר וחג השבועות

לעבור את החופש ובגדול – עצות וטיפים שימושיים להורים

יש הורים שרק למשמע צמד המילים 'החופש הגדול' – מקבלים חום גבוה. 'למה צריך כל-כך הרבה זמן?!', 'מה הילדים יעשו עם עצמם חודשיים?!', 'בסדר, אני מבינה שהמורים צריכים קצת חופש, אבל מה אנחנו אשמים?!'.

נכון, החופש הגדול באמת גדול מידי, והזיכרונות מהפעם אחרונה בה הילדים יצאו לחופשה, לא תמיד חיוביים במיוחד. אך יחד עם זה צריך לזכור שהחופש הוא הזדמנות פז חינוכית להגיע לדברים שקשה הרבה יותר להשיג במהלך השנה.

הראשון מביניהם הוא פשוט – לחנך! לחזור למצב הטבעי והבריא בו אנחנו, ההורים, מגדלים וּמְעַצְבִים את ילדינו, ולא שולחים אותם למוסד חינוכי שיעשה את העבודה במקומנו. אין כמו ההשפעה של אבא ואמא, ואין תחליף לְמַה שההורים יכולים לתת לילדיהם. שנית, החופש הוא גם הזדמנות לחזק את התא המשפחתי. במהלך שנת הלימודים כל אחד מבני המשפחה עסוק בענייניו ולומד במקום אחר. השבועות הללו בהם כולם בבית לזמן ממושך הם הזדמנות לחוויות משפחתיות מגבשות, השלמת חסכים ופערים בביחד המשפחתי, וכמובן לא לשכוח את המשפחה המורחבת – לבקר את סבא וסבתא, דודים וכו'.

כגודל הציפייה – גודל האכזבה

ילדים רבים מגיעים אל החופש עם ציפיות עצומות. כבר חודשים שהם מקפידים באדיקות על 'ספירת הגומר' (ובניגוד לספירת העומר, כאן אין חשש שישכחו יום…), ותוכניות עשירות גודשות את חלומותיהם. אלא שכעבור חודשיים הם מגלים לחרדתם שהזמן חלף ביעף, ובפה נשאר טעם מר של החמצה. החופש פשוט התבזבז והתמסמס מבין האצבעות – "רצינו כל כך הרבה והספקנו כל כך מעט". למה זה קורה?

אחת התשובות לשאלה הזו היא שכל דבר בעל תוכן וערך דורש מאמץ והשקעה. לעומת זאת אנחנו מוצפים באינספור אלטרנטיבות שמספקות לנו אמצעים להעביר את הזמן בקלות מבלי שנצטרך לעשות כלום. טלוויזיה, DVD, אינטרנט, פייסבוק… (מחק את המיותר אם יש כזה). וכך אנו מוצאים בסוף החופש צעירים רבים שהשרירים של האצבע השניה בידם הימנית מפותחים באופן בלתי פרופורציונאלי, אבל את השמים או את הים הם לא זכו לראות שלא מבעד לפלזמה. כדי שזה לא יקרה והחופש יהיה מוצלח, איכותי ומהנה, חייבים לקחת אותו ברצינות ולהיערך לקראתו. אספנו בשבילכם כמה עצות וטיפים שימושיים לצורך העניין.

גבולות וכללים

חופש אינו זמן של הפקרות. גם בו חייבים להיות כללים, גם אם שונים מאשר בזמן הלימודים. ההורים צריכים לשבת יחד מראש ולגבש עמדה ברורה לגבי נושאים כמו שעת שינה, שעת חזרה הביתה, כמה זמן מוקצב לכל ילד מול המחשב, הטלוויזיה וכדו'. ניתן להעניק לילד 'בנק זמן' שבועי במחשב, ולתת לו לנהל בעצמו את ה'הוצאות'. יש ערך חינוכי בכך שאחריות חלוקת הזמן רובצת על כתפיו ולעיתים זה אפילו מצליח יותר. אותו הדבר לגבי כסף לבזבוזים. ההוצאות בחופש מאמירות לשחקים וכמעט וצריך לקחת משכנתא רק כדי לממן את הוצאות הקייטנות, הטיולים והנשנושים. גם כאן כדאי להציב גבולות או להקציב סך כולל ולאפשר לילד לבחור כיצד לחלק אותו.

סוף מעשה במחשבה תחילה

כדי שחופש יהיה מוצלח הוא חייב להיות מתוכנן. לילדים יש המון תוכניות ורצונות, אך הם זקוקים לנו, ההורים, שנעזור להם לבנות תוכנית שתגשים אותם. כדאי לעשות "ישיבת עבודה" עם כל ילד בנפרד שבועיים לפני החופש. להאזין בקשב רב לתוכניותיו לחופש, להציע עוד כמה רעיונות משלנו, לרשום את הכול על דף, ואז לטקס עצה יחד מהי הדרך הנכונה לממש אותן בצורה מיטבית. הילדים לא צריכים ש"נשב להם על הוריד", אבל הם בהחלט זקוקים לסביבה תומכת. מומלץ שכל ילד יכיןלעצמו 'לוח חופש' ובו ישבץ את כל התוכניות, זאת בנוסף ללוח החופש המשפחתי התלוי על המקרר ובו רשומים כל האירועים המשפחתיים, כשכל אחד מעדכן את הלוח האישי שלו בהתאם.

המבדיל בין יום ובין לילה

עשו כל מאמץ למנוע התפרקות טוטאלית של מסגרת היום והלילה. את שיירי הסמכות ההורים שעוד נותרו לנו כדאי לשים במקום הזה. הסיבה העיקרית לכך אינה שמי שקם מאוחר מפספס זמן תפילה ומפסיד מנין. העניין המרכזי זו השוטטות הלילית עם חֶבְרָה שעלולה להיות בעייתית, ללא השגחה של מבוגרים. החבר'ה משועממים, מחפשים תעסוקה ומגיעים לשטויות. והתהליך מוכר: הולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, כל היום מתחיל ברגל שמאל, בערב כבר לא עייפים ושוב הולכים לישון מאוחר, וחוזר חלילה…

תפילות

עודדו וצ'פרו אותם על שמירת מסגרת התפילות היומית, לבנים – במניין, אך גם לבנות. זה נותן מסגרת משמעותית ליום כולו, ומעלה את כל ההתנהלות על פסים חיוביים יותר. אינו דומה יום שהתחיל עם הנחת תפילין ותפילה במניין, ליום שהתחיל בפקיחת עין ראשונה בשעה שתים עשרה בצהריים.

בית ולא בית מלון

חלק מילדינו לומדים במסגרת פנימייתית וחוזרים הביתה רק בסופי שבוע. לא נעים לנו 'להפיל' עליהם אז כל מיני מטלות ביתיות כמו כלים או כביסה. 'עד שהם כאן שינוחו ויתפנקו קצת'. גם אלו שגרים בבית נוטים להיות נורא 'עסוקים' בלימודים ובמבחנים, בעיקר כשהאלטרנטיבה היא לשטוף את הבית או להוריד זבל. זהו! מעכשיו נגמרו התירוצים. כעת הזמן להתחנך ללקיחת אחריות ושותפות בתפקוד השוטף של הבית. לא צריך להפיל עליהם בבת אחת יותר מידי, אך חשוב להרגיל את הילדים לנשיאה בעול. אנחנו גרים יחד בבית משפחתי. לא בבית מלון.

העבודה היא חיינו

ישנם בני נוער שכדאי מאוד לעזור להם למצוא עבודה לחלק מהיום. זה ימלא להם את הזמן, יגרום להם לעשות משהו פרודוקטיבי, ויוציא את האנרגיות שלהם על דבר חיובי. חוץ מזה, כשהם ירוויחו קצת כסף בעצמם הם גם ילמדו להעריך קצת יותר את מה שאבא ואמא עושים בשבילם כל השנה…יש הורים המתארגנים בקבוצה כדי "לייצר" לילדים תעסוקה, במקומות העבודה שלהם, או בדרכים אחרות.

מה אהבתי תורתך

שיהיה אפילו רבע שעה ביום, אבל קבוע. עיתים לתורה. זה לא הזמן אלא היחס. זו אמירה עקרונית שהתורה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. גם בחופש. גם בקיץ. לא רק כשהמסגרת כופה עלי, אלא גם כשאני עומד ברשות עצמי. הערה: הסעיף האחרון מיועד לבנים ולבנות כאחד.

דוגמא אישית

שנים חלפו מאז שזה קרה ופתאום זה מופיע. בהפתעה גמורה. אתה נדהם לשמוע אותו אומר: "אבל אבא, אז למה כשהיינו בחתונה של מיכל לפני כמה שנים אתה דיברת על… ואמרת…". אין ספק שלילדים יש כשרון מיוחד לזכור דברים, בעיקר כאלו שהיינו מעדיפים שישכחו. זו הסיבה שהכוח של הדוגמא האישית רב כל כך. תמיד הם בוחנים את ההתנהגות והאמירות שלנו בשבע עיניים, ועל אחת כמה וכמה בחופש כשאנחנו שוהים זמן רב יותר יחד. אב שדוחק בילדיו להקפיד על תפילות במניין אבל הוא מרשה לעצמו 'לחפף' בעניין פה ושם, או אמא שחוצבת להבות בנאומים על טוב וחסד אך האוזניים הרגישות של הילדים קולטות איך היא 'מלכלכת' בטלפון בלי חשבון על איזו מכרה, קולטים היטב את המסר. החופש זו הזדמנות פז לחנך לאו דווקא בדיבורים גבוהים, אלא בעיקר באיך שאנחנו חיים.

נפש בריאה בגוף בריא

כל דבר שירחיק אותם מהטלוויזיה והפייסבוק לכמה שעות יהיה מבורך. בוודאי כשיש לו תרומה חיובית לבריאות הגוף ולפיתוח האינטראקציה החברתית.כדורגל, שחיה, ריקודים, טיולים… מחפשים דרך לפרגן לילד על תעודה מוצלחת? קנו לו כדורגל/סל, אופניים (וקסדה!), שולחן פינג-פונג וכדו'.

רק אתה ואני

מצאו זמן איכות קבוע לעשות בו משהו עם הילד לפי בחירתו. עם כל ילד, בכל גיל. אבא או אמא. משחק, יצירה, פעילות ספורטיבית, לימוד משותף של משהו שמעניין אותו וכדו'.

לקראת שנה הבאה

למרות הנטייה להשאיר את כל העבודות שנתנה המורה לשבוע האחרון של החופש(אם לא לאחר מכן…) עודדו אותם לסיים הכול כבר בהתחלה. מי שזקוק לתגבור לימודי במקצועות הקודש או החול – זה הזמן.

"ונשמרתם"

לקבוע "כללי ברזל" לגבי: טרמפים, מקומות מסוכנים, היכרות עם זרים דרך הרשת, נהיגה בלי רישיון וכדו'. החיים יקרים מכדי שנגמור אותם על שטויות.חבל שזה יהיה החופש האחרון בחיים בגלל קלות דעת מיותרת.

לא פחות מזה חשוב לשמור על הנפש. האמונה והערכים שלנו לא יוצאים לחופשה ומתבטלים רק בגלל שעכשיו קיץ והניסיונות מתרבים. יש מקומות שלא מתאים לנער/ה דתי להסתובב בו (דרך אגב, האם האינטרנט בבית שלכם מוגן?).

לפקוח עיניים

שימו לב להתנהגות חריגה, ניסיונות להסתיר דברים (שיחות טלפון, מסך מחשב, יציאות מהבית) או שינוי פתאומי במצב הרוח והגיבו אליהם. אל תחכו שדברים יסתדרו מעצמם. דברו איתם עליהם.

ולסיום

רוב האנשים רואים את החופש כאמצעי להתפרקות ואגירת כוחות לצורך שנת הלימודים שהיא העיקר. אך ייתכן שהמבט צריך להיות בדיוק הפוך. כל שנת הלימודים היא הכנה שבונה בנער/ה את היכולת לעבור את החופש כמו שצריך. ללמוד לעמוד ברשות עצמו, לבנות מסגרת עם תוכן ולעשות בחירות בונות ומקדמות ולא להפך. אם יש משהו שדומה יותר לחיים האמיתיים זה דווקא החופש בו האדם עצמו אחראי על חייו, ולא המסגרת הלימודית המוכתבת על כל צעד ושעל. כולם מכירים את המבחנים שיש לאורך שנת הלימודים, אך המבחן האמיתי הוא בעצם בחופש. אם נתייחס אליו בצורה נכונה ומושכלת, נעבור אותו בעז"ה בהצלחה.

* תודה לרבנים יונה גודמן, רפי פוירשטיין ובני פרל.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

לתגובות: