במהלך החופש הגדול, גורמים רבים מנסים לסייע להורים כיצד להעסיק את ילדיהם: המתנ"סים, תנועות הנוער, משרד החינוך, מחלקות החינוך העירוניות, והרבה גופים התנדבותיים, ועוד. אבל, יש תחום אחד שהוא תלוי בהורים ובהם בלבד. אף גורם חיצוני איננו יכול לבוא לעזרתם ולהחליף אותם. זה תלוי בהם ורק בהם. מהו? התקשורת בינם לבין ילדיהם.
עבור הילדים, היציאה לחופשה יוצרת מפנה במרכז הכובד של חייהם. במהלך שנת הלימודים, חייהם התחלקו בין הבית לביה"ס (אם הם שהו במסגרת שבה היה יום לימודים ארוך, גבר משקל ביה"ס על משקל הבית!!). אבל בחופשה – יש רק בית. זה משפיע על טיב התקשורת בין ההורים לילדים. במהלך השנה, אם התקשורת בין ההורים ילידים לקויה זה מורגש בעוצמה נמוכה בלבד, מפני שביה"ס תופס חלק מהנפח הרגשי של הילדים. אבל, בחופשה יש בית ורק בית, אם התקשורת בין ההורים לילדים לקויה, מורגש הקושי במלוא חריפותו. אם אין התייחסות לילד, אם הבית קר ומנוכר, עלול הילד להגיע למסקנה שאין לו בית.
אבל, הבה נדבר בשפה חיובית ולא שלילית. החופשה היא הזדמנות להעמיק את התקשורת בין ההורים לילדים. הילדים פנויים יותר לקשרים משפחתיים, ואף מצפים להם. השאלה היא האם ההורים פנויים? האם יש להם סבלנות לילדים ששוהים 24 שעות בבית? האם הם מקרינים אושר ושמחה על ההזדמנות לפגוש את ילדיהם בתדירות גבוהה יותר? האם הילד מרגיש שתוספת הקרבה להוריו מטיבה לו? האם בסוף החופש יוצא נער/נערה עם חוויה חיובית מהמפגש האינטנסיבי עם הוריו, או עם חוויה שלילית ומייסרת, המביאה אותו לייחל לחידוש הלימודים כדי לברוח מהבית?
הורה שמתייחס לחופש הגדול כקללה, כ"עונש", משדר לבנו שהוא איננו רצוי, או שהוא רצוי אך ורק כאשר נוכחותו מצומצמת. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" – אף הבן/הבת יתייחס לחופש כעונש, ויפנים שקרבתו להוריו היא סיבה לכאב ועוד כאב, ולא לאושר.
יש להורים סיבות רבות להתעצבן על בנם בחופש: הוא קם מאוחר, הוא בטלן, לא עושה כלום, כל תפילה היא מלחמה, הוא לא פותח ספר קודש, הוא מבלה עד לשעות הקטנות של הלילה, הוא מאמץ התנהגות מסוכנת, יש לו ערימות של זמן פנוי ולמרות זאת הוא מסרב להושיט יד בבית, הוא מתחמק מכל מטלה. זו רשימה חלקית, אשר מוכרת לכל הורה. אבל, אם אכזבת ההורים מהתנהגות בנם תכתיב את טיב התקשורת ביניהם בימי החופשה, תצא המשפחה מהחופשה פגועה קשה. הצלקת שתיווצר תהיה עמוקה כל כך עד שהיא תשאיר סימן לכל החיים.
לפני שמתחיל החופש הגדול צריכים ההורים לקחת נשימה עמוקה, ולהחליט שיהיה מה שיהיה לא יצליח השטן של הכעס לערבב את שמחתם. הסתכלות חיובית על החופש הגדול, על הפוטנציאל החיובי שגלום בו בהידוק הקשר עם הילדים, היא פתח ליצירת אווירת שמחה פנים-משפחתית. הראייה החיובית תוביל לחיפוש דרכים מעשיות להידוק הקשר עם הילדים: שיחות ודיונים משותפים, משחקים וטיולים משותפים, החלפת חוויות אישיות.
לא די בראייה חיובית אלא נדרשת גם פניוּת נפשית. גם אם הזמן הפנוי העומד לרשות ההורים הוא מוגבל, ואין להם אפשרות להשתעשע מבוקר עד ערב עם ילדיהם, חשוב שבזמנים שההורים מקדשים להם, יהיו ההורים פנויים נפשית, לבל יחושו הילדים שהם מעמסה על הוריהם.
ראיה חיובית על החופשה עשוייה להשפיע על איכותה ועל תוצאותיה. במקום עונש – ברכה. במקום מתח – שמחה. במקום נתק בין הורים לילדים – הידוק הקשר ביניהם. במקום תקשורת לקויה – תקשורת בריאה.
הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה
