תגית: תקשורת

הנוער של היום / הורים – הדור השלישי

" הנוער של היום זה לא מה שהיה פעם ", היא קלישאה הנאמרת בדרך כלל תוך שחרור אנחה עמוקה ועיניים המתכווצות במבט קודר. אלא שבעידן המודרני ראוי לעדכן את המשפט הזה ולומר ש'הנוער של היום הוא לא הנוער של…אתמול'. בעולם שלנו קצב הדברים השתנה לגמרי. הכול צועד מהר יותר. ובדור המיקרוגל לא רק המכשירים הסלולארים משתדרגים ומחליפים את פניהם כל כמה חודשים, אלא גם…האנשים.

לדבר הזה יש משמעות עצומה במישור החינוכי. שיטות, אמירות וגישות שעבדו עלינו לפני עשרים שנה, ואפילו כאלו שפעלו על הילדים הבוגרים שלנו, לא בטוח שיועילו אצל הצעירים יותר.

הדבר הזה לא צריך להביא אותנו לייאוש, אלא רק לדחוף אותנו לשני דברים:

הראשון הוא לפתח את ההקשבה והשיח עם ילדינו כדי שנוכל לקלוט באמת את המקום בו הם נמצאים. מה עובר עליהם, מה סוג ההתמודדויות שהם נמצאים בהן וּלְמָה הם זקוקים מאיתנו.

השני הוא להתחדש בעצמנו. ללמוד, להתעדכן, לנסות להתקדם ולהשתכלל. בתחומים הנפשיים והפנימיים לא פחות מאשר בחיצוניים. לפתח דרכים חדשות כדי להעביר מסרים, ולשם כך אף להשתמש באמצעים הטכנולוגים החדשים הקיימים היום. אבני היסוד מהן בנויה נפש האדם, ועקרונות הבסיס בחינוך – לא השתנו, אך ההתמודדויות של הדור הצעיר והעולם המורכב ומלא הניסיונות שאנחנו חיים בו, מחייבים גם אותנו ההורים לא להישאר מאחור.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

אל תשבור אלא תחזק

הביקורת היא כלי חיוני לכוון את ילדינו בדרך הרצוייה. גיל ההתבגרות הוא תקופת התנסות עבור בני נוער רבים. הם בודקים את כוחותיהם, בודקים גבולות, בודקים אורחות חיים, ומתנסים בתקשורת חברתית, וכו'. הם זקוקים להכוונה בבחירת דרכם, ואם התנהגותם שגוייה הם צריכים לשמוע מאיתנו "ביקורת" על מנת שיפנו לדרך אחרת. הביקורת ממלאת תפקיד חינוכי חשוב מאין כמוהו, אבל בתנאי שהיא מחזקת ולא מחלישה.

יש ביקורת שמחלישה. הבן מתנסה ומתקשה בהתמודדות, מתלבט ונבוך, קורס תחת העומס הרגשי, איננו מצליח לאגור מספיק כוחות לצלוח בבטחה את המשימות העומדות לפניו ונחלש. הוא כבר לא קם בבוקר… העולם כבד עליו!! הוריו מתבוננים בו ונבהלים, אינם מכירים בו את בנם החרוץ והנמרץ משנות הילדות. במטרה לנער אותו, הם מטיחים בו ביקורת קשה ("בטלן, מה יצא ממך… לאן תגיע…"), אולי יתעשת, אולי יתעורר ויתפוס את עצמו.

אבל, מנה גדושה של ביקורת קטלנית מהוריו האהובים, זה בדיוק מה שלא היה חסר לו. ביקורת מסוג זה מחלישה, והרי "מחלתו" היא חולשה. ריפויו לא יבוא על ידי תוספת החלשה אלא על ידי חיזוק כוחותיו, על מנת שיצליח להתגבר על קשייו האישיים. לכן, מטרת הביקורת צריכה להיות חיזוק כוחותיו. מהי ביקורת שמחזקת? זאת לימדנו השל"ה: "הוכח תוכיח ולא תישא עליו חטא – רצונו לומר, תאמר לו: איש טוב אתה ולמה תעשה כה. על דרך 'אל תוכח לץ פן ישנאך', רק [= אלא] הוכיחו שהוא חכם ואז יאהבך וישמע לדבריך". אל תאמר לבנך שהוא לץ, בטלן, מבייש את אבותיו וכדו' פן ישנאך, אלא תעורר את כוחותיו החיוביים הרדומים, תחזק אותו, תעורר אצלו אימון בכוחותיו, ואז ישמע לדבריך ויצליח.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

לאחוז בתנועה

אתמול, רבו ביניהם שניים מילדי. אחזתי בידיהם והרחקתי אותם איש מאחיו, וכך עמדנו שלושתנו כשאני חושש לשחררם שמא יחזרו לריב או שמא יברחו ויתרחקו. התנועה הזו – האחיזה בילדים בתנועה וירטואוזית הפכית – התרחקו אך הישארו קרובים ביניכם ומאיתנו, מדגימה יותר מכל את הקושי להיות הורים, וזו הרי האחיזה בה אנו רוצים לאחוז בהם כל ימי חייהם.

לצערנו לא נוכל להחזיק בהם, ניאלץ להסתפק בתנועה של התרחקות והתקרבות – רצוא ושוב, שתאפיין את הקשר בינינו לבינם. נחבק אותם ונתכתש עימם, נתרחק ונתנכר, נהנה מן הקירבה ונדאג בעת ריחוק. אולם נזכור כי לוּ רק נקבל את התנועה הזו, היא תיצור את אותה האחיזה בה רצינו לאחוז בהם.

יתירה מזו, עלינו לעודד את התנועה הזו, לזמן אירועים שיביאו לקירבה ולריחוק, לא לפחד להעיר ולדרוש ולהתעמת, אך לא לשכוח ללטף ולשאול ולבטוח. עלינו להיות רציניים ואחראים, אך לדעת לקרוץ בעין אחת ולהיות גם אמיצים. לזה אולי נתכוונו חכמים (פסיקתא רבתי כא), בתארם את הקב"ה במתן תורה כבחור וזקן, כזעוף פנים ושמח, כמטמא וכמטהר. בחוּר לקרוע את הים וישיש לתת תורה, זועף לנוטים לרשעוּת ומסביר פנים לטובים, מאפשר לגלות פנים שונות בהלכה ולקבל את המחלוקת, גם אם היא מולו ("נצחוני בני, נצחוני בני").

ולכם הבנים והבנות נזכיר כי גם אתם נדרשים לתנועה הזו – תִפסו בנו חזק, אל תתנו לנו להתרחק עד כדי שלא נבין אתכם לחלוטין, גם לא להתקרב יותר מידי עד כדי שתהיו כמונו. עִמדו באמצע – במקום שנוכל להקשיב ללא צעקות, אך אין די שם בלחישות, במקום שבו אפשר לראות את הקולות – השיח בוער ואיננו אוכל.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

נשק יום הדין

"הוא לא שומע לי. יוצא מן הבית… וחוזר מתי שהוא רוצה. מסתובב במקומות מפוקפקים. מצוות – הוא מקיים כשבא לו. שוחחתי איתו ארוכות, אבל זה לא הועיל. אפילו אמרתי לו שבסירובו לציית לי הוא עובר על מצוות כיבוד הורים, אבל הוא מצפצף עלי".

הורה יקר – תמשיך לשוחח עם בנך, אל תתייאש, אבל אל תשתמש בטיעון של מצוות כיבוד הורים כלפי בנך. הורים שאינם מצליחים להשפיע על בניהם נוטים לאיים עליהם באמצעות מצוות כיבוד הורים. זהו נשק יום הדין, בפניו ייכנע הבן…

חבל, חבל מאוד, להפוך את מצוות כיבוד אב ואם לאיום ולנשק ביחסי הורים/ילדים. חז"ל לימדונו שמי שמסרב לקיים את מצוות התורה כופים אותו לקיימן, אבל אין כופים על מצוות כיבוד הורים. מדוע? מפני ש"מתן שכרה בצידה", כלומר: התורה פירשה את שכרה (= אריכות ימים). בזה היא מלמדת אותנו שהתמריץ לקיום מצוות כיבוד הורים הוא קבלת שכר עליה ולא עונש. בלשון אחרת: התמריץ צריך להיות חיובי ולא שלילי. קיום מצווה זו חייב להשרות אווירה של נעימות ושמחה ולא של סבל. מדוע? מפני שיחסי הורים/ילדים צריכים להיות נעימים ושמחים.

לכן, אל תשתמש במצוות כיבוד הורים כאיום. ובכלל, הניסיון מראה שאיום זה איננו יעיל. הוא רק מעכיר את האווירה ודוחף את הבן להתרחק מהבית ולהתנתק ממנו. תנקוט בגישה הפוכה: אל תדגיש את המפריד בניכם אלא את המשותף. אולי, לדעתך, לאחר שבנך סטה מן הדרך, אין הרבה מן המשותף. תתאמץ, תחפש את המשותף עד שתמצא אותו ועליו תדבר עם בנך, על מנת לחזק את הקשר ביניכם. זה מה שיעודד אותו לכבד אותך.

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה, מייסד ויו"ר של לב אבות 

כוס שוקו חם עם כפית. שינוי ברמה הדתית ? - קחו את הילד לשיחה שקטה על כוס שוקו חם

שינויים ברמה הדתית רוחנית בגיל ההתבגרות – מה עושים?

שינוי ברמה הדתית ? - קחו את הילד לשיחה שקטה על כוס שוקו חם

בקשר לבנך בן ה-15 ההולך ומעגל פינות הלכתיות ואף הגיע לכדי ויתור – מגווני תירוצים – על ציציותיו. בנינו היקרים והמדהימים המגיעים לשלב הנפלא, התוסס והמסעיר של ימי ההתבגרות הולכים ויולדים את עצמם. לידה כמו כל לידה עשויה להיות ארוכה, כואבת, לעיתים מסובכת ותמיד חווייתית ומעוררת השראה, קל וחומר כאשר הנך יולד את עצמך ואתה הוא היולד, הוולד ולעיתים המיילד גם יחד. במסגרת לידה מדהימה זו נדרש כל בן ובן מבנינו להגדיר את אישיותו, כישוריו, רצונותיו ומדרגותיו על פי ניסיון חייו ה"עשיר", תחושתו הפנימית והסביבה בקרבה הוא גדל ומעוצב.

בין יתר העולמות ההולכים ומתבררים בלידה זו נמצא העולם הרוחני. בודק ילדנו המתנער ומתבגר את העולם הרוחני בו גדל, ממשש הוא את גבולותיו, בודק את התאמתו למידותיו, מנסה גזירות רוחניות סמוכות ולבסוף מחליט מה 'מתאים לו' על פי תפיסתו הוא. תהליך זה הנו נפלא, מעורר ומפליא לפחות כמו לידתו הפיזית של הבן. עתה עומד הוא לקבל עול תורה ומצוות מרצון ולא בכפיית הר כגיגית משפחתית וחברתית.

מומלץ לכולנו להיות בצוות המיילדים העוזר, התומך, המחבק, המשתאה ובעיקר המתפלא ומתפלל. אין טעם בניהול מלחמות מאסף על צורת הוולד. מאוחר לנסות וללוש את הילוד מחדש עם הגחתו לאוויר העולם. כל חומרי הגלם הגנטיים, המשפחתיים והסביבתיים כבר הוטבעו בו, עתה צריך להאמין בו לתת לו את הזמן הנדרש למיצוי התהליך, מי בשבועות, מי בחודשים, ומי למגינת לב הוריו הנחפזים בשנים.

ודאי שאין הדבר אומר לגזור על עצמנו שתיקה וחוסר התייחסות. להיפך, לעיתים תהליך הלידה דורש עזרה פעילה של מיילדת מרובת ניסיון, ולכך מצפה כל יולדת. אולם אל לה למיילדת להיסחף רגשית, להחליף תפקידים עם היולדת ולפעול מתוך לחץ ומצוקה פנימית וקיומית.

ועכשיו תכל'ס. קחו את הילד לשיחת עומק שקטה. אצלנו בבית מעדיפים לאירועים שכאלה בתי קפה שקטים ממוסכי קליטה סלולארית. הזמינו את הילד לכוס שוקו חם בחורף או לימונדה קרה בקיץ, והציגו פעם אחת ולתמיד את תפיסתכם בסוגיה – "מושון החמוד אנחנו רואים שאתה מברר את דרכך הרוחנית. גם אנחנו היינו שם פעם וזו באמת משימת חיים. ציצית היא אכן הצהרת כוונות רוחנית תובענית שלא פשוט לאמץ אותה. אנחנו מתפללים שתתעטף בה בגאון שכן היא בהצהרתה תעצב את עולמך, אישיותך, אישתך וביתך – אבל זו הכרעה שלך. אם אתה רוצה עזרה – שיחות לדרכנו המשפחתית, מפגשי רבנים, ניג'וזי בוקר, מעבר מצמר לכותנה, ירידה משיעור "חזון איש" לשיעור "הגר"ח נאה" – אנו לרשותך. וחוץ מזה, אם כבר יצאנו ושילמנו על שוקו, מה עוד מעסיק את עולמך? בגרויות, הדרכה, חתונה, סיירת מטכ"ל, איך להיות גדול הדור, החבר'ה, רכבת ההרים של היצרים? ואנחנו לתומנו חשבנו שהנך עוסק כל היום בסוגית ארבעת הכנפות. מזל ששאלנו!!!" .

מרגע זה עשינו, הורים יקרים, את המירב המוטל עלינו והמותר לנו, ועכשיו היידה לתפילה – חונן הדעת – שמושון יתפקח, החזירנו בתשובה – שמושון יתחזק, סלח לנו – סלח למושון על כל הברכות שחיפף… מודים אנחנו לך – שיש לנו בן מדהים, רב עוצמות, שחי כיהודי חופשי וסוער בארץ ישראל, שבוודאי עושה ועוד יעשה הררי נחת רוח לפניך יתברך ולפנינו כהוריו. בהצלחה.

הרב נעם פרל, ראש ישיבת סוסיא, ישיבה תיכונית סביבתית

גיל ההתבגרות – תגובה חינוכית

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה, מייסד ויו"ר של לב אבות 

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

חינוך לדתיות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

 

עוד עם הרב דב זינגר בלב אבות:

"הורות והתבגרות": ממשמעת דתית למשמעות דתית – האם למתבגרים שגדלו בבתים דתיים יש עומק דתי או האם קיום המצוות אצלהם הוא רק עניין של הרגל? האם/איך ניתן לחלץ אותם מן ההרגל ומן ה"מובן מאליו"?

חינוך עקיף – כמה פעמים מרגישים שמה שאנחנו אומרים לילד נכנס לאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה? על חינוך שעוקף את הדיבורים..

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים – מה גורם לנהירת אלפים למירון בל"ג בעומר? – יש לנו תחושה של חסרון בעבודת ה'? האם אנשים מחפשים משהו 'אחר'? על לימוד תורת הנסתר – האם לימוד הזוהר מערפל את המחשבה במקום לחדד? האם לימוד הקבלה על ידי המונים הוא סוג של חילול הקודש?
בני נוער – שהם בתהליך בניית עולמם הרוחני – האם יש אצלהם אותה כמיהה לנסתר?

חינוך עקיף

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

 

עוד עם הרב דב זינגר בלב אבות:

"הורות והתבגרות": ממשמעת דתית למשמעות דתית – האם למתבגרים שגדלו בבתים דתיים יש עומק דתי או האם קיום המצוות אצלהם הוא רק עניין של הרגל? האם/איך ניתן לחלץ אותם מן ההרגל ומן ה"מובן מאליו"?

חינוך לדתיות – כיצד מעצימים את עולמו הדתי של הבן/הבת? משפת המעשים לשפת הנפש

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים – מה גורם לנהירת אלפים למירון בל"ג בעומר? – יש לנו תחושה של חסרון בעבודת ה'? האם אנשים מחפשים משהו 'אחר'? על לימוד תורת הנסתר – האם לימוד הזוהר מערפל את המחשבה במקום לחדד? האם לימוד הקבלה על ידי המונים הוא סוג של חילול הקודש?
בני נוער – שהם בתהליך בניית עולמם הרוחני – האם יש אצלהם אותה כמיהה לנסתר?

יחסי הורים / בוגרים 18+

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

הרב אלישע אבינר והרב זאב שרון, ראש המכינה הישיבתית הקד"צ במעלה אפריים

תפסתי את בני מעשן…

שאלה:

 

בני בן ה-17 לומד בישיבה תיכונית ידועה. לפני כשבוע מצאנו בחדרו חפיסת סיגריות. חשבנו כי מדובר בעניין שהחל בחופש, אולם בבירור שערכנו עימו הסתבר לנו כי הוא מעשן כבר למעלה מ-8 חודשים. הדבר שהכי הכאיב לי היה כשנודע לי שהצוות החינוכי בישיבה ידע על כך אבל נמנע מלידע אותנו בכדי "לא לפגוע באמון שלהם מולו". חקירות נוספות שלנו בעקבות הפרשה, גילו לנו פרטים רבים נוספים שלא ידענו על הרגלי הבילוי של בננו. מסתבר כי הוא משקר לנו זה זמן מה בנוגע לנושאים רבים. רעייתי  ואני מרגישים כי נכשלנו בחינוך, במיוחד לאור העובדה שמסתבר שאנחנו לא מכירים את הילד שלנו.

תשובה:

שאלתך נוגעת לשלושה תחומים עיקריים: מערכת היחסים ביניכם לבין בנכם, מערכת היחסים ביניכם לבין בית הספר והתייחסות בכלל לנושא של עישון.

בשל חשיבות הנושא, אבחר דווקא להשיב על אחרון ראשון.

נושא העישון

 

נושא העישון שייך לסוג הנושאים שנוח לנו – הורים ומחנכים – להתעלם מהם במידה מסוימת. אמנם אין ספק כי כל מי שנשאל על כך, ובכלל זה בני הנוער, יאמר כי העישון מסוכן, פוגע בבריאות וגורם לסרטן ולמחלות לב. אולם המציאות נמצאת במחוזות שונים לחלוטין. קיימת מידה לא מבוטלת של שאננות כלפי התופעה שבאה לידי ביטוי בחוסר יכולת או חוסר רצון לנקוט עמדה ברורה בנושא. ישנם הרבה "הסברים" לכך. רבים אומרים כי מדובר ב"עניין של בחירה עצמית". אחרים גורסים כי "אסור להתערב בחיים הפרטיים של ילדים" או שמדובר ב"משהו של גיל ההתבגרות". "זאת בעיה של ההורים (אומרים המורים)", ואילו ההורים קובעים כי "זאת בעיה של המורים". כך או אחרת, נדמה כי הסיבה האמיתית להתעלמות היא העובדה שחלק נכבד מההורים ומהמחנכים מעשנים בעצמם, מה שנוטל מהם את היכולת המוסרית לדבר על כך עם הילדים. לדעתי יש להצטער על כך שמוסדות חינוך לא אוסרים עישון על חברי הצוות החינוכי והאדמיניסטרטיבי בתחומי המוסד או בנוכחות התלמידים. אמנם איסור שכזה לא ימנע מצד עצמו מהנוער לעשן, אולם הוא יספק דוגמא לחיקוי של אנשים שאינם מעשנים שיכולים לחנך ללא צביעות כנגד העישון. יתכן והגיע הזמן שהמחנכים של ילדינו, יחד איתנו ההורים, נצא עם מסר מאד ברור בנושא זה. צריך לעקור מהשורש את הקביעה לפיה עישון נובע מלחץ (אחד מההסברים לאחוז הגבוה של מעשנים בקרב חיילים), ולכן אין מנוס מכך שבני נוער וחיילים יעשנו. אולי אי אפשר לגמרי למגר את תופעת העישון, אולם אפשר בהחלט להגביר את מאמצי החינוך כבר מגיל צעיר.

מערכת היחסים ביניכם לבין בית הספר

 

נושא של אימון שתלמיד רוכש בצוות החינוכי וגבולות הסודיות שהצוות יכול להבטיח לילד הינם בעיתיים. מצד אחד, בגיל ההתבגרות ילדים מתקשים לעתים להיות פתוחים עם הוריהם והם זקוקים לדמויות בוגרות אחרות שמולן הם כן יכולים לחשוף את אשר על ליבם ונפשם. מצד שני, גם לצוות החינוכי יש מחויבות כלפי ההורים ואסור לו להסתיר מההורים מידע חיוני על בנם, במיוחד כאשר מדובר בנושאים העלולים להזיק לגופו או לנפשו של הילד. במקרים שכאלו, נראה כי דרך העבודה הראויה לצוות החינוכי היא להביא את הילד למצב שבו הוא יחשוף בעצמו את הדברים בפני הוריו.

עצם העישון איננו הבעיה האמיתית כי אם סימפטום למשהו עמוק יותר. בסופו של דבר, הצוות החינוכי אינו עוזר לילד כאשר הם משתפים איתו פעולה בהסתרת העניין מהוריו. הסתרה שכזאת רק גורמת להתרחקות ואינה תורמת להתפתחותו של הילד.

מערכת היחסים ביניכם לבין בנכם

 

תחושת הכישלון הנובעת מהידיעה כי ילדכם שיקר לכם, היא תחושה קשה. אנו יודעים כי לא תמיד ילדינו אומרים לנו את כל האמת, אולם גילוי השקר קשה לא רק בשל הבעיה המוסרית אלא בגלל המשמעות הנגזרת ממנו לגבי מערכת היחסים שבין הילדים לבינינו. יש להבחין בין "הסתרות" נורמטיביות לגיל ההתבגרות המהוות חלק מאבני היסוד של העצמאות המתפתחת של המתבגר, לשקרים, אמירות ומעשים שנועדו להטעות את ההורה בכוונה. לעיתים קשה להבחין בין הסתרות להטעיות, אולם ככלל ניתן לקבוע כי כל עוד לא מדובר בדברים אותם ההורים אוסרים, הרי שמדובר בהסתרה ולא בשקר. כאשר מדובר בעניין שנאסר בפירוש, או שהילד יודע כי סביר להניח כי ההורה יתנגד לו, הרי שמדובר בהטעיה או בשקר. חשוב לתת למתבגרים מידה בריאה של חופש ועצמאות על מנת שיוכלו ללמוד איך לקבל על עצמם אחריות. משטר נוקשה ומדכא מדי מזמין מתבגרים, שגם כך מחפשים חופש, ליטול אותו לא רק שלא ברשות אלא גם בתחומים אסורים. מעשי התמרדות של בני נוער צריכים להיבחן לא רק מבחינת תוכן המעשה כי אם מבחינת משמעות המעשה על חיי הילד ועל מערכת היחסים שבינו לבין הוריו. לעיתים קרובות הורים נוטים להתמקד יתר על המידה במעשה הלא רצוי ומפספסים את המשמעות של המצוקה העומדת מאחורי המעשה. כאשר ילד מעשן בניגוד לרצונם של ההורים, וכאשר הוא מסתיר מהם את דבר העישון, חובה על ההורים לשאול את עצמם האם הילד נמצא במצוקה ומדוע הוא איננו מסוגל לשתף אותם במצוקות אלה ובכך שהוא מעשן. גם אם העישון הוא "רק" תוצאה של חברות עם נערים מעשנים אחרים, מתחייבת לה המעורבות ההורית. מעורבות זו צריכה לבוא עוד בגיל מוקדם ולא בגיל 16, כאשר מאוחר מידי לקבוע לילד מי יהיו חבריו.

סיכום

 

לסיכום, רק מסרים ברורים יותר, עקביים יותר ונחושים יותר יוכלו למגר את התופעה המדאיגה של עישון בקרב בני נוער. בינתיים חשוב שאנו, ההורים והמחנכים, נהיה ערים למה שעובר על ילדים ולמצוקות שלהם. רק כל נוכל לתת פתרונות בעוד מועד.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.