תגית: תכנון החופש

מבט קצר אל חופשת הקיץ

desert1

שוב חלפה לה שנה ואנו ההורים נקראים להתכונן לקראת חופשת הקיץ הממשמשת ובאה. אנו, שעסוקים כל העת בטיפול במשפחה ודאגות אחרות נמצאים בתחושת לחץ סמוי מפני הבאות. אין מדובר בחופשה קצרת מועד אלא בפרק זמן ארוך המכיל חלל זמן פנוי ומיגע מדי. פרק זמן המתאפיין בתחושת פורקן גדולה, חוסר מסגרת, פריצת גבולות והפיכת הסיכויים לסיכונים. כהורים, אם לא נדע להיערך לחופש הגדול נכון ולהכין את עצמנו ואת ילדינו לקראת בואו – אזי עלולים אנו להיכנס כלשונם של הורים רבים "לסיוט הבא".

במאמר זה ברצוני להתמקד בבני הנוער ובמיוחד באלו הנמצאים בשלבי המעברים להתחלות חדשות (כגון מעבר לחט"ב/ תיכון/ מסגרת חדשה) משום שכאן נצטרך משנה זהירות.

אין זה סוד שסדרי החיים משתנים בחופשה: זמן היקיצה, השינה ותרבות הבילוי. מפגשים חברתיים שבמהלך השנה לא באים לידי ביטוי – בחופשה הם מזומנים ומצויים יותר. הכרויות לא צפויות מן הרחוב, לא רק הרחוב היישובי המוכר אלא גם רחובות בערים הגדולות ובמרחב הציבורי הרחב. בחופש כל המדינה הופכת לרחוב שלם בו בני הנוער תרים בלחפש מה לעשות ואיך למלא את החלל החסר. כל תכנית אשר בוחרים המתבגרים אינה מכסה את כל שעות היום, דבר המצריך הערכות של ההורים להציע מגוון אפשרויות לתעסוקה עם מרווחי זמן קצרים שיהוו 'זמן פנוי' נטו.

בני הנוער הנמצאים בשלבי מעבר משמעותיים כמו מיסודי לתיכון בעצם נמצאים בפרק זמן רגיש במיוחד. מספר תחושות מלוות את בני הזמן הזה: לדוגמא, את בוגרי כיתות ח' מלווה תחושת עליונות כבוגרי בית הספר הנמצאים בשיא בגרותם ונכנסים לעולם המבוגרים האמיתי. מאחוריהם תקופה של שמונה שנות לימוד שהסתיימה לה. העבר חלף והעתיד לא נודע. תחושת עמימות ועליונות המדרבנת כניסה מהירה ככל האפשר לעולמם של המבוגרים עם כל המשתמע לטוב וחלילה להפך. מתוך מעקב על מספר מחזוריי תלמידים אוכל לומר שפרק זמן זה בעיקר עבור שכבות החטיבה והתיכון הצעירות הינו זמן רגיש ואולי אף דורש משנה זהירות.

נזקים לא מעטים הפוקדים את בני הנוער במהלך תקופת החופש מלווים לאחר מכן על ידי גורמי הטיפול בקהילה לאורכי זמן ממושכים. ולכן בכוונתי לעורר אותנו המבוגרים לקראת החופשה להתארגנות מוקדמת ומכינה.

הצעות להורים לקראת החופש:

  • בשלב ראשון אנו צריכים להתחיל כבר עתה להתכונן נפשית וארגונית לחופשת הקיץ קריא: בדיקה ותאום ציפיות עם בני הנוער – הידברות בנושא משום שנטיית הנוער היא ספונטנית באופייה ובלשונם " זורמים " לפי החברה, התנועה, וכל מה שזז… שוחחו על סדר יום, זמני יקיצה שינה, תפילות וכו'.
  • העלאת רעיונות לפעילות כבר מעתה על לוח שנה : פרטו את התכניות הוודאיות כמו עבודה, מחנה קיץ, סמינרים, חופשות משפחתיות וכו', ובמקביל את אלו הדורשות בדיקה למילוי החסר.
  • שריינו מקומות עבודה ותעסוקה לילדכם כבר עתה. אל תמתינו לרגע האחרון של סוף שנת הלימודים. צרו קשר כבר עתה עם כל אפשרות לתעסוקה – שכנים, מכרים, חברים וכו'.
  • אפשריות לתעסוקה אינן בהכרח עבודה בשכר. חישבו גם על התנדבויות שימלאו את הזמן הרב של ילדכם.
  • נצלו את החופשה המשפחתית להידוק הקשר עם הילדים במיוחד באמצעות פעילויות שיש בהם משימות צוות, מחנאות, ואתגרים המאפשרים מפגש עם הכוחות הצעירים שבכם. הדבר יתרום להדברות ולשבירת מחיצות אם ישנם כאלה.

שווה להכיר – טרמינולוגיה למושגי ומצבי סיכון

"חוף דוגית" – אינו בהכרח כפר נופש פסטורלי לדייגים שוחרי הספורט, אלא חוף לצעירים וצעירות בעיקר מהציבור הדתי (ובתוספת מבקרים ערבים) הבאים לחפש בנות, סמים ואלכוהול.

"בית ריק בשבת או בכלל " – הוא מתכון להפקרות באישור ההורים.

פסטיבלים – אירועים מועדים לפורענות, שווה לבדוק היכן, סגנון הפסטיבל, מי ומי ההולכים.

ככרות העיר – ככר ציון, החתולות, ככר האמריקאים, פאבים ומועדונים – ריכוז גדול של סכנות לנער/ה המתבגרים בכלל ובחופשת הקיץ בפרט.

טיולים – תכנון טיול מקדים ומקום המצאות,חברים נלווים, מזג אוויר,ואפשרויות ליצירת קשר זמין עשויים להפחית מצבי סיכון ופגיעה במטיילים.

מחשב – גולם אמיתי שעלול לקום על יוצרו, ולהפוך את המתבגר לאדם בודד, גם אם הוא בחברת מיליוני חברים ווירטואלים.

לסיכום – מומלץ מאד להתארגן נכון,לתאם ציפיות, וליצור לוח זמנים צפוף כמה שיותר לילדים.

נתפלל ונקווה כולנו לתקופה רגועה ומועילה.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער מועצה מקומית אפרת

מי מפחד מהחופש הגדול?!

beach1

"גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים מהירים", אומר פתגם ידוע, "מגיל 12 עד גיל 18, מזדקנים ההורים בעשרים שנה לפחות…". אם המשפט הזה עדיין משעשע אתכם, כנראה שלכם אין ילדים בגיל המדובר. עבור הורים רבים, התקופה הזו היא משהו שכדאי לעבור אותו כמה שיותר מהר ועִם כמה שפחות נזקים. הילד הקטן והמתוק שלהם, זה שתמיד ציית לכל פקודה ושש ללכת עם אבא לבית הכנסת, פתאום מגלה ניצני מרדנות. חוזר הביתה בשעות הקטנות של הלילה (ומתעורר בבוקר בהתאם), מוסיקה בקולי קולות נשמעת מחדרו (ולאו דווקא של אברהם פריד), הלימודים והמחויבות לבית לא בדיוק עומדים בראש מעייניו, וגם הבגדים והשער שלו/ה לא תואמים בדיוק את אופנת מאה-שערים. "איפה טעינו?", מייסרים ההורים את עצמם, "כשאנחנו היינו בגילו לא חלמנו אפילו להתנהג ככה!" ואולי הגרוע מכל – 'מה יאמרו הגויים?!' סליחה, השכנים (אם כי בעניין הזה, בדרך כלל אפשר להירגע. הבן של השכן לא בהכרח ירוק יותר).

ואם כל זה אינו מספיק, צרה חדשה מגיעה. החופש הגדול. 'אני לא מבין את הדבר הזה. רק בגלל שהמורים צריכים חופש כזה ארוך כולנו צריכים לסבול?!', יאמר הגבר בטרוניה. 'אני כבר יודעת מה יקרה. אחרי שבוע אחד תיגמר לו התעסוקה ואז הוא יתחיל לטפס על הקירות, לעלות על העצבים ולשגע את השכנים', תקונן אשתו.

אז קודם כל, בואו ונירגע. הזמן המיוחד של החופש טומן בחובו אתגר גדול, ואפשרות להגיע לדברים חשובים שלא ניתן להשיג בזמן אחר. לא אמרנו שזה קל. בבתים רבים הבן או הבת שעד היום שהו בבית זמן קצר ביום פתאום נמצאים מהבוקר עד הערב, והמציאות החדשה יוצרת בעיות ומתחים. אך מצד שני יש כאן פוטנציאל עצום ואם רק 'נעבוד' נכון נוכל להפיק ממנו המון. ניתן כמה נקודות לדוגמא.

"חנוך לנער"

מצוות החינוך שבמקור מוטלת על ההורים, במהלך רוב השנה מתבצעת בעיקר על ידי שליח – המוסד החינוכי. החופש הוא הזדמנות מצוינת לחזור למצב המקורי. עכשיו כשהבן או הבת נמצאים קרובים וזמינים כל כך זה הזמן לחנך! ובעניין הזה כל האמצעים כשרים. לפעמים לימוד משותף (כדאי לתת לנער/ה לבחור נושא/ספר הקרוב לליבו) הוא דרך טובה, שיכולה לתרום לחיזוק הקשר והשיח ביניכם. אך פעמים רבות דווקא 'החינוך העקיף', זה שבא על ידי שיחות סתמיות על הא ועל דא, פעילות משותפת ודוגמא אישית בהתייחסות לכל מיני תחומים ובעיות – יש לו היכולת להשפיע ולחלחל יותר מכל. חשוב גם לשים לב לשעות השינה של הנער, צורות הבילוי שלו והחברים איתם הוא מסתובב (גם אלו הוירטואליים…דרך אגב, האינטרנט שמותקן בביתכם – הוא תחת ביקורת וסינון?).

תכנון מראש

מכירים את התופעה שמגיעים לחופש עם הרבה רצונות ורעיונות נפלאים ואחרי כמה שבועות נחרדים לגלות שכמעט כלום לא יצאו אל הפועל והזמן זלג מבין האצבעות מבלי שהספקנו לבצע אפילו חלק מן התוכניות?! אחת הסיבות המרכזיות לכך היא החלופות הנוחות והקלות שיש בבית (טלוויזיה, אינטרנט וכדו') שבקלוּת עלולים להימשך אחריהם ולא לפנות להגשמת כל הרעיונות והתכנונים, שמטבע הדברים דורשים יותר מאמץ והשקעה. עצה שימושית היא שההורים יזמינו את בנם/בתם טרם תחילת החופש לישיבת חשיבה ועבודה משותפת. ישמעו בקשב את כל הרעיונות, הרצונות והתכנונים שיש לילד לגבי החופש, יחוו דעתם, יציעו עוד הצעות אם צריך, ויטכסו ביחד עצה מה הצעדים שיש לנקוט כדי "להוריד את הדברים אל המציאות" ולהגשים את הדברים בפועל.

מחויבות

חופש הוא זמן מצוין להתרגל למחויבות כלפי המשפחה ועבודות הבית. בני נוער רבים, בפרט כאלו הגרים בפנימייה, יכולים לבלות חודשים ארוכים מבלי שיצטרכו אפילו פעם אחת לנקות את הבית, לשטוף כלים, לתלות כביסה, לשמור על האח הקטן וכדומה. עכשיו זו ההזדמנות להתרגל לנשיאה בעול. חשוב לא להגזים ולא 'להנחית' יותר מדי דברים בבת אחת, אך צריך שהנער יתרגל לזה שבחיים יש לא רק זכויות אלא גם חובות. אינך יכול לגור בבית וליהנות מכל שירותיו, מבלי לתת משהו בתמורה.

דוגמא אישית

בכל השנה הילדים עוקבים אחרינו ההורים, ובחופש כאשר הם יותר בבית – במיוחד. וכאן יש מקום חשוב לדוגמא האישית. כאשר הבן רואה את אביו מתכנן את זמנו, הולך לתפילה במניין, קובע עיתים לתורה, בוחר בצורה ראויה את צורות הבילוי שלו, יש סיכוי שילך בעקבותיו. אך אם ההורה עצמו לא עושה את הדברים הללו, קשה לצפות וגם לא הוגן לדרוש מהילד שיעשה את זה בעצמו.

"קשר משפחתי"

החופש הוא הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר המשפחתי. בין ההורים לילדים ובין הילדים עצמם. במשפחות רבות תקופת הלימודים היא זמן בו כל אחד 'חי לעצמו'. מלבד סעודות השבת אין כמעט הזדמנויות למפגש בין בני המשפחה, לשיחה ודיון משותפים ולצבירת חוויות מגבשות. הליכה לקניות ביחד, ביקורים משפחתיים וחברתיים, טיולים ואפילו ביצוע משותף של עבודות הבית הן הזדמנות מצוינת לחזק את הקשרים, דבר שייתן את פירותיו כל השנה.

ובכל זאת –  חופש…

וכמובן, לא שכחנו, חופש הוא גם זמן לבילויים ולמנוחה. אומנם לא טוב לאפשר לנער/ה לשבש את הסדרים לגמרי ולהפוך יום ללילה, אבל לא נורא אם הולכים לישון קצת יותר מאוחר וקמים קצת יותר מאוחר (אומנם ישנה מחלוקת ידועה בין ההורים לילדים מה ההגדרה של 'קצת', אבל עם מעט רצון טוב ניתן להגיע לעמק השווה). בין לבין, זוהי הזדמנות מצוינת לטייל, להתאוורר ולהקדיש יותר זמן לתחביבים. שאלו את ילדכם מה הוא אוהב לעשות, ונסו לעשות את זה יחד איתו. אם טיול נועז של שלושה ימים במצוקי נחל דרגות זה יותר מדי בשבילכם, גם ללכת למופע מוסיקלי ביחד, לשחות בים, לשחק כדורסל, או סתם לנגן בגיטרה על הדשא יכולים להיות הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר ביניכם.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

נער יושב בחדר מחשבים במשרד - עבודה בחופש

עבודה בחופש – שלב הזהירות

עבודה בחופש

בפינתנו הקודמת סקרנו את היתרונות הרבים של עבודת בני הנוער בחופשת הקיץ, כשבין הבולטים שבהם המחויבות והעצמאות. למרות שבשוק דורשי העבודה נוכל למצוא גם ילדים בני 13 שתאוות העצמאות החלה לקנן בהם, הרי שרוב השוק מתרכז סביב הגילאים הבוגרים והעצמאיים יותר או בקיצור אלו שרוצים להתחיל ללמוד נהיגה ולא רוצים או שלא נעים להם לבקש מההורים.

בפינתנו הנוכחית נסקור שורה של התמודדויות אפשריות לבנינו ובנותינו סביב מקומות התעסוקה השונים.

זהירות –

כפשוטה. המתבגר שרגיל להיות בין כותלי בית הספר והכיתה, מוצא עצמו פתאום בין תנורים וכיריים לוהטות באולם השמחות או במסעדה, מתרוצץ בין הכביש למדרכה בעבודתו במשלוחים, חשוף לחוטי חשמל חשופים בשיפוצים או להחלקה בשטיפת חדרי מדרגות. פשוט לשים לב שיש את הציוד הבטיחותי המתאים ולא פחות מזה את ההדרכה הנכונה.

גיבוש תפיסה רכושנית –

הנוער העובד בחופשת הקיץ ובמשך השנה כולה מנסה להשיג לפחות שתי מטרות בעבודתו: מילוי הזמן ורווח כספי. העניין האחרון מעלה התמודדות ברמת תפיסת העולם והחיים. ללא הכנה מוקדמת, המזומנים הרבים המתפרצים בפתאומיות לחיי המתבגר עלולים לסנוור אותו ולהשכיח את הצניעות וההסתפקות שספג בביתו במקרה הטוב. ללא חשיבה מוקדמת העמל הגדול ירד לטמיון בגלל בזבוז בבילויים וקניות, וההוצאות החשובות תידחקנה לצד. התחושה שאני יכול לקנות הכל עלולה לגרום למצב בו הכסף יענה את הכל. נער שיודע שהוריו לא ישלמו לו את רישיון הנהיגה יצטרך לדחות סיפוקים, לתכנן היטב את הוצאותיו ולחסוך את מרב הכסף שהרוויח.

ניצול –

מרבית בני הנוער אינם בקיאים בדיני העבודה. באיזה שהוא מקום, הם חיים בתחושת נחיתות כלפי מעסיקיהם שהואילו להעסיק אותם ועוד לשלם להם. במעמד נפשי כזה הם מתביישים לתבוע את המגיע להם ע"פ חוק ואפילו מוותרים מראש על ידיעת החוק. גם בנושא זה נדרשת מעורבות הורית, ואם יש חשש לניצול כדאי לפנות לאגף לאכיפת חוקי העבודה במנהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת בטלפון 03-7347164  03-7347164 ללא תשלום.

מתבגרים במסגרת של מבוגרים –

בבית הספר הילדים והמתבגרים הם העיקר. בשבילם בנו את בית הספר. הצוות החינוכי כולו נמצא שם בשבילם, ויש להניח שכל אחד מהם מגיע כדי לעשות את עבודתו החינוכית על הצד הטוב ביותר. לעומת זאת, מקום העבודה הרווי במבוגרים אינו מקום של מתבגרים מטבעו וייעודו. כאן, האווירה, השפה והלך הרוח הוא של מבוגרים ביסודו ולא תמיד כל אלו מתאימים לחיי המתבגרים ולנפשם העדינה והמתפתחת. זה לא עניין של ניבולי פה דווקא, אלא מורכבות החיים של המבוגרים שהמתבגרים לא תמיד צריכים להיחשף אליה. דוגמא: המתבגרים עלולים לפגוש מתחים ואינטריגות שעלולים לפגוע להם בתפיסה הבריאה שהעולם טוב ביסודו. ילד שפוגש הרבה רוע מאבד את האמון שלו בעולם. הוא חושד בכולם, כולל הוריו ואחיו. בשבילו הכל רע עד שיוכח אחרת.

דו קיום א' –

העבודה בחופשת הקיץ מזמינה הרבה פעמים מפגש בין המינים כל יום למשך שעות ארוכות. זה לא הסניף של תנועת הנוער שבאים אליו פעמיים בשבוע לשלוש ארבע שעות. כאן יש צוות ולכל צוות הווי ושפה משלו. ללא הכנה מוקדמת וללא יד מכוונת במהלך ימי העבודה עלולים לקרות סיטואציות שלא חלמתם עליהם והיו דברים מעולם. בעבודה יש מבוגר אחראי על העבודה אך אין מבוגר אחראי מבחינה חינוכית. ההיעדר הזה מגביר את תחושת השחרור והעצמאות ויכול לקחת אותם לכיוון לא רצוי בכלל.

דו קיום ב' –

במקומות עבודה רבים, ובעיקר במסעדות, אולמות ורשתות מזון מועסקים עובדים ישמעאלים רבים. באופן טבעי, ובמיוחד במצבנו הביטחוני המתמשך, יש לכל נערה יהודיה בריאה, רתיעה בסיסית מערבי באשר הוא. אך כשנמצאים יחד זה לצד זה ימים ושבועות, פתאום מתגלה לה שהשד לא כזה נורא ומוחמד הוא בכלל "מודי" והוא די חמוד, וסאלח הוא "סלי" והוא בכלל בעד השלום. לא מזמן ביקרתי בצומת גוש עציון באחד מבתי הקפה כשלעיני ערבי ובת אחד היישובים מצחקקים להנאתם ואף משתעשעים בהשפרצת מים הדדית. רק אל תגידו לי שזה ייגמר בזה.

תזונה ומנוחה –

לא כל אחד זוכה לעבוד במזון מהיר או באולם אירועים שהמזון בהם זמין למדי עבורו. ישנם מקומות שהמתבגר תלוי בכריך שלו בלבד. לפעמים העבודה מאמצת מאד וההפסקות קצרות מידי עבור המתבגר והמתבגרת. אלו שעובדים בחופשת הקיץ חוזרים לביתם בשעות אחה"צ לפנות ערב עם עייפות רבה כשחיי החברה והלילה לפניהם – מה שעלול להביא אותם בקלות לחסכי שינה. מחקרים מוכיחים חד משמעית את הקשר שבין חסכי שינה לתחלואה גדולה יותר. כשאתה מחבר את כל אלו עלולה להתקבל פגיעה משמעותית בבריאותם של ילדינו שניתן בהחלט למנוע אותה בתכנון מוקדם ונכון של הזמן ומקום העבודה.

מפגש בין תרבותי –

המטרייה הרוחנית-תרבותית של הבית ובית הספר מספקת מערכת הגנה טובה למדי עבור אלו שרוצים להיזהר וזקוקים לתמיכה חיצונית כל שהיא. בחופשת הקיץ, נשארים בני הנוער לרוב עם מטרייה אחת בלבד. המפגש היום יומי עם המחנך והמחנכת לא קיים ואין את תוכני הלימוד שמחזיקים אותם אתנו. קבוצת השווים הסובבת אותם במקום העבודה, השונה מהם תרבותית עלולה לסחוף אותם לכיוונה בהעדר כיוון תרבותי ברור מצדם.

זוהי רשימה חלקית של התמודדויות אפשריות של הנוער במקומות העבודה, וניתן בהחלט להקדים תרופה למכה עם חשיבה ותכנון מוקדמים. פשוט לקחת דף ועט ולהתחיל לגלגל בראש את העבודה וסדר היום הצפוי והדברים יעלו מאליהם. בהצלחה!.

צביקה מור, מאמן הורים ונוער, התמחות באימון ADHD,

052-6070954 more-lanoar.co.il

החופש הגדול מדי

river1

מתוך "עין חינוכית" מספר 60, מכללת אורות ישראל

האבא ישב מולי ובכה. בְּנו מזמן הוריד את הכיפה וכעת אף נעצר על ידי המשטרה. ביקשתי ש"ייקח אוויר" ויספר לי את השתלשלות הסיפור מתחילתו. הוא ניגב את עיניו, ופתח: "הכול התפרץ בקיץ שבין כיתה ט' לכיתה י'. אמנם היו קשיים גם קודם לכן, אך הקיץ הארוך, לילות השוטטות, הירידה שלו עם החברים לאילת… שם איבדתי אותו". סיפור זה, שהוא חריף אך לא חריג, מהווה ביטוי לחלק מהקשיים שימי החופש מציבים בפנינו.

נתחיל מההתחלה. חופש זה דבר טוב; לא רק למבוגרים אלא גם לבני נוער או לילדים. זה הזדמנות להתאוורר, לרענן כוחות, להכיר תחומים שאינם כלולים בתכנית הלימודים, להעמיק קשרי חברוּת ופשוט לנוח. הכול כהפסקה לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, החופש הנהוג אצלנו, בו ילדים ובני נוער נמצאים כשהם נטולי מסגרת במשך חודשיים וחצי ויותר, הוא ארוך מדי ומזיק. רוב בני הנוער אינם מדריכים בתנועות נוער או בקייטנות (עד גיל 16 הם פשוט צעירים מדי), ואף המדריך בתנועה נמצא על פי רוב רק שלושה או ארבעה ימים עם חניכיו במחנה. מה עם שאר הקיץ? מי שעובד עם בני נוער יכול להעיד שאצל אלו שהתדרדרו, לא פעם נקודת התפנית (לרעה) הייתה בימי החופש הארוכים, עת התגלגלו ממקום למקום ומבילוי לבילוי, כשבכל פעם הם השילו עוד רכיב מעולמם הרוחני. אמנם כן, ישנם בני נוער נפלאים רבים המייסדים "ישיבות בין-הזמנים", יוצאים לשבועות גדושי התנדבות עם חולי סרטן, נפגעי טרור, נכים ועוד. אך יש להודות שאחוזים ניכרים של הנוער אינם נוטלים חלק באלו, וחלקם מהווים הוכחה לדברי חז"ל כי הבטלה מזיקה.

מה עושים?

ראוי לה לכל מסגרת לבחון כיצד היא יכולה לסייע בהתמודדות מערכתית עם האתגרים שהחופש הגדול מציב. ארבע מסגרות עיקריות אמורות לתת מענה משולב: משרד החינוך, מסגרות החינוך הלא-פורמאליות, המשפחה ובתי הספר. נתייחס על קצה המזלג לשלושת הראשונות, ונרחיב ברביעית, המשליכה על תפקיד המחנכת והמורה.

 

א.         משרד החינוך: המשרד מצדו צריך היה לקצר משמעותית את החופש. אמנם יש צורך בכמה שבועות חופש, ולוּ כדי לתת לילדים להתנסות בלקיחת אחריות על יומם וזמנם. אך כאמור, האורך הרצוף של החופש הוא גדול מדי.

ב.         מסגרות לא פורמאליות: מסגרות אלו צריכות להגביר את פועלן, לתת בקיץ היצע עשיר יותר של פעילויות פנאי, ערכיות והפגתיות כאחת.

ג.          ברמת המשפחה: הורים צריכים להשקיע הרבה מחשבה על מבנה הקיץ של ילדיהם. לא די להסתפק בשלושה ימי טיול משפחתי לקראת סוף החופש. יש לחשוב, לחוד ואחר כך עם הילדים – על אתגרי החופש, על הפעילויות שירצו לעשות יחד (כמשפחה) ולחוד (רק הילדים). לא ניתן להסתמך על מסגרות אחרות, ובימי הקיץ תפקיד ההורות עובר למשרה וחצי (לפחות…). יש צורך לקבוע מראש את גבולות ההתנהגות הביתיים (מתי הולכים לישון, כמה שעות ביום משחקים במחשב וכו'; כל משפחה ואופייה, כל ילד והמתאים לגילו). אך בעיקר יש להגביר את הנוכחות ההורית, את ההשקעה והעשייה הפנים-משפחתית הנעשות כה חיוניות בימי הקיץ הארוכים.

כאמור, את המבט העיקרי אנו מבקשים להפנות לתפקיד המחנכת (והמחנך) בבית הספר. היכולת שלו לסייע בהתמודדות יעילה עם אתגרי הקיץ נחלקת לשני חלקים:

א.

חלק ראשון צריך להתקיים לפני הקיץ. ראוי לקיים שעות חינוך ושיחות בכיתה על הקיץ ואתגריו. לדון ביחד על הדברים שילדים 'כמונו' עושים לפעמים בגלל שעמום ולחשוב ביחד על הדברים הטובים שכל אחד רוצה להספיק לעשות בקיץ הקרוב. יש להציג את החופש כאתגר בו הילד יכול להוכיח בעיקר לעצמו שהוא ראוי לחופש, ויודע לעשות דברים חיוביים עם עצמו: מלימוד תורה או חסד ועד בילוי איכותי לשם הנאה בצורה בונה שאינה הורסת.

ב.

החלק השני של תפקיד המורה צריך להתקיים תוך כדי ימי הקיץ. יש ערך חינוכי עצום בהמשך קשר עם הילדים שהמורה לימד בשנה החולפת (בין אם ימשיך ללמדם בשנה הבאה ובין אם ישובץ לכיתה אחרת). המומלץ ביותר הוא לקיים מפגש ו"יום עיון" חווייתי אי-שם באמצע הקיץ, כגון בתשעת הימים (בטרם יֵצאו הכול לחופשה משפחתית). המפגש עם החברות ועם דמות מוערכת מבית הספר, בצד העיסוק בתכנים משמעותיים – מהווים ערך בפני עצמם. אך לא פחות מכן, הם מזכירים לצעירה את העולם הערכי של בית הספר ממנו היא באה ואליה היא בע"ה תשוב בסוף הקיץ. זו מעין "דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו בחלון" (רש"י לבראשית לט, יא, על פי סוטה לו) המזכירה לו את ערכי חייו. קשר נוסף יכול להיות מושג באמצעים פשוטים יותר: למשל ניתן לאסוף את כתובות הדוא"ל של כל בנות הכיתה ולשלוח מכתב במייל פעם בשבוע לתיבת הדואר הפרטית של כל אחת. במכתב כדאי לכתוב לא רק דברי תורה אלא גם התייחסות אישית לחדשות ולאקטואליה, מחשבות על החיים ועל החופש ועוד. מורים עם אוריינות טכנולוגית גבוהה קצת יותר יכולים לפתוח פורום כיתתי ברשת בו תיפגשנה כל הבנות לשם דיונים (עם המורה) על כל נושא שבעולם. כן ניתן לקבוע סבב בו פעם אחת בחופש מדברים בצורה יזומה עם כל תלמידה בטלפון, שיחה שנועדה להתעניינות בשלומה ולחיזוק הקשר ביניכן. בפעם אחרת ניתן לשלוח מכתב במייל רגיל (זוכרים? עם בול ומעטפה…) ומדי פעם הודעת טקסט (המכונה S.M.S.). שילוב כל הרכיבים יחדיו, ובעיקר מפגש או בוקר עיון חווייתי, יכולים לסייע משמעותית בשמירת קשר אישי וערכי בין המורה לבנות הכיתה.

סוף דבר, החופש מהווה תקופה של אתגרים. אם נסייע לתלמידים לבחור מראש מה הם רוצים לעשות בימי הקיץ, ואם נשמור אִתם על קשר באמצעים מגוונים בימי הקיץ עצמם, נוכל בע"ה לתרום את חלקנו הצנוע בהמשך מסע החינוך שלהם ושלנו. כך נוכל כולנו לשוב אחרי חופש איכותי ולצעוד עם כוחות נפש בריאים לתוך ימי אלול ותקופת התשובה הגדולה.

 קיץ טוב!

הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

לדאוג או לא לדאוג מן החופש הגדול ?

צמד המילים "החופש הגדול" מעורר אצל הורים רבים תחושות לא חיוביות. במקביל, אצל הילדים יש תחושה הפוכה של שמחה גדולה. פתאום אין את השגרה רגילה המאפיינת ימי לימודים. שגרה זו יוצרת מתחים רבים בין הורים לילדים ללא קשר לגיל הילד. ההורים חייבים לשים לב לנקודה חשובה. בני האדם כל הזמן מפרשנים את האירועים המתרחשים סביבתם. אנו נותנים משמעות לאירועים בהקשר לעצמנו, לאנשים אחרים ולחיים בכלל. הפירוש ומתן המשמעות נעשה דרך המבנה האישי של כל אדם, מכאן שכל אחד מאתנו יפרש בדרך שונה וייחודית לו, את אותם האירועים. לא פעם, פרשנות שאנו נותנים למצבים השונים מעוררת בנו הרגשה שלילית. כך גם לקראת החופש הגדול, הדרך שבה נתייחס לחופש הגדול תוביל אותנו. אם נגיד לעצמנו כל הזמן "כמה קשה זה הולך להיות", "אני מאוד אוהב את ילדיי אבל מה אני אעשה איתם חודשיים", "אין לי כח למאבקים איתו" ועוד ועוד משפטים מחלישים, ברור שבגישה כזאת הסיכוי להתרומם קטן ביותר. אני מציע גישה הרבה יותר שמחה ומקרבת. חייבים להתייחס לחופש כאל אתגר ישים בתחום המשפחה והבית. חופשת קיץ יכולה להיות תקופה שמחה ונפלאה אם הגישה שלנו תהיה כך. יש לנו הזדמנות כהורים לבדוק את היחסים עם הילדים שלנו, יש לנו הזדמנות להיות יותר זמן עם הילדים (זה יכול להיות אפילו מהנה ביותר לשחק במשחקי קופסה עם הילדים שלנו), יש לנו הזדמנות להיזכר בתפקיד שלנו כהורה (עניין שביום יום אינו כל כך מתרחש עקב עיסוקינו הרבים). ונקודה חשובה נוספת: משפחה היא הביטחון הבסיסי שניתן לילד, הבית הוא המקום הטבעי בו הוא מרגיש מוגן, בחיק האם הוא מרגיש אהוב, ובקרבת האב הוא מרגיש מוערך.

אך לעיתים, במרוץ החיים אנו ההורים שוכחים את התפקידים המהותיים שלנו ונכנסים לשגרת החיים. וכך אנו מעבירים ימים על גבי ימים בתור מפרנסים או מפיקי אירועי תרבות של המשפחה. בתור שוטרים האחראים שכולם יצייתו לכללים או בתור עובדי מטבח, ודאי שכל התפקידים האלו חשובים והבית לא יכול לתפקד בלעדיהם וכבר אמרנו שהבית עצמו גם הוא משרה הרגשה של הגנה.

גם בחופש יש לשים גבולות. הסיכוי להצליח בהשגת סדר יום תלוי בכוחות של ההורים להקפיד על כך. יחד עם זאת, חשוב לשמור על פרופורציות בהתייחסות לגבולות בחופשה: לא להתעקש על מה שלא חיוני, ולגלות הבנה לצורך של הילד לצאת קצת מהמסגרת.
בתחומים מסוימים, למשל שעת שינה וכו', כדאי לנסח חוקים חדשים מיוחדים לחופש, ולנצל את הזמן לקרבה משפחתית, להנאה, למנוחה וגם להניח לילדים לגלות תחומי עניין חדשים שאין זמן להתפנות אליהם במהלך הלימודים.

כדי לא להיות הורים מרירים וכועסים, מידי פעם (ויש אומרים מידי ערב) אנו צריכים להזכיר לעצמנו שכל ילד וילד מילדינו צריכים מאתנו גם יחס עמוק יותר ואישי יותר. כשאנו לא נותנים להם אותו, אין כמוהם להזכיר לנו את זה כל אחד בדרכו שלו.

החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לעבודה הורית.

 

מתוך ראיון שערך אבינועם הרש (מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, ומעביר סדנאות למורים ולנוער) עם הרב יהודה נוימן מנהל חטיבת ביניים 'אור תורה אריא"ל סטון'

הורות בחופש

החופש הגדול עשוי להיות דבר טוב. הוא מאפשר התאווררות, פיתוח תחומי עניין מגוונים ואגירת כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, לעיתים מהווה החופש זירת התגוששויות בין הורים לילדיהם. התגוששות ומתח הנובעים בין השאר מפערי ציפיות.

חלק מילדינו מצפים בקיץ ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. מבחינתם, תפקידם העיקרי בקיץ הוא לצבור בילויים. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מפעילות חווייתית אחת לרעותה ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי ציפיות ההורים מהתנהגות ילדיהם בימי החופש הן אחרות לגמרי.

בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. פעם אחר פעם נהפכים ימי הקיץ לעימות בין ההורים לילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים שבמרכזם 'כיף' ובילויים לבין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).

המסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה (גם להורים) יש צורך בעבודה הורית מוּדעת. ההורים נדרשים להתכונן לקיץ כדי שכולם יֵצאו ממנו נשכרים. בזמן שנותר עד לחופש הגדול על ההורים לחשוב, תחילה לחוד ולאחר מכן יחד עם ילדיהם, כיצד להפוך את הקיץ לתקופה של צמיחה אישית ומשפחתית כאחד. סוף דבר,דווקא בימי הקיץ – אין חופש מהורות…

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

נערה בסוודר אדום גולשת במחשב. מה עושים הנוער בחופש הגדול? - שעות ארוכות של גלישה באינטרנט ?

האינטרנט והחופש

מה עושים הנוער בחופש הגדול? - שעות ארוכות של גלישה באינטרנט ?

שאלהמה יעשו התלמידים בחופשה הגדולה הקרובה, שהיא תקופה ארוכה מאוד(!), ללא מסגרת מסודרת של למידה, שיעורי בית, מבחנים, רמי"ם, מדריכים, ראש ישיבה?

תשובההמחקרים מדברים על כך, שלצערנו הם יגלשו שעות רבות באינטרנט ולא תמיד במקומות הכי ראויים. כבר נכתב רבות על הנושא מזוויות שונות, אולם ככל שיעסקו בו יותר תהיה יותר מודעות לבעייתיות.

ודאי שנקודת המוצא היא, שחייבים ההורים בכל בית למצוא את החסימות המקסימאליות, ולא להשאיר את האינטרנט מופקר ופרוץ.

אך נראה, שהבעיה קשורה גם לתחום התמודדות מרכזי נוסף בתקופת הקיץ – הבטלה. כבר לימדונו חז"ל שהבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום גורר אחריו חטא. כשהאדם לא עוסק בכלום, זה מוביל אותו להתעסק ברבדים נמוכים וממילא לחטוא. איך מצליחים למלא תקופה כל כך ארוכה בתוכן? זאת המשימה המרכזית!

חייבים למצוא מסגרות לנוער ולהגיד להם: צאו לעבוד, לכו לטייל, לכו לסניף בני עקיבא, מצאו לכם מסגרות קבועות של לימוד תורה, המשיכו לעסוק בחסד, בנתינה. הדריכו בקייטנות.
אי אפשר רק לנסות לסור מרע ולא ליפול בקורי העכביש של הרשת, צריך גם ליזום טוב.
"אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם" (מסכת ע"ז ח'). הרב בר שאול כתב בספרו מצוה ולב: "הלב אינו יכול להישאר ניטראלי, הלב הוא מקום צמיחה עשיר, אם אין אתה נותן בו זרע ברכה, הרי הוא קולט מן האוויר כל מיני מוץ ומצמיח קוצים וברקנים".

עלינו להדריך את הנוער להתחיל את היום בצורה מסודרת. ישנו הבדל גדול מאוד בין יום שמתחיל בתפילה במניין בשעה סבירה לבין יום שהחל ב'השכמה' סמוך לצהריים, יום מסודר עם מרץ מול יום שנמרח בלי משמעות ברורה. עלינו ללמדם – אל תתנו ליד המקרה לשלוט בזמן שלכם, תקבעו אתם את המסגרות, הגבולות והמטרות שבכל יום שלכם.
הפניה הזאת מכוונת גם למנהיגי הציבור בכל אתר ואתר. כל מי שקשור לנוער וכל מי שיכול להועיל, צריך להתכנס ולהקים מסגרות ברורות לנוער, מסגרות שיש בהם עוגן מוסרי, תורני וכמובן גם חוויתי. אי אפשר להשאיר את זה רק לנוער, חייבת להיות התארגנות מכוונת של המבוגרים בעניין הזה.

מי שכבר שקוע בתוך נגע האינטרנט צריך לפעול לפי הדרכת הרב קוק במוסר הקודש: "הידיעה הברורה מחוללת את הרצון". יש להבין ולהפנים על ידי הבירור, את עומק הבעייתיות בהיסחפות לאינטרנט – מה אני מפסיד מזה, לאיזה אדם זה הופך אותי ומהם הסכנות הטמונות בכך להווה ולעתיד.

בעזרת ה', הבירור הנכון יעורר את הרצון ואת הגבורה הנדרשת על מנת לא ליפול ברשת… וכשאדם מתעורר מלמטה, מסייעים לו מן השמים, למלא נפשו ורוחו בדברים טהורים וקדושים, המחיים את נשמתו באמת.

הרב עדי פלח, ראש הישיבה התיכונית 'אפיקי ארץ', אופקים

חול ים בורח בין אצבעות הידיים - לא הספקנו את מה שתכננו בחופש הגדול

נזכרים בחופש הגדול

החול בורח בין האצבעות - לא הספקנו את מה שתכננו בחופש הגדול

פְעָמִים אחדות אנו שומעים את תלמידנו נרגנים ואומרים: "אוּף, הלוואי והיה עכשיו חופש". פעמים אחרות הם מכניסים אותנו יותר לעולמם ומפרטים בצורה מפורשת את תוכניותיהם לאותו חופש מיוחל ומשמיעים אימרות כגון: "הלוואי, ובמקום שיעור היסטוריה המשעמם, הייתי כעת בים", או: "הלוואי ובמקום לפתור תרגילים מעצבנים במתמטיקה, הייתי נוסע לטיול בגולן", וכן על זו הדרך.

כעת, אנו עומדים בפתחו של החופש הגדול והארוך אשר לעיתים (כמעט תמיד) הינו מעמסה על ההורים. החופש אשר התלמידים מְמַצִים אותו לאחר שבועיים, וההורים לאחר שעתיים.

אולם, נראה שלמעשה החופש הגדול הוא ההזדמנות והעיתוי המתאים למימוש ה"הלוואי", ולביצוע כל אותם חלומות שהבנים-בנות חלמו במהלך שנת הלימודים. החופש אינו צריך להיות מטלה ו/או מעמסה. החופש הוא הזמן המתאים לכל התוכניות ששגרת הלימודים הארוכה והשוחקת דחקה ודחתה. פעמים רבות כאשר יוצאים לחופש עצם ה"שחרור מעול הלימודים" מְשָכֵּח את התוכניות, לכן עלינו לשבת עם הילדים לפני החופש ולהיזכר בכל הדברים אותם הם רצו לעשות במהלך שנת הלימודים אך לא יכלו בגלל "הלימודים המעצבנים". בנוסף לכך רצוי להציע תכנים נוספים ותוכניות נוספות אשר ניתן למלא בהם את החופש כגון: חיזוק קשרי משפחה, הרחבת תחומי הדעת והתעניינות באופנים שונים, עבודה, התנדבות, עיסוק בתחביבים. תכנון מוקדם של החופש הינו הבסיס לחופש נעים ופורה.

ניזכר בדברים, נבנה וניצור חופש יעיל ונעים!

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

קשיי החינוך בחופש הגדול נובעים (גם) מ… ההורים

קשיי החינוך בחופש הגדול

למרבה הפלא, אחת מנקודות התורפה של החופשה הגדולה נוצרת לעתים עקב (חוסר) תפקוד של… ההורים! ההורים כמובן אינם אשמים במציאות החינוכית המעוותת שבה מפקירים את ילדינו לשבעים ימי חופשה רצופים כשהם נטולי מסגרת מסודרת. אך היות שמצב זה הוא בינתיים נתון, ההורים הם האחראים העיקריים להעניק לילדיהם הכוונה ברורה ומפורטת כיצד להתנהל בקיץ ולסייע להם לבנות חופשה שיש בה גם תכנים וגבולות.

הבעיה היא שחלק מההורים עסוקים (ועייפים…) ומעדיפים פשוט לא להתעמת עם ילדיהם בנושאים של גבולות ומשמעת, אף אם המשמעות היא הכרעה תת-מודעת לאפשר לילדיהם לרבוץ שעות ארוכות מאוד כל יום מול המחשב, בצפייה אין-סופית בסרטים ובפייסבוק, בחזרה הביתה בשעות מוזרות ועוד. על ההורים להבין כי קביעת גבולות התנהגות מפורטים לילדיהם אינה מנהג מיושן אלא ביטוי לסמכות הורית בריאה.

מה עושים אפוא? מילות הקסם הן תכנון, תכנון ושוב תכנון. עוד טרם הקיץ, על ההורים לחשוב איך רוצים שהקיץ של ילדיהם ייראה. איך רוצים שהבית יתפקד בקיץ? איזו אווירה רוצים שתשרור בבית בימי החופשה ומה ניתן לעשות מראש כדי שזה יתרחש? כמה שעות רוצים שהם ישחקו במחשב כל יום ובאיזו שעה רוצים שיחזרו הביתה בערב? עלינו להבין כי יציאה לטיול משפחתי של מספר ימים זה נפלא, אך הטיול מהווה מענה רק לאותם ימים. יש לעשות עוד פעילויות משותפות, קצרות יותר, גם בשאר הימים. זאת במקביל לארגון קייטנות הורים, ביצוע התנדבות משפחתית משותפת, סיוע לילד לקבוע מה ומתי הוא עושה בימים שבהם הוא לבדו ועוד. לאחר פתיח זה, ניתן להציע כמה עצות פרקטיות:

פגישה אישית מקדימה

יש לשבת עם כל ילד/נער לחוד ולדון על תכניות הקיץ שלו. השיחה צריכה להיות באווירה טובה (חצי אבטיח קר לא יזיק…) ולהתקיים מתוך הקשבה כנה. ההורה ילבן עם הילד "מהן ציפיותיך מהקיץ?" "כמה שעות מחשב הן סבירות בעיניך?" "כמה זמן תוכל להקדיש למטלות הבית?" (המטלות הן של כולנו ולא רק מוטלות על אימא…), "כמה כסף נוציא על פעילות בקיץ (מחנה, טיול וכו')?" "מה היא שעת חזרה סבירה הביתה בערב לצעיר בגילך?" ועוד.

יש לקבוע את דרכי ההתנהלות המשפחתית בקיץ מתוך הידברות והקשבה, כשההורה והילד מחליטים מראש על מתווה ההתנהגות בחופשה. על מנת לעשות כן עלינו להבין ולהפנים כי ילדינו זקוקים לגבולות (גם בגיל תיכון!) וכי שוטטות אין סופית בקניון או בשבילי היישוב עד אמצע הלילה אינה ערובה להמשך חינוכם לערכים ראויים.

שיחה משפחתית

כחלק מבניין הקיץ יש לקיים שיחה משפחתית של כולם יחד ולא רק שיחה פרטנית עם כל ילד. בשיחה נלבן תכניות משפחתיות משותפות, נדון על כללי ההתנהגות והנורמות של המשפחה בימי החופשה, נבחן כיצד נתקדם בלימוד התורה גם בימים אלו, נקבע מתי בני הבית יתפללו ועוד. כן נבחן שאלות כמו: כיצד נחזק קשרים חברתיים עם השכנים ועם החברים לספסל הלימודים? כיצד נתרום למשפחת העולים החדשים שהגיעה לאחרונה לשכונה? מי ומתי יבקר את סבתא? ועוד. כך נצליח לעבור יחדיו את החופשה באווירה טובה ובונה.

פגישה אישית שבועית

הקיץ הוא הזדמנות טובה להעמקת הקשר בין ההורים לילדים. מומלץ לתאם פעילות שבועית שההורה מקיים עם כל ילד. הליכה משותפת לבריכה, משחק כדורגל, הכנת ארוחת ערב משפחתית, התנדבות משותפת, לימוד תורה בחברותא, לימוד משותף של תוכנת מחשב חדשה וכדומה. דווקא בקיץ עלינו להקדיש זמן לחיזוק הקשר עם ילדינו, קשר בריא אשר בע"ה ילווה אותנו לאורך שנים.

הכינו לוח קיץ

התוצר של כל הדיונים יכול להתבטא בלוח קיץ גדול וייחודי לכל ילד. על הלוח יש לכתוב את כל האירועים הקהילתיים של בית הכנסת, תנועת הנוער, הקייטנה וכדומה. לאחר מכן נוסיף את האירועים המשפחתיים ולבסוף את התכניות האישיות של הילד. במשך הקיץ כדאי לבחון מעת לעת כיצד מתממשות התכניות שרשמנו מראש על הלוח.

דוגמה אישית

אם כהורים אנו שואפים שהילד יהיה עסוק בחופשה (גם) בעשיית חסד, כדאי שגם כמשפחה נפנה זמן ומרץ לפעילות התנדבותית ולא נקדיש את הפעילות המשפחתית המשותפות רק לפעילות של הפגה כמו טיולי מים או אכילת פיצה בעיר. דוגמה אישית שלנו כהורים וכמשפחה שווה יותר מאלף מילים. כן הדבר לגבי לימוד תורה, עשייה למען הבית עצמו ובעצם בכל תחום אפשרי.

חופשי ומאושר

יש הרואים בחופשה הגדולה סכנה נוראה. לדעתם היא מהווה אסון חינוכי, צניעותי ותורני. הם מתייחסים אל החופשה בפחד ורואים בה גורם אנטי-חינוכי. דא עקא, שפת ההפחדה אינה מתאימה לילדינו, היא אינה בונה כוחות בנפש אצל ילדים אלא משכנעת אותם שהם חלשים. השפה המתאימה לדורנו היא שפת האמון והאהבה.

יש להציג את ימי הקיץ כתקופת אתגר שבה יוכל כל אחד להוכיח לעצמו עד כמה הוא ערכי ואיכותי מבחירתו, אף ללא נוכחות רציפה ועקיבה של מוריו ושל הוריו. הרי רוב חייהם יהיו ילדינו ברשות עצמם, ואף בקיץ הם שיקבעו לפי רצונם חלק גדול מעיסוקיהם. צריך וניתן לאתגר אותם לקראת התנהגותם בקיץ בשפה מרוממת ומתוך שדר של אמון בכוחם ובטהרתם. עלינו לעודדם להציב בפני עצמם גבולות וציפיות ולהאמין ביכולתם לממשם.

העולה מכל זה הוא שימי החופשה הגדולה טומנים בחובם סיכון וסיכוי כאחד. אם חלילה נסמוך על המזל ונעמוד מנגד, ימי הבטלה הארוכים עלולים לחנך את ילדינו לערכים פסולים. אך אם נתגייס, בחשיבה, בתכנון ובעשייה מתמשכים – זו עשויה להיות תקופה של הידוק הקשרים המשפחתיים והפנמת ערכיה. סוף דבר, נדרשת אמונה. בין השאר: אמונה בעצמנו, כהורים. אמונה כי בע"ה יש בכוחנו להיות הורים משמעותיים ומכוונים דווקא בימי הקיץ. בע"ה, אין הדבר תלוי אלא בנו!

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה

meadow1

שאלה:

החופש הגדול מאיים עלינו כהורים. אנו נכנסים לכוננות ספיגה, וממתינים לתקופה מלאת חיכוכים המאופיינת במשפטים מהסוג הבא: "קום כבר להתפלל", "אולי תלמד משהו" ו"תפסיקי לרבוץ מול הטלוויזיה" ועוד רבים אחרים. מה עושים כדי לעבור תקופה זו במינימום מתחים?

תשובה:

  1. חופש כיעד – חופש (לכל אדם) הוא תקופה שבה רצונו האמיתי בא ליד ביטוי. רצון שהמסגרות החיצוניות אינן תומכות בו ומכוונות אותו. החופש מ'המסגרת' הופך לחופש לִבְחוֹר, חופש בחירה. מצב שבו אנו נדרשים לגייס כוחות ולהגדיר כיווּן להתנהגותנו מבלי שגורם חיצוני מכוון אותנו.
  2. ללמד לבחור – במקום להיכנס למתחים מיותרים, צריך להפוך את תקופת החופש להזדמנות לחינוך שיטתי לבחירה. איך בוחרים צורת בילוי? איך בוחרים מתי לקום בבוקר? איך בוחרים ללמוד תורה (ולא רק לומדים כי צריך)? איך בוחרים היכן להסתובב והיכן לא? איך בוחרים מה ומתי לראות בטלוויזיה, וכמה? איך בוחרים לאיזה אתר להיכנס באינטרנט ולאיזה לא? כמה שעות לגלוש? ובקיצור: איך בוחרים?
  3. ולא עצבוֹ אביו מימיו – דוד אינו 'מעציב' את אדוניהו בנו המורד בו, בכך שהוא נמנע מלהציב לו גבולות 'מעציבים', אך גם אינו 'מעצב' אותו בכך שהוא לא מקנה לו אותם באופן שמביא להבנה והזדהות (גם אם לא מידית).
  4. ודיברת בם – דומה כי רבים מאיתנו שכחו כיצד משוחחים עם הילדים. לא רק מציבים גבולות (זה אמנם חשוב מאוד), לא רק מטיפים מוסר (זה טוב רק במידה), גוערים או מחמיאים. שיחה פירושה ניסיון להבין את עמדתו של השני, ללמוד ממנה ולהגיב לה תוך ניסיון להביא גם אותו להקשבה פתוחה.
  5. 'לשוחח בחירה' – שתפו את ילדיכם באופן שבו אתם בוחרים במצבי התלבטות. כיצד הכרעתם בעבר, וכיצד אתם מכריעים בהווה. ספרו על התלבטויות, היו אמיתיים, חפים מזיוף (הם יודעים להבחין בין זיוף לאמת טוב משאתם חושבים), היו אנושיים. אל תוותרו על זכות ההחלטה הסופית (לא בכל מקרה כמובן) אך הסבירו, שוחחו.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה וחבר הנהלת רבני צהר.

.

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?